שיעור בוקר 15.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 421, מאמר "החרות"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 421, מאמר החרות. כותרת "חיוב השמירה על חרות היחיד". נתחיל.

חיוב השמירה על חרות היחיד

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב"מצע", להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו. כמבואר לעיל. ומכח חוק ההתפתחות השולט בכל השלשלת ההיא הדוחף אותה תמיד קדימה, כמבואר במאמר השלום. נמצא עוד, שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.

נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו.

כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע. כי הבדלות אלו ניכרות רק בזמן היותן נטיות או מושכלות בלתי בשלות, ובשום פנים לא יוכר שמץ מהם, בעת שמקבלות צורת מושכלות אמיתיות. ודבר זה יתבאר במאמרים הבאים, בכל טעמו ונמוקו.

מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע.

כי עינינו רואות איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, לא היה זה, אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים, ועל היחידים. אשר על כן התגברו עליהם והרסו אותם. אם כן ברור לכל, שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חירות היחיד, כי זולת זה, לא יהיה השלום בן קיימא. והחורבן ישתרר.

הנה גדרנו היטב את ישותו של היחיד, בתכלית הדיוק, אחרי הנכיון מכל מה שמגיע אליו מהצבור כמבואר. אולם, הועמדה השאלה סוף סוף איה הוא היחיד עצמו? כי כל האמור עד הנה בגדר היחיד, הוא מובן רק מבחינת רכושו של היחיד, שהוא המורשה שהנחילו לו אבותיו. אולם, איה הוא היחיד עצמו, דהיינו, היורש והנושא של אותו הרכוש, התובע לפנינו על שמירת רכושו? כי מכל המבואר עד כאן, עדיין לא מצאנו, את הנקודה האנוכית של האדם, שיהיה עומד לעינינו בתור יחידה עצמית, ומה לי הגורם הראשון - שהוא שלשלת ארוכה, של אלפי בני אדם בזה אחר זה, מדור דור, שקבענו עמהם דמותו של היחיד בתור יורש. ומה לי שאר שלושת הגורמים - שהם אלפי האנשים עומדים בזה אצל זה בדור אחד - - - סוף סוף נבחן כל יחיד, רק בדמות מכונה צבורית, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור לתשמישם, לחפצם. דהיינו, שנעשה סביל לשני מינים של צבור. מצד הגורם הראשון נעשה סביל לצבור גדול מדורות שעברו, שהיו נמצאים בזה אחר זה, ומצד שלושת הגורמים האחרים נעשה סביל לצבור הנמצאים עמו בדור אחד.

וזוהי אמנם שאלה כלל עולמית, ומשום זה נמצאים הרבה המתנגדים לשיטה הנ"ל הטבעית, אף על פי שמכירים היטב אמיתותה, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות או בדואליזם, או בטרנסצנדנטליות, לצייר לעצמם איזה עצם רוחני, איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, בתור נפש האדם. אשר הנפש הזאת היא המשכלת, והיא המפעלת את הגוף וכו', שהיא עצם האדם וה"אנכי" שלו.

ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו."

במאמר קצר הוא קבר את כול המאמצים של הביולוגיים, הזואולוגים, הרופאים, לא חושב מי, שיכולים למצוא את מקור החיים.

שאלה: השקיעו מיליוני דולרים כדי לנסות להבקיע את האטום, ולמצוא את מה שנקרא החומר האלוהי שמחבר כביכול בין הגשמי לרוחני. ובאמת כך בעל הסולם קבר את כל הדבר הזה.

אני רוצה לשאול לגבי חירות היחיד. הוא כותב שמוכרחים לשמור על חרות היחיד, וזו ממש בעיה שאומה מסוימת תחרב או תושמד, אבל אנחנו רואים שבמהלך ההיסטוריה נעלמו אומות מסוימות. האם זה פוגע, זה משהו שחסר לנו כדי להשלים את התיקון?

אני לא יודע, אבל כנראה, כך אני חושב, שזה נמצא בתהליך של התפתחות העולם. גם האומה שלנו עברה שינויים ממה שהייתה, כמו שהוא כותב, מכל פאר שהיה לנו, ואיפה אנחנו היום? כלומר יש כאן שאלה, אבל פתרון, תשובה, אני לא חושב שאנחנו יכולים עכשיו לפתוח.

תלמיד: מבחינת זו שהאדם הוא עולם קטן. מה זה אומר שיש תכונות יחידיות באדם שאפשר להשמיד אותן, לא להשמיד אותן, איך זה קורה בתוך האדם? זה אחד מהדברים שכותב המקובל שלא מובן איך זה דווקא בפנימיות.

בפנימיות, על ידי חינוך, על ידי השפעה על האדם מהסביבה, אנחנו יכולים לגדל בו תכונות מסוימות, וההיפך, להשמיד בו תכונות מסוימות, וכך הוא משתנה.

שאלה: מתוך מה שכותב פה בעל הסולם מתעוררת השאלה מה התשובה. הוא כותב שיש בקיע רחב ועמוק בין העצם הרוחני לאטום הגשמי. הוא למעשה שולל את זה שהאטום הגשמי מופעל על ידי עצם רוחני, כלומר זה לא מה שחשבו, "איך אפשר לעצם רוחני שיהיה לו איזה מגע כלשהו עם אטומים הגשמיים בגוף שיוכל לגרום להם איזה תנועה". הוא כותב מה לא, לכן השאלה היא, מה כן?

יש לפנינו עוד מה לקרוא.

תלמיד: הוא כותב שהאדם הוא סביל לשני סוגי ציבור. הראשון, כל שלשלת הדורות שהוא יצא ממנה, והשני הוא הדור שלו, והוא בעצם תוצר גם של זה וגם של זה. והוא מראה פה שאין שום בחירה.

נכון.

שאלה: אבל בקטעים הקודמים הוא כתב שיש בחירה, שאדם בוחר את הסביבה, ונתן דוגמה של רבי יוסי בן קסמא. אז האם יש בחירה או אין בחירה?

נראה. אני בינתיים רק רואה שהוא לא סיים את כול ההסבר.

תלמיד: הוא רק הוביל אותנו לזה שאנחנו במצב סביל לכל הגורמים.

כן.

שאלה: הוא כותב "הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא", אם פוגע בחרות היחיד או משחית איזו נטייה שלו. איך משהו בכלל נעלם מהעולם, ולמה הוא לא יחזור?

כי אתה משפיע עליו כך שהוא לא רוצה יותר להיות קשור לחלק מהרצונות, מהכוונות, מהמחשבות, להיות קשור לאיזה תהליך, ואז זה נעלם מהעולם כביכול.

תלמיד: למה העולם מפסיד השכלה נשגבה ונפלאה? אז זה ייצא ממישהו אחר.

אני לא יודע אם זה ייצא או לא, אבל הוא כותב שלא.

תלמיד: מה האנושות מפסידה בכך שהיא פוגעת בחרות יחיד?

בזה היא הורגת אותו, הורסת אותו, מוחקת אותו.

תלמיד: את הפרט.

הפרט הזה יכול להיות שיביא לך התפתחות מיוחדת.

תלמיד: מה זה אומר להשחית נטייה של יחיד, במה למשל?

זה כאשר אתה מגיע ליחיד ועושה עליו פעולות כאלה שבכך הוא מנטרל את מה שהיה לו קודם בדעות, בהשגות, בידיעות, לזה אתה גורם.

תלמיד: גם היום כולנו מושפעים מכלי תקשורת, מהנהגה, מהמון דברים שגם לא מפתחים אותנו נכון.

אבל זה נמצא בידי הבורא, זה לא היחיד, היחיד הרבה יותר מסוכן.

שאלה: במקום אחר הוא כותב על מתקני עולם, שאם היו רק נותנים להם, אז הם היו כבר מיישרים את כולנו לפס שמתאים להם, אבל הבורא לא נותן להם, ולכן מתקני עולם ייתמו מהעולם. האם הבורא נותן חופש לשלוט לאותם מתקני עולם או לכל הדעות שמשתנות כל הזמן או שלא? האם יש לבני אדם אפשרות להרוס דברים בכלל?

כן. לדוגמה היטלר ועוד כאלה.

תלמיד: אז למה הוא כותב שהבורא לא נותן למתקני עולם לעשות את מה שהם רוצים?

כן, אבל הם בכל זאת עושים משהו, אבל הבורא לא נותן להם לגמור, עוצר אותם.

שאלה: גם פה רואים שבאים אנשים מאוד מאוד שונים, אבל האור מיישר את כולנו ועושה איזה משהו אחיד, כאילו כל השינויים החיצוניים נעלמים. מה זה אומר לשמור על חרות היחיד או על הנטיות השונות?

אני לא חושב שמדובר על אנשים קטנים כמונו, כי לאף אחד מאיתנו אין דעות משלו ויכול לפתח אותן עד שהן יהיו ברומו של עולם. אני לא חושב שמדובר על אנשים כמונו, אין כאן יחידים כאלה שיכולים לעלות למעלה מכל האנושות ולקבוע לאנושות את דרך התפתחותה.

תלמיד: על איזה דעות הוא כותב שחשוב לשמור ושיש שם פוטנציאל להשכלה מיוחדת?

שיש כאלו, היו כאלו. אבל בזמננו על מי אתה יכול להגיד? אני לא יודע. היו בעל הסולם, הרב קוק. אבל היום אני לא רואה מישהו שאפשר ללכת אחריו, ללמוד ממנו משהו, אין כזה דבר.

תלמיד: הבנתי שחרות היחיד הכוונה לשמור על כל אחד בעולם, ואילו אתה אומר שחרות היחיד הכוונה למקובלים, לאלו שהבורא בחר להוביל.

בעצם זה לכולם, אתה צודק. אבל אנחנו לא מסוגלים היום, האם אתה רואה שהאנושות יכולה לכבד מישהו וללכת אחריו?

תלמיד: אבל אם בחרות היחיד מדובר על אותם אנשים מיוחדים שהבורא שולח להוביל את האנושות, כמו בעל הסולם, אז הבורא דואג להם, אין מה לחשוש שמישהו יוכל לכופף אותם, לשנות אותם, לחסום אותם.

נחייה ונראה, יש לנו עוד מה ללמוד.

הרצון לקבל - יש מאין

"וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א') אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ.

מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה. ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל".

(סוף השיעור)