שיעור בוקר 26.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 521, דף תקכ"א, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", אותיות מ"ג – מ"ד

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך ב', דף תקכא, עמוד 521, אות מ"ג.

אנחנו לומדים כאן על יציאת ז' מלכין שהם יוצאים בגדלות. בקטנות היה רק כתר גלגלתא עיניים, אבא ואמא גלגלתא ועיניים, וזו"ן גלגלתא ועיניים עד הפרסא שיצאו על זיווג ב'/א' צמצום ב'. אחר כך הגיע רשימו דגדלות ד'/ג' מנה"י דא"ק ונעשה זיווג בפה דראש דס"ג, מזה הגיע אור של גדלות לישסו"ת שעומד למעלה מטבור ולכתר שעומד למטה מטבור. כתר נכנס לגדלות, זאת אומרת האח"פ שלו התחבר לגלגלתא ועיניים.

על אח"פ דכתר מתלבשים גלגלתא עיניים דאבא ואמא, גם הם קיבלו גדלות וחיברו לעצמם את האח"פ שלהם. אחר כך על אח"פ דאבא ואמא מלבישים זו"ן, גלגלתא עיניים דזו"ן, וזו"ן קיבל גדלות וחיבר לעצמו אח"פ דזו"ן שנמצאים למטה מפרסא. ואז כשחיברו לכתר ואבא ואמא וגלגלתא עיניים דזו"ן אח"פ דזו"ן, אור החכמה התחיל לרדת לאח"פ דזו"ן, צמצום ב' התבטל והכלים התחילו להישבר.

זאת אומרת, גלגלתא עיניים דזו"ן לא נשברו בעצמם, הם נשברו עקב חיבור עם אח"פ דזו"ן כי גלגלתא עיניים דזו"ן הם כלים דהשפעה, קטנות, מספיק להם אור החסדים שהיה להם קודם. אבל מפני שהתחילו להתחבר עם אח"פ דזו"ן, שבכל ספירה יש לנו גם גלגלתא עיניים, גם אח"פ, בכל חלק גוף גם גלגלתא עיניים וגם אח"פ, עקב האח"פ שהתערב בכל פרט ופרט של גלגלתא ועיניים אז גלגלתא עיניים גם נשברו.

כמו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה ב"ן, גם זו"ן עוברים שבירה מהרשימות הגדולות, בחינה ד', ג', ב', א', שורש בגדלות ד'/ג'. ועכשיו בגדלות ג'/ב', ד', ג', ב', א', שורש של ג'/ב'. ואחר כך בגדלות בעביות א', יוצא רק ראש. יש לנו אם כך שני פרצופים שנשברו בזו"ן שלהם בגלגלתא עיניים ובאח"פ, ארבע בפרצוף הראשון, וארבע בפרצוף השני. ואלו "ז' המלכין דמיתו".

קריין: אות מ"ג דברי האר"י.

אות מ"ג

"וכאשר מלך מלך הב' שהוא חסד, המשיך הה''ח שיתפשטו בגופא דאבא, כנודע, וכשמת ירד הוא בבריאה, והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג' ואז נפלו האחורים דאבא הנעשים ע"י התפשטות ה"ח כנ"ל, ועתה נפלו כולם, והחסדים ירדו ביסוד דאבא, ואז אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה, אשר בחינה זו נקרא אחור בפנים, כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים."

קריין: אות מ"ג אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות מ"ג

"חסד המשיך ה"ח שיתפשטו בגופא דאבא כנודע וכשמת, ירד הוא בבריאה והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג', ואז נפלו אחורים דאבא: כי בשבירת מלך החסד נזדכך בחי"ג לבחי"ב, ונעלמה קומת חכמה, ויצאו ע"ס בקומת בינה כנ"ל. ונבחן ע"כ, כי חכמה הפכה פנים לאחורים. כי בחינת בינה, נחשבת לאחורים דחכמה, אע"פ שהוא הפנים של הבינה. וז"ש אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה.

אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה אשר בחינה זו נקרא אחור בפנים כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים: כי הפנים דאמא ה"ס ה"ג, כמ"ש הרב להלן, והם מתמתקים ע"י אור דחסדים דאבא. כמ"ש ענין מדרגת אחור בפנים לעיל (דף ת"ק ד"ה למעלה, עש"ה) ואין להקשות על מה שהרב אומר שם (דף תק"ב אות כ"ה) שאין מדרגת אב"פ נוהג באו"א, כי שם המדובר בענין תיקון דאו"א בעולם אצילות, ואז אינם צריכים לזה, כמ"ש באו"פ. וכאן המדובר בענין התמעטות האורות ועליתם למאציל ע"פ סדר המדרגה, וכאן אינו חשוב כלל אם המה נצרכים לזה, או לא. ופשוט הוא."

אנחנו לא כל כך מבינים את זה, יש כאן בעיה גם בסדר הלא נכון שהוא אומר וגם ביחס הזה אחור בפנים. אחור בפנים לא קיים במקרה הזה כמו שהוא כותב "שאין מדרגת אב"פ נוהג באו"א". אנחנו עוד נלמד האם יש לזה מקום.

קריין: אות מ"ד.

אות מ"ד

"וא"ת הרי פרצוף אבא אינו נגמר לירד עד שליש הת"ת כנ"ל. וי"ל כי אותו שליש של ת"ת הוא אל אבא בערך היסוד, והוא דוגמת ז"א עם המוחין שלו מצד הבינה. וכל דרוש זה צריך שתבינהו ע"ד הדרוש ההוא, והכל בציור א', ואז תבינהו. והנה היסוד כולו הוא בחינת פנים, ואין לו אחורים שירדו ממנו. משא"כ בשאר הגוף, שיש בו בחינת אחורים, הנחזרים נגד פני הנקבה, אבל אחוריו אינם דבוקים עמה. ולכן סיום אחורים דאבא, הם נגמרים לירד, טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא. ואח"כ מלך מלך הג' שהוא גבורה, והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה. וכשמת ירד לבריאה, והד' אורות ירדו בכלי הד' שהוא הת"ת, ואז נפל התפשטות הגבורות ביסוד דאמא, ונפלו גם האחורים שלה למטה. ואז גם אמא החזירה אחוריה, והיו אחור דאמא באחור דאבא."

זאת אומרת, נגמר הזיווג בין אבא ואמא בקומה הזאת, המלך השלישי נשבר. למה השלישי? דעת, חסד וגבורה, גבורה זה המלך השלישי. לא לשכוח שמתחילים ממלך הדעת.

כולנו יחד רוצים לשמוע מה שכתוב ב"תלמוד עשר הספירות". העיקר זה יחד, אין כאן שום דבר חוץ מסגולה. השכל יתמלא אחר כך מהידיעה האמיתית, עכשיו העיקר זה הסגולה.

קריין: אות מ"ד אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות מ"ד

"היסוד כולו הוא בחי' פנים ואין לו אחורים שירדו ממנו: פירוש, כי נתבאר לעיל שלא נתבטל מאו"א אלא בחינת הכלים דאחורים, שהם כל מה שהגיע אליהם בסוד תוספות על עצם אצילותם, דהיינו בחינת הזווג דגדלות, שיצא בסבת ירידת ה"ת מעינים והמ"ן של יסוד דא"ק. אבל מה שהיה בהם מעצם אצילותם, דהיינו בחינת אב"א דאו"א שהיתה להם בראשונה. זה מכונה כלים דפנים. והם לא נתבטלו ולא ירדו. (דף תק"ט אות ל"א בדברי הרב).

גם נתבאר לעיל שאחר שנזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, אז נפלו החו"ג ליסודות דאו"א. כי אז יצאה קומת ע"ס דז"א, ע"ש. והנה קומה זו דבחי"א שיצאה באו"א, היא כולה פנים כלומר, שנכללה בבחי' אב"א דאו"א שהיתה להם בראשונה ''ואין בו אחורים שירדו ממנו", כי אין בו מבחינת זווג דגדלות כלום, דהיינו מאותיות בד"ק חי"ה שהן בחינת אחורים דאו"א, כמ"ש שם עש"ה.

אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה אבל אחוריו אינם דבוקים עמה: פירוש. כי כל שלא יצא מבחינת אב"א, שהיה להם בראשונה נחשב לבחינת אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה, כי אין אחוריהם דבוקים זה בזה, כמו בראשונה שהיו אחוריהם דבוקים אב"א. וע"כ נחשבים לבחינת גדלות ותוספות מבחינות האותיות בד"ק חי"ה היורדות מראש דאו"א. שזה כולל כל ג' המדרגות שלמעלה מאב"א, שהן: אחור בפנים, ופנים באחור ופב"פ. ורק המדרגה הראשונה דאב"א, שאחוריהם דבוקים זה בזה, ששניהם משמשים בכותל אחד, היא לבדה נחשבת לבחינת כלים דפנים, שנשארו באו"א ולא נתבטלו. ומזה נשמע, שגם בחי"ב, שהוא קומת בינה. שנמשך ממנה מלך הגבורה, גם קומה זו נחשבת לאחורים, וגם היא נתבטלה, אע"פ שבבחינה זו נמצאים או"א אחור בפנים. אבל יסודות דאו"א שהם בחי"א, המה נחשבים לאב"א, ואינם באים בחשבון הביטול דאחורים דאו"א, שהרי עוד בטרם שמלך מלך הד' כבר היו או"א אב"א, כמ"ש הרב לקמן.

גבורה והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה: כי פנים דבחי"ב, ה"ס ה"ג, כי אמא כולה גבורות בערך אבא וע"כ הם עומדים עתה אחור בפנים, שענינו כבר נתבאר לעיל באורך (דף ת"ק ד"ה למעלה) ומשם תדענו."

כנראה שאנחנו צריכים ללכת ל"הסתכלות פנימית". לא למדנו את זה בחלק זה. נלך ל"הסתכלות פנימית", אנחנו צריכים קצת ידיעות כלליות.

קריין: דף תקמ"ו, "הסתכלות פנימית". "התסכלות פנימית", דף תקמ"ו.

הסתכלות פנימית

"ענין ז' מלכים המתבארים בחלק זה בדברי הרב הוא יסוד כל החכמה, כי כל ד' עולמות אבי"ע נמשכים מהם, וכל ענין התיקונים והבירורים והשתלשלות כל המדרגות אינם באים אלא להשלמתם ולתיקונם. ולפיכך הם צריכים לתשומת לב יתרה, להבין היטב מקור אצילותם וסיבת שבירתם ונפילתם לבי"ע."

כן. זה חשוב מאוד, כי זה השורש שלנו.

אות א'

"ראשית צריכים להבחין ולהבדיל בין ז' מלכים הללו, לבין או"א דנקודים. כי אע"פ שהם נמשכים מאו"א מ"מ רחוקים המה בהרבה זה מזה. כי לא נמשכו ונשתלשלו מאו"א באורח ישר בדרך קודם ונמשך, אלא שהמה הגיעו להם על ידי פרצוף אחר, כמ"ש הרב לעיל (דף תק"ט אות ל"א) שיסוד דא"ק השפיע ו' ונקודה לאו"א, כדי להוציא ולהוליד את הז"ת, ע"ש. הרי שא"ק השפיע את ז' המלכים לאו"א. וצריכים להבין הדבר, מה נשתנה פרצוף ז"ת דנקודים מכל הפרצופים הקודמים," זה כמו שמלכות שהיא סוף הגלגלתא נכנסת לבינה, רוצה לקבל את כל כוחות הבינה כדי לקבל על מנת להשפיע, להגיע לגמר התיקון.

האם מהות הפעולה מובנת? האם כולם מבינים מהי מהות הפעולה, מה זה שרשימות ד'/ג' מתחברות לס"ג, וס"ג עושה עליהן זיווג? זה חיבור בין מלכות ובינה, כשמלכות מקבלת את תכונות הבינה, היא יכולה לקבל על מנת להשפיע את גמר התיקון. זה מה שקורה בעולם הנקודים שנשבר, שזה לא יצא לפועל. אבל על ידי זה שלא יצא לפועל מתגלות כל ההפרעות, למה זה לא יצא לפועל. כי קודם הן היו לא מגולות, ועכשיו הן התגלו על ידי השבירה.

זאת אומרת, כל המהות של עולם הנקודים, שימו לב לזה, זה יסוד לנשמת אדם הראשון. החיבור בין נה"י דגלגלתא או ד'/ג' מה שאנחנו אומרים, או ו' ונקודה, מלכות, התפשטות המלכות שזה סוף הגלגלתא, לא חשוב איך לכנות אותה, כשאנחנו אומרים שהיא מתחברת לבינה, לס"ג, לנקודות דס"ג, זה חיבור מלכות בבינה. שרק על ידי הבינה היא יכולה להגיע לכתר, להיות בדבקות עם הבורא, ועכשיו זה לא יצא לפועל. למה? כי היו שם מה שנקרא "סיגים", רצונות כאלו שהם לא יכולים להתחבר עם הבינה, או שבינה לא יכולה להתחבר איתם ולהשפיע להם כוח השפעה. זה מעניין, ישנם כאלו חלקים גם במלכות. למה?

הבורא ברא את מלכות, הרצון לקבל שהוא הפוך מהאור, ממנו. וההפכיות הסופית הזאת שהיא באמת לא קשורה לכוח ההשפעה, היא צריכה להתגלות עכשיו בזמן השבירה. ואחר כך גם בתיקונים, אנחנו לא מתקנים את זה, זה נקרא "ל"ב בחינות" שאנחנו לא מתקנים. מסך כול ש"ך הבחינות מתקנים רק רפ"ח, ול"ב בחינות לא יכולות להיתקן ולכן הן נשארות עד גמר התיקון. בגמר התיקון בפעולת "רב פעלים מקבציאל", שעושה מלך המשיח, המלכות הזאת שמגיעה לחיבור עם הבינה נקראת "מלך המשיח", והוא מתקן את זה. לא עלינו לתקן.

אז שבירה היא גילוי של כל ההפרעות שישנן במלכות, בלהתחבר לבינה. לכן בלי זה לא יהיה לנו מה לתקן. בלי זה, אם לא הייתה שבירה לא היה צורך בנו, כי אנחנו אותן הנמלים הקטנות שמתקנות את כל החלקים האלה של המלכות. אנחנו מעבירים אותה כמו נמלים לבינה, מתחברים, מחברים, מחברים, עד שנעשה בזה ממש כלי של נשמה.

קריין: אות א', שורה "שא"ק", דבר המתחיל "וצריכים".

"וצריכים להבין הדבר, מה נשתנה פרצוף ז"ת דנקודים מכל הפרצופים הקודמים, אשר כולם נמשכו באורח ישר בדרך קודם ונמשך זה מזה, רק פרצוף ז"ת, אינו נמשך מהעליון שלו, באורח ישר, אלא ג' פרצופים נשתתפו באצילותו, שהם: יסוד דא"ק ואבא, ואמא."

אבל הכול מתחיל לא בזה שהתחתון מתעורר, שנה"י דא"ק מתעוררים להגיע לחיבור עם הס"ג, אלא ס"ג יורד למטה. הוא רוצה להשפיע, להוסיף כוחות לנה"י דא"ק. ולכן הוא יורד למטה, ומזה מתעוררים רצונות לקבל שלמטה, שהם בעצם נמצאים תחת הצמצום בנה"י דגלגלתא, והס"ג מעורר אותם. ואז הם רואים, אנחנו יכולים לקבל תוספת השפעה, אנחנו עכשיו נעלה ונסדר את עצמנו. זאת אומרת, ההתחלה מגיעה מלמעלה מהס"ג כלפי נה"י דגלגלתא, התעוררות ללהיתקן, להוסיף קדושה, ועל זה נה"י דגלגלתא מתעוררים להוסיף קדושה מצידם, להתחבר אליהם לנקודות דס"ג ולהשתתף בזיווגים החדשים בעולם הנקודים.

זאת אומרת, עולם הנקודים בסופו של דבר, אמנם הוא נולד מהס"ג, אבל הוא שייך לנה"י דא"ק, נה"י דגלגלתא. זה תיקון של נה"י דגלגלתא שהולך ומתרחב.

אות ב'

"גם צריכים להבין, למה לא נתפשט פרצוף הנקודים ג"ר וז"ת בבת אחת, כבכל הפרצופים הקודמים, אלא שמתחילה נתפשטו רק ג"ר לבד, שהם כתר ואו"א, ואח"ז ע"י הזווג של יסוד דא"ק שהשפיע להם השורק, אז יצאו ז"ת דנקודים. וטעם הדבר הוא כמו שנתבאר לעיל (דף תפ"ט ד"ה והנך וד"ה אין להקשות) שאו"א אלו, אינם אלא בחינת זו"ן דראש, שהם רק בחינת חו"פ, וכל מה שנחשבים לבחינת ראש, הוא רק בכח הארת אור האזן שקבלו מצד התכללותם בכתר של הנקודים. כנ"ל (דף תי"ד ד"ה וזה אמרו והנה) כי הארה זו תיקנה אותם בבחינת אב"א, שאחוריים דבינה הנקראים אזן, מחזיק אותם בבחינת ג"ר, ואינם נפגמים מחמת המסך דה"ת שממעל להם, המונע מהם הארת הפנים דחכמה, משום שע"י האחורים דבינה המה חושקים רק בחסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא והם דוחים חכמה, וע"כ אין המסך דה"ת ממעט אותם כלום, כי בלאו הכי אינם חפצים חכמה. (כנ"ל דף תצ"ח ד"ה ונתבאר. עש"ה) אמנם תיקון אחורים ההוא, מספיק רק להשלמתם דאו"א עצמם, אבל אינו מספיק שיוכלו להאיר ולהוציא את הזו"ן, שהם הז"ת.

והוא מטעם, כי כח האחורים של הבינה, הוא רק בג"ר שלה, ואינם בז"ת שלה, כי בעת שהיא באה להאציל ולהתפשט בז"ת שלה, היא מוכרחת להפסיק את האחורים שלה על אבא, וחוזרת עמו פב"פ, כדי להמשיך ממנו הארת חכמה בשביל ז"ת שלה. כנ"ל (דף תק"א ד"ה המדרגה הד'. עש"ה). ומכאן תדע, שכל פרצוף המתתקן באחורים של בינה, הוא נמצא חסר נה"י, כי ג"ר דחסדים, שהמה חג"ת יכולים להתתקן היטב באחורים דאמא, אבל הנה"י, שאפילו בספירת הבינה, אינם יכולים לצאת ולהתפשט ממנה ולחוץ, זולת על ידי פב"פ עם החכמה, כנ"ל, וע"כ אינם יכולים להתגלות גם בפרצוף זה המתוקן בהאחורים שלה, ונבחן בו אשר נה"י שלו כלולים בחג"ת שלו, בסוד, ואחוריהם ביתה, שנה"י שהם בחינת אחורים, הם בפנימיות חג"ת, ופניהם מגולים כלפי חוץ, ורק הפנים שלהם, שהם חג"ת, המה המגולים כלפי חוץ. (כנ"ל דף תק"ז ד"ה והנה). ובזה מובן היטב, שאו"א דנקודים שהיו מתוקנים בתיקון אב"א, לא היו יכולים להוציא את זו"ן, רק אחר שמשיגים בחינת פנים בפנים, כי אין התפשטות זו"ן יוצאת מבחינת אחורים כלל. כמבואר. ועי' היטב בכל מקומות הנ"ל שצינתי לעיין בהם. כי אי אפשר להכפיל האריכות."

זה ברור שתיקון חפץ חסד הוא טוב רק לגלגלתא עיניים ולא לאח"פ. אח"פ, כלים דקבלה הם לא יכולים להסתפק בזה.

לא לשכוח על הכוונה, "לא החכם לומד". מי שרוצה ללמוד, שיבקש תיקון, ומתוך התיקון הוא ידע מה קורה באמת, ישתתף בפעולות האלה, וזה נקרא "ממעשיך הכרנוך". לא "ממלמדיך", אלא "ממעשיך".

קריין: אות ג'.

אות ג'

"וכבר ביאר הרב לעיל (דף תק"ב אות כ"ה) שאין או"א חוזרים פב"פ, אלא בג' מדרגות. שהן: אב"א, ופב"א, ואח"כ פב"פ." אבל אחור בפנים אין, למדנו. "וע"ש באו"פ שנתבאר היטב טעמם של הדברים. ונתבאר שם, (בדף ת"ק ד"ה למעלה) שמדרגה זו דפב"א מגיעה להם ע"י זווג דע"ב ס"ג, המוריד ה"ת מעינים שאז שבים או"א אל הראש, ומשיגים ג"ר שלהם. ע"ש. ויש אמנם להבין מי הוא גורם שיזדווגו ע"ב ס"ג כדי להוריד את הה"ת.

ודבר זה כבר ביאר הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו') "שעלו כל בחינות ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים, ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים, ואז אלו מ"ה וב"ן הפנימים הם המ"ן שלהם אל הטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים תוך מ"ה וב"ן" וכו'." "מ"ה וב"ן הפנימים", בדרך כלל מדברים על נה"י דגלגלתא. "ופירוש הדברים, כי מתוך שהנקודות דס"ג נתפשטו למטה מטבור דא"ק הפנימי ששם מקום מ"ה וב"ן הפנימים, שהם זו"ן דא"ק הפנימי, נמצא, שאחר הזדככות המסך ועליתו לפה דראש ס"ג, הוא נכלל ג"כ ממ"ה וב"ן אלו הפנימים, וע"כ המה נעשו למ"ן לאו"א הפנימים דראש הס"ג, הנקראים ע"ב ס"ג דא"ק. ונזדווגו אז הע"ב והס"ג האלו, והוריד הע"ב את הה"ת מעינים של הס"ג. ושבו אח"פ דס"ג אל הראש, ועי"כ, כלהו אח"פ שיצאו לבר מהמדרגה חזרו עתה למדרגתם כבתחלה.

ונתבאר שם באו"פ, שגם בחינות הס"ג שעלו מתוך מ"ה וב"ן, היו ג"כ למ"ן. אלא שהיה שם ב' זווגים: א' אל הקטנות דנקודים, שמשם יצאו או"א בבחינת אב"א, וב', לצורך הגדלות דנקודים, שמשם השיגו או"א את הג"ר שלהם. כנ"ל (דף ת"ו ד"ה והנה) ע"ש. ותדע, שמרשימות דס"ג. שהיו מעורבות במ"ה וב"ן, יצאה הקטנות דנקודים, שהם בבחינת ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. ומרשימות דמ"ה וב"ן הפנימים עצמם, יצא הזווג דע"ב ס"ג, שחזר והוריד הה"ת מעינים, וחיבר שוב האח"פ אל הראש כבתחלה."

זה הכרחי כדי לקבל אור החכמה. יש כאן שני זיווגים, על החסדים, לסדר את הפרצוף, ואחר כך על החכמה, על ד'/ג', כדי להיות כבר מעורבים עם נה"י דא"ק ולהביא לגמר התיקון. זאת אומרת מה רוצים בסך הכול בכל הפעולות הללו? להביא את הנה"י דגלגלתא למילוי השלם. נה"י דגלגלתא זה כלים דקבלה, תוך דגלגלתא זה עדיין כלים דהשפעה. אם היו יכולים לקבל בנה"י דגלגלתא אור החכמה זה היה גמר התיקון.

ניסו לעשות את זה, וגילו על ידי זה מה מפריע בדיוק לגמר התיקון. ואז יכולים למיין את כל החלקים האלה של נה"י דגלגלתא, לחלק שניתן לתקן ולחלק שלא ניתן לתקן. ובזה מגיעים, אמנם בדרך קצת יותר ארוכה, אבל מגיעים לגמר התיקון.

שאלה: אח"פ דזו"ן דנקודים זה נה"י דגלגלתא?

זה נכון שאתה אומר כך, כי עולם הנקודים, אם הוא היה עושה בבת אחת זווג על הגדלות שלו על כל הד'/ג' ולא היה מגיע לשבירה, אז הוא היה מביא בזווג הזה, נה"י דגלגלתא.

יש כאן גם שאלה, האם יכול להיות דבר כזה. כי בכל זאת הזווג נעשה על ידי הס"ג, אמנם שס"ג עושה זווג על ד'/ג' דגלגלתא. אבל זה בכל זאת ס"ג, זה לא גלגלתא עצמה. יש פה עוד כמה דברים שצריכים לברר. אבל כעיקרון, השאלה נכונה. התשובה היא כן.

אות ד'

"וטעם הדבר, שמ"ה וב"ן דא"ק נעשו לגורם שיזדווגו הע"ב והס"ג העליונים להוריד ה"ת מהעינים הוא, כי הפרצוף שיצא מנקבי העינים, לא היה מתפשט ומאיר למ"ה וב"ן אלו, שהם נה"י דא"ק והוא מטעם תיקון אחורים דאמא דרביץ שם, כנ"ל. אשר תיקון זה מעכב להתפשטות נה"י, כי הם מוכרחים להכלל בחג"ת בסוד ואחוריהם ביתה. לכן אחר שיצא הפרצוף דנקבי עינים על מסך הכלול מרשימות דנקודות דס"ג וה"ת, ולא הספיק בשביל הנה"י דא"ק, כנ"ל, אז נעשו הרשימות דנה"י דא"ק למ"ן בראש הס"ג, שהיא בחינת בינה בכללה, שיש לה יחס להשפיע הארת חכמה אל זו"ן מצד בינה דאור ישר, כמ"ש באו"פ הנ"ל, וע"כ הפסיק ס"ג את אחורים שלו, ונזדווג עם ע"ב פב"פ, וע"י זווג זה, הורד הה"ת מעינים דראש ס"ג, כי הארת ע"ב עושה זאת, משום שאין ה"ת בעינים דראש ע"ב. ואז נתפשט אור החדש הזה גם מלמעלה למטה, ובקע לפרסא, שפירושו, שביטל את הגבול החדש דצמצום ב' שהוציא האח"פ מכל המדרגות, משום שאור חדש הזה, הבא מע"ב, מבטלו ומוריד את ה"ת למקומה למלכות דראש, וכן למלכות דכל המדרגות, ושבים האח"פ דכל אחד למדרגתם כבתחילה. והאור החדש הזה נתפשט למטה מטבור דא"ק, דהיינו לנה"י דא"ק, שנקראים מ"ה וב"ן דא"ק.

"והנה האור החדש הזה נתפשט ויצא דרך הטבור לכתר דנקודים, כנ"ל בדברי הרב (דף ת"כ אות כ"ז) וביטל ג"כ את הגבול והפסק בין כתר לאו"א דנקודים, שנעשה שם בסבת הה"ת שבעינים דכתר, כי הוריד אותה מעינים למקומה בפה, וחזרו או"א לראש, כי עתה המסך דה"ת נמצא מלמטה מהם, וע"כ חזרו למדרגת ג"ר שלהם כבתחלה. ומלבד היציאה הזו דרך הטבור, יצא ג"כ אור החדש הזה דרך יסוד דא"ק, והשפיע להם סוד השורק, שהוא ו' ונקודה: והנקודה נטיל אבא, והו' נטלה אמא להוציא ולהוליד הו"ק דז"א, כנ"ל בדברי הרב (דף תכ"ג אות ל"א)."

לאט לאט. צריכים להתרגל קודם לטקסט, למילים, להגדרות, אבל עוד מעט נתחיל להרגיש את זה בפועל.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-26_lesson_bs-tes-07_n1_p2_oUNNqbI4