שיעור בוקר 21.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: "בתוך עמי אנוכי יושבת"

בתוך עמי אנוכי יושבת – קטעים נבחרים מהמקורות

מה אנחנו כאן רוצים להדגיש, דוד המלך שהוא כנגד מלכות של כל הכלי שמתתקן, שמתקרב לתיקון, זאת אומרת היסוד של כל התיקון, הוא כותב בתחילת תהילים שלו, שזאת התפילה שלו לבורא, "אשרי האיש אשר לא ישב בין הרשעים ורק בין הצדיקים הוא מוצא את עצמו"¹ וכן הלאה. הוא מיד מדגיש שהעיקר בשבילו ולכל אדם ואדם, זה הסביבה. ולכן אשרי האיש שיש לו סביבה טובה והוא יכול לשבת בה, להיות בה, להתבטל כלפיה וכך להתקרב למטרה.

למה? כי דווקא לא חוכמה הוא מחפש, אלא הוא מחפש קרבה לבורא. ששם כל האמת וכל הכוח, שלימות, נצחיות, סדר ותיקונים. ולכן התקרבות לבורא, התקרבות למרכז של כל כוחות הטבע, לכוח העיקרי היחידי שפועל בעולם ש"אין עוד מלבדו", זה במרכז העשירייה נגיד, כלפינו. שאין לנו יותר אפשרות למצוא איפה יש לנו מקום יותר בטוח, איפה שאנחנו יכולים להסתתר מהצרות ולהתקשר לכוחות הטובים.

לכן כשאנחנו מדברים על החברה, על הדברים הגדולים, אנחנו מתכוונים לעשירייה. זאת אומרת לקבוצה שהיא משתדלת ללכת לפי חוקים רוחניים. שמיום ליום היא מעדכנת את עצמה יותר ויותר להיות מכוונת נכון למטרה, ולא כל אחד ואחד אלא דואגים יחד. שמלכתחילה כמו שהרב"ש אומר לנו במאמרי החברה שלו, אף אחד לא חושב שהוא מתנתק מהחברה ומתקן את עצמו למטרה. שאם הוא רוצה לתקן את עצמו, לכוון את עצמו למטרה זה למרכז העשירייה, יחד עם כולם, כמה שיותר עם כולם. שהוא לא ממש עושה חשבון לעצמו, כי בזה הוא מתנתק וגורם ממש נזק לעצמו.

לכן אם אנחנו מדברים על החברה, שאדם צריך להיות תחת השפעת החברה, ולעשות כל דבר כדי להיות תחת השפעת הסביבה, בזה מתכוונים לקבוצות שלנו, לעשיריות שלנו, מפני ששם אנחנו מגלים את כוח הבורא, ולא שאנחנו רוצים למצוא את עצמנו במושב לצים. ולכן "אשרי האיש אשר לא הלך בדרך רשעים ובמושב לצים לא ישב" וכן הלאה, בזה דוד המלך מתחיל את תהילים, שמזה אדם מתחיל לכוון את עצמו לתיקונים בדרך ה'.

לכן אדם מחויב לפי זה להתרחק מחברה רעה. יש לנו מלא כאלו חברות, קבוצות רעות שאנחנו יכולים להיכנס ביניהן, תחתיהן, ושם לאבד את עצמנו, לקבל מהם כיוונים שונים, ואנחנו כבר רואים מה קורה עם האנושות מזה. ולכן כך אנחנו צריכים לבחור לעצמנו את אותה סביבה שהיא תשפיע עלינו, שהיא תשלוט עלינו, ובשליטה שלה אנחנו יכולים להתקדם. ולא חשוב לי אם אני מבין את זה כל כך או לא מבין, אלא אם אני רוצה להתקדם למטרת הבריאה אז אני חייב, חייב ובכוח להכניע את עצמי כלפי החברה המתאימה, שמטרתה היא דווקא לגלות את הבורא בתוכה. להתקדם לבורא, להתקרב לבורא, זה נקרא כל הזמן לקרב את הבורא לתוך הקבוצה, שהוא יהיה ממש במרכזה.

ודאי שכאן אני צריך ללכת גם כן "באמונה למעלה מהדעת". כמו שאומרים לנו בעל הסולם ורב"ש, שאם אני נכנס לחברה אז אני חייב כבר להכניע את עצמי כלפי החברה. שמרגע זה והלאה החברה תתחיל לכוון אותי איך שהיא מבינה, לאיזה כיוון שהיא מבינה, ובאיזה קצב שהיא מבינה, ואני רק ממש יותר ויותר מרכין את ראשי והולך לפי מה שהם מכוונים אותי מכל וכל. ואני לא עושה עליהם ביקורת, ואם אני כן עושה ביקורת, אז רק כדי לדעת עד כמה שהנטייה הפרטית שלי, היינו האגואיסטית היא הפוכה, שונה מדעת רבים, מדעת החברה.

לכן "אחרי רבים להטות" זה חוק רוחני. כי שם דווקא אני יכול להיות בטוח שאני מתקדם נכון בחיים שלי. עד כמה שאני אהיה חכם לבד, בדרך רוחנית אני צריך להבין שחברה שהיא כולה מתקדמת לבורא היא תמיד תצליח, לעומת שאני החכם אראה את הנולד. "לא החכם לומד", "לא החכם מתקדם", "לא החכם רואה את הנולד"², שום דבר אלא רק חברה. כי הבורא נמצא בתוך החברה, בתוך החיבור בין החברים שרוצים להתחבר עוד יותר ויותר ולסגור אותו, למצוא אותו, לחבר אותו ביניהם וזה העיקר.

לכן זה שהבורא ברא את יצר הרע, האגו הפרטי של כל אחד ואחד, ברגע שאנחנו משתדלים להתכלל בסביבה יחד, אנחנו בזה מתעלים מעל היצר הרע והופכים אותו ליצר הטוב, ליצר קבוצתי. ושם הוא נמצא, היצר הטוב, הרצון הטוב, רצון דלהשפיע הוא מתקבל דרך מרכז העשירייה.

זאת אומרת, כמו שאומר רב"ש במאמרים שלו כלפי החברה, שהביטול שלי כלפי העשירייה זאת בעצם הפעולה העיקרית שאני צריך לעשות כדי להתקדם. ולהחליף יצר רע על יצר טוב זה רק תלוי תחת מי אני נמצא, תחת איזו שליטה, או שליטה שלי אינדיבידואלית, אגואיסטית, או שליטה של החברה. מה שלא יהיה, זה לא חשוב איך נראית לי השליטה שלה, יותר טוב אם אני נמצא בשליטה שלה. עד כמה שנראה לי שזאת שליטה לא כל כך גבוהה ונקייה אולי, אני מקבל את זה באמונה למעלה מהדעת, אני סוגר את הביקורת שלי ונכנע כלפיהם. זה מה שרב"ש כותב לנו במאמרים.

אז לכן אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו רוצים להיות חכמים אז אנחנו יכולים להיות לבד, כי חכם הוא יותר גבוה מהחברה. אבל אם אני רוצה להיות לא חכם בשכל, אלא אני רוצה להיות מקובל, לגלות את הבורא, אז אני צריך להשתוקק להיות תחת החברה, ואז בה דווקא אני אמצא את הקשר שלי עם הבורא. כי לפי המבנה שאנחנו לומדים מאדם הראשון, אנחנו תמיד צריכים לזכור את המבנה הזה וממנו אנחנו צריכים להבין מה קורה כאן. אם אני רוצה להתכלל באדם הראשון אני צריך להיות אדם, אז אני חייב להתכלל באותה המערכת, באותו המנגנון של החברה, של הקבוצה, של העשירייה, וזה בשבילי צריך להיות יותר חשוב מלהיות לבד.

וזה שאני תמיד אראה פער והתנגשות, התנגשות בין היחיד לרבים, אז תמיד ההלכה היא לפי הרבים, זאת אומרת, ההליכה צריכה להיות לפי הרבים. "אחרי רבים להטות", זה שיהיה לנו בטוח כחוק והכוונה נכונה בדרך. עוד נקרא ונדבר על זה.

שאלה: אמרת שאני מרכין את ראשי בפני העשירייה.

אם אתה רוצה לקבל הבחנות רוחניות לא גשמיות. בגשמיות, אם אני רוצה להיות מדען אז אני צריך לחפש מדען גדול, שפיץ, ואז אני נדבק אליו ולומד ממנו חכמה. אבל אנחנו לא לומדים חכמה, אלא אנחנו לומדים חכמת החיבור, זה מה שאנחנו צריכים כדי לתקן את הכלי השבור.

תלמיד: כדי להשיג רוחניות אמרת אני מרכין את ראשי בפני הקבוצה ומושך לשם את הבורא. מה זה אומר?

שאתה מחשיב את החיבור עם החברים יותר מכל דבר אחר, כי דווקא בחיבור עם החברים אתה מגלה את הבורא. שזו מטרת הבריאה, לגלות אותו, לגלות את תכונת ההשפעה, אהבה, חיבור.

תלמיד: כלומר הרכנת הראש שלי בפני החברים עכשיו בשיעור זה שאני משתדל להתכלל בהם, זה מושך את הבורא אליהם?

כן ודאי. מה זה הבורא? הבורא לא קיים. זה שאתה מוצא את הקשר בין החלקים השבורים, אז אתה מאתר אותו.

תלמיד: מה קונקרטית אני מצמצם בתוכי, ובפני מה בדיוק לחברים אני מתבטל עכשיו בשיעור?

נטייה טבעית שיש לך כלפי החברים, שאתה רוצה להיות לבד, שאתה מעדיף את השכל שלך, הרגש שלך לעומת הקבוצתי. את כל הדברים האלה אתה צריך למיין ולראות מה יותר חשוב. כדי לתקן את עצמנו אנחנו צריכים כל הזמן להעדיף את הכלל לעומת הפרט. שוב, מתוך זה שאתה רוצה לתקן את הכלי השבור, אל תשכח את זה ויהיה לך ברור מה אתה עושה.

אנחנו צריכים רק דבר אחד, לתקן את הכלי השבור, לאסוף את כל החלקים השבורים, לסדר מהם כלי אחד. זאת המטרה, שום דבר אחר לא. אל תיקח איזה חלק מהכלי השבור ותתחיל לדון בו ולעסוק בו ועוד, זה שום דבר לא שווה. העיקר זה לחבר את החלקים השבורים ובחיבור בין החלקים השבורים בסך הכול הכוח שמחבר ביניהם, אתה תגלה את הבורא.

שאלה: דרגה אחרי דרגה בחיבור בעשירייה, הביקורת גוברת. לפעמים נהיה יותר חזק מהקשר עצמו. איך אנחנו יכולים להשתמש בכוח הנגטיבי הזה בשביל להתחבר יותר?

הכוח הנגטיבי הזה, הדחייה, הוא לא יותר ממה שאתם צריכים כדי להתגבר עליו. הוא מתגלה כדי שאתם תתגברו עליו ותהפכו אותו לכוח החיבור ביניכם, כך זה בנוי. ולכן לא להסתכל עליו ככוח שמפריע ודוחה ומעורר גאווה, שנאה, כבוד, כל הדברים שמרחיקים זה מזה בין החברים, אלא לראות בזה כוח העזר שבא מהבורא, שזה האחוריים של הבורא ושאתם תהפכו את זה אתם תמצאו אותו.

שאלה: האם כוח החיבור הזה, איך כוח החיבור הזה בתוך העשירייה, יכול להשפיע על כל האנושות?

כשאנחנו עובדים על החיבור בינינו, אנחנו מקרבים את הבורא לעשירייה, אפילו עשירייה אחת, על אחת כמה וכמה כשיש לנו הרבה עשיריות, אנחנו בזה מביאים לכל החברה האנושית כבר כוחות החיבור וזה משפיע על כולם. ואנחנו נגלה עוד מעט שהעולם ידבר כמונו פתאום ישתנה בכיוון, בתהליך, בהבנה, בדיבורים, בהכול יותר קרוב יהיה לנו. אנחנו רק צריכים לעבוד על עצמנו וקצת אם אפשר פה ושם לפזר על תכנית הבריאה, על מטרת הבריאה, למה הצרות האלו מגיעות אלינו ואנחנו נראה שעוד מעט הם ידברו כמונו.

שאלה: "אחרי רבים להטות" בתוך העשירייה, ל"רבים" זה ברור. מה כלפי זה שהעשירייה צריכה גם אחרי רבים להטות? אחרי כל הכלי?

לא, אנחנו לא מדברים על הרבים שזה החברה הגדולה האנושית, אין שם לא רבים ולא כלום, אין שם מטרה, אין שם חיבור ולכן אנחנו לא מתחשבים בהם.

תלמיד: אני מדבר על הכלי שלנו, על בני ברוך.

אנחנו עוד מעט נלמד גם איך אנחנו מדברים על הכלי שלנו הכללי. בינתיים אנחנו צריכים להתחבר בעשיריות בלבד. אתם עדיין לא רוצים, לא מעוניינים להיות מחוברים בעשיריות. כל החיבור ביניכם זה רק במילים ולא במעשים, לא בלב. אתם לא מספיק מעלים תפילה לבורא כדי שהוא יתקן את הלב שלנו להיות בלב אחד. ולכן אנחנו נמצאים עדיין ללא גילוי הבורא בתוך העשירייה. כל אחד ואחד בשלו. כשיהיה לנו את זה אז אנחנו נפנה גם לקשר בין העשיריות. בינתיים אנחנו רק צריכים לדעת שיש סביבנו עוד הרבה עשיריות שלנו, שהם גם כך עובדים על החיבור ביניהם ואנחנו עוזרים זה לזה, אבל לא בצורה מכוונת.

שאלה: בהתחשב במה שאמרנו, גם אתמול וגם עכשיו, אנחנו יכולים להתחשב במה שקורה לנו בצורה פרטית ולכל האנושות. מה אנחנו צריכים לעשות בשביל שנתחיל לראות את התיקון גם בחוץ?

אנחנו לא צריכים לחשוב על התיקון שבחוץ. אנחנו צריכים לחשוב רק על החיבור בינינו בתוך העשירייה. זו בינתיים הבעיה שלנו, ולא להתפזר לכל מיני מטרות אחרות. אם אתם לא תגיעו לחיבור ביניכם בעשירייה, אז שום דבר לא שווה. אתם רק עוד יותר ויותר תתרחקו מלהתחבר אם אתם תתחילו עכשיו לעסוק בחיבור בכל הכלי העולמי או בכלל בכל העולם.

שאלה: השיעור התחיל ממזמור תהילים שלא תשב במושב רשעים וכולי. האם הדיבר הזה, או המזמור הזה מדבר על העבודה שלנו מתחילת היום כשאנחנו מתחילים את היום, בוחרים באיזה רצונות אנחנו נמצאים, באיזו כוונה וממשיכים את היום במפגש עם העשירייה, ממשיכים את העבודה שלנו? אם אפשר לשאול על זה?

כן. זה נכון. כך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. לכן דויד המלך הוא מתחיל את הספר תהילים שלו, ספר התפילות שלו, הפניות לבורא בצורה כזאת דווקא, שזה העיקר.

קריין: אני אקרא את המזמור הזה תהילים, מזמור ראשון, והוא אומר כך.

"אשרי האיש-- אשר לא הלך, בעצת רשעים;
ובדרך חטאים, לא עמד, ובמושב לצים, לא ישב.
כי אם בתורת יהוה, חפצו; ובתורתו יהגה, יומם ולילה.
והיה-- כעץ, שתול על-פלגי-מים:
אשר פרייו, ייתן בעיתו--ועלהו לא-ייבול; וכול אשר-יעשה יצליח.
לא-כן הרשעים: כי אם-כמוץ, אשר-תידפנו רוח.
על-כן, לא-יקומו רשעים--במשפט;  וחטאים, בעדת צדיקים.
כי-יודע יהוה, דרך צדיקים; ודרך רשעים תאבד.
(תהילים. פרק א', א'-ו)

בקיצור ולעניין הוא מסביר לנו איך אדם צריך לכוון את עצמו מלכתחילה. אנחנו ניגש לפסוקים.

קריין: אנחנו נמצאים בקטע מספר 6. אומר בעל הסולם במאמר "החירות".

"והנה הכתוב אומר: "אחרי רבים להטות", זאת אומרת, שבכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים, אנו מחויבים להכריע הדבר, לפי רצונם של הרבים. הרי מפורש שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד.

אולם יש לנו כאן שאלה אחרת, עוד יותר חמורה, כי לכאורה, החוק הזה עומד להחזיר את האנושות לאחור ולא קדימה, כי בעת שרוב חברי האנושות, המה בלתי מפותחים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן, ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, שהם הבלתי מפותחים, ונמהרי הלב, נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. כי לא יוכלו להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימה.

אמנם כפי המתבאר במאמר השלום ד"ה חיוב הזהירות בחוקי הטבע, שמתוך שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי חברה, אם כן נעשינו מחויבים לקיים כל החוקים הנוגעים לקיום החברה, ואם אנו מקילים בשיעור מה, ינקום הטבע בנו ויטול נקמתו מאתנו כדרכו, בלי שום הפרש, אם אנו מבינים טעמי החוקים אם לא, עש"ה.".

(בעל הסולם. "החירות")

זאת אומרת, אנחנו כאילו נוטים לחברה גדולה, לזה שאנשים יהיו מחוברים, שהם מבינים שבחיבור ביניהם יש כוח יותר גדול. אבל זה אך ורק בתנאי שהם רוצים להיות מחוברים ביניהם. שהכיוון שלהם יהיה לכוח עליון. אם הכיוון הזה לכל הכוחות האחרים, כיוון החיבור, אז עושים את ההרס לחברה.

זה כמו שהרוסים במהפכה שלהם לפני מאה שנה. למה הם לא הצליחו? למה עד היום הזה הם נמצאים בקללה ולא יכולים לצאת מזה? הם קלקלו בזה את כל העם. מפני שהחיבור שלהם לא היה מכוון לכוח העליון, למצוא כוח שישלוט עליהם ולא שהם ימצאו כוחות בעצמם איך הם שולטים על כולם.

ולכן זה מה שקורה. אם המטרה היא לגלות את הבורא, כוח הטבע הכללי, ולא שאנחנו קובעים מה צריכה להיות המטרה בהתפתחות האנושות, אלא אנחנו מקבלים את זה מהטבע, שזה חייב להיות חיבור בינינו בצורה שווה. שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות את הבורא, אז החיבור שלנו יהיה מוצלח.

לכן גם עכשיו אנחנו נמצאים עם כל האנושות במבוי סתום, ואנחנו לא יודעים אם אנחנו בכלל יכולים להינצל מסוף ההתפתחות האנושית. והבעיה היא שאנחנו יכולים להצליח אך ורק אם אנחנו יהיה יותר חשוב מאני. ולא בצורה כזאת כמו שברוסיה עשו. אלא שאני מביא בזה את הקשר שלי עם כוח הטבע היחיד, העליון, שזה הבורא.

שאלה: איך לעבור ממילים לחיבור בלבבות?

זה אפשרי רק ע"י התרגולים שאנחנו עושים בינינו, לפי מה שמכתיב לנו רב"ש. בעל הסולם כותב יותר גבוה, אבל רב"ש כותב במאמרים שלו ממש שלב אחר שלב מה עלינו לעשות כדי לגרום לחיבור בינינו. באיזו צורה אנחנו צריכים להשתדל להתחבר. יחד עם זה, לגלות עד כמה שאנחנו לא מסוגלים להתחבר. ואז אנחנו מוסיפים למאמצים שלנו גם תפילה.

ויחד המאמצים והתפילה הם שמביאים אותנו למטרה, לחיבור עם הבורא שהוא מחבר בינינו. אנחנו לא יכולים להתחבר בינינו אם לא מחוברים באיזו מידה מהבורא כי הוא הדבק שמחבר בינינו. ולכן אנחנו צריכים להשתוקק גם לזה וגם לזה.

לא סתם הבורא נקרא "קו האמצעי". שהוא מחבר בין שני הקצוות, בין בני אדם, בין הרבה בני אדם. לא חשוב. אבל רק בצורה כזאת אנחנו נגיע להצלחת החיבור.

שאלה: מה זה נקרא שאנחנו הופכים להיות לכלי?

אנחנו הופכים להיות לכלי כשאנחנו מגלים את השלימות. הבורא זה מושג של שלימות, כי הוא כולל בתוכו את כל הכוחות, את כל התכונות המנוגדות שאנחנו מגלים בטבע. לכן אם אנחנו מחברים נכון את כול הנטיות והכוחות שמתגלים בנו, זה נקרא שאנחנו מגיעים לשלימות, השלמה של כל הכוחות המנוגדים.

תלמיד: אבל החיבור הראשון הזה שאנחנו צריכים להגיע אליו, זה כבר נקרא שאנחנו "כלי"?

ודאי שזה כלי, אבל תלוי מה זה כלי. ילד שנולד הוא גם כלי אבל הוא מבין מי הוא, מה הוא? לא. כלום. כמה שנים זה לוקח עד שהוא מגיע למצב שהוא שולט, שהוא עומד, שהוא עושה משהו, דורש, מבקש. זה לוקח זמן.

לכן כלי זה עיבור, יניקה, מוחין, זה הכול צורות של גדלות הכלי ובכל המדרגות, עד י"ג שנה שהוא נעשה כבר עצמאי ועוד ועוד.

תלמיד: שמעתי שאמרת עכשיו שאנחנו עדיין לא מעוניינים להיות מחוברים בעשיריות.

לפי המילים שאנחנו קוראים מהספרים, אנחנו כביכול כן מוכנים להיות מחוברים בעשיריות, אבל בפועל עדיין לא מסוגלים לדרוש מהבורא שיבטל את הגבולות והמחיצות בינינו.

תלמיד: אז מה גורם למעבר הזה בין לדבר על זה לבין להיות באמת מחוברים?

דרישה פרטית וכללית מכולם מעומק הלב. אנחנו צריכים יותר ויותר להבין שבזאת תלויה ההצלחה שלנו, ושאנחנו עדיין לא הגענו לזה, ושהכול תלוי בתפילה, בחיבור, ושאנחנו צריכים לראות עד כמה הלב שלנו שבור שהוא ממש ממש לא מוכן לחיבור. ואז מהכרת הרע אנחנו נגיע לטוב.

שאלה: דרישה של הלב, תפילה, זאת תוצאה, זאת לא פעולה.

אבל זאת פעולה. פעולה שמגיעה כתוצאה מכל מיני פעולות שלנו, בעיקר פעולות לא מוצלחות. אנחנו מגיעים למצב שכמה שעשינו לא הצלחנו בחיבור. ואנחנו לא בודקים את עצמנו כל כך האם אנחנו מגיעים לחיבור, זה לא בוער לנו כל כך. בוערת לנו השגה, הרגשה וכל מיני דברים כאלה, אבל החיבור עצמו לא.

שאלה: כמי שמגיע ממדינה סוציאליסטית שיש לה היסטוריה כזאת, ומשתמשים באותן המילים שאנחנו משתמשים בהן, ושמעתי עכשיו במדינה אחרת שאומרים "אנחנו ביחד" ואנחנו רואים איך הם עושים דברים, אז לא הצלחתי להבין מה שאמרת.

אז תצטרך לשמוע שוב את השיעור. גם אני ובעל הסולם ורב"ש, מגיעים ממדינה סוציאליסטית, ונתקלנו במהפכה הזאת ובכל מה שיש שם, ולכן הם יכולים לראות את הדברים לאן שהחברה הזאת מביאה אותנו, שלא לעשות טעות.

ואתם באמריקה נמצאים שוב לפני הטעות הזאת. אתם רוצים לעשות אצלכם מהפכה סוציאליסטית כמו שרוסיה עשתה לפני מאה שנה, ולכן כדאי לך בכל זאת להבין על מה מדובר. מדובר לא על זה שזה היה בחברה אחרת, מדובר על זה שזו נטייה שנמצאת באנושות, ולא שזה היה לרוסי ברוסיה ולאמריקאי זה לא יקרה. זה לא עניין של לאום, זה עניין של נטייה מטעם האדם שמחשיב את החברה. כמו שהדמוקרטים אצלכם מחשיבים את החברה ואת החיבור בחברה ושזה ייתן להם עתיד טוב. חוץ מהרס זה לא יביא לכם כלום, זה מה שאני יכול להבטיח לכם.

אתם הולכים, אם כך זה יהיה, באותו הכיוון שהלכו הרוסים לפני מאה שנה, זה מה שיהיה. לכן כדאי לשמוע ולא להגיד ש"זה היה אצלם, אנחנו לא רוצים לשמוע", כדאי לכם לשמוע דווקא, כי אחרת אתם תטעו בגדול.

שאלה: איך להבדיל בין הרצון לקבל לבין דרישת הלב?

אני לא חושב שצריכים להבדיל ולעשות כאן כל מיני בירורים והבדלים. אני עושה רק דבר פשוט, האם אני נמצא עם רצון הקבוצה, האם אני משווה את עצמי עם מרכז הקבוצה. אני מצייר לעצמי מה זה נקרא "מרכז הקבוצה", בסך הכול מה רוצים החברים, באיזו צורה, באיזה אופן, באיזה כוח ועוצמה הם רוצים להיות מחוברים, איזה בורא הם רוצים לגלות, ומה זה נקרא הבורא שאנחנו בונים אותו, "אתם עשיתם אותי" כתוב. את זה אני צריך לתאר לעצמי והאם אני נמצא בזה וכמה שיותר יחד איתם. זו הבעיה שאני צריך לפתור לעצמי כל פעם, לייצב את עצמי יותר ויותר נכון עם החברה, עם הקבוצה.

קריין: קטע מספר 7 גם מתוך "מאמר החירות", אומר בעל הסולם.

"ועינינו הרואות שאין לנו שום סדור לחיות בתוך החברה, זולת על פי החוק של "אחרי רבים להטות"," זה כדי לחבר את הכלי, אדם הראשון. זה הכול נובע רק מצורך התיקון שלו, של חיבור כל הנשמות יחד למערכת אדם. "המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, באופן שהחוק הזה הוא המכשיר היחידי הנותן זכות קיום לחברה. ולפיכך נבחן משום זה, בין המצוות הטבעיות של ההשגחה, ואנו מוכרחים לקבלו עלינו ולשמרו בכל הזהירות בלי כל התחשבות בהבנתנו - והוא דומה לשאר המצוות שבתורה, שהמה כולם חוקי הטבע והשגחתו ית', אשר נתונים ובאים אלינו "מעילא לתתא". וכבר ביארתי (מאמר מהות חכמת הקבלה ד"ה חוק שורש וענף) אשר כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים.

ועם זה תבין גם כן, אשר המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמינו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טפות מים. וזהו שהוכחנו אשר החוק של "אחרי רבים להטות", הוא חוק ההשגחה והטבע."

(בעל הסולם. "מאמר החירות")

אם אנחנו למעלה מדעתנו, משכלנו, נתאים את עצמנו לחברה אחידה, אנחנו לא נטעה. אנחנו תמיד נהיה בצורה הנכונה בהתפתחות שלנו עם הטבע בהרמוניה הכללית, ולא נגיע לאף טעות בצעדים שלנו שנלך.

זאת אומרת החוק "אחרי רבים להטת"³, זה חוק שאנחנו קוראים לו "אמונה למעלה מהדעת". אנחנו הולכים פשוט לפי מה שהמערכת הכללית קובעת לנו, וכיוון שהיא מערכת כללית היא ודאי שונה מכל אחד פרטי. אז אם אני מעדיף את המערכת הכללית ולא את הפרט, זה נקרא שאני הולך באמונה, בכוח השפעה למעלה מכוח קבלה, למעלה מדעתי, וכך אני מתקדם נכון.

שאלה: האם המהפכות שהתרחשו בצרפת וברוסיה היו בזבוז זמן או תהליך התפתחותי של הטבע?

קודם כל מה זה בזבוז זמן, וכך אנחנו לא מבזבזים את הזמן? דווקא המהפכות האלו, וכל מיני אירועים שקרו לאנושות, דווקא הם היו הכי מועילים להתפתחות הנכונה של החברה האנושית. ולכן אנחנו מאוד צריכים לכבד אותם, האנושות למדה מהם הרבה. עד היום הזה אנחנו מרגישים בצרפת את המבנה של החברה, יחס לטבע, לחופש, ולכול מה שצרפת נתנה לעולם. זה דבר עצום. כל הפילוסופיה, כל החופש, כל היחס לחברה, לפרט, לאדם, הכול מגיע לנו מצרפת, מהמהפכה הצרפתית.

ומרוסיה מגיעה לנו מהפכה, אבל לא כמו בצרפת לכיוון האישי אינדיבידואלי, אלא לכיוון החברתי. ואנחנו ראינו שגם בזה וגם בזה, בעצם האנושות לא יכלה לעמוד והיא מרגישה את עצמה בסופו של דבר היום בפשיטת רגל, מכל הנטיות, מכל הפילוסופיות שלה. והיום נשארים אנחנו בצורה כזאת שאנחנו חייבים איכשהו לקבוע צורה עתידה של האנושות, ואנחנו לא יודעים איך, אני מדבר מצד האנושות.

והיום יש כל כך הרבה פילוסופיות וחכמים, וכל כך הרבה מכונים למחקר והכול, אבל שום דעה לא יכולה להגיד שהיא יודעת איך לסדר את החברה האנושית. וכל זה כדי שאנחנו נתקדם עד מצב שאנחנו כולנו מרימים ידיים ומתחילים לראות מתוך הריקנות שלנו שחכמת הקבלה כן מדברת לעניין. זה יהיה. זה למעלה מהשכל האנושי. אבל דווקא שאנחנו נקבל את היחס, כמו שהוא אומר לנו כאן, אחרי רבים להטות, שזה למעלה מהשכל האנושי אבל דווקא זה מצליח.

כי כלל ופרט לא משתווים לפי השכל. לכלל יש מוח אחר, ופרט זה מוח אחר. לפי הפרט זו אמונה בתוך הדעת ולפי הכלל זה אמונה למעלה מהדעת. כלל נושא בעצמו א-לוהות, רוחניות, ופרט נושא בתוכו רק את המדע הנוכחי שמתגלה לעת עתה.

שאלה: תמיד למדנו את חשיבות של הלימוד יחד בעיקרון של "או חברותא או מיתותא". איך זה מתיישב עם זה שהיום החיבור הוא וירטואלי?

מה זה "או חברותא או מיתותא"? נכון, אנחנו צריכים ללמוד יחד. אנחנו צריכים להגיע למצב שהחיבור בינינו, הלימוד הוא כדי להתחבר, לא צריכים יותר שום דבר. אנחנו לא צריכים לדעת שום דבר. אנחנו צריכים רק דבר אחד. אנחנו לומדים ועושים כל מיני פעולות כדי להיות מחוברים יחד. ומתוך החיבור של כל הפרטים המנוגדים, שאנחנו נוטים לחיבור בכל זאת בינינו, שם אנחנו נגלה את שני הכוחות האלה, כוחות מנוגדים וכוחות החיבור. ובין שני אלו אנחנו מגלים את הבורא.

תלמיד: השאלה שלי יותר מתרכזת במרחק של אחד מהשני. אנחנו לא קרובים כמו שהיינו, הכול וירטואלי, כמו לראותם בלבד, איך עושים?

מה זה נקרא וירטואלי, שאנחנו יושבים בבית כל אחד?

תלמיד: כן, לא אחד ליד השני, יותר קל לאהוב מישהו שאתה יושב לידו.

זה העניין. אל תדאג, זה לא יפריע לך לחיבור האמיתי שאתה יושב בבאר שבע ומישהו אחר יושב בחיפה. אין שום בעיה. זה מה שאתה חושב, זה כלום. אנחנו נשב בכל המקומות שלנו על פני כדור הארץ ונהיה רחוקים זה מזה וזה לא יפריע לחיבור בלבבות. אתה עדיין חושב שזה שאתה יושב קרוב לשני ונוגע אפילו כתף לכתף, אתה בזה נמצא קרוב אליו?

תלמיד: לא הייתה תמיד חשיבות של חברותא, להיות אחד ליד השני להיות במרכזים? פתאום אין את זה.

זה אנחנו עשינו בכל הצורות הקודמות כדי שיגרום לאנשים בכל זאת להיפגש, לראות אותם, זה היה פעם. אבל היום אין לזה שום חשיבות. אתה רואה שגם העולם שלנו מתחיל לגלות את עצמו כעולם הווירטואלי. אנחנו חיים היום לא בעולם הפיזי אלא יותר בעולם הווירטואלי. אנחנו רואים כל אחד את השני על המסכים. אנחנו מדברים דרך המקלדת או דרך קווי טלפון וככה זה. אנחנו כבר לא כמו שהיינו לפני כמה שנים.

תלמיד: זה אומר שזו הדרגה החדשה שאנחנו נכנסנו אליה, שאנחנו עכשיו בחיבור מרחוק?

כן, כדי שאנחנו נרגיש עד כמה החיבור בלבבות, בלבבות הוא החשוב. ולא חיבור פיזי שאתה רואה אותי לידך. אנחנו מתחשבים לא בעולם הפיזי בכלל, פחות ופחות. אנחנו נעשים יותר מנותקים מחומר ועולים מעליו לצורה וירטואלית. תחשוב על זה.

שאלה: מה אנחנו כמיעוט, צריכים לעשות כדי שקולנו ישמע ונילקח בחשבון על ידי כל העולם? זה תלוי רק בדרישה שלנו או דרישה לאיחוד של כל העולם?

אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו יותר ואז העולם ירגיש שיש בו חלק שנושא בתוכו מטען רוחני. זה לא תלוי כל כך בהפצה הפיזית שלנו בקווי תקשורת וכן הלאה. אלא זה תלוי עד כמה אנחנו מחוברים והופכים את עצמנו למרכז הכוח הרוחני. בתוך העולם הגשמי יש גם מרכז רוחני. אם אנחנו נתחבר בצורה כזאת אז האנושות תרגיש את זה.

שאלה: אם הכוח הקולקטיבי, כוח החיבור הוא מה שקובע, איך זה שהכוח שאנחנו מייצרים בכל בני ברוך העולמי לא יכול לעמוד כנגד המציאות העולמית עם מה שקורה היום בעולם?

אנחנו לא נוכל לעמוד נגד המציאות הגשמית. כי זה לא העניין שאנחנו נלחם וכל העולם יעמוד בצד ויחכה לראות מה יקרה. יש לנו כאן לגמרי מלחמה אחרת. המלחמה שלנו, איך אנחנו מתחברים למרכז הרוחני של העולם ואיך מתוך זה שאנחנו מחוברים העולם מרגיש שיש לו, לעולם, מרכז רוחני ובא ומתחבר אלינו. אין כאן מאבק בינינו לבין העולם. יש לנו מאבק עם עצמנו.

שאלה: במלחמה עם עצמנו. אני מתחילת השיעור מנסה ממש להכניע את עצמי בפני החברים, להרגיש את הלבבות שלהם, להתכלל בהם. וכל פעם אתה רק מתחיל להתכלל מיד אתה נזרק החוצה. אני לא מצליח להבין, כאילו חסרה לי כאן בקשה לבורא או איזה מאמץ קבוע. מה הבורא רוצה, מה המאמץ?

הבורא רוצה רק דבר אחד. שאתם תתחברו עד כדי כך שכוח האיחוד שזה הוא, יכול להתגלות ביניכם. שאתם תחברו את עצמכם לאיזו מידה אחידה. זה הכול. אין כאן שום דבר מלאכותי. תתחברו ביניכם אז אתם מרכיבים את הבורא. כוח הייחודי של הטבע. לא תתחברו, זה לא יקרה. וכוחות הטבע, כמו בפיזיקה, מחייבים אתכם להתחבר או בטוב או ברע, או דרך ייסורים או בדרך יותר טובה, יש לכם בזה בחירה חופשית.

תלמיד: יש כאן איזו שיחה מצידו. הוא נותן לך אפשרות להרגיש את הקשר עם החברים ואז פתאום לוקח.

כך הטבע מתנהג איתנו. תבינו שהא-לוהים הוא בגימטרייה "הטבע" ואין בו, אם אפשר כך להגיד, איזה רגשות, איזה מחשבות. זו מערכת כמו מכונה ואנחנו קיימים בה. ואצלנו יש רגש ושכל, שאנחנו צריכים על ידי שני האמצעים האלה, מוח ולב, להתאחד עד שאנחנו מוצאים את האיחוד שבטבע. סך הכול מה שאנחנו צריכים זה גילוי האיחוד בבריאה.

שאלה: כתוב שצריך להטות אחרי הרוב, אבל רואים שהרוב לפי הפעולות שלו הוא לא מכוון לחיבור. האם אפשר להגיד שהרוב רואה את עצמו במחשבות שלו כמחובר אבל אנחנו צריכים להראות את הדרך?

אנחנו לא מדברים על החברה הגדולה על אנושות, שזה עדר שאין לו ראש ואין לו כלום. אנחנו מדברים על הקבוצה. שאם קבוצה רוצה להתחבר אז היא מגלה שיש לה ראש, שיש לה מרכז. לפי זה אנחנו מדברים. אנחנו לא מדברים על האנושות שאני הולך עכשיו ונכלל באנושות, אין לי שם עם מה להתכלל, אין לי כלפי משהו שאני אבטל את עצמי. אין דבר כזה. אנחנו סך הכול מדברים על העשיריות, שכל אחד בעשירייה שלו, הוא רואה שם את החברה שלו.

חברה אנושית אתה מסתכל עליהם אתה רואה שיש שם כלפי, עם מי להתחבר, אתה רואה שם שכל רגש נכון כיוון הנכון שאתה הולך לשם ונכלל בהם ובטוח אתה זורם לכיוון הנכון? בטוח שלא. על בטוח במאה אחוז שזה לא. ולכן אנחנו לא מדברים על זה.

אנחנו מדברים על החברה זה אדם כלפי עשירייה, זה שיהיה לכם ברור. על זה הם מדברים. "בתוך עמי אני יושבת" זה בתוך החברה, העשירייה. אשרי האיש אשר יושב בחברה נכונה, גם בתוך עשירייה ולא במושב לצים שזה יכול להיות כל האנושות מושב לצים. וזה לא חשוב כמה זה גדול או קטן, מדובר על איכות שישנה באוסף של אלו היחידים. תסובבו קצת את הראש שלכם, מה אתם מסתכלים על דברים כמו שכל האנושות מסתכלת.

שאלה: מספר פעמים אמרת שצריך להגיע לדרישה מעומק הלב לחיבור. איך לחייב את הלב לרצות בזה?

רק על ידי השפעת החברים מתוך קנאה תאווה וכבוד, העיקר זה קנאה. למדנו את זה לפני שני שיעורים, משפט קנאה, עד כמה שזה מועיל לנו להתקדם.

שאלה: זה מעט מבלבל. בעל הסולם כותב על חוק התורה ששווה לחוק הטבע. ואחר כך מדבר על חוק ההשגחה וחוק הטבע. מה ההבדל בין חוק התורה, חוק הטבע, חוק ההשגחה והטבע?

זה הכול חוק אחד. זה הכול חוק אחד. אני לא מבין מה אתה כל כך מחלק. אתם מבינים שאחרי שנשבר כלי דאדם הראשון נשברה המערכת, אז אין לך בכל המציאות, שזה דומם צומח חי מדבר, שום דבר שלם. ואחר כך, כשהחלקים האלה גמרו להישבר, אז הם התחילו להתאסף, להתאסף, להתאסף, עד שזה מגיע למצב שהתחילו בני אדם בעולם שלנו, בלחצים מלמעלה, לגלות את החוקים שבטבע, עד שמגלים את הבורא. ועל זה מספרים לנו.

והם גילו שהם יכולים לגלות את הכוח העליון, רצון שלו, חוקים שלו על ידי זה שמתחברים בחזרה. אז הם גילו שהייתה שבירה ועכשיו אם הם חוזרים מהשבירה לחיבור אז בזה הם מגלים את הכוח העליון בקשר ביניהם. לכן הבורא הוא נסתר מפני שהם שבורים, ובמידה שהם מתחברים, אז הוא מתגלה בחיבור ביניהם. זה כל העניין של חכמת הקבלה, ועל זה הם מספרים לנו.

ולא חשוב לי מה שאתה כאן מחלק לאלף פעמים כל מיני דברים. ישנה שבירה ואנחנו צריכים את השבירה הזאת להביא לתיקון, לחיבור. זה הכול. וזה מה שאנחנו לומדים.

לכן "אנחנו התאספנו כאן" כמו שכותב רב"ש או שכותב בעל הסולם או שכותב ספר הזוהר, שהבורא מביא את האנשים לחיבור, אומר "קח לך", שם ידו של האדם על גורל הטוב. אם אנחנו הולכים עם זה, אז אנחנו מגלים אותו, מגלים חוקי החיבור. אם לא, אז הוא לא עושה שום דבר, אלא אנחנו מתגלגלים עם הרצון לקבל שלנו שכל הזמן גדל מדור לדור, עד שאנחנו רואים שאין ברירה, אנחנו בכל זאת נצטרך לשמוע מה שהבורא, הטבע, אומר לנו. זה הכול.

שאלה: קודם דיברת ואמרת על זה שהגענו לעולם וירטואלי. בשבילנו העולם הווירטואלי הזה הוא מסמל את הדרגה הראשונה של הרוחניות. מה זה מסמל לאנושות, למעבר מבהמה לאן?

האנושות היא תתחיל לעלות לדרגות רוחניות בזה שהיא תתחיל לתמוך בנו. כמו שכותב בעל הסולם בסוף "ההקדמה לספר הזוהר". כאן כתוב כמו בנבואת ישעיהו, שגם אומות העולם, זאת אומרת כל האלו שאין להם נטייה לאלוקות, הם יחזיקו באלו שנקראים "ישראלים", שהם מכוונים לישר-אל, כן? שהם יחזיקו בנו, בכולנו, ויגידו אין לנו ברירה, אנחנו או שמאבדים את עצמנו ונכנסים לצרות צרורות או שאנחנו הולכים אחריכם. ואז הם תומכים בנו וכך הם מגיעים גם אחרינו לגילוי האלוקות. שאנחנו אז מקבלים מהם חסרונות, מעלים את החסרונות שלהם לבורא, מקבלים מהבורא את הכוחות, ומעבירים להם וכך הם יכולים גם לעלות.

זאת אומרת אנחנו כאן מעבר בין הבורא אליהם, ל"אומות העולם" מה שנקרא. זהו. לכל האלו אנשים שאין להם נטייה לגילוי האלוקות כמו שיש לנו לכולנו כאן.

שאלה: אם תוכל בבקשה לומר מה הוא "רוב" בעשירייה?

אם יש בעשירייה חיבור ביניהם וקונצנזוס, הסכמה על הדרך, על כל הדברים האלה שמבצעים, זה נקרא "מרכז עשירייה". ואנחנו צריכים כל פעם לגדל אותה, לחזק אותה ולהרחיב אותה, את מרכז העשירייה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעלות מעל האגו בינינו בבניית החיבור, כך שנוכל לעלות למצב גבוה יותר?

רק על ידי זה שאתם מדברים על זה ביניכם שאתם חייבים לעלות למעלה מהאגו הפרטי של כל אחד. שחיבור ביניכם יהיה יותר חשוב מפירוד שבכל אחד ואחד. ואז אתם מבקשים מהבורא, זה לא מספיק שאתם כך חושבים, כי זה בפועל צריך להיות. אז אתם מבקשים מהבורא שהוא, בכוח שלו, יעשה לכם חיבור למעלה מהדחיות הפרטיות שביניכם. ממש אתם מסדרים כך פניה אליו ודורשים, דורשים, דורשים כולם יחד במשך היום כל אחד איפה שהוא נמצא, כל הזמן חוזר על זה ודורש מהבורא ואז תראו כמה שאתם תתקדמו.

שאלה: למה למרות עניין חוק החיבור של התורה, הבית הראשון והשני נחרבו?

זה חייב להיות, זה בדרך מלמעלה למטה. כי חורבן בית המקדש הראשון והשני זה חייב להתקיים, הוא חייב להישבר כמו שכל התהליכים האלו, עד הזמן הזה, עד שאנחנו נכנסים לדור האחרון. כל הדברים שאנחנו עברנו במשך ההיסטוריה עד זמנינו זה אנו, שנמצאים כאן, כל הדברים האלו היו חייבים להתרחש. זה שייך לשבירה, נפילה, התפרקות של כל החלקים מהכלי דאדם הראשון.

ומעכשיו והלאה שאנחנו נכנסים לחיבור בינינו, אז אנחנו משתמשים בכל אותן ההכנות שנעשו בזמן השבירה והירידה ובזמן שהמקובלים משך הדורות גילו ועשו תיקונים, הם סך הכול הכינו לנו את הדרך, ואנחנו, אנחנו כדור הראשון של דור האחרון עושים תיקונים אמיתיים פעם ראשונה בהיסטוריה, שאנחנו מחברים את כולם, מחברים את עצמנו ואת כולם יחד.

ולכן אנחנו לא דומים למה שהיה קודם. תראו כמה יש כאן קבוצות, כמה יש כאן בני אדם שונים מאוד, ממש מנוגדים שלא מבינים, שלא מכירים זה את זה, לא שייכים לעם אחד, לא לפסיכולוגיה אחת, לא למנטאליות אחת, הכול ככה מעורב מעורב, שונה. זה בדיוק הכלי השבור של אדם הראשון שמתחיל להתגלות ואנחנו מתחילים פעם ראשונה בעצם את הפעולה הזאת, שמתחילים איכשהו לקרב בינינו לחבר בינינו מתחילים להכיר איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו צריכים וכן הלאה. אנחנו זכינו להיות ממש שורה ראשונה מהמתקנים מהחוזרים לרוחניות.

שאלה: איך אפשר להכניס מחדש כל פעם את הבורא לחיבור שלנו, ובתוך החיבור ולא ליפול במקום שבו תמיד נפל המדע?

הבורא לא נמצא, הבורא נמצא אם אנחנו מתחברים, מידת הקשר בינינו נקראת בורא. כשאין קשר בינינו, אין בורא, אין בורא ללא נברא. מה זאת אומרת ללא נברא, נברא זה נקרא חיבור של החלקים השבורים, המנוגדים. אם החלקים האלה לא מצליחים להתחבר ביניהם באמונה למעלה מהדעת, אז אין בורא. לכן "אתם עשיתם אותי" ככה זה.

קריין: קטע מס' 8 אומר בעל הסולם

"מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?

אולם כבר הטבנו לבאר, אשר הוא חוק טבעי ומצוות ההשגחה, שמתוך שההשגחה חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה - נמצא מאליו, שכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור על קיומה ואשרה של החברה. וזה לא יקויים, זולת על ידי השלטת הסדר של "אחרי רבים להטות" ודעת היחיד לא ישמע ולא יפקד.

הרי לעיניך בעליל, שזה מקור כל הזכות והצדקה שיש לרבים, להפקיע את חרותו של היחיד בעל כרחו, ולשעבדו תחת ידיהם - - - ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה - אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן - הם גזלנים וחמסנים, המעדיפים את כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם. כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד, שישתעבד לרצונם של הרבים."

(בעל הסולם. "החירות")

אנו צריכים להבין במה בכלל אנחנו יכולים לקבוע את דעתנו על פני האחרים, זה אך ורק כשאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת, בכוח החיבור בינינו, בצורה פרקטית זה שהחיבור בינינו יותר חשוב מדעתו של כל אחד ואחד, בתנאי שאנחנו רוצים להגיע בזה לגילוי כוח החיבור בפועל שזה הבורא.

שאלה: איך לעשות עבודה נכונה בעשירייה מבלי ליפול לחוק העדר?

חוק העדר, זה שיש רועה צאן, והאחרים הולכים אחריו בלי להבין, ובלי לעלות באמונה למעלה מהדעת. כשמקבלים מה שהוא אומר ללא שום ביקורת, ללא שום דעה עצמית, זה חוק העדר. מה שאינו כן החברה האנושית, היא צריכה להתקדם אחרי מנהיג, כי אין חברה ללא מנהיג, בעל הסולם כותב על זה. אבל זה בתנאי שהיא עושה עליו בירור וביקורת והולכת באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שהיא מקבלת את העקרונות של המנהיג בתנאי שהם עקרונות שמעלים אותם לדרגת הבורא.

אין לחברה אפשרות לעלות בדרגות של התפתחות רוחנית אם הם לא עושים מאמץ של התחברות ביניהם. ואם ההתחברות שלהם היא לא כדי לעלות לאמונה למעלה מהדעת. עוד נדבר על זה, זה לא פשוט. היום אנו מתחילים לחפור בעניין החברתי, הרוחני. זה מאוד לא פשוט, ובדרך כלל מבלבל את התלמידים מפני שהם מתחילים לקשור את זה עם מה שהם יודעים מהיסטוריה, מגיאוגרפיה, מכל מיני מהפכות שהיו ברוסיה, בצרפת וכל מיני דברים מהעולם. אנחנו צריכים לעשות עוד הרבה סדרים בראש שלנו.

שאלה: מה המושג הזה למה בעל הסולם אומר ש"אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא."?

מה זאת אומרת, איך אתה לא מבין את זה?

תלמיד: יש חוקים במדינה, אתה לוקח את החוק, ואז הוא אומר לך שבעצם החוק לא קובע?

רגע, אני לא רוצה לשמוע על המדינה, ועל החוקים שלה, עזוב את זה. אני בכלל לא מתערב בזה, אני לא נמצא לא בממשלה, לא במדינה ולא כלום, אנחנו מדברים על האנושות, על איך שהיא צריכה להיות מסודרת כדי להגיע למטרת הבריאה שהטבע קובע מלמעלה, ואני צריך להגיע לזה מלמטה.

תלמיד: אז למה הוא אומר ש"אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא." מה המושג הזה?

זה אומר שהרבים צריכים לתת ליחיד את כל האפשרויות לסדר את עצמו כדי להגיע להבנה, להרגשה, לגילוי מטרת הבריאה גם בצורה אישית וגם בצורה כללית עבורו.

תלמיד: ולמה אתה אומר כל פעם שאנחנו לא רוצים להתחבר? זה לא ברור לי. כל הזמן אתה חוזר על זה, "אתם לא רוצים להתחבר".

אני חוזר על זה מפני שזה ברור לי, ואם זה לא ברור לכם אז תבדקו, שאתם לא רוצים להתחבר מפני שכוח האגו שלכם עדיין בוער בכל אחד ואחד. וזה יהיה ככה עד גמר התיקון. אבל אתם לא מודעים לזה, וכנראה לא רוצים לעבוד עימו בצורה נכונה, להשאיר את כוח האגו, ומעליו להרכיב את כוח החיבור.

תלמיד: כל פעם שאני שומע אותך, אני יוצא מתוסכל מכל הסיפור הזה. אתה כל הזמן אומר, אתם לא רוצים להתחבר.

זה שזה לא מוצא חן בעיניך, אני מבין, אבל אין ברירה. אתה צריך להיות מורכב משני כוחות, מכוח הפרדה וכוח החיבור. ובין שני הכוחות האלה, כשתתחיל לסדר את עצמך, אתה תבין עד כמה זה נכון שכך הבורא ברא. כי יש לך בזה גם זכות בחירה, להיות הפוך מהבורא או להיות דומה לבורא, ובזה אתה מגיע לנצחיות, לשלמות.

תלמיד: האם אני צריך לצאת מתוסכל מזה שאני לא מצליח להתחבר? זה מה שאתה מקווה בעצם, שנצא מתוסכלים מהסיפור הזה?

מצד אחד להיות מתוסכל שאתה לא יכול להתחבר בכוחותיך הפרטיים, ומצד שני להיות מאוד מאוד שמח ומאושר כי יש לך למי לפנות, ושהבורא יחבר אותנו.

תלמיד: אז בעצם מה זאת היגיעה הזאת שעליה אתה מדבר?

בדיוק על זה, לגלות כמה אנחנו באפס תקווה, ואפס כוחות להתחבר נכון בינינו, וכמה אנחנו מאושרים שיש לנו כוח עליון, אבא, שאליו אנחנו פונים, והוא מסדר לנו את זה.

תלמיד: זו בעצם כל העבודה?

זו כל העבודה. תרשום, כי מחר שוב תשכח.

תלמיד: רשמתי כבר מיליון פעם, ואני לא קולט.

כי אתה לא חוזר על זה.

שאלה: לגבי העיקרון הזה של דעת הרבים. אם בעשירייה דעת הרבים פועלת באיזה כיוון מסוים, מה יותר נכון לי לעשות, ישר לקפוץ ולהצטרף לדעת הרבים, או להתאמץ להביע את דעתי, ובסוף להצטרף אליהם?

אם אתה בטוח שאתה נמצא בדעת הרבים, ואתה יכול להתכלל שם, אז בשביל מה לך למשוך זמן ולהתפלפל עם הצדק שלך? כי ברור שלא תוכל ללכת לפי הצדק שלך, אמנם יכול להיות שאתה צודק. שלפי דעת היחיד אתה צודק, אבל יש לך ציווי להתכלל בדעת רבים וללכת איתם, למרות שזה נגד השכל והרגש הפרטי שלך.

כי הרגש והשכל הפרטי שלך מדבר על התא, התא הפרטי, ואתה נמצא בזה ממש בתוך המערכת איך לשמור על עצמך. והרגש והשכל הכללי שלך, מדובר על כללות כל המערכת, ואתה לא יכול, אלה שני מוחות, שני כוחות, שתי מערכות שונות לגמרי, ולכן אין לך ברירה אלא אתה חייב אך ורק להתכלל ברבים וללכת איתם יחד.

תלמיד: האם להתכלל ישר או לנסות, אם אני חושב שאני צודק, כדאי לנסות לשכנע ואם לא הצלחתי להצטרף, או מהתחלה להצטרף?

להצטרף ודאי, בשביל מה לך למשוך את הזמן, כאילו שאתה צודק או לא. יש לך רבים, סגור עיניים, ותקפוץ לתוך המערבולת הזאת.

שאלה: איך אני צריך להיזהר שאני לא פועל מתוך נוחיות? נוח לי, למה לי עכשיו ללכת נגד הזרם, זה מעייף.

אתה יכול להעלות שאלות כאלו אלף פעם בדקה. אין להן שום תשובה, אלא פשוט צריך ככה לעשות. נקודה. מתוך מה? מתוך זה שכולנו מתחילים ממערכת אדם הראשון שהיא שלמה, אחר כך ממערכת אדם הראשון שהיא שבורה, וצריכים להביא אותה שוב שלמה למערכת אדם הראשון. אז אם אתה לא רוצה לטעות אתה צריך לקחת בחשבון את כל המערכת. ומה שנראה לך בשכל שלך, מכל מיני כיוונים, זה תמיד יהיה בשכל הפרטי שלך, ואז אתה לא לוקח בחשבון את המערכת הכללית, ולכן בטוח שתטעה.

שאלה: האם אני מבין נכון, שדעת רבים בעשירייה זה אותו גרעין של חברים, חמישה חברים שבאים כל יום לשיעור בוקר?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" (תהילים א' א') ↩

2. "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תמיד ל"ב, א')↩

3. "אחרי רבים להטת" (שמות כ"ג, ב')↩