בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 14.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי קי"ז, יגעת ולא מצאת, אל תאמין*

1. *הבורא נותן רצון ההתחלתי, אבל לתת יגיעה נקרא שהאדם צריך חוץ מהרצון הזה שקיבל מהבורא, להוסיף לו רצון שאנחנו צריכים לעורר מעצמנו, על פני אותה ההתחלה.. צריכים להוסיף לזה מהעבודה שלנו, מהיגיעה שלנו*.. לכן בנתינת היגיעה מצד האדם תלוי כמה מהר הוא יעבור את הדרך מתחילת ההתעוררות שמקבל מהבורא ועד שהוא מסיים את הדרך. כמות ואיכות הצעדים שהוא יעשה, תלויים באדם כמה הוא מממש את עצמו בקבוצה, בלימוד, בהפצה, כי הכל הוא מייחד כדי להתקדם, כי בגמר התיקון, ככל שמתקדם, הוא זקוק לכל הכלים השבורים האלו, גם לחברים וגם לעולם, וכך מתקדם.

2. *הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר "קח לך". כל היתר כבר תלוי באדם. וודאי שהכוח העליון מעורר אותו, אבל ההתעוררות הזאת כבר מגיעה לא ישירות מהבורא כמו פעם ראשונה אלא דרך הסביבה*. אפילו שהאדם לא נמצא בה אבל ישנה סביבה שהוא נפל ממנה כשנשבר הכלי והוא צריך לחזור למצב המתוקן. הכלי הזה כשמתעורר סביבו פחות או יותר, גם מעורר אותו ומושך אותו למטרה.
   
   לכן יהיו עוד כאלה התעוררויות, אבל *אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו יכולים להשיג את הכוחות והתעוררות מעצמנו. זה נקרא יגיעה. איפה אני בעצמי מחפש מקורות, סיבות, כוחות, רצונות, כוונות להתקדמות, אפילו שאין לי*. למה אין לי? הם נמצאים סביבי, היו פעם יחד איתי, הייתה שבירה בחטא עץ הדעת וכולם נטשו, התרחקו.
   
   אז מה אני צריך לעשות? *עיקר היגיעה היא בבניית העשירייה. במידה שכל אחד מתפעל מהאחרים, ע"י זה אנחנו יכולים יחד להתקרב למצב שאנחנו מעוררים את עצמנו, וכולנו יחד, וזה העיקר, כולנו יחד מעוררים את הבורא*. אז לא הבורא מעורר אותנו כמו בהתחלת הדרך, אלא אנחנו כל הזמן מעוררים אותו. זה נקרא ניצחוני בניי. כך אנחנו מוסיפים ואז כוחות ההתעוררות, המשיכה שאנחנו משיגים ע"י זה שכל אחד מתעורר ע"י האחרים וגם מצידו מעורר את האחרים בעשירייה, בזה אנחנו נותנים יגיעה, ומתוך היגיעה הזאת כך מתקדמים. בקשר הזה שאנחנו מגלים יותר ויותר בינינו, אנחנו מגלים מקום לבורא, וקשר עם הבורא.

3. *צריכים גם להבין שיגיעה אפשר לתת במקום שאין רצון. דווקא כשנמצאים במצב של חוסר רצון, שמבינים אבל לא יכולים, אין כוחות*. זה נקרא תשש כוחה כנקבה. רצון קטן יש, אבל אין גבר, כוח הגברי. גבר זה מהמילה התגברות. אנחנו צריכים לעורר זה את זה, כי אם אנחנו רוצים באמת להתעורר נכון, כמו שכתוב, לאותו רצון, לאותו מקום, לאותה אישה, שהרצון שלנו יהיה בדיוק לגילוי שכינה, אז אנחנו צריכים לקבל אותו יחד עם החברים. איש את רעהו יעזורו. כך אנחנו מתקדמים.
   
   לכן אחרי שאנחנו מייצבים את המקום ליגיעה והצורה הרצויה לאותו המאמץ שאנחנו עושים, רצוי שזה יהיה יחד בינינו. *יגיעה אפשר לתת כשאין רצון. אנחנו נמצאים לפעמים בהתעוררות מלמעלה ואנחנו מוכנים. ולפעמים אנחנו ריקים, יצאה רוח החיים מאיתנו, אנחנו לא ממשיכים לא רוצים שום דבר. אנחנו צריכים להבין שהזמן הזה הוא לא זמן מיותר, אלא הוא זמן שדווקא הבורא נותן לנו אפשרות לבנות את עצמנו לתת יגיעה, כדי שבהשתוקקות, איש את רעהו יעזורו, נברר איך משתוקקים למטרה*. במטרה אנחנו צריכים להיות כאיש אחד בלב אחד, והבורא ממלא את הלב הזה שאנחנו בונים, כלומר את הרצון המשותף שלנו. כך אנחנו בונים את הקבוצה, בונים מקום לגילוי הבורא.

*אם אנחנו בצורה כזאת ניגשים להתעוררות מצידנו, אז היגיעה שלנו, התעוררות מצידנו נקראות יגיעה נכונה* והיא תהיה בע"מ להשפיע מכל אחד ואחד. אנחנו מגיעים לרצון להשפיע לבורא ורק בצורה כזאת אם אנחנו מתקדמים, אנחנו מגיעים לאותה צורה ההתחלתית הראשונה שהייתה לאדם הראשון. התוצאה מזה תהיה יגעתי ומצאתי תאמין. כלומר אנחנו מגיעים בצורה נכונה ומוצאים שם את הבורא שממלא אותנו ונמצא בנו, כמו אור בתוך עשר ספירות של הנשמה.

4. כל החיים שלנו מתחלקים למצב שאנחנו מקבלים אתערותא דלעילא, התעוררות מלמעלה, מהבורא, ומוסיפים לה התעוררות מלמטה, התעוררות מעצמנו. המאמץ להוסיף התעוררות מעצמנו, הוא נקרא יגיעה, והתוצאה מכך היא שאנחנו מרחיבים, מהדקים את הכלי הכללי שלנו לקבלת האור העליון, לקבלת הגילוי הבורא.

5. ש: איך מתעוררים לתת יגיעה כשאין כוחות?

ר: *ע"י זה שמתחברים לחברים, חד וחלק. אין שום אפשרות אחרת. יותר מזה, האדם יצטרך להרגיש שהוא ממש נופל ע"יים של החברים והם סוחבים אותו, כמו באלונקה, ממש מטפלים בו. כמו קבוצת רופאים שמגיעה לאדם במצב אנוש וצריכה להחיות אותו*.

6. ש: יגיעה. המילים יפות אבל אין הרגשה במילים?

ר: תשתדל להשקיע בזה כוחות ותרגיש שיש שם מלא הרגשה. על זה כותבים גם רב"ש וגם בעל הסולם, שאין דבר כזה בעולם שאדם לא יכול לפתח הרגשה לזה, אלא הכל תלוי דווקא ביגיעה..

*צריכים לתת כוחות בחיבור בינינו, כך אנחנו בונים איברים רוחניים. יותר נכון משחזרים אותם, מייצבים אותם, הם היו מתים ואנחנו מזרימים בהם חיים. זה נקרא לתת יגיעה. אז כל סוגי הקשר שבינינו מתחילים לקום לתחייה*. ..אנחנו ע"י יגיעה מגיעים לתיקונים, ובתוספת יגיעה במקום אור הנפש, מגיעים לנרנח"י, לאור השלם, לגילוי הבורא השלם בקשר בינינו.

7. ש: השכר זה שכוח ההשפעה מתעורר בחברים שלי?

ר: גם וגם. הכל תלוי איך אני עובד, איך אני מרגיש, אבל ודאי שהבורא מקבל בחשבון את העשירייה כולה. העיקר להיות בסבלנות ולהחזיק, לעזור ולתמוך זה בזה, כי בהתחלה, עד שמתחילים לגלות את מבנה הקבוצה, זה לא פשוט, לוקח זמן. יש כאן תקופה שהאדם כאילו צריך לעשות משהו וכאילו שעושה משהו, אבל הוא לא מרגיש עדיין, זה לא נכנס לתחום הרגשות שלו, זה נמצא כביכול למטה מהרגש.

8. סוכם בינינו *שאנחנו קודם כל מטפלים בעשירייה, עד שמרגישים שהיא קיימת. אני מרגיש בה שאני ממש נמצא ותלוי כולי בתמיכה של החברים, ואני בעצמי רואה את עצמי רק שקוע בהם. עד שלא תהיה לנו הרגשה כזאת, אי אפשר להגיד שיש לנו תא*, ועוד קבוצה אחת, עוד תא ועוד תא. כך אנחנו מחברים אח"כ את התאים האלה יחד. אבל בינתיים אנחנו צריכים לחשוב רק על העשירות שלנו, כל אחד בתוך העשירייה, ולא שמתחילים לחבר ולשחק בכל מיני קשרים בין עשיריות. אנחנו עדיין לא מרגישים את מהות העשירייה עצמה, ולכן כל המאמצים האלה הם רק לרעתנו, מהפרט לכלל.

9. ש: איך הסביבה מראה לכל חבר שבלי היגיעה שלו …?

ר: *אפשר לדבר על זה וממש כביכול לדרוש מכל אחד ואחד שהוא חייב להשתתף. מצד שני בכל זאת צריכים להתאזר בסבלנות ולחכות. לפעמים לחכות הרבה עד שחבר מתעורר. בינתיים אנחנו משקיעים בו, משקיעים בו. גם ההשקעה הזאת היא יגיעה*.

ש: לחכות לו, זה להשקיע בו?

ר: לחכות זה נקרא שאנחנו מקבלים אותו בכל הפעולות החיבור שאנחנו מבצעים בעשירייה, אפילו שהוא לא יכול לתת ואפילו במקצת מזלזל בינתיים בעבודת החיבור שלנו.

ש: זה שהוא מבקש כוח..?

ר: אם אין לו כוח, איך הוא מבקש כוח? יש לו צורך לפחות לזה. אז צריכים לעורר בו צורך, שהוא יבקש. כל אחד עושה עבודה משלו, אבל סה"כ הכיוון הכללי של העבודה שנגיע לחיבור כזה שכוחות ההשפעה שלנו יתייצבו כולם ברשת כזאת שהבורא יכול להתגלות בה..

10. ש: איך העשירייה יכולה להגיע לכך שהמאמצים כבר יחשבו לשכר כי זו עבודת ה', ואח"כ זה כבר יחשב ליגיעה?
    ר: שאלה טובה. *אחרי שאנחנו משקיעים בקשר בינינו ומתקרבים בינינו, אנחנו יכולים להגיע למצב שמתחילים להעריך את היגיעה, וכל מאמץ הוא בשבילנו לשמחה, למילוי. כמו שכותבים בעל הסולם ורב"ש, אם קודם היגיעה הייתה נראית לנו כעבודה קשה, אח"כ אנחנו מגיעים למצב שאנחנו רואים את זה כמילוי ולא רוצים שום דבר חוץ מזה שתהיה לנו אפשרות להתייגע*.
    
    *זו באמת התוצאה הטובה שאנחנו יכולים להשיג מתוך העבודה שלנו. אז כל העבודה מתהפכת מע"מ לקבל לע"מ להשפיע, ואנחנו רואים בזה תענוגים גדולים מאוד, בכל השקעה והשקעה, והעבודה הופכת להיות שכר*.

11. *אי אפשר בלי השקעה. השקעה זה הכלי שאתה בונה. אי אפשר בלי יגיעה לבנות מקום לחיבור בינינו, לגילוי הבורא. רק כמות ואיכות, לכן לפנינו מאמר יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. אתה לא תגיע בלי השקעה, בלי היגיעה, למציאה*. אתה מוצא את כוח השפעה ביניכם, וסה"כ כוח השפעה הוא הבורא, כך אתם מגלים אותו בצורה הדרגתית יותר ויותר. בגילוי הזה יש השקעה מצידנו, זה הכלי, ואז ההשתתפות שלו בזה, זה האור.

12. ש: מה מהמאמץ שלנו כשיש התעוררת מלמעלה?

ר: לא סתם אין חשק. אנחנו צריכים להשתדל להתאמץ בחיבור בינינו, כי זאת הצורה שאנחנו יכולים לגלות וזאת הצורה שעליה אנחנו יכולים לעבוד. לא שנדמיין לעצמנו דברים מדומים וסתם נתעסק בהם. יש לנו עבודה קונקרטית, ריאלית, לחדש את הקשרים בינינו..

13. אני שומע הרבה פעמים: אני רוצה גילוי הבורא, גילוי רוחניות. בבקשה, אין שום בעיה, זה לא מוגבל. הבורא מלוא כל הארץ כבודו, הוא נמצא בכל מקום. כוח השפעה מחזיק אותנו בתוכו. למה לא מרגישים אותו? כי אנחנו לא רוצים אותו, אנחנו הפוכים ממנו. למה ברא אותנו הפוכים ממנו? כדי שבעצמנו נעורר בתוכנו, נבנה בתוכנו רצון להשיג אותו. זה אפשרי רק ע"י שאנחנו נבנה אותן התכונות בנו, כמוהו. אז נוכל להרגיש אותו.
    
    לכן *בכדי לזכות לאור ה', צריך להיות בחינת חסרון, והחיסרון לזה הוא היגיעה. בשיעור שאדם מתייגע ודורש את הבורא את ה' בזמן ההסתרה, דווקא מתוך ההסתרה הוא מבקש ורוצה לגלות את כוח השפעה. בשיעור הזה הוא נעשה נצרך לה*', היינו שהבורא יאיר עיניו שיזכה ללכת בדרך ה'. זה נקרא להאיר עיניו, שהוא יראה שלהתקדם הוא חייב דווקא בדרך השפעה, שרק זה חסר לו.

כשיש לו כבר הכלי הזה, החיסרון, אזי כשהבורא ייתן לו עזרה מהשמים והאדם כבר ידע איך לשמור את המתנה הזו, שיהיה לו חסרון לבורא. *האדם מתקדם לא בגילוי הבורא אליו, אלא בלאסוף את החסרונות האלה לבורא. הוא לא רוצה לגלות את הבורא כמו שרצה קודם בצורה ישירה. אלא בשבילו חסרונות לבורא הם כל האושר שלו, הם כל האוצר שלו שהוא רוצה לאסוף. כלומר יש לו צמצום מסך ואור חוזר. האור חוזר שלו, היחס שלו לבורא, להשפיע, זה בשבילו המילוי*.

14. ש: המאמץ, מתי זה יגיעה ומתי הוא אוכל את בשרו?

ר: יגיעה זה שאני פועל נגד הרצון שלי, מתחבר עם העשירייה למעלה מהרצון שלי כדי להגיע לצורת ההשפעה המשותפת בינינו, לבורא. אנחנו רוצים לעבוד על הכלי הזה עד כדי כך שנתחיל לגלות בו צורת ההשפעה בפועל מצידנו. זה יקרא בוא ראה.

15. *זאת הצלה גדולה מהבורא שאנחנו לא מרגישים טעם בהשפעה, אחרת לא היינו יכולים לצאת ממנו. טוב שיש לנו טעם בקבלה, שאנחנו יכולים להגיע בצורה הפוכה, כי אז אנחנו יכולים לבנות כלי שהוא באמת בע"מ להשפיע. אם היינו מרגישים טעם בהשפעה, לא היינו יכולים לצאת מזה והיינו כל הזמן שקועים שם*.
    
    כל התהליך שאנחנו עוברים עד גמר התיקון, זה הכל הכנה שלנו לסעודה. סעודה שאנחנו מוזמנים אליה ונכנסים, נמצאים יחד עם בעל הבית, הבורא. זה הגמר התיקון. אז הכלי כולו מוכן, מתוקן, מחובר ובאמת יכול לטעום את כל הטעמים וכל העוצמה שישנה בסעודה, במילוי. זה נקרא שהצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה. אבל עד אז אנחנו סה"כ מתקנים את הכלים שלנו. זה הכל.
    
    *נעשה כמה צעדים ויהיה לנו יותר ברור איך אנחנו מכינים את הכלים ולאיזה סעודה אנחנו מתכוונים. בינתיים אין לנו שום התפעלות, שום התרגשות, הבחנות אין לנו. עוד לא טעמנו שום דבר מהשולחן. זה נקרא שולחן ערוך, הכל מוכן לסעודה, רק אנחנו עוד לא*.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

16. מהכלים שרצו ויכלו להשפיע, נשארות רשימות והן משתתפות בבניית הפרצוף הבא.
    
    ש: מה העבודה שלנו כאן?
    ר: בינתיים אין כאן עבודה שלנו. עוד נגיע למצב שנלמד על העבודה שלנו. אנחנו מדברים על כלים שאין לנו שום קשר איתם, הם הרבה לפנינו, להשפיע עליהם אנחנו לא מסוגלים וגם לא להיות במגע איתם. רק ללמוד, רק ללמוד מתוך הכלים האלה מה זה קבלה והשפעה, ומה ההתנהגות של הכלים. אבל בנו אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים להידמות לכלים האלו.
    
    ש: הרשימות האלה עושות את כל העבודה ביחס לעתידי?
    ר: ודאי שהכל בא מאינסוף דרך כל הפרצופים האלו ודרך מה שאנחנו עכשיו לומדים. אבל אנחנו בצורה, בפעולה שלנו, לא בדיוק ולא ישירות משפיעים על הכלים האלו.

17. ש: למה האור לא נוגע בנו? אנחנו לא מסוגלים לגעת באור בשום צורה

ר: כי אנחנו נמצאים כבר אחרי שבירה. אנחנו נמצאים ברצון לקבל ע"מ לקבל. *כל הרצונות, כל המחשבות וכל הכוונות שלנו זה איך לקבל, לתפוס, לגלות לעצמי, לעצמי. אני לא מרגיש את הזולת, אני דרך הזולת לא מרגיש את הבורא. אנחנו לגמרי לא מוכנים למגע עם האור העליון. אם האור העליון היה מגיע אלינו כמו שאנחנו רוצים, כאילו רוצים אותו, אז היינו תופסים אותו ואז היתה שבירה נוראית. לא היית יכול לאסוף את כל השברים שלך*. אל תחייך, זה דבר מאוד חמור.

ש: אבל גם מתחת לטבור היו כלים דקבלה ובכל זאת האור נגע בהם?

ר: אבל היה בהם תיקון. מטבור עד הפרסא יש תיקון של נקודות דס״ג שירדו למטה מטבור. המקום הזה מטבור עד הפרסא, הם הכשירו אותו בכוונה ע"מ להשפיע. במקום הזה נמצאים רצונות שהכוונות שלהם ע"מ להשפיע. אבל למטה מטבור שם כבר נמצאים כלים כבדים, שכוח הבינה לא יכול לעזור להם, הוא לא יכול לרדת לשם, הוא לא יכול לתת להם את כוח המסך, את הכוונה ע"מ להשפיע.