שיעור בוקר 24.09.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי כריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "אמונה למעלה מהדעת", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות,

אנחנו שוב ושוב צריכים לחדש את המגע שלנו בינינו ובינינו לבין הבורא, אנחנו רואים מיום ליום עד כמה הבורא מחדש "מעשה בראשית" מה שנקרא, זאת אומרת, מגלה יותר ויותר מעשה בראשית שזה נקרא, שהרצון לקבל שברא עד כמה הוא יותר ויותר בולט בחיים שלנו, למרות שאנחנו כבר שומעים ומבינים אולי במקצת שצריכים להתעלות מעליו, צריכים להתחבר למעלה ממנו שייקרא "אמונה למעלה מהדעת", ייקרא "כלי רוחני", שבו נתחיל להרגיש מגע עם הכוח העליון.

אבל אנחנו רואים עד כמה יום יום הבורא מעלה לנו את הרמה הזאת של האגו שלנו, של הריחוק בינינו, ולא רק בינינו אלא גם בכל העולם, ואנחנו ממש מתדרדרים במימדים של כל האנושות מיום ליום יותר ויותר. וזה באמת תהליך שמתאים לדור האחרון שאליו אנחנו מיועדים, שבו אנחנו מוכרחים לעשות קשר בינינו, מוזמנים לבנות קשר בינינו, ומתוך הקשר הזה לעשות ממש מגע, היכרות של כל האנושות עם הכוח העליון.

יום יום הבורא נותן לנו תנאים חדשים, מצבים חדשים, כל פעם גרועים קצת יותר מאתמול, כמו שאנחנו עם הילדים, כל פעם נותנים להם איזה בעיות קטנות שכך יתגברו ויגדלו, כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, לכן לא להתייאש אלא דווקא להבין. אנחנו כבר אנשים ויש לנו ניסיון בחיים, לרובינו יש ילדים ואפילו נכדים, ואנחנו מבינים שבצורה כזאת אנחנו רק צריכים לגדול.

לכן להגיד תודה לבורא על המכשולים שהוא מסדר לנו יום יום, לראות בזה את הטיפול שלו, להשתדל להתחבר למעלה מההפרעות. ואם אנחנו יכולים להתחבר למעלה מההפרעות אז דווקא לראות למה זה כך, מה פתאום הצלחנו? כי באמת הבורא נותן את ההפרעות כדי שנראה שאנחנו לא מסוגלים ואז נבקש ממנו שהוא יהיה השותף שלנו. כי אנחנו כמו ילד קטן שרוצה משהו ונניח הוא לא מגיע לאיזה מקום גבוה, אז הוא סוחב את הגדול כדי להראות לו שהוא רוצה משהו מגבוה, והגדול, הגבוה מביא לו את מה שהוא מבקש.

כך אנחנו צריכים לזהות בחיים שלנו בכל מצב ומצב בקשר בינינו שאנחנו לא מצליחים, שזו דווקא הצלחה שאנחנו מרגישים שאנחנו לא מצליחים, כי אז זה המקום שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות בקשר, שהקשר בינינו יהיה מוצלח עד כדי כך שהבורא יוכל להתגלות גם בהתקשרות בינינו.

כך אנחנו צריכים להשתדל לראות בכל דבר בחיים, ואז אם אנחנו בצורה כזאת ניגש לכול רגע ורגע בחיינו, נראה שדווקא הבורא נותן לנו כאלה הזדמנויות, רק אנחנו קודם אולי לא כל כך שמנו לב אליהן, לא מרוכזים בהן. עכשיו כשאנחנו מבינים שבכל רגע בחיים הבורא נותן לנו הזדמנות להתקשר בינינו ולראות שהקשר הזה הוא לא עד כדי כך מוצלח, אז אנחנו מבקשים ממנו שיחבר אותנו ויגלה את הקשר עד כדי כך שאנחנו נוכל בקשר הזה להזמין אותו שיתלבש בנו וכך נתקדם. וזה שהבורא מתלבש בנו, ככוח השפעה על פני כוח הקבלה שבינינו, זה יקרא "גילוי האמונה למעלה מהדעת". ולזה אנחנו מצפים.

סדנה

איך אנחנו צריכים בכל רגע ורגע בחיינו להשתדל לצייר לעצמנו מצב כזה שאנחנו משתדלים להתקשר ולא יכולים, פונים לבורא שיעזור לנו, שיקשור נכון בינינו. הקשר יהיה מוצלח אם אנחנו מרגישים שבלעדיו אנחנו לא מסוגלים ואיתו אנחנו כן מגיעים לקשר, והקשר הזה הוא קשר של השפעה הדדית, על פני הקבלה שבכל אחד ואחד, זה נקרא "כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה", "אמונה למעלה מהדעת". ואנחנו מצפים שבקשר הנכון הזה שבינינו, תהיה לנו רמת בינה, כי אנחנו מתקשרים בהשפעה הדדית, על פני רמת מלכות, על פני האגואים שלנו, וכך אנחנו ממש בונים מקום שהבורא יכול להתגלות בנו ולשמוח מזה. זו המטרה שלנו.

*

איך אנחנו יכולים להיות שמחים מזה שאנחנו לא מוצלחים, שאנחנו לא מצליחים בחיבור, בהתקדמות בקשר בינינו, בשום דבר לא מרגישים את עצמנו מוצלחים, ואיך אנחנו יחד עם זה שמחים מזה, ממש מתמלאים בשמחה, כי זה מקום הפנייה שלנו לבורא. איך דווקא חוסר ההצלחה בכוחות עצמנו מביא אותנו לשמחה גדולה, לפנייה לבורא ולהצלחה אמיתית?

*

איך אנחנו ניגשים לפעולה רוחנית שהיא חיבור בלבד, בצורה כזאת שאנחנו בטוח צריכים בסופו של דבר לדרוש את הבורא שיעשה את החיבור על כל פרט ופרט, אחרת החיבור שלנו לא מצליח, לא נכון, כי רק על ידי עזרה מלמעלה, מהבורא אנחנו יכולים להתחבר בשני דברים מנוגדים, שני רצונות לקבל. איך אנחנו יכולים לחבר ביניהם? אלא רק שהבורא יהיה בינינו, שייתן לנו את כוח החיבור, צמצום, מסך, אור חוזר, כל מיני דברים כאלה.

אנחנו צריכים תמיד תמיד, לבקש שהוא יהיה בינינו, שיחבר בינינו, שישרה בינינו, שישלוט בינינו, ואנחנו רק צריכים לעזור אחד לשני, כולנו יחד לשמור על זה שכולנו מכוונים אליו, מצפים ממנו שיעשה את החיבורים.

איך אנחנו כולנו מחזיקים זה את זה כדי לפנות לכוח העליון, כי בו אנחנו תולים את כל התקווה שלנו, איך אנחנו עוזרים זה לזה, "ערבות" מה שנקרא, איך אנחנו מממשים?

*

איך אני מגלה את הבורא גם בחוסר הצלחה, במצבים הגרועים ביותר, כמו במצבים הטובים ביותר? "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי.".¹ איך זה קורה, שמצד אחד אני נמצא במצב חשוך, נורא, מפחיד, בחוסר אונים, בחוסר הצלחה, בחוסר תקווה, ויחד עם זה אני מרגיש שזה בא מהבורא, שבזה הוא מוביל אותי קדימה? איך יכולות להיות שתי הרגשות כאלו כל כך מנוגדות יחד, "גם כי אלך" כך, "לא אירא רע, כי אתה עימדי"? שאני מרגיש שאתה בזה איתי?

*

האם אנחנו יכולים להיות בהרגשה של צלמוות, של מוות, חוסר אונים וחוסר תקווה, ויחד עם זה בהרגשה שזה בא מהבורא, ובזה אנחנו יחד עימו דווקא מחוברים שם בכאלו רגשות, מצבים חשוכים? איך אנחנו מוצאים אותו שם?

*

עכשיו כשהעולם נמצא עוד ועוד יום יום בירידה גדולה, איך אנחנו יכולים להתכלל מאותה הירידה, מאותו פחד, מאותו חוסר אונים שיש לאנשים בעולם? הם באמת לא יודעים בשביל מה ולמה, מאיפה זה מגיע ומה יהיה מחר, הם כבר ממש מאבדים את העשתונות, הם מוכנים לכל מיני מצבים וכל מיני פעולות. אנחנו רואים שהם לא יודעים מה לעשות, איך לשמור על עצמם, איך להחזיק את עצמם כדי לא להתפוצץ ולא לצאת ממש משליטה עצמית. וזה עוד לא סוף הדרך, אנחנו רואים את זה. ומי יודע עד מתי זה יכול לבוא.

איך אנחנו צריכים להתנהג גם בינינו וגם עם העולם, ואיך אנחנו צריכים בתפילה שלנו לראות את העולם, באיזה מצב? איך אנחנו רוצים לראות את העולם במצב יותר טוב על פני כל אותן הצרות המתגברות?

*

איזה הבדל, שוני יש בין שאני מתעורר מהשינה ובין המצב שאני נכנס לשיעור? מה הם המצבים האלה שאנחנו עוברים מזה לזה לפני השיעור, ממצב שאני קם, מתעורר, מתעורר גשמית, ועד מצב שאני כבר מתעורר רוחנית ונכנס לשיעור? כל אחד שייתן את ההתרשמות שלו.

*

מה משפיע עלי יותר, כשאני שומע חברים או כשאני שומע מקורות?

*

ממה אני יותר מתעורר מהשינה לקראת השיעור, שאני כבר מרגיש את עצמי מוכן להיכנס לשיעור? ממה אני מתעורר יותר? מה מכוון אותי, מה מאפס אותי?

*

כמה שאנחנו מתקדמים, אנחנו רואים שדווקא יותר ויותר אני מתפעל מהחברים. כמו שכתוב, "קבלתי מרבותיי, יותר מחברי ועוד יותר מתלמידיי". זאת אומרת מכולם, אבל דווקא מאלה שקרובים אלי יותר אני מתפעל ביותר. מה עוד חסר לנו כדי להיכנס לשיעור?

איך אנחנו יכולים נכון להיום להגדיר, אולי לתת הגדרה, מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שזה הכלי הרוחני? מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שזה הכלי הרוחני שלנו?

*

בואו נחבר בינינו עכשיו תפילה, מה שאנחנו חושבים, לא לדבר על זה. בואו נחבר תפילה בתוך העשיריות, שאנחנו מתפללים עבור האנושות שהיא תבין מה המטרה של כל המצבים האלו שאנחנו כולנו עוברים. שאנחנו כראש כלפי האנושות כגוף, רוצים שהם יתכללו קצת ממטרת השינויים האלה, ממטרת הבריאה, לאן אנחנו מגיעים, למה אנחנו מרגישים שאנחנו מידרדרים, מה קורה לנו. אנחנו רוצים שהאנושות תסתכל על הדברים האלה בצורה יותר בוגרת, עם כוונת הבריאה, שהיא תקבל מאתנו במקצת.

איך אנחנו רוצים לפנות לאנושות, לא במילים, אלא מה היינו רוצים למסור להם? כל עשירייה מארגנת כזה מסר לאנושות.

*

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מצב שאנחנו מתקשרים לבורא, וכל מה שיש לו, כל מה שיש בו אנחנו מעבירים לכל האנושות, פשוט כמו בצינור? אנחנו רק מקשרים את הבורא לאנושות, שמה שיש בו ייכנס לאנושות, רק לזה אנחנו רוצים לסייע. ואנחנו בלי רגש, בלי שכל, בלי השגה, בלי הבנה, בלי כלום, רק להיות המעבר בלבד, כצינור.

בואו נחשוב, האם אנחנו מוכנים לזה, מסוגלים לזה ומתפללים שכך זה יקרה. הכול בעל מנת להשפיע לבורא ולאנושות, לשניהם, ולנו שום דבר. בואו נתאר לעצמנו מצב כזה.

*

איך אנחנו נרגיש את זה יום יום, כשאנחנו שומעים עד כמה מיום ליום המצב של העולם מתדרדר ונעשה יותר ויותר מסוכן, עד כמה הסבל גובר? האם אנחנו צריכים לחכות חס ושלום לסבל יותר גדול אם אנחנו מתייחסים לעולם באהבה? איך אנחנו צריכים לקבל כל יום ויום את המגמה הזאת שבינתיים נמשכת?

*

איך יחד עם זה שאנחנו מרגישים את הצער של כל האנושות ומצטערים יחד איתם, אנחנו יכולים להצדיק את הבורא, שוודאי שהוא שגורם למצב הזה? איך כשהולכים בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי, איך אנחנו יכולים להצדיק את הבורא בכל המצבים הגרועים ביותר שיורדים לאנושות?

*

מתוך זה שאנחנו מבינים, במשהו מרגישים שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, וודאי שזה הכול לטובה, איך יחד עם זה אנחנו לא נותנים לעצמנו להירגע מזה שאנחנו יודעים שזה הכול לטובתנו, אלא נתכלל עם כל האנושות, ודווקא זה שהם לא מרגישים ואנחנו כן מרגישים זה יגרום לנו ליתר כאב, ליתר חיסרון, להעביר להם כמה שיותר את ההיכרות עם הבורא דרכנו, מפני שזאת התרופה לכל המכות?

איך לא ניתן לעצמנו להירגע מתוך זה שאנחנו מבינים ומכירים את התהליך שעוברים, שזה לא ירגיע אותנו, אלא נתכלל עם הסבל של כל האנושות שלא מבינה בזה וסובלת, ועוד יותר מזה נתכלל עם הסבל של הבורא שרוצה לרפאות אותם אבל לא יכול בלעדינו, כי קבע אותנו כמעבר, ואנחנו נכללים מהחיסרון של האנושות ומהחיסרון של הבורא יחד ובונים מזה צינור?

*

שאלה: מה זה נקרא להיות צינור? איך עשירייה נכנסת למצב של להיות צינור ומעבירה לאנושות כל האור?

זה מה שעכשיו אנחנו דיברנו, שנכללים מחיסרון של הבורא ומחיסרון של האנושות ורוצים לספק מילוי לשני החסרונות האלו יחד, ואז אנחנו כצינור. כי אנחנו לא קיימים, יש בנו רק יכולת להתכלל משניהם, לחבר את שני הצינורות האלה, שבא לנו מצד האנושות ובא לנו מצד הבורא ואנחנו באמצע עושים את הקשר הזה. ודרך הקשר הזה, מה שיש מהאנושות עובר לבורא, ומה שיש מהבורא עובר לאנושות.

אין לנו יותר אלא חסרונות מהאנושות. אנחנו צריכים לקבל אותם ולתקן אותם, לעטוף אותם באור חוזר שלנו, באמונה למעלה מהדעת. אנחנו מקבלים מהם את החסרונות, עוטפים אותם בעטיפה שלנו המתאימה לבורא, וכך מתקשרים לבורא. אחר כך מקבלים מהבורא את המילוי כלפי האנושות, מקבלים אותו באותו החיסרון שהעברנו לו, וכך מעבירים לאנושות ואנחנו ממש באמצע. משתדלים שלא יהיה לנו לא מזה ולא מזה, רק נכללים גם מזה וגם מזה ובזה אנחנו בונים את עצמנו.

נשאר לנו ודאי כל החיסרון, כל הכלי של העולם, וכל המילוי של הבורא שהבורא נותן לעולם עם כל התיקונים שלו, זה הכול נשאר לנו. אמנם הכול נמצא בנו, אבל אנחנו מתייחסים לזה כמו לתפקיד שלנו, לא לעצמנו. לכן בזה אנחנו ממש נמצאים רק מכוונים לתפקידנו. את זה בעצם אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך נכללים מהחיסרון של הבורא?

אנחנו צריכים בעצמנו להשתדל בכל המצבים שהוא מעביר לנו בצורה אישית, [לראות] עד כמה שהוא רוצה שאנחנו נגדל ושאנחנו נהיה כפנים שלו, כהצגה שלו כלפי האנושות. זה נקרא "ויהי ה' ה' עליך", שאנחנו מעבירים לכל האנושות את צורת הבורא, את כל היחס שלו, דוגמה, מיהו, מהו, הכול. את היחס של הבורא לכל הנבראים אנחנו צריכים לקבל ממנו ולהעביר לכל האנושות. הבורא בעצמו, זאת אומרת האור העליון, לא יכול להתלבש בכל הנבראים אלא רק כשאנחנו מקבלים אותו באור חוזר שלנו, באמונה שלנו, וכך אנחנו מסוגלים להעביר אותו אליהם.

שאלה: דיברנו בסדנה על העבודה שלנו לעלות מעל ההפרעות למעלה מהדעת, וגם דיברנו על האנושות ואיך להביא להם את הפיתרון. אתה יכול להסביר קצת יותר את הקשר בין שני המצבים האלה, העבודה שלנו והאנושות?

צריכים לעבוד גם עם האנושות, גם עם הבורא, גם בינינו, בכל אלו צריכים לעבוד. אפילו לא בזה אחר זה, אלא להשתדל שזה יזרום ויזרום יחד לכל הכיוונים בכל מיני הבחנות. כמו בגוף שלנו כל המערכות עובדות יחד, ויחד עם זה ישנן פעולות שהן מתקיימות לפי קודם ונמשך. אז כך להתקשר בינינו שנעבוד, זה מגיע מלמעלה, אנחנו צריכים רק להשתדל.

היום אנחנו מדברים בפעם הראשונה בעצם, אם אפשר כך להגיד, על הקשר שלנו עם הבורא והנבראים, שצריכים בפועל להשתדל להיות יותר קשור לשניהם. שאין לנו סיבה להתקשר לבורא אלא מתוך זה שאנחנו מביאים לו כלי מהעולם. כי תראה מה שהבורא עושה, תראה איך הוא מעורר את כל האנושות בצורה שכולנו מרגישים שמשהו קורה.

וכאן יש סכנה, שאנחנו יכולים להתגאות שבטח אנחנו מבינים בשביל מה ולמה, ולבורא יש תמיד כוונה טובה, בסופו של דבר יצא טוב ואני ממתין, ומה שיהיה יהיה. חס ושלום, כאן יכול להיות ממש מקום מכשול גדול מאוד, שאנחנו נסבול מזה שהבורא לא יבצע דרכנו את כל התהליך. אנחנו צריכים להיות כבר מוכנים לזה, הזמן עושה את שלו, בדרך נלמד את כל היתר.

שאלה: כמה לקחת חלק בהפצה ובעבודה הקבוצתית, ובכמה זה מחזק את בניית התפילה לבורא?

ההפצה צריכה לתת לנו את כל ההבחנות, איך אנחנו פונים מהחסרונות של הקהל לבורא. שאין לנו באמצע שום דבר חוץ מלהעביר את החסרונות האלה, להיות מקושרים בין החסרונות של העולם לבורא. אבל לקשר זה נקרא לעטוף אותם בצורה נכונה באור חוזר שלנו, זה נקרא להיות המעבר. זה לא סתם להיות איזה קונקטור, אלא שאנחנו מעבדים חיסרון של הנבראים בחיסרון של הבורא, מתאימים את שני החסרונות האלה יחד. כאן זה חיסרון לקבל וכאן זה חיסרון להשפיע, ואיך אנחנו באמצע עושים את האדפטר הזה, המעבר, שמרצון להשפיע של הבורא יהיה קשר לרצון לקבל של הנבראים, שהם הפוכים ורחוקים מקצה לקצה, ואיך אנחנו ככוח הבינה, שרוצה רק להיות בהשפעה, יכולים להתקשר לכתר ולהתקשר למלכות, וכך אנחנו עובדים. צריכים ללמוד את העבודה הזאת, זה נקרא עבודת ישראל.

שאלה: בחיים הגשמיים שלנו אנחנו יכולים לצפות ללילה לפי השעון, הוא מגיע כל יום. האם בחיים הרוחניים אנחנו יכולים לצפות לחושך שיגיע, או שהוא כל פעם מגיע בצורה בלתי צפויה?

אני אף פעם לא מצפה לחושך, כי בשביל מה לי. אני מכין את עצמי שמכל המצבים אני אגלה את הבורא כדי לעשות נחת רוח לו. אז כשאני נמצא בחושך אני לא חושב שהוא נהנה מזה. זאת רק יכולה להיות הכנה לעבודה, אבל לא המצב הרצוי.

תלמיד: אם הוא נהנה מהעבודה באחוריים, אז גם אני אמור ליהנות ממנה, אם אני רוצה להשיג אהבה אז אני גם צריך להשיג שנאה?

לא, לא נכון, אני משתוקק תמיד לטוב, לא לחושך ולא לשנאה. אלא ביחס שלי להשיג את הטוב אני מגלה את הרע, ואני מבין שגילוי הרע הוא עוזר לי יותר גלות את הטוב, את האור. אבל לחושך, לרע, אנחנו אף פעם לא משתוקקים. זה נגד מטרת הבריאה, אני בזה הפוך מהבורא. אבל זה שמתגלה כך אני מבין שזה הכרחי, זה אמצעי למצב שלי כנברא להרגיש הפוך, הפכיות, וההפכיות הזאת מביאה אותי אחר כך לבירור.

תלמיד: אנחנו תמיד נעים בשתי רגליים, אני יודע שצד שמאל זה משהו שהולך להגיע, האם זה מגיע כמו בחיים הגשמיים לפי הזמן?

לא, אני לא מתכוון לזה בכלל. אני בכל מדרגה ומדרגה מתכוון לעשות מקסימום נחת רוח לבורא, וזה קורה רק בתנאי שאני משתוקק לגילוי שלו שיתגלה כמה שיותר לנבראים. אם אני מקבל את זה על עצמי וחושב בצורה אישית, אז יכולים להיות שם כל מיני חשבונות. אבל אם אני חושב איך אני מגלה את הבורא לכולם אין לי שום שאלה בזה, אלא עד כמה שיתגלה יותר, והוא כבר ידע איך להתגלות. אני צריך לבצע את התפקיד שלי, להשתדל לגלות אותו לכל הנבראים.

לחושך בשום צורה אני לא נמשך. אחר כך אנחנו נראה איך אנחנו מעוררים את השמאל בכוונה, בכל מיני מדרגות, זאת כבר עבודה. אתה כמוסיקאי מבין שיש מז'ור ויש מינור וצריך להיות קשר ביניהם, אבל זה אחר כך. זה כדי לעורר ולקדם את הזמנים, נראה, זה עוד לא, עוד לא עכשיו.

שאלה: מהן הפעולות ומה זה אומר להתחבר לחסרונות של העולם?

להתחבר לחסרונות של העולם זה נקרא שאני רוצה שהם יגלו את הבורא דרכי, ושייהנו ממנו בצורה נכונה, שהבורא יטפל בהם. כי חוסר טיפול שלו בהם, זה אך ורק בגלל רשלנות מצידי. בסך הכול העולם סובל, והבורא סובל, ואני באמצע נותן לעצמי חופש ואומר שכאילו אני בסדר גמור. זאת גם הצורה של הקבוצה שלנו וגם בכלל עם ישראל נכון להיום.

שאלה: רציתי לשאול על הפונקציה הזאת של המתאם של הצינור. הבורא משחק עם הנבראים הוא מנסה להניע אותם אבל הם לא מבינים את זה, והתפקיד שלנו זה להסביר, לחנך, לסובב אותם עם הפנים לבורא?

נגיד שאתה צודק, בסדר. אחר כך זה ודאי שיתרחב לכל מיני אופנים אחרים. אבל להסביר לעולם שיש לנו קשר עם הכוח העליון, אני גם כן לא הייתי מסביר לעולם על הכוח העליון כי בזה אנחנו נכנסים להתנגשות עם דתות, אני הייתי מסביר להם במה שדתות לא עוסקות, שחיבור בין כולנו על פני כל הדחיות שיש בינינו, זאת ההכרחיות כדי להיות בהתאמה עם הטבע. שזה החוק האקולוגי הגדול הראשי.

אנחנו רוצים להיות באיזון עם הטבע, אז באיזון עם הטבע זה להיות פשוט מחוברים יחד למערכת אחת כמה שאפשר יותר הומוגנית. כמו שהטבע בלי אדם, דומם צומח חי, איך שהם תומכים זה בזה, חיים זה מזה, כך אנחנו צריכים להיות בינינו. את זה הייתי מסביר, ולא נכנס לבורא ולא לכלום. פשוט שהטבע עצמו דורש מאיתנו להיות מקושרים יפה וטוב בהשפעה הדדית, כמו שדומם צומח וחי. אם לא התערבות האדם אז ודאי שאנחנו היינו רואים את כל צורות הטבע נמצאות בהרמוניה.

שאלה: בוא נניח רגע שאנחנו מחוברים בעשירייה ועם הבורא, מה זה אומר שאנחנו עכשיו כמו שאמרת מלבישים באור חוזר את החיסרון של העולם?

שאנחנו משתדלים להתכלל עם החסרונות של העולם. לא מסתכלים על החסרונות האלה, על הבעיות האלו, על הצרות ייסורים מלמעלה, שאנחנו מבינים ולכן אנחנו רגועים, לא מקבלים את המצב שלהם ככה מלמעלה. אלא אנחנו רוצים להתכלל עם החסרונות האלה וכמה שיותר להעביר אותם דרך הכלים שלנו. שהסבל שהעולם סובל הוא יעבור דרך העשירייה שלי, והוא ינענע את העשירייה שלי כך שהעשירייה תרגיש שהיא חייבת מהר כמה שאפשר להתכלל מהסבל הזה, להתקרב זה לזה עוד יותר על פני הסבל הזה. להרגיש שהחיסרון הזה שכולם סובלים מחבר אותנו, מקרב אותנו זה לזה, ואת החוסר בחיבור הזה אנחנו מעבירים לבורא. זאת בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: השאלה היא, אני בעשירייה יכול לתאר לעצמי איזשהו חיסרון משותף בינינו. אבל כשמדובר על העולם אז כאילו אני מתפזר. מהו החיסרון של העולם איך אפשר לכלול אותו?

בסבל, אני לא אומר על חיסרון, החיסרון שלהם זה כסף כבוד בריאות וזהו, אני מדבר על הסבל שהעולם סובל. היום אין להם משיכה לכל מיני דברים גדולים. היום יש להם כבר נטייה לדברים הכרחיים פחות או יותר, איך פחות לסבול, אז אנחנו צריכים להתכלל מהחסרונות שלהם ולתת לחסרונות שלהם כיוון נכון. שזה כלפי הבורא, כלפי חוסר ההבנה שלהם. כמו שאמא שיש לה ילד קטן חולה, אז מה הילד יודע? הוא יודע שהוא מרגיש לא טוב. בוכה ומה אמא? אמא לוקחת אותו לרופאים, היא עושה כל מה שהוא צריך, מכינה לו אוכל מיוחד, מביאה לו תרופות, נותנת לו תמיד כל מה שצריך להיות. זה מה שאנחנו צריכים להיות בצורה כזאת, ביחס כזה לאנושות.

והבורא הוא הרופא, הוא המקור של כל הדברים הטובים שאותם אנחנו צריכים להעביר לאנושות, [צריכים] ללמוד איך עושים את זה. כמו שהוא אומר לנו כרופא מה אנחנו צריכים לעשות עם הילד, ולשמור על זה שהאנושות תקבל את זה ושהיא תבריא. ממש קחו דוגמה מהחיים שלנו.

שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש במוליך החמורים, בדוגמה הזאת, כדי להנמיך את עצמינו מתחת לציבור, כדי להתמסר אליהם?

אני לא הייתי כמו כמוך להשתמש באיזה ציורים מהזוהר, כי זה לא ברור לכולם, כל אחד יכול להסביר את זה בצורה אחרת. יותר טוב דברים פשוטים מהחיים שלנו. אמא, ילד, רופא, כל מיני כאלה דוגמאות. דוגמאות מהמקורות הן מאוד גבוהות, נגיע אליהן אחר כך. בינתיים זה יכול לבלבל אותנו.

שאלה: שאלה לגבי התפילה לתיקון אומות העולם. כל אחד מביא לעשירייה את החיסרון הפרטי שלו עבור אותה התפילה, איך מתוך אותם החוטים אפשר ליצור חבל עבה משותף של תפילה?

אני חושב שאנחנו מתפעלים, פחות או יותר באופן די דומה מהעולם. כולם נמצאים בקשיים, כולם נמצאים במדיה ולכן מבינים מה שקורה בעולם. אני לא חושב שיש עוד הבדל בין יום ליום במה שאנחנו שומעים בחדשות. ולכן, אין לנו בעיה, אנחנו קרובים מאוד להתפעלות שלילית מהעולם, התפעלות ממה שהוא עובר, ואת זה אנחנו צריכים לקבל כהכנה לעבודה שלנו.

לכן זה נקרא "דור האחרון", כולנו נכנסים לאותו הטיפול היחיד מהבורא האחד. ואנחנו צריכים לראות את עצמינו כאן בין שני הכוחות האלה, בין הבורא לנבראים, איך אנחנו עושים את קומוניקציה הנכונה שיבינו זה את זה. הבורא שיבין את הנבראים, והנבראים שיבינו את הבורא ויתפתחו דרכינו יחד.

שאלה: הבורא מתגלה לעולם בצורת המקל, איך אפשר לגרום לעולם שלא ירגישו את המקל, את המכה, אלא להרגיש את נותן המכה שהוא באמת טוב ומיטיב ורוצה לקרב אותם?

זו בדיוק המטרה של ההפצה שלנו, אז מה אתה שואל אותי, אם אני שואל אתכם? אתם צריכים לעשות את זה, להסביר לעולם שמה שאנחנו עוברים, זה לא מכות, אלא אנחנו מרגישים את כוחות ההתפתחות שלנו שכל הכוחות האלה, באים כדי לפתח אותנו ולהביא אותנו לחיבור, ודרך החיבור להרגשת הכוח הכללי, העליון של הטבע. ככה זה.

לא קושרים את עצמנו לדתות ולא לשום דבר, רק כוח הכללי של הטבע שכך מפתח אותנו ואנחנו צריכים להתקשר אליו.

שאלה: במה אנחנו צריכים היום להצליח בלימוד הרוחני שלנו כדי לעזור לעולם להתחיל להתקרב?

אנחנו צריכים היום לדעת איך לקשור את הכוח העליון עם האנושות. עד שאנחנו נלמד את זה אנחנו נראה עד כמה שהאנושות באמת צריכה את זה ועד כמה שכל הכוח העליון גם צריך את זה וכמה שאנחנו כבר מוכנים לקשור ביניהם, וכך הכול יסתדר.

שאלה: יש התרשמות מאוד גדולה שהחסרונות של העולם לא משתלבים עם מה שאנחנו רוצים לתת לו כצינור. לא רק שהם לא רוצים את הבורא, הם לא רוצים אפילו לשמוע על הבורא.

אנחנו צריכים להתאים את הכוח העליון לנבראים, וזה לא במילים שאתה צריך להעביר להם כמו שכתוב בספרים או כמו שיותר קל לך להגיד, אלא אתה צריך להתאים את זה לזה. אתה מבין. תראה איך אנחנו מדברים עם ילדים. אנחנו מדברים בשפה שהם מבינים. אפילו בהברה, בסגנון שהם מדברים רק כדי שהם יבינו אותנו. ולא מתלוננים שילדים לא מבינים את שפת הגדולים.

שאלה: האם אנחנו צריכים להפיץ "ואהבת לרעך כמוך" למעגלים אחרים?

כן. לא בצורה כזאת פרונטאלית שכולם יברחו מזה, אלא בהדרגה, בהדרגה, בהדרגה, אנחנו צריכים להסביר להם שזה נקרא הקשר הנכון בין כל חלקי המציאות.

תלמיד: מתוך היותנו צינור האם אנחנו לוקחים אחריות לשמור על האנושות?

אנחנו אחראיים על כל מה שקורה לאנושות. אנחנו אחראים מפני שקיבלנו את התפקיד הזה מהבורא, להיות המקשרים בינו לבין האנושות. לכן אנחנו אחראיים על מצב האנושות. עוד לא נכנסנו לתפקיד אז עכשיו עדיין אין, אבל אם לא נסתדר עם התפקיד הזה, אם נהיה אחראים על האנושות והיא תסבול, אז ודאי שאנחנו נסבול פי כמה וכמה מהם, מכך שאנחנו מתרשלים בתפקידנו.

שאלה: מטריד אותי שאני לא מרגיש את הסבל של העולם. במעגל הגשמי שבו אני נמצא אף אחד לא סובל, אף אחד לא רעב, אף אחד לא איבד את הבית, את העבודה שלו. איך אני מתחיל להרגיש את הסבל של העולם?

אני מבין אותך, וגם מכיר אותך כבר שנים רבות. אתה איש חזק ואני מבין שאין לך כביכול הזדמנויות מסביב להרגיש את הסבל. לא צריך להתפלל שיהיה סבל סביבך, צריך רק להתכלל עם העשירייה וכל העשיריות, ודרך הקבוצות שלנו כל אחד ואחד יוכל לאט לאט להרגיש את המצב האמיתי של העולם המדרדר.

שאלה: איך אנחנו מעלים תפילה משותפת של כל העשיריות שלנו בגרמניה?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להסתגר באיזו מדינה אחת, אפילו לא בגרמניה. אמנם שזה טוב בהתחלה אבל בסופו של דבר זה לא מספיק. אנחנו בדור האחרון ויחס הבורא שורה בכל האנושות בלי יוצא מן הכלל בכל הרמות ובכל הדרגות ובכל המצבים, אתם זוכרים שלפני כמה שנים דיברנו ואמרתי שאפילו באיים הקטנים באוקיינוס השקט, גם שם, יהיה ווירוס קורונה. מאיפה הוא יבוא? אין קשר בינם לאנשים, הם חיים בכל מיני צורות כאלה, הם מבודדים מכל המציאות הכללית, מכל האנושות. זה לא חשוב. זה עובר.

היום אנחנו מתחילים לשמוע שרופאים, מדענים וחוקרים אומרים שזה עובר דרך האוויר. מה זה דרך האוויר? מה, הווירוס הזה מתפשט לעשרות אלפי קילומטרים לכל הכיוונים? [העניין] הוא שהוא מגיע מתוך הטבע, מבפנים, מתוך זה שאנחנו לא מחוברים במצבים שכבר היינו צריכים להיות מחוברים, ואז מתוך חוסר החיבור בין דומם, צומח וחי, הוא מגיע אלינו, ואנחנו נגלה גם בחיות וגם בצמחים ואפילו בדומם, תוצאות מקורונה ווירוס. אתם תראו. קודם כל נגלה שזה מגיע לכל פינות העולם ללא שום קשר אנושי, ונגלה שהוא מופיע אפילו בחיות ובצמחים, מאיפה הוא מגיע? מחוסר קשר שצריך להיות בין כל חלקי המציאות. והאחראים על זה הם בני אדם. ומבני האדם אחראים על כך אנחנו, ולכן אני מעורר אתכם להיות קצת יותר מודעים למה שאנחנו צריכים להסביר לאנושות. חוץ מערבות, הרגשה שכולנו נמצאים בדור האחרון, עובדה שאנחנו נמצאים בדור האחרון, אנחנו בינתיים לא צריכים כלום. אם נבין שאנחנו תלויים זה בזה ונמצאים ממש בסיר אחד, זה יהיה מספיק כדי שנתחיל כבר לצאת מזה. קצת לראות איפה התרופה.

שאלה: שמעתי ממך, מהחברים, היום הרבה דברים, שהבעיה היא בנו, הבעיה היא בערוץ שלנו, בצינור. השאלה כזאת, אולי הסיבה היא שכשאנחנו עוסקים בהפצה, אנחנו לא מכניסים בזה את הלב והדאגה שלנו? אולי זה מה שחסר ולא כמה מאמרים כתבנו או דברים כמותיים אחרים. ואם כך, אז כמו שהחבר שאל, איך להתכלל?

על זה כתוב, "איש את רעהו יעזורו", פשוט מאוד, אחד עוזר לשני וככה כולם בכולם. אם אנחנו מבינים שבזה תלויה ההתקדמות של האנושות לקראת הבורא, ההתקדמות שלנו בתפקידנו, אז כך צריך לעשות. "איש את רעהו יעזורו". תנסו לעורר לבבות, לעורר חיבור ותראו עד כמה פתאום אתם מתקרבים לבורא. ההתקרבות לבורא היא לא שכלית, היא רגשית בלבד.

תלמיד: אם המגיפה הזאת תקבל תפנית ותתגבר לכוון של משהו קולוסאלי, אנחנו גם צריכים להגביר את הכוח שלנו. למשל ב-2011 הלכנו עם הערבות ההדדית וחיסלנו את מה שהיה. על ערבות הדדית אנחנו שומעים היום מכל אדם שלישי בארץ.

זה לא חשוב מה אומר כל אחד בארץ, חשוב מה אנחנו אומרים להם ועד כמה הם נכללים מההגדרות והמטרות שלנו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לעשות קמפיין עולמי של ערבות הדדית, שיהיה בהתאם להתגברות המגיפה?

זה נכלל בעבודה שלכם, בבקשה תדברו על זה, תחליטו, יכול להיות שכן.

שאלה: עד איפה יכולים להגיע המאמצים שלנו להפצת חכמת הקבלה לאנושות? האם יש מקום להגיע לכך שכולם יכירו את הבורא?

לא. אתה לא שומע מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים רק על הערבות, כי על ידי הערבות אנחנו ניצולים מווירוס הקורונה. על זה בלבד אנחנו צריכים היום לספר לאנושות, אין לאנושות יותר בעיה, לא בבורא ולא בשום דבר, אלא רק להינצל מהקורונה. וזה מה שאנחנו צריכים להסביר להם, שכל זה תלוי בקשר הנכון שלנו, שווירוס קורונה הוא וירוס של חוסר חיבור בינינו. מזה הוא מתגלה.

תלמיד: השאלה היא עד איפה יכולים להגיע המאמצים שלנו בהפצה?

אני לא מבין, אני מסביר איך צריכה להיות ההפצה, בלי בורא, בלי נברא, בלי כלום, רק לדבר על הטבע ומה שקורה לנו עכשיו עם הטבע ואיך אנחנו יכולים להתגבר, רק על ידי חיבור בינינו. כי כל הבעיות, הווירוסים למיניהם, לא חשוב מה, הם כולם מתוך שיש חוסר התאמה בין חלקי הטבע בחיבור של אלו עם אלו, בדרגות של אטומים, מולקולות ועוד ועוד ועוד חלקים יותר ויותר גדולים ומורכבים. חוסר הרכבה נכון בהשלמה בין כל חלקי הטבע, מוליד את כל הבעיות, זה כמו סרטן, שהוא גידול לא נכון מתוך חוסר התחברות נכון, התחברות לא נכונה בין רקמות. לכן אנחנו צריכים להסביר לאנושות שהטיפול בזה יכול להיות רק בדרגה שאנחנו נחשוב טוב על זה, כי אנחנו שנמצאים בקשר בינינו מביאים את כוח הטוב, את החיבור בין כולם, והוא הגבוה ביותר מכל יתר הבעיות והוא ירפא לנו את הכול. החיבור בינינו צריך להינתן כתרופה לכל הבעיות, גופניות, נפשיות, אנושיות, חברתיות, ממש הכול. עד שהוא יגיע דרך כל השכבות של ההתקשרות בינינו לצומח, לחי ולדומם וכל העולם אז יהפוך להיות עולם אחיד, קשור רק לכוח אחד בערבות אחת. ואת כל זה אנחנו צריכים להוביל היום ולהסביר לכולם לא בצורה דתית ולא בצורת קבלה אלא בצורה מדעית.

שאלה: איך נתכלל עם סבל כל האנושות וסבל הבורא שרוצה לרפא אותם, אך לא יכול בלעדינו כמעבר? וכשאנחנו נכללים מחיסרון האנושות וחיסרון הבורא יחד, איך בונים מזה צינור?

כתוב על כך במקורות שלנו, חוץ מ"איש את רעהו יעזורו", אדם נכלל מחסרונות, ממחשבות של הסביבה, ואם נדבר על זה יותר, תתחילו להרגיש יותר עד כמה אנחנו כולנו אחראים על כל העולם, אם אנחנו רוצים או לא רוצים נרשמנו לזה, אתה לא יכול להתפטר מזה. לכן זו מצווה, זה ציווי, שבך בחר ה' ואתה חייב את זה לקיים. על זה תדברו ותבינו עד כמה זה חשוב וחמור.

שאלה: האנושות סובלת ואנחנו מדברים על להזדהות עם הסבל של האנושות, מצד שני אנחנו מאוד ממוקדים בחיבור בינינו בעשירייה. אז איך אנחנו אמורים לרכוש את היכולת באמת להתכלל עם הכאב שלהם?

אני נותן לכם דוגמא של רב"ש שהוא היה שומע חדשות. האם הוא היה צריך לשמוע חדשות כדי שיספרו לו מה קורה בעולם? הרי הוא היה קשור עם העולם, הוא הרגיש והבין מה קורה בעולם. אבל הוא רצה להרגיש איך באי העולם, האנושות, מקבלים את ההשגחה העליונה.

לכן אני יום יום קורא כאלו חומרים, עד כמה האנושות מקבלת את השגחת הבורא כל פעם, כל יום בצורה יותר רצינית, והיא בחוסר אונים ולא יודעת איך להתייחס לזה ולא יודעת מה קורה לה ומה יקרה. אני ממש נכלל מזה, אני רוצה להתרגש מזה, אני רוצה להרגיש את הסבל שלהם, ודאי, זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת". איפה אנחנו נגלה את הבורא? אנחנו רק מציירים כך, שמצד אחד זו האנושות, ומצד שני הבורא ואנחנו כצינור באמצע, לא. "בתוך עמי אנוכי יושבת", אנחנו נגלה את הבורא בסופו של דבר שם, שבתוך האנושות הוא נמצא. ואנחנו בצד, אנחנו עוד לא שייכים לאנושות. אנחנו מין עזרה לאנושות ועזרה לבורא כקיימים מחוצה לזה.

זה תפקיד מאוד מיוחד. אנחנו לא נספרים עם שבעים אומות העולם שצריכים להביא אותם כשבע ספירות לג"ר, לג' ראשונות, כתר, חכמה, בינה, לראש. אנחנו צריכים להיות כמארגנים, כמסדרים את המערכת הזאת. אבל מגלים את הבורא, זה מה שאני רוצה להגיד עכשיו במיוחד, מגלים אותו "בתוך עמי אנוכי יושבת". עד כמה שאנחנו מתקשרים לאנושות, שם אנחנו נגלה את הבורא, לא בצורה אחרת. אנחנו צריכים טוב טוב לעכל את זה וזה יתסדר.

בהתחלה אתם לא מרגישים איך זה יכול להיות, אבל דווקא שם הוא נמצא. ונמצא גם עכשיו, רק נסתר. ולכן כל הצרות שהוא מעורר את האנושות זה כדי שאנחנו נוכל לגשת לאנושות ולעזור לה לגלות אותו.

תלמיד: אם כך, אפשר לחלוק בעשירייה מדי פעם את החדשות, את התחושות האלה שמקבלים מהאנושות?

כן, בבקשה, כמה דקות, אתם לא צריכים הרבה. אבל כשאתם קוראים מיום ליום כמה יש עוד מיליונים שחולים, עוד אלפים שמתים, וזה עוד מתפשט ולא ידוע מתי הווירוס ייעלם. ואני אמרתי לכם שזה ייקח שנים וכולם חשבו שזה יעבור אחרי שבוע או מתישהו. היום כבר לא חושבים כך, היום כבר מדברים שאין לזה אפילו תרופה, שאולי לא נגלה תרופה, אלא תהיה מין הקלה אבל ממש תרופה לא נוכל לגלות. יש לנו דוגמאות ממחלות כאלה, או שהן חוזרות מדי פעם או שהן נמצאות כל הזמן איתנו. לכן אל תראו שיהיה לזה סוף, היום הם כבר חכמים יותר, הם אומרים שבעוד שנה או בעוד שנתיים זה יגמר. זה יגמר כאשר אנחנו נגמור עם זה. זה לא לפי הזמן, אלא לפי העבודה שלנו.

שאלה: כדי לחזק את דבריך, כבר יש סיבוכים עם החיסונים הראשונים.

אנחנו מדברים עם הנקודות שבלב שלומדים בקמפוסים על התפקיד שלנו כלפי העולם, האם זה נכון, האם אפשר?

כן, אתם יכולים לדבר על זה בצורה גלויה עם כולם, שלא תהיה תרופה אמיתית, אלא כשאנחנו נתחבר אז נוכל לצאת מהפנדמיה הזאת. ואם נגיד שזה לא יהיה בדיוק כך עם ווירוס הקורונה הזה, אז זאת תהיה מודיפיקציה אחרת. זה לא חשוב. אבל לכיוון הזה האנושות עכשיו הולכת, לקבל מכות סדרתיות עד שמהמכות האלה יגלו לה דרך לחיבור בין כולם ועם הכוח הכללי של הטבע.

שאלה: הכאב שקשור לשכינה בעפר, האם אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי להלביש את החיסרון של האנשים ולהעלות אותו לבורא?

זה בדיוק מה שצריך לעשות. אמרת נכון.

תלמיד: איך אני מחבר את כל זה לעשירייה, כך שלא תהיה אי הבנה, שההרגשה הזאת מגיעה מתוך חיבור לעשירייה. אז ברגע הזה של העלאת התפילה איך מחברים את זה גם לחברים?

מפני שאנחנו נמצאים בדור האחרון, אז כל החיבור, הערבות בתוך העשירייה צריכה להיות אך ורק כדי לטפל בכל העולם ולא לשום מטרה אחרת.

שאלה: דיברת על זה שאנשים יעזבו בהדרגה את הערים הגדולות ויעברו לכפרים. אני גר באחד הכפרים ומרגיש את מה שאתה אומר, אבל האנשים מרגישים שהם לא יכולים להיות ביחד ורוצים לעזוב את הכפר ולגור בערים הגדולות.

זה מפני שהם רוצים להתפרנס ובערים הגדולות יותר קל. אבל מצד שני יהיה להם יותר גרוע, פחות עבודה וכל העבודה תעבור לצורה וירטואלית. כדאי שתראה את המגמה יותר נכון.

שאלה: צפינו בקליפ שלך מ-2013 כשהיית בלוס אנג'לס, וכל מה שאמרת פשוט מתממש. וזה אמצעי טוב שדרכו אנחנו יכולים לספר לעולם שיש לנו מקובל כזה גדול שצופה את כל הדברים האלה. האם זה אמצעי טוב לשימוש כדי לנסות להביא את העולם להבנה, להכרה שהחיבור בינינו הוא יותר רגשי מאשר ברמה האינטלקטואלית?

אני חושב שלא. כי אתה כאילו רוצה לחייב את האנשים בעולם להאמין שאני גדול. מה פתאום שהם ירצו לראות את זה? זה נגד האגו שלהם, זה בכלל לא ידוע. וודאי שאם תיכנס לאינטרנט ותסתכל על מה שכותבים עלי, אז אני לא יודע על מי כותבים יותר רע, על טראמפ או על לייטמן. זה רגיל בעולם שלנו.

אני לא רוצה להיות מפורסם, אין לי שום תועלת מזה, אני צריך רק לפרסם את תכנית הבריאה, זה התפקיד שלי. ולכן בוא נעשה את זה. גם הבורא לא רוצה שיפרסמו אותו, הוא רוצה שיפרסמו את התכנית שלו. וכשמקיימים את התכנית, מגלים את הכוח העליון, מגלים את הבורא ואז הוא נהנה. בצורה כזאת זה צריך להיות.

שאלה: העולם סובל מאוכל, כסף, תענוגים, איך קושרים דברים כאלה לבורא ושהוא יתקן?

אנחנו לא קושרים את זה לבורא. אנחנו קושרים את זה לחוקי הטבע ואומרים שאם אנחנו רוצים להתקיים יפה, נכון, שיהיה לנו הכול, אנחנו צריכים לדעת את חוקי הטבע ולקיים אותם כמו את כל החוקים שאנחנו מבינים ויודעים. והחוק הכללי של הטבע זה חוק האינטגרליות, שאנחנו נמצאים כמו בגוף שלם, ואם יש איזה חלק בגוף שהוא שבור אז הוא סובל והגוף סובל. ואנחנו נמצאים באנושות כשכולנו חתוכים, כולנו נמצאים בניתוק זה מזה, בניתוק מהדבר הטוב, מהשפעה הדדית טובה. ולכן אנחנו דומים לאיזה גוף שהוא לגמרי שבור ואין לו שום אפשרות להחיות את עצמו. אנחנו צריכים לדאוג לחיבור בינינו.

זה נקרא אקולוגיה נכונה, זה נקרא אינטגרליות של הטבע שאנחנו לומדים בכל הרמות כשאנחנו חוקרים את הטבע. על זה אנחנו צריכים לדבר. לא על הבורא, לא על קבלה, לא על בני ברוך, לא על לייטמן, על שום דבר, רק איך אנחנו נהיה מחוברים נכון מפני שהטבע שאנחנו נמצאים בתוכו מחייב אותנו, בלבד. את זה אתם צריכים לפרסם.

שאלה: מה זה בדיוק חיסרון של אומות העולם?

כמו שאתה אמרת. ממה התחלת את השאלה הקודמת?

תלמיד: כסף, כבוד וכולי.

אז מה אתה רוצה?

תלמיד: על איזה חיסרון בדיוק אנחנו מתלבשים?

על החיסרון הזה אנחנו מתלבשים. אני לא יכול לפנות אליהם עם חיסרון אחר ממה שהם רוצים למלאות. אני אומר, "אתם רוצים כסף, אתם רוצים כבוד, אתם רוצים בריאות, אתם רוצים לבלות, אוכל, כל מיני דברים, יש לי, בבקשה. רק תשלמו". במה? בחיבור שלכם. כי זה מה שהבורא אומר לנו.

שאלה: איך בצורה נכונה לממש את התפקיד שלנו נכון להיום, לאור הסבל בעם, בבלרוס?

אם אתה מדבר על המדינה שלכם, אני לא יודע מה להציע לכם ואני מפחד לדבר על זה בכלל. אלא אם אתה מדבר על כל העולם, אז אנחנו דיברנו על זה. אבל כלפי מה שקורה אצלכם אני לא יודע ואני לא יכול לדבר וסליחה.

שאלה: בעניין הצער והסבל של הציבור. נראה לי שאנחנו מסתובבים סביב הסוגייה הזאת סחור סחור. לאורך השנים באימון הרוחני שלנו אנחנו במידה מסוימת כמו חיילים, לומדים לא לקחת בחשבון את השכל והרגש ולא להתפעל ממצבים אישיים וכלליים. וכאילו מתפתחת איזו יכולת להתנתק מהצער והכאב של עצמי, מצד אחד, שזה דבר חיוני לעבודה, מצד שני אנחנו כן צריכים לפתח צער וכאב על הסבל של האנושות ולא ברור איך לעבוד עם זה.

זה דברים שנעים מפה לשם וכל פעם מתחדשים בכל אחד בצורה אחרת. אני לא יכול לענות על זה חד וחלק. אבל אנחנו צריכים לדעת שסך הכול מה שצריך לכוון אותנו זה שאנחנו מחוברים לאנושות מצד אחד, לבורא מצד שני ואנחנו המעבר. ובמעבר הזה אין לנו שום דבר מעצמנו, רק לקיים את הקשר בין שניהם.

תלמיד: יש איזו עצה איך לפתח רגישות לצער הציבור?

אני אומר לכם שאני מגיע לשיעור בוקר ואני רוצה להתחיל כבר ללמוד משהו רציני, אבל אפילו דרככם אני מרגיש, מכל קצוות העולם, אני רואה את הקבוצות, סנטיאגו, בלטיה, סוצ'י, איטליה, פיטר, תראה מה יש לפניי על המסך, תל אביב, קווקז, אמריקה, אני לא יכול, אני מרגיש דרככם אותם העמים, אותם החלקים על פני כדור הארץ עד כמה שהם צועקים, זועמים והם לא יודעים למי ולמה. מצד אחד.

מצד שני, אני צריך להיות המקשר שלהם לאותו הרופא. כמו שכתוב על הבורא, "רופא כל החולים". ואני חייב את זה לעשות, אז כך אני מתחיל איתכם את השיעור. ואני כל הזמן, כל יום ויום בודק האם הלב שלכם מכוון לכל האנושות. כשאני קם בבוקר, אני קם כמו בהמה ועד שאני אתאושש ואתעורר. אני ראיתי את זה על הרב"ש. הוא היה קם, הוא לא יודע איפה הוא קם, ממש כך, הולך לשירותים, אחר כך ליטול ידיים, מתיישב ליד השולחן, יושב כמה דקות בשקט, מדבר מתוך עצמו, עם עצמו, עם הבורא, ואחר כך הוא אומר, "נו, בוא נשב". ואז אני מתקרב אליו, אני נותן לו כוס קפה, מתיישב לפניו ואנחנו מתחילים את היום. אבל כול עוד הוא לא מעורר את עצמו לחיסרון של העולם הוא לא פותח את הקשר שלו עם הבורא. כי אז יוצא שהקשר שלו עם הבורא שהוא פותח זה קשר אגואיסטי, איך יכול להיות שיעשה את זה.

במיוחד היום, שזה הדור האחרון בפועל שאנחנו מתחילים. אתם רואים שאנחנו נמצאים כקבוצה מיוחדת, שנכנסת לדור האחרון, לתקופה הזאת, לתיקון הכללי, אז בוא אנחנו נקיים את זה.

תלמיד: כשאתה מדבר על הדברים האלה עכשיו בשיעור, ממש אפשר להרגיש את המחנק בגרון ויש צמרמורת והכול נורא נורא סוער ורגיש, ומרגישים את הצער הזה. וכשיוצאים אחר כך למהלך היום זה מתפוגג ולא ברור איך להחזיק את זה, איך לפתח את זה.

צריכים להכין את עצמנו עכשיו, שכל מה שאנחנו עכשיו יוצאים לעולם הרחב ובכל מיני קשרים שלנו שם, בלי לפתוח את הפה אפילו, אנחנו רוצים רק להעביר את המסר הזה לכולם, בשקט. את הכוח הזה אנחנו רוצים להעביר לכולם, כך שאנשים ירגישו שמשהו שורה בעולם, שמשהו מגיע ומסביר להם איך העולם מתקיים, למה הוא נמשך, מה יומיום קורה לו ולאן הוא הולך.

אני חושב שאתם פשוט צריכים יותר ויותר להרגיש את ההתחייבות שלכם. זו חובתכם. וזה לא כל כך בעיה. כי אנחנו נועדנו לזה, כל אחד ואחד, מכמה אלפי האנשים שזה בני ברוך, גם גברים וגם נשים, בסך הכול הבורא משך אותנו ממש בפינצטה מתוך מיליונים ומיליארדים, שאנחנו נהיה הנציגים שלו המקשרים בינו לבין האנושות. אנחנו חייבים לעשות קשר בין הכוח עליון, האור העליון לבין הכוח הכללי של הרצון לקבל הכללי.

ואנחנו ממש כמו צינור דק מאוד שעובר מהכוח העליון, כתר, חכמה, בינה לז"ת, לשבעים אומות העולם.

שאלה: ממה ששמעתי בשאלות בסדנה היום, לפחות אני אישית כשהייתי מתעורר ישר הייתי מתחבר לערוץ ומה שיש בערוץ ברגע משודר, זאת אומרת, אם יש תשובה של חברים על שאלה או מקור, הייתי שומע. היום היה חידוד מעניין, שאם אני שומע דווקא תפילה של החברים, אפילו תפילה של העשירייה ישר על הבוקר זה יותר מכוון מכל דבר אחר.

נכון. אז ברדיו שלנו, יש שם כל הזמן שידורים למיניהם, תנסו למיין שם את כל החומר כך שהוא ישירות יעורר את ליבנו למטרה. בבקשה תעשה את זה.

שאלה: האנושות מושפעת מדברים גדולים. העניין הוא אם ההשפעה שלנו, התגובה שלנו צריכה להיות גם ככה או מספיק במעשים קטנים. ואם כן מה אמורים להיות המעשים שלנו בשביל להשפיע לאנושות?

המעשים שלנו להשפיע לאנושות צריכים להתחיל מחיבור בקבוצה, בהשגת הערבות שלנו, ואחר כך השפעת הערבות מקבוצה לקבוצה, ומהקבוצות על האנושות, עד שכוח הערבות הזה יכסה את כול האנושות. אין לאנושות כוח חיבור, ערבות זה כוח החיבור. אנחנו קשורים לבורא ובינינו ורוצים שהבורא יתגלה בינינו, סך הכול אנחנו רוצים לממש את חוק הערבות, את הקשר הנכון בין כל הנבראים. ואם הוא קיים במקצת בעשיריות שלנו אנחנו צריכים לפרוש אותו על כל האנושות, ואז כל האנושות תרגיש בהכרח שזה מה שחסר לה, שזה מה שהיא צריכה להשיג וזהו, אין כאן יותר. רק הבעיה שלנו שאנחנו צריכים להתחיל לעבוד על זה בפועל.

שאלה: בזמן האחרון בוירוס הקורונה אנחנו עוסקים בהפצה בצורה פעילה. אבל כשאנחנו מקשיבים לחדשות ההרגשה היא ששום דבר לא משתפר. אולי אותה הפצה שבה אנחנו עוסקים תביא אותנו לאיזו שיטה יותר אפקטיבית שבעזרתה אנחנו נוכל להגיע לעולם ולהצלחה, או שצריך להמשיך איך שזה?

כול עוד מלמעלה לא מסדירים לנו רגש חדש ושכל חדש, שאנחנו נשנה אולי, את ההפצה שלנו לעולם, אנחנו ממשיכים כמו שהיה. זה הכול. ככה אנחנו רואים גם בעולם שלנו. אנחנו ממשיכים להתקיים עד שמגיעים כוחות חדשים ומשנים לנו בכוח את החברה האנושית והיחסים בינינו.

קריין: נמשיך לקרוא מקטע מספר 47 בנושא האמונה למעלה מהדעת, מתוך מאמרו של הרב"ש "ג' קווים- א'".

"האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך. ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא בחינת אמונה. וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. וזה נקרא בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה."

(הרב"ש. רשומה 27 "ג' קוים- א")

זאת אומרת, המטרה שלנו צריכה להיות לחבר גם את הימין וגם את השמאל לקו אמצעי, זה נקרא שכל החסרונות שלנו צריכים להיות גדולים, מגולים, וגם כל היחס הטוב של הבורא אלינו צריך להיות מגולה, ואנחנו עושים ביניהם את הצמצום, מסך, אור חוזר, בונים את המצב שלנו שכוללים בתוכנו גם חסרונות וגם מילויים. ואיך אנחנו לא מבטלים זה את זה? מפני שאנחנו לא עושים את זה לעצמנו אלא רק לטובת האנושות ולטובת הבורא, ולכן שני המצבים הללו יכולים להיות אצלנו בלי למחוק זה את זה, בלי לבטל זה את זה, מפני שאנחנו עושים את זה לא למעננו אלא מחוצה לנו.

שאלה: יכול להיות שהעבודה בקו שמאל צריכה להיות בתוך הדעת כלפי עצמך ולראות חסרונות בפנים, ולהיפך, עבודה בקו ימין חייבת להיות למעלה מהדעת כלפי העשירייה והחברים, להשתדל לראות שהם שלמים ומתוקנים, זו צורה נכונה או לא?

כשאתה תכתוב את הספר שלך, תכתוב ככה, אבל זה לא נכון.

תלמיד: מה היחס הנכון כלפי קו שמאל?

את היחס הנכון תלמד.

שאלה: האם נכון לומר ברוח הקטע הזה ומה שדיברנו עליו קודם, שעכשיו כל העולם עובר הכרת הרע מצד אחד, וצריך להצדיק את הבורא שכל אחד צריך לעבור את זה, לקבל איזה מכה, שתיים וכן הלאה, אבל אנחנו, היחס הנכון שלנו, זה להעמיד את המטרה שהכול צריך לעבור בלי ייסורים, ואנחנו צריכים להגיש את הכול מצד הטוב?

כן ולא. הבעיה היא שייסורים, בעיות, כאב שאני מרגיש זה דבר יחסי. אם אני מצדיק את הכאב זה כבר לא כאב. ולכן אנחנו לא צריכים להיות מכוונים למחוק את ההרגשה הרעה, אלא לכוון אותה להשגת המטרה, כי דווקא בזכות ההרגשה הרעה אנחנו מכוונים למטרה, אנחנו מגיעים אליה. לכן לא שאני ממש נמשך כל הזמן לנשק את המקל, אבל אני יודע שעל ידי המכות האלו אני בכל זאת נמצא בהתקדמות.

לכן אנחנו צריכים רק לאזן זה עם זה, ואז אנחנו לא נרגיש את המכות האלה כמכות ממש, אלא כמכוונות אותנו למטרה, ואז נוכל לברך על הרע כמו על הטוב. זו עבודה בב' קווים, בקו האמצעי, זה לא פשוט, אבל בכל זאת אני חייב להגיד את זה כי מלכתחילה לעבוד על זה שאנחנו מסלקים את השמאל זה לא בסדר.

תלמיד: כלומר, במידה מסוימת אנחנו צריכים להצדיק את הבורא על הרע שהוא מגלה אבל לא עד כדי כך שזה ירגיע אותנו.

כן, נכון.

שאלה: אני מצטער שאני נמצא במצב לא פעיל כלפי העולם. ממי אני צריך לבקש עזרה לשנות את מצבי?

יש לך עשירייה.

תלמיד: אני לא יכול לבקש מהבורא ישר?

לא. הוא לא ישמע. לחייג לבורא אתה צריך דרך העשירייה, אחרת אין לך קשר. איך אתה רוצה שהוא יעזור לך? הבורא עוזר רק לחיבור בינינו, כי האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אם יש חיבור בינינו כבר אנחנו מקושרים לאור. הניתוק נמצא בין החברים בעשירייה בלבד.

תלמיד: אז אני לא אמור לפנות לבורא "בורא יקר תעזור לי, תפתח את הלב שלי"?

תעזור לי להיות קשור עם החברים שלי, שמתוך החברים שלי אני יכול להתקשר אליך ולבקש תיקון עבור כולנו, שאנחנו נהייה עשירייה מתוקנת, מדרגה לדרגה כך נתקרב בלהזדהות איתך וכך לקיים את רצונך כלפי כל הנבראים. בהצלחה.

קריין: נמשיך בקטע מספר 48 מתוך מאמר של הרב"ש "על משכבי בלילות".

"כתוב "אביו נותן את הלובן", ששלימות נקרא "לבן", שאין שם שום ליכלוך... שע"י זה הוא מקבל התרוממות הרוח, משום שהוא דבוק בהשלם, היינו בהבורא. ומה שהוא נותן, צריכים להאמין, שהוא שלימות. ושלימות משלים את האדם, שירגיש שגם הוא שלם. וממילא הוא לוקח מזה מזונות, שיוכל לחיות ולהתקיים, שיהיה לו כח אח"כ לעבוד עבודת הקודש... אבל האדם צריך לתקן את עצמו גם כן, אחרת הוא ישאר בחושך, ולא יראה אור אמיתי, המאיר על כלים המוכשרים לכך, המכונים "כלים דהשפעה". ותיקון הכלים נקרא "בחינת נוקבא", חסרון, שעובד לתקן את החסרונות שלו. וזה נקרא "ואמו נותנת האודם", היינו שרואה אז את האור אדום, שהם המחסומים העומדים לו על הדרך, ולא נותנים לו להגיע להמטרה. ואז בא זמן התפילה, היות שהאדם רואה את שיעורי העבודה, מה שיש לו בעניני "מוחא וליבא", ואיך שהוא לא התקדם בעבודה דלהשפיע. וגם רואה, איך שהגוף שלו הוא גוף חלש, שאין לו כוחות גדולים, שיוכל להתגבר על הטבע שלו. לכן הוא רואה, שאם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד, כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". ומב' אלו, היינו מהשלימות ומהחסרון, שהם בחינת "אביו ואמו", יוצא שהקב"ה עוזר לו, שהוא נותן לו נשמה, שהיא רוח חיים. ואז נולד ולד."

(הרב"ש. מאמר 23 "על משכבי בלילות" 1985)

שאלה: מה זה אומר שהבורא בונה בית?

שהבורא בונה את הכול, עושה את הכול, בונה את הכלי, עשירייה. מה זה נקרא בית המקדש? זה אותו הכלי שבו הבורא יכול להתגלות, אותו הכלי שנקרא נשמה שאנחנו בונים מהרצונות שלנו. מה זה נקרא קורות בית המקדש, בית המקדש? זה נקרא בית של קדושה, זאת אומרת רצונות לקבל שהם כולם מחוברים כדי להשפיע מזה לבורא, לתת לו מקום להתגלות, שתהיה קדושה בתוך הרצון, קדושה זה כוח השפעה ואהבה, שהיא תמלא את הרצון.

תלמיד: בבית הזה של הקדושה בהכרח צריך להיות אותו החלק של הפנייה לעולם שעליו דיברנו היום?

ודאי. זה עשר ספירות, שבסופו של דבר עשר הספירות האלה צריכות להיות מחוברות יחד ולכלול בתוכן את כל המציאות, את כל הרצון לקבל שהבורא ברא. לכן כתוב "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", זה פסוק ידוע. בדרך כלל משתמשים בזה כך "ביתי בית תפילה ייקרא", אתה יכול לראות את זה כתוב אפילו בקתדרלת איזק הקדוש בלנינגרד, בפיטר. שמ"ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", "לכל העמים" לא כתוב אלא "ביתי בית תפילה יקרא". הדבר העיקרי שזה לכולם לא כתוב, אלא זה רק להם. תראה מה שהדת עושה מחכמת הקבלה, חותכת.

תלמיד: כאשר אנחנו רוצים לבנות את הפרצוף של החיבור שלנו עם הבורא, התחברנו בעשירייה בינינו עם הבורא, עד כמה עכשיו אנחנו יכולים כאילו להתעמק אל תוך חסרון העולם כדי לא ליפול מהחיבור שלנו, איך לשלוט בזה?

אנחנו כל הזמן שומרים על הקשר בינינו עם כל האנושות מצד אחד ועם הבורא מצד שני, וכך אנחנו צריכים להתקדם. בהגברת הקשר עם כל האנושות ועם הבורא ואנחנו באמצע, זה הקו האמצעי שאנחנו צריכים לקבוע כל הזמן, במיוחד בזמננו שאנחנו נמצאים בדור האחרון.

אנחנו עוד לא מודעים לאיזו מציאות אנחנו נכנסנו, מה קורה. פתאום עם הפנדמיה הזאת ועם כל הבלגן שיש בעולם, אתם תראו שזה ימשוך אותנו כמו זרם חזק מאוד קדימה.

שאלה: הערוץ הזה שאנחנו בונים בין הבורא לבין אומות העולם, איך לא לתפוס את האור שמתחיל לעבור שם, כלומר איזה חלק בי, בנשמה שלי אני צריך ליצור, לבנות כדי שמהערוץ הזה לא להוציא את האור?

אתה נכלל מאומות העולם ממה שהם סובלים, אמנם נראה להם שהסבל שלהם הוא שחסר להם אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אבל אתה מתרגם את זה לסבל אחר, שחסרה להם דביקות בבורא, האור העליון חסר שיאיר עליהם. ואז אתה לוקח את החיסרון הגשמי שלהם, מעביר את הדברים האלה, מתרגם את זה לשפה שלך, לחיסרון הרוחני, ומעלה את זה לבורא. מהבורא אתה מקבל את התגובה, את התשובה, מוריד אותה לדרגה שלהם ומעביר להם.

וכל פעם אתה מעלה את האנושות, בהסברה, ביחס שלך, בכוח הפנימי שאתה מעביר מהבורא אליהם, וכך זו העבודה שלך כל פעם להיות באמצע. עד שמגיעים לגמר התיקון, בגמר התיקון הכול נעשה עגול, אין ראש, אין תוך, אין סוף בכל הפרצוף הזה, הבורא נמצא בכולם בצורה שווה.

תלמיד: מי זה האני שמוליך את האור הזה? כי אני באופן פרטי אקח את האור הזה לעצמי.

זה טוב. זה כבר יפה. זאת אומרת, אתה לא אחראי, אתה יודע "זה אני, ואני לא אעמוד בזה", מצוין, זו דווקא הרגשה טובה, המתקדמת. כי לפני שאתה מקבל משהו מהבורא, אתה תדרוש ממנו אור חוזר, מסך, כוח הצמצום, בכלל את כל תוכנת ההפעלה, איך אני אפעיל את עצמי כדי שאני לא אפול עם כל הדברים האלה. כי אנחנו יודעים שברגע שאנחנו נכנסים תחת איזה תענוגים, השפעות, זה מבלבל אותנו ואנחנו כבר לא שולטים בעצמנו, לכן אתה צריך את זה.

אז אתה במיוחד נזכר ונמשך לכוח הערבות. כי אתה מבין שרק החברים יכולים לחזק אותך, להחזיק אותך שאתה לא תיפול. כי אז אני מבין שאני בעצמי אפס, חלש מאוד, לא יכול בכלום להבטיח לעצמי התנהגות נכונה ברגע הבא. אז אני רץ לחברים ואומר "חברים תחזיקו אותי, אני עכשיו צריך לעשות משהו. אני צריך לעשות איזושהי עבודה מחוצה לבניין גבוה, אז תחזיקו אותי בחבלים ואני אעשה תיקונים בבניין". ואז החברים מחזיקים אותי ואני תלוי רק בהם, וכלום בעצמי. בזכות הערבות, שהם נותנים לי את הכוח הזה, אני נמצא בתוך הכלי של העשירייה. כך כל אחד ואחד.

זאת אומרת, למלאות את המקום שלי בעשירייה אני יכול בתנאי שאני מקבל מהם תשעה כוחות, ואז תשעה הכוחות האלה מכניסים אותי לעשירייה בצורה נכונה, בהכל. ועיקר העבודה שלי זה להתבטל כלפיהם שיעשו עלי את העבודה הזאת.

צריכים יותר ויותר לדבר על זה, לחשוב על זה, ולאט לאט זה נכנס.

שאלה: אמרת שאנחנו מקבלים תשובה מהבורא. אנחנו מקבלים את התשובה בעשירייה דרך החברים?

כן, בקשר עם החברים. אם אנחנו מקבלים תשובה מהבורא, אנחנו תמיד מרגישים שזה מכוון לקשר נכון בינינו בעשירייה, ולקשר נכון אחר כך עם הבורא ועם העולם. זה בסופו של דבר צריך להיות עגול, סוגר את כול המציאות.

שאלה: אם שמעתי אותך נכון, הבורא והאנושות לא מקושרים בגלל שהאנושות מבקשת "תן לי, תן לי, תן לי", ואנחנו באמצע צריכים לצעוק "תן להם". האם זה נכון?

לא. האנושות לא מקושרת עם הבורא מפני שאנחנו חייבים לממש את הקשר הזה, זה התפקיד שלנו. אין קשר בין הבורא לאנושות, כי לאנושות חסר כוח השפעה, מלכתחילה הם לא נבנו כך, אין בהם נקודה שבלב.

תלמיד: אז מפה, אם אני מבין נכון, אנחנו צריכים לבקש כל הזמן?

אנחנו צריכים לבקש כל הזמן אבל עבורם. כי אנחנו קיבלנו נקודה שבלב שמקשרת אותנו עם הבורא כדי להעביר ממנו אליהם את כוח התיקון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לתרגם את הבקשה של האנושות לבורא. מה זאת עבודת התרגום הזאת?

האנושות מבקשת, כמו שדיברנו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אנחנו צריכים לתרגם את הבקשה הזאת לדברים רוחניים, שהם רוצים קשר עם הבורא, שהם רוצים להשפיע לו. אנחנו צריכים להוסיף להם את הכוחות האלו על פני הרצונות הגשמיים שלהם, זאת אומרת לקחת מהרצונות הגשמיים שלהם רק את עוצמת הרצון, עוצמה, לא טיב הרצון. הם רוצים נגיד כבוד, אז אנחנו לוקחים רק רצון ולא את העטיפה הזאת של כבוד, ומתלבשים על הרצון הזה עם הנטייה לבורא ומגישים את זה לבורא. הבורא נותן מילוי לפי הכוונה שלנו, ואנחנו מורידים את זה לאנושות. האנושות אמנם מקבלת מה שהיא ביקשה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אבל בתוך זה היא כבר מקבלת גם את האור העליון שמשנה אותה, שמחנך אותה, שמפתח אותה. וכך האנושות מתקיימת, וכך האנושות מתקרבת לבורא.

כך עשינו גם בעבר, שלא ידענו, אבל על ידי זה כך אנחנו מתקרבים לבורא. וגם עכשיו כשנעשה את זה עם האנושות, גם בזה יש כאן עבודה, ואנחנו נתקדם על ידי זה גם כן.

תלמיד: אנחנו כבר מסוגלים לעשות את זה או שחסר לנו משהו?

אנחנו חייבים ויש לנו הכול. חוץ מרצינות, התמדה, בכל רגע ורגע.

שאלה: האם בנוסף למה שאנחנו עושים בתפילה, אנחנו יכולים לדמות את המצב המתוקן ואת זה בעצם לבקש מהבורא, ואת זה להעביר לכל העולם?

לא, אנחנו לא צריכים לדמות כלום, אנחנו צריכים רק לבקש חיבור בינינו כדי להשפיע לכל המציאות, לכל העולם. אתם רואים מה שהבורא מגלה, הבורא מגלה צרות בכל המין האנושי, ומגלה את זה מולנו כי אנחנו צריכים להתכלל מהצרות האלה ולהעביר לו את הבקשה הזאת. זאת העבודה שלנו.

תלמיד: האם אנחנו יכולים בנוסף לבקשה, ברגע שאנחנו מדמיינים את זה, גם להוסיף לעצמנו איזשהו קו, איזושהי תמונה שלפיה אנחנו יותר יכולים לדמיין את המצב המתוקן?

זה נקרא האגו שלך, שאתה רוצה להראות לכולם. מה שאתה צריך כדי לטפל באנושות אתה תקבל, יותר מזה אסור לך. כי אתה נמצא בכוח הבינה, שנקרא ישראל, ישר א-ל, מכוון ישר לבורא ולתפקיד שלו. ישראל אין לו מקום, כתוב בתורה שאין אומה כזאת ישראל, אלא רק מפני שהתגלה רצון לקבל גדול באנושות אז הבורא כבר לא יכול להיות בתוך האנושות אלא הוא צריך מעבר, מי שיקשר אותו, ואז יצאה מכל האנושות קבוצה שהיא כן מסוגלת להיות הקשר בין הבורא ליתר האנושות, והקבוצה הזאת נקראת ישראל, והיא לא מבקשת לעצמה שום דבר.

תלמיד: הכוונה לבקש להם, לא לנו, זה מה שאני מתכוון.

אז אתה צריך לקחת מהם חיסרון ולבקש בשבילם, אני מבין שאתה לא תופס.

תלמיד: אני תופס, הבנתי. צריך לעשות את העבודה היומיומית הזאת בקבוצה.

קריין: קיבלנו ציטוט בנושא זה מתוך "מאור עיניים" פרשת יתרו, שמדבר ממש על התפקיד שלנו.

"נודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא, בכל עת ובכל רגע, וכמו כן בכל רגע צריכים שלא יופסק מהם החיות תמיד, ויושפע עליהם בתמידות, בהשתלשלות מלמעלה למטה, מעילה לעלול. שאם יצוייר ח"ו העדר חיותו מן העולם אפילו רגע אחד, היה העולם ומלואו בטל ממציאות. ולכך נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו, לקשר הכל בו ית', שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות, וצינור לכל הנבראים, שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא ברוך הוא, שלא יהיו מופסקין ממנו ית'.

(מאור עינים, פרשת יתרו)

זאת העבודה שלנו, ולא שאנחנו צריכים לבקש עוד משהו, רק לעבוד לפי החיסרון שאנחנו מקבלים מהאנושות, שעוד לא מרגישים את החיסרון הזה, אנחנו לא יכולים לתרגם אותו לחיסרון לבורא, אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות את זה, ואז אנחנו נתקדם לתפקיד שלנו, ולא לדמיין שום דבר חוץ מזה. איך על פני החיסרון שהאנושות מרגישה, ואנחנו רואים היום איך כל האנושות מודאגת, אנחנו יכולים את החסרונות האלה לתרגם לחיסרון לרוחניות. הם לא יודעים מה חסר להם, אבל בעצם לא חסר להם שום דבר חוץ מקצת אור מהבורא, ואת זה אנחנו יכולים לספק להם. אז לקחת את החסרונות שלהם לכל מיני מילויים, ולתרגם את זה לחיסרון למילוי העליון, שסך הכול מה שהם צריכים זה גילוי הבורא, ולהעלות את החיסרון הזה למעלה.

נחשוב על זה עוד ועוד ונתחיל להרגיש בזה יותר ויותר הבחנות, איך אנחנו מקבלים מהאנושות, איך אנחנו עושים מזה צורה נכונה כדי להגיש את זה דרך העשירייה לבורא, ואז נראה איך הבורא דרכנו עושה להם כך בחזרה. זאת ממש העבודה שלנו בפועל שאנחנו נצטרך לבצע, ואתם תראו גם איך שזה קורה, כי זה יקרה בכל אחד ובכולם יחד בצורה מעשית, זה לא שיש כאן מקום לדמיון.

ואתם תראו בינתיים איך שהעולם ממש הולך לאבדון, כל העולם הגשמי הזה, עד שהוא בכלל ילך ויתפוגג. כי אין העולם הזה, רק מה שנדמה לנו שנמצא, לכן אנחנו צריכים לאט לאט לתרגם את כל הרצונות הגשמיים שלנו לרצונות רוחניים. זה התפקיד של ישראל, שמקבלים חסרונות מכל העמים ומעלים אותם לבורא.

שאלה: לפעמים אני שומע אותך מדבר על תרגום של החסרונות שלהם כמו היום, ולפעמים אני שומע שאנחנו מדברים על לחנך את העם שיסדרו את החיסרון שלהם יותר טוב לחיבור ולמקומם במערכת וכולי.

צודק. מצד אחד זאת העבודה שלנו שאנחנו צריכים לקבל את הרצונות שלהם כמו שהם ולתרגם אותם בעצמנו ולהעלות אותם לבורא. מצד שני, יחד עם זה, אנחנו צריכים לחנך אותם לאט לאט להרגיש מהם חסרונות אמיתיים שצריכים להיות אצלם. בינתיים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו נקבל מהם את החסרונות שלהם וכמה שאנחנו מסוגלים נתרגם אותם בתוך העשירייה ונעלה אותם לבורא כמו שהם, עם איזה תיקון משלנו.

אנחנו צריכים להתכלל עם החיסרון של העולם, להרגיש שהם סובלים, ואת הסבל הזה שעובר דרכנו, אנחנו כבר מעבירים בצורה אחרת לקשר בעשירייה ולבורא, כשאנחנו מבקשים על פני זה גילוי הבורא, קרבה לבורא שיטפל. כשזה עובר דרכנו זה כבר מקבל פורמט אחר, צורה אחרת. אני נכלל מהחיסרון של העולם אבל כשאני מספר על זה לבורא, כבר "אני" מספר. אם אני רוצה או לא רוצה זה עובר דרך המכשיר שלי, מכשיר של כל העשירייה, לכן יש לנו בזה אז קשר עם הבורא.

קריין: יש לנו בנושא הזה עוד ציטוט של הרב"ש מתוך מאמר "אהבת הזולת"

"מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל."

(רב"ש ג', מאמר "אהבת הזולת")

זאת בעצם העבודה הכי גבוהה שיכולה להיות לנו לישראל.

שאלה: ההכוונה של האנושות לבורא פחות או יותר מובנת, אבל הפוך, איך אנחנו מעבירים מ"ד מאיתנו לאנושות?

על זה אנחנו נדבר ממש בשיעור מיוחד. איך אנחנו צריכים לקבל קודם כל השפעה מהבורא להרגיש את ההשפעה הזאת, מה הוא עושה לנו, ואיך אנחנו מתרגמים את ההשפעה הזאת לנבראים. לא כפי שזה נדמה לנו, כך וכך לפנות אליהם, אלא בהתאם לכמה שאנחנו מקבלים מהבורא, איך אנחנו מורידים את זה לדרגת העמים ומוסרים את זה לכולם. אתה צודק אנחנו נצטרך לעבוד על זה .

שאלה: כתוב שהאדם צריך לתקן את עצמו אחרת יישאר בחושך, מה הדבר הזה של האדם, הפרט עצמו כלפי העשירייה?

אדם כלפי עשירייה זה מי שמושך את העשירייה קדימה לבורא, מי שנותן לעשירייה דוגמה עד כמה הוא מתבטל כלפיהם, זה נקרא האדם בעשירייה, שפועל בשני כיוונים, ביטול של עצמו כלפי העשירייה וקשר עם הבורא מתוך עשירייה.

שאלה: האם אפשר גם להוסיף, איך העשירייה מתקנת את הפרט?

בדוגמאות, בכל מה שרב"ש כותב. אין כאן מה להוסיף. יש לך עשר או עשרים מאמרים על זה, תקרא, דברו על זה יחד.

שאלה: למה היה צריך את התיווך הזה של ישראל במערכת?

כי אין ברצון לקבל כוח שיכול להיות קשור עם רצון להשפיע. שני הכוחות האלה הם נבדלים לגמרי. הבורא ברא רצון לקבל, והתפתחות הרצון לקבל זה מה שנמצא בתוך האנושות. אבל אין באנושות כוחות שהם יכולים להתחבר עם הבורא, זה צריך להיות רצון להשפיע שבתוך רצון לקבל, זה לא נמצא. ועוד נלמד את כל מה שקורה במערכת אדם הראשון, אבל אפילו בבבל, כמו שאברהם פעל, כשהוא עיצב בתוך בבל מנגנון, מערכת של אנשים שהוטבעה והתגלתה בהם נקודה שבלב, תחילת תכונת הבינה, ואז האנשים האלה יכולים להיות קשורים גם לבורא מצד אחד וגם לבבלים מצד שני.

אבל כדי לגדל את הקבוצה הזאת, שיהיה לה קשר עם הבורא ועם הנבראים, כדי שיקבלו כוחות חדשים, נוספים, חזקים, שיהיו ממש מסוגלים לעשות קשר בין בורא לנבראים, אז הקבוצה הזאת התנתקה מכל העמים ונכנסה לטיפול ב"גלות מצריים" מה שנקרא. שם התכללה עם רצון לקבל מיוחד שנקרא "מצריים" ואז על ידי זה היה לה מה לתקן. בלי מצריים לא היו מקבלים תורה, בלי מצריים לא היו מקבלים תיקונים, כי סך הכל הקבוצה הזאת הייתה לפני כניסה למצריים, "תכונות הבינה". תכונות הבינה שנכללו בתכונות המלכות, נכללו עם תכונות המלכות, "יצאו ממצריים" מה שנקרא, יצאו מהמלכות בחזרה לבינה, אז התחילו לתקן את עצמם.

מאז ועד היום הזה כך הם מתקנים שוב ושוב את עצמם בעליות וירידות, בבעיות וכן הלאה. עד שהיום אנחנו מגיעים למצב שהקבוצה הזאת קמה, שהיא כבר מיוחדת מאוד, מאורגנת מכל העמים ומכל השלבים שעברו, והיא צריכה עכשיו להיות זו המקשרת בין כל המציאות, כל העולם. כי כל העולם מרגיש את עצמו שהוא נמצא ממש במצב של גלות, אמנם שלא מרגיש שזה גלות, מרגיש שזו בעיה, אבל גלות מהכוח העליון, מכוח ההשפעה. והקבוצה הזאת מבינה מצד אחד מה צריך לעשות ומצד שני יש לה קשר עם הבורא. נממש את זה. נממש.

תלמיד: איך זה יכול להיות שכל המסה של הרצון נשארת בלי בחירה חופשית?

היא לא יכולה להיות בבחירה חופשית. רק על ידי הייסורים הגדולים שהם יסבלו עכשיו מצד אחד, ועל ידי הפצה שלנו מצד השני תהיה להם בחירה חופשית בזה שהם יצטרפו לתהליך התיקון. עליהם בכלל אין מושג "בחירה חופשית". אתה צריך לקרוא בדיוק את המאמר הזה "בחירה חופשית" ואז אתה תראה שזה לא ניתן למלכות וגם לא ניתן לבינה, זה ניתן רק לנקודה מיוחדת שנקרא "שליש אמצעי ד'תפארת" ששם יכולה להיות בחירה חופשית.

שאלה: איך הפצה יכולה לגרום לעם ישראל להעלות את חסרונות העולם?

אני לא יודע על מה אתה מתכוון ל"עם ישראל"?

תלמיד: אנחנו, בני ברוך.

כשאנחנו מטפלים באומות העולם ומתקשרים לבורא, לאט לאט אנחנו בונים את עצמנו כמעבר בין הכוח העליון למסה התחתונה.

תלמיד: האם זה רק בהפצה או רק בתפילה, איך לשלב ביניהם?

לא רק תפילה ולא רק הפצה, יש עוד כל מיני אמצעים שאנחנו נלמד איך לעשות. אל תקפוץ, קודם תממש מה שיש לך, אל תבלע את הכל.

שאלה: האם יש דרך להעביר מסר של "אמונה למעלה מהדעת" כפתרון האמתי, גם אם אני לא נמצא במצב הזה, אם עדיין לא השגתי את זה?

אתה לא צריך להעביר את המסר הזה לאף אחד אלא רק לממש בעצמך עם עשירייה שלך. זה הכל. זה הכול. כל עשירייה מממשת את המסר הזה ואז כל העשיריות על ידי זה מתחברות.

תלמיד: איך אני יכול לעשות עבודה גשמית ובו בזמן להישאר באמונה מעל הדעת?

מה זה שייך לעבודה גשמית? אין קשר בין זה לזה.

תלמיד: יש לי את שיגרת היום יום, אבל איך להישאר עדיין מחובר?

אתה פשוט מבולבל, זה לא שייך אחד לשני. לא.

שאלה: הבורא עוזר בזה שהוא נותן לאדם נשמה, אנחנו כל הזמן מגלים את החיסרון הזה בכלי העולמי ויחד עם זה אנחנו מכסים אותו, ממלאים אותו באהבה או מאפשרים לבורא למלא אותו, ונראה כאילו שאנחנו יכולים לעשות את זה במהלך השיעורים. השאלה היא האם אנחנו יכולים לקחת את זה אתנו מהשיעור למהלך כל היום כסוג של עוגן?

לא עוגן אתם צריכים, אלא אתם צריכים לממש את מה שקיבלתם בזמן השיעור בפועל, בקשר ביניכם בעשירייה, ובקשר של העשיריות ומהעשיריות לאנושות. אם אתם לא לוקחים את זה, אז אתם לא עושים שום דבר ובמקום שנראה לכם שאתם מתקדמים, אתם נעשים רק יותר מפולפלים. זאת הבעיה, נקווה שזה לא יקרה לכם.

שאלה: אני מזהה בהרגשה את האנושות שהיא יותר עסוקה בלהפקיד את השנאה שיש לה. החיסרון של הרצון להביע את הכעס, את השנאה, את הרע שיש בין אנשים הוא יותר גדול מאשר ההרגשה שחסר אוכל או שחסר משהו בסיסי, הם יותר עסוקים ורואים את זה כפלטפורמה להבעת השנאה.

איך אתה רואה את העניין הזה, על מה אמורה להיות התפילה שלי, כי אני לא רואה שחסרים לאנשים הדברים הבסיסיים, אחרת הם היו מבקשים יותר חיסון, דואגים יותר לדברים האלה מאשר להיות רע אחד לשני.

ודאי שהחיסרון שמתגלה באנושות הוא חיסרון שנמצא בכל הספקטרום של החסרונות, מהקטן והגשמי ויותר ויותר אנושי, עד החיסרון של שנאה שזה ממש הגבוה ביותר. ולכן זה יתגלה יותר ויותר והכל תלוי במה שאנחנו נפעל ונסביר כנגד זה. אבל בהחלט זה כמו עם תלמידי רבי שמעון, זה כמו בכל שנאה, היא תמיד הגבוהה ביותר מכל דבר. היא נותנת לאדם כוחות על טבעיים כי זה כנגד אהבה ואדם מוכן למות, רק לממש את השנאה שלו. ולכן אנחנו צריכים לראות עד כמה שהדברים האלה מתפתחים באנושות ולראות בזה ממש את חוסר העבודה שלנו בהסברה לאנושות, ולתת לה כוחות לזה.

תלמיד: זה בדיוק שורש ההרגשה, שהשנאה היא יותר חשובה מכל שאר הדברים, זה באמת מה שתמיד החריב את עם ישראל וגם את האנושות. להביע את ההרגשה הזאת של השנאה, זה יותר חשוב מהחיים שלי הגשמיים האלה. כביכול הרוחניות הזאת יותר חזקה.

שנאה זה כוח רוחני כנגד אהבה.

תלמיד: הבורא נותן את החיות הזאת שקראנו עליה בקטע, אבל בצורת שנאה. האם אנחנו צריכים להסתכל דווקא מהכיוון הזה?

אנחנו צריכים לראות את זה וכנגד זה לפעול, ולהסביר שרק על ידי אהבה אנחנו מגיעים לחיים, להמשך, ושלשנאה בעצם אין רגליים. היא נובעת רק מצד הטבע, היא מופיעה רק כדי שעל פני זה נבנה אהבה, כי לא יכולה להיות אהבה בלי שנאה. ואנחנו תמיד משתמשים בטבע בשני כוחות מנוגדים, לא יכול להיות שיש אחד ללא השני. ולכן כשמתגלה השנאה אנחנו לא צריכים להרוס אותה, אנחנו צריכים כנגדה להעמיד את האהבה ואז בין שניהם אנחנו נתקיים בצורה הגבוהה, הנצחית.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים כ"ג, ד'.↩