מתעלים על עצמנו

כנס "קבלה לעם" העולמי 2022

07-09.01.22

מבקשים מהבורא למלא את המקום בינינו

שיעור 7

שיעור ערב 09.01.2022 – הרב ד"ר מיכאך לייטמן – אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)

אני מאוד שמח להיות איתכם בשיעור נוסף שלנו. אני רואה שהשיעורים הוירטואליים משפיעים עלינו לא פחות טוב, ואולי אפילו יותר טוב מהשיעורים שבהם אנחנו נפגשים פיזית, השיעורים עוזרים לנו להרגיש קרובים למרות המרחקים, ואנחנו יכולים להרגיש כמה אנחנו מתקרבים וירטואלית רוחנית, דבר שבמישור הפיזי פשוט לא מובא בחשבון. מצד שני, אנחנו צריכים להגיע לכך שנהיה דבוקים, כול אחד בכולם, מחוברים, נדבקים, ספוגים, מה שנקרא להיות בדבקות, בהידבקות בינינו כך שאת המרחקים בינינו אנחנו צריכים כל הזמן למדוד ולנסות למלא אותם. לא סתם לבטל את המרחק, אלא למלא אותו כדי שדווקא המשיכה הזאת שלנו כלפי חברים, הרצון למשוך את החברים אליך ימלא את כל אותם המרחבים הריקים שאנחנו מגלים כל פעם מחדש בינינו. והמרחבים האלה כל פעם יופיעו ויחזרו ונצטרך למלא אותם.

הדבר העיקרי ביותר כתוצאה מכל ההתפתחות שלנו הוא הרגשת המרחק בינינו עד כדי תהום, כך זה ייראה לנו, כתהום, ובהבנה במה למלא את התהום הזה כדי שהוא לא יפריד בינינו אלא יחבר, יאחד בינינו, כי דווקא הודות לכך שאנחנו מרגישים את השוני בינינו, את ההבדלים, את המרחקים למיניהם, את כל אותם הרשעים כמו שאומרים נכסה באהבה, נהפוך את זה למשיכה, להתקרבות. וזאת תהיה הזכייה הגדולה ביותר, הפרס, הרווח. התוצאה הרצויה מכל המאמצים שלנו, שנגלה את המרחקים בינינו, את השוני ונמלא את המקום הזה באהבה. ושימו לב שיהיו הבדלים רבים, אנחנו נראה יותר ויותר הבדלים, ניגודים בינינו, וזה לא כמו ילדים קטנים למשל שלא כל כך שונים למעשה זה מזה, רק כשהם גדלים כל אחד מהם מביע את האופי שלו, הרגלים משלו, נטיות טבעיות שניתנו לו, ואנחנו רואים, אולי מזהים בכל ילד אבות קודמים ולא רק את אבא ואמא.

את כל זה אנחנו עוד נגלה ובהתאחדות שלנו מעל זה, ניצור את הכלי השלם שבתוכו כולנו נהיה מחוברים על אף כל השוני וההבדל, מחוברים בקשר טוב אף על פי שמלכתחילה אנחנו דוחים ואולי אפילו שונאים זה את זה. אנחנו נרגיש שכולם פשוט דבוקים בכולם עד כדי מצב, שאם לא ארגיש ברגע כלשהו התקרבות, דבקות עם החברים שלי, אז פשוט איעלם, אפול מהרמה הרוחנית לרמה של העולם שלנו, וזו תהיה קטסטרופה עבורי.

לכן, כל העבודה שלנו מסתכמת בכך, שנבקש מהבורא למלא את החלל בינינו ובהתאם לזה נרגיש את עצמנו מתקרבים בינינו, נרגיש איך המרחקים בינינו מתכווצים, והרגשת ההתקרבות הזאת בינינו תיקרא תנועה בעולם הרוחני.

סעיף מספר 1.

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך," בשביל הבורא, "היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, האם היחס שלנו כלפי העתיד יהיה למען עצמנו או למען הבורא, זה תלוי אך ורק בעזרת הבורא. אם הוא לא יעזור לנו באופן אוטומטי נבצע את הכול אך ורק בתוך הטבע האגואיסטי שלנו ונחשוב רק על עצמנו אפילו מבלי להבין שאנחנו יכולים לפרוץ מעבר למחשבות האגואיסטיות האלה, כלומר נישאר אך ורק במסגרות של העולם שלנו שהוא המצב התחתון, השפל ביותר מכל הניתנים לנו. ולהיפך, אם הבורא יאיר לנו באורו, יעזור לנו להתחבר, יתחיל למלא את החללים הריקים בינינו, את הדחייה הזאת, את ההתרחקות, אז נתחיל להרגיש האחד את האחר דווקא באותו נוסח, אותה צורה, שאותם הבורא יקבע לנו.

אפשר לדמות את המצב ההתחלתי שלנו למעין חלקיקים כאלה, נניח פירורי לחם או ירקות בתוך מרק. והמרק הזה הוא אור הבורא שצריך למלא את כל המרחקים בינינו, כל החללים האלו, ואנחנו נמצאים בתוך המרק הזה, זה נקרא שאנחנו מייצרים, בונים את השכינה, את הימצאות הבורא שימלא את כל אותם מרחבים בינינו. בהתאם לזה משתנים גם אנחנו, כלומר משתנה היחס שלנו זה לזה, ומה שנשאר זה רק שאנחנו בתוך עצמנו נשארים אגואיסטים, נדחים, מנוגדים זה לזה, אבל מתייחסים בהתאם לתיקון, בהתאם להשפעת האור של הבורא עלינו. ולכן בהיותנו אגואיסטים מבפנים ויחד עם זאת בכך שאנחנו מבצעים צמצום על עצמנו, על האגו שלנו, שמים מסך על עצמנו, אנחנו הופכים את האגואיזם הזה להשפעה, לנתינה ולאהבה, ומקבלים כתוצאה פי תר"ך פעמים התקרבות, משיכה בינינו. יוצא שכל המעשים שלנו הם כבר לא במטרה למען עצמי אלא למען ההתקרבות, הקשר שלנו עם הבורא.

ואם לא נצליח לבקש מהבורא שיעזור לנו בכוחו, שיתקן את הכוונה של כל אחד מאיתנו מקבלה עצמית להשפעה, כלומר מהתרחקות להתקרבות, אז שום דבר אחר לא יעזור, לא נוכל בשום אופן לעשות שום תנועה נכונה, האחד כלפי האחר, אלא אם הבורא יעזור לנו. כך הייתי מגדיר מה היא המשימה העיקרית שלנו.

שאלה: איך למשוך את אור הבורא לתוך הקשר שלנו כדי שהאור הזה יתחיל לעבוד בנו בצורה נכונה?

איך למשוך אותו נכון? זה מה שאנחנו לומדים כל הזמן, אך ורק יחד כדי לבקש מהבורא. תסכמו ביניכם כך שתבקשו, זה הכול. מה עוד יכול להיות פה לא מובן?

תלמיד: אבל איך הוא משפיע עלינו? איך אנחנו צריכים להרגיש זאת, איך הוא צריך להתבטא בנו שנבין שהנה הגיע אלינו אור הבורא?

אתם תרגישו את זה בהתאם לשינוי ביחס לעולם, לחברים, לחברות. השפעת הבורא אמורה לשנות את הכיוון של הרצון שלכם ממצב שבו אתם דוחים את האחרים, למצב שבו אתם מושכים את האחרים אליכם, אתם תראו, כל השקפת העולם שלכם תשתנה מהשקפה אגואיסטית לאלטרואיסטית. זה הדבר היחידי שאמור להשתנות, כל השאר הן השלכות כהמשך לשינויים הפנימיים שלכם.

שאלה: אמרת משהו מאוד יפה, שאנחנו נשלטים על ידי הרצון הזה כי הכוונה שלנו לא נכונה, ולכן באותו אופן שהוא שולט בנו וממש כולא אותנו ולא מניח לנו אנחנו יכולים להשיג תוצאה הפוכה מכך. כלומר, אנחנו יכולים באותו אופן להימשך לתכונת ההשפעה ולהפוך את הסיטואציה. האם הבנתי נכון?

אני לא יכול לשאוף לתכונת ההשפעה באופן טבעי, אבל אם אני נמצא בקבוצה ומשתדל לשנות את עצמי, אז אני אתחיל לקבל עזרה מהקבוצה ומהבורא כדי להצליח בשינוי שלי ואז אני אוכל ואצליח. יש כאן רק תפילה שהיא הדבר החשוב ביותר ואנחנו צריכים להגיע לזה. כל הזמן לנסות לפתח את התפילה כך שהיא תהפוך להיות משותפת, כללית וחזקה ככל האפשר, היחידה שפועלת ושנכיר בזאת. כתוב אצל בעל הסולם ובעוד ספרי מקובלים שהכול מושג אך ורק בכוח התפילה, בכוח הבקשה לבורא, כיוון שכעיקרון רק הבורא כפי שיצר את האגואיזם הוא יכול גם לתקן אותו.

תלמיד: אם אנחנו נפעל דרך הקבוצה, כמו שאתה מציע, האם נוכל להגיע לתנאי הזה שבו אני לא מרגיש יותר משיכה לרצון לקבל כמו שאני מרגיש עכשיו, אלא אני ארגיש את אותה המשיכה לעבר תכונת ההשפעה?

בוודאי. באופן טבעי כפי שאתה מרגיש עכשיו את המשיכה שלך לקבלה עצמית, לתשומת לב, לכך שאתה רוצה להתנשא, להתעלות מעל האחרים, כשכל אותן הנטיות הן אגואיסטיות, כך גם תחת השפעת האור העליון אתה תרגיש תכונות הפוכות למיניהן - שאתה רוצה להשפיל את עצמך בפני האחרים, להתבטל, להיות מקושר אליהם כי זה הדבר הכי חשוב, ודרכם להיות מקושר עם הבורא וכולי. כל התכונות האלטרואיסטיות יתחילו לבוא לידי ביטוי בתוככם ולא תוכלו לעשות לגבי זה דבר, הן יתבטאו דרככם עוד ועוד ותצטרכו לפעול בהתאם.

שאלה: איך להגיע לכך שכל החברות נמשך לחיבור, לאיחוד, ואיך אפשר להרחיב את המשיכה הזאת לכל האנושות?

בשלב זה יש לבצע זאת בתוך הקבוצה, אחר כך בכל בני ברוך ואחר כך בכל האנושות, מדרגה אחר מדרגה. עכשיו אנחנו לפחות יכולים לעשות זאת בתוך הקבוצה, אנחנו צריכים לדבר על זה ולהבין שללא השגת החיבור בינינו לא נקבל את הכלי לגילוי הבורא, כי איפה יש לו להתגלות. עלינו להיות בפניו "כאיש אחד בלב אחד" ואם לא נשיג זאת אז הבורא לא יתגלה, כי זה חוק.

היה כלי אחד שנשבר, ואם עכשיו אתם רוצים לגלות את מה שהיה בתוך הכלי הזה אז אתם צריכים לאסוף אותו לפחות בחלק המינימאלי שלו, מבחינת קנה מידה מינימאלי. לכן עליכם לאסוף בתוך הקבוצה שלכם אחד שלם, כלי אחד קטן, ספל קטן שבתוכו תגלו את הבורא במידת ההתאספות וההתחברות שלכם. ככל שאתם אחר כך תגדילו את הספל שלכם בעוד ועוד תכונות כך תוכלו לגלות את הכלי ואת הבורא.

שאלה: האם התפילה לבורא היא הבסיס שעליו אנחנו בונים את היחסים עם החברים?

התפילה היא הפעולה העיקרית מכיוון שהאגואיזם יכול להיות מתוקן רק באותה מידה בה הוא מבקש על התיקון שלו, ועל זה נאמר שאין הכרח, אין כפייה ברוחניות. לכן אך ורק במידת הרצון שלנו אנחנו יכולים לקבל מלמעלה את העזרה והיא זאת שתתקן אותנו - האור העליון. ללא תפילה לא נתקדם לשום מקום, אנחנו נשאר בהמות, חיות אגואיסטיות קטנות, כמו אלו שנמצאות על הגוף שלנו וסביבנו. אנחנו לא שונים מהן בשום דבר אלא רק באפשרות ובהזדמנות להתעלות לדרגה הבאה. אבל האפשרות הזאת תלויה רק במידה שנוכל להתחבר, ובהתחברות הזאת לבקש מהבורא שירומם אותנו, שיעלה אותנו, כלומר לאיחוד, ואז כבר נצא לדרגת הקיום הנוספת הבאה ולא בשום דרך אחרת.

הכנס שלנו מאוד מיוחד, אנחנו מבררים איתכם דברים נחוצים, חשובים ונקודות עקרוניות של ההתקדמות הרוחנית שלנו. נשתדל לצאת לדרגה הרוחנית הבאה שלמעשה כבר נמצאת ממש לפנינו ורק צריכה לבוא לידי ביטוי בצורה יותר ברורה, זה עדיין חסר קצת.

שאלה: תפילה על תיקון הקשר בינינו ושהבורא ימלא את המקום הריק בינינו, האם זה קשור גם לבני משפחה, האם צריך להעביר את התפילה דרך הקבוצה או שזה רק בקשה כאמא על הילדים שלה?

אנחנו בדרך כלל לא כוללים תפילה עבור בני משפחה בתפילת העשירייה והקבוצה. במצב כזה אנחנו לא יכולים להתנתק מהנטיות ומהרצונות האגואיסטיים שלנו ולכן התפילה הזאת, לפחות בשלב הזה של ההתפתחות שלנו, היא לא תוכל להיות רוחנית באמת. לכן אל תדחפו את הבעיות המשפחתיות שלכם לתוך הקבוצה.

שאלה: איך להבין שאנחנו נמצאים בבקשה למען הבורא ולא למעננו?

האם אתם יכולים לשקול, למדוד או אפילו להרגיש את זה?

תלמידה: לא, אבל זו בדיוק השאלה.

מה יש פה לשאול? בשום אופן. אנחנו צריכים פשוט לשאוף להיות ברצון אחד, בכוונה אחת כלפי תכונה עליונה אחת של אהבה, השפעה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים שלב אחר שלב להגדיל את הבקשה שלנו ובכל פעם לרומם אותה, לחקור אותה, ולעשות אותה בכל מיני צורות כדי שהיא באמת תהפוך למשימה רצינית.

שאלה: אם כל העולם מלא בנוכחות שלו אז למה אנחנו צריכים לפנות אליו?

הבורא נותן לנו הכול בכדי לתקן אותנו בהתאם לרצונות שלנו, ואם אנחנו יכולים לבקש ממנו אז אנחנו מסוגלים להשתנות, ובהתאם הוא מאיר לנו באורו, בהשפעה ובאהבה ומשנה אותנו. הדבר היחידי שאנחנו יכולים להשפיע לבורא הוא העלאת המ"ן, כלומר העלאת הרצון שלנו לרצות להיות יותר דומים לו, כפי שהוא משפיע אנחנו משפיעים, ובדומה לזה.

שאלה: בשיעור הבוקר אמרת שאסור לבקש מהבורא על עצמנו, אבל לי יש כל הזמן רצון להודות לבורא עבור עצמי, האם אני יכולה להודות לבורא בשם עצמי?

בוודאי שאפשר ומותר, זה לא אסור בשום אופן, אבל חוץ מהודיה את רוצה לעשות עוד משהו?

תלמידה: כמובן, רק להודות ולא לבקש.

למה לא לבקש על כך שהוא יאפשר לך להיות כמוהו, יקרב אותך אליו, להיות בתכונת ההשפעה אליו ולהתקרב?

תלמידה: אני רוצה לבקש עבור החברות.

בסדר גמור, תבקשי עבור החברות, אין שום בעיה, תבקשי עבור החברות כמה שיותר וברור יותר ואתן תראו שאז יצופו בכן עוד שאלות ורצונות כלפי הבורא.

שאלה: איך אנחנו ממלאים את החללים בינינו כדי לבנות את הבורא?

פשוט מאוד, אנחנו שואפים לתת, להשפיע, לעזור, להתחבר ולהתקרב זה לזה. באופן כזה אנחנו מבחינים שהבורא נמצא בינינו, שהוא לא הלך לשום מקום ושהוא לא נסתר. אלא אנחנו באגו שלנו ובדחייה ההדדית שביננו הסתרנו אותו מפנינו, ועכשיו אנחנו משתדלים להתקרב. כשאנחנו מנסים באופן הדרגתי להתקרב, להרגיש ולעזור זה לזה אז באותה מידה אנחנו מגלים את הבורא שכל הזמן היה קיים בינינו אלא שההימצאות שלו הייתה בהסתרה, בגלות. עכשיו אנחנו מוציאים אותו מן הגלות, מגלים אותו ומבקשים שיתגלה.

שאלה: אנחנו משקיעים בצורה שונה כל הזמן, איך האור מגיב על ההשקעה והיגיעה שלנו, ואיך זה משפיע על כל הכלי?

אנחנו צריכים להרגיש, אני לא יכול לספר או לתאר זאת. כמו לדבר על טעם, אני לא יכול להעביר למישהו טעמים שלא טעם מעולם, או לתאר למה הדבר דומה, אלא נגיע לזה נטעם, כך גם כתוב "והחיך יטעם"¹.

שאלה: אתה מדבר על שבירת הכלים, מה זה כלי? איך הוא נשבר? ואיך אנחנו יכולים להרכיב חזרה את החלקים השבורים בעשירייה?

אני מניח שהיו לך פעם הם יחסים טובים עם מישהו ואחר כך זה נשבר, ואתם כבר לא יכולים להיות באותו קשר כמו שהייתם. זו דוגמה למה שהיה ולמה שקיים היום. תנסה לבדוק איך תוכל לשקם את אותם היחסים עם השנאה שקיימת ביניכם, איך אתם יכולים מעל השנאה לשחזר את אותם קשרי האהבה.

אתה חושב שהדבר אפשרי? איך תעשו זאת בדיוק? הבורא בכוונה שבר אותנו, הרחיק בינינו כדי שאנחנו נצליח להתגבר על הניגוד, על הסתירות בינינו ונחזור למצב הקדום של החיבור רק פי תר"ך פעמים יותר חזק, פי שש מאות עשרים פעמים יותר חזק, אותו אור קטן שהיה לנו מכפיל את עצמו פי חמש, ושוב פי חמש ושוב פי חמש, פי מאה עשרים וחמש. ועכשיו במקום אותו אור קטן, הארה קטנה שתומכת בנו עכשיו, הוא הופך לאור יחידה יאסוף, ויחבר בינינו.

לזה עלינו להגיע, את כל אותן מהדרגות עלינו לעבור, זה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע, העיקר להבין את העיקרון. הצעד הקשה ביותר היא המדרגה הראשונה ואחר כך הכול יהיה לפי אותו עיקרון. כמובן שיש טעמים, זוויות, סגנונות שונים, עוד נראה איך בדיוק זה נעשה.

שאלה: איפה בדיוק אנחנו מרגישים שהבורא קיים, באיזו נקודה אנחנו מרגישים זאת?

זה מורגש בתוך הלב של האדם שבאמת רוצה להתחבר לבבית עם החבר שלו, עם הקבוצה שלו. זה מה שהוא מרגיש בתוך הלב שלו.

שאלה: באופן כללי העבודה קשה והכי קשה המימוש. הכי קשה להגיע להסכמה, מה עלינו לעשות?

תדברו יותר, תשוחחו, תתקשרו יותר, תרשמו את הדברים שאתם אומרים ביניכם וכך לאט לאט תתפתח שפה משותפת ואתם תתחילו להבין אחד את האחר, ובצורה כזאת תתקרבו באופן רוחני. ומתוך כך, זה כבר יקרה ותרגישו את הבורא מהעבודה הזו, כך צריך פשוט לעבוד על זה.

שאלה: האם אפשר להגיע להסכם או לקבוע שיטה בינינו?

אתם יכולים לקבוע הסכם בינכם, ברית או הסכם ערבות ואחר כך רק לבצע את זה, וכל פעם ופעם לתקן, לדייק את ההסכם ולהפוך אותו למתקדם יותר ויותר. אתם אנשים בוגרים אתם צריכים להבין באיזה מצב אתם נמצאים ולאיזה מצב רצוי אתם צריכים להגיע ולבנות מדרגות ברית של התקרבות למצב הרצוי, הנכון.

זו עבודה רצינית גם לגברים וגם לנשים והבורא עוזר לנו בזה שהוא מרחיק, מפריד, וגם להיפך עוזר להתחבר. הוא עוזר לשני הכיוונים קצת פלוס ואחריו גם מינוס. מינוס יותר גדול ממה שהיה והפלוס הוא כבר יותר גדול מהמינוס הקודם. והמינוס הבא הוא כבר יהיה יותר גדול מהפלוס הקודם, כך אנחנו יותר ויותר מרחיבים את הטווח הזה.

שאלה: איזו תפילה עלינו עכשיו להעלות לבורא כדי להישאר במצב של התפעלות ואיחוד הכלי העולמי שהגענו אליו? ואיך להעביר את ההתפעלות הזו גם למחר?

את זה אתן צריכות להחליט ביניכן, אני לא רוצה לייעץ לכן שום דבר. הגדרתן כמה שאלות, תרשמו אותן בצורה נכונה ומדויקת, תתייעצו עם הקבוצה שלכן, תחליטו בדיוק על הנוסח של השאלה - היא למעשה הדרישה שלכן לבורא - ותתחילו לדרוש מהבורא, לבקש לשאול. רק כך תכריעו בשאלה הזאת - לא לפנות אלי אלא לבורא.

תלמיד: האם לפנות בתפילה?

הפנייה היא כבר תפילה, לא משנה איך קוראים לזה.

שאלה: איך אני יכולה להבין אם הפעולות שלי הן לטובת הבורא או רק לטובת עצמי?

אם הקבוצה מסכימה איתך ואתן מעלות את השאלה הזאת יחד לבורא, אז הפעולה הזאת היא פעולה לטובה.

שאלה: בשיעור הבוקר אמרת שהרוחני לא צריך לגעת בגשמי, איך להגיע לזה?

הרוחני לא צריך לגעת בגשמי, התכוונתי לכך שאתן לא יכולות לבקש עבור בני ביתכן, הילדים שלכן, אלא רק עבור מה שנמצא בתוך הקבוצה, במעגל הקבוצה הרוחנית שלכן.

שאלה: ככל שאנחנו יוצרות בתוכנו מקום ריק, כך הבורא מוכן למלא את החלל שנוצר בינינו. האם זה קורה כי הבורא נמשך לשמחה שלנו והוא רוצה לעזור לנו לעלות בסולם, האם כך אנחנו הופכים להיות שותפים שלו?

כן, אבל כאן צריך להוסיף שאת החלל הריק לא אנחנו מייצרים, אלא הוא מייצר לנו, וגם ממלא אותו ועושה את כל מה שצריך כדי שאנחנו נכיר באופי של החלל הריק הזה, ומה עלינו לעשות מתוך ההכרה של הריקנות הזאת בינינו. את כל זה עושה לנו הבורא, ובצורה כזאת הוא דוחף אותנו להכרת המרחק בינינו והמקום שעלינו לתקן.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שצריך לבקש עבור החברים, אבל הרב"ש אומר שאפשר לתקן רק את עצמנו, וחסר האיזון הזה. אני כאילו מבינה שהחברה שלי לא מתוקנת, אני מתחילה להגיד לה, "את לא אומרת נכון, לא חושבת נכון, לא שואלת נכון", ואני לא מצליחה להבין איפה לתקן.

ומי בדיוק לימד אותך לתקשר בצורה כזאת עם החברים, שהחברה לא צודקת ולא חושבת נכון?

תלמידה: זה לא באמת, אבל כך הרגשתי אתמול כשאחת החברות אמרה לי, "העשירייה שלכן היא כזאת חלשה, היא לא כמו שצריך", וחשבתי למה אנחנו לא רואים את החסרונות בתוכנו?

אם הבורא עדיין לא ניגלה ביניכן זה אומר שבטוח כל אחת מכן עדיין לא מתוקנת. זה בסיסי. מכאן השאלה, מה עושים כדי להוציא את עצמנו מתוך האגואיזם הזה שאנחנו כך ממשיכים לשקוע בתוכו? בשביל זה אנחנו בכל זאת צריכים לקחת את הכיוון של ההתקרבות בינינו, ולא להצביע על מישהו אחר, על עשיריות אחרות, הן לא מעניינות אותי כרגע. עלי להגיע לגילוי הבורא בתוך העשירייה שלי, זה העיקר בשבילי. ללא זה אני שום דבר, אני לא קיימת בתוך העולם הרוחני.

תלמידה: אז איך אני בכלל יכולה לחשוב על כך שהאור יגיע אל החברות שלי, ובו בזמן לחשוב שהן מתוקנות ורק אני לא מתוקנת?

כך בדיוק לחשוב. כך תחשבי, שכל הבעיה היא איך שאת רואה, שאת כל הפגמים את רואה בתוך האגו שלך. אבל האגואיזם הזה אצלך הוא עדיין לא מכוון נכון, עלייך לכוון אותו לכך שתתקני את עצמך. בכל המאמרים של רב"ש הוא כותב על זה.

שאלה: למה ככל שהאגו הרוחני גדל כך הרצונות הגשמיים קטנים?

למה במידת גדילת הרצון האגואיסטי האמביציות קטנות?

תלמידה: אין רצון לשום דבר.

טוב, זה רק בינתיים. אתן תמשיכו להתפתח רוחנית ותראו עד כמה עוד יגדלו בכן הדרישות הגשמיות שלכן, אתן עוד תראו. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אתן תראו עד כמה עוד תרצו דברים. בינתיים אין מה לבכות שאתן לא רוצות, להפך, עוזרים לכן בצורה כזאת לעשות כמה צעדים ראשונים בכיוון הנכון.

שאלה: איך תמיד לזכור כשאנחנו פונים לבורא להתחיל מהפנייה לחיבור קודם כל?

הקבוצה צריכה לחשוב על זה. כשכולם יחד חושבים על זה, אף אחד לא יברח מהמחשבה הזאת, זוהי כבר ערבות.

שאלה: מכל התלמידים של האקדמיה הבינלאומית של חכמת הקבלה רצינו להודות מאוד על הכנס הזה, הוא מלא באהבה, אור, משהו בכנס הזה בלתי רגיל. בכל שיעור בוקר שהיה בכנס נאספו מעל 100 תלמידים בזום שלנו, זה באמת לא רגיל. השאלה שלנו היא כזאת, איך מופיעה תפילה שלמה לגילוי הבורא בינינו?

באותה מידה שאנחנו שואפים לחיבור, האור העליון שפעם חיבר בינינו, ולאחר השבירה עזב אותנו, מתחיל להאיר עכשיו שוב, להופיע בינינו. ואז אנחנו מתחילים לחוש איך אנחנו יכולים להתקרב זה לזה, להיות יחד, לראות את התכונות הפנימיות של כל אחד מאיתנו ולא רק סימנים חיצוניים, גשמיים כאלו, אלא כבר משהו פנימי. אנחנו מתחילים לחוש את ההשתתפות שלנו ברצון הכללי וזהו כבר רצון רוחני, כלומר כוונה משותפת כללית, ואז יש לנו כבר מוטיבציה שונה לחלוטין. למעשה כך אנחנו מתחילים להכיר, להבחין איך עלינו להתקרב. רק לפעול בצורה כזאת והכול יצליח.

שאלה: איך ללמוד להיות בערבות בשמחה? כל פעם שאני מנסה אפילו לחשוב על זה, הגוף מתחיל למצוא תירוצים, האגו צועק "רק לא ערבות".

מה אני יכול לענות פה? הגוף שלכן צודק, הוא באמת לא רוצה בזה. מה עליכן לעשות? על זה אנחנו לומדים כל הזמן. אתן צריכות להיות טרודות בזה בצורה רצינית ולהשתדל ממש מהבוקר עד הלילה להיות כל הזמן באופן פנימי בכוונה והשתוקקות כלפי החברות שלכן, ועל זה לבקש. לבקש על זה. בהתקרבות שלך אליהן אתן תגלו את הבורא, אחרת תישארו בהמות קטנות. אני מתנצל שכך זה נשמע, אבל כך זה.

שאלה: איך לבקש מהבורא את מה שהוא רוצה לתת ולא להציב לו תנאים?

אם אתם מבקשים עבור החיבור שלכם כך שמתוך החיבור שלכם תוכלו לפנות לבורא ולבקש ממנו לחבר ביניכם ולמלא אתכם, זוהי כבר הבקשה המופלאה ביותר שרק לה הוא מצפה.

שאלה: המרק הזה שדיברת עליו, שצריך למלא את כל המקום בינינו, בין הירקות שצפים בתוך המרק, האם כל פעם יש מתכון חדש להכין את המרק הזה? אנחנו מבקשים כל פעם מהבורא משהו חדש, אחר?

כעיקרון זו אותה הבקשה כל הזמן, אבל כיוון שהיא נובעת מתוך תנאים חדשים, מתחדשים, כל פעם משתנים בנו הרצון, הכוונה, לכן נדמה לנו שאנחנו כל הזמן נמצאים בנסיבות שונות. אבל האמת היא שרק נדמה לנו שזה כך, כי הרצונות הם אלו שמשתנים אבל הבקשה היא אותה בקשה, בקשה לחיבור, והתוצאה ממנה צריכה להיות תוצאה זהה. האמת היא שחכמת הקבלה היא חכמה מאוד פשוטה, אין בה שום דבר מורכב, מתוחכם, זה רק בריאה ובורא והשיטה להתקרבות בין שניהם. אבל כיוון שאנחנו משתתפים בתהליך הזה עם כל הרגשות והכוונות שלנו, אז בנו כבר מתפתחות טרגדיות שלמות. כך שהתהליך לא יהיה רגוע, אבל זה היופי של כל ההתפתחות הרוחנית.

שאלה: אני רוצה לחדד, אנחנו צריכים להיות כל הזמן בכזה קשר?

כן, כל הזמן. אני אפילו מתפלא על השאלה שלך, אנחנו כל הזמן מדברים על זה ופועלים בכיוון הזה.

תלמיד: חלק מהחברים בכל זאת נופלים, יוצאים מהקשר מידי פעם.

ואתם צריכים לדאוג לכך שהם לא יפלו, להחזיק אותם, להתעניין בהם כל הזמן. כל פעם להתחיל מקריאת נוכחות, מי נמצא מי לא נמצא ולמה, בזה תלוי כל העתיד הרוחני שלכם.

שאלה: זו אותה תפילה שלמה אפילו אם לא משתתפים בה?

בלעדי החברים שלך אתה לא תצליח בכלום, לכן אפילו באופן אגואיסטי עליך לדאוג להשתתפותם והתקדמותם בדרך.

שאלה: שמתי לב שכשאנחנו עושות סדנה יחד עם החברות, כשאין מטרה פרקטית חוץ מחיבור, אנחנו באמת משתמשות בכלל הזה של רק אני לא מתוקנת וכולן מתוקנות וכולי. אבל כשאנחנו מדברות על הארגון בינינו, על מה אנחנו צריכות לקיים, להיות בשיעורים, לא להיות בשיעורים, להתאסף, לא להתאסף, להבין את השיטה כך או אחרת, הרבה פעמים האגו שלנו מוצא סדק להיכנס בו, וכאן כבר לא צריך לקיים את הכלל הזה שרק אני לא מתוקנת. ומתחילים כל כך הרבה ויכוחים, ריבים, ורצון להכריח את כולם לעשות כמו שאני חושבת.

האם אנחנו בכלל מסוגלות להתמודד עם דברים כאלה או שזה עדיין משהו שאנחנו לא מוכנות אליו, ואולי חוץ מחיבור אין לנו עוד על מה לדבר?

בוודאי שאתן לא מוכנות לשום דבר, ושום דבר לא יצליח איתכן, אלא אם תבקשו מהבורא, זה הדבר הבטוח. התאספה לה כזאת קבוצה, חבורת פושעות אגואיסטיות שצריכות להתאחד מעל האגו שלהן. הם מפחדות, אפילו לא רוצות לגעת אחת בשנייה, ופה צריך שהן יתחבקו ועוד להשתדל להתחבר ביניהן בכיוון, ובצורה כזו שמה שיתגלה ביניהן זו תכונת הבורא, תכונת השפעה הדדית. אפשר לתאר דבר כזה בכלל או לא? אז תשתדלו לתאר את זה, כל יום ויום לאמן את עצמכן בזה יותר ויותר, אחרת לא תצליחו.

תלמידה: אם אני מבינה נכון צריך כל הזמן לתאר את זה לעצמנו גם כשאנחנו מדברות על נושאים אחרים.

זה כבר לא משנה, אין משמעות לכל השאלות הארגוניות האלו, מה זה משנה. אתן צריכות להחליט רק על שאלה אחת, איך עלינו לאחד את הלב שלנו, את הלבבות שלנו, והשאלות הארגוניות זה שטויות.

תלמידה: אבל אתה יודע יש לנו כזאת תחושה שכל עוד לא נבנה נכון את העבודה שלנו.

אז יש לכן תחושות לא נכונות, שוב אני חוזר, אל תכנסו לשום דבר שיכול לקלקל את היחסים ביניכן, ואל תתעסקו בזה אפילו. רק בקשר ביניכן. למה אתן נכנסות לתוך הארגון הזה, אתן מוצאות שם סיבות כדי לדון?

תלמידה: כן, בדיוק ככה.

אז תמשיכו כך, וזה כבר עסקיכן. לא לעסוק בשום אופן במה שיכול, עלול, להרחיק בינינו אלא לעסוק אך ורק במה שיכול לקרב בינינו.

ברור ?

שאלה: מכל מה שדיברנו עד עכשיו בשיעור, נוכחתי שהתפילה זה משהו שצריך לעשות אותו כל הזמן בעשירייה, אז מה קורה אם אנחנו מתעכבים עם התפילה, מה לעשות כדי למנוע את העיכוב בתפילה התמידית?

תראו אחת לשנייה דוגמה, אפילו אם אתן לא רוצות בזה, אבל אם אתן תפגינו לחברות שיש לכן עם מה לפנות לבורא, הן כבר יקבלו את זה בצורה רצינית אפילו שמצידכן זה יבוא כמשהו משוחק, כך עושים את זה.

שאלה: לפני כן אמרת שאנחנו מתחברים רק בעשירייה וכל הבקשות שלנו הן רק על חיבור העשירייה, אבל אנחנו צופים בתכניות שלך עם סמיון ויניקור ושם הוא דיבר על כך שנניח אני שונא את המנהל שלי, והתשובה שלך הייתה שצריך ללמוד לאהוב אותו.

איך להתייחס לתכניות שלך עם סמיון ויניקור, האם הן לחברים שלנו או לאנשים שלא לומדים? למשל אנחנו עוסקים עכשיו בחיבור ויש לי איזה שהם חשבונות ומישהו העליב אותי או משהו, צריך לעשות עם זה משהו, או רק להתרכז בחברים?

רק בחברים, אל תתבלבלו עם מה שאני אומר במקומות אחרים, בנושאים אחרים, עכשיו אנחנו מדברים רק על מה שאנחנו צריכים לעשות בקבוצה, זה הכי חשוב.

תלמידה: בזה אנחנו נתקן את הכול?

כן.

שאלה: כדי שהתפילה בעשירייה שלי תהיה יותר קשורה לקבוצה הכללית של בני ברוך, האם אנחנו צריכות להתחבר לתפילה של החברים שלנו בהכנה, או לבקש מהגברים שלנו ליצור תפילה כזאת בהכנה כדי שהתפילה שלנו תעזור לגברים?

אתן בכלל בכל דבר בחיים תלויות בגברים? סומכות עליהם?

תלמידה: לא, אבל אנחנו סומכות על הגברים ורוצות לעזור להם.

כל עשירייה של גברים או של נשים פועלת בפני עצמה, כהתאספות רוחנית אוטונומית לחלוטין.

שאלה: מה זה אומר שהגשמיות של החבר זו הרוחניות שלי?

אם אתה מקבל את הרצונות שלהם, ורוצה לבטא אותם, לממש אותם, אז הרצונות האלה כבר הופכים להיות המבנה של הכלי הרוחני שלך, ככה זה עובד.

שאלה: לבורא יש שני משחקים שאהובים עליו תופסת ומחבואים, איך להשתמש בזה לטובת הקבוצה?

אתם צודקים שחקו בשני המשחקים האלה. הבורא או מתקרב או מתרחק, ואתם בהתאם לזה גם תפעלו, תלמדו ממנו איך הוא פועל, וכך תפעלו בעצמכם.

שאלה: היום זה השיעור האחרון בכנס ואף אחד לא אומר "מה אנחנו צריכים לעשות, ואיך לצאת מהנפילה שתהיה אחרי הכנס", שאלות שתמיד היו בעבר. יכול להיות שהגענו כבר לכזאת דרגה שלא יהיו לנו ירידות? תהיה לנו רק טיסה ועליה למעלה כל הזמן מהכנס והלאה?

בשום אופן, הירידות חייבות להיות, אחרת לא יהיו עליות, והן צריכות להיות זו אחר זו בצורה הדדית, נפילות עליות, עליות ירידות. דווקא מתוך הירידות אנחנו מתעלים, עולים, ומתוך זה אנו מרוויחים את המדרגות הרוחניות.

שאלה: אתמול אמרת שעלינו למלא את החלל הריקני בינינו, בעשירייה. לפני רבע שעה שמעתי שאת החלל הריקני הוא זה שממלא. אז מי אני ומה תפקידי בין זה לזה?

התפקיד שלנו, או מה שאנחנו צריכים לעשות, זה למצוא בדיוק איזה מקום ריק יש בינינו שאני לא מסוגל לגעת בחבר שלי, להתקרב אליו, האגו שלי לא נותן לי לעשות את זה. ואני מבקש מהבורא שיחבר אותנו דרכו, והבורא קושר אותנו, בינינו דרכו, בעצמו, זה מה שאנחנו צריכים להרגיש ולבקש ממנו.

שאלה: מה הוא הרגע החשוב ביותר בעבודה רוחנית, מה הנקודה החשובה?

הדבר הכי חשוב בעבודה הרוחנית זה כשאנחנו בודקים כמה אנחנו רחוקים זה מזה, ושיש לנו אפשרות להתקרב דרך הבורא. זאת אומרת, כשאנחנו מבקשים, דורשים, מתחננים בפניו שהוא יחבר אותנו. זאת הנקודה הכי אחראית, והכי נדרשת בהתקדמות שלנו, כי דווקא זה מה שמתקן אותנו, זה מה שמחבר את הכלי השבור.

שאלה: עד כמה מילאנו את המרחק בינינו בכנס הזה?

בכנס הזה השגנו מצב לא רע. אם תשמעו שוב ושוב את שיעורי הכנס, הם יכנסו בכם יותר עמוק ואתם תוכלו להתחיל לממש אותם נכון. תרגישו שאתם כבר שותפים בהתקדמות, שאתם מאתרים את המרחק ביניכם ורוצים למלא אותו בקשר. הקשר הזה הוא הבורא, הוא צריך לתת לנו את הכוח להתקרב זה לזה, למלא את המרחק ביננו - המרחק בינינו הוא האגו, הבורא צריך להאיר ואז האגו ישתנה ויהפוך מהמפריד ביננו למחבר בינינו וכך נתקדם.

תחזרו ותשמעו את שיעורי הכנס, במיוחד את שני השיעורים הקודמים 5 ו-6, "אמונה למעלה מהדעת" ו"התעלות באמונה למעלה מהדעת", הם מאוד חשובים.

סעיף 2, כותב בעל הסולם:

"אין שום דבר קטן או גדול", כל מה שיש לנו וכל מה שאנחנו יכולים להשיג ברוחניות, "מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים" לעשות הם הכרחיים, והם "אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו", את הכוונות שלנו, "שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז", כשאנחנו נוכחים לדעת זאת, "אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה [לפני יתברך].

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

אנחנו מגלים שאין לנו כוח, שאין לנו כוונות, שאנחנו לא מסוגלים לעשות דבר, לא יודעים, לא מבינים ולא מצליחים לזכור כלום, אנחנו פשוט אגואיסטים קטנים וטיפשים. הכול נכון וטוב עלינו רק לקבל זאת נכון. רק כשאנחנו מתחילים להתחבר למרות שאין בכל אחד מאתנו רצון אמיתי לכך אז אנחנו מתחילים להרגיש ששום דבר לא יכול לעזור לנו חוץ מצעקה, כמו תינוק. מה יש לתינוקות? צעקה שמצילה אותם והודות לה הם שורדים, גדלים ומתפתחים כי מהצד השני נמצאת האימא שכל הזמן חושבת עליהם.

אותו דבר אצלנו, אנחנו צריכים לצעוק ולדרוש שהבורא יטפל בנו - הוא כל הזמן מטפל בנו – אבל שאנחנו נכיר ונרגיש איך שהוא עובד עלינו וכמה הוא דואג לנו. בעל הסולם כותב שאין שום דבר קטן או גדול, אלא הכול מושג רק בכוח התפילה,וכל ענין היגיעה והעבודה שאנחנו יכולים לעשות אינם אלא לגלות את מיעוט הכוחות והכוונות שלנו. כלומר, ככל שאנחנו נשקיע עוד כוחות משלנו, כך נרגיש את עצמנו יותר שפלים ולא מוצלחים וזה רק כדי שנשיג תפילה שלמה. מאפס מוחלט, מהיעדר מוחלט של אפשרות לעשות משהו בעצמנו, אלא רק לצעוק ולבכות כמו ילד קטן שאין לו שום דבר מלבד צעקה והוא כל הזמן צועק, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבקש מהחברים הכי ברור שאפשר, האם זה אומר להזמין את הבורא לעבוד בתוך הלב והמוח שלי כדי למשוך את החבר יותר קרוב אלי?

ודאי, כך אנחנו צריכים לפעול. אני רוצה שהבורא יפעל בלב, בראש ובשכל שלי כדי שהוא יפעל בכל הגוף שלי. שהוא ינהל את התנועות שלי, את המחשבות שלי, שהוא ישלוט בלב שלי, שהוא יהיה בתוכי בכל דבר ודבר ויארגן ויעשה את הכול.

למעשה הוא כבר עושה זאת, אבל אנחנו צריכים לגלות אותו. ובדיוק כך אנחנו יכולים לגלות אותו, שמה שאני רוצה זה להרגיש שהוא פשוט נמצא בתוך כל כולי, בתוך כל המהות שלי, שולט בשכל ובלב והוא שקובע את כל מה שיהיה. כך אני רוצה להרגיש וללכת בהתאם למה שהבורא רוצה לבצע בי ואני רק מוסר לו את עצמי, כלומר אני מצמצם את האגו שלי ורוצה שהבורא יעשה איתי את מה שהוא רוצה. זה הכול ולא צריך כלום חוץ מזה.

שאלה: בתפילה היומית שלנו, אנחנו כל יום מרכיבים משפט מכל חבר ואז מוציאים את התפילה וזה יוצא קצת מכני. איך אפשר להוציא את התפילה מכל העשירייה אבל כמו שאתה מתאר, מעומק הלב, כזעקה, כמו בכי מכולם?

אני לא אומר לכם לעשות כך, זה לא נכון. אתם לא יכולים לקחת משפט בצורה מכנית ולבנות ממנו את התפילה שלכם, אתם מזיקים זה לזה. אתם צריכים לאסוף, לנתח, לבדוק את הרצונות, את השאיפות ואת השתוקקויות שלכם, את המטרה ולהפוך זאת למשהו אחד שלם. זוהי תפילה אחת ולא בשום צורה אחרת.

שאלה: מה זו תפילה ואיך העשירייה עצמה יכולה להוציא תפילה משותפת לבורא כדי לעשות לו נחת רוח?

תפילה זאת הבקשה שבלב. כשאני מעלה את הבקשה האמיתית שלי לבורא, כמו ילד שבוכה ופונה לאימא שלו, הוא לא יודע למי לפנות אבל פונה אליה, הוא יצא ממנה, הוא קשור אליה וכשהוא בוכה היא שומעת אותו. כך אנחנו צריכים לפנות לבורא כי נולדנו ממנו, מתכונת הבינה, ונפלנו לתכונת המלכות ועכשיו אנחנו רוצים לעלות בחזרה לתכונת הבינה אבל בצורה הכרתית. זאת עלייה שתיקרא עלייה רוחנית כי אנחנו צריכים לעלות מעל הרצון האגואיסטי שלנו - מהמלכות, אל תכונת הבורא – בינה, וכך אנחנו נעלה לאט, לאט. כך אנחנו צריכים לבקש.

כתוב, "התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

התפילה יכולה להיות אמיתית אם היא מגיעה לבורא. כדי להגיע אליו היא צריכה להגיע רק מעומק הלב של האדם, מהרצון הפנימי החשוב ביותר שלו, כשהוא בטוח במאה אחוז שהוא לא יוכל להשיג את מה שהוא רוצה אלא אם הבורא יעזור לו ויעשה את כל מה שהוא רוצה עבורו.

יש פה אבל אחד קטן ומאוד חשוב - הבורא עונה רק לבקשה של הכלל. אתם יכולים לצעוק אליו כמה שאתם רוצים, אבל הוא לא יוכל לענות לכם בגלל שאתם צריכים לעבור דרך הכלי הכללי ולהגיע אליו. כמו שנולדתם ונפלתם מהדרגה הרוחנית שלכם לדרגה הגשמית והתנתקתם מכולם בצורה אגואיסטית, כך אתם צריכים עכשיו בצורה אנטי אגואיסטית לעלות חזרה אליו.

הבקשה צריכה להיות משותפת, מהכלל, לא יעזור לשבת, לבכות, לבקש, כל מה שתעשו לא ייתן כלום. רק אם יש הפחות שני אנשים שהם יחד, למרות ששניהם אגואיסטים אבל ביניהם הם איכשהו מצליחים להתחבר כדי להעלות את הבקשה שלהם לבורא. .

שאלה: האם נכון להתפלל לתיקון החברים כאשר אני יודע שעליי לתקן את עצמי תחילה?

כדי להתפלל עבור החברים לא צריך שום תיקון עצמי, תפילה עבור החברים זה כבר התיקון שלי.

שאלה: נאמר ש"הכול מושג בכוח התפילה", מה הכוונה של "כוח התפילה, מה הכוח הזה, במה הוא בא לידי ביטוי?

הכוח בא לידי ביטוי ברצון. הרצון להיתקן, להידמות, להתחבר, להתעלות וכן הלאה.

שאלה: איך אני יכול להפוך את הרצון לשיעור בוקר לרצון העשירייה, כי רק בשיעור בוקר אנחנו יכולים לבנות תפילה? ומה אני יכול לעשות כדי לתמוך בחברים?

אני לא חושב שתוכלו לעשות את זה בקלות, אבל תתפללו עבור החברים שהם יקבלו רצון, שהבורא ייתן להם רצון ושיבואו בצורה שיטתית לשיעורי בוקר. ודאי שמאוד חשוב להשתתף בשיעור בוקר כי בלי שהאדם משתתף בשיעור אני בכלל לא מתאר לעצמי איך הוא יכול להתקדם. יש תנאי שרק אם הוא אנוס, כלומר שהוא חייב לעבוד או לעשות משהו והוא לא יכול לעשות אותו בזמן אחר

אתם יכולים להחליט ביניכם מתי ובאיזו שעה במהלך היום יהיה לכם יותר נוח שאנחנו נקיים את השיעור היומי. אני מתחיל את השיעור מ-02:30 בלילה ומעבר לכך אני יכול בכל זמן אחר, אם אתם רוצים לפני או יותר מאוחר. אני הולך לפי אותה הדרך שבה הלך רב"ש ואני לא פונה ממנה לשום כיוון, הכול תלוי בכם. שיעור הבוקר מאוד חשוב ובמיוחד כשהאדם עושה מאמצים מיוחדים כדי להשתתף בו, דווקא המאמצים האלה הם שיקדמו אותו.

אמרנו שהתפילה יכולה להיות שלמה אם היא מגיעה מעומק הלב, "שהאדם יודע במאה אחוז שאין מי שבעולם שיכול לעזור לו חוץ מה' בעצמו" והבורא עונה רק לתפילה שהיא תפילת הכלל, והכלל הם לפחות שניים.

שאלה: בנושא הערבות דיברנו על כך שאנחנו נותנות ערבות אחת לחברתה וזה כלי ההשפעה של העשירייה וכך בכל עשירייה נוצר הכלי הזה. האם זה מילוי החיסרון של החברה?

כן, זה השלב הראשון.

תלמיד: איך להתכלל, להתחבר לכלי ההשפעה של העשירייה?

לבטל את עצמך.

שאלה: איך להתפלל על החברים אם מרגישים שחוץ מהבורא אין אף אחד?

אין אף אחד חוץ מהבורא? אז בכלל הכול טוב. אז גם כל החברים צריכים להיות כלולים בבורא. זאת אומרת שאת צריכה להתייחס אליהם כמו לבורא. נהדר. אז כבר עברת את התיקון הזה. תחשבי על זה. זאת אומרת להתייחס לחברים ולהתייחס לבורא בשבילך זה אותו הדבר, זה דומה לזה? אם כן, מצוין, אני מברך אותך, זאת כבר דרגה גדולה. תבדקי את עצמך טוב טוב.

תלמיד: איך אז, במקרה כזה, להתפלל אל הבורא?

איזה כלי רוחני יש לך, אם את כבר נמצאת במצב שבו בשבילך החברים והבורא זה אותו דבר? זאת אומרת, את צריכה לבדוק את עצמך ולראות שאת לגמרי עדיין לא נמצאת בכזאת דרגה שבשבילך הבורא והחברים זה אותו דבר, צריך להתקדם עוד קצת.

שאלה: איך אנחנו מבקשים מהבורא למלא את הריקנות, החלל אם אותו חלל נוצר מתוך זה שאין לנו עניין בחיבור, בקשר?

לפתח אותו האינטרס כלפי החיבור, אחרת לא תשיגו שום דבר. אתם צריכים כל הזמן להרגיש שיש ביניכם ריקנות, ואתם צריכים להתגבר על הריקנות הזאת עד שתהיו ברצון אחד שבו יתגלה הבורא.

שאלה: הרגע הסברת לגבי התפילה של הכלל, וגם אמרת הרבה פעמים שאנחנו צריכים להיות בדיאלוג קבוע, מתמיד, שיח קבוע עם הבורא. איך שני הדברים האלה מתקשרים זה עם זה, איך אנחנו מגיעים לזה, מסדרים את זה נכון?

אנחנו צריכים לחבר את כל המאמצים, הבקשות שלנו פחות או יותר יחד, כדי שיהיה אפשר לבטא אותם בצורה נכונה מצד הכלל כלפי הבורא, ואז נוכל לקוות שהוא יענה, יגיב. אם יהיה לנו מה שנקרא, "איש אחד בלב אחד", אם כך נתאסף למבנה כזה - אנחנו נזכה לתשובה שלו.

שאלה: להתפלל כדי לראות את הגדלות הרוחנית של החברים זו התפילה העיקרית עבור חברים?

זו לא התפילה העיקרית, אבל זאת תפילה. התפילה הכי חשובה, העיקרית - היא חיבור, וכאן אתה מבקש על משהו משלך, שהוא עוזר. בכל זאת זו בקשה טובה.

שאלה: האם אני יכול להתפלל בלי להאמין?

איך תתפלל, למי, לָמה, בשביל מה, אם לגמרי אין לך קשר עם הבורא? אפשר כמובן להתפלל כך כדי לקבל את הקשר הזה, אז צריכה להיות לך תפילה כזאת, שאתה מבקש מהבורא שהוא למעשה לגמרי לא מורגש על ידך, כדי שתתחיל להרגיש אותו. ואז מתוך ההרגשה הזאת שמתחילה להופיע בך, אתה לאט לאט תלך ותפתח את הקשר עם הבורא. אתה צריך לעשות את זה.

אל תפחדו לפנות, אל תפחדו לדבר עם הבורא כמו עם חבר, כמו עם כל מי שאתם רוצים, לא חשוב עם מי. הוא מבין אתכם, אתם פשוט צריכים להיכנס איתו דווקא לדו שיח, לדיאלוג, כשאתם מספרים לו הכול ואתם רוצים לקבל ממנו תשובה.

שאלה: מה ניתן לעשות עם האור שאנחנו מושכים אלינו?

זה מה שאתה מבקש שיהיה, זהו התיקון, ואתה מיד מתחיל להבין מה לעשות איתו. הרי אתה העלית בקשה שיגיע אליך אותו הכוח, אותה ההבנה, אותו האור, אז תפעל עכשיו, בהתאם למה שביקשת - זה מה שתקבל. אנחנו תמיד מקבלים מה שאנחנו צריכים, אולי אנחנו לא מביאים את הבקשות שלנו בעצמנו, אבל כל רגע ורגע אנחנו מקבלים מה שאנחנו צריכים, מקבלים רק מהבורא - אין עוד מלבדו, ואנחנו מקבלים דווקא מה שאנחנו צריכים, ואנחנו רק צריכים לחשוב איך להשתמש בזה נכון.

שאלה: אני נמצאת בקבוצת קזחסטן, ושתי החברות שלי עבדו בבית חולים, והתפללתי לבד כי החברות שלי לא יכלו להתחבר. אני התפללתי על זה שהקשר בינינו לא התנתק. האם התפילה שלי נשמעה על ידי הבורא?

את זה צריכה לבקש ממנו, לשאול אותו, האם כן או לא, אבל בעצם כל תפילה שלנו נשמעת על ידי הבורא והוא מגיב מיד, רק השאלה האם מספיקה התפילה הזאת כדי שנרגיש את התשובה שלו וכך נסדר איתו קשר שהוא דו צדדי?

שאלה: האם בקשה מהכלל זו בקשה לפי רצון הכלל, או לטובת הכלל?

בקשת הכלל היא עבור חיבור, שיהיה כלל, ושהכלל יוכל להעלות את החיסרון שלו ממש לבורא, ולסדר קשר קבוע עם הבורא כדי לגרום לו נחת רוח. הבקשה של הקבוצה צריכה להיות כזאת, אנחנו מעלים את החיסרון המשותף שלנו לבורא, כדי שהוא יחבר אותנו, ומתוך הרצון המשותף שלנו, השתוקקות שלנו, נוכל לגרום לו להתייחס אלינו כמו לאחד שלם.

שאלה: מה הצורך הזה שאנחנו מרגישים בתקופה האחרונה יותר ויותר לבקש על החברים? אני מרגיש כל הזמן יותר ויותר צורך לבקש על החברים, על אהבה, על חיבור והשפעה, אם אני לא מבקש אני מרגיש שמשהו לא בסדר. אני רוצה לבקש כל הזמן רק על החברים.

נהדר, נפלא, מה שעכשיו אני שומע ממך זאת ההחלטה, הפתרון הכי נכונים, הסיכום הכי נכון של הכנס שלנו. זאת אומרת אם אני יכול מהרגע הזה והלאה לחיות מתוך הרצונות של החברים שלי ולהעלות אותם לבורא, זאת התוצאה הכי טובה שיכולה להיות מהכנס שלנו. התוצאה הכי טובה. ואנחנו צריכים כל פעם לבדוק את עצמנו, הרצון שלי, זה לא הרצון שלי, זה הרצון של החברים שלי שאני מקבל מהם ומעלה לבורא וככה אני נמצא כמו מתאם בין כל העשירייה לבורא, קושר ביניהם. וככה אני אהיה גם קושר בין הבורא לכל העשירייה. ואני בעצמי? אני בעצמי אפס, רק כמעביר, המעביר מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה, זה התפקיד הכי נכון, ואמיתי שלי בכלי הזה, בנשמת האדם.

שאלה: מה עושים כשהאגו דוחף אותך לחיבור ואומר לך "לך תתחבר ותרוויח שם גם את העולם הגשמי, וגם את העולם הרוחני"?

מצוין, לך תתחבר, זה יהיה טוב. ככה תראה עד כמה האגו יהיה נגדך, בעדך וכן הלאה. האגו הוא המלאך של הבורא, עכשיו אנחנו קוראים לו "מלאך הרע" אבל אחר כך אנחנו אומרים שאין רע בעולם, פשוט שני הכוחות המנוגדים האלה דוחפים אותנו למקור האחד והיחיד שלנו שנוכל להבין אותו.

שאלה: איך להגיע לעורר כל הזמן את הצורך הזה באהבת החברות, להפסיק לחשוב על עצמי ורק להיות עבור החברות שלי, איך לעשות את זה?

איך עכשיו התחלת לחשוב על זה? הרי לא הייתה לך מחשבה כזאת קודם, ועכשיו את מרגישה את ההתעוררות הזאת בך. איך זה קרה? בגלל שהתחברת עם החברים, החברות, שמעת אותי, נכללת במצב הכללי, באווירה שיש בכנס הזה, וכך זה קרה. אז תמשיכי ככה ואל תצאי מהמצב הזה, אני מבקש ממך.

שאלה: האם התפילה הנכונה שהבורא ישמע היא רק לאחר שכל החברים עומדים בליבי כפי שכתב רב"ש במאמרים שלו שזוהי תפילת רבים. האם רק בהרגשה הזו אפשר לפנות בבקשה לבורא?

ודאי שרק מתוך רצון גדול, השתוקקות, ערגה, כמיהה כשאנחנו מכוונים לבורא כך, רק אז אנחנו יכולים להשיג איזו תשובה, תגובה ממנו. אנחנו צריכים בכל זאת לסדר, לבנות את הרצון שלנו שיהיה כמה שיותר פנימי, נפשי, רוחני ואז נקבל תשובה. הבורא דורש מאיתנו בצורה מקסימאלית ככל שאנחנו מסוגלים בכל מצב ומצב להיות איתו נקיים בצורה מקסימאלית. מקסימאלית בצורה נקייה.

שאלה: האם יהיה נכון להתפלל עבור לב חדש למען חברים?

כן, אבל צריך להבין מה זה אומר הלב הזה. סתם מילים בתפילה, זה הורג, עדיף לא להגיד סתם מילים אם אתם לא אומרים אלא אומרים איזו מילה שאתם לא מבינים. אתם צריכים להרגיש את כל המילים שאתם אומרים, דווקא להרגיש אותן ברמה רגשית ולא סתם שקראתם משהו בספר ואתם משתמשים בזה.

שאלה: אם אנו מקבלים כל מה שאנו צריכים, ולא יודעים וגם לא מבינים בדיוק מה שאנחנו צריכים ומה עלינו לבקש. אם כך הבקשה היא על החיבור בלבד? אין בקשה אחרת מלבד על החיבור?

בסדר, טוב, שתהיה רק בקשה עבור החיבור, ואחר כך אפשר לבקש שהבורא ילמד אותנו איך לבקש, שנבין איך לפנות אליו. מהבקשות הכי אלמנטאריות, בסיסיות, איך לפנות, זה הכול.

שאלה: אומרים שאין שאלות מוזרות, אבל המצב הזה של דו שיח עם הבורא זה היה כבר בתוכי, כל הזמן היה כזה דיבור, וזה כל כך הפריע לי. משהו מתוכי ענה לי, ושאל אותי בשביל מה אני צריך את זה אגואיסטית. מה זה היה הדבר הזה?

אתה צריך להתקדם, להשתדל למצוא קשר עם הבורא איך שהמקובלים כותבים שצריך להיות הקשר הזה, ולא להמציא שום דבר מעצמך. אתה רק תתבלבל ככה ואז תחזור לזה אחרי הרבה שנים. ככה אתה צריך לפעול, פחות פילוסופיות, ופשוט לעשות, כמו שילד קטן עושה את מה שאומרים לו, ככה בצורה קצרה ומהירה הוא מתקדם למטרה ומתפתח נכון. זה מה שאני ממליץ, וכל השאר זה כבר העניין שלך.

שאלה: אם אנחנו צריכים לבכות כמו ילדים קטנים כדי לבקש מהבורא, אז אנחנו אף פעם לא נגדל? תמיד נשאר ילדים קטנים?

בוודאי שכל הזמן נשאר נבראים ולא נהיה בורא, אבל אנחנו רוצים לעלות עד לדרגה, לרמה של הבורא בעצמו, זאת מטרת ההתפתחות שלנו. אז נשתדל, וגם הוא רוצה שנשיג את זה.

שאלה: מה לעשות כאשר האגו של אדם, וגם הוא בפני עצמו מסכים איתו, מסכים עם האגו שלו, תעשה מה שאתה רוצה, הוא אומר לעצמו, רק אל תעלה תפילה אמיתית כי הוא מפחד ויודע שיקבל תשובה על זה.

ככה זה, זה המשחק שהבורא משחק איתנו, ואדם צריך לעצום עיניים ולהתקדם, ללכת קדימה. יש כמה נקודות כאלה בדרכנו שאנחנו פתאום עוצרים ולא רוצים להתקדם יותר. אנחנו מוכנים לעצור, אפילו לחזור אחורה, אפילו לעזוב את הכול, לזרוק את הכול בצורה מאוד מפוכחת, מודעת, ולא תחת תנאים מיוחדים שגורמים לנו לזה. אנחנו צריכים לדעת איך להתגבר על כל הדברים האלה, יחד עם הקבוצה בלי לשים לב לשום דבר, בכל זאת להתקדם ומה שיצא יצא.

מנחה: ביקשו מאיתנו להודיע כמה הודעות. יש לנו מעל 5000 חיבורים והיו לנו גם הרבה חיבורים שלא נספרו, כיוון שהיו הרבה התאספויות פיסיות. קיבלנו פניות מכל הכלי העולמי, הנה כמה מילים ממש נבחרות. "השיעורים מאוד חמים, מאוד לבביים, עשירים, נוגעים ללב" ועוד הרבה מילים חמות נכתבו לנו. ואולי זה קשור לכך שהכנס דיברת ברוסית. אנו מבקשים ממך לתת התרשמות כללית שלך ממה שעברנו.

אני לא יודע איך אני נשמע בשפה הרוסית, למרות שבחכמת הקבלה שפת האם שלי היא עברית. ובכלל שפת האם בקבלה לכולם, בגלל שהשפה הזאת נוצרה לא בצורה טבעית, אלא דווקא כתוצאה מהלימוד של הכניסה לעולם העליון, אותם אלה שעשו את זה. הם למדו את אותם הכוחות, התכונות וסימנו את זה בסימנים מיוחדים.

והסימנים האלה הם אלה שמהם הורכבו האותיות של השפה העברית. אנחנו לומדים את זה בספר "עץ החיים" של האר"י הוא כותב שם, שיש ריבוע שזה ארבע בחינות של האור. בתוכו יש אלכסון, שזו החלוקה לגלגלתא עיניים ואח"פ נו וכן הלאה. זאת אומרת, כל הדברים האלה הם סך הכול סימנים קבליים, עבור תכונות רוחניות.

זו השפה בעצמה, היא לא הייתה אף פעם שפה שאמורה לשמש בחיים הרגילים, אלא אך ורק לכתיבת טקסטים המיועדים לפניה לבורא. זאת אומרת, טקסטים קבליים. אז אני לא יודע אם אני מדבר יותר טוב בשפה הרוסית או בעברית, כשאני מדבר. יכול להיות שכשאני מדבר על דברים רגשיים, אני מתבטא טוב יותר בשפה הרוסית.

כי יש לי שפה רוסית טובה, למרות שאני לא משתמש בה הרבה בחיים שלי, אבל בעבר היה לי מאוד קל לכתוב ספרים, לתקשר, ולדבר ברמה גבוהה. בעברית אני יודע רק את מה שקשור בקבלה, אני אשתדל למסור לכם גם ככה וגם ככה, כל מה שאני מסוגל. תודה. תודה על הפנייה שלכם אלי, זה מאוד מרגש אותי.

(סוף השיעור)

---

1. הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו (איוב יב, יא)↩