שיעור בוקר 27.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 133,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות א'-ג'

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"

אות א'

"בשלהי עוקצין לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ויש להשכיל בו רבות:

א. מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום.

ב. שבהכתוב מפורש שהשלום היא הברכה בעצמה, שכתוב נתינה בעוז וברכה בשלום ולדבריהם היה לו לומר נתינה בשלום.

ג. למה נתחבר מאמר הזה לסיום הש"ס. גם צריך להבין פי' המלות דשלום ועוז, והורתם.

וכדי לפרש מאמר הזה על תכנו האמיתי, מוכרחין אנו לבוא בדרך ארוכה. כי עומק לב בעלי הגדה לאין חקר. ובצדק דיבר הרב בעל אפיקי יהודא ז"ל, בפירוש דברי חז"ל, על הפסוק, סמכוני באשישות אלו הלכות, רפדוני בתפוחים אלו הגדות, ופירשו ז"ל, כי כל עניני התורה והמצוה, יש בהם נגלה ונסתר, כמוש"כ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אופניו, אמנם ההלכות דומין לאשישי יין, אשר הנותן לחבירו מתנה גביע כסף עם יין, הרי תוכו וברו שניהם חשובים, שהרי גם הגביע יש לו ערך בפני עצמו, כמו היין שבתוכו, משא"כ ההגדות, המה נמשלים לתפוחים, שתוכו נאכל וחיצוניותו נזרקת, שאין להחיצוניות ערך של כלום, ונמצא כל הערך והחשיבות רק בהפנימיות והתוך. וכן בדברי הגדה אין בהפשטיות הנראה לעינים שום מובן וחפץ, זולת בתוכן הפנימי הגנוז בהדברים, שאינם נבנים אלא על אדני חכמת האמת, המסור ליחידי סגולה, עכ"ל בשינוי לשון.

ומי יהין להוציא זה מלב ההמון, ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלימה גם בשני חלקי התורה הנק' פשט ודרוש. אשר סדר ד' חלקי התורה פרד"ס לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכל מבינים הסוד. אמנם איתא, בסידור הגר"א ז"ל שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגין חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש ואח"כ חלק הרמז ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים. אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה ע"כ. והיינו דאמרו ז"ל במסכת תענית זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות ע"כ. כי לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות. להיותינו מחוייבים להשיג מקודם ג' החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט, ואם עדיין לא זכה לזה, לרחמים גדולים הוא צריך שלא יהיה נעשית לו סמא דמותא [סם המוות] ח"ו, ולאפוקי מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם דיינו בהשגת הפשט, והלואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקינו, שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג' מדרגות הראשונות".

אות ב'

"אמנם לפי"ז צריכים להבין ההעלמה הגדולה הנוהגת בפנימיות התורה, כמש"א במסכת חגיגה אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד. וכן כל הספרים המצויים לנו במקצוע הזה, חתומים וסתומים לעיני כל ההמון לא יבינו זולת השרידים אשר ה' קורא אותם, בהיותם כבר מבינים את השרשים, מדעתם, ובקבלה מפה אל פה. אשר הוא תמיה רבתי איך מונעים תהלוכות החכמה והתבונה מקרב העם אשר הוא כל חייתם ואורך ימיהם, ולכאורה הוא עון פלילי שע"כ אמרו ז"ל במדרש רבה בראשית על אחז שע"כ נקרא אחז בשביל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', דע"כ גדלה אשמתו וכו'. וכן חוק הטבע אשר עינו של אדם צרה, להאציל מהונו ורכושו לאחרים, אבל כלום יש לך מי שעינו צרה, מלהאציל מחכמתו ותבונתו על אחרים, ואדרבה ביותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ומכ"ש בתורת ה' וחפצו ית'.

אמנם כן אנו מוצאים תעלומות בחכמה, אפילו בחכמים החיצונים, בדורות שעברו. ואיתא בהקדמתו של הר"מ בוטריל ז"ל לפירושו על ספר יצירה, מאמר בשם אפלטון שהזהיר לתלמידיו כלשון הזה "אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה", וכן הזהיר אריסטו "אל תמסרו החכמה למי שאין ראוי לה פן תחמסוה" והוא ז"ל פירשו, אשר אם החכם מלמד חכמה למי שאינו הגון לה, הוא חומס את החכמה ומשחיתה, עכ"ל. ולא כן עושים חכמים החיצונים שבדורותינו, אלא אדרבא מתאמצים להרחיב שערי חכמתם לכל מרחבי ההמון, בלי שום גדרים ותנאים. ולכאורה יש טענה גדולה על חכמיהם הראשונים, שסגרו דלתי חכמתם על קומץ קטן מיחידי סגולה, שמצאו מוכשרים אלי' ומרבית העם עזבו לגשש קיר".

זה כתוב בצורה חלקה.

שאלה: עניין מסירת החכמה, מהו התהליך הזה מצד המוסר, מצד המקבל? מה הם התנאים למסירת החכמה?

לדבר על זה עכשיו ייקח הרבה זמן. זה להיות בהשתוות הצורה עם מי שאתה רוצה לקבל ממנו את החכמה.

תלמיד: במה השתוות הצורה?

בכלים.

תלמיד: מה הם כלים?

רצונות, כוונות, מחשבות, תכונות.

תלמיד: אמרת רצונות, כוונות, תכונות, מחשבות.

ככל האפשר להיות בהשתוות הצורה. תלוי למי אתה רוצה להיות דבוק, מי אתה, מי הוא.

תלמיד: האם אפשר להסביר את עניין הכלים וההשתוות שלהם?

אנחנו נדבר על זה, גם מהמאמר זה יהיה ברור יותר.

תלמיד: באיזה כלים צריכה להיות ההשתוות כדי לקבל את חכמת הקבלה מהמוסר?

באותם כלים רוחניים, במשהו לפחות, מהמשפיע.

תלמיד: האם ההשתוות היא לכלים רוחניים?

וודאי. אלא מה אתה רוצה לקבל?

תלמיד: מה זה כלים רוחניים?

כלים רוחניים זה נקרא שמוסרים לך את סוד קבלת האורות.

תלמיד: אמרת קודם, רצונות, מחשבות, כוונות, תכונות. במה האדם צריך להשתוות כדי לקבל את סוד האורות?

תלוי על איזו מדרגה, על איזה תנאים אנחנו מדברים.

תלמיד: וחכמה חיצונית?

לחכמה חיצונית אתה צריך רק שכל, רק להבין את דרכי ההשכלה שלו.

תלמיד: למה שכל לא מספיק לרכישת חכמת הקבלה?

זה ברור, כי כאן אתה צריך לקבל מהמורה שלך את שלבי ההשגה.

תלמיד: אבל הוא מסביר, הסדר הוא פרד"ס ולא דרוש וכן הלאה.

פשט, רמז, דרוש, סוד. סוד זה בסוף. בהתחלה זה פשט.

תלמיד: הוא מסביר ואני מבין, אז למה שכל לא מספיק לרכישת חכמת הקבלה?

איך יכול להיות ששכל יהיה מספיק אם אתה לא ממלא על ידי חכמת הקבלה את השכל.

תלמיד: עכשיו קראנו את "תלמוד עשר הספירות", לפני כן קראנו כתבי רב"ש, והוא מסביר בצורה לוגית, מובנית, ברורה, פשוטה, תהליכית, שכך צריך לבקש וכך צריך לעשות.

בזה אנחנו מדברים על דרכי ההשכלה, אבל לא שאנחנו מדברים על דרכי ההשגה.

תלמיד: למה דרכי ההשכלה לא מספיקים לנו כאן?

זה לא מספיק, אנחנו לא נשיג בזה כלום. אנחנו צריכים להכיר את המעשה הזה בעצמו מתוך מהותו.

תלמיד: מה חסר בדרכי ההשכלה כדי להבין את עניין מהותו?

השגה. אלו כלים אחרים לגמרי, זה לא שכל, זה לא לפי הראש, זה לפי הלב.

תלמיד: למה הם כתבו כל כך הרבה על השכל וטורחים להסביר כל כך?

כי הם רצו לקרב בכל זאת את החכמה האלוהית ככל האפשר לאדם הגשמי.

תלמיד: והשכל עוזר לי כדי להתקרב לחכמה אלוהית?

כן. עוזר.

תלמיד: במה?

בזה שאתה מבין שעל ידי היגיעה, חיבור עם החברים, אתה תוכל בכל זאת להשיג משהו מרוחניות שבסופו של דבר זה יעזור לך להבין את הכוח עליון.

שאלה: מה זה העניין שצריך לקבל את החכמה מאדם אחר? הרי "נשמת אדם תלמדהו", "כל המתיירא אותי כל התורה בליבו". לכאורה הוא אמור לקבל את זה בצורה טבעית וישירה מהכוח העליון.

נכון.

תלמיד: מה זה החכמה שעוברת מרב לתלמיד, שבעל הסולם אומר שזה עובר מאחד לאחד?

הוא לא יכול לקבל תורה ישר מהבורא. לא יכול. הוא חייב להיות דבוק במישהו שמוסר לו חכמה גשמית ואחר כך דרך החכמה הזאת הוא מתקשר גם לרוחניותו של אותו מקור.

שאלה: כלומר הוא מקבל מהרב סוג של תבנית. האם אפשר לתת לנו קצת הרגשה מה מקבלים מהרב לעומת מה שמתמלא מהבורא אחרי זה?

מהרב הוא מקבל את הכלים הגשמיים שעוזרים לו להתקשר לכלים הרוחניים של הרב, ואחר כך לכלים של ההבחנות הרוחניות.

תלמיד: מה זה אומר ש"נשמת אדם תלמדהו"?

דרך הנשמה שלו, דרך אותו המאור שהוא מקבל בתוכו, מזה הוא לומד את הכלים הפנימיים שלו.

שאלה: בצורת הלימוד שלנו, מי הרב שמלמד אותנו ואם בכלל אנחנו צריכים לקבל את החכמה בצורה הזאת?

כולם צריכים לקבל חכמה בצורה כזאת. זה לא שייך לגאונות של התלמיד, אלו הצורות שהחכמה נמסרת מדור לדור, ממדרגה למדרגה.

תלמיד: מה הקשר בין קבלת החכמה בצורה הזו לבין ההתפתחות הרוחנית שאנחנו צריכים להשיג, נגיד השגת החיבור ודבקות בבורא, האם בשביל זה נחוץ קבלת החכמה דרך הרב?

ככל שאני מבין, כן. חובה לקבל חכמה דרך המורה. אני לא אומר כמה ועד כמה, אבל חייב.

שאלה: מה זה אומר לפתח חיסרון לחכמה?

לפתח חיסרון לחכמה, שהאדם דואג שיהיה לו כל הזמן חוסר בהשגת החכמה במדרגות יותר ויותר נעלות.

תלמיד: דווקא בתוך החיבור עם החברים יש הרגשה שמאוד לא מכוונת לחיסרון של חכמה. איך אפשר לשלב את זה בתוך החיבור עם החברים ולפתוח יתר חיסרון לחכמה?

אנחנו עוד נדבר על זה. אבל רק תבינו שבלי להתקשר איש לרעהו אנחנו לא נוכל לקבל את מדרגות החכמה.

שאלה: בעל הסולם כותב שקודם כל אנחנו משיגים את הסוד ורק בסוף משיגים את הפשט. איך זה קורה, מה זה אומר שאדם משיג קודם את הסוד ורק אחרי זה מגיע לפשט?

כמו שאדם מתפתח מדרגת דומם, צומח, חי, מדבר, כך הוא משיג את החכמה, בדרגות שמתאימות לדומם, לצומח, לחי ולמדבר - בהתאמה זה לזה.

תלמיד: הפרד"ס, החבילה הכללית הזו, זה משהו שאדם צריך להשיג בכללות?

מה ששייך לנשמתו. לכל אחד יש חלק משלו בנשמה המקורית.

אות ג'

"ואסביר הענין, כי ד' מפלגות אנו מבחינים במין המדבר, במדרגה זה על זה, שהם. המון עם, גבורים, עשירים, חכמים, והם שוים בערך, לד' מדרגות שבכלל המציאות, הנקרא:

א. דומם,

ב. צומח,

ג. חי,

ד. מדבר.

אשר הדומם, מוכשר להוציא ג' הסגולות, צומח, חי, מדבר, ואנו מבחינים ג' ערכים, בכמות הכח מהמועיל והמזיק שיש בהם.

כח הקטן שבהם, הוא הצומח, כי הגם שפעולת הצמח, בקרבת המועיל שלה ובדחית המזיק לה דומה, למין האדם והחי, אמנם אין בה הרגש נבדל לענין זה אלא כח כללי משותף לכל מיני הצמחים שבעולם, שפועל בהם מלאכה הזו.

נוסף עליהם מין החי, שבכל בריה ובריה בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, לקרבת המועיל ולהרחקת המזיק, ויוצא לנו בזה, ערך בעל חי פרטי אחד, משתוה עם ערך כל מיני הצמחים שבהמציאות כי זה כח המרגיש בברורי מועיל ומזיק, שישנם לכללות כל מין הצומח, נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו. והנה כח המרגיש הזה הנוהג במין החי, הוא מוגבל מאד במקום ובזמן, להיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום כחוט השערה מחוץ לגופו, וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד.

נוסף עליהם מין המדבר, המורכב מכח המרגיש וכח השכלי יחד ולפיכך אין כחו מוגבל בזמן ומקום, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, כמו מין החי, והוא בסיבת המדע שלו, שהוא ענין רוחני, שאינו מוגבל בזמן ומקום, ויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם בכל המציאות, וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור, ונמצא ע"כ, ערך איש פרטי אחד ממין המדבר, משתוה עם ערך כללות הכחות, שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כחותיהם יחד.

ומשפט הזה נוהג ג"כ בד' המפלגות שבמדרגת מין האדם דהיינו המון עם, עשירים, גבורים, חכמים, דודאי כולם באים מן המון העם, שהם הדרגה הא', ע"ד הכל היה מן העפר, ואמנם ודאי כל מעלתה, וזכות קיומה של העפר, הוא לפי ערך ג' הסגולות צומח, חי, מדבר, שהיא מוציאה מתוכה. כן ישוער מעלת ההמון עם, כפי הסגולות שמוציאים מתוכה, דע"כ מתחברים גם המה בצורת פני אדם. ולמען זה, הטביע השי"ת, בכללות ההמון, ג' הנטיות, שנקראים קנאה, ותאוה, וכבוד, שבחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם.

והנה ע"י נטית התאוה, מוציאים מתוכם את העשירים, שהמובחרים מהם ברצון חזק, וגם תאוה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת העשירות, שהמה דרגה הראשונה להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת הצומח, שבכלל מציאות, אשר כח נכרי מושל עליהם, להנטותם לסגולתם, שהרי כח התאוה במין האדם, כח זר הוא, ומושאל ממין החי.

וע"י נטיית הכבוד, מוציאים מתוכם את הגבורים אנשי השם, המה המושלים בבית הכנסת, ובעיר וכדומה, שבעלי רצון החזק שבהם, וגם נטיית הכבוד להם, נמצאים מצטיינים בהשגת ממשלה, והמה דרגה הב' להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת מין החי שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, כבר מצוי במהותם בפני עצמם, כאמור לעיל שהרי נטיית הכבוד, נבדלת היא למין האדם בפני עצמו, ועמה חפץ הממשלה, כמו"ש כל שתה תחת רגליו (תהילים ח, ז).

וע"י נטיית הקנאה מוציאים מתוכם את החכמים, כמש"א ז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה, שבעלי רצון חזק, ונטיית הקנאה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת חכמה ומושכלות, ובדומה, לדרגת מין המדבר שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, בלתי מוגבל בזמן ומקום אלא כללי ומקיף לכל פרטי העולם, ולכל הזמנים, כאמור לעיל, וכן מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה.

אמנם הנשארים בלי שום סגולה, היא, מפני שאין להם רצון חזק, וע"כ כל ג' הנטיות הנזכרים, משמשים להם יחד בערבוביא, לפעמים מתאוים, ולפעמים מתקנאים, ולפעמים חושקים כבוד, ורצונם נשבר לרסיסים, ודומים לקטנים, שכל מה שרואים חושקים, ולא יעלה בידם, מהשגה של כלום, ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, הנשארים אחרי הקמח.

ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיון שאדם פרטי אחד, עולה כחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות והזמנים כנ"ל, כן כח המזיק שבו עולה על כולנה. וע"כ כל עוד שאינו ראוי למעלתו, באופן שישמש בכחו רק להועיל, לשמירה יתירה הוא צריך, שלא יקנה מדה מרובה ממעלת האדם, שהיא החכמה והמדע. ולמען זה הסתירו החכמים הראשונים את החכמה, ממרחבי ההמון, מפחד שלא יארע להם תלמידים שאינם הגונים, וישמשו עם כח החכמה, להרע ולהזיק, ונמצאים פורצים בתאותם ופראיותם הבהמית, בכחו הגדול של האדם, ויחריבו את הישוב כולו."

(סוף השיעור)