שיעור 12.02.16 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר 'כתבי רב"ש', כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", עמ' 110
מאמר: "וכאשר יענו אותו"

"הנה כתוב, "וכאשר יענו אותו, כן ירבה, וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל" (שמות א'). משמעות הפסוק, משמע "וכאשר יענו אותו", היינו בשיעור ש"יענו אותו", כן באותו שיעור "ירבה ויפרוץ". נראה, כאילו זה תנאי, שאי אפשר להיות פריה ורביה בעבודה, מבלי שיש מקודם התשתית של עינויים.

ולהבין את הנ"ל, צריכים לדעת את העיקר שלנו, היינו מה היא מהותינו. וכפי שמבואר בהקדמות, היא רק הרצון לקבל שלנו. ובטח מה שהרצון לקבל ממלא את מבוקשו, המילוי לא נקרא עבודה, כי עבודה נקראת מה שמקבלים עליה שכר.

זאת אומרת, עבודה נקראת פעולות מה שהאדם מוכן לוותר עליהם, והוא עושה אותם, רק מטעם אין ברירה, היות שהוא משתוקק לקבל איזה שכר. ושכר נקרא, לדבר שמשתוקק. וכל חפצו ורצונו הוא לדבר זה. והשתוקקות אמיתית נקראת, שדבר זה נוגע ללבו, עד כדי כך, שאומר "טוב לי מותי מחיי", אם לא תהיה לו האפשרות להשיג. נמצא, שאם אין לו עינויים ומכאובים, בזה שחסר לו את הדבר, למה שהוא משתוקק, אין זה נקרא השתוקקות." זה ההבדל, האם אנחנו סובלים מזה שכואב לנו משהו או שאנחנו סובלים מהמטרה. זה נקרא ייסורי אהבה, שאנחנו מחליפים את הייסורים הגשמיים למיניהם, לא חשוב איזה, על ייסורים להשיג את המטרה. זה אחרת לגמרי, כי על ייסורי אהבה אף אחד לא יוותר, כי לפי זה מרגישים את ההשתוקקות והנטייה ואחר כך את מה שמקבלים, זה נמדד לפי הייסורים. "ובשיעור היסורים, כך היא נמדדת מידת ההשתוקקות שלו.

לכן יוצא לפי זה, אם האדם רוצה לקבל איזה מילוי, מוכרח להיות לו מקודם חסרון. כי אין אור בלי כלי, ואין יכול למלאות עם משהו, אם אין חסרון. כדוגמת, אין אדם יכול לאכול בלי תאוה, ולהנות מהמנוחה בלי עייפות.

לכן, אם אין האדם סובל יסורים, ממה שהמצרים שבתוך גופו מצערים אותו, אם הוא לא רוצה לשמוע בקולם, וללכת בדרך שהיא לא לרצונם, כי שורש הקבלה שבאדם, הנקרא "אהבה עצמית", הוא בחינת מצרים, כי הגם שיש הרבה אומות, שבאופן כללי נקראות "שבעים אומות", שהם הלאומת דקדושה, שהם ז' ספירות, וכל בחינה כלולה מעשר, זהו המספר של ע' אומות. ולכל אומה יש לה תאוה משלה המיוחדת לבחינתה.

וקליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".

ויש לדייק בזה שכתוב "מן העבודה" שתי פעמים. צריכים לפרש, שכל האנחות היו מן העבודה, היינו שלא יכלו לעבוד לשם שמים, אלא היו היסורים שלהם, היינו מזה, שהעבודה שהיו עושים, לא היו יכולים (לעשותה) לשם שמים, מסיבת קליפת מצרים. ומשום זה כתוב שתי פעמים "מן העבודה":

א. שכל אנחות לא היו על שום דבר, שהיה חסר להם, רק דבר אחד היה חסר להם, זאת אומרת, שלא היו רוצים שום מותרות ושום שכר, רק החסרון שלהם, שהיו מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו לעשות שום דבר לשם שמים, שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון להשפיע נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו. וזה נקרא, שהיו רוצים קצת אחיזה ברוחניות.

ב. "מן העבודה" השני, בא ללמד "ותעל שועתם אל אלקים", זה שהאלקים שמע נאקתם, היה מזה, שביקשו רק עבודה. ולזה בא לרמז "מן העבודה" השני. נמצא, שכל הגלות שהרגישו, היה רק מזה, שהיו תחת שליטת קליפת מצרים, ולא היו יכולים לעשות שום דבר, שיהיה רק בעל מנת להשפיע.

הנה בזהר (שמות דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, בוא וראה, שכך הוא, כמו שאמר רבי יהושע דסכנין, כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" ומיד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם"."

שאלה: מה זה השר שלהם בעבודה?

מה זה נקרא מצרים?

תלמיד: המקום הצר.

מצער, כן. התקופה שאדם מגיע למצב שמצערים אותו, נקראת תקופת מצרים. בשביל מה זה? כדי שיברח, שירצה להתעלות מעל הרצון לקבל שלו, מעל האגו, שייצא מהגלות לגאולה. הוא לא יוצא מיד לגאולה, הוא רק קופץ קצת למעלה, מעל מצרים, ואז הוא קובע שמוכן להתקשר "כאיש אחד בלב אחד" וכולי, כדי לקבל כוח תיקון שנקרא "תורה" ואז הוא יודע להשתמש בו.

תלמיד: ומה זה ה"שר"?

השר זה מי שמצער את האדם.

סדנה

מה זה "אחור וקדם צרתני"? אתם כבר לעסתם את זה היום מספיק.

מה זה נקרא "צרתני"? כשהבורא עושה ציור, איזה ציור הוא עושה לנו?

על ידי איזה פעולות אני מתחיל להרגיש שהבורא מוליך אותי? על ידי איזה סגולות, או משהו, איך להרגיש שהבורא מוליך אותי, ברצון, בלב, במחשבות במוח, בכל מה שאני עושה, לפני שאני חושב, לפני שאני עושה כל תנועה בכל רמה, מחשבה, מעשה, רצון, שאני מקבל הפעלה, שיש כוח המפעיל הפועל בנפעל.

אני הנפעל והוא כוח הפועל, איך אני מגיע למצב שאני מרגיש הפעלתו, איך שהוא מפעיל אותי? זה נקרא לגלות "אני הראשון".

אז כל ההתפתחות שלנו היא לגלות שהבורא מוביל אותנו בכל רגע ובכל מקרה, בכל וכל, גם במוח וגם בלב. אם אנחנו משתדלים ומתקדמים, כך אנחנו מגיעים לתכלית הבריאה, שתכלית הבריאה היא שהבורא יתלבש בכל הרצונות שלי ובכל המחשבות שלי ואני והוא נהיה דבוקים גם במחשבה וגם ברצון יחד. זאת תכלית הבריאה.

אם אנחנו עדיין לא נמצאים בתהליך כזה, או שאני לא מגלה אותו מפני שאני נמצא בניתוק ממנו, או שאני מתחיל לגלות אבל לא כל כך מבין, לא כל כך מרגיש, לפעמים כן, לפעמים לא, יש איזה חיבור אבל החיבור הוא לא טוב, וגם משתנה, נכנס, יוצא, אז זה נקרא "חיבור אחור באחור".

כל המגמה צריכה להיות להגיע לחיבור השלם, פנים אל פנים. אבל לפחות חיבור אחור באחור, שאני איכשהו מגלה, לפעמים כן, לפעמים לא, שהוא עושה, ואני לא רוצה, וכן הלאה.

איך אני מגלה לפחות פעולות כאלו של הבורא בי?

בהתקדמות שלנו כנראה שאנחנו לא יכולים לשנות את המעשים, אלא רק יכולים להכין את עצמנו נכון לקבלת המקרים שעוברים עלינו. ובאיך שאנחנו מקבלים אותם, תלויה כל צורת העולם שאנחנו מגלים. זאת אומרת, מה שמתגלה, זה מתגלה מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה כנראה שלפי הרשימות, והרשימות האלו יוצאות לפי התהליך, לפי דרגות העביות שלהם, חיבור ביניהם וכן הלאה.

אלא מוטל עלינו דווקא בחלק הקטן בסך הכול, בחלק האחרון של ההתפתחות של כל הרשימות האלה, לקבוע את היחס שלנו בהכרה, בהבנה להתפתחות הרשימות שהן מביאות לנו את צורת המציאות, צורת הקיום, צורת העולם. ואז אנחנו, ביחס להתגלות הרשימות, קובעים את המצב שלנו, או שאנחנו מנוגדים לבורא או שהולכים עמו פנים בפנים.

יוצא שכל העבודה שלנו זה הכנתנו לגילוי הרשימות.

אז איך אנחנו מכינים את עצמנו לגלות את הרשימות בצורה נכונה? מה זה נקרא הצורה הנכונה? כנראה שזה לא שאנחנו בורחים מהצרות דווקא ונמשכים לתענוגים בדרגת הבהמה, אלא אנחנו צריכים לתת כאן צביון מקומת האדם.

איך אנחנו מכינים את עצמנו, זאת אומרת באיזו צורה איכותית אנחנו מכינים את עצמנו, כדי לגלות את הרשימות בצורה כזאת שנרגיש שאנחנו באמת מתפתחים יחד עם תקוות הבורא אלינו?

תלמיד: נקרא קטע מעניין מ"פרי חכם שיחות", זה אמור להיות של בעל הסולם.

מה זאת אומרת, אמור להיות?

תלמיד: אמור להיות, כי יש ספק לגבי הספר הזה, אם באמת השפה היא נטו של בעל הסולם, "פרי חכם שיחות".

יכול להיות שיש שינוי קטן בשפה עצמה, בסגנון, טיפה משהו.

תלמיד: זה נראה השפה של בעל הסולם.

הרעיון בטוח שלו. רוב החלקים האלה מצולמים אצלי. יש צילומים גדולים שבעל הסולם כתב כך וכך, וכך וכך, דפים כאלה גדולים. זה מצולם אצלי. אפשר לבדוק. אבל עד שאתה מוצא את זה, לזה ממש צריכה להיות תוכנה. יש לי שמונים דפים כאלה גדולים ובהם צילום של כתב ידו של בעל הסולם, כתב קטן כזה ממש, משם לקחו את החומר לספר השיחות.

"אלא כל מחשבה דקה מן הדקה, הבורא ית' שולחה למוחו של אדם, והוא כח התנועה של אדם, של בהמה וכל החי. דהיינו, ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה אחת, ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מדתה, כמו ששולח מטר על פני האדמה, והאדמה אינה מסוגלת להרגיש מי ששולח אליה את המטר, כן האדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מח הדמיון שלו, וכיון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו, ובזה תבין שלית מחשבה תפיסא ביה, הטעם פשוט, מפני שהבורא לא יעלה ברצונו, לשלוח אלינו מחשבה כזאת, שתהיה מוכנה להשגתו.

אבל ערך בשבילנו סדר מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, מחויב האדם סוף כל סוף, להשיגהו בשיעור אמיתי שזה סוד, (שמואל ב יד יד) "לבלתי ידח ממנו נדח"."

ודאי שכל המחשבות, כל הרצונות, כל הפעולות שאנחנו מבצעים, הם כולם על ידי הפעלה צמודה, פשוטה, ישירה מלמעלה, מאותו הכוח העליון. ולכוח העליון הזה ישנה רק מטרה אחת, שאנחנו לאט לאט נגלה בהתפתחות ההדרגתית שלנו, במאמצים שלנו, ונפתח את ההרגשה והשכל להתחיל להכיר שזה הוא שפועל בנו. אבל כשאנחנו הולכים להכיר שהוא פועל בנו, אנחנו גם לומדים את הפעולות שלו, שהוא מבצע בנו, את המחשבות שלו, למה הוא עושה את זה, את סדר ההתפתחות של הפעולות והמחשבות שעוברות בנו, ואז אנחנו נעשים כמוהו.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לתפיסה הרגשית של כל מה ששמענו ממך היום בשיעור, ולא כאיזה לימוד או חכמה?

אני לא יכול למסור לך את הרגש שלי, אתה צריך לפתח אותו לבד. אני נותן לך נתון מסוים, מעורר בך איכשהו, בעלמא חיסרון לזה, שתדע שאתה נפעל, שאתה בינתיים או חמור או מחמר, אבל אתה שמזדהה בינתיים עם החמור, צריך לגלות לפי הציור הזה, מיהו שפועל, שמפעיל אותך, ואיך להגיע, איך להתקרב לזה, להיות כמה שיותר קרוב לאותן הפעולות שהבורא עושה.

כאן יש המון שאלות. אני בינתיים בעולם שלי, מבצע את כל הפעולות הזוועתיות. הכול בכוונה על מנת לקבל, הכול בצורה רעה לכולם, ממש, ואם זה היה מגולה הייתי כל הזמן מתבייש. לא שאני עושה בפועל משהו רע לשני, אבל בכוונה, במחשבה, בטוח.

אז אני מקבל את זה מהבורא? או כן או לא, באיזו צורה, לָמה מחשבה מהבורא שמתלבשת בי, הופכת להיות למחשבה רעה ופעולה רעה, מה קורה כאן? אז אומרים, זו בדיוק ההתלבשות ברצון לקבל של האדם, ששם הוא מרגיש את עצמו, ששם זה מתממש בצורה הפוכה, זה ההבדל בין הבהמה לאדם. וכאן אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי לקבל את הפעלת הבורא בצורה נכונה, כי אתה לא יכול לסבול שרע לך, שאתה נמצא בגוף, ב"גוף" הכוונה היא במודעות, שהיא הופכת את הפעולות היפות של הבורא למשהו הפוך ואתה לא יכול לסבול את זה, כי כואב לך עליו, שזה קורה בך, שאתה בעצם הפוך ממנו בזה, הפנימיות שלך, המצפון שלך, שאתה תראה "מי אני, שכל דבר שאני מקבל ממנו שהוא כל כך יפה, כל כך נאור, והוא מתהפך בי לההיפך", וכן הלאה.

תלמיד: עכשיו אני כבר מתחיל לזהות, שבעצם בדרך יש רק סדרה של מכות.

לָמה מכות? את זה אני לא מבין, לָמה אתם מקבלים את זה כמכות? אלה לא מכות, זו השפלה, זו בושה, זה ויתור, ביטול לאגו שלנו, שאנחנו צריכים לעבור בצורה כזאת, רק אנחנו מרגישים את עצמנו שמתבטלים, שמבטלים אותו, שמוכנים לצאת ממנו, אחרת אנחנו לא יכולים להתנתק מהאגו שלנו. אם לא המכה, אני לא יכולתי לעזוב אותו, אז למה אלה צרות, למה זו לא שמחה? אני לא מבין, נניח שיש לי בגוף איזו מחלה, ועכשיו אני מקבל מכה והמחלה הזאת יוצאת. אני יכול להיות שמח או אני בוכה למה אני מקבל מכה? התרופה שמגיעה לנו, היא מגיעה בצורה כזאת, שאם המחלה יוצאת ממני, אני מרגיש רע. אבל אני צריך להיות שמח מזה או לא? נניח יש לך משהו רע בגוף והוא יוצא עכשיו, ואתה מרגיש נורא. מה לעשות? הייתה לי בעיה עם שן, הלכתי לעקור שן. אף אחד לא אוהב את זה, ושילמתי כסף, למה? על הצער? לא, על ההבראה. אז כך אנחנו צריכים להתייחס לְמה שהבורא מביא לנו, המכות, שעל ידי המכות האלה אנחנו יוצאים מהאגו שלנו, אז אני צריך לנשק את המקל.

אז למה אני סופר את החיים שלי כקבלת מכות? אני צריך להגיד שלחיים שלי זה רק תרופה, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

תלמיד: אז אני רוצה להגיע להרגשה הזאת שאתה מתאר, לא רק להרגיש את המכה עצמה.

באגו שלך, אתה רוצה להרגיש טוב בזמן שאתה נפטר מהאגו, איך יכול להיות?

תלמיד: להגיע להרגשה, לא באגו, להגיע להרגשה הזאת ככה, לראות את כל המציאות איך שאתה מתאר אותה.

בשביל זה אתה צריך לקבל כוח חיובי כדי לצאת מהאגו, ולהרגיש שכשאתה נפטר מהאגו זה טוב. זה נקרא ה"מאור המחזיר למוטב", תקבל אותו, על זה אין שום הגבלה לאף אחד. בבקשה. תתקשר לחברים, תמשוך מאור ויהיה לך מספיק כוח לכל דבר. והעיקר, מתי יבוא התענוג האמיתי באמת? כשאתה תרגיש שהבורא מלובש בך, וכל מה שאתה חושב ורוצה בא ממנו, הוא מפעיל אותך, זה נקרא "דבקות". איזה תענוג.

מה אתה מחייך, אתה מתאר לעצמך את העניין? זה לא רע, תאמין לי. אבל העניין הוא אחר, איך לא תקבל את התענוג הזה בעל מנת לקבל, שם זה קליפות ממש.

(סוף השיעור)