שיעור בוקר 24.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם. כרך א'. עמ' 210. "הקדמת ספר הזוהר".
מאמר "אמא השאילה בגדיה לבִתה". סעיף 20

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 210, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אמא השאילה בגדיה לבתה", מסעיף 20.

נשתדל להרגיש שאנחנו קוראים יחד, מרגישים ומצפים יחד לזה שהבורא יאיר לכולנו יחד את ההקדמה הזאת של ספר הזוהר.

קריין: סעיף 20.

".20 לכולם, בין לשישים ריבוא אלו, ובין לכל צבאותיהם, שאין להם מספר, בשם יקרָא. מהו, בשם יקרא? הרי אינו קורא להם בשמותיהם, כי אם היה כן, היה צריך לומר, בשמו יקרא? אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים, אלא נקראת מ"י, אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה, כלומר, אע"פ שכבר עלו אותיות אל"ה. אלא, שעוד הן חסרות לבוש הכבוד של חסדים, שאז הן נסתרות, ואינן עולות בשם אלקים.

כיוון שברא אותיות אל"ה, ועלו בשמו, שהתלבשו בלבוש הכבוד דחסדים, שאז מתחברים אל"ה עם מ"י, ונקרא אלקים, אז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות. וכמ"ש, בשם יקרא, באותו שם שלו קרא והוציא כל מין ומין, שיתקיים בשלמותו.

ואז כתוב, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא. בשם השלם אלקים. כמ"ש, רְאֵה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, שפירושו, אני מזכיר את שמי, כדי שבצלאל יתקיים במלוא קיומו.

ביאור הדברים. השלמות הגדולה של המוחין, שם אלקים, שורה על הנשמות והתולדות שלה בב' מדרגותיה יחד, על מדרגת ריבוא שבה, ועל מדרגת כל צבאם, שאין להם מספר, על שתיהן שורה השם. כמ"ש, לכולם בשם יקרא.

אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים, אלא נקראת מ"י, אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה. כיוון שברא אותיות אל"ה, שאז מתחברים אל"ה עם מ"י, ונקרא אלקים, אז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות. כי ברכת הזרע תלויה לגמרי בשם מ"ה, שאין להם מספר.

כי המוחין דמספר הם הארת החכמה, השם השלם, וכל בחינותיה הן בתכלית השלמות. והמוחין שבלי מספר, הבאים דווקא משם מ"ה, הם המוחין דחסדים. והארת החכמה אינה מתקבלת בלי לבוש כבוד דחסדים, שמטרם זה, אע"פ שאותיות אל"ה עלו למ"י, מ"מ לא עלה בשם אלקים, שזה עניין מ"י ברא אל"ה. שאחר שברא אור חסדים ללבוש כבוד אל אור החכמה שבשם מ"י, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים.

ומ"י אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה. שאע"פ שכבר יצאה הנקודה מתוך מחשבה למקומה למלכות, והייתה חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, כי חזרו בה בינה וזו"ן דכלים וג"ר דאורות, ועכ"ז כולם נסתרים בה, ועוד נשארים אל"ה עמוק וסתום בשם אלקים, מטעם שהם אינם יכולים לקבל הארת חכמה בלי חסדים.

אלא, כיוון שברא אל"ה, כלומר אחר שהוסיף והזדווג על מסך דמ"ה, העולם התחתון, והוציא עליו קומת מוחין של חסדים, הנקראים בלי מספר, והשפיע אותה לאל"ה, שזה ברא אל"ה, כלומר שנתן בהם הלבוש של חסדים, הנקרא ברא, הנה אז עולה בשם ונקראת אלקים.

כי עתה, אחר שהשיגו קומת חסדים, יכולים לקבל הארת חכמה, שהם המוחין של מספר שישים ריבוא. ואז התחברו אותיות אלו באלו, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים. ואז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות.

לכן גם על הנשמות והתולדות, שיצאו משם אלקים, נמצאת בהן אותה השלמות של השם, שהיא התלבשות החכמה בחסדים. וכמ"ש, לכולם בשם יקרא. שהשם נקרא על התולדות. באותו שם שלו קרא והוציא כל מין ומין שיתקיים בשלמותו. שבשם הזה הוציא התולדות, הן במין של שישים ריבוא, והן במין שאין בו חשבון, כדי שיתקיימו בשלמותו של השם, שיתלבשו זה בזה, כמו שהם מלובשים בשם. וכמ"ש, ראה קראתי בשם. ראָיה, שהמילים, קריאה בשם, מורות על קיום ושלמות."

בינתיים אנחנו איכשהו עוברים על הטקסט. הזוהר רוצה להראות לנו כאן שהקשר בין הנברא לבורא עובר בצורות ברורות - אור החסדים, אור החכמה, בכלים דחסדים, בכלים דחכמה, מתלבש וכך מביא את האדם לשלמות, כמו שהוא אומר, "מורות על קיום ושלמות".

".21 כתוב, מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר. מהו, מרוב אונים? זהו ראש המדרגות, שכל הרצונות עולים בו, ומתעלים בו בדרך סתום. אמיץ כוח, העולם העליון, מ"י, שהתעלה בשם אלקים. איש לא נעדר, מאותם שישים ריבוא, שהוציא בכוח השם הזה.

ומשום שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא, ע"כ בכל מקום שמתו ישראל ונענשו בחטאותיהם, נמנו אח"כ, ולא נעדר מאלו שישים ריבוא אף אחד, כדי שיהיה הכול בצורה אחת, הן למעלה הן למטה. וכמו שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא למעלה, כך לא נעדר איש ממספר זה למטה.

ביאור הדברים. מרב אונים, רומז לכתר דאו"א עילאין, ראש המדרגות של המוחין הללו, בינה דא"א שנעשה כתר לאו"א, ששם כל הרצונות עולים, שכל המדרגות מקבלות ממנה. ועכ"ז מתעלים בו בדרך סתום, כי הוא אויר שלא נודע, שהי' לא יוצאת מאויר שלו, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, וע"כ הוא בתכלית השלמות. וע"כ נקרא אוירא דכיא.

ואע"פ שקומת החסדים המכונה אוויר, היא יוצאת על בחינת העולם התחתון, מ"ה, מ"מ היא בתכלית השלמות, משום שהאור הזה נמשך מג"ר דבינה דא"א, ראש כל מדרגות האצילות, שהן או"א וישסו"ת וזו"ן. ולפיכך נבחנת גם קומת החסדים שבה לבחינת אוירא דכיא, כמו בג"ר דבינה דא"א.

וכמ"ש, ואמיץ כוח, זהו העולם העליון: מ"י שבנוקבא, שמשם נמשך המספר של שישים ריבוא. כי היא מלבישה לעולם העליון, שהוא או"א עילאין. וע"כ נאמר, איש לא נעדר מאותם שישים ריבוא, שהוציא בכוח השם הזה, כי משם משיגה המוחין של מספר שישים ריבוא.

וכמו שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא למעלה, כך לא נעדר איש ממספר זה למטה. כיוון שהנוקבא הלבישה לאו"א עילאין, אמא שהשאילה בגדיה לבִתה וקישטה אותה בקישוטיה, ע"כ נעשית לגמרי כמו או"א עילאין. וכמו שמוחין דאו"א עילאין הם שלמים במספר שישים ריבוא, ואיש מהם לא נעדר, כך הנוקבא שלמה במספר הזה, ואיש לא נעדר."

בזה סיימנו את המאמר הזה, "אמא השאילה בגדיה לבתה". זאת אומרת בינה נותנת את הלבוש שלה דחסדים לז"ת דבינה, ומזה יש אפשרות לקבל אור חכמה בכל הכלים. בעצם אחר כך זה מתפשט הלאה עד גמר התיקון.

שאלה: מהו עולם העליון? הזוהר מזכיר כמה פעמים את העולם העליון.

לעולם העליון יש כמה פירושים. קודם כל בינה עצמה היא העולם העליון וישסו"ת, ז"ת דבינה זה העולם התחתון או מלכות אפילו. איפה שיש אור חסדים זה העולם העליון, איפה שיש חיסרון באור החסדים זה העולם התחתון. בדרך כלל מדברים כלפי אור החכמה, אבל כאן זה בעיקר כלפי אור החסדים. כי אם יש אור החסדים אז הכלים כבר מרגישים את עצמם שנמצאים בדרגה עלינה.

שאלה: כתוב פה שיש תכונות שנמצאות בנוקבא בעולם העליון. איך זה יכול להיות?

זה בעתיד, כשנוקבא תהיה מתוקנת העולם העליון יהיה בה.

שאלה: מה זה ו"ק, מה הפונקציה של המילה הזאת?

ו"ק זה ו' קצוות, לא עשרה אלא ו', שישה, זאת אומרת זו מדרגה לא שלמה. כשיש אור החסדים במקום אור החכמה, אז המדרגה הזאת נקראת ו"ק, מדרגה לא שלמה.

שאלה: כשאנחנו קוראים על ו"ק, למשל ו"ק דבינה, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?

חצי מדרגה. פשוט מאוד, חצי. מדרגה לא שלמה, אין מספיק כוח להשפיע.

שאלה: קראנו "כולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר". מי הם האנשים האלה?

מדובר על השפעת הכוח מבינה למטה, לרצון לקבל, למלכות. מיד נמשיך לקרוא את זה.

שאלה: זה לא קשור לאנושות?

לא, מדובר על מערכות עליונות. לפעמים הזוהר נותן איזו הקבלה לאנושות, אבל כאן זה לא שייך. "אמא משאילה בגדיה לבתה", מדובר על ג"ר דבינה שמעבירה כוחות דהשפעה שלה לז"ת דבינה או אפילו לזו"ן.

שאלה: האם אפשר לומר שכשמוחין מתגלים בצורה כזו, אלו מחשבות מתוקנות שעוזרות להצדיק את הזולת?

אפשר להגיד כך. המוחין מתגלים כשיש כלים שדרכם עובר האור מלמעלה למטה.

תלמיד: זה מה שאמרת קודם לגבי הנוקבא המתוקנת? זה מה שנקרא שמלכות עולה לבינה?

כן.

שאלה: על מה זה מרמז לנו שהבורא בחר בו?

שהבורא בחר בו זה נקרא שסידר לו כלים שיכולים לגדול, לקבל תיקונים ולהעביר את עצמם מאור החסדים אפילו לאור החכמה.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה זה "אויר"?

"אויר" זה אור חסדים ללא אור חכמה בפנים. זה נקרא אויר, אויר ריקני.

שאלה: מה זה "שישים ריבוא"?

שישים ריבוא זה כל הכלים דקבלה מפני שהם, זעיר אנפין שעוצמתו שישים, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, זה 6 כפול 10, זה 60 ואם הוא עולה לדרגת אריך אנפין, אז זה ריבוא, עוד כפול 10 אלפים, זה נקרא שישים ריבוא. התיקון השלם של הכלים בזו"ן נקרא שישים ריבוא.

שאלה: במה מתבטא אור החסדים באדם ההולך בדרך?

בזה שנותן לו הרגשת האחיזה באמונה, להיות למעלה מכוח קבלה.

שאלה: ו"ק, ו' קצוות שזה חצי מדרגה, כתוב שאין מספיק כוח. מספיק כוח למה?

לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אז אני חצי מקבל וחצי לא מקבל?

לא.

תלמיד: מה קורה כשנוקבא נופלת לעולם העשיה, האם יש לזה איזו שייכות לעולם שלנו?

לא, לעולם שלנו אין שום שייכות לזה בכלל. אנחנו נמצאים מחוץ לכל העולמות, אנחנו עדיין לא נמצאים בכלל במערכת הזאת. אין לנו כוח, אין לנו קשר, לא לעליות ולא לירידות.

במידה שאנחנו מתקשרים בינינו ודורשים תיקונים אז אנחנו מתחילים להיכנס לכל המערכת של עליות וירידות. אבל אם אנחנו עדיין לא מקושרים עד כדי כך כדדי שזה יעלה אותנו, אז אין לנו לא עליות ולא ירידות ולא סולם.

שאלה: כשאני קוראת את הטקסט ומנסה לחדור לתוכו יש לי כל מיני תחושות, הרגשות. וכשאני מתרחקת מהטקסט וחוזרת אליו, זה כאילו אני קוראת אותו מחדש. האם זה בגלל שחסר לי אור חסדים?

לא, זה תמיד יהיה ככה מחדש. תמיד. אפילו שתחזרי אליו אחרי 100 פעמים ל-101 אז את תרגישי שהוא חדש. זאת התכונה של טקסטים קבליים, כי נמצא בהם האור.

שאלה: מה ההבדל בין האופן שבו מתגלים המוחין באדם לבין איך שהמ"ן מתגלה בו?

עדיין אין לנו כאלה אפשרויות להרגיש. במוחין בדרך כלל מדובר על אור החכמה, ולנו עוד אין כלים דלקבל על מנת להשפיע. זה עדיין רחוק.

שאלה: איך לבושים יכולים לעבור מאמא לבת? שתי מערכות שונות, כלים שונים?

ג"ר דבינה וז"ת דבינה, הם יכולים להתקשר, יש להם אותו הטבע, רק דרגות שונות.

תלמיד: ואם זה זו"ן, אמרת שזה יכול להיות גם זו"ן. זאת אומרת שמג"ר דבינה לזו"ן זה גם לבושים שמתאימים פה ומתאימים שם בכלל?

לא, מג"ר דבינה לזו"ן זו בעיה, זה כבר אחרת. זה לא ג"ר דבינה וז"ת דבינה, שם זה רק מדרגה של ג"ר וז"ת, ומג"ר לבינה לזו"ן זה כבר ממש עולם אחר, עולם המלכות.

כאן עדיין לא מדברים על זה, כאן מדובר על דרגת הבינה, ועל זו"ן מדובר אחר כך. עוד מעט אנחנו נדבר על זה, יכול להיות שכבר במאמר הבא.

שאלה: הבורא הוא מאוד קפדן ואני נוטה לטעויות, איך אפשר להגביר את הרגשת החשיבות בעשירייה כדי שאנחנו נוכל למשוך את האור אל תוך מרכז העשירייה?

הבורא מבין מה אנחנו רצינו ולא עושה חשבון בקפדנות עם כל אחד אלא בסך הכול עם כולם.

שאלה: קראנו במאמר על מ"ה שכשהוא עולה הוא משתנה למ"י, ואז הוא מתאחד עם אל"ה. מה מאפיין מעשים הגורמים לשינוי השם?

עלייה מז"ת לג"ר. מדובר על הגברת כוח ההשפעה מצד התחתון, עד כמה הוא דבוק בעליון.

שאלה: מי מלביש את הנוקבא הזאת שלא נעלמת אף פעם?

השאלה שאנחנו מעלים מתלבשת בדרגה עליונה יותר שמפרשת ומסבירה אותה, ולכן התחתון מבין יותר מה חסר לו כדי להיות דבוק ולהבין את העליון. זה מה שקורה כאן.

שאלה: איך אני משיג את הכוח להשלים את חצי המדרגה החסרה?

הכול מלמעלה.

תלמיד: האם יש משהו אקטיבי שאני יכול לעשות בעניין כמו להתפלל?

להתפלל, להתחזק בעליון, לדחוף את העליון למעלה עם השאלות שלך, בדרישה, בתפילה.

תלמיד: ואת זה אני עושה אישית וגם העשירייה כיחידה אחת בשלב הבא.

כן.

שאלה: נראה שהזוהר עובד עלינו בשני אופנים, הוא נותן לנו יותר כוח להתחבר אבל גם מאיר על הפערים בינינו, על הפירוד בינינו. האם ההרגשה הזאת נכונה?

הזוהר הוא האור העליון שיודע להאיר עלינו בצורה, במידה, באופן כזה שאנחנו מתקדמים. זה כמו מורה שמתייחס לכיתה בצורה מגוונת, לאלו כך ולאלו אחרת, כאן הוא לוחץ, כאן הוא צועק, כאן הוא מסביר וכאן הוא דווקא לא רוצה להסביר וכן הלאה, כך הוא הטיפול בתלמידים. גם אני עושה את זה ככל שאני מבין וכך זה גם מלמעלה. לכן האור העליון פועל בצורות כאלה שמכין אותנו למדרגות יותר ויותר מתקדמות.

תלמיד: א', זה מורגש מאוד, וב', כשכבר נמצאים בתוך המעלית הזאת ומרגישים שם את הכוחות היותר חזקים של הפירוד, של הריחוק בינינו, מה בדיוק צריך לעשות כדי להמשיך לרוץ קדימה?

העיקר לצפות לתשובות כתוצאה מהחיבור, מההתקרבות בינינו. שצורת ההתקרבות בינינו תהיה דומה לבורא – השפעה, אהבה, חיבור, "ואהבת לרעך כמוך", ומזה נתקרב לזוהר. אז נקבל מהזוהר הארה, כמו השם שלו, "זוהר", זיהרא עילאה.

תלמיד: כלומר לחזור לתוך הזוהר ולבקש ממנו ,"תן לי את הכוח להתחבר מעל מה שגילית".

לא לחזור, אלא זה ממש כל הזמן, כמעט ולא לצאת.

שאלה: מה ההבדל בין ג"ר דבינה לבין ז"ת דבינה?

ג"ר דבינה לא צריכה אור חכמה, היא מסתפקת בחסדים, וז"ת דבינה אלו כבר כלים דקבלה והם צריכים אור חכמה.

תלמיד: מה ההבדל בין זו"ן לבין ז"ת?

אם אנחנו מדברים כחלק מהמדרגה, אז ז"ת הוא גם חלק מהמדרגה אבל בדרך כלל הוא כבר שייך למערכת, זה יכול להיות החלק האחורי, חלק נפרד מהמדרגה השלמה.

שאלה: אפשר להגיד בכללות שכל המערכת הזאת היא מערכת מאוד רגשית. זאת אומרת, מה שמקשר בין ז"ת לג"ר זה אותו כוח חסדים, כוח של אהבה. אם האהבה נפתחת, הרצון, וההשתוקקות לעליון כל כך חזקה, אז האם המערכת העליונה כביכול נותנת לנו והפוך?

כן.

(סוף השיעור)