שיעור בוקר 14.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 84

מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב'"

מוטל עלינו להמשיך את דרכנו, כרגיל קצת ממאמר החברה "אמונה למעלה מהדעת" המשך ה"פתיחה", ויכול להיות שנגיע גם ל"דור האחרון". נראה בדרך יחד כולנו, על מה לשים יותר דגש, על איזה חלק מהלימודים שלנו.

עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'

"בענין שדברנו במאמר א' [תשמ"ה] יש להרחיב קצת פרטים.

א) יש להבחין , בין אדם למקום. ב) בין אדם לחבירו. ג) בין אדם, לשאר בני אדם שאינם חברים שלו, אבל יחד עם זה, יש בחינה שאנו אומרים, חברים כל ישראל.

אנו מוצאים פעם בלשון "עשה לך רב, וקנה לך חבר", שזהו דרך התיקון, ופעם בלשון "והוי דן את כל האדם, לכף זכות" ( אבות פרק א'). ויש להבין מהו הפירוש, "עשה". ומהו הפירוש "קנה". ומהו הפירוש, "הוי דן, לכף זכות".

ענין "עשה", צריכים לפרש, שזה בא להוציא, מבחינת השכל, כי בדבר שאין השכל מבין אם כדאי לעשות את הדבר, או לא. אם כן, איך שייך להכריע, מה שטוב לי, או להיפוך, אם בבחינת השכל, הם שוים, אז מי מכריע להאדם את מה כדאי הוא לו לעשות, אלא בבחינת המעשה הוא יכול להכריע.

כי צריכים לדעת, כי בפני האדם, עומדים שני דרכים: לעבוד בעמ"נ להשפיע. או לעבוד בעמ"נ לקבל. יש חלקים בגופו של אדם, שאומרים לו, שיותר תצליח בחיים שלך אם אתה תעבוד בעמ"נ להשפיע: ודוקא באופן כזה תהנה בחיים שזה טענת יצר הטוב כמו שאמרו חז"ל, "ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב".

וטענת היצה"ר, הוא להיפוך, שיותר טוב ויותר כדאי לעבוד בעמ"נ לקבל. ואז רק הכח, הנקרא מעשה, שהוא בחינת למעלה מהדעת, הוא המכריע ולא השכל וההרגש, לכן עשיה נקרא למעלה מהדעת ולמעלה מהטעם. שזהו הכח הנקרא אמונה שהוא נגד השכל.

ו"קנה" הוא בתוך הדעת. שמדרך העולם שהאדם רוצה מה שהוא לקנות, אז הסוחר מראה לו הסחורה, והוא עומד על המקח, אם כדאי לו לתת המחיר מה שהסוחר דורש, ואם הוא לא רואה את הכדאיות, אז הוא לא קונה. נמצא שענין "קנה" הוא בתוך הדעת.

ועכשיו נבאר ענין רב, וענין חבר. שענין חבר, נקרא לפעמים, חברה, שמתחברין ורוצים להיות, חיבור-אחד, שזה יכול להיות ע"י השתוות הצורה, שהוא באופן שכל אחד דואג באהבת הזולת. נמצא שעי"ז מתאחדים והיו לאחד.

לכן כשנתיסדה, איזה חברה, שיהיו לקבוצה אחד, אז רואים אלו אנשים שעלו בדעתם לעשות חברה כזאת אז מחפשים בדרך כלל, אנשים שיתאימו זה לזה, בדיעות ובמידות, שהם רואים, פחות או יותר, שיש להם קצת השתוות - אחרת אין הם מקבלים אותם לתוך קבוצה כזאת מה שהם רוצים ליסד. ולאח"כ, מתחילה העבודה של אהבת חברים.

אבל אם מלכתחילה, היינו אם עוד מטרם שנכנסו להחברה לא היו להם השתוות עם מטרת החברה, אין כבר מה עוד לצפות שיצא משהו מהחיבור הזה, אלא אם מטרם שהם נכנסו לתוך החברה היו ניכר שיש פחות או יותר השתוות, אז שייך לומר שהם מסוגלים להתחיל לעבוד בעבודת של אהבת הזולת.

בין אדם למקום

הנה בין אדם למקום, מתחיל הסדר מקודם עשה לך רב, ואח"כ קנה לך חבר. היינו שמקודם האדם צריך להאמין למעלה מהדעת שהבורא ית' הוא רב, כמ"ש בזהר (דף קפה אות קצא ובהסולם): "היראה שהיא עיקר הוא שהאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט".

ובשיעור שהוא מאמין בגדלות ה' הנקרא רב, באותו שיעור יש לו כח לתת לבחינת קנה, היינו לקנות עם ויתורים על אהבה עצמית בכדי לבוא לידי השתוות הצורה, שנקרא בחינת דביקות בה' שזה נקרא חבר, שהוא בחינת חיבור עם ה', כמו שקונים דברים גשמיים מוכרחים לוותר על כסף או כבוד או סתם יגיעה, בכדי להשיג משהו, כמו כן כשאדם רוצה לקנות התחברות עם ה', הוא מוכרח לעשות ויתורים על אהבה עצמית, כי אחרת אין לבוא לידי השתוות הצורה.

ובשעה שאדם רואה, שאין הוא מוכשר לעשות ויתורים בכדי לקנות את ההשתוות הצורה, אין זה מטעם שהוא נולד, בתכונת של חלש אופי, לכן אין הוא יכול להתגבר על אהבה עצמית שלו. אלא החסרון הוא בענין עשה לך רב, היינו שהוא לא עובד בענין אמונה, כי, כפי החשיבות, שיאמין בגדלות ה', בשיעור זה יש לו כח לעשות ויתורים.

ועוד יותר מזה, האדם צריך לדעת, אם הוא רוצה לשקול את שיעור האמונה שלו, הוא יכול לראות זה במידת שיעור הויתורים שהוא יכול לעשות בעניני אהבה עצמית אז ידע כמה שיעורו בעבודת האמונה, למעלה מהדעת, וזה נוהג בין אדם למקום.

בין אדם לחבירו

בין אדם לחבירו צריכים לומר מקודם קנה לך חבר, ואח"כ עשה לך רב. משום שבזמן שהאדם מחפש חברים, אז הוא צריך לבדוק אותו מקודם, ולראות אם באמת כדאי הוא, שהוא יתחבר עמו, כי אנו רואים, שתקנו לנו, תפילה מיוחדת בקשר לחבר, שאנו אומרים אחר הברכות, בתפילת "ויהי רצון": "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע".

משמע מזה שמוטל על האדם בטרם שמקבל חבר לעצמו לבדוק אותו בכל מה שאפשר לו לבדקו, ואז הוא משמש דוקא עם הדעת שלו. לכן לא אמרו עשה לך חבר, שענין "עשה" מרמז על למעלה מהדעת. לכן בענין בין אדם לחבירו, הוא צריך ללכת עם הדעת שלו, ולבדוק עד כמה שאפשר אם חבירו הוא בסדר, כמו שאנו מתפללים בכל יום: "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע".

ואז כשהוא רואה שכדאי להתחבר עמו, אז הוא צריך לשלם בכדי להתחבר עמו היינו לעשות ויתורים מאהבה עצמית, ולקבל תמורת זה כח של אהבת הזולת. ואז הוא יכול לצפות לזכות גם כן אהבת ה'. ולאחר שהוא כבר התחבר לקבוצה של אנשים שרוצים להגיע לדרגת אהבת ה', ורוצה ליטול מהם כח לעבודה שהיא בעמ"נ להשפיע, ולהתפעל ממה שהם מדברים, בקשר שצריכים להגיע לאהבת ה', אז הוא צריך להחשיב כל חבר וחבר, שבהקבוצה, שהוא גדול ממנו. כמ"ש בספר מתן תורה (דף קמג) שאין אדם מתפעל מהחברה שיקח הערכה שלהם, על איזה דבר, אם הוא לא מחשיב שהחברה תהיה יותר גדולה ממנו. ולכן כל אחד מוכרח להרגיש את עצמו שהוא יותר קטן מכולם. מטעם, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

נמצא שבשלב השני, זאת אומרת, שכל אחד צריך מה שהוא ללמוד מהשני, אז נוהג הענין של "ועשה לך רב", משום כדי שיכול לומר שחבירו יותר גדול ממנו כנ"ל, אז הוא צריך לשמש עם בחינת עשיה, שהיא מעשה בלי דעת, שרק למעלה מהדעת הוא יכול לומר שחבירו נמצא במדרגה יותר גבוה ממנו. לכן בין אדם לחבירו, הסדר הוא מקודם הוא

מה אנחנו יכולים לראות מכאן, שבסך הכול, כול העבודה שלנו, גם כלפי החברים, גם כלפי העולם אפשר להגיד, גם כלפי כל מה שמחוצה לנו וגם כלפי הבורא, הכול שייך לעבודה רוחנית. צריכים לסדר בכל פעם את הסדרים האלה בתוך הדעת, למעלה מהדעת. מה עוזר אם כלפי החבר בתוך הדעת, זה חשוב יותר מאשר כלפי הבורא, האם זה קרש קפיצה להגיע לבורא ולכן זה יותר חשוב? מאהבת הבריות לאהבת ה'. או שהבורא חייב להיות כל הזמן כמטרה ולכן אנחנו צריכים להתקשר קודם אליו באיזו צורה ואחר כך, דרך זה לחברים? בכל פעם יש כאן לאדם שאלות, הוא מעביר את החשיבות מהבורא לחברה ומהחברה לבורא. וודאי שהוא [חושב שהוא] עושה זאת, שאלה לא התרגילים שהבורא עושה לו. וכך הוא משנה את עצמו מיום ליום, אפילו כמה פעמים ביום, קורה שהוא לא יודע איפה הוא נמצא כלפי החברים, כלפי הבורא, והוא צריך לקבל שהדברים, התנאים האלה מגיעים מלמעלה כדי שהוא יקבע את היחס שלו לזה.

והעיקר הוא, תדירות הברורים, לא הברורים עצמם, את זה הוא לא יודע. מצד אחד, הוא פועל לפי הרצון לקבל שהבורא מעורר, האגו שלו, מצד שני, הדברים שמתגלים באותו רצון לקבל, באגו שלו, ואז האם הוא יוצא לטובת עצמו, או לטובת החברה או לטובת הבורא, ומי חשוב יותר ומי פחות. כל פעם כך מברר. אבל לְמה הוא כן צריך לדאוג? הוא צריך לדאוג שהדברים האלה יבואו בתדירות, באינטנסיביות כמה שיותר גבוהה כי בזה בעצם תלוי כוח, קצב ההתקדמות שלו, כך יוכל להגיע מהר יותר לדרגות האמונה למעלה מהדעת.

בצורה פשוטה כל הזמן שואלים אותי, "איך לתרגם, איך להבין מה זו אמונה למעלה מהדעת?" נניח [שהכוונה היא], שחשיבות הבורא חשובה לי יותר מחשיבות עצמי. שבכל מקום ומה שלא יהיה, אני רוצה שהרווח יהיה אצלו. כך בצורה אגואיסטית אנחנו יכולים איכשהו לסדר את הדברים. אני לא רוצה להתחשב בעצמי ובמה שיהיה לי, אלא להתעלות מעל האני שלי, אני רוצה שהאני שלי ישפוט את הכול ויבדוק את הרווח בכמה הכול לטובת הבורא, לטובת בעל הבית, כמו האורח ובעל הבית, "על מנת להשפיע" מה שנקרא. כך אנחנו מגיעים אולי להבנה פנימית יותר מה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", ההשפעה לבורא חשובה יותר מטובת עצמי.

שאלה: רב"ש מרבה לחזור על המשפט, לעשות ויתורים בענייני אהבה עצמית, מהם אותם ויתורים ומה זה בדיוק אהבה עצמית?

זה מה שעכשיו אמרתי. האם בכל פעולה שאתה עושה, אתה מרגיש עד כמה אתה עושה חשבון שהיא תהיה לטובת הבורא או לטובת עצמך. האם אתה חושב על עצמך ומה יהיה לך מזה, או שאתה חושב רק לטובת הבורא, כאילו אתה נמצא במגרש שלו. האם אתה עדיין מחלק את כל שדה החיים שלך לשני מגרשים, או שהכול הוא כבר מגרש הבורא ואתה עושה רק לטובתו. בכל מחשבה, בכל מעשה אתה ממש כבר נמצא בדבקות בו.

תלמיד: כרגע המצב הוא בצורה שתמיד הבירור הוא בדיעבד, תמיד אתה מגלה שבפעולה שעשית שוב נפלת למצב של אהבה עצמית. איך מקצרים את תדירות הברורים האלה?

זה רק על ידי מאמצים שבהם אתה על ידי החברה יכול לעשות כך, שאיש את רעהו יעזורו, אתם עוזרים אחד לשני כל הזמן להיות בזה. להזכיר זה לזה את העבודה הזאת. על כל פעולה ומחשבה כל הזמן לצרף כוונה לטובת הבורא, כך אתה מעלה את עצמך כל פעם עוד קצת ועוד קצת לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: לא ברור מה ההבדל בין אמונה למעלה מהדעת לבין ויתורים על אהבה עצמית. רב"ש אומר אמונה למעלה מהדעת ביחס "לעשה לך רב", וויתורים על אהבה עצמית ביחס ל"קנה לך חבר".

ויתורים על אהבה עצמית אתה יכול לעשות אפילו בתוך אהבה עצמית, כמו בדוגמה הגסה שבה אני רוצה להיראות יותר רזה או יותר בריא אז אני מוותר על משהו לעומת משהו, על אהבה עצמית אני מוותר, ואני אוכל פחות, עושה כל מיני תרגילים ודיאטה, אלה גם ויתורים. אבל ויתור למען ויתור באותו שדה, באותו אגו שלי, האגו הגדול יותר כרגע אוכל את האגו הקטן.

ובאמונה למעלה מהדעת, אני לא יודע מה זה כלפי הבורא כי הבורא נעלם וקשה לי לבדוק את עצמי, אבל אני עושה את זה כלפי החברים, כי החברים נמצאים מול עיניי. לכן הבורא שבר את הכלי דאדם הראשון ונתן לנו אפשרות לעבוד כך, עם עצמנו בינתיים, שלא נטעה. אם אני עושה למען החברים, למען העשירייה, וזה מאוד קשה, אי אפשר לתאר עד כמה זה קשה, אם אני באמת עוסק בזה, ובכל פעם זו הכבדת לב יותר ויותר גדולה, והזלזול בחברים הוא יותר גדול, ואני רוצה להרוג אותם וכולי. אבל אם אני עוסק בזה סימן שאני מעדיף את טובת החברה, את טובת החברים לעומת את טובת עצמי, ואני משקיע את עצמי ורוצה להיות, ואני מרגיש התנגדות ולמרות זאת לא עוזב, אז אני בזה עושה ברורים על הכלים שלי, ועובר אחר כך, מאהבת הבריות לאהבת ה', כמו שכבר קראנו מרב"ש שהעיקר זה אהבת חברים, כי זה קרש לקפיצה לאהבת הבורא.

בשביל מה אני צריך לאהוב אותם? בזה אני מעביר את עצמי מעל האגו שלי, אני מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, בזה אני יוצא לדרגה עליונה, לעולם העליון, אני מתחיל להיות דומה לבורא, באמת להשפיע, על מנת להשפיע הופך להיות אצלי המטרה, אני רוצה לחיות בזה, לא לחשוב על עצמי בכלל, עד כמה שאפשר לבטל את עצמי יותר ויותר בפעולות כלפי החברים וכלפי הבורא. זה האמצעי שעל ידו ארגיש את עצמי קיים בעולם העליון, עולם הנתינה, עולם ההשפעה.

אם תשאל בשביל מה אני צריך את זה? תלוי באיזה מצב אני נמצא, אם אני נמצא במצב של אדם רגיל אז אסור להגיד את זה כי אני לא אבין מה אנחנו עושים, זה מעשה לא ריאלי, לא הגיוני. בשביל מה כך לבנות את החיים שלי כאילו אני משפיע לכולם, מוסר את עצמי לכולם. כמו שכתוב שם, עוזב את הבית, עוזב את העולם, עוזב את הכול ומוסר את עצמו, לא ידוע למה, כך זה נראה לאנשים. לכן להבין שלאט לאט פותחים לאדם את ההרגשה הזו, את ההבנה הזו ולא לכולם, אלא עד כמה שהוא מרגיש שהוא לא יכול בלי זה. כאן יש איזו מסננת שמבררת רוחנית לאן שייך כל אחד, ואז האדם מרגיש שהוא מחולק לעסק שלו בעולם הזה, למשפחה ולכל הדברים ולעסק שלו בחברה, ולעסק שלו עם הבורא.

שאלה: איך לקבוע מתי הרצונות שלי הם כמו הרצונות של הבורא?

אני לא דואג שהרצונות שלי יהיו כמו הרצונות של הבורא, אני נגיד לא יכול בכלל להשוות ביניהם, אלא אני רוצה הכול לעשות לטובת הבורא. כך זה יותר נוח לנו לברר, למיין, את הרצונות והמחשבות שלנו. אני הכול רוצה לעשות לטובתו, פשוט מאוד, כולי כולי להיות בשדה שלו, בחלק המגרש שלו.

שאלה: בקטע כתוב שלמצב להיות כאחד אנחנו מגיעים דרך אהבת הזולת. אני כבר שנה בעשירייה שלוש וכל הזמן מבקש שבינינו תהיה האהבה הזאת, שנהיה כאחד. אבל משום מה, הצלחתי לאהוב רק שבעה חברים. אני מרגיש אותם ואת האחרים לא, את האחרים אני לא אוהב. איך להגיע למצב שאני אוהב את כל החברים בעשירייה, למצב הזה של לב אחד? למה אני לא מרגיש ואוהב את כולם אלא רק חצי? מה לעשות?

קודם כל, אם אני אוהב חלק וחלק לא, אז כנראה שחלק כן וחלק לא זה מפני שהאגו שלי כך ממיין את החברים, ולא שאני עובד על מנת להשפיע, ולא שאני אוהב את הקבוצה, אלא לאלו אני קרוב ולאלו לא, אז אני עדיין נמצא בברור אגואיסטי.

אם אני אוהב את הקבוצה, אני אוהב את כולם, ובשבילי, בסופו של דבר, אין אחד פחות ואין אחד יותר מהשני, אלא הקבוצה כולה שהיא כבר הופכת להיות למשהו אחד, אותה אני אוהב. ולמה אני אוהב אותה? כי אני מרגיש שזו העטיפה לגילוי הבורא. זה חייב להיות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", וזה חייב להיות כך שהקבוצה היא כולה קבוצה.

אני לא יכול להבדיל אחד לעומת השני. יש הבדל ביניהם באופי, בביטוי, אבל לא שאת אלו אני אוהב ואת אלו אני לא אוהב. אלא כל אחד שונה, אבל לא שיש במישהו מידות פחותות או טובות ממישהו.

שאלה: מה הכוונה חבר רע בשבילי? אם הוא חבר מ"בני ברוך" זה מספיק כדי שיהיה חבר אהוב?

חבר מ"בני ברוך" אני לא יודע איך להגיד לך, יש כל מיני אנשים שנקראים חברי "בני ברוך", באיזו דרגה, ובאיזה מצב שהם נמצאים. אנחנו מדברים קודם כל על עשירייה. מעשירייה אני יכול להבין איך אני צריך להרחיב את המושג של עשירייה בעיניי ולהתייחס לכולם. ולכן אני צריך להתייחס לעשירייה קודם כל. עשירייה חייבת להיות כאחד, כמו שרב"ש מכתיב לנו במאמרי החברה שלו. כך צריך להיות.

שאלה: איך להיכנס לחברה, לעשירייה כל פעם כבר בהשתוות עם המטרה של החברה שהיא אהבת הזולת ומשם לאהבת הבורא? איך כבר להיכנס בהשתוות?

איך אתה יכול כבר להיכנס בהשתוות? איפה אתה תכין את עצמך לכניסה כזאת? יש לך חברה נוספת ששם אתה מכין את עצמך? אתה לא יכול להכין את עצמך אם לא בחברה. אם לא ביחסים שאתה בודק ורואה איך אתה מתייחס לכולם, האם בשווה והאם לא, האם אתה שוקל את כולם כיקרים שהם מתחילים להיות ממש חלקי הנשמה שלך. יש כאן שלב מאוד מיוחד, שלב של חברות, שלב של עזרה הדדית, שלב של תמיכה, וכך אנחנו מתקדמים, כך אנחנו יותר ויותר קרובים.

פתאום אתה רואה שהם חשובים לך מפני שיש ביניכם משהו משותף. מתחיל להיות משהו שלא שייך לאף אחד, אלא שייך לכולם. כאילו שאתם קניתם נגיד איזה אוטו חדש ביניכם, כולם. אספתם כסף, זאת אומרת, עשיתם השקעה, וקניתם משהו משותף, שבזה יש חלק לכל אחד ואחד ולכולם יחד.

אז יש משהו שכל אחד ואחד קיים, ובכל זאת, יש אותו חפץ, אותו אוטו שקניתם והוא שייך לכולם. אז אתה כבר מתחיל להרגיש שיש לכם משהו ששייך לבין כולם, קושר בין כולם. וקושר בין כולם, גם יכול להיות שקושר את עצמכם לבורא. האוטו הזה שקניתם הוא גם שייך לבורא. הבורא לא מתייחס לאף אחד, הוא מתייחס לאוטו שקניתם, שבניתם, שעשיתם. הבורא אליו מתייחס, ודרך זה אתם מתייחסים לבורא. אז כבר הקבוצה הופכת להיות למשהו שקיים מחוצה לכם בצורת אוטו נניח, אני לא יודע איך להגיד, תיקחו דוגמה אחרת, אבל שאתם הכנתם.

יש לכם עכשיו משהו משותף, והמשותף הזה דווקא הוא שייך לקשר שלכם עם הבורא. ואז אתם מתחילים לדאוג למשותף הזה, איך לעשות אותו יותר ויותר חזק, יותר ויותר יקר לכם, ולהגיש אותו לבורא, ולהיות בזה בקשר עם הבורא כל הזמן.

שאלה: דברת על ההכנה לזה. אמרת שאי אפשר להגיע בהשתוות, אבל דברת שכן צריכה להיות הכנה לזה. איזו הכנה אנחנו יכולים לעשות לקראת זה?

הכול כתוב. אני לא יודע ממה להתחיל. זה כתוב לך בהרבה מאמרים. אתם צריכים להעביר את זה למעשה. אין כאן מה לעשות, פשוט "ממעשיך היכרנוך". "אין חכם כבעל ניסיון", אתם צריכים לנסות ולנסות את כל המצבים האלו ואז לגלות שזה כך נעשה, שכך נולד משהו חדש.

שאלה: כמו שאמרת, עכשיו במהלך היום מגיעים הרבה מצבים שונים, מנוגדים, בתדירות מאוד גבוהה, ואני משתדל להיות בקשר עם החברים, עם העשירייה ועם הבורא שבתוכם. איך לתפוס את הבורא ובכל זאת, להחזיק במציאות שמצידו שלו, ולא להתפעל מכל הצורות החיצוניות?

הייתי אומר, לפחות תתאר לעצמך שאתה נמצא בכל רגע בחיים שלך בכזה מצב שאתה עושה משהו, אבל מה אתה רוצה שיהיה, מי ירוויח? לטובת מי אתה עושה את זה? לטובת עצמך או לטובת הבורא? וכל הזמן תחשוב לטובת הבורא.

בוא נגיד, כמו אימא שכל הזמן חושבת על התינוק, מה צריך להיות שיהיה לו טוב לו. יותר חם, יותר קר, יותר לתת לו את זה, לעשות לו את זה, להכין לו את זה? כל הזמן כאלה מחשבות. גם אתה צריך למרות שאתה עובד במשפחה, בחנות, בעבודה, בדרך, וכולי, אתה צריך כל הזמן לראות עד כמה שאני רוצה שבזה יהיה טוב לבורא. כך אתה מתעלה מעל האגו שלך לרמה השנייה, למחשבות ורצונות, לכוונות לחשוב כמו הבורא, כביכול. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

תלמיד: אמרת שבסיכומם של כל הפעולות האלה אנחנו נגיע להרגשת המציאות העליונה, העולם העליון. מה זה? זו איזו קביעות במצב הזה של הכוונה לטובת הבורא? למה אנחנו מגיעים בסופו של דבר, כתוצאה מהקצב המתגבר של ההתכללות?

למה שנגיע, נגיע. אי אפשר להסביר את זה. מה שלא מרגישים אי אפשר להסביר. אבל וודאי שכל העבודה שלנו היא כמו שאנחנו צריכים להרגיש את הרמה העליונה הזאת, וזה לא כחלום, או איזה דבר הזוי, הזיות או משהו. אלא דבר ריאלי שאנחנו חיים בדרגה אחרת של קליטת המציאות, תפיסת המציאות. ככה אנחנו צריכים להיות.

שאלה: שאלה של חבר. במה בדיוק האדם צריך לראות את החבר גדול? למה לכוון את תשומת הלב?

אני רוצה לראות חברים גדולים שבכל אחד, בכל הכוח הוא משתדל להחזיק את החברה, לגרום לחיבור בחברה, ודרך החברה לגרום לחיבור עם הבורא. ואפילו נראה לי שהוא לא כל כך מצליח בזה, אז אני צריך לראות שזה לא נכון, אלא שהוא עושה את זה בכל הכוח, רק הבורא לא מאפשר לו יותר מזה בינתיים, נגיד להתאמץ. אבל מצידו הוא עושה את זה בכל כוחו.

שאלה: נניח אני עולה לרוחניות, כמו שכתוב, ואני רואה שהחברים שלי כבר שם. אני נופל לגשמיות, ואני רואה שהחברים שלי תמיד היו בגשמיות. מתגלה לי יחס כזה כלפיהם שהם חכמים הכי גדולים בעולם. מצד שני, אני צריך להתייחס אליהם כגדולים ביותר. אם אני רואה את החבר כחכם, גדלות החברים זה משהו אחר?

זה אותו דבר.

שאלה: כתוב, "ואז כשהוא רואה שכדאי להתחבר עמו, אז הוא צריך לשלם בכדי להתחבר עמו היינו לעשות ויתורים מאהבה עצמית, ולקבל תמורת זה כח של אהבת הזולת.". במה האדם משלם? מאיפה הוא מביא את המטבעות האלו ומהם?

יגיעה. תמיד ביגיעה. בתשומת לב. במאמץ.

תלמיד: והיגיעה הזאת הוא מביא אותה מזה שהוא קודם כל קובע שהוא רוצה להגיע לבורא? כאילו עושה לו רב, כלומר הבורא גדול בשבילו ומשם הוא מביא את הכוחות ליגיעה?

כן. אתם צריכים כמה שאפשר יותר ויותר לקרוא מאמרי "שמעתי" ורב"ש. כמה שיותר. עכשיו, יכול להיות שמאמרים של רב"ש הם מאמרים ארוכים. אז לקרוא משם קטעים ומאמרי "שמעתי". אין לנו מקורות לעבודה רוחנית יותר.

שאלה: השאלה היא לגבי החבר ועל האדם. מה נקרא לבדוק כל פעם בצורה שונה את החבר לפני שאני מקבל אותו?

אני צריך לקבל את החבר כמו שהוא חבר גדול, ושהוא פועל לטובה לחיבור החברה וכדי להביא את החברה לדבקות בבורא. כך אני צריך לראות את כולם.

שאלה: קנה לעצמך חבר ואהבת הזולת, מה המשותף, מה הניגודים ומה קודם למה בשני המושגים האלה?

קנה לך חבר ועשה לך רב זה נקרא שאני צריך להגיע למצב כזה עם החברים, ואחר כך במצב כזה עם הבורא.

(סוף השיעור)