שיעור בוקר 13.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 769, מאמר הקדמה לתע"ס, אותיות א'-ד'

הקדמה לתלמוד עשר הספירות

אות א'

בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול, לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת, בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, ומעוררת פחד, שלא תשתכח ח"ו מישראל. והנה, כשאני מתחיל לדבר, על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא,

שאלתו הראשונה: למה לי לדעת, כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם, האם לא אוכל, לקיים כל התורה כולה, בפרטיה ודקדוקיה, בלי ידיעות הללו?

שנית ישאל: הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה, למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים. ומי הוא, שיוכל לרמות את עצמו, שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו?

שלישית, הוא מפחד, שלא יחמיץ ח"ו, מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים, שנטו מדרך התורה, בסבת העסק בקבלה. וא"כ הצרה הזאת, למה לי? ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה, על לא דבר?

רביעית: אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה, אלא לקדושים משרתי אל, ו"לא כל הרוצה ליטול את השם, יבא ויטול"?

חמישית, והוא העיקר: כי קיימא לן בכל ספק, אשר פוק חזי מאי עמא דבר, ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי, כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מיעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק, מוטב ללמוד דף גמרא, במקום העסק הזה?"

שאלה: מה הקשר בין חורבן הבית לבין מחיצת הברזל שמפרידה מחכמת הקבלה?

זה נקרא "ניתוק". היה כלי שהיה מורגש בהרבה אנשים, אפשר להגיד שברוב העם היה מורגש שהם נמצאים בקשר עם הכוח העליון, אמנם במידה שונה לכל אחד ואחד, אבל בכל זאת זה היה מורגש, ופתאום נעשתה הסתרה ואתה לא מרגיש שאתה נמצא בשליטת הכוח העליון אלא בשליטת הבטן שלך. ככה זה, העולם פרוע.

תלמיד: זה חורבן הבית, אבל מה הקשר לזה שזאת דווקא מחיצת הברזל מחכמת הקבלה?

כי חכמת הקבלה מדברת איך אני יכול להתקשר יותר ויותר לכוח עליון, ואם אני התנתקתי מהכוח העליון ואין לי עימו ממש מגע הדדי, אז אני כבר לא יכול לעבוד על הקשר ולהתגבר על הקשר, יותר ויותר. אני נעשיתי מנותק מהכוח העליון. הבורא נסתר. אני לא מרגיש שיש בעולם שלי כוח שפועל עלי ואני פועל עליו ואנחנו נמצאים באיזו התקשרות בינינו. זה נקרא שהגיעה הסתרה שמנתקת אותי מהכוח עליון וזה נקרא "חורבן".

בחורבן הזה יש שתי רמות. יש רמה שהיא בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע, זה הבית הראשון, "הבניין הראשון". ו"הבניין השני" שהוא פחות מזה, זה כלים דלהשפיע על מנת להשפיע. גם הם נעלמו ממני, גם אין קשר עם הבורא רק באור החסדים. אז קודם נעלם הקשר באור החכמה ואחר כך נעלם הקשר באור החסדים, ואז אני נמצא כבהמה ולא יותר מזה. זה מצבנו כרגע עד היום הזה.

ומאז יש עוד ועוד ירידה והתרחקות מנוכחות הבורא שהייתה, עד כדי כך שהיום אנחנו לגמרי מנותקים, אף אחד לא מאמין שזה אפשרי ומה נותנת חכמת הקבלה. אין שום אפשרות כאילו לחזור. לאן לחזור? מה יש לך? מה אתה מתאר לעצמך? איזה דמיונות שיש כוח עליון, שאתה יכול להגיע ולהתקשר אליו? אין שום דבר.

זאת ההסתרה שכבר מופיעה בימינו לפני העלייה לגמר התיקון. זה הכול מתוכנן, כך הכול צריך להיות, אבל המצב הוא כך.

שאלה: כל חמש השאלות שבעל הסולם כותב פה רלוונטיות לבן אדם שקשור ללימוד התורה, נאמר למסורת, לדת ישראל. אבל מה עם השאלות שאדם חילוני היה שואל?

מה יש לחילוני לשאול? יש לו רק אפשרות אחת, תתחבר ותהיה לך הבנה איפה אתה נמצא ותוכל להיטיב לחיים שלך. אם לא תתחבר אז תמשיך כבהמה. לאדם הדתי יש ספקות, יש לו בעיות, כי הוא מקבל לימוד אחר, מיוחד, חסידי או ליטאי או דתי כזה או דתי כזה.

לחילוני אין שום בעיה, אצלו זה פשוט מאוד. דווקא מגיעים חילונים כאלה שלא מבינים כלום ולא יודעים כלום, אבל יחד עם זה אם יש לו דרישה ומתעוררת הנקודה שבלב אז קדימה, אין לו מעצורים. ולכן אנחנו מטפלים רק בהם אם אכן מטפלים, ואף פעם לא באדם ששייך ליהדות הדתית ולא חשוב מאיזה סוג.

אות ב'

"אכן, אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד, בטוח אנכי, שכל השאלות והספיקות הללו, יתעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?

כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?

והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא, התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול."

זאת אומרת, מתעוררת השאלה, בשביל מה אני חי, למה אני חי, מה מטרת החיים ומטרת הבריאה. אנחנו רואים שהעולם כל כך מורכב, הכול נעשה בחכמה בטבע, בחכמה ממש למעלה מהשכל שלנו, ואנחנו לא רואים בשביל מה כל זה קיים. כאילו דומם, צומח, חי, ומדבר, אנחנו, הכי עליונים מכל הטבע, אבל אנחנו לא יכולים להגיד שיש תועלת מהקיום שלנו. בעצם דבר כזה לא קורה בטבע, כי לכל דבר שקיים יש סיבה ויש תוצאה והכרחיות לקיומו וכן הלאה. אם כן, ממה שאנחנו מסתכלים על הבריאה אנחנו רואים שיש פשוט חוסר סדר. אין כוחות שמאורגנים בתוך החוקים, אין.

מצד אחד רואים עולם נפלא, ומצד שני לא רואים שיש לו תכנית, תכלית. וזה מביא לנו שאלה גדולה, מה קורה בחיים שלנו. או שאנחנו צריכים לרוץ ולהשיג כל מיני דברים, או שנאכל ונשתה כי מחר נמות.

שאלה: מה מסתיר מאיתנו את השאלה הזאת רוב החיים? אפילו לא אלה שהתעוררה בהם הנקודה. למשל אדם בעסק או במקום שהוא יודע שיש לו מטרה, יש לו מדדים, יש לו כיוון, ובחיים שלו שזה הדבר הכי חשוב, השאלה הזאת מוסתרת ולא נשאלת.

טוב מאוד שהיא נסתרת, כי אחרת כולם היו רצים כמו משוגעים לכל מיני כיוונים והיו עושים רק הרבה רוח ובלגן. אז יש לנו רצון לקבל שהוא דורש אנרגיה לכל תנועה ואנחנו מקבלים את זה רק בתנאי שיש לנו חיסרון להשיג משהו באמת ולכן בדרך כלל אנחנו רוצים רק להגיע למנוחה. לכן טוב מאוד שזה כך בטבע, כי אחרת היינו הורסים את הכול. יש כאן כל כך הרבה לדבר. מה אתה רוצה לשאול?

תלמיד: מה מקור ההסתרה לשאלה "מה הטעם בחיים?". זה מאוד הגיוני וברור לאדם שחי חיים שלמים שיום אחד הוא ימות.

השאלות שמתעוררות בנו מתעוררות לפי הדרגות דומם, צומח, חי, מדבר. עד שאנחנו מתפתחים לדרגת המדבר אנחנו לא שואלים למעלה מהראש שלנו, אלא רק כשמגיעים לדרגת המדבר מתחילים לשאול. כמו בימי אברהם, מי הגיע אליו? הוא נתן הסבר מה צריכים לעשות. "אתם רוצים להגיע לגילוי הא-לוהות? זה רק על ידי החיבור ביניכם. אתם רוצים לנסות את זה? בבקשה". וכך הוא בנה את הקבוצה.

תלמיד: היום האנושות ככלל הגיעה כבר לדרגת מדבר?

לא יכול להגיד לך, כל אחד ואחד בפני עצמו. כך בעם ישראל, תתחיל לחלק אותם, תתחיל לראות אותם, מה יהיה לך? כמה 90 או 99 אחוז, מה הם רוצים חוץ מאוכל, מין, משפחה, אחר כך עוד קצת כסף, כבוד, מושכלות? כלום חוץ מזה. אתה רואה לפי הנטיות. אלא מה כן? יש לנו דרך בעיתו שאנחנו מקבלים ייסורים ואם על ידי הייסורים אנחנו בכל זאת הולכים ומתחברים במקצת אז מופיע עלינו האור העליון ובאור העליון הזה אנחנו מתחילים לראות מה כדאי לעשות, מקבלים שכל יותר, רגש יותר, ואז מתייחסים למציאות בצורה יותר בהירה, פתאום מתחיל הכול להתבהר, אבל ללא האור הזה אנחנו רק בהמות.

אפילו שיש קצת התעוררות להגיע לרוחניות אבל ההתעוררות הזאת היא גם בשביל מה ולמה הרצונות, הנטיות, הן לא רוחניות, הן גשמיות, אני רוצה לדעת איך יותר לנצל את המצבים שלי. גם ההשתוקקות שלנו לבורא היא, איך אני אתפוס אותו, איך אני אבין אותו, איך אני ארגיש אותו, איך אני ואני זו לא תשוקה רוחנית, זו תשוקה גשמית, אלה קליפות שמעוררות אותנו.

תלמיד: השאלה מה הטעם בחיים היא לא שאלה שכל אחד באיזה שלב עובר אותה, אפילו בתור ילד קטן?

כן, אבל מה היא מהות השאלה מה טעם בחיים, בשביל מה אני חי, איך אני יכול לנצל את החיים, מה נמצא למעלה מהחיים, איך אני יכול לתפוס את הכוח שמנהל לי את החיים כדי לנצל אותו יותר. אלה שאלות אגואיסטיות, נכונות, לגיטימיות, אז מה אתה שואל?

תלמיד: אז למה השאלה הזאת נרגעת, למה היא נסחפת בזרמי החיים, למה היא לא פשוט מציקה לאדם עד שהוא אומר אני כבר אמצא איזו דרך לזה?

כדי לתת לו הזדמנות לפתח את התשוקה מעצמו, שזה נקרא רשימו, שזה נקרא נטייה, פנייה. דרישה, העלאת מ"ן. אלא מה, יכניסו לך רצונות, לפי הרצונות אתה תגיב, שוב יתנו לך רצונות, שוב אתה תגיב? אז זה נקרא חיות קודש. אתה תרצה להשפיע, למה? נתנו לך רצון. איפה האדם כאן? אדם חייב להיות מורכב משני כוחות שהוא בונה ביניהם יחס, קו אמצעי, זה הכול על ידי היגיעה שלו. והיגיעה היא לא שלו אישית, אלא היגיעה של העשירייה, את זה הוא צריך בעצמו להמציא. זאת אומרת ישנם הנתונים, אבל לחבר אותם ולהצטייד בכוחות האלו מתוך החיבור את זה האדם צריך לעשות בעצמו.

שאלה: מתוך מה עולות באדם שאלות על משמעות החיים והאם אפשר לעורר את השאלה הזאת על משמעות החיים באופן מלאכותי באדם?

רשימות שהן נמצאות בתוכנו עוד מהשבירה הן מתעוררות וכל פעם מושכות אותנו קדימה. הרשימות האלו מהמישור הגשמי הן דוחפות את בני האדם להתפתח בגשמיות. הרשימות מהמישור הרוחני, שגם איתן האדם מתפתח ברוחניות. זה הכול רשימות. אנחנו יכולים לזרז את הרשימות במידה שאנחנו מעוררים חיסרון אליהן, אנחנו רוצים מהר להתפתח, זה הכול תלוי בעבודת העשירייה, בעבודת הקבוצה.

שאלה: האם חכמת הקבלה יכולה להישכח מישראל?

האם חכמת הקבלה יכולה להישכח מישראל? לא. אל תחכה לזה, אתה חושב שלא תהיה עלייך הכרחיות לעשות מאמצים, זה לא יקרה. כמו שכתוב שמקצה העולם הבורא יתפוס אותך באוזן ויעורר אותך כמו שצריך. אז חכה, זה יקרה.

קריין: דברים, ל'.

"אם-יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך"

אפילו מאוסטרליה.

אות ג'

"אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: "טעמו וראו, כי טוב ה'". כי מקימי התורה והמצות כהלכתן, המה הטועמים טעם החיים. והמה הרואים ומעידים "כי טוב ה'", כמ"ש חז"ל, שברא העולמות, כדי להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב." כי אדם שהוא מתקן את הכלי, מעלה מ"ן, ניכנס עם הבורא בדברים מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי", בהשפעה הדדית, מתחיל לגלות את הא-לוהות, ואין חוץ מהא-לוהות שום דבר במציאות, אז הוא בזה מגלה את החיים שלו, מקור החיים, מטרת החיים, כל מה ששייך לו, כל החסרונות שישנם בנשמה הם מקבלים מילוי, הסבר, ואז בזה אדם ממש רואה את עצמו, מה שנקרא "אדם רואה את כל העולם מתחילתו ועד סופו". אז הכול תלוי עד כמה שמממש את החיבור ובתוך החיבור משיג את הכוח העליון. וכל התורה היא רק איך אנחנו מתחברים. כי כלל התורה זה "ואהבת לרעך כמוך", להגיע לאהבה. אהבה זה סוף, זה ממד הדרגה הגבוהה ביותר של החיבור ולכן ככה זה עובד, בצורה בעצם פשוטה, כל האגואיסטים שצריכים להתחבר ביניהם על ידי המאור המחזיר למוטב זה מה שקורה.

הבעיה היא בדרך ששוכחים שאנחנו לא מסוגלים, כל פעם חושבים שאנחנו מסוגלים לעשות משהו וזו טעות גדולה מאוד, אלא אנחנו צריכים להתחבר רק כדי להעלות מ"ן, תפילה לבורא, וכשהוא, הכוח העליון הזה, מקבל את המ"ן שלנו, זה פשוט דרגה יותר עליונה מאיתנו, כמו שאנחנו לומדים מפתיחה לחכמת הקבלה, אז יוצא שמשם כבר מופיע עלינו אור העליון, המאור המחזיר למוטב וכך אנחנו מתחברים. ובחיבור בינינו, בכלים המחוברים שיש בהם גם דחייה זה מזה ומעל הדחייה חיבור זה עם זה, דווקא לפי העביות שזה דחייה ולפי הזכות, מסך, שזה החיבור, דווקא בצורה כזאת אנחנו מגלים את הכוח העליון בנו ומתחילים להבין ולהרגיש את המציאות העליונה שהיא הבורא.

שאלה: יש טעם בלימוד חכמת הקבלה לאנשים שהם בדרגת דומם, צומח וחי?

כן. בכל זאת, הם בני אדם, הם צריכים לדעת בשביל מה הם חיים? איפה הם חיים? מה יש להם מהחיים.? להסביר להם קצת כמו שהולכים לבית ספר מגלים להם קצת מהעולם הזה, למה שלא יגלו גם להם? אנחנו הגענו למצב שזה הכרחי לדעת. בכל זאת יש לכל אדם שהוא רוצה לדעת באיזה עולם הוא חי.

תראה כמה אנשים נכנסים לייאוש, לחוסר אונים, בשביל מה חיים? למה חיים? מקבלים עליהם כל מיני צורות החיים מעוותות וכולי. אני חושב שהכרחיות המינימאלית ככה היא צריכה להיות. להסביר להם את המערכת במה שאנחנו קיימים. אני חושב שבזמננו הייתי מביא פתיחה כזאת מקוצרת מאוד לבית הספר.

תלמיד: זאת באמת הייתה השאלה כי עם ישראל התרגל ללמוד דפי גמרא מגיל צעיר. הרבה ילדים בימינו ממשיכים כך ללמוד. השאלה האם לעם ישראל לילדים שלו כדאי היה שגם יהיה לו שיעור מסודר בחכמת הקבלה עבור ילדים או אולי בצורה אחרת?

אני חושב שבימינו זה כדאי אבל לא אני שאלך לדחוף את זה.

תלמיד: אבל אולי היה טוב להכין כזה חומר שיהיה לנו, נכון?

מי יקבל את זה? זה כבר מתחיל להיות כמה התנגדות יש לזה? לא. אני לא רוצה להיכנס לויכוחים כאלה. לא. אנחנו צריכים רק להרחיב את החוגים שלנו לגדולים ומי שרוצה שיבוא וילמד מה שכתוב אצלנו כאן.

זה לא שייך לחינוך, זה לא שייך להורים וילדים שיש שם בעיות, זה לא שייך למערכת החינוך שהיא שייכת לפוליטיקה ולבחירות ולהכול. מה שאנחנו עושים זה מה שאנחנו עושים. יש לנו כמה אלפים במסגרת שלנו. מספיק.

תלמיד: אדם שהתרגל ללמוד דווקא גמרא, מגיל צעיר זה מחלחל אצלו.

לכאלה אני לא רוצה להגיע. אלו שלומדים גמרא שילמדו גמרא, אליהם אני לא רוצה להגיע.

תלמיד: אבל אם אנחנו רוצים להנגיש את חכמת הקבלה גם לדומם, צומח, חי, אז למי כן?

כמו שאמרתי, למי שבאים לבית ספר רגיל חילוני, להם לתת את זה קצת. כי לדתיים יש איזו השלמה מתוך זה שהם לומדים תורה ולאלו בכלל אין כלום.

תלמיד: באמת התכוונתי למערכת החינוך החילונית, האם טוב שהיה לנו איזשהו חומר מסודר, שיעור?

ודאי. זה כן. בזמננו כבר כן. לפני עשר שנים לא הייתי אומר לך כך, היום אני כבר אומר.

שאלה: מורגש איזו זכות גדולה זו ללמוד את ה"הקדמה לתע"ס" בהמשך לכל המאמרים שפתחנו לאחרונה. רציתי לשאול דווקא לגבי אות ב' וג', זה ממש משתלב עם מאמרי החברה של רב"ש. בלי המאמרים של רב"ש זה נראה משהו מאוד מופשט.

כן. עכשיו אנחנו מבינים יותר למה בעל הסולם מתכוון.

תלמיד: האם רב"ש דיבר על זה, על הקשר כלפי המאמר הזה?

מה שיש לנו ישנו בארכיון, הוא כמעט ולא פירש כלום. ביחידות אני לא הקלטתי הרבה דברים כי הוא היה נגד. אני כמעט ולא לקחתי איתי טייפ כשנסענו יחד. זה מאוד הגביל אותו ולא היה כדאי שהוא יגיד סתם משפטים רגילים, כי מה התועלת לשמוע אותם? אלא דיבר הרבה אבל זה לא מוקלט ולכן אני מעביר לכם את זה בכל מיני צורות שאנחנו לומדים.

תלמיד: זה מרגיש שעל כל אות כזאת צריך לקרוא מאמר רב"ש בשביל להיכנס אליה, בשביל העבודה שלנו.

נמשיך.

קריין: אות ג' בשורה "אבל".

"אבל ודאי, מי שעדיין לא טעם, את החיים של קיום תורה ומצוות," זאת אומרת, שמגלה על מנת להשפיע את הבורא, את האור העליון, מקבל אותו. "הוא לא יכול להבין ולהרגיש "כי טוב ה'", כדברי חז"ל," הוא בכלל לא מרגיש את הבורא, מכל שכן שהוא טוב הוא לא מרגיש. "אשר כל הכונה של השי"ת, בבראו אותו, היתה רק להיטיב לו." שאדם ירגיש ברגש ובשכל מגע עם הבורא, הדדי, עמוק, בכל הכלים שלו.

"וע"כ, אין לו עצה אחרת, אלא לילך ולקיים, התורה והמצות כהלכתם." "תורה ומצוות כהלכתם" זאת אומרת שהוא מגלה את כל הרצונות שלו ומתקן אותם בעל מנת להשפיע, זה נקרא "לקיים מצוות". יש לנו סך הכול תרי"ג רצונות כאלה שהוא צריך לקיים, וזה נעשה ידי אורות התורה, האור העליון שמתקן אותו בעל מנת להשפיע. זה נקרא "תרי"ג אורחין דאורייתא", תרי"ג אורות התורה. אז קיום תורה ומצוות זה נקרא לתקן את כל האגו של האדם שיהיה בעל מנת להשפיע.

"וז"ש בתורה (פרשת נצבים): "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". כלומר, בטרם נתינת התורה, לא היו לפנינו, אלא המות והרע. פירוש, כמ"ש חז"ל, שהרשעים בחייהם נקראים "מתים", משום שטוב מותם מחייהם, להיות היסורים והמכאובים, שסובלים בשביל השגת קיום חייהם, עולה פי כמה מרובה, על קצת התענוג, שמרגישים בחיים הללו.

אמנם עתה, שזכינו לתורה ומצות, אשר בקיומה, אנחנו זוכים בחיים האמתיים, השמחים ומשמחים לבעליהן, כמ"ש: "טעמו וראו כי טוב ה'". וע"כ אומר הכתוב: "ראה, נתתי לפניכם היום, את החיים והטוב", מה שלא היה לכם, במציאות כלל, קודם נתינת התורה.

וזהו שמסיים הכתוב: "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". שלכאורה הלשון מכופל: ובחרת בחיים, למען תחיה." זאת אומרת, יש כאילו חיים כפולים. יש לך חיים ואתה בוחר בחיים עוד יותר, נוספים. "אלא הכונה על החיים, בקיום תורה ומצוות. שאז חיים באמת. משא"כ חיים בלי תורה ומצוות, המה קשים ממות.

וז"ש חז"ל: "רשעים בחייהם נקראים מתים", כמבואר. וז"ש הכתוב: "למען תחיה אתה וזרעך". כלומר, שחיים בלי תורה, לא לבד, שאין בהם הנאה של כלום לבעלים, אלא, גם אינו יכול להנות לאחרים. כלומר, אפילו בבנים שמוליד, אין לו נחת. להיות גם חיי הבנים האלו, קשים ממות. ואיזו מתנה הוא מנחיל להם?

אמנם, החי בתורה ומצוות," זאת אומרת, שמגלה את הבורא בכלים שלו בעל מנת להשפיע. ומאיפה הוא לוקח את הכלים האלה? מתוך החיבור הנכון עם החברים. "לא רק שזכה, ליהנות מחייו עצמו, הוא שמח עוד להוליד בנים, ולהנחילם מהחיים הטובים הללו. וז"ש: "למען תחיה אתה וזרעך", כי יש לו תענוג נוסף, בחיים של בניו, שהוא היה הגורם להם."

שמקבל על מנת להשפיע להם.

שאלה: מה הם אותם תרי"ג אורות התורה, בעבודה המעשית שלנו?

יש לך למעלה אור, Light. סך הכול, זה בורא, Creator (ראו שרטוט מס' 1). ויש לך למטה רצון, כלי, נשמה. הרצון הזה חייב להיות דומה לאור עד כדי כך שהאור יכנס לתוך הרצון. יש לך אור שמתקן את הרצון, ויש לך אור שממלא את הרצון. העבודה שלנו היא להידמות לבורא, ברצון יש נגיד 600,000 חלקים, כך כתוב אבל כמה שיש יש, וכמה שאתה מחבר אותם בעשירייה, מעשירייה אתה עושה פרצוף.

אז יש לך הכרחיות לקחת מהרצון עשירייה, מסדרים לך אותה, ואתה צריך גם בעצמך לבנות, ולהתקיים בעשירייה בדומה לבורא. איך אתה נעשה דומה לבורא? על ידי כל חוקי העשירייה אתה נעשה ככלי, כרצון, דומה לאור. זו כל העבודה שלנו.

שרטוט מס' 1

כל הבעיה היא רק בעשירייה, איך אנחנו מתחברים כדי שהחיבור שלנו יהיה דומה לבורא, סך הכול. אף אחד לא דומה אלא הפוך, אבל כשאנחנו עשרה בינינו מתחילים להתחבר וכל אחד דוחה את עצמו כדי להיות במרכז העשירייה (ראו שרטוט מס' 2), אז יוצא שאנחנו בונים בינינו שטח, תכונה כזאת שאין באף אחד, כי כל אחד דוחה את עצמו. ואז בינינו אנחנו בונים כאן משהו שלא היה קיים, וזו תכונת ההשפעה, זו תכונת הבורא.

אנחנו ודאי שלא מסוגלים לזה, אלא אנחנו מסוגלים לעשות מאמצים והבורא עוזר. לפי המאמצים שלנו הבורא עוזר גם מבחוץ וגם מבפנים, בפנים זה בתוך המקום שהוא צריך להתגלות, גם וגם. זה מתגלה כאור פנימי, כאור מקיף, ככל מיני, אבל בקיצור, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, אין כאן שום דבר חוץ מזה. כל השיטה היא רק בזה. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב". מה זה מוטב? אליו, לבורא.

שרטוט מס' 2

שאלה: איפה הם תרי"ג אורות התורה?

מגיעים אלינו 613 אורות (ראו שרטוט מס' 3) מתוך זה שברצון שלנו, יש לנו 613 רצונות שבורים. כך בצורה פשוטה הוא אומר, יש תרי"ג, ויש תר"ך. הרצונות שלנו זה כמו פרצוף שיש לו גלגלתא עיניים ואח"פ. יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, סך הכול 613, תרי"ג. זה מבנה של הנשמה, כל אחד ואחד הוא כך. ואז אנחנו כביכול צריכים תרי"ג אורות, כוח השפעה שבא מהבורא ונותן לכוח הקבלה המקולקל מהשבירה, מחטא אדם הראשון, נותן לו כוח המסך. לכן הכול מושג אך ורק בתפילה, שהתפילה היא מ"ן, בקשה, תעזור, תציל, תעשה.

שרטוט מס' 3

שאלה: איזו בקשה צריכה להיות כדי שאנחנו נוכל למשוך את תרי"ג האורות האלה בעשירייה לתקן את תרי"ג הרצונות שלנו?

אין לנו שום בעיה, בואו נבקש מהבורא שיעזור לנו להתחבר. אבל כדי שאנחנו נבקש ממנו, אנחנו צריכים להתחיל במשהו. היום, עכשיו אחרי השיעור אנחנו יוצאים, ויש לנו בעיה, אנחנו רוצים קצת יותר, קצת יותר, לראות את עצמנו מחוברים, פנימית, במטרה אחת, ברצונות לבורא, בקשר בינינו בעזרה הדדית, "איש את רעהו יעזורו". בואו נעשה כך, והכול נכוון אליו, לכוח החיובי של הטבע כשאנחנו הכוח השלילי.

בואו נעלה מ"ן, חיסרון שיעזור לנו להתחבר, כי אנחנו לא מסוגלים, אנחנו נמצאים רק בדחייה, כי כולם אגואיסטים, כולם מינוסים. אם היה פלוס מינוס, פלוס מינוס אז היה חיבור, אבל אין לנו פלוס מינוס, יש לנו רק מינוסים, כולם אגואיסטים, לכן אנחנו לא יכולים להתחבר. מה שהבורא עושה, לפי הבקשה שלנו, שאנחנו מצטערים, במידה שאנחנו מצטערים שאנחנו נמצאים במינוס, בדחייה, הוא מגיע או על ידי האור שמשפיע עלינו, נותן לנו חשיבות בכוח ההשפעה, בכוח החיבור במקצת. ואז במידה הזאת אנחנו כבר יכולים להתקרב זה לזה. ועוד יותר ועוד יותר עד שאנחנו מתחילים לנגוע, עד שאנחנו מתחילים להתחבר זה לזה.

זה רק על ידי שמבקשים והוא נותן לנו את כוח החיבור, הוא נותן לנו את הכוח שלו. הוא בעצם בעצמו כבר נמצא בנו, וכך מתגלה לאט לאט, רק עדיין בצורה שהוא נסתר בעצמו, אבל הכוח הזה כבר מורגש בנו, שאנחנו יכולים איכשהו יותר, נפשית להרגיש שאנחנו יחד, וכך עוד ועוד מתחברים, עד שהכוח הזה מתחיל להופיע בנו בצורה גלויה, כוח החיבור.

ואז בתוך כוח החיבור, לא מיד, אבל אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, זאת אומרת מקור של כוח החיבור. זה כבר בדרגות שורש, א', ב', ג', ד', וכך אנחנו מגלים אותו. ואחר כך מגיעה עוד איזו התרחקות, אכזבה, חושך, לא יכולים להתחבר. איפה החיבור הקודם? נעלם, אין. מה עושים? פשוט מאוד, צריכים שוב להשתדל להתחבר, לבקש מהבורא שיעשה את זה, "ה' יגמור בעדי", ואז שוב אנחנו מרגישים עוד קצת, עוד קצת, את החשיבות שלו, הנוכחות שלו, את עצמנו עוזרים זה לזה, "איש את רעהו יעזורו" וכך שוב מתחברים, אנחנו כבר מתחילים להרגיש אותו יותר ברור.

אבל תמיד יש לך עליה, שאתה מגלה את עזרת הבורא, או אפילו אותו במקצת, ואחר כך ירידה, שהוא נעלם ואין לך כלום. ועוד יותר גרוע ממה שהיה, כי הירידה הקודמת הייתה כזאת, שאין אז אין, ועכשיו כבר אחרי שהיה משהו ואין, אתה כבר יודע מה שאין. כמו שיש לך אדם שאין לו מה להפסיד, כי גם כך לא היה לו כלום, לעומת בן מלך שזרקו אותו החוצה. וכך אנחנו מתקדמים יותר ויותר.

אבל גם בירידות, כמו שאנחנו לומדים, אנחנו צריכים לשמור כאילו אני נמצא במגע עם הבורא. דווקא בירידות מה אני עושה? אני רוצה להוכיח לעצמי שלא חשוב לי להרגיש אם אני נמצא בהרגשת הבורא או לא, העיקר בשבילי זה להיות בחיבור, אפילו שאין שום דבר. ואז אני מוכן להיות בחיבור, להיות בהשפעה כמה שאני מסוגל למרות שלא יוצא לי כלום מזה. וכך אני מתעלה מדרגה לדרגה יותר ויותר, הבורא מתגלה, נעלם, מתגלה, נעלם, זה נקרא כ-אל מסתתר.

ואז אנחנו נכנסים לכל מיני פעולות אבל הכול לפי התוכנית הזאת. מה התוכנית הזאת? הכול לפי החיבור שלנו בעשירייה, אין יותר חוץ מזה. ועל החיבורים שלנו בעשירייה בכל מיני אופנים, מסבירים לך בתלמוד עשר הספירות, לכן ככה הוא נקרא.

תלמיד: אלה אותם תרי"ג אורות שאנחנו מקבלים כאור החיבור בתגובה על המ"ן שלנו? ואנחנו יכולים במהלך היומיום למשוך את האורות האלה בעבודה בעשירייה, זאת הבקשה?

כל רגע ורגע, אין שום בעיה. רק לא לשכוח, אני עם החברים רוצים להתחבר יותר כדי לתת מקום לבורא להתגלות. אנחנו מבקשים שיעזור לנו להיות בחיבור, מצפים ממנו, לא עוזבים אותו, דורשים ממנו שיעשה לנו את זה ואתם תראו כמה מהר אתם תתחילו להרגיש את התגובה ממנו.

תלמיד: איך תהיה התגובה הזאת, למה אנחנו צריכים לצפות בחיבור הזה בינינו?

אנחנו צריכים לצפות שייתן לנו אפשרות להתחבר כמו שאנחנו מבקשים. כמו שאנחנו מבקשים שייתן לנו אפשרות להיות מחוברים למעלה מכל הבעיות, למעלה מכל התביעות שלנו אחד לשני, מעל השנאה "על כל פשעים תכסה אהבה", כל פעם שיתגלה כך. ואנחנו נגלה כל פעם התנגדות בינינו עוד יותר גדולה, כמו תלמידי רבי שמעון שרוצים להרוג זה את זה, ונקבל מהבורא תמיד כוח שיכסה לנו את ההתנגדות הזאת. זו העבודה שלנו.

ואנחנו שוכחים על זה, אתם שמעתם על זה אלף פעם. וכל פעם כן צריכים לעשות, ודקה אחרי זה, נעלם. למה? כי אתם לא שומעים אחד את השני. לכן בכל עשירייה איפה הגבאי, איפה הש"ץ? הם צריכים להיות תורנים ולעורר את העשירייה. ואפילו לא אחד. תעשו שני גבאים, תעשו שני ש"צים. אחד מסדר את הדברים, מארגן את האנשים שפעם, פעמיים ביום יתחברו זה עם זה, כולנו יחד. והשני יכין תפילה שאתם רוצים לפנות לבורא. וחייבים בזה להיות כל הזמן. תנסו כמה ימים, אתם תראו עד כמה זה מועיל, אתם כבר תהיו אחרים לגמרי. אם לעשות מעכשיו עד הכנס, בכנס תהיה לנו חברה חדשה. כבר באמת חברת מקובלים.

אות ד'

ובאמור, תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "ובחרת בחיים", הנ"ל (עי' שם בפירוש רש"י ז"ל), וז"ל: אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך, חלק יפה בנחלתי". ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: "את זה ברור לך?"

ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך".

שלכאורה, הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר "ובחרת בחיים", שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה. א"כ, כבר אין כאן בחירה? ולא עוד, אלא שאומרים, אשר השי"ת, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב. וזה מפליא מאד, דא"כ, היכן הבחירה שבאדם?

ובמבואר, תבין דבריהם כמשמעם. כי אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו.

ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה.

ובטרם שמגיע לזכוך הזה, נוהג ודאי בחירה, להתחזק בדרך הטוב, בכל מיני אמצעים ותחבולות. ויעשה, כל מה שתמצא ידו, לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך. ולא יפול ח"ו, תחת משאו באמצע הדרך."

וזה אפשרי רק בעשירייה. כל אחד עוזר לשני, נותן דוגמה, מעורר את השני, רק בצורה כזאת הוא יכול לא לעצור בדרך אלא להמשיך ולהמשיך. וזה עניין החיזוק. עד כמה שמחזקים זה את זה, בונים כל מיני מערכות, וכך מתקדמים. אין מה לעשות. כל הזמן, כל הזמן לנדנד לבורא יחד, כולם שיעזור, שיבצע את הפעולה. אנחנו מביאים חיסרון, הוא מביא את כוח החיבור.

שאלה: האם כוח הפירוד שבני אדם מרגישים ביניהם וכוח החיבור זה אותו הכוח?

כוח הפירוד וכוח האגו זה אותו דבר.

תלמיד: אז מה משתנה בהרגשה, למה אנחנו פעם מרגישים את זה כפירוד ופעם מרגישים אותו כמחבר?

כי מגיע האור ואנחנו נותנים לכוח החיבור חשיבות יותר גדולה מכוח הפירוד ואז כוח הפירוד נשאר כעביות וכוח החיבור כצמצום ומסך וכך אנחנו בונים את עצמנו. בפנים אנחנו רוצים להיפרד ומבחוץ, על ידי המאמץ אנחנו רוצים להתחבר. כך אנחנו. ובפנים כוח הפירוד, כוח האגו בוער כל הזמן. הר געש, בפנים כל הזמן בוער, אבל מבחוץ אנחנו מחזיקים אותו על ידי החשיבות של החיבור וכך אנחנו כל הזמן גדלים.

שאלה: כתוב "ובחרת בחיים". יש לי זכות בחירה בחיים?

כן. בחירה בחיים, יש לך בחירה. "חיים" זה נקרא חיבור שבו אתה מגלה את תכונת ההשפעה, זה הבורא.

תלמיד: הוא אומר "ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק."

בחירה בחיזוק שאתה כל הזמן תדרוש את כוח ההשפעה שהוא נקרא "חיים".

תלמיד: מה זה החיים, זה ללמוד תורה ומצוות?

הזדמנות להשפיע לכולם ודרכם לבורא.

תלמיד: הוא כותב " משא"כ חיים בלי תורה ומצוות, המה קשים ממות." מה הוא מתכוון פה?

אם אתה לא משפיע לאחרים אתה לא מרגיש את החיים ונשארים לך רק חיים בהמיים שהם קשים ממוות. מה יש לך בחיים האלו, בשביל מה אתה חי? כדי לפרנס את הבהמה שלך שבכל זאת תמות עוד מעט. אז לכן אתה כאילו יודע שאתה הולך למות ובכל זאת בשביל זה אתה חי. זה יותר גרוע ממוות כי מי שמת ולא חייב לפרנס את הבהמה שלו כול עוד היא חיה, הוא יותר מרוויח. בשביל מה הוא צריך לעבוד?

תלמיד: זאת אומרת כל הקטע של החיים זה בעצם תבחר את העשירייה שלך ושם עלולה להיות כל העבודה הרוחנית שלך.

תלמיד: זה החיים שלך. אין משהו אחר?

אין.

תלמיד: זה הדבר היחיד?

כן, זה הדבר היחיד. דרך החיבור להגיע לדבקות בבורא, נקודה. אין יותר. אבל לפחות תן לעצמך דין וחשבון, איפה אתה נמצא. או שאתה מפרנס את הבהמה שלך, אז אתה פחות מבהמה כי אתה מפרנס אותה, אתה דואג לה. זה לא שאתה בעל הבית שלה, אלא היא בעלת הבית שלך, לא? ככה זה.

מי דואג למי? אתה דואג לבהמה, אתה רוחץ אותה. כך הרב"ש היה אומר, אני רוחץ אותה, אני משכיב אותה במיטה, מכסה אותה, מלביש אותה באיזה בגדים יפים, אני עושה סדר לעצמי בכל מיני דברים. הכול סביב הבהמה.

תלמיד: מה זה לתת דין וחשבון לעצמי? אתה אומר לי תיתן דין וחשבון.

תחשוב, תחשוב איך שאתה חי. כל החיים שלך זה לדאוג לבהמה, שהיא בטוח תמות ותירקב באדמה. ומה יש לך מכל ההזדמנות הזאת שנתנו לך? כלום.

תלמיד: כלום.

כלום, אלא מה?

תלמיד: משאיר ירושה.

בשביל מה אתה עכשיו סובל? תתפטר מזה וגמרנו.

תלמיד: לא, תבין, אנחנו קבוצה מצומצמת, רוב העולם לא מבין שזה ככה.

רוב העולם אפילו לא שואל על זה.

תלמיד: נכון, נעשה בניינים, נעשה בחירות, נעשה, נעשה, נעשה.

ומת. נעשה, נעשה, נעשה, ומת. נעשה, נעשה, נעשה, ומת. בשביל מה? לך לפחות יש הזדמנות להגיד, שאין שום תועלת. ומה?

שאלה: אין אפשרות לפתוח להם את העיניים שיראו שבאמת החיים שלהם בזבל?

לא. אסור. אסור. כי "אל תשים מכשול לפני עיוור"¹. אם הם חיים כך ולא שואלים, זה סימן שעדיין הרצון לקבל שלהם לא בשל להתחיל לפתוח את מהות החיים. מה שאין כן אתה כבר איכשהו דופק בזה בדלת, רוצה קצת לדעת. אז אני מסביר לך, שהחיים שלך הם חיים פחות מבהמה.

שאלה: זו עוד נקודה שרציתי לשאול אותך. מה זאת אומרת? מגיעים לגמר תיקון, לתקופה של גמר משיח כמו שאומרים, ואתה אומר לי שהם עדיין לא יגיעו לגמר בישול. מה הקטע?

הם יגיעו בצורה מהירה. אל תחשוב. אל תדאג להם. תוך שבוע ימים הם יהיו בגמר תיקון.

תלמיד: וואלה.

כן. טוב.

קריין: מתוך כתבי רב"ש א'. עמוד 421. מאמר "נס חנוכה". קטע מתוך ש.. ממש תואם למה שלמדנו.

"אלא האדם נמצא תמיד בהחיים שלו מלאים חסרונות ומכאובים. ותמיד הוא רואה, שאין טעם בהחיים שלו, בעת שהוא מתחיל לחשוב על מטרת החיים. היינו, מהם הרווחים, שהוא מרוויח, בעת שהוא סובל את מלחמת החיים.

זאת אומרת, שרק בעת שהוא טועם קצת תענוג, אז התענוג משכר אותו. ומאבד את השכל והדעת שלו, ושוכח לחשוב על תכלית החיים. אבל בו בזמן שהתענוג, שבו היה שקוע, מסתלק ממנו, לכמה סיבות, ומיד הוא בא לחשוב מחשבות של תכלית החיים.

כי רק בזמן שאין להאדם ממה לפרנס את גופו, שיהיו לו מזונות, היינו ברגע שאין הוא מרגיש הנאה, תיכף הוא מתחיל לחשוב על מטרת החיים. היינו, שהאדם שואל את עצמו, מה הטעם בחיים שלי. לאיזה צורך נולדתי בעולם. וכי הבריאה היתה, שיבראו נבראים, שיסבלו יסורים ומכאובים בעולם.

המצב הזה, שהאדם מתחיל לעשות חשבון הנפש על מטרת החיים, מהו ובשביל מהו, זה נקרא, שהאדם מרים ראשו מזרם החיים. שבו נמצאים כל הנבראים, ואין להם זמן לחשוב על מה שהם. אלא הולכים עם הזרם, שהמים הולכים שם. ואין אף אחד, שיהיה באפשרותו לראות את הסוף. היינו, לאן הזרם החיים הולך. ורק הוא, מטעם שחוסר התענוג גורם לו להגביה את ראשו למעלה, בכדי להסתכל על המטרת החיים.

אז הוא רואה ושומע, כמו כרוז מלמעלה, שאומר לו, שהעולם נברא על הכוונה "להטיב לנבראיו". אלא בכדי לטעום את טעם ההטבה הזו, אומרים לו מפי ספרים ומפי סופרים, שיש תנאים, בכדי להגיע להטוב הזה, המכונה "מטרת הבריאה". והתנאים האלו, מה שהבורא דורש, שיקיימו מקודם, אחרת אין הוא רוצה לתת להם את הטוב והעונג."

שאלה: בכל זאת אנחנו רואים שאנחנו כאילו לא יכולים להתפטר מהמאבק היומיומי הזה על הבהמה ועל כל הדרישות שלה. למרות שאולי אפשר להילחם בזה, אבל אנחנו לא מתעסקים בזה בכלל. למה אנחנו חייבים לשמור את המאבק הזה? במה הוא עוזר לנו?

אתה חייב כל הזמן להיות במאבק על הבהמה שלך, לתת לה מה שצריך, זה חלק ששייך לתיקון. זה גם שייך לתיקון, רק אתה משלם אותו לבהמה על זה שהיא חיה. וכאן ישנה שאלה, האם אתה מטפל בה, מאכיל אותה כמו שאתה מאכיל סוס? כי סוס לא צריך שום דבר חוץ מגרעינים ומים, ואז יש לך מזה שכר רוחני, כי לשם זה אתה מחייה את הבהמה שלך. וכל היתר "עושה תורתך קבע מלאכתך ארעי". אתה מקדיש את הכול לעשירייה, לתפילה, ולבורא. אין יותר מה לעשות.

לכן השאלה כל הזמן צריכה להיות "אני מרגיש שאנחנו לא משיגים חיבור? אנחנו פונים לבורא או לא? תתרכזו בזה ותראו כמה זה עוזר לכולם. כשכולנו נעשה זאת, אתם תראו כמה שפתאום זה נמצא באוויר, שנמשכים לזה. פתאום אני נזכר בזה, למה? כי החברים בכל הקבוצות בעולם נמצאים בזה. זה חובה. וזה שמגלים לנו כלי כל כך רחב ואנחנו לא משתמשים בו, זה חוזר אלינו פי כמה וכמה בעונש.

תלמיד: אני שומע. אני פשוט מרגיש שכאילו גם החיים האלה, בכלל החיים שהחברה החיצונית ארגנה לנו, וגם מה שאנחנו מתעסקים, זה כאילו לוקח לך הרבה יותר אנרגיה מהגרעינים האלה שהגוף צריך. זאת אומרת, אני לא רבי שמעון שחי במערה, אלא אני מחויב פה להתאמץ הרבה יותר.

אתה נמצא בניו יורק. וזה שעולה לך המון זמן וכוח, רק כדי להחזיק את עצמך בחיים לעומת איך שחיית פעם, לפני כמה גלגולים, כשחיית בכפר, ולידך פרה, כמה תרנגולות, אישה, וילדים, עגבנייה, ומלפפון שגדלים לפניך. ועכשיו אתה צריך המון כסף רק להחזיק את עצמך, את הדירה, את האוטו, וכול מיני דברים, הכול חייב להיות. על זה לא מוותרים, לא הולכים לאיזה מקום נידח ושם מתחילים לעשות תיקונים. לא, ככה זה מסודר. זה נכון, העולם שלנו בגשמיות מתפתח לפי הצורך לנשמה. רק לפי זה הוא נקבע.

אז סיכמנו, אתם כותבים דף אחד, סיכום, מה אתם ממליצים להוסיף לספרו של חיים רץ.

שאלה: רציתי לספר על הכשרה שאתמול התחלנו לכלי הלטיני על מבנה הקבוצה, מבנה החברה עם החברים מרוסיה, מהכלי הרוסי.

הרוסים עשו לכלי הלטיני? יפה מאוד.

תלמיד: זה פרויקט שעובד מעל שנתיים בכלי הרוסי. ואתמול הוא התחיל בהובלה של חברים ממוסקבה. נרשמו אליו מעל מאתיים איש דוברי ספרדית מספרד, מדרום אמריקה, ומארה"ב. התחלנו את ההכשרה הזו למבנה הקבוצה, לבניית הקבוצה מתוך הרגש שצריך באמת לחזק את החברה. היתה הרגשה מיוחדת מאוד. היתה אינטראקציה מאוד מיוחדת בין החברים. אני ממש רוצה להודות לחברים ממוסקבה על העבודה המדהימה שהם עשו.

זה יפה מאוד. זה דווקא מאוד מגדיל את העצמה.

תלמיד: כן. היתה השתוקקות עצומה מכל החברים מהכלי הלטיני, מברזיל, הכול היה עם תרגום. אנו באמת מבקשים את מחשבת הקבוצה שנוכל להמשיך ככה להתחזק בלבנות את הסביבה שלנו. אם אתה יכול אולי להגיד כמה מילים על הקשר הזה בעבודה בין הקבוצות, איך אתה רואה שאנחנו מחזקים זה את זה? איך הקשר יותר אורגני, כי זו באמת יוזמה של החברים דוברי הרוסית.

אני חושב שהכלי הלטיני הוא הכי קרוב לפי רוחו לרוסים. כבר אמרתי את זה בעבר, ולכן באמת, בעזרת ה', זה יצליח. תמשיכו בזה, וגם האחרים יכולים לנסות. אני לא יודע, אבל בין שתי הקבוצות הללו, הקבוצה הרוסית הכללית והקבוצה הספרדית הכללית יכול להיות קשר טוב. תצליחו. זה יפה לשמוע.

שאלה: אנחנו רוצים לעדכן על בניית סביבה. אנחנו קצת מעל חודש לפני שבוע הכנסים בישראל. אנחנו רוצים להזמין כל חבר ששומע עכשיו להתכלל בהכנה לכנסים, להתכלל בזרימת התוכן של הכנסים ולהצטרף לערבות טים (צוות ערבות). ממש אחרי השיעור, בעשרה לשש זמן ישראל, יישלח לינק לזום, הוא מופיע גם ב"סביבה טובה", רק להיכנס, להתכלל, להשתתף, כל מי שרוצה. מי שנכנס לשם, שומעים ממנו שהוא כבר בכנס.

אז מי שמרגיש ככה שעוד לא מדברים יותר מדי על הכנס, שאולי אנחנו לא מוכנים מספיק, פשוט, מיד אחרי השיעור, אחרי הסיכום עם העשירייה תכנסו ללינק ותוכלו להרגיש כאילו הכנס כבר התחיל.

תודה.

אז במשך היום אנחנו לא שוכחים שכל העתיד שלנו, הכול תלוי בתוך העשירייה. שם נמצא הבורא, שם המקום למאמצים שלנו ובהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא י"ט י"ד).↩