שיעור בוקר 25.12.2021- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 484. מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

אנחנו נמצאים באותו המאמר כל הזמן. לא חשוב איזה מאמרים אנחנו קוראים, באותה הכוונה, באותה המטרה, ונקווה שבכל זאת עוד ועוד להשקיע וזה יתברר לנו בצורה חיה.

שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו

"ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה". ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי."

זה דבר מאוד מאוד קשה אבל מעמיד אותנו בצורה אמיתית. אם אני מרגיש שיש הבדל בין איזה נברא ובין הבורא בעיניי, סימן שאני לא נמצא בהשפעה.

תראה מה הוא כותב, "ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות" הפעולות "הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה"". זאת אומרת להשפעה בלבד, להשפעה הטהורה. "ואין שום נפקא מינה" זאת אומרת, הבדל "לנברא" מלכתחילה "אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו," כך הוא בנוי מלכתחילה, "אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי".

אנחנו לא מרגישים מי נמצא מחוצה לנו, לא אכפת לי, אני לא מזהה. האמת שלא הייתי מזהה אם כל הדברים האלה דומם, צומח, חי ובני אדם לא היו משפיעים על הרצון לקבל שלי והיו מעוררים בו כל מיני צורות השפעה חוזרות אליהם, לפחד מהם או להתקרב אליהם, לנסות ליהנות מהם או לדחות אותם, רק כלפי הרצון לקבל בלבד.

אנחנו יכולים לראות את זה על ילדים קטנים. יש המון דברים שהם לא מזהים בכלל כי לא איכפת להם מזה. הם לא מרגישים שיש להם קשר לזה, שיכולים מזה ליהנות ומזה צריכים לפחד, ובכלל לא נכנס לשדה הראייה. כך אנחנו גם בעולם שלנו, של הגדולים. גם אנחנו לא מרגישים הרבה דברים שקיימים כאן. אני לא מרגיש צורות רוחניות, עולמות רוחניים, אני לא מרגיש מפני שזה לא משפיע עלי, כך אני מרגיש, לא משפיע. ולכן אין לי שום קשר לזה ואז הם יוצאים משדה הראייה שלי.

"ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל ב"שלא לשמה", כמו"ש הרמב"ם: "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה"."

כך אנחנו גדלים. גם בעולם הזה אנחנו כך גדלים לאט לאט לפי הרצון לקבל שלנו שגדל וכך ברוחניות אנחנו גדלים. במידה שאנחנו גדלים אפשר לפתוח לנו יותר ויותר עניינים רוחניים.

בעניינים הגשמיים כשאנחנו הולכים לבית ספר, שם הכול לפי תבנית, לפי איך שזה קיים, כיתה א', ב', ג', ד', ככה נותנים לכולם. אבל ברוחניות, לא. ברוחניות אם אתה לא גומר כיתה ראשונה אתה לא יכול לעלות לכיתה שנייה, לכיתה שלישית, כי הכול תלוי בהשגה. אם אתה לא משיג מה שיש לך בכיתה הראשונה, אתה לא נכלל ממנה, לא שינית את עצמך, לא שיפרת את עצמך, אתה לא מוכן לכיתה הבאה. זה לא שאפשר לרמות כאן משהו, אלא זה ממש משפט אמת.

שאלה: אמרת שאם אתה רואה הבדל בין הזולת לבין הבורא אז אתה לא בהשפעה. מהו אותו מצב שבו אנחנו מגיעים לכך שאנחנו לא רואים הבדל בין הבורא לבין הזולת?

מצב שאתה בכל מקום רואה רק את הבורא. אתה משתדל עכשיו לזהות את הבורא שעומד אחרי כל חבר, רק חבר בינתיים, רק חברים מהעשירייה שלך, אבל אחר כך אתה מגיע למצב שאתה ממש רואה שכל העולם בנוי בצורה כזאת שאחרי כל דומם, צומח, חי, מדבר, אחרי כולם יש כוח אחד עליון שמשחק איתם כלפיך כדי שאתה תשתנה ותקבל אותם כמו שאתה מקבל את הבורא, ואז אתה מגלה אותו שממלא את כל המציאות.

כי דומם, צומח, חי, מדבר, זה המקום, מצע, חומר שבהם הבורא יכול להתגלות. אחרת את הבורא אנחנו לא יכולים לראות רק בוא וראה, "בוא" שאתה מתחבר לחומר "וראה" שאתה מגלה אותו בתוך החומר.

תלמיד: לראות את הבורא מאחורי החבר, יש מאחורי המילים האלו עומק אדיר, אני לא רואה פשוט את החבר וחושב שמאחוריו נמצא בורא?

אתה משתדל לראות את פעולות החברים כלפיך שזה פעולות הבורא. כך אתה מקבל אותם. אין כאן חברים, זו הופעת הבורא כלפיך.

תלמיד: אני רוצה להבין ולהרגיש איך אפשר להתכלל באופן רגשי בחבר ודרכו בבורא כדי שזה לא יהיה רק משהו שכלתני, אלא משהו ממש פרקטי.

פרקטי, כן. אני גם אומר לך בצורה פרקטית שאתה חייב כך לדמיין לעצמך שזו לא קבוצה ולא עולם, הכול הופעת הבורא כלפיך. ואם אתה משתדל על ידם לייצב את עצמך נכון כלפיהם, כלפי העולם והאנושות והקבוצה, עשירייה, אז אתה בהתאם לזה משתנה ומגיע למצב שאתה מוכן לגילוי הבורא. אתה פשוט רואה אותו בכל הדברים האלה. זה נקרא איך הבורא מלובש בתוך השכינה ואיך היא מתגלה כלפיך. זו מציאות של כוח אחד שמנהל וסובב את כל העולם, כל המציאות, וגם אותך כי אתה מגיע ומגלה את זה לפי השתוות הצורה.

תלמיד: ולראות את השכינה, מה התפקיד של האהבה? כי המאמר הזה נקרא "אהבת הבורא ואהבת הבריות".

זה היחס הנכון, השלם, המתוקן, שאנחנו צריכים להגיע אליו.

שאלה: במאמר כתוב "מגלים לו רז זה לאט לאט", מהו "רז זה"?

רז נקרא "לשמה". עדיין אסור להם לגלות שצריכים לעבוד בלשמה. זה כל העניין בין הדתות, אמונות, כל מיני פילוסופיות וכן הלאה, לבין חכמת הקבלה. לעבוד בעל מנת להשפיע למעלה מהאגו שלנו זה סוד שהבורא דורש מבני האדם. כי אם אתה מגלה את זה לבני אדם אז הם לא יתקרבו לזה. זה נסתר ורק אז כשזה נסתר אנשים מתקרבים, מסתכלים, שומעים, נכללים מזה קצת, כמו לדבר לא ידוע. אולי מסתכלים על זה דרך איזה חור קטן שיש בחומה בין העולם הזה לעולם הרוחני, אבל לא מזהים נכון ששם הכול בעל מנת להשפיע, זה לא דוחה אותם.

ואז ההסתרה הזאת מקרבת את האנשים כי הסתרה מושכת, אני רוצה לדעת, אני רוצה להכיר מה נסתר ממני, מצד אחד. לעומת זאת אני לא מפחד. וכך אנחנו לאט לאט, משנה לשנה, מדור לדור מתקרבים יותר ויותר בשכל וברגש נעשים יותר ויותר מפותחים. עד שאנחנו הגענו למצב שבדורנו אפשר לגלות לכולם. באיזו מידה הם שומעים או לא שומעים זה לא חשוב, אבל שזה נמצא מעליהם, אנחנו מכניסים את כל האנושות תחת הכיפה שנקראת "השפעה", זה מה שהבורא דורש.

והעולם כנגד זה מגלה כמה הוא נמצא במידת הקבלה ורוצה רק לקבל, רק לשלוט, רק להתנגד וכולי. ואז אנחנו לא מסתדרים כל כך, והם לא מסתדרים כל כך. יוצא שיש משבר בעולם, משבר גדול מאוד כמו שאתם רואים, באקולוגיה, בכל דבר ודבר, ובחברה האנושית בכל הרמות. ויש גם משבר אצלנו. אנחנו סך הכול קבוצה קטנה שעדיין רק משתדלים להתקרב, לפרוץ לרוחניות, וכך אנחנו מתקרבים. יתגלו עוד כל מיני קבוצות כביכול קרובות אלינו ואולי נתחבר איתם גם בעתיד, וכך נעבור את הקיר הזה, החומה הזאת.

שאלה: לבנות את השכינה, זה אומר להוציא את כל הרצונות שלנו מתחת לשליטת הרצון לקבל?

זה נקרא שאנחנו צריכים להשתדל לעבוד עם כל הרצונות שלנו בקשר עם הזולת, לטובת הזולת, ואז אנחנו בונים בזה תנאים לגילוי הבורא בנו.

קריין: אנחנו בספר בעמוד 485 טור א' פסקה שנייה.

..."הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם", כמו שמתייחסים לזולת כך מתייחסים לבורא, "כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו."

לכן כל עוד לא נלמד בעשירייה איך להשפיע לכל חבר וחבר ולכל החברים יחד בצורה הדדית, כל עוד לא נבנה כזאת רשת קשר בינינו, כל אחד עם האחרים, אנחנו לא נהיה מוכנים לגילוי הבורא. הרשת הזאת נקראת "פרצוף", בזה אנחנו מכינים מקום לגילוי הבורא כאור הפנימי שממלא את הרצונות שלנו שנקראים אז "ספירות". ישנו רצון מקולקל, וישנו רצון מחובר שכבר מתחיל להיות מוכן לקבל את האור הפנימי לפי השתוות בין הרצון והאור והוא נקרא "ספירה".

"וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך"", התנאי הזה, "הוא המטרה האחרונה שבמעשיות". את זה אנחנו מחויבים לעשות בינינו בפועל. "כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"". למה לא? "כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו", זה מלכתחילה מהטבע, "ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."

מאוד מאוד ברור שאין לנו לאן לברוח, הכול נמצא לפנינו. אתם מוזמנים לעולם העליון, אתם מוזמנים לגילוי הבורא, אתם מוזמנים לנצח, לכל דבר, רק תעשו את העבודה הזאת, תכבדו את התנאי הזה "מאהבת הבריות לאהבת הבורא". הבורא בכוונה עשה אותו לפנינו כדי שתהיה לנו אפשרות להגיע אליו, כי בלי המדרגה האמצעית הזאת לא היינו יכולים להגיע מהמדרגה שלנו לאהבת הבריות ומאהבת הבריות לאהבת ה'. אין לנו במה לאחוז את הבורא, איפה לבדוק, איך להרגיש אותו, האם אני רחוק או קרוב, במה כן, במה לא אני יכול לעשות, אלא זה רק על ידי זה שאני מתעסק עם החברים. אם לא כן, אין סיכוי. זה דבר שצריכים ללמוד הרבה זמן, אני יודע את זה על עצמי, ולכן נשתדל לאמץ אותו.

שאלה: כתוב על זה שיש לאדם תובעים, ושזו העבודה היותר מוצלחת כשיש מסביבו כל הזמן אנשים שלוחצים עליו. כשאני יוצא מהשיעור אני מרגיש שכבר אין לי את התובעים האלה, כבר אין לי מי שילחץ עלי, אני יכול לשים את הטלפון בצד, או להיכנס למפגשים ולסגור את המצלמה, ואין שום דבר שלוחץ עלי. מה אפשר לעשות עם זה?

אתה מגלה שהיחסים בעשירייה הם עד כדי כך לא טובים, שהחברים שלך לא מוכנים לשום חיבור?

תלמיד: אני מגלה שאני נותן לעצמי מקום לברוח.

זה יפה. אז אתה למדת כאן שני דברים, מה הבורא דורש ממך, ומה אתה דורש מעצמך, שזה ממש הפוך. הבורא רוצה שאתה תתחבר לכולם ואליו דרכם, ואתה אומר "אין לי כוח, אין לי רצון, אני לא יכול לעשות כלום, אני הולך לישון". מה לעשות בצורה כזאת, במקרה כזה, חוץ מפנייה לחברים ולצעוק הצילו? אין מה לעשות, אז תעשה.

תלמיד: אני פשוט מרגיש שהמפגשים הווירטואליים הם לא מספיק לוחצים עליי.

תשתדל לעשות מהם מפגשים פיזיים. אתם קבוצת תל אביב, אתם כולכם נמצאים בעיר אחת?

תלמיד: לא.

בכל זאת בינתיים יש צורך בחיבור פיזי, במפגש חברתי, אבל תראה מה הפנדמיה עושה לנו, ואנחנו מקבלים אותה בכוונה מלמעלה. לכן תשתדלו לכוון את הלבבות, כך שגם אם אתם לא יכולים מכל מיני סיבות להיות במקום אחד, תבנו מקום אחד וירטואלי ושם תתחברו. והמקום הווירטואלי שיהפוך להיות למקום רוחני, בכך שתתחברו ברצונות שלכם. ייצא לך "שכרו בהפסדו" ממש, שמתוך ההפסד שאתה רואה עכשיו, אתה תגיע לרווח. ברור שזה אפשרי.

שאלה: למדנו שאהבת הזולת היא לא מטרת הבריאה, באיזה רגע אהבת הזולת הופכת להיות אהבת ה'?

אהבת הזולת היא צריכה בעצם להביא אותנו לדרגה שבה אנחנו עושים באמת בעל מנת להשפיע, ואז היא הופכת להיות לאהבת ה'. אנחנו צריכים לדבר עוד על מה ההבדל בין שתיהן, למה אלה שתי מדרגות, למה אם אני אוהב במקצת את הזולת, אני יכול להגיע במקצת לאהבת הבורא, או לא. אבל חייבים להגיע בכל זאת לחיבורים. בוא לא נגיע לדברים כאלה גדולים, "אהבה", אלא ל"חיבור", חיבור בינינו.

שאלה: מה היא אהבה לבורא בכלל?

אהבת הבורא היא שאני מרגיש שהוא הפנימיות שלי, שהוא קובע בכל המוח ובכל הלב שלי, בכל הפעולות שלי, את כל מה שקורה מסביב, את הכול קובע הבורא, ואני נמצא במצב שלאט לאט אני לומד ומגלה שאני מסכים עימו בלב ונפש, בכול.

אני מתחיל את ההתפתחות הרוחנית שלי מכך שאני נמצא בו כמו ברחם, כמו עובר קטן, כמו טיפה קטנה ראשונה, טיפת זרע בתוך הרחם, ומכך אני מתפתח. אני מתפתח מתוך שאני מסכים יותר ויותר על השליטה שלו בכל המציאות, בכך אני בונה את הרצונות לקבל שלי שגדלים בי כך שאני מגלה אותו בכל המציאות ורוצה, מתפלל ומשתוקק לכך. זה נקרא שאנחנו גדלים.

שאלה: איך האדם יכול לרמות את עצמו אם הוא נמצא בעצם בדרך האמת, אבל החברים כן יכולים לרמות אותי, לעבוד עלי?

נסו ותראו. אנחנו בכל זאת כלולים בחברה, אנחנו מתבטלים כלפי החברה, החברה יכולה להשפיע עלינו ולכוון אותנו נכון.

שאלה: כשאני מסתכל על הבורא דרך העשירייה, אני רואה רק את האגו שלי. האם אני צריך לתת לאגו שלי להתבטא, להתגלות עד הסוף, או שצריך לצמצם אותו באיזה שלב?

אתה גם לא תגלה את האגו שלך אם לא תתחיל להתנגד לו. הכול מתגלה בצורה ההפוכה. לכן תתנהג בצורה כזאת שאתה כאילו אוהב את החברים, ובמידה הזאת שאתה כביכול רוצה לאהוב אותם, אתה תגלה את האגו שלך יותר ויותר.

שאלה: למה ככל שאנחנו מנסים לפעול יותר למען החברים, מתגלה שאנחנו פועלים יותר למען עצמנו, ולא דרכם, לבורא?

מצוין, זה בדיוק מה שאמרתי עכשיו, שאתם מגלים את האמת ככל שאתם נמצאים באגו שלכם, ברצון לקבל. נסה להיות עוד יותר בעל מנת להשפיע, ותראה מתוך כך עד כמה אתה נמצא יותר ויותר בעל מנת לקבל, וטוב שכך, אנחנו מגלים עד דרגה מסוימת ואז המצב מתהפך.

שאלה: זאת בעצם השאלה. כתוב, מאהבת הבריות לאהבת ה', מתי זה קורה?

קודם כל תעשה לאהבת הבריות וכך יקרה, אני לא יכול להגיד לך מתי, כי את המידות האלה אין בנו עדיין.

שאלה: מהי ההדדיות שדיברת עליה בין העשירייה לכל החברים שלה, בין כל חבר וחבר?

כולנו צריכים להשתוקק שכוח ההשפעה ההדדית, התמיכה ההדדית, תתגלה בינינו והיא תהיה הבורא, ולא תהיה לנו מחלוקת בדעות. הבורא הוא הדבר היחיד שאנחנו יכולים להסכים עליו, ואנחנו יכולים להצביע עליו ולהגיד, "הנה, הוא אלוהינו". כי אומנם כל אחד מקבל אותו בצורה אחרת, ואנחנו לא יכולים להשוות את ההתפעלות שלנו מהבורא, אבל יהיה לנו ברור שהוא הבורא, וכך הוא מתגלה, רק בעיני האחרים בצורה שלהם, אבל הוא אותו הבורא.

שאלה: האם אפשר להגיד שאהבת החברים היא לחץ שהם לוחצים עלי, ומצידי היא רק אהבה, דאגה וביטול?

יש בכך משהו. כן.

שאלה: איך לזרוק חבל מהעשירייה לחברה ולהוציא אותה מהאגו שלה?

להגיע אליה, להשתדל להתחבק איתה ולקרב אותה. ואחרי שהיא מגיעה לאיזה מגע איתנו, אנחנו צריכים לנסות לקשור איתה קשר קבוע, הדבר אפשרי, תנסו, אלה דברים פשוטים, אנושיים.

שאלה: להרגיש שהעולם נברא בשבילי והוא שלי זאת ההנאה הגדולה ביותר, או שיש תענוג יותר גדול מזה?

התענוג הגדול ביותר הוא להשפיע לזולת, ועל ידו אתה מקבל מתנה מהבורא.

אני חושב שלנשים אפילו קל יותר להבין, כי להשפיע לזולת, להשפיע לילדים ולמשפחה, יש להן בכך נחת שמתקבלת נכונה מהם. הגברים צריכים ללמוד מכך יותר.

(סוף השיעור)