שיעור בוקר 11.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 218, דף רי"ח, פרק ב', אור פנימי, אות ב'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמוד 218, דף רי"ח פרק ב', אור פנימי אות ב'.

פרק ב'

"מבאר הרשימות הנשארות אחרי הסתלקות האורות. ואור חוזר היורד בזמן ההסתלקות, ובו י' ענינים:"

אות א'

"בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה"

"* וצריכים אנו להודיעך עתה, בהקדמה אחרת, כוללת כל העולמות, והוא, בענין חזרת האורות אל המאציל. כי זולת מה שביארנו במקום אחר, כי אף על פי שהם עולים ומסתלקים, הנה הם א ממשיכים ממעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא אור חוזר."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ו.

קריין: אות א' אור פנימי מתייחסת למילים "ממשיכים ממעלה למטה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי בשעת הסתלקות אור הכתר, שהוא מסבת עלית מלכות לז"א לבחינה ג', הנה נעשה אז הזווג דאור העליון במסך דבחי"ג, ונמשכות ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת חכמה כנודע, ועד"ז נעשו זווגים בכל המדרגות, שבדרך עלית המסך לזיכוכו, כמ"ש לעיל, (בהסתכלות פנימית ח"ב בד"ה ולפיכך עש"ה כל ההמשך). וז"ש הרב "כי אע"פ שהם עולים ומסתלקים, הנה הם ממשיכים ממעלה למטה מהמאציל בחינת אור הנקרא או"ח. כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח."

המסך נמצא בפה דראש, עושה זיווג דהכאה עם האור העליון ומחליט כמה הוא מקבל על מנת להשפיע. הוא יורד מהפה עד הטבור, מקבל בטבור לחץ מביטוש פנים ומקיף, שני אורות שמבטשים אותו, הם לא מסכימים להישאר באמצע. ואז הוא מחליט שהוא חוזר בחזרה לפה דראש, ובזה שעולה בחזרה לפה דראש האורות שהיו בתוך הפרצוף מסתלקים והם נקראים אור חוזר. זה התהליך.

שאלה: הסברת עכשיו שהאורות עולים מהטבור חזרה לפה דראש וזה אור חוזר. קודם למדנו שאור חוזר גם נמצא בתוך הראש כשמתקבלת ההחלטה לקבל?

בראש זה בכוח. אור חוזר שנמצא בפה דראש עולה מפה ולמעלה בהכאה שלו לאור ישר. שם הם מבטשים זה את זה ויש החלטה עד כמה אפשר לקבל בעל מנת להשפיע.

תתאר לעצמך מצב שבו אתה מאוד רוצה לקבל את האור, אבל עכשיו אתה מחליט שאתה לא מקבל אותו אומנם אתה מאוד רוצה ודוחה אותו לגמרי. אחרי שאתה דוחה אותו אתה מחליט האם אחרי הדחיה הזאת, כשאתה כבר יודע שאתה עומד בדחיה, אתה יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. ואז אתה מחליט, עושה חשבון בראש, ומהאור שנמצא בראש הפרצוף, חלק ממנו אתה מקבל בפנים לתוך הפרצוף.

אתה מקבל לפי המידה שהחלטת בראש, ומחליט שאתה לא יכול יותר לקבל אלא עד כאן בלבד. ואז בלחץ של האורות עליך, בעל הבית שלוחץ עליך, אתה מחליט שאתה לא יכול יותר לעמוד בזה, אבל מה שעשית עשית, ואתה מזדכך. כלומר אתה מקטין את המסך שלך של לקבל והאור מסתלק בחזרה מהתוך לראש.

תלמיד: והעניין השני גם נחשב אור חוזר?

כן. אור ישר, אור חוזר, אור פנימי, אור מקיף, הכול נמצא בתוך הפרצוף.

שאלה: כתוב "כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון". למה אור חוזר הוא מהאור העליון, האם הוא לא כתוצאה מהביטוש?

כל זיווג דהכאה ממשיך לתוכו את האור.

תלמיד: אבל למה האור העליון?

אין לפרצוף שום אור משלו, הכול מגיע רק מלמעלה.

תלמיד: ואז הוא כותב "כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח". מה זאת אומרת "נדחה ממלכות" בעבודה שלנו? איך האור החוזר חוזר כתוצאה מהמלכות?

מלכות לא רוצה לקבל אותו כי זה יהיה על מנת לקבל, לכן אין לה ברירה והיא דוחה אותו. האור שחוזר מהמלכות נקרא אור חוזר.

תלמיד: האם צריך שתהיה עבודה של האדם כדי לעשות את האור חוזר הזה?

ודאי.

תלמיד: איך האדם מפעיל את האור החוזר הזה מהמלכות?

על ידי זה שלא רוצה לקבל. כמו שאתה יושב מול בעל הבית, הוא רוצה שאתה תקבל את כל הכיבוד ממנו ואתה מחליט שאתה דוחה חלק ממנו, חלק אתה לוקח וחלק לא.

תלמיד: מה נוצר כתוצאה מזה?

נוצר אור חוזר. אתה לא רוצה לקבל, ואתה לא רוצה לקבל בגלל שאתה לא רוצה להיות המקבל אלא אתה רוצה להיות כמו בעל הבית. אולי זה נראה שאתה דוחה את הכיבוד, אבל אתה לא דוחה את הכיבוד, כי בשבילך להיות קשור לבעל הבית זה הרבה יותר חשוב מלקבל ממנו את הכיבוד. אומנם יש כאן באמת בעיה, כי עם כל זה אתה דוחה את הכיבוד, בעל הבית רוצה שתקבל אותו ואתה נמצא כאן במאבק פנימי, איך אני דוחה את הכיבוד.

אם היה מדובר עליי, אז ודאי שאני דוחה ולא מקבל, מצמצם את עצמי. אבל אם אני עכשיו מחליט לעשות את זה רק לטובת בעל הבית, אז עשיתי את ההחלטה הזאת כדי לעשות רק למענו. אבל בעל הבית רוצה שאני אקבל את הכול, אז לא, בשבילי להיות דומה לבעל הבית, להיות מקושר עם בעל הבית, דבוק לבעל הבית, להיות כמו בעל הבית, זה יותר חשוב מזה שאני אקבל ממנו. יש כאן חשבונות הרבה יותר גבוהים מסתם לקבל, אבל בשבילנו זה מספיק.

תלמיד: איך משתלשל נושא זיווג דהכאה בסיפור הזה?

האורח עושה זיווג דהכאה מתוך כך שהוא נמצא מול בעל הבית, הוא מרגיש את כל החשבונות האלה שיש לבעל הבית אליו וממנו לבעל הבית ועושה חשבון. לכן כל החשבון שלו נעשה על ידי הכאה - אני לא מסכים לקבל כל מה שמגיע לי מבעל הבית, כי אני חייב לקבל את הדברים האלה רק על מנת להשפיע. אני רוצה להידמות לבעל הבית, כי אם לא, אז אני לא אהיה עימו בקשר ובהשתוות הצורה, אנחנו נפרד.

אם האורח מקבל את כול מה שבעל הבית נותן לו, אז הוא יורד לדרגות דומם, צומח, חי. אם האורח לא מקבל שום דבר, אז הוא פשוט מזלזל בבעל הבית ובכל האפשרויות שיש לו להשתוות הצורה עם בעל הבית. לכן הוא נשאר עם החשבון כמה הוא יכול לקבל כדי להיות כמו בעל הבית, לתת לו תענוג ככל שהוא מסוגל בדבקות אליו.

תלמיד: זו בעצם צריכה להיות העבודה העיקרית שלנו.

כן, כאן כולה מתבררת. כל היתר זה רק בהתאם לכוחות המסך, כשכל פעם האורח צריך לעשות חשבון איפה הוא עושה קבלה על מנת להשפיע.

שאלה: האם גם מול החברים בעשירייה זו צריכה להיות אותה תנועה?

למה לא?

תלמיד: זה עדיין לא ברור, כי זה לא רק מול הבורא, אלא מול החברים צריך להתנהג כך, מול כל חבר וחבר.

נכון. זה יתברר, אל תדאג לזה, תלמד עדיין בצורה כללית. אנחנו עוד לא מרגישים את החשבונות שבינינו, זה יתגלה בקרוב.

שאלה: מה זה אומר שהמסך יורד לטבור? האם זה קשור לעביות המסך?

ודאי שהמבנה של הפרצוף תלוי בעובי המסך, והמסך שנמצא בפה דראש, אותו מסך שעשה הכאה באור העליון ולא רצה לקבל, הוא אחר כך מחליט כמה הוא מקבל כדי להזדהות עם בעל הבית, כדי למעלה מהדחיה לעשות לו נחת רוח, להדמות אליו. ואז הוא מחליט ומקבל חלק מהאור שמגיע אליו על מנת להשפיע, במידה שמסוגל לקבל למעלה מהרצון לקבל שלו שזה יהיה על מנת להשפיע.

הדוגמה היא מאוד פשוטה אבל לבצע זה מאוד קשה. ללקבל על מנת להשפיע אנחנו מגיעים ממש בסוף הדרך.

שאלה: אנחנו רואים שבתוך הגוף יש אור פנימי שהוא אור חוזר ואור ישר. למה יש את ההפרדה והוא מושך רק אור חוזר?

מהראש לתוך הגוף יורד אור פנימי שהוא אור ישר המלובש באור חוזר, הוא נקרא אור פנימי.

תלמיד: בהזדככות הוא מסביר שהוא מושך את האור החוזר. למה הוא לא אומר שהוא מושך את האור הפנימי?

האור הפנימי מסתלק מתוך הפרצוף. מתוך ביטוש פנים ומקיף האור הפנימי עולה מטבור לפה ומסתלק מתוך הפרצוף.

תלמיד: ואז נשאר רק אור חוזר?

אנחנו נדבר על מה שנשאר, זה לא פשוט, יש שם רשימות, יש שם ההארה מסוימת שמחזיקה את הפרצוף.

שאלה: האם אור חוזר יש רק בראש? כי זה לא משנה אם הכלי נמצא בחשבון או בקבלת האור או שהוא מסלק את האור, כי אור חוזר הוא כוונה.

אור חוזר הוא לא רק כוונה, אור חוזר הוא הכוח של הנברא שרוצה להשפיע בחזרה לבעל הבית.

תלמיד: אבל אין לו מה להשפיע, הוא עושה חשבונות על האור.

הוא עושה חשבון והוא משפיע בפועל לבעל הבית מפני שיכול לקבל מבעל הבית, בזה הוא משפיע.

תלמיד: כשאנחנו אומרים תענוג של הכלי, ממה הוא מתמלא?

הכלי מתמלא מכל האורות שעוברים דרכו, כי הכול מקשר אותו לבורא.

שאלה: המילוי הזה שהכלי מחליט לקבל למען הבורא, מה זה אומר שהוא מקבל לתוכו לטובת הבורא, האם הוא צריך להרגיש את התענוג של הבורא, את הקשר איתו?

תתאר לעצמך שאתה נמצא במקום האורח ואתה נמצא מול בעל הבית - אל תשכחו את הדוגמה, היא דוגמה אמיתית - ואתה חייב לקבל מבעל הבית כיבוד. אבל איך לעשות את זה בעל מנת להשפיע? אז אתה דוחה את הכיבוד ולא רוצה אותו, עד שאתה מגלה שדחית מספיק פעמים ועכשיו אתה יכול לקבל, והקבלה הזאת תהיה כבר בעל מנת להשפיע.

כמו שעושים בדרך כלל, את אומר "אני לא רוצה", "לא צריך, תודה", עד שאתה מסכים. כשאתה מסכים אתה כבר נמצא במצב שאתה לא מקבל נדבה מבעל הבית אלא אתה מקבל כביכול בשבילו. זה החשבון שעושה הכלי.

תלמיד: אבל אני מסרב, דוחה, ורוצה עכשיו לקבל את זה לטובת הבורא, ואז אני מחליט שאני רוצה לקבל את זה בשבילו. איך אני יכול להרגיש שמה שאני מקבל זה באמת לטובתו? יש תענוג שמגיע ויש כאילו את הרגשת הקשר איתו, איך אני מסדר את זה?

יש לך חשבון בראש, אתה חושב, אתה מחשב איך וכמה אתה יכול לקבל כדי להישאר בקשר עם בעל הבית.

שאלה: האם שפת התנ"ך מתארת מצבים ולא מסבירה למה זה קורה ואיך לצאת מהמצבים האלה?

נכון. היא לא שפת עבודה ממש. זו שפה כללית על כל ההתקשרות שלנו עם הבורא.

שאלה: תשעה באב וט"ו באב הם מצבים רוחניים, למה אנחנו מקשרים אותם לתאריכים?

כי יש שורש עליון שמאיר על העולם ולכן אנחנו מרגישים את אותם ימים כמושפעים משורש עליון. ובאמת אם יש לך לעשות איזו עבודה, אז אל תעשה אותה בתשעה באב, ובט"ו באב שזה יום של אהבה עושים הרבה שמחות.

שאלה: בפסוק 4 כתוב "ענין החשוב שבחשובים, נקרא "אהבה" שהיא הקשר הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים". שמעתי ממך שאין באהבה בושה, האם יוצא מזה שמה שאנחנו מתקנים זה דווקא את הבושה?

אנחנו מתקנים את הבושה, יפה מאוד. הפער בינינו לבורא הוא שהוא המשפיע ואנחנו המקבלים, ואנחנו רוצים להפוך את הקבלה שלנו לנתינה, ואז הבושה שלנו הופכת להיות לכבוד.

שאלה: איזו עבודה של חיבור יש לעשות דווקא בימים האלה?

אהבה. אנחנו נמצאים עכשיו בזמן שהוא טוב לאהבה.

שאלה: מה זה לפתוח את הלב לחברות?

לפתוח את הלב - אני פנויה לקבל אהבה מכולן ולתת את האהבה שלי לכולן.

שאלה: למה כאשר אנחנו משיגים פתיחת לב לחברות זה נמחק, כלומר לא רק מעלים את העביות, אלא גם מוחקים לנו את הזיכרון על מצב החיבור הגבוה שהיה?

"על כל פשעים תכסה אהבה", לכן אם אנחנו מדברים כבר על צד האהבה, אין כאן לעשות חשבונות, אלא כולנו משפיעים רק אהבה, ואז תראו עד כמה בזה אנחנו פותרים את עצמנו מכל החשבונות, מכל הבעיות, מכל הייסורים, והכול עולה עם האהבה ישר לבורא. זה מה שאנחנו צריכים.

בשביל מה לנו את כל השאלות האלה, כתוב שהאהבה מכסה את הכול, אז בואו נכסה, ואז לא נראה שום דבר חוץ מאהבה. דבר פשוט. עם פחות שכל ויותר התמדה ורגש תצליחו בזה.

(סוף השיעור)