שיעור בוקר 09.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 180, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות ע"ג – מ"ד

אות ע"ג

"והנה תחילה נבאר הע"ס דקטנות נקודים. וכבר ידעת, כי אחר התפשטות דס"ג דא"ק, נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, דהיינו על המסך שלו, וזיכך אותו על דרך המדרגה, אשר הקומות היוצאות בדרך הזדככותו, נקראות נקודות דס"ג, והן שירדו למטה מטבור דא"ק ונתערבו עם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באות ס"ב, עש"ה). והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף שבמסך, ולא נשאר בו רק בחינת עביות דראש, נבחן שעלה לראש הס"ג וקבל שם זווג מחדש על שיעור העביות שנשארו ברשימות שבמסך, ע"ד שנתבאר לעיל באות ל"ה."

ד'/ד' זה גלגלתא (ראו שרטוט מס' 1), ד'/ג' זה נקרא ע"ב, ג'/ב' זה ס"ג, טעמים דס"ג זה גם ג'/ב', נקודות דס"ג זה ב'/ב'. כשנגמרות הנקודות דס"ג זה ב'/א' לא מצומצם, ב'/א'. הן יורדות למטה מטבור. למה? מטבור ועד שהוא מזדכך זה נטו בינה ממש, ואז היא יכולה לרדת למטה. ואז בחינה ב' שלה משפיעה חסדים לנה"י דגלגלתא. מה המיוחד בנה"י דגלגלתא מטבור עד סיום? מה יש שם? בחינה ד', כלים דקבלה מצומצמים. זאת אומרת, זה כלים דקבלה.

מה הלאה? כלים דקבלה משפיעים על נקודות דס"ג את בחינה ד' שלהם, ואז הם מצטמצמים. זאת אומרת, בחינה ד' עולה, מלכות עולה לבינה. מטבור עד סיום, נקודות דס"ג, זה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת - שליש למעלה ושני שליש למטה, נצח, הוד, יסוד ומלכות. הגבול החדש הזה שמבדיל בין כלים דהשפעה ובין כלים דקבלה נקרא פרסא (ראו שרטוט מס' 1).

הרשימות עולות מכל הנקודות דס"ג, כולל צמצום, הכול, למעלה לפה דראש דס"ג, מאיפה שבא הפרצוף. ואחר כך לפי הרשימות, שהן ב'/א' צמצום ב' רשימו אחד, ורשימו שני שזה ד'/ג' שקיבל מנה"י דא"ק, הרשימות האלה לפי ב'/א' מצומצם שזה עיקר הרשימו, כי הוא יצא על גופו דס"ג, לכן הן עולות לנקבי עיניים דראש דס"ג ונעשה זיווג. ומהזיווג הזה מתפשט משם פרצוף מטבור דא"ק עד הפרסא. והפרצוף הזה כולל בתוכו ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף, והפרצוף הזה נקרא "קטנות". "קטנות" ואז תהיה "גדלות" דעולם הנקודים.

כתר נמצא בחציו התחתון בתוך אבא ואמא. אבא ואמא נמצאים בחציים התחתון בתוך הזו"ן. וזו"ן נמצאים בחצי העליון למעלה מפרסא ובחצי התחתון למטה מפרסא, ככה יוצאים לנו הפרצופים. כתר, אבא ואמא וזו"ן. כל אחד בגלגלתא ועיניים שלו הוא נפעל ובאח"פ שלו הוא לא נפעל, לכן זה נקרא "קטנות".

שרטוט מס' 1

שאלה: איך זה שמב'/א', פרצוף כזה קטן, יוצא עולם שלם כזה חדש?

זה לא עולם שלם, יוצא פרצוף קטן.

תלמיד: אבל הוא יורד מתחת לטבור.

אז מה? משם בא הרשימו.

תלמיד: זה בגלל הרשימו?

מה השאלה? יוצא פרצוף קטן מפני שהרשימו קטן. פרצוף ירד למטה מטבור, מפני שמשם בא הרשימו ועל הרשימו הזה נעשה זיווג, ואז לפי בקשת הרשימו נפרש שם פרצוף.

שאלה: בנקודה הזאת בתהליך גילינו שאי אפשר לקבל על מנת להשפיע מתחת לפרסא, ובגלל זה עשינו צמצום ב'.

כן.

תלמיד: בעצם בנקודה הזאת הנברא מבין שהוא לעולם לא יכול להגיע.

אין כאן נברא, אני לא מבין מה אתה שואל. אין כאן נברא, יש כאן מערכת שמסתדרים כוחות הטבע ביניהם. נגיד אין אדם, אין כלום, יש לך כוחות הטבע, כמו שהיתה נגיד המערכת הזאת לפני שהתייצב האדם על פני כדור הארץ. או שאתה מאמין שהבורא ברא את האדם מחימר, ממשהו, עשה "פוו" ונעשה אדם. אז לפני שעשה פוו, היתה מערכת. כך אנחנו מדברים, כוחות.

תלמיד: המצב הזה של המערכת בעצם מראה שלעולם אי אפשר להגיע לגמר תיקון. כי יש אזור שאפילו לקבל על מנת להשפיע אי אפשר לעשות שם.

חסר שם כוח השפעה, יבוא כוח השפעה יהיה אפשר. עדיין אין כוח השפעה. למה אין כוח השפעה? אתה שואל יפה, אם למטה מפרסא לא יכולים לקבל על מנת להשפיע אף פעם, אין כוחות, כל הכוחות התגלו, מאיפה ניקח עוד כוחות, אז לא יהיה אף פעם גמר התיקון. לכן צריכים את ה"אדם". מה זה אדם? מערכת, מערכת ביולוגית. אז יש מערכת רוחנית שבזמן הקטנות הוא יהיה במצב אחד, בזמן הגדלות במצב שני והוא יוכל להעביר ממצב למצב, בכאלה גיחות, עוד טיפה ועוד טיפה, פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, ויהיה גמר התיקון.

זאת אומרת הוא יוכל להביא למטה, אפילו למטה מפרסא, תיקונים. איך? הוא יעשה את זה בצורה הפוכה, הוא יקח את הכלים מלמטה מפרסא ויעלה אותם למעלה מפרסא, לאצילות, ובאצילות הכלים האלה יקבלו תיקון ומילוי. וכשיגיעו כל התיקונים וכל המילויים לכל הכלים האלו, אז יהיה "רב פעלים מקבצי אל", זיווג אחד גדול על כל הכלים האלו והם כולם ירדו עד הסיום רגלין. לכן כתוב, לכן לאדם דעולם הזה אנחנו צריכים, יש כזה דבר ושם הוא מסביר.

שאלה: בפרצוף נקודות דס"ג גם היה ביטוש?

באיזה מקום? נקודות דס"ג זה פרצוף שהוא יורד למטה מטבור ומתפשט שם וממלא נה"י דא"ק. כשהוא ממלא את נה"י דא"ק הוא מקבל מנה"י דא"ק השפעה על עצמו ובעצמו גם משפיע על נה"י דא"ק. מתוך ההשפעה ההדדית הזאת הוא מקבל צמצום ב', ויחד עם צמצום ב' הוא גם מזדכך.

תלמיד: ויוצאות ממנו רשימות ב'/א' צמצום ב'.

כן. יכול להיות שאתה שואל, מה קורה עם פרצוף נקודות דס"ג שירד למטה מטבור, האם היה שם ביטוש פנים ומקיף?

תלמיד: בדיוק זה מה ששאלתי.

אז ביטוש פנים ומקיף, איפה הוא היה? הוא היה למעלה מטבור, כי כל הדברים האלה שקורים, כל מה שקורה כאן עם פרצוף נקודות דס"ג שירד למטה מטבור, מתי זה קורה? מתי שנקודות דס"ג האלה מזדככות מסיום של הס"ג לפה דראש בחזרה. כשהן מזדככות, יורד פרצוף, מתערב, מצטמצם ואז חוזר לפה דראש.

תלמיד: הוא כותב, שמגיע לעביות דראש זה אומר שאז הוא כולל את כל הרשימות גם מעל הטבור וגם מתחת לטבור.

ודאי כי זה בדרך. האמת שכאן יש עוד כל כך הרבה להוסיף אבל זה טוב, טוב שאנחנו לאט לאט רואים שהפעולות הן מורכבות.

שאלה: צמצום א' זה ברור, למה צריך להיות צמצום ב', הוא כל הזמן נעלם?

לא צריך להיות לך שום דבר. יש לך בורא ונברא, רצון לקבל ורצון להשפיע, והם נפגשים, רצון לקבל כנקודה שחורה בתוך הרצון להשפיע ואז הם מתחילים לעבוד זה על זה. מתוך זה שהם הפוכים ונמצאים יחד, יש לך את כל ההתפתחות. וההתפתחות הזאת היא חוקית, מפני ששני הרצונות הללו הפוכים, הם משפיעים זה על זה, וזה מה שיוצא, זה לא שפתאום מישהו חושב בדרך אולי לעשות כך או אחרת, אין דבר כזה. זה חוק. פלוס ומינוס נפגשים וזה מה שהם מולידים.

תלמיד: מי מצמצם את צמצום ב', העליון?

העליון, שזה נה"י דא"ק, מצמצם את הנקודות דס"ג. נה"י דא"ק הוא העליון כלפי נקודות דס"ג, הוא מצמצם אותו. נה"י דא"ק זה הכתר והנקודות דס"ג זה בינה.

שאלה: על הפרצוף בראש דס"ג יוצאות שלוש רשימות? אחת זו ב'/א' הרגיל, נכון?

שעליהם יוצאים טעמים דס"ג.

תלמיד: טעמים דס"ג יוצאים על ג'/ב'?

ג'/ב', כן.

תלמיד: הוא מזדכך אחר כך?

לב'/א'

תלמיד: ועליו יוצא ב"ן?

עליו יוצא מ"ה עליון ואחר כך ב"ן עליון. אני אצייר אותם בכל זאת, שיידעו על מה מדובר. (ראו שרטוט מס' 2) על הרשימו הזה יוצא פרצוף שהוא ב'/א', ואחר כך יוצא ממנו פרצוף א'/ש'. זה נקרא מ"ה וזה ב"ן.

שרטוט מס' 2

תלמיד: חוץ מזה יש לנו את ב'/א' צמצום ב' שעולה מנקודים, מנקודות דס"ג. שעליו יוצא פרצוף נקודים בקטנות. וזה גם כן מראש דס"ג.

כולם יוצאים מראש דס"ג. כן.

תלמיד: חוץ מזה יש גם ד'/ג' שגם כן עולה מנה"י דא"ק וגם הוא עולה לראש דס"ג.

כן. כי ראש דס"ג עושה את הכול. אבל ד'/ג' כשהם מגיעים לראש דס"ג, הם גורמים זיווג בפה דראש דס"ג.

תלמיד: בדיוק על זה השאלה, יש לנו את ב'/א' שעליו יוצא מ"ה גם בפה דראש דס"ג?

לא. איך יוצא הפרצוף הבא? בחזה דס"ג. ואחר כך איך יוצא ב"ן העליון? בחזה דמ"ה העליון.

תלמיד: והנקודים בגדלות של ד'/ג' מנה"י דא"ק הוא יוצא בפה ובנקבי עיניים יוצא ב'/א' מצומצם, נקודים בקטנות.

כן. יפה לשמוע.

תלמיד: למה ד'/ג' של נה"י דא"ק הוא לא גם כמו ב'/א' בצמצום ב'?

כי הוא מגיע אלינו מנה"י דא"ק. נה"י דא"ק לא מצומצם. ולכן, הוא גורם לזה שהמסך יורד מנקביי עיניים דראש דס"ג לפה דראש דס"ג, ויעשה זיווג בפה דראש דס"ג על גדלות. ומזה יוצא לנו גדלות דעולם הנקודים.

תלמיד: והרשימו של ב'/א' צמצום ב', מגיע מהחלק המצומצם, אחרי צמצום ב'?

כן.

שאלה: אני רוצה שוב לברר מי מצמצם את מי. אמרת שנה"י דא"ק מצמצמת נקודות דס"ג?

הוא מוסיף להם עביות ד'.

תלמיד: אבל זה לא ככה שנה"י דא"ק גורם לזה שנקודות דס"ג מצמצמות את עצמן?

אפשר כך להגיד, אבל הוא מעורר בהן עביות שלא הייתה בהן קודם. הוא מוסיף להן עביות ד'.

תלמיד: אז לא נה"י דא"ק מצמצם את נקודות דס"ג, אלא הוא גורם לזה שנקודות דס"ג מצמצמות את עצמן.

זה נכון. אבל על ידי מה הוא גורם להן שהן יצטמצמו? על ידי זה שהוא משפיע עליהן בחינה ד' דעביות. יחד עם זה, הן לוקחות רשימות ד'/ג' דעביות. מאיפה הן קיבלו את הרשימו הזה? מנה"י דא"ק, מנה"י דגלגלתא. (ראו שרטוט 2) רשימו ד'/ג', מגיע לד'/ג' הזה, לראש דס"ג.

תלמיד: את הפעולה של הצמצום לא עושה ד'/ג' אלא נקודות דס"ג. זה ככה?

נקודות דס"ג, מתוך זה שנה"י דגלגלתא משפיע להם.

שאלה: אנחנו אומרים שיש ב' ראשים, התלבשות ועביות, לא ברור לי למה הוא צריך ראש בעביות?

בעביות הוא צריך ראש, עביות היא העיקר. ראש דהתלבשות זה ראש רק בכוח, ראש דעביות זה עביות בפועל. כי גוף מתפשט מראש דעביות. זאת אומרת, (ראו שרטוט מס' 3) מכל פרצוף ופרצוף יש לך ראש דהתלבשות. זה נקרא "ראש א'". אחר כך יש לך ראש דעביות. זה ראש ב'. ואחר כך גוף שהוא עד הטבור, טבור, תוך, סוף. וכל זה נקרא "פרצוף".

שרטוט מס' 3

תלמיד: אחר כך בעבודה הם עובדים בקורלציה ביניהם, הם הופכים לעבוד בראש אחד?

לא. תעזוב. ראש א' לא עובד (ראו שרטוט מס' 4). הכי פשוט, ראש א' לא עובד. הכול יוצא מראש ב', כאן נעשה זיווג דהכאה והתפשטות לתוך.

תלמיד: לגבי גוף, אנחנו אומרים שנקודים זה גלגלתא ועיניים, נכון? מה זה גוף בגלגלתא ועיניים בקטנות?

חצי גוף.

תלמיד: מה הוא עושה? יש לנו את האח"פ האמיתי שאמרת שלא משתמשים בו.

יש לנו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. עד חצי בינה זה נקרא "גלגלתא ועיניים" והחצי התחתון נקרא "אח"פ" (ראו שרטוט 4).

שרטוט מס' 4

שאלה: הפרצופים האלה שעליהם אנחנו לומדים בשיעורים האחרונים הם כלולים במה שנקרא "ד' בחינות דאור ישר"?

לא. ד' בחינות דאור ישר כבר היה, זו התוצאה מהן. אחרי ד' בחינות דאור ישר יש צמצום, מסך, אור חוזר, ואז יוצאים הפרצופים מאותה מלכות דאין סוף.

שאלה: הרשימות המצומצמות האלה שעלו לראש דס"ג הן לא עלו מנקודת הצמצום ב', אני רואה שהן עלו מאמצע בינה, משליש אמצעי דבינה. אז יוצא שהחלק העליון של נקודות דס"ג גם מתחלק לשניים?

לא, אני לא ידעתי איך לצייר זאת. כל הרשימות עלו מהפרצוף של נקודות דס"ג שלמטה מטבור (ראו שרטוט מס' 5), אז לקחתי איזו נקודה ועשיתי חץ, אבל לא שזה נעשה מהנקודה הזאת. פשוט מכל הפרצוף הזה עולות הרשימות לפה דראש דס"ג. אחר כך לנקבי עיניים דראש דס"ג עולה רשימו ב'/א' צמצום ב', ונעשה זיווג, ויוצא קטנות דעולם הנקודים. ואחר כך מהרשימו, אנחנו עוד לא לומדים את זה, יוצא לפה דראש בחזרה מסך, ועל ד'/ג' הזה נעשה זיווג ויוצא גדלות דעולם הנקודים.

תלמיד: שרטטת שד'\ג' בנה"י דא"ק גם עלו. זה כמו איזה מ"ן כזה?

ד'/ ג' האלו הם דווקא הרשימות שעולות לראש דס"ג. אלה הרשימות שנשארו בגלגלתא אחרי שהיא הזדככה. והרשימות האלה הן הפועלות בעצם ליציאת הפרצוף דגדלות דעולם הנקודים.

תלמיד: הן לא סתם עלו, זה כמו איזה מ"ן.

ודאי שזו העלאת מ"ן. כמו הרשימו ב'/א' צמצום ב', כל רשימו שעולה זו בקשה והוא דורש. רשימו דקטנות ואחר כך רשימו דגדלות. במילים אחרות, הנה"י דא"ק הוא רוצה להתמלא, הוא רוצה לקבל על מנת להשפיע, אלה כלים דקבלה, וזה המ"ן שהוא מעלה. הוא רוצה לקבל כאן מילוי, שיתפשטו כאן פרצופים וימלאו אותו ואז יהיה גמר התיקון. זה חיסרון נורמאלי, לגיטימי של החלק הזה, נה"י דא"ק, זו מלכות, ממש בחינה ד'.

תלמיד: אז למה בכל זאת הנקודות דס"ג, החלק העליון של הנקודות דס"ג, הכלים דהשפעה לא התחלקו גם לשניים אם נעשה צמצום ב'?

נקודות דס"ג זו בינה נקיה, אין לה במה להצטמצם, אין כלים דקבלה בנקודות דס"ג. מה שכן קורה, שאם המלכות הזאת [מנה"י דא"ק] מוסיפה להם עביות, אז איפה שהם מקבלים תוספת עביות, שם הם מצטמצמים, זה האזור של צמצום ב', [מתחת לפרסא].

שרטוט מס' 5

שאלה: הפרצוף הזה עם שני הראשים הוא ירד מתחת לטבור, בזכות מה?

מפני שמשם באו הרשימות. משם באה דרישה.

תלמיד: יש לנו רשימות איפה שהד'/ג' בפרצוף השני, שהן לא יורדות למטה. זה בגלל רשימות ד'/ג' שבנה"י דא"ק?

עליהן עוד לא יצא זיווג דהכאה. עוד מעט יצא עליהן זיווג דהכאה וגם הן ירדו למטה.

תלמיד: בזכות מה הפרצוף ירד?

אבל משם הייתה הבקשה, שם יש חיסרון שיבוא פרצוף וימלא, משם בא הרשימו. אתה מבין מה זה רשימו? דרישה. רשימו ב'/א' מצומצם, איפה נעשה? נעשה בפרצוף נקודות דס"ג, מטבור עד הסיום. ואז הרשימו עולה לראש דס"ג והוא אומר "עכשיו אני רוצה לקבל מימוש בצורה כזאת שאמלא כאן [מטבור עד הסיום] את עצמי".

למה כאן? מכאן הרשימות עלו, מקבלות זיווג דהכאה, יורדות ומתמלאות. איך אחרת? אתה לא יכול לבקש ממקום אחד ולקבל במקום שני. מאיפה שבא הרשימו שם נפרס הפרצוף.

וגם ד'/ג' עוד מעט אנחנו נלמד, זה גם יהיה כאן למטה מטבור. אני אפילו אצייר לכם את הפה דראש דס"ג, ורשימו ד'/ג'. יש כאן זיווג דהכאה, ומתפשט הפרצוף עד הסוף [הסיום]. יוצא לנו פרצוף שיש בו שוב כתר, אבא ואימא ובפרסא נמצא זו"ן, עשר ספירות. כתר זה ראש א', אבא ואימא זה ראש ב' וגוף. זה מימוש של הרשימו ג'/ד'.

ושוב, מאיפה שבא הרשימו שם מתפשט הפרצוף. עשר ספירות דכתר, עשר ספירות דאבא ואמא ועשר ספירות דזו"ן. רק מה שקורה למטה מפרסא זה נקרא "שבירה", "שבירת הכלים" (ראו שרטוט מס' 6).

שרטוט מס' 6

תלמיד: אני רוצה לשאול לגבי הפונקציה של הראשים האלה, בעולם הנקודים.

בכל פרצוף יש שני ראשים חוץ מגלגלתא, ראש דהתלבשות וראש דעביות. בתחילת ה"פתיחה" בעל הסולם כותב את זה.

תלמיד: אם כך הזיווג צריך להיות בראש.

הזיווג נעשה בראש, רק לא בראש דהתלבשות, ששם אין עביות, אלא בראש דעביות, ששם יש עביות ושם מקום הזיווג. כמו שציירתי כאן (ראו שרטוט מס' 7), ראש א' זה ראש דהתלבשות, ולכן אין זיווג, וראש ב' זה ראש דעביות וכאן יש זיווג ומהזיווג מתפשט הגוף. תוך וסוף, זה בסך הכול "גוף". ראש דעביות זה "ראש", וראש דהתלבשות אנחנו לא כל כך מתחשבים בו.

שרטוט מס' 7

שאלה: אז מתחת לטבור, יש איזה זיווג שם? כי יוצא שהזיווג מתרחש בראש דס"ג ולא מתחת לטבור.

לא. הזיווג מתרחש בראש דס"ג ומתפשט פרצוף ואחר כך הפרצוף הזה יעבוד לפי הראש שלו. זה כמו בכל פרצוף שנולד. נגיד ע"ב נולד מגלגלתא. אחרי שהוא יוצא מגלגלתא הוא עושה זיווג בעצמו, וממלא את עצמו, ואחר כך מוליד את הס"ג וכן הלאה. כאן אותו דבר, ס"ג מוליד את הפרצוף שנקרא "עולם הנקודים בקטנות", עשה את זה, בסדר. אחר כך על הרשימו הבא הוא עושה פרצוף "עולם הנקודים בגדלות". ואחר כך עולם הנקודים בגדלות שהוא כבר יצא, גדול, הוא כבר מתחיל לעבוד, ועובד עד כדי כך שמגיע לשבירה.

תלמיד: אז יש זיווג מתחת לטבור בראש דעביות?

כן, בראש א' ובראש ב' יש זיווגים. אנחנו עוד נלמד את זה בחלק ו' של תע"ס. יש שם זיווגים ויוצאים הרבה פרצופים. מכל זיווג וזיווג, כמו שאנחנו למדנו בגלגלתא, טעמים ונקודות, כאן גם יוצאים פרצופים, רק הפרצופים האלה שיוצאים, טעמים נגיד, הם נקראים "שמונה מלכים דמיתו".

תלמיד: לפי השרטוט יוצא שמההתחלה ועד הסוף, כל הסיפור הזה מתרחש בגלגלתא. כלומר סיום דגלגלתא זה בכלל הסיום של כל מה שאנחנו לומדים עליו בעצם. והגלגלתא זה הכתר, אז הכול קורה בכתר בעצם?

נכון, כי ממנו באמת יוצא הכול ובו צריך להיות גמר התיקון. הכול זה בגלגלתא. אם בגלגלתא היה מספיק כוח אז היה גמר התיקון בגלגלתא.

שאלה: אפשר לשאול בקשר לראש דהתלבשות וראש דעביות?

תמצאו בבקשה איפה זה נמצא.

תלמיד: אות מ"ג, מ"ד.

אז הולכים לשם. מה אני אדבר? בעל הסולם הוא האוטוריטה, לא אני.

אות מ"ג

"וההשארה של הרשימו דהתלבשות מהבחינה אחרונה, שנשארה בכל מסך, גרם ליציאת ב' קומות זכר ונקבה, בראשים דכל הפרצופים, החל מע"ב דא"ק וכן בס"ג דא"ק וכן במ"ה וב"ן דא"ק ובכל פרצופי אצילות. כי בפרצוף ע"ב דא"ק, שאין שם במסך אלא רשימו דעביות דבחי"ג, המוציא ע"ס בקומת חכמה, הנה הרשימו דהתלבשות מבחי"ד הנשארת שם במסך, שאינה ראויה כלל לזווג עם אור העליון, משום זכותה כנ"ל, הנה היא נכללת עם העביות דבחי"ג ונעשת לרשימו אחת, ואז קנתה הרשימו דהתלבשות כח להזדווגות עם אור העליון, וע"כ יצא עליה זווג דהכאה עם אור העליון, המוציא ע"ס בקירוב לקומת כתר, והוא מטעם היות בה בחי' התלבשות דבחי"ד. והתכללות זה נקרא התכללות הנקבה בזכר, כי הרשימו דעביות מבחי"ג נק' נקבה, להיותה הנושא לבחי' העביות, והרשימו דהתלבשות דבחי"ד נק' זכר, משום שבא מקומה גבוה ממנה, ומשום שהוא זך מעביות. ולפיכך הגם שהרשימו דזכר בלבד אינו מספיק לזווג דהכאה, אמנם ע"י התכללות הנקבה בו, נעשה גם הוא ראוי לזווג דהכאה".

אות מ"ד

"ואחר זה יש גם התכללות הזכר בנקבה, דהיינו שהרשימו דהתלבשות נכלל בהרשימו דעביות, ואז יוצא זווג דהכאה על קומת הנקבה בלבד, שהוא רק קומת בחי"ג שהיא קומת חכמה הנקרא הוי"ה דע"ב, כנ"ל. והנה הזווג העליון, שהנקבה נכללה בהזכר, נבחן לקומת הזכר, שהיא קומת כתר בקירוב. וזווג התחתון שהזכר נכלל בהנקבה, נבחן לקומת הנקבה, שהיא קומת חכמה בלבדה. אמנם קומת הזכר, מתוך שהעביות שבו אינו מעצמו, אלא ע"י התכללות עם הנקבה, הנה הגם שמספיק ליציאת קומת ע"ס ממטה למעלה הנק' ראש, כנ"ל, עכ"ז אין קומה זו יכולה להתפשט ממעלה למטה לבחינת גוף, שפירושו, התלבשות האורות בכלים, כי זווג דהכאה על עביות הבא מבחינת התכללות, אינו מספיק להתפשט לבחינת כלים, ולפיכך אין בקומת הזכר רק בחינת ראש בלי גוף. וגוף הפרצוף נמשך רק מקומת הנקבה, שיש לה עביות מבחי' עצמית ומשום זה אנו מכנים את הפרצוף רק על קומת הנקבה בלבד, דהיינו בשם פרצוף ע"ב,"

תלמיד: אני בכל זאת לא הבנתי מה התפקיד של הראש דהתלבשות.

ראש דהתלבשות זה כמו שאני נכנס למסעדה ובודק מה אכלתי אתמול לעומת מה שהיום. אני צריך לבדוק את עצמי כלפי מה שהיה וכלפי מה שיש לי, לפי זה אני מחליט.

תלמיד: אז הוא מסביר התכללות של מה במה?

זכר בנקבה, נקבה בזכר. ד' בג' וג' בד'.

תלמיד: הוא כל הזמן כותב על קומת "כתר בקירוב". מה זאת אומרת?

"כתר בקירוב" זה נקרא ראש דהתלבשות, דע"ב.

תלמיד: לא הבנתי את זה. מה זה בקירוב?

פרצוף ע"ב שעושה זיווג דהכאה על הראש דהתלבשות, על ד' דהתלבשות, זה נקרא שהוא עושה זיווג על כמעט כתר. כי הוא בעצמו חכמה, הוא לא יכול לעשות זיווג על ד' דעביות. אלא על ג' דעביות, אבל בצורה של ד' דהתלבשות. לכן הוא כאילו רוצה להידמות לפרצוף גלגלתא, להכתר, לכן זה נקרא "כתר בקירוב".

קריין: הזכרנו קודם את הקטע "לאדם דעולם הזה אנחנו צריכים". זה נמצא בעמ' 143, בספר "כתבי בעל הסולם" מתוך הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות". פסקה שנייה, שורה "והנה נתבאר".

"כל ענין הצמצום היה רק להתקשטות הנשמות בדבר השוואת הצורה ליוצרם, שהוא ענין התהפכות כלי קבלה על צורת השפעה, כמו"ש שם, ובמצב הנז', נמצא המטרה הזאת עודנה משוללת, הן מצד בנין פרצופין דקדושה, שאין שם כלום מבחי' חלל הפנוי, שהוא צורת גדלות הקבלה, שעליה היה הצמצום, וע"כ, לא יארע שום תיקון לדבר שאינה שם במציאות, וכן מצד בנין הס"א, ודאי אין כאן שום תיקון, אע"ג שיש להם מבחי' חלל הפנוי, שהרי ענינה הפוכה לגמרי, וכל מה שמקבלת למיתה עומד. וע"כ, אך לאדם דעולם הזה צריכין," זאת אומרת שיש שתי מערכות, והן לא יכולות להיות בקשר, אז איך לתקן? " וע"כ, אך לאדם דעולם הזה צריכין, שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס"א, ויורש מהם הכלים דחלל הפנוי, ובגדלותו עובר ומתחבר לבנין הקדושה, בסגולת תורה ומצות להשפיע נ"ר ליוצרו, ונמצא מהפך גדלות הקבלה שכבר קנה, שתהיה מסודרת בו רק ע"מ להשפיע, שנמצא בזה משוה הצורה ליוצרה, ומתקיים בו הכונה".

או שמעבירים את אוצר המלך ממקום למקום, או עוד כל מיני דברים כאלה. בקיצור, זה כל העניין, שעל הרצון לקבל הקטן אפשר לוותר, הנברא מסוגל לוותר. ודאי שתמורת תשלום, תמורת זה שהוא מתקרב לבורא, אבל אפשר לעשות את החשבון הזה בעל מנת להשפיע. בעל מנת להשפיע זה בכל זאת חשבון, זה חשבון שעושים אותו ברצון לקבל, למעלה ממנו, אבל חשבון. לכן זה אפשרי לעשות, אבל על ידי האמצעי הזה שנקרא "אדם".

שאלה: האם עולם הנקודים בגדלות הוא תוצאה במשהו מעולם הנקודים בקטנות?

זה נכון, באות ע"ט, "עלית מ"ן ויציאת הגדלות דנקודים" נלמד את זה, זה נכון. עולם הנקודים בקטנות הופך להיות לעולם הנקודים בגדלות. זאת אומרת, ד'/ג' שכאן פועלים זה לא כדי להוליד פרצוף על רשימו ד'/ג'.

הרשימו ד'/ג', המסומן בעיגול אדום (ראו שרטוט מס' 8) זה ד'/ג' מנה"י דא"ק, והוא לא עושה זיווג דהכאה על הרשימו של ד'/ג', כי על רשימו ד'/ג' צריך לבוא ע"ב.

וכאן רשימו ד'/ג' מה הוא אומר? הוא אומר שאותו פרצוף דקטנות דעולם הנקודים שהתפשט כאן (ראו "קטנות" בשרטוט מס' 8), אותו פרצוף עכשיו על ידי זיווג דהכאה ירֶד ויתפשט בגדלות. הכתר שלו יבוא לגדלות לכתר, ואבא ואמא יבואו לגדלות לאבא ואמא, וזו"ן יבוא לגדלות לזו"ן. זאת אומרת, רשימו ד'/ג' הוא סימן שעכשיו זמן הגדלות.

שרטוט מס' 8

(סוף השיעור)