שיעור בוקר 08.05.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 21.08.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/mzBuHHPE?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1155,

"מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה"

שמענו מאמר מכרך ג', "שלבי הסולם", פרשת "ואתחנן", עמוד ל"ב, "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה". מה פירוש "אתם המעט"? העמים אלו המחשבות של האדם, הרצונות שלו, התשוקות שלו, הדחפים. סך הכול "ישראל" שבו, הרצון לרוחניות הוא קטן מאוד, לא מסוגל לכלום, לא מסוגל ודאי לנצל את העמים אחרים, את הרצונות האחרים, את המחשבות שהן הרבה יותר גדולות ותמיד שולטות. מה זה גלגלתא עיניים לעומת האח"פ? חלק קטן מאוד.

מצד אחד, נכון שזה החלק הנצחי, שאי אפשר להשמיד אותו, עד כמה שהגויים היו רוצים לעשות זאת. אבל מצד אחר, הוא תמיד נמצא בשליטת הגויים. גלגלתא ועיניים לאחר השבירה תמיד נמצאים בשליטת האח"פ, ורק האור העליון מלמעלה יכול להציל אותם ולהמליך אותם על כל הרצונות דאח"פ. ואם גלגלתא עיניים מסוגלים לעשות את כל הסגולות כדי למשוך את האור שיביא להם תיקון, אז ודאי שאחר כך הם אפילו יכולים, לא רק לתקן את עצמם, אלא גם לתקן את האח"פ עד גמר התיקון. הכול זה עבודת גלגלתא ועיניים, מהמדרגה או העביות הקטנה ביותר שבהם ועד הגדולה ביותר.

ודאי שגם בגלגלתא עיניים יש כל מיני דרגות, כמו שאומר בעל הסולם, בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". יש כאלה ששקועים בלימוד התורה ובעבודת ה' כביכול. יש כאלה שקצת יותר רחוקים מזה, ויש עוד יותר, כאלה שהם כמעט כאומות העולם. זאת אומרת שגם בהם, וגם בכל אחד מאלו השייכים לרצון שבגלגלתא ועיניים – היינו שיש לו רצון לרוחניות – גם בו קיימים רצונות ומדרגות פנימיות, שבהם עליו לברר מה בדיוק שייך לגלגלתא ועיניים ומה לאח"פ, ולהבין שלגלגלתא ועיניים כשלעצמם אין קיום אם אינם קשורים לאור העליון.

כלים דקבלה יכולים להתקיים על ידי האור, שמאיר להם בכל זאת כדי להחיות אותם. אומנם ברוחניות זה לא נקרא חיים, אבל בגשמיות כן יש בזה אחיזה וכוח, ויש להם קיום. מה שאין כן, בעולם הגשמי כאן, למטה ממחסום, לגלגלתא עיניים אין שום זכות קיום, כי הם נמצאים כאן רק בזכות, בתלות בהארה שנשפכת מלמעלה.

זאת אומרת, כל הרצונות הבהמיים שלנו, האח"פ שבנו, או כל אומות העולם, אם אנחנו מדברים בחיצוניות, הם יכולים להתקיים ללא שום קשר לאור העליון. מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על קיום גלגלתא ועיניים, רצונות לרוחניות, או קיום ישראל כאומה בעולם הזה, בחיצוניות, הם יכולים להתקיים רק על ידי קשר לאור העליון, שהוא באמת מחזיק אותם.

כי העולם הזה מסודר כך שיורדת אליו מין הארה שיכולה למלאות כלים דקבלה דעולם הזה. זאת אומרת, זו הארה קטנה מאוד שיכולה להספיק איכשהו לצורך קיום תענוגים בהמיים. ולכן לאח"פ או לאומות העולם יש כוחות וקיום ושליטה. מה שאין כן לישראל, אין. אנחנו רואים את זה גם בתלות של עם ישראל בגויים, גם בתלות של ארץ ישראל, שאין בה שום דבר משלה, היא רק תלויה בשמיים, וכך זה כל עוד ישראל לא משיגים קשר עם האור העליון. והקשר הזה עם האור העליון, הוא רק על ידי הכוונה האיכותית שבלימוד התורה, בלימוד הקבלה.

לכן "המעט מכל העמים", ודאי שאנחנו המעט, "אנחנו" הכוונה היא לרצונות לבורא בכל אחד ואחד, לא חשוב במי, באיזה אדם, וגם בחיצוניות אנחנו המעט, וכל עוד לא משיגים את הכוח כנגד, זאת אומרת את האור הרוחני, ודאי שאין מה לחשוב בכלל על איזה קיום כאן בעולם הזה.

הרב'ה מסביר כאן מה העניין של "לא לשמה". יש לו כמה הבחנות, דיברנו על זה כבר. הוא מזכיר גם את העניין של "אמונת חכמים". באמונת חכמים יש כמה שלבים. האדם בכל זאת מסדר לעצמו איזה סדר פנימי, שבזמן שהוא לא מסוגל ללכת בכוחות עצמו, אז יש לו הכנעה כלפי החכמים, כלפי מה שהוא קובע בתוכו, שאלו החכמים. והכוח הזה, ההכנעה הזאת, הסדר הזה שקבע, נעשה גם כטבע שני, וזה עוזר לו להמשיך בדרך.

תלמיד: למה יש צורך לרדת למדרגה הקודמת, כמו בדוגמה של אברהם ודוד, שעל אף שקיבלו גדלות, הם העדיפו את המצב של קטנות?

על אף שהם קיבלו גדלות, למה הם רוצים לחזור לקטנות? כתוב, "שנא את הרבנות". רבנות, הכוונה היא גדלות. רב, גדלות. כלומר, האדם צריך להשתוקק רק למצב הקטנות. "קטנות" זו דרגה שבה הוא קיים ברוחניות בכוחותיו עצמו, ואם הוא מתעסק בגדלות, אז זה רק כדי לקבל על מנת להשפיע. אבל איך הוא יודע בדיוק אם הוא מתעסק בזה בלקבל על מנת להשפיע? הבדיקה היא שהוא חוזר לצמצום ולקטנות, ושהוא באמת רוצה את זה, ואז רק לצורך ההשפעה הוא ממשיך את הגדלות. זה בפרט בדוד המלך כי אלו כלים דקבלה אמיתיים.

תלמיד: הוא כל הזמן נותן את הדוגמה על אדם שצריך להגיע למצב שכמו שהוא היה משמש מלך גדול וחשוב, כך הוא יעבוד בשביל הבורא. אצלי זה לא עובד כך.

הם תמיד נותנים לנו דוגמאות על מלך ומי ששייך אליו. אנחנו צריכים בכל זאת מהדוגמאות האלו של אדם ומלך, בעל הבית שלו, להוציא איזו דוגמה לעצמנו. אין ברירה, כי בעולם שלנו היום אדם נמצא באוויר ולא שייך לכלום. לא למשפחה, אנחנו רואים שהכול מתפרק, לא למדינה, אנשים נעים מפה לשם, ולא אכפת לו מהעולם הזה, הוא לא מרגיש התחייבות למשהו. בקיצור, כל אחד הוא קוסמופוליט.

לנו אין ברירה, אלא אם אנחנו רוצים להבין מה זו שליטה של אחד על הזולת, אז הוא נותן לנו דוגמה של מלך. מלך הכוונה היא שיש כוח זר ששולט עליך בצורה שהוא מכריח אותך. בזה שהוא מכריח אותך, הוא משאיר לך בכל זאת את האני שלך, את זה הוא לא מסוגל, הוא לא רוצה בכוונה אולי לדכא. ואז אתה נמצא במצב, או שאתה מבין קודם כל שמה שאתה עכשיו חושב, מקיים ועושה, זה מפני שמצווים עליך מלמעלה בעל כורחך, בין אם אתה רוצה או לא רוצה, זה נקרא "שליטת המלך". ועכשיו זה תלוי בך אם אתה רוצה להיות נאמן למלך, זאת אומרת רוצה לקיים את מה שהוא רוצה גם אם לא היה עושה לך את זה, לא היה משרה עליך את השליטה שלו. וכאן כל הדוגמה הזאת.

אתה צריך לתאר לעצמך את כל העניין, את כל הדקויות האלה. איך אני יכול אולי לברוח ממנו ונניח שאני לא מסוגל. אחר כך אני מגיע לזה שהכול בא מתוך ההבנה, מתוך ההכרה, זה מה שחסר לנו. אחר כך אני מתחיל להכיר אותו. מתוך זה שאני מכיר אותו אני מתחיל להבין שהחוקים שלו, מה שהוא חושב עלי ואיך הוא מנהיג אותי, זה הכי לטובתי.

ואז, אומנם אני לא מבין עד סוף העמקות את כל הדברים שלו, אבל אני רוצה ללכת דווקא בעקבות החוקים שלו. אחר כך אני מוסר את עצמי אליו שיעשה. ואחר כך אני רוצה אפילו לקיים את החוקים האלה אף על פי שהוא לא רוצה, הוא כבר אומר "טוב, לא חשוב, עזוב", אבל אני ממשיך את החוקים האלו ומקיים אותם במקומו, לוקח במקומו שליטה על עצמי כמו שהוא היה עושה את זה.

זאת אומרת יש פה את כל המרווח במצבים והיחסים ביני לבינו. בין שאני שולט על עצמי לבין שהוא שולט עליי, אחר כך אני שולט על עצמי מצדו מצד החוקים שלו, עד שאני שולט עליו. עד כדי כך שאני מתחיל לשלוט עליו. כי אדם שמגיע למצב שהוא משפיע, הוא שולט על זה שמשפיע. "נצחוני בניי". זה כמו שילד קטן יכול לסובב את אימא שלו, ואף על פי שהיא גדולה וחזקה ממנו היא תלויה בו בגלל האהבה שלה אליו.

תראה עד כמה יש כאן כל מיני ואריאציות של יחסים מקצה לקצה, ואת כולם אנחנו צריכים לעבור וללמוד. אבל מאיפה אנחנו מתחילים את הדרך? ומה זה אומר שכל פעם אני עובר מהבחנה להבחנה, מתיקון לתיקון? מתוך זה שאני מכיר אותו יותר, את היחס שלו אליי, את הכוח שלו, את הגדלות שלו, את האמיתיות במעשיו וכן הלאה. לכן אין לי ברירה אלא כל פעם להכיר אותו יותר ויותר. כדי לחייב אותי להכיר אותו יש לי צרות, ואני רואה בסופו של דבר שבלעדיו אני לא יכול, רע לי. ובלי "דע את ה' אלוהך ועבדהו"¹ לא יוצא כלום.

ההכרה הזאת יכולה לבוא בדרך טובה ובדרך לא כל כך טובה. גם עכשיו אנחנו מכירים את החוקים שלו אבל בצורה לא כל כך טובה. הוא מראה לנו את החוקים שלו גם עכשיו. בכל מצב ומצב שבו אני נמצא, אני נמצא בקיום איזה חוק שלו, הוא רוצה להראות לי את אופן התנהגותו אלי. עדיין בכל שלב כזה שהוא מראה לי את התנהגותו אלי אני לא מרגיש כל כך טוב, אלא לאחר מכן אני מסכים עם זה ומקבל את זה בעל כורחי, אחר כך בהכרה, אחר כך בהסכמה, ולבסוף באהבה. מה זה "באהבה"? שאני בעצמי רוצה את הקיום הזה אפילו שהוא היה נעלם מזה. וכך בכל פעם ופעם.

את השרשרת הזאת בכל שלב, בכל הבחנה, אנחנו לא יכולים לשבור. אנחנו לא יכולים לדלג על כל שלב בכל שלב לשלב הבא, אלא רק לזרז את זמן ההתפתחות. כי בלי הכלי אי אפשר להרגיש את האור. בלי חיסרון אי אפשר להגיע לשלמות. כל הבחנה צריכה להיות הפוכה בכל פרטיה. אלא רק זירוז. אבל בזירוז אתה מרגיש את עצמך גם בזמן הפעולה בצורה אחרת, מה שאין כן כשאתה נמצא בזה בהכרחיות.

צריכים להתרומם. אם אדם מצליח לקפוץ ולקום על הרגליים, הכול נופל. הקושי הוא קושי דמיוני לא אמיתי. זה ממש כמו שאומרים לילד קטן "יש דב בחוץ" והוא ומפחד מהדוב בחוץ, והוא יכול להיות ממש מטורף מזה, כך אנחנו, וכל זה מפני שאנחנו לא קושרים את הקושיות שלנו אליו. נראה לנו שאת הדברים הטובים אנחנו מקבלים ממנו, ואת הדברים הרעים אנחנו מקבלים ממשהו אחר, לא מאותו מקור הטוב. מה זה "ממנו"? שמאותו מקור הטוב לא יורדים הייסורים, את זה אנחנו לא קושרים, כי הרגש שלנו שולט.

תלמיד: איך זה קורה שמציאות שאני חווה כרעה, פתאום מתהפכת למצב שאני מבין שזאת עוד תכונה של הבורא שהוא טוב ומיטיב. איפה יש את הסוויץ' הזה?

איך מתוך זה שאני מרגיש רע, אני פתאום מתחיל להרגיש שזה רע שבא ממנו, ומיד אחר כך אני מרגיש שזה לא רע, אלא שזה לטובתי, ואחר כך מפני שאני מרגיש כך, ההרגשה הרעה מתהפכת לטובה? ואיך כל הדברים האלה עוברים מהאחד לשני? כסיבה ומסובב, האחד מחייב את השני, כי זה האור שבונה את ארבע הבחינות. אין פה שום דבר חוץ ממה שמתגלה שלב אחרי שלב בכל הבחנה והבחנה. כי כל הבחנה בנויה מארבעה שלבים, וההרגשה האחרונה שחותמת אותה, ומעבירה אותה להבחנה חדשה כשרשרת.

איך מלכות מלכתחילה מתייחסת לכל הט' ראשונות, את זה אתה בוחר. זאת אומרת, אתה חייב להרגיש לרגע קט את ההבחנה בצורה רעה, חובה. אבל אם אתה כבר מצפה לזה, זאת אומרת עד כדי כך שאתה אפילו מצפה שההרגשה הרעה תבוא, כי אתה צריך אותה כדי לגלות את הרע. אז הרע הזה הוא כבר לא בהרגשה רעה, הוא בהכרה שזה רע, ואתה כבר מעביר את זה מליבא למוחא.

שום דבר לא משתנה במציאות חוץ מהכרת האדם. ועלינו להבין שסך הכול כדאי לנו מהר ככל האפשר לפתוח את החוש שלנו. פתח אותו, ותרגיש הכול בהרחבה.

גם אתה לא תשתנה, תישאר ג'ינג'י עם משקפיים, עם החולצה המקומטת הזו, אתה תישאר ככה. זאת אומרת, שום דבר לא ישתנה חוץ מתפיסת המציאות.

תלמיד: כל החמש בחינות "שלא לשמה" שהוא מדבר עליהן, המעבר ביניהן, הוא כמו מצב אחד או שזה כמו המעבר בין הסתר כפול, להסתר רגיל?

הוא מתאר לנו כאן בעמוד ל"ד, כל מיני וריאציות של "לא לשמה", "לומד על מנת לקנטר", "על מנת שיקראוהו רב", "כדי שה' יתן לו שכר בעולם הזה", ש"יתן לו שכר בעולם הבא" ושהוא כבר "רוצה לשמש את המלך". הדברים האלה כל הזמן נמצאים בערבוביה, פתאום זה קופץ, ופתאום זה קופץ, וזה לא בדיוק באותו סדר, בפרט שאנחנו לא יודעים איך ההבחנות האלה עוברות בנו.

אני לא יכול להגיד שעכשיו אני נמצא בהבחנה מסוימת, ובה אני עובר עכשיו אחד, שניים שלושה ארבעה, חמישה שלבים. ואחר כך אני עובר להבחנה הבאה, וגם בה אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה שלבים. אין דבר כזה, אין, אנחנו לא בזה.

אלא אצלנו זה כל פעם בערבוביה, ואנחנו לא שולטים בזה. ויכול להיות שאתה לא מבחין בינתיים בהבחנות האלה שיש לך, כמו "על מנת לקנטר". מה אכפת למישהו לקנטר? זה לא בראש שלי. אולי להיות גדול, להיות רבי, כמו שכתוב. זה לא רבי כמו רב בבית הכנסת, אלא פשוט להיות גדול, מלומד, פרופסור. או שיהיה לי שכר בעולם הזה, ודאי. שכר בעולם הבא, אני לא יודע מה זה, אבל אולי גם זה כדאי. העולם הבא זה לפי איך שאתה מפרש, אולי זה על מנת להשפיע? אז אולי נחכה עם השכר הזה, ובינתיים בוא נקבל בעולם הזה.

זה שהוא אומר כך, גם זה לא משנה לנו, אם אנחנו יודעים על זה, או לא יודעים על זה, כי החכמה לגמרי לגמרי לא עוזרת להתקדמות. הרצון לזה עוזר.

תלמיד: מה הקשר שבין הסיבות השונות של הלימוד של "לא לשמה", לבין הסתר כפול, והסתר רגיל?

כשאדם מגיע למצב שהוא רוצה שהבורא ייתן לו שכר בעולם הבא, ולא בעולם הזה, זאת אומרת הוא כבר רוצה שהמצב הרוחני יהיה לו כשכר. זו כבר מדרגה לפני שהוא עובר את המחסום. עכשיו שוב, תלוי איך לקחת את ההגדרות האלו "עולם הזה", ו"עולם הבא". כמו שבעל הסולם אומר שם במכתב, שהעולם הבא זו פשוט המדרגה הבאה, והעולם הזה זו המדרגה הנוכחית. ותמיד אתה נמצא במצב שנקרא "הזה", ו"הבא" שאליו אתה משתוקק, אבל אף פעם אין דבר כזה, כי כשהמצב בא, הוא הופך להיות "הזה". אז תלוי איך מפרשים את כל הדברים האלה.

(סוף השיעור)