שיעור בוקר 25.06.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

להיות בשמחה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "להיות בשמחה", קטעים נבחרים המקורות.

שמחה זה מצב מאוד מיוחד, שהאדם מרוצה ממצבו או ממה שהוא רואה מחוצה לו. זה אומר על זה שהוא מצדיק את הבריאה, יכול להיות שמצדיק את הבורא, תלוי באיזה מצב הוא נמצא לגביו. שמחה, בכל זאת, זה סימן של מילוי חסרונות האדם, וזה לאו דווקא צריך להיות מילוי גשמי, זה יכול להיות מילוי רוחני.

יכול להיות שהאדם דווקא לא מתמלא במה שהכלים שלו רוצים, אבל יש לו למעלה מהכלים האלה דרישה אחרת למילוי אחר, ואז הוא נמצא בשמחה שהוא נמצא בריקנות ממילוי הכלים הרגילים ובשמחה מזה שיש לו מילוי בתשוקות, ברצונות ובמחשבות שלו. זאת אומרת, שמחה היא בכל זאת סימן למצב טוב שהאדם כך קובע לעצמו.

לכן אנחנו צריכים לברר את ההבחנות האלו, של שמחה, מתי, איך הן מגיעות, איך אנחנו מגיעים לשמחה, איך אנחנו יכולים לנווט אותה, לבדוק, לברר מאיפה, למה, לאיזו צורת שמחה אנחנו צריכים להגיע, והאם אנחנו יכולים להשתמש בשמחה כאיזה מדד. כמו שכתוב "שמחה היא תוצאה ממעשים טובים", אבל מרשעים, זאת אומרת, אדם שעושה איזה דבר רע, אין לו מזה שמחה?

כאן צריכים לעשות כנראה עוד בירורים מה זה "מעשים טובים", "מעשים רעים", שהאדם יכול להיות שמח גם מזה, גם מזה. נראה את זה. בכל זאת, את הבירור הזה של שמחה ושמטרת הבריאה צריכה להיות "והיית אך שמח" בכל זאת כדאי לנו לברר, לפחות שיעור אחד נעסוק בזה.

קריין: קטע מס' 1, זוהר לעם.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה."

("זוהר לעם". "ויחי", מאמר "ויחי יעקב", סעיף 116)

תראו מה הזוהר אומר.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם," זאת אומרת, יש קשר בין מקום שלם והשמחה שמתגלה אליו, "ולא במקום חסר," שם השמחה לא מתגלה. יכול להיות שחסר המקום עצמו, אבל המצב עצמו הוא כלפי אותו אדם שמגלה את המצב, יכול להיות שנקרא "שלם", "ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, [במקום שמחה.]" מה זה במקום נכון? במקום של שמחה. זאת אומרת, מתי אנחנו שמחים? שמחה צריכה להיות התוצאה מזה שהאדם מגיע למצב שהוא מכבד את המצב, הוא רצה את המצב, הוא מרגיש במצב הזה איזו אנחה, איזו מטרה, השגת המטרה. יכול להיות שהמצב, אם הוא נראה מהצד, הוא יהיה מצב שלא כל כך מובן לאחרים שהוא שלם, נכון, טוב, אבל כלפי האדם עצמו זה מה שהוא רצה, וזה בשבילו נקרא "מצב שלם".

שאלה: מה בעצם ההגדרה של שמחה אצל מקובל?

שמחה היא כשאדם משתוקק למצב מסוים ומצטער שעוד לא משיג אותו, ומה שמחזיק אותו בדרך, זו בכל זאת אמונה בזה שהוא כן ישיג בעזרת הבורא את המצב הרצוי, שהמצב הרצוי הוא מצב של השפעה, של אהבה, של חיבור, מסירות נפש. וכשהוא מגיע למצב הזה הוא מתמלא במילוי, באור ששורה מתוך ההזדהות שלו עם הבורא, והמילוי הזה חוץ מזה שהוא מילוי של מה שהוא רוצה להשיג, הוא גם מלווה בהרגשה שנקראת "שמחה", שזו גם תוספת אור מלמעלה, אבל זה כבר מגיע לאור של חיבור, דבקות, לפי החיסרון. יש הרבה אורות והרבה כלים כלפי האורות האלה, אז ישנו כלי שמצפה למילוי של שמחה, וישנו אור מסוים שממלא את הכלי הזה זה וזה נקרא "אור של שמחה".

תלמיד: אז אפשר בעצם לומר ששמחה היא שילוב של ציפייה למשהו גבוה והמילוי ביחד?

כן, ודאי, כי שמחה מגיעה מתוך זה שהיינו בתסכולים, בכל מיני חסרונות ותיקָנו את זה, מילאנו את זה, הרווחנו את זה ביגיעה, יכול להיות גדולה מאוד וארוכה, ועכשיו יש לנו מילוי.

שאלה: מה יש בשמחה, שאנחנו כל כך משתוקקים אליה, מה זה הכוח הזה?

שמחה זו תוצאה ממעשה טוב, אנחנו מדברים על עצמנו, לא על פושעים או על משהו, שמחה היא תוצאה ממעשה טוב שהגיע לסיום, ולכן האור שמתפשט בה מביא לכלי את הרגשת השמחה. חוץ מהמילוי זה נותן הרגשה שאתה סוף סוף השגת משהו מעבר לרצון שהתמלא, שזו איזו תוספת למצב הרגיל של כלי ואור, שמתגלה עוד תוספת לפגישה שלך עם האור, ודווקא זה מביא שמחה.

שאלה: היו לנו שלושה שבועות קשים בגלל הרבה הסחות דעת, הרבה קשיים. השאלה היא האם אנוכיות זה הכוח של הרצון או החולשה של הרצון, אני חושב שזה מה שרכשנו בשלושת השבועות האלה, את העביות.

כולנו תמיד נמצאים בתהליכים של תיקון. תהליך התיקון כלול מירידות ועליות, "ויהי ערב, ויהי בוקר יום אחד", כל הזמן כך, לכן אנחנו כבר צריכים להתרגל לזה שהמצבים שלנו כך משתנים. מצד אחד.

מצד שני, אנחנו גם צריכים להתרגל למצב שהוא לא רק משתנה, אלא שאנחנו יכולים להגיע לכאלה יחסים בינינו שהמצבים ישתנו בכולם. אבל מפני ש"איש את רעהו יעזורו", שאנחנו נמצאים בקשר בינינו, אז אנחנו יכולים להגיע למצב שיום ולילה, מצבים של ירידות ועליות בהתחברות בינינו יגיעו לאיזה מצב קבוע.

תלמיד: האם העביות מביאה לשמחה?

העביות לא מביאה לכלום. זה לא שייך לא לשמחה ולא לשום דבר. שמחה היא תוצאה מזה שהכלי השיג מה שרוצה, מה שנראה לו שלם, שהיה קודם חסר ועכשיו זה מתמלא. עביות היא רק נתון אחד של הכלי שגם מדבר על חוסר, הרגשת העביות.

קריין: קטע מספר 2.

"שמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

מאוד חשוב הסיכום הזה, שברגע שיש לאדם שמחה, אז כדאי לו לקחת איזה דברים שקודם הוא לא הבין אותם, הרגיש שלא מבין מה כתוב, מאוד רצה לדעת ולא יכול היה להיכנס לעומק של הכתוב, ועכשיו שיש לו שמחה, מצב רוח מרומם, אז כדאי דווקא בסבלנות, ביחס החדש הזה שיש לו הרגשת ביטחון, שמחה, יחס טוב, לעיין באותם הדברים והוא יראה בהם יתר עומק והבנה.

קריין: קטע 3.

"השמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

שאלה: כשהוא אומר "שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים" זה נחשב לנצחיות, הכוונה שהוא מרגיש שמחה, נצחיות?

כן, ודאי. זה רצוי. כאן זה שמחה. שמחה זה הרגשה כביכול. אתה יכול לשייך אותה לכל מצב ומצב. אז כאן אנחנו מדברים על השמחה שהיא תוצאה ממצב מסוים, לא מאלף ואחד דברים, אלא ממצב מסוים. מהשגת השלמות, מהשגת החיבור.

תלמיד: אז מה שהוא כותב כאן זה שבעצם בכל רגע נתון אתה יכול להיות שמח אם אתה מקבל על עצמך באותו רגע את עול מלכות שמים.

אם אתה קשור לבורא וכל הזמן נמצא בהשתוקקות אליו, ואת כל המצבים שמגיעים אליך אתה ממש בולע בפנים כדי גם עליהם להיות עוד יותר בהתקשרות, בשמחה, בנטייה לבורא, אז אתה מגיע למצב שאתה נמצא "והיית אך שמח", כל בזמן נמצא בשמחה.

תלמיד: מקודם תיארת מצב, אתה הגדרת שמחה "תוצאה ממעשה טוב שהגיע לסיום", ככה תיארת.

זה אלמנט קטן פרטי מתי שבדרך כלל אנחנו מרגישים שמחה. אבל אם אני נמצא בתהליך, בתוך הקבוצה, בתוך העולם, בתוך התהליך שהבורא קבע מכאן ועד גמר התיקון, אז אני צריך להרגיש את עצמי במצבים שאני כל הזמן נמצא בשמחה המתגברת, ולא חשוב לי עליות או ירידות. אני תמיד הולך ועושה בדרך, או שמאל או ימין, אבל קדימה לקראת גמר התיקון, לקראת הדבקות בבורא, ובזה שאני אפילו נמצא, לא חשוב באיזה מדרגות, אם אני כך מסתכל על הדרך שלי שאני מתקרב אליו, אז אני מתמלא בשמחה.

תלמיד: כלפי החברים אני חייב להראות שמחה אפילו אם אני לא שמח?

כן. זאת חובה. כי על ידי זה אתה מעלה את הרמת הקבוצה. אתה מביא לקבוצה הרגשת ביטחון. אתה בזה מחזיק אותם. כל אחד כך צריך להחזיק. "איש את רעהו יעזורו", במה? בזה שאתה מראה להם עד כמה אתה נמצא בביטחון, בשמחה.

שמחה זה תוצאה ממעשים טובים. זאת אומרת שאתה מכוון את עצמך נכון להשגת המטרה המאירה לך מהמטרה הארה מיוחדת שהיא נקראת "שמחה". זה חלק מהשלמות שאנחנו רוצים להשיג.

שאלה: בקטע כתוב שזו הארה עליונה שמתגלה על ידי מ"ן. האם זה בעצם המידה, השיעור שעליו דיברת בתחילת השיעור, שזה המדד לשמחה אמיתית?

אפשר להגיד, כן.

שאלה: האם השלמות מגיעה כשאנחנו נמצאים במצב של חיוב, התחייבות כלפי הבורא?

את זה אנחנו נברר. לא יכול עכשיו לענות על זה ממש. חיוב כלפי הבורא, התחייבות כלפי הבורא אנחנו צריכים, שמחה מתגלה לא שאנחנו פועלים מתוך החיסרון אלא מתוך היחס היפה יותר, מתוך אהבה.

שאלה: מה זה השמחה במעשים טובים כאשר אנחנו משתוקקים להגיע לחיבור בעשירייה?

אנחנו בהשתוקקות שלנו לעשירייה צריכים להגיע למצב שלפי המאמצים שלנו אנחנו נקבל הארה מיוחדת מלמעלה, מהבורא, זו שמחה. שמחה לא מתגלה מפני שאנחנו רוצים להיות בשמחה, שמחה זה סוג קליטת המאור המחזיר למוטב, קליטת ההארה העליונה שמשפיעה עלינו מלמעלה. זו בעצם שמחה.

ואנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להתחבר בינינו, להתנהג בינינו וכלפי הבורא, כלפי המטרה בצורה כזאת שאנחנו נתפוס את הגל הזה שמגיע לנו מהמטרה שלנו, שהוא ממלא אותנו בהרגשת השמחה.

זו איזו מין תשוקה להיות במילוי מיוחד שאומר כמה שאני קשור עם הבורא, כמה שאני קשור עם החברים, כמה שאנחנו כולנו קשורים במטרה, כמה שאנחנו משתוקקים להיות בינינו. זאת אומרת בשמחה יש הרבה הבחנות. עכשיו בינתיים אין לנו. כמו לתינוק קטן, אין לו הרבה הבחנות, או טוב או רע. אבל אחר כך אנחנו נבדיל בזה אלפי אלפי טעמים, ואז אנחנו נראה מהי בדיוק השמחה. ממה, מאיזה מקרים, מאיזה מצבים היא יכולה להיות.

שאלה: האם ישנה שלימות בקבלת "אין עוד מלבדו"?

זו שאלה אחרת. האם ישנה השלמות בקבלת "אין עוד מלבדו"? כן. "אין עוד מלבדו" הוא כולל בעצם הכול. שיש בורא אחד, והוא קובע, והוא ממלא, והוא נמצא אתך בקשר ואתה שייך לו, זה ממלא את כל הכלים של האדם. אבל כאן אנחנו מדברים לא על זה, אלא מדברים על אופן קבלת הקשר עם הבורא שנקרא "שמחה".

תלמיד: חסרה לי שמחה וגם חסר לי ביטחון ובעבודה בעשירייה אולי זו לא בעיה גדולה, אתה יכול להתקדם בהתגברות ולשחק עבור החברים, אבל הבעיה היא שאני לא מסוגל להפיץ כך, זה נמשך כבר איזה חמישה חודשים. בעבר היה ביטחון והייתי מסוגל להפיץ איכשהו ועכשיו זה נעלם לגמרי.

זאת לא בעיה, אנחנו לא צריכים עכשיו בדיוק לברר את המצבים הפרטיים שלך, על תשאל בצורה כזאת בשיעור, את זה אתה יכול לשאול אבל לא בשיעור, לפנות ל"בורד ווארד כלי" ושם לשאול ויענו לך. מה שאין כן אנחנו מדברים על המצב של שמחה שאותו המצב אנחנו צריכים לאתר, להזמין, לטפח בנו, לפתח בנו וכך אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שכל הדרך שלנו, כל המצבים שלנו הם יהיו בשמחה.

עכשיו, האם אני יכול להיות בשמחה בזמן שאני נמצא בנפילה, בניתוק, בחושך, למה לא? אני יכול להיות בחושך ובניתוק ויחד עם זה להיות בשמחה. אם אני מקבל הארה כזאת מלמעלה שהמצבים האלו הם מצבים לטובתי, הם כדי לקדם אותי להרגשת הבורא לאתר את המצב הרוחני האמיתי הנכון הגבוה, אז שמחה לא שייכת בדיוק למצב שבו אני נמצא. אני תמיד נותן דוגמה על הניתוח שהייתי כל כך רוצה לעבור ניתוח והייתי יחד עם זה בשמחה שאולי, אולי היום יעשו לי אותו, אולי מחר יעשו לי אותו, זה לא שייך אחד לשני, שמחה היא הארה מיוחדת שהיא מגיעה מחשיבות הפעולה או מחשיבות המטרה.

שאלה: האם השמחה זו תוצאה של פניה שלנו לבורא שיש לנו חיסרון להגיע לדבקות איתו?

גם בזה יכול להיות, אבל אנחנו צריכים להבדיל בין כל מיני מיקרי שמחה, לשמחה שהיא הפוכה מהרוחניות, אלא שמחה היא צריכה להיות לנו כביקורת שזה המצב הפנימי של האדם שהוא מרגיש את זה במה שהוא נמצא, אז אנחנו צריכים להיות כל הזמן בשמחה. כל הזמן. זה נקרא שאתה קשור למטרת הבריאה, שאתה קשור לבורא, שאתה נמצא בדרך בהתקשרות עם הקבוצה, שאתה נמצא באור האמונה, שאתה לא עוזב את הדרך. כל הדברים האלה שהם מתקשרים יחד, הם מביאים לך צדקות הדרך, הם מביאים לך הרגשת השמחה.

וההפך אם אתה נמצא לא שמח, סימן שהקליפה אוכלת אותך, וצריכים כמה שיותר מהר לצאת מזה. דאגה זה משהו אחר, אבל לא של עצבות. זאת אומרת, חייבים תמיד להשתדל להיות בשמחה. זה לא שאתה צריך להתפוצץ מצחוק, לא, אלא שמחה זה איזו הארה מיוחדת שאתה מקבל כתוצאה מהתיקון הפנימי של כלים שלך, איך שאתה יודע לסדר אותם נכון למטרה.

אז אולי אנחנו עכשיו נמצאים בתחילת הדרך ואולי לא מבינים ולא מרגישים, אבל יש לנו שמחה שאנחנו כמו אנשים שהתבלבלו בתוך יער, "תעינו בתוך היער ועכשיו אנחנו מצאנו שביל והשביל הזה בטוח יביא אותנו למצב, למקום המגורים, אז אנחנו נמצאים בשמחה". מאותו רגע והלאה כך אנחנו כבר מתקדמים.

שאלה: האם אפשר להתבלבל בסוגי שמחה, אני רואה את החברים בשיעור ואני שמח, איך לעבור משמחה רגילה לרוחנית?

יש לנו הרבה סוגי שמחה, תלוי באיזה כלים האדם רוצה להרגיש את המילוי. אם אני רוצה להרגיש את המילוי בכלים של הבורא, זאת אומרת בכלים של השפעה, בכלים של אהבה, אז לפי זה אני יכול להגיד שהשמחה שלי היא השמחה הנכונה, "שמחה ממעשים טובים".

תלמיד: אני כבר בהתחלה מייצר את השמחה ושם נגלית השכינה או שקודם אני מגלה שכינה?

את זה אנחנו עוד נצטרך לברר. אתה צודק, אבל צריכים לברר את זה.

קריין: קטע מספר 4.

"האדם צריך לשמוח בזה שיש לו חסרון על רוחניות, מה שאם כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות.

וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991)

שאלה: מה הקשר של צחוק בשמחה מהסוג של המקובלים?

אני מאוד מכבד אותך ועוד כמה כמוך מהתלמידים, אבל אני מבקש השאלות שלכם צריכות להיות קשורות למה שאנחנו קוראים, ולא יכול להיות בפסוק שאנחנו קוראים משהו אחד ושאתה שואל דבר אחר. מה עכשיו אנחנו קראנו ומה על זה אתה שואל? זה מה שאנחנו צריכים. אתה מסיט את כל התלמידים לפי הרצון שלך, לכיוון שאתה רוצה. זה לא טוב. עכשיו אנחנו גם שכחנו על מה קראנו ולא יכולים לברר את זה. אז לשאול בבקשה על מה שכתוב.

לכן אני מאוד בחשד מסתכל על האנשים שהם כל הזמן נמצאים עם השאלה, זאת אומרת יש לו משהו בראש וזה מדאיג אותו. זה נכון מדאיג, אני לא אומר, אבל למה אתה רוצה על כולם לבוא לשפוט את השאלה שלך ולשפוך עליהם את הבעיות שלך ושדווקא בזה אנחנו נתעסק. אנחנו רוצים להתעסק במה שמקובלים כותבים לנו, את זה להבין. אז בבקשה לחשוב לפני שאתם שואלים שהשאלות שלכם יהיו ממש שאלות שעל זה אנחנו עכשיו דנים.

שאלה: איך שמחה יכולה להיות במקום שיש חיסרון על רוחניות, הרי יש חיסרון, חסר, ועוד להגיע למקום כזה לדבקות, אז איך יכולה השמחה להתקיים?

אנחנו לומדים שלא חסר לנו שום דבר חוץ מכלי, חוץ מחיסרון, ואם אני מרגיש שחסר לי חיסרון לרוחניות, או שיש לי חיסרון לרוחניות אבל זה מכוון לרוחניות, כבר יש לי מזה שמחה. אבל גם לשמחה הזאת יש שני אופנים, שאני מרגיש שיש לי חיסרון לרוחניות ואני נמצא בתוך החיסרון הזה, ואז אני עובד עם החיסרון הזה. החיסרון הזה בעצמו יכול להיות מילוי בשבילי והוא בעצמו יכול לתת לי שמחה. מה חסר לי? חסרה לי רוחניות, דבר הכי חשוב שיכול להיות בעולם ולכן זה מביא לי שמחה.

שאלה: למה כשיש אהבה הבורא שמח?

הבורא שמח מזה שיש אהבה בין בני אדם ואהבה ביניהם לבורא כי זו התכונה שלו, זה הטבע שלו, כי אהבה זה סימן של חיבור השלם.

שאלה: איך לתרגם נכון את שמחת הבורא שהוא שמח?

זה ודאי קשור לתנאי ש"דיברה תורה בלשון בני אדם". אנחנו לא יודעים רגשות בכוח העליון, במערכת השלמה, בכלל הבורא אנחנו לא יודעים. יש כמה דרגות שכך אנחנו מתארים את הכוח העליון, שהוא עלי עליון ולא שייך לנו בכלל, אחר כך יש עוד מדרגה, נגיד עוד כמה מדרגות ועוד מדרגה הקרובה אלינו, היא נקראת בורא שהוא בוא וראה, שאותו אנחנו יכולים להשיג, ממנו אנחנו מקבלים את כל החיים, את כל ההשפעה על עצמנו. וזה נקרא בורא, בוא וראה, בו אנחנו מתעסקים, יותר מזה אנחנו לא מתעסקים, לא יודעים. מה שיקרה אחר כך אחרי גמר התיקון, כל מיני דברים, את זה אני לא מבין, גם לא כותבים על זה. יש איזה רמזים אבל קשה מאוד להבין על איזה מדרגות מדובר.

מה שאנחנו נמצאים בקשר עם כוח העליון ששייך אלינו, שברא את החיסרון שעל ידי החיסרון אנחנו יכולים לגלות אותו ואז על ידי גילוי החיסרון וגילוי המילוי, גילוי חיסרון וגילוי המילוי, בצורה כזאת הדרגתית אנחנו יכולים להשיגו. ומדובר רק על הכוח העליון הקרוב אלינו שזה נקרא בורא, כלפינו כי הוא בורא, בוא וראה, אנחנו יכולים לבוא ולראות אותו והוא בורא אותנו. כאלה יחסים אנחנו יכולים לגלות עם הכוח העליון הנמצא במדרגה הקרובה אלינו. ולמעלה מזה אי אפשר לדבר.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי להגביר את הצורך שלנו בשמחה כאשר אנחנו מתחברים?

על זה כתוב "איש את רעהו יעזורו", על ידי "קנאה, תאווה וכבוד", על ידי עזרה הדדית, שאנחנו יכולים לגרות כל אחד ואחד, שאנחנו יכולים לחמם כל אחד ואחד, להיות יותר ויותר קשורים להשגת המטרה.

אנחנו צריכים קצת יותר לדבר גם על החיים שלנו כי אנחנו נמצאים בחיים של דור האחרון, זאת אומרת שכל האנושות, כל העולם נמצא בהתדרדרות וכך זה יימשך עוד הרבה זמן, עד שאנחנו נמצא את שביל הזהב, הקו האמצעי להתייחס לטבע, לעצמנו ולבורא בצורה השלמה כאחד, ואז הכול יסתדר ויגיע לרוגע.

ובינתיים עכשיו אנחנו נמצאים במצב שאנחנו רוצים להוציא מהעולם כמה שיותר, והטבע מתחיל לסדר אותנו לפי התוכנית שלו, שללמד אותנו שזה לא הולך לפי איך שאנחנו רוצים. וכאן אנחנו עכשיו נמצאים במצב כמו ילד עקשן שההורים אומרים לו אתה צריך לעשות כך וכך, והוא צועק ומתפרץ ולא רוצה, ורוצה לעשות מה שבא לו. כך האנושות נמצאת כלפי הבורא.

ודאי שזה לא יעזור לנו, אנחנו נצטרך לקבל את מרות הבורא, את החוקים שלו, את כל מה שאנחנו נצטרך לקבוע ביחסים שלנו החדשים, לאט לאט זה על ידי הלחצים מלמעלה אנחנו נצטרך לקבל וליישם. סך הכול הבורא רוצה שיהיו יחסים בינינו מתוקנים כאלו, שהוא יכול להתגלות ביחסים האלו לפי ההשתוות איתם, ואז יהיה "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שאנחנו כולנו וכל העולם ועם הבורא נהיה ממש במערכת אחת מגולה שלמה, נצחית, ואז תתגלה השמחה האמיתית.

שאלה: מהי הדרך המהירה ביותר להגיע לשמחה מכל מצב שמתגלה?

להגיע לשמחה מכל מצב שיש, הכי טוב זה להתחיל להשפיע. תתחיל להשפיע לאחרים אפילו שאתה לא רוצה להשפיע, ואתה תראה עד כמה מהר מאוד תתחיל להרגיש טוב. כי כשאתה תתחיל להשפיע, אז היחס שלך לזולת יהיה דומה ליחס הבורא לנבראים, ואז תתחיל להרגיש גם חלק מאותו המצב שהוא נמצא, וכך תגיע להרגשה הטובה.

שאלה: לגבי הקשר בין תפילה ושמחה, האם כשאנחנו מתפללים ביחד כעשירייה האם זה נחשב למעשים טובים?

כשאתם מתפללים ביחד בעשירייה זה ודאי מעשה טוב, רק צריכים לבדוק איך להוציא מהמעשה הטוב הזה מקסימום תועלת, אבל זה המצב הטוב ביותר. אם אתם יכולים להתחבר בעשירייה ולהסכים לתת תפילה, תפילה לבורא, לכוח העליון, עבור זה שאנחנו רוצים לקבל ממנו כוח השפעה, חלק מהטבע שלו, זאת אומרת, זה נקרא שהוא יתלבש בנו, ואנחנו רוצים כתוצאה מזה שהוא יתלבש בנו להיות בהרגשה יפה וחיבור בינינו עד כדי כך שיגדל החיבור בינינו, שאנחנו נהפוך להיות למקום שהבורא בעצמו יכול להתגלות בנו וליהנות מאיתנו, אז קדימה, מצוין.

שאלה: מה זו שמחה במקום נכון?

במקום נכון זה נקרא בכלי הנכון, הכלי הנכון זה כלי של השפעה, והשמחה זה האור שמתגלה בכלי של השפעה כתוצאה מהשפעה.

תלמיד: האם שמחה במצב נכון אני יכול לשייך לכל מצב ומצב שבעצם אני נמצא בו שהבורא נותן לי להיות בו?

מה פתאום? לא. אנחנו מדברים על שמחה של צדיקים ולא שמחה של רשעים. שמחה של צדיקים, זאת אומרת שאתה עושה מעשה טוב ומתוך זה שאתה מרגיש שאתה גרמת למעשה טוב, כתוצאה מזה יש לך שמחה, כמו שכתוב, "שמחה זה מראה ממעשים טובים", זו תוצאה ממעשה של השפעה.

שאלה: פעם סיפרת שרב"ש היה מכבד מקומות כמו אצטדיון כי זה מביא שמחה להמון אנשים. למה מקום כזה שלכאורה לא קשור לרוחניות הוא בכל זאת מקום מכובד?

זה מקום מכובד מפני שאנשים שמחים בזה. הוא לא התייחס לזה שיש שם כסף וכל מיני זוועות, סמים, מוכרים וקונים שחקנים. הוא לא התייחס לזה, הוא התייחס לדבר פשוט, אופן אחד, שבאים אנשים כדי לשמוח. הם לא רוצים בזה לעשות שום רע לשני, הם באים כדי לשמוח. השמחה הזאת מגיעה להם מהבורא, שמחה ממעשה שהם סך הכול רוצים לשמוח יחד, ולכן אפשר לכבד את המקום הזה שבו אנשים מתחברים ביניהם בלייצר הרגשת שמחה.

יש שוני בין לראות כדורגל בבית כשאתה שוכב על הספה ורואה כדורגל, לבין כשאתה נמצא במגרש כדורגל. שם אתה נדלק מכל אלפי האנשים שסביבך ויש לך הרגשת חיבור איתם, זה עובר מאחד לשני בצורה מאוד מאוד חזקה ואתה ממש לא מכיר את עצמך. אם היית ככה מסתכל בביקורת מהצד, מה איתך, לא היית מכיר את עצמך, "מה קורה לי?". זה קורה מפני שהסביבה משפיעה עליך. אז השפעת הסביבה החיובית על האדם, אפילו בדרגה גשמית, בהמית, לא מהעבירה אלא מהחיבור עצמו, זה טוב. לכן רב"ש אמר שאני מכבד את המקום הזה שהוא נותן שמחה להרבה אנשים, אומנם לא הייתה לו שום שייכות לכדורגל ולא הבין מה זה.

שאלה: אתמול קראנו את הקטע הזה כמה וכמה פעמים, ובקטע מאוד מורגש הפער בין איפה אני רוצה להיות לאיפה אני נמצא, ששניהם צריכים לחיות בנו. ועכשיו נתת עצה מאוד חשובה, אם אתה רוצה להגיע לזה מהר תהיה בהשפעה. נגיד שאני חבר בכלי ואני רוצה להיות בהשפעה, יש לי שתי כתובות בגדול, אני יכול לשלוח לחברה בכללות או לעשירייה, ואולי גם לעשות משהו עם העשירייה. מה העצה פרקטית לחבר?

אני לא הבנתי את מהות השאלה.

תלמיד: איך אני משפיע כדי להגיע כמה שיותר מהר להיות בשמחה?

אני לא יודע אם השאלה כך היא נכונה, כי המטרה שלך להיות בשמחה, זאת אומרת המטרה היא כאילו נמצאת בך, והמטרה צריכה להיות תמיד מחוצה לך, בבורא או בזולת. אבל נגיד כך, כמו שזה, מה זה שייך לשלוח? אני לא הבנתי.

תלמיד: אני חושב מה אני יכול לעשות. אני יכול לעשות עבודה פנימית, שזה תמיד נכון, לעבוד על כוונה קודם כל, וגם מעבר לזה להוסיף על זה פעולה. למשל אתמול דנו בעשירייה האם אנחנו כעשירייה פועלים ביחד באיזו פעולה של עשירייה כצוות, בהפצה לדוגמה, זה סוג אחד. זה משהו שבוער ואנחנו רוצים להגיע לשם ואנחנו לא יודעים עם איזו פעולה נכונה לצאת.

אני לא מבין את ההסתבכות הזאת. אני יודע רק דבר אחד, אתם יכולים להתחבר ביניכם איכשהו? תמצאו ביניכם כשאתם מתחברים איזה מרכז של חיבור, מההרגשה הזאת של מרכז החיבור תתייחסו לבורא שהוא הראשון והוא האחרון, הוא הביא אתכם למצב הזה והוא מהמצב הזה עכשיו מקבל מכם משהו חזרה. ושהקשר הזה "אני ראשון ואני אחרון" יעבור דרככם. הבורא נותן לנו את המצב, אנחנו עיבדנו אותו לנכון, התחברנו בינינו ופונים אליו בחזרה. אז הוא נמצא כראשון וכאחרון ואנחנו באמצע בין שתי האבחנות האלו, ראשון ואחרון, וזה מה שאנחנו צריכים להיות.

שאלה: למדנו נושא גדול בתקופה האחרונה על העבודה בהתגברות ועבודה על דרך הכפייה. האם אדם יכול להיות בשמחה כאשר הוא בכפייה, איפה נכנסת השמחה בעבודה הזו?

אנחנו צריכים להיות בכפייה. כמו שאומרים "כופים אותו עד שאומר רוצה אני", אבל תמיד בתחילת העבודה אנחנו חייבים להיות בכפייה. בכל הבחנה והבחנה ראשונה, אנחנו נמצאים נגד ההבחנה הזאת ואנחנו צריכים לעבוד עליה בכפייה. לכופף את עצמנו עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מסכימים ורוצים, קודם באונס ואחר כך ברצון, וכך אנחנו פועלים. זה התיקון. התיקון הוא תמיד בבירורים ובהכנות שהם נגד הרצון. ורק אחר כך, החצי השני כבר, בוא נגיד, הוא ברצון. זו העבודה. זאת המלחמה שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין שמחה של מקובל ובין שמחה של בן אדם דתי שכולם קופצים ושמחים?

אני לא יודע. אני לא מכיר מה זה אדם דתי ולכן אני לא רוצה להשוות עימו אף אחד, לא חילוניים ולא צדיקים ולא מקובלים ולא פילוסופים. אני לא יודע, ואני לא רוצה שאתה תשאל אותי על זה.

שאלה: האם השמחה זה מצב שתמיד צריך להיות נוכח בעבודה או שזו תוצאה של עבודה למען השמחה? ואם כן, האם זו לא שמחה ברצון לקבל?

שמחה צריכה להיות בזה שאני מתעלה מעל הרצון לקבל, נמצא בעל מנת להשפיע, באמונה למעלה מהדעת, בכלים דהשפעה, בזה שאני מתקשר לאחרים ויכול למלא את הכלים שלהם. שמחה זה מצב קבוע שאנחנו צריכים להיות בו, מצב קבוע. שאם אני נמצא בשמחה, בשמחה שאני כל הזמן בודק אותה ומעדכן אותה ומחדד אותה יותר ויותר, שהיא קשורה לבורא ולמטרה ולבריאה ולכל המציאות, כל האנושות, וכן הלאה, כמה שאני שומר על כל החיבורים האלו ונמצא בשמחה, מה טוב.

שאלה: בנוגע למימוש הפרקטי של הדברים, האם היית אומר שלהרגיש שמחה והתעלות לאחר שיעור הבוקר זה מדד טוב לשמחה?

כן, נכון.

תלמיד: האם שמחה נכונה והתעלות נכונה שבאה כתוצאה מזה יכולה לעורר חיסרון כלפי השפעה?

כן, גם נכון.

תלמיד: אם כך, זאת הזדמנות אדירה עבורנו להשתמש דווקא בחיסרון הזה כדי להתפלל, כדי להשתמש בזה כחיסרון משותף, כאיש אחד בלב אחד?

גם נכון, כן.

שאלה: ברגע שיש שמחה למעלה ויש שמחה למטה, מהי השמחה האמיתית בתחתון לשמוח עבורו או לשמוח בעדו או לשמוח מכך שיש אפשרות להשפיע לו?

היסוד לכל השמחה שלנו הוא בזה שיש לנו כוח עליון גדול, מאוד קרוב אלינו כמו האבא שלנו וגם האימא, הכול יחד, והכוח הזה כל הזמן דואג ומאוד מאוד אוהב אותנו, אז יש לנו בזה הרגשת השמחה. אחר כך כשאנחנו יכולים להתחבר אליו, להתקרב אליו, להידבק בו יותר בפעולות להשפיע, זאת אומרת להיות משפיעים כמוהו שלא רוצים כלום לקבל לעצמנו, להשפיע על מנת להשפיע. אחר כך אפילו לקבל בעל מנת להשפיע להידמות לו כמה שמסוגלים ואנחנו רוצים לשייך את עצמנו אליו שמה שהוא עושה גם אנחנו רוצים לעשות, להתכלל בו וכך להשתדל לעשות פעולות יחד עימו.

וכאן השאלה, באיזו דרגה? בהתחלה כשאנחנו רק מבטלים את עצמנו ורוצים שהוא יעשה את הפעולות ואחר כך אנחנו כן רוצים להשתתף בפעולות שלו במשהו, ולאט לאט, לאט לאט יוצאים כאילו החוצה, מחוצה לו ומתחילים לעשות פעולות בדומה לו כמוהו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש בזה שהבורא נותן לנו את כל המושכות לנהל את הבריאה, לאט לאט בהדרגה, ואז אנחנו נעשים מלומדים ומסוגלים לעשות את הכול במקום הבורא.

וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון שלנו, שממקום אפס עד המקום שאנחנו מגלים את התכונות הרעות שלנו וכנגדם יכולים להפוך אותם לתכונות הטובות, הדומות לבורא, וכך אנחנו מקימים מעצמנו את דמות הבורא שנקרא "אדם". ומה קורה אחר כך אני עוד לא יכול בדיוק לדעת ולספר. יש עוד שלבים שיתגלו בזמנו. אבל זו כבר מטרה, זה כבר גמר התיקון שלנו, להידמות לבורא בכל הפעולות שלו ולהיות כביכול במקומו.

קריין: אנחנו בקטע מספר 5.

"אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית לא נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. 

לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: בעולם הזה יש לנו שמחה ויש לנו עצב בניגוד לה. האם לשמחה מרוחניות, שמחה מהשפעה אין ניגוד של עצב?

נכון. שמחה ברוחניות זה תוצאה ממעשה השפעה.

תלמיד: והיא קיימת בפני עצמה, אין שום ניגודים בשלב הזה, יש שמחה נטו, שמחה נקייה?

לא, אבל אתה מעמיד אותה על פני כל מיני בעיות, כישלונות שהקמת אותה, את ההשפעה, המעשה הטוב, ולכן עכשיו יש לך משהו אחר.

תלמיד: כלומר אני הולך בשמאל וימין ואז מגיע למשהו מעבר לשניהם?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין מצב של לבנונית לבין מצב שהוא בשחרית ובשמחה עדיין על זה?

הכול כלפי האדם. זה לא שבעצמן קיימות כאלה תכונות. אלא מתעורר באדם בהתאם באיזה מצב הוא נמצא כלפי הרשימו מתגלה.

תלמיד: אבל גם לבנונית זה נשמע כאילו שמאיר לו והוא מרגיש טוב וגם במצב של שמחה הוא מרגיש טוב. אז מה ההבדל?

לא. לבנונית זה המצב עצמו ושמחה זו הרגשה. יכול להיות לא לבנונית ושמחה.

תלמיד: אז כשאני מרגיש לבנונית, מה זה אומר שלבנונית זה מצב ושמחה זו הרגשה?

כי יש כאן מצב וישנה מטרה, יכול להיות שעוד לא הגעת. אפילו שאתה מרגיש לבנונית אתה לא הגעת למטרה שאתה רוצה. אז מתגלה על זה אולי שמחה חלקית אבל לא שמחה ממש. זה לא מה שאתה רוצה.

תלמיד: ושמחה על פני שחרית זה יותר קרוב למטרה?

כן, ודאי. כי תמיד שמחה זו תוצאה ממצב אחד על פני המצב השני. בכלל אנחנו כנבראים רק ככה יכולים להרגיש את הדברים אחד מהשני.

קריין: קטע מספר 6

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

(בעל הסולם. אגרת ה')

כן, אין שום בעיה, אנחנו יכולים ממש לבטל אותם שיהיו כגל של עצמות, אלא הכול תלוי ביחס של האדם אליה. אם הוא פונה מתוך הקבוצה אז אין לו שום בעיה, יכול ממש לנהל אותה לאן שהוא רוצה. אבל העצמות האלו גם צריכות להיות. העצמות האלה קמות אחר כך בגמר התיקון. כשהכול יתוקן גם הדברים השליליים שפסלנו אותם.

(סוף השיעור)