שיעור בוקר 16.02.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס הקבלה העולמי "מתחברים ללשמה",

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא -

בכוח הקנאה מגיעים ללשמה

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - בכוח הקנאה מגיעים ללשמה, כהכנה לכנס הקבלה העולמי "מתחברים ללשמה". המשך מקטע 2.

קטע מס' 2 מתוך רב"ש.

"הקנאה, והתאווה, והכבוד, הם מוצאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות א', כ"א). ואומר שם, שעל ידי הקנאה והכבוד יש אפשרות לשנות את נטיות התאווה, לבוא לדרגת צומח, שהוא מתחיל לעבוד לטובת הזולת מטעם שלא לשמה. וכמו כן על ידי הקנאה, הוא יכול לעבור לדרגת חכמה, כמו שאמרו חז"ל, "קנאת סופרים תרבה חכמה". וכמו כן יכולים לעבור מבחינת חי לבחינת מדבר, גם כן על ידי שלא לשמה.

אולם מה מועיל השלא לשמה, אם אין לו הנטיות אמיתיות למדרגה שהוא עובר. ועל זה אמרו חז"ל, אצל בחינת תורה, "שהמאור שבתורה מחזירו למוטב". נמצא, שעל ידי שלא לשמה באים לשמה. לכן אמרו, "לעולם ילמוד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו, שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה" 1990)

כמו שרב"ש אומר במקום אחר שגם היום, כמו תמיד, כל אחד ואחד מתחיל בלא לשמה וזה לא משתנה. אלא אדם חייב להתחיל בלא לשמה, להתקרב לחברים ולהיות איתם יחד עד שהם ממש מרגישים את עצמם כאיש אחד בלב אחד, בגוף אחד, ובצורה כזאת הם יכולים על ידי עזרה הדדית להגיע ללשמה. אפילו שאין להם כוונה אמיתית, אין להם אופי של לשמה, זה לא חשוב, העיקר זו העבודה בעזרה הדדית להתקרב לכוח העליון ולהיות עימו בהשתוות הצורה.

תלמיד: קראנו עכשיו שעל ידי הקנאה והכבוד, יש אפשרות לשנות את נטיות התאווה.

כן.

תלמיד: מה זה בדיוק אומר שעל ידי הקנאה והכבוד משנים את נטיות התאווה?

שיש באדם את הנטיות האלה, ואם הוא יודע איך לעבוד איתן נכון, אז הן מביאות אותו לשינוי הטבע שבו.

תלמיד: וזה שינוי שהאור מבצע או שיש בידיי לעשות משהו בעניין הזה?

כן, אתה יכול לשים לב לשימוש בתאווה קנאה וכבוד, ביחס שלך לחברים, לזולת, לסובבים אותך, וכך אתה משנה את הטבע שלך.

תלמיד: איך בדיוק כוח הקנאה מביא ללשמה?

כתוב "קנאת סופרים תרבה חכמה", ולכן מי שמפתח את עצמו, על ידי הקנאה הוא נכלל מכל האנשים שסובבים אותו והוא מקבל את התכונות שלהם, את האופי שלהם, וכך מתקדם.

תלמיד: אבל איך זה מוביל ללשמה? אני מבין שאני יכול לקנא בהמון דברים, אבל למה דווקא הקנאה תוביל אותי לרוחניות, ללשמה?

מפני שעל ידי קנאה, שהיא כמו אש, אש קנאה, יש לנו הזדמנות להתכלל מהתכונות של החברים, וכך להתקרב להשפעה, על אף שהיא מנוגדת לטבע שלנו.

תלמיד: בהמשך לזה, אני למדתי ממך שלאדם אין שום דבר, חוץ מהתפילה שיש בליבו.

כן.

תלמיד: כשאני מרגיש את הקנאה הזאת כלפי החברים, שהם גדולים וכמה אני רוצה להיות כמוהם, עבור מה אני צריך להתפלל, עבורי או עבורם, איך אני מחדד את התפילה שלי נכון?

על ידי הקנאה שאתה מרגיש כלפי הזולת, כלפי החברים, אתה מרגיש את התכונות שלהם ורוכש אותן, אתה מקרב אותן אליך, וכך לאט לאט אתה נכלל מהן ויכול להשתמש בתכונות הזולת.

תלמיד: אני רוכש אותן רק על ידי כך שאני נמצא בסביבה שלהם? איך אני רוכש את התכונות האלה?

כשאתה נמצא איתם, לומד איתם, עובד איתם, נמצא איתם בקשר, דרך כל מיני קשרים כאלו, אתה נכלל מהתכונות שלהם, ועל כל השינויים האלה, מכך שאתה רוצה להידמות להם, פועל האור העליון, וכך יוצא שבמשך הלימוד אתה נכלל מהשפעתם.

תלמיד: אחרי שאדם נמצא בסביבה ונכלל מהם, פתאום יש בו עוד נטיות כאלה, כי כמו שרב"ש כותב הנטיות האלה משתנות כדי להגביר בו את הרצון להגיע לשמה. על מה האדם צריך להתפלל באותו רגע שהנטיות משתנות בו?

להגיע ללשמה, זאת עבודה גדולה. אז הוא מתפלל לבורא, שהבורא ישפיע לו כוח חיבור, כוח נתינה, כוח השפעה וכך משתנה.

תלמיד: מה זו נטייה אמיתית באדם?

הנטייה האמיתית שיש לאדם היא אך ורק למלא את הרצון לקבל שלו.

תלמיד: איך הסביבה בכל זאת משפיעה על אדם שאין לו נטייה אמיתית?

"הקנאה, והתאווה, והכבוד, הם מוצאים את האדם מן העולם", זאת אומרת כשהוא משתמש בקשר עם החברים שלו בנטיות שלו לקנאה, תאווה וכבוד, על ידי זה הוא נכלל מהם ורוצה להיות כמוהם, וכך רוצה שהאור העליון ישפיע עליו ויקרב אותו אליהם, וכך הוא משתנה.

תלמיד: הנטייה האמיתית היא חיסרון של האדם, חיסרון אמיתי מתוך הלב.

כן.

תלמיד: איך המאור עובד על אדם אם אין לו חסרון אמיתי, אם אין לו כלי שהוא יוכל לקבל את המאור. איך החיסרון של החבר בסביבה שאני נמצא בה, בעבודה בעשירייה, משפיע עליי ונותן למאור לעבוד עליי?

מזה שאדם נמצא בין הרבה אנשים, שגם הם נמשכים למטרה אחת, יש לו הרבה דחף, כוח, רצון, הוא ממש נמשך לזה, למה שנקרא "תכונות לשמה", ולאט לאט בהתאם לזה האור העליון פועל עליו ומשנה אותו ומביאו לשמה.

קריין: נקרא שוב את קטע מס' 2.

"הקנאה, והתאווה, והכבוד, הם מוצאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות א', כ"א). ואומר שם, שעל ידי הקנאה והכבוד יש אפשרות לשנות את נטיות התאווה, לבוא לדרגת צומח, שהוא מתחיל לעבוד לטובת הזולת מטעם שלא לשמה. וכמו כן על ידי הקנאה, הוא יכול לעבור לדרגת חכמה, כמו שאמרו חז"ל, "קנאת סופרים תרבה חכמה". וכמו כן יכולים לעבור מבחינת חי לבחינת מדבר, גם כן על ידי שלא לשמה.

אולם מה מועיל השלא לשמה, אם אין לו הנטיות אמיתיות למדרגה שהוא עובר. ועל זה אמרו חז"ל, אצל בחינת תורה, "שהמאור שבתורה מחזירו למוטב". נמצא, שעל ידי שלא לשמה באים לשמה. לכן אמרו, "לעולם ילמוד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו, שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה" 1990)

תלמיד: יוצא שקנאה היא אמצעי להתקדמות?

כן.

תלמיד: מה משלימה הקנאה כאמצעי להתקדמות?

אני מקנא במה שיש לשני. כשנמצאים לידי הרבה אנשים אני יכול לזהות בהם כל מיני נטיות שאני מקנא בהן.

תלמיד: נטיות שאין לי.

כן.

תלמיד: והדרך היחידה שלי להשלים אותן היא דרך הקנאה?

כן.

תלמיד: האדם יכול להשתמש בזה בצורה אקטיבית, בצורה מתוכננת?

כן. אתה יכול לכוון את עצמך לפני הפגישות עם החברים, כך שאתה בא לקרבתם דווקא כדי לשאוב מהם איכשהו את הנטייה הזאת לתאווה, לכבוד, לכל מיני דברים שעוזרים לך גם להגיע לקנאה.

תלמיד: האם זה בכלל משנה מה התכונות שלהם או שחשוב איך האדם בונה אותן בעיניו, זאת אומרת, האם הוא מגדיל אותן?

זה תלוי באדם.

תלמיד: זאת אומרת, פחות חשוב מהן התכונות של האנשים, יותר חשובה העבודה של האדם איתן.

כן.

תלמיד: בקטע שקראנו רב"ש מדבר על מעבר, מעבר מדרגת חי לדרגת מדבר. האם הקנאה היא אמצעי הכרחי עבורנו כדי לעבור לדרגה הבאה?

בעצם כן. אנחנו תמיד עולים מדרגה לדרגה על ידי קנאה. כל פעם על ידי הקנאה אנחנו רוצים להיות יותר גדולים.

תלמיד: הפעולה שהקנאה עושה היא לאסוף ניצוצי השפעה?

כן.

תלמיד: אחרי שהיא אוספת אותם, איך משתמשים בזה נגד הרצון לקבל הכללי? יש פה רצון לקבל כללי וכל האיסוף הזה הוא כדי להשתמש בזה נגד הרצון לקבל. איך עושים את זה?

אני הולך לבדוק כמה קנאה יש לי, עד כמה היא גדולה, איך אני יכול להגדיל אותה, ואחרי זה אני עובד נגד הרצון לקבל שלי.

תלמיד: האם כל מה שאנחנו עושים עכשיו זה לפתח את הדומם דקדושה?

כן.

תלמיד: ואז תוך כדי החיבור שלנו אנחנו עוברים את כל הדרגות האלה בלא לשמה, עד שמגיעים לדרגת המדבר, ורק משם אפשר להגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: שמעתי שבעצם, הקנאה היא כמו המנוע, האש שדרכה אפשר להתכלל.

כן.

תלמיד: ואנחנו גם לומדים, ומתרגלים שהביטול הוא המנוע, התנאי להתכללות.

כן.

תלמיד: זה לא כל כך מתיישב לי ביחד. אתה יכול ליישב את זה?

כשאנשים רוצים להתחבר אנחנו אומרים, שהביטוי הנכון זה להתכלל זה מזה. התכללות מגיעה מתוך זה שכולם מכירים זה את זה, מרגישים את עצמם יחסית קרובים זה לזה, וכך מגיעים לחיבור. מתוך זה שהם מגיעים לחיבור ביניהם, כל אחד דורש מעצמו להתכלל בין האחרים, כי הוא רואה אותם כשותפים בהשגת הדרגה היותר עליונה. ולכן כך הוא עובד. כל אחד רוצה להיות קרוב לכל אחד מחבריו, וכך הם גורמים לחיבור שביניהם.

תלמיד: כמו שאמרת לפני כמה שיעורים, בביטול התנאי הראשון זה להיות אפס כלפי החברים?

כן.

תלמיד: הקנאה לא מורגשת לי כשמה אותי במצב האפס.

זה לא מיד. אני צריך להתקרב לכל תכונה שאני רוצה לרכוש, ולראות בה או שהיא מאוד טובה לי, או שהיא מאוד רעה לי. ובצורה כזאת או שאני מתקרב אליה ומשתמש בה, או שאני מתרחק ממנה, ועוצר את עצמי מלהשתמש בה.

תלמיד: אני עדיין לא מצליח להבין איך לעבוד עם הקנאה, איך ולמה לעורר אותה. כי היא מפנה את האדם פנימה. "לי אין, אני רוצה להיות כמוהם" היא לא לוקחת אותי החוצה, בעוד שההערכה של החברים, הודיה לחברים, חשיבות החברים מאוד גורמת לי להימשך אחריהם, הקנאה כאילו מכווצת אותי.

אבל אין לי עדיין הרגשת החברים בצורה כזאת, כמו שאתה אומר.

תלמיד: מה אין, אין הערכה והודיה על החברים?

כן.

תלמיד: ואם יש?

אם יש אז אתה משתמש בה.

תלמיד: ואז אני צריך קנאה?

קנאה בכל זאת אתה צריך.

תלמיד: למה בדיוק אני צריך את הקנאה?

כדי להיות דומה לזולת. כי את כל הנטיות הטובות שאתה הולך לרכוש, אתה קונה על ידי הקנאה.

תלמיד: בעולם הגשמי הקנאה באה באופן מתפרץ. האדם מקנא בדברים. גם פה אנחנו צריכים שזה ייצא בצורה כזאת ספונטנית, או שצריך לבנות את הקנאה?

צריך לבנות אותה.

תלמיד: איך בונים?

אני צריך להכיר את בני האדם, אני צריך לבחור מהם את אלו שהם בשבילי דוגמה להתפתחות שלי, להשתדל להיות יותר קרוב אליהם, וכמה שיותר להידמות להם.

תלמיד: התבטלות כלפי חבר מזמנת את כוח ההשפעה שבו אליי? הביטול, להרגיש אפס באמת כלפי חבר, זה מזמין את כוח ההשפעה שקיים בו, זה גורם שזה ייצא ממנו, וגם גורם לי להרגיש את זה בו? זה ביטול אמיתי, כשאני מגיע למצב כזה?

על ידי ביטול אמיתי אנחנו נעשים מקבלי צורת השפעה לסובבים אותנו, מהסובבים אותנו.

תלמיד: וצורת ההשפעה הזאת כבר קיימת בחבר?

כן. אנחנו רק פותחים אותה.

תלמיד: אחרי ששמעתי אותך, קודם כל זה לא נמצא בטבע להגיע לקנאה, אבל אם הבנתי נכון, כך אנחנו מגיעים לקנאה חיובית?

כן.

תלמיד: לדוגמה, יש חבר גדול בעשירייה, ואני רואה אותו, ואני נותן לו המון כבוד, ויש הרבה כאלה בקבוצה, בהפצה, בשיעורים. אז קודם כל צריך לראות בו גדלות, ואחר כך מגיע שלב שאני רוצה להיות כמוהו, זו הקנאה שעליה אנחנו מדברים?

כן. אני רוצה להידמות לחבר, ומתוך זה אני מפתח קנאה למה שיש בו.

תלמיד: אז לפי מה שקראנו עכשיו, בשביל להגיע לדרגה הכי גבוהה בלא לשמה, כי אנחנו עדיין בלא לשמה, אני צריך קנאה וכבוד בשביל להגיע לדרגה הכי גבוהה בלא לשמה.

כן, גם זה יצטרף.

תלמיד: אני שם לב שכשמתעוררת קנאה, ובדרך כלל הקנאה הכי טובה דווקא מתעוררת בצורה ספונטנית מדוגמה שפשוט שורפת אותי מבפנים, כשחבר נותן. באותו זמן בערך, בלי שאני אפילו שם לב, מתעורר כנגד חשבון שמוריד את הקנאה, אני אומר לעצמי התנאים שלו שונים משלי, יש לו יכולת לעשות דברים שאני לא יכול לעשות, ואוטומטית האגו מכבה לי את הקנאה.

אני מבין שאני מפספס בגלל זה, אבל זה חשבון לא מודע שכל הזמן פועל בתוכי, ומוריד את הקנאה ששורפת אותי, כי אני לא רוצה להישרף, ולכן מכבה את הקנאה. מה עושים כדי לא לפספס את האמצעי היקר הזה?

אנחנו צריכים לקלוט את הקנאה, להשתדל דווקא דרכה להרגיש את החבר, או החברים, לא למחוק אותה, ולא להמית אותה, אלא דווקא ההיפך, לבקש מהבורא שייתן גם לנו תכונות כאלה.

תלמיד: מה אני יכול לעשות כנגד אותן מחשבות שמכבות את הקנאה כל הזמן, איך אני מבטל אותן?

לא צריך לבטל אותן, אלא צריכים להשתדל לעלות דווקא על ידן, שכל אותן נטיות ותכונות שאני רואה בחברים, ואני מקנא בהם, אני רוצה שהן יהיו גם בי, ועוד יותר ממה שאני מרגיש בהם, וכך אני מתקדם.

לכן בחרתי בהם, ובסביבה שלהם, דווקא מתוך זה שהקנאה שאני מרגיש שפועלת ביני לבינם, יכולה לקדם אותי.

תלמיד: יש בי התנגשות, אנחנו מפתחים אהבת חברים, אנחנו רוצים להגיע לאהבה, וכתוב שאב לא מקנא לבנו, הוא שמח שהוא התקדם יותר ממנו, אז איך יכולה להיות קנאה בין אוהבים? כביכול האהבה מוחקת את הקנאה.

זה תלוי איך אנחנו מקבלים את הקנאה. אם הרגשת הקנאה דוחה אותי מהחיבור עם הזולת, אז ודאי שהיא לא פועלת נכון, אבל יכול להיות שאהבת הקנאה דווקא מקרבת אותי לאלו שאני מקנא בהם. וודאי שזו עבודה לא טבעית, אבל מצד שני אני מרגיש מה מושך אותי לחבריי ומה דוחה אותי מהם, ואז אני מסדר כל פעם את המחשבות, את הרצונות, את הפעולות שבי כך שאני נמשך אליהם, ואז הם מושכים ומקרבים אותי לתיקון.

תלמיד: יוצא שהקנאה היא מדרגה לאהבה? היא אמורה לפתח את האהבה, להביא אותי לאהבת חברים?

קנאה זאת מדרגה להגיע להתקדמות.

תלמיד: להגיע לאהבה חברים?

כן.

תלמיד: כשאני מסתכל על חברי בעשירייה, יש תכונות שאני רוצה ויש תכונות שאני פחות רוצה. איך עושים את העבודה, זה מבלבל?

בעבודה שלי עם הסביבה אני צריך קודם כל לכוון את עצמי בצורה נכונה להתקרבות, להסתכלות, לקשר שלי עם חברי, וכאן אני צריך לחשוב מה יכול לעזור לי ומה לא. לכן אני לא מסתכל אם החברים טובים, רעים, כך וכך, אלא אני בודק אותם, עד כמה אני מקבל מהם כוחות השפעה, כוחות שיקדמו אותי למטרה, שיקרבו בינינו.

ולכן אני מתחיל להעריך אותם דווקא בזה שהם נכללים איתי בכוח הנכון לדבקות. בכוחות האלה, ככל שנקבל אותם, נתכלל מהם, נצרף אותם, כך נקבל מהם כוח חיבור גדול יותר וכך נתקדם.

תלמיד: ההסתכלות צריכה להיות על החברה, על העשירייה ככלל, או גם כפרט?

גם וגם.

תלמיד: אם אני מזהה בחבר 10% מהתכונות שאני רוצה ו-90% תכונות שאני לא רוצה, איך אני עושה את העבודה להגדיל את ה-10%?

עוד נדבר על זה.

תלמיד: הבורא לא סתם שם אותי עם עשרה חברים, זה צריך להיות כלי שלם. האם אני צריך להגיע כלפי כל חבר לרמה שאני רואה אותו כגדול כדי לקבל ממנו את התכונות? האם בלי המרכיב של כולם לא נצליח לעשות את המעבר לשמה?

לא. אני חייב להיות כלול מכולם ולרצות להיות ביניהם ככוח המחבר.

תלמיד: אז להצליח להגיע לקנאה כלפי כל אחד.

כן.

תלמיד: יש יכולת לקנא בחבר במסירות והדאגה לחברה, ואם אין בי את זה אז אני יכול לבקש מהבורא שתהיה בי מסירות ודאגה לחברה.

כן.

תלמיד: אבל יש פעמים שאתה מסתכל על החבר ורואה שאתה לא יכול לעשות את מה שהוא עושה, אין לך מסוגלות לזה. מה אתה עושה במקרה הזה?

מתפלל, מבקש שיהיו לך כן תכונות כאלה שתוכל לבצע מה שהחברים מבצעים.

תלמיד: איך אני מבדיל בין תכונה של דאגה ומסירות ליכולות ומסוגלות לעשות דברים?

הבורא יסדר את זה.

תלמיד: לבקש ממנו יכולות כאלה, לדאוג?

כן. אנחנו לא צריכים לרדת לעמקי הבריאה ולשקול כל תכונה ותכונה כמה היא נכונה לתיקון או לא.

תלמיד: זאת אומרת, העבודה שלי בפועל היא להסתובב ולחפש סיבות לקנא בכל חבר?

מה זה נקרא בפועל להסתובב ולחפש?

תלמיד: אני מסתכל על חבר וצריך לחפש סיבה לקנא בו.

כן.

תלמיד: ואם לא מצאתי סיבה לקנא בו, סימן שאני עושה משהו לא נכון.

כן.

תלמיד: זה לא קשור בכלל לתכונות שלו.

לא.

תלמיד: במה בדיוק אני מקנא בחבר? בתכונות שיש לו, או שאני מחפש איך הבורא פועל בו?

גם וגם.

תלמיד: למה אני בעצם רוצה את תכונות החבר? כי אזכה לכבוד בעזרת התכונות האלה? במה אני באמת מקנא בו?

אתה מקנא בחבר, בכך שהוא עם התכונות שלו, נעשה יותר קרוב לחברים ולבורא.

תלמיד: האם בשאר הדברים אין לי מה לקנא, רק בזה, זאת מטרת הקנאה שלנו?

כן, שאר הדברים יכולים להיות לגמרי לא כמו שיש לי. העיקר במה שיש לכל אחד, שהוא רוצה להתבטל ולהיות קרוב לבורא, להידמות לבורא.

תלמיד: האם רק את התכונות החיוביות שלו אני מקבל, או גם את השליליות? אני מקבל את כל החבילה מהחבר?

מה שאתה רוצה.

תלמיד: דובר בקטע על קנאה, תאווה וכבוד, האם התכונות האלו הן כמו שלבים?

לאו דווקא. התכונות האלה עובדות גם לסירוגין כך וגם כך, נראה אחר כך.

תלמיד: אני מבין שתאווה זה משהו שאני כבר מרגיש, שאני רוצה, קנאה זה קצת יותר רחוק. מה הכוונה ב"כבוד"?

כבוד זו דווקא תכונה יקרה מאוד באדם. הוא כן רוצה לגלות את עצמו כלפי החברים, כלפי הזולת, כלפי העולם, וכך הוא מתקדם בחיים.

תלמיד: אפשר להגיד שכבוד זה משהו שהאדם כבר זכה לו, בנקודה שהוא ראה קודם אצל החבר, והוא כבר מתחיל להרגיש שזה מתממש בו?

כן.

תלמיד: אם אני יודע שהחברים יותר גדולים ממה שאני רואה אותם, מה אפשר לעשות כדי לראות באמת את הגדלות שלהם? נראה שהם מסתירים את גדלותם, זה יכול להיות?

אני לא חושב שזה נכון, אבל נראה לך שכך אתה רואה אותם. למה יכול להיות דבר כזה? למה יכול להיות שאתה רואה אותם יותר מוצלחים ממך?

תלמיד: אני לא רואה את ההצלחה האמיתית של החבר, אז מה אני יכול לעשות כדי לראות את זה?

כנראה שלא כדאי לך לראות את זה. הבורא יפתח לך בדיוק מה שאתה צריך.

תלמיד: אז להיות בבקשה לבורא?

כן.

תלמיד: לא ברור איך בונים את הקנאה. מצד אחד אנחנו אומרים שהבורא יפתח לנו את התכונות ומצד אחר אומרים שאנחנו צריכים בעצמנו לבנות את זה. איך זה מסתדר ביחד, איך עושים את זה?

אני לא יודע איך לבנות את הקנאה, לייצב אותה, שהיא תהיה גדולה, חשובה, כמו שצריכה להיות כדי להביא אותי לגמר התיקון. זה דבר מאוד גדול. אני לא מתאר לעצמי שאדם יכול להחזיק בזה. לכן לא כדאי לנו להתקרב לקנאה מדי, אלא במידה שהיא מתעוררת בנו אנחנו נעבוד על זה.

תלמיד: רוב הזמן אנחנו נמצאים עדיין באגו, לפעמים אנחנו מצליחים להתעלות ולהרגיש אהבה. בזמן שהאגו שולט עלינו אנחנו לא מצליחים לראות תכונות טובות בחברים.

כן.

תלמיד: אבל כשכבר עולים אז אפשר להתחיל איכשהו לקלוט את התכונות הטובות. כאילו יש עוד תכונות שמסתתרות שמתגלות בהרגשה של האדם רק כשהוא נמצא באהבת חברים. האם במצבים שלנו יש טעם להתאמץ בכל זאת לחפש איך לקנא בחברים, או כשזה יתגלה זה יתגלה. האם יש משהו שאנחנו צריכים לעשות כדי שזה יתגלה מצידנו?

כן.

תלמיד: מה כן אפשר לעשות במצבנו?

לבדוק את עצמנו, להשוות את עצמנו עם החברים ולראות באיזו מידה הם יותר גדולים, נעלים, חזקים, שומרים על עצמם, וכך לקדם את עצמנו.

תלמיד: האם אני מקנא בתכונות שיש לחבר, בדברים שהוא עושה, או בחיסרון שלו, בהשתוקקות שלו?

אתה מקנא בתכונות שאתה מזהה אותם בחבר.

כן.

תלמיד: אבל יכול להיות שתכונות מסוימות הגיעו לו מצד הטבע ויש לו חיסרון למשהו שעדיין לא קיים בו. במה אני צריך לקנא בחבר, באופי הרגיל הטבעי שלו שלא קשור להשפעה, או בחסרונות של החבר שקשורים להשפעה, לדבקות בבורא?

אני חושב שאתה לא יכול להבדיל בין מה שבא לו מהטבע לבין מה שבא לו למעלה מהטבע. אתה מזהה אותם ומשתדל למיין אותם בצורה כזאת שאלו טבעיים לו, ואלו לא טבעיים.

תלמיד: לפי מה אני צריך למיין, איך לראות מה נכון מקדם אותי?

מה נכון, זאת אומרת מה בא מהבורא ומה אני פיתחתי בעצמי?

תלמיד: לא. מה בחבר אני רוצה לשייך לעצמי, להתקרב, והוא נכון כדי להתקדם למטרה?

בחבר יש תכונות כאלו שאתה רוצה להתכלל מהם וכאלו שאתה לא רוצה להתכלל בהם. איך אתה ממיין אותם ואיך אתה משייך את עצמך לאלו כן ולאלו לא, זו העבודה שלנו.

תלמיד: אבל לפי איזה סרגל כדאי לי להחליט? אני רואה בחבר תכונה מסוימת ועכשיו אני יכול להחליט שאני כן רוצה להיות שייך אליה, אני כן רוצה לקנא בה.

יכול להיות שההחלטה הזו לא נכונה, יכול להיות שאני מקנא בחבר בדבר שהוא לא מועיל וטוב להתקדמות הרוחנית?

את זה אתה צריך לבדוק.

תלמיד: לפי מה לבדוק?

במידה שאתה מבין את התכונות שאתה רוצה אז אתה נכלל מהם ומתקרב לחברים. וישנן כאלה שאתה ממש לא סובל אותן אפילו.

תלמיד: האם הקנאה או לשייך את התכונות אליי זה מה שחשוב, או חשוב להיות דבוק לחברים על פני זה שאני לא יכול לקנא בהם בצורה חיובית? האם הקנאה עצמה חשובה או להיות דבוק בחברים?

להיות דבוק בחברים ודאי. הקנאה עצמה היא לא סימן לכלום.

תלמיד: אז מה הקנאה באה לעשות? עד לגבול ששם אני כבר לא יכול להתקרב, אני יכול לשייך לעצמי. ומהגבול שאני לא יכול לעבוד וזה גורם לי להתרחק מהם, הקנאה היא זאת שמפרידה.

קנאה יכולה לקרב ולהפריד, כן.

תלמיד: האם הקנאה היא הקשר עם החברים?

"קנאה תאווה וכבוד", כך כתוב. לכן קנאה, כן. "קנאת סופרים תרבה חכמה", כלומר ככל שמקנאים האנשים שסופרים תכונות, מדרגות שהם פוסעים עליהן, אז בהתאם לזה הם מתקדמים.

תלמיד: מהי המטרה, האם אנחנו רוצים לבנות שני מחסנים, אחד שאני רוכש תכונות השפעה של החברים, שם אותם במחסן הזה, ואחד שאני רוכש דחייה מהחברים או מקום שאני לא יכול לעבוד כרגע עם הרצונות של החברים, ושם אותם במחסן אחר?

אתה בסך הכול רוצה לבנות רק מחסן אחד שבו אתה נמצא בדבקות איתם.

תלמיד: אלו הרצונות להשפיע שאני מנסה לרכוש מהחברים.

כן.

תלמיד: זה פחות או יותר ברור. השאלה, האם את הדברים האחרים שאנחנו מזהים, כמו יחס לא טוב ממני כלפי חבר, דחייה, אלה דברים שאני שם בצד, לא נוגע בהם עד שיהיו לי מספיק כוחות לעבוד איתם, או שאני מנסה לנטרל אותם, לשכוח מהם, להתעלם מהם? מה יותר נכון?

מה יותר נכון, או להתרחק מהם, או מה?

תלמיד: להתרחק מהם, או לשים אותם בצד, לאסוף כוחות השפעה גדולים כדי לעבוד איתם, לתקן אותם, לעשות איתם אחר כך משהו.

גם זה וגם זה.

תלמיד: האם אני הולך לחברים כדי למשוך מהם תכונות לפי הנטייה האמיתית שלי, או לא לפי הנטייה האמיתית שלי? כי פה הוא מדבר על קנאה כשאין לך נטייה אמיתית. אם יש לי נטייה אמיתית להשפעה ואני רוצה לרכוש מהחברים את התכונות עבור ההשפעה, עבור המטרה, אז זה כבר בא אליי באופן טבעי מהחברים. איך אני עובד עם הקנאה, עם נטייה אמיתית או עם נטייה לא אמיתית?

אתה צריך לעבוד עם כל התכונות שיש לך, ולראות איך איתן אתה נמצא בדבקות עם החברים. כמה שיותר להתקדם ולהשתדל שהחברים יהיו תמיד בליבך, זה מה שיבטיח לך התקדמות רוחנית.

תלמיד: הנטייה הזאת שהחברים יהיו בליבי, האם היא לבקש מהבורא לקחת מכל החברים את התכונות שמקדמות אותנו לכלי משותף?

כן.

תלמיד: כשדיברנו על החלק שבו אנחנו מכניסים את החבר לתוך הלב, האם זו לא תוצאה טבעית מתוך המאמץ שלך להתקרב לכל חבר? האם בזה שאתה מתאמץ להתקרב לכל חבר, כתוצאה מזה החבר לאט לאט נכנס אליך לתוך הלב, או שיש פה עוד משהו?

יש כאן ודאי את העבודה של החבר עצמו.

תלמיד: כתוב שהבורא הוא קנאי, במה הוא מקנא?

בוא נראה במה הוא יכול להיות קנאי, למי שעוד לא התחיל, למי שרק מתחיל בעבודה, למי שנמצא באמצע או בסוף התהליך. מה יחס הבורא כלפי אדם כזה? תענה, או שאתה יכול לחשוב.

תלמיד: אני רוצה להבין מאיפה צומחת הקנאה, מה השורש העליון שלה, מה העבודה שלה במערכת של הבורא?

הקנאה צומחת מתוך זה שאנחנו נמצאים בסביבה שמעוררת בנו קנאה.

תלמיד: האם אני צריך לקנא בדברים ספציפיים בחברים, לדוגמה, חבר שלא נוסע בשבת וזה גורם לי לקנא בו, או אלו יכולים להיות כל מיני כיוונים של קנאה?

תבדוק, אני לא יודע במה עוד אתה יכול לקנא. אבל כדאי לקנא בדברים שהם מקרבים את האדם למטרת החיים.

קריין: קטע מספר 3.

"מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה."

(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ג')

תלמיד: אנחנו עובדים הרבה על חפץ חסד. איך משתלבת הקנאה עם חפץ חסד? אנחנו צריכים להסכים עם כל דבר שהבורא עושה לנו ולהצדיק אותו, איפה מסתיים חפץ חסד ואיפה מתחילה הקנאה?

איפה שהם נפגשים.

תלמיד: הוא כותב "שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות". כתוב "מכל הדורות", האם אני יכול לקנא באברהם אבינו?

כן.

תלמיד: האם אני לא צריך לקנא רק בחברי העשירייה שלי, כלומר קודם להגיע לכוח ראשוני?

מה שמתעורר בך על זה תעבוד.

תלמיד: ואם מתעוררת בי קנאה לרב על זה שיש לו דאגה?

כן, בבקשה.

תלמיד: אפשר להשתמש בזה.

כן.

תלמיד: אני מקנא לך.

בסדר גמור, נעים מאוד.

קריין: קטע מספר 4.

"יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

יפה. הוא כותב פשוט ולעניין, שעל ידי החברה אנחנו יכולים לרכוש כוחות חדשים.

תלמיד: כתוב שהקנאה מרבה חכמה. מה הכוונה בחכמה, ולמה אני צריך חכמה?

מדובר על אור החכמה.

תלמיד: למה אור החכמה? אנחנו צריכים חסדים.

דווקא על ידי אור החכמה הנברא עולה דרגה.

תלמיד: אבל אם לא יהיו לו חסדים, האם החכמה לא תהרוס אותו?

כן.

תלמיד: אני מרגיש שקנאה יכולה לתת לי תכונות חדשות, אבל היא לא מתקנת אותי. התכונות החדשות האלה יכולות לתת לי יותר כוח, אבל זה לא נותן את הכוונה הנכונה. אז יש לי יותר כוח, אבל העיקר שאני צריך, שהוא תיקון הכוונה, לא מגיע על ידי הקנאה. אז למה לי לרצות את הקנאה הזאת, להרחיב, לקנות מהחברים את התכונות שלהם? אני רואה תכונה, גם אם אני אקנא בה, למה שאני אתאמץ בזה?

אתה בוחר להשתמש בתכונה מסוימת כדי להגיע להתקרבות עם החברים. ואם היא מרחיקה ביניכם, אז אתה דוחה את התכונה הזאת.

תלמיד: התכונות שרוכשים על ידי קנאה הן לאו דווקא מרחיקות, הן יכולות לתת לי באמת יותר רוחב.

כן.

תלמיד: התיקון שאנחנו נדרשים לו שהוא חיבור עם החברים, האם הקנאה יכולה באמת לעזור לתיקון הזה?

קנאה יכולה לקרב בין החברים.

תלמיד: יש לחבר תכונה, אני מקנא בה, אני רוכש אותה לעצמי, ויש לי אותה עכשיו. איך זה חיבר אותי לחבר?

אתה מבין אותו יותר, אתה קרוב אליו יותר בזה שיש לך אותם רצונות, כוונות, בחינות, תכונות, שיש לו.

תלמיד: יש פה שני שלבים. יש שלב שבו אני מבין את החבר ומקנא במה שיש לו.

כן.

תלמיד: זה עדיין לא מספיק לחיבור. אם אני ארכוש את התכונה ממש, האם אז אני אהיה קרוב יותר אליו, או שאני יכול רק לקנא בזה שיש לו את התכונה הזאת? האם אני צריך לעשות מאמץ לשרוף את האגו כדי לקבל את התכונה הזאת כדי להגיע לחיבור, או שמספיק שאני מקנא בו?

זה לא שמספיק שאתה מקנא בו, אלא אפילו שלא תקנא בו.

תלמיד: מספיק שאני אקנא בו?

אפילו שלא תקנא בו, אתה יכול להיות קרוב אליו.

תלמיד: אני מרגיש את זה, ולכן אני שואל את עצמי למה עליי להשתמש בקנאה הזאת. כי אם העיקר בשבילי כרגע זה להגיע לחיבור עם החברים, אני לא רואה איך הקנאה, עם בכל התוצאות הטובות שיש ממנה, באמת מועילה לזה.

כמו שכתוב, "קנאת סופרים תרבה חכמה". מי שרוצה יותר ויותר לאסוף את הקנאה, להגדיל אותה, על ידה להתקרב לחברים, אז הוא מרבה חכמה.

תלמיד: אתמול היינו אצל חבר בבית, היינו יחד בסעודה עם ילדים, וקשה לתאר את מה שהיה שם, ממש נדהמתי. חיצונית נראה שאלו בני נוער, אבל אתה רואה שהם ממש כוהנים, נשמות מיוחדות, והיה ברור שלאותם נערים יש את הכוח להוביל מיליונים אל הבורא. הבורא נתן לנו את המתנה הזאת, לראות את זה במו עינינו. לא יכולתי לישון ועד עכשיו אני מתרגש. מה עכשיו אני הולך לעשות? ממש התהפכתי מכל המראה הזה.

נתנו לך דוגמה טובה ממה שניתן לעשות בחיים שלנו, בחיי היום יום, משפחה, ילדים, לימוד, עבודה. תסיק מסקנות.

תלמיד: אתמול נתת לנו צורת עבודה מסוימת, בשלב הראשון להתבטל כדי להתמוסס בחברים, ובשלב השני, אחרי שכבר התמוססנו, להשתדל להעלות את החברים מעלה. היום כשאנחנו ממש חוקרים את עניין הקנאה בכל הפרטים, האם יש מבנה חדש שאנחנו עוזבים ועוברים הלאה ממה שלמדנו אתמול, או שאנחנו ממשיכים את מה שלמדנו אתמול בצורה יותר איכותית?

מאתמול להיום למחר אנחנו משתדלים להרחיב תכונות שבהן אנחנו משתמשים כדי לבנות צורת עולם יפה יותר.

תלמיד: כלומר גם היום אנחנו נתבטל, נתמוסס ונשתדל לעלות, וכל זה כבר יהיה ספוג בקנאה, כן?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין קנאה, לגדלות החברים? לא כל גדלות חברים מעוררת בי קנאה, אני יכול לראות חבר ולהתבטל כלפיו, ועדיין לא תהיה בי קנאה ואפילו אני רואה חבר שאני אולי לא מעריך אותו אבל מקנא בתכונות שיש לו. מה היחס בין שני הדברים ואיך לשלב אותם נכון?

תענה על השאלה.

תלמיד: אולי אם אני באמת רואה אותו שהוא גדול, אז אני צריך לקנא בו כי אחרת אני לא באמת מעריך את הגדלות שלו, ואם זה באמת דבר טוב, כנראה אני צריך לקנא. ואם אני לא מקנא, כנראה זו עדיין לא גדלות אמיתית של החבר.

בסדר, כנראה שבינתיים זה ככה.

תלמיד: אנחנו מדברים על כך שאנחנו צריכים לקנא בחברים. האם עליי לדאוג גם לכך שהחברים יקנאו בי, לתת להם התפעלות או לפחות להקל עליהם בקנאה שלהם כלפיי?

כיוצא ממה שקראנו עכשיו מרב"ש, אנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים, כדי לגלות בנו כאלה תכונות שהיינו רוצים לראות בחברים שלנו. כלומר כל מה שאני מבין מתוך מה שאני קורא ממאמרי הרב"ש, אני רוצה לראות בכל אחד מהחברים שלי, ואז אני אהיה רגוע שיחד איתם אני מתקדם למטרה.

תלמיד: ואם אני לא רואה את התכונות האלה?

אם אני לא רואה, זה אומר שצריך להתעמק עוד ועוד, או פשוט לשאול את החברים מה הם פתאום ראו מיוחד בחבר זה או אחר. מלבד זה אני יכול לשאול לא רק את החברים, אני יכול לשאול את כל הכלי, מתוך זה שקיבלת כזאת החלטה, למה אנחנו צריכים כזאת עבודה? ואני צריך להיות קשוב אליהם, והם צריכים להיות מעוניינים למלא אותי בתשובות נכונות.

תלמיד: הוא כותב שיש קניין חדש, שזה בא לו רק מכוח החיבור עם החברה. מהי הנקודה הזאת שאדם מתחבר לחברה?

יש לו עכשיו רצונות חדשים, כלים חדשים שהוא רוצה לממש אותם, דווקא על ידם להיות קשור עם הבורא.

תלמיד: ואז הוא כותב ש"וע"י הקנאה שיש בו על החברים", כלומר מכוח חיבור עם החברה ועל ידי הקנאה שיש בו על חברים.

כן.

תלמיד: מה הקשר בין החיבור עם החברה לקנאה לחברים? כי בתכונות הטבעיות שיש בחברה, אני לא מקנא. מה התכונות שיש בחברה שצריך לקנא בהן?

תכונות של ביטול וחיבור. ביטול מה שיש לכל אחד בתכונות שלו, וחיבור עם מה שהוא מזהה בחברה הכללית.

תלמיד: ואיך אדם יודע שהוא מזהה את זה? כאילו הוא נמצא בתוך חברה גדולה ויכול להיות שהוא בכלל לא מזהה, הוא לא מתחבר עם החברה.

אז לא הגיע זמן.

תלמיד: אז איך הוא מתקדם לזה, איך הוא עושה עוד צעד?

הוא עושה בכל הכוחות שלו חיבורים עם חברים ומתוך זה מגיע לחיבוק, לבירור.

תלמיד: ההתחלה של החיבור עם החברה מתחילה בצורה כללית או עם החבר זה או אחר?

לא, ממש כללית.

תלמיד: אנחנו לומדים שצריך להצדיק כל חבר ובכלל כל אדם לשקול לכף זכות. והלוואי שנוכל להצליח לראות את האדם שלפניי שיהיה לפחות ניטראלי או החיובי, כי אנחנו יודעים שהביקורת הורסת הכול, ועכשיו אתה מסביר לנו מהי קנאה, ואיך לא להתקרב מידי. יוצא שלא סתם הצדקתי את החבר, אני צריך למצוא גם כל מיני תכונות שממש מוציאות אותי למעלה, צריך למצוא מישהו שממש מקנא בו ועל האחרים לפחות לבקש להצדיק אותם?

למשל אתמול קראו לנו לפגישת עשירייה בפתח תקווה וראיתי שאני יכול לקנא כאן המון, אבל זה לא מציאותי כי זו עשירייה שלהם, אלה הקולות שלהם, ואצלי בעשירייה, ככל שאני יותר מכיר את החברים, שם אני צריך עוד ועוד תכונות כדי להצדיק, לא לראות את הביקורת. מהי הקנאה, במי לקנא, באלה שרחוקים ממני? ככל שאתה יותר מגלה את החבר, כך יש יותר חסרונות וביקורת.

אנחנו צריכים להשיג כזה מצב שבו נהיה פנים אל פנים עם החברים, וכיוצא מכך נרצה אך ורק לחיות עימם בחיבוק. זה מה שאנחנו צריכים להרגיש, לעשות.

תלמיד: עכשיו אמרת פעמיים "חיבוק". מה זה חיבוק?

כבר לא מדברים על הזולת, מדברים על החבר, כל אחד מחבק את חברו שנמצא עימו פנים אל פנים, ובצורה כזאת הם מתקרבים לבורא, עד שהבורא יתגלה ביניהם כחלק המחבר והתוצאה.

(סוף השיעור)