שיעור בוקר 14.11.2022- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 387, מאמר "מתן תורה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 387, מאמר "מתן תורה", טור א', אות ח'.

אות ח'

"כי הדבר הזה דומה לעשיר אחד, שקרא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק אותו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום. וכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו, וכן מוסיף והולך.

לסוף שאלוהו העשיר: "אמור לי, אם כבר נתמלא כל משאלותיך?"

וענהו: "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי, אם כל הרכוש והחמודות הללו, הגיעני על ידי עסקי עצמי, כמו שהגיעו אליך, ולא להיות בתור מקבל מתחת מתנת ידיך בחסד".

ויאמר לו העשיר: "אם כן, לא יברא עוד איש, שיוכל למלאות משאלותיך"."

"ודבר זה טבעי הוא. כי הגם שמצד אחד הוא טועם תענוג גדול, ומוסיף והולך כפי שיעור ריבוי מתנותיו, הנה יחד עם זה, מצד השני, קשה לו לסבול מבושה את ריבוי ההטבה הזו, שהעשיר הולך ומרבה עליו בכל פעם. כי חוק טבעי הוא בעולם, שהמקבל מרגיש כמין בושה ואי סבלנות, בעת קבלתו המתנת חנם מאת הנותן, מחמת חסדיו ורחמיו עליו.

ומכאן נמשך לנו חוק שני: שלא יצוייר בעולם, מי שיוכל למלאות חפצי חבירו במילואם, כי סוף סוף לא יוכל ליתן לו את האופי והצורה של קנין עצמיית, שרק עמה נשלם כל ההרחבה בכל השלימות הרצויה.

והנה זה אמור רק כלפי הנבראים. מה שלא יתכן ומתאים כלל כלפי שלימותו הנעלה ית' וית'.

וזהו שהכין לנו: ע"י היגיעה והטרחא, להמציא את רוממותינו בעצמינו, ע"י העסק בתורה ומצות. כי אז כל העונג והטוב, המגיע לנו ממנו ית', דהיינו כל הכלול בדבר דבקותו ית', יהיה כל זה בבחינת קנין עצמינו, שהגיע לנו ע"י מעשה ידינו. שאז אנו מרגישים עצמינו בבחינת בעלים בדבר. שאין לנו טעם של שלימות זולתה, כמבואר."

שאלה: לא ברור למה מתכוון פה בעל הסולם, הוא אומר שאני לא יכול למלא את החבר חוץ מאשר בגדלות בורא או שהוא אומר שאני בעצמי צריך לשאוף לבנות את גדלות הבורא?

זה לא חשוב, הוא רוצה להגיד רק דבר אחד, שהכלי שלנו יכול להיות בלי הגבלה ואנחנו חייבים למלאות אותו עם גדלות הבורא, וכל יתר המילויים לא יתנו לנו הרגשה שאנחנו מסופקים. רק אם אני מגדיל בעיני את גדלות הנותן, הבורא, אז לא חשוב כמה אני אקבל ממנו, אני אמלא את עצמי לפי הגדלות שלו בעיני.

תסתכלו על אימא ותינוק, אם התינוק עושה איזה חיוך, הוא לא צריך לעשות יותר כלום לאימא אבל עד כמה הוא ממלא אותה בזה, היא כבר מאושרת עד השמיים. זאת אומרת, זה לא חשוב כמה, אלא זה חשוב אם אנחנו ממלאים את הרצון של החבר בצורה של נתינה. אז אין כאן שום בעיה להוסיף כל פעם בנתינה אחד לרעהו אלא אם אנחנו רק מעלים את החשיבות של האחר.

תלמיד: נניח שיש לי חבר בעשירייה עם בעיה שמאוד מטרידה אותו, על מה אני צריך לבקש, על זה שהוא יפתור את הבעיה, יסדר אותה, או שתהיה לו חשיבות הבורא וקשר עם הנותן?

אנחנו יכולים לקבל מילוי מהבורא במידה שהוא חשוב בעינינו, כמו אמא עם התינוק כי התינוק חשוב בעיניה ולכן אפילו חיוך קטן שהיא מקבלת ממנו, ממלא אותה כולה. אותו דבר כאן.

תלמיד: זאת אומרת כמו שגם עלי אני לא מבקש שהבורא ימלא אותי בשום דבר, חוץ מהחשיבות והקשר איתו, כך אני יכול לבקש על החבר אותו הדבר?

כן.

שאלה: הרגשת בושה חשובה להתקדמות, זה כמו חיסרון, איך להשתמש בהרגשה הזאת?

הרגשת הבושה זו תכונה מאד חשובה, אם היא לא הייתה קיימת אז לא היינו יכולים להתקדם. הרגשת הבושה היא הרגשה הכרחית לאדם, אחרת הוא לא מרגיש שהוא מקבל, שנבדל מהבורא, שיש לו משהו לתקן, כי סך הכול אנחנו צריכים לתקן את הרגשת הבושה.

שאלה: כתוב "קשה לו לסבול מבושה את ריבוי ההטבה הזו, שהעשיר הולך ומרבה עליו בכל פעם.". על איזו בושה אתה מדבר בדיוק? אין בושה בכלל, שליטי הארץ גונבים.

כי עדיין הרצון לקבל שלך לא מרגיש שהוא מקבל, והעיקר הוא לא מרגיש ממי הוא מקבל.

שאלה: אבל אתה רואה מה קורה מסביב, כל אחד רק לעצמו, כולם רוצים לשלוט.

בכוונה הבורא מסדר לנו בחברה האנושית כאלו יחסים כדי שאנחנו נגיע למצב שלא אכפת לנו שום דבר ואנחנו לא מתביישים ועוד יוצאים לרחוב ודורשים "איפה מה שמגיע לנו"?

תלמיד: נכון. נראה לך שאפשר לשנות את זה?

אני לא הולך לשנות את זה בכלל.

תלמיד: טוב לך לחיות ככה?

לא. אנחנו מדברים על לשנות את טבע האדם על ידי האור העליון, והדרכים שבהן אתה רוצה לשנות הן לא כשרות ולא מוצלחות מלכתחילה.

תלמיד: ואיך נעשה את זה? אתה טובע בכל הרע הזה, איך אתה חושב שזה ישתנה פעם כל מה שקורה בכנסת וכולי?

אתה צריך להביא לכל האנושות הסבר נכון, טוב, קרוב, שמספיק, לשנות אפשר רק על ידי שינוי האדם ולא על ידי שינוי המערכות מחוצה לאדם. לא. זה לא יעבוד. אתה יכול להביא לכל אחד מה שאתה רוצה, מלא כסף וזהב וכולי, זה לא יספק את האנשים, בכל זאת הם יסתכלו זה על זה וימצאו באחר משהו יותר ממה שיש להם.

תלמיד: אז מה הפתרון שלך?

הפתרון הוא פשוט, חינוך נכון לחיבור בין בני אדם, שכל אחד לא יהיה זקוק ליותר מהכרחיות, הוא לא צריך, הוא קיים, כל יתר המילוי שלו מגיע ברוח מלמעלה.

תלמיד: אתה אומר שאין צ'אנס לשנות משהו במדינה שלנו?

יש צ'אנס רק במה שאני מסביר לך.

תלמיד: אף אחד לא שומע אותך. זאת הבעיה.

בטוח שלא שומע כי הם עברו כבר את החינוך שלך במשך עשרות שנים.

שאלה: יש הרגשה כזאת שהבורא מסתיר מאוד את הרגשת הבושה. אם הייתה לנו כזאת הרגשה של בושה אז היינו משתתפים בצורה מקסימאלית בשיעור בוקר ולא היו לנו כאלה שאלות. מה מיוחד בבושה?

אם היינו מרגישים אותה הבושה שאתה מדבר עליה, היא הייתה מכריחה, מאלצת אותנו לעשות הכול בצורה אוטומטית. יש הרבה דברים שאנחנו עושים בחיים שלנו בזכות הבושה, כתוצאה מהבושה, ולא יוצא מזה שום דבר טוב.

אנחנו צריכים לעשות דברים ולא כתוצאה מזה שאנחנו נתבייש בפני האחרים, אלא שנתבייש בפני עצמנו כלפי הבורא, שאנחנו נתבייש בזה שאנחנו לא ראויים, לא נמצאים באותה הרמה, דרגה שבה נמצא הבורא. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: ההרגשה של בושה עוזרת לנו להרגשה של העשירייה או שזו עבודה פרטית?

זה עבודה פרטית.

שאלה: לפעמים האדם שעושה פעולה למען העשירייה מקבל תענוג, שמחה, ויחד עם זה יש לו בושה מזה שלא מגיע לו, זה בגלל שהוא עדיין לא עושה את ההשפעה נקייה?

כן, יכול להיות.

שאלה: לא ברור למה הוא אומר שלא ייברא עוד איש שיכול למלא את משאלותיו של האיש מהשוק אם הוא רוצה להשיג בעצמו את כל האושר הזה.

כי זה אפשרי רק אם אדם משיג מעצמו.

תלמיד: למה הוא מתכוון, מה הוא לא יכול להשיג בעצמו? הוא רוצה להשיג עכשיו לפי המשל את העושר הזה, הוא גם יכול ללכת לעבוד, למה הוא אומר שלא?

איפה זה כתוב?

תלמיד: בהתחלה במשל הוא כותב "ויאמר לו העשיר: "אם כן, לא יברא עוד איש, שיוכל למלאות משאלותיך"."

עקב מה?

תלמיד: הוא אומר אני רוצה להשיג את כל הדברים האלה על ידי עסקי עצמי, כמו שהגיעו אליך,".

כן, ללא בושה.

תלמיד אז למה הוא לא יכול להשיג את זה? אם העשיר נותן לו את כל העושר והזהב ומרעיף עליו את כל הטוב הזה, בא האיש מהשוק ואומר הייתי רוצה להשיג את זה לבד בעצמי. למה הוא אומר לו שלא יכול להיות מצב כזה?

אנחנו צריכים לקרוא שוב.

קריין: הוא כותב באות ח':

"כי הדבר הזה דומה לעשיר אחד, שקרא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק אותו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום. וכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו, וכן מוסיף והולך.

לסוף שאלוהו העשיר: "אמור לי, אם כבר נתמלא כל משאלותיך?"

וענהו: "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי, אם כל הרכוש והחמודות הללו, הגיעני על ידי עסקי עצמי, כמו שהגיעו אליך, ולא להיות בתור מקבל מתחת מתנת ידיך בחסד".

ויאמר לו העשיר: "אם כן, לא יברא עוד איש, שיוכל למלאות משאלותיך"."

שאלה: למה העשיר אומר לאדם מהשוק שזה לא יכול להיות?

כל אדם שמקבל מהזולת מרגיש שהוא קיבל את זה מהזולת, זה "לחם חסד", וכנגד זה יש לו הרגשת פגם.

תלמיד: הוא נותן פה את הדוגמה שהעשיר כן השיג את זה על ידי העסק שלו.

על ידי העבודה שלו.

תלמיד: נכון. אז למה גם האיש מהשוק לא יכול להשיג את אותה מדרגה על ידי העבודה שלו?

כי הוא לא מוסיף ביגיעה אלא הוא מקבל את זה בחינם מהעשיר.

תלמיד: אם הוא יוסיף ביגיעה, אז הוא כן יוכל לקבל את זה על ידי העסק שלו?

כן, ודאי, אז הוא יבטל את הבושה על ידי היגיעה שלו. מה אנחנו עושים על ידי יגיעה שלנו? מבטלים את הבושה ומהבושה מגיעים לכבוד.

תלמיד: האם הוא בעצם אומר לו "תפסיק להתעצל ותתחיל לעבוד"?

זה מה שהבורא אומר לנו.

אות ט'

"אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי הזה, ומבטן מי יצא לנו הפגם בושה והאי סבלנות הזה, שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא?

אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו קרובה ושוה אל שורשו:

א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.

ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם.

וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור.

ומכאן נפתח לנו פתח, להבין המקור מכללות התענוגים והיסורים, הקבועים בעולמינו:

א. כי מתוך שהשי"ת וית' הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושמו לנו וינעמו לנו. משום שטבעינו קרובה לשורשינו ית'.

ב. וכל הענינים שאינם נוהגים בו ית', ולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלה נגד הטבע שלנו. ויהיה קשה לנו לסובלם.

דהיינו, אנו אוהבים המנוחה, ושונאים מאד את התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, אם לא להשגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו איננו בעל תנועה זולת בעל המנוחה, ואין תנועה חס ושלום נוהגת בו כלל. ולפיכך יהיה זה גם כן נגד טבעינו ושנואה לנו.

ועל דרך זה אנו אוהבים מאד את החכמה, ואת הגבורה, ואת העושר וכו'. שהוא משום, שכל אלה כלולים בו ית', שהוא שורשינו.

ועל כן שונאים אנו מאד את הפוכם, כמו הסכלות, והחולשה, והעניות. משום שאינם מצויים כלל ועיקר בהשורש שלנו, שזהו העושה להרגשתינו מאום ושנוא, וגם מכאובים לאין לסבול."

אות י'

"והיא הנותנת לנו הטעם הפגום הזה, של בושה ואי סבלנות, בעת שאנו מקבלים איזה דבר מאחרים בתורת חסד. להיות הבורא ית', אין בחוקו חס ושלום שום ענין של קבלת טובה. כי ממי יקבל? ומתוך שאין הענין הזה נהוג בשורשנו ית', על כן הוא מאוס ושנוא לנו, כאמור.

ולעומתו, אנו מרגישים תענוג ונועם רך בעת כל השפעה, שאנו משפיעים לזולתנו. להיות דבר זה נוהג בשרשינו ית', שהוא המשפיע לכל."

שאלה: הוא מסביר פה על חוק שורש וענף, אבל הבורא לא ברא אותנו כמוהו, הוא ברא אותנו הפוכים ממנו.

זה לא חשוב.

תלמיד: לא מובן כל העניין שאנחנו מרגישים תענוג בהשפעה, כי אנחנו הפוכים מזה. זה לא מובן איך חוק שורש וענף עובד כשאנחנו הפוכים מהשורש שלנו.

השורש שלנו הוא כולו משפיע, אנחנו כולנו מקבלים. האם אנחנו קשורים אליו או לא? אנחנו קשורים בזה שאנחנו רוצים לקבל ממנו כל הזמן.

תלמיד: אבל פה בשתי האותיות האלה הוא כותב שהענף דומה לשורש בתכונות שלו.

א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.

ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם."

אם הענף הוא הפוך לשורש, אז זה הפוך ממה שכתוב פה, כי הבורא אוהב לתת, אנחנו אוהבים לקבל, אנחנו לא כמוהו אלא אנחנו הפוכים ממנו. אז לא מובן מה כתוב בשתי האותיות האלה ט' ו-י'.

אנחנו אוהבים לקבל, למלא את עצמנו ורק על זה חושבים, והבורא הוא ההפך, הוא רוצה לתת ובזה שהוא נותן הוא מתמלא, ואנחנו מתמלאים בזה שמקבלים. אז הפעולה היא פעולה הפוכה אבל הנטייה לזה היא אותה נטייה.

תלמיד: המילוי שלנו הפוך מהמילוי של הבורא, אז איזה דמיון יש לנו לבורא?

אין לנו שום דמיון לבורא, אלא אנחנו הענף ממנו. בגלל שהוא רוצה לתת, אז יש לנו רצון לקבל.

תלמיד: איך להבין את מה שהוא כותב "אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו קרובה ושוה אל שורשו:"? כרגע אמרת שהבורא הוא השורש שלנו, אבל טבענו לא קרוב ושווה אליו.

אות ט' "אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי הזה, ומבטן מי יצא לנו הפגם בושה והאי סבלנות הזה, שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא?

אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו קרובה ושוה אל שורשו:

א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.

ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם."

תלמיד: אנחנו הפוכים מזה, כתוב בב' "כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש", נגיד קבלה, אז אין קבלה בשורש, אבל הענף שזה אנחנו לא מתרחקים וסובלים מהם? זה כאילו הפוך ממה שכתוב פה.

בסדר, זה נכון שזה הפוך, אבל אנחנו צריכים להגיע לזה. בסופו של דבר למה הוא רוצה להביא אותנו? מזה שאנחנו הפוכים מהשורש לזה שיכול להיות לנו טוב אך ורק כשנדמה את עצמנו לשורש.

תלמיד: כשהוא מדבר על ענף הוא מדבר על המצב הסופי בגמר התיקון.

הוא עדיין לא מדבר על המצב הסופי או על המצב הראשון, הוא אומר מה החוק - הענף צריך להידמות לשורש, ואז הוא ירגיש את עצמו טוב.

שאלה: רצינו להודות על הכנס, להודות לך, לכל החברים והחברות. איך התרשמת? איך אתה מסכם את הכנס?

אני מאוד התרשמתי מהנשים. לא השתתפתי בכל שאר הפעילות, לא הזמינו אותי לחגיגה על הגג, לשירים ולריקודים, אני מבין שזה כך ולא ציפיתי ליותר. אני מאוד מאוד מודה לכן על ההזמנה והיה לי תענוג לראות אולם גדול, מלא, ואני מקווה שתעבדו כך שבמפגש הגדול הבא נמלא את האולם וכולן יהיו יותר מוכנות לזה.

כי הרגשתי אתמול שיש הרבה נשים באולם שהגיעו כביכול בצורה מקרית, סליחה שאני אומר לכן זאת, אבל זה מה שהרגשתי, שהן לא מבינות מה קורה כאן בדיוק ומה אנחנו רוצים מהחיים. לכן נעבוד יחד כדי ליישר את השורות, לייצב אותן ולדאוג לחינוך הנכון בין כולנו, בין כל הנשים ואחר כך גם בין הגברים.

תלמידה: אתמול השתתפו פיזית 900 נשים ובגלקסי היו עוד כ-4000 משתתפים. איך אנחנו יכולות להגיע לכנס הבא הרבה יותר מבושלות, בהרגשה יותר משותפת, שאתה תרגיש אותנו באמת מוכנות למדרגה הבאה?

צריכים ללמוד, והלימוד לא צריך להיות מחומר מורכב מדי אלא מחומר שנוגע ללב, שלא דוחף אותנו לחיבור כל כך ישר וגס, אלא צריכים לבחור חומר נכון להתקרבות בין נשים.

אנחנו נמצאים בתהליך שהוא אף פעם לא היה מבוקש על ידי נשים בעולם, תמיד זה היה עסק של גברים, ואם אנחנו מגישים אותו לנשים, אז אנחנו צריכים טוב טוב לראות מה החומר המתאים, באיזו צורה, באיזה סדר אנחנו מעבירים אותו לנשים, ולבדוק היטב שהוא נקלט נכון ומשנה את הנשים. נקווה שכך נעשה, אני מוכן לעבוד על זה. צריכים לבדוק את כל החומר שיש לנו, לראות באיזו צורה הדרגתית להעביר אותו ללימוד שלנו, ואז לראות מה קורה הלאה. נסדר את זה, אבל צריכים כבר להתחיל לעבוד על זה מהיום.

תודה רבה על הכנס המוצלח, על הערב המוצלח, ובאמת הרגשתי עד כמה יש לנו נשים רציניות, חמות ומאוד מטרתיות. תודה לכן, תודה מכל הגברים.

(סוף השיעור)