שיעור הקבלה היומי2. srp 2022(בוקר)
שיעור בוקר 02.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
לפתוח את השערים הנעולים – קטעים נבחרים מן המקורות
5. לפתוח את השערים הנעולים.
השערים הנעולים נמצאים בלב של כל אחד ואחד. לפתוח את השערים האלה, הרגשות האלו אפשר רק אם אנחנו פותחים אותם כלפי החברה, כלפי הקבוצה. ואם כל אחד ואחד משתדל לפתוח את הלב שלו כלפי החברים, בקבוצה שלו הפרטית, אז דרך זה הוא מתחיל לפתוח את הלב שלו לבורא. לכן כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לא יכול להיות אחרת.
לכן אנחנו לא צריכים לשבת עצובים ושקועים באיזו מרה שחורה, אלא בצורה הדדית, בפעולה הדדית להשתדל לנענע את עצמנו ולקרב את עצמנו זה לזה. אפילו אם זה יראה לנו רק קצת, אבל באמת ברוחניות הדברים יהיו גדולים מאוד מפני שאנחנו החלק המרכזי והרגיש בבריאה. אם אנחנו עושים פעולות מאפס, אפילו בצורה הפוכה מהרוחניות ובמקצת נטייה שלנו לקראת החיבור, לקראת רוחניות, גם בכוונות שלנו שהם עדיין לא מתוקנות, בכל זאת עושה פעולה גדולה, השפעה גדולה בכל העולמות.
אפילו שאנחנו נמצאים מטה, כך המאמץ שלנו הקטן ביותר עושה השפעה, תגובה - למעלה. ולכן תמיד אנחנו צריכים להחשיב את הפעולות שלנו, להכפיל כל פעולה ופעולה על אותן 125 מדרגות שיש בינינו לבין הבורא, לאין סוף. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להעריך את הפעולות שלנו, מה שניתן לנו לעשות.
לכן לא לבזבז אף רגע ולא להיות ככסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו, אלא עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול וכך אנחנו נצליח. כן נצליח. במיוחד בזמנים שאנחנו עוברים עכשיו ובמיוחד שאנחנו פועלים כאנשים מהעולם הגדול, הרחב מצד אחד, ומצד אחר נמשכים למקור, למרכז אחד של הפעלת כל המציאות.
אני מאוד שמח שוב ושוב לראות אתכם כל בוקר, כל יום כאן על המסך לפניי ואני אוהב אתכם, מודה לכם, שיש לנו הזדמנות בהחלט לעשות כאן צעדים חשובים מאוד בקבוצה שכבר מתקרבת לגמר התיקון, לתיקון הכללי של כל האנושות. כי אנחנו באמת נציגים מכל העמים ואנחנו מרגישים איך הבורא מנהל אותנו, מסובב כל אחד ואחד כל יום עוד קצת ועוד קצת בכיוון הנכון, מתקן אותנו וכך אנחנו מתקדמים. לפנינו עוד דרך אבל מיום ליום אנחנו צריכים להשתדל לראות את ההתקדמות שלנו, וְודאי שלשייך אותה לקבוצה ולבורא.
קריין: קטע מס' 5, אומר הרב"ש:
"בזמן שהאדם כבר יודע שהוא רשע בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, שזה שהוא מונח תחת שליטת הרצון לקבל, אם כן הוא נפרד מחיי החיים, ועל זה הוא דופק עכשיו ורוצה לעשות תשובה. כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית, ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה' בכל לבבך. נמצא, שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את ה', הוא אוהב את עצמו.
נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות". וזהו כנ"ל, שביארנו "פתח לנו שער בעת נעילת שער". היינו היות שרואה, שכל השערים הם סגירות, ואז הוא מתחיל לדפוק. נמצא, בעת נעילת שער, היינו שכבר התפלל והודיעו לו סיבת החטא, אז הוא מתחיל לתת הדמעות האמיתיות [...] אז הדפיקות שלו נבחנות לדמעות. וזהו "הפותח שער לדופקי בתשובה"."
(הרב"ש. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)
"בזמן שאדם כבר יודע שהוא רשע" שכבר עבר כמה הבחנות ורואה שכולו חושב על עצמו ולא על אחרים. לא חשוב לו כלום, רק מה יהיה לו ואת העולם הבא שלו מתאר שהוא יהיה שם בצורה יפה וטובה, אז "בזמן שהוא כבר יודע שהוא רשע בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, שזה שהוא מונח תחת שליטת הרצון לקבל", זה נקרא שהוא רשע ושהוא ככה רואה את הכול, רואה את עצמו, "אם כן הוא נפרד מחיי החיים", מהבורא, "ועל זה הוא דופק עכשיו ורוצה לעשות תשובה". כאן השאלה, בשביל מה הוא רוצה את התשובה? הוא רוצה להציל את עצמו ממוות, ממכות, מריחוק מכל טוב. בשביל מה הוא רוצה תשובה? "כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית," אחרת זה לא נקרא שהוא מבקש. כי מלמעלה מבקשים רק כוח השפעה, כלום חוץ מזה. זאת אומרת לא על עצמי אני מבקש. רק לקבל כוח השפעה, שאני אוכל להשפיע לכולם ודרך כולם לבורא. לבורא עצמו אין לי מה לתת, הוא לא בעל חיסרון. החיסרון שלו כבר בנבראים. אם אני מטפל בנבראים, אני מתייחס לנבראים כך שאני רוצה שיהיה להם, אז כך אני עושה טובה לבורא. אחרת אין לי מה לתת לו. אז מה קורה, "הוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית", מלחשוב על עצמו, בכלל שלא יחשוב על עצמו, כאילו לא קיים "ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה'", את הבורא. כמו שכתוב, "בכל לבבך."
האם אנחנו באמת כך רוצים לפנות לבורא ולבקש דווקא על זה? צריכים לחשוב ולעבוד על זה. אם לא אז הבורא יתקן לנו את הבקשה שלנו. קודם כל יש לנו כבר עם מה לפנות לבורא. אנחנו רוצים להגיע לנחיצות, להכרחיות, לרצון לאהוב את הבורא בכל לב של כל אחד ואחד ובלב הכללי שלנו יחד. ועם זה אנחנו יחד פונים אליו ומבקשים ממנו שיתן לנו רצון כזה, יכולת כזו וכוח שאנחנו נדרוש ממנו לתקן את הלב שלנו הכללי, המשותף. "נמצא," שהאדם הזה "שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את ה', הוא אוהב את עצמו."
אז כולנו מגלים שאנחנו רשעים. זו כבר דרגה גדולה. למרות שאנחנו רואים שאנחנו רשעים וכל הזמן חושבים רק על עצמנו ולא על החברים ולא על הבורא, ובכלל לא על אף אחד, אבל עם זה אנחנו מרגישים את זה כנגד המטרה שאליה צריכים להגיע. שהיא - לא לחשוב על עצמנו אלא לחשוב על הבורא. להתעלות מעל הרצון שלנו האגואיסטי ורק לכוון את עצמנו לאהבת הזולת, דרך אהבת הבריות לאהבת ה'.
"נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות"." זאת אומרת, אם הוא מבקש שהבורא יוציאו מהרצון לקבל, מזה שכל הזמן הוא חושב רק על עצמו ואין לו שום אפשרות לחשוב על אף אחד, לא רצון ולא יכולת והוא ממש מונח תחת הרצון לקבל שלו, המחשבות שלו - אז מה נשאר לו? הוא רואה עד כמה שהוא בחוסר כל אמצעי להתעלות למעלה מהאגו שלו.
ואז נשאר לו רק לבכות. בכי זו הכרה שיש לו משהו מאוד חשוב שהוא לא יכול להשיג אותו, וזו ממש טרגדיה אישית שלו. ואז מחוסר כוחות, מחוסר אמצעים להגיע למשהו, לצאת מהמצב הזה, הוא בוכה. זאת אומרת מצב קטנות אמיתית, "זה נקרא "דמעות אמיתיות"." ולאו דווקא צריכים לבכות עם דמעות, שייצאו מים מהעיניים, אלא ההרגשה הזאת שאתה נעתק מהדבר החשוב ביותר ואתה לא תוכל להשיג את זה בכל הכוחות שלך ואין לך סיכוי. "וזהו כנ"ל, שביארנו "פתח לנו שער בעת נעילת שער"." זאת אומרת זה מצב שמראים לו כמה הכול סגור לפניו ואין לו שום סיכוי להגיע לרוחניות, ודווקא זה הרגע שהוא יכול לצעוק, לבקש, לבכות, להגיע לבירור אמיתי ולדרוש שיפתחו לו שער. זה נקרא "פתח לנו שער בעת", ברגע שנועלים את השער. "היינו היות שרואה, שכל השערים הם סגירות, ואז הוא מתחיל לדפוק." שיפתחו לו "נמצא, בעת נעילת שער, היינו שכבר התפלל והודיעו לו סיבת החטא," שזה עקב הרצון לקבל שלו שהוא לא יכול להתגבר עליו, לא יכול לנצח אותו, "אז הוא מתחיל לתת הדמעות האמיתיות [...]"זאת אומרת שכל כך רוצה ורואה שהוא כל כך לא מסוגל להשיג בכוחותיו עצמו, "אז הדפיקות שלו נבחנות לדמעות. וזהו "הפותח" לנו "שער" וזה נקרא הפותח שער "לדופקי בתשובה"." זאת אומרת שהבקשות שלו הן כדמעות ואז פותחים לו.
(הרב"ש. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)
זאת אומרת, אפילו במצב הנמוך והרחוק ביותר מהבורא, נותנים לו קשר והוא מתחיל לקבל כוחות התגברות מהבורא להתגבר על ה"שערים" האלו.
שאלה: אנחנו מצידנו אומרים "פתח לנו" והוא מצידו אומר "פתחו לי פתח כנקודה של מחט". מהו הפתח שאנחנו צריכים לעשות ואיך עושים אותו?
אנחנו צריכים במאמצים שלנו להגיע למצב שמאוד נרצה לקבל כוחות השפעה, כי על ידי זה אנחנו פותחים את השער. זאת אומרת, במידה שאנחנו יכולים לדרוש כוחות השפעה, ולהצטער על זה שאין לנו כוח השפעה, אז השער נפתח.
זה לא בפעם אחת, זה מצב הכי הכי הקשה כי זה מעבר בין שני עולמות, בין העולם האגואיסטי שלנו ובין הרוחני, האלטרואיסטי, העליון, עולמו של הבורא. ויש כאן הרבה שערים, שאנחנו עוברים אותם אפילו שאנחנו לא מודעים לזה, אבל שער הדמעות הוא השער האחרון, והוא שער מאוד מאוד קשה.
שאלה: זה מורגש כהכנעה?
כן.
שאלה: המאמצים שלנו, הבושה שלנו לא מאפשרת לנו להיכנס בשער. מה לעשות שאנחנו רואים שכל השערים נעולים ושכל היגיעה שלנו לא שווה כלום?
כי אתם לא מתחברים מספיק ביניכם כדי להגיע לתפילה כדי לפתוח את השער. השער נפתח אם אתם מגיעים לבקשה אמיתית. בקשה אמיתית לא יכולה להיות מכל אחד לחוד, אלא מכולכם יחד. ודאי שאתם עדיין לא יכולים להתחבר יחד, אבל בכל זאת להשתדל ואז בשמיים מרגישים ומקבלים את זה ושוקלים את זה ופותחים. הבקשה צריכה להיות משותפת ומכולכם יחד, כמה שאפשר מהלב של כל אחד וכמה שאפשר למקום אחד וזה נקרא שאתם "דופקים בתשובה", שאתם רוצים להגיע לבורא. תשובה זה "תשוב ה'", האות האחרונה במילה "תשובה" לגבי ו'. זאת אומרת שמלכות רוצה להתחבר עם זעיר אנפין - מלכות זה ה' וזעיר אנפין זה ו'.
שאלה: מהו המצב שבו אני מרגיש כאילו אני תלוי באוויר, בריקנות, לא מרגיש לא כאב ולא תענוג, פשוט רצון להיעלם, או להתבטל מקיומי. מה זה המצב הזה?
זה מצב שאתה נמצא סגור בתוך עצמך. תנסה לפתוח את עצמך כלפי החברים ואתה תראה עד כמה שפתאום אפילו הלב שלך הפרטי נפתח ואתה מתחיל להרגיש מה חסר לך כדי לנגוע בבורא.
שאלה: איך לדפוק על השערים, כדי להשפיע לבורא ולאהוב אותו ולא רק בגלל שבתכונת ההשפעה הזו אתה מרגיש קל יותר, חופשי יותר ולא מוטרד מהדאגות של העולם הזה. איך לעשות את זה למען הבורא?
להגיע לשער זה לא פשוט. וגם לעמוד מול השער זה לא איזה רגע שאנחנו באים, דופקים, פותחים לנו ואנחנו עוברים ונכנסים פנימה. אלא זה תהליך ותהליך מאוד מאוד מורכב של הרבה פעולות עד שאנחנו עוברים את השער.
אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו מה אנחנו רוצים, למי ולמה אנחנו מכוונים, איך אנחנו צריכים לרכז את המאמצים שלנו בעשירייה, לחבר את כל החברים יחד, לברר בינינו עד כמה אנחנו נמצאים בכיוון אחד וכן הלאה. לעשות מעצמנו חָיִל, זאת אומרת כוח התקפה פנימי מכולנו יחד. וכך עוד ועוד לכוון את עצמנו לבורא.
אם אנחנו מתחברים בינינו, אז מתוך החיבור הזה לכוון את עצמנו לבורא. אם אנחנו לא מספיק מחוברים, אז לחבר את עצמנו עוד יותר ועוד יותר בתוך הלבבות שלנו להיות כאיש אחד בלב אחד, ולכוון את עצמנו לבורא. ואז אחרי כמה פעולות כאלו אנחנו מגיעים למצב שהבורא פותח לנו.
והאמת היא, שכל פעם הוא פותח לנו קצת יותר, רק אנחנו לא מרגישים את הדברים האלה כי אנחנו מקבלים בכל פעם הכבדת הלב, כל מיני הפרעות, וזה הכול כדי שנחבר את עצמנו עוד יותר ונהיה מכוונים אליו עוד יותר. זו העבודה.
שאלה: כתוב כאן שהשערים לא נעולים אלא הם ננעלים. ואז בהתאם לכתוב, התפילה מביאה שאותם השערים שהיו פתוחים לפני כן מתחילים להיסגר?
זה לא נכון. אני לא יודע מה תרגמו לכם, אני לא רואה את זה כתוב בטקסט המקור.
תלמיד: "ופתח שערים בזמן סגירת שער".
על זה עוד נדבר, לא על זה מדובר. אני מדבר איתכם על כך שאנחנו מגיעים לשערים סגורים ועל ידי המאמץ שלנו בינינו, אנחנו מחייבים לפתוח לנו שער כדי להיכנס לעולם ההשפעה, לעולם החיבור.
שאלה: יוצא שמה שלפני כן לחץ עלינו ושנאנו ולא יכולנו להסתדר איתו, פתאום התהפך ואנחנו רוצים לאהוב את זה, רוצים לדאוג, להביא את זה לתיקון.
ודאי, הוא כותב לנו וגם בזוהר כתוב, שכשמתחילים להתחבר אז נראים כולם כעוינים, אויבים, שונאים זה את זה ורוצים להרוג זה את זה. ואחר כך על ידי הלימוד, מעוררים את המאור המחזיר למוטב, ומגיעים לחיבור ולאהבה ובהתאם לזה מתקרבים לבורא.
שאלה: בתפילה שבה אנחנו רוצים לצאת מעצמנו, אנחנו יכולים ליפול בטעות, ונבקש את העולם הבא עבור עצמנו בצורה אגואיסטית. איך להימנע מזה?
אי אפשר להימנע, אנחנו בכל זאת בינתיים מבקשים רק עבור עצמנו. כמה שנגיד שלא, זה בכל זאת יהיה עבורנו. בסופו של דבר, אחרי שאנחנו עושים כל מיני פעולות חיבור נגד האגו שלנו, למעלה מהאגו שלנו, בזה הבורא מתחשב. ויוצא שאם אנחנו משתדלים להתקרב זה לזה, אז הבורא מתקן אותנו ונותן לנו כוח חיובי, כוח השפעה, כוח חיבור. אבל לפני שאנחנו מקבלים מהבורא כוח חיבור, אנחנו לא יכולים לבקש אותו, או שאנחנו מבקשים כוח חיבור כדי להרוויח בכוחות האגואיסטים.
אבל זה בסדר, זה כמו ילדים קטנים שעושים כל מיני טעויות, שוברים כל מיני דברים, מלכלכים, אבל כך הם גדלים. לכן את כל הפעולות האלה אנחנו יכולים לעשות וזה נחשב לפעולות של תיקון, כי זה לא עלינו, אלא על הבורא, שרוצה שכך נתקדם מצורות הפוכות לקדושה, להתקרב לאט לאט לקדושה.
ברוחניות אנחנו עוברים על אותם השלבים כמו בגשמיות. כמו תינוק שנולד וגדל ואחר כך הופך להיות אדם גדול. לכן לא מתחשבים במצבים שלנו בצורה אמיתית כמו עם הגדולים, אלא בצורה כמו עם קטנים. כולנו כך נמצאים בידיים של המטפלים ואלה שמטפלים בנו ומגדלים אותנו, הם כוחות הטבע הנאמנים לבורא.
שאלה: למה הלב שלנו סגור, לאיזו מטרה הוא סגור?
הלב שלנו סגור כי הוא כל כולו נמצא בכוח האגו שלנו, מלכתחילה הבורא ברא אותו כך. למה? כשאנחנו נגלה את המציאות האמיתית, העולם האמיתי מהצורה ההפוכה לכן אנחנו נשארים נבראים ורק דומים לבורא, נעשים אדם הדומה לבורא. ואף פעם לא יכולים להיות ברצון להשפיע כמו הבורא אלא יכולים להיות רק ברצון לקבל שמתקן את עצמו להידמות לצורת ההשפעה. אחרת אין לנו קיום, אם נעזוב את הרצון לקבל שלנו, אז מי אנחנו נהיה? הרצון להשפיע הוא הבורא והרצון לקבל הוא הנברא, אם אתה לוקח מהנברא את הרצון לקבל שלו, אז אין נברא.
שאלה: אתמול שמעתי אותך אומר שאנחנו לא יכולים לראות את השערים, אז איך לדעת אם דרך העשירייה אנחנו מצליחים לפתוח את השערים?
אנחנו יכולים לראות את השערים. אתה נמצא היום בחברה ואתם שומעים שיש חיוב להתקרב זה אל זה שכולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד" ואם תשתדלו, תרגיש איפה נמצא השער. השער הזה נמצא ביניכם, ההתנגדות להתחבר שיש ביניכם, היא השער. ואחר כך כשאתם תתחברו עוד ועוד, תרגישו שיש לכם גם התנגדות לבורא, אתם לא רוצים להידמות לו כי הבורא הוא כבר השפעה חלוטה הדדית ביניכם ולכן לעבור את השערים האלה מאוד קשה וכך אתם תרגישו מה אתם צריכים לעבור כדי להגיע לדביקות בבורא להידמות לבורא.
שאלה: האם זה הכרחי להגיע או לעבור דרך שער הדמעות כל פעם שאנחנו עוברים במצבים של פירוד?
אם לא יהיה לך גילוי של שער הדמעות, חיסרון גדול לחיבור כנגד ההרגשה האמיתית כמה אתם דוחים זה את זה ולא רוצים להתחבר, לא יהיה לך כלי לקבל את הגילוי הרוחני. אפילו בעולם שלנו זה כך, אם יש לי איזו תופעה, אז התופעה הזאת מתגלה בדבר והיפוכו, כמה שלא רוצים וכמה שחייבים. זה מה שמתגלה ככלי הרוחני.
בעולם שלנו רוצים, נניח אני רוצה משהו, בבקשה, אולי לא יתנו לי, אבל אני רוצה. בעולם הרוחני שני הכוחות האלה נמצאים בי, גם לרצות משהו וגם להתנגד אליו ואני צריך להיות בעל הבית על שני הכוחות האלו. ואז אני מנהל, מכוון את עצמי איך להתקרב לאמת, זה נקרא שאני בונה את הכלי באמונה למעלה מהדעת. לאט לאט אנחנו נגיע לייצב את הכלי הנכון.
שאלה: לפני שאנחנו דופקים על השער למה חשוב שנרגיש רשעים?
אז על מה אתה מבקש? בשביל מה אתה צריך לעלות?
תלמיד: רציתי לדעת למה אנחנו צריכים להרגיש גרועים יותר מכולם שאני אוהב את עצמי יותר מכל שאר האנשים בעולם?
אתה רוצה להגיע לאמת. "אמת" זה נקרא שאתה צריך לעלות, להתעלות למעלה מהטבע שלך להיות קודם כל ניטרלי, לא שייך לרצון לקבל ולא לרצון להשפיע. ואחר כך מהמצב הניטרלי הזה אתה בוחר שאתה רוצה להיות כמו הבורא, זה הרצון להשפיע, כך אנחנו עוברים את השלבים. אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו נבחר בזה, אין בזה שום דבר שאנחנו יכולים באמת לבחור. הבורא בוחר במקומנו, כפי שכתוב "הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח לך"1 ועל האדם רק להתחזק בזה.
שאלה: כשיש כוח שהוא מעבר לשני הכוחות המנוגדים האלה, מה הוא הכוח הזה שהוא מעבר לשני הכוחות המנוגדים?
יש רצון לקבל ויש רצון להשפיע, אין כוח שלישי. באדם שני הכוחות האלה פועלים מפני שהבורא מביא לאדם כוח הרע, כפי שכתוב "יצר האדם רע מנעוריו", ואחר כך לאט לאט הוא מוסיף לו את כוח הטוב, כוח ההשפעה, והאדם צריך לאבחן בהם מה זה כוח הקבלה ומה זה כוח ההשפעה. שכוח ההשפעה מגיע מלמעלה והבורא בוחר בו שהוא רוצה לשלוט בעולם כי זה הכוח שלו, והוא נותן לאדם אפשרות שהאדם יבחר. זו הבחירה החופשית שלנו. שאנחנו יכולים לבחור בכוח ההשפעה ולהשתדל לשייך את עצמנו אליו, לשם כך ניתנו לנו החיים. וכך אנחנו מתחברים בינינו ולומדים וכאן כבר מדברים על התפילה, על הפעולה שאנחנו מבקשים שהבורא ייתן לנו כוח השפעה.
שאלה: בדרך כלל אנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו מרצונות מסוימים ואמרת שאנחנו צריכים לרצות אבל גם לכוח רצון לחסום רצונות, האיזון בין שני הדברים האלה, לשים אותם ביחד, מה הכוח שהוא מייצר, איזו תועלת נוצרת שאנחנו נוכל לקבל את האיזון הזה ולא ליפול לתוך הרצונות?
זו הקבוצה יכולה להיות בלימוד ובמאמצים שלנו.
אלה: הכוח שאתה מדבר עליו נמצא ככל שאתה יותר באיחוד, ככל שאתה מנסה להרגיש את המצב הזה בתוך הלב שלך, ככל שאני מנסה להרגיש את זה, ככל שאני רוצה את זה, ככל שאני עושה פעולות כלפי המצב הזה להרגיש את הדבר השונה הזה, למה אין לי שום הרגשה כלפיו?
מצוין. זה כדי שתבקש יותר. כי אתה קרוב באמת, אני אומר לך שאתה קרוב וההרגשה הזאת היא כדי שתבקש יותר. ככל שאדם מתקרב לשער, למעבר לעל מנת להשפיע, אז יש לו בעיות יותר גדולות לאתר את עצמו שהוא קרוב לזה.
תלמיד: אני מרגיש כאילו אני תלוי באוויר, גם לבקש אני לא יודע איך לבקש?
אתה לא יודע איך לבקש מפני שהבקשה צריכה לבוא מהעשירייה.
שאלה: אמרת בתחילת ההסבר שהתהליך הרוחני עובר על ליבו של כל אחד ואחד ועל הלב של כולנו יחד, מה זה לב משותף? יש לפעמים הרגשה שכאילו אין בכלל עבודה פרטית, שבעל הסולם מדבר רק על האדם בתוך העשירייה.
וודאי שמדובר על העשירייה. בקבלה לא מדברים על אדם פרטי. אדם פרטי לא נחשב, זה לא רצון שהבורא מרגיש. לכן כשאנחנו צועקים מתוך הלב הפרטי, זה לא מורגש למעלה, אלא רק בתוך העשירייה. העשירייה נחשבת כיחידה אחת, אז בואו נגיע אליה.
תלמיד: אם אנחנו אומרים שהבורא מתגלה בקשר בינינו אז גם שם, בקשר בינינו, יש שערים? נראה שהכול קורה שם.
נכון, אבל אנחנו לא יכולים לזהות את זה בצורה כזאת. עלינו רק לפנות לבורא מתוך העשירייה, לבקש ממנו לתת לנו חיבור עם כל מה שיש בעשירייה, עם כל סוגי האנשים, אלו כאלו וזה כזה וההוא אחרת, אבל אנחנו מבקשים חיבור, שזה שעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, שבצורה כזאת, כמו שהוא מסוגל לעשות וכמו שאנחנו צריכים להיות, הוא אסף אותנו, הוא קירב אותנו, ואנחנו נמצאים יחד בסיר אחד או בסלסלה אחת והוא צריך בעצם לחבר בינינו כך שייצא מאיתנו כוח אחד משותף שממנו והלאה אנחנו נפנה אליו, לבורא עצמו.
תלמיד: כלפיי רוחניות יש בכלל חשבון עם האדם הבודד בעשירייה או רק עם המצב של העשירייה שלו, עם החיבור בעשירייה, עם העבודה של העשירייה?
כן. זה שאנחנו אומרים בקבלה, ברוחניות, שהאדם הוא משפיע, זה נקרא שהוא נכלל בעשירייה שלו ודרך העשירייה שלו בהתחברות איתם הוא משפיע לבורא, אבל לא שהוא לבד.
תלמיד: אם אדם מגיע למצב שהוא מתמוסס בעשירייה, אז אין אני הישן יותר, יש רק עשירייה וזהו?
יפה. כן.
תלמיד: יש חשבון עם מה שהאדם עושה חוץ מזה שהוא ממיס את עצמו בתוך העשירייה? האם זה משנה בכלל?
זה משנה, כי חוץ מזה שהוא מבטל את עצמו כלפי עשירייה יש לו גם כוחות לפעול לתוך העשירייה. לא רק שהוא מדלל את עצמו, מבטל את עצמו, אלא הוא גם צריך לפעול בצורה אקטיבית.
תלמיד: איך אחרי שהאדם כבר לא מזהה את עצמו אלא רואה רק את העשירייה הוא יכול לחזור ולעשות איזה פעולה מצד עצמו? זה לא ברור מה נשאר מהאדם הבודד שיכול להגיד "את זה אני עשיתי ואת זה אני רוצה ואת זה אני מבקש" אחרי שהוא כבר רואה עשירייה עובדת?
דווקא מתוך זה שהוא מבטל את עצמו כלפיי העשירייה, על ידי פעולת הביטול הוא מבטל את האגו שלו ולא שום דבר אחר, לא תכונות ולא שום דבר, רק רצון להשתמש בעל מנת לקבל. ואז הוא סופג מהעשירייה את כל הכוחות שיש בהם ומשתמש בכל הכוחות שהוא סופג מהם כדי להשפיע. גם הביטול שלו בתוך העשירייה הוא כדי להשפיע, הוא נותן להם את הכוחות שלו שישתמשו בו. ביטול זה לא שאני מת, ביטול הוא שאני מוכן לבטל את כל הכוונות שלי כי הם על מנת לקבל, ולהשתמש בכל הכוחות שלי ושלכם, של העשירייה, אם אני אוכל לעשות את זה בעל מנת להשפיע. ביטול זה כמו צמצום.
תלמיד: אם האדם עובד עבודה פרטית תופס את העשירייה בתוכו, אז אין כבר אדם בודד ויש רק לב אחד משותף ועשירייה אחת שעובדת?
יש ויש. מצד אחד, כל אחד כל הזמן בכל רגע ורגע האדם הוא חדש והוא צריך לבטל את עצמו שוב ושוב. מצד הנוסף, בכל רגע ורגע מזה שהוא מבטל את עצמו הוא נכלל בכולם ומזדהה עם כולם ופועל יחד עם כולם בצורה אינטגרלית.
שאלה: כתוב, "מרגיש את עצמו רשע". אדם נמצא במצב שהוא יודע שכל החברים עושים יחד פעולה, ואתה כרגע לא עושה אותה, אתה מאוד רוצה להצטרף אליהם אבל לא יכול לזוז. במה המצב הזה שונה מהמצב של כסיל שיושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו?
ההבדל ברצון. כסיל יושב בחיבוק ידיים הוא פשוט מבטל את עצמו, הוא לא רוצה שום דבר. וכאן אתה מדבר על אדם שמאוד רוצה ורק הוא לא יודע איך לעשות, איך להתבטל, איך לפעול, איך להתחבר, אבל הוא רוצה. אלא שני דברים מאוד רחוקים זה מזה.
תלמיד: המצב הזה שאתה מרגיש קפוא זה מצב מאוד מיוחד, אתה רוצה ולא יכול, מה עושים במצב הזה?
לבטל את עצמך כלפיי החברים ולעשות איתם יחד מה שהם עושים.
שאלה: אמרת קודם שצריך להיות במצב ניטרלי, לא שייך לרצון לקבל ולא לרצון להשפיע, ואחר כך מהמצב הניטרלי לבחור להיות כמו הבורא. מה הוא המצב הניטרלי הזה ואיך מגיעים אליו?
שאלה נכונה. במצב הניטראלי יש כמה מצבים, אחד זה שהאדם מבטל את עצמו ולא רוצה בכלל להרגיש ולחשוב ולקיים את עצמו בכלל. וניטראלי שהוא רוצה לעבוד במכוון עם הרצון לקבל שלו כניטראלי, זאת אומרת להיות שייך לכל הקבוצה ולהשתתף איתם מתי שהם קוראים לו. הם מחייבים אותו, הם קובעים לו את כל הפעולות והוא עושה רק את הביטול עוד ועוד.
תלמיד: זה מצב ניטראלי? האם ההתחלה של המצב הניטראלי הוא אחרי שאדם ביטל עצמו בתוך העשירייה?
על איזה מצב אתה בדיוק שואל?
תלמיד: על המצב שתיארת קודם, אמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב ניטראלי, לא שייכים לא לרצון לקבל ולא לרצון להשפיע, ורק מהמקום הזה להתחיל לבחור לרצות להיות כמו הבורא, מה זה המצב הזה?
זה נקרא שאנחנו עובדים בפתח לרוחניות, בפתח לחזרה בתשובה.
תלמיד: ואיך מגיעים למצב הניטראלי הזה? איך תופסים את הרגע הזה, מתמידים ברגע הנקי הזה של להיות ניטראלי לא פה ולא פה?
רק בביטול. זה הרגע שהביטול שלם.
תלמיד: זה רגע שאפשר להתמיד בו? זה מצב מתמשך, זה שבריר שניה? מה זה? איך זה?
זה מעבר לכך שאתה אוהב את עצמך לזה שאתה אוהב את הבורא.
שאלה: איך אנחנו מספקים אנרגיה לתנועה שהכרחית לקפיצה הפנימית שתדחוף אותנו לקראת ההתעלות, האם זה תלוי בנו?
כן. זה תלוי בנו. על זה כתוב "איש את רעהו יעזורו"2, שאנחנו על ידי קנאה, תאווה, כבוד בינינו, הכוחות האגואיסטים האלה יכולים להגיע למצב שאנחנו חייבים להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהגיע לעל מנת להשפיע. הרצון לקבל בעצמו עוזר לנו לצאת ממנו, זה נקרא "עזר כנגדו".
שאלה: האם אנחנו דופקים ובוכים מתוך בחירה, מתוך רצון או רק אחרי שחווינו את עומק הרע?
אנחנו לא יודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים. תשתדל לעשות פעולות נכונות מכל מצב שאתה נמצא בו.
שאלה: אני כל הזמן שומע שאני צריך לפנות לבורא דרך העשירייה. אני רוצה לנסות לפנות דרך העשירייה לבורא, מה השלב הראשון, מה אני צריך לחשוב, לדמיין?
רק להיות כל הזמן עם העשירייה, כמה שאתה יותר תתחבר אליהם אתה תעבור את כל המצבים האלו דרך העשירייה לבורא. לזה תכוון את עצמך בכל רגע ורגע - קשר אליהם ודרכם קשר עם הבורא. כלום חוץ מזה לא צריכים.
שאלה: אמרת שכל הפרעה היא מקום של הכלי לפנייה לבורא ולהמשיך. בשכל אני מבין את זה אבל ברגע שמגיעה הפרעה או מצב אני אף פעם אני לא מצליח להתייחס נכון, כי הטבע שולט ואתה מגיב כמו בהמה על כל דבר שמגיע כהפרעה. איך עובדים עם זה? מה צריך לעשות כדי באמת להתחיל לשלוט בשתי קצוות האלו?
אני לא יודע מה להגיד לך. זו עבודה, ודווקא במיוחד עבורך היא קשה. אנחנו צריכים להשתדל לקשור את עצמנו ולהתחבר לקבוצה. אין לי יותר מה להמליץ ולהציע.
שאלה: אם בעשירייה יש יוזמה לבצע פעולת חיבור, והיוזמה הזאת מעלה הרבה בירורים וחיכוכים, איך לעבוד עם זה בצורה נכונה?
אתם נמצאים במצב שכל הכתבים, כל ההדרכה, הכול פתוח לפניכם, ונותר רק לממש. תנסו לממש את הדברים בצורה יותר ויותר מעשית במקום שבו אתם נמצאים. אין לי מה עוד לגלות, מבחינת ההתקדמות בדרך אתם קיבלתם ויש לפניכם הכול, זה לא שהסתירו או לא כתבו משהו.
אנחנו יכולים לפתוח את ספר הזוהר ולקרוא שם בצורה אחרת, בשפה אחרת אותם הצעדים שאנחנו עוברים, אבל בסופו של דבר זה מה שיש.
תלמיד: האם בדרך כלל לפני פעולת חיבור יש חיכוכים ואי הסכמה?
גם אחרי שתתחילו להתחבר יהיו חיכוכים כי כל פעם יתגלו רצונות עמוקים יותר והם יגלו שבירה יותר ויותר עמוקה וכך זה יהיה עד גמר התיקון, וככל שמתקרבים לגמר התיקון אז נגלה שבירה בצורה גדולה יותר.
שאלה: האם כל פעולה שחברים עם נקודה שבלב יוזמים יחד ומשתדלים שהיא תקרב ביניהם נקראת פעולה רוחנית או שזו יכולה להיות סתם פעולה חברתית?
היא יכולה להיות גם חברתית וגם רוחנית. פעולה רוחנית ממש היא כשהם מבטלים את האגו שלהם ומתחברים בעל מנת להשפיע זה אל זה ולבורא.
שאלה: אמרת שביטול זה לא אומר שאני לא עושה שום דבר אלא ביטול הוא כשאני עושה פעולות חיבור על אף שיש בתוכי התנגדות. באזור הניטראלי, כשאדם לא שייך לרצון לקבל וגם לא לרצון להשפיע, זה מקום של בחירה, ואז הוא בוחר להיות דומה לבורא. אבל כדי לבחור להיות דומה לבורא הוא צריך לראות דוגמה של הבורא ופעולה של הבורא, הוא חייב לראות את עצמו ודרך הפער הזה לבחור. אם אני לא רואה דוגמה של הבורא מה עלי לעשות?
איך יכולים לתת לך דוגמה אם אתה עדיין נמצא ברצון לקבל? לכן אתה צריך לעשות פעולות כנגד הרצון לקבל, ואלו יהיו הפעולות על מנת להשפיע הנכונות.
תלמיד: ואיפה החברים כאן בתהליך הזה?
תעשה את הפעולות האלה עם החברים.
תלמיד: האם זה תלוי רק בי? אם אני עושה את כל מה שמוטל עלי זה בסדר או שלא מספיק שאני עושה את מה שאני חייב לעשות אלא גם הם חייבים לעשות מה שהם חייבים?
לא, הכול תלוי בך. הבורא מראה לך את החברים בצורה שאתה צריך לראות כדי לתקן את עצמך.
תלמיד: זה בתוכי, אני צריך לגלות את זה?
כן.
תלמיד: וגם את המחסום הזה שמדברים עליו, את האשליה הזאת שלי שאני קיים?
הכול נכון, הכול בך, אל תתלה את זה באף אחד.
קריין: קטע מספר 6, אומר בעל הסולם.
"צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס". "דבקות" היא שאני רוצה להיות ממש כמוהו, "להידבק במידותיו".
"ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ.
ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
קריין: שוב קטע מספר 6, אומר בעל הסולם.
"צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס.
ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ." כמו כולם.
"ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו".
(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
כן, בצורה כזאת שהבורא כל פעם מקשה עוד ועוד על האדם הוא רוצה לגדל את האדם שיעבור מדרגה לדרגה וירכוש כל פעם גם רגש וגם שכל גדולים יותר.
שאלה: למה הבורא שולח לנו הפרעות יותר גדולות כל פעם?
כדי להעלות אותנו למדרגות יותר גבוהות. גם בחיים שלנו, בכל מקום שאתה הולך לרכוש משהו, נניח מקצוע, אז אתה צריך לקבל על עצמך יותר ויותר עבודה, אחריות, וכן הלאה. כך זה ברוחניות, הכול בנוי על פני הרצון לקבל, או בעד או נגד, עם כוונה כזאת או עם כוונה אחרת, אבל הכול בנוי על פני הרצון לקבל.
תלמיד: יכול להיות שיש רצונות שחשבתי שעברתי אותם אבל הם דוחפים אותי ליחס עוד יותר חזק?
זה קורה כל הזמן שהכול כאילו חוזר, אבל זה לא חוזר, זה מגיע באותה הצורה אבל במדרגה גבוהה יותר. הרצונות לא חוזרים, אתה עובר עליהם בצורה טובה או בצורה רעה, בהצלחה או בחוסר בהצלחה, אבל אתה גומר איתם, אתה לא חוזר עליהם. נדמה לך שאתה חוזר עליהם, אבל בסך הכול לא, כי כל רגע האדם נמצא ברצון חדש.
שאלה: בקשר לבדיקות האלה שהבורא בודק אותנו, מתי הבדיקות האלה יגמרו, והאם אפשר לעזור לחבר לעבור את הבדיקות שהבורא שולח לו?
אל תבלבל את החבר, תעשה מה שמוטל עליך. מתי הבדיקות יעברו? בגמר התיקון. ואם אתה מרגיש שעליך לא עוברות בדיקות, זה סימן שאתה לא עושה שום דבר.
שאלה: למה נכון יותר לכייל את עצמנו כתוכנית חיים? האם להתפלל על החברים כל יום ואולי עד סוף החיים, ולא להיות זקוק לשום דבר חוץ מזה, או לכייל את עצמך לכך שהנה היום נגלה את הבורא, נגיע לגמר תיקון, כל מיני דברים כאלה. איזה התכווננות נכונה יותר כדי להגיע לכך שהעשירייה תהפוך לאחד שלם?
לכוון את עצמו נכון זה קודם כל לכוון את עצמו לפעול דרך העשירייה ולהשפיע נחת רוח לבורא. שתי התחנות האלה חייבות להיות לפניך, לא יותר ולא פחות.
תלמיד: יש כאן כל כך הרבה מהכול.
אל תתבלבל, אין כאן שום דבר מסובך. רק צריך כל הזמן להחזיק את עצמך בכיוון הזה, לקבוצה ודרך הקבוצה לבורא שנמצא במרכז הקבוצה. אתה לא יכול להיות מכוון לבורא אם אתה לא קושר את עצמך לעשירייה. זו הבעיה הכי גדולה כי התהליך הזה מפזר אותנו, הוא מוציא אותנו מהאיזון. אני והבורא זה ברור לי, כי יש לי בפנים את הצורה הזאת, את התמונה הזאת, אבל אני, עשירייה והבורא זה לא ברור לי.
אבל דווקא אם אתה משייך את עצמך לעשירייה, בסופו של דבר אין לך ברירה מלבד להיות בהשפעה אליהם, אחרת אתה לא יכול להתחבר אליהם. אז אתה פותח את עצמך, אתה מדלל את עצמך, אתה מפזר את עצמך, אתה מתקשר אליהם, לכל העשירייה, ושם, כשאתה מאבד לגמרי את האני שלך, אתה מוצא את הבורא.
תלמיד: הדברים שהסברת עכשיו ברורים, אני מבין ומרגיש אותם, ואני מסכים אתם, אבל כשמתבררת הכוונה כל יום, ושוב ושוב מגיעים למחשבה שכל מה שאנחנו זקוקים לו להתקדמות העשירייה, הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות זה תפילה ודוגמה אישית.
האם לאור זה, או למה אומרים לי מראש שמצפים לי איזה תענוגים גדולים, איזה עולמות עליונים, בעצם למה אני צריך את כל זה? כלומר כאן אני מתעורר, כאן אני מתחיל לשאול שאלה או אני אקבל משהו יקר ערך, אז בשביל מה אני זקוק למחשבות האלו אם המטרה שלי בסוף היא להתפלל על החברים כל היום, להרגיש אותם להתכלל בהם?
אז אל תכניס את זה לראש, יבוא הזמן שתתחיל לקבל ולקלוט את זה בצורה טבעית. זה יהיה יותר קרוב אליך, יותר מובן, יותר מורגש, ואז זה ייקלט.
שאלה: בקטע חמש כתוב, "בזמן שאדם כבר יודע שהוא רשע", איך האדם יודע שהוא רשע אם הוא עדיין לא הגיע לגילוי הבורא?
שינסה לבדוק את עצמו ולראות האם לפי אותם כללים שהוא שמע וקרא בספרי הקבלה, מי הוא, איפה הוא נמצא, צדיק או רשע? תבדוק.
שאלה: האם תמיד יהיה לי על מה לעשות תשובה למרות שאני יודעת שהכול בא ממנו, איפה ההסכמה שלי לרצונו?
אף אחד לא צריך את ההסכמה שלך. נותנים לך לראות יותר ויותר את חוקי הטבע, ואתה צריך לקבל ולקיים אותם אם אתה רוצה בכלל להיות קיים בטבע הזה שעכשיו מגלים לך. אם אתה לא מקבל אותם, מורידים אותך למדרגה יותר נמוכה, ומשאירים אותך שם. ככה זה, עד מתי? עד אין סוף זמן, לבורא יש זמן, הוא נמצא באין סוף למעלה מזמן, תנועה, ומקום.
לכן אם אתה רוצה להתקדם אין לך בררה אלא להסכים עם אותם תנאים שכל פעם יותר מגלים לך. לא שואלים אותך אם אתה רוצה או לא רוצה, נותנים לך להכיר, מקבל את זה, כן, לא מקבל, אתה יורד.
שאלה: מה פרוש של לשייך את עצמנו לבורא, איך עושים את זה בקבוצה?
כשאני נכנס לקבוצה ומתבטל לגמרי בקבוצה, בזה אני מתחיל לגלות את נקודת האחיזה שלי בבורא.
שאלה: ככל שאני מבקשת מהבורא על חיבור בעשירייה, כך אני מרגישה יותר דחייה והתנגדות. מה יקרה אם אני אמשיך?
לא חשוב מה את מרגישה, זה לא מעניין, מעניין מה את עושה. האם את מתקדמת למרות שאת מרגישה לא טוב, בזה מתחשבים.
שאלה: הרגשת שמחה שבביטול מול הקבוצה, האם זו הדרך הנכונה לעבוד בקבוצה?
כן, גם זה נכון, כי זה מראה לנו את היחס שלך.
שאלה: האם אני יכולה להרשות לעצמי לבקש מהבורא שיפתח לי את השערים אם אני רואה את עצמי כפוגמת בכל פעולה שלי?
כן, לבקש תמיד אפשר.
שאלה: איך המצב של הדמעות האמיתיות הופך למצב כללי בעשירייה ולא פרטי של כל אחת ואחת בפני עצמה? איך הוא מורגש בתוך העשירייה?
במידה שאנחנו מתחברים בינינו, זה כבר מתחיל להתכלל בינינו, כן.
שאלה: איך פרקטית לעלות תפילה מתוך לב העשירייה, איך מגיעים לזה בפועל?
כשכולנו רוצים שכך תהיה התפילה המשותפת שלנו, עולה ממרכז העשירייה ישירות לבורא.
שאלה: אתמול חברה בעשירייה שאלה את כולנו, מה זה לפתוח את הלב לחברות, ניסינו לענות אבל לא הרגשנו שיש עוד עומק, תוכל להגיד לנו מה זה לפתוח את הלב לחברות?
כשכולנו רוצים מטרה אחת, לגלות את הבורא ולהידבק בו. להידבק בו זה נקרא להגיע לכוח ההשפעה, וכוח השפעה צריך להיות קודם כל בינינו, ומבינינו לבורא. האמת שמבינינו אנחנו כבר לא צריכים להיות מכוונים לבורא. כי אם בינינו אנחנו נמצאים בכוח משותף, בהשפעה הדדית זה אל זה, אז הבורא כבר נמצא בינינו, ומתגלה לאט לאט בנקודה המרכזית של הקשר של העשירייה, של הקשר בינינו.
שאלה: שער הדמעות, האם זה יכול להיות כשאני מבקשת ממך לתקן רצון שנמצא באמצע ושגורם לי לכאב?
כן.
שאלה: האם המנעולים הם האגו?
כן
שאלה: איך נוכל בעשירייה, בקבוצה, לזהות יחד את הרצון לקבל שמעכב את האחדות שלנו כדי להגיע לשער הדמעות? מה סדר העבודה?
סדר העבודה שלנו, הוא שאנחנו מתחברים בינינו, ומחפשים תפילה משותפת, והבורא כבר עונה על התפילה המשותפת.
שאלה: בקטע 6 יש התייחסות למרכבות הגדולות. למה הכוונה? מה זה המרכבות הגדולות?
אנחנו נלמד את זה בזוהר, מה הם הפרצופים שנקראים "מרכבות הגדולות".
תודה רבה לנשים, אני שמח שיש לכן שאלות טובות.
(סוף השיעור)