שיעור בוקר 25.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 30.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/QjCAqYaR?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 602 מאמר צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 602, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר צ"ט "רשע או צדיק לא קאמר".

זה מאמר מיוחד, בעצם כמו כל המאמרים של "שמעתי", אבל יש בו תוספת בבירור, ואנחנו נברר זאת במשך הלימוד.

צט. רשע או צדיק לא קאמר

שמעתי כ"א אייר ירושלים

""דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך, הממונה על הריון, לילה שמו. ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה: גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר [נאמר]" (נידה ט"ז ע"ב).

ויש לפרש לפי הכלל, שאי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, כדברי חז"ל: "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וכל שכן זה ששוטה כל ימיו. אם כן, לזה שנולד שוטה, אין לו שום בחירה, כיון שנגזר עליו, שיהיה טיפש. אם כן, מה שאמרו "צדיק ורשע לא קאמר", הטעם הוא, כדי שיהיה לו בחירה. ומהו התועלת אם לא אמר "צדיק ורשע", הלא אם נגזר עליו שיהיה טיפש, אם כן הוא ממילא כמו שנגזר עליו שיהיה רשע?

וכן יש להבין דברי חז"ל: "אמר רבי יוחנן, ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י: "וישת עליהם תבל", פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל. (יומא ל"ח ע"ב).

"שמועטין" משמע שמתמעטים והולכין. לכן, מה עשה כדי שיתרבון, עמד ושתלן בכל דור ודור. ויש לשאול: מהו הריוח, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, והיו מתרבין? שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפיזרן בכל הדורות, כמו שמפרש רש"י, כיון שנמצאים בהרבה דורות על ידי זה יתרבו הצדיקים?

ולהבין את הנ"ל, צריכים להרחיב ולפרש את המאמר חז"ל, שהקב"ה גוזר על הטיפה, שיהיה חכם או טיפש. היינו מי שנולד חלש, שאינו לו כח להתגבר על יצרו, ונולד עם רצון חלש, ואינו בעל כשרונות, וכיון שגם בעת ההכנה, כלומר בעת שהאדם מתחיל בעבודת ה', הוא מוכרח להיות מוכשר לקבל את התורה והחכמה, כמ"ש "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", והקשה: אם הם כבר חכמים, מדוע הם זקוקים עוד לחכמה? אלא היה צריך להיות, יהיב חכמתא [נותן חכמה] לטיפשים?

ותירוץ, שחכם נקרא מי שמשתוקק לחכמה, אף על פי שעדיין אין לו חכמה. אלא כיון שיש לו רצון, ורצון נקרא כלי, נמצא שמי שיש לו רצון והשתוקקות לחכמה, הוא כלי להאיר שם חכמה. נמצא לפי זה, מי שהוא טיפש, היינו שאין לו השתוקקות לחכמה, וכל ההשתוקקות שלו הוא רק לצורכי עצמו. ומבחינת השפעה אין הטיפש מסוגל לבחינת השפעה ולא כלום.

אם כן, אדם שנולד בתכונות כאלה, איך אפשר להגיע למדרגת צדיק? נמצא, שהוא אינו בעל בחירה. אם כן, מהו התועלת, שצדיק ורשע לא קאמר? כדי שיהיה בחירה. הלא כיון שהוא נולד טיפש וחלש, כבר אינו מסוגל שיהיה לו בחירה, כיון שאינו מסוגל לשום התגברות והשתוקקות לחכמתו ית'.

ולהבין את זה, היינו שיכול להיות בחירה אפילו לטיפש, עשה הקב"ה תיקון, המכונה בדברי חז"ל "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". ושאלנו, מהו התועלת מזה?

עכשיו נבין את הענין. כי ידוע, שכמו שאסור להתחבר עם רשעים אף על פי שהוא לא עושה כמעשיהם, כמ"ש "ובמושב לצים לא ישב", שמשמע שעיקר החטא הוא מטעם שיושב בין הלצים, אף על פי שהוא יושב ולומד תורה ומקיים מצות. אחרת, היה האיסור מטעם ביטול תורה ומצות. אלא הישיבה בעצם היא אסורה. מטעם שהאדם, ממי שמוצא חן בעיניו, הוא לוקח את מחשבות וגם התשוקות שלהם.

וכמו כן להיפוך. אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.

ובזה נבין המאמר הנ"ל: "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים". שפירושם, היינו שלא כל אדם מוכשר להיות צדיק, משום שחסר לו התכונות לזה, כנ"ל שהוא נולד טיפש או חלש, יש לו גם כן בחירה, ואין לו תירוץ מצד תכונותיו עצמו. משום שהקב"ה שתלן להצדיקים בכל דור ודור.

לכן יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים.

נמצא, ש"צדיק ורשע לא קאמר" פירוש, שיש לו בחירה, בזה שיכול לילך להתדבק אצל צדיקים, שהם ידריכו לו, ולקבל כוחות על ידיהם. שעל ידי זה הם יכולים להיות אח"כ צדיקים. מה שאין כן אם היו כל הצדיקים בדור אחד, אז לא היה שום עצה להטפשים ולהחלשים להתקרב לה'. נמצא, שלא היה להם בחירה. מה שאין כן, שפיזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אז כבר יש כח הבחירה ביד כל אחד ואחד, ללכת ולהתקרב להצדיקים, שישנם בכל דור ודור. אחרת מוכרח להיות תורתו סם המות.

וזה נבין ממשל הגשמי. בזמן ששני אנשים עומדים זה מול זה, אז יוצא שימינו של אחד נגד שמאלו של השני, ושמאלו של השני הוא נגד ימינו של חבירו. והיות שיש שני דרכים, אחד ימין שהוא דרך הצדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע. ודרך שמאל, שכל ענינם הוא רק לקבל לעצמם, שבזה הם נפרדים מהבורא, שהוא כולו להשפיע, וממילא הם נפרדים מחיי החיים.

לכן הרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא לפי זה, כי בזמן שהאדם עוד לא זכה לדביקות הבורא, נמצא שהם שניים. ואז, כשהאדם לומד תורה, שנקרא ימין, אבל זה לשמאלו של הבורא. היינו, שהוא לומד תורה מטעם קבלה עצמית, שזה מפרידו ממנו יתברך. נמצא, שתורתו נעשה לו סם המות, כי נשאר בפרודא. כי הוא רוצה שתורתו ילביש את גופו. פירוש, שהוא רוצה, שהתורה יגדיל את הגופניות שלו. ובזה היא נעשית לו תורתו סם המות.

מה שאין כן כשנעשה דבוק בו ית'. ונמצא, שאז נעשה רשות היחיד, שהוא נתאחד באחדותו ית'. אז ממילא הימין שלו הוא ימין של הקב"ה. ואז נעשה הגוף לבוש לנשמתו.

וההכר, בכדי לדעת אם הוא הולך בדרך אמת, הוא, כי בזמן שהוא עוסק בצרכי גופו, אז הוא רואה שלא יעסוק בצרכי גופו יותר מכדי שהוא צריך לצורכי נשמתו. ובזמן שהוא נדמה לו, שיש לו יותר מכפי צריך להלביש לצורכי נשמתו, אז הוא דומה בעיניו כמו מלבוש שהאדם מלביש את גופו. אז הוא מדקדק שלא יהיה המלבוש יותר ארוך ולא יותר רחב, אלא בדיוק שילביש את גופו. כמו כן, בזמן שהאדם בצורכי גופו, הוא צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו, היינו שילביש את נשמתו.

לבוא לדביקות ה', לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, היות שזהו נגד טבעו של האדם שנברא ברצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, לכן לצדיקי הדור אנו צריכים.

כי בזמן שהאדם מתדבק ברב אמיתי, שכל רצונו הוא אך לעשות מעשים טובים, אבל האדם מרגיש שאינו מסוגל לעשות מעשים טובים, היינו שהכוונה תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא ית', אז על ידי שהוא מתדבק ברב אמיתי ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו שעושה מעשים מה שרבו אוהב, ושונא את הדברים מה שרבו שונא, אז יכול להיות לו דביקות ברבו, ולקבל כוחות מרבו, אפילו מה שאין לו מתכונתו מעת לידתו. וזה ענין ששתלן הצדיקים בכל דור ודור.

אבל לפי זה קשה, למה לו לפזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אמרנו שזהו בשביל הטיפשים והחלשים. הלא היה לו עצה אחרת, היינו שלא לברוא טיפשים, מי מכריח אותו שיגיד שטיפה זו יהיה טיפש או חלש, היה יכול לברוא כולם חכמים.

והתשובה, שגם הטיפשים צריכים כי הם הנושאים להרצון לקבל. ורואים שהם מצד עצמם אין להם שום עצה שיוכלו להתקרב לה', אז הם בסוד הכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה, אשר אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות, והיו דראון לכל בשר". שהם נעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שעל ידי זה יש היכר לצדיקים, איזה טובה עשה להם הקב"ה שבראו אותם חכמים וגיבורים, שעל ידי זה קירב אותם אליו. ויכולים עתה ליתן שבח והודאה לה' בזה, כיון שהם רואים איך נמצאים במצב של שופלות. וזה נבחן לאפר תחת רגלי הצדיקים, שפירושו, שהצדיקים הולכים על ידי זה ונותנים שבח לה'.

אבל צריכים לדעת, כי גם את המדרגות הנמוכות צריכים. שאין קטנות של המדרגה נחשב לדבר מיותר, לומר, שיותר טוב היה אם גם המדרגות של קטנות היו נולדו תיכף עם גדלות.

כי זה דומה לגוף גשמי, שבודאי יש לו אברים חשובים, כמו השכל והעינים וכדומה. ויש לו אברים לא כל כך חשובים, כמו הקיבה והבני מעיים, ואצבעות ידים ורגלים. שאין שייך לומר, שאיזה איבר שמשמש תפקיד לא כל כך חשוב, אז הוא מיותר. אלא הכל חשוב. כמו כן ברוחניות, שגם הטפשים והחלשים אנו צריכים, כנ"ל.

ובזה נבין מה שכתוב, שהקב"ה אומר "שובה אלי ואשובה אליכם". שפירושו, שהקב"ה אומר: "שובה". וישראל אומרים להיפוך: "השיבנו אליך ה', ואחר כך, ונשובה".

והפירוש, שבזמן הירידה מהעבודה, אז ה' אומר "שובה" מקודם. ועל ידי זה בא לאדם עליה בעבודת ה'. אז האדם מתחיל לצעוק: "השיבנו". מה שאין כן בזמן הירידה, אין האדם צועק "השיבנו", אלא להיפוך, הוא בורח מהעבודה. לכן צריך האדם לדעת, כי בזמן שהוא צועק "השיבנו", זה באה מהתעוררות מלמעלה, שמקודם לכן הקדים הקב"ה לומר "שובה". שעל ידי זה יש לו עליה ויכול לומר "השיבנו".

וזה פירוש "ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויבך". כי נסיעה נקרא בזמן שהולכים בעבדות ה', שהוא עליה. אז משה אמר "קומה". ובנחה יאמר "שובה ה'". ובזמן החניה מעבודת ה', אז צריכים שה' יאמר "שובה", שפירושו "שובה אלי". היינו, שהבורא נותן את ההתעוררות. לכן צריכים בכדי לדעת מתי לומר "קומה" או "שובה".

וזה ענין מה שכתוב בפרשת עקב "וזכרת את כל הדרך וכו', לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצותיו אם לא". "התשמור מצותיו" הוא בחינת "שובה". "אם לא" הוא בחינת "קומה". וצריכים את שניהם. וזהו הרב יודע מתי "קומה" ומתי "שובה". כי המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'."

שמענו פעם אחת את המאמר הזה. זה מאמר מאוד מיוחד מפני שהוא אומר שבכל אחד ואחד יש יכולת להתפתח, יש אפשרות להיות דבוק בבורא, דומה לבורא, לגדל בתוך עצמו אדם רוחני, לעלות מדרגות אנושיות, גשמיות של העולם הזה, דומם, צומח, חי, כשאנחנו בינתיים שייכים לדרגת החי, לעלות לדרגת המדבר, לאדם הדומה לבורא. כל זה אך ורק על ידי זה שאנחנו מבררים את אותה נקודה שאנחנו מפתחים בנו, בתוך הנשמה שלנו, ומבחינים בה אם אנחנו נמצאים כרשע או כצדיק. וכל פעם, ככל שנעבוד עליה ונגדל אותה מצדיק לרשע ומרשע לצדיק, בזה אנחנו נגדל.

לכן כל תשומת הלב שלנו היא לא על להיות יותר חכם או יותר טיפש, שום דבר מהתכונות האנושיות, שאנחנו רואים בעולם שכל האנשים שונים זה מזה, לא חשובים לנו ההבדלים האלה. חשוב לנו ההבדל שיש ברוחניות בין בני אדם שנקרא או צדיק או רשע, וזה מה שאנחנו צריכים לגדל בינינו.

המאמר הוא ארוך, צריכים ללמוד אותו טוב ולקרוא אותו כמה פעמים עד שהוא יתיישב בנו, ואפילו אם בחלקו יתיישב זה גם טוב. וכך לאורך הדרך שלנו נבין אותו יותר ויותר ונממש.

שאלה: מה המשמעות לא לקבל יותר ממה שהוא צריך עבור הנשמה שלו? במאמר כתוב שהלבוש צריך להיות לא יותר ארוך ולא יוצר קצר, אלא מתאים.

יש רצון לקבל בכל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו צריכים להשתמש ברצון לקבל שלנו ככל שצריך כדי להחיות את הגוף, לתת לו מה שהוא דורש, מספר קלוריות יום יום. אנחנו צריכים להלביש אותו, כי אנחנו לא חיות שיש לנו פרווה או נוצות כמו לציפורים, אנחנו חייבים לבוש. וזה כבר רמז להתפתחות האדם יותר מדרגת חי, כי הלבוש הזה שאנחנו צריכים להלביש על עצמנו, הבגדים האלו, הם רמז ללבוש שאנחנו צריכים על הגוף הפנימי שלנו, על הנשמה, שאי אפשר להשתמש בה אלא רק על ידי הלבוש.

לכן אנחנו רואים שמתחילת התפתחות האדם הגשמי על פני האדמה הוא הרגיש, כך האדם בנוי מבפנים, צורך בכיסויים. גם היום, אם נמצא שבטים באמזונס או במקומות נידחים אחרים בעולם, גם להם יש איזה לבוש. מה שאין כן לחיות אין הרגשה שזה חסר. אצל האדם זה כבר נובע מהדרגה הרוחנית שצריכה להתפתח בו, שהוא צריך לבוש על הנשמה שלו, לא על הגוף הגשמי אלא על הנשמה שלו, ובזה אנחנו שונים במקצת מדרגת החי. אבל יש הבדל גדול בין דרגת החי לדרגת המדבר וזה ברצון לקבל שלנו שהוא יכול להיות שונה בכל מיני אופנים מהאחרים, וזה מגיע אלינו מהטבע. אבל איך לנהל את עצמנו על ידי השוני הזה שיש בינינו זה אפשרי אך ורק על ידי כיוון מיוחד, והכיוון המיוחד הזה נקרא "צדיק או רשע".

כאן אנחנו צריכים להבין מה ניתן לנו באמת להתפתחות, שבניגוד לדרגות דומם, צומח וחי שאנחנו רואים על פני כדור הארץ, ובכלל נגלה עוד ביקום, דרגת המדבר שבנו היא דורשת התפתחות מהירה ומאוד מיוחדת. אנחנו לא קיבלנו זאת בצורה אינסטינקטיבית מהטבע, שיכולים לקיים וכך זה יהיה בסדר כמו אצל חיות, צמחים, אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו זקוקים לאיזו הדרכה מה לעשות עם האדם שבנו, כי צדיק או רשע שייך לדרגת האדם. חכם או טיפש שייך למכונה שלנו, כל מיני תופעות כאלה שיש לנו נמצאות גם בדרגת חי. אבל בדרגת צדיק או רשע מדובר על היחס למעלה מהטבע שקיבלנו. אצל חיות ברור איך הן מתייחסות זו לזו, אלו בורחות מאלו, אלו מתקרבות לאלו, אלו נמצאות יחד באיזושהי צורה, והן קשורות זו לזו בצורות שמגיעות אליהן מהטבע. כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", אז אלו אוכלות את אלו ואלו מכינות משהו לאלו, וככה זה בכל הטבע, אפילו בין דומם, צומח וחי. גם האדם משתמש בזה במשהו בדרגה של דומם, צומח וחי שבו, כי כולנו נמצאים באותה המערכת, בהתקשרויות כדי לשרוד, לחיות, להשתמש זה בזה. אבל ישנו עוד פרמטר, נתון שיש באדם שבזה הוא יכול להיות צדיק או רשע.

הדברים האלה מתפתחים לא מיד, כמו שאנחנו רואים שדרגת האדם לא מתפתחת מיד כמו דומם, צומח וחי, אלא אחרי שמתפתחות כל הדרגות הללו, אז דרגת האדם מתחילה להתגלות, ומתגלה גם בצורות דומם, צומח וחי של האדם, לא מיד, כי צריכים התפתחות מיוחדת כדי לגדל את האדם מתוך החי. אנחנו רואים זאת על פני כול ההיסטוריה של האדם הראשון, איך הוא התפתח ואיך התחילה להתגלות בו הנקודה שבלב מה שנקרא, נקודת הקשר שלו עם הבורא. וכשהתגלתה נקודת הקשר שלו עם השורש אז התגלתה השאלה, האדם הזה לאן הוא ילך, מה הנקודה הזאת קובעת. היא קובעת לו התפתחות לשני כיוונים חדשים, להיות צדיק או רשע, וזה לא קיים בדרגות דומם, צומח וחי. אנחנו לא יכולים להגיד על הכלב שהוא רשע או על הסוס שהוא צדיק אלא יש להם אופי. אפילו בצומח ואפילו בדומם, יש להם כל מיני צורות אופי משלהם שכך קיבלו מהטבע, והדברים האלה לא משתנים. בדרגת חי אנחנו יכולים לקשור אותם, אבל לא שאנחנו יכולים לתקן אותם.

מה שאין כן אדם יש לו את הנקודה הזאת להיות או צדיק או רשע, וזה כלפי הסובבים שלו, ומהסובבים שלו לבורא, אפילו לכוח העליון, שכלפיהם הוא יכול להיות או טוב או רע. וביחס הזה טוב או רע כלפי הסובבים וכלפי הבורא, אנחנו רואים, כמו שמסבירה לנו חוכמת הקבלה, וקיבלנו את השיטה הזאת מלמעלה שזה נקרא למעלה מהטבע שלנו, שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, לחבר את עצמנו, וללמוד זה מזה איך להיות צדיקים על פני רשעים. וכאן אנחנו רואים שהבורא עוזר לנו בזה שמגלה לנו כל פעם דרגת רשע יותר ויותר גדולה, ואנחנו צריכים לתקן אותה ולהיות בדרגת צדיק יותר גבוהה, וזו בעצם העבודה שלנו.

במידה שאנחנו עוסקים בזה, מתגלה הרשע בינינו, תכונת הרשע, ואנחנו רוצים להיפרד זה מזה ולדחות זה את זה, ובזה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אנשים שמגיעים לחכמת הקבלה הם בדרך כלל אנשים עם כוח אגו גדול וקשה להם מאוד להתחבר עם כולם, הם מאוד אינדיבידואליסטים. אנחנו צריכים להבין שיש לפנינו שיטה שהיא עוזרת לנו. דווקא מפני שאנחנו כאלה גרועים, ואז "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אנחנו יכולים להפוך את הרע שלנו לטוב, לעשות אינוורסיה כזאת. כשהבורא אומר "בראתי יצר הרע", זו הדחייה מהחברים, דחיה מהבורא, דחיה מכולם, ואנחנו צריכים להשתדל לבנות מערכות חיבור, התקרבות בינינו ואחר כך מאיתנו לבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". וכך אנחנו מתקדמים לדבקות בבורא שזו המטרה, שבזה אנחנו מיתָקנים.

כל הקלקול שלנו הוא בשנאה הדדית בינינו, בדחייה הדדית, בריחוק הדדי בינינו, לקרובים ולרחוקים, לכולם. אדם מתחיל לגלות עד כמה לא אכפת לו שום דבר בחיים, כלום, חוץ מאשר הוא עצמו. לא משפחה ולא ילדים ולא העם ולא העולם ולא הבורא ודאי, רק אני. ואז הוא מגיע לגילוי שנקרא "אני אמלוך", ואחר כך הוא מתחיל לתקן את זה. הוא מתחיל להבין שהתיקון שלו יכול להיות רק אחרי שהוא בכוח משייך את עצמו לעשירייה, ומפני ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהנשמה שלו יותר גדולה, כך יותר קשה לו להתחבר עם אחרים, הוא לא שומע ולא מבין, ושנים הוא יכול לא לשמוע את המילים האלו שמדברות על החיבור בתוך הקבוצה. רק אחרי שנים רבות, על ידי ההשתתפות שלו בכל מיני דברים אחרים, הוא מתחיל לקבל איזו הארה מלמעלה שמסבירה לו שדווקא בחיבור עם האחרים הוא יכול להגיע לתיקון. ואז האדם פתאום פותח את העיניים ומתחיל להתקדם לכיוון הזה, מתחיל להבין שכל התורה היא בעצם מיועדת כדי לפתוח לו את העיניים ולקרב אותו לחיבור, ודרך החיבור, כמו דרך עדשה שמרכזת את קרני האור, הוא כך יראה יותר ויותר את מהות הבריאה, את הבורא, וכך יתקדם.

לכן הדרך שלנו היא ארוכה, והדרך שלנו היא רק לאנשים שאין להם ברירה אלא לגלות את מהות החיים ולהגיע למטרת החיים, ולא רוצים להישאר בדרגת בהמה, לחיות ולמות כמו חיות, ואנחנו צריכים להכניע את עצמנו כלפי זה. לכן בכל דבר בחיים אנחנו צריכים להבין שהבחירה שלנו היא רק להיות צדיק או רשע. כל יתר הדברים הם כתובים מלמעלה, הם מוחלטים, הם יורדים עלינו בצורה שהוחלטה מראש, ואנחנו לא יכולים לקבוע בזה כלום. כתוב מראש כל הגורל של האדם, כמו שבעל הסולם כותב, שמסתכלים על הטיפה ואומרים מה היא תהיה, כך או כך, חוץ מצדיק או רשע. רק את זה אנחנו כל רגע ורגע צריכים לבדוק, לברר, על זה להילחם, איך אנחנו מבררים נכון ולעומק הנכון את השאלה הזאת ועונים עליה תשובה נכונה, "מה זה במצב הנוכחי להיות צדיק או רשע", רק זה עומד לפנינו, ולהשתדל להיות צדיק ולברר מה זה נקרא להיות צדיק.

אלה בעצם כל הרגעים שלנו. ככל שנתקדם יותר כך נתחיל לראות שהחיים שלנו הם מחולקים, אפשר להגיד שהם מורכבים מנקודות. כמו קו ישר שכולו מורכב מנקודות, שיש היפוך בכל נקודה ונקודה ולכן הן מסתדרות לקו ישר. כך אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו שהם מורכבים מנקודות, והבחירה בכל נקודה ונקודה, הכיוון מכל נקודה ונקודה זה שאני שואל את עצמי האם אני צדיק או רשע, במה אני בוחר, אבל רק בנקודה הזאת, לא לעבר ולא לעתיד, רק כלפי המצב הנוכחי. ואז מנקודות כאלו אנחנו מרכיבים קו ישיר לסוף התיקונים שלנו, עד סוף התיקונים, ששם אנחנו כבר מגיעים לדביקות השלמה בבורא.

זו הבחירה שלנו בכל רגע ורגע לברר צדיק אני או רשע. וכל פעם אני מבין שבדרגה הבאה, בשלב הבא אני אראה את השלב הקודם כלא טוב. כי מפעם לפעם, מדרגה לדרגה, ממצב למצב הרצון לקבל שלי גדל, ואז אני נעשה יותר חכם, חוקר, מבורר, מברר את הכול. הכול כדי שאני אראה במצבים הקודמים החלטות לא נכונות ועכשיו אתקן אותם. לכן "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". אנחנו יכולים לעשות טוב על פני זה שאנחנו רואים את החטא הקודם ומתקנים כל פעם את החטאים הקודמים שלנו. לכן אין מה להתייאש ולהצטער שכולנו עוברים חטאים, כי החטאים האלה שמקדמים אותם, שמתקנים אותם, אמנם מתגלים חטאים עוד יותר גדולים, אבל בינתיים אנחנו מתקנים את החטאים הקטנים הקודמים. דווקא כך אנחנו מגיעים לדרגות הגבוהות, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וכך מתקדמים.

לכן "צדיק" או "רשע", ההבחנות האלה נשארות בנו עד גמר התיקון. ושם גם צדיק וגם רשע, גם המפלצת הזאת של היצר הרע שלנו כנגד דמות הבורא שבנו שזה היצר הטוב, הן עומדות לפנינו בכל הצורה הגדולה, "זה כנגד זה ברא אלוקים", וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון, להחלטה הסופית. והבורא בעצם הוא המברר, כקו אמצעי שעוזר לנו בכל שלב ושלב לשייך אחד לאחר. כי גם הרע שנברא הוא נברא כדי שנבחין על ידו את הטוב, אם לא כן לא היינו רואים את כל ההבחנות שבטוב, אלא על ידי הרע. כיתרון האור הלבן שאין לו שום גוונים ויכולת תפיסה אלא רק על ידי החושך, כך אנחנו מבררים את הדברים. אם לא הרע שלנו, היצר הרע שלנו, לא היינו יכולים אף פעם להרגיש, להבין, להתייחס, להתקרב לבורא. לכן זה נקרא "עזר כנגדו".

זה בעצם המאמר "רשע או צדיק לא קאמר". יש בפנים הרבה מצבים עמוקים, שונים, ממש טראגיים, אבל לא היום, אלא במשך ההתפתחות שלנו נרגיש אותם. כל מאמרי "שמעתי" הם בעצם לא לאיזו נקודה אחת בדרך שלנו, אלא כדי ללוות אותנו עד גמר התיקון. אבל אנחנו כבר נמצאים בקו הזה וצריכים רק ללכת.

אני מאוד שמח שהייתה לנו פגישה שלשום ונכחו בה הרבה אנשים גם מישראל וגם מהכלי העולמי. הייתה הרגשה פנימית, מי שהרגיש בפגישה הזאת, שאנחנו שייכים באמת לכלי אחד סביב כדור הארץ, ושאנחנו באמת מתחילים לייצב איזשהו ארגון, גוף, רצון שיש בו בפנים כוונה אחת, מטרה אחת, ומוכנים להיות כלולים באותו רצון, לגלות שם את הבורא ולהיות יחד עמו בהשגת המצב הסופי השלם. זה כבר ממש התחיל להתגלות. זה היה גם קודם רק עוד לא נגלה לנו, אבל בפגישה האחרונה אנחנו ממש התחלנו להרגיש זאת, והרבה אנשים סיפרו לי שהם כבר התחילו להרגיש במשהו שאנחנו נמצאים בהרגשה משותפת סביב כדור הארץ וזה דבר גדול.

עכשיו נלך הלאה כדי לברר את הצדיקים והרשעים שבנו, איך אנחנו צריכים למיין אותם כדי בהתחברות יתר, יותר מורכבת, יותר צמודה זה לזה, נגלה את הכוח העליון, עד שנגיע ממש לחיבור ואחר כך לדביקות עמו. במידה הזאת שמתקדמים לזה, נתחיל לגלות את מידות הקשר בינינו ובינו שנקראות "מדרגות השגת העולמות". "עולמות" מהמילה "העלמה". כל מה שהיה בהעלמה קודם, התגלה כהעלמה, עכשיו עדיין לא מורגש איפה זה נעלם, ואחר כך יתגלה על פני זה גם הגילוי, וזה עומד לפנינו בזמן הקרוב.

שאלה: לגבי מלבוש הנשמה, איך אנחנו יודעים שיש לנו רק את מה שאנחנו צריכים בשביל הנשמה שלנו ולא מותרות?

מלבוש הנשמה זה החברים שלי. כשאני דואג לקבוצה, הדאגה שלי לקבוצה, דאגות גשמיות, דאגות בלימוד, דאגות רוחניות, בזה אני בונה את הלבוש לנשמה.

שאלה: במאמר כתוב ראה הקב"ה שצדיקים מועטים לכן בחר את הצדיקים עוד לפני הבריאה. נראה גם שלצדיקים אין חופש בחירה בגלל שהבורא כבר יצר אותם כצדיקים. אבל במאמר כתוב שהוא לא אמר צדיק או רשע, אז האם אין פה סתירה?

לא, הבורא לא בורא צדיק או רשע. הוא נותן לאדם כל מיני תכונות, גיבור, חלש, חכם, טיפש, עשיר, עני, עם כל מיני נטיות, אבל כלפיי צדיק או רשע לא. את זה אנחנו צריכים בעצמנו לבחור. אתה יכול לשאול אבל בכל זאת יש לנו איזה הבחנות, התחלות, יסודות שעל ידם אפשר להגיד למה האדם נוטה, לצדיק או לרשע. על זה הוא מסביר לנו במאמר "החירות", הבחירה החופשית תלויה באיזו מידה האדם אוחז בקבוצה הנכונה. הבורא מביא את האדם אולי דרך כל מיני קבוצות, כל מיני הבחנות למצב הטוב, שם את ידו על הגורל הטוב ואומר קח לך, ואם אדם לוקח אז מתפתח, ואם לא אז מפסיד. במקרה אחר תהיה לו שוב הזדמנות להתפתח. וודאי שיצטרך בכל זאת לממש את הבחירה החופשית.

שאלה: בטקסט נאמר שהמלאך לא שואל צדיק או רשע ואחרי זה נאמר שהבורא שתל צדיקים ורשעים בכל דור ודור. זה משהו שהבורא לא מספר למלאך או באמת היסוד של צדיק יושב בכל תכונה שנקראת חכם?

בכל הדורות, מאדם הראשון והלאה, בכל דור ודור יש אנשים שמספרים לבני האדם איך להגיע לדבקות בבורא אם האנשים רוצים לשמוע. ואנחנו רואים מאדם הראשון והלאה איך הדורות האלה, כבר כמעט 6000 שנה, כך מתקיימים. ובכל דור ודור יש לנו בכל זאת אנשים שמספרים לנו על מהות הבריאה, מטרת הבריאה ואיך לממש אותה.

תלמיד: נאמר כאן שהבורא לא עושה מלכתחילה צדיק או רשע, אבל אנחנו רואים שהאנשים האלה בכל זאת בהיסטוריה היו חכמים גדולים.

לא, האנשים האלו שאחר כך התגלו כצדיקים גדולים נגיד, הם גם גדלו לפי אותם התנאים. הם גם למדו אצל מישהו וכן הלאה. גם אדם הראשון, אומנם הוא נולד עם תכונות מסוימות, אחר כך עבר שבירה והתחיל לתקן את עצמו והיו לו לזה תנאים. הוא נקרא אדם הראשון מפני שהוא הראשון שהתחיל את תיקון הנשמה הכללית, לכן הוא נקרא הראשון. אבל גם לפניו היו בני אדם, היו לו אבא ואימא, היו המון אנשים בעולם, על אף שזה היה לפני 6000 שנה, אלא אנחנו אומרים "אדם הראשון" כי הוא הראשון שהגיע לצורת אדם, הדומה לבורא.

תלמיד: על מה מדובר שהבורא פיזר רשעים וצדיקים בכל דור ודור?

בכל דור ודור אנחנו יכולים להיעזר באותם האנשים שמלמדים אותנו. הם יכולים לתת לנו דוגמאות, אפילו לעזור לנו להתארגן, זה יותר פרקטי בזמננו. אנחנו צריכים להתארגן נכון בינינו וכך נגיע למצב שנהייה יותר קרובים לבורא.

שאלה: כשמתגלה הרשע, כדי לתקן את המצב הזה אני צריך לשמוח ולבקש מהבורא לתקן את המצב או שעצם השמחה זו כבר פנייה לבורא לתיקון?

ככל שאנחנו יותר ויותר מבינים איפה אנחנו נמצאים ומייצבים את עצמנו נכון עם עצמנו, עם הקבוצה, עם הבורא, אז ההתקדמות שלנו יותר ממשית. רצוי לחבר את המוח עם הלב, רגשות ושכל בהתקדמות שלנו, ולעשות כך בתוך הקבוצה. אפילו שנראה לך שאתה בלי קבוצה הולך ומשיג עכשיו כל מיני דרגות ומצבים יותר גבוהים, אתה בכל זאת צריך להבין שההתקדמות בתוך הקבוצה היא ההתקדמות הנכונה, שם אתה תגלה את הבורא. בסופו של דבר זה החשוב. מה שאין כן מחוץ לחיבור עם הקבוצה אתה יכול להיות מה שנקרא "חכם בלילה". אתה מבין יותר, אולי מרגיש יותר, אבל לא אותן ההבנות והרגשות ששייכות לבניית הנשמה.

קודם כל לא לברוח מהחיבור, מהרגשת החיבור, שכולם מחוברים. ובכל חיבור עם העשירייה יש לך כל סוגי האנשים וכל מיני מצבים ולכן דווקא בהתקשרות ביניהם, כשאתה קושר אותם במוח ולב שלך בזה אתה מתקדם.

שאלה: מה זה נקרא לייחס את עצמך בכוח לעשירייה?

אני חייב להכניס את עצמי בכוח לתוך העשירייה. אין שום בעיה. אני לא רוצה להיות בה, כי מגיע כל פעם רצון לקבל חדש, וכשאני תופס את עצמי ברגע כלשהו, על מה אני חושב, מה אני מרגיש, אני לא מרגיש ולא חושב על עצמי בתוך העשירייה. אני מרגיש את עצמי איך שאני. וכאן אני צריך לעשות תיקונים, איך אני ארגיש ואיך אני אחשוב אם אני אתאר את עצמי שנמצא בתוך עשירייה. ואז אני נמצא במבוכה, מה זה נקרא "בתוך העשירייה", איך אנחנו מחברים את עצמנו, איך אני מחבר אותם במודעות וברגש שלי, במוח ולב? כאן ישנה עבודת האדם.

תנסו כל הזמן לחשוב, לדבר עם החברים ואחר כך לפנות לבורא. כי מתוך העבודה הזאת לא תהיה לכם ברירה אלא לפנות יחד לבורא, כי תרגישו עד כמה אתם לא נמצאים בחיבור ביניכם ביחד, אלא כל אחד מתאר לעצמו מנגנון אחר וזה רחוק מהחיבור. אז תתחילו להרגיש מה באמת חסר לכם, מה זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד".

והמאמצים האלה יביאו אתכם למצב של החיבור האמיתי. ובחיבור האמיתי הזה, מהמאמצים שלכם, עד כמה שאתם שונים, רחוקים, מנוגדים, אתם תבקשו מהבורא והוא יעשה לכם וזה יהיה החיבור של הפרצוף הרוחני של הקבוצה.

שאלה: כפי שנאמר במאמר אתה יכול להיוולד כטיפש או כחכם, אז אין לנו בחירה בזה. אבל מה זה אומר להיות צדיק אם אתה טיפש, איך משתלבים שני אלה ביחד, ואיך טיפש הופך לצדיק?

טיפש או חכם, צדיק או רשע, אלה הבחנות שונות, וברוחניות אפילו מאוד רחוקות זו מזו וזאת לא טיפשות או חכמה שעליהן אנחנו מדברים בעולם שלנו, וגם צדיק או רשע זה לא כמו בעולם שלנו, אלא כולן הבחנות כלפיי החיבור, ההתכללות, ההתדבקות של חלקי הרצונות לרצון אחד שנקרא "לב אחד". לכן אין לנו כאן אותה הגישה לחלקים שונים כמו בעולם שלנו.

תאר לעצמך שאתה נמצא עכשיו בניתוח לב פתוח ואתה צריך לחבר ללב בריא שחתכת ממנו חלק פגום, עוד חלק מלב בריא שלקחת מאדם אחר. אתה צריך לחבר את הלבבות, אז מה אתה צריך לעשות כדי להגיע למצב שהם יהיו מתאימים לחיבור.

אנחנו מכירים את הבעיה הזאת ברפואה, עד כמה יש חוסר התאמה בין חלקים שונים שלא יכולים להיות יחד, לעבוד, על אף שכולנו כביכול בני אדם, אבל אחד לא מתאים לאחר. ודווקא בצורת החי יש לנו חלקים, יכול להיות מחזיר, שיותר מתאימים ללב האדם מאשר ללב של אדם אחר. יש בזה הרבה דברים.

החיבור הוא לפי השתוות התכונות הפנימיות ולא החיצוניות. ובתכונות הפנימיות אנחנו יותר ויותר מתקרבים זה אל זה, לכן הלבבות שלנו יותר ויותר מתחברים. על אף שהגופים שלנו לא חשובים, הם נשארים כמו שהם.

שאלה: במאמר כתוב שהוא מקבל כוחות. מה ההבדל בין לקבל כוחות מהרב לבין לקבל כוחות מהקבוצה?

לקבל כוחות מהרב זה לקבל כוחות הדרכה, אבל לקבל כוחות מהקבוצה זה לקבל כוחות מהמערכת ושם אתה צריך להיות מחובר איתם יחד כדי להשיג את הבורא. הרב הוא מדריך, המימוש הוא בקבוצה.

תלמיד: כתוב "מי שמוצא חן בעיניו הוא לוקח את המחשבות וגם התשוקות שלהם". כלפי חברים זה ברור שצריכים לעבוד על זה, אבל איך להתגונן מלקחת מחשבות של אנשים חיצוניים?

אני לא מתערב בהם. אני למדתי מרב"ש לשמוע כמה דקות חדשות, את הדברים החשובים ביותר, על מה שקורה בעולם בפועל, שזה קצת עוזר לי להבין מה משפיע על בני אדם. אבל דעות, אני לא נכלל בהן בכלל. אני יכול לשמוע פה ושם את הכלכלנים, אבל גם מפני שזה משפיע על בני אדם. כי באמת מה שישפיע אחר כך על החברה זה מלמעלה, אבל דעות כאלה משפיעות על בני אדם באותו מישור כמו בני האדם.

לכן אין לנו כל כך מה להתפעל ממה שמסתובב בעולם, אלא רק להביא בחשבון נטייה שמשפיעה על האנושות לחיבור או לניתוק, ולפי הנטייה הזאת אנחנו יכולים כבר לראות מה יהיה הקשר בין הנטיות של בני האדם, לבין הנטיות של הבורא שמשפיע עליהם. אבל אלה דברים שיקרו כך או כך, ואנחנו לא צריכים את זה, אלא רק אלה שעוסקים בהפצה צריכים דברים כאלה, אחרת לא הייתי נכנס לזה בכלל.

העולם יתגלגל ובסופו של דבר ככל שאנחנו נשתדל להעלות את עצמנו, כך הוא יקבל צורה יותר ויותר נכונה. אני מקווה מאוד שנוכל להראות לעולם את הכיוון הנכון בהתפתחות שלו, וזה יקרה עם השאלות של הכרת הרע, הבנת הדרך וכולי. זה יקרה יחד.