שיעור בוקר 27.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 181, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות ע"ט-פ"א

קריין: כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה",עמ' 181, אות פ"א.

נצייר שוב את השרטוט הידוע שלנו (ראו שרטוט מס' 1). אנחנו מציירים את הגלגלתא כרשימות 4/4, ע"ב 4/3, ס"ג 3/2, נקודות דס"ג שזה הזדככות הנקודות דס"ג זה 2/2 עד 2/1. ומפני שזו בינה, 2/2, אז האורות האלה יכולים לרדת למטה. ואז 2 משפיעים לסוף הגלגלתא שזה 4, וסוף הגלגלתא, 4, משפיעה להם חזרה את הרצון לקבל שלה, ואז נעשה כאן צמצום ב' ופרסה שהיא מבדילה בין כלים דהשפעה שזה כביכול בינה (B), תכונות בינה, לבין תכונות המלכות (M).

עשר הספירות האלה שנמצאות כאן למטה מטבור הכללי מתחלקות לכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. יוצא שכל הכלים דהשפעה שלנו נמצאים למעלה וכל הכלים דקבלה נמצאים למטה, ותפארת מתחלקת על ידי הפרסה לשני שליש (2/3) למעלה מהפרסה ושליש (1/3) למטה מהפרסה.

למעלה מפרסה זה כלים דהשפעה ולמטה מפרסה כלים דקבלה, שליטת בינה ושליטת מלכות. זה צמצום ב' שנעשה בנקודות דס"ג. עכשיו יש כאן עניין של העלאת מ"ן, שזה דבר מאוד מאוד מיוחד וגדול. בואו נקרא את כל הטקסט מאות ע"ט.

שרטוט מס' 1

קריין: אות ע"ט.

עלית מ"ן ויציאת הגדלות דנקודים

אות ע"ט

"ועתה נבאר הע"ס דגדלות הנקודים, שיצאו על המ"ן דרשימות של הזו"ן דא"ק שלמטה מטבורו, (כנ"ל באות ע"א). ויש לידע מקודם ענין עלית מ"ן. כי עד עתה לא דברנו, כי אם מעלית המסך דגוף לפה דראש דעליון אחר שנזדכך, שעל הרשימות הנכללות בו נעשה שם הזווג דהכאה המוציאות קומת ע"ס לצורך התחתון. אמנם עתה, נתחדש ענין עלית מיין נוקבין, כי אלו האורות שעלו מלמטה מטבור דא"ק לראש הס"ג, שהם הרשימות דזו"ן דגופא דא"ק, מכונים בשם עלית מ"ן."

קורה כאן דבר מאוד מאוד מעניין. עד כה היה דבר פשוט, אין סוף ומאין סוף היו בונים, בנויים, יוצאים, נולדים כל הפרצופים, כל הפעולות, הכול בא ממקור אחד, מאין סוף, ולא היה שום דבר אחר שהפריע לזה.

אבל עכשיו בעל הסולם אומר, יש לנו דבר חדש, שמאין סוף לא מתחיל משהו אלא מלמטה. שישנה הזמנה מלמטה של איזו פעולה, איזה כוח, "בקשה" מה שנקרא, מ"ן, ולפי זה העליון עובד. למה? כי יש כאן איזו עצירה. כאילו שאת מה שאפשר היה לתת מלמעלה בכוח השפעה נתנו, ובזה הכול נגמר. מה לעשות הלאה? מלמעלה אי אפשר לתת יותר, זאת אומרת בפרסה, בכל מה שציירנו כאן לא יכול לקרות שום דבר אחר. אין. למעלה זה כלים דהשפעה, למטה זה כלים דקבלה, יש גבול ביניהם, הכול ברור, שניהם נמצאים בניגוד זה לזה ולכן לא יכולים להתחבר ולייצב משהו חדש, וזו התוצאה מהשפעת האור העליון על הרצון. אין כאן שום דבר.

עד כאן כל החסרונות שהפעילו את הבריאה היו באים מלמעלה, מהבורא. ועכשיו כביכול התעורר רצון חדש שמגיע דווקא מלמטה, מהנברא, כי הנברא כאן נעשה ברצון מאוד מיוחד. הנברא כאן, שזה נקודות דס"ג, נעשה מורכב מכלים דקבלה ומכלים דהשפעה. כלים דהשפעה זה בינה וכלים דקבלה זה מלכות, אבל הכול נמצא בפרצוף אחד. רק חלק ממנו נמצא בקשר עם הבורא, מבין אותו, מרגיש אותו, מתפשט כאן אור החסדים, ולמטה מפרסה זה רק רצון לקבל, ואין כאן שום דבר, כביכול ריק, והכול נמצא בעצם בפרצוף אחד. מה יקרה כאן הלאה?

אומר בעל הסולם שיש כאן דבר חדש מאוד, מיוחד. בגלל שישנם שני החלקים האלה, בינה ומלכות, כוח השפעה וכוח קבלה, וכוח קבלה לא יכול לעשות כלום, אין לו אפשרות להתקשר עם הבורא ולדרוש משהו כי דרישה יכולה להיות רק על מנת להשפיע, אבל יש כאן את כוח הבינה שהוא כן קשור לבורא, ויש קשר ביניהם שהם נמצאים בגוף אחד.

לכן המלכות יכולה לעלות לבינה, עם הבקשה שלה, לא שהיא יכולה לעלות ממש לפי התכונות, אבל מפני שיש בין מלכות ובינה קשר היא יכולה לעורר את הבינה, שבינה תבקש מלמעלה עזרה, אור עליון, שהאור העליון יתקן את מלכות במשהו או בכלל, ואז יתחברו בינה ומלכות יחד ומלכות תוכל לתמוך בבינה בכל מה שאפשר, בכמה כוחות שיתנו לה. ואז הפרצוף הזה יהפוך להיות לפרצוף הקדושה, זאת אומרת שהאור העליון יכול להתפשט לא רק עד הטבור ולא רק עד הפרסה, אלא אפילו למטה מפרסה, עד הסיום, זאת אומרת בכל הרצונות שהבורא ברא.

הבורא ברא רצון מראש הגלגלתא עד סוף הגלגלתא, אז בכל הרצונות האלה אפשר יהיה לקבל את האור. איך זה נעשה, בואו נראה. אבל מאיפה זה נובע? זה נובע מזה שלבינה אין שום רצון משלה, היא חופשייה מחסרונות, אין לה עצמה חסרונות. אבל אם מלכות מעבירה חסרון לבינה ואומרת, "בואי נעבוד יחד, אני אתן לך רצון לקבל משלי ואת תחברי אותו לרצון להשפיע שלך, אז יהיה לך כלי שלם שתוכלי לקבל על מנת להשפיע, ואז תוכלי לפנות למעלה ולקבל כוחות להתחבר איתי, ולקבל בקשר בינינו את האור העליון על מנת להשפיע, ואז שתינו נעבוד בצורה כזאת. דווקא בגלל שאני הרצון לקבל השלילי אבל אני מתחברת עם רצון להשפיע חיובי, אז שתינו נעבוד יחד ונרוויח. במה נרוויח? בזה שנשפיע נחת רוח לבורא, כי אנחנו מוכנים לקבל בכלים של מלכות על מנת להשפיע בכוונות של בינה, וסך הכול זו תהיה השפעה לבורא".

יש לנו כאן מצב חדש לגמרי, שלא היה אף פעם לפני זה בבריאה.

שאלה: מתחת לטבור יש רצונות גדולים. איך יכול להיות שמסך ב'/א' צמצום ב' מצליח להביא לשם השפעה ונגיד ע"ב שיש לו מסך ד'/ג' לא מצליח?

אנחנו למדנו את זה?

תלמיד: אתה הסברת עכשיו שאחרי צמצום ב' האור יכול לרדת מתחת לטבור.

אני לא אמרתי שזה יכול לרדת למטה מטבור, אלא שאם הם יתחברו יחד, אז יכול להיות דבר כזה. מה אתה כבר שואל על דברים שכאילו מתקיימים?

שאלה: עליית מ"ן פה בשרטוט גורמת להעלאת הפרסה? איך זה נעשה?

לא, העלאת מ"ן זה לא העלאת פרסה. העלאת מ"ן זה העלאת החסרונות מהמלכות שרוצים לקבל תיקון להתקשר לבינה ולעבוד יחד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ובתהליך הזה לא קורה לפרסה כלום?

לא.

שאלה: אמרת שיש קשר בין בינה ומלכות. הרי זה שני דברים הפוכים, איך פתאום יש קשר?

בינה זה רצון לקבל, ומלכות זה רצון לקבל. חוץ מהבורא שהוא הרצון להשפיע, כל היתר זה רק רצון לקבל, כולל הספירות. אין רצון להשפיע בכל הבריאה אלא רק בבורא. לכן מה זה בינה? הבורא ברא רצון לקבל, והרצון לקבל מפני שהוא הגיע מהרצון להשפיע של הבורא, הוא מקבל מהבורא, מהרצון להשפיע התרשמות וגם רוצה להיות דומה לו. האור שממלא אותו, תכונת הבורא שממלאת אותו מוסרת לו כוח להיות המשפיע.

תלמיד: ואז אמרת שדבר חדש מתחיל מלמטה על ידי כוח מ"ן, ואז העליון עובד. למה אתה מתכוון, ולמה זה דבר חדש?

מה שעכשיו אנחנו מדברים, על החיבור מלכות ובינה זה דבר חדש, שלא היה קודם.

שאלה: מה ההבדל בין האור שמביא נקודות דס"ג לנהי"ם דא"ק לעומת האור החדש הזה שמביא בינה לבקשה של מלכות?

זה אותו דבר.

שאלה: בדרך כלל שליש תחתון דתפארת הוא מעל הפרסה, ועכשיו נראה שזה ההיפך. האם יש משהו שונה?

לא, זה לא שונה, זה אותו דבר, רק לפעמים רוצים להדגיש את הכלים אז חב"ד חג"ת דכלים הם נמצאים למעלה מפרסה ונה"י דכלים נמצאים מלמטה מפרסה, ולכן שני שליש ושליש. זה לא עקרוני.

שאלה: אמרת שבינה היא רצון לקבל וגם מלכות היא רצון לקבל, איך שיתוף הפעולה, ההתכללות ביניהם קורית?

את זה אנחנו נלמד, זה לא פשוט. אבל מה שאני רוצה להגיד, שהבורא ברא רצון לקבל, ורצון לקבל שמתפתח על ידי האור העליון הוא מתפקד כמו האור העליון שברא אותו ומפתח אותו. ורק אחרי שהוא מתפתח לגמרי עד הסוף, עד המלכות, אז יוצא שהמלכות הופכת להיות לעל מנת לקבל. אבל כל הדברים באמצע בין כתר לבין מלכות, הם כולם מראים לנו עד כמה מהרצון להשפיע נבנה לאט לאט הרצון לקבל. אבל בגלל שהנקודה של הרצון לקבל כבר הייתה במחשבת הבריאה, בכתר, כבר שם הייתה הנקודה השחורה. רק לא רואים אותה אבל זו מחשבת הבריאה.

שאלה: זה שהמלכות היא התוצאה של התפתחות כל המערכת כולל בינה, זה אומר שיש בה מידע על בינה והיא יכולה לפנות אליה?

ודאי שמלכות שהיא תוצאה של כל הספירות הקודמות שבראו אותה, עיצבו אותה, הם השפיעו גם עליה ויש בתוך הדי. אן. איי. בוא נגיד, בתוך המלכות, רשימות מכל הבחינות שנמצאות לפניה. ואם היא פעם תרצה, תוכל להתפתח אז יש לה נתונים איך להתפתח עד דרגת כתר. זה נקרא שהיא צריכה לחזור לשורש.

שאלה: באופן עקרוני איך יתכן שעשר ספירות מתפצלות חלקן לבינה וחלקן למלכות? האם עשר ספירות לא יוצאות תמיד על עניין אחד?

עשר ספירות מתחלקות לספירות שבהן עדיין נמצא כוח השפעה, זה עד שליש תחתון דתפארת, ומשליש תחתון דתפארת ולמטה עד המלכות, שבהן שולט יותר ויותר כוח הקבלה.

תלמיד: איך מסודרות עשר ספירות של כלים ששייכים לצמצום א'?

כל עשר הספירות האלה עדיין נמצאות ברצון רק להשפיע, הן לא רוצות לקבל, זאת אומרת הן נמצאות למעלה מצמצום א', הצמצום לא פועל עליהן.

הבעיה בפרסה, כשמדובר על הרצון להשפיע, אז אין רצון להשפיע בכלים שנמצאים למטה מפרסה, אבל זה עדיין לא רצון לקבל ממש בפועל. הם מצומצמים, הם לא יכולים לקבל, אבל בפועל עדיין לא קבלו.

אנחנו עוד נלמד את הדברים העדינים האלה באמצע. רוצים או לא רוצים, קבלו לא קבלו, רוצים לקבל, לא רוצים לקבל. כל מיני דברים כאלה, איפה הם נמצאים.

מצד אחד זה כמו נה"י דגלגלתא, יש בהם רצון לקבל? ודאי, הכי גדול. העניין הוא שהם נמצאים למטה בגלגלתא, לא למעלה. לא יכולים לקבל את אור היחידה כמו שגלגלתא קבלה למעלה מטבור. אלא ברור שהם נמצאים במצב שהם לא מסוגלים לקבל את אור החכמה בצורה כזאת שיהיה בעל מנת להשפיע.

אבל לא שהם בעל מנת לקבל. הם פשוט נמצאים בעצמם ולא רוצים בעצמם. הם עושים את החשבון הזה בראש דגלגלתא, שלא נקבל אלא רק בכמה שמותר לנו בהשתוות הצורה בין הכלים שלנו לבין האור, ואלה הכלים מפה עד הטבור.

ולמטה מטבור? אנחנו לא מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע, להיות בהזדהות עם האור, ולכן אנחנו לא מקבלים. אז את הכלים הכי גדולים, הרצונות לקבל הכי גדולים יש לנו בסוף הגלגלתא. אבל לא שיש בהם רצון לקבל בפועל. הם מגבילים את עצמם בעצמם, הם עושים כזה חשבון בראש דגלגלתא, ש"אנחנו לא נקבל".

אותו דבר בנקודות דס"ג, עדיין אין להם ממש בפועל ש"אנחנו רוצים לקבל על מנת לקבל". אלא אחרי שבאה בחינה ד' מגלגלתא היא מכניסה לנקודות דס"ג רצון לקבל מדרגה ד', ובכלים האלה יש לה רצון להשפיע רק על דרגה ב', כי זה נקודות דס"ג, ס"ג זה בחינה ב', ואז יוצא שלמטה מפרסה יש להם בעיה. כאן יש להם רצון לקבל יותר גדול, בחינה 4 והמסך שיש בהם הוא בחינה ב'. אבל הם לא קבלו, ישנו אותו איסור שהיה בצמצום א', חוק אחרי צמצום א', שבכל מקום איפה שיש כלים דקבלה מלכות עולה אליהם ומגבילה אותם. זאת אומרת, יש גבול, מחסום שהאור העליון לא ייכנס לכלים שיש בהם רצון יותר מהמסך. מתחת לפרסה המסך מספר 2, הרצון מספר 4, אז אסור להם לקבל, אחרת יהיה על מנת לקבל. ואז נמצאת כאן הפרסה שמגבילה כניסת האור העליון לכלים האלו.

שאלה: השאלה מתייחסת ליכולת של מלכות לבקש מבינה. החל ממתי זה מתאפשר ומה מפעיל את היכולת הזאת, והאם זה מתקשר לגמר התיקון?

גמר התיקון יהיה כשכל הכלים מטבור עד הסיום יתמלאו בכל האורות שיש להם מלמעלה, שהאור יבוא עד הסיום. זה יהיה גמר התיקון.

שאלה: מה בדיוק מלכות מעוררת בבינה כדי לקבל ממנה את העזרה?

מלכות צריכה לקבל מבינה אור שימלא אותה ויגן נגד הרצון לקבל שבמלכות. זה מה שמלכות צריכה. אם היא מקבלת אור מלמעלה שמאיר עליה מרחוק, מאיזו צורה, אז האור הזה נותן לה חשיבות של השפעה ואז היא יכולה להיות למעלה מהרצון לקבל שלה.

מביאים את האדם לאיזה מקום, נגיד למלכת אנגליה, וכשהוא נמצא שם הוא לא יכול להתנהג כמו שהוא נמצא ברחוב. הוא מרגיש אווירה מלכותית וזה פועל עליו. ואז כשהוא נכנס לזה הוא כבר מתנהג אחרת. הוא כבר מסתכל על עצמו איך הוא לבוש, איזה כובע יש לו, איך הוא מתנהג. הוא כבר מחזיק את עצמו בצורה אחרת. למה? ההשפעה החיצונה של המקום פועלת עליו.

כך אנחנו רואים בכלים, ברצונות הרוחניים. הם מבקשים, "תכניסו אותנו להשפעה עליונה". זה נקרא "העלאת מ"ן". "תביא עלי השפעה עליונה כך שאני על ידי ההשפעה העליונה הזאת אעלה בדרגות ההשפעה מהדרגה שלי עכשיו שאני או לגמרי לקבל או קצת משפיע, אבל אני אהיה עוד יותר משפיע. תעשו את זה עלי".

אלה בעצם התפילות שלנו. וכך אנחנו באמת מקבלים עזרה, שמעלים אותנו. כך אנחנו צריכים לבנות בעשירייה שלנו כזה מצב, מקום שאני ארגיש שאני נמצא אצל מלכת אנגליה, כמו בעשירייה.

ועוד יותר מזה. זה המקום איפה שהבורא שורה, רק הוא נסתר ממני. והכול תלוי בעדינות הלב שלי, כמה אני ארגיש שהוא שורה שם.

שאלה: מהי בינה בשרטוט?

בינה בשרטוט (ראו שרטוט מס' 1) זה שליטת הרצון להשפיע שיש בכלים כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, שליש עליון דתפארת.

שאלה: איזה מעשים שאנחנו עושים מראים על עליית מ"ן, מיין נוקבין?

כל דבר שאני עושה כדי לקבל את כוח התיקון נקרא "תפילה". ובהתאם לזה כל המעשים שאני עושה, במיוחד שאני רוצה להתקרב לחברים, לתמוך בהם, לעזור להם כדי שאני אקבל מלמעלה כוח השפעה, כוח החיבור, כוח אהבה מבינינו לבורא, הכול נקרא "מי נוקבין". זאת אומרת, בקשה לכוח התיקון כדי להתחבר מביננו לבורא.

תלמיד: למדנו בעצם שהבינה זה כלי. האם אנחנו צריכים לבנות את הכלי הזה על מנת שהיא תתחבר עם המלכות?

בינה זה גם רצון לקבל, אבל רצון לקבל שקיבל השפעה כל כך גדולה מלמעלה שהוא מתנהג כרצון להשפיע. בינה זה רצון להשפיע שנמצא, שמאיר מתוך הרצון לקבל.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים לבנות אותה, כביכול?

אנחנו לא צריכים לבנות אותה. אנחנו דברנו איך זה קרה. הבורא שזה הכתר, רצון להשפיע בלבד, בונה את הרצון לקבל שזו חכמה, ומאיר בתוך החכמה את כל הרצון שלו להשפיע. מתוך זה חכמה הופכת להיות לבינה, לרצון להשפיע.

אבל מי זה בינה? בינה זה רצון לקבל שקבל כל כך רצון להשפיע, השפעה מהחכמה שהפך להיות רצון להשפיע, לבינה. אבל מדובר בכל זאת על הספירות. זאת אומרת, רצונות לקבל שמאירים כמו האור העליון.

בצורה כזאת אנחנו יכולים לזהות אותם, לעבוד איתם, להתקשר אליהם, כי יש בתוכם בכל זאת רצון לקבל. אחרת לא היה לנו שום קשר איתם. לא היינו רואים, מזהים אותם, מרגישים אותם. עוד נדבר על זה.

שאלה: האם עליית מ"ן זה חוק של מערכת הבריאה או שזו פעולה רוחנית מצד הנבראים?

מערכת הבריאה כולה מיוצבת מלמעלה אלינו. אנחנו רק יכולים ללמוד אותה מתוך המעשים בינינו ולאט לאט להשתמש בה. לאט לאט הכוונה בהדרגה.

שאלה: האם התפילה משפיעה על הקשר בין שני שליש דתפארת לבין השליש התחתון של תפארת?

כן, דווקא על זה היא משפיעה.

שאלה: אנחנו לומדים שמ"ן זה עניין של חסרונות שעולים. בעל הסולם כותב באות ע"ט, "נתחדש ענין עלית מיין נוקבין, כי אלו האורות שעלו מלמטה מטבור דא"ק לראש הס"ג, שהם הרשימות דזו"ן דגופא דא"ק, מכונים בשם עלית מ"ן".

כן. אז מה זה חשוב, זה אותו דבר.

תלמיד: האורות?

ככה הוא קורא לזה, אלה האורות.

תלמיד: אז מה עולה אור או חסרון?

אחר כך הוא אומר שאלה רשימות דזו"ן דגופא דא"ק. הכלי עצמו לא יכול לעלות, הכלי עצמו לא מסוגל לכלום, הוא לא מסוגל אפילו להשפיע אחד על השני. כל מה שאנחנו יכולים להשפיע זה מאותן ההתרשמויות שנמצאות בנו, וההתרשמויות האלה, אלה האורות, הרשימות שנשארות בנו. לכן הוא כך קורא.

שאלה: איך הפרסה מחלקת לשניים, איך משהו ברוחניות מתחלק?

הפרסה מחלקת לשניים כי יש הבדל בין הכלים דקבלה וכלים דהשפעה, הם בעצם מתחלקים. אין שם איזה קיר שעומד, אלא רצונות שהפוכים זה לזה אז ביניהם נמצאת מה שנקרא הפרסה, הגבול. כמו שאנחנו מרגישים לפעמים גבול בינינו, יש קיר כביכול בין אחד לשני.

שאלה: מה זה אומר שהמלכות מעוררת את בינה, למה בינה צריכה להתעורר?

כי מלכות מבקשת מבינה שבינה תעזור לה להיות יותר משפיעה. ובינה מפני שהיא כוח השפעה, אז ודאי שהיא שמחה לקבל בקשה להתחלק בכוח ההשפעה מצידה כלפי מלכות.

שאלה: האם בינה עוזרת למלכות לגדל את המ"ן?

בינה עוזרת למלכות לגדל את המ"ן? זו שאלה ערמומית. כן, זה בא יותר נכון, אפילו מהכתר. הבורא בצורה כזאת מעורר דרך הבינה את הכלים דקבלה שירצו להשפיע, ואז מעורר אותם לתפילה, לבקשה להשפיע, לקבל כוח השפעה.

שאלה: מה זו הפרסה בנו, זה מקום החישוב?

הפרסה בנו, אני לא יודע איפה היא. אם אנחנו יכולים לברר כלים דהשפעה וכלים דקבלה, רצונות דקבלה רצונות דהשפעה, מחשבות דהשפעה ומחשבות דקבלה, אם אנחנו יכולים להבדיל אצלנו בדיוק באיזה רצונות ומחשבות אנחנו יכולים לתמוך בחברים, ובאיזה עוד לא יכולים לתמוך בחברים, אז בין שניהם, ביניהם תהיה הפרסה.

שאלה: איך מלכות ובינה מתחברות?

מלכות ובינה מתחברות כשיש להן מטרה אחת. זאת אומרת להשפיע למישהו במשהו שהן יכולות אז להיות משותפות ופועלות יחד, למרות שהן לגמרי הפוכות. זו דוגמה שמלכות זה רצון לקבל, ובינה זה רצון להשפיע, אבל שתיהן רוצות להשפיע למשהו אחר, נגיד לזעיר אנפין שזה כמו התינוק שלהן, ואז הן פועלות אך ורק למען זעיר אנפין. הן מקבלות מזעיר אנפין רשימו, בינה מקבלת רשימו מזעיר אנפין כדי להשפיע, מלכות כדי לפעול בזעיר אנפין מקבלת, ואז יוצא שזעיר אנפין הוא תוצאה מבינה ומלכות וכך הוא גדל כמו תינוק שגדל מזכר ונקבה. עוד נלמד את זה.

קריין: עמוד 181 בפתיחה, אות פ'.

דיברנו על זה שאחרי שיצאו לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג מילאו במה שאפשר את סוף הגלגלתא (ראו שרטוט מס' 1), כי מטרת הבריאה היא למלאות את כל פרצוף הגלגלתא בכל האור עד שכל הגלגלתא יתמלא באור אין סוף. ואז יוצא שאנחנו יכולים רק למטה מטבור דגלגלתא למלאות את הכלים עד הפרסה באור קטן יחסית, וכלים שלמטה מפרסה אנחנו בכלל לא יכולים למלאות. מה עושים? איך גומרים את הבריאה? נקרא אות פ'.

אות פ'

"ודע שמקורו של עלית מ"ן הוא מהז"א ובינה של הע"ס דאו"י, שנתבארו לעיל באות ה' עש"ה. ונתבאר שם, אשר הבינה שהיא בחינת אור דחסדים, בעת שהאצילה את ספי' הת"ת הנקרא בחי"ג. חזרה להתחבר עם החכמה והמשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הת"ת שהוא ז"א, ויצא הז"א בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה. עש"ה. ומכאן נעשה קשר בין הז"א והבינה, שכל אימת שהרשימות דז"א עולות אל הבינה, מתחברת הבינה עם החכמה וממשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הז"א. והעליה הזו של הז"א אל הבינה, המחברת אותה עם החכמה, מכונה תמיד בשם עלית מ"ן. כי בלי עלית הז"א לבינה אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, בהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה צריכה לאור החכמה. ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה, שפירושו שאינה רוצה לקבל מהחכמה, ורק בעת עלית הז"א אליה חוזרת להעשות נוקבא לחכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א, כנ"ל. הרי שעלית הז"א עושה אותה לנוקבא, לפיכך מכונה עליתו בשם מיין נוקבין, כי עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה, שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, והנה נתבאר היטב סוד עלית המ"ן, וזכור זה."

שאלה: מה זה אומר שבינה הופכת להיות נוקבא לחכמה?

נוקבא זה נקרא שהיא רוצה לקבל. מאיפה בינה רוצה לקבל? היא אף פעם לא רוצה לקבל, בינה זה כוח השפעה, אבל אם ממלכות, מזעיר אנפין עולים אליה בקשות, שאלות, חסרונות, אז בינה מפני שהיא כוח השפעה, היא רגישה לחסרונות של הזולת ואז היא מקבלת את החסרונות האלה, סופגת אותם, נכללת מהם. ואז היא מעלה את עצמה לחכמה כדי לקבל ממנה, מהחכמה, מה שדורשים ממנה מלמטה זעיר אנפין ומלכות. ואז יוצא שבינה בעצמה לא רוצה כלום, אבל זעיר אנפין ומלכות שמבקשים ממנה הופכים אותה להיות נוקבא, זאת אומרת המקבלת מחכמה.

שאלה: מה זה ההיפוך הזה שקורה בבינה?

את זה אנחנו כבר למדנו. אנחנו כבר למדנו איתכם שמה שקורה בבינה (ראו שרטוט מס' 2), שכתר הוא המשפיע ובינה היא המקבלת. אבל למרות שהיא מקבלת היא גם משפיעה בזה. אין לה כוח שהיא רוצה לקבל אבל כתר מחייב אותה, ואז היא מולידה את הזעיר אנפין כדי שהוא יקבל במשהו, ואחרי זה מגיעה מלכות שהיא כולה רוצה לקבל מעצמה.

כתר כולו רוצה להשפיע, חכמה כולה נמצאת עם אור של כתר שהוא רוצה להשפיע, אין לה עדיין רצון משלה, הכתר ממלא אותה ולכן בחכמה יש את אור החכמה שהיא מקבלת מהכתר, בינה לא רוצה לקבל, היא הפוכה, אפשר אפילו לצייר אותה הפוך, היא לא רוצה, אבל מפני שיש שם בפנים גם רצון לקבל מאמצע הבינה שזה נקרא רחם, זה מגיע לה מהכתר ואז היא רוצה והיא מולידה את הזעיר אנפין, פרצוף קטן רק מתוך רצון של הכתר בבינה ובינה מולידה אותו. ואז מתוך זה מגיע רצון המלכות, הרצון הגדול.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אני שואל איך קורה ההיפוך בבינה שהיא הופכת לנוקבא עבור חכמה?

מפני שהיא רוצה להוליד את זעיר אנפין. לעצמה היא לא צריכה כלום. ג"ר דבינה, בינה עצמה לא רוצה שום דבר, אבל מפני שיש לה תינוק שהיא רוצה להוליד, זעיר אנפין בבינה, אז בשבילו היא מקבלת חכמה ועל ידי זה היא בונה את הזעיר אנפין. היא בעצמה לעצמה אף פעם לא צריכה את החכמה, ולכן דווקא בגלל הבינה שיש לה את שני הדברים האלה יחד, שהיא מחולקת לשניים, אז יש את כל התהליך הזה שבבריאה, שבעצם בגוף אחד כמו באישה, בגוף אחד יש לה רצון להשפיע שלה ורצון לקבל לזולת, ואז היא יכולה על ידי זה להוליד, לחשוב על השני, לדאוג לשני עוד יותר ממה שהיא דואגת לעצמה.

תלמיד: אם נתת את ההקבלה הזאת לאישה, אז הבינה שמולידה את המלכות בתהליך שמלמעלה למטה, והבינה שמקבלת מזעיר אנפין מלמעלה למטה, האם אלה שני סוגים שונים של בינה?

לא, כל דבר לחוד. בינה שמולידה את זעיר אנפין ואחר כך מולידה מזעיר אנפין את מלכות, זה בינה שהיא מתפתחת, שהיא מולידה, אבל אחר כך כשהיא נמצאת כבר בתהליך הגמור הזה, אז היא מקבלת מ"ן ממלכות ומזעיר אנפין. היא מקבלת מ"ן, מיין נוקבין, ואז את החיסרון שהיא מקבלת היא חייבת להעביר לחכמה, וחכמה לכתר וכך זה עובד.

תלמיד: אפשר להגיד שזאת בינה בוגרת?

בטח, אם היא יכולה לפתח את הרצון לקבל שבה, מרגע זה והלאה היא הופכת להיות אישה. לא בחורה אלא אישה. וכל המערכת הנשית כבר מתחילה לעבוד בלקבל מלמעלה ולבקש ללמטה וכך היא עובדת כי היא עובדת כמתווכת בין הבורא לבין כל הנבראים. אישה זה באמת מה שעומד במרכז הבריאה.

שאלה: מה בדיוק הקשר בין מלכות לבין זעיר אנפין בעליית מ"ן?

מלכות מעלה חסרונות לזעיר אנפין, זעיר אנפין מעלה חסרונות לבינה במידה שהוא רוצה לקבל מבינה. מלכות זה הרצון הכללי, זעיר אנפין זה משהו שצריכים עכשיו כרגע כדי לגדול.

תלמיד: מה בדיוק קורה בזעיר אנפין, מה המטרה של המעבר?

המטרה של המעבר, שזעיר אנפין נמצא בין בינה לבין מלכות זה כדי להיות המקשר בין ז"ת דבינה ומלכות.

שאלה: יש מלכות ובינה, אז מה זה זעיר אנפין?

מה שמקשר בין שניהם, כמו ילד שלהם. איפה שהם מתחברים יחד ודואגים יחד לנושא אחד שנקרא זעיר אנפין, ואז מה מלכות יכולה להוסיף לשם ומה בינה יכולה להוסיף לשם, זה נקרא "זעיר אנפין".

תלמיד: אני מבין את ההסבר, אני רק שואל איפה זה נמצא במבנה של עשר הספירות? שתיהן, מלכות ובינה מולידות עשר ספירות חדשות שנקראות זעיר אנפין?

לא. אף אחת מהן לא מוסיפה עשר ספירות. כל אחת מהן מוסיפה חסרונות, שהחסרונות האלה פועלים על האור שיורד מלמעלה ומקדש את כל הכלים. זה לא כמו בעולם שלנו שמולידים, לא מולידים, ונראה לך שזה גופים חדשים. הם עושים את זה רק על ידי מעבר, העברת החסרונות מאחד לשני.

תלמיד: ואז מה זה זעיר אנפין?

ואז זעיר אנפין מקשר בין מלכות ובין בינה, ואז נכלל משניהם, וזעיר אנפין נקרא "הקדוש ברוך הוא". זאת אומרת, במה שאנחנו יכולים להדמות ממלכות לכוח הבינה, שיהיה מחובר משני הכוחות האלה מלכות ובינה, רצון לקבל ורצון להשפיע, זה התיאור שלנו, זו ההשגה שלנו בבורא. על זה עוד נדבר.

שאלה: אחרי כל ההסבר שהסברת בעל הסולם אומר "והנה נתבאר היטב סוד עלית המ"ן,", "כי עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה,". מה זאת אומרת החזיר? מה הסוד פה?

כך אומרים, שדברים שצריכים אחר כך להתגלות, זה נקרא סוד בינתיים, "סוד העלאת מ"ן". מתי שזה עולה וזה מתממש, אז אחרי המימוש אנחנו רואים מה זה היה. בינתיים זה נקרא "סוד".

שאלה: הוא אומר ש"מחזירה פנים בפנים", מה זה היה קודם, פנים באחוריים?

כן. יש אחור באחור, פנים באחור, אחור בפנים ופנים בפנים, ובהדרגה כך זה קורה. אבל זה לא לעכשיו, תעזוב.

קריין: אות פ"א.

אות פ"א

"וכבר ידעת שפרצוף ע"ב דא"ק הוא פרצוף החכמה, ופרצוף הס"ג דא"ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע"ב שבחי' העליונה שלו היא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס"ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו"ן דגוף, שלמטה מטבורו דא"ק, עלו לראש הס"ג, נעשו שמה למ"ן אל הס"ג, שבסבתם נזדווג הס"ג, שהוא בינה, עם פרצוף ע"ב שהוא חכמה, והשפיע הע"ב להס"ג אור חדש לצורך הזו"ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו"ן דא"ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא"ק, ששם נמצאים הע"ס דנקודים, והאירו את אור החדש תוך הע"ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע"ס דנקודים. והנה נתבאר הע"ס דגדלות שיצאו על המין הב' דרשימות, שהם הרשימות דזו"ן שלמטה מטבור דא"ק (המובא לעיל באות ע"א), אמנם המוחין דגדלות האלו גרמו לשבירת הכלים, כמ"ש להלן."

שאלה: מתי הכלים הופכים לספירות? באיזה תהליך של התיקון?

הכלים הופכים לספירות כשיש להם צמצום, מסך ואור חוזר, אז הם מאירים כמו האור שאותו הם מקבלים. לכן הם נקראים "ספירות", מהמילה "ספיר". מאיר.

תלמיד: זה מהטבור לסוף? במקום הזה?

זה לא חשוב באיזה מקום, זה הכלל. הכלי הופך לספירה כשיש לו צמצום, מסך ואור חוזר, והוא יכול לקבל בזה בעל מנת להשפיע, אז הוא מאיר.

שאלה: עולם הנקודים הוא כל כך חשוב, אבל בסופו של דבר בהמשך אנחנו לא מזכירים אותו כלל, אלא רק את חמשת העולמות לתיקון. אז למה עולם הנקודים נקרא "עולם"?

קודם כל עולם הנקודים לא התקיים, הוא כולו נשבר, הוא נעשה רק כהכנה לעולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה ולכן אמנם שהוא חשוב מאוד כי בו קרתה שבירת הכלים אבל הוא לא מתקיים. הוא מתקיים כבר בצורה שמתקנים אותו ואז ממנו מרכיבים את עולמות אבי"ע, לכן אנחנו לא מזכירים אותו. יש לנו את עולם אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. חמישה עולמות. ועולם הנקודים לא, מפני שהוא נשבר, כולו נשבר. אבל מתוך השבירה שלו בונים את עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה ויוצא אדם הראשון וכל הדברים האלה.

זאת אומרת עולם הנקודים הוא מאוד מאוד חשוב כי דווקא מפני שהוא נשבר הוא נתן לנו התכללות של כלים דקבלה וכלים דהשפעה ואז מתוך זה אנחנו יכולים לראות איך נוכל להתקדם לגמר התיקון, כי דווקא השבירה שלו היא זו שגרמה להתערבבות הכלים דקבלה עם הכלים דהשפעה, תכונות הבורא ותכונות הנברא, וכך אנחנו יכולים לראות שכול כוח ההשפעה בסופו של דבר משפיע על כוח הקבלה, מתקן אותו ומביא אותו לתיקון. וכול זה בזכותנו, שמעלים את המ"ן וגורמים לתיקון. וכאן דווקא בעולם הנקודים, בהתערבבות מלכות עם בינה אנחנו לומדים איך נעשה ביניהם קשר שנקרא העלאת מ"ן, העלאת חיסרון ממלכות לבינה, שבינה תתקן את המלכות ותוכל לקבל חסרונות, תפילות מהמלכות וכך זה יתקיים.

תלמיד: כלומר בעלייה מלמטה למעלה העולם הזה כבר לא קיים יותר?

נכון, עולם הנקודים שנשבר, כל הכלים שלו עוברים לעולמות אבי"ע ושם מיתקנים. וכבר עכשיו אנחנו יכולים לראות את זה, לפי המבנה שלו מעולם הבריאה, ממקום הבריאה כאן יהיה עולם האצילות (ראו שרטוט מס' 3) ומהחצי הזה יהיה עולם הבריאה, מהכלים האלה יהיה עולם היצירה ומהמלכות יהיה עולם העשייה.

שרטוט מס' 3

תלמיד: את עולם אדם קדמון משום מה אנחנו מחלקים לחמישה פרצופים ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן ואת כל יתר העולמות אנחנו כבר לא מחלקים?

זה לא נכון מאיפה אתה לוקח את זה, ככה זה נראה לך, במקום להגיד שזה ככה, יותר טוב שתשאל ותראה שזה לא כך. החלוקה לחמישה חלקים ישנה בכל דבר ודבר ולא יהיה לך אפילו פריט קטן בבריאה שלא קשור מחמישה חלקים.

תלמיד: את כל יתר העולמות אתה מחלק לעשר ספירות אבל את עולם א"ק אתה מחלק לע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.

אז מה, על העולמות האחרים עוד לא למדנו. על עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה למדנו? עוד לא למדנו. אז למה אתה אומר ששם אין?

תלמיד: אני מסתכל על עולם הנקודים ורואה ששם אין.

גם בנקודים יש ואם נלמד אותו בצורה מפורטת תראה שגם שם זה קורה. לא יכול להיות שאין חמישה חלקים בבריאה, לא יכול להיות, אין דבר כזה. זה נובע משורש הבריאה מהמקור של הקשר בין האדם, הרצון לקבל, לבורא. הוא חייב לעבור דרך חמשת החלקים האלו, אחרת לא יהיה קשר בין הבורא לנברא. לכן אל תבנה תיאוריות משלך.

תלמיד: כלומר יש הקבלה של חמשת הפרצופים בכל עולם, אבל מה שיש בעולם הנקודים זה רק מה שיש בא"ק.

את הסוף לא הבנתי, זה שיש חמישה חלקים זה בטוח, מה יש לך באדם קדמון ואין באחרים, אין דבר כזה הכול נמצא גם בכל האחרים עם תוספות גדולות מאוד. דווקא עולם אדם קדמון הוא העולם הכי פרימיטיבי, הכי פשוט, ובכל יתר העולמות יש לך במקום כל פרצוף מערכות גדולות מאוד לעומת פרצופי אדם קדמון.

תלמיד: התכוונתי לתהליך הופעת עולם הנקודים עם הפרסא, זה עניין ייחודי שקורה רק פעם אחת.

כן נכון, אז מה זה אומר שעולם אדם קדמון הוא מיוחד? הוא מיוחד בזה שהוא גדול ושורש, אבל בכל יתר המצבים אנחנו רואים שעוברים אותם החוקים ועוד יותר ויותר מתרבים, ולכן נעשים יותר משוכללים ובסופו של דבר כולם פועלים בכיוון אחד, שהמלכות תקבל את תכונת ההשפעה ותגיע לדרגת הכתר.

(סוף השיעור)