שיעור בוקר 16.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זמן מתן תורה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - זמן מתן תורה. קטעים נבחרים מן המקורות, נתחיל בקטע מספר 6 בכותרת "כאיש אחד בלב אחד".

זמן מתן תורה זה מצב מיוחד, שכל אדם מקבל מתי שהוא מוכן לקבל את התורה. זאת אומרת שהוא מרגיש שהוא כבר יכול לעלות מעל היחס למציאות לא דרך הרצון לקבל, אלא דרך הרצון להשפיע. אנחנו נמצאים במעבר מלא לשמה ללשמה, מלראות את כולם ברצון לקבל שלנו, ולראות את כולם ברצון להשפיע. נקווה שזה יתגלה בנו יותר ויותר ובכולם יחד בצורה שלמה.

אומנם שעד לשמה השלם, עד גמר התיקון יש לנו עוד הרבה מדרגות, כך שכל הרצונות שלנו יכנסו לתכונה של על מנת להשפיע לזולת ודרכם לבורא, וזה יהיה ממש קיים ומושרש בנו בכל אחד ובכולם יחד - ואז יחד נחשוב שאנחנו עוזרים זה לזה, מחזיקים זה את זה וכך גם מחזיקים בבורא והוא במידה הזאת מקבל אותנו.

אין יותר משני מצבים. מצב הלא לשמה, שהבורא במיוחד ברא אותנו כמו שהוא כותב "בראתי יצר הרע", שזו מחשבה של האדם על עצמו שיש בכל אחד ואחד. ויכולה להיות נטייה, מחשבה, רצון לקבל את הזולת לפני עצמו, ואז יוכל למדוד מי קודם ומי אחר כך, ועל ידי זה לסדר את עצמו, לכוון את עצמו אך ורק לאהבת הזולת - והזולת יהיה לו יותר חשוב ממנו.

וכאן לא מדובר על דברים הכרחיים שהם "לא יגונה ולא ישובח", אלא על כל המצבים של היום יום. לכן אנחנו צריכים לעזור בזה אחד לשני, שכל אחד יהיה דוגמא לאחרים, כמה הוא משקיע כדי להגיע ללשמה, וזה יראה לאחרים ויחזק אותם וכך "איש את רעהו יעזורו" - זה מה שאנחנו צריכים. אין דבר יותר גבוה, יותר גדול, יותר חשוב מזה.

נקווה שכולנו נרגיש את זה, נבין את זה, נקבל התפעלות מהחברים, שמה שיש בלב של כל אחד, זה להתעלות למעלה מעצמו ולהתכלל בחברים, והכוח הזה שבלב של כל אחד ישפיע על כולם וכולנו נעלה לדרגת השפעה הדדית וכך נצליח.

הכול פתוח לפנינו ואנחנו צריכים להגיע לזה, לגלות את המציאות בכוח השפעה ולא בכוח קבלה. זה מה שלפנינו. זה בעצם הנושא, ובזה אנחנו צריכים להיות יותר ויותר קרובים יחד, להיות "כאיש אחד בלב אחד", ולא חסר לנו כלום, חוץ מהמחשבה שתכלול את כולנו יחד ומתוכה נפנה לבורא שיעזור לנו.

ברור שלא אנחנו עשינו את עצמנו בצורה העכשווית, ולא אנחנו יכולים לעלות בעצמנו ולהביא את עצמנו להזדהות עם הבורא, אלא הכול תלוי רק בחסרון למצב החדש. ואומנם המצב החדש לא מושרש בנו, הוא לא נמצא כדרישה טבעית, אבל אנחנו כן יכולים איכשהו לתאר לעצמנו את המצב הזה ולבקש מהבורא שיעלה אותנו אליו.

לשם כך נקרא מה שכותבים לנו המורים הגדולים שלנו, בעל הסולם, הרב"ש ועוד כמה נוספים, ונשתדל להתכלל במחשבות, ברצונות, בנטיות שלהם, להידבק אליהם וכך נזכה גם אנחנו לדרגת לשמה.

קריין: "זמן מתן תורה", "כאיש אחד בלב אחד", קטע מספר 6 אומר הרב"ש.

כאיש אחד בלב אחד

"כמו שכתוב, "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל, "כאיש אחד בלב אחד", מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה.

הרי אנו רואים, שהקב"ה עשה שעם ישראל יגיעו לשלמותן, היינו ע"י שיתן להם הכח להיות כולם בהשתוות הצורה, שהוא לעשות נחת רוח ליוצרו."

(הרב"ש. מאמר 16 "כי יעקב בחר לו יה" 1986)

זאת אומרת להרגיש שאנחנו מצד אחד נגד ההר, כי בעצמנו אנחנו לא מסוגלים לתפוס אותו, לעלות עליו, לרכוש אותו ואנחנו נמצאים נגד ההר. ומצד שני, כבר אפשר להגיד שזה ישראל, ישר-אל, זאת אומרת מכוונים לבורא. אמנם ההר נראה להם מאוד גבוה ובלתי אפשרי לעלות עליו, ובכל זאת, אם אנחנו מתחברים בינינו, אז אנחנו מוסיפים כל אחד לשני מהכוחות שלנו, וכשכל אחד עוזר לשני, שוכח על עצמו ורוצה רק לטובת החברים, אז פתאום אנחנו מרגישים שבצורה כזאת אנחנו כן יכולים לגלות כוח לעלות על ההר, למעלה מהר השנאה, מסיני, מפירוד.

אנחנו יכולים לעלות מעליו, להתחבר וכך להגיע למדרגת לשמה. זו בעצם הכניסה הנכונה למדרגה הבאה של קבלת התורה, שאחריה אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש חוקים ופעולות שצריכים לבצע ברמה שנקראת "דבקות הדדית" זה בזה וכך אנחנו עולים על ההר, על כל אותם הרצונות והמחשבות שמפרידות אותנו. לכן זה נקרא "הר סיני", כי לכל הרצונות שלנו הלא מתוקנים מגיעה שנאה זה לזה, דחייה זה מזה.

אנחנו יכולים לעלות למעלה מזה וכך מגיעים לחיבור, וכל העביות הזאת שנקראת הר סיני תהיה כבר תחתנו, תחת רגלינו, וכך אנחנו זוכים לקבלת התורה ודבקות בבורא. זה לא נעשה מיד, אבל כך עולים ומגיעים למטרה.

שאלה: למה להיות כאיש אחד בלב אחד נגמר תמיד בלעשות לו נחת רוח?

לא, זה לא נגמר, זה מתחיל, זו כוונה שאתה רוצה להתקרב לאחרים. או שאתה רוצה להצליח כמו חבורת בריונים, או שאתה רוצה לעשות בזה נחת רוח לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, לעשות נחת רוח לבורא זה שאנחנו מתאחדים בכוונה הזאת, וזו ההתחלה?

אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל הפרטים, כי אנחנו נתבלבל. יש בזה עוד הרבה דברים שנלמד אותם. אבל סך כל ההבחנות הגדולות זה כך.

תלמיד: זאת אומרת שמבחינתנו בעשירייה, כדי להגיע להיות איש אחד בלב אחד, זו צריכה להיות המטרה שלנו, לעשות לו נחת רוח?

כן. זה ברור מתחילת הבריאה כבר ברור לנו.

שאלה: קבלת התורה היתה תחילת "לשמה"?

כן.

תלמיד: מה זה "לשמה" בתהליך הזה, במעמד הזה?

שאני מוכן לקבל על עצמי את כל התנאים שהתורה דורשת ממני כדי להגיע לחיבור עם התכונות האחרות שלי שזה כל האנושות, כי כל אחד צריך לתאר את עצמו כאדם הראשון, ורק בצורת חיבור כזאת אנחנו מגיעים להזדהות עם הבורא.

שאלה: איך עוזרים לכל חבר ודוחפים כל חבר להיכנס ל"לשמה"?

על ידי העשירייה, זה בתורה מוסבר מאוד ציורי.

תלמיד: איך זה מוסבר? איך דוחפים כל חבר ל"לשמה"? אמרת בהתחלת השיעור שצריכים להתפעל ממה שיש בלבו של כל חבר.

כי החיבור זו כבר השגת "לשמה". זה לא סתם חיבור כשנמצאים במקום אחד, או בפעולה אחת, אנשים שלא מכירים זה את זה. חיבור זה נקרא שכל אחד מכיר את עצמו, ומכירים בזה שכל אחד צריך להגיע עם חיבור עמוק מלב אל לב לכל אחד שנמצא עימו, ואז זו נקראת קבוצה, עם, חבורה.

אחרת אי אפשר, אדם אחד לא יכול לכלול בתוכו כל כך הרבה הבחנות שונות, ומנוגדות כדי לספוג את האור העליון, את אור התורה. הוא חייב דווקא לעבור שבירה, להשתדל לעשות חיבור, לבצע חיבור, ואז תהיה לו אפשרות גם בהרגשת השבירה, וגם בהרגשת החיבור להרגיש את התכונות האלו, זו כנגד זו, וכך הוא ירכוש את התורה.

זאת אומרת, להתחיל לקבל את המאור המחזיר למוטב, שיחבר את כל החלקים השבורים שלו, ומתוך הקשר של החלקים השבורים, הוא יתחיל להכיר את המציאות האחת, את הבורא.

תלמיד: אז מי מקבל את התורה?

מקבל את התורה מי שיודע לאחד את החלקים של הכלי השבור. לכן לפני הכול הייתה צריכה להיות שבירה.

שאלה: אני מרגיש שכל אחד מרגיש מוכן לעשות את הקפיצה הזאת, כך אני מרגיש, שלכל חבר יש איזו נקודה פנימית שמוכנה להתקדם לקראת זה. למשל מה עשה נחשון כשהוא קפץ וראה שכולם קופצים? מה אדם עושה כדי לראות שכולם מוכנים, ולא רק הוא?

הוא לא מסתכל מה האחרים עושים, כי יש חוב על כל אחד ואחד. כל אחד חייב לעשות את זה. וודאי שהוא צריך להסתכל על האחרים, אבל כדי לתמוך בהם. זה מה שנחשון עשה.

שאלה: הר השנאה שחייב להתגלות בעשירייה, ושבו אנחנו צריכים לחבר את כל החלקים, האם הר סיני צריך להתגלות ביחס לכל החברים, או שהוא יכול להתגלות רק ביחס שלי לחבר אחד?

כל אחד צריך להשתדל לגלות את החיבור בעשירייה שלו. לא בכולם, אלא כמו שאתם רואים בתורה עצמה, שצריך לחלק את האנשים לעשיריות, למאות, לאלפים, ורק בצורה כזאת הם יכולים להתקדם לחיבור.

תלמיד: האם אני מסוגל לגלות את הר השנאה בעשירייה דרך חבר אחד, או שאני חייב להרגיש שנאה כלפי כל החברים בעשירייה?

לפי המעשה, קודם צריך להתחבר עם מי שיותר קל, ואחר כך עם האחרים.

שאלה: איך אוכל להגיע לחיסרון להיות כאיש אחד בלב אחד, כך שאוכל לדרוש את המצב הזה?

בדרך רוכשים גם חיסרון, וגם את המצב עצמו. את החיסרון לחיבור, וגם את החיבור עצמו, זה מושך את זה. זה יקרה.

שאלה: אנחנו אומרים ש"לשמה" זה נשי, אז מה החלק הנשי בכל התהליך שעליו אנחנו מדברים עליו?

אין לנו שום עניין לחלק לנשים וגברים, אלא רק מפני שזה מפריע לנו כאן בעולם הזה, ומבלבל אותנו בחיבור בינינו. אבל חוץ מזה אין הבדל. אם לא הייתי מזהה בין גברים ונשים לפי המין, הייתי עובד עם כולם בצורה שווה.

אחר כך נלמד, ניכנס לתוך זה, ונראה את מקור הדברים. למה אנחנו בנויים כך, ובצורה כזאת מתחברים בינינו. אבל לעכשיו זה לגמרי לא מפריע, אנחנו רק צריכים לייצב נכון את הקבוצות שלנו, ואת החיבורים בינינו.

שאלה: אמרת שאדם שראוי ללשמה, או ראוי לכניסה ללשמה חייב להיות מוכן לכל התנאים שעליו לקיים, אבל התנאים לא ידועים. זה הסכם חד צדדי שאני מוכן להכול? איך אדם מסוגל להתחייב לזה?

מה שמתגלה לפניי לחיבור, אני חייב לקבל אותו כחוק שאני חייב לקיים.

תלמיד: ואי אפשר לדעת מראש את רשימת התנאים?

אין רשימה כזאת, אלא כל אחד מגלה את הרשימה בצורה אישית. היום הוא מבין ככה, מחר יבין יותר, ומוחרתיים עוד, וכן הלאה.

שאלה: כתוב שכל אחד סילק את עצמו מאהבה עצמית, ואז הם מגלים שהם ניצבים כולם נגד אותו הר. זאת אומרת, שזאת גם עבודה עצמית, כשכל אחד רואה כמה הוא אבוד, ושהוא חייב להסתלק מאהבה עצמית? ורק בסוף התהליך מגלים שזה אותו הר, שזו אותה בעיה אצל כולם?

אני לא יודע מה זה סוף התהליך, ומה אתה רוצה לשאול.

תלמיד: אני שואל על המצב.

המצב הוא שהם רואים שהם חייבים לעלות להר סיני, ומתגלה שנאה בין כולם לכולם, והם רוצים לעלות מעל השנאה הזאת, ומתחילים לעבוד כנגדה.

תלמיד: אז מה זה "איש אחד בלב אחד", ההבנה שאף אחד לא יכול לעלות על ההר הזה לבד?

כן. ודאי, כי רק ביחס לכולם אני עולה על ההר.

תלמיד: זאת אומרת אפשר לומר שהם גילו את האויב המשותף או את המשותף ביניהם, וזה הדבר היחיד שמשותף בין כולם?

זה יתגלה אחר כך. כן.

תלמיד: למה זה נקרא "ויחן"?

עוד מעט נתחיל לגלות.

שאלה: מה ההבדל בין "לב אחד" ו"איש אחד"?

אלה שתי דרגות היכרות של האדם שיש בנו בדרך כלל. קודם מכירים את האיש, ואחר כך את הלב שלו.

תלמיד: מהו "לב אחד" ומהו "איש אחד"?

לב אחד זה שאנחנו מלכתחילה נמצאים ברצון אחד, שאחר כך נשבר, ומייצב אותנו כך שאנחנו רבים, מיליונים, מיליארדים, ורחוקים זה מזה. יש הרבה לבבות, ובעצם אחר כך ככל שאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו מגלים שאין כאן הרבה אנשים, אלא יש כאן רק איש אחד, ובמידה שהוא קירב את עצמו לבורא, והגיע לדבקות בבורא, הוא מגלה שיש לו רק צורה אחת, השפעה. ואז הוא נמצא מול הבורא כאיש אחד בלב אחד, וכך מגיע לדבקות בבורא.

שאלה: מה זו תקופת המעבר שבה אנו נמצאים עכשיו? נראה לי שזו תקופה רק מתוך לא לשמה ללשמה עצמה. כך אני מרגיש.

זה נכון שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד חשובה, זו תקופה של תפר בין לא לשמה לשמה. אנחנו עדיין לא מכירים בדיוק מה זה לא לשמה, אבל יכולים לגלות אותה ככל שנכנסים ב-לשמה. כדבר מהיפוכו, כך לומדים, וזאת התקופה.

זאת תקופה מאוד חשובה, וצריך לעבור אותה. לא למהר, אלא בצורה עקבית, ממש יום יום לראות את עצמנו, מה היה לי עד היום, מה יש לי היום, ומה צריך להיות מחר, מה אני חושב. ובצורה כזאת נתקדם. אני מקווה שתרגישו כמה כל השלבים האלה מאוד חשובים לבניית הנשמה.

תלמיד: כי אמרת בהתחלה שאנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל את התורה. אז מה זה להיות מוכן? כי בתוך התהליך הזה אני צריך בעצם להכין את עצמי למטרה הזאת.

בדרך כלל להכין את עצמו זה נקרא להכין חיסרון, את המקום שבו אנחנו מקבלים. אנחנו מקבלים תמיד לתוך חיסרון המוכן לדבר. אז אם אנחנו רוצים להגיע ללשמה, זאת אומרת שצריך להיות לנו חיסרון לזה.

שאלה: מבחינה פרקטית העבודה הפנימית, אם העבודה היא אישית שלי, איך אני מסלק את האהבה העצמית שיש לי כלפי כל יחיד ויחיד מהאומה?

כלפי כל יחיד ויחיד מהאומה אתה לא יכול לעשות את זה, כי עדיין אין לך כלים, אין לך דיוק, ורזולוציה כלפי איך אתה עומד כנגד כל אחד ואחד. עוד לא נראה לנו שהשבירה קרתה בכל פרט ופרט, ולכן זה עדיין לא מציאותי לתקן כך את עצמנו. אבל בצורה כללית, כשמתגלה הריחוק וההפרעות בינינו, את זה אנחנו צריכים לתקן.

תלמיד: אז אם אני מבין נכון, בצורה כללית כנגד ההפרעות מול העשירייה, אנחנו עושים את התיקונים.

כן, ודאי.

תלמיד: לא בצורה יחידנית.

מה זה יחידנית?

תלמיד: כתוב, "מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה". אז מה העבודה שלי, זה אני כביכול כנגד העשירייה?

לא "כביכול", זה באמת כנגד העשירייה.

תלמיד: "כביכול", כי אני לא נגד העשירייה, אני עדיין לא מרגיש נגד.

זה יהיה.

תלמיד: הוא כאילו מציב פה תנאי, כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד סילק עצמו מאהבה עצמית ונמצא שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה. כלומר, כשכולנו בעשירייה נעשה את העבודה הפנימית, רק אז נרגיש כולנו מלוכדים.

זה מגיע בצורה הדרגתית. כן.

תלמיד: מה ההבדל בין העבודה הקבוצתית, לבין האחריות האישית שלי.

האחריות האישית שלך היא קודם כל לדאוג לעשירייה, שהיא תהיה מלוכדת, שכולם ידאגו זה לזה, שכל אחד יעלה את העשירייה מעל עצמו. כמו שאנחנו לומדים

שאלה: יש לנו רשימות משלמות, יש לנו רשימות משבירה, ועכשיו אנחנו חווים רשימות מתיקון עד "מבשרי אחזה אלוה" ועד "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". האם התיאור הזה נכון?

נכון.

שאלה: איך אדם מסלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית?

בצורה הדרגתית על ידי המאור המחזיר למוטב. זה לא שהאדם עושה את זה. האדם צריך להגיע לחיסרון לזה, ואז לפי החיסרון שלו האור העליון פועל ומעלה אותו מדרגה לדרגה.

שאלה: מה זה דבקות בבורא, והאם זאת המדרגה האחרונה שבתיקון?

הדבקות בבורא היא מהפעולה הראשונה ועד הפעולה האחרונה שאנחנו מבצעים, ובצורה כללית זו מטרת כל התיקונים שלנו, וכל המעשים שלנו. זה כל מה שאנחנו צריכים לבצע. חוץ מדבקות בבורא אין כלום, הכול כלפיו, והכול לעומתו.

שאלה: שמעתי אותך אומר "זאת תקופה מאוד חשובה וצריכים לעבור אותה, לא למהר אלא בצורה עקבית יום יום צריכים לראות את עצמנו מה יש לי היום, ומה יהיה לי למחר". מה בודקים בבדיקה הזאת?

עד כמה אנחנו מתלכדים יחד, מתחברים יחד, וכמה בחיבור בינינו אנחנו יכולים לפענח נכון את המצבים שלנו, ולהרגיש שאנו מתקרבים זה אל זה.

שאלה: מה קורה כשאנחנו "חונים" לפני הר השנאה? מה זה "ויחן" הזה, איזה תהליך קורה שם, בחנייה?

בהמשך נלמד את זה, ונעשה את זה.

שאלה: אמרת שצריך שיהיה לנו חיסרון ללשמה. מה החיסרון הזה שאנחנו יכולים לגלות בעשירייה?

אני מסתכל על הבריאה אחרי כמה שנים שאני לומד, שומע, ושואל את עצמי, מה בעצם המטרה? ואז לאט לאט אני מתחיל מכל הלימוד שלי, מכל הפסוקים שלמדתי להבין שהאדם צריך להתעלות בשינוי הטבע שלו, מהרצון לקבל לעצמו שבו הוא נמצא 100%, ועל ידי הכוח החיצון, שזה הבורא, כוח השפעה, שישפיע עליו, ואז על ידו הוא יגיע לכוח השפעה. לאט לאט גם הוא יידבק לכוח ההשפעה הזה, וכך הוא יתקדם.

זה כבר נקרא שהוא עולה בסולם המדרגות של ההשפעה. זה מה שאנחנו לומדים, ולאט לאט מגלים. רוצים או לא רוצים אבל זה מתגלה בלב ומוח של כל תלמיד ותלמיד.

ואז אנחנו שואלים, אז איך עושים שההבדל בין העולם הזה שבו אנחנו חיים, ובין העולם הרוחני הוא כמו שכתוב, ב"שעבוד מלכויות". כי הכוח הכללי השולט בעולם הזה זה כוח האגו שלנו, הרצון לקבל, ובעולם הרוחני זה כוח השפעה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, להשתדל להבין מה ההבדל בין שני העולמות, בין שני המצבים, ואיך אנחנו יכולים להגיע מהעולם הזה, מהעולם האגואיסטי, לעולם העליון, לעולם של נתינה, ואהבה.

זו בעצם העבודה שלנו, לברר בין השניים ולבדוק את עצמנו כל פעם איפה אני נמצא, ולמה אני נמשך?

תלמיד: אמרת שיש עליות במדרגות. המדרגה הראשונה בשבילנו בחיבור בעבודה הזאת, במה זה מסתכם בעשירייה?

אנחנו עדיין לא יכולים לדבר על האיחוד של העשירייה, כי זו כבר מדרגה רוחנית. לפני כן יש כל מיני חיבורים כמו בכל חבורה, כמו בכל קבוצה. אז אנחנו מתקרבים, מתחברים, נעשים חברים יותר קרובים, אבל לא יותר מזה. עד שמתחילים לחפש בינינו את אותו כוח מיוחד שמאחד אותנו, ויכול להעלות אותנו לדרגת החיבור. שהוא יהיה בינינו בתוך העשירייה, יקשר בינינו, ואז נרגיש שאנחנו כן תלויים זה בזה, ומוכנים להיות בחיבור הזה.

תלמיד: כלומר זה מורגש ככוח חיצון?

כן.

שאלה: מדוע ב"הר סיני" הכרחי להרגיש שנאה כלפי העשירייה?

כי אנחנו רוצים לדלג, לעלות למעלה מהאגו שלנו, והאגו לא מוכן לזה. לכן אנחנו מרגישים שני כוחות, כוח אחד זה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, וכנגדו כוח שני, שהוא מפריד בינינו. ואנחנו מגלים זה על פני זה.

שאלה: ההר של השנאה זו הזדמנות אבל גם סכנה. מה עלינו לעשות בעשירייה כשמופיע מולנו ההר הזה, ומי הוא "משה" שלנו?

אנחנו עוד לא יכולים לתאר לעצמנו את ההר ואת השנאה ואת "משה" ואת כל ההבחנות האלה, האלמנטים של המקרה זה, אבל זה יתגלה. בסך הכול אנחנו צריכים רק דבר אחד, להשתדל להיות יותר קרובים זה לזה, לתמוך אחד בשני, לבדוק עד כמה האגו שלנו נמצא בזה מרגע לרגע, מיום ליום, בזמן שאנחנו מסוגלים להכין את עצמנו לחיבור אמיתי, לגילוי האמיתי.

שאלה: אנחנו רחוקים מהר סיני אבל אנחנו פוגשים בהרים קטנים. מה מצבנו המדויק?

עוד נצטרך לגלות.

שאלה: אנשים קוראים בתורה בחגים, בשבתות, ובשבועות, הזמן שבו ניתנה התורה. מה זה אומר "לקבל את התורה"?

הזמן בו מקבלים את התורה נקרא "זמן שבועות". כך זה נקרא, ולא חשוב לי עכשיו לציין יותר את היום הזה. אין לי בזה שום עניין. העיקר הוא שאני רוצה לקבל תורה, שזה נקרא שיטה להשיג את הבורא.

שאלה: האם התנאי להסיר את האהבה העצמית מוטל על כל אחד בעשירייה, או שזה ניתן לכל אחד הודות למאמצים של כל העשירייה?

זה ניתן לכל אחד על ידי הדבקות שלו בעשירייה.

שאלה: איך חבר יכול להתגבר על שנאה שהוא מגלה כלפי יתר החברים בו בזמן שהבורא נמצא בפסגת הר סיני?

צריכים כל הזמן להשתדל להתקרב לחברים. זה הכול. אחרת אנחנו נתבלבל.

קריין: קטע מספר 7.

""ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירש רש"י, "כאיש אחד בלב אחד". לכן כתוב, ויחן, לשון יחיד. אבל שאר כל החניות בתערומות ובמחלוקת, לכן כתוב שם, ויחנו, לשון רבים. ולפי זה יוצא, שענין יחיד הכוונה על השתוות הצורה.

ובהאמור יש לפרש, שה' עשה את עם ישראל, אף על פי שהם רבים, היינו, "כשם שאין פרצופיהן דומות זו לזו, כך אין דעותיהן דומות זו לזו", (ברכות נ"ח), ומכל מקום עשה אותם עם יחיד בעולם, שזהו חידוש גדול, זאת אומרת, אף על פי שהם עם, היינו רבים, ומכל מקום יש להם צורת יחיד, וזהו ע"י השתוות הצורה."

(הרב"ש. מאמר 16 "כי יעקב בחר לו יה" 1986)

שאלה: כתוב "אף על פי שהם עם, היינו רבים, ומכל מקום יש להם צורת יחיד," מה זה אומר שיש להם צורת יחיד?

שמלכתחילה הם מגיעים משורש אחד לצורך תיקון. הם השתתפו בחיבור ואז הם התפרדו והם צריכים לאסוף את עצמם שוב לשורש אחד.

שאלה: האם לפני שהם התפרדו הם היו צריכים להשיג מידה מסוימת של חיבור?

לא, הם כביכול היו מחוברים.

שאלה: מה זה אומר שיחידים מגיעים להשתוות הצורה?

שהם כולם פועלים למטרה אחת. וכל אחד פועל מתוך נקודת ליבו.

שאלה: ובמה באה לביטוי השתוות הצורה שלהם?

בזה שכולם יהיו יחד. ותהיה להם מטרה אחד, צורה אחת, כוח אחד, וכל אחד בכמה שהוא יכול, בכמה שמסוגל משורש נשמתו, הוא תומך בחיבור ביניהם.

שאלה: האם המטרה היא זו שמחייבת אותם להגיע להשתוות הצורה? מה מחייב אותם להיכנס להשתוות הצורה?

רצון הבורא, כי הוא רוצה שהם יהיו מחוברים, וכך יגיעו לדבקות, ובדבקות יגלו אותו.

שאלה: מה בעבודה שלנו מביא אותנו ל"לשמה" הראשון? מתי בפעם הראשונה אנחנו נכנסים ללשמה?

כשאנחנו רוצים, מסוגלים להתחבר בינינו, כדי לגלות איזושהי צורת הבורא.

שאלה: מה זה 'פרצופים שונים', דעות שונות? איך אני מזהה את זה?

כל אחד שרוצה לעשות איזו פעולת השפעה כלפי האחרים, פועל מתוך הרצון שלו להתחבר איתם, ואז יוצא לו פרצוף שונה מהאחרים.

שאלה: האם לכל חבר יש צורה שונה בה הוא מנסה להשפיע לחברים?

כך זה יוצא לו, כי הרצון לקבל שלו שונה.

תלמיד: אז האם אני צריך לאבחן את הצורה הזאת בכל חבר?

אתה לא צריך לאבחן את הצורה השונה בכל חבר. אתה צריך לפעול מעצמך כלפי החבר או החברים, וכך כל אחד מתוך עצמו כלפי האחרים. אבל יוצא שכל אחד שפועל הוא פועל מתוך עוצמת עמקות הטבע שלו.

שאלה: האם אני אמור לחבר דברים שונים? האם אני אמור לעבוד על חיבור, מה אני מחבר?

יוצא שגם אם אתה רוצה או לא, אבל וודאי שאתה עושה עבודה שונה מאחרים.

שאלה: אז אין פה בכלל עניין של פרצופים ודעות שונות, אני פשוט פועל כלפי החברים בצורה אחידה. כולם נראים לי אותו הדבר, ואני פועל עליהם תוך כדי שאני חושב עליהם כעשירייה אחת. אבל אז אני לא מבין מה אני צריך לחבר ביניהם? מה מחברים?

עכשיו אתה שואל מה אני צריך לעשות בעשירייה?

שאלה: מהמקום של ההבחנה הזאת, מה בדיוק אני צריך לחבר?

אתה צריך לחבר את כל החברים באופן שיהיו מכוונים למטרה אחת. ולא שאתה עושה את זה בצורה אגואיסטית מכך שיש לך מטרה ואתה רוצה לכופף אותם לכיוון זה. אלא אתה רוצה לברר יחד איתם מהי בדיוק צורת הבורא שאנחנו צריכים להשיג, ואיך אנחנו מכוונים את עצמנו אליו.

שאלה: אז הדעות השונות הן האופן בו כל חבר מתאר איך צריך להשיג את הבורא?

גם דעות שונות, ודאי, על זה כתוב, כמו שהפרצופים שונים, הדעות שונות, הכול שונה. ואנחנו צריכים לכוון את עצמנו עוד ועוד לצורה אחת.

שאלה: את כל הצורות של ההתקרבות לבורא שאני מרגיש מכל חבר?

שהן יתחברו יחד.

שאלה: ומה זה אומר שהם יתחברו יחד?

שבסופו של דבר אנחנו נשיג את צורת הבורא השווה לכולם.

קריין: קטע מס' 8, אומר הרב"ש.

""ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא.

ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(הרב"ש. אגרת מ"ב)

בואו נתאר בצורה כזאת, שלכל אחד ואחד יש הסתכלות משלו, תפיסה משלו, לב משלו, נשמה משלו. כל אחד לא יכול להיות אפילו במשהו דומה לשני. הבדלים עקרוניים בכל אחד ואחד. ולכן כאן השאלה.

במה הם יכולים להיות מחוברים? יוצא שאין להם שום נקודת חיבור חוץ מזה שיתגלה ביניהם המקור הרוחני שלהם שברא אותם מכבר וזה הבורא. זאת אומרת, על ידי ההשתוקקות לבורא, לגלות אותו, להתייחד עימו, להתחבר עימו, להידבק בו. הם בעצם, מצד אחד מייצבים את עצמם לשורש אחד שקודם לא יודעים מי הוא מה הוא. ורק שם הם מוצאים את עצמם נמצאים באמת במקור שלהם. אחרת הם לא יכולים לגלות את עצמם במצב המנוחה, במצב המאוזן.

קריין: שוב קטע מס' 8.

""ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. 

ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(הרב"ש. אגרת מ"ב)

אם הבורא לא היה שובר את צורת האדם הראשון לא הייתה שום אפשרות לגלות את הבורא. כי דווקא אותה צורת החיבור שמשיגים - הם יכולים להשיג רק מתוך השבירה, וריחוק, ניגוד, שנאה, דחיה, כל היצר הרע שנמצא שם ביניהם שיתגלה כדבר שמראה להם כמה הם שונים. ומהשוני הזה הם מגלים את ההפך, את הבורא.

שאלה: בקטע 7 בהתחלה מוזכר "ויחן העם" - למעט "חניות ותרעומות". מה זה "חניות והתרעומות"?

אנחנו נלמד אחר כך.

תלמיד: האם זה לפני שמגיעים להחלטה של שיעבוד מלכויות, שמקבלים את עול מלכות שמים במלואה?

כן.

שאלה: כבר בתחילת השיעור הזכרת את החשיבות של לתת דוגמה. איך כל אחד יכול לתת דוגמה בעשירייה שאין לו דאגות לעצמו, איך אני צריך להראות לחברים שאני לא דואג לעצמי?

יש לך שתי תכונות. או דאגה עצמית או דאגת הזולת. תראה להם שאתה נמצא בדאגת הזולת ובזה אתה מראה להם שאתה לא נמצא בדאגה עצמית.

תלמיד: דאגה לזולת, כמובן זה להראות להם שהם חשובים.

הם חשובים לך מעצמך.

תלמיד: יש תופעה, שככל שהזמן עובר, כששנים מכירים בעשירייה אחד את השני, פחות מתפעלים ופחות מתרשמים מדוגמאות שחבר נותן. מה עושים נגד התופעה הזאת?

זה דבר טבעי שההרגל מוציא את הטעם. מה שאנחנו צריכים לעשות זה "איש את רעהו יעזורו". לחדש את ההתפעלות, אפילו על דברים שכבר עברו עליהם הרבה פעמים. אני צריך להתפעל מהחברים איך הם מראים לי את ההתפעלות שלהם.

שאלה: האם אני יכול לחדש על ידי זה שאני מדבר עם חבר על חבר אחר ומעורר את הגדלות שלו?

יכול להיות. כן.

שאלה: הבורא שבר את הקשר בינינו ואנחנו מגיעים למצב של הר סיני, מתחברים ומקבלים את התורה. אנחנו תמיד אומרים "ממעשיך הכרנוך", אבל נראה שממעשינו שלנו הכרנוך, אנחנו מתחברים כדי לגלות אותו.

הוא שבר את הקשר בינינו, הוא מביא אותנו לחדש את הקשר ועוזר לנו על ידי הפרעה או תמיכה לחדש אותו, ואז אנחנו מגלים את המצב העליון פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיינו מגלים בלעדיו.

תלמיד: נראה שהוא מפריד בינינו. באיזו צורה הוא עוזר לנו לגלות את הקשר?

בזה שהוא גילה לנו את הפירוד.

תלמיד: האם אנחנו אלו שפועלים מנקודת הפירוד כדי לחבר?

אנחנו עוברים על אותם המצבים שהוא הכין לנו.

תלמיד: האם כשאנחנו מגלים זאת אז אפשר להגיד "ממעשיך הכרנוך"?

כן.

תלמיד: מה המעשה שלנו?

המעשה שלנו הוא לעבור על המצבים שהבורא הכין לנו כדי שנגיע ללשמה השלם, להשפעה שלימה, לחיבור השלם, הכול הכנה.

שאלה: אנחנו אמורים להשיג מטרה וצורה אחידה, אבל אני רואה כל מיני צורות שונות. מהי הצורה האחידה לכולנו?

הצורה האחידה לכולנו היא להיות דבוקים זה לזה כדי לתת מקום לבורא להיות בדבקות איתנו. פשוט, ככל שאנחנו מתקרבים זה לזה כך אנחנו מקרבים את הבורא אלינו.

שאלה: כשמגיעים לחיסרון ללשמה, האם הוא נענה מיד או שצריכים להגיע ביחד לחיסרון הזה?

לא, אפילו לבד.

קריין: קטע מס' 9. מתוך "זוהר לעם" פרשת "קדושים".

"מיום שישראל היו נמצאים בעולם, לא היו נמצאים לפני הקב"ה בלב אחד וברצון אחד, כמו באותו יום שעמדו בהר סיני." 

("זוהר לעם". "קדושים", מאמר "אסור להסתכל במקום שהקב"ה מואס", סעיף 80)

זה היה יום מאוד עקרוני, חד וקריטי. מצד אחד, אם אתם לא מקבלים את התורה "כאן מקום קבורתכם", ומצד אחר אם תקבלו את התורה אז אתם מעלים את עצמכם למעלה מכל הכוכבים. זה התנאי שהם קבלו. ודאי שמדובר בעל מנת להשפיע בשני הכיוונים. הם קבלו וגילו מהו "הר סיני".

שאלה: הבנו שבכדי להיות אומה הכרחי שתהיה לנו אותה מטרה. אבל על אף שכולנו רוצות להשיג את אותה המטרה, לכל אחת יש דעות שונות לגבי מה נכון לעשות. נראה שכולן רוצות חיבור אבל אף אחת לא יכולה לסבול דעה שמנוגדת לדעתה. מה יכול לשכנע אותנו לוותר על הרצון להיות צודקות בכדי להתאחד?

זו באמת שאלה. איך אני מבטלת את עצמי כשאני צודקת? זה כוח האישה שבאדם. עד כמה היא כביכול שקטה, ועם זאת עד כמה היא מחזיקה בדעתה. ואפילו שהיא עושה מעצמה צורה שמקבלת את שליטת בעלה, בכל זאת הדעה שלה נשארת בה. זה הטבע, חס ושלום זה לא בנוגע לבירור התכונות.

שאלה: האם באישה יש גם תכונה של גבר?

כן.

תלמיד: ואת זה אנחנו מחפשים.

כן.

תלמיד: השאלה היא לכיוון הזה, איך למצוא את הגבר בתוכנו?

יש לכולכם אותם התכונות, המצבים, המקרים, המבנה ושיעורים.

תלמיד: וזה החיפוש?

כן, זה חיפוש.

שאלה: כתוב בחלק האחרון של ציטוט מספר 8 "שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד." מה מתבטל, מה נשאר מהפרטיות?

הכול מתבטל מהפרטיות חוץ מדבר אחד, שכל אחד משאיר את נקודת הפרטיות שלו מכוונת לחיבור עם האחרים ועם הבורא, וכל יתר התכונות ששרתו אותו בדרך כבר נופלות.

(סוף השיעור)