שיעור בוקר 19.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות לציון יום הסתלקותו של בעל הסולם

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי" בעמוד 513, מאמר: "אין עוד מלבדו".

היום כל השיעור שלנו הוא לכבודו ולזכרו של המורה שלנו בעל הסולם. הוא פתח לנו את הפתח להתקרב לבורא, להכיר את הבורא, לדביקות בו, ולכן היום כל היום אנחנו במיוחד לומדים מה שהוא כתב על הנושא הזה, על החיבור בינינו ועם הבורא, שכל זה זו בעצם תורתו ומגמתו בתורה.

אנחנו רוצים לקרוא בתחילת שיעורי הבוקר שלנו בעיקר את אוסף הקטעים, המאמרים ממחברת "שמעתי", מה שבעל הסולם דיבר ורב"ש כתב, ולכן בתחילת השיעור אנחנו נקרא את כל המחברת הזאת, אחד אחד. נקווה שזה יפתח את ליבנו, גם זה לזה וגם מהלב המשותף שלנו לבורא, וכך נתקדם.

אני רק רוצה להוסיף שאנחנו נשתדל לקרוא את זה מהמקור, ונשתדל להיות מחוברים יחד כמה שיותר, ממש בתוך הלב הכללי שלנו, שאותו אנחנו רוצים להגיש לבורא שיתלבש וייהנה מאיתנו.

אין עוד מלבדו

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. היינו, אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י התגברות אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים את התו"מ. ולא תמיד יש לו כח ההתגברות למעלה מהדעת. אחרת, הוא מוכרח לנטות חס ושלום מדרך ה', אפילו משלא לשמה.

והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה. כי הוא רואה, אפילו כקוצו של יוד קשה לו לקיים, רק בהתגברות למעלה מהדעת. אבל לא תמיד הוא מסוגל להתגבר. ומה יהיה הסוף?

אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות.

נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיו לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא מטעם שהוא לא היה בסדר, שלא היה לו היכולת להתגבר. אלא לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה', ובכדי שלא יהיה מסתפק במועט, כלומר שלא ישאר בבחינת ילד קטן בלי דעת, ומשום זה ניתן לו מלמעלה עזרה, שלא יהיה לו היכולת לומר, שברוך ה' שיש לו תורה ומצות ומעשים טובים. ומה חסר לו עוד?

וזה דוקא אם באמת, שיש לאדם הזה רצון אמיתי. אז, האדם הזה מקבל עזרה מלמעלה, ומראים לו תמיד, איך שהוא לא בסדר במצב הנוכחי. דהיינו, ששולחים לו מחשבות ודיעות, שהם נגד העבודה. וזהו בכדי שיראה, שאין הוא בשלימות עם ה'.

ועד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים, שהם מרגישים, שהם בשלימות עם ה'. מה שאין כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו.

וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה. והגם שמקבל לפעמים איזה התעוררות מלמעלה, שמחיה אותו לפי שעה, אבל תיכף הוא נופל למקום השפלות. אולם, זהו הסיבה, שגורם לו שיבוא לידי הכרה, שרק ה' יכול לעזור, שיקרב אותו באמת.

האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'.

וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה, אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא עובר עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק הבורא הוא מנהיג העולם.

אולם בזמן שעבר איזה עבירה, ובטח שהוא צריך להתחרט ולהצטער על מה שהוא עשה את העברה, גם כאן צריכים לסדר את סדרי הצער והכאב, על איזה נקודה הוא תולה סיבת גורם העבירה, שעל נקודה זו צריכים להצטער.

והאדם צריך להצטער אז, ויאמר, זה שעשיתי את העבירה, הוא מסיבת שהקב"ה זרק אותי מהקדושה, למקום טינופת, לבית הכסא, ששם מקום הפסולת. כלומר, שה' נתן לו רצון וחשק להשתעשע ולנשום אויר במקום סרחון.

(ואפשר לומר, שמובא בספרים, שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר. ויש לפרש על דרך שהוא אומר, שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות מדברים שכבר אמר עליהם שהוא פסולת, ועכשיו הוא רצה לקבל מהם מזונות).

וכמו כן, בזמן שהאדם מרגיש שעכשיו הוא נמצא בבחינת עליה, ומרגיש קצת טעם בעבודה, אל יאמר, שעכשיו אני נמצא במצב, שאני מבין, שכדאי להיות עובד ה'. אלא הוא צריך לדעת, שעכשיו הוא מצא חן בעיני ה'. לכן הקב"ה מקרבו ומשום זה הוא מרגיש עכשיו טעם בעבודה. ויזהר, שאף פעם לא לצאת מרשות הקדושה, לומר, שיש עוד מי שפועל חוץ מהקב"ה.

(אולם מכאן משמע, שענין מציאת חן בעיני ה' או להיפך, אינו תלוי באדם עצמו, אלא הכל בה'. ומדוע עכשיו מצא חן בעיני ה' ואח"כ אינו כן, אין זה בידי האדם להבין עם השכל החיצוני שלו).

וכמו כן, בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך גם כן להזהר, שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא. אלא, שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה.

והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב.

כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה היא כללות נשמת ישראל. ולכן, אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. זאת אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה.

(ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת, קלני מראשי). ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה.

ואותו דבר בזמן שאדם מרגיש שיש לו קצת התקרבות לקדושה. שיש לו שמחה, מזה שזכה למציאת חן בעיני הקב"ה, גם אז מוטל עליו לומר, שעיקר השמחה שלו יהיה בזה שיש עכשיו שמחה למעלה, אצל השכינה הקדושה, מזה שהיה לה מקום לקרב את אבר הפרטי שלה אליה, ולא צריכה לשלוח את האבר הפרטי שלה החוצה.

ומזה שהאדם זכה לשמח את השכינה, מזה יש לו שמחה. וזהו גם כן על אותו החשבון הנ"ל, כי מה שיש שמחה להפרט, זהו רק חלק, מזה שיש שמחה להכלל כלו. וע"י החשבונות האלו הוא מאבד את פרטיותו עצמו, ולא נלכד ברשת הס"א, שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו.

והגם שהרצון לקבל הוא דבר הכרחי, מסיבת "כי זהו כל האדם", כי מה שיש באדם חוץ מהרצון לקבל אינו שייך להנברא, אלא אנו מיחסים להבורא. אבל הרצון לקבל הנאה צריך להיות מתוקן בעמ"נ להשפיע. כלומר, שהתענוג והשמחה שהרצון לקבל לוקח, צריך להיות על הכוונה משום שיש נחת רוח למעלה מזה שיש להנבראים תענוגים. כי זה היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו. וזה נקרא "שמחת השכינה למעלה".

ומשום זה מחויב האדם לחשוב עצות, איך הוא יכול לעשות נחת רוח למעלה. ובטח שעל ידי זה שיהיה לו תענוג, יהיה נחת רוח למעלה. לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל המלך, ויהיה לו היכולת להשתעשע בגנזי המלך. ומזה בודאי יהיה נחת רוח למעלה. נמצא, שכל ההשתוקקות צריך להיות רק לשם שמים."

זה לא מאמר, כך דיבר בעל הסולם ורב"ש כתב. הוא גם לא כתב בדרך כלל בזמן שבעל הסולם דיבר אליו, אלא אחרי שבעל הסולם גמר לדבר והם נפרדו, רב"ש הלך למקום שלו והוא ישב שם וכתב. תתארו לעצמכם איך זה לשמוע כזה נאום ואחר כך לפי הזיכרון שבלב ובמוח, לפי ההתפעלות, ההתרשמות שקיבל, לפי זה לכתוב מילה במילה מה שאמר המורה, עד כמה זה מיוחד. כך הוא כתב את כל מאמרי שמעתי. בעל הסולם לא רצה שיכתבו אחריו כי אז האדם לא חושב על מה שהוא שומע, ולכן היה צריך לכתוב רק אחרי ששמעו. זו הייתה הגדלות של רב"ש, שהיה יכול לשמוע את אבא שלו ואחר כך לחזור ממש מילה במילה ולכתוב. מדובר על חיבור מיוחד שהיה לו עם האבא.

אנחנו בעצם רוצים במאמרים האלה רק לחדש לכם קצת את היחס אליהם, ושאחר כך במשך היום תדברו על זה וכך אנחנו נתקדם. בכל זאת להיות כל הזמן בקשר עם מאמרי שמעתי שזה העיקר.

אני לא ידעתי על המאמרים האלה, אף אחד לא ידע על המאמרים האלו, אלא אחרי חצי שנה שלמדתי אצל רב"ש הוא קרא לי ונתן לי מאמר אחד, אחר כך מאמר שני, ואחר כך נתן לי מחברת. אני מיד צילמתי אותה והחזרתי לו, כי הוא היה פותח אותה וכל הזמן מתעניין בזה, היה מחדש לעצמו כל מיני מצבים. כי בעל הסולם במאמרי שמעתי תיאר לנו את כל המצבים שאנחנו עוברים במצבים רוחניים, איך מ"לא לשמה" מגיעים ל"לשמה", איך מלמטה מהדעת מגיעים להבנה מה זה למעלה מהדעת, עד שמגיעים לדביקות השלמה בבורא. לכן המאמרים האלה הם תורה מיוחדת למי שרוצה להיות בדביקות עם הבורא.

ודאי שיש עוד שיטות, והם היו לפני בעל הסולם, כמו שכתוב "יש הרבה דרכים למקום". "מקום" זה נקרא בורא. אבל לזמננו, לדורנו, אני לא חושב שיש משהו שיכול להועיל יותר מהמאמרים האלה של בעל הסולם, שהם בעצם שיטה מרוכזת של הבעל שם טוב, וגם של המערכת שאנחנו לומדים, מערכת העולמות שזה דברי האר"י. שני יסודות יש לנו, הבעל שם טוב דרך בעל הסולם, ודברי האר"י דרך בעל הסולם, ורב"ש עשה קשר בין בעל הסולם ובינינו.

היום אנחנו נמצאים ביום מיוחד, אנחנו מציינים את יום הסתלקותו של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, ולכן מדברים על זה במיוחד. התחלנו לקרוא את מאמרי שמעתי ונמשיך אותם בוקר בוקר בחלק הראשון של הבוקר, בתחילת שיעור הבוקר. ואני ממליץ במשך היום לחזור ככל האפשר על המאמרים האלה, תרשמו שאלות, זה טוב, שאלות קצרות ולעניין ככל האפשר, מהן אנחנו גם נדבר ונברר, שיהיה ברור מהן השאלות האלה שיעזרו לנו להתקרב מבינינו לבורא.

שאלה: הקשר בין בעל הסולם לרב"ש זה מה שאפשר לרב"ש לרשום במדויק את המאמרים. איזה קשר זה?

אנחנו לא יודעים את זה, אבל זה קשר בין מורה ותלמיד בעבודה ביניהם שנקראת "פה אל פה", לפי מסך משותף. בזמן שהמורה אומר משהו התלמיד מרגיש את זה והדברים האלה עוברים בו. אם התלמיד מחובר אליו במסך המשותף, הוא עובר אותם הדברים כמו שעובר המורה, ואצלו זה נשאר כרשימו. לכן אחרי השיעור, אפילו שהוא כבר לא נמצא במגע כמו בזמן השיעור עם המורה בפועל, אבל נשארות לו רשימות והוא יכול לפי הרשימות האלה לשחזר את כל אותם המצבים שהמורה נמצא בהם. וגם הוא, בזכות המורה שהוא היה דבוק בו, נמצא בהם, וכך הוא כתב ממש מילה במילה. אין שום בעיה.

אנחנו יודעים את הדברים האלה מהלימודים שהיו לפני אלפיים שנה ויותר מזה, כשבית המקדש היה קיים, כשהיו לומדים באקדמיה הזאת שהייתה מאלף שנה לפני הספירה ועד חורבן בית המקדש נגיד בשנת אפס לספירה. אלף שנה היו לומדים ללא ספרים, לא היה צריך לכתוב ולא כתבו. היו אנשים מיוחדים שהיו כותבים, אבל התלמידים עם המורה היו יושבים בלי ספרים, ומה שהמורה אמר התלמידים היו צריכים פשוט לשמוע ולזכור כל דבר ודבר. כך היו לומדים. לנו זה נראה מוזר, איך יכול להיות, אבל כך היו לומדים.

יש לנו גם הרבה ציורים כאלה, שרבי עקיבא היה יושב על האבן תחת העץ וסביבו היו יושבים התלמידים שלו, והוא היה מדבר, מסביר והם היו שומעים. ככל שיכלו להתכלל בו, לפי זה יכלו להבין גם את מהות הדיבור שלו וגם את המילים שלו, והיו יכולים לחזור. כל התורה שהם למדו בצורה כזאת, זאת אומרת שיטת גילוי הבורא לאדם בעולם הזה זה נקרא "תורה", הם היו לומדים מיום ליום יותר ויותר והכל היה נספג ברצונות שלהם, בחיבור ביניהם, וכך היה בונה אותם, עד שמה שדיבר המורה היה חי בהם, "תורת חיים" זה נקרא.

זה בעצם אותו מקור, אותה התורה האמיתית שהייתה כך קיימת ממשה והלאה, עד חורבן בית המקדש, שזה נקרא עד שנחרב הכלי, הקשר ביניהם, וכבר לא יכלו להיות מקושרים וקשורים למורה. אבל כל השנים האלו, מיציאת מצרים, קבלת התורה ועד חורבן בית המקדש שזה יותר מאלף שנה, הם היו לומדים כמעט הכול בעל פה. רק אחר כך, בגלל שנפלו מדרגת הדבקות ביניהם למורים, וגם המורים נפלו מהדרגה שלהם בזמני רבי עקיבא והלאה, אז כבר התחילו לכתוב. אבל לפני זה היה אסור לכתוב. כי כמו שכתוב, את כל זה "תכתוב על לוח ליבך", על הלב, על הרצונות אתה צריך לכתוב, כי מדובר על החיבור בין הרצונות, על השינויים בין הרצונות. בבקשה, תכניס את זה לתוך מערכת הרצונות שלך, ולפי זה תבנה את עצמך מיום ליום. זה נקרא תורה, ולא מה שכתוב בעשרות ספרים. כי בעצם אף אחד לא היה צריך את הספרים האלה, וגם לא היו. על איזה ספרים היה מדובר? זו הייתה תורה שבעל פה, שכל התורה, כל השיטה הזאת, עם עוד חומרים נלווים, עשרות ספרים, כולם היו נמסרים ממורה לתלמידים ומהם לתלמידים שלהם והלאה, במסירות כזאת שאף אחד לא כתב. אף אחד.

המקובלים, אפילו אחרי החורבן, כשכבר לא היה קשר כזה כמו שהיה בין התלמידים לרב שלהם, בכל זאת היו משתדלים לחדש את סוג הלימוד הזה שלא כותבים אלא רק "כתוב על לוח לבך", על הלב שלך, על הרצונות שלך אתה צריך לכתוב. אתה צריך להשתדל לעבור אותם המצבים שעליהם המורה שלך מדבר, ושזה יכנס ויחיה בלב שלך, זה נקרא שאתה "לומד שיעור תורה". זאת אומרת האור שאתה מושך ואתה רוצה, הוא מסדר לך את הכלים, תורת אור, וכך אתה לומד, כך אתה זוכר, כך אתה רושם.

אחר כך במאה ה-16 היה רמח"ל. אני זוכר שהבן שלי עוד למד בבית ספר הרמח"ל בירושלים, הוא למד שם את הדברים האלה בעל פה, כי כל מה שלומדים צריכים לזכור, ומתוך שזוכרים אחר כך יכולים לדבר, להבין, ולאט לאט כך מתקדמים למהות התורה. לא היו הרבה ספרים, אפילו למורים הגדולים, אם היו להם בבית שניים שלושה ספרים, זה כבר הרבה. היום יש לפחות אלף ספרים לכל אחד ואחד בבית, קיר מלא ספרים, אבל לא שזה היה כך במשך הזמן, הכול לפי הכלל "תכתוב על הלב שלך".

היום אנחנו בבוקר מיוחד, בשיעורים מיוחדים, מפני שאנחנו את כל היום מקדישים לזכרו של בעל הסולם שחי בינינו, ונקווה שאנחנו נגיע לדבקות בו ודרכו לדבקות בבורא.

שאלה: הרב"ש היה כותב את המאמרים אחרי ששמע מבעל הסולם והיה קורא ולומד את המאמרים האלו במהלך כל חייו ואחר כך העביר אותם אליך. איך הפעולה הזאת מצדו של הרב"ש שינתה אותו, שינתה אותך, וקירבה ביניכם?

אני עוד לא יודע את זה, ומה שאני יודע אני לא יכול לספר, כי זה יכול להיות נכון או לא נכון. וגם יש בזה דברים שלא שייכים לי בלבד, אלא לרב"ש ובעל הסולם אפילו, לכן אני לא יכול לענות אני מצטער.

תלמיד: אשאל אחרת. אנחנו מתחילים לקרוא את המאמרים מ"שמעתי" וחודר בתוכך איזה כוח מיוחד שמשנה את מצבך ממצב אחד למצב אחר לגמרי, איך לקבל נכון את מה שבעל הסולם אומר ולרשום ישר בלב בלי לנתח במוח?

אם כל הרצונות שלנו לפחות בזמן שאנחנו נמצאים תחת השפעת המאמרים האלו, נרצה שכולנו נהיה קשורים בינינו יחד, בינינו בתוך העשיריות, זה כבר מאמץ גדול שאנחנו מדביקים אותם בבורא. כי באמת בעשירייה, אפילו בעשיריות שלנו עד כמה שהן נראות לנו מפורקות, מקולקלות, זה רק נראה לנו, אבל אם אני משתדל להתכלל ולהידבק בעשירייה, אני נמצא בדבקות לבורא. כי בטוח שהבורא נמצא באותם האנשים שהם רוצים להגיע לדביקות בו.

ואז אם אני נכנס בהם אני נכנס בדרך לבורא, אין לי שום תבנית, שום שיטה אחרת שאני יכול להתקרב לבורא. לכן זו כל העבודה שלנו, לשמוע יחד את בעל הסולם ולהשתדל בקשר בינינו לגלות את מהות המילים שלו. זו הדרך הכי קצרה, הכי ישרה להגיע לדביקות בבורא.

שאלה: בסוף המאמר בעל הסולם מדבר על "שמחה של השכינה". באיזה רמה, באיזה גובה השכינה נבנתה? חשבתי שזה בתוך העשירייה ולא למעלה?

השכינה זה מקום הקשר בין הנברא לבורא. ואיפה שהנברא [נמצא], באיזו מידה, באיזה גובה על מנת להשפיע הוא יכול להיות, שם נמצאת השכינה שלו.

שאלה: למה בעל הסולם כתב כל כך הרבה ספרים ופירושים לספר הזוהר?

על ספר הזוהר אנחנו נצטרך לדבר לחוד. הבעיה היא שכשאנחנו ניכנס קצת יותר להרגשת הקשר שלנו עם הבורא, זאת אומרת, להרגשת הרוחניות, אז אנחנו ניכנס לספר הזוהר ואנחנו נתחיל שם לראות שמדובר על מהות הקשר בינינו ועם הבורא. כי ספר הזוהר זה פשוט סיפורים, אבל אין מילים [אחרות], אופנים אולי, של ההתקשרות בין הנבראים ועם הבורא בצורה הגבוהה ביותר ואין שם דרגות. אנחנו יכולים לקרוא גם תוספת של בעל הסולם, פירוש הסולם על ספר הזוהר.

אבל בעצם ספר הזוהר הוא כולו אור. ולכן מי שכבר נמצא בעל מנת להשפיע בלשמה, אז הוא יכול לפתוח את הספר. זה נקרא "לפתוח ספר". אתה לא פותח ספר, אתה פותח אותו ללב שלך, ואתה יכול להבין על מה מדובר אם אתה נמצא בהזדהות, בהשתוות עם אותם האורות והכלים שהספר מציג לך.

לכן אני מקווה מאוד שאנחנו נגיע לזה. כמו שעכשיו אנחנו כבר יכולים לקרוא במקצת מאמרי "שמעתי", שהרב"ש נתן מהם לתלמידיו רק שני מאמרים, וגם זה בסוף חייו, בשנת 78, 79. אבל את כל ספר "שמעתי", זאת אומרת כל המחברת הזאת, הוא לא נתן לאף אחד.

אז מה שאני רוצה להגיד, שכך אנחנו לאט לאט נתקדם לפנימיות הדברים.

שאלה: נראה לפעמים שמאמרי "שמעתי" הם קשים להבנה עד כדי שזה ממש בלתי נתפס.

כן.

תלמיד: האם יש לזה סיבה מיוחדת שהם כתובים בצורה כזאת?

הם כתובים ללא הגשה לקהל הרחב, אפילו לא למי שרוצה להגיע לרוחניות. הם כתובים בדרך כלל לאנשים שכבר נמצאים ברוחניות, אבל הם רוצים קצת יותר לדעת איך הם יכולים להתמצא, לראות את עצמם בתוך הרוחניות.

ולכן המאמרים האלה הם ודאי לא למתחילים להיכנס לרוחניות, כל שכן לאלו שעוד לא נכנסים. זה ברור. אבל כשאנחנו קוראים אנחנו לא מצפים שאנחנו נבין. כשאנחנו קוראים אנחנו מצפים רק למשוך את המאור המחזיר למוטב, עד כמה זה ישפיע עלינו, עד כמה זה יתקן אותנו. את זה אנחנו צריכים.

לכן אפילו שאנחנו לא מבינים בשכל, ואני מבין אותך, אתה בחור חכם ורוצה להבין, לרכוש את הדברים האלה, אבל אתה צריך לרכך את הלב שלך, ויש לך לב טוב, כדי שהלב יתחיל ללמוד הבחנות שעליהן בעל הסולם מדבר. לכן כתוב "כתוב על לוח ליבך".

שאלה: ביום כמו היום, שנזכרים בבעל הסולם, האם יש סוג של אנרגיה נוספת שתוכל לעזור לנו בהתקדמות הרוחנית?

כן. גם ביום המיוחד ובכלל, בכל יום ויום כשנזכרים.

שאלה: כותב בעל הסולם, שצריך להיזהר בכמה מקומות. לא לצאת מרשות הקדושה ו"בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו". גם כתוב ש"מציאת חן בעיניו ית' אינו תלוי באדם עצמו". אז מה הוא ענין הזהירות כאן?

לשמור את מה שקבלת ולהיות מוכן לקבל תוספת מהבורא.

שאלה: בעל הסולם אומר במאמר, "מזה שיש שמחה לפרט זהו רק חלק מזה שיש שמחה לכלל כולו." מה הכוונה שיש שמחה לכלל כולו, או למה זה לא שמחה לכלל כולו?

כולנו קשורים יחד וכשאנחנו מגיעים לדבקות בבורא, אנחנו מרגישים עד כמה בדבקות הזאת נמצאים כל הנבראים, על אף שהם עדיין לא מגלים את זה.

שאלה: האם הרב"ש נתן לך להבין או לצפות, שהולכות להיות חדשות טובות לגבי גילוי הבורא, והאם אתה יכול לשתף על ההרגשה שקבלת מהרב"ש לגבי התקופה שלנו, לגבי התקופה שלך?

מה שקבלתי אני קבלתי וכשיבוא היום אני אולי אספר, או שהם יתגלו בעצמם. זה לא כל כך חשוב. חשוב שאנחנו צריכים להתקדם לפי התורה הזאת שאנחנו הולכים ונמצאים בשיטתו של הרב"ש ובעל הסולם.

ודאי שזאת שיטה, שיטה שלימה. אתם רואים עד כמה בצורה מבוררת, סדירה, בקודם ונמשך אנחנו מתקדמים מיום ליום יותר ויותר. ואני מקווה מאוד שתוך השנים האלו אנחנו כבר נגיע ממש להיכנס למטרת הבריאה, לדבקות בבורא, לגילוי הבורא לנבראים דרכנו וכך נתקדם.

שאלה: "לכתוב על לוח ליבך", מה זה אומר "לוח ליבך"?

זה לא כל כך חשוב לנו. לכתוב על הרצונות של הלב, כי לב זה רצונות. ואתה צריך לכתוב מה שאתה שומע מהמורה על הרצונות שלך, שהם יתפקדו כמו שאתה שומע מהמורה. לסדר את הרצונות שלך כך, שכבר מהרגע שאתה שומע והלאה, הלב יתחיל לעבוד יותר ויותר לפי מה שהמורה אומר לך.

זה נקרא "לכתוב על הלוח ליבך". לב זה רצונות, זה כמו במחשב, הכול תלוי בקשרים בין הנתונים, זו בעצם התוכנה. אז אם אתה מקשר בין כל הנתונים בצורה כזאת שהם כולם יעבדו לשמה, על מנת להשפיע, למעלה מהדעת, בדבקות בין החברים לבורא, אז אתה מסדר את כול המחשב שלך הפנימי, כל הלב והמוח שלך בצורה כזאת שהם מכוונים להשגת הבורא ולדבקות בבורא.

שאלה: תיארת קודם איך לפני החורבן היו לומדים בעל פה והיום אנחנו לומדים מספרים. מה ההבדל במהות, לצורך הרוחניות, בין לימוד משמיעה לבין לימוד של מילים כתובות?

מילים כתובות, כשאתה כותב, אתה כותב מתוך מחשבה שזה יישאר על הנייר. וכשאתה שומע בעל פה אתה יודע שאתה שומע פעם אחת, וכמה שאתה דבוק לזה וזה ייכנס בך, וזה יפרמט לך את המוח והלב, אז זה נשאר לך.

כל מה שאתה שומע חייב להיכנס ולהישאר. זאת אומרת, אתה צריך להיות דבוק במורה כדי לקבל ממנו את כל האור, התורה, הכוח הפנימי שייכנס בך וישנה לך את הכלי שלך. רצונות, כוונות, מחשבות, תכונות, אתה עכשיו מקבל את הכיול הזה מהמורה, זה העיקר.

כמו שמגיע מומחה, נגיד לפסנתר ומתחיל לכייל בו את כל הקלידים, איך שהם צריכים להיות, כך אתה בעצם כל שיעור ושיעור צריך לכייל את הלב שלך בעזרת זה שאתה דבוק במורה ואתה רוצה שהוא יעשה לך תיקונים, כיול, לאותו שיעור. וכך משיעור לשיעור יותר ויותר, עד שמגיעים למצב שכבר מוכנים ממש להיות דבוקים בבורא בכל הלב.

תלמיד: זה נשמע מדהים. בעניין השפה, המילים, תמיד יש את המילה ואת הדבר שאותו היא מתארת. וישנו הפער הזה. המילה כלב זה לא היצור כלב. איך המקובלים היו מתמודדים עם העניין הזה?

המקובלים היו מבינים בפנימיות את המילים ולכן לא היה להם קשה. הם היו משתדלים לחדור למהות ששמעו מהמורה, וזה תלוי בדבקות במורה ולא במילים עצמן.

שאלה: בעולם הזה אני יכול להרגיש כשמישהו מרגיש צער עבור האנשים בעולם הזה, איך אני יכול להתחיל להרגיש את צער השכינה?

צער השכינה בשבילך זה קבוצה שמשתוקקת להיות דבוקה ביניהם ובבורא. זה בעצם בשבילך צער השכינה.

תלמיד: אבל איך אני יכול להגיע להרגשה כזאת?

תשתדל לפתוח את הלב שלך, תשתדל להיכנס ביניהם, תשתדל לסייע לכל הקבוצה להיות דבוקים בלב אחד, ועם אותו לב אחד דבוקים בבורא. תשתדל כך לעשות. לפעמים בשביל זה צריכים לעשות כל מיני פעולות חיצוניות, אבל בדרך כלל זו עבודה שבלב. תנסה לרכך את הלב שלך. תשאל חברים איך עושים את זה. יש לך חברים גדולים, תשאל אותם. שלא ייסגר כל אחד בתוך עצמו. אלא קצת, לא לגמרי, אבל קצת שלא תהיה אחיזה זה בזה, קצת שיספרו זה לזה איך הם מגלים, איך הם רוצים לגלות את החיבור ביניכם.

שאלה: קראנו בהכנה, שבעל הסולם לא אמר דבר תורה, אלא אם לפני זה השיג אותו. בשיחות בינינו אנחנו מעבירים אחד לאחר רעיונות פנימיים, בלי שתמיד השגנו אותם. מה צריכה להיות הכוונה לפני שאני אומר דבר חכמה בשיחה עם החברים?

אנחנו מדברים על התפעלות. אנחנו לא מדברים על מהות הדברים, אלא על ההתפעלות החיצונית שלנו, איך נגיע לדבקות, איך נשתדל להתחבר כך שלא נרגיש מחיצות בינינו, זה הכול. לכן מדברים על התיקונים הקטנים בינינו, להיות בכלי אחד.

שאלה: יש לפנינו את הכתובים כמו שיטה מאושרת. לפני שהיו הכתבים הכתובים, איך העריכו את האמת שבוטאה דרך המילים של התלמידים או המורים?

פשוט המקובל היה אוסף תלמידים, מי שרצה להגיע אליו. גם הבורא מסדר כך שאדם שמאוד רוצה, מביאים אותו לאותו מקום. כמו כל אחד מכם, איך הוא הגיע ופתאום נמצא כאן, עכשיו איתנו בשיעור מול מחשב, ככה זה. זה לא אנחנו, זה הכוח העליון שרוצה לסדר לעצמו מקום לגילוי בכל האנושות, הוא מקבץ אותן הנשמות שכבר מוכנות לקיבוץ, וכך מביא אותנו. כך היה תמיד, זה אותו האור העליון שעושה את העבודה.

שאלה: המאמר "אין עוד מלבדו" הוא מאוד משמעותי, מאוד משפיע. למה זה כך, ואיך אנחנו יכולים להיכנס למאמר יותר ולקבל ממנו יותר?

תשתדל. אין לי כאן מה להוסיף. זה באמת מאמר יסודי בהשגת הבורא. זה המאמר היסודי של הבריאה, יחס הבורא לנברא, ואין מה להוסיף. אלא רק לחזור אליו בכל מיני מצבים שאדם נמצא, וכל פעם לראות ממצבים שונים אישיים של האדם דרך המאמר הזה, את כל הבריאה והבורא. ולהשתדל כל פעם להידבק לאותו המקור, לבעל הסולם שפתח לנו את זה, לרב"ש שהעביר לנו את זה, ובמיוחד דרכם לבורא, שזו המטרה האמיתית.

שאלה: מה ההבדל המהותי בין הפרט והכלל בעבודה רוחנית?

אנחנו צריכים להשתדל להיות בכלל. כשאנחנו משיגים את הכלל, הכוונה לקבוצה, אז מתוכה אנחנו צריכים להשתוקק לבורא. כמה שנחשוב על זה יותר, אנחנו נזמין את המאור המחזיר למוטב. הוא יחבר אותנו בינינו יותר, אנחנו נתחיל להרגיש שאין דבר יותר חשוב מחיבור בקבוצה. ומתוך החיבור בקבוצה אנחנו יכולים לגשת לגילוי הבורא שיתקבל בתוך העשירייה וינהל אותה, זה מה שאנחנו מבקשים. אנחנו רוצים להיות כלפיו כנוקבא שמקבלת הכול מדכר, כמו מלכות מזעיר אנפין, שישלוט בנו. זה בעצם מה שאנחנו רוצים עכשיו. להתקשר בינינו בעשירייה בצורה שהבורא יכול לרדת אלינו ולמלאות אותנו בכל התיקונים. ושאנחנו נהיה מתאימים לו, לקבל את כל האור שלו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם קנאה למקובלים גדולים כמו בעל הסולם והרצון להרגיש את מה שהם עברו, זה מקרב אותנו אליהם?

כן. כתוב "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי". כלומר, וודאי שקנאה במורה היא דבר טוב, היא מקדמת את התלמיד מצד אחד. מצד אחר, אנחנו צריכים להבין שכל ההתקדמות הזאת היא אך ורק דרך חיבור בעשירייה, ואם זה בצורה אישית מתלמיד מסוים למורה, זה לא מועיל, אפילו מרחיק.

אסור לנו לעשות פעולות שהן לא מחזירות את המערכת השבורה למערכת המחוברת של אדם הראשון. זאת אומרת, עשיריות, עשיריות, עשיריות, שאחר כך מתחברות למאות, ואחר כך לאלפים, עד שאנחנו מגיעים למערכת שלמה. ואנחנו בעצם הדור הראשון מהדור האחרון, אנחנו הראשונים שעכשיו מרכיבים את העשיריות בכלי השבור. השבירה מתגלה בכל הרמות, אפילו בעולם שלנו לפנינו, ואנחנו צריכים להתחיל את התיקון, להרכיב את כל הנשמות לעשיריות, עד שמגיעים ל"חד מקבל חד", זאת אומרת שאנחנו כולנו נהיה כאחד מול הבורא כאחד.

שאלה: איך אני יכול ללמוד ממך "פה אל פה"?

פה זה נקרא מקום המסך, כמו שאנחנו לומדים בפרצוף הרוחני. ולימוד פה אל פה זה ששני פרצופים מתקשרים במסך אחד. זאת אומרת יש להם מטרה אחת, יש להם פעולה אחת, הם נמצאים כאילו בלב אחד, במוח אחד, כביכול הם מחברים את עצמם. כשיש בצורה כזאת קשר בין תלמיד למורה, זה נקרא שהתלמיד לומד פה אל פה מהמורה. זה תלוי במסירות נפש, שהתלמיד מוכן לכל דבר, רק כדי להיות דבוק לכלי של המורה.

שאלה: במאמר נאמר "שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים"." אם הקליפות הן גם משרתי הבורא, איך אני אמור להצדיק את הפעולות של הקליפות, כי הן בעצם באות מהבורא באופן ישיר?

ודאי שגם הקליפות נמצאות בשליטה של הבורא, ועל ידן הוא מכוון אותנו. כי כולנו שבורים, ובלי השפעת הקליפות עלינו אנחנו לא יכולים להתקדם לקדושה, זה נקרא "עזר כנגדו". שאנחנו מתקדמים דווקא על ידי כל מיני כוחות אגואיסטים, רעים, קליפות, עולמות של הקליפות, ויש הרבה כוחות כאלה. כנגד כל טוב יש רע, כנגד כל אחד ואחד, וכך זה הולך בצורת פירמידה עד דרגה עליונה ששם רק הבורא, אבל למטה ממנו הכול מחולק לטוב ורע.

ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו נעזרים בכוחות הרעים, ומשתמשים בהם בצורה כדי להתקדם. ובאמת עכשיו במצבנו אנחנו נמצאים ודאי שמלאים רק כוחות רעים, רק הם מתגלים בנו. ואז ההתקדמות שלנו היא רק בזה שאנחנו מתחברים בינינו ככל האפשר, אפילו בצורה מכאנית בעולם הזה, ומזמינים מאור המחזיר למוטב שהוא יסדר בינינו קשר, והוא כבר מסדר בינינו קשר קצת יותר רוחני. ואז יש לנו כבר שני מצבים, מצב להיות בעל מנת לקבל ממש, ומצב להיות בקשר בתוך הקבוצה. אם אנחנו מגיעים למצב שיש לפניי שני מצבים, או אני בנפרד או אני בקבוצה, אני כבר מתחיל מתוך זה לסדר את עצמי בצורה נכונה. זו הבעיה הכי גדולה, שאנחנו נתחיל להבין שהתיקון שלנו הוא בכל זאת בחיבור בינינו. קל להגיד, ולבצע את זה צריכים כל פעם שוב ושוב מחדש. אבל בלי זה אין רוחניות, אין תיקון של מערכת האדם הראשון.

תלמיד: אנחנו נלמד איך להשתמש ברע כדי להשפיע?

ודאי שאנחנו צריכים ללמוד איך להשתמש גם ברע וגם בטוב, בשני קווים. כי בלי האגו שמתגלה אנחנו לא נוכל לעלות, כל העלייה שלנו לקראת הבורא היא על פני הר של רצון אגואיסטי שאנחנו כל הזמן מתעלים מעליו. אנחנו אומרים שצריכים להיות באמונה למעלה מהדעת, אז יש דעת, והבורא כל פעם מביא לנו דעת חדשה, ואנחנו צריכים לעלות למעלה מהדעת. זאת אומרת מלכות למטה ועליה בינה, מלכות עוד יותר גדולה ועליה בינה עוד יותר גבוהה, וכך אנחנו מתקדמים, זה נקרא "מגיעים להר ה'".

שאלה: זאת משימה מאוד קשה להוריד את החכמה לרמה שהאנושות תרצה אותה. האם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מבעל הסולם שהוריד את החכמה לרמה שלנו, כדי להביא את החכמה בצורה טובה יותר אותה לאנשים שכל כך צריכים אותה, אבל אנחנו לא מצליחים להגיע אליהם?

בעולם יש שני סוגי אנשים, אלו שמשתוקקים לפנימיות, שזה מתוך נשמת אדם הראשון השבורה, ואלו שלא משתוקקים לפנימיות. זה לא תלוי בהם, זה תלוי מאיזה חלק מאדם הראשון כל אחד ואחד. לאלו שמשתוקקים לפנימיות אנחנו צריכים לאט לאט בהדרגה להסביר את מהות הבריאה, מטרת הבריאה, העבודה שלנו, זה מה שאנחנו בעצמנו לומדים, רק צריכים לסדר את זה בצורה הדרגתית חלקה.

ולאנשים שאין להם נטייה לזה לפי שורש הנשמה, פסיכולוגים, פילוסופים, כל מיני שיטות פסיכוסומטיות, ניו אייג' וכן הלאה, אנשים שאין להם בעצם השתוקקות לדבקות בבורא, גילוי הבורא, מטרת החיים, אנחנו צריכים לתת להם רק בהתאם למה שקורה באנושות.

האנושות נמצאת בחוסר אונים ואנחנו מתקדמים ומתקרבים למצבים שבאמת אין שום תקווה לאנושות להמשיך בצורה כזאת, ואין שום אמצעי להיטיב למצבנו אלא נשאר רק דבר אחד, להסביר להם שעל ידי חיבור אנושי בינינו, אנושי על פני כדור הארץ, אם נהיה יותר קרובים זה לזה, יותר ידידותיים, בזה נוכל להשפיע על האקלים, על כל דבר ודבר. כי חסר לנו רק דבר אחד, קצת יותר חיבור בינינו.

ואז מתוך החיבור בינינו אנחנו נרגיע את כל הרוחות גם בחברה האנושית בכל המדינות, נרגיע גם את האקלים, ואת כל היחסים בין האנשים ובמשפחות, בקיצור זה מה שצריכים. זאת אומרת, מאין ברירה אנחנו רואים שהטבע מקדם אותנו להבנה שאנחנו אבודים מכל הכיוונים, אלא יש רק דבר אחד, שאם אנחנו נשנה את היחסים בינינו אז יכול להיות שיהיה לנו יותר טוב.

אנחנו צריכים דרך חכמת הקבלה להסביר להם שבשינוי היחסים בינינו אנחנו משפיעים על כל הטבע הכללי. שאנחנו החלק הפנימי, החלק הכי מפותח, ואם נתחיל בינינו לסדר יחסים יותר טובים אז זה ישפיע על כל חלקי הטבע, חי, צומח ודומם. אז אנחנו נרגיע את כל הכוחות של כדור הארץ, ויהיו לנו חיים מאוזנים.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות בכל האפשרויות, בכל הכתבים, בכל מה שאנחנו יכולים, רק לצאת. והיום יש לנו אינטרנט וכל מיני דברים, לצאת ולהסביר כמה שיותר עד כמה על ידי חיבור טוב בין בני אדם אנחנו מייצבים את הסביבה שלנו בצורה יותר טובה. וסביבה זה קודם כל אקלים, וחוץ מאקלים גם בחברה האנושית, עלינו להימצא במצב שלא נאכל זה את זה, שנראה את עצמנו במצב טוב בעולם ידידותי, את זה צריכים.

שאלה: האם על ידי ההנאה והשמחה שמרגישים ברצון לקבל בעת העבודה, אנחנו מצליחים לתת נחת רוח למעלה?

אנחנו צריכים להאמין בינתיים למקובלים שאומרים שזה כך, שאם אני משפיע טוב לחבר בטוח שדרך זה אני משפיע טוב לבורא. אמנם אותו אני לא מרגיש ואת מה שאני משפיע אליו, אבל אחרי מספר פעולות שכך נעשה עם החברים אנחנו נתחיל להרגיש דרך זה איך אנחנו משפיעים לבורא.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו שומעים ממך שאנחנו צריכים לעשות ברורים לבד, לקחת החלטות עצמאיות, לעשות פעולות עצמאיות, ואנחנו גם שומעים שאנחנו צריכים להיות דבוקים בדברי המורה וממש ליישם אותם בפועל. מתי לפעול כך ומתי לפעול כך ומה לעשות כשהדברים האלה מתנגשים?

אתם תמשיכו ותראו עד כמה אתם יכולים לשלב ביניהם, אני לא יכול ללמד. בכל הדברים שאנחנו צריכים לפעול הם צריכים קודם כל להתברר לנו ברצונות, במחשבות בנו, בתוכנו, ואז אנחנו מביאים אותם החוצה באיזו מידה, באיזה אופן. לכן יש שאלות כאלה שלכם שאני לא יכול לענות עליהן, כי אתם צריכים קודם לסדר אותן בפנים.

תלמיד: מה לעשות כשנגיד החלטנו איזו החלטה בעשירייה, אבל מצד שני אנחנו שומעים משהו אחר ממך?

אז אתם צריכים להביא את זה כשאלה. אם באמת דעת הקבוצה היא הפוכה מדעת המורה אז אתם צריכים לשאול, זאת כבר באמת שאלה. תבדקו, תכתבו את השאלה הזאת שתהיה מובנת לפניכם ותשאלו, אני אשמח.

שאלה: תודה על ההכוונה לקרוא, לשמוע, את המאמר מהקשר, מהמרכז בינינו. רב"ש נתן חשיבות לזה שאתה עשית תמיד את ההכנה עם "שמעתי" לפני השיעור. בבירור שעשינו בינינו בעשירייה בעניין ההכנה, בגלל מצבים של חברים בהכרחיות, שלפעמים הם ישנים שעה, שעתיים, בגלל עבודה והפצה, אז אין לנו פתרון איך להגיע לאיכות וכמות ברורים. החשיבות ברורה, אבל מה העצה עבורנו בעניין ההכנה לשיעורים?

אני לא יכול להגיד לכם, לפי מה שאני שומע אתם צריכים עוד להתקדם ולהתקשר עם מהות המאמר עצמו של "אין עוד מלבדו", ואז מתוך זה תבינו מה לעשות הלאה. אין אפשרות אחרת להגיד משהו.

שאלה: בפסקה 6 בעל הסולם נתן תנאי מאוד מאוד יסודי, הוא אומר שרק אם יש לאדם רצון אמיתי אז הוא מקבל עזרה מלמעלה. במה תלוי הרצון האמיתי הזה, ומה זה בעצם רצון אמיתי?

"רצון אמיתי", זה שאדם רוצה להגיע לעל מנת להשפיע דרך הקבוצה לבורא. שברור לו שהדרך היא כך, שרק במידה שיש לו רצון להשפיע לקבוצה הוא מתחיל מתוך זה לראות איך הוא משפיע לבורא. שהבורא הוא בסך הכול דמות שהוא מייצב אותה מתוך הקבוצה, מתוך העשירייה.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של בעל הסולם, ונתחיל בקטע מספר 1, "הרב"ש בשבחו של בעל הסולם".

הרב"ש בשבחו של בעל הסולם

"ואני אנה אני בא, לספר בשבחו של כ"ק אאמו"ר ז"ל, אשר שיחותיו ודבריו הקדושים, מאירים בדורנו זה, דור ההסתר והחשכות. ובעניין זה של הסתר וגילוי, שמעתי מפה קדשו, בערב סוכות שנת תש"ג בירושלים, בעת שנכנס לסוכה לראות אם היא עשויה כהלכתה [...]

ואם האדם מתקן את בחינת פסולת גורן ויקב, בחינת מלכות מ"ן דנוקבא, שהוא בחינת אלף השביעי, זוכה לאלף העשירי, שהוא בחינת ג"ר. ונשמה כזאת יורדת לעולם באחת מעשר דורות. עד כאן תוכן דבריו הקדושים.

מדברי קודש אלו, יכולים להבין את גודל נשמתו של אאמו"ר זצ"ל, ובאיזה מדרגה הוא היה בעת אמירתם. כי כמה פעמים אמר לי שמימיו לא אמר דברי תורה מטרם שהשיג את הדברי תורה מפנימיות המדרגה."

קריין: 2, כותב הרב"ש:

"בעל הסולם פעל שאדם פשוט שאם הולך בדרכו יכול לזכות לדביקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, משא"כ לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעש"ט היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות."

(הרב"ש. 75 "פעילות גדולי האומה")

זה עניין של התקדמות הדורות, ככול שהדורות מתקטנים, נופלים, יש להם דווקא בצורה הפוכה, בפירמידה הפוכה כאילו, [אפשרות] להגיע יותר לגילוי הבורא.

קריין: 2.

"בעל הסולם פעל שאדם פשוט שאם הולך בדרכו יכול לזכות לדביקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק," את זה אנחנו צריכים לזכור, זאת אומרת, השיטה שלו היא להביא את האדם הפשוט, שיש לו קצת רצון לרוחניות, שכבר יוכל להצליח בתיקון הנשמה. "משא"כ לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעש"ט היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות." (הרב"ש. 75 "פעילות גדולי האומה")

שאלה: האם בעל הסולם היה משיח בן יוסף?

אנחנו נמתין עם זה, נחכה. מה זה ייתן לנו? מאיפה אני יודע מה זה משיח בן יוסף? יוסף זה יסוד, צדיק יסוד עולם וכן הלאה. אני לא יודע, זה לא אומר לי כלום, אני לא משיג את המדרגה הזאת, אני לא מבין אותה. לכן סתם להגיד, גם משיח, זה כל כך מבלבל את כל האנשים, לא כדאי.

שאלה: האם אפשר לומר שזה גלגול נשמות של אותה נשמה של רשב"י, האר"י ז"ל ובעל הסולם, והם בעצם מסבירים את אותו הדבר, את אותה השיטה לדורות שונים?

כן. זה שנשמת האר"י התגלתה בבעל הסולם אנחנו יודעים, כך קיבלנו מהמסירה. מה שלפני זה, יכול להיות שכן. כך אנחנו נוטים לחשוב, שגם נשמת רשב"י התגלתה באר"י, ומהאר"י התגלתה בבעל הסולם.

תלמיד: אתה חושב שהנשמה הזאת תתגלגל עוד פעם כמשיח בן דוד?

כל הנשמות מתחברות מנשמת משיח בן דוד ואנחנו חוזרים לאותה הנשמה הכללית האחת, לכן לזה אנחנו צריכים להיות מקושרים. האמת, לא כדאי לנו לחשוב על כל המצבים הפרטיים האלה למיניהם כי אנחנו לא מבינים בהם. יותר טוב לנו לסדר את עצמנו בקבוצה וכך להגיע לדבקות בבורא ומתוך זה אנחנו נראה לאן הלאה הדרך לוקחת אותנו.

קריין: קטע מספר 3. כותב הרב"ש.

"אאמו"ר זצ"ל הבטיח לנו, שעל ידי זה שנלך בדרכו ונקיים את הנהגותיו, נזכה לנצחיותו יתברך ולהדבק בו יתברך ולהכנס בהיכלי דמלכא, אף על פי שכל אחד מאתנו מרגיש שאין מידות טהורות כראוי למי שמשרת את המלך, מכל מקום "קרוב ה' לנשברי לב", מאחר שכל המידות המגונות שנמצא בנו מצד הטבע, ה' הטביע בנו וברא אותנו עם כל השיפלות. ואאמו"ר זצ"ל אמר, כי "רם ה' ושפל יראה", משום שה' אוהב את האמת, לכן הקדוש ברוך הוא מקרב את השפלים באמת."

(הרב"ש. אגרת כ"ט)

רק צריכים באמת להרגיש ככל האפשר עד כמה אנחנו שפלים. לא בצורה מלאכותית, אלא ככל שנתקדם קדימה, כך נראה שאנחנו עדיין לא כל כך ראויים, ומתוך זה נשיג את השפלות ומתוך השפלות נעלה.

קריין: 4. כותב הרב"ש.

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

תלמיד: העיקרון הזה הוא כל כך יסודי שזה הדבר הראשון שהוא בחר לכתוב. לכאורה היה יכול לכתוב על הרבה דברים אחרים, על אהבת חברים, דבקות בבורא, מטרת הבריאה.

לא. מה זה אהבת חברים, דבקות בבורא? הוא פונה לבן אדם שנמצא בדרגת בהמה, ובאדם הזה יש גם רצון קטן לצאת מדרגת דומם, צומח, חי, ולהגיע לדרגת המדבר, לדרגת אדם, הדומה לבורא. אז הוא פונה לזה. "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין החברה," זאת אומרת, להתחבר יחד, "לכל אלו המעוניינים ללכת בדרכו שיטתו של בעל הסולם, שהיא הדרך," מה השיטה? "איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה."

זה עוד לפני עשיית צעד קדימה. מדובר על כך שאני עומד על הרצון הבהמי שלי, ויש בו משהו שנולד מהרצון הרוחני של האדם, הדומה לבורא, לכן הוא כך פונה. על מה יש לו עוד להגיד? לא על הקבוצה, ולא על החיבור, ולא על הבורא ולא על כלום. זאת אומרת, רק על המעבר הזה.

תלמיד: ברור שהמעבר הזה הוא המהות של השיטה, אבל למה דווקא המילים האלה הן הראשונות, "לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל,"?

כי אם אתה רוצה ללכת בשיטה אחרת אז זה לא כאן. כמו שכתוב "יש הרבה דרכים למקום". יש עוד כל מיני פילוסופיות, פסיכולוגיות למיניהן בכל מיני וריאציות, וכל אחד חושב שהוא הולך בדרך נכונה. לכן מי שמעוניין, מי שמרגיש שהשיטה הזאת היא ממש תפורה עליו. אבל יש כאלו אחרים, נפגשתי עם כמה אנשים שהיו נמצאים בהשגה רוחנית במשהו, שהם הגיעו לזה על ידי שיטות אחרות, לאו דווקא מהיהדות. הם נמצאים באיזו הרגשה, באיזה מגע עם הכוח העליון, עם כוח ההשפעה ששורה על הכול, אבל זו לא שיטת בעל הסולם. שיטת בעל הסולם היא שילוב מיוחד מאוד בין רגש ושכל, היא תופסת את כל הכלי ומפתחת אותו גם מצד המבנה של הנשמה הכללית, גם מצד האורות והשגת הבורא, ולכן היא בעצם כוללת הכול, היא כללית.

ולכן אני חושב שבסוף הדרך שאנחנו נמצאים עכשיו, בתחילת היציאה לדרך התיקון הכללית, שכל האנושות בסופו של דבר תצטרך, אז בדרך של בעל הסולם, כל האנושות בכל מיני צורות, בכל מיני רמות, תמצא לעצמה איזה מענה איך להתקדם למטרה. יהיו שם קצת יותר משרטוטים ומלימוד, קצת יותר מהרגש וממבנה הטבע, מכל מיני דברים, אבל כולם נמצאים בשיטה של בעל הסולם. שיטתו ממש עונה על הכול, אבל לכל אחד יהיה איזה חלק מזה. זה עוד יתחלק ויתחבר.

תלמיד: מה העצה איך להתחזק באמונה בצדקת הדרך, בצדקת השיטה, בדבקות במורה במסירות אליו?

אני לא הולך להכיר את כל האמונות הדתות והשיטות, אבל לפי הבנתי, הן כולן בסך הכול מקרים פרטיים חלקיים מהשיטה הזאת. אתה יכול לפגוש אנשים שנמצאים למעלה מהאגו שלהם במקצת, שיש להם הרגשת הרוחניות במקצת, אבל זו לא שיטה שלוקחת אותך במוח ולב לדרגות ששם באמת אתה מגיע לשורש של כל המציאות שזה הבורא.

אני לא יכול להסביר, זה לא ניתן להסבר. אבל אתה יודע, "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ" לכן "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". גם אצלנו באים המון אנשים ואחר כך עוזבים והולכים לכל מיני או שיטות או בכלל חוזרים לחיים. אני לא מתנגד ולא מצטער עליהם ובכלל לא מכיר ולא מבין, לא יודע עליהם אפילו, אלא כל אחד מברר את שלו, הבחירה היא חופשית.

שאלה: כשאנחנו אומרים "בדרכו ושיטתו של בעל הסולם" זה פשוט ביטוי ורבלי או יש הבדל בין איך שאנחנו תופסים את הביטוי הזה לבין איך שמקובל תופס את הביטוי הזה?

מקובל תופס את הביטוי הזה במכלול שהוא מבין איפה כאן רגש, שכל, כל חלקי הבריאה שבעולם הזה וכל העולמות שמעל העולם הזה עד אין סוף ואיך כל הדברים האלה נכללים יחד במה שנקרא "המציאות". מקובל מבין את זה בצורה אחרת, גם בצורה הכללית וגם בצורה הפרטית. גם אנחנו נתקדם כך ונראה, גם בפרט וגם בכלל. אז נראה מה שבעל הסולם כותב במאמרים שאנחנו עדיין לא יכולים להיכנס בהם ולהבין אותם, יש עוד כאלה.

קריין: קטע מספר 5 כותב הרב"ש.

"אפילו אנחנו זכינו לשמוע את דברי אלקים חיים, מפי שכינה מדברת מתוך גרונו של אאמו"ר זצ"ל, מכל מקום הבחירה נשאר בידינו. לכן, אפילו שהוא זצ"ל גילה לנו הרבה גלויים, וזה היה רק בכדי להדריך אותנו, בכדי שנוכל ללכת בלי סעד.

ולכן משום זה תיכף על כל חידוש תורה שגילה לנו, ונגרם לנו התרוממות הרוח ובטחון חזק להקדיש את ימינו רק לתועלת ה', אבל תיכף בא על זה בחינת הכבדת הלב, מבחינת "כי הכבדתי את לבו", כדי שיהיה לנו אחר כך בחירה מצידנו. כי זה נקרא יגיעה בלי סעד לתומכו.

כי כוונתו היתה כדי להביאנו לשלימות הנרצה."

(הרב"ש. אגרת כ"ח)

קריין: 6, כותב הרב"ש.

"דעו לכם חברי, מאחר שהיינו בצוותא עם נר ישראל זצ"ל, אזי אנחנו מסוגלים יותר להתקרבות ה', רק אנו צריכים לשמוע בקולו ולשמור את בריתו, שקולו של האר"י החי בטח שלא יפסק מאתנו. כמו שאנחנו היינו בקרבתו, בטח שהוא מליץ עבורנו ונשמע קולו בבואו בקודש, שבזמן שהאדם מתקרב לקדושה אזי שומעים את קולו, ובטח נצליח."

(הרב"ש. אגרת י"ח)

קריין: כותרת "גדולתו של בעל הסולם", קטע מספר 7, כותב בעל הסולם.

"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו," כך כותב בעל הסולם "כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכל אחד היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות.

(בעל הסולם. אגרת ל"ט)

זאת אומרת זה מה שאנחנו רואים, גם בכתבי האר"י אנחנו רואים שאנשים סידרו אותם אחרי שהוא נפטר, ולא היה ידוע לנו מה לעשות איתם, מי שם נכון ולא, האם זו אמת או לא ועד כמה ששינו ובלבלו והיה נראה להם שכך צריך להיות או אחרת כי כל הכתבים האלה נמצאו באיזה ארגז והיו כך כולם בצורה לא מסודרת.

לכן אומר בעל הסולם, אי אפשר לנו לסמוך על אותם האנשים שאחרי האר"י בדור הראשון, שני, שלישי, אנשים שהם עדיין רק התעניינו בחכמת הקבלה אבל לא יהיו מקובלים מכל שכן לא בדרגת האר"י, והתחילו לסדר ולהוציא כל מיני ספרים בשם האר"י אז הוא אמר שוודאי שכל הכתבים האלה שהם סידרו הם לא נאמנים עלינו.

ולכן בעל הסולם הוא הראשון מתוך שקיבל עיבור נשמת האר"י וסידר את כל כתבי האר"י בצורה נכונה, הוציא את הספר "עץ חיים" ואחר כך "תלמוד עשר הספירות" ו"בית שער הכוונות", כל מה שכתב על פני כתבי האר"י לכן מזה במיוחד אנחנו לומדים.

שאלה: כשאתה אמרת שבעל הסולם זכה לעיבור נשמת האר"י אנחנו מדברים על הנקודה שבלבב?

נגיד נקודה שבלב, כן.

שאלה: קשה לי להבין את עיבור הנשמה, שבעל הסולם זכה לו בעודו בחיים. איך הוא ידע שזה קרה לו?

גם אני לא יודע, פשוט מקבל כמו שהוא כותב וזהו. פעם נבין. פעם הכול נבין. בגמר התיקון יהיה ברור כל פרט לכל אחד. ועד אז נראה, ואם נוכל עד אז להשיג, נשיג.

שאלה: האם בעל הסולם הבדיל בין עצמו לבין נשמת האר"י?

אני לא יכול לדבר על זה, אני לא יכול לדבר על דברים כאלו כי אני לא מרגיש את עצמי שיכול להבין אותם עד הסוף, כל שכן לספר לכם ושאתם תבינו את זה נכון. אתם יכולים לשאול מה שאתם רוצים אבל לא אלי, תשאלו את עצמכם אבל שלא תתבלבלו, כי כשיגיע הזמן ואתם תעלו לרמה כזאת, יהיה לכם מובן. ועד אז, נשמור.

שאלה: האם יש הבדל כלשהו בין שיטת האר"י לשיטת בעל הסולם?

לא. אני לא חושב שיש הבדל, אני חושב שבעל הסולם פירט, היה לו הרבה יותר זמן להביע באמצעים של העולם הזה מה שכתב האר"י, מה ששמע האר"י, מה שגילה האר"י. בעל הסולם הגיע לדרגת נשמת האר"י. כל אחד יכול אם יעלה לדרגה כזאת, לקבל מה שהיה באותו הכלי וכבר ויכול לפרש בזמנו בכתב, בעל פה, את מה שקיבל מהכלי הזה של האר"י.

קריין: קטע מספר 8, כותב בעל הסולם:

"שעבדתי את עצמי להשי"ת לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו ית', ואדרבה אני אוהב תמיד, ומהדר אני אחר יגיעות גדולות לנ"ר לו ית', והראיה שבחרתי מקום עבודתי בא"י ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע," ס"ם זה נקרא מלאך המוות. ובארץ ישראל ישנה שליטה של הקליפה הכי גדולה. מרגישים את זה, גם אנחנו. "ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפילו האר"י הקדוש זי"ע פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע. וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי, ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד." 

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

שאלה: איך זה מסתדר, ששיטתו של בעל הסולם מצד אחד שייכת לקומץ, מצד אחר היא שייכת לכולם?

לכולם כשכולם ירצו להגיע, אז לא תהיה להם ברירה אלא ללכת באותה השיטה, וזה עוד יתבהר, אתם תראו שמכל השיטות תישאר רק השיטה הזאת.

שאלה: אמרת שרב"ש כתב את המאמרים של "שמעתי" אחרי שהוא שמע את השיעור. מה מאפשר כזה קשר בין תלמיד לרב כדי שנגיע לאותה רמה כמו רב"ש ובעל הסולם?

זה תלוי בתלמיד, עד כמה הוא קרוב נפשית למורה ונמצא טם כך כמעט באותו רצון, כמעט באותה המחשבה כמו המורה. זה תלוי בדבקות התלמיד במורה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהרב"ש התלבש בנשמה של בעל הסולם כמו שבעל הסולם בנשמה של האר"י?

לא יודע. אתם חושבים שהדברים האלה הם כל כך רגילים, ואם היה כן, אז מה זה מביא לנו? ודאי שהוא היה משיג משהו מבעל הסולם, ודאי שהיה דבוק אליו ככל שיכל, אבל יש בזה הרבה הבחנות.

שאלה: למה יש כל כך הרבה דרכים ברוחניות? מה המטרה?

זה במשך השנים, מפני שהרצון לקבל התחלק על ידי השבירה להרבה חלקים, לכל אחד ואחד יש כביכול הרגשה מיוחדת של הכוח העליון ואיך שהוא יכול להתקרב אליו.

לכן, לגיטימי שלכל אחד ואחד שיש לו איזו נטייה לכוח עליון, יש לו גם לפי אותה נטייה כאילו שיטה איך להגיע לכוח העליון. ואז הוא חושב שזו הדרך הנכונה, האמיתית, הוא לא חושב שאולי זו דרך פרטית שלו בלבד, אם בכלל. ולכן, הוא ככה הולך ומפזר את זה.

ככה זה, אני לא יכול לדבר על זה הרבה כי אני לא רוצה להיכנס לניגוד עם דתות, אמונות למיניהן וכן הלאה, אלא אנחנו צריכים להמשיך בדרכנו וזהו. ודרכנו זה הקו האמצעי, וכל אחד שרוצה יכול להצטרף, אנחנו לא מתנגדים לאף אחד, אנחנו מרוכזים רק במה שיש לנו מהחיבור בין האנשים לבורא וזהו.

שאלה: רב, בסעיף 8, המשפט האחרון של בעל הסולם, "ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכול תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד." איך אנחנו יכולים לממש את זה בתוך העשירייה בעבודה שלנו, מה זה אומר לגבינו?

תדברו על זה קודם כל, ואז תחליטו האם אתם באמת רוצים את זה ומוכנים. תתחילו מזה.

שאלה: בעל הסולם כותב שהוא בחר לעבוד בארץ ישראל. האם בחירתו של אדם במקום מסוים לעבודה זה מוסיף או מוריד מעבודתו, או היום במצב הווירטואלי זה לא משנה איפה אדם נמצא מבחינה פיזית?

כן, זה היה אקטואלי בזמנו של בעל הסולם, כשלא היה לא אינטרנט, ואפילו לא רדיו ולא טלוויזיה ולא שום דבר, והכול היה תלוי באותה האווירה שבה אדם נמצא, באיזה כפר שהוא היה יושב. ולכן כך הוא כותב.

בזמננו כשכל העולם הוא כפר קטן אז אנחנו כבר לא יכולים להגיד שחשוב איפה אדם חי. אני מרגיש תלמידים שלי שנמצאים נגיד באמריקה הלטינית או בצפון אמריקה, באפריקה או באסיה, לא חשוב איפה, כמו שהם נמצאים לידי.

זה לא חשוב כי מה יש לפני? יש לפני מסך, ואתם כולם נמצאים במסך. לא חשוב איפה אתם נמצאים. והכול לפי קשרי הלב, עד כמה שליבנו קשורים זה לזה כך אנחנו מגלים כלי המשותף ובו אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא. ובגמר התיקון זה צריך להיות כך ממש עם כל אלו שהבורא נותן להם השתוקקות להגיע אליו. נקווה שאנחנו נגיע למצב שנכלול את כל אלו שבאמת משתוקקים לדבקות בבורא בצורה אמיתית, וכל היתר אחר כך יתחברו אלינו. אבל אנחנו תמיד נישאר קומץ יחסית קטן, כמה אלפים, עשרת אלפים, חמישים, מאה אלף, לא חשוב, אבל זה בכל זאת קומץ קטן מאוד של אנשים שנמצאים ממש מאוחדים כדי להיות במגע עם הבורא, וכל היתר יתחברו אלינו על ידי הפצה. לכן יש לנו עבודה בינינו ולבורא, ויש לנו עבודה מתוכנו לקהל הרחב, ואנחנו באמצע.

שאלה: מתוך מה ששמענו עכשיו עולה תחושה שהיכולת ללמוד זה מדע מיוחד. איך ללמוד ולבנות קשר אמיתי בין מורה לתלמיד?

אנחנו מדברים על זה, אנחנו קוראים על זה במאמרים של הרב"ש ואפילו של בעל הסולם, אז צריכים לראות משם. יש לנו חומרים במיוחד לזה?

תלמיד: כן, יש בספר "כך כתוב" פרק שלם שנקרא "ללכת בדרכם של מקובלים". אולי גם ב"אנחנו נאספנו כאן" יש לקטים שנקראים ככה. אם מקישים "ללכת בדרכם של מקובלים" ב"קבלה מדיה" אז בטוח מוצאים את זה.

צריכים להביא את זה לפני כולם בתרגום יפה ונכון.

שאלה: מה עוזר לנו לעשות בחירה נכונה, ואיך לא לאפשר לאגו ללבות אותנו ליציאה מחיבור רוחני בעשירייה, ולהיפך, לחזק את החיבור בינינו?

רק אחיזה בעשירייה. זה הכול. שום דבר לא יעזור לך, רק אחיזה בעשירייה ופניה לבורא, תפילה לבורא שיעזור לך להדבק בעשירייה. אחרי זה מה שקורה זה לא חשוב, העיקר שאתה צריך לתפוס את העשירייה כמו תינוק שתופס את האמא ורואה בה את כל מקור החיים.

שאלה: אנחנו רואים מהמאמר שמה שקדוש בעולם העליון, בשורש ובענפים הופך להיות קליפה גדולה. מה גורם לקליפה הזו להיות בענפים?

איפה שיש קדושה יש לה אחוריים, תמיד יש לה קליפה. לא יכול להיות אחד ללא האחר, כי "יתרון האור מתוך החושך", דווקא מפני שהקליפה גדולה אז בעבודה על הקליפה שאנחנו צריכים לעבור דרכה, כך אנחנו מנקים את עצמנו ומגיעים לאור.

שאלה: אבל מה גורם לזה, האוכלוסייה, האנשים או שהגאוגרפיה, המקום? כי האר"י הקדוש לא רצה בירושלים ובחר במקום אחר.

בזמן האר"י זה עוד לא היה כל כך נורא, כמה אנשים סך הכול היו אז בירושלים? אבל בזמן בעל הסולם הייתה בעיה הרבה יותר גדולה, וכן, איפה שישנה הקדושה ישנה הקליפה. ולכן אם פעם זו הייתה הקדושה בזמן בית המקדש, אז אחרי זה, כשנחרב, זאת אומרת שהקדושה התהפכה לקליפה, מאז ירושלים השבורה היא עיר שנמצאת בקליפה הרוחנית ונקווה שהיא תקום, תהיה ירושלים הבנויה.

שאלה: לא הבנתי אם המאמר הזה של "אין עוד מלבדו" הוא בעצם הבסיס לכל העבודה שלנו, לכל הדרך שלנו, ואם כן למה הוא נשמר בסוד, למה בעצם הרב"ש לא רצה להראות אותו לאף אחד מתלמידיו?

רב"ש כן פרסם אותו בין תלמידיו. הוא נתן לי לשכפל את המכתב הזה ואני שכפלתי והעברתי את זה לכל התלמידים.

שאלה: האם אפשר דרך הכתבים של בעל הסולם, של רב"ש ואפילו בשיעורים איתך להרגיש את הבורא שמלובש ואם כן אז איך לקבל את זה בצורה נכונה?

על ידי הדבקות. על ידי הדבקות, אי אפשר אחרת.

שאלה: הדבקות בעשירייה, אחד לאחר?

כן, ודאי.

שאלה: בקטע מספר 7 כתוב "והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל", מה זה אומר?

אני לא יודע, אמרתי לכם, אני לא יודע מה זה ברצון הבורא כשאדם מקבל עיבור של נשמת האר"י.

שאלה: לפני שהגיע האר"י, ובעל הסולם, מאז הזוהר לא היה משך 1400 שנה אף אדם שהיה ביכולת ובמסוגלות להבין את ספר הזוהר?

כמו האר"י? לא, ומהאר"י עד בעל הסולם גם לא, אלה נשמות מיוחדות שכך אנחנו רואים בהיסטוריה. מה הבעיה? זה ככה בכל העולם, בכל הדברים שבעולם, שיש לך חכמים בכל דור ודור כאלה כמו איינשטיין. האם יש כמו משה רבינו? מתי שהם צריכים הם מופיעים, לפי התוכנית העליונה.

שאלה: למה ארץ ישראל נמצאת תחת שליטת מלאך המוות?

ארץ ישראל נמצאת תחת הכוח שהאנשים שנמצאים בארץ ישראל או ששייכים לאותה קבוצת אברהם מבבל ועד היום, קובעים מה בשבילם נקרא "ארץ ישראל". "ארץ" זה רצון, "ישר-אל" זה רצון שמכוון לבורא. אם הרצון מכוון לבורא אז זה ארץ קדושה שמחוברת לבורא. אם הרצון לא מכוון לבורא אלא לכל מיני מילויים גשמיים, אז זה נקרא ארץ ישראל השבורה, שהקליפה שולטת בה, וזה המצב של ארץ ישראל היום.

שאלה: אז אנחנו מתכוונים לרצונות, לרצונות להשפיע ולרצונות לקבל, ואם אלה רצונות להשפיע אז הם תחת שליטת הבורא ואם זה הרצון לקבל אז הם תחת שליטת הקליפה, סטרא אחרא?

כן. צריכים לחשוב על זה יותר כדי להתרגל להבין את המצבים.

שאלה: הרב"ש כותב גם על הנחיצות שביחס זהיר לאנשים שהיו תלמידי בעל הסולם, האם זה שייך אלינו ואם כן איך אפשר להיזהר בזה, באיזו צורה?

כן, היו גם הרבה תלמידים אצל רב"ש שכל אחד מהם חשב שהוא הבין את שיטתו של בעל הסולם ושמע את זה נכון דרך הרב"ש, ואתם יכולים אותו דבר להגיד עליי, ואז אתם יכולים לשמוע כל מיני דעות וכל מיני שמועות זה על זה וזה על זה, אני לא יודע אפילו מה שאומרים. מרגע שנפטר הרב"ש, ועוד קודם דיברתי איתו על מה שיקרה, אני התנתקתי מכולם, עזבתי את כולם ומאז אני לבד, ללא שום קשר עם אף אחד מתלמידי רב"ש שהיו אז.

אני שומע לפעמים שהם מתחברים, מתרחקים, יש ביניהם כל מיני תנועות כאלה זה אל זה, אבל באמת אני לא שומע. בזמן האחרון אני שומע שכל אחד מהם לאט לאט נעלם. כאילו מתפזרים. וככה זה קורה תמיד עם תלמידי מקובלים. יש כמה כאלה שבכל זאת ממשיכים להפיץ, או את עצמם או את השיטה עצמה של בעל הסולם, כן. זה יתבהר תוך כמה דורות, אני מקווה שאנחנו כבר הדור האחרון, אבל תוך כמה דורות הכוונה היא לגלגולים, שנים. בקרוב.

שאלה: שמעתי שרק בעזרת ההתחזקות בעשירייה, הקבוצה יכולה להתחזק כשהמורה יותר לא איתם. האם כך קרה גם לבעל הסולם? אנחנו צריכים להתקדם יחד "כאיש אחד בלב אחד" בלי להיות מחוברים פיזית, כיצד נוכל לקבוע עם מי להמשיך ואיזו דרך לקחת? סיפרת שנפרדת מהקבוצה והמשכת לבד, אנחנו צריכים להבהיר את הנקודה כדי לדעת איזה כיוון לקחת כשתקרה התופעה הזאת שקורית בכל דור של תלמידי מקובלים.

אני מבין אותך. לא הייתי בתוך הקבוצות ולא הייתי מחובר אל התלמידים אפילו שהבאתי אותם לרב"ש ממקום אחר, לא הייתי מעורב בהם, הייתי כל הזמן רק עם הרב"ש. רק תבינו איך, אחרי שיעור בוקר שהיה כמו אצלנו הייתי הולך הביתה לאכול, לישון בערך שעה, אחר כך הייתי בא אליו והיינו נוסעים לפארק, לים, לכל מיני מקומות כאלה וחוזרים בצהריים. משעה 13:00 עד 16:00, לפעמים עד 17:00 הייתי עובד ומשעה 17:00 והלאה נכנסתי כבר שוב לשיעור ערב שרב"ש היה נותן, לא להרבה אנשים, היו שם רק כמה אנשים, אבל הייתי יושב, מביא לו קפה ונמצא בשיעור. אחרי זה בשעה 20:30 הלכתי הביתה, הייתי ממש גר לידו בבית סמוך. אחרי זה שוב הייתי קם בשעה 01:00 קורא בבית "שמעתי", שותה כוס קפה והולך אליו ללמוד. היו מגיעים תלמידים והיינו יושבים ולומדים.

זאת אומרת, חוץ משיעור הבוקר משעה 03:00 עד 06:00, לא נפגשתי עם התלמידים ולא הייתי מעורב בהם כי כל הזמן הייתי ליד רב"ש. נראה לי שהוא בכוונה עשה את זה כך. ולכן כשהוא נפטר נשארתי לבד ובכל אותן השעות גם בזמן הלימוד וגם בזמן הטיולים שלנו היומיומיים משעה 09:00 עד 13:00 הייתי פנוי. ואז התחלתי לסדר את הכתבים מהשולחן שלו שקיבלתי אחריו, ומהם יצאו כמה ספרים. קודם כל יצא "שמעתי", כי חשבתי שאני לא יכול להסתיר יותר מכולם את המאמרים האלה, העולם חייב לראות אותם, ואחרי זה עוד כתבי רב"ש למיניהם, וכך זה קרה. אבל לא חשבתי להיות אחרי רב"ש המנהיג של התלמידים שלו, לא, ההיפך. הייתי מוכן לעזור להם ועזרתי בכול, נתתי להם לצלם את כל הכתבים שהיו לי מכתבי רב"ש ובעל הסולם. נתתי את האוריגינלים שיראו שזה לא שלי אלא של רב"ש ובעל הסולם, והם צילמו אותם והוציאו אחר כך גם כל מיני ספרים. ואני לא מצטער על זה, אדרבא שהחומר יתפזר, והבורא כבר יסדר במשך השנים והדורות מה שצריך להיות, אם יהיה לזה זמן.

אבל לא לקחתי על עצמי שום החלטה בהפצת חכמת הקבלה, שאני מגביל, מסתיר את הכתבים האלה, חס ושלום. וכך עד היום. עד היום אין לי שום קשר עם אף אחד מתלמידי רב"ש ואני אפילו לא יודע במה הם עוסקים. אני רק שומע שהם התפזרו יותר ויותר זה מזה, כמה מהתלמידים שלנו בעבר עברו אל התלמידים האלה. בסדר, כל אחד "לומד במקום שליבו חפץ", כך צריך להיות. הקדושה אוסרת להחזיק את האדם, לשכנע אותו, חס ושלום. אתה רוצה לעזוב ללכת למישהו אחר ללמוד, בבקשה, אני לא מתנגד.

שאלה: כל סיפור החיים של בעל הסולם הוא התגברות על המצבים הקשים שהיו לו. זה התחיל בתלאות שעבר בפולין, ואחר כך בארץ ישראל. הוא ניסה לפרסם את עיתון "האומה" וסגרו לו את העיתון. ברור שהכוח שלו הוא כוח הבורא. איך לקחת דוגמה ממנו ולא להתלונן על הבעיות שיש לי, כשאתה רואה איך מקובל גדול כמוהו התגבר על כל ההפרעות החיצוניות?

אין לנו ברירה. או שאנחנו מכוונים לאמת, לתיקון הנשמה, או שאנחנו נמצאים בדרגת בהמה, או שאתה רוצה לפתח את הנשמה שלך, או שאתה חי חיי בהמה בתוך הבהמה שלך, אחד מהשניים. כל אחד מחליט לעצמו וההחלטה הזאת צריכה להיות ממש בכל רגע ורגע שהאדם חי, במי הוא עכשיו נמצא, בתוך הבהמה או בתוך האדם שבו. תענה על זה בכל רגע ורגע ואתה לא תטעה.

תלמיד: כל החיים של בעל הסולם היו מבוססים, בנויים על זה שהוא רצה להעביר את הידע שלו הלאה וכמה אפשר להביא את אור הבורא לעולם, הוא חי כדי למסור את השיטה. איך זה יכול להיות?

נכון, כי הוא לא ראה שיש עוד משהו חשוב חוץ מלמסור את שיטת התיקון לאנושות. אלא בשביל מה כל חכמת הקבלה? חכמת הקבלה זו שיטת תיקון הנשמה השבורה, שהבורא שבר אותה בכוונה ומסר לבני אדם שיגיעו מדרגת בהמה לדרגת אדם, הדומים לבורא, ויתחברו ויגיעו אליו וישיגו אותו, אז מה יש עוד לעשות, להמשיך בבהמיות שבנו? אלא כל פעם ופעם לעלות מהבהמה לאדם שבנו, לתקן את צורת האדם, הדומה לבורא. לכן אנחנו צריכים לעשות את זה, והעולם עכשיו נמצא בכל זאת בכאלו מצבים שהוא יהיה מחויב לתקן את עצמו, על זה אין בכלל שאלה.

היום אנחנו נפגשים בערב לכבוד בעל הסולם ונעשה סעודה קטנה. כל אחד יכין לעצמו צלחת עם משהו וכוס בירה או כוסית יין, זה מספיק. את הערב ינהלו החברים ולא איזה רב לייטמן שיישא נאום, היום את הכול יעשו התלמידים של בעל הסולם מכל העולם, ואלה אתם. אז תתכוונו והיום אני הצופה.

(סוף השיעור)