שיעור בוקר 04.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482,

מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

המאמר הזה הוא אחד מהמאמרים היסודיים של חכמת הקבלה כי הוא מדבר על שינוי הטבע שלנו. על מנת להיכנס לעולם העליון, לעולם הרוחני, עלינו להחליף את טבענו מרצון לקבל לרצון להשפיע, וזה כל העניין של חכמת הקבלה שמסבירה ודוחפת אותנו להחליף את הטבע. אי אפשר לעשות זאת על ידי שום אמצעים אחרים אלא אך ורק על ידי חיבור בין בני אדם בכך שאנחנו משקיעים בזה כוח, עניין, תשומת לב ומאמץ, עד שמקבלים תמורת היגיעה שלנו כוח מלמעלה, כי זה הכוח של העולם העליון, כוח השפעה, ואילו אנחנו נמצאים בכוח הקבלה, הפוכים ממנו.

יוצא שעל ידי הלימוד שלנו, על ידי העבודה בינינו בעשיריות ויותר מאשר בעשיריות, בכל הקבוצה הבין לאומית הגדולה שלנו, כשאנחנו תומכים זה בזה, אז אנחנו מגיעים למצב שתמורת המאמצים שלנו מאיר עלינו אור עליון, כוח עליון, שהוא כוח השפעה, כוח הבורא, שנמצא למעלה מהטבע שלנו מפני שכולו נמצא ברצון להשפיע, ותמורת היגיעה אנחנו מקבלים את הרצון להשפיע ומתחילים להיות כמו הבורא. זה קורה בהדרגה, ביגיעה, ואנחנו לומדים על זה הרבה מאמרים, הרבה כתבים, אבל כל זה כדי לשכנע את עצמנו שכדאי לנו לחשוב רק על זה. על שום דבר חוץ מהרצון להשפיע אנחנו לא צריכים לחשוב, כל יתר הרצונות יבואו אלינו מעצמם.

התחלת הרצון להשפיע נקרא "נקודה שבלב". "לב" הוא אותו מקום שבו אנחנו מרגישים את הרצון שלנו. הנקודה שבלב מתחילה לגדול, מתחילה להראות את עצמה, להראות את פעולתה, וכך אנחנו מתחילים להשתנות, להתחבר, להגיע לצורה, למבנה של המערכת הרוחנית שבה כולם מחוברים, ואז מתחילים להרגיש את הכוחות הרוחניים, כוחות שפועלים לפי חוקי ההשפעה, חוקי החיבור. כך נגדל עד שכל הטבע שבנו יהפוך מרצון לקבל לרצון להשפיע וזה ייקרא כבר גמר התיקון שאליו עלינו להגיע.

ההתחלה צריכה להיות כבר במציאותנו כאן בעולם הזה, כמו שכתוב "איש את רעהו יעזרו" להשיג את כוח ההשפעה, זה הדבר הראשון. והדבר השני הוא "ואהבת לרעך כמוך" שזה הטבע העליון, וכך אנחנו עולים ומשתפרים. בהתאם לזה אנחנו מתחילים ללמוד את הטבע של העולם העליון, במידה שמרגישים את הטבע הזה, וכך מתקדמים וגדלים. עד כמה? עד שכל הטבע שלנו, הרצון לקבל שהבורא ברא, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע", הופך בהתאם ליגיעה שלנו, לבקשות, למאמצים, ליצר הטוב, לרצון להשפיע, מקבלה לנתינה, משנאה לאהבה, וכך נגדל.

לכן שתי הצורות המנוגדות האלה, צורה של קבלה וצורה של השפעה, הן עומדות לפנינו. בצורה של קבלה אנחנו נולדים, מתפתחים בה, כל החברה האנושית כולה עובדת לפי כוח הקבלה, ועלינו לאט לאט להעביר את עצמנו עד שנקבל מלמעלה כוחות מיוחדים, כוחות דהשפעה, וכך נגיע לתיקון העולם.

עד אז אנחנו נתגלגל בחיים האלה וכל הזמן נהיה בכלים דקבלה, בטבע לקבל ורק נסבול. כל הסבל הזה יורד לכל אחד בכל רגע כדי לתת לאדם אפשרות להשתדל לצאת מהרע שהוא מרגיש מעצמו ומאחרים, עד שירגיש את הטוב בזה שיחליף את טבע דלקבל על טבע דלהשפיע.

זו העבודה שלנו, לפי זה אנחנו בונים את הקבוצות שלנו, כמו שכותבים המקובלים שכבר עברו את הדרך והבינו את כול שיטת התיקון של טבע האדם, והם מסבירים לנו בשביל מה אנחנו קיימים בעולם הזה, מה עלינו לעשות כדי להגיע לתכלית. וכמו שקראתם מדברי בעל הסולם ורב"ש, עלינו להגיע להשפעה לזולת, ובמאמצים האלה נגיע לפקיחת עיניים בתורה. "תורה" היא אותו אור עליון שיורד עלינו ומאיר עלינו לאט לאט.

כדי לזרז את ההתפתחות יש לנו את המלצת המקובלים שהרגישו את המבנה של העולם העליון, ולפי המלצתם אנחנו מתחלקים לעשיריות, ובכוח "איש את רעהו יעזורו", אהבת חברים, עלינו להשתדל להגיע למצב שבאמת כבר כאן בחיים האלה, בעולם הזה, נבנה כאלו יחסים שדומים ליחסים של הכוחות העליונים, הכוחות הרוחניים. כך נתחיל להרגיש שאנחנו יכולים לקבל עזרה מלמעלה, ובנוסף איש את רעהו יעזורו, כלומר גם מלמעלה וגם מהחברים, וכך נגיע לתיקון. זה בתור הקדמה.

שאלה: נשמע שתכונת ההשפעה כל כך קרובה וטבעית לנו, ומצד אחר, זו מטרת כל הדורות ובכלל כל האנושות. השגת התכונה זה גמר התיקון ואז אין מה להתגלגל יותר לעולם הזה אפילו. כדי להתקרב לזה, איך אני מתנהל, איך אני נראה כשאני משפיע, שאני אוהב? איך לרצות את המצב הזה קצת יותר בכל רגע ושהבורא יסייע להגיע לשם?

יש לנו דוגמאות לזה, נניח משפחה שבה אוהבים זה את זה, אוהבים את הילדים, קבוצה שבה על אף שהאנשים מטבעם לא קרובים זה לזה, הם רוצים להתקרב איש לרעהו וכך משלימים את תיקונם. זה צריך להתרחב עד לגבולות כל העולם.

את ההשפעה ההדדית בין קבוצות, בין עמים, בין כל חלקי החברה העולמית, אנחנו לא מכירים, אבל היא חזקה מאוד, כך שנצטרך להביא גם את זה בחשבון בעבודה שלנו. לכן אסור להינעל, לא בקבוצה הקטנה ולא בקבוצה הגדולה, אלא להקדיש זמן ומאמצים גם להפצה.

אבל כעיקרון, הזמנים משתנים, כמו שנאמר, מה שלא יעשה האדם, יעשה הזמן, ולזה אנחנו מגיעים עכשיו. כי הזמן שלנו הוא זמן של תיקונים שבו האנושות תגיע לשלב של בשלות, והיא כבר תהיה מוכנה למעבר מחברה אגואיסטית, מחברת צריכה, לחברה אלטרואיסטית, לחברת השפעה. זה חייב לקרות כבר בזמננו. בהדרגה זה משתנה, אנחנו נראה איך באמצעות כל האירועים שקורים לנו, מלחמות, כל מיני שינויים, אסונות טבע, נהיה מוכרחים להשתנות וכך להתקרב למצב חדש.

עכשיו אנחנו נמצאים במצב שאף אחד לא מבין לאן הולכים, בשביל מה צריכים להתקיים, מה צריכים לעשות, אנחנו ממציאים לפנינו כל מיני מטרות שונות ומגוונות כדי לעשות עם עצמנו משהו, לטוס לאיזה מקום לא נודע, לחלל או עוד משהו, אבל ככלל, נאבד את הקואורדינטות שהיו לאנושות בעבר, כיון שכל נקודות הציון האלה היו על בסיס בהמי ולכן דאגנו רק לעצמנו, כל אחד לעצמו. ועכשיו אנחנו בהדרגה משנים את טבענו. הרשימות שנמצאות בנו מתחילות לדחוף אותנו להתפתחות כללית יותר ולכן בקרוב נשתנה.

נראה יותר שהשינוי החברתי, שינוי החברה, צריך להיות בשינוי היחס זה לזה ורק כפועל יוצא מכך נגלה עולם חדש. לא באמצעות הטכנולוגיה, הטכניקה, אלא דווקא באמצעות שינוי היחסים בינינו, זאת תהיה מהות המעבר המיוחד של האנושות מרצון לקבל לרצון להשפיע, כך שנתקיים כולנו ביחד, כל אחד בינו לבין חברו, על פי הרצון להשפיע. זה חייב לקרות אולי אפילו בדורנו.

שאלה: איזו דרישה האדם צריך להעלות לבורא, כדי שהחבר שלו יוכל להתעלות מעל היצר הרע?

אנחנו צריכים לתת דוגמה, בעיקר כלפי האחרים שעדיין לא מרגישים ולא נמצאים בתהליך הזה. אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו, איך אנחנו גדלים, הקטן מסתכל על הגדול, ועושה. הילד רואה שאבא לוקח פטיש ודופק על משהו, וגם הוא לוקח פטיש מעץ ועושה אותו דבר. זה נקרא לימוד קופים, אנחנו בנויים כך שעל ידי האינסטינקטים שלנו אנחנו לומדים מהגדולים.

שאלה: דיברת על המשברים שהאנושות עוברת. ב-2008 היה משבר כלכלי גדול ולאחרונה עברנו את מגפת הקורונה. למרות המשברים הכבדים האלה, האנושות לא שומעת. מה יגרום לה לשמוע הפעם, במה ישתנה המצב הזה?

לא צריך לעבור משבר מסוים שעל ידו מתקרבים לכוח העליון, לבורא, ועוברים שינוי מטבע הקבלה לטבע ההשפעה. אנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה בתוכנו, לא על ידי כך שנופלות עלינו פצצות או שמגלים את הנפילה בבורסה, אלא אנחנו צריכים להבין שהמאמץ צריך להיות פנימי, המהפכה צריכה להיות פנימית בתוך האדם, בתוך כל אחד.

תלמיד: אם כך, אני מבין שהדבר הכי חשוב הן הפעולות שאנחנו עושים כאן, והמאמצים שלנו לחיבור יגרמו לאנשים להקשיב ולא בהכרח ההפצה?

הפצה בכל זאת חובה לעשות. אם אתה נמצא בטבע של אהבת הזולת, אז ככל שאתה יכול יותר לקרב את הטוב לזולת, אתה צריך לעשות את זה, זה מהטבע שלך. לכן אנחנו צריכים לעשות את הדברים האלה, אפילו שעדיין הטבע שלנו לא לוחץ עלינו לתקן את העולם.

קריין: מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)

כלל ופרט

המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

זאת השאלה, איך יכול להיות שכל מה שאנחנו צריכים לעשות, ואנחנו הגבוהים מכל הנבראים, מדומם, צומח, חי, מדבר, איך יכול להיות שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"? זה מה שהתורה, הבורא, הכוח הכללי של המציאות דורש מאיתנו, מהאנושות, כלומר מהרצון לקבל שנמצא בדרגת ההתפתחות הגבוהה ביותר בעולמו.

שאלה: איך אפשר לדרוש מהאדם "ואהבת", איפה הוא לוחץ ומפעיל אהבה למישהו שהוא לא הוא? יצרו אותו עם טבע של אהבה עצמית ואומרים לו "ואהבת"?

לכן אומר בעל הסולם שאנחנו שומעים את המשפט הזה, כל אחד שומע, והמשפט הזה מצוטט בהרבה מקורות, אבל הוא נשאר במקום שאנחנו לא צריכים אותו, כמשפט יפה שכל אחד מאחל לכולם, אבל אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות, כי אנחנו לא מרגישים בתוכנו את הכוחות שיכולים להפעיל ולהשיג את המצב הזה. אנחנו גם לא מבינים מה יקרה אם נגיע לאהבה, מה יהיה לנו, איך אני אתייחס לכולם באהבה והם כולם אליי, איך נחיה בעולם הזה? זה לגמרי לא טבעי, כי הטבע שלנו הפוך.

קריין: כותרת, "דעלך סני לחברך לא תעביד", מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה.

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

כאן בעל הסולם נכנס עוד יותר, כי כתובים כל מיני חוקים, כל מיני דוגמאות בתורה איך אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו, לבורא, לעולם וכל מיני דברים. יש מאות חוקים איך אנחנו צריכים לנהל את עצמנו, אז איך יכול להיות שבמקום כל אלו יש רק כלל אחד, "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כאילו פשוט, מובן, אנושי. איך יכול להיות שאנחנו מגיעים במקומו למשהו כל כך קל ואנושי? זאת השאלה. זאת אומרת איך אנחנו מחליפים כביכול את כל חוקי התורה, התנאים, המצוות שהתורה דורשת מאיתנו, איך אנחנו מחליפים את כל אלו לכלל "ואהבת לרעך כמוך", שאתה לא צריך כאילו כלום חוץ מ"ואהבת לרעך כמוך". האם ייתכן דבר כזה?

כאילו

שאלה: אנחנו שומעים על "ואהבת לרעך כמוך" כל הזמן ואנחנו מתפללים כל הזמן לנסות להרגיש את "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מתפללים ביחד לנסות להרגיש את זה, אבל מה אנחנו עכשיו, היום, יכולים לעשות כדי לעשות את הקפיצה הגדולה הזאת קדימה, לשנות את המאזן ולהגיע באמת ל"ואהבת לרעך כמוך"?

השאלה במקום, בואו נלמד מה כותב לנו בעל הסולם.

שאלה: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" אמר הלל למי שרצה ללמוד את הכול.

כן.

תלמיד: פה כבר יש מעשה, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", לעומת "ואהבת" שזו דרישה רגשית. לא לעשות למישהו אחר מה ששנוא עליי זה כאילו נשמע כדבר חיצוני יותר ביחס לדרישה הרגשית "ואהבת"?

כן, נכון.

תלמיד: אז איפה להתחיל לאחוז בכל שינוי הטבע הזה?

ודאי ש"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זה קודם, ואחר כך כבר "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: איך נכנסת האהבה לתוך הלב?

זו כבר שאלה אחרת, אני עוד לא יודע, נלמד ונראה, יכול להיות שהוא עונה על זה.

שאלה: הוא כותב לנו פה על גיור, מהי פעולת גיור?

שאדם עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

קריין: כותרת "ואהבת לרעך כמוך".

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת." יש לך דוגמה, כפי שאתה אוהב את עצמך, כך אתה צריך לאהוב את החברים.

"אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?" זאת השאלה, התורה כביכול מחייבת אותנו, אתה כולך נברא בכוח על מנת לקבל וחושב רק על עצמך בכל רגע ורגע, בכל הכיוונים שיהיו, אבל התורה מחייבת אותך, תהפוך את הטבע שבו בראתי אותך בצורה כזאת ל"ההיפך", לזה שאתה תאהב את הזולת לפחות כמו את עצמך.

זו דרישת התורה, זאת אומרת האנושות חייבת להגיע לכלל הזה, אף על פי שהוא לא מציאותי, הוא פנטסטי, לא ריאלי, לא חשוב. אנחנו חייבים להגיע אליו, רוצים או לא רוצים, הטבע מסודר בצורה כזאת שהוא ילחץ עלינו, יעשה איתנו את כל התרגילים, עד שאנחנו בסופו של דבר במשך הרבה פעולות, דורות, עונשים, אסונות, נגיע למצב שלא תהיה לנו ברירה, אנחנו נבין שאנחנו חייבים לקיים "ואהבת לרעך כמוך" ורק בצורה כזאת אנחנו נגיע לקיום האמיתי והנכון.

שאלה: התורה לא ניתנה לאדם אחד, כשהאדם מסתכל לתוך עצמו, הוא רואה שהוא לא יכול לקיים את זה, ובאמת לא ניתנה התורה אלא רק כשהגיע עם שלם שהיה מוכן והיה כבר בחיבור כלשהו.

נכון.

תלמיד: איך אנחנו צריכים נגיד עכשיו לקרוא את המאמר הזה, כל אחד מסתכל על עצמו ורואה אם הוא יכול לקיים את זה ומתחבט בשאלה הזאת, אבל הצורה אולי היותר נכונה היא לחשוב איך הכלל עושה את זה?

התורה מסבירה לנו שאנחנו נולדנו בצורה בהמית ולאט לאט מתפתחים מרמת דומם, צומח, חי, לדרגת מדבר. וכשאנחנו נמצאים כבר בדרגת המדבר, ויש בינינו קשרים שהם שייכים לדרגת המדבר, אז אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה הטבע שלנו הוא רע ועד כמה היינו חייבים, ובעצמנו רוצים להפוך אותו ליותר טוב, ליחסים טובים בינינו, ודרך הבורא, הכוח העליון מסביר לנו איך אנחנו צריכים בינינו לקיים יחסים ולתקן את עצמנו.

כמו שאנחנו רואים כבר בעולם שלנו, אנחנו מולידים ילדים, אנחנו מחנכים אותם, מגדלים אותם, כשהם מגיעים בהתאם לזה לאיזה גיל, זאת אומרת למצב שהם יכולים כבר לשמוע ולהבין מה שאנחנו אומרים להם, אז הדיבורים שלנו אליהם הופכים להיות ליותר ענייניים ששייכים לתיקון שלהם.

תלמיד: בעולם שלנו, אם נסתכל רגע מזווית מסוימת אנחנו רואים שכאילו בעולם שלנו אנחנו מקיימים אחד את האחר, אנחנו כן עובדים, כל אחד עובד בשמחה יחסית, תורם משהו לחברה ומקבל משהו מהחברה.

זה בדרגת חי, ויש דבר כזה גם במשהו בקבוצות גדולות של החיות, ועדיין זה לא תיקון של האדם.

תלמיד: כמו שחבר אמר קודם, זה כאילו צריך להיות עם איזו כוונה מסוימת, מיוחדת.

נכון, אנחנו צריכים לעבור מכוונה אינסטינקטיבית שיש בנו לדאוג לעצמנו בלבד, ובמידה הזאת לדאוג גם לחבורה שלנו. כדי לדאוג כל אחד לעצמו הוא מבין שהוא חייב להיות גם בחברה של בני אדם שיעזרו לו לדאוג לעצמו. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: יש לאדם כביכול שלוש אופציות, שלוש דרכים של פעולה, שבהן הוא יכול לעבוד, אחת נקראת "אהבה עצמית", אחת נקראת "אהבת הבורא" או "אהבת הזולת", אולי זה אותו דבר, אבל אלה שני מצבים שונים שבהם הכוונה, המטרה, התכלית, היא הפוכה לגמרי.

כן.

תלמיד: שאדם עובד בתדר של אהבה עצמית הוא יכול אפילו להכניס את הבורא, "הבורא יעזור לי שיהיה לי טוב, אני אבקש, אני אעשה, אני לא אעשה, אני בסדר". באהבת הזולת זה קצת יותר קשה כי כביכול אני צריך לוותר על משהו. לבורא אני לא צריך לתת שום דבר, רק לבקש. לחברים אני צריך לתת דוגמה, גם צריך להשפיע להם, יש איזו התחשבנות כדי לעבור לתדר הזה. מה שקשה לנו זה לסובב את הכפתור, ככה זה בהרגשה הזאת, שאם עוברים מאהבה עצמית לאהבת ה', להשפעה, כאילו אני נמחק, אין יותר אני במצב הזה, הא נעלם, מתפוצץ, לא קיים, קיים משהו אחר. ומתוך המקום שלי אין לי שום מושג, יכולת לדמיין איך קיימת מציאות בלי אני.

זה הכול מובן, מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: מאיפה מקבלים כוחות לסובב את הכפתור מאהבה עצמית להשפעה?

נראה, כנראה שהוא יסביר לנו. אחרי שהוא מסביר לנו שאנחנו חייבים לעבור מזה לזה, אז יגיע הסבר.

תלמיד: צריך להיות בהרגשה שאם לא תסובב את הכפתור תמות, תיתקע בעולם הזה לנצח או תאבד את התכלית שלך?

כן. כנראה שכן.

שאלה: אז זאת לא איזו מין אהבה רגשית כזאת, איזה משהו נחמד חמוד כזה, שסתם קוראים לו "אהבה".

זה חוקי הטבע. אתה ראית פעם שחוקי הטבע מתחשבים בך?

תלמיד: המילה אהבה מבלבלת, בעולם הזה אהבה זה משהו רגשי שנותן לך תענוג.

אז מה? זה לא חשוב, זה נקרא "אהבה". 

תלמיד: ופה אהבה זה כמו גזר דין של מאפיה, או שתישאר בעולם הזה ותמות פה כמו בהמה, או שתעשה משהו אחר.

כן.

תלמיד: זה לא כזה נחמד.

זה לא חשוב איך אתה קורא לזה, אבל זה כך.

שאלה: אני חשבתי על דוגמה שיש שריפה ומישהו קופץ להציל מישהו. זה נגד האינסטינקט של האדם לברוח מאש, וכשהוא קופץ לאש מפעיל אותו משהו הרבה יותר גבוה ממנו. אז לא נבין הכול אבל נדע שזה קיים, זה מה שחשוב.

בסדר. הדוגמה שלך לא נותנת לנו שום פתרון.

שאלה: אנחנו אומרים שכל האנושות צריכה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", לכך שכל האנשים בעולם יהיו ערבים זה לזה. האם כשאנחנו מדברים על כל העולם לכולם תהיה נקודה שבלב, כולם יעשו זאת באמצעות מאמצים או שהמערכת תכלול אותם והם יהיו תלויים בנו?

גם וגם. מה זה משנה, העיקר שטבע האדם משתנה מאגואיסטי לאלטרואיסטי.

"ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו," ש"ואהבת לרעך כמוך" נאמר כאילו בהגזמה "כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו"." זאת אומרת, אנחנו חייבים לקיים את חוקי הטבע בצורה מדויקת ביותר. לכן אם כתוב "ואהבת לרעך כמוך", אז אתה צריך להגיע לאהבה לכל הנבראים. אנחנו נמצאים במערכת ואם רוצים או לא רוצים היא מזיזה אותנו קדימה. "ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו." קודם אני ממלא את החבר במה שהוא רוצה, ואחר כך לוקח לעצמי. "ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו". אנחנו חייבים להגיע למצב שצרכי חברו יהיו מועדפים, יותר גדולים בעיניי האדם, מהצרכים שלו, של האדם עצמו.

שאלה: במאמר "מתן תורה", אם הבנתי נכון, הגר עומד על רגל אחת. מדוע הוא עומד על רגל אחת, ולמי הלל שולח אותו "ואידך זיל גמור"? הוא שולח אותו אל הבורא, לך ולמד, וכדי לקבל את התורה צריך לעמוד על שתי רגליים. האם הבנתי נכון?

נכון.

קריין: כותרת "מצוה אחת".

מצוה אחת

"וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?" בינתיים יש שאלות, כביכול אנחנו לא יודעים בדיוק איפה נמצאים ומה מקיימים, מה הטבע דורש מאיתנו. הבורא זה הטבע, "אלהים" בגימטרייה "הטבע", ולכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו לומדים עכשיו על חוק הטבע הכללי שהוא למעלה מכל יתר החוקים הפרטיים של פיזיקה, כימיה, פסיכולוגיה וכן הלאה.

"ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו. ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: "לגר אשר בשעריך תתנה". ואכמ"ל בזה". אנחנו לא ניכנס לכל הדברים האלו, הם נכתבו בזמן שהיו עבדים ועוד לא הייתה קיימת החברה המודרנית.

"וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות". וקשה מאד להבין, כי מהו ענין "כל העולם" לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו "חצי חייב וחצי זכאי" וכל העולם "חצי חייב וחצי זכאי", שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם "חצי חייב וחצי זכאי" - על עצמו הוא יכול לראות שהוא "חצי חייב וחצי זכאי" אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ"פ היה צריך לומר "כל ישראל כולו", ומה ענין "העולם", שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?"

כאן השאלה, האם החוק "ואהבת לרעך כמוך" הוא חוק שמחייב את כל באי עולם, את כל מי שנמצא בעולמנו, לא חשוב מי הוא ומה הוא, אישה, גבר, אמריקאי, ישראלי, גרמני, צרפתי, לא חשוב ומי ומה, אלא החוק הזה שייך לכל בני האדם?

"יש להבין שחז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך"," החוק "ואהבת לרעך כמוך" מחייב את כולם בכל העולם. "אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו." מה אנחנו משיגים על ידי זה שמקיימים אהבת הזולת? אנחנו מגיעים לגילוי של הבורא, הבנת הבורא, הרגשת הבורא, עד כדי כך שדבקים בו "והנך מוצא שבמצוה אחת" ואהבת לרעך כמוך "זוכה לקיים כל המטרה והתכלית." אם נקיים את החוק הזה "ואהבת לרעך כמוך", נגיע לפתיחה של כל הטבע בכל הרמות, בעולם הזה, בעולם הבא, בכל הכיוונים שיהיו, הכול ייפתח לפנינו.

"ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות." זאת אומרת, האדם לגמרי לגמרי מזדהה עם הבורא.

"ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו".

אנחנו חייבים מלכתחילה ללמוד מה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" בכל מיני צורות, למה הקיום של החוק הזה מוטל דווקא עלינו ואנחנו חייבים לקיים אותו, ואיך מגיעים עם החוק הזה לכל האנושות ולקיומה השלם. כך אנחנו צריכים לקבל את המצווה הזאת, את הציווי הזה.

שאלה: כתוב ""ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו." מה הקשר?

מה הקשר אני לא יודע, אבל אני יודע שאם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל האגואיסטי שלנו ובמקום לאהוב את עצמנו, במקום לאהוב לקבל, להיות למעלה מאחרים, לאהוב לקיים את הטבע האגואיסטי שלנו, אנחנו מעדיפים להיות בכוח האהבה, החיבור, ההשפעה, הנתינה בינינו, אז אנחנו רוכשים בזה את הטבע השני, את הטבע של הבורא, ומגיעים למצב שנקרא "מטרת הבריאה". 

שאלה: אפשר להסביר את העיקרון של העבודה "כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט"?

לפעמים אנחנו מגיעים מכלל לפרט, לפעמים מפרט לכלל.

תלמיד: מה הפרט ומה הכלל?

"ואהבת לרעך כמוך" ו"אהבת הבורא".

תלמיד: אז הפרט זה "ואהבת לרעך כמוך" והכלל זה "אהבת הבורא"?

כן.

תלמיד: "ואהבת לרעך כמוך" זה אמצעי ו"אהבת הבורא" זו המטרה?

נכון.

תלמיד: מה אומר העיקרון שאין חילוק אם להתחיל מהכלל לפרט או מהפרט לכלל?

זה כנראה תלוי בנשמה, במצב שבו העולם נמצא.

תלמיד: לא הבנתי.

נלמד.

תלמיד: מבחינה מעשית, כשאדם רוצה להתקרב למטרה, יש הרבה עצות כדי להגיע לאהבת הזולת - ביטול, גדלות החברים, שפלות עצמי, לתת מתנות.

כן.

שאלה: על מה כדאי לאדם להסתכל כדי להתקדם נכון? עכשיו אני מתעסק בביטול, עכשיו מתעסק במתנות לחברים, עכשיו אני מתעסק בלראות את גדלותם.

לא יודע, אנחנו עכשיו לא לומדים איך לקיים בפועל "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו לומדים את הדבר בכללות.

שאלה: האם "ואהבת לרעך כמוך" זאת פעולה או תוצאה?

"ואהבת לרעך כמוך" זאת תוצאה מהמאמצים שלי לקיים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: איך אני שומע על "כמוך", איך אני מתחיל להתייחס לאנשים?

עוד לא הסביר את הדברים האלה. כמו שאתה אוהב את עצמך, כך תאהב את השני. הוא מדבר על מידת האהבה שצריכה להיות אותה מידה. אבל כשאני אוהב את החבר שלי בגלל שהוא אוהב את הגלידה שאני אוהב והשני לא אוהב את הגלידה, זה לא אומר.

תלמיד: מי זה "לרעך" שהתורה מצווה אותי?

כנראה שהמעגל הזה מתרחב עד שמגיע לכל באי עולם.

שאלה: אם הוא חבר שלי, אז כתוב שהוא קרוב אלי. כלומר הציווי הוא רק לאהוב את מי שקרוב אלי?

עוד נדבר מה זה נקרא "לרעך". תקבלו בינתיים מה שכתוב. "ולדבקה בו".

שאלה: מה זה אומר להידבק בבורא בשלמות?

כנראה שבסוף התיקונים אנחנו צריכים להידמות לבורא לגמרי.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו מרוויחים מהפעולות של החברים או החברות. למה אנחנו צריכים להרגיש בושה?

אלה דברים פרטיים, אנחנו לא נכנסים לקיום המצווה הזאת.

המצווה "ואהבת לרעך כמוך", כוללת את כל המצוות בתורה. היא כוללת את כל היחסים שלנו לדומם, לצומח, לחי, למדבר. כל הטבע כולו, כולו נמצא בתוך המושג "אלהים". ואנחנו כך נצטרך לקבוע את היחס שלנו לאלוהות בכל הפרטים שיהיו ובזה שאנחנו משנים את עצמנו ומגיעים גם להידמות לאלוהות. כמו השם שלנו, "אדם", מהמילה דומה לבורא.

שאלה: כתוב "עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע". מה זה אומר לא ללכת באמצע?

לא לקיים וכן לקיים וככה וככה אלא להחליט במידה שאנחנו מבינים ומסוגלים ומרגישים ללכת לכיוון לאהוב את הזולת.

תלמידה: איך להבין לא ללכת באמצע - בעשירייה?

זאת אומרת שאני קצת אוהב וקצת לא אוהב. אנחנו צריכים לאהוב אחד את השני בצורה שלמה. זה בינתיים, אחר כך אנחנו נברר את כל הפרטים שיש בחוק של אהבת הזולת.

שאלה: אמרת עכשיו שבכלל של "ואהבת לרעך כמוך" נכלל גם יחס האדם לכל הדומם, צומח והחי. מה הקשר?

כי זה כולל את כל הטבע. אלה כל דרגות האהבה, של דומם, צומח, חי. כמו ילד קטן, איך הוא אוהב משהו? כמו חיה קטנה, כמו תינוק. ככה זה.

שאלה: האם המצווה הזו מתקיימת בכל דרגות ההתפתחות?

המצווה הזאת מתקיימת בהדרגה, וצריך לקיים אותה בהדרגה, במידה שבה אנחנו מתבגרים, מבשילים.

תלמידה: מתי היא מתקיימת במלוא שיעורה?

בגמר התיקון.

תלמידה: אתמול קראנו במאמר, בכל אופן כך אני הבנתי, שכשאנחנו שמים בצד את כל העסקים המדומים, הדבר היחיד שנשאר לנו זה לראות ששום דבר לא חסר לחברים שלנו, ושהם מקיימים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו. ששש מאות אלף נשמות מקיימות את המצווה הזו. איזה חיסרון יכול להיות לחבר?

שום חיסרון, בכלל.

תלמידה: אז מה העבודה שלי?

לא נשארת לך עבודה, כולם נמצאים בגמר התיקון.

תלמידה: אז למה הרב"ש התכוון במאמר, כשהוא כתב שהדבר היחיד שנשאר זה לראות שאין חיסרון לחבר.

אני לא יודע למה הוא התכוון, אם כולנו בגמר תיקון, שום דבר אחר לא יכול להיות שם.

ולדבקה בו

"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?

ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה."

אם אנחנו עושים את הכול בעל מנת להשפיע, אז אנחנו לא מרגישים את עצמנו כמקבלים מהבורא, אלא ממש נמצאים עימו בשותפות. ואז אנחנו עוברים מהמאמר של "אהבת ה' ואהבת הבריות", למאמר "הערבות".

"אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.

ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.

עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.

ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.

ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות".

אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה.

וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין"."

שאלה: "אהבת לרעך כמוך", מקבלים את האהבה כחולשה.

אני לא יודע איפה מקבלים אהבה כחולשה. אני חושב שאם אדם אחד יכול לאהוב אדם אחר, זה מראה על הכוח שלו. אם הוא יכול לחשוב על האחר, לדאוג לאחר, אם הוא לא מפחד מהאחר, ומגלה לו את החיבה שלו. אני חושב שזה בכלל לא סימן לחולשה, אלא של כוח, לאהוב את הזולת.

תלמיד: כשאנו מראים את האהבה שלנו לאנשים אחרים, כשאתה מראה אהבה למישהו הוא מקבל את זה כחולשה, ונעשה יותר ויותר אגואיסט.

אז אל תיתן. אתה צריך לדעת עם מי יש לך עסק כדי שדרך הפעולות שלך הוא לא יפול עוד יותר לתוך השפלות של האגו שלו.

בקטע שקראנו עכשיו אנחנו יכולים לראות איך בעזרת שני החוקים האלה של אגואיזם ואלטרואיזם, אפשר לחלק את כל החברה האנושית, ואת כל מעשי האדם בקטגוריות שונות.

שאלה: כשאני אוהב את עצמי זה דבר אגואיסטי, אבל לאהוב את הזולת זה מעיד על תכונה נגד הטבע. כשאוהבים את הזולת, האם זה אומר שאני אוהב את עצמי ?

נצטרך לברר את זה, אבל ודאי שיש אהבה רוחנית, שבה אתה באמת אוהב את הזולת, ויש אהבה גשמית, שבה אתה אוהב אותו מפני שטוב לך. לא בגלל שאתה רוצה לגרום לו משהו טוב, אלא בגלל שאתה רוצה לגרום טוב לעצמך. זה ההבדל.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה" מגיעים לדרגה של השפעה לזולתו. מה זה אומר שסגולה היא טבעית בעסק התורה?

שיש בטבע כוח, ואם אדם משתדל להגיע לעל מנת להשפיע לזולת, הוא מקבל את הכוח הזה מהטבע, ומשתנה.

תלמיד: הטבע הזה לא קשור לטבע שאנחנו נולדים בו, נכון?

ודאי שלא, הוא הפוך, זה הבורא.

תלמיד: וכשמסבירים את זה לאנשים אפשר להגיד שבטבע יש כוח מיוחד?

אתה יכול לקרוא את המאמר הזה, ולהסביר מה שאתה רוצה.

שאלה: התכלית של ההתפתחות זה "לדבקה בו", דבקות. כלומר, להגיע יותר ויותר למצב שהמציאות היא "אין עוד מלבדו, טוב ומטיב".

כן.

תלמיד: האדם, ככל שהוא מתפתח הוא מגלה כל פעם את השליטה האבסולוטית של הכוח העליון. הוא עשה, הוא עושה, הוא יעשה, הכול.

כן.

שאלה: מצד שני, הוא צריך להיות שותף. ושותף לא נשלט טוטלית.

ודאי שלא.

תלמיד: אז איך זה עובד ביחד?

זה עובד יחד, אחד מבקש והשני נותן. האדם מבקש כוחות לבקש, לממש את חוק ההשפעה, את חוק הקשר הכללי, והבורא עוזר לו, ונותן לו כוחות.

תלמיד: אז התכלית הפרקטית של העבודה, היא רק להגיע למצב שבבקשה עצמה, שם אני מגלה את השותפות?

כן.

שאלה: לאהוב אנחנו יכולים רק דרך גילוי הרע בינינו, ואז כשמתעלים מעל זה?

כן.

תלמיד: אבל כשמפיצים, כמובן, שאי אפשר להתחיל מזה?

רק בהדרגה. בטח שאי אפשר מיד.

שאלה: תרי"ג המצוות הן פרטים שקודמים לכלל?

כן.

תלמיד: את הפרטים האלה אנחנו לא מבדילים בעבודה שלנו?

לא.

שאלה: אם אדם מתקדם בדרך, ומבין שאהבה עצמית היא הדבר שהוא שונא, שמפריע לו מלהתקדם בדרך, אז יכול להיות שאז המשפט "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זה שהוא כבר מבין לא להתנהג עם החברים באהבה עצמית?

כן.

שאלה: כשנכנסים לערבות חדשה עם החברים כמו שהרגשנו פה ב"ואהבת לרעך", ברור שזו דרך ארוכה. איך אפשר לבקש מהבורא סיוע, העצמה?

לא משנה. תבקש כמו שפעוט מבקש, למרות שהוא רק צועק ההורים מבינים אותו, הם יודעים למה הוא צועק.

שאלה: העשירייה היא הבורא. היחס של האדם לעשירייה קובע את היחס שלו לבורא. האם האדם צריך להגיע להרגשה כוללת של העשירייה מעל כל הפרטים, וכשנולדת בו ההרגשה הזאת, הוא כביכול מקיים את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" של העשירייה?

כן.

קריין: פסקה "ובזה נמצא הנברא.."

"ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו"."

אם האדם הולך לפי הכללים האלה ורוצה להתקרב לאהבת הזולת, אז אותם הצעדים שהוא עושה מביאים אותו למצב שהוא נכלל בזולת, והזולת נכלל בו, והוא מרגיש את הבורא בתוך כלל הנבראים.

שאלה: אני מרגיש בעיה בקריאת המאמר הזה. אקדמאית אפשר להבין אותו, אבל כדי להתקשר אליו רגשית צריך שנרגיש מה זה "ואהבת לרעך כמוך".

מה אני אעשה לך?

תלמיד: אני מרגיש, שכל השאלות מכוונות קודם בלהבין מה זה. ובלי זה אי אפשר להרגיש את השאלה ואת המהות של המאמר כמו שבעל הסולם מציג את זה. לכן קשה קצת להתקשר למאמר ולפעול איתו. צריך להתחבר רגשית למצווה הזאת, להבין מה זה אומר, ולמה זה העיקר ולא ההתקרבות לבורא. המאמר דורש הכנה מאוד עמוקה, כדי שאפשר יהיה לעבור אותו יחד עם בעל הסולם.

תראה, פעם ראשונה, שנייה, שלישית, אין לנו ברירה. אנחנו עוברים כמו שעוברים. ואחר כך, נקווה שכבר נהיה יותר קרובים לקיום הכלל הזה ונבין יותר גם בצורה ישרה וגם צורה הפוכה.

מה לעשות, מה אתה מציע?

תלמיד: אני מציע שאם זה בגדר האפשרויות שלנו, קודם כל נעמיק קצת יותר מה המצווה הזאת, מה זה אומר מבחינת התורה, קצת יותר רקע על הדבר הזה.

אני לא יודע מה להגיד. מה זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך", לאהוב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך. אתה יכול לפרש את זה, תכתוב לי עד מחר לפחות דף או שני דפים, איך אתה מבין את זה, את אהבת הזולת.

תלמיד: זה מה שאני אומר, שאולי צריך היה תיאורטית, לקרוא את כל הפרטים של מצוות התורה.

לא. אתה רק תתבלבל.

תלמיד: כשבעל הסולם כתב את זה, הוא כאילו ניגש כבר למישהו שהוא מרגיש ומבין את זה ומתלבט בתוך עצמו איך לפעול עם המצווה הזאת. איך אנחנו יכולים להתחבר לזה רגשית ולעבוד עם המאמר?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו בצורה רגשית ולהגיע להרגשה, מה זה נקרא "אהבת הזולת". כמה היא חסרה לי, כמה אין לי אהבת הזולת, וכמה אני צריך להגיע אליה ובהתאם לזה, איך אני מתקרב לזה.

שאלה: אני מבין שמצווה זה חוק שעומד מעל הכול?

נכון.

תלמיד: ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי לממש את החוק הזה.

לפי רצונך, לפי הנתונים שבך, אתה צריך להשתדל לקיים את החוק.

תלמיד: מה היחס של מקובל לחוק, לאן הוא צריך להגיע?

החוק בשבילו זו חובה שהוא צריך להשתדל לקיים אותו, לצייר לעצמו כמטרה ובמשך החיים להגיע לזה.

תלמיד: כי חוק זה דבר שהוא מעליך.

אבל לקיים אותו זה בידיך.

תלמיד: ואז היחס שלך לחוק משתנה?

החוק נשאר חוק, רק שהוא נעשה עכשיו בידיך, אז אתה מקיים אותו ברצון שלך ובדבקות, באהבה.

תלמיד: זאת אומרת שאתה אפילו רוצה לקיים אותו, אתה מגיע להסכמה ואתה רוצה שהחוק הזה יחיה?

כן.

תלמיד: זה יחס נכון?

כן, ודאי

שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו

"ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה". ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.

ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל ב"שלא לשמה", כמו"ש הרמב"ם: "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה".

...הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."

זאת אומרת "ואהבת לרעך כמוך", זה כמו שהאדם אוהב את עצמו, כך הוא צריך להגיע לאהבת הזולת.

אין ספק שהאדם אוהב את עצמו, וכמה שיסובב את זה, בכל זאת האהבה שלו לעצמו נשארת, ואין שום צורך למחוק משהו, או להסתיר, אלא לקיים ב100%, את מה שהתורה דורשת מאיתנו. רוצים או לא רוצים, זה גמר התיקון של האדם, ואז אנחנו שוב חוזרים למערכת אדם הראשון.

שאלה: למה בכל זאת יש חלוקה שמאהבת חברים מגיעים לאהבת הבורא, בסעיף הזה כתוב שהם אחד ממש. משום שזה מחוץ לעצמו?

אם אהבת הזולת היא באמת מתקיימת באדם והוא יכול להגיע אליה, אז הוא מרגיש שבאותה המידה הוא מתקרב לבורא. כי בשבילו לאהוב את הזולת או לאהוב את הבורא זה אותו דבר. דווקא כאן אנחנו מבינים כמה האגו שלנו עוזר לנו להגיע לאהבת הבורא ולאהבת הזולת ולהבדיל ביניהם ולחבר בין שניהם.

תלמיד: אמרת להפריד ביניהם ולחבר, אז יש חלוקה.

אם אתה עדיין לא מגיע לקיום ואהבת לרעך כמוך בצורה שלמה, אז ודאי שיש הבדל איך שהוא מתייחס לבורא ואיך שהוא מתייחס לזולת, אבל אם הוא מגיע לתיקון השלם ביחס שלו לזולת, אז אין שום הבדל בין היחס שלו לכל האנושות ולבורא.

שאלה: למה הכלל המרכזי בתורה הוא לא ואהבת את הבורא כמוך?

אתה לא מסוגל לגשת לזה ולכן כך זה כתוב. אבל באמת אין הבדל, כול מה שנמצא מחוץ לגופו היינו לרצונו של האדם, לא נמצא בטבע שלו.

שאלה: נשמה, לב, בכל מהותו, מה זו החלוקה הזאת?

לב זה לב, זה איפה שמרגישים, זה לא סתם לב, זו לא המשאבה שנמצאת בגוף. זו הרגשה שבלב, בנפש, ואנחנו מרגישים מחוץ לנו. אלו שלוש נקודות שבהן מרגישים את היחס שלנו כלפי מה שמחוץ לנו.

תלמידה: הלב אלו הרצונות, הנשמה נמצאת בינינו, ומה זה כל מהותו?

לא צריך לסווג את זה כך. עוד נדבר על זה כשזה יתבהר, ואז נעשה סדר בהגדרות שלנו.

שאלה: מה זה אומר שאת הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, מלמדים אותם לעבוד מיראה ומגלים להם רז זה מעט מעט, שיעבדו בנחת?

אלו דרגות הרצון לקבל שיש בכל אדם, גברים, נשים, לא חשוב. דרגות הרצון לקבל שבאדם הן גדלות במשך שנים וגלגולים, לכן כך הם מסתדרים.

תלמידה: מה זה אומר להרגיל בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה?

ללכת איתם לאט לאט, אין ברירה, כמו שאנחנו.

תלמידה: האם יש דרך אחרת חוץ מלהרגיל בנחת ולאט לאט?

לא. אם הייתה, אז היינו שומעים וקוראים על זה.

תלמידה: הדרך שאנחנו עכשיו עוברים בה בלימוד יחד איתך, בעשיריות, פה בשיעור כל יום, האם זה נקרא בנחת, לאט לאט?

כן. אנחנו לא מכתיבים לאף אחד מה לעשות אלא רק מסבירים. ככל האפשר מסבירים לכל אדם מה עליו לבצע, והוא מתוך הביצוע שלו יתחיל להבין על מה מדובר.

קריין: אנחנו בכותרת "מדוע לא ניתנה התורה לאבות".

כאן כבר מתחיל להיות היחס בין התורה, בין השיטה של איך לגלות את הבורא, איך להעתיק אותו לעצמו, לבין איפה כאן עניין הקבוצה, כל האנושות, ואיך אנחנו עושים את זה. זה דבר יותר פרקטי.

אבל האם העניין בכללות מובן?

שאלה: מה שהבנתי עד כה הכי טוב מכל המאמר זה את הזוהמה של האהבה העצמית והקבלה העצמית, שאדם נולד בהמה, הכי רחוק שרק אפשר מהשורש, הפוך לחלוטין. מה שלא הבנתי, מה הוא עושה כדי להתחיל לזוז משם. הרמב"ם כותב שיש שיטה מלא לשמה לשמה, לאט לאט. משיא הבהמיות הוא צריך להגיע עד לאלוהות, להשתוות עם האלוהות באהבה לזולת.

כן.

תלמיד: איך הבהמה הזאת תתחיל לעלות? מה היא צריכה לעשות?

מה לעשות? להתחבר עם החברים שדומים לו, ויחד איתם באיש את רעהו יעזורו להתחיל לדחוף את עצמם לתיקון השלם, המשותף.

שאלה: שמעתי שאמרת ששותפות היא שאחד מבקש והאחר נותן. מצטייר שכל הבעיה שלנו היא שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות משהו בעצמנו. לעומת זאת אנחנו כל הזמן צריכים להשתדל לעשות פעולות כדי שהמאור יבוא וישפיע עלינו להתחבר, להיות דוגמה.

אבל אנחנו צריכים להשתדל?

תלמידה: כן, כך כתוב.

אז אלו הפעולות שלנו.

תלמידה: האם ההשתדלות הזאת צריכה להיות מלווה כל הזמן בבקשה?

האם את צריכה לפנות לבורא?

תלמידה: כן.

אם כן, אז זו בקשה.

תלמידה: כלומר כל השותפות הזאת היא שבכל פעולה נרצה להיות בבקשה, ונרגיש שאנחנו רוצים שרק הבורא הוא זה שיפעל עלינו.

כן.

שאלה: בתחילת העבודה אנחנו מבינים שיש איזה כוח שאנחנו קוראים לו כוח עליון וכדי להידמות לו אני צריך לעבוד עם החברים, להגיע לאהבה כלפיהם.

כן.

תלמיד: ולאט לאט מגלים שבעצם דרך החברים הבורא פועל עליי. האם צריך בן אדם בכלל שלומד חכמת הקבלה לפתח תכונה כזאת כאילו לדבר דרך החברים עם הבורא, להיות דו-שיח איתו?

ודאי, מה השאלה? אלא עם מי הוא ידבר? יש עוד עם מי לדבר?

תלמיד: לכן אני שואל איך לעשות את זה?

אנחנו לומדים שאחרי כל חבר נמצא הבורא, שאדם צריך כך לתאר לעצמו ולפנות לבורא, כי אין מה לפנות לחבר, אין חבר, תראה איך שהרב"ש כותב על כך.

תלמיד: אז בסופו של דבר יוצא שדרך קיום המצווה עם החברים אני בונה אותו כלי כלפי הבורא?

כן, ודאי.

שאלה: חבר שואל מדוע אנחנו לא מתמקדים במה שהילל הנשיא אמר: "מה ששנוא עליך אל תעשה", זה יותר ברור ופרוס לפני האדם מאשר פעולת האהבה?

כן, אבל אני חושב שברור לנו שאסור לנו לעשות משהו שהוא לא לטובת הזולת. זה ברור, אנחנו מדברים מעל זה.

שאלה: מתעורר אצלי רצון לדבר על הפרקטיקה של העבודה הזאת, וממה שקראנו על העבד העברי, יש לי עכשיו כרית, עכשיו אני צריך להחליט אני אשן עליה, או אני אתן אותה לחבר?

את זה אנחנו עוד לא יודעים לפתור.

תלמיד: אבל דוגמאות כאלה, איך באמת אדם עושה פעולות שמזיזות אותו?

הוא חייב לפחות בצורה מעשית לקיים את המצווה ואהבת.

תלמיד: אז איך מתקדמים לקיים את המצווה הזאת מהמקום שבו אני רק חושב על עצמי למקום שאני קצת יותר חושב, ויותר חושב איך עושים פעולות?

אני לא יודע, תתחיל לחלק מה שיש לך לאחרים. אני לא יודע מה להגיד לך. לשאלה שלך פרקטית אין לי תשובה, אנחנו לא מקיימים את הדברים האלה בינינו, בינתיים.

תלמיד: אני לא מדבר על מצוות מעשיות, איזה פעולות אפשר באמת לעשות כלפי החברים בשביל להזיז את עצמי מהנקודה שאני אגואיסט מוחלט לזה שאני קצת פחות?

לבדוק איפה אתה יכול לעזור להם, פשוט מאוד, בלימוד, בהכנת המקום ללימוד, בהכנת הסעודה, בזמן הסעודה, תראה איך אתה יכול לעשות.

תלמיד: בפועל יש אולי כמה שעות ביום שאני בשיעור או בסעודה ויכול לעשות דברים פיזיים, רוב היום אני עם עצמי, לבד, איפה שם אני יכול לעשות דברים?

תחשוב על זה. יש מצוות במעשה יש מצוות בכוונה.

שאלה: בעל הסולם כותב לנו שיש חוק שבגלל ששורשנו בבורא והוא השפעה, הוא משפיע על כך מגיע לנו צער ושפלות בכל קבלה מזולתו.

כן.

תלמיד: למה כל העולם לא מרגיש את הצער ושפלות אלא מטרת כל העולם זה דווקא להרוויח על חשבון זולתו לא מרגישים שום צער ושפלות מזה?

בני האדם לא רוצים לשנות את מהות הפעולה אלא רוצים לשנות את התוצאה מהפעולה.

שאלה: אבל למה כתוצאה מזה שהם פוגעים בזולת הם לא מרגישים את הצער שהוא כותב פה עליו?

הם לא מרגישים את הזולת לכן הם לא מרגישים את הצער.

שאלה: לגבי המימוש של הכלל ואהבת לרעך כמוך, מה הסדר במימוש, כי האם קודם "בני ברוך" צריכים להגיע לזה ואחר כך את העולם?

כן, ודאי.

תלמידה: הרי אתה אמרת בהתחלת השיעור שהעולם מוכן.

העולם לא מוכן לשום דבר, העולם מוכן רק לזה שעד כמה שאנחנו מסוגלים להתייחס אליו. ולא יותר. יש לנו עוד מה לעבוד.

תלמידה: כשאתה אומר אנחנו זה "בני ברוך"?

כן.

תלמידה: כמה צעדים אנחנו עשינו בכנס? והמשך הימים האלה שהם גם?

אנחנו די התקדמנו. אני חושב שבחורף כשאנחנו נגיע לחורף עם הלימוד שלנו ונתחבר שם בעזרת ה' בכנס אנטליה בטורקיה, אז אנחנו כבר נהיה מוכנים להרגשת תחילת התוצאה מהחיבור בינינו.

(סוף השיעור)