סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "בוחרים באיחוד מעל כל ההבדלים", שיעור 4
12 פבר׳ 2019
לכל השיעורים בסדרה: בוחרים באיחוד מעל כל ההבדלים 2019
שיעור בוקר 12.02.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
שיעור בנושא: "אקטואליה ישראלית"
קריין: הנושא "בוחרים באיחוד מעל כל ההבדלים", קטע מספר 8 מתוך מאמר "החרות" של בעל הסולם.
"השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה... ואם תתבטל המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתייבש מקור הדעת מהעולם."
(בעל הסולם. מאמר "החרות")
זה כביכול לפי אותו החוק, אותה הגישה ש"על כל פשעים תכסה אהבה"1. אנחנו את הפשעים משאירים כמו שהם, ואנחנו רוצים לקבוע קשר מעל הפשעים, שכל הרצונות כמו שהם היו אצלנו והיו מתגלים, שהם יתגלו יותר ויותר אפילו אכזריים ביותר, העיקר שמעל זה נדע איך לקבוע שזה "אין עוד מלבדו"2 ו"טוב ומיטיב". ואנחנו מתעלים מעל כל הפירוד הזה שמגיע לנו על ידי המחשבות והרצונות הזרים שגורמים לנו פירוד עם הבורא, ועל פני זה קובעים איחוד עם הבורא. זאת אומרת, הופכים את החושך לאור, הופכים את הניתוק לקשר. וזו בעצם העבודה שלנו. כל עוד לא מתגלה שום כוח או גורם או מצב שלילי כלשהו, אין לנו עבודה, אנחנו ממש מתבטלים.
לכן אנחנו צריכים להתארגן בקבוצה. למה? כי בעצם גילוי אותם הכלים השבורים הוא היחסים בינינו. ולכן אם אדם הוא לבד איך הוא יגלה כלי שבור? הוא יגלה שהוא בעצמו כזה אגואיסט, אישי אינדיבידואלי שלא כל כך רוצה להיות מחובר עם אחרים. אז מה? אין לו בפועל, בצורה פרקטית פשוטה איפה לגלות איפה הוא שבור.
ולכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להתחבר, להשתדל להתחבר, ולא נורא אם אנחנו מגלים בנטייה לחיבור חוסר חיבור, ובמקום אהבה וחיבור מגלים שנאה וריחוק. זה יפה מאוד, כי מתגלה בנו מצב של עבודה, ואנחנו לא צריכים להגיע למצב שאנחנו מחברים את עצמנו לפי איך שמתגלה הפירוד בינינו, אלא מעליו.
זאת אומרת, אנחנו פונים לבורא שהוא יחבר אותנו. ואנחנו פונים לבורא כי בו אנחנו רוצים להיות מחוברים ולא באותו מקום שבו הוא מגלה כאילו ניתוק בינינו. כאילו שיש כאן שני חלקים שהיה חוט קשר ביניהם והחוט נקרע. נקרע, בסדר, הבורא מגלה שהוא נקרע. בשביל מה הוא מגלה שהוא נקרע? כדי שנעמיד את הקשר פי תר"ך פעמים יותר עוצמתי. נחליף את המחשב שלנו ונשדרג אותו לפי תר"ך פעמים יותר עוצמתי. ואז לא החוטים האלו כמו שהיו פעם במחשבים, אלא חוטים עבים כאלו שממש נותנים לנו קשר גדול, עצום, סיבים אופטיים במקום חוטי החשמל האלה שהיו מנחושת. זה מה שאנחנו צריכים.
לכן אנשים שמגלים שאנחנו במקום זה נעשים אדישים, נפרדים, הפוכים זה מזה, הם צריכים להבין שזו הזמנה לחיבור, וחובה שזה יקרה. אנחנו לא כמו חברה אנושית שהולכת להתחבר. בחברה אנושית זה גם לא קורה, כי כול הזרימה היום היא רק לחיבור של כולם, של כל באי עולם למערכת רוחנית. לכן אף אחד בעולם שלנו לא יצליח בחיבור.
אבל אנחנו צריכים להבין שחיבור הוא יכול להיות, אבל לא באותן הדרכים, לא באותם החוטים, אלא למעלה מהם בסיב אופטי במקום חוטי הנחושת הרגילים. וזה מאוד חשוב. לכן אנחנו צריכים להיות שמחים בזה שמתגלים הפשעים, "ועל כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, שהחוטים האלה הם כבר חוטים אחרים, הם עומדים בתכונה אחרת, בתוכנה אחרת.
קריין: קטע מספר 9 מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.
"נדרשתי ליתן פתרון, לפי השקפתי, על הבעיה הכאובה, בדבר איחוד כל המפלגות והזרמים על רקע אחד. והנני להודות מיד, שלשאלה הזו באותו הדרך שנשאלה, אין לי פתרון. גם לא יהיה לה פתרון לעולם. כי על מדוכה זו כבר ישבו חכמי אומות העולם בכל הדורות והזמנים, ועוד לא מצאו פתרון טבעי, שיהיה מקובל על כל הזרמים שבתוכם. והרבה סבלו ועוד עתידים לסבול, מטרם שימצאו את שביל הזהב, שלא יהיה בסתירה להזרמים שבתוכם. והקושי שבדבר הוא, שאין האידיאות שבאדם מסוגלים כלל לוותר במשהו על המגמה שלהם. כי מדת הויתור אפשרי באדם מבחינות החומריות שלו, עד כמה שזהו הכרחי לקיום גופו. לא כן באידיאליות, כי מטבע של בעל האידיאה, שכל אשר לאדם ייתן בעד נצחון האידיאה שלו. ואם הוא מוכרח לוותר במשהו על האידיאל שלו, אין זה אצלו ויתור גמור, אלא עומד על המשמר ומצפה על שעת הכושר, שיוכל לחזור ולגבות את שלו. לכן אין בטחון בפשרות מעין אלו."
(בעל הסולם. עיתון "האומה")
מה הוא רוצה להגיד לנו במילים אחרות? אמנם אתם מבינים מה שהוא כתב, אבל בכל זאת אני אתן סיכום.
אי אפשר להגיע למצב שבני האדם, המפלגות, הזרמים, המדינות, הממשלות, יוכלו להגיע לאיזושהי הסכמה שהיא תהייה ברת קיימא, שהיא תחזיק ותתחזק ותהיה יותר ויותר גדולה, עוצמתית ומתפשטת בכל העולם. אי אפשר, במישור הגשמי זה לא ניתן. כי במישור הגשמי כל אחד נשאר באגו שלו. ואם מסכים לעת עתה להיות מחובר עם מישהו, אז ברגע הבא בכל זאת האגו כל הזמן משתנה, והוא מרגיש שהוא יכול להגיע למצב שהוא יכול לעלות על השני, וכך זה קורה לו.
לכן אין לנו ברירה אם אנחנו רוצים להגיע לשלום העולם, ובזמננו זה הכרחי מפני שאנחנו מבינים לאן העולם מתקדם. הוא מתקדם לגמר התיקון, ובגמר התיקון הכוח העליון מתחיל לקרב את החלקים בלי להתחשב כביכול בזה שהם מנוגדים, שכולם אגואיסטים והאגו של כל אחד ואחד הוא מנוגד לשני. ולכן אם אנחנו לא עובדים על הקשרים ביניהם מעל כל ההבדלים, אנחנו אף פעם לא נגיע לשלמות ולשלום ואפילו לאיזו פשרה או הסכמה. אלא כל פעם אפילו שנגיע למשהו, זה יהיה לרגע קט בלבד, ברגע הבא אנחנו נגלה עד כמה אנחנו לא בזה ונהיה עוד יותר מנוגדים זה לזה. אפילו אותו כוח החיבור השקרי שהשגנו לפני רגע, עכשיו הוא הופך להיות נגדנו.
לכן הוא אומר "נדרשתי ליתן פתרון, לפי השקפתי, על הבעיה", שכולנו נמצאים כמפלגות, כחלקים, כחברות, כמדינות, כדתות, כל מה שיכול להיות, הכול מנוגד זה לזה. כולם כולם כולם. גם בתוך משפחות, גם בתוך מדינה, בתוך בית, שכנים, לא חשוב איפה, בכל מקום אדם מרגיש את עצמו שהוא מנוגד לאחרים וממש צריך להיות כל הזמן כך כביכול בתוך השריון. ואין שום אפשרות להגיע לפשרה כי האגו גדל כל פעם, כל רגע ורגע, ואין שום אפשרות להגיע לאיזה הסכם, כי אני צריך אז להכניע את עצמי והוא צריך להכניע את עצמו, ושנינו יכולים להכניע את עצמנו שנסכים לאיזה דבר המשותף. זה לא קורה.
אנחנו לומדים את זה ממערכת הכלי השבור. לא יכול להיות שכל חלק וחלק בכלי השבור יכול להיות מקושר עם הכלי השבור השני. זה לא ייתכן. פשוט מאד אם אנחנו רואים את הנשמה השבורה, אין דבר כזה שיכול לחבר ביניהם. אלא אם אנחנו מורידים אותם מדרגות האגו שלהם, כמו עכשיו, שהאגו שלהם יעבוד ברמה כמו שהיה לפני מאות שנים או אפילו אלפי שנים, אז ודאי שכן. אז היינו חמולה, היינו חיים באיזו מערה, לכולם היה הכול משותף, אין שום דבר שאחד חושב שמגיע לו יותר או כך או כך, לא היו כאלו מחשבות כי לא היו כאלו רצונות.
היום זה בלתי אפשרי, אנחנו רואים עד כמה שיותר ויותר מהר אנשים, עמים, אומות מתעוררים, כאלה שבכלל היו עד לפני כמה עשרות שנים בשקט במקום שלהם וזהו. והיום אנחנו רואים שהעולם זקוק לתיקון, והתיקון שלו הוא בחיבור לפי המערכת העליונה, כי אנחנו כולנו חייבים להיות מחוברים, לפי הטבע הגשמי, ואנחנו לומדים ממנו שכל החלקים שלו חייבים להיות מחוברים במערכת האינטגראלית גלובלית. ולחיבור ביניהם הם לא יכולים למצוא שום מפתח ותוכנה ושיטה בעולם הזה, כי בעולם הזה, זאת אומרת מה שאנחנו יכולים להמציא, זה לא יעבוד. אנחנו ראינו. ואנחנו רואים מיום ליום עד כמה שהפלגים בכל עם ועם נעשים יותר ויותר מנוגדים והמפלגות, עד כמה שהן יותר ויותר מרגישות את עצמן ממש כנפרדות זו מזו וכך כל אחד ואחד.
זאת אומרת אנחנו מגיעים למצב ששיטת החיבור הופכת להיות מאוד מבוקשת, מאוד נחוצה, מאוד מוזמנת ממש כביכול, רק לא מבינים אותה, לא מרגישים אותה, אבל אין ברירה לאנושות אלא ללמוד שישנה שיטה יחידה שמדברת על החיבור והיא מותאמת לטבע ולכוח עליון ולבורא שהוא שווה ושייך לכל הדתות והאמונות למיניהן ורק בצורה כזאת האנושות יכולה להתקדם ולהתקרב אליו.
לכן כמו שאומר בעל הסולם "נדרשתי לתת פתרון", אנחנו חייבים לתת פתרון לכל האנושות, זאת אומרת להסביר לה קודם כל שחיבור זה הכרחי. ואין שיטת חיבור בעולם הזה ולא תהיה, אלא הכול רק יגרום לנו לגילוי ניתוק יתר ושיטת החיבור יכולה להיות רק דבר אחד, כמו שחכמת הקבלה מסבירה לנו שזה על ידי המימוש שלנו בעשיריות, ש"על כל פשעים תכסה אהבה" על ידי כוח עליון שאנחנו מעוררים אותו. לא מהשמיים הוא, אלא בארץ. איפה הוא נמצא? ברצון שלנו, "בארץ" זה ברצון שלנו. ואם אנחנו משתדלים להתחבר בינינו לפי שיטת בעל הסולם ורב"ש, וזו בעצם שיטה של כל חכמת הקבלה, אז אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב.
זה לא שאנחנו יכולים בעצמנו להמציא איזה כוח חיבור, אלא רק בהתכללות הנכונה שלנו זה מזה, לימודית, ללא שום הצטיינות קודמת, שאנחנו רוצים להתחבר. למה? אין ברירה, אחרת אנחנו מגיעים לסכנת השמדה, כולנו, כל העולם. רואים שזה יכול להיות ולא סתם שזה איזה דברים מפחידים מהוליווד או ממשהו.
ולכן את זה צריכים להסביר לעצמנו וגם לכולם, ששיטת החיבור נמצאת בחיבור בינינו, בתוך העשיריות אנחנו יכולים לייצב מצב שמתגלה משם מעמקי הטבע, כוח אחד שהוא יסוד של הטבע, שהוא ייצב את הטבע, והוא גם ייצב אותנו וכך אנחנו נתקדם לתיקון. וכל התיקון הוא להיות בחיבור כמו שכתוב בתורה "וגר זאב עם כבש" וכולי.
תלמיד: שאלה מעשית, נניח שיש כבר קבוצה שהיא הבינה את הצורך בחיבור והם כביכול אפילו מסודרים בסוג של עשירייה אולי, לא יודע אם לקרוא לזה כבר עשירייה אבל הנקודה שהם מבינים את הצורך בחיבור תיאורטית. במה יחייב כל יחיד ויחיד כדי לעשות את הצעד לקראת האחר כשאומנם בשכל הוא מבין שחיבור הוא טוב והכרחי אבל בעצם הרצון שלו מתנגד לזה וכל פעם ממציא לו תירוצים.
כן, אבל כאן זה החשבון, או שאנחנו הולכים לאבדון או שאנחנו משתדלים איכשהו בקבוצות פה ושם לנסות את המימוש הזה. בואו אנחנו נראה האם זה עובד או לא עובד, בחברות קטנות, עם אלו שמסכימים לזה. בואו אנחנו נממש את זה. זו כל המציאות, כל העולם חייב להיות בזה. למה אני אומר? אם כל העולם לא היה סובל מחוסר חיבור, כי יש בעולם הכול חוץ מהחלוקה הנכונה היפה, וחוץ מהיחס היפה של כולם, לא חסר כלום, אז אנחנו לא היינו צריכים להוסיף לעולם שום דבר חוץ מהקשר היפה בין בני אדם, אז העולם היה גן עדן.
יש לך שיטה שמקרבת את העולם להתפרצות כזאת יפה במקום התפרצות לא יפה? אין ברירה, לכן כל העניין הוא שאנחנו צריכים לפזר את הידיעה הזאת בכל העולם. אם זה היה תלוי רק בנו, כי אנחנו נקראים ישר א-ל, ומאיתנו זה יתפזר בכל העולם בצורה תת קרקעית כמו שאנחנו אומרים, שהם ירגישו את זה דרך האוויר כמו שאנחנו עושים את זה, זה משהו אחד, אבל העניין הוא שגם הם בעצמם צריכים להיות מוכנים לזה. ולכן אנחנו צריכים להגיע להסברה הנכונה.
תלמיד: אז ההסברה צריכה להיות תמיד על האין ברירה של הקצה, כלומר אבדון?
לפי מה שהם מרגישים. איפה שהם מרגישים צרות אנחנו יכולים להגיע אליהם ולהסביר על פני הצרות האלה שאפשר להגיע למצב ההפוך.
תלמיד: אם הצרות הן עדיין לא ברמה של אבדון, איך אני מגדיל אותן?
אל תחכה למצב של אבדון, אתה צריך להתייחס אליהם באהבה. לילדים שלך אתה לא תחכה עד שחס ושלום הוא ישבור את היד ואז הוא יבין שאבא צדק. אתה רוצה שהוא ילמד בצורה כזאת או שהוא ילמד מראש שלא כדאי לו לעשות את זה ככה?
תלמיד: זה בדיוק מה שאני מנסה להבין. איך לפני שהם שוברים את היד ומרגישים את המצב הקיצון אני בכל זאת משכנע אותם באמת לעשות צעד רצוני?
תשתדל.
תלמיד: אני משתדל ואני רואה שהם באים והם אומרים לי "המצב לא כל כך נורא".
זה כמו עם הבן שלך, הוא גם אומר "אבל אני רוצה לעשות ככה וככה". אתה אומר לו "זה הפוך, זה מקולקל, זה אסור, זה מסוכן". ומה אתה? נפטר מזה? אתה אומר "טוב, שישבור את היד אחר כך נדבר עימו". כן?
תלמיד: לא, ברור שלא.
אז מה אתה רוצה? אותו דבר אתה צריך לעשות כאן.
תלמיד: על מה צריכה לדפוק אותה השתדלות? זה מה שאני מנסה להבין.
בכל הכוח בכל זאת להשתדל להעביר להם את שיטת התיקון, שאז על ידי כל המאמצים שלך אתה בעצמך לומד איך להגיע אליהם, איך להגיש להם את זה, שישמעו, שירצו, שיבינו. במאמצים שלך אתה משתפר בהסברה, משתפר בהפצה. לכן אני אומר שיהיה עיתון כל חודש, בחלוקה אנחנו נבין את הקהל. אתה נכלל עם הקהל כשאתה נותן לו עיתון, אתה מוסר לו משהו. העניין הוא לא העיתון, הוא נכנס איתך במגע. ככה עובדים, מה לעשות. זה תיקון של המציאות, אתה עוד לא מבין איפה אנחנו פועלים. אנחנו פועלים בזה בכל העולמות, כי אנחנו התחתונים כאן, אנחנו מדליקים את הדרך של השביל הזה מכאן ועד אין סוף. צריכים לעשות את זה, אתה לא יכול להרפות ידיים.
הילד שלך, תסלח לי, בעוד כמה זמן אתה לא תרגיש שיש לך ילד. ואם תחליף את הגופים אתה בכלל לא תבין, כמו שעכשיו אתה לא דואג לילדים אחרים, למרות שהם הילדים שלך אפילו במידה יותר גדולה מהילד שלך. עד כמה שהאדם הזר, הילד הזר נמצא רחוק ממך בגלל האגו שלך, בצורה המתוקנת הוא יהיה קרוב אלייך יותר מהילד הפיזי שלך. אסור לנו להרפות ידיים, מה לעשות.
אתה רואה, עוד פעם מדברים, עוד פעם מדברים, קצת ועוד קצת, זה נכנס. בכנס גם, אומנם אנחנו מתקשרים בינינו ורוצים להיות כולנו כולנו במתחם אחד, ברצון אחד, אנחנו בכל זאת צריכים לקחת בחשבון שהעולם, למרות שהוא לא רואה ולא יודע, אבל הוא מחכה לשיטת התיקון, הוא מצפה לשיטת התיקון, שמשהו יתגלה ויהיה טוב.
בינתיים בכל יום אנחנו רואים עד כמה שזה רע, ולא יעזור לנו לסגור עיניים, לא יעזור. הפוליטיקאים רוצים שאנחנו נסגור עיניים. לפעמים מגיעים אלי פוליטיקאים ומדברים איתי, אנשים לא פשוטים, שגרירים, מנכ"לים למיניהם, והם מדברים כאילו הכול בסדר גמור, מה אתה רוצה? אני מבין אותו, העבודה שלו היא לעשות תיקונים. אם הוא אומר שהכול בסדר אז לא צריכים לעשות תיקונים, אז אתה צריך להיות מרוצה מהעבודה שלו. אם אתה מגלה שהכול רע, אתה מגלה שהוא נמצא לא במקום שלו, כי למה המצב הזה רע אם כאילו הוא אחראי על זה? וככה הם עובדים. העיקר להרגיע, להשתיק והכול. זה שזה יתפוצץ, שיתפוצץ בקדנציה של מישהו אחר, לא במצב שלי. זהו, ככה פועלים.
שאלה: מה שאמרת עכשיו לגבי הקשרים הפנימיים, איך אנחנו מחוברים פנימית?
זאת אומרת, איך אנחנו יכולים לייצב זה מול זה את הקשר הפנימי שלנו עם הקשר החיצון שאליו אנחנו רוצים להגיע עם הקהלים החיצוניים.
אם לא יהיה לנו קשר פנימי, לא נוכל להסביר שום דבר. עד כמה שאנחנו בינינו מתחברים ומבררים ומתחככים, גם בשכל זה כך, אנחנו בזה מתחילים להבין יותר את השיטה, איך שזה פועל, איך שזה מגיע ליישום וכן הלאה.
ולכן העבודה מתחילה מאיתנו מבפנים, בתוך האדם, אחר כך בתוך העשירייה, אחר כך בין העשיריות בכל הכלי העולמי, אחר עם כל מה שיש לנו עם כל העולם. מבפנים החוצה החוצה החוצה בצורה הדרגתית.
לכן לא למהר לצאת ולהתחיל לפזר כל מיני דברים. אנחנו בזה יכולים לגרום רק נזק לעצמנו ולהם. אבל מתוך הקשר בינינו אנחנו גם נבין עד כמה אנחנו יכולים להשפיע לקהל החיצון, באיזו צורה אנחנו יכולים לגשת אליהם. באיזו מידה אנחנו יכולים לדבר איתם. אנחנו לא צריכים לדבר על הבורא, אלא על המציאות הגלובלית. אנחנו לא צריכים לדבר על כוח אחד, יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, אנחנו מדברים על הטבע וכן הלאה. וכך עד שאנחנו מסדרים את כל הדברים האלה ובונים הסברה יפה, נכונה, שכנגדה אין מה להגיד.
רק דבר אחד הם יכולים להגיד ואני שמעתי את זה הרבה פעמים, "אני מסכים איתך במאה אחוז, אני רק לא רואה איך אפשרי לממש זאת". ובזה הם צודקים. אני דיברתי באירופה עם נציג אחד מהאיחוד האירופאי, דיברתי עם הרבה דיפלומטים והם אמרו, "אתה צודק, רק איך לממש את זה? אנחנו איתך, בבקשה, איך לממש".
וכאן אנחנו צריכים לא רק להסביר להם, הסברים הם לא כל כך מקבלים, הם רוצים מימוש, דוגמה. אנחנו צריכים להראות להם דוגמה איך שזה קורה אצלנו. שיכולה להיות קבוצת אנשים שהם שונים מאוד, זרים זה לזה, בכל מיני שפות, אמונות, דתות, מכל מיני העמים, לא חשוב מי ומה, שמתחילים להתחבר תחת מטריית האהבה, החיבור, כמו שעשה אברהם לפני כמעט 4000 שנה.
זה מה שאנחנו צריכים להראות להם. ולכן זה שאנחנו עכשיו מתאספים ועושים כנס במדבר ואחר כך את הכנס הגדול, אנחנו צריכים כאן ובכל העולם להשתדל כמה שיותר להיות מחוברים. לתת לאור העליון לעבוד בנו.
ובצורה כזאת שזה יחבר אותנו, נוכל להראות לכולם, לכל האנושות דוגמה. ואפילו לא דוגמה פיסית, שגם זה חשוב, אלא אם אנחנו נהיה מחוברים, והאור העליון יקשור בינינו, אז הוא ייכנס לכל העמים, הוא ייכנס לכל האנושות. הם יתחילו להרגיש בעצמם שישנה שיטת התיקון, שהיא ישנה ב"בני ברוך". כל אחד יצביע על "בני ברוך" המקומי בכל מדינה ומדינה שנמצא, יחפשו אותנו באינטרנט, יחפשו את השיטה ויממשו אותה. זה מאוד חשוב שנגיע לחיבור בינינו למעלה מכל ההבדלים.
שאלה: יש לנו איזה חיבור שאנחנו מנסים להגיע אליו, אבל אנחנו מגיעים עד גבול מסוים, בעשירייה, בין הקבוצות. אני מכיר את השפה שלהם אבל משהו מפריע להתיישב איתם.
השיטה היא אותה שיטה. אם אתה מתחבר לשיטה, ולא מסתכל על הפסיכולוגיה, על כל מיני הבדלים ארציים שיש לכם בעולם הזה, אין שום בעיה שתהיה מחובר עם כולם. בבורא אנחנו מתחברים. אנחנו לא מתחברים בינינו, אלא דרך הבורא בלבד. הוא הקשר היחידי שמקשר את כולם, שמחבר את כולם.
לכן מה אכפת לי ישראלים או אנגלים או אמריקאים או טורקים או לא יודע מי, תראה מה שיש כאן על המסכים, לא אכפת לי כלום. גם לא אכפת לי אם הם עוינים כלפי העם שלי, אנחנו דווקא מתחברים למעלה מזה. נניח יש לך רוסים ואוקראינים שיש ביניהם עכשיו סכסוך. אני רואה אצלי במסך אחד את קייב, מוסקבה, סנט פטרבורג, ניו יורק, ארבע קבוצות שהן כולן מנוגדות זו לזו, כולם במסך אחד. גם אצלי במסך האחד שלי הם כאחד.
תלמיד: אז כשמגיעים לאיזה גבול, איפה המקום הבא למאמץ? בתוכי, בחברים, לבקש מהבורא?
המאמץ צריך להיות כלפי הבורא שיחבר בינינו, אני לא רוצה שום דבר חוץ מזה. אני רוצה לחייב אותו שיחבר בינינו. עשה קלקול, שיתקן. צריכה להיות דרישה לחייב אותו.
תלמיד: איך בצורה יותר מדויקת לדרוש?
תדרוש. בדיוק לפי המילה הזאת, תדרוש. הוא אוהב שלוחצים עליו, כי בזה אתה מודה שהוא האחראי, שהוא אחד, שהוא עושה הכול, שהוא אשם בכול. יופי, כן, אז תפנה עם כל העוצמה.
קריין: קטע מספר 10 מתוך "אמנות האהבה" של אריך פרום.
"האדם בכל הדורות והתרבויות ניצב לפני פתרון שאלה אחת ויחידה: איך להתגבר על נפרדות, איך להגיע לאיחוד, איך לחרוג מחייו כפרט ולמצוא עצמו במצב של אחדות."
(אריך פרום. אמנות האהבה)
זה אריך פרום, הוא פילוסוף ידוע?
תלמיד: פסיכולוג.
יותר פילוסוף, נניח פסיכולוג. גם זה וגם זה עדיין מעורפל, אבל הוא אמר נכון. הוא אומר כך, "האדם בכל הדורות והתרבויות ניצב לפני פתרון שאלה אחת ויחידה: איך להתגבר על נפרדות, איך להגיע לאיחוד, איך לחרוג מחייו כפרט ולמצוא עצמו במצב של אחדות."
רק אין לאריך פרום פתרון, אבל כשאנחנו מגיעים עם כל המילים האלה, כולם מבינים שזה טוב, רק שואלים, מה אתה מסביר לנו את זה? זה ברור לנו, אנחנו אומרים את זה בעצמנו לילדים, למה אתם לא מתחברים, למה אתם לא חברים, למה אתם מתקוטטים.
אבל אנחנו אומרים את זה לילדים, קצת להרגיע את הרוחות. ומי אומר לנו? אני לא ראיתי ברדיו כאלה דברים, שאומרים ברדיו מהבוקר, "חברים יקרים, עכשיו כולנו מתעוררים ליום יפה, בואו נחייך זה לזה". מישהו יסבול את הערוץ הזה?
תלמיד: היה כזה סרט, "המופע של טרומן", מין עולם כזה.
סרט מצויר?
תלמיד: לא, סרט אמיתי שהוא כמו תכנית כזו שבה הגיבור נולד למין עולם כזה שהוא היחיד שלא מודע לכך שכל האחרים הם שחקנים, והכול יפה, השמש זורחת, יש במאי שמוריד ומעלה את השמש. עד שבסוף הוא מגלה את זה ונמאס לו והוא נלחם כדי לברוח.
ברור. יכול להיות שיש שם קטעים אמיתיים ויפים.
שאלה: לא הבנתי מה שאמרת קודם, במה אנחנו צריכים להיות דוגמה לעולם?
אנחנו צריכים להיות דוגמה במה שאנחנו ממליצים לעולם. אם אתה אומר שיש לך את שיטת התיקון, אז תראה לי שיש לך. איפה? אני צריך לראות איפה זה ישנו. לקחתָ איזו קבוצה, לקחתָ איזו חלקת אדמה, בניתָ שם משהו, משהו שעובד, משהו שאתה הולך אחר כך להציע לכל האנושות, איך? אתה בטוח שזה טוב, אולי זה יתהפך אחר כך לרע כמו כל הדברים היפים?
תלמיד: אין לי ספק שצריכה להיות דוגמה. אבל תמיד שמעתי ממך שאנחנו לא הדוגמה הישירה לאנושות.
בכל זאת אם איכשהו נהיה מקושרים בינינו יותר בקשרי חיבור ואהבה, אנחנו נוכל. לא להראות את זה ממש, כי אנחנו לא כמו האנושות, כי יש בנו רצון לקבל הרבה יותר אכזרי ועמוק, אנחנו מתקשרים בדרגה הרבה יותר גדולה ממה שהעולם צריך להתקשר. אנחנו מחוברים עם הבורא ועובדים עימו בשותפות, בערבות ובברית, זה לא כמו שהעולם צריך להיות, אבל בכל זאת במשהו אנחנו יכולים להראות את התוצאה.
תלמיד: אם כך במה נראה דוגמה? כי אין קשר, הם רוצים חיבור ברמה הגשמית?
אני שואל אותך פשוט, בעוד שבוע ימים אנחנו מגיעים ל"כנס קבלה", בכנס הזה יהיו 50% אנשים שנמצאים ב"בני ברוך", ו-50% חיצוניים, מוזמנים. איך אתה תראה להם שאנחנו בעד חיבור, שהשיטה שלנו עובדת, שהיא מחברת בין כולם ושהם יצאו כבר כשליחים שלך לכל העם, או לכל העולם.
תלמיד: זו דוגמה לערב אחד, זו לא דוגמה לחיים. זה ערב אחד של חוויה, אחר כך יש חיים לחיות.
זאת אומרת, אתה לא רוצה שזה יישאר בהם, שזה יעבוד בהם.
תלמיד: אני רוצה שזה יישאר.
בשביל מה אתה מזמין אותם?
תלמיד: בשביל לחוות, חד פעמי, לחוות.
זאת אומרת, אתה שחקן, אתה רוצה שהם יחד אתך ירגישו שחיבור זה טוב, אפשרי, אולי רוקדים, אולי עוד משהו, אוכלים יחד, זה יפה וזה טוב. זאת אומרת, אתה לא רוצה שהם ייקחו את השיטה הזאת וימשיכו בחיים.
תלמיד: בוודאי שאני רוצה, אבל בערב אחד הם לא יקבלו דוגמה למה שבאמת חסר להם, בעיות בפרנסה, בזוגיות, בחברה.
אתה צריך להשתדל.
תלמיד: להשתדל מה?
שתוך ערב אחד הם יגיעו לטעימה כזאת שהם ירצו את זה כל החיים.
תלמיד: ואז איזו דוגמה הם יקבלו כל החיים?
הם יתקשרו אליך וידרשו ממך שיטה. אבל הטעימה חייבת להיות כזאת בחיבור, דווקא בחיבור, לא סתם שנעים. זה שסתם נעים אתה צודק, אבל אני אומר שבתוך הנעימות הזאת הם צריכים לקבל ידיעה שזה אפשרי כך לחיות כל החיים, ביחסים כאלה יפים, כמו שאנחנו עכשיו טועמים בערב אחד. אנחנו יכולים להמשיך את זה לכל החיים.
תלמיד: זאת לא שיטה, זאת הרגשה.
אבל שישנה שיטה להמשיך את זה לכל החיים. נכון, ישנה הרגשה, אבל בתוך ההרגשה יש גם עובדה כלשהי שאפשרי להמשיך, אתה יכול כך לחיות. לקחו אותך לגן עדן ואחר כך עוזבים, זורקים בחזרה לגיהינום. ואתה חולם על זה שאתה רוצה לחזור לזה, שאתה רוצה לחיות ככה. אנחנו חייבים לתת להם הרגשה שאלו החיים שהאנושות חייבת להיות בהם כל הזמן, בהרגשה.
אתה הולך לעבודה, מוליד ילדים, משפחה, כל הדברים האלה, הכול בסדר, תמשיך. יחד עם זה איזו תמיכה הדדית, איזה הרגשה הדדית, איזה הבנה, איזה חיבור עם כוח הכללי של הטבע, תקרא לו בורא, תקרא לו הטבע, לא חשוב, אבל איזו שלמות אתה מקבל בזה. אתה מתקשר לטבע, אתה מתקשר לנצחיות. יש כאן עניין להסביר נצחיות, בלי שום אמונה, בלי הקדוש ברוך הוא. כי אנחנו עוברים בטבע כל מיני מצבים, שום דבר לא נעלם, הרוח שלנו נשארת. אפשר להסביר הכול.
שאלה: לא כל כך ברור לי, כי אנחנו מייצרים אטמוספרה מסוימת שאנשים מרגישים בה הרגשה של חיבור, ואז הם חוזרים לחיי היום יום שלהם לכל הצרות והבעיות. אין קשר, אין פה שיטה, אין משהו שעוזר להם להמשיך את זה הלאה.
לא. וודאי שלא. אבל שיטה ישנה, רק לא בהם. ואז הם משתוקקים לשיטה, הם רוצים בכל זאת לממש את זה בכל החיים שלהם.
לא שהם לקחו את השיטה תוך ערב אחד, אבל הם יודעים שאם אני אתקשר אליהם, הם יוכלו ללמד אותי שיטה. איך אני במשך החיים שלי מגיע לקשר יפה עם כולם.
תלמיד: יופי. ואז הם מתקשרים אלינו כדי לקבל את השיטה ולהרגיש טוב. אבל אנחנו לא דוגמה בשבילם, אנחנו לומדים את חכמת הקבלה ויש לנו לכאורה מטרה נעלה יותר. והם רוצים פרנסה, זיווג ושעשועים.
זה נדמה לך שהיא נעלה יותר, זו אותה שיטה רק במילים אחרות. הטבע במקום הא-להים, המאור המחזיר למוטב במקום כוח הטבע. זה אותו דבר, אל תבנה כאן כאילו משהו מנותק מהמציאות היחידה.
תלמיד: זו שפה. אבל איפה אנחנו?
שפה, נכון.
תלמיד: אבל איפה אנחנו כדוגמה, במה אנחנו דוגמה, כי השפה שלנו היא שונה. במה אנחנו דוגמה להם, למסגרות שלהם?
את זה אתה צריך לייצב. אתה צריך לייצב שיטת חינוך, ממש בועה מיוחדת שאתה מכניס אותם לזה ומתחיל לחנך.
תלמיד: אנחנו מייצבים כאילו אידיאולוגיה או את השיטה בשפה החדשה שמותאמת להם. אבל איפה הדוגמה הפיזית, הברורה?
פיזית הם רואים מרחוק, שאנחנו כך עושים. זה גם לא מובן להם, אלא הם מרגישים שאם היה ככה, היה טוב יותר.
תלמיד: ככה, כמו שאנחנו, להסתכל עלינו ולראות?
לא, בתוך הערב שהם נמצאים. מטעימה אחת יכולה להיות התחלה לקשר, שדרך הקשר הזה הם יקבלו את שיטת החיבור. ככה עושים, איך אפשר עוד לעשות? אתה במשהו לא שומע אותי, או שאני לא יכול להביע את עצמי.
שאלה: חבר טוב שלי בא לישראל לכנס. הוא לא לומד קבלה, אבל הוא מאד מעוניין בנושא החיבור. הוא ממש מחפש שיטות לחיבור, לחבר את כל העולם. הוא מאמין שאם עשרה אחוז מהאנשים יתחברו, כל היתר יתחילו להתחבר. הוא בא עם צוות צילום, הוא גם מקושר לאנשי צילום מהטלוויזיה ההולנדית. הוא מנהיג רוחני בהולנד עם אלפי עוקבים. הוא יצלם צילום דוקומנטרי על נושא החיבור, על השיטה. איך נראה לו כולנו יחד כיצד זה עובד? כי יש לנו הזדמנות יפה.
צריכים לדבר איתו קודם, ואחר כך שיראה אותנו בכל מיני מצבים. גם בכנס, גם בכנס המדבר אם הוא בא לשם. נעשה עימו שיחות באולפן שלנו. אני מוכן לפתוח לו את הכול ושהוא כמומחה כבר יבחר מזה כל מיני דברים. אני לא הולך למכור לו איזה חלון ראווה, אני אתן לו כול מה שיש לנו. כך אנחנו עושים. אנחנו חושבים שבכל זאת אנחנו יכולים להתקדם לחיבור, זה ממש תיקון העולם, והוא כבר יחשוב אם כן או לא.
תלמיד: חברים שאלו לגבי מזג האוויר בכנס הגברים בדרום. אנחנו אתמול עשינו בירור, התקשרנו לשירות המטאורולוגי וגם לרשות הגנים. לדעת במדויק את מזג האוויר אפשר רק יום לפני.
אז זה עוד מוקדם.
תלמיד: רק להבהיר, יש חששות מהרבה נשים ששולחות את הגברים לשם. יש לנו אוהלים מחוממים, מסודרים נגד גשם. ואם יהיה גשם אנחנו לא נצא לטיול, יש כבר תכנית אלטרנטיבית. אבל האוהלים מוגנים מגשם ומקור. אנחנו מבקשים מכולם להביא בגדים חמים, שקי שינה טובים. וחברים מהכלי הישראלי בבקשה להביא גם קצת יותר, כדי לעזור לחברים מהכלי העולמי. חברים שקשה להם לישון באוהל גדול עם עוד חברים יכולים להביא אוהלים אישיים, יש שם מתחם גדול לאוהלים אישיים.
תלמיד: דיווח קצר על הכנס. לכל הערבים הפתוחים בכנס נרשמו עד עכשיו מעל אלף אנשים וכל יום מצטרפים עוד עשרות אנשים. אנחנו ממליצים שוב לכולם להזמין את כל החברים בכל מקום שאפשר, פשוט כמו שהרב אמר, לקחת מהרחוב ולהכניס לכנס, כי הערבים הולכים להיות מאוד מיוחדים. הדבר חשוב, אני רוצה להודיע לכל החברים שלנו שעדיין אולי מתמהמהים, אולי מתלבטים, היום זה היום האחרון להרשמה המוזלת. ההרשמה המוזלת מסתיימת בחצות, תינתן תמיכה טכנית במוקד שלנו עד השעה שש.
בגלל שהערבים נשמעים מאוד אטרקטיביים, אנחנו רואים תופעה שהרבה מאוד אנשים גם מהקבוצות בארץ, נרשמים לערבים דווקא. איך לעשות נכון את החשבון, מצד אחד הערבים מאוד אטרקטיביים, מתאימים, מצד שני יש יום שלם של כנס שבו אנחנו יכולים לקבל את המאור, להתחבר, ללמוד בשיעורים, איך לעשות נכון את החשבון למה להגיע?
אני לא יכול להגיד. אדם שלא מרגיש עדיין צורך בחיבור אלא מגיע לחיבור בצורה כזאת, "זה נעים, אני יותר טוב אהיה שם דרך המשחק", מה לעשות? זו עדיין ההתפתחות שלו. הוא לא מבין שבעבודה הפנימית, במאמץ הפנימי במשך סדנאות, במשך היום שהוא נמצא בחיפוש, בהתכללות, לא רק בצחוקים וקפיצות וריקודים, שם זו העבודה האמיתית. אלא העבודה בערבים היא יותר לקהל הרחב, דרך זה הוא יכול להתחבר אלינו, אולי למחרת יבוא כבר לשיעור בוקר.
לכן אני בכל זאת ממליץ לאנשים הרציניים שמחפשים איך לא סתם להעביר ערב יפה, לבוא לכל היום. אבל לפחות לערבים. אנחנו צריכים באמת עוד לחשוב איך אנחנו משפרים את הערבים כך שהם יקבלו מנה שלמה, אפילו שבאים רק לקפוץ ולשיר.
תלמיד: אני מזמין חברים. היום במהלך כל היום אפשר לבוא לעשות שיחות טלמרקטינג, יש לנו הרבה אנשים שאנחנו רוצים להזמין לכנס. אנחנו מאוד מבקשים מכל חבר, חברה שיכולים, להגיע היום למוקד ואנחנו ניתן לכם את האפשרות הזאת.
בנוסף, לחברים שצופים בנו מהכלי העולמי ולחברים שהגיעו הבוקר לישראל, הרב יתן שיעור לכלי העולמי, היום מ- 16:00 עד 18:00. השיעור בשפה הרוסית אבל יתורגם וישודר בסביבה טובה. כאן באולם הלימוד.
תלמיד: אתמול היינו בתכנית רדיו, שלוש שעות, דיברנו על הכנס הגדול. במוצאי שבת עמית שלו ואני נהיה ברדיו החברתי הגדול ביותר במדינה, וגם שם נספר שעה שלמה על הכנס הגדול, נזמין את כולם. צריכים את המחשבות של כולם שנצליח להביא כמה שיותר קהל, את עם ישראל לכנס שלנו.
מצוין, יופי.
(סוף השיעור)