שיעור בוקר 20.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב'. עמ' 827. מאמר "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 827, מאמר "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה".

מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה

תשמ"ט - מאמר י'
1988/89 - מאמר 10

"הכתוב אומר (ויצא כ"ח ל') "ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". ויש להבין מה מרמז לנו שהסולם מוכרח לעמוד באלכסון, שכך אנו רואים אצלנו, אם הסולם עומד ישר, אי אפשר לעלות עליו. וכמו שרש"י מביא דרשת חז"ל וזה לשונו, "אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, הסולם הזה עומד בבאר שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש". זאת אומרת, הסולם מוכרח לעמוד בשיפועו. מה מרמז לנו זה בעבודה. וכן יש להבין קושיית המפורשים, מדוע כתוב "מלאכי אלקים עולים", ואח"כ "יורדים". היה צריך לכתוב להיפך.

ולהבין כל זה מוכרחים להבין מהו בכלל הבריאה עבודה, שניתן לנו בקיום תו"מ. הלא מטרת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. אם כן עבודה זו, לשם מה אנו צריכים, כמו שכתוב "יגעתי ומצאתי תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", היגיעה הזו למה לי, ומה זה מוסיף לנו במטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו".

אלא לפי מה שכתוב בספר "עץ חיים" (בתחילתו), "שבכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, היה תיקון הצמצום. כלומר, שנעשה העלם והסתר במקום מלכות, הנקראת מקבל בעל מנת לקבל. ונעשה במקום הרצון לקבל, המכונה עביות, תיקון המסך. שענינו הוא, שלא לקבל יותר מכפי שהוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. זהו שגרם לנו עבודה, ובגלל זה אמרו חז"ל דוקא "יגעתי ומצאתי תאמין".

ומהי היגיעה. היות שמצד הטבע אדם נברא ברצון לקבל לתועלת עצמו, והיות על כלי זה נעשה צמצום והסתר, אלא שהאדם צריך לעבוד בעל מנת להשפיע, והיות שזהו נגד הטבע, לכן זוהי היא יגיעה, משום שעבודה זו היא קשה. לכן, אם אומר מי שהוא, שהוא עובד ה', ולא מרגיש שום יגיעה, בטח שזהו מטעם שהוא עובד לתועלת עצמו, ולא לתועלת ה'. היות מי שעובד לתועלת ה', סימן הוא, שהגוף, המכונה רצון לקבל, הוא מתנגד לזה. וזהו שכל כך קשה לעבוד בעל מנת להשפיע בכוחות עצמו, עד שמוכרחים לעזרת ה', שעל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שהעבודה נקראת, זה שצריכים לעבוד לתועלת ה'.

וזה שצריכים לעבוד לתועלת ה', אינו חס ושלום ממש לתועלת ה', שהקב"ה צריך את עבודתו של אדם, אלא כנ"ל, שזה נכנס בתור שלימות פעולותיו. כלומר, שע"י זה שהאדם עובד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, אז האדם מוכשר לקבל את הטוב והעונג בלי שום בושה, הנקרא נהמא דכסופא, היות שהוא מקבל על הכוונה של על מנת להשפיע ולא לקבל לעצמו.

אולם בסדר העבודה, שהאדם צריך להגיע למעלת הדביקות, כמו שכתוב "ולדבקה בו", אין האדם יכול לעלות ברגל אחת. אלא צריכים שתי רגליים, ימין ושמאל. כמו שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת", שיש לפרש, מצד אחד האדם צריך לראות, שהוא נדחה ונרחק מה', כלומר לראות איך שהוא מרוחק מדביקות ה', הנקראת להשפיע, והוא משוקע באהבה עצמית.

ועד כמה שהוא רוצה להתגבר בעבודה להשפיע, הוא רואה, שהוא הולך אחורה, כלומר שהרע מתגבר אצלו בכל יום בשיעור יותר גדול, עד שהוא בא לידי החלטה, שאין שום אפשרות, שתהיה מציאות, שיוכל להשתחרר מאהבה עצמית. ואומר, אם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד. ואומר, עכשיו אני לא צריך להאמין שה' עוזר, אלא עתה, כשהוא יזכה לדביקות ה', אז הוא יגיד, שהוא רואה בתוך הדעת, שה' עזר לו.

וכמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". ואין לו מה לעשות, רק לבקש מה', שיעזור לו לצאת משליטת הרצון לקבל. ולפעמים אין לו אפילו כח לבקש מה', שיעזור לו. וזה נקרא "רגל שמאל", שהוא הולך על דרך, שהוא רואה איך שהוא מלא קלקולים וחסרונות. וכידוע, ששמאל בעבודה נקרא, דבר הצריך תיקון. וזה נקרא "לעולם תהא שמאל דוחה".

ורגל השני נקראת "ימין", כי דבר שאינו צריך תיקון נקרא בעבודה ימין, כלומר, שהאדם צריך לדעת, איך שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא זכה להיות בין אלה שהם משמשי המלך. זאת אומרת, שהוא צריך להאמין, שזה מה שיכול לעשות לתת קצת זמן מעבודתו, שהוא עוסק לצורכי עצמו, ולעסוק בתו"מ, שזה נקרא עבודת ה', אין הוא אומר, שזהו מכח עצמו, שהוא רוצה לעבוד בעבודת הקודש, אלא הקב"ה נתן לו מחשבה ורצון, שתהיה לו קצת אחיזה בתו"מ. והוא שמח בזה, שיש לו קצת זכיה לשמש את המלך.

והוא נותן תודה לה' על זה, היות שהוא רואה, שיש הרבה אנשים בעולם, שאין להם זכיה כזו. והוא מרגיש איך שהוא מקורב לה'. זה שכתוב "וימין מקרבת", כלומר שרגל ימין הוא זה, שמרגיש עצמו מקורב לה'.

שדוקא ע"י ב' רגליים יכולים ללכת למעלה ולמעלה, ולהגיע להיכל המלך. ובזה יכולים לפרש מה שכתוב "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". פירוש, שהסולם, שע"י עולים למעלה להיכל המלך, יש שם שני קצוות:

א. "סולם מוצב ארצה", שהוא בחינת קו שמאל, הנקרא "ארצה", שהאדם צריך לראות, איך שהוא מונח בארציות, שהוא משוקע באהבה עצמית, כנ"ל, שהיא בחינת "שמאל דוחה". אז יש מקום להתפלל מעומק הלב, שאז האדם מסתכל בתוך הדעת שלו, איך שהוא לא יכול לעשות משהו לתועלת ה', ורק הקב"ה יכול להוציא אותו משליטת הרע שבו. ועל זה נאמר "אלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".

ב. זה שכתוב "וראשו מגיע השמימה". והקצה השני שבסולם הוא, "הוא בשמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, מטעם שהוא שמח בחלקו, בזה שיש לו קצת נגיעה בעבודת ה'. והוא מרגיש עצמו בזה למאושר, כי זוהי זכיה גדולה, שזכה לשמש את המלך, ולדבר עמו, אפילו רגע אחד ביום, מספיק לו, שיהיה לו מצב רוח מרומם. ועל זה הוא מודה ומשבח את המלך.

נמצא לפי זה, שהסולם הזה, שעליו עולים להיכל המלך, עומד באלכסון. כלומר, שה"מטה" שבסולם, שהוא "סולם מוצב ארצה", אין זה מטה ממש, כמו סולם שהוא עומד ישר, שאי אפשר לעלות עליו, שכך אנו רואים בגשמיות. שזה מראה, שאפילו בגשמיות הסולם מוכרח לעמוד בשיפוע. ושיפוע מראה, ש"למעלה" אין זה מעלה ממש.

וגם "למטה", אין זה מטה ממש, אלא כנ"ל, כלומר, בזמן ש"ראשו מגיע השמימה", שהוא הולך בקו ימין, שהוא בחינת שלימות, אין זה סוף פסוק, אלא הוא צריך גם כן ללכת בבחינת "ארצה", היינו לראות שהוא עדיין נמצא בארץ. וכשהוא הולך בבחינת ארצה, שהיא בחינת שמאל, הוא צריך גם כן לדעת, שהוא צריך ללכת בימין, שזהו נקרא "וראשו מגיע השמימה". כלומר, שהגם שהם שני דברים מנוגדים והופכיים זה לזה, מכל מקום אין הם מרוחקים כל כך זה מזה, שיהיה הרבה מרחק ללכת מקצה אל קצה השני. זאת אומרת, שצריכים ללכת בשני קוים. וזה נקרא שיפוע. היינו כנ"ל, שזה מראה, שצריכים ללכת בב' קוים.

וזה נמשך מהתיקון, הנקרא צמצום ב', שהוא ענין שיתוף מידת הרחמים בדין. כמו שאמרו חז"ל, "מתחילה ברא את העולם במידת הדין, המכונה קו ישר, שיש בו ענין מעלה ומטה, הנקרא מעלה בחשיבות, שהוא בחינת זך ביותר, הנקראת ספירת הכתר, שהוא זך ביותר, שאין שם חסרון. ומטה נקרא, למטה בחשיבות, שהוא עב ביותר, המכונה ספירת המלכות, שהוא הרצון לקבל. וראה שאין העולם יכול להתקיים, עמד ושיתף עמו מידת הדין". היות שמלכות דמידת הדין, הנקרא רצון לקבל, הוא השורש הנבראים, היה קשה להפוך אותה בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "אין העולם יכול להתקיים".

כמו שאומר ב"פתיחה לחכמת הקבלה" (אות נ"ח) וזה לשונו, "וראה שאין העולם מתקיים, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, לכן הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. והמאציל העלה מידת הדין, שהוא כח הסיום, הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מידת הרחמים. ושיתף אותם יחד זה בזה, שבזה נעשה הכשר לגוף האדם, היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממידת השפעה".

נמצא, שדוקא ע"י עלית מלכות לבינה, יכול העולם להתקיים. ועלית מלכות לבינה מכנה האר"י הקדוש בשם קו אלכסון. ואמר שזה סוד מה שכתוב (בתע"ס חלק ו' דף ת"א) וזה לשונו, "והנה אחר שצמצום עצמו הניח חד פרסא. וזה סוד "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים".

שזה סוד הא', שהקו של הא' הוא באלכסון, כמו שאומר (בתע"ס דף תס"ג) וזה לשונו, "כי דבר החיבור של ב' נקודות בהצמצום הוא הקו של הא' כזה. ובחינה העליונה של כל מדרגה היא י, שעל הקו מלמעלה, הכוללת כתר וחכמה של המדרגה, בסוד מים עליונים, כזה י". הרי שהשתוף מידת הרחמים בדין נקרא אלכסון. וזהו השורש, שגם בענף הגשמי, אין הסולם, שהיא בחינה שעולים ע"י הסולם, אלא בזמן שעומדת באלכסון, שהיא בחינת צמצום ב'. מה שאין כן סולם שעומד ביושר, שהוא בחינת מידת הדין אינו יכול להתקיים.

אולם יש לדעת מהשני קצוות, שהם בחינת "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". יהיה הפירוש, שצריכים את השני קוים, שעל ידי שניהם יגיעו לקו האמצעי. כי אי אפשר להיות קו אמצעי, אם אין לפניהם שני קוים. לכן, בזמן שיש מחלוקת, אז שייך לומר, ש"בא השלישי ויכריע ביניהם, ועושה שלום". מה שאין כן אם אין מחלוקת, אין צורך לעשות שלום. זאת אומרת, אם אנו צריך לבחינת שלום, אז אנו מוכרחים להמציא מקודם מחלוקת, אחרת אין מקום לשלום.

אולם השאלה היא, בשביל מה אנו צריכים לשלום, הלא יותר טוב היה, אנו מבינים, כשאין מחלוקת, ולא צריכים לשלום, שכך השכל מחייב.

והתשובה היא, היות שאלו שני הופכיים יש בנו בהטבע, נמצא לפי זה, שענין המחלוקת זהו מציאותי, שהטבע עשה לנו כך. פירוש, שמצד מטרת הבריאה, יש בנו טבע, שהבורא נתן לנו רצון לקבל הנאה ותענוג. ומצד תיקון הבריאה, אנו צריכים ללכת בכיוון הפוך, שהוא להשפיע, כדוגמת הבורא "מהו רחום אף אתה רחום".

אם כן הב' קצוות האלו הם נמצאים בנו. ומה שאנו אומרים, שצריכים לעשות מחלוקת, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע", וכמו שפירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה". הכוונה היא, שיגלה את הרע שבו. ולא ע"י המחלוקת, הוא מייצר רע, שמזה נעשה מחלוקת. אלא הרע שבאדם הוא בגניזו. ואם יכנס שמה אור דקדושה, תיכף יתעורר הרצון לקבל, הנקרא שבו, ויקבל הכל בקבלת לעצמו. וזה יעבור תיכף להצד הטומאה והקליפות.

לכן צריכים לעשות מלחמה, שע"י זה הרע יצא ממחבואו וילחם עם היצר טוב.

נמצא, שדוקא ע"י מלחמה הוא מתגלה, היות שהוא רוצה להילחם עם היצר טוב. וכשהוא מתגלה בפרצופו האמיתי, אז רואה האדם, איך שהוא "הר גבוה". ובא אז לידי הכרה, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שיעזור לו להכניע את הרע, ושתהיה לו היכולת לעבוד רק על הכוונה בעל מנת להשפיע.

ובזה נבין את פירוש של "ב' כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". שענין ב' קצוות של הסולם, שמראה, שהם הפוכים זה מזה. שמצד אחד הוא "מוצב ארצה", שמראה על השפלות, שהוא רואה בתוך הדעת, איך שהוא מרוחק מה', היות שהוא משוקע באהבה עצמית, שזהו שינוי צורה.

ומצד הב' "וראשו מגיע השמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, שהוא שמח בחלקו, ושמח כאילו הוא רק בשמים, ואין לו שום שייכות לארציות, שזה נקרא ש"הסולם עומד בשיפועו". זה שכתוב "שני כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".

זהו קו האמצעי, כלומר שאלו ב' קוים מולידים כתוב השלישי, שזהו הקב"ה, הנקרא קו אמצעי. וזה על דרך שאמרו חז"ל (נידה ל"א ע"א) "שלושה שותפין הן באדם, הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה".

שיש לפרש "אביו נותן הלובן", שאביו הוא בחינה א' בעבודה, שהיא בחינת קו ימין, היינו שלימות. ב' הוא קו שמאל, היינו בחינת חסרון כנ"ל, שזה נקרא "נותנת את האודם", שהיא בחינת חסרון. והקב"ה נותן אז הנשמה ורוח, שאז הקב"ה משפיע לו את העזרה הדרושה, כמו שאומר בזה"ק, "שמסייעין אותו בנשמתא קדישא". וזה נקרא "הקב"ה נותן הרוח והנשמה". וזה יש לפרש מה שאומר רש"י "הסולם עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש. היינו כנ"ל, אמצע, היינו קו אמצעי, הוא כנגד בית המקדש, שהוא בחינת הקב"ה".

ובהאמור יש לפרש, מדוע כתוב "והנה מלאכי אלקים עולים" ואח"כ "יורדים". היה צריך לכתוב להיפך, מקודם "יורדים" ואח"כ "עולים". יש לתרץ על דרך העבודה, היות שאלו אנשים, שרוצים לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם, הם נקראים "מלאכי אלקים". כלומר, שהם באו לעולם הזה בשליחות האלקים, היינו לעבוד בשביל אלקים.

כמו שאמרו חז"ל (סוכה ע"ב) "אנן שלחא מצוה אנן". ופירש רש"י שם, היות שהלכו להקביל פני ראש גולה, דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שפירושו, זה שאנו עוסקים במצות, אנן שלוחא דמצוה, שפירוש "שלוחא דמצוה", כלומר שהם באו לעולם להיות שלוחים של הקב"ה, שכולם צריכים לעשות ולקיים את כל מה שהקב"ה ציווה לעשות. שפירושו, כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", כמבואר בהסולם (בהקדמת ספר הזהר), שענין ברא הוא בחינת יש מאין, שהכוונה היא על הרצון לקבל, שזה בא מצד הבורא. לעשות זה שייך להנבראים, היינו שהם צריכים לעבוד לתועלת הבורא. נמצא, שאלו אנשים, שעובדים לתועלת הבורא, הם נקראים "מלאכי ה'", כנ"ל "שלוחא דהקב"ה".

ובזה יש לפרש מה שכתוב (מועד קטן י"ז ע"א) "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו. ומקשים על זה, וכי מי שרוצה ללמוד תורה אצל רב, צריך מקודם לראות מלאך ה' ואח"כ, לאחר שכבר ראה את צורתו של מלאך ה', אז הוא הזמן שילך לחפש רב הדומה למלאך ה'".

ובהאמור יש לפרש, שאם הרב לומד להתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, שהאדם הוא שליח ה', ולא שהוא בעל בית בעולם הזה, אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו".

ובהאמור נבין מדוע כתוב מקודם "והנה מלאכי אלקים עולים". הטעם הוא, כי בדרך העבודה, להיות מלאך ה', היינו לעבוד לתועלת ה', צריך מקודם לעלות על הסולם, שזה נקרא בחינת ימין, הנקראת "וראשו מגיע השמימה". ואח"כ לרדת למטה, שהוא בחינת שמאל, שזה "מוצב ארצה". ואח"כ עוד הפעם, שזה נקרא "עולים ויורדים". ואח"כ זוכים לקו האמצעי, היינו שהקב"ה נותן את הנשמה. ואז זוכים לדביקות ה'."

שאלה: מאמר מאוד מעניין, עושה סיבוב שלם סביב חמישה נושאים ובסוף ממרכז. דבר אחד שהיה לי מסובך הוא, לאדם אביו ואימו נותנים, אביו נותן לובן ואימו נותנת אודם, ואילו הקדוש ברוך נותן שני דברים, רוח ונשמה. מה הם הרוח והנשמה שהקדוש ברוך הוא נותן?

מילוי שמכינים על ידי ימין ושמאל.

שאלה: הקו האמצעי שהבורא נותן, זה משהו שקיים בנו ואנחנו צריכים רק לגלות אותו, או זה משהו שאנחנו בונים?

הקו האמצעי מגיע כתוצאה משני קווים שאנחנו בונים.

תלמיד: ואז מתגלה דבר חדש בתוכנו.

כן.

תלמיד: קו אמצעי מתגלה באדם או רק בקבוצה

גם באדם וגם בקבוצה.

שאלה: הוא מדבר על בחינת שלום. אם בן אדם לא נוטה לכיוון השלום, ההשלמה, אז הבורא משלים את המצב הזה?

נניח, שכן.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי? אני לא יודע אם הצלחתי להשלים, אני מנסה לעשות את העבודה בימין בין החברים ואני לא יודע אם מה שעשיתי בימין, עשיתי למען החברים. היה לי מצב שהייתי בטוח שאני עושה משהו למען החברים בעשירייה, אבל יצא הפוך ממה שאני חשבתי. התוצאה הייתה לא רצויה, היה ריב במקום שלום?

שלום זה שלמות, זו תוצאה מחיבור נכון בין כל אותם הכוחות שהבורא מזמין באדם והבורא מצפה לזה מהאדם, שם הבורא נקרא "שלום". זאת אומרת אנחנו צריכים להגיע למצב שבין כל הכוחות שלנו תהיה השלמה - אין דבר רע ואין דבר טוב, אלא הכול רק כדי להשלים זה את זה ולהראות שכל הכוחות של הבורא זה שלום, השלמה של כולם.

תלמיד: איך אני יכול להבחין שהגעתי לתוצאה רצויה, שזה באמת משהו שהיה צריך להיות בעשירייה?

אתה צריך לראות את הכוחות שנמצאים בך ובקבוצתך, ואחר כך לראות אותם בכלל יותר רחב - בכלל ישראל, בכלל העולם, שכל הכוחות האלו מגיעים לשלום, להשלמה. השם הגבוה ביותר של הבורא נקרא שלום.

שאלה: הוא כותב שאם האדם הולך רק בימין, אז אין זה סוף פסוק כי צריך ללכת גם בשמאל, זאת אומרת רק בימין זה לא שלמות ורק בשמאל זה לא שלמות. ובסוף המאמר הוא אומר, שאם אין מחלוקת אין צורך לעשות שלום, זאת אומרת חייבים את המחלוקת, חייבים גם את קו שמאל, אבל צריך לעלות על הסולם, זאת אומרת הצעד הראשון נקרא בחינת ימין. אז למה עולים על הסולם מבחינת ימין אם הצורך במחלוקת הוא זה שמביא שלום?

לעלות על הסולם זה נקרא להזמין כוחות של חיבור, כי הסולם מציג את החיבור בין השמאל לבין הימין, בין הרצונות לקבל לבין הרצונות להשפיע, ששניהם יעבדו בכוונה על מנת להשפיע, כך האדם צריך כל הזמן לכוון את עצמו.

תלמיד: אז מה נותנת לנו התחלת המדרגה בימין?

ימין זה בכל זאת אותו כיוון שהבורא קבע כתחילת הדרך וגם את סופה,לכן אנחנו צריכים כל הזמן לגלות עד כמה אנחנו הולכים לכיוון הימין.

שאלה: הוא כותב, שצריך לעשות מלחמה בין היצר הטוב והיצר הרע שיש באדם, וכשיוצאים להילחם רואים שאי אפשר להכניע את הרע ורק חייבים לבקש שהבורא יעזור. איך אדם אוסף כוחות לעשות יגיעה להילחם נגד הרע שלו כשהוא יודע שבמלחמה הזאת כל היגיעה שהוא יעשה לא מספיקה?

האדם עושה את כול מה שמוטל עליו ובאמת עושה מלחמה, לא מלחמה רגילה, אלא מלחמה רוחנית. הוא נמצא נגד כוחות דפרודא, הוא נמצא עבור החיבור בין ימין לבין שמאל על מנת שהימין ינצח וזו בעצם המלחמה.

שאלה: אנחנו מדברים על העבודה שלנו, המקובלים מתארים את החיבור שאליו אנחנו צריכים להגיע עד שאדם מתמוסס לגמרי בחברה, שהוא לגמרי מבטל את עצמו או שכולנו נעשים אחד. אבל כשהאדם מסתכל על עצמו, אין לו כוחות להיות במצבים הגבוהים של נהייה אחד. אני יכול להגיד "אני והחברים שלי", "אנחנו נתחבר", יש דברים שהרצון לקבל מסוגל להבין שהוא צריך להשתנות כלפיהם ויש מצב שהוא כבר הוא יודע שהאמת נמצאת עוד רחוק מזה, ששם אין לו שום כוחות, משהו מלמעלה צריך לבוא לעשות כזה שינוי.

הצעד האחרון יכול להיות מאוד רחוק ולא מציאותי, אבל זה לא אומר שעל האדם לא לעשות צעד קרוב.

תלמיד: אבל הצעדים הקרובים האלה לא מביאים אותו לאמת, אלא מביאים אותו להכרת הרע, מביאים אותו להבין שהוא לא מסוגל.

בדרך, כמו שאתה נוסע עם מפה ואז אתה רואה שבדרך יש עוד הרבה דברים שאתה צריך להגיע לעבור אותם ולהמשיך.

תלמיד: איך מקצרים זמנים?

זו לא בדיוק נטייה נכונה לאדם, כי אנחנו לומדים שיש שותפות בין עבודת האדם לבין עבודת ה'. וככל שהאדם עושה רק את הפעולות שחייב לעשות וכל היתר הוא נותן לבורא, אז בהתאם לזה הוא מצליח. אנחנו לא צריכים בעצמנו להגיע למטרת החיים, תיקון הבריאה, אלא אנחנו צריכים בדרך לרכוש את הכול התכונות שיעזרו לנו להיות במַקום שהבורא רוצה לראות אותנו.

שאלה: הוא כותב, שאדם צריך לעורר את המחלוקת, האם אנחנו מוכרחים להמציא מקום למחלוקת?

כן.

תלמיד: ואז הוא מסביר שבעצם שני הקווים הם בטבע שלנו - פעם ימין שולט ופעם שמאל שולט, מה רע בזה? איפה המחלוקת?

זה לא רע, אבל פעם זה שולט ופעם זה שולט, ומה התוצאה משליטת שניהם?

תלמיד: שמתקדמים, פעם בימין ובפעם בשמאל, יש איזו התקדמות כביכול, איך זה מוליד דרישה לשלום? מהי הדרישה הזאת?

שאדם לא רוצה להיות תחת השפעת הימין ותחת השפעת השמאל, אלא חשוב לו להיות בקו האמצעי, במצב האמצעי, להיות קרוב לבורא. ימין ושמאל, לא קרובים לבורא. גם ימין, כי האדם משתמש בכוח השפעה, אבל זה עדיין לא שלו, זה עוד לא עובר דרך הרצון לקבל, דרך העביות שלו, הקו אמצעי הוא זה שאת כל הרצון שלו מערבב עם הימין.

תלמיד: איך מעוררים רצון שיהיה קו אמצעי? בדיוק במילים שאמרת עכשיו, פעם ימין שולט ופעם שמאל שולט, כביכול מתרגלים לזה וזהו?

לא, זה לא שלמות. שאנחנו מתרגלים, זה כלום. אנחנו צריכים להגיע למצב ששניהם נכללים יחד, תומכים זה בזה ולא מנוגדים זה אל זה, ולא שאחד מופיע ואחר כך מופיע שני, אלא שניהם מופיעים בזה שהם מתקשרים ומשלימים זה את זה ושמהחיבור הנכון של שניהם יוצא כלי הנכון לבורא. ימין יבוא שמאלה ואז יוצאת כלה, זאת אומרת יוצא הכלי שהוא באמת יכול להיות ככלי לבורא.

תלמיד: מאין מולידים, ממציאים או מבקשים רצון שיהיה משניהם ביחד?

זה יוצא לנו מסדר המדרגות, כשאנחנו מתחילים לראות שלא ימין ולא שמאל הם שלמות.

תלמיד: מגיע מצב כזה, מתוך הימין והשמאל.

כן, כי בשמאל בטוח שחסר ימין, ואם ימין בלבד מגיע, אז אתה בטוח שאי אפשר להתקדם עימו, אתה צריך גם את השמאל.

תלמיד: רב"ש כותב שצריך לעורר את המחלוקת, מה אנחנו עושים עם הכתוב הזה?

אתה רואה שיש לפניך למשל מרק ללא שום טעם, כי לא הכנסת בו כל מיני תבלינים שנותנים טעם. זה ההבדל בין חיות לבין האדם, חיות לא צריכות את התבלינים והאדם כן. הרמז הוא, שאנחנו צריכים להוסיף לחיבור בינינו טעמים מיוחדים, שדווקא הם נותנים לנו הרגשה שאנחנו נמצאים בחיבור עם הבורא.

תלמיד: כלומר לצייר לעצמנו את הטוב שבשלום הזה, בין ימין ושמאל, במצב הזה?

כן. שיש ביניהם קשר, תמיכה הדדית, ושרק בשניים, כשהם מתקשרים נכון בהשלמה הדדית, אנחנו יכולים להתקיים. זה מה שהבורא רוצה שנעשה.

שאלה: מצד אחד קו שמאל מתקן את הכוונה, מיישר אותה לבורא, אבל איפה האדם מצרף את הרצון לקבל לכוונה?

שמאל זה לא הרצון לקבל? מה ההבדל?

תלמיד: אני מרגיש ששני הקווים מתקנים את הכוונה, אבל עדיין אדם צריך להוסיף בתפיסת המציאות שלו את הרצון לקבל, הוא צריך להביא את הרצון לקבל לבורא. הבורא רוצה למלא את הרצון לקבל בתענוג וכדי שזה יקרה, אדם צריך שיהיו לו כוונות כאלה כלפי הבורא, שברצון לקבל יוכל לקבל תענוג עבור הבורא, להשפיע לבורא, ממנו, אל מחוץ לו, והקווים ימין ושמאל, מתקנים את הכוונות האלה. מאיפה אדם מביא את הרצון לקבל עצמו?

את הרצון לקבל הבורא ברא. הבורא נותן את הרצון לקבל.

תלמיד: כן, אבל האדם צריך להרגיש שהרצון לקבל הזה הוא שלו, שייך לו?

אם אתה נמצא במצב שאתה מרגיש שאתה יכול להשתמש ברצון לקבל שלך, שאתה תקבל אותו ודאי, שהוא יגדל בך מהבורא, אם אתה מרגיש שתשתמש בו עוד יותר טוב, בעוצמתיות, אז תקבל, הוא יתגלה.

תלמיד: אנחנו לפעמים אומרים שקו שמאל זה כלים דקבלה.

כן.

תלמיד: וזה מבלבל, כי זה לא כלים דקבלה, אני מרגיש שזה עדיין עוסק בכוונה. קו שמאל עדיין מתקן את הכוונה, הוא לא כלים דקבלה. מה זה כלים דקבלה, שאנחנו רוצים להוסיף כלים דקבלה?

כלים דקבלה זה הרצון לקבל שאנחנו רוצים להוסיף לטיפול שלנו.

תלמיד: מה זה אומר?

שאני רוצה שהרצון לקבל יגדל.

תלמיד: אז למה זה קשור לקו שמאל? קו שמאל זה שאני רוצה לעשות פעולות, מגלה שאני רוצה.

רצון לקבל זה ימין?

תלמיד: גם ימין וגם שמאל קשורים לכוונה, לא קשורים לרצון לקבל, לרצון עצמו, הם קשורים לכוונות.

אני מצטער, אני לא מבין כך. יש שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע. לרצון לקבל תקרא שמאל, לרצון להשפיע תקרא ימין. מה הלאה?

תלמיד: רצון לקבל זה שמאל.

ודאי שזה שמאל, כי הוא צריך תיקון.

תלמיד: נכון, אבל מה צריך תיקון? הכוונה צריכה תיקון, לא הרצון לקבל צריך תיקון.

בסדר, אתה צריך כוונה על הרצון לקבל. כדי להשתמש ברצון לקבל אתה צריך תיקון של הכוונה.

תלמיד: כשאדם מתקן את קו ימין דרך קו שמאל, מתקן את הכוונות שלו, הרצון לקבל מתחיל להתגלות באופן אוטומטי?

כן.

תלמיד: אז הרצון לקבל מתגלה?

אז הרצון לקבל מתגלה כחומר שעליו האדם ממשיך לעבוד, להתעלות.

תלמיד: בגלל זה אנחנו רואים ששמאל זה כלים דקבלה?

כן. המקום הזה הוא מקום מאוד יסודי.

שאלה: לא הבנתי למה שמאל נקרא סולם המוצב ארצה ושהוא יורד, למה עם השמאל הוא יורד?

לא. ודאי שאם מוסיפים רצון לקבל אז יורדים בסולם, ואם מוסיפים רצון להשפיע, אז עולים בסולם.

תלמיד: ולמה הוא קורא לזה מלאכים?

מלאכים הם כוחות שעל ידם הבורא עושה פעולות בעולם.

תלמיד: רב"ש אומר שאנחנו צריכים לראות שאנחנו לא בעלי בתים על העולם ואנחנו כמו מלאכים. באיזה מובן, איך זה בדיוק משתלב שאנחנו כמו מלאכים?

כן. שאנחנו עולים או יורדים בסולם הזה של ההשפעה והקבלה כדי לאזן אותם ובמקסימום להידבק בבורא. כי זה בלתי אפשרי רק בכוח ההשפעה אלא צריכים להיות גם בכוח הקבלה.

תלמיד: אבל כשאנחנו על קו אחד, זה כאילו רק קו אחד קיים, ואחר כך הקו השני קיים?

קו אחד זה אידיאלי, כשאנחנו מכוונים גם בקו שמאל וגם בקו ימין, למטרה.

תלמיד: הוא אומר שאם הרב הוא כמלאך ה', לדרוש תורה מפיו. איך זה משתלב עם העבודה הזאת?

אני לא יודע להגיד עכשיו.

.

שאלה: אנחנו מדברים על שלושה קווים, אבל הכול מתחיל מקו אחד, כך הוא קורא לזה, בהתחלה האדם נמצא במה שנקרא "קו אחד". מה זה קו אחד?

מלכתחילה קו אחד נקרא שיש בי רצון לקבל ואני הולך לקבל.

תלמיד: אז כל בן אדם ברחוב הוא עם קו אחד?

הוא לא יודע את זה, אבל כעיקרון כן.

תלמיד: אני כן הגעתי לפה ואני כן התחלתי ללמוד ואז באיזשהו שלב אמרתי, אנחנו צריכים לעשות את הצעד הראשון לקו ימין. אז מה בעבודה מזה שאני כל יום בא והולך, עושה את העבודה, מה תיחשב העלייה, הצעד הראשון הזה שמרימים את הרגל ועולים עם הרגל לצד ימין?

זה שאתה עושה על הרצון לקבל שלך צמצום, ורוצה להשתמש בו כשהוא המצומצם רק בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאתה עובד כבר בשני קווים.

תלמיד: אז לפני הצמצום אין שאלה של קו ימין, קו שמאל?

אין.

תלמיד: ההרמה של הרגל לקו ימין מתחילה בפעולה שקראת לה צמצום. מה זה צמצום בפועל, מה צריך לעשות?

שאני לא משתמש עם הרצון לקבל שלי כי עדיין אני לא מרגיש שיש לי כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: וזה מאוד בולט, אנחנו עושים הרבה פעולות, משתדלים, אבל כשאדם עושה בדיקה עם עצמו באמת אתה רואה שהכול שם בסוף מלוכלך בעל מנת לקבל.

בסדר, לא חשוב, מלא לשמה, לשמה.

תלמיד: אז מה הצמצום, אני עכשיו מבין את זה, מרגיש את זה. מה עכשיו אני צריך לעשות כדי לעשות את הצמצום הזה?

לקבל כוח נוסף, כדי שתשתמש באותו רצון לקבל שעכשיו אתה זיהית אותו כקו שמאל, אתה רוצה לתקן אותו בעל מנת להשפיע. בבקשה, תתקן.

תלמיד: איך עושים את הצמצום הזה? גיליתי עכשיו שזה קו שמאל, שאני בעל מנת לקבל, איך עכשיו אני עושה את הצמצום, מה זה אומר לעשות את הצמצום?

מה קורה אם אתה תעשה צמצום? מה בעצם זה אומר לגבך?

תלמיד: ממה שאני מבין מהלימוד שלנו אני צריך שיתפתח בי איזה משהו חדש שנקרא "כוונה בעל מנת להשפיע".

זה עדיין לא צמצום. אל תקפוץ. צמצום זה כשאני לא רוצה לקבל, להשתמש עם הרצון לקבל שלי, זה נקרא צמצום.

תלמיד: האם צמצום כמו שאמרת, זה לא להשתמש עם הרצון לקבל שלי, מה זה אומר לא להשתמש עם הרצון לקבל?

אתה עושה צמצום, זאת גם עבודה גדולה.

תלמיד: אז מחר בוקר אני רוצה לעשות צמצום, אני קם בבוקר בשתיים ולא מגיע לשיעור בוקר, לא רוצה לעשות פעולות, זה צמצום, זה לא צמצום, זה נשמע מצחיק.

אני לא מבין מה שאתה אומר.

תלמיד: אני מנסה פשוט לתרגם את הפעולה הזאת של צמצום למשהו שאני אצליח איכשהו להתקדם לקראתו.

נניח שאתה לא רוצה לקבל כלום, אם זה לא על מנת להשפיע.

תלמיד: דומה לפעולה שבזמנו סיפרת לנו בסעודה, לנסות לאכול ולהרגיש, משהו כזה?

כן.

שאלה: אני רוצה להבין את המטרה של הסולם, הסולם הזה מגיע בסוף לשמיים, זה הקצה שלו, אז אני רוצה להגיע לשמיים, אבל זה נראה כאילו שהבורא לא רוצה את זה, אז מה המקום שלי?

המקום שלך איפה שאתה רוצה להיות.

תלמיד: אני רוצה להגיע לשמיים.

בסדר.

תלמיד: אבל הוא מוריד אותי ואז אני עולה יורד, עולה יורד, אז כנראה שיש לו איזה מקום אחר שבו הוא רוצה אותי.

אני לא יודע, מה אתה שואל אותי על הבורא, תשאל אותי על עבודה שלך.

תלמיד: אז להגיע לשמיים כנראה שזה לא העבודה שלי.

אני לא מבין אותך.

תלמיד: מה העבודה שלי עם הסולם?

אתה חייב להידבק בעשירייה ובבורא עד כמה שאפשר בתוך עשירייה.

תלמיד: קצה אחד זה הבורא, קצה אחד זה העשירייה?

לא, זה לא שני קצוות, אתה רוצה לגלות את הבורא בתוך עשירייה.

תלמיד: ואיפה הסולם במקום הזה?

אז תראה אם יש, הסולם זה כבר הבדל בין מצבים.

שאלה: אתה מתחיל את העבודה שלך בצמצום, אתה מרגיש שאתה מקבל משהו ואתה דוחה את זה, "לא". ההתחלה היא שאתה מרגיש שאתה מקבל משהו. אם אתה לא מרגיש שאתה מקבל שום דבר, אז אין על מה לדבר. אז השאלה, מקבל מה, מה אני צריך להרגיש שאני מקבל?

תענוג.

תלמיד: תענוג ממה?

לא חשוב.

תלמיד: כל תענוג שהוא?

כן.

תלמיד: למשל יש לי כוס קפה.

לא חשוב, יכול להיות.

תלמיד: כל דבר הכי גשמי שיש.

מכוס קפה אתה יכול לקבל תענוג הכי גבוה.

תלמיד: זאת אומרת שאין הפרדה פה בין גשמיות לרוחניות, אני לא צריך לחכות לאיזשהו תענוג?

התענוג הוא רוחני.

תלמיד: כל תענוג שהוא?

כן.

תלמיד: אז עכשיו אני מקבל כוס קפה ואז אני חושב על הבורא, הבורא ייהנה מזה שאני אשתה או שהבורא לא ייהנה מזה שאני אשתה. מה אני יכול לעשות, לשתות כדי שהבורא ייהנה. זו בעצם הפעולה?

כן, הפעולה הזאת אצלנו נקראת "ברכה".

תלמיד: דיברנו על שמאל, ימין, אנחנו אומרים שצריכים להיות כל הזמן בימין, בן אדם צריך לשאוף להיות בימין, עשרים ושלוש שעות וחצי להיות בשבח והודיה, לא משנה מה המצב הגשמי שלו, לא משנה מה קורה סביבו, הוא צריך להודות לבורא וצריך לשבח את הבורא על מה שיש לו.

כן.

תלמיד: יש לי חצי שעה פעם באיזשהו זמן קצר.

לא "באיזשהו זמן", זאת חצי שעה רצינית.

תלמיד: על מה אני עושה ביקורת, אני עושה ביקורת על הגשמיות שלי, או רק על העבודה שלי בתוך העשירייה, איפה אני נמצא ביחס לרוחניות, או אני עושה ביקורת בכלל?

כלפי עשירייה בדרך כלל.

תלמיד: אז אני בעשרים ושלוש וחצי שעות נמצא בשבח והודיה, וחצי שעה אני בודק את עצמי איפה אני נמצא, איפה אנחנו נמצאים, איפה העשירייה נמצאת. יש לי כל מיני השגות שהמצב לא כל כך טוב, אולי כן טוב, אז או שאני פה או שאני שם. בין שתי הנקודות האלה איפה הקו האמצעי?

אין עדיין שום קו אמצעי.

תלמיד: אז קו אמצעי זה רק רוחניות, השגה, ועכשיו אנחנו בין זה לזה?

נגיד שבין זה לזה.

שאלה: אני הבנתי שאנחנו צריכים להגיע למלחמה בין היצר הרע לבין היצר הטוב, בשביל שתהיה לנו נחיצות לעזרה מלמעלה. איך מגיעים למלחמה הזאת?

תנסו לחפש עם מי אתה נלחם, ועם מי שאתה נלחם מה אתה רוצה שיקרה לו. מאיפה אתה לוקח כוחות, האם המלחמה שלך היא כדי לנצח את האויב, או כדי להתקרב למשהו אחר. אז צריכים לברר, זה הכול מתברר במלחמה.

תלמיד: זה לא מלחמה שלי, זו מלחמה שלנו.

מה זו מלחמה שלנו, מלחמת ה' בעמלק?

תלמיד: בעשירייה, כמה אני רוצה כאילו להגיע למימוש, אז אני מרגיש שבעצמי אני לא יכול לעשות את זה.

בסדר, אז עוד יותר טוב, אז יש לך עכשיו הוכחה שאתה חייב להיות בתוך עשירייה. אז מה הבעיה?

תלמיד: אז צריכה להיות מורגשת בעשירייה המלחמה?

כן, בכל אחד מהעשירייה.

שאלה: אני רוצה להמשיך את הקו הזה של החצי שעה שמאל ויתר הזמן ימין. עיקר העבודה שלנו היא בירור פנימי, רוב העבודה בתוך העשירייה, מחוץ לעשירייה. לכאורה רק השמאל עושה את הבירור, שאתה נמצא בשמאל, אז יש לך מקומות שאתה מרגיש שאתה רוצה לעבור לימין, לצאת לכיוון השמיים בסולם, לעלות למעלה. אז איך עושים את הבירור עשרים וארבע שעות ביממה, ולהישאר עשרים ושלוש שעות וחצי בימין?

זה נעשה על ידי התכללות שמאל בימין, ואז בכל עשרים ושלוש וחצי שעות של ימין אתה מצרף לזה שמאל, ומשתדל בזה להגיע למצב שגם שמאל יעבוד כימין, שאתה מצדיק את הבורא בכל מה שקורה לך, ואתה רוצה לראות את הבורא, לגלות את הבורא, כנמצא בטופ של קו הימין.

תלמיד: כדי לעשות את זה אתה צריך להחזיק את העשירייה שלך באותו זמן עשרים ושלוש שעות וחצי.

תחזיק, זה תלוי בך בלבד.

תלמיד: זה תלוי רק באדם עצמו?

כן, אתה לא צריך לעשות איתם משהו, להכניע אותם, אפילו לדבר איתם אתה לא חייב.

תלמיד: ומצד שני הוא כותב פה, שעיקר העבודה בסוף היגיעה להגיע למצב שאתה מכיר בזה שאין עוד מלבדו, שרק הוא זה שיכול להושיע אותך.

כן.

תלמיד: זו העבודה האמיתית בעשרים ושלוש וחצי שעות?

לכך אתה מתקרב.

שאלה: את הסולם נותן הבורא, או שאנחנו בונים אותו?

סולם הוא קיים.

תלמיד: אנחנו צריכים לגלות אותו בעשירייה?

כן.

תלמיד: האם יכול להיות מצב שהוא מתגלה בכוח ואז אתה רואה שאתה לא שם בכלל, ואתה רוצה להתקרב אליו, או שאיך זה קורה, איך בונים אותו?

בזה שאני מתקרב לכל העשירייה בכוחות הנכונים, אז אני רואה תהליך ומעבר ממצב למצב כסולם.

תלמיד: זאת אומרת, אם אדם, בוא נגיד, לומד הרבה שנים, ויש לו תמונה כבר ברורה ממה שהוא למד מה הוא צריך לעשות, אז עדיין אין לו סולם, או שיש לו כבר, אבל הוא לא עובד איתו?

לא, הוא צריך להיות קשור לחברים, והוא צריך שהחברים יהיו נמצאים בו, מורגשים בו, וכך הוא מצרף אותם יחד.

תלמיד: אז בקשר עם חברים הוא בונה את ראש הסולם כל הזמן. הוא רוצה לעלות לראש הסולם במרכז העשיריה, וכל פעם לראות האם הוא יכול לצרף עוד משהו לזה. ואז נקרא שהוא עולה או יורד?

כן.

שאלה: מהו הכוח ששומר על הסולם באלכסון, ואיך נרגיש את הכוח הזה?

הכוח ששומר על הסולם דווקא באלכסון, זה שאני רוצה להגיע לשיתוף של ימין ושמאל, ושהשיתוף הזה יביא אותי לדבקות בבורא.

שאלה: בהמשך לשיחה על הסולם שנמצא באלכסון, אם אתה הולך ימינה, אתה עולה. אם אתה הולך שמאלה, אתה יורד. אתה עולה ויורד כל הזמן. מה גורם לנו להתעלות, לעלות כל הזמן, כדי שנוכל כל הזמן לעלות. כי כאילו נראה שאנחנו עולים ויורדים, עולים ויורדים. אז איך לדאוג שרק נעלה?

רק נעלה זה נקרא שאנחנו מעריכים ויותר ויותר את החיבור בינינו, ומעריכים כל חבר וחבר גם בפעולות חיוביות, גם בפעולות שלא נראות לנו כממש חיוביות, שכל זה נכלל יחד וגורם לנו לעלות.

שאלה: נניח שאנחנו עולים, מטפסים בסולם, אנחנו צועדים ימינה, אנחנו עושים תנועה קדימה. איך אנחנו שומרים על כך שלא ניפול, שאנחנו נמשיך להתקדם כלפי מעלה. מה מחזיק אותנו להמשיך להתקדם כלפי מעלה, מבלי ליפול, מבלי לרדת?

מבלי לרדת, ודאי. אנחנו משתדלים כל הזמן להחזיק בימין. למרות שסולם בעצמו הוא איזון מסוים בין ימין ושמאל, אבל להחזיק צריכים בימין.

שאלה: אמרת שכל כוחו של הבורא זה השלום. יש קו שמאל שהבורא ברא לצורך התפתחות. למה להביס מה שהבורא ברא?

אנחנו לא מביסים, לא מנצחים, אלא משתמשים.

תלמיד: אם אפשר לומר שבמקום להביס, לנצח, צריך לתקן?

לשנות את אופן השימוש. אנחנו לא משמידים שום דבר, רק מציבים נכון את היחס בין קו ימין לבין קו שמאל.

תלמיד: אז אולי להגיע איתו לכך שהשמאל והימין יגיעו לאיזו הסכמה?

כשהם ירצו לסכם ביניהם, ויסכמו ביניהם, אז זה יוליד את הקו האמצעי. הוא לא קיים. הוא מופיע רק כתוצאה מהחיבור בין קו שמאל לקו ימין.

שאלה: דיברנו על צמצום ועל עבודה בב' קווים. האם אנחנו יכולים להתחיל את העבודה בב' קווים, ימין ושמאל, רק אחר הצמצום?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שאני אומר לעצמי, שאני עכשיו מצמצם את עצמי, ואני רוצה להתחיל לעבוד עם קו ימין?

כשאתה מפסיק לעשות משהו עם הרצונות לקבל, ומפתח רק את הרצונות והכוונות להשפיע.

תלמיד: וכשאני מפסיק לעשות משהו עם הרצון לקבל, איך אחרי זה אני מחזיר את קו שמאל? האם הוא עדיין נמצא תחת צמצום כשאני מתחיל להחזיר אותו?

כן, בהדרגה האור יתקרב, וייתן לך עוד ועוד כוחות לעבוד עם הרצונות של קו שמאל, וכך תצליח לשלוט גם בקו שמאל.

תלמיד: מה זה אומר שמצד אחד הרצון לקבל נמצא תחת צמצום, ומצד אחר אני יכול לעשות בו איזה שימוש?

תלוי בשביל מה. העניין הוא לא בשימוש ברצון, אלא בשביל מה אתה משתמש, מה הכוונה.

תלמיד: איך ניתן לתאר כוונה כזאת, שיש רצון לקבל, והכוונה, בשביל מה משתמשים, היא חזקה יותר מהרצון?

תתאר לעצמך, אני לא יודע.

תלמיד: האם יש איזה רגש בתוך הכוונה שצריך להיות חזק יותר מהרצון לקבל?

כן.

שאלה: אם אני מבין נכון, בתוך העשירייה אנחנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו דרך עבודה בשני קווים. השאלה היא, איך אנחנו מצרפים את הרצון לקבל שלנו, זאת אומרת, את קו שמאל, כדי לעלות לדרגה הבאה, מהי העבודה?

זה כבר בלקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, אנחנו צריכים כבר לתקן את השימוש, להשתמש ברצון לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים להוסיף קו שמאל בעבודה, בצורה פנימית או בצורה משותפת בעשירייה. איך אני לא מקלקל את היחס בין החברים כשאני מוסיף את קו שמאל בעבודה?

אתה לא מקלקל שום דבר בהוספת קו שמאל בעבודה, מפני שאתה מוסיף אותו במידה מסוימת, בצורה שאתה מגביל אותו ומצרף אותו דווקא לעל מנת להשפיע.

שאלה: אם אני מבין נכון, גם את קו שמאל וגם את קו ימין הבורא נותן לי, ואני צריך לבנות את הקו האמצעי, זאת העבודה שלי.

כן.

תלמיד: רב"ש כותב פה שאני מגלה את הרע שבי ומייצר את המחלוקת בזה שאני רוצה ללכת לקו ימין וכך מתגלה הרע שנמצא כביכול בגניזו, גנוז באדם. כשאני רוצה להימשך לימין מתגלה הרע שבי ופה המחלוקת, פה המלחמה בעצם. יש את המזמור שאנחנו כל הזמן שרים "אם תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח", זאת אומרת אני צריך ביטחון שאני יכול ללכת בקו ימין. איך אני רוכש את הביטחון הזה?

דרך העשירייה.

תלמיד: כשהחברים מעלים יחד את הבקשה המשותפת?

כן. הקשר עם הבורא וקבלת הביטחון הוא אך ורק דרך החיבור בעשירייה.

שאלה: מה זה אומר לראות את צורתו של מלאך ה'?

אני לא יודע, לא ראיתי מלאכים. הכוונה היא שאדם יכול לצייר לעצמו את תכונת השפעה, אבל לא שזאת צורת המלאך עצמו, אלא צורת פעולתו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לנחיצות לכלי משותף בעשירייה?

בלי כלי משותף אנחנו סתם נמצאים, ולא מקבלים כלום ולא מתקרבים לקבל. הכול תלוי בכלי המשותף שלנו, אנחנו צריכים לראות בו את כל הסיכום של העבודה.

שאלה: האם כשמגיעים לקו אמצעי, המצב בדרגה הזאת קבוע או שהוא מתנדנד בתדירות גבוהה?

לא, הקו האמצעי הוא בדרך כלל סיום של המדרגה שעשית, זה סוף המדרגה.

תלמיד: זה כביכול ברור, אבל האם האדם כל הזמן קופץ בין קו ימין לבין קו שמאל בתדירות גבוהה, או שהמצב קבוע בדרגה הזאת?

לא, זה מצב קבוע.

שאלה: הייתי רוצה לדייק. דיברנו על זה שאנחנו עובדים בקו ימין וקו שמאל מתעורר מעצמו. האם זה אומר שהשמאל הוא התגובה על העבודה שלנו בימין, או שצריכים לסדר את זה בצורה אחרת, בצורה חדשה?

לא צריך לבנות שום דבר מחדש, אנחנו צריכים להתקשר בינינו, ולהתחבר בינינו כך שהחיבור הזה כל הזמן יתעלה, יתחזק.

שאלה: לפני השאלה אני רוצה להגיד לך שהיינו רוצים לעלות כך בסולם הזה כמו מלאכים בשביל להיות עם כולכם בכנס. השאלה היא, כתוב שניתנה לו נשמה ורוח, מה ההבדל בין הנשמה לבין הרוח?

ההבדל בין הנשמה לבין הרוח הוא ההבדל בין שתי מדרגות. או שאני מבין כמו תלמידים בכיתה ה', או שאני מבין כמו תלמידים בכיתה ב'.

שאלה: לגבי הבירורים עם הרצונות שמתגלים, האם עלינו לברר כיצד להשתמש בתכונות שיש לנו על מנת לכוון טוב את התכונות האלה, ואיך עושים את זה?

אני לא הבנתי את השאלה שלך, אבל את פשוט צריכה לשמוע יותר שיעורים.

שאלה: אנחנו לא מבטלים את המאמצים שלנו ולוקחים אחריות על מה שאנחנו עושים מול הבורא ועם זאת יש שאלה. יש כל מיני מצבים, האם הבורא מוסיף לנו ללא היגיעה שלנו? אם אנחנו לא יכולים לתת עוד מאמץ, האם הבורא בכל זאת יביא אותנו לגמר התיקון?

כן.

שאלה: כתוב במאמר שאם האדם עובד לטובת הבורא תמיד הגוף מתנגד. מהי ההתנגדות העיקרית כשעובדים בקו ימין?

ההתנגדות העיקרית היא הגאווה של האדם, הדעה האישית שלו.

שאלה: אם הבנתי נכון, הצעד הראשון שצריך לעשות הוא צמצום, כדי לראות את הסולם ולהתחיל בעבודה. מה ההבדל בין צמצום לבין ביטול, והאם גם זה ניתן מהבורא וצריך לבקש על זה?

ביטול האגואיזם זה פשוט ביטול, כשאדם עובר מיחס אחד, ממצב אחד לאחר, והוא כביכול מבטל את האגואיזם שלו. זה קורה גם כשאדם צריך להמעיט בהדרגתיות את האגואיזם שלו ולראות באיזה מצב נמצא הקשר שלו עם הקבוצה ועם הבורא, וכך הוא חוקר לאט לאט את אפשרויות הפעולה שיש בידו ואת התגובות של הבורא אליהן.

שאלה: מה זה בדיוק צמצום?

צמצום זה אומר שאני מפסיק להשתמש ברצון שלי בצורה שבה השתמשתי בו בעבר.

(סוף השיעור)