שיעור בוקר 06.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חג פסח תשפ"ג

התנאים לחיבור בעשירייה – קטעים נבחרים מן המקורות

mlt_o_rav_2023-04-06_lesson_hatnaim-lehibur-bekvutza_n1_p2_og6VsqxI

יש לנו לקט ממאמרים ומפסקאות של בעל הסולם ושל רב"ש על התנאים לחיבור בעשירייה.

אנחנו כבר למדנו, עוד לא מבינים אולי, עוד לא מרגישים עד כדי כך, אבל בכל זאת שומעים שכל התיקון שלנו הוא בחיבור בינינו. וככל שאנחנו מתקדמים, כך אנחנו מרגישים יותר שהחיבור הוא הפתרון, שהכול נובע משבירת הכלי של אדם הראשון שנעלם, שאבד הכוח הפנימי שהיה קושר את כולנו יחד כאיש אחד בגוף אחד, ועכשיו אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בחזרה.

הנושא הראשון הוא מטרת החברה.

מטרת החברה

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"." 

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה - א'" 1984)

אלו כביכול מילים פשוטות ושמענו אותן הרבה פעמים, אבל בכל זאת צריכים להגיע רגשית למצב שאנחנו נמצאים בסביבה, שאנחנו מרגישים את הפנימיות שלה, שכולה לא מתגלה סתם. אין כאן פוסטים על הקירות, אין לנו הרבה שירים, הרבה צעקות שבאמצעותם אנחנו אומרים לכולם מה אנחנו רוצים. אלא סך הכול אנחנו נכללים עוד ועוד באותה הזדמנות מיוחדת שמועברת לאנשים היחידים בעולם מתוך מיליארדי אנשים, ואנחנו מגיעים למצב שהבורא ישרה בינינו, שירצה לחבר אותנו כדי להתיישב בנו, למלא אותנו.

לכן אנחנו צריכים לחשוב עוד ועוד איך אנחנו מתאימים את עצמנו, איך נהיה מותאמים לצורה שהבורא מצפה מאיתנו, כדי שסוף סוף נתחבר, נתיישב כך אחד עם האחר, והוא כולו ככוח אחד יוכל למלא אותנו וכך נגיע ל"הוא ושמו אחד", שגם החיבור בינינו וגם הבורא יהיו מתאימים כאחד.

שאלה: מהו המצב של להיות בין גאווה ושפלות שרב"ש כותב עליו בקטע? מצד אחד צריכים להיות בשפלות, מצד אחר בגאווה, מהו קו האמצע בינינו?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו. כדי להיות מחובר עם החברים אני צריך להתכופף כלפיהם, להתחבר אליהם, לטפל בהם, וכך איש את רעהו יעזורו. אנחנו יכולים לבנות חברה, אומנם היא כוללת הרבה רצונות שבורים, רצונות שהם לא מחוברים, ואף אחד לא מבין את האחר, אבל אנחנו כן יכולים לעשות פעולות כדי שכוח הבורא שאנחנו נמשוך ישלוט בנו, ישרה בנו ויחבר בינינו לאחד, ואז בהתאם לכך נרגיש גם את הבורא כאחד.

אין כאן שום דבר מיוחד חוץ מזה שאת הפעולה הזאת, לחבר כוחות אגואיסטיים לרצון אחד, רק הבורא יודע, אנחנו רק יכולים לבקש את זה.

תלמיד: ואיך אנחנו נשמרים מהגאווה?

במה יש להתגאות?

תלמיד: זה מה שרב"ש כותב, שאנחנו צריכים להתגאות בזה שהבורא נתן לנו את היכולת עכשיו.

כשאתה תרגיש שהבורא נותן לך משהו, אז תתגאה, בינתיים זו לא אותה גאווה, בינתיים אין לנו הפרעות כאלה. יש הפרעות אחרות אבל עוד נדבר עליהן.

קריין: קטע מס' 2.

"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת." 

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

יוצא מכאן שמטרת החברה היא לחבר בין בני אדם שיש להם מטרה, לברר ביניהם את המטרה ככל האפשר כדי שיהיה יותר ברור למה הם צריכים להגיע. הם צריכים להגיע רק לדבר אחד, להכרה של הכוח העליון, אין יותר בעיות. אם אנחנו צריכים להכיר את הכוח העליון, אז זה אפשרי רק אם נתעלה מעל האגו שלנו, וזה תלוי עד כמה נתעלה מעל האגו שלנו, כאן זה עניין של דרגות.

אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו, כי מה שאנחנו בונים זה כלי שחייב להיות אחד. אנחנו חלקים נפרדים, ויותר מזה שאנחנו נפרדים אנחנו דוחים זה את זה באגו שלנו. לכן עלינו להתקרב קודם כל זה לזה, להרגיש שזה לטובתנו להיות בחיבור, ולדעת איך להתקרב, איך להידבק, איך לקבל צורת חיבור שתהיה מתאימה למצב שהבורא ימלא אותנו.

זו בעצם שיטת התיקון שלנו, לפנות לבורא, לקבל ממנו דוגמאות איך להתחבר בינינו ולנסות לחבר את עצמנו לפי הדוגמאות האלה. הכלל הוא "ואהבת לרעך כמוך", אבל יש הרבה פרטים איך לעשות את זה.

שאלה: כתוב בקטע שקיימת שנאת עצמי. כמה חשובה שנאת עצמי בשביל להגיע לאהבת החברים?

זה כנגד זה. במידה שהאדם יכול לשנוא את הטבע האגואיסטי שלו, במידה הזאת הוא יכול להתקרב לחברים שלו באהבת חברים.

תלמיד: ואם האדם נמצא כל הזמן בשנאה עצמית, ברצון לקבל שלו, איך הוא יכול לבדוק שהוא באמת אוהב את החבר?

אני לא חושב שאדם יכול להיות כל הזמן בשנאת עצמו. טבע הבריאה מסודר בצורה כזאת שלא ייתן לו את זה כך. אלא לפעמים יתנו לו לראות את זה כאיזה פרס, לראות עד כמה הוא אגואיסט, עד כמה הוא רע, עד כמה הוא רחוק מאחרים, דוחה אותם. את זה אנחנו צריכים לקבל כפרס, כי זה ממש מיישר אותנו, מכוון אותנו ישר למטרת הבריאה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שיש שתי תכונות בבן אדם, רצון לקבל ותכונת השפעה?

כן, ודאי. רצון לקבל שהבורא ברא בנבראים ורצון להשפיע, תכונת השפעה שיש בבורא, כך זה מתגלה כלפינו. וכשהבורא מטפל בנבראים, הוא כבר מטפל בצורה שהוא נותן גם מהרצון לקבל וגם מהרצון להשפיע, כדי שהנבראים ילמדו משתי הצורות האלה של הבריאה ויבחרו במה הם רוצים להתקיים. ואז אנחנו רואים שהבורא באמת תומך ברצון להשפיע.

שאלה: נראה שהחוקים ברורים, אנחנו לומדים ונראה שכבר כל הכלי העולמי מבין את החוקים, רק לא ברור איזו תנועה לעשות מתוך הביצה, כביכול אתה כלוא במערכת חוקים של הטבע, ואיזו תנועה צריכים לעשות בשביל להתקדם לבורא?

חיבור. חיבור.

תלמיד: זו עוד בעיה. אומרים שבשביל לאכול פיל צריך לאכול אותו בחתיכות קטנות. וחיבור זה כמו פיל כזה, שאתה לא יודע איך לאכול אותו, איך להתחיל בכלל לזוז לקראת זה.

זה מגיע במשך הרבה זמן, זמנים עוברים על האדם, מצבים שונים עד שהוא מתחיל להרגיש מה שייך לחיבור. ואין לי יותר מה להגיד.

תלמיד: יש איזו נקודת כניסה לחיבור? אם אתה שוכח מה זה החיבור הגדול הזה, איפה להיכנס, להתחיל?

זה שהאדם מרגיש במשך הרבה זמן מתוך הניסיון המר שלו שהוא לא מסוגל להגיע לחיבור, שיש כאן רק משחק קטן מאוד שהבורא נותן לו כביכול להתחבר עם החברים, עם הזולת, שהכול תלוי באגו של האדם, והאגו של האדם עושה גבול ברור יותר ויותר מרגע לרגע, ככל שהאדם לא מעוניין בחיבור, או מעוניין בחיבור אך ורק לפי הזמן ולפי התנאים שעומד להרוויח, זאת אומרת לפי הרצון לקבל.

לכן אין לנו מה לעשות, אנחנו פשוט צריכים להשתדל להתקרב זה לזה דרך השיטה. והשיטה היא בעצם פשוטה, להזמין המאור המחזיר למוטב. אנחנו לא מסוגלים, האור העליון, כוח הבורא כן מסוגל, רק זה יכול לעזור לנו. איך אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב? עבודה שבלב, תפילה. שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו בטוחים שאנחנו לא מסוגלים להצליח ככל שניסינו, צריכים לעשות הרבה ניסיונות כדי להגיע למצב שלא מסוגלים, אז להשתדל למשוך את כל העצות לתפילה. והבורא יענה.

שאלה: אם אנחנו מקבלים מהבורא את הפרס של שנאת עצמי, מה הכי נכון לעשות עם זה כדי להתקדם?

אם אני מבין שאני שונא את כולם?

תלמיד: את עצמי. אם אני מקבל מהבורא את הפרס שאני חלק מהזמן שונא את עצמי. מה אני יכול לעשות עם זה כדי להתקדם?

אני צריך לבדוק מהי הסיבה. הסיבה היא כנראה שאני נמצא ברצון על מנת לקבל ואני מגלה שזה הרע ולכן אני שונא את עצמי. זו כבר התקדמות.

שאלה: איך אנחנו מתחברים כך שכל חבר יקבל את הכוחות של החברים האחרים?

ככל שאנחנו מתארים לעצמנו יותר נכון את המטרה, את החיבור שאנחנו חייבים לגלות בינינו כדי להגיע למטרה, בהתאם לזה אנחנו נתקדם.

תלמיד: האם זה אומר שצריך לעבוד עם קנאה, תאווה וכבוד?

זה כבר מחוץ לחיסרון היסודי, אבל בעצם כן, קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם.

תלמיד: והתכונות האלה מוציאות אותי מהעולם הזה ומביאות אותי לחברים?

כן. אני צריך לבדוק את כל היחסים שלי עם החברים כי זה בינתיים סך הכול מה שמקרב אותי ליחסים שלי עם הבורא. ורק בצורה כזאת אנחנו מתקרבים לבורא עד שנכללים במחשבת הבריאה.

שאלה: מה ההבדל בין הבושה שאני מקבל מזה שחברים נותנים דאגה ואני לא מסוגל, לבין שנאת עצמי?

שנאת עצמי זו תוצאה, כשנראה לך שאתה לא מוצלח במשהו. שנאת עצמי יכולה להיות מרצון לקבל ויכולה להיות מרצון להשפיע. נניח שהפסדתי בבורסה משהו אז אני גם שונא את עצמי, איך זה שלא הצלחתי, אז יש בזה שני הכיוונים.

שנאת עצמי האמיתית היא שאני צריך להגיע למצב שאני מחובר לחברים כאיש אחד בלב אחד, זו הצורה הסופית של תיקון המציאות, של תיקון העולם, ואחרי שאני מגיע לאיזו דרגת תיקון אני בודק את עצמי ואני רואה אם אין לי אהבת עצמי, אין לי שנאה עצמית, אין לי אהבת הזולת, אין לי שנאת הזולת, אני צריך לבדוק עצמי איפה אני נמצא ולפי זה אנחנו מגיעים לתיקון שלנו בדרך.

תלמיד: כלומר ככל שאני שפל מול הכוחות של החברים, רק כך אני יכול לקבל את הצורה של ההתקדמות?

כן, בלי לכוון את עצמי כלפי החברים בצורה נכונה אני לא יכול להיות מכוון נכון כלפי הבורא.

שאלה: האם צריך לכלול את הרצון לקבל כדי להרגיש את הטעם בחיבור?

טעם אנחנו מרגישים תמיד רק ברצון לקבל.

תלמידה: האם זה מועיל לחיבור?

כן, תלוי בכוונה, במטרה, יש כאן הרבה תנאים אבל בעצם כן.

שאלה: האם יש מצב כלשהו של דאגה בין משה לפרעה, באמצע, של שניהם?

באמצע, בין משה לפרעה? לא. יש לנו שני מצבים כאלה, ואנחנו צריכים להבין שלא יכול להיות שאחד יהיה ללא חברו.

תלמידה: אם אני לא באהבה ובחיבור לחברים ולא ברצון להשפיע, זאת אומרת שאני נפלתי לאגו שלי?

כן, ודאי. ברגע שאדם לא מתקדם בהשפעה הוא מיד נופל לקבלה.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לחיות באותה העבודה כל הזמן ואיך להמשיך?

רק על ידי תמיכה מהחברים. הם יכולים לבנות סביבנו כזו אווירה של חשיבות בלהשפיע, בחיבור, בלהתקרב לבורא, שאנחנו לא נוכל לצאת מזה. אדם הוא סך הכול תוצאה מהסביבה. ואז אנחנו מהר מאוד יכולים להגיע לדבקות בבורא.

שאלה: האם קנאה, תאווה וכבוד הם הצד ההופכי של אותה בקשה, של מה שאני מסתמכת עליו כדי שהבקשה שלי תהיה נכונה?

נגיד, בינתיים. אחר כך נצטרך להבין באיזו צורה נכונה אנחנו משתמשים בכל התכונות השליליות כביכול האלה.

תלמידה: האם כדאי בעשירייה לחקור במי אני מקנאה, מול מי אני מגלה תכונה כזו או אחרת?

לא, אנחנו לא מתעסקים בפסיכולוגיה.

שאלה: איך לעשות נכון את החלוקה בין עבודה פנימית לעבודה חיצונית בחיבור בינינו כדי לא לעבור גבולות של חיים אישיים, של מרחב פרטי וכל מיני כאלה דברים?

את צריכה לדבר יותר עם החברות, להכניע את עצמך כדי ללמוד מהן, ולהשתדל לראות איך את מתקדמת דווקא בזה שאת מקטינה את עצמך כלפי החברות. וכך לאט לאט תהיה לך ראייה נכונה על המציאות.

שאלה: אנחנו מונות חמישים בנות בעשירייה ומתוכן עשרים וחמש פעילות. האם צריך להכפיל את המאמצים? מה עדיף כמות או איכות?

כמות כפול איכות. זה לא נכון לחשוב שדואגים לאיכות כי זו רוחניות, אלא הכמות גם מאוד חשובה במיוחד בתחילת הדרך.

תלמידה: התחושות הרגשיות בחיבור זו עבודה קשה, וכשאנחנו עשרים, אז זה עוד יותר קשה. זו שאלה שמטרידה את כל העשירייה.

אני לא חושב שזאת בעיה. כל אחת צריכה לבטל את עצמה כלפי העשירייה, ואז הכול יסתדר בצורה יפה, טובה, ובנוסף להשתדל לתת דוגמה. בסוף היום את יכולה לעשות רשימה במה התבטלת כלפי החברות, וכך כל אחת.

שאלה: בלי הטוב והרע כל ההרגשות כאילו נעלמות, ואני מרגישה שלפעמים הכול שקר. מה לעשות כדי לעלות מעל הטוב והרע ולאזן את עצמנו רק כלפי המטרה שלנו? איך אפשר לאזן את עצמנו מעל ההרגשות האלו כדי שנהיה מכוונים ישר למטרה?

גם אני לא יודע, אני לא חושב שיש על זה תשובה. אנחנו פשוט צריכים בכל רגע לבדוק את עצמנו איך מגיעים לטוב, כלומר לאהבה, להשפעה, לחיבור, וכך לאט לאט נתקדם. כי יותר ממילימטר אחד, מצעד אחד, אנחנו לא יכולים לראות.

שאלה: אנחנו צריכים לצאת מהרצון לקבל שלנו דרך שנאה עצמית, והמילה שנאה היא מילה חזקה, הרגשה חזקה. האם אנחנו צריכים לחיות כל הזמן בהרגשות חזקות כאלה?

לא. אנחנו צריכים לשנוא את האגו שלנו שחושב לטובת עצמו ולרעת הזולת. אבל אם אין לי יחס רע כלפי הזולת, אז אני לא צריך להרגיש שום דבר רע. לכן אני לא צריך להכין את עצמי להיות כל הזמן בהרגשה רעה.

תלמידה: כדי להצליח בעבודה שלנו, האם אנחנו צריכים לבטל את עצמנו כל הזמן כלפי האחרים ולחיות בהשפעה?

אני לא הייתי אומר שכל הזמן, אבל אני צריך כל הזמן לבדוק איך אני אלך לאורך כל הדרך יחד עם כולם.

תלמידה: כלומר אני לא צריכה לחיות בפחד להיות בתוך הרגשות חזקות כאלה.

לא. אנחנו לא צריכים להיות בפחד בכלל. אנחנו צריכים להיות בצורה מאוזנת בינינו, בתמיכה של החברים ולתמוך בהם, וכך אנחנו לאט לאט משיגים את מה שנקרא "שביל הזהב".

תלמידה: לפעמים אנחנו מרגישים כמו גיבורים ואחר כך אנחנו מרגישים את הפחד הזה.

כן.

(סוף השיעור)