שיעור צהריים 08.09.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ב' דראש השנה תשפ"ב

ראש השנה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - ראש השנה, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 10, תת נושא "הדין שדנים את העולם".

נשתדל לעבור על המסמך הזה כמה שיותר, כי בכל זאת כל הקטעים האלה הם קטעים טובים. ואפילו אם נעבור עליהם לא לעומק, הם כבר נשארים בנו ועובדים בנו, אז כדאי שנקרא אותם יחד. העיקר זה להיות בחיבור, כי ראש השנה זה החיבור הראשון בין חלקי הנשמות שנפרדו על ידי השבירה ומתחברים פעם ראשונה ומגיעים ל"דרגת אדם", לכן כתוב שבראש השנה נברא האדם.

אם ניקח את כתבי האר"י, "עץ חיים" ואת וכתבי בעל הסולם, "בית שער הכוונות", המקורות היסודיים של חכמת הקבלה, אנחנו נראה שהיו כל מיני דרגות של החומר דומם, צומח, חי שהיה מוכן משך שבוע ימיםף מהיום הראשון שהתחיל העולם להיבנות עד יום שישי. וביום שישי נברא האדם ועשה חטא מתוך זה שרצה להתחבר לא לפי התנאי של השפעה הדדית, אלא לפי הרצון שהתגלה בו, היצר הרע. ואז הוא נשבר, הכלי שלו נשבר, הוא הגיע לחטא, זה היה יום שישי. וכבר לפני שבת הוא התחיל לעשות תיקונים ולא הצליח. ואז, כפי שאנחנו לומדים, אנחנו צריכים להגיע לבצע את התיקונים שלו.

צריך לבקש את המקורות מתע"ס או מ"בית שער הכוונות", איפה שזה כתוב, כדי שאנחנו נקרא את הקטעים האלה גם במשך השיעור, שהאנשים בכל זאת ישמעו איך המקובלים מדברים על בריאת העולם והאדם שבעולם.

קריין: אנחנו קוראים במסמך "ראש השנה" קטעים מן המקורות, בכותרת "הדין שדנים את העולם".

והעיקר בשבילנו זה כל הזמן להמשך לחיבור, גם גברים וגם נשים, כמה שאפשר יותר.

קריין: ציטוט מספר 10 מתוך אגרת רב"שׁ.

הדין שדנים את העולם

"ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש, שמשורש זה יוצא הענפים. ותמיד הענפין נמשכים לפי מהות השורש, כי משורש של תפוחי זהב לא ימשך ענפים של תפוחי-עץ. והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין. וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, היינו האדם בעצמו הוא השופט והדיין, והוא והמוציא לפועל. כי האדם הוא הדיין, ומוכיח, ויודע ועד. וזה על דרך שאמרו חז"ל, יש דין למטה אין דין למעלה."

(הרב"ש. אגרת כ"ט)

הכול נעשה לפי איך שהאדם מחליט באיזו דרגה הוא רוצה להיות, כך גם מתייחסים אליו למעלה, איך שהוא בוחר למטה. ודאי שנותנים לנו התעוררות כדי שאנחנו נוכל להתקדם לקראת האמת, לקראת הבורא, אבל במידה שאנחנו מקבלים את זה, כך אנחנו מתקדמים. אבל בכל זאת המילה האחרונה היא, אחרי שהאדם שופט את מצבו ומחליט שהוא רוצה להיות בצורה כזאת, ואז מלמעלה מקבלים את זה.

שאלה: אני עדיין לא מבין איך הבחירה מתבצעת, מה זה אומר שאין דין מלמעלה?

אנחנו קובעים את הכול. מלמעלה ישנה תוכנה שצריכה להביא אותנו לתיקון השלם, לגמר התיקון. אבל אנחנו קובעים בכל זאת איך, באיזה קצב ובאיזו צורה אנחנו מתקדמים לאותה צורת התיקון שנקובה מראש. לכן המקובלים כותבים לנו איך אנחנו יכולים להתנהג כדי שאנחנו נשתוקק ונרוץ לקראת המטרה, ולא שהמטרה תעבוד עלינו בעל כורחנו ותעשה עלינו פעולות נגד הרצון שלנו. לכן "תעשה רצונך כרצונו", אומרים לאדם, "כדי שיעשה את רצונו כרצונך", ואז אתם תתקדמו בקצב, בסגנון שאתם קובעים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אני מבינה ששורש זה תכונת ההשפעה ואני מכוונת עצמי לכיוון השורש. לגבי השליטה שלי בגורל, הדינים שאני עושה לעצמי. למשל אם אני מרגיש תחושה רעה בעשירייה, אני יכולה להתייחס לזה או שהרצון לקבל שלי רוצה איזה משהו ולא מקבל, למשל אני מרגישה שאני מאכזבת ולא מקבלת כבוד, ואני יכולה מצד שני להתייחס לזה כאילו הבורא דוחף אותי ליתר חיבור, מאיזה צד להתייחס לזה?

מצד התיקון. אם את רוצה להיות מכוונת לתיקון, את חייבת לראות את עצמך נמצאת במצב המתוקן לעומת המצב הנוכחי ומה הפער בין זה לבין זה ומה את יכולה לעשות כדי להתקדם לאותו תיקון. מה את צריכה לשנות ביחס שלך לעשירייה, כי דרך העשירייה את מקבלת כוחות תיקון ואת מייצבת את כוחות התיקון האלה לפי כמה שאת מתייחסת לעשירייה. בסופו של דבר היחס שלך לעשירייה קובע מה את מקבלת מהעשירייה ובאיזה קצב וצורה את מתקדמת לתיקונים עד שמגיעים לגמר התיקון. השיטה היא אותה שיטה.

קריין: ציטוט מספר 11. רב"ש.

"האדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב. ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך [...]

היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה."

(הרב"ש. אגרת מ"ט)

שאלה: מה זה אומר לבחור בטוב לא מטעם השכר?

זה נקרא לבחור בטוב, לא בגלל שאני מתכוון לטובת הרצון לקבל שלי, אלא לטובת הרצון להשפיע. ובזה שאני בוחר בבורא, בכוח שלו, באור, בכוח העליון, אני אוכל להשפיע לכולם, ובזה אני מדמה את עצמי לבורא ובוודאי שאני מתקרב אליו ועולה בדרגות ההשפעה. אבל על ידי מה? על ידי זה שאני עושה פעולות כמו הבורא ולכן זה נקרא יותר ויותר בדרגת אדם, הדומה לבורא.

שאלה: לאדם אין חופש בחירה, איך הוא יכול לשפוט את עצמו?

מי אמר שאין לאדם בחירה חופשית? אם לא הייתה בחירה חופשית, אז אנחנו היינו נמצאים בדרגת חי, חיות, בהמות. אבל האדם הוא זה שיש לו אפשרות לבחור, והוא לא נפעל על ידי הטבע בצורה אוטומטית, אלא יש בו יצר רע והוא יכול למשוך לעצמו גם רצון טוב, ואז בין שני הרצונות האלה הוא יכול לבחור את הדרך איך להתפתח. והוא צריך גם את הרע וגם את הטוב ולבנות את עצמו משני הכוחות האלו באמצע, בקו האמצעי.

תלמידה: אז מי בן האדם? הוא שופט, הוא הקטגור, הוא העד לעצמו?

אדם [הוא זה] שנמצא בקבוצה ועל ידי הקבוצה הוא מודד את הבריאה, את כול העולם ומשתדל להבין את העולם מנקודת הבורא שמשפיע ולהידמות לו. להידמות לו, זה מה שאנחנו עכשיו קראנו בקטע מספר 11.

כתוב "האדם הוא השופט", "והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק." עם הכוח הטוב, או עם הכוח הרע, ובוודאי שנוח לו יותר ללכת עם הכוח הרע, עם האגו, אבל יש לו אפשרות על ידי הסביבה בלבד, להיות שייך לכוח הטוב, ואז לאזן את הכוחות האלה טוב ורע ולהביא את עצמו לקו האמצעי.

זאת אומרת, שהוא משתמש בכוח הרע במידה שיכול להכניע אותו בכוח הטוב, וזאת הבחירה שהיא נמצאת בידי האדם. ויוצא שהאדם בונה את הקו האמצעי איך להתנהג עם הרע, אבל בכיוון הטוב ואת זה צריכים ללמוד איך לעשות.

שאלה: מה זה הגוף שרבים עליו?

הגוף זה הרצון לקבל שלנו, את זה אנחנו לומדים ביסודות חכמת הקבלה. אנחנו לא מתייחסים לגוף הבשרי שלנו, אלא לרצון לקבל שלנו שהוא נקרא "גוף". ולפי הרצון לקבל שלנו, האדם צריך לראות באיזה דרגה הוא נמצא, בדרגת דומם, צומח, חי, או מדבר, זה בהתאם לכמה שהוא משתמש ברצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה יש באדם חוץ מיצר טוב ויצר רע, שעל ידי זה הוא מאבחן צדק ויכול לבחור בזה או בזה?

אין לאדם יצר טוב יש לו רק יצר רע. ויצר טוב יכול להיות, כמה שהוא יתכלל בלימוד חכמת הקבלה ובקבוצת חברים וכך יקבל יצר טוב. וכמה שיאיר לו היצר הטוב, האור העליון על היצר הרע, על האגו שלו, לפי זה הוא יוכל לבחור לעצמו את הקו האמצעי.

שאלה: האם תמיד יש כוח להתגבר מעל פשעים שהתגלו, או שיש שלבים בזה? הרי לפעמים אתה מפסיד ברצון לקבל.

אנחנו צריכים קודם כל לראות עד כמה שאנחנו גרועים, אגואיסטים, שרוצים רק לטובת עצמנו וחוץ מזה כלום. זה נקרא הכרת הרע. כשנגיע לזה, אז לפי גודל הכרת הרע, נרצה להשיג את הטוב, אחרת אנחנו כל הזמן מתעסקים בזה שאנחנו מצדיקים את עצמנו שאנחנו בסדר.

שאלה: הוא כותב בקטע שתיים, "היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה',". נשמע לי שהדיין קצת משוחד, אם הוא עוסק ברוממות ה' בוודאי שהוא יבחר בטוב.

לא, הוא חייב בכוח לעסוק בפעולות רוממות הבורא, כי אחרת לא יהיה לו [אפשרות] לאזן את האגו שמתעורר בו. ואז משני הקצוות האלה כשהוא מעמיד אותם זה כנגד זה, אז אחר כך גם על ידי הכוח העליון הוא יוכל לבנות את הקו האמצעי, כי כמה שיבנה את הקו האמצעי, זה נקרא שהוא בונה מעצמו אדם.

שאלה: אני צריך לשפוט, אני השופט, אני צריך לדון את עצמי, זה קשור איכשהו עם אותה התפילה שהבורא צריך לשמוע? כי גם התפילה זה דין עצמי.

כן, זה ממש אותו דבר.

שאלה: איך עשירייה יכולה לעזור לחברה גדולה שנמצאת במצב שהיא מרשיעה את הבורא, היא לא מאמינה שיש לה בחירה חופשית בכלל והיא בלי תקווה ובלי כוח להתפלל, ובנוסף לזה היא לא מרשה לעצמה, או לא מאפשרת לעצמה לקבל כוחות מהעשירייה? מה אנחנו יכולות לעשות מעבר לתפילה ולנסות בכל זאת ליצור איתה קשר, אולי יש לך עוד עצה?

לא, אין לי שום עצה אחרת. רק צריכים כל הזמן בכל זאת לתמוך בה ולהתפלל. זאת אומרת להכניס לזה גם את הבורא. זאת אומרת, הקבוצה, החברה שנמצאת בירידה כזאת גדולה והבורא. וכמה שאנחנו בעשירייה נתחבר יחד בקשר בינינו, אנחנו נוכל גם למשוך את הבורא לאותה הפעולה ולהציל את החברה שלנו מהירידה שלה.

וככה כל אחד ואחד יהיה במצב כזה, ואנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו עושים זאת.

שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש א

דרוש א':

"כולל בענין ר"ה. הנה נודע כי ביום ר"ה הא' נברא אדה"ר ויום ר"ה של בריאה העולם היה ביום ו' כנודע והנה אם אדה"ר היה נמנע מן הזווג ביום ההוא וגם מן החטא והיה ממתין עד ליל שבת היו כל העולמות כתקנם כמבואר ענין זה בדרושינו אצלנו בחטא אדה"ר אבל יען חטא בעצת הנחש הוא ואשתו והנחש בא על חוה והטיל בה זוהמ' קודם שנזדווגו אדם וחוה ומחמת כן יצאו קין והבל אחר הזווג דאדם וחוה מעורבים טו"ר מפני הזוהמא שקדם הנחש להטיל בחוה כנראה מדברי רז"ל ומקצת מאמרי הזוהר אע"פ שיש מאמרי הזוהר אחרים דמשמע שבתחי' היו אדם וחוה עסוקים בתשמיש וראה אותם הנחש ונתאוה להם ואח"כ הטיל הזוהמא בחוה עכ"ז הסברא נוטה כדברי המאמרים הנ"ל. ולפי שחטא ואכל מעץ הדעת טו"ר עבירה גוררת עבירה וגרמה לו להזדווג ביום הו' עם אשתו שעדיין היה חול ולא המתין עד ליל שבת שהוא קדש וז"ס אכילת עץ הדעת טו"ר כי דעת הוא מלשון זווג כמו וידע אדם את חוה אשתו ואיש לא ידעה וכאלה רבים. הנה מה שגרם אדה"ר ע"י חטאו שנדזווג ביום החול הוא כי הנה יום ר"ה הוא דינא קשיא כנודע ואם היה ממתין עד ליל שבת הוא דינא רפיא והיה הזווג ההוא כתיקונו והיו זו"ן מזדווגים באותו יום שבת בבחי' פני' בפנים אבל ע"י שאדה"ר הקדים זווגו ביום החול שאז היה יום ר"ה דינא קשיא ותקיפא לכן גרם אל זו"ן שיתאחר זווגם עד יום ח' עצרת כדי שבהמשך הימים אשר בינתיים יתמתקו הדינין הקשים אשר בו ובנוק' כנז' בפ' פנחס בתחילת' כי ר"ה הוא בחי' שמאלו תחת לראשי עד יוה"כ וביוה"כ האירו ונתמתקו הדינים ההם ע"י אימא עילאה ובחג הסוכות בחי' וימינו תחבקני וביום ח' עצרת אז הוא זווג ממש ואלו הם פשטן של דברים:"

קריין: הכול נמצא באתרים שלנו.

הכול נמצא באתרים, אז אתם יכולים לראות את זה, לקרוא את זה מהתרגומים. זו תחילת הבריאה והסיבה איך נעשה החטא. בטח יש לזה הרבה הסברים ואחר כך אנחנו באים ומתקנים את כל מה שקלקלו. קודם כל אנחנו לומדים למה הקלקול, שזה לטובתנו, כי על ידי זה שאנחנו מתקנים, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נכללים יחד והופכים להיות לאותו הכלי של אדם וחוה ובחיבור הנכון בינינו מגלים את הבורא, זה סך הכול.

שאלה: האם בגלל שהאדם הראשון רכש ידע לפני שהוא הזדווג עם האישה, זה החטא שלו?

אני לא יכול לדבר בדברים כאלה. אנחנו לא מבינים בזה שום דבר, צריכים ללמוד בצורה יסודית, ולא להתפלפל סתם, אדם, אישה, חטא, צריכים להיכנס לזה בצורה יסודית פנימה. אנחנו נגיע לזה פעם, אבל וודאי שלא עכשיו.

קריין: ציטוט מס' 12 בניין המלכות.

"ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין". ו"מלכות" נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, היות שמלכות נקראת "כנסת ישראל", שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".

כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית', שלא תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. לכן אנו מתפללים בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך". היינו, שאנו מבקשים, שה' יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו".

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)

מה שצריך להיות ברור לנו שזה הזמן שאנחנו צריכים יחד כולנו להתחבר ולבקש מהבורא להרגיש את הגדלות שלו, הגדלות של הבריאה, וכמה שאנחנו יכולים בחיבור שלנו להצטרף לאותה הגדלות, נצחיות ושלמות.

שאלה: מה זה בניין המלכות?

בניין המלכות זה שכל הרצונות של כל הנבראים נכללים יחד ובזה הם מייצבים את בניין המלכות.

שאלה: למדנו שהמלכות של העליון היא כתר לתחתון, אז כשכתוב פה שצריך להרים את השכינה מעל הראש, האם זה המקום שאנחנו צריכים להעריך את השכינה, לכבד אותה?

כן, כך צריכים להתייחס.

שאלה: מה זה בדיוק כבוד שמיים?

שהבורא יהיה מכובד בעיניי יותר מהבטן שלי.

תלמיד: מה זה לדרוש ממנו שאני רוצה שיתגלה כבוד שמיים?

אני רוצה שיתגלה לי כמה שהכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה שולט וקובע את הכול, כי זה יעזור לי לשייך את עצמי עם כל האגו שלי אליו.

תלמיד: אני רוצה ממש שיתגלה, שאני ארגיש בפועל שהוא שולט?

למה לא? כן.

שאלה: כי זה ינטרל אותי מלעבוד.

לא, זאת העבודה. העבודה שלי היא לבקש ממנו שיתגלה שהוא גדול וקובע הכול, ואז אני ארצה להתבטל כלפיו. העניין הוא לא שאני נאבק כדי להתבטל, אני נאבק כדי לבקש ממנו שיעזור לי להתבטל.

תלמיד: ברגע שהוא שולט, ברגע שמורגש כבוד שמיים, מה מקום העבודה שלי?

אז אין עבודה. לכן עכשיו הוא עושה פעולות כאלו שאנחנו צריכים מתוך הרגשת החושך להבין מה חסר לנו ולבקש ממנו. אבל ברגע שהוא פותח את עצמו ומאיר אלינו, אין שום שאלה, וודאי שאני רץ בלב ונפש ומתבטל כלפיו. אלה חוקי הטבע.

תלמיד: קונקרטית אני מבקש את זה בתוך העשירייה, להרגיש את גדלות העשירייה?

אני צריך את גדלות העשירייה ולבקש עבור העשירייה. אמנם בכל זאת אני מבקש, אבל ברגע שהבורא מאיר אין לי עבודה, בזה אפשר להגיד אני כבר מסודר.

תלמיד: העבודה היא לבקש אותו שיתגלה.

אז אין עבודה. כל העבודה היא לבקש מתוך ההסתרה, אבל ברגע שהבורא עונה כבר אין לך שום עבודה.

שאלה: לא הבנתי למה ראש השנה נקרא ימים נוראיים?

מפני שמתגלה הדין, דינים מתגלים.

שאלה: מה זה עול מלכות שמיים, למה הכוונה?

שאני רוצה לקבל על עצמי את שליטת הבורא מעל שליטת האגו שלי, להשליט זה על זה.

תלמיד: מלכות שמיים זו שליטת הבורא?

כן.

שאלה: אם מלכות זה דין, אז מה זה לקבל את הדין של שמיים?

שמיים זה בינה ומלכות זה דין, ובינה זה רחמים, ואני רוצה שבינה תשלוט על המלכות, זאת אומרת שהרחמים ישלטו על הדין, ואז אני אוכל לתקן את כול הדינים.

תלמיד: אז אין דין שמיים.

אז לא יהיה דין.

תלמיד: משמיים אין דין, יש רק רחמים.

כן, שמיים זה מידת הרחמים.

שאלה: מהי אותה העבודה של הבקשה מתוך ההסתרה? הרי לא רוצים לבקש שיתגלה, כי אז אין עבודה, זה מה שהסברת קודם, אז מהי הבקשה מתוך ההסתרה?

אני מבקש כוחות השפעה שעל ידם אני יכול לשלוט על כוחות הקבלה. ועוד יותר מזה, אני מבקש שהבורא ישלוט על הרצון לקבל שלי, הוא בעצמו ובכבודו. בצורה כזאת אני בטוח שאני אצליח בבחירה שלי ובתיקון שלי. אני כמו ילד קטן צריך לתפוס את ידו של הגדול ולסחוב אותו אחריי שיתקן, שיעשה. זה בעצם התענוג שאנחנו יכולים להביא לבורא.

שאלה: אמרת כשהבורא עונה ומתגלה זה מה שצריך לקרות שהוא יענה ויתגלה?

העיקר בשבילנו לא שיתגלה, העיקר בשבילנו שישלוט.

תלמיד: אנחנו רוצים להתבטל, מבקשים ביטול. כשיש את הגילוי הזה, זה אומר שמשהו בנו קצת בתכונת ההשפעה?

נגיד שכן, אתם מבלבלים את המילים.

תלמיד: שתכונת ההשפעה שולטת בנו קצת.

שתכונת ההשפעה תשלוט בנו על פני תכונת הקבלה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: את זה אנחנו מבקשים, וכשזה קורה אז אנחנו מגלים שיש בנו שליטה של תכונת ההשפעה, לפחות בקצת.

כן.

שאלה: אני רוצה לבקש מלכות שמיים מכל הלב אבל אני לא בטוח שיש לי את הכלים הנכונים לקבל, אז איך אני יכול להיות בטוח?

אתה לא יכול להיות בטוח בכלום, אתה תהייה בטוח רק כשאתה תקבל תשובה מהבורא ואז תוכל להיות בטוח שביקשת נכון ולפני זה לא. לפני זה אתה נמצא בשאלה גדולה, במבוכה ורק הקשר שלך עם החברים נותן לך תמיכה וביטחון.

תלמיד: איך אני יכול להכין את הכלים?

בקשר עם החברים אתה מכין את הכלים שלך. אלא מה? אתה צריך גילוי הבורא כדי להכין את הכלים? זה לא יכול להיות. אלא אחרי שאתה מתחבר עם החברים ומברר איתם באיזו צורה אתם צריכים להיות כדי להתחיל לקבל עזרה מהבורא אז אתם מפעילים את עצמכם נכון.

שאלה: אם אני מזהה את הקלקולים שלי, האם זה אומר שהאור עוזר לי לתקן אותם?

כן, וודאי.

קריין: ציטוט מס' 13.

"בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל העולם, היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו", מורגש בכל העולם, כמו שכתוב "ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. זאת אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל העולם. שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא הארץ דעה את ה'". ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות.

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)

שאלה: נראה שתפיסת גדלות מלכות שמים, גדלות הבורא, מאוד חשובה לראש השנה כי צריך לקבל החלטה לבחור את הטוב. איך הבחירה בגדלות הבורא תעזור לנו להתגבר על מצבים קשים?

אני צריך לקבל התעוררות מהקבוצה וכל אחד צריך לתת כזאת הרגשה לחברו. אומנם אין בנו ממש הרגשה כזאת של גדלות הבורא, הגובה שלו, היכולת שלו, אבל כל אחד צריך לתת דוגמה לשני כאילו שיש, ומכאילו כאלה כל אחד יקבל התעוררות וכך אנחנו נגיע לרצון אמיתי פנימי.

שאלה: מה ההבדל בין הכתבים האלה של "שער הכוונות" לבין שאר הכתבים, במיוחד עכשיו בראש השנה? מה מיוחד בכתבים האלה?

המיוחד הוא שהכתבים ששייכים לראש השנה מסבירים לנו מאיפה התחילה כל הבריאה, באיזו צורה היא התייצבה ומה עלינו לעשות, בצורה קצרה מרוכזת. כי זה המקור, התחלת הבריאה, ולכן כדאי לנו לדבר על זה קצת.

שאלה: מה שאנחנו עושים כאן משפיע על שאר העולם, ואתמול שאלו אותי על ראש השנה ובאופן מוזר לא היה לי מה לענות. איך מה שאנחנו עושים משפיע על העולם?

ראש השנה מסביר לנו איך אנחנו יכולים להעלות את הבורא למעלה מאיתנו, שאנחנו מכתירים אותו, עושים ממנו שהוא העליון. ואם זה בראש שלנו אז בכל התיקונים שלנו אנחנו נצליח במשך השנה, העיקר שיהיה לנו כזה ראש, התחלת השנה, שהבורא הוא הגדול, העליון ולפנינו.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שההתחלה של כל מצב פנימי זה גם ראש השנה?

לא, זה לא כל מצב פנימי אלא ראש השנה נקרא "תחילת התיקונים" ואדם יכול לקבוע כל יום ויום ש"עכשיו אני מתחיל מחדש ואני מתייחס לחיים שלי שאני נמצא בראש השנה", ראש השינויים.

תלמיד: אז אני מתחיל חשבונות, בדיקה?

כן, כתוב "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", שאתה צריך כל פעם להתחיל מחדש לעשות בירור, לעשות ביקורת, וכך להתחיל ואז אתה לא תטעה.

שאלה: האם בחודש הזה הבורא מגדל אותנו יותר מכל החודשים או שזאת "גירסא דינקותא"?

אתם יכולים להתקדם מתי שאתם רוצים. זה שאנחנו חוגגים את ראש השנה באיזה יום בשנה הגשמית שלנו בכלל לא שייך ללוח הרוחני. את הלוח הרוחני אנחנו קובעים בינינו, ברגע שהבורא נעשה בעינינו השולט ואנחנו אחריו, אז נקרא אצלנו "ראש השנה" ראש התיקונים.

קריין: ציטוט מספר 14, כותב רב"ש.

"אנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן לנו כבוד.

ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא "שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות.

לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר-א'" 1985)

כל מי שמשתוקק לבורא, שמתחיל להרגיש שהכיוון הוא להתקרב לבורא, להעמיד אותו בראש, לקבל אותו כמארגן ועושה את כל הפעולות ושולט בכל העולם, האדם שיכול כך לקבוע, זה נקרא שהוא נמצא בתחילת הסיבוב החדש, בתחילת השנה.

שאלה: כתוב ש"עמים יגידו כי יש אלוהים בקרבם ועל כתפיים ישאונך", מה אנחנו צריכים לעשות? איך זה יקרה שהעמים ייקחו אותנו בטוב להכתיר את המלך עלינו ועל כל העולם?

איך זה יקרה? נעשה את מה שמוטל עלינו ואז נראה. אנחנו לא יכולים עכשיו לתאר בעצמנו דברים כאלה, כי אתה תתאר את זה בתוך האגו שלך. ודאי שאלה דברים טובים, אבל אפילו דברים טובים רוחניים דוחים אותנו היום, אנחנו לא רוצים אותם, כי כולו בהשפעה, כי כולו בנתינה למעלה מהרצון שלי.

שאלה: כשאדם מעלה את עצמו ממלכות לבינה אז מי עולה איתו?

הרצון לקבל שלו מתבטל כלפי בינה, תכונת ההשפעה.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה זה התיקון של מלכות עולה לבינה?

זה חשיבות תכונת הקבלה לעומת תכונת ההשפעה, שתכונת ההשפעה בעיני היא יותר גדולה ואני מעדיף אותה על פני הקבלה. סך הכול עניין של חשיבות זה לעומת זה.

תלמיד: מה זה התיקון הזה ביחס לגמר התיקון? כשאדם עושה את הפעולות האלה, איך התהליך הזה מוביל לגמר התיקון?

כי על ידי זה שאני בוחר בינה במקום מלכות אני מעלה את עצמי, וכל פעם אני, בכל מיני הבחנות שמתגלות לי כל פעם במלכות, מעלה את עצמי מעליהן לדרגת הבינה. שמעריך את תכונת ההשפעה על פני כל תכונות הקבלה שמתגלות בי בכל רגע.

תלמיד: כך עד גמר התיקון?

כך עד גמר התיקון. זה נקרא שאני מגיע ל"גמר התיקון", אם אני עשיתי את כל הפעולות האלו על פני כל הרצונות לקבל שלי.

שאלה: איך לכלול את העולם בתוך הבקשה? האם אנחנו מבקשים על החיבור שלנו ובכך מעבירים את האור הזה לעולם? או שאנחנו צריכים איכשהו לכלול את זה בתוך הבקשה ולבקש על תיקון העולם?

כל הזמן לבקש, לבקש כוחות, לבקש הבנה, בעיקר לבקש חיבור עם החברים ואז במידה שאנחנו מבקשים אפילו שאנחנו לא מרגישים, אבל תמיד שמבקשים, אפילו מבקשים בצורה שקרית אנחנו מקבלים תשובה מהבורא ולאט לאט זה מקרב אותנו. יכול להיות שבכאלו מידות קטנות, שאנחנו לא מסוגלים להרגיש שאנחנו עושים עוד צעד קדימה ועוד צעד קדימה אבל בסופו של דבר זה נעשה.

שאלה: במה התפילה בראש השנה בדיוק שונה מהתפילה שלנו ביום חול, כשאנחנו מבקשות על החברות בזמן רגיל?

בראש השנה אנחנו מתפללים שהבורא יהיה הכי גדול בעינינו, שהוא כולו ימלא את כול העולם, שאנחנו נרגיש שהוא שולט וממש הוא מלך העולם. זה העיקר בתפילת ראש השנה. כי מזה אם אנחנו מתחילים תיקונים, בטוח שאנחנו נצליח.

לכן זה נקרא "ראש השנה". "ראש", התחלה, "של השנה", של התיקונים.

קריין: אנחנו פותחים פה תת נושא חדש - אגודה אחת, ציטוט מספר 15.

אגודה אחת

"צריך האדם לעורר לבבו דוקא לתשובה ולהכניע עצמו מפני בוראו, לקבל עול מלכותו עליו באהבה רבה, ועל ידי זה מתעורר אהבת העליון עליו, כמו שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" וזה הוא בראש השנה, שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד. אמנם האדם אינו יכול לעמוד על זה בעצמו בימי המשפט, רק בתוך כלל ישראל, וכשיכלול את עצמו בתוך הכלל, כי דבר זה זכות היא לישראל, מה שנראים לפניו ית' בכלל "ואהבת עולם אהבם ומושך חסד עליהם". אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל." את זה בדיוק אנחנו צריכים לדעת, אם אני לא מחובר עם הקבוצה אז זה מה שקורה, "אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל," זאת אומרת בתוך הקבוצה שמחוברת לבורא, כך זה נקרא, "אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל. ועל זה אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" ממש, כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ובפרט בימי הדין ומשפט. ואם לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה. ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוה"ק, דאותו יום ראש השנה היה." 

("קול שמחה". אגרות)

זה סיפור גדול בפני עצמו, אולי אנחנו פעם נדבר עליו.

שאלה: אחרי קטע כזה פשוט אני רוצה להיעלם. ובכל זאת יש לי שאלה. כולנו כאן מגלים את הבורא, לומדים את חכמת הקבלה, איכשהו מרגישים משהו אבל איך נולדת היראה מפני הבורא?

מתוך זה שאדם כל הזמן מבקש, ומבקש ולא מתעייף, כי אז הוא זורק את הקשר עם הבורא אלא ממשיך, אז הוא מתחיל לראות עד כמה שהוא תלוי בבורא. ומהרגשת התלות בבורא הוא מגיע ליראת ה'. שאם הבורא לא יעזור לו, אז לא יעזור לו כלום. עד כמה שהוא תלוי בבורא, זה מה שהוא מגלה, בהתאם לזה, זה מביא לו יראה.

שאלה: איך האדם כולל עצמו בתוך ישראל? מה יכול להפריע לאדם להתכלל בכלל ישראל?

אלף ואחד דברים. מה שיכול להפריע זה גאווה שלו.

שאלה: איך לעבוד עם הבושה מתוך זה שאתה לא תואם לבורא ?

זה טוב מאוד, אם לא הבושה לא היית פונה לבורא, לא היית מגלה את הקשר שלך עם הבורא. כך אין לך ברירה ואתה תפנה. יפה מאוד. זה כבר סימן של התקדמות.

קריין: ציטוט מספר 16. כותב רב"ש:

"אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".

כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה." 

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

זה דבר מאוד חשוב שמוסיף הרב"ש, ש"הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה"" חיבור, קבוצה, עשירייה, "הוא ענין של חסידות," או משהו, כמו שאומרים לילדים, שתהיו טובים, פים, "אלא זהו דרשת חז"ל," זאת אומרת, הם דרשו שזה יקרה, "שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות", חיבור הלבבות, "שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה."  ככה זה.

קריין: אנחנו בתת נושא "כתיבה וחתימה טובה", ציטוט מס' 22, רב"ש.

איך נדע האם אנחנו עושים דבר נכון או לא? בואו נקרא.

כתיבה וחתימה טובה

קריין: שוב ציטוט 22.

"בעבודת ה' נקרא "כתיבה" שחור על גבי לבן, היינו מה שהאדם עוסק בתורה ומצוות נקרא שהוא כותב על לוח לבו, זאת אומרת שהמעשים מה שהאדם עושה נכתבים. 

ורוצים שהכתיבה תהיה "לטובה", היינו מעשים טובים. והחתימה, היא הכוונה המעידה על עצם המכתב, היינו שהכוונה מעידה על מצוות של מי הוא מקיים. פירוש, אם כוונתו בקיום המצוות הוא לשם שמים, או חס ושלום לא. 

נמצא, שהכתיבה, היינו המצוות ומעשים טובים, זה נקרא כתיבה טובה, היינו שיכול להיות להיפך, שעושה מעשים רעים חס ושלום. נמצא מקודם צריכים להיות מעשים טובים, שהם קיום תורה ומצוות בתכלית הפשטות. 

ואחר כך בא ענין של הכוונה, הנקרא לכוון שהכל יהיה לשם שמים. כי בלי תשומת לב, עוד לא ידע האדם לשם מי ולצורך מי הוא מקיים תורה ומצוות, יכול להיות שכל כוונתו היא שלא לשם שמים. לכן אומרים, "כתיבה וחתימה טובה", היינו מקודם צריך להיות מעשה, המכונה "גוף", ואחר כך כוונה הנקראת "נשמה"." 

(הרב"ש. 879. "כתיבה וחתימה טובה")

תלמיד: לא ברור העניין הזה שקודם צריך לעשות מעשים ואחר כך אפשר על ידי הכוונה לדאוג שזה יחשב כמעשים טובים.

אם אנחנו לא עושים מעשים בחיבור, המעשים האחרים לא נחשבים, כל המעשה שאנחנו צריכים לעשות זה לאסוף את כל השברים מהכלי השבור של אדם הראשון. אם אנחנו עושים מעשים בחיבור אז אחר כך אנחנו בודקים, מה לא עשינו, מה כן, וזה מה שאנחנו רוצים שהבורא יסביר לנו ויעשה ויתקן אם עשינו משהו לא טוב, ואז אנחנו נלמד האם כן, האם לא.

תסתכל על התינוק ולא תטעה, איך שהוא עושה ואנחנו מתקנים אותו ואז הוא לומד מזה. ואחר כך כשיהיה יותר גדול אז הוא כבר יסתכל עליך, האם עושה נכון או לא נכון. וכך אנחנו צריכים לעשות. פשוט מאוד, התיקון שלנו בחיים והתיקון הרוחני שלנו הם מאוד דומים, רק העניין הוא מה מתקנים. בחיים שלנו מתקנים פעולות בתוך האגו שלנו, בחיים הרוחניים אנחנו מתקנים פעולות רוחניות שהן על פני האגו שלנו. זה הכול.

תלמיד: אבל איך כוונה אחרי מעשה.

זו לא כוונה, זו בדיקה. ודאי שהכוונה שלי, שאני רוצה לעשות פעולות השפעה, קודמת.

שאלה: מה זה לקיים "תורה ומצוות בתכלית הפשטות"?

פשוט מאוד, לעשות את מה שנדרש מאיתנו, ולדרוש מהבורא שעל ידי זה נתקדם אליו. זאת אומרת, נדמה את עצמנו עוד יותר אליו. במה בודקים את זה? עד כמה אנחנו נעשים יותר קרובים בינינו, עד שהבורא מתגלה בינינו, כוח החיבור העליון. כל המטרה שלנו היא להגיע לחיבור כזה בינינו, שבו יתגלה הבורא. זו כל מטרת התיקון שלנו בעשירייה, אחר כך בין העשיריות, ואחר כך בכל העולם. זאת מטרת העבודה שלנו, ועל זה אנחנו מתפללים בראש השנה.

תלמיד: זו כוונה מאוד מאוד עמוקה, מה שתיארת עכשיו "בתכלית הפשטות".

לא, היא פשוטה מאוד, הפעולה פשוטה מאוד, הכוונה פשוטה מאוד, ואי אפשר לטעות בה. אנחנו רוצים להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד", בכוונה אחת, ועם דוגמה בינינו, כך שכל אחד יעזור לשני.

שאלה: "לכתוב על לוח ליבך", מה הפעולה הזאת, ומי עושה את זה?

אנחנו מתקנים את המעשים שלנו, והאגו שלנו משתתף עם הרצון להשפיע, עם כוח ההשפעה, וכך יחד יוצאת לנו כתיבה, שחור על גבי לבן.

שאלה: מה זאת אומרת לכתוב על לוח ליבו?

אנחנו רוצים לכתוב מעשה השפעה על הרצון לקבל שלנו.

שאלה: יש אנשים שמתחילים את החיים עם אתגרים מאוד גדולים, בורא נותן להם אסונות, משפחה שלא תומכת, וכולי. ההתחלה הזאת מעצבת את האדם, ומלווה אותו גם בבגרות שלו. מה אדם כזה צריך להגיד לעצמו או לעשות כדי להשתמש בכל מה שהוא עבר לטובת התיקון?

כל דבר ודבר שכל אחד ואחד מקבל נובע משורש נשמתו, אף אחד לא מקבל משהו שלא שייך לו ולכן הכול שקול לפי אותן התכונות שיש באדם. לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל בהתאם לכמה שהוא צריך לתפקד במערכת אדם הראשון. לכן לא להסתכל אחד על השני, אלא כל אחד צריך להבין שמה שהוא מקבל בכל רגע, זה לפי מטרת הבריאה, ולפי תוכנית הבריאה צריך להתגלות בו כאן ועכשיו. ולא לקנא באחרים או לא לזלזל בהם, אלא כל אחד מקבל את מה שמגיע לו.

שאלה: אפשר לבדוק אם הכוונה הייתה נכונה רק אחרי הפעולה? ואם כן, למה זה ככה?

ואם תבדוק ותראה שהכוונה שלך לא נכונה?

תלמיד: אז אני אוכל לבקש כוונה נכונה.

אז תבקש, תבקש. איך הבורא יכול לתקן אותך אם לא עשית פעולה? אתה צריך לעשות פעולה, ומתוך הפעולה אתה כבר תדע אם עשית נכון או לא נכון.

תלמיד: אז לאן אני מכוון לפני הפעולה? כי אומרים שאנחנו צריכים להחליט על הכוונה לפני הפעולה.

אתה מכוון את עצמך שהפעולה שעכשיו אתה הולך לבצע, תהיה בדבקות עם הבורא. ואתה תופס אותו, נדבק אליו, ומתוך הדבקות שלך בו אתה מבצע את הפעולה. זאת אומרת אתה מבצע פעולה בכוח שלו, ובכלי של כל הקבוצה שלך. אז אתה באמצע, רק מקשר את הבורא והקבוצה, ורוצה שהבורא דרכך יפעל בקבוצה. ככה זה.

תלמיד: אבל נגיד שאחרי הפעולה אני מגלה שהכוונה שלי לא הייתה נכונה.

תבקש, תבקש, כך תעשה. אתה יכול גם מראש לבקש שהבורא יכוון אותך. אבל בסופו של דבר אנו צריכים להשתדל כמה שיותר בכוחות הקבוצה, והבורא שהיו לנו קודם, לאתר לעת עתה את הגישה הנכונה, ואז נלמד. כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם"¹. זאת אומרת, אנחנו תמיד טועים, אחר כך מגלים את הטעות שלנו ומתקנים. ובזמן שמתקנים שוב טועים, ושוב מתקנים, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אבל אם אני מכוון תמיד את הפעולות שלי כמו שאמרת בין הקבוצה לבורא, אז הסיכויים שלי לעשות כוונה נכונה הרבה יותר גבוהים.

אתה תעשה תמיד כוונות נכונות, תמיד תטעה, ומזה תלמד. אתה לא יכול ללמוד ממעשים נכונים, אנחנו לומדים רק ממעשים שאנו טועים בהם. ככה זה גם בעולם הזה, וגם ברוחניות. כי כולנו באים מהרצון לקבל האגואיסטי, כולנו נמצאים בדחייה, בשנאה הדדית זה אל זה, ולכן אי אפשר לבנות שום דבר טוב, נכון, מתוקן, אלא אם כן מגלים את הקלקולים.

לכן למרות שרוצים לעשות תיקון וטוב, מגלים עד כמה היינו רעים. ואם לא היינו רוצים לעשות טוב, לא היינו מגלים את הרע. תראה, כל הרשעים בעולם, לא חושבים שהם רשעים, דווקא ההפך, הם צדיקים, הם צודקים. ואלו שהולכים בדרך ומתקנים את עצמם, הם תמיד רואים את עצמם כטועים, כלא בסדר

שאלה: איך אדם יכול לדעת אם הכוונה שלו, אם הנשמה שלו מכוונת למעשים טובים?

רק אחרי מעשה החיבור בתוך הקבוצה.

שאלה: האם זה עוזר להתפלל על כלל האנושות שתתקרב לתיקון ולדבקות בבורא, או שאני צריכה להתפלל רק על עצמי דרך העשירייה מתוך תחושה שרק אני מקולקלת והבריאה כבר בתיקון?

יותר מועיל להתפלל עבור העשירייה. לא עבור העולם, ולא עבור עצמי, אלא עבור העשירייה. כי זה החלק בבריאה שמחבר בינך, לעולם, ולבורא. לכן העשירייה חייבת כל הזמן להיות כמטרה לתיקון שלך, ושל כל יתר חברי הקבוצה, העשירייה.

שאלה: איך אדם יכול להיות צדיק אם כל הזמן טועים, איפה הנקודה של ההצדקה, להצדיק את זה שאנחנו טועים ורק יש מקום לבקש מהבורא?

כן. עד כמה שאני מצדיק את הבורא, בזה אני נקרא צדיק.

שאלה: אתה אומר להתפלל עבור העשירייה. מה עדיף, שאני חלק מהעשירייה או להתפלל עבור החברים?

עדיף להתפלל עבור העשירייה, שכולנו נתחבר יחד וניתן בזה לבורא מקום להתגלות כדי לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: יש פשוט עניין האם בורא ייתן לחברים או ייתן לנו כעשירייה?

שיתן לנו כעשירייה. שנתחבר כולנו וניתן מקום לבורא לשרות בנו. בזה אנחנו עושים לו נחת רוח. תרשום לפניך.

תלמיד: אני רושם, זה פשוט כל פעם יש בירור כזה בעשירייה.

כל פעם בירור, אני כבר לא יודע מה יש כאן עוד לברר. המשפט שצריך להיות ברור.

שאלה: איך ניתן לזכות בנס, שכל העשירייה הופכת להיות כאיש אחד בלב אחד, כאגודה אחת?

ככה זה, זוכים.

שאלה: כשמתגלה הבורא בתוך העשירייה, אנחנו רוכשים הרגשה, תפיסת מציאות, מה זה בדיוק שהוא מתגלה?

מה זה נקרא שהבורא מתגלה בינינו? מתגלה חיבור עד אהבה, שבתוך זה ככלי מתגלה כוח שקושר את כל החלקים השבורים. במידה שהחלקים האלה נמצאים בשבירה ולמעלה מזה בחיבור, אז בפער בין העביות הזאת לבין הזכות, מתגלה האור הפנימי בתוך הכלים שנקרא "גילוי הבורא בנברא", אור פנימי.

שאלה: האם זו רק השפעה של הבורא עלינו, כאילו אנחנו מרגישים אותו בצורה פסיבית, או שהופך להיות גם משהו אקטיבי בתוך העשיריה?

אקטיבי מצידכם, שאתם מתפללים.

תלמיד: גם אחרי שהוא מתגלה, זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות, רק להמשיך להתפלל?

כל התיקונים שלנו זה להרכיב תפילה, כי כוח הפועל היחידי במציאות זה הבורא.

קריין: אז ציטוט מספר 28, רב"ש.

"אנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שהישראל שבנו יהיה הראש והרשע יהיה הזנב. ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא בכוונת הבריאה, שהוא בחינת להיטיב לנבראיו."

(הרב"ש. אגרת ס"ז)

זאת אומרת, שהעיקר יהיה אצלנו שאנחנו נהיה מכוונים לבורא, שנקרא ישר א-ל, "ישראל", ושבזה אנחנו כל הזמן נלך. מדובר עלינו, לא על אחרים, כל אחד מתפלל שכך יהיה לו הדבר החשוב ביותר בחיים.

את לרשום. ובמשך כל היום, וכל ימות השנה, מה שנקרא, עד סוף החיים, זה חייב להיות הכיוון שלנו.

קריין: 29.

"כתוב "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים". כלומר בזמן שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, לכן הם נקראים שועלים.

והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

שאלה: כשאנחנו דנות על ההתקדמות שלנו בעשירייה, לפי איזה קריטריונים אנחנו יכולות לקבוע שהתקדמנו קצת יותר קרוב לראש? או שבכל זאת אנחנו איפשהו בזנב, תחת השליטה של הרצון לקבל, או הקליפות?

"זנב" זה נקרא קבוצה שכל אחד חושב על עצמו. "גוף" זה נקרא שהם מתחילים להיות במאבק איך להיות כאיש אחד בלב אחד, בראש אחד, וכך מהזנב דרך הגוף הם מגיעים לראש. אז אנחנו צריכים להבין שאנחנו מגיעים להצלחה הרוחנית רק בתנאי שנהיה כראש.

ולזה אנחנו מתפללים בראש השנה, שנהיה לראש ולא לזנב, שכל הכוונות שלנו, כל המטרות שלנו, יהיו רק להיות ביחד, או שלפי מידת החיבור בינינו, הבורא כך יכול להתגלות בינינו.

רק לפי מידת החיבור בינינו, זה מצד הכלי, ואז הבורא מתגלה לפי השתוות הצורה עם הכלי הזה כאור, כי האור הוא אחד והכלי צריך להיות מחובר מכל החלקים שלו גם כאחד. זאת העבודה שלנו, ולזה אנחנו מתפללים בראש השנה "שנהיה לראש ולא לזנב", שנתחבר בחיבור כזה, שכולנו חושבים רק על החיבור, כי בתוך החיבור בינינו מתגלה הבורא.

שאלה: אנחנו צריכים להיות רחומים כמו הבורא, אז מה ההבדל בין זה לבין כיסוי של חסדים?

אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו ואני לא יודע מה זה "כיסוי של חסדים". אני יודע רק דבר אחד, אנחנו כולנו אגואיסטים, ואנחנו צריכים שמלמעלה יבוא הכוח ויראה לנו עד כמה שאנחנו צריכים להיות מחוברים, וייתן לנו כוחות לזה, כי אנחנו אמנם מתנגדים, אבל הכוח הזה יסדר בינינו, יאיר לנו, ואנחנו נרצה להיות מחוברים. זה הכול.

.

שאלה: כשהגוף בא עם השאלה, "מי ומה" אנחנו לא עונים, אלא, להיות זנב לאריות. איך אנחנו משכנעים את הגוף שיצטרף, שהוא ירצה בעצמו להיות זנב לאריות?

אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אלא רק על ידי חיבור. כתוצאה מהחיבור הרצון לקבל שלנו ירצה לעשות פעולות השפעה על ידי השפעת הסביבה, השפעת הקבוצה.

שאלה: האם כשאנחנו עושים כוונה בזמן השיעור, אז המחשבה גם צריכה להתחבר ללב? ואם המחשבה דוחה את הלב, אז זו כוונה טובה?

לא. אנחנו צריכים להגיע למצב, שלב וראש יתקיימו איתנו יחד. שהם יהיו לאותו כיוון וימשיכו איתם יחד, גם לב וגם ראש.

תלמידה: אז מה לעשות כל עוד הכוונה דוחה את הלב?

להיכנס בכוח לקבוצה וקצת להוריד עוד ועוד ועוד את האף. לא רק את, אל כולם אני מדבר ובמיוחד לנשים. הגברים הם יותר מוצלחים, אבל הנשים הן מאוד גאוותניות, וזה לעומת זה.

קריין: 33. "מלאים מצוות כרימון", כותב בעל הסולם, "שמעתי".

"אמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט). "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). 

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. 

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. "

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")

קריין: ציטוט 35, אחרון.

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות. וזהו "מלאים מצות כרמון"." 

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

סדנה

איך להיות ראש ולא לזנב? זה דבר הכי מקובל. השאלה היא כך, איך אנחנו צריכים להתנהג בעשירייה, ובכל העשירייה הגדולה, שזה כל הכלי שלנו הבין לאומי, שאנחנו נוביל את שיטת התיקון לכולם ונהיה לראש ולא לזנב? מה זה נקרא "להיות ראש ולא זנב"?

(סוף השיעור)

---

1. "כי שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד, ט"ז)↩