שיעור בוקר 15.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: הכול מושג בכוח התפילה

קריין: שיעור בנושא: הכול מושג בכוח התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 8.

"מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.

ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.

ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי."

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

זה מה שאנחנו קוראים מהרב"ש. בעצם כל מה שיש לנו לדבר על העבודה עם הבורא, העבודה בינינו שכולה מכוונת לבורא, זה על האור ועל הכלי, על החיבור בינינו, איך אנחנו יכולים להיות מחוברים ומכוונים כולנו יחד, וכל זה כדי לעשות נחת רוח לבורא. אין לנו מטרה יותר מזה, אין לנו עוד סיבה בשביל מה אנחנו צריכים להיות מחוברים ומכוונים לבורא, אלא רק כדי לעשות לו נחת רוח. כל יתר הסיבות הן לא נמצאות בגדר העבודה שלנו עם הבורא. אלא ההשפעה שלנו לבורא צריכה להיות רק בזה שאנחנו רוצים לגרום לו נחת רוח מאיתנו.

לפי זה אנחנו יכולים לשקול ולמדוד, במה שאפשר, לפי מה שנמצא לרשותנו, איך אנחנו מכוונים לבורא בלבד, ואיך אנחנו רוצים להגיע רק אליו. ושהוא ירגיש את המאמצים שלנו, את העבודה שלנו, על מה אנחנו חושבים, איך אנחנו מתאמצים, מתחברים, ומה אנחנו רוצים להשיג בזה, כלומר מה אנחנו רוצים להרגיש בחזרה מהבורא, שבזה אנחנו משיגים את המטרה, כלומר מצליחים. זה מה שחשוב לנו. זו בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: מה זה אומר לעשות נחת רוח לבורא?

נחת רוח לבורא אנחנו בודקים לפי הכלים שלנו, אין לנו במה עוד להתקשר עם הבורא. אלא בזה שאנחנו חושבים בכל מה שאנחנו עושים, בפעולות שלנו, בכוונות, ברצונות, שאנחנו עושים אך ורק כדי לגרום לו נחת רוח, שיהיה מרוצה מאיתנו. זה מה שאנחנו רוצים להשיג, לגרום.

תלמיד: כתוב "כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו", מה זה "ה' יאיר עיניו"?

עיניים הם הגבול העליון, עד כמה אני יכול להשיג, להבין. ולכן כשאני מתפלל שה' יאיר עיניי, הכוונה היא שאני משתוקק לזה שהבורא ימלא לי את העיניים, זה בעצם הכלי הכי גבוה שלי.

תלמיד: בקטע מתייחסים לאור וכלי, ובשני המקרים כתוב שהאור והכלי הם רצון. שמעתי בעבר שאור זה תענוג וכלי זה רצון, איך זה מסתדר?

שיהיה כמו שהבנת פעם. הכלי והאור הם הרצון של האדם ומה שממלא אותו. כך אנחנו יכולים בינתיים לחשוב על כל הדברים האלה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו נעשים דומים לבורא בתוך העבודה בעשירייה?

מתוך ההסברים של מקובלים אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להתקשר בינינו, על ידי מה, על ידי איזה תכונות, מחשבות, רצונות, ואיך אנחנו יכולים לעורר את הבורא לקשר איתנו. כך שההתקשרות בינינו תהיה כמו כלי, כלומר שהמצב הפנימי שלנו ימשוך את הבורא, את תשומת לב הבורא אלינו, שיטפל בנו, שימלא אותנו, שיקדם אותנו. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: הוא כותב, "מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.

ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.

ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא."

מה ההבדל בין הרצון שמתואר בסעיף א' לבין הרצון שמתואר בסעיף ב' שבא בעקבות המעשים? מה ההבדל בין שני הרצונות האלו?

יש רצון שהוא מגיע מלמעלה ויש רצון שהוא מגיע מלמטה. הכוונה היא, שכשאדם עובד את הבורא, הוא רוצה לעבוד דווקא מתוך הרצון שלו, שהרצון להשפיע לבורא ייוולד ממנו, ושהוא בתוך הרצון הזה ימסור לבורא את כל אותם המחשבות, הרצונות, את כול מה שיש לו לבורא, ויצליח בזה.

תלמיד: הוא כותב, "שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי". כדי להגיע לזה, אני מניח שחלק מהיגיעה זה הצמצום, הוא צריך לצמצם את כלי הקבלה שלו. איך נמצאים בצמצום בלי שזה יהיה משהו חמור, משהו לא טוב?

כדי שיהיה קשר בין האדם לבורא, הבורא מוכן לכול ומזמין רק את היחס של האדם אליו, שיתחבר. אבל כדי להתחבר לבורא אנחנו צריכים לעשות לזה מספר הכנות. לכן יש כאן עניין להתאים את האור והכלי, התאמה בכלים והתאמה באור, שהוא נמסר לכלי שלנו, או לכלי של הבורא מהכלי שלנו. לכן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתאימים את הכלי שלנו לכלים של הבורא כדי שיהיה בינינו קשר הדדי. עוד נלמד את זה.

תלמיד: אנחנו צריכים לעשות נחת רוח לבורא דרך העבודה שלנו בעשירייה, ושמעתי שאנחנו צריכים לשקול מה נמצא לרשותנו בשביל לעשות לו נחת רוח. מה זו העבודה הזאת שאנחנו צריכים לשקול מה נמצא ברשותנו?

הבורא נותן לנו תמיד מספר כלים להתקשר אליו, להרגיש אותו, ואנחנו צריכים להשתדל לאתר אותם, להיכנס איתם בקשר הדדי, להיות עם הבורא בקשר שלם, וכך להתקדם.

תלמיד: איך הקשר השלם אמור להתבטא בהרגשה שלנו בעשירייה?

בהרגשה שלנו בעשירייה, הקשר השלם צריך להתבטא בזה, שאני מקבל בכל החושים שלי את מה שאני צריך כדי להעמיד את הקשר עם הבורא שנמצא לפניי, וכך להתקדם. עד שאני מגיע למצב שבכל הכלים שלי אני מרגיש אותו, בכל המחשבות והתכונות אני מרגיש איך הוא משפיע עלי, איך הוא נמצא בקשר איתי, וכך נתקדם.

תלמיד: בכמה הכלים שלי תלויים בכלי המשותף של העשירייה?

הכלי שלי הוא משותף לגמרי עם כל הכלים של החברים שלי בעשירייה. זה שאנחנו עושים מאמץ משותף מכולנו להתקשר עם הבורא, בזה אנחנו משיגים את הכלי, את השיתוף שלנו בצורה שלימה, והבורא ממלא את הכלי הזה, ומלמד אותנו איך להגיע לחיבור השלם.

תלמיד: מהי הפעולה הכי קצרה והכי מדויקת שעל האדם לעשות כדי להשפיע נחת רוח לבורא?

הפעולה הכי קצרה שכל אחד מסוגל להגיע לזה, היא שכולנו בעשירייה מתחברים לאיזו מידה שאליה יכולים להגיע כולם. ואז מתוך החיבור בינינו אנחנו נמשכים לבורא כדי לגרום לו רצון למלא אותנו, וכדי שנגרום לו בזה נחת רוח.

כך היא העבודה שלנו בדרך כלל. בדרך כלל, כלומר שבכל פנייה שלנו, של כל אחד ואחד, אנחנו רוצים להיות מקושרים בינינו כדי להגיע להתאמה ליחס הבורא אלינו, כך שיהיה לנו בתוכנו יחס משותף אליו.

תלמיד: כתוב פה על שני דברים. על האור, שיהיה רצון להשפיע נחת רוח לבורא, ועל הכלי, שיהיה רצון לעשות מעשים בכדי שיגיע לרצון לעשות נחת רוח לבורא. אור וכלי. האם אנחנו מבקשים את שני הדברים האלו באותו זמן, או שיש איזה סדר שצריכים לבקש, קודם את האחד ואחר כך את השני?

לפי מה שאנחנו מסוגלים. יש זמנים ליצירת הכלים ויש זמנים להמשכת האורות. שני אלו בונים לנו קשר נכון, הדוק עם הבורא. לכן עלינו להשתדל להיות בקשר הזה וכל הזמן להגדיל אותו.

תלמיד: איך עלינו להפוך להיות שותפים לבורא?

רק על ידי זה שאנחנו רוצים להשתמש בכלים הנכונים, אנחנו יכולים להתקשר לבורא. חכמת הקבלה זו חכמת הקשר שלנו עם הבורא. לכן אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליו בפעולות, בתפילות, במעשים, כך שנוכל להתקשר בינינו כדי שיהיה לנו את הכלי המתאים לבורא, וככל האפשר מתאים יותר. כך נתקדם. זה מה שאנחנו לומדים בעצם כל יום.

תלמידה: איך יכולה להיות פעולה פנימית שלימה כאשר אין שום חשבון או שום דעת? ומה נשאר מהפעולה אם אין לי שום תוצאה שאני יכולה להרגיש בתוכה?

כשאנחנו מולידים את הילדים שלנו, אנחנו מבינים שהם לא ראויים לכלום, לא מסוגלים לבצע שום דבר, ואנחנו מחויבים לתמוך בהם, לחנך אותם, למלא אותם בידיעות, במזון. כל מה שניתן לתת להם, אנחנו רוצים לתת להם. זה אינסטינקט שקיים בנו.

אותו הדבר בחכמת הקבלה. כל עוד אנחנו הופכים ראויים להיות הורים, כלומר להוליד כלים חדשים, קשרים ביניהם, ולהעלות אותם מקסימלית, ככל שניתן, עד לדרגת הקשר עם הבורא, אנחנו מבצעים את זה. אז מרגישים איך הבורא עוזר לנו, וכל הקשר שלנו הופך להיות רק עבורו.

תלמידה: מה זה החיבור הרוחני הראשון? מה הצורה שלו?

זה הקשר עם הנותן העליון שאדם משיג בתוך הקשר שלו עם חבריו.

תלמידה: הרצון לרצות להשפיע והרצון להשפיע, האם אלו שני כלים שונים או שזה אותו הדבר? האם בתוך הרצון שלי לרצות להשפיע יכול להתגלות הבורא?

כן.

תלמידה: אלו שני דברים דומים?

כן. כל זה עוד יתברר בנו ויהיה מובן יותר ומושג יותר.

תלמידה: במצבים הכי קשים, איזו צעקה פנימית צריכה להיות לנו כדי שנוכל באמת להרגיש את גדלות הבורא?

במצבים הכי קשים אנחנו צריכים להרגיש במה בדיוק הקושי, ברצון או בכוונה, כלפי בורא או כלפי הנבראים, וכשאנחנו מבררים את כל הדברים האלו לפי הדרגה שלנו, לפי כמה שאנו מסוגלים, אז לאט לאט אנחנו בזה מבררים את הקשר בינינו, ומהקשר בינינו, לקשר שלנו עם הבורא, וכך מגיעים למטרה.

תלמיד: בהתחלה כתוב, "מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו". איזה חלל אנחנו חייבים לפנות בתוך הלב והשכל שלנו, כדי שה' יאיר את עינינו?

אנחנו רוצים להגיע לקשר עם הבורא בגובה העיניים, כמו שאומרים. גובה העיניים זאת אומרת שאני אראה אותו, והוא ימלא את כל שדה הראייה שלי, זה הקשר הנכון של האדם עם הבורא, וכך נתקדם. אם אני מרגיש את הבורא בצורה כזאת, זאת אומרת בלי הגבלה, בכל הכלים שלי, אז אני אוכל גם לכוון את עצמי אליו בצורה, בהתאם לזה.

תלמיד: שמענו שצריכים ללמוד איך אנחנו מתאימים את הכלי שלנו, לכלים של הבורא, כדי שיהיה בינינו קשר הדדי.

כן.

תלמיד: איך מתאימים את הכלי שלנו לכלים של הבורא?

על ידי זה שרוצים להתקרב, ולהיכנס בקשר בינינו לבינו. בצורה כזאת נגיע להבנת הקשר, למהות הקשר בינינו, זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

תלמיד: איך בפועל זה קורה, איך עושים את זה בתוך העשירייה?

בתוך העשירייה, זו כל העבודה של כל אחד ואחד בעשירייה. בכל עשירייה אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו, בין החברים, וגם קשורים עם הבורא. בצורה כזאת שבסופו של דבר לא יהיה הבדל בין שאנחנו מתקשרים בינינו, ובין שאנחנו מתקשרים מבנינו לבורא. זאת אומרת שתהיה השתוות הכלים, ובצורה כזאת, אנחנו לא נרגיש שום פחיתות בקשר בינינו, ותמיד יהיה לנו שדה פתוח להתקשרות עם הבורא.

תלמיד: כתוב שמוטל על האדם כל יום להתפלל שה' יאיר עיניו ויכיר את גדלות וחשיבות ה', זאת אומרת, זו ממש חובת האדם לבקש, ולקבל את גדלות ה'. האם הכרת הגדלות של הבורא יכולה להביא לאדם הרגשה של חוב מאוד גדול כלפי הבורא?

כן.

תלמיד: איך הוא מתמודד עם זה, איך הוא יכול לשלם לבורא את החוב שלו בצורה הכי ישירה?

איך הוא יכול, אנחנו לא יכולים לשאול, כי בטוח שאין שום הגבלה ביכולת שלו. ואנחנו צריכים לרצות, להיות מבינים, מקובלים, ומורגשים בתוך הכלים שלו בלי שום הגבלות.

תלמיד: אבל לא הבנתי, איך אדם שיש לו חוב כלפי הבורא, יכול לשלם לבורא את החוב שלו, באיזו דרך? מה הבורא רוצה, מה תשלום החוב?

אני לא חושב שאני יודע מה את שואלת. אבל אם אדם מבין מה יש לפניו, מאיזה כלים הוא נברא, מה בדיוק הוא רוצה להשיג, ואיזה מגע יש לו עם הבורא, מתוך זה הוא יכול גם להבין את צורת הקשר שלו עם הבורא, ואת סוג הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: שמענו שאמרת שאנחנו מפסיקים להיות ילדים כשאנחנו לומדים להוליד כלים חדשים ואת הקשרים ביניהם. מה זה אומר להוליד כלים חדשים?

להרגיש שנוצר בנו קשר עם הבורא שלפני כן לא היה קיים, כך אנו עולים במעלות הסולם.

תלמיד: ככל שאנחנו רוצות יותר להשפיע לבורא, אנחנו מרגישות יותר קטנות, איך אנחנו יכולות לעבוד עם ההרגשה הזאת?

זה לא חשוב אם אנחנו קטנים או גדולים. החשיבות שצריכה להיות בינינו היא חשיבות שאנחנו יחד רוצים להשיג את הבורא, מסוגלים לזה, והבורא רוצה בקשר איתנו, ומסוגל לעזור לנו עד שאנחנו משיגים אותו.

תלמיד: עם ישראל נמצא כרגע במצב מורכב, מה הדבר הכי חשוב שאנחנו, בני ברוך יכולים לעשות, כדי לעשות לבורא נחת רוח במצב הנוכחי?

אנחנו צריכים במצב המורכב הנוכחי, לברר איזה רצונות, איזה מחשבות, איזה כלים אנחנו יכולים להציג כלפי הבורא, על מנת להיות מקושרים אליו כל היום וכל הלילה. ולא שאנחנו ניפרד ממנו אחרי שנגיע למילוי חלקי, או אפילו למילוי שלם, אלא שנהיה באין סוף ביצירת הכלים מצד הבורא, ואין סוף לעבודה מצד הכלים שלנו במצבים של הנברא.

תלמידה: אם אני מתחילה להרגיש שהחברות שלי זה בעצם אני, ואני לא מרגישה שיש שום הבדל בינינו, האם זה סימן שהכלי שלי הופך להיות דומה לבורא, ההרגשה הזאת?

כן. ודאי שאם הכלים שלך יהיו דומים לכלי הכללי של העשירייה, את תעלי בזה לדרגה יותר עליונה.

תלמידה: איך לעשות שהרצון שלנו להשפיע נחת רוח לבורא יהפוך להיות הרצון היחיד שלנו?

אנחנו נולדנו עם הרצון לקבל. הרצון לקבל הזה בא לנו מהרצון להשפיע של הבורא. לכן ככל שנתכלל בתוך הרצון להשפיע של הבורא ונרצה להיות בהרגשתו, בכך אנחנו נקבל יותר את הכלים שלנו, הכלים של הרצון להשפיע.

תלמיד: מה יותר חשוב, לתאר את הבורא או לראות אותו, שהוא ימלא את התיאור שאנחנו עושים לו, או את העיניים שלנו? אני חושב שזה אותו דבר.

לעיתים יש הבדל בטקסט איך שהמחבר מבטא את עצמו, אבל לתאר, או לראות בחוכמת הקבלה, ניתן להגיד שזה אותו הדבר.

תלמיד: אם כך, יוצא שאנחנו לא מגלים את הבורא, אלא מגלים אותו בפעולות שלנו. יש לנו מה לעשות, יש לנו עבודה, ככל שנוכל לתאר, כך נוכל לפעול.

כן. רק להגיש לו כלי משותף, כלי שנוצר על ידי הקשר ביניכם, ואז הכול יהיה בסדר.

תלמיד: ומחוץ לעיגול שלנו, של מה שקורה, נניח בישראל, איך על זה אנחנו יכולים להשפיע, האם יש איזו דרך, הזדמנות?

אני לא מתאר לעצמי מה ניתן לתקן באותם המעגלים, הכלים, שכרגע לא מעורבים. אני חושב שזה דורש עבודה, השלמת עבודה מהצד שלנו, ואז נרגיש במדויק מה חסר לנו.

תלמידה: אמרת קודם שאנחנו רוצים להגיע לחיבור עם הבורא בדרגה הכי גבוהה, ושם נראה אותו ונרגיש איך הוא ממלא את הכול. במידה שאנחנו מקבלים את השיעורים, אנחנו חווים ומרגישים איך הבורא מלביש את כל המציאות ואנחנו מרגישים שהוא מתלבש בבשר ודם, ואיך אנחנו מתקרבים אליו. כמו שאתה אומר, כשאנחנו עכשיו מרגישים חיבור שלא הרגשנו פעם, כאשר אז הרגשתי שאני ממש במצב של בהמה.

איך המצב הזה מרחיב ומגדיל את הכלים, והאם המצב הזה גם מאפשר לנו להיכנס לקדושה?

כן. בלי להרגיש את כל המצבים האלו אנחנו לא יכולים להגיע לקדושה, לקשר עם הבורא. יחסר לנו הכלי שבו אנחנו מרגישים. לכן אנחנו צריכים את כל הכלים האלו, וכל הזמן אנחנו צריכים להשתדל למיין אותם נכון.

תלמידה: בעשירייה שלנו יש השתוקקות גדולה מאוד להשפעה ואנחנו לא יודעות איך להחליף את הטבע האגואיסטי שלנו לרצון להשפיע, וגם מה זה אומר שאנחנו ראויות עבור הבורא. איך אנחנו יכולות להיות נשים צדקניות, מה זה להיות נשים צדקניות עבור הבורא?

"נשים צדקניות" זו דרגה גבוהה מאוד, וודאי שהייתי רוצה לראות אתכן כך. אתן צריכות להתחבר ביניכן כילדות קטנות, ואז מתוך המשיכה שתרגישו ביניכן, אתן גם תגיעו לקשר נכון, ובקשר הנכון ביניכן אתן כבר לא תהיו מוגבלות. זה מה שצריך.

תלמיד: אנחנו רצון לקבל, אני רצון לקבל, ונבראנו כרצון לקבל. באיזה שלב אנחנו אמורים היום לעבור לעשיית נחת רוח לבורא, זה כמו הנפשה של משהו שמוגדר כטבע, להתחיל להרגיש את הרגשות, את האהבה. איפה מתבצע למעשה המעבר הזה, באיזה שלב?

שלב במה?

תלמיד: שלב מעבר מהרצון לקבל, שהוא משהו טבעי ולא מורגש בחושים, הנאה לעצמי, לבין אהבה כלפי הבורא ולעשות לו נחת רוח. פתאום גם הבורא מקבל תכונה של אהבה, שהוא רוצה כביכול להפיק נחת רוח ממה שאנחנו עושים.

כן.

תלמיד: איפה מתבצע המעבר הזה, באיזה שלב, באיזו תכונה, באיזו ספירה מתוך הספירות שעליהן אנחנו לומדים, אם מדברים על חוכמת קבלה?

בתכונה של אהבה והשפעה. תברר בך איפה יכול להיות חיסרון וכלי לכך, ואיך אנחנו נוכל להגיע לזה. נתפלל לכך, ואז בטוח שנשיג.

תלמידה: מה עוזר לאדם לזכור בכל פעולה, מחשבה וכוונה, לעשות נחת רוח לבורא מבלי שישכח מכל הפעולות הללו לרגע?

רק דבר אחד עוזר לאדם, לאחר שהוא בונה את הקשר שלו עם החברים, הוא מתבטל כלפי הקשר הזה מכל וכל, ורוצה שבתוך הקשר הזה תגיע עכשיו הדרגה הבאה, איך הוא מתקשר לבורא.

תלמידה: איך אנחנו בונים שדה כוח משותף בינינו כדי שנוכל לקבל ממנו חומר דלק לרצון לעשות נחת רוח, כוח ככלי אחד משותף, איך בונים אותו?

על ידי החיבור ביניכם.

תלמידה: איך לצמצם את התענוג לעצמי כדי לעשות יותר מקום לרצון להשפיע?

אין גדול יותר מהתענוג להשפיע לבורא, זה האינסוף. בואו נשתדל לתאר אותו בתוך הכלים שלנו, עד כמה הם מתמלאים בכוח הזה, בקשר וברצון לזה, וכך אנחנו נתקדם.

(סוף השיעור)