שיעור ערב 12.06.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמוד 258, "שיר השירים", 617

קריין: אנחנו קוראים מתוך ספר "זוהר לעם", כרך י', עמוד 258, "שיר השירים", פסקה 617.

.617" ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים. זוהי נקודת פַּתח, שהיא התפשטות האור המאיר בצד הזכר, בז"א, בצד שמאל, והאיר לאותו צד, ועתה התחלפו ונכללו ימין בשמאל ושמאל בימין.

.618 מים הם לימין, כי הם חסדים, נקודת הצירה, שהאירה בו. בצד ימין, התחלקו שניים מימין. משום זה הצירה היא ב' נקודות מתיישבות זו כנגד זו, מימין, כנגד ב' נקודות, אחת למעלה ואחת למטה, כמו שנראה בנקודת שווא.

.619 אח"כ, כיוון שהאיר הרקיע הזה, שהוא נקודה, הנקראת פַּתח, נכנסה נקודה זו בין נקודה לנקודה שבצירה, בין מים למים, והבדילה ביניהן, ונכללה מהן. ואז המים דימין נעשו לצד שמאל, שנכללו משמאל, ע"י נקודת הפתח. ועל זה כתוב, יִפתח ה' לךָ את אוצרו הטוב את השמיים, לתת מטר ארצך. כי מים הם מצד הפתח. ע"כ כתוב בהם, יפתח.

המסך המסיים שנעשה במדרגה מחמת עליית המלכות לבינה, שסיים המדרגה תחת כו"ח, והוריד בינה ותו"מ מחוץ למדרגה מתחתיה, נקרא רקיע המבדיל בין מים למים. שמבדיל בין כו"ח, מים עליונים שנשארו במדרגה, לבין בינה ותו"מ, מים תחתונים שהוציא אותם אל מתחת למדרגה. וזה נוהג בקטנות המדרגה.

ולעת גדלות נעשה הרקיע הזה למחבר יחד שתי המדרגות האלה, מים עליונים ומים תחתונים, כי אז מוריד את המלכות שבתוכו מתחת לבינה ולתו"מ, ומחזיר את בינה ותו"מ למדרגתם. וכוח החיבור הזה שברקיע המבדיל היא נקודת הפתח, שפותח ומתקן את המים התחתונים, בינה ותו"מ, ומעלה אותם ומחבר אותם עם המים העליונים, כו"ח. ולפי זה, נבחנת נקודת הפתח בשמאל, משום שהיא מתקנת את בינה ותו"מ, ובינה ותו"מ הם קו שמאל.

ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים. הרקיע, המסך המבדיל בין מים עליונים, כו"ח, לבין מים תחתונים, בינה ותו"מ, הוא נקודת הפתח. אמנם זה אמור בגדלות, שהמסך מוריד את המלכות מתוכו וחוזר ומחבר בינה ותו"מ עם כו"ח למדרגה אחת.

הפַּתח הוא התפשטות האור המאיר בצד שמאל, בבינה ותו"מ, ומחבר אותם עם הימין, עם כו"ח. עתה, שהקו האמצעי איחד ימין ושמאל זה בזה, שאז יש שמאל בימין וימין בשמאל, נמצא שיש ימין שהוא כו"ח, ושמאל שהוא בינה ותו"מ, בקו ימין. וכן בקו שמאל יש כו"ח, ובינה ותו"מ, שהם ימין ושמאל.

מים הם לימין, כי מים רומזים על חסדים, קו ימין, נקודת הצירה שהאירה בו, כי בקו ימין, חסד, מאירה נקודת הצירה. בצד ימין, התחלקו שניים מימין, שמטעם התכללות שמאל בימין, נעשו שתי בחינות ימין ושמאל בקו ימין, שהנקודה הימנית היא כו"ח, והנקודה השמאלית היא בינה ותו"מ. אשר לעת קטנות הן זו תחת זו, שנקודה דכו"ח היא למעלה, ונקודה דבינה ותו"מ היא למטה, מחמת שהמסך, הרקיע, דחה אותן למטה מהמדרגה. וזוהי צורת שווא.

אבל צורת צירה מורה על זמן הגדלות, שכבר ירדה המלכות המסיימת מהרקיע, ובינה ותו"מ עלו למעלה, ב' נקודות זו אצל זו. משום זה ב' הנקודות בצירה, שהן ימין ושמאל, המתיישבות בקו ימין, הן כנגד ב' נקודות, אחת למעלה ואחת למטה, כמו שנראה בנקודת שווא.

וב' נקודות שבצירה וב' נקודות שבשווא, הן עניין אחד, שהוא ימין ושמאל, שהם כו"ח ובינה ותו"מ שבקו ימין. אלא ההפרש הוא, שבצירה הן מתוקנות, שכבר עלו בינה ותו"מ להיות קו שמאל, אל כו"ח שבימין. ובנקודת השווא עוד אינן מתוקנות, ובינה ותו"מ עודם נמצאים מתחת למדרגה, שהיא כו"ח.

אח"כ, כיוון שהאיר הרקיע הזה, וחזר והעלה וחיבר ימין ושמאל, כו"ח ובינה ותו"מ, זה בזה, שאז הוא נקרא נקודת הפתח, נכנסה נקודה זו, הפתח, בין נקודה לנקודה שבצירה, בין מים למים, בין הנקודה הימנית, כו"ח, לבין הנקודה השמאלית, בינה ותו"מ. שעליהם כתוב, בין מים למים. והבדיל תחילה ביניהם, שתיקן אותם, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל מלמטה למעלה.

ונכלל ע"י זה בב' הנקודות, וב' הנקודות התחברו בו זו בזו, ונעשו בצורת קו אחד לרוחבן, פַּתח, כלומר שתיקן אותן שיאירו יחד כאחד.

ואז נכללו המים מצד שמאל, שהוא פתח, כי הפתח הוא תיקון השמאל, תיקון החכמה שבקו שמאל. ונכללו המים, חסד, בפתח, שהוא פתיחת החכמה.

ועל זה כתוב, יפתח ה' לךָ את אוצרו הטוב את השמיים, לתת מטר, שהוא מים, ועליהם כתוב, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, הרומז על פתיחת החכמה, הנקראת האוצר הטוב.

כי מים הם מצד הפתח. ע"כ כתוב בהם, יפתח, משום שנכללו מצד הפתח. רקיע רומז ג"כ על ת"ת, קו אמצעי, כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. ות"ת כולל ימין ושמאל. וע"כ הפַּתח מאיר בימין ת"ת, והקָמץ בשמאל ת"ת."

אנחנו צריכים להשתדל לתאר לעצמנו שנמצאים בעשירייה, בחבורה, יחד, ומשתדלים לצפות למאור המחזיר למוטב שצריך לבוא אלינו, לחבר בינינו ואז כל מה שאנחנו קוראים, לאט לאט צריכים לגלות, צריך להתגלות.

.620" עוד התפשט הרקיע מצד ימין ונכנס בצד שמאל, בין נקודת סגול. ונעשה קָמץ. ואז נכנס השמאל ונכלל עם הימין, ונכללו זה בזה, ימין בשמאל ושמאל בימין.

אחר שהרקיע חיבר והדביק ב' הנקודות שבצירה, ימין ושמאל שבימין, שיאירו יחד בפַּתח, חזר הרקיע מקו ימין, ונכנס לתקן בצד שמאל, בג' נקודות שבסגול, וחיבר אותן יחד, שיאירו יחד כאור אחד. ובזה התדבקו ב' הנקודות העליונות שבסגול לקו אחד, והנקודה התחתונה התדבקה לאותו הקו, ונעשו צורת קמץ.

מתיקון שעשה בב' הנקודות ימין ושמאל שבצירה, שהדביק אותן בצורת פַּתח, התפשט הרקיע מצד ימין, ונכנס בצד שמאל, בין נקודת סגול, כלומר שהדביק את ג' הנקודות שבסגול, שיאירו כאור אחד, ונעשה קמץ, שמב' הנקודות העליונות נעשה קו, והנקודה התחתונה התדבקה בו מתחתיו.

ואז נכנס השמאל ונכלל עם הימין, כי ימין ושמאל שבשמאל שבסגול, נעשו כאור אחד, ונכללו זה בזה, ימין בשמאל, בצירה, ושמאל בימין, בסגול.

.621 ויאמר אלקים ייקוו המים. בכתוב, יהי רקיע, כתוב ה"פ מים. יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ויעש אלקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. ה"פ מים כנגד ב' נקודות, שהן חמש, צירה סגול. בצירה ב' נקודות, כו"ח שבימין. בסגול ג' נקודות, בינה ותו"מ שבקו שמאל. חמש אלו מתיישבות בימין ובשמאל. כו"ח בימין, בינה ותו"מ בשמאל. ומבחינת החסדים הן נקראות חג"ת נ"ה.

.622 הנוקבא, המלכות, נכנסת בין ימין ושמאל דז"א, ומקבלת אלו הנקודות, לתת לה דעת בשלמות. כי הדעת בשלמות, הוא הקו האמצעי, המייחד ב' נקודות עליונות חו"ב. וב' הנקודות צירה וסגול מורות על הייחוד הזה. אבל הנקודות אינן מתיישבות בה כך, שיתייחדו הימין והשמאל ע"י הקו האמצעי, ומתהפכות לנקודות אחרות, בדרך קלה, כלומר, באופן גרוע.

הצירה, נהפכה בה לנקודת שווא בדרך קלה, המורה שהשמאל, בינה ותו"מ, למטה מימין, שהוא כו"ח. הסגול נהפכה בה לנקודת שורֻק של ג' נקודות זו תחת זו, בדרך קלה, שהשמאל תחת הימין והאמצעי תחת השמאל.

.623 והאישה, המלכות, לעולם דעתה קלה, כי ג' הקווים אינם יכולים להתיישב בה, שתהיה בה דעת שלמה, כמו שהם למעלה, בז"א, בייחוד ימין ושמאל ע"י האמצעי, ייחוד שהוא צירה סגול, אלא שהם חוזרים להיות בה בשווא שורֻק בדרך קלה, וע"כ נמצאת דעתה קלה עליה, שהדעת, הקו האמצעי, אינו מייחד הימין והשמאל שבה.

וחב"ד שבה כמו שורֻק, חכמה למעלה, תחתיה בינה, והדעת בסוף, בגוף שלה. וזה בשעה שאינה בזיווג עם ז"א, כמו ששתי הנקודות צירה וסגול הן חמש, אף שווא שורֻק שבה הן חמש. אבל בלי יישוב כלל, בלי תיקון דקו אמצעי.

.624 ייקוו המים. שכל חמש הנקודות יתקבצו לנקודה אחת, שורוק, מלאפום, העומדת תחת הרקיע, קמץ. כל המים שמצד ימין ומצד שמאל, כל חמש נקודות אלו, מתיישבות בנקודת שורוק. ונקודה זו מתיישבת ומאירה לברית קדוש, יסוד, שבזכר. ויסוד יורש כל האור של חמש הנקודות, שהן חמש בחינות כח"ב תו"מ, שמבחינת ז"א נקראות חג"ת נ"ה.

.625 כיוון שיסוד יורש את כל חמש הנקודות, אז האירה הנוקבא, מלכות, לעשות פירות ותולדות. כמ"ש, תַדְשֵׁא הארץ דשא. בכוח נקודה העומדת למטה, יסוד, העושה במלכות פירות ותולדות.

.626 ויאמר אלקים, יהי מאֹרֹת ברקיע השמיים. זוהי נקודת החֲטף קמץ, המאירה הארה, כעין אותו האור הראשון, נקודת החולם. ומשום שלא האירה ביישוב כמו החולם, היא מאֹרֹת חסר ו', כי אינה מאירה ביישוב כמו החולם, אע"פ שעומדת באופן שלה.

נקודה זו מאירה בספירת נצח, שהיא יום ד' של מעשה בראשית. ונודע שג' קווים שלמעלה מחזה נקראים חג"ת, וג' קווים שלמטה מחזה נקראים נה"י. ע"כ, כמו שנקודת החולם היא קו ימין שלמעלה מחזה, כך נקודת החטף קמץ היא קו ימין שלמטה מחזה.

חטף קמץ, שהיא הארת קו ימין כמו החולם, משום שאינו מאיר ביישוב, כמו החולם, אלא במקום דינים שלמטה מחזה, הנחשב לבחינת מלכות, ששם דינים, ע"כ כתוב בו מאֹרֹת חסר ו'. וע"כ נקרא חטף קמץ. כי חטף הוא צירה דימין שנהפכה בו לשווא, מחמת שהיא במקום דין. קמץ, מורה על קו שמאל שברקיע, הנכלל בו.

.627 ויאמר אלקים, ישרצו המים שרץ נפש חיה. זה בנקודת שווא סגול, חטף סגול. כי בסגול נכללו מים באש, שהסגול היא אש, כלומר קו שמאל, שבו דינים, אבל הוא כלול ממים, חסדים. ע"כ הם שורצים שרץ של אותה נפש חיה, מלכות, אשר הדעת שניתנה לה מב' צדדים, ימין ושמאל, היא קלה עליה, והיא נקראת שרץ נפש חיה, משום שהיא שרץ השורץ ויוצא והולך בכל הנקודות. כי המלכות כלולה בכל הספירות.

נקודה זו, חטף סגול, מאירה בספירת הוד, שהוא יום ה' של מעשה בראשית, וע"כ זו נקודת שווא סגול, שהם ימין ושמאל הכלול בשמאל, והצירה נהפך לשווא, להיותה למטה מחזה, שהוא בחינת מלכות, כמו בנצח. והסגול נמשך לה מקו שמאל, שבו נקודת הסגול, והסגול כלולה גם מימין, שהוא מים. וע"כ כתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה, שהם שורצים שרץ של אותה נפש חיה, שהיא המלכות.

.628 שווא שורֻק, המאירים במלכות. שווא נקראת מהיר צדק, שממהר לעשות צדק ודין. וכך המלכות. וע"כ נהפך בה הצירה לשווא. משום זה נקראת נפש החיה, המלכות, שורֻק של ג' נקודות.

כי כשהאות ו', ז"א, הסתלקה מהמלכות, היא מוציאה הדעת, קו אמצעי, שלקחה מלמעלה, בעת הזיווג עם ז"א, וע"כ במקום האות ו', שהסתלקה ממנה, יוצאת נקודת השורֻק של ג' נקודות, שמראה על חיסרון של הקו האמצעי, ואין זיווג בין ג' קווים. וכמו בראש שלה, כך היא בכל מקומות פרצופה.

.629 וע"כ כל הנקודות עומדות להאיר לאותיות, כמעשה שמיים וארץ וכל העולמות כולם. ואין קיום ואור לכל האותיות חוץ מהארת הנקודות. והכול נמסר בתורה בסיני, מלמעלה. והכול הוא תיקון אדם.

.630 ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כתוב, מה' מִצְעדֵי גֶבר כּוֹנָנוּ ודרכו יחפץ. כשברא הקב"ה העולם העליון, ז"א, והעולם התחתון, המלכות, היו שניהם בצורה אחת, זה דומה לזה. כשרצה הקב"ה לברוא את האדם למטה, רצה לעשות אותו כעין שני העולמות, שתהיה צורתו דומה לשני העולמות.

.631 וכל הסודות שלמעלה ושלמטה הכול הוא באדם. הגולגולת של הראש העומד על הגוף, הוא העולם העליון בתיקונים האלו שבראש. הגוף, הוא הגוף שלמעלה, שמדרגותיו עומדות באיברים, חג"ת, תחת הראש. הירכיים והרגליים, נה"י, הכול במדרגות שלמטה, כראוי לו להיות כעין שלמעלה. כל הצורות העליונות והתחתונות כולן חקק הקב"ה באדם, שיהיה האדם שלם בכל.

.632 מה' מצעדי גבר כּוננו. כשהקב"ה רוצה באדם, כל צעדיו וכל דרכיו מתוקנים לפניו, והוא מתקן אותם, כל אחד כראוי, ודרכו יחפץ, אפילו בדברי העוה"ז.

.633 מה' מצעדי גבר כוננו. אם האדם ישים דעתו רצונו וליבו אל המלך הקדוש, ללכת בדרכיו, שעשה בעצמו, הקב"ה רוצה בו, כאילו אותם הדרכים היו שלו ממש.

.634 כשיצאו האותיות מהעליון והתגלמו, שהשיגו ממשות, והצטיירו בצורת אדם, הגוף של אדה"ר. יצאו אח"כ הנקודות, ונפח באותיות רוח החיים, כי הנקודות הן רוח החיים שבאותיות. והתקיימו האותיות כאדם העומד על רגליו בקיום הרוח.

.635 כשהתקיימו הנקודות על האותיות, ונתנו בהן נפש, כמ"ש, וייפח באפָּיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה, עדיין הוא צריך להיות בדעת ובתבונה ולנסוע במסעיו, ולתת מזונות וכוח לאחרים. וזהו כמ"ש, בצלמנו כדמותנו. בצלמנו, הארת העולם העליון, הארת ז"א. כדמותנו, העולם התחתון, הארת המלכות.

.636 בצלמנו, אלו הן תנועות הטעמים, שהן תיקון ושלמות בדעת ובתבונה, לדעת ידיעה להסתכל למעלה, במה שהוא סתום ואינו מתגלה, כי הטעמים נמשכים מאו"א עילאין הסתומים.

.637 בצלמנו. בדומה למלך חכם בתבונה ובחכמה, ואינו נוסע לצד זה או לצד זה, אלא בחכמה ובתבונה ובדעת. אף כך כעין זה היא תנועת הטעמים, שכל מסעיהם בחכמה בתבונה ובדעת.

.638 כדמותנו, אלו הן הנקודות, היוצאות מתוך צורה אחת של הנקודה העליונה, מהצורה הסתומה שלא הייתה נראית, או"א עילאין. ומשום שיוצאות מתוך נקודה אחת, נקראות הנקודות דמות, כלומר צורה של הנקודה העליונה.

כי יש הפרש גדול בין או"א לישסו"ת, כי או"א נבחנים לעצם החכמה, משום שמלבישים לחו"ס דא"א. אבל ישסו"ת אינם עצם החכמה, אלא הם בינה שחזרה להיות חכמה. מחמת שיצאה מראש וחזרה לראש. לפיכך הטעמים הנמשכים מאו"א עילאין הם ג"ר, חב"ד. אבל הנקודות, הנמשכות מישסו"ת, שהן רק צורה של חכמה ולא חכמה ממש, הן רוח חכמה ולא חכמה ממש.

כדמותנו, אלו הן הנקודות, שאור הנקודות, הנמשכות מישסו"ת, נקראות דמות. משום שהנקודות יוצאות מתוך צורה אחת של צורת הנקודה העליונה. נקודה עליונה, היא או"א עילאין, צורת חכמה. והנקודות הקודמות של אותה צורה, שיוצאות מישסו"ת, הן באמת בינה, אלא יש בהן דמות של או"א, שהם חכמה.

כדמותנו, אלו הן הנקודות, שיוצאות מהצורה הסתומה שלא הייתה נראית, מאו"א עילאין, שהם עצם חכמה שאין בה השגה, וישסו"ת הם דמות מהצורה ההיא שאותה דמות נראית, להיותה בינה שחזרה לחכמה ולא חכמה ממש. ומשום שהנקודות יוצאות מהדמות של הנקודה או"א, נקראות הנקודות דמות, משום שהן דמות של הנקודה העליונה. כלומר, נקודה עליונה היא או"א, וישסו"ת הם דמות של הנקודה העליונה.

.639 הלוא האותיות יצאו ג"כ מישסו"ת, שהן דמות של נקודה עליונה, כמו הנקודות, וא"כ הן שוות לנקודות? אינו כן. כי צורה זו שבאותיות אינה למעלה בישסו"ת, וצורתן אינה תלויה שם, כי אחר שהאותיות יצאו מהעולם העליון, ישסו"ת, ובאו למקום ז"א, התגלמו והצטיירו כולן. מה שלא היה בהן מקודם לכן, כי אין בהן דמות וצורה כלל בישסו"ת. וע"כ אינן ידועות, ואין מי שיודע בהן כלום.

האותיות הן ז"א, ותיקונן מתחיל בבינה, שע"י עליית ז"א למ"ן לבינה, הוכשרו האותיות, שהן ז"א, לקבל ג"ר מבינה. והנה הנקודות, הן המוחין מישסו"ת, הראויים להתלבש באותיות, שהן ז"א. אבל ז"א לא יוכל לקבל אותם תכף במקום ישסו"ת, כי במקום ישסו"ת נחשב הכול כישסו"ת, והתחתון העולה לעליון הוא כמוהו.

לפיכך, תחילה יורדות האותיות למקומן במקום מדרגת ז"א, ושם מקבלות צורת ז"א. ואח"כ נמשכים בהן המוחין מישסו"ת, שהן הנקודות.

האותיות הן למעלה בישסו"ת, ולמה אין בהן המוחין מהם, אלא שהן צריכות לנקודות? האותיות אין להן צורה למעלה בהיותן בישסו"ת, מחמת שהן שם בצורת ישסו"ת ולא בצורת ז"א. אחר שהאותיות יצאו מהעולם העליון, ישסו"ת, ובאו למקום ז"א, התגלמו והצטיירו כולן, כי הן צריכות קודם לרדת למקומן עצמן, ושם הן מצטיירות במדרגתן, שהיא מדרגת ז"א.

וע"כ, כשהאותיות יורדות מישסו"ת, עוד אין בהן שום מוחין, ואינן ידועות כלל, כי צריכות קודם לקבל צורת ז"א, במקום ז"א, ואח"כ ממשיכים המוחין שהן הנקודות.

.640 הראשית של הסתום שהתגלה, ולא ידוע במקומו עצמו, היא נקודה סתומה אחת, ישסו"ת. ששם תחילת הגילוי של החכמה, והנקודה ההיא אינה ידועה ואינה נגלית, ואין מי שיודע בה במקומה עצמה, אלא למטה במקום זו"ן, שהן האותיות, שם היא נגלית.

אבל האותיות, זו"ן, אינן מצטיירות בה, שבהיותן במקום בינה, אין להן ציור של זו"ן, ואינן תלויות למעלה, כי אין שם צורה שלהן כלל. וע"כ, כדמותנו, אלו הן הנקודות, המושפעות לאותיות, אחר שקיבלו צורתן במקומן. בצלמנו, אלו הן תנועות הטעמים, שהן שלמוּת הכול.

.641 סוד יש כאן, ליושבים על כיסא הדין. התנועות של הטעמים, שהן שלמות הכול, איפה הן באדם? אלא, בצלמנו, הוא צלמי האדם מבפנים ומבחוץ. מבפנים, הוא תבונה ודעת וחכמה. לחוץ, הוא אותו צלם שהולך עליו ומנהיג את האדם בשמירה, שיהיה נשמר מכל. וכל זמן שתנועות אלו הן באדם, האדם הוא שלם בכל. כעין זה הוא בכל אלו הסודות העליונים שלמעלה, שיש בהם פנימיות, המוחין, וחיצוניות, לבושי המוחין.

.642 כתוב, מה' מצעדי גבר כּוֹנָנוּ. לנסוע במסעיו, בתנועות הטעמים האלו. ודרכו יחפץ, בנקודות האלו. מה', שממנו נלקח, שיהיה הכול למטה באופן אחד ובעניין אחד.

.643 מה' מצעדי גבר כוננו. אלו הטעמים הנקראים: אַזְלָא מקף שופר הולך, שהם מצעדי גבר, שכל אחד מתוקן כראוי לו. וזהו, כוננו. ושאר התנועות של הטעמים, עליהם כתוב, ודרכו יחפץ, שהן מורות עמידה, או ללכת, או שמורות להפסיק, או לנגן בשמחה, או לשתוק, או לתת דין. הכול הוא דעת ותבונה, לנסוע במסעיו כראוי.

.644 הטעם זַרְקא, הוא ניגון בשמחה. כשהניצוץ הקשה, המסך, בא באותו הזיווג של האוויר הטהור שאינו נתפס, או"א עילאין, הוא נותן שמחה וחדווה וזורק הארתו מרחוק, לבלי השגה, לנגן בשמחה, להמשיך השפע, ממי שאינו ידוע ואינו נתפס כלל, שהוא או"א עילאין, שעומד בקיומו ואינו מתיישב לדעת אותו, עד שמתקרב יותר בתבונה, עד שמתפשט לישסו"ת. וכן כל התנועות, כל אחת כראוי.

.645 ומטרם שתנועות הטעמים האלו מגיעות לאותיות, כל אלו איברי הגוף אינם יכולים לנסוע במסעות. כי כל איברי הגוף נחלקים באותיות, שהם כ"ב (22) אותיות שהתגלמו בפרקים ובאיברי הגוף.

.646 י"ב (12) איברים הם הפרקים שנוסעים, ב' ידיים וב' רגליים, שבכל אחת מהן ג' פרקים, וד"פ ג' הם י"ב. וי"ב אלו אינם נוסעים במסעות כראוי, חוץ מי"ב תנועות הטעמים, שכולן עושות את אלו הפרקים להסיע אותם. ויש תנועות טעמים אחרות, לתת תבונה וחכמה ודעת לכל הגוף, ולהסיע כל הגוף, ולתת שמחה למעלה ולמטה, הכול כראוי.

.647 כ"ב אותיות הן כלל הגוף. וכולן מתחלקות באיברי הגוף. ומהאותיות נשלם הגוף. וי"ב אותיות הן בי"ב האיברים שנוסעים, ונשארו עשר אותיות אחרות, המאירות בשאר איברי הגוף. י"ב האותיות הראשונות, י"ב האיברים, הם עיקר הקיום של כל הגוף, שיהיה כל איבר על תיקונו.

.648 ואע"פ שיש באותיות, אותיות הנראות בזכר, ואותיות הנראות בנקבה, א' זכר, ב' נקבה. ג' זכר, ד' נקבה. ה' נקבה, ו' זכר. וכן כל האותיות האחרות, מֵהן כלולות בזכר, ומהן כלולות בנקבה. א"כ איך נבנה האדם בכ"ב אותיות? הרי כשהסתכלו בהן, ונבררו האותיות, הצריכות וראויות לזכר, אין יותר מי"ב אותיות זכרים, כנגד י"ב איברים, ולא כ"ב אותיות, כי יתר עשר האותיות הן נקבות, ואינן ראויות לזכר.

.649 אלא כל כ"ב האותיות כלולות בזכר, ואלו כ"ב האותיות שבו, הן אותיות זכרים ואותיות נקבות. משום שכל האיברים, יש בכל איבר פרקים, שהם כלולים זה בזה ונכנסים זה בזה. אותו שנכנס, הוא אות זכר, ואותו פרק שמקבל אותו בתוכו, הוא אות נקבה.

.650 בכל האיברים יש זכר ונקבה, ונכנסים זה בזה כזכר בנקבה. ומשום זה, כל כ"ב האותיות עולות בזכר ובנקבה. וכל האותיות צריכות אלו לאלו, להתחבר אלו באלו, לבוא זו בזו, כזכר בנקבה.

.651 כ"ב אותיות אחרות כלולות בנוקבא למטה, במלכות. והן אותיות קטנות. כי כשהתחבר זכר בנוקבא, בתשוקת כל האותיות של כל האיברים כולם, אל הנוקבא, הטיל בה כ"ב אותיות, במ"ן שלה. ואחר שהתגלמו האותיות, יוצאות אותיות אחרות בנוקבא, כמו אלו של הזכר. וע"כ יש א"ב של אותיות עליונות גדולות של הזכר, ויש א"ב של אותיות קטנות של הנוקבא.

.652 אות א' במספר אחד. והוא סוד אחד. יצאו והתגלמו בסוד שלמטה, איברים עליונים המתחברים באחד. והם אחד. ועכ"ז אינה אלא איבר אחד.

.653 כי כשיצאה א' וניתנה בראש האותיות, יצאה באותה הצורה של אלו האחרים הצריכים להתחבר עימה. וכשיצאה א', הראתה אורה לשתי המדרגות האחרות, הצריכות להתחבר עימה, שמאל ואמצע, וכולן התאחדו יחד ונראות בצורה שלה, של הא'. כיוון ששתי המדרגות האחרות נמצאו והתיישבו במקומן, חזרה הא' והתיישבה במקומה, בראש כל האותיות לצד ימין.

האותיות הן הכלים דז"א, שהוכשרו לקבל המוחין דבינה, ע"י עליית מ"ן דז"א לבינה, שתיקן שם ב' קווים ימין ושמאל דבינה, וייחד אותם זה בזה, ונשלמו בג' קווים. וכל שיעור השלמות, שהתחתון גורם לעליון, משיג אותו גם התחתון. לפיכך, כיוון שג' קווים דבינה יצאו ע"י ז"א, קיבל ז"א ג"כ ג' קווים.

ומתוך שהאות א' היא ראש כל האותיות, נרשמה בה צורת ג' קווים אלו, כי הי' העליונה שבה היא קו ימין, והי' התחתונה שבה היא קו שמאל, והקו שבין שתי הי' הוא הקו האמצעי.

.654 כשיצאו האותיות, האות הראשונה שיצאה, שהיא הראש לכל האותיות, היא א'. אז הקב"ה, בינה, התעטף באותה אות וברא שמיים, ז"א. ובאות זו ברא הייחוד, שהוא ג' מדרגות, ג' קווים שבצורת האות א'. והם שמיים, ז"א, כלומר, שהאות א' האירה בכל מדרגת ז"א, שהוא אחד. כיוון שנבראו שמיים באות א', עוד לא נקרשו ולא הגלידו השמיים, כי היו מכוסים בתוך המים, שהם האות א', שהיא לימין, המכונה מים.

.655 אחר שנקרשו האותיות מתוך המים, יצאה אות ו', מצטיירת בציור, ומתגלמת בצורת אדם. ועכ"ז לא חסר כלום מאותה צורה שבאות א', וחזרה והתיישבה במקומה.

ההפרש בין הא' לבין הו', הוא, כי בא' נפרטים ג' הקווים, וכל קו ניכר בה בפני עצמו. והו' כולה היא קו אמצעי, והתכללות הקצוות ימין ושמאל שבה, אינה ניכרת בה. וקרישת האותיות באה מכוח הקו האמצעי.

וכיוון שנבראו שמיים באות א', עוד לא נקרשו, כי מטרם שנקרשו, היו יכולים ג' הקווים להיפרט בז"א, שנקרא שמיים, כמו בצורת א'. אבל אחר שנקרשו, ששלט הקו האמצעי בתוך האותיות, אז יצאה אות ו', שעיקרה הוא הקו האמצעי, ואין בה היכר של ימין ושמאל.

אבל עכ"ז לא נגרעה כלום מחמת זה מצורת הא' שכבר יצאה. אלא שצורת ג' הקווים נשארה בה כמקודם, כי אין היעדר ברוחני.

.656 התחיל האור של האות א' להאיר מראש העולם עד סוף העולם. וגנז אורו באות אחרת, שהיא ב', ועשה אותה האות בית אחד, לגנוז האור של הא' בתוכה. ונגנז אותו האור בתוכה.

צורת הב' מוגדרת מג' רוחותיה, ממזרח ומדרום וממערב. וצד צפון פרוץ, שפריצה זו רומזת על הדינים שהתגלו בצד צפון, קו שמאל. והדינים האלו סותמים על אור הא', שלא תאיר מראש העולם עד סופו.

.657 ומאותה שעה נגנז ונסתר אותו האור של הא', ואינו יוצא לעולם, אלא בְּשביל אחד דק, יסוד, הממשיך חוט אחד של חסד ממנו, וממנו ניזון העולם ונמצא על קיומו.

.658 מאות א' זו נבנה הכול. מאות זו ניזונים הכול. באות זו שומר הקב"ה את ישראל, ושונאיהם נשברים לפניהם. כמ"ש, ימינך ה' נֶאְדָרי בכוח, ימינך ה' תִרְעץ אויב. ובשעה שגרמו העוונות, כתוב, השיב אחור ימינוֹ. אז באותה שעה גלו ישראל מהארץ, ושונאיהם שלטו בהם.

.659 הא' התיישבה בזרוע ימנית, חסד, בכוח של ב' הקווים האחרים שהתחזקו בה, השמאל והאמצעי. והיא זרוע ימנית. הב' נכללת בתוכה ואוספת אורה של הא', והיא כנגד הא', כנוקבא שהזכר נכנס בתוכה. משום זה, כל האותיות הן, אחת זכר ואחת נקבה. כלומר שמתחלקות לאותיות משפיעות ולאותיות מקבלות.

.660 א' מתפשטת לאותיות אחרות, שנשלמות בשלמות לקחת ב' המדרגות האחרות מהא', כל אות מקו אחד, וחסרים לה ב' קווים, ולוקחת אותם מהתפשטות של הא', שיהיו השלמוּת שלה. כמ"ש, והחונים עליו מטֵה פלוני. כי, והחונים עליו, הם שתי המדרגות המתחברות באחת. כי ד' שבטים, יהודה ראובן אפריים ודן, הם כנגד ג' קווים ומלכות. ולכל אחד מהם התווספו שני שבטים, כדי שכל אחד מהם יהיה נכלל מג' קווים. אף האותיות כך, שכל אות היא מקו אחד, ומושכת לה ב' קווים מהא'.

.661 עד שהאותיות עולות לשישים ריבּוא (600,000), כחשבון שבטי ישראל, שהם י"ב ועולים לשישים ריבוא. אף האותיות כך, כשהן מתמלאות עולות לשישים. כזה, אלף בית גימל, שהן שישים אותיות, אלו הן עליית האותיות לשישים ריבוא, כדי שתהיה שלמות באותיות, בכל האיברים.

.662 עוד נשארו אותיות, שהן י"ב, מֵם סתומה, צָדי ארוכה, נון, פֵּא, כף, שהן האותיות האחרות הכפולות, מנצפ"ך. ובמילואן הן עולות לי"ב אותיות. וכשהאותיות כולן התמלאו, כ"ב אותיות ומנצפ"ך, הן עולות לע"ב (72) אותיות, שהוא השם הקדוש, שהקב"ה נקרא בהם.

.663 חשבון ישראל הם ע' (70) נפש שירדו מצריימה, ושתי האותיות, שהן עדוֹת בתוכם, שהמשפחות נחתמו בהן, ונכללו מהן, והן י"ה, כמ"ש, ששָׁם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל. ועל זה כתוב, הראובני, השמעוני. וכולם, י"ה וע' נפש, עולים ע"ב.

.664 כעין ישראל, שעולים ע"ב, הוא בא"ב, שהאותיות כולן עולות לע"ב אותיות. שתהיינה כולן גוף שלם, אדם, המרכבה העליונה, השם החקוק הקדוש.

.665 משום זה כל האותיות עולות בעליית המרכבה העליונה, חגת"ם דז"א, בצורתן ובגופן, שיהיה הכול אחד כראוי. האותיות כולן, כשמתחברות ונחקקות בחקיקתן בע"ב האותיות החקוקות, נעשות כולן גוף אחד."

(סוף השיעור)