שיעור בוקר 04.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לכוון את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - "לכוון את הלב", קטע מספר 1.

""חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום" (משנה ברכות ה, א). ולשון כיוון הוא יַשְׁרוּת הלב, והוא ליישר הלב שלא יהיה פזור בתאוות וחמדות עניני עולם הזה, רק שיהיה מכוון ומיושר לאביו שבשמים."

(רבי צדוק הכוהן מלובלין. "פרי צדיק")

שאלה: מה זה "לכוון את ליבם למקום", לאיזה מקום?

לבורא, בורא נקרא "מקום".

תלמיד: אז לאן מכוונים?

לבורא, לעל מנת להשפיע כמוהו שתכונתו רק להשפיע.

תלמיד: גם כתוב שהלב לא יהיה מפוזר, איך אוספים את הלב מהפיזור?

אנחנו צריכים לכוון את הלבבות לחיבור בינינו, להביא אותם בחזרה ללב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", ואז האור העליון משפיע עלינו ומחבר את הלבבות.

קריין: קטע מספר 2.

"בזמן שרוצים ללכת בדרך העבודה, היינו בכוונת הלב, לכוון שכל עבודתו תהיה לשם שמים, אז מתחיל סדר העבודה. כלומר, שהרשעים, שישנם בלבו, הנקראים "רצון לקבל לעצמו", הם מתנגדים לעבוד לתועלת ה'. אולם "זה לעומת זה עשה אלקים", כלומר כפי ערך שרוצה ללכת בדרך האמת, בשיעור זה מתגלה האמת של הרע שבו."

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, ככל שהולך קדימה כך מתגלות יותר ויותר תכונות רעות שמנוגדות להתקדמות הרוחנית, אבל כך זה צריך להיות כדי שהרשעים יתגלו ויהיה אפשר לתקנם.

שאלה: אם אני מקבל מחשבות דעולם הזה אז הלב שלי עדיין לא מכוון?

ודאי. זה ברור שהלב מכוון לאותן המטרות שאתה רוצה להשיג.

שאלה: מה מכוון את הלב?

הרצון, לב זה רצון, במידה שסך כל הרצונות שלך מכוונים למשהו, זה נקרא כיוון הלב.

תלמיד: אבל הם לא מכוונים למקום הנכון?

בסדר, אבל הם מכוונים, או לא מכוונים בכלל אם עדיין יש אי סדר ובלבול.

תלמיד: אז איך לכוון את הלב, מה יכול לכוון נכון את הלב?

סביבה שסוגרת את האדם ומשפיעה עליו והוא מתחיל להיות מכוון כמו מצפן שהיה נעול קודם ומשחררים אותו, ואז הוא מסתובב על ידי שדה מגנטי לכיוון מסוים, לקוטב הצפוני נגיד.

תלמיד: וכשאני בא ברצון טוב לכוון את הלב ומגלה שהוא הפוך, לגמרי לא מכוון?

לא חשוב, אתה צריך להיות בחברה ולפי החברה אתה מגביר את הרצון שלך ואז הוא נעשה יותר רגיש לשדה המגנטי של הבורא.

תלמיד: איך העשירייה מכוונת את הלב שלה לבורא?

על ידי זה שמתחברים.

שאלה: מה זה לב של עשירייה?

לב של עשירייה זה חיבור של כל הלבבות.

תלמיד: אז כתוצאה מכל הלבבות יוצא לב אחד?

כן, אם רוצים אז יש עשירייה ויש לה לב.

תלמיד: איך מגיעים למצב הזה שמחברים את כל הלבבות כך שייצא לב אחד?

על ידי העבודה הפנימית של כל אחד וכולנו יחד.

תלמיד: הסברת עכשיו שאם אני מכוון את עצמי לסביבה אז אני כמו מצפן.

כן.

תלמיד: אבל זה רק אני כלפי הסביבה.

כל אחד צריך להיות כך כלפי הסביבה, כלפי העשירייה, להיות מכוון עם הלב שלו לכל הלבבות שבעשירייה.

תלמיד: ואז דרך הלבבות של העשירייה אנחנו עושים מצפן אחד שמכוון?

כן, ודאי.

תלמיד: מה צריך לקרות במצב כזה?

שיהיה לנו כמו ראש אחד, שנהיה מכוונים לכיוון אחד.

שאלה: מה הצעד הראשון של האדם כדי שהסביבה תכוון אותו כמו מצפן?

הצעד הראשון הוא להשתדל לנתק את עצמו מכל מיני הפרעות, השפעות חוץ מהקבוצה.

תלמיד: זו כבר תוצאה של החיבור, שהוא כבר מושפע, נכנע, נשלט על ידי הסביבה.

כן.

תלמיד: איך הוא מכניע את עצמו כדי שהסביבה תכוון אותו למקום?

הבורא מביא אותו לקבוצה ושם הוא צריך לזהות את הסביבה שבה הוא צריך להתפתח.

תלמיד: ומה הצעד הראשון שהוא צריך לעשות כדי שהסביבה תשלוט עליו כמו שדה מגנטי?

זה מה שרב"ש כותב במאמרים הראשונים, שהוא נכנע.

תלמיד: מה הפעולה הזאת של כניעה?

שהוא מקבל את כולם כיותר גדולים מעצמו.

תלמיד: זו פעולה מחשבתית של תשומת לב לראות כך את כולם?

כן, שהם יותר גדולים ממני.

תלמיד: שהם כבר מכוונים, שהם כבר מחוברים.

כן.

שאלה: אמרת עכשיו שהבורא מביא את האדם לקבוצה והאדם צריך לזהות את הסביבה שבה הוא צריך להתפתח.

כן.

תלמיד: אז נראה שאני בקבוצה, מה אני צריך לזהות?

שאם אני אתבטל כלפיהם, אתקשר אליהם, ונשתדל להיות כאיש אחד בלב אחד, אז אנחנו נכנס לטיפול הבורא, שיזרים אותנו, יכוון אותנו למטרת הבריאה.

תלמיד: עכשיו אני שומע את זה ואני לא יודע איך לפעול יותר ממה שאנחנו עושים היום, אני מרגיש שאני מנותק, כמו איזה בלוק.

מנותק ממי?

תלמיד: מנותק מכל מי שמסביבי. אני לא מרגיש שהלב שלנו משותף כפי שצריך להיות.

תתפללו, כוח החיבור הוא הבורא.

שאלה: כשאני שומע "תתפללו", אני מרגיש שאני יכול להתפלל מתוך הלב שלי, אבל אני לא יודע איך להתפלל מתוך הלב המשותף?

גם עבורם אתה יכול להתפלל, שהבורא ייתן רצון, כוח, דחיפה לכל חבר וחבר, כך שנרגיש צורך להיות מחוברים בנקודה הפנימית שלנו יחד, ואז הבורא יעלה אותנו מאותה הנקודה למעלה אליו.

תלמיד: האדם לרוב לא מזהה את הנטייה הזאת אצל החברים.

זה לא חשוב.

תלמיד: אז הוא יכול להגיד לעצמו את מה שאמרת עכשיו, "אני רוצה להתפלל עבורם", אבל הוא לא מרגיש אותם כדי להתפלל עבורם באמת. החיסרון שעבורו הוא מתפלל הוא מהשכל ולא מהלב.

לאט לאט הלב גם יתרצה.

שאלה: כתוב "אולם "זה לעומת זה עשה אלקים", כלומר כפי ערך שרוצה ללכת בדרך האמת, בשיעור זה מתגלה האמת של הרע שבו." האם אפשר להגיד שאם מתגלה רע שלם, אז הרצון של האדם ללכת בדרך האמת הוא שלם?

כן.

שאלה: כתוב פה שהחסידים הראשונים היו מכוונים את עצמם שעה שלמה בתפילה כדי לכוון את הלב שלהם. איך אנחנו צריכים לכייל, לכוון את עצמנו בתפילה שלנו, האם צריך לעבוד שעה שלמה או שזה לא עניין של זמן אולי אלא עניין של ריכוז?

רצוי לקום קצת לפני הזמן ולהשקיע ולכוון את המוח והלב למטרת החיים.

תלמיד: אתה מתכוון לפני השיעור או בכלל?

כן, לפני השיעור.

שאלה: מה זה אומר לכוון את הלב? למה אנחנו מכוונים את הלב, זה כמו חסידות?

אנחנו מכוונים את הלב לחיבור שלנו ומהחיבור שלנו לבורא, ואת החיבור הסופי הזה, אנחנו והבורא, כולנו בנקודת חיבור אחת, אנחנו רוצים להרגיש ולזה להגיע.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לכוון את השאלות שלנו כדי לתת לך נחת רוח בתור הרב שלנו או כדי לתת נחת רוח לבורא?

לבורא.

תלמיד: גם שמענו שהשאלות שלנו ארוכות מדי. האם אנחנו צריכים להיות יותר מכוונים בשאילת השאלות, למה אנחנו צריכים לשים לב, מה לא לעשות כדי שנוכל לכוון את השאלות שלנו נכון?

לא, אנחנו נמשיך כמו שאנחנו יכולים. חוץ מזה, אנחנו לא מכוונים אף פעם לרב אלא לבורא. אנחנו לא חסידים אלא עובדי ה'.

קריין: קטע מספר 3.

"כיצד היא הכוונה. שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך ליישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה."

(הרמב"ם. "משנה תורה")

כן. תראו עד כמה חשובה המחשבה גם לפני, גם אחרי התפילה. שעה לפני התפילה, שעה אחרי התפילה, וכך יוצאת לנו תפילה שלמה.

שאלה: מהו הזמן אחרי התפילה שהם יושבים וחושבים?

שאנחנו בודקים מה השגנו, מה לא השגנו, מה דיברנו, מה לא וכן הלאה. כנראה שאם יש לך זמן לפני התפילה ובתפילה עבודה, אז אחרי התפילה יש לך על מה לחשוב.

שאלה: האם שיעור הוא תפילה?

תלוי איך אתה מתייחס אליו.

תלמיד: האם הוא יכול להיות כתפילה?

כן.

תלמיד: ומהי הכנה נכונה לשיעור?

אנחנו מתכוונים לכך שעכשיו אנחנו נכנסים לשיעור ויש לנו תפילה להשיג קשר בינינו ועם הבורא, להיות כאיש אחד בלב אחד, ולהגיע להכרה, להרגשה, לגילוי של מה שאנחנו קוראים ולומדים בשיעור.

תלמיד: ומה מטרתו של סיכום השיעור? זו השעה שאחרי התפילה.

מה השגנו.

תלמיד: ממש להגיד מה השגנו בשיעור הזה.

כן. מה שלמדנו זה לא מה שאנחנו צריכים להשיג. אנחנו צריכים להשיג משהו אחר, קשר חדש בינינו ועם הבורא.

קריין: קטע מס' 4.

"האדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת שֵׁם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא. שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשות אותו מכובד וחשוב בעולם. 

משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמו שכתוב, כי מלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקויים, והיה ה' למלך על כל הארץ."

("זוהר לעם". תולדות, מאמר "ויקרא את עשיו ויאמר לא ידעתי יום מותי", סעיף 125)

שאלה: מה זה אומר "לכוון כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם"?

שהבורא ממלא את כול המציאות.

תלמיד: אבל הוא כבר ממלא?

לא לפי ראות עינינו.

תלמיד: מה נרגיש? מה ירגישו כל באי העולם?

שהבורא מלובש בכל המציאות.

תלמיד: מה אנשים ירגישו?

שאין עוד מלבדו.

תלמיד: ובזמן שאנחנו עוסקים בתורה, האם אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לכך שכל באי העולם ירגישו?

ירגישו כך.

תלמיד: מה הם צריכים להרגיש?

שהבורא ממלא את כול המציאות, את כל העולם.

שאלה: מה הן "מסילות בלבבם"?

שיתמלאו הלבבות בכולם מאפס עד מאה אחוז.

תלמיד: אני שומע מסילה, זה נראה כמו משהו ישר, כמו איזו רכבת שצריכה לעבור שם.

נאמר שכך, זה לא חשוב. אחרי כן נראה, זה לפי ההרגשה.

תלמיד: ובעשירייה, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שיהיה לנו לב מכוון בצורה ישרה, שיהיה לנו לב ישר?

כדי שיהיה לנו לב ישר אנחנו צריכים לחבר ולדחוס את הלבבות ללב אחד.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על אהבת חברים זה דווקא נשמע כמשהו רחב ולא של לחץ.

שיהיה כך, שנהיה יחד ממש בלחץ גדול ובכל זאת תהיה לכולם הרחבה.

שאלה: הבורא מתגלה כטוב ומיטיב, האם זה כלפי הכלים המתוקנים, כלים של השפעה?

כן.

תלמיד: אז איך הוא יתגלה כלפי כל העולם? אנחנו מבקשים שהדעת והשפע שלו יתגלו בכל העולם.

קודם כל הוא צריך להתגלות בנו, ודרכנו, כשנפרסם את הגישה הזאת עוד ועוד, אז זה ימלא את כל העולם. אני לא יודע איך זה יהיה ובכלל לא רוצה לראות דברים כל כך רחוקים. אומנם הם קרובים, אבל בעצם רחוקים לפי הצורה. נקווה שזה יקרה מלמעלה, כרגיל. אני לא דואג לזה, אני דואג מה אתם צריכים לעשות לעת עתה.

שאלה: לכוון את הלב לפני השיעור, שהם היו קמים שעה קודם ויותר, זה מאוד כואב לשמוע כל פעם מחדש את העצה הזאת.

אל תשמע כל פעם, תקרא אותה יום יום וזה לא יהיה כל פעם.

תלמיד: אני אתן את עצמי כדוגמה שלילית. אני יוצא מהמיטה בשעה 02:20, מגיע לפה ולא עושה שום הכנה לפני, אני לא יכול לקום לפני.

אתה יכול לקום לפני, נגיד ב-02:00, אתה יכול, אין שום בעיה.

תלמיד: אני אשתדל. האם אפשר במבנה של השיעור שלנו להקדיש יחד יותר זמן להכנת הלב?

אנחנו לא נעשה את זה, אלא כל אחד צריך להגיע לכאן כבר במשהו מוכן. אדם קם, עושה כל מיני הכנות, רוחץ את עצמו, אוכל משהו, שותה, מגיע לכאן. בדרך, מי שקם והולך ללמוד, צריך כל הזמן להיות במחשבות על זה, מה הוא עושה, בשביל מה הוא עושה, למה, מה הוא רוצה מהיום הזה. את כל הדברים האלה הוא צריך לחשוב, הוא צריך להכין את עצמו לפגישה עם הבורא, לפגישה עם החברים וכך להתקדם.

אנחנו לא יכולים להתחיל בתרגילי בוקר, את זה אתם צריכים לעשות. בזה אתם מגלים כמה אתם רוצים את המטרה בפועל. אני לא חושב שזה כל כך קשה.

תלמיד: אני רוצה להגיד שגם הכנה לכנס וכנס יכולים להיות תפילה.

כן, ודאי.

תלמיד: אתמול ראינו חברים שכבר התחילו הכנה מאוד רצינית, ואפילו עוררו קנאה ובושה שהם כבר נמצאים בהכנות מאוד גדולות.

מי שרוצה להשיג על ידי כינוס כזה חלק ממטרת החיים, אז ודאי שהוא לא מפספס. העניין הוא שאנחנו כל הזמן מחכים מתי נקבל מכה ואז נתקדם, מכה ועוד נתקדם. אז אין, כמה אפשר? אנחנו לא ילדים קטנים שאימא כל הזמן דוחפת אותנו קדימה, "תעשה כך, תעשה כך". מגיעים לגיל, למצב שזה כבר נגמר, אין אחריך אימא שכל הזמן תכוון אותך.

תלמיד: האם הכלי העולמי יכול להיות כאיש אחד שעושה הכנה ביחד?

הכול יכול להיות, רק אנחנו צריכים להיות הראשונים בדוגמה נכונה למה שקורה. תראו כמה חברים יש לנו בכל העולם, כמה הם רוצים להיות יחד אתנו בהשגת תכנית הבריאה. העבודה היא לא רק שלנו, זו עבודה עבור כל באי עולם, כל בני האדם, מיליארדי אנשים שממש סובלים, הם לא מכירים אולי בכך, אבל סובלים מכך שנמצאים בהרגשת העולם הזה. אז נקווה שנשתפר.

(סוף השיעור)