011_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/tHBS1Bkb?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ה', אות ג'

איפה? רמ"א, אות ז'. מה כתוב למעלה?

אז ז האור ההוא שאינו יכול לכנוס בכלי, נשאר מבחוץ בבחינת מקיף. ואור פנימי, הוא מאיר בפנים בהכלי.

ז) זה הכלל, כל המקובל בהפרצוף נקרא אור פנימי. וכל שעדיין אינו מקובל, אלא שהוא עתיד לבא לתוך הפרצוף, אחר כך, נקרא אור מקיף. אם כן, מה כאן הפירוש פנימי מקיף? כאן לפי העניין, מה שהוא עוד לא מסוגל לקבל אותו, רק הוא יקבל אותו אחר כך.

וא"ס ב"ה, ה"ס האו"מ הראשון, המקיף רק לא"ק, כי הזווג דהכאה, הנעשה על המסך דבחי"ד בפה דא"ק, ועלה שם או"ח הגדול והלביש את הע"ס של ראש א"ק עד הכתר הסמוך והדבוק בא"ס ב"ה, הנה האו"ח הזה, כולל את או"מ דא"ס ב"ה.

כי פירושו של או"ח, הוא, כל שיעור האור הנדחה בכח המסך מן המלכות. ומתוך ששיעור האור הנדחה ההוא, הוא כל ההפרש, מא"ס שהיה ממלא כל המציאות, אל הא"ק, הנבחן בערך א"ס ב"ה לקו אחד, לקו דק אחד, הרי כל אור מקיף, כל האין סוף, כל אור הא"ס הגדול הזה, נבחן לאו"מ לא"ק.

מה כתוב כאן? איזה חידוש הוא נותן לנו? הוא נותן לנו דוגמה, מה זה אור מקיף, ומאיפה הוא התחיל, אור מקיף הראשון? הוא מתחיל כאן לדבר אחרי הצמצום. מה היה לפני הצמצום? אור האין סוף היה מאיר, בלי סוף. לא, לא היה אז הבחן מדרגות.

אחר כך, שהוא רוצה, התחתון, רק לקבל בעל מנת להשפיע, או כמו שלמדנו, מלכות דראש עשתה חשבון כמה שיכולה לקבל בעל מנת להשפיע, את זה תקבל. מה שלא יכולה לקבל על מנת להשפיע, לא תקבל. ואור הזה דוחה אותו. ואור הזה נקרא אור חוזר, שמחזיר אור. אם לא היה מחזיר אור, אז הוא היה מקבל... מקבל את כל האור, היה עוד הפעם אין סוף ממלא כל המציאות.

רק בזה שקיבל רק חלק, וחלק הנשאר, נשאר מבחוץ, אומרים שזה כל ההבחן בין ממלא כל המציאות לקו דק. במי ההבדל? באור מקיף הזה. אם אור מקיף הזה גם כן יתפשט, אז הוא שוב ממלא כל המציאות. אז הוא מביא לנו דוגמה, כמה גודלו של אור מקיף הזה, שהוא כל ההבחן בין ממלא כל המציאות לקו דק אחד.

וכן, הוא אומר, כל ראש נבחן לאו"מ, לע"ס של הגוף שלו, מדוע? הוא אומר, כי הזווג דהכאה, שבהמסך העומד בפה של ראש דאותו פרצוף, ומעכב על אור העליון, שלא יתפשט להמלכות של פרצוף ההוא, הרי כל האור שאינו נכנס בכלי המלכות נעשה לאו"ח, המלביש לע"ס של ראש הפרצוף, כנודע. הרי, שהאו"ח הזה העומד בראש, כלול מכל אותו האור שאינו יכול לכנוס בהפרצוף.

עוד הפעם. הרי, שהאו"ח הזה העומד בראש, כלול מכל אותו האור שאינו יכול לכנוס בהפרצוף הנקרא או"מ.

מה כתוב כאן? כאן מסביר לנו, כל ראש נבחן לאור מקיף, עשר ספירות של הגוף שלו. מה הפירוש? אנחנו למדנו, מלכות דראש עשתה חשבון כמה שתקבל. כמה שיכול לכוון בעל מנת להשפיע. ואחר כך, היא הולכת לקיים בפועל. החלק שהיא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע מתפשט עד הטבור, היינו, עד המלכות דגוף, והשאר שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, היא לא נותנת להיכנס, וזה נקרא טבור, מלכות דגוף. ואומר, אני... ואומרת, אני לא רוצה לקבל. מדוע? אני רוצה בהשתוות הצורה.

נמצא, כל האור הזה, שמלכות דטבור לא מקבלת אותו, איפה היא הייתה? בראש המדרגה ששם היה, הוא דוחה אותו. ושם עוד היה אור אחד. שם עוד לא קיבל שום דבר. נמצא לפי זה, שכל ראש נקרא אין סוף. מדוע? שם עוד לא יש... ששם עוד לא... עוד לא ניכר ההגבלה.

תלמיד: אם לא היה...

רב"ש: מתי נקרא הגבלה? בעת שמתחיל לקבל. זה שאומר, תסתכלו.

תלמיד: בראש דא"ק נגיד, אם לא היה הגבלה, היה מקבל את כל האור?

רב"ש: כן.

תלמיד: אבל הוא לא המשיך את כל האור, אז איך הוא היה מקבל את כל האור?

רב"ש: אתה לא יודע מה שאתה אומר.

תלמיד: מה?

רב"ש: אני יודע מה שאתה אומר.

אחרי הצמצום נשאר כלים המכונה עיגולים, ונשאר רשימו בתוך הכלים. ומה... והר... מה... והרשימו שיש במלכות, המלכות המשיך כל האור בחזרה. מכל האור הזה שהמשיכה עשתה חשבון, כמה שיכולה לכוון בעל מנת להשפיע. נגיד על דרך הציור, עשרים אחוז. אז אמרה, מזה האור עשרים אחוז יקבל, ושמונים לא. בראש עוד לא נעשה חלוקה, לא, עוד לא קיבל שום דבר. זה בכוח.

עכשיו היא רוצה לקבל בפועל. את החלק שהיא מקבלת, עשרים אחוז נקרא אור פנימי, וזה נקרא ט' ראשונות עד הטבור, עד המלכות דטבור. את החלק שהיא לא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, היינו השייך למלכות, היא אומרת, אני לא רוצה לקבל. נמצא, אם מלכות דטבור כן הייתה מקבל השמונים אחוז, היה שוב ממלא כל המציאות.

נמצא, שכל האור שהייתה ממחשבת הבריאה ושעכשיו מקבלת רק חלק, נכלל באור מקיף הזה, שהם שמונים אחוז. וכל פעם בפעם, מתגלה חלקים מאור מקיף, עד שתהיה מגולה כל המאה אחוז. זאת אומרת, מה שהאור היה מקודם ממלא כל המציאות על המאה אחוז בעל מנת לקבל, יהיה עכשיו מגולה כל המאה אחוז בעל מנת להשפיע. זה כל העניין.

אנו רואים שמטוס אחד טס למעלה, חמישים אלף רגל מעל כדור הארץ, וכל אחד ואחד מסתכל משקפת אחרת, אחד אומר שגדול ואחד אומר שקטן. אומרים שכולם אומרים אמת, כל אחד לפי מה שהוא רואה. נשאלת השאלה, אם אחד אומר שהוא קטן, נעשה המטוס קטן? אחד אומר שהוא גדול, נעשה המטוס גדול? או שמטוס לא מקבל שום שינויים? לא מקבל שום שינויים.

זה אומר, מה שאומר מקודם, באות ו', אה... אות ה':

ה) כלומר, שאין הבחן להאור מצד עצמו, האור תמיד שווה, רק מבחי' הכלי.

לכן כשמדברים ראש עם אורות לא מקבל, עוד לא רואה, אם לא רואה, אני מדבר רק מצד האור, האור נקרא אין סוף. אם אני מדבר מראש, היינו מה שהתפשט בפועל, כבר נקרא מ... אור פנימי מקיף. חלק כן מקבל, חלק לא מקבל.

אז תלוי, אם אני מדבר מראש של עצמו, או שמדבר בגוף מה שמתגלה מראש. כאן מדבר מגוף, כאן הוא מדבר מהגבלה. אני מדבר מראש בלי הגוף, בלי... טרם שקיבל, אז מה, עם מי, על מה יש לדבר? אור של עצמו, אור אחד.

מלכות הייתה מקבלת. אז מדברים מכלי מלכות שהיא מקבלת. והמלכות הזאת לא תשים סוף. קיבלה. ואומרים שלא היה הבחן מדרגות. מה שאין כן אחר כך, שמלכות אמרה שהיא רוצה לקבל רק בעל מנת להשפיע, נעשית מדרגות בשביל הכוונות. כמה שיכולים לכוון, ככה מקבלים.

בא הוא ואומר, כשמתחילים לדבר שבא אחר הצמצום, התפשט רק קו דק, אז הוא שואל, למעלה אין קווים, אין דקים, אם כן מה הפירוש קו דק? הוא שואל. אז הוא מקבל, נקרא מעלה, מטה. מעלה בחשיבות, מטה בחשיבות. היינו, מקבל על מנת לקבל נקרא מטה בחשיבות, שאסור כבר לקבל. מה שרחוק ממלכות נקרא יותר זך. נמצא שנעשה מעלה, מטה, מתי? בעת שנעשה איסור, שאסור לקבל בעל מנת לקבל.

מדוע נקרא דק? בא רמז, היות שאנו לומדים, כל ספירה כלולה מחברתה, כמו שיש לנו עשר ספירות זה למטה מזה, כל ספירה כלולה מהמלכות, נמצא, המלכות שבכל ספירה ספירה גם כן אינה מקבלת. על זה נותן רמז, קו דק.

עכשיו, שאנו רוצים לתת הבנה, אומרים על אחוזים. נגיד מקודם היה מאה, מאה אחוז דהיינו, רצונו להיטיב לנבראיו נגיד, רוצה לתת לנברא רשימו מסוים. לכן ברא יש מאין כלי, המכונה רצון לקבל השתוקקות, היא השתוקקו לקבל את השפע מה שהוא רוצה לתת להם.

אם נגיד על דרך הציור, השפע הייתה מאה קילו, כמה היה צריך להיות גודלו של הרצון לקבל? גם כן מאה קילו. אם המאה קילו שפע נכנס במאה קילו חיסרון, נקרא ממלא כל המציאות חיסרון או לא? שזה ממלא כל המציאות. מה שכן אחר כך, שעשתה סוף, היא לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל, רק כמה שהיא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, נעשה הבחן מדרגות. מקודם יכולה להגיד, להתקבל… לקבל על מנת להשפיע על עשרים אחוז, ואחר כך יותר פחות וכן הלאה.

אומרים, בזמן שהיא אמרה שלא יכולה לקבל רק עשרים אחוז ושמונים לא, נמצא השמונים אחוז נשאר בסוד אור מקיף, שתקבל את זה בעתיד לבוא, לא עכשיו. ואיפה זה מתגלה בפועל? על הטבור, בזמן שמקבלים. את זה כן ואת זה לא, יש הבדל. בראש לא קיבלו שום דבר, אז יש כל אור בראש שלא קיבלה עוד.

תלמיד: אבל היא עשתה זיווג שהגיע לו לראש. אם היא הייתה...

רב"ש: נמצא, מה שאנחנו אומרים, זיווג שמתגלה חלק, מדברים רק בקשר לתחתון, בקשר לגוף. ובראש שתיהם שמקבלים, ממי מדברים, מאור? אז האור כשלעצמו נקרא אין סוף.

תלמיד: כן, אבל אני שואל אם...

רב"ש: אנחנו, נשאר... צריכים להתחיל אות ח'. למטה, אות ח':

ח) כבר נתבאר זה לעיל, שד' הבחי' שבפה דראש, שהוא מבחינת כלי המשכה, שפה דראש ממשיך האור, נבחנות שם בפנימיות וחיצוניות, בדומה לדופן הכלי, שיש בו ד' קליפות זו על זו, שרק הקליפה הפנימיות, היא הנוגעת ומקבלת השפע שבה. זה בגשמיות המשל... הנמשל. וכן הדבר במלכות של ראש, שנקראת פה, שבחינתה העבה יותר אשר שם, היא נחשבת לפנימיות, כלומר, לממשיכה את האור העליון. שיש קשר עם האור. והזכות ממנה נבחנות לחיצוניות, ממשל הגשמי. כלומר, שאין להן שום חיבור י... חיבור ישר באותו האור המקובל שם. אלא שהן משמשות לאו"מ בלבד.

הזיווג נעשה נגיד על בחינה ד'. בג' נבחן לחיצון, ג' לא ממשיך האור. ונמצא, מתי יימשך האור על בחינה ג'? אחר כך, בעתיד, זה נקרא אור מקיף. זה שאומר, אלא שהן משמשות בחינה ג', וב' לאו"מ בלבד. ונמצא, שאו"פ קשור ומאיר רק מצד פנימיות הכלי, ואינו נוגע כלל בחיצוניות הכלי, אם האור בא על בחינה ג', על בחינה ב' נקרא חיצוניות. ואור המקיף, מתי הוא מאיר? הולך ומתגלה רק ע"י חיצוניות הכלי, ואין לו שום נגיעה בפנימיות הכלי.

ולא עוד, אלא שפנימיות הכלי, היא המונע את האור מקיף שלא יכנס תוך הכלי, להיותו העביות שהמסך מעכב עליו כנ"ל. וכן חיצוניות הכלי היא בחינת אחורים לאור פנימי, להיותה מקטין קומתו.

מה הוא מפרש כאן? פנימיות הכלי נקראת על איזה בחינה שהוא ממשיך. אם הוא ממשיך האור על בחינה ד', נגיד על בחינה ג', פרצוף ע"ב, האור השייך לבחינה ב' הוא לא המשיך. הוא נשאר בבחינת מקיף. זה יימ... זה יימשך אחר כך בפרצוף ס"ג.

עוד הוא אומר, שבחינת הפנימיות הכלי היא בסתירה לחיצוניות הכלי, היינו, היא לא נותנת לאור מקיף שיאיר, ואומר, עד כאן, יותר אני לא מקבל. זה קצת קשה להבין, מה הפירוש, יותר אני לא מקבל?

אם אנו אומרים, פרצוף גלגלתא קיבלה מקסימום, נגיד עשרים אחוז. עשרים ואחד לא יכולה לקבל. אחרי עשרים אחוז, באיזה מדרגה ועל איזה בחינה תתג... תת... תתגלה? על בחינה ג', הע"ב. נמצא שהמסך לא נותן לו אור מקיף שיהיה עוד.

עכשיו, בחינה ג', הוא לא משתמש עימו, מדוע? בחינה ג' תצמצם את בחינת ד' שלו. לכן הוא לא רוצה להשתמש עם בחינה ג', מדוע? אם הוא יכול להמשיך עשרים אחוז, הוא לא ימשיך חמש עשרה אחוז. אז הוא מראה לנו דוגמה. כדאי לעבור עוד הפעם מה שכתוב בפנים.

השורה מתחיל, בלבד. יש לכם?

ונמצא, שאו"פ קשור ומאיר רק מצד פנימיות הכלי, על בחינה ד' נגיד הוא ממשיך האור, ואינו נוגע כלל בחיצוניות הכלי, על בחינה ג'. ואור המקיף, שהתגלה אחר כך על איזה בחינה יותר נמוכה? על בחינה ג', נגיד, הולך ומתגלה אחר כך רק ע"י חיצוניות הכלי, ואין לו שום נגיעה בפנימיות הכלי של בחינה ד'.

ולא עוד, אלא שפנימיות הכלי, היא המונע את האור מקיף שלא יכנס תוך הכלי, להיותו העביות שהמסך מעכב עליו.
מה כתוב כאן? צריכים לפרש כך: אם בחינה ד', פירוש הדבר, קיבלה כל מה שהיא יכולה לקבל, נגיד למשל, עשרים אחוז. עשרים ואחד היא לא יכולה, זה המקסימום שלה. נמצא, אחרי זה האור נשאר בבחינת מקיף, והוא רוצה להיכנס, מי לא נותן לו להיכנס? המסך דבחינה ד'. נמצא שהמסך דבחינה ד' נקרא פנימיות הכלי, לא נותנת לאור מקיף שיאיר. ואיך יתגלה לנו האור מקיף? אחר כך באמצעות הכלי, על מדרגות יותר נמוכות.

על זה הוא אומר, וכן חיצוניות הכלי היא בחינת אחורים לאור פנימי, להיותה מקטין קומתו.

אם אנחנו מדברים למשל מבחינה ד', שהמשיכה הכתר. מה החיצוניות שלה? ג'. הג' זה בסתירה לד'? בטח. אם תשמש עם ג', היא מפסידה. לכן הפנימיות הוא בסתירה לג'. היינו שלא רוצה לקבל בבחינה ג'. מדוע? משום שלא יכולה יותר. ול... ולשם, מבחינה ג', לומדים ד' מקטין קומתה.

לכן אנו רואים שיש שני הבדלים. אור פנימי היא כלי לפנימיות הכלי ... שהיא יכולה להשיג, וזה, וזה בחינה עליונה שלה. מה שאם כן בחינה ג', לפניה יצא לה בחינה תחתונה. ובאיזה, ומתי יתגלה אור מקיף, על איזה בחינות? דווקא על ג', דווקא על חיצוניות. ובחיצוניות היא דוחה, מדוע היא דוחה? זה קושיה, אני אסביר את זה יותר.

יש קושיה. אם היא יכולה לקבל אור על בחינה ד', מכל שכן שהיא יכולה לקבל אור דבחינה ג', מה כתוב כאן?

ולא עוד, אלא שפנימיות הכלי, היא המונע את האור מקיף שלא יכנס תוך הכלי, להיות העביות שהמסך מעכב עליו. מדוע? הוא בחינה ד' דבחינה ג'. אז אם אני אגיד לפי המשל, הוא קיבל המקסימום, כל העשרים אחוז, יותר לא יכול לקבל. לא ח... לא, לא חשוב איזה מדרגה שהיא תהיה, לא יכולה. מי מעכב? המסך. מדוע? אם תקבלי אותי בעל מנת לקבל. לכן הוא דוחה. ואחר כך כן יכול להתגלות. מדוע אחר כך? לאחר שנאבדה לו הבחינה ד', אז אין לו כלום, אז הוא יכול עוד הפעם לקבל חמישה עשר אחוז. היות וקיבלה חמישה עשר אחוז, זה כבר חלק מאור מקיף. נמצא באור מקיף איך הוא מתגלה? דווקא בכלים חיצוניים.

הוא שואל, אם אני אומר שאין לי יכולת, אני לא יכול לקבל יותר, ועשה מסך, לא לקבל יותר, איך בא פרצוף הע"ב? אז מתי בא פרצוף הע"ב? שכבר אין לו את ה... את העשרים אחוז. מדוע לא יכול לקבל?

אבל אני, על זה אני אשאל. אם אנו אומרים, אין העדר ברוחניות, אם כן איך יכול לקבל זה וזה וזה וזה? תשובה: לומדים, מה שמבררים בעל מנת להשפיע, זה נשאר במדרגה. והוא לא רואה את זה עכשיו. לכן הוא מברר עכשיו מה שיכול. מדרגה יותר קטנה. אבל זה נעשה כבר עכשיו על ידי בירורים של להשפיע, מסתלק גם כן נשאר, היות שכבר נבררה בעל מנת להשפיע.

נמצא מכאן ולמטה, כל אחד ואחד מברר איזה בחינה בעל מנת להשפיע, וזה נשאר. אם כן, הבירורים ההולכים לאט לאט לא יכולים לברר הכול. מה שביררו נשאר. לכן יכול להיות, כל המדרגות שהתחתונים מבררים בעל מנת להשפיע, יישארו עם תיקוניהם בעליונים.

מקודם, אתה שואל אותי, אם הוא המשיך מקודם כל מה שיכול על מנת להשפיע, יותר תענוג מזה, זאת אומרת עוד קצת עביות, הוא לא יכול לתקן. על זה אתה בא ושואל אותי, אדרבה, לאחר שקיבל כמה שיכול, עוד, לא יכול עוד, כבר קיבל כל, כל מה שיכול.

הרב לייטמן: שהוא ילך לבקש.

רב"ש: הוא כבר לא יכול לקבל יותר. מה שיכול כבר קיבל.

הרב לייטמן: שיילך לבקש כוח.

רב"ש: אהה, על מה יבקש?

הרב לייטמן: כוח.

רב"ש: על מה?

תלמיד: הוא קיבל כבר.

הרב לייטמן: לקבל עוד.

רב"ש: איך? איך? כבר קיבל כל המקסימום מה שיכול לקבל. לכן, לאחר שנאבד לו, אין לו שום דבר, אז אין לו כלום, אז הוא יכול להתחיל לחפש משהו. ככה הוא מבקש מותרות. יש לך, רק מה אתה רוצה? מה אתה, מה אתה בוכה? אבל שלוקחים ממנו הכול, הלא רושמים זה לזכותו. כשהוא לא רואה, אז עוד הפעם אין לו כלום, עוד הפעם הוא בוכה. מה אתה בוכה? "אין לי כלום". מה שאם כן, מה אתה רוצה? יש לך מותרות, מה חסר לך? "אני רוצה עוד". לא נורא.

אני רוצה עוד הפעם לפרש. מהו הפירוש שראש דגלגלתא, שהוא הפרצוף הראשון, שיצא לאחר הצמצום, קיבל על עביות דבחינה ד', מה הפירוש? היינו, היות שאנו מחלקים כל האורות, כל הבחינות, כל העולמות, על ד' בחינות עם שורש, הנקרא ביחד כח"ב זו"ן, אז למדנו כך: ד' נקרא העביות הכי גדולה. אומרים, שהמשיך כל האור. מי? נגיד מלכות דראש. ומלכות נקראת חשבון. ועשתה חישוב, כמה היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע בבחינה ד', את זה תקבל, ומה שהיא לא יכולה לקבל את האור הבא על בחינה ד', את זה היא לא רוצה לקבל. וההחלטה הזאת הייתה במלכות דראש, שנקרא מלכות בכוח, שהיא מקבלת בכוח. ואחר כך מתפשט בפועל.

לומדים, מי מתפשט? מלכות. עכשיו שהיא הולכת לקבל, מי הולך לקבל? מלכות. אז אומרים, מלכות מתפשטת מיניה וביה לעשר ספירות דגוף, שהוא בפועל. ומה שהיא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, החלק הזה אני נותן משל, עשרים אחוז מעד הטבור עד מלכות. והאור שצריך להגיע למלכות, פירוש הדבר, אם תקבל יהיה בעל מנת לקבל, היינו השמונים אחוז, אני קורא אותו אור מקיף שנשאר מבחוץ. הוא לא יכול לקבל אותו. זאת אומרת, הוא אומר, אם המסך דטבור, לא היה מקיף עליו, היה מאיר למטה מטבור, היינו גם בכלי מלכות שנקראת מקבל על מנת לקבל, היה שוב ממלא כל המציאות.

נמצא, שכל מה שאנו לומדים, א"ק הוא קו דק בערך האור שלפני הצמצום שהיה ממלא כל המציאות, הוא ההבחן רק באור מקיף הזה, אור מקיף הראשון. מה היה אחר כך? גם כן המשיכו, כבר פחות. אבל מתי היא יכולה להמשיך עוד? הלא עכשיו קיבלה את המק... עם הכול, כמה שהיא יכולה לקבל, קיבלה, לא יכולה עוד.

ואחר כך לומדים, בא אור מקיף ואומר, הלא מטרת הבריאה הייתה שכל האור יקובל, יקובל בתחתונים. והיות שאתה אומר, "רק עד כאן, יותר לא", אז אתה מוכרח לומר שהדרך שלך לא בסדר. אם נגיד כן, אתה תישאר עם המסך שלך, אף פעם לא תבוא למטרת הבריאה. אז הוא אומר, "אתה צודק", נאבד לו המסך. אומרים לו, המסך לא נאבד בפעם אחת.

היות שכל מדרגה כלולה מד' בחינות, מזדכך לד' לבד', ג' שבד', ב' שבד', א' שבד', עביות ד... עביות דכתר, אור המלכות שבד', עד שנאבד לו הכל האור, אין לו שום כוח התגברות, היא מפסיקה לקבל, וזה נבחן שמלכות עלתה לראש. מה רוצה? נאבד לה המסך. אורות לא חסרים, נאבד לה המסך. היא מבקשת כוח המסך. ועל זה מה אתה שואל?

אני אגיד לך כלל. הוא אומר, הרב, אין לך אור שלא יהיה בו פנימי מקיף. בא באור פנימי, מסביר, מדוע? היות שיש כלל, אין לך אור שלא יתגלה את התחתונים אחרי הצמצום, אלא על ידי זיווג דהכאה, שנקרא, מצד אחד הוא רוצה לקבל, משתוקק לזה, מצד השני הוא דוחה. וכמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע ממדרגה הזאת הוא מקבל, והשאר לא.

ניקח לדוגמה, גשמיות. אדם אומר, אני שותה מים, רק לפי מה שאני מבין לשם שמיים והשאר אני משאיר. עכשיו, ששותים בירה, אני שותה הכול. גם כן אותו הדבר. חלק כמה שיכול לכוון, אני שותה, חלק להשאיר. שותה יין, גם כן אותו חשבון.

לכן, בכל בחינה ובחינה שבאה על ידי הזיווג דהכאה, שצריך לכוון על מנת להשפיע הוא מקבל, ולא על מנת להשפיע לא רוצה לקבל, אם כן מקבל הרבה בחינות, בכל בחינה ובחינה הוא משאיר קצת. נמצא, בכל בחינה יש פנים ומקיף. לכן יש פנים ומקיף על בחינה ד', שנקרא גלגלתא, ויש בחינת... יש בחינה מטה על ג' הנקרא ע"ב, וכמו כן הלאה.

הרב אומר: דע, טרם שנאצלו הנאצלים ונברא הנבראים היה אור העליון ממלא כל המציאות, לא היה לא ראש ולא סוף. שאלתי, מה הפירוש לא היה ראש? הלא מלמדים מתחילת אצילות הבריאה, מה הפירוש לא היה לא ראש ולא סוף? מה עם תוך?

אז צריכים ללמוד מה זה ראש. אם אנחנו לומדים, ראש נקרא בכוח, אז לומדים משם, לא היה בראש, לא היה בכו... מדוע? משום שלא היה סוף. אחר הצמצום נעשה שעכשיו אסור לקבל על מנת לקבל, אז אני צריך לעשות חשבון מקודם, כמה שיוכל לקבל על מנת להשפיע וכמה שלא יכול, זה בכוח, ואחר כך אני הולך לקבל. שם תכף קיבלו בפועל.

תלמיד: לא היה אסור.

רב"ש: נמצא, מדוע קיבלו בפועל? שאין שם סוף. אם כן, אור פשוט, ההבחן מדרגות.

אור מצד עצמו, אין שום הבחן מדרגות. מדוע? עוד כלל, צריכים לזכור. מדוע כלי ראשונה, שלומדים על דרך הציור, קיבלה את כל האור מבחינת ממלא כל המציאות, קיבלה את כל האור, אחר כך לא, אחרי הצמצום לא. מהו הַגֶדר שנגיד, זה כן וזה לא?

צריכים לומר כך: כל בא, כל מה שאנו מתייחסים למאציל, יש לו שלמות. כל מה שאנו מתייחסים לתחתונים, קצת צולע. אי לזאת, לפני הצמצום איזה כלי הייתה? רצון לקבל על מנת לקבל. מי ברא אותו? הבורא ברא את הכלי הזאת יש מאין. יש שלמות הכלי הזאת? קיבלה כל האור. אחרי הצמצום מה אנחנו לומדים? התחתון רוצה בהשתוות הצורה, התחתון רוצה עכשיו לקבל מה שהוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע.

כלי מצד התחתון זה כבר צולע. מדוע? תשאל עצמך, תראה כמה שאתה יכול לעשות על מנת להשפיע, ותראה. כל ההבחן מדרגות באו בזמן שאנו אומרים שהתחתונים צריכים לקבל על כלים שלהם, על כל כמה שהם יכולים לתקן, לכן נעשה ההבחן מדרגות.

... ... אנו צריכים לדעת, כמו שהוא מביא בהסתכלות פנימית, בחלק ח', שיש לנו ב' מיני השתלשלויות. אחת מלמעלה למטה, ששם אנו לומדים מ... ממדרגה גדולה למדרגה קטנה. אם אנחנו רצינו לדבר מלמטה למעלה, אז להיפך, מתחילים בקטנות ואחר כך גדלות. תלוי באיזה, באיזה בחינה אתה שואל השאלה שלך.

אתה מדמה זה לעובּר. שם מתחילים ללמוד כך, לאחר השבירה, נשאר לנו רשימות באצילות, ונשאר לנו כלים וניצוצין בבי"ע, ומתחילים לברר. אומרים, העליון מברר. מי זה העליון? מדרגה הקודמת.

תסתכל, מה היה?