שיעור בוקר 27.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס

שאלה: אפשר לשאול על העבודה עם העשירייה בכנס?

ודאי.

תלמיד: ממה שאני מבין, לא בזמן הכנס, יש לנו שני מבנים רוחניים עיקריים שאנחנו עובדים איתם והם העשירייה שלנו והכלי העולמי. איך צריכים להיות היחסים בין העבודה שלי בעשירייה ובין העבודה שלי כלפי הכלי העולמי בזמן רגיל?

בזמן רגיל, לא בזמן הכנס?

תלמיד: לא בזמן הכנס.

עשירייה זו אותה סביבה שבה אתה משתנה עד שאתה מגיע להתאמה לבורא.

תלמיד: זאת אומרת העבודה שלי היא כלפי העשירייה.

כן.

תלמיד: ואיך הכלי העולמי, שאר העשיריות קשורות לתהליך הזה?

כל עשירייה עושה כך.

תלמיד: והקשר ביניהן?

כל אחת עוזרת לאחרת.

תלמיד: במה?

בתמיכה, בדוגמה.

תלמיד: זאת אומרת, זה משהו שהוא יחסית חיצון.

כן.

תלמיד: אבל העבודה העיקרית שלי היא בתשומת לב לעשירייה.

כן.

תלמיד: בזמן כנס, נכנס פה עוד איזשהו מבנה רוחני, שנקרא עשירייה אקראית.

לא אקראית, כללית.

תלמיד: כללית?

זה כל בני ברוך העולמי. כל מי שמצטרף לזה.

תלמיד: ומה זה המבנה הזה? מה זו העשירייה הכללית?

שכולנו גם נקראים עשירייה.

תלמיד: וביום שהוא לא כנס?

אין לנו כוונה לזה, אין לנו הכנה לזה, אין לנו עבודה משותפת. בזמן הכנס כל העניין הוא שכולנו רוצים לייצב את העבודה שלנו יחד.

תלמיד: מה העבודה של כל יחיד ויחד בזמן הכנס כלפי העשירייה הכללית?

בזמן הכנס אנחנו צריכים להשתדל להיות בתוך העשירייה ומתוך העשירייה להיות קשורים ולפעול על כל העשיריות, על העשירייה הכללית של כל העולם, כל בני ברוך בעולם.

תלמיד: העשירייה הכללית היא עשירייה שבנויה מכל העשיריות בעולם או שזו עשירייה אחת כללית?

יש בעולם עשירייה אחת כללית.

תלמיד: של כל בני ברוך.

של כל בני ברוך.

תלמיד: שבנויה מאלפי יחידים שהם עשירייה אחת.

שבנויה לא מאלפי יחידים אלא בנויה מאלפי עשיריות פרטיות.

תלמיד: העשיריות הקבועות שלנו הן אותן עשיריות פרטיות שמרכיבות עשירייה אחת כללית.

כן.

תלמיד: את זה יש לנו גם עכשיו, לא בזמן כנס.

כן, אבל אנחנו לא פועלים בצורה כזאת.

תלמיד: אז מה זה החידוש בפעולה כלפי העשירייה הכללית בזמן הכנס?

אנחנו רוצים להפעיל את עצמנו כולנו יחד בצורה כזאת שכולנו יחד פועלים זה על זה, לכל אחד יש אפשרות להשפיע מחוץ לגבולות העשירייה, דרך העשירייה על כולם, ועל כל המציאות הרוחנית בעולם.

תלמיד: מה מתחדש בזמן הכנס שדווקא אז אנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת כלפי העשירייה הכללית?

אתם יכולים לעשות את זה בכל יום אם אתם מתאספים בצורה כזאת.

תלמיד: מה שונה בהתאספות שלנו בכנס שמאפשר את העבודה מול העשירייה הכללית?

רק זה שאתם מחליטים.

תלמיד: מחליטים מה?

שאתם רוצים להתחבר כדי להשפיע על הכוח הכללי, על הכוח העליון על ידי המאמץ לחיבור הכללי של כל בני ברוך בעולם.

תלמיד: וביום יום אין לנו כוונה כזאת?

אני לא שמעתי שאתם מתכננים ביום יום עבודה כזאת.

תלמיד: כלומר כשאנחנו מגיעים לשיעור במהלך היום היום, בעצם העבודה שלנו היא בתוך העשירייה ולא ממש בכוונה כלפי העשירייה הכללית.

בדרך כלל.

תלמיד: ובכנס כשאנחנו באים יש לנו איזושהי תוספת מכך שאנחנו מחליטים שאנחנו גם עובדים כלפי העשירייה הכללית.

זה ההבדל בין כנס ליום רגיל.

תלמיד: מהו ההבדל שוב, אם תוכל בבקשה לחדד?

שכולם מתחברים בתוך העשיריות שלהם כדי להשפיע דרכן על החיבור הכללי של כל בני ברוך יחד לעשירייה אחת.

תלמיד: יש עוד איזושהי צורה שנקראת עשירייה אקראית. חברים מתאספים במאות מקומות בעולם, ושם הם לא ישבו בעשיריות הקבועות.

זה לא חשוב, אם יש להם אותה הכוונה, אותה נטייה, אותה הדרך אז הם יכולים לעשות כך.

תלמיד: איך?

אם יתאספו כמה חברים, חברות יחד, שלא קשורים לאיזה קבוצה בדרך כלל, הם גם יכולים לעשות מעצמם אותה פעולת החיבור ולהשפיע על כולם כחלק שנכלל בתוך בני ברוך הכללי.

תלמיד: כל מי שמתאסף בכנס כן קשור לאיזו עשירייה קבועה?

יכול להיות שלא, יכול להיות שיגיעו לכנס אנשים שבכלל לא היו קשורים אלינו.

תלמיד: אבל 99% מהמשתתפים כן קשורים לעשיריות קבועות אחרות.

כן.

תלמיד: ועכשיו הם יושבים בעשיריות אקראיות והם צריכים לעבוד מתוך העשירייה הפרטית לתוך העשירייה הכללית?

למה לא?

תלמיד: אני אשאל אחרת, מה העבודה הפנימית של אדם שיושב עכשיו בעשירייה אקראית, כלפי העשירייה הפרטית, כלפי העשירייה הכללית?

להתחבר איתם בכל זאת.

תלמיד: עם מי?

עם מי שהוא יושב. אני הגעתי לכנס, אני לא קשור לאף אחד, לא מכיר כאן אף אחד, או שאני מכיר אבל הם כבר נמצאים באיזה עשיריות. אמרו לי, "שב, יש שם כיסא ריק". אז אני צריך להתקשר עם כל האנשים שנמצאים שם בשולחן ולהשתדל עם כולם יחד להתכלל בכלי הכללי. ובכלי הכללי לעשות כאלה פעולות כך שנהיה דומים לבורא שיוכל להתגלות בנו, להתקשר בנו, ליהנות מאיתנו.

שאלה: אז אני מתחבר בזמן הכנס לעשירייה אקראית שאיתה אני יושב, ודרכה עובד על העשירייה הכללית שמורכבת מהרבה עשיריות אקראיות, שרוצות להתחבר לעשירייה אחת.

כן.

תלמיד: אז מה התחדש פה מהיום יום שבו אנחנו בעשירייה הקבועה עובדים כלפי העשירייה הכללית?

יכול להיות שכאן יש מאמץ מיוחד בזמן הכנס, אנשים מגיעים לפעולה מיוחדת והם לא באים כדי ללמוד איזה מאמר.

תלמיד: אם אני מגיע מעשירייה מסוימת ואני יושב בעשירייה אקראית שמורכבת מהרבה יחידים שמגיעים גם הם מעשירייה פרטית שלהם. אז איפה העשירייה שלי בזמן הכנס כשאני יושב בעשירייה אקראית?

היא לא נמצאת, היא עפה.

תלמיד: מה זאת אומרת, עפה?

עושים את זה בצורה כזאת כדי שאתם תרגישו חידוש בקשר ביניכם, ובסופו של דבר אנחנו צריכים להתחבר בינינו עד כדי כך שלא יהיה הבדל בין אחד לאחר.

תלמיד: אז אני בכל זאת צריך להגיע ולקבל את העשירייה הזאת האקראית, שאני עכשיו הולך לשבת איתה שעתיים בשיעור.

כן.

תלמיד: אחר כך אני לא הולך לראות אותם יותר.

אבל אתה הולך להתרשם ממנה ככול האפשר.

תלמיד: ממנה ומהכלי הכללי שכולנו רוצים לפעול עליו.

כן.

תלמיד: אני מקווה שאולי החברים יוכלו להוסיף על זה. אני יכול לומר שלהרבה חברים קשה עם זה. כי הם אומרים, אנחנו מתאמנים עם העשירייה הזאת הקבועה.

וכך זה צריך לתת לי אפשרות כמה שיותר מהר ועוצמתי להתקשר ולהידבק בעשירייה האקראית.

תלמיד: איך לעשות את זה? מה העצה תוך רגע כבר להתחבר לעשירייה שעוד אף פעם לא ראיתי, לא פגשתי ועוד לעשות איתם חיבור.

אבל אני לא מתחבר לפרצוף ולא לאופי מיוחד שאני מרגיש, אני מתחבר לאותו רצון שמופיע לפניי מתוך אותו גוף ביולוגי שעם הרצון ההוא לחיבור בינינו ברצונות כאלה ולברוא, זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: איך אני מזהה את הרצון הזה לחיבור בחבר שעכשיו בא?

אני מקבל מראש שככה הם באים, כדי לעשות את הדבר, שמכל אחד ואחד יוצא ניצוץ ואז עם הניצוצין האלו אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו ולהגיש אותם לבורא.

תלמיד: ובעבודה שלי הקבועה עם העשירייה הקבועה, מה העבודה, איך אני מזהה את הניצוץ הזה?

עבודה שלי עם עשירייה קבועה אין לי את זה בזמן הכנס.

תלמיד: אני רוצה להקיש על מה שאמרת איך אני מתחבר עם עשירייה אקראית לחיבור שאמור להיות לי גם בעשירייה הקבועה.

בבקשה, אין לי שום הבדל.

תלמיד: איך? זה לא עם פרצופים, ולא עם ניצוצות וכן הלאה.

כן. מה זה חשוב שאני יושב עכשיו עם חברים אקראיים או עם חברים קבועים.

תלמיד: כי כאילו עם החברים הקבועים יש לי הרבה יותר ביטויים של אותו הניצוץ, לפחות מה שאני מבין, חבר משקיע, חבר מגיע, חבר מעורר, חבר עושה דברים. אני רואה את זה.

אני מוחק את כל הדברים האלה, ומתחיל מדף חדש.

תלמיד: זה בכנס.

כן. ולמה יום יום לא?

תלמיד: כי זה עוזר לי לקבל מהחבר רושם.

יש ויש.

שאלה: את החברים בעשירייה, מכל אחד יש לנו באמת אינסוף התרשמויות, שמענו אותם מדברים המון פעמים, עשינו סדנאות, ראינו אותם מתגברים.

אני מבין.

תלמיד: ומזה אנחנו מקבלים התפעלות, קנאה, תאווה, כבוד, את כל הדברים האלה. אני בא לכנס ומתיישב עם אנשים שאולי אפילו לא ראיתי, אני מאמין שהם באו לכנס בשביל להתחבר, אבל קשה לבצע את הפעולה כלפי אדם שאתה לא מכיר, להתפעל ממנו נגיד, או להרגיש את הייחודיות שלו ודברים כאלה.

דווקא ההיפך, יש לך כאן כלים חדשים שאתה לא מכיר, שהם ממש מבלבלים אותך, ואתה צריך להסתובב ולמצוא איתם איזה מגע ואיזה כיוון, ולמה זה לא טוב?

תלמיד: אבל איך אני צריך להרגיש אדם כזה?

זה שאני כמעט שלא מרגיש אותו זה עוד יותר מעורר אותי, מקפיץ אותי.

תלמיד: אם יש סדנה ומישהו מדבר, אז אני מקבל התרשמות. רק מלהסתכל על מישהו אני מנסה לבקש שאני אוכל להרגיש אותו מבפנים, אבל מעבר לזה לפעמים זה קצת עובד, לפעמים לא. זו הפעולה היחידה?

אתם צריכים להשתדל להרגיש חיבור שבחיבור הזה אתם מתקדמים לבורא. עוד צעד אחד, ועוד צעד אחד, וככה יותר, ויותר.

שאלה: רציתי להגיד שאני דווקא מאוד שמח ומתרגש לקראת ההתכללות הזאת שתהיה לנו בסוף שבוע, לפגוש עוד חברים, להרגיש עוד חסרונות חדשים.

אני דווקא הייתי שמח לשבת בעשירייה שאני לא מכיר אף אחד.

תלמיד: כל השאלות ששאלנו הן בעצם על מי שמגיע פיזית להתכלל בכנס.

כן.

תלמיד: ויש עוד הרבה הרבה חברים שנמצאים בצורה וירטואלית, שלא מתכנסים מסיבת המרחק או התנאים.

כן.

תלמיד: האם גם בצורה וירטואלית נכון להתאסף בצורה אקראית בחדר וירטואלי אקראי לפי שפה?

לפי שפה, רק זה העניין.

תלמיד: ולא לפי עשירייה קבועה שלי, הווירטואלית?

לא. אחרת מה ההבדל בין כנס ליום רגיל? המטרה אותה המטרה, הנושאים הם אותם הנושאים כמעט ואין הבדל.

תלמיד: לאיזה חידוש אני מצפה עכשיו מתוך התכללות בעשירייה חדשה?

אני מצפה לחידוש חדש מפני שאנחנו רוצים להתחבר בינינו בחיבור שבדרך כלל אנחנו לא רגילים אליו.

תלמיד: יש פה יש איזו התחדשות כללית כי אלו אנשים שאני לא רגיל לשבת איתם ולשמוע אותם בדרך כלל. לאיזה חידוש רוחני אני מצפה מעשירייה כזאת?

לכך שנתעלה מעל חוסר ההבנה, חוסר ההרגשה בינינו, ונרצה להיות בכל זאת כאנשים שמכירים את המטרה הכללית, כי הרי אנחנו לומדים יחד, ונרצה להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אנחנו מטפלים בחלק החברתי של קבוצות ישראל. נאמר שאנחנו מתכנסים בפתח תקווה, ויש לנו מספר קבוצות, עשיריות שנמצאות בצפון, ובמקומות אחרים בארץ. האם הן לא אמורות להתכנס בזמן הכנס כעשיריות, אלא הנחיצות היא להגיע לפתח תקווה?

אני לא דנתי בכל הדברים האלה, ולא דיברתי עם אף אחד, אני לא יודע מה להגיד לך, ולמה אתה פונה אלי בזה אני לא מבין.

תלמיד: כי לגבי אלו שלא נמצאים בהתכנסות פיזית, שלא מגיעים לפה, ציינתם שהם לא נפגשים במסגרת העשירייה כמו בזמנים אחרים. כנראה שעוד נצטרך לברר את זה.

שאלה: האם יש דרך להבדיל בין הרושם שאני מקבל מחברים קבועים או אקראיים סביב השולחן, לבין המבנה הרוחני שאני רוצה להתקשר אליו? אני חושב שזו נקודה מאוד מבלבלת, כי בסופו של דבר אני רוצה להתחבר, כמו שאמרת, למבנה הרוחני ולא לפרצופים, אפילו לא להתרשמות הפיזית שאני מקבל מהאינטראקציות היומיומיות. יש איזו דרך או שזו רק בקשה פנימית? יש איזה כיוון לזה?

חוץ מתפילה פנימית?

תלמיד: כן.

לא. אני חושב שתפילה.

תלמיד: ואיך אני יודע שאני באמת מתחבר למבנה הזה, ולא סתם מרגיש נוח, ואומר לעצמי שאני מחובר לחברים, שאני מרגיש את החברים. איך אני יודע שזה באמת קורה ולא מפני שאני מרגיש איזו נוחות עם החברים האלה?

אני לא כל כך תופס את הנקודה שלכם.

תלמיד: אני רוצה להתחבר למבנה הרוחני כמו שאמרת, לא לפרצופים אלא לניצוצות, לרצון. אני רוצה את התחושה הפנימית שלא נתפסת בחוש הגשמי.

המבנה הפנימי שלנו בזמן הכנס הוא עשירייה אחת לכולם.

תלמיד: בעבודה בעשירייה סביב השולחן שלי, אני לא רוצה להתחבר לפרצופים או לגופים אלא להרגשה פנימית.

אתה מתחבר איתם כדי שדרכם תוכל להתחבר לעשירייה הכללית שעליה אנחנו מדברים שנקראת "הכנס".

תלמיד: את הרצון הזה אני מבין, אבל בפועל אני יושב מול אנשים שאין לי איתם שום אינטראקציה.

לא צריכה להיות אינטראקציה.

תלמיד: מה צריך להיות?

צריכה להיות מטרה, להיות מחובר איתם בלב אחד למטרה אחת, בכוונה אחת וזהו.

תלמיד: צריכה להיות הדדיות בעבודה הזאת או שזה היחס שאני מביא לשולחן?

אתה רוצה להיות מחובר אליהם ולהרגיש שאין שום הבדל ביניכם, אין שום מרחק ביניכם, זה מה שאתה רוצה.

תלמיד: אני יושב מול אנשים, מול בני אדם.

אתה יושב מול רצונות.

תלמיד:, אני רוצה להתחבר לרצונות. איך עושים את זה?

אתה לא מסתכל על הפרצוף, אלא על הרצון שבתוך האדם. אותם הרצונות אתה רוצה להוציא מכולם, להתחבר עם הרצון שלך לרצונות שלהם, ואת הרצון המשותף מכל העשיריות שיש בכנס ובכל העולם, אתה מגיש לבורא.

תלמיד: אבל אני מרגיש שרוב הזמן אני מצייר לי תמונה דמיונית.

בינתיים היא דמיונית, אז מה? עד שהיא תתגלה כלא דמיונית.

תלמיד: זאת העבודה, להחזיק את התמונה הזאת ולייצב אותה בפנים ביחס כלפיהם?

כן.

שאלה: במהלך השיעור הרגיל היומיומי ובמהלך השיעור של הכנס נראה שזו אותה עבודה. אנחנו עובדים עם העשירייה הכללית, חברים שואלים שאלות, אנחנו מתחברים דרך החסרונות שלהם ומנסים למנף את החסרונות שלהם לתפילה, אבל כך אנחנו עובדים, זאת אומרת אין לי איזה עבודה קונקרטית עם האנשים האלה שיושבים לידי בשולחן. באתי איתם לשיעור, התחברתי אולי לפני כן עם העשירייה הקבועה שלי, יש לי מטען איתם וזהו. במהלך השיעור אני עם העשירייה הכללית. האם ההסתכלות הזאת נכונה, שבמהלך השיעור, לא משנה אם זה שיעור כנס או איזה שיעור יומיומי אנחנו עובדים עם העשירייה הכללית?

לא בכנס?

תלמיד: בכל שיעור.

בכל שיעור אני עובד עם העשירייה הפרטית שלי.

שאלה: מה זאת אומרת עובד עם העשירייה הפרטית? בזמן השיעור אני שומע שחברים שואלים מכל רחבי הכלי העולמי.

אתה שומע, זה לא חשוב, אבל עם מי אתה עובד? עם מי אתה מתחבר? עם מי אתה מרגיש שאתה נמצא בקשר, שאתה שואב מהם כוחות, שאתה מוסר להם כוחות? רק עם העשירייה הפרטית.

תלמיד: עכשיו חבר שואל שאלה והוא לא מהעשירייה שלי. מה העבודה שלי? מה אני צריך מה לעשות?

אתה צריך להתחבר לשאלה שלו כמו לחיסרון, עם העשירייה שלך, לא לבד.

תלמיד: מה זו בדיוק הנקודה הזאת?

אתה לוקח את העשיריה שלך איתך יחד ומתחבר לחיסרון שלו, ואת החיסרון הזה אתה מעלה לבורא.

תלמיד: כל השיעור אני צריך להיות במחשבה והרגשה שהעשירייה שלי פועלת כגוף אחד כלפי כל חיסרון שכל חבר בכלי העולמי מעלה לי עכשיו?

כן.

תלמיד: אני צריך להחזיק אותם כל הזמן בלב, ולא לעזוב אותם?

כן. זה לא מה קראנו אצל רב"ש?

שאלה: אני לא מבין מה ההבדל בין להקשיב לחיסרון, לספוג את החיסרון של החבר ששואל שאלה, עם העשירייה או בלי העשירייה שלי?

זה הבדל גדול מאוד. האם אני נכלל בעשירייה, ועם העשירייה אני משתדל להתכלל בעוד חיסרון חיצון, או שאני לא עושה את זה? זו כל העבודה שלי. העבודה הרוחנית היא רק בלכוון את החסרונות שלנו לחיבור, ולהציג אותם בסופו של דבר כלפי הבורא.

תלמיד: אני מבין מה זה להתכלל בעשירייה שלי, אני מבין מה זה להתכלל בחסרון של חבר ששואל שאלה עכשיו. אבל מה זה להתכלל בחיסרון של חבר ששואל שאלה עם העשירייה שלי בתוכי?

שאתה רוצה לממש את החיסרון שלו בעשירייה שלך.

תלמיד: מה זה נקרא לממש את החיסרון שלו?

אני לא רואה ולא יודע מה הוא שואל. נגיד הוא שואל על משהו, אז אני מתאר לעצמי איך אני בתוך עשירייה שלי מממש את השאלה הזאת, מבצע את השאלה הזאת. איך אחרת אתם חושבים שאתם מתחברים?

תלמיד: מה זה נקרא לפעול מתוך העשירייה?

לפעול מתוך העשירייה זה כשאני כספירה פרטית, מתוך התכונה הפרטית שלי בעשירייה, רוצה להפעיל את העשיריה, ולממש את התכונה הפרטית שלי. עבור מה אני עושה את זה? עבור זה שאני נכלל עם כולם, מתבטל לכולם כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו על ביטול האדם כלפי העשירייה. ואז כשאני נכלל בהם, ויחד איתם אני מעלה את החיסרון שלהם, עם היכולת שלי לעלות אותו.

תלמיד: אני מבין שאחרי שהתבטלתי, התמוססתי בתוך העשירייה, אני פונה לבורא ומבקש תיקון, וזה כבר עם העשירייה שהתכללתי בתוכה, נכון?

כן.

תלמיד: אם אני סופג חיסרון מהחבר ששואל שאלה, וזה שוב פעם אחרי שהתמוססתי, זה כבר מגיע לכל העשירייה, וזו גם פעולה מתוך העשירייה?

כן, אז מגיעה התכללות לכל הכיוונים.

שאלה: באותו עניין, ואולי כמה צעדים אחורה. שמעתי בשבת שאמרת שהעבודה הרוחנית מתחילה כשאדם מזהה את הנקודה שבלב שלו. זאת אומרת שלכל אחד מאתנו צריכה להיות הבחנה מה זה הנקודה שבלב שלו, וכשיש לו את ההבחנה הזאת אצלו, הוא יכול לזהות אותה גם אצל האחרים, ובלי ההבחנה הזאת אין חיבור. זאת אומרת, כל עניין החיבור הוא לזהות אצלי, ואחר כך לזהות אצל אחרים את הנקודה שבלב.

אני מזהה אצלי כל מיני רצונות, יש לי התפעלות מהכתבים, מהשיעורים, מכל שקורה, אבל אני לא יכול לשים את האצבע ולהגיד זאת הנקודה בלב. יש לי התפעלות, הדברים האלה עובדים עלי, אבל אני לא יכול להגיד בדיוק מה זה הנקודה שבלב. אולי אתה יכול לתת לנו כיוון?

לא, אני לא יכול. ומה שאמרת לא שייך לנקודה שבלב.

שאלה: הכנס זו הזדמנות שקיבלנו מהבורא כולנו יחד לעשות פעולה לתועלת ה'?

כן.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו רוצים להגיש לבורא. מה אנחנו רוצים לתת או להגיש לו?

בסופו של דבר אנחנו רוצים לתת לבורא כלי, חיסרון שהוא יתגלה, ואנחנו נרגיש בגילוי שלו הנאה גדולה מאוד כי רצונו להיטיב לנבראיו. איך אנחנו יכולים להגיע להנאה כזאת? אם ההכנה שלנו תהיה בעל מנת להשפיע, השפעה, כשהאור שלו בעצמו, תכונת ההשפעה תמלא אותנו, אנחנו נהנה מהפעולה הזאת, ויותר מזה לא צריכים.

תלמיד: למה דווקא ביומיים של הכנס נהיה מסוגלים לעשות את זה?

אנחנו צריכים לעשות את זה כל ימות השנה. אבל רצוי שלפחות בכנס נעשה כך.

תלמיד: אז ביומיים האלו כל אחד ממש ששוכח מעצמו, וחושב רק על הכלי?

כן.

שאלה: לגבי אוסף הרצונות של העשירייה הקבועה שפועל עליי גם מחוץ לשיעור. בכנס יהיו לנו לא רק שיעורים, יש לנו סעודות, ישיבות חברים, הפסקות, ועוד. בזמן שאני מחוץ לשיעור האם אני חוזר לעשירייה הפרטית שלי או משתמש עם אותו רושם שנוצר בי במהלך השיעור עם העשירייה אקראית? עם מה אני עובד? נניח אני יושב עכשיו בסעודה, ויש חברים מסביבי?

גם בסעודה אתה יושב בצורה אקראית, ועושה לחיים כדי להתחבר עם כולם.

תלמיד: אין בכלל עבודה עם העשירייה בזמן הכנס?

לא עם העשירייה, אלא דווקא עם כולם, כי זו פעולה כללית.

תלמיד: מה לגבי ישיבות החברים, כשכולנו יושבים ביחד?

כולנו כעשירייה אחת.

שאלה: הסברת קודם שאני צריך להתכלל עם הרצונות של העשירייה שאני נמצא איתם, ודווקא דרך הביטול איתם להרגיש את השאלות ששואלים בשיעור. איזו פעולה אני עושה בזמן שכולנו יושבים יחד בישיבת החברים, וחבר פותח את הלב? מה הפעולה שלי, מול מה אני מתחבר כדי להרגיש את החבר שפותח את הלב עכשיו בישיבת החברים?

כמו שהוא פותח את הלב שלו בצורה אישית, בפעולה אינדיבידואלית, כך גם אתה נקשר אליו, בצורה כזאת.

תלמיד: אני עושה עבודה ישר מולו?

כן.

תלמיד: אני לא מחפש את העשירייה או איזה כלי רוחני?

אני לא חושב, כי גם בסעודה כל אחד יישב באיזה מקום.

תלמיד: דווקא בסעודה תהיה בינינו אינטראקציה.

אני לא יודע, תחליטו על זה לבד. אתם שוב מתחילים לשאול אותי, ולעשות ממני מארגן.

(סוף השיעור)