שיעור בוקר 17.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 113, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ו

קריין: לפני שניגש ללמוד את ה"מבוא לספר הזוהר" מאת בעל הסולם נקרא קטע נבחר מן המקורות בעניין הגישה ללימוד חכמת הקבלה.

קטע 15 מתוך המסמך: הגישה ללימוד חכמת הקבלה. אומר הרב"ש:

"יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב. וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא [אני ואת נקיים לו בעולם]. היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב וישאר בדביקות."

(הרב"ש. 267. "באורייתא אתברי בר נש")

קריין: נמשיך ב"מבוא לספר הזוהר", אות ל"ו.

אות ל"ו

"(ולכאורה, נמצא בדבריהם, כעין סתירה. שהרי, מקודם לכן, אמרו, שרק מספירת המלכות, נמשכות הצורות אל המקבלים, שאומר אלא כד נחית לאמלכא על בריין וכו', שז"ס וביד נביאים אדמה. וכאן אומר שמבריאה ולמטה, דהיינו, מבינה ולמטה, נמשכות הצורות אל המקבלים.

והענין הוא, כי באמת, אין צורה ותמונה נמשכת, אלא מבחי"ד, שהיא המלכות. וממנה נמשכים הכלים, במקום המקבלים. ולא כלום מט' ספירות ראשונות, שהן כתר חכמה בינה תפארת, כמו שנתבאר בפתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ח.

אלא, בעולם התיקון, נעשה שיתוף מדת הרחמים בדין, שפירושו, שהעלה ספירת המלכות, הנבחנת למדת הדין, והביאה תוך ספירת הבינה, הנבחנת למדת הרחמים, כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ח. ולפיכך, מאז ואילך, נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה, כמו שאומר כאן.

באופן, שהזהר מתחיל לדבר, משורש האמיתי של התמונות, שהן הכלים. ואומר, שהן במלכות. ואח"כ אומר, שהן בבריאה, היינו מכח השיתוף, שנעשה לתיקון העולם. וכן אמרו חז"ל: "מתחילה ברא הקב"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמה מדת הרחמים".

ודע, שהע"ס כח"ב תו"מ, יש להן כינוים רבים בספר הזהר. דהיינו, לפי הוראותיהן המרובות. וכשהן מכונות בשם "כתר", "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", - תהיה הוראתן להבחין, בין כלים דפנים, הנקראים "כתר" ו"אצילות", דהיינו "כתר" ו"חכמה", לבין כלים דאחורים, הנקראים "בריאה", "יצירה" ו"עשיה", דהיינו "בינה", "תפארת" ו"מלכות".

אשר הבחן הזה, יצא בהם, מכח השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים, כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה, באות קפ"ג. ומשום שהזהר, רוצה לרמז, ענין השיתוף של המלכות בבינה, לכן מכנה הזהר, לספירה הבינה בשם בריאה. כי מקודם שנעשה השיתוף הזה, לא היתה תמונה וצורה בבינה, ואפילו כלפי המקבלים, אלא רק במלכות לבדה)."

בעל הסולם אומר כאן הרבה דברים, אבל מה ששייך אלינו בינתיים הוא, שכדי שהבורא יתייחס לנברא שהוא ברא יש מאין ברצון לקבל בלבד, כדי שהוא ישפיע לנברא, הוא צריך שיהיה קשר בינו לבין הרצון לקבל שהוא הפוך מהבורא. לכן הוא בונה את היחס כלפי הנברא דרך עשר ספירות, דרך מידות מסוימות שבהן מתקשר כוח ההשפעה, הבורא, לכוח המקבל, הנברא. הנברא חייב להיות המקבל, הוא חייב להיות בצורה שהוא הפוך מהבורא, וכדי להרגיש את הבורא הוא חייב גם להיות כלול מבחינות הבורא. ואז יוצא שכדי להשפיע לנברא, הבורא חייב לבנות מערכת יחסים בינו לבין הנברא.

ולכן יש לנו מערכת עולמות, העלמות, "עולמות" מהמילה העלמה. זאת אומרת, הבורא שמשפיע לנברא חייב בהדרגה לגלות את עצמו, ואיפה שהוא לא רוצה לגלות את עצמו, הוא מסתיר את עצמו. לכן על הבורא יש מערכת הסתרה וגילוי כלפי הנברא, והנברא צריך להיות בנוי בצורה כזאת שהוא יתפעל ממידות ההסתרה והגילוי שהבורא מציג לפניו.

לכן הרצון לקבל שבנברא, זאת אומרת הרצון לקבל השפעה מהבורא, בנוי לפי כוחו וטבעו להרגיש את יחס הבורא בצורה כזאת שהוא מרגיש את כל הצורות המנוגדות, ההפוכות והדומות בינו לבין הבורא. בזה מתבהר היחס ביניהם, הקשר ביניהם. וכאן הנברא צריך לשים לב עד כמה הוא רוצה בקשר הזה בכל מיני תנאים שיכולים להיות בעד או נגד במשהו, זאת אומרת עד כמה הוא מעדיף את הקשר שלו עם הבורא בכל מיני תנאים שונים שכביכול מפריעים לקשר, כי בזה דווקא הוא מביע את עצמו, בונה את עצמו ביחס שלו לבורא.

ולכן הטבע של הנברא נקרא אצלנו "יצר הרע", "יצר" זה רצון, ומטרתו של הרצון הזה להביא לנברא כל מיני צורות שמתנגדות להופעת הבורא לפניו. זאת אומרת, כמו שמשחקים עם התינוק או כפי שמשחקים איתנו בחיים שלנו, על ידי בירורים שיש לפנינו - אני יכול להשיג משהו אבל אני צריך לשלם, לתת תמורת זה משהו, בצורה כזאת יכולים לגדל את הנברא, על ידי בירורים עד כמה הוא מעדיף קשר עם הבורא לעומת כל מיני תנאים או מילויים אחרים.

ההפרעה הזאת שעומדת נגדנו, מול הבורא, היא הרצון לקבל שלנו שרוצה ליהנות, להראות לנו כל מיני צורות תענוגים בקשר עם הבורא, אבל על חשבון היכרות והתקרבות לבורא. ולכן אנחנו צריכים תמיד להיות בבחירה בין זה לזה, האם אני מעדיף התקשרות והתקרבות לבורא, או שאני מעדיף למלא את עצמי בכל מיני צורות מנוגדות לזה אבל נעימות לי. נעימות לי זה נקרא לרצון לקבל שלי, שעושה כאן פעולה הפוכה כביכול מהמטרה שהיא להגיע לבורא, להידבק, להתאים, להכיר, להבין, אבל בעצם הוא פועל בצורה כזאת כדי שאני אגדל בבחירה שלי ואעדיף קשר עם הבורא על פני קשר עם התענוגים.

לכן הנברא נברא בצורה מיוחדת מאוד. יש כאן המצאה של הבורא שנותן לנברא רצון לקבל כדי שייהנה ממשהו אבל כנגד זה יפסיד קשר עם הבורא, ובשילוב שתי התכונות הללו, הנבראים נמצאים תמיד בבחירה חופשית. כדי לבנות להם מערכות כמו שהבורא מתייחס אליהם, הבורא סידר מערכת קשר ביניהם, בין הנבראים. ככל שהנבראים יתחברו ביניהם זה יהיה נגד הרצון לקבל שלהם שרוצה רק שליטה ומנוחה, ויוצא שהרצון לקבל כאן הוא ממש "עזר כנגדו". מצד אחד הוא עזר, הוא עוזר לנבראים לדעת איפה הם נמצאים לעומת חיבור עם הבורא, לעומת הידמות לבורא, ומצד אחר הוא דוחה אותם, נותן להם הרגשת המרחק, ובזה הנבראים מקבלים הבחנות נכונות, מדויקות כך שהם יכולים לדעת שחסר להם תיקון, ואז הם שוב פונים לבורא והוא עוזר להם.

יוצא כך שאת הרצון לקבל שהבורא ברא אנחנו לא כל כך מזהים עם הבורא, ואפילו מתחילים להילחם נגדו, והעבודה שלנו היא לשייך גם אותו לבורא, לכוח העליון הזה בלבד שאין עוד מלבדו, וכל מה שקורה, קורה אך ורק כדי להיפתר בינינו לבורא.

התיקונים האלו נקראים "מידות", עד כמה אני מתייחס למידת הדין ולמידת הרחמים, למה שמרחיק, למה שמקרב, עד כמה אני מתייחס אליהם בצורה ששניהם באים מהבורא ולשניהם יש מטרה אחת, שאני אתחבר עם כל הבריאה, ודרכה עם הבורא. אם אני לא יודע איך להתייחס לכל הבריאה, אז גם הדבקות שלי בבורא, המגע שלי עם הבורא יהיה מגע לא נכון, לא שלם. ולכן הנברא מתחיל לגלות את הפער בינו לבורא במידות קטנות מאוד, עד שמגיע למידות גדולות ויכול אז לחבר את כל הבריאה בקשר בינו לבורא.

באות ל"ו כאן במבוא בעל הסולם בעצם מספר לנו הכול, יש כאן סכמה של כל הבריאה. לפי השאלות שלכם אולי ניכנס יותר פנימה. בעצם מה שמוסבר כאן באות ל"ו מוסבר אחר כך בכל "תלמוד עשר הספירות", בכל חכמת הקבלה רק מבחינת רשת הקשר בין הבורא לנבראים.

שאלה: מה זה אומר בכל רגע נתון להעדיף מכל הצורות את הקשר עם הבורא?

עלינו תמיד לתאר לעצמנו מצב פשוט, שאני נמצא בנקודת הכרעה מה אני מעדיף - קשר עם הבורא או קשר עם הרצון ליהנות שלי - בצורה כזאת להחליט. אני לא חותך את הרגשת הקשר עם הרצון ליהנות שלי, עם הרצון לקבל, אלא אני מעדיף זה על פני זה. העדיפות הזאת נקראת צמצום, מסך, אור חוזר ובניית הפרצופים, זאת אומרת עד כמה אני מעדיף זה על פני זה.

שאלה: כתוב "ואח"כ אומר, שהן בבריאה, היינו מכח השיתוף, שנעשה לתיקון העולם". מה זה אומר?

בריאה זו בינה. מה זאת בינה? היא כבר גילוי הרצון לקבל שיש עליו הדגמה של הרצון להשפיע כלפי המלכות. לכן עולם הבריאה הוא עולם מאוד מיוחד או מדרגה מאוד מיוחדת, והיא המקשרת בין השפעת הבורא מלמעלה למטה לבין תגובת הנברא מלמטה למעלה.

שאלה: מה המשמעות שדרך הקשר עם החברים אנחנו מגלים את הבורא מהעולם הכי תחתון לעולם הכי נעלה? האם אפשר למדוד את הדבר הזה?

אנחנו צריכים מכשיר שעל ידו נוכל לעבוד, כמו שהבורא עובד דרך עולמות, פרצופים, ספירות, ובזה הוא מחליש את ההשפעה שלו עלינו וכך יכול להגיע לקשר שלו אלינו. אז איך אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא? כדי לתת לנבראים להתקשר לבורא בהדרגה בתוך הרצון לקבל וההיפך מהרצון לקבל, הבורא ברא את כל העולמות, זאת אומרת רצון לקבל שהוא מגודר, מחולק לפי מדרגות, פרצופים, ספירות. ואז אנחנו יכולים לקבוע עד כמה אנחנו רוצים להתקשר לבורא לעומת כמה רוצים להיות מקושרים לרצון לקבל שלנו, שתהיה לנו אפשרות לדעת איפה נמצאים, במה נמצאים.

אנחנו צריכים להרגיש ברצון שלנו שחור - לבן. הנברא חי בין ההבדלים, נגיד בינו לבין הבורא. לכן אני צריך שבמערכת ההשגה, ההרגשה, ההבנה שלי, בכל מה שיש לי, בכל חמשת מדרגות ההשגה שלי, שיהיו לי הבחנות, ולכן אנחנו בונים את היחסים בינינו.

תלמיד: אם כך, ככל שהחברים תופסים אצלי מקום ואני מלא יותר באהבת החברים, כך אנחנו מתקרבים לעולמות העליונים ועוברים אותם, האם זה נכון?

כן. ככל שאנחנו מצליחים לבנות קשר בינינו, הקשר הזה נותן לנו את הרגשת המערכת העליונה. כי מה שאנחנו בונים בינינו זו מין הדגמה של המערכת העליונה והיא משפיעה עלינו, ואז אנחנו מתחילים לראות שינויים בחושים שלנו, ביחסים בינינו. השינויים האלה נותנים לנו הבנה איפה אנחנו נמצאים ביחסים בינינו, לא גשמיים אלא רוחניים. לאט לאט על ידי זה שרוצים להידמות למערכת הרוחנית ומשתדלים כמו ילדים קטנים, אנחנו מעוררים מאור המחזיר למוטב. הוא משפיע עלינו, הוא מעורר אותנו, משחק איתנו בעד ונגד, "באור וחושך" מה שנקרא, ואנחנו על ידי זה גדלים ומתחילים יותר ויותר להבחין בין אור לחושך, בין השפעה טובה להשפעה רעה.

אחר כך אנחנו מעדיפים השפעה מהבורא על פני ההשפעה הרעה, וכך אנחנו עוברים ממה שנקרא "בתוך הדעת", בתוך הרגשה ישירה, להרגשה למעלה מהדעת, שהיא כבר לא בתוך החוש שלנו בצורה ישירה, אלא לפי הבחנות רוחניות, בעל מנת להשפיע. אם זה יותר על מנת להשפיע, אז אצלי זה מועדף יותר, טוב יותר, גבוה יותר ממה שעל מנת לקבל. יוצא שאני כבר לא מודד את היחסים שלי לפי כמה הם נעימים או לא נעימים, אלא עד כמה הם נמצאים יותר בהשפעה במקום קבלה. עד שיוצא שאני עובר לפעולות השפעה ומעדיף להיות בהן גם אם הן נגד הטבע שלי וגם אם אני בטבע שלי דלקבל מגלה כאב, מגלה אי נעימות. אבל אי הנעימות הזאת הופכת להיות למה שאני מוכן, למה שאני רוצה, למה שאני אוהב, למה שאני נמשך. זה קורה במידת הגדלות של הקשר שלי עם החברים, עם הבורא, לעומת הרגשת התענוג ברצון הישר, הבהמי, הגשמי. כך אנחנו גדלים, מ"לא לשמה" ל"לשמה".

שאלה: שמענו את הביטוי "עולם הפוך ראיתי", האם זה אומר שקודם הייתי מרכז הבריאה ואחר כך זה מתהפך ומסתבר שהם ענקיים ואני קטן?

עולם הפוך ראיתי זה נקרא שהערכים שלי, המידות שלפיהן אני מודד בעולם הרוחני הן הפוכות ממה שבעולם הגשמי. בעולם הגשמי אני מודד הכול לפי המידה שאני מקבל, ובעולם הרוחני אני מודד לפי ממי אני מקבל. כלומר מספיק לי לקבל מהבורא גרם אחד של משהו שיהיה גם מר, מאשר לקבל עשרה קילו ממישהו גשמי ושיהיה מתוק. זאת אומרת, הכול תלוי בהערכה. יש לזה הרבה דוגמאות, כמו הדוגמה עם המזוודה ועוד.

אנחנו מתחשבים עם גדלות הבורא לעומת הנברא ולא עם מה שהנברא מקבל מהבורא. כי באמת מה שאנחנו מקבלים מהבורא זה רק קשר, ולא יכול להיות שהוא ייתן משהו חדש, אחר.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה הכוונה שמידת הדין התחברה עם מידת הרחמים?

אם אנחנו מדברים אך ורק לפי הרצון לקבל זו מידת הדין, אם אנחנו מצרפים לזה גם רצון להשפיע, אז זו כבר מידת החסד, בינה. כל העבודה שלנו נמצאת בין בינה ומלכות, ומהמלכות נעלה תמיד לדרגת הבינה עד שכל המלכות תעלה לדרגת הבינה במלואה.

שאלה: בדיאלוג הזה עם הבורא אנחנו מקבלים תענוג והופכים למודעים לחלוטין שזה מהבורא. אנחנו לא עוצרים את זה אלא מחזירים את זה עם כוונה של הודיה, מודים לבורא על זה שנתן לנו את ההזדמנות להרגיש את התענוג כדי להתקרב אליו. האם על זה אתה מדבר, שאנחנו משתמשים בחושים שלנו, לא מכבים אותם, אלא רק הופכים אותם לצורה של הודיה?

כן, אנחנו לומדים איך להשתמש בכל הטבע שלנו לא בצורת קבלה אלא בהשפעה. אנחנו מחברים את כל החושים, את כל הטבע שלנו לנותן, כשהנותן הופך להיות בשבילי הקובע העיקרי ולא שאנחנו נשארים בדרגת המקבל.

שאלה: בעולם שלנו אנחנו מחלקים הכול או לדין או לרחמים. איך אנחנו יכולים להבין את השיתוף בין דין לרחמים?

אנחנו עוד לא יכולים להבין כי אין לנו את המערכות האלה. אנחנו צריכים קודם כל להגיע למצב שרוצים להתחבר עם כוחות ההשפעה, הנתינה, החיבור, וככל שנרצה להיות מחוברים בינינו אז יהיו לפנינו שתי מערכות. מערכת אחת בה אני רוצה להתחבר, ומערכת שנייה שכדי להתחבר אצטרך להתנתק ממערכת הקבלה עד כדי כך שאעשה ממש צמצום ולא ארצה לקבל כלום. אחר כך שוב אפתח את מערכת הקבלה כדי לקבל, אבל כבר בעל מנת להשפיע. ואז יהיו לי שתי מערכות כשני קווים, קבלה והשפעה, ואני אעבוד בהתקשרות נכונה בשתיהן כדי להביע את היחס השלם שלי לבורא.

כדי להביע את היחס הזה בצורה נכונה, בלי לטעות, הבורא ברא מערכת עולמות וגם חילק את הרצון לקבל שלי להרבה חלקים המנוגדים ביניהם ובהם אני מגלה שהם החברים, הקבוצה, וכמה כל אחד מהם מורכב, והכול כדי שאעדיף את מידת החיבור למרות כל מה שאני מגלה. יוצא שאנחנו מתחברים לכל מיני תכונות שהבורא הכין בנו וכשנעדיף רק קשר ללא שום התחשבות בתכונות של כל אחד ואחד, בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", פשעים אלה התכונות שבכל אחד ואחד ואהבה היא החיבור, ונשתדל לבנות חיבור בינינו על פני כל מיני חשבונות אגואיסטים אחרים, בכך נבנה את עצמנו.

תלמיד: הבורא מתגלה דרך הדין ודרך הרחמים. האם הוא מתגלה באמצע בין שני ההפכים האלה?

הבורא יתגלה כתוצאה משניהם. אני זוכר שטענתי בפני רב"ש שבין התלמידים יש כאלה שאני ממש לא יכול לסבול, אז הוא רמז לי שדווקא איתם אני חייב להגיע לחיבור יותר מאשר עם האחרים. היה לי קשה ולא יכולתי לקבל זאת, אבל כך צריך לנהוג, אותו דבר גם במשפחה. אנחנו צריכים לקבל את כל מה שיש לנו כהזדמנות לבטל את האגו ולראות שכל הדברים האלה נבראו כ"סוף מעשה במחשבה תחילה". הבורא ברא קודם את הסוף וממנו ירד עד למקום שלנו ולכן אנחנו רואים את העולם שלנו מורכב בצורה כל כך הפוכה מהשלמות.

שאלה: איך אני יודע שעכשיו שילמתי על זה שאני מעדיף את הבורא, במה יש לי לשלם?

אתה משלם בכך שאתה מתקשר לאחרים ורוצה לגלות את הבורא בקשר ביניכם. הבורא הוא תוצאה, בוא וראה, מתוך היכולת שלך לשלב את כול החברים בלב שלך יחד. אז תגלה את הבורא. וזה לא כל כך קשה אם תתאר לעצמך שהאור העליון ברא את הרצון לקבל, שבר אותו, פיזר אותו ושיחק עימו עד שסידר את כול המערכת שאנחנו נמצאים בתוכה. אנחנו פשוט צריכים לאסוף את כל השברים ביחד ולהגיע בחזרה לדמות הבורא לפנינו או בתוכנו.

תלמיד: האם כאב שוויתרתי על הנאה גשמית למען חיבור עם החברים, נקרא ששילמתי?

אני לא יכול להגיד, אנחנו צריכים לברר למה וויתרת.

שאלה: האם להעדיף קשר עם הבורא זה משהו מורגש, כואב לרצון לקבל?

ודאי, כי הבורא הוא רצון להשפיע ואנחנו לא יכולים להיות ברצון להשפיע, להעדיף, לכבד אותו. כאן כל העבודה שלנו והיא על ידי קשר עם החברים, לימוד, בקשה והמלצת המקובלים שאומרים לי שעליי לעזוב את מה שאני חושב, מבין ומרגיש ולהעדיף השפעה במקום קבלה. זו בעיה גדולה, תראו מה קורה במערכת שלנו, התאספו אנשים על ידי המערכת העליונה, האור העליון פעל על כל אחד ואחד מהם כדי להביא אותו ללימוד, לחיבור, לזה שגברים ונשים שומעים על המערכת ועל מה שצריך לעשות. מסבירים להם שבזה הם מגיעים לבורא, לנצחיות, לשלמות ובכל זאת כמה אנחנו לא מסוגלים לזה, כמה אנחנו ממש מוכנים לעצום עיניים ולוותר. זו בעיה.

ולמה אנחנו לא מסוגלים? מפני שאנחנו לא טורחים להתחבר. ברגע שנחליט במשהו, אבל כולנו, להגיע לאיזו אחריות קולקטיבית, הדדית, זה יעבוד. האחריות הקולקטיבית הזאת נקראת ערבות, אם אנחנו משתדלים להקים בנו כזאת מערכת ערבות, אחריות על אחרים, שאני חושב על החברים ודואג שהם יצליחו וכך כולנו על כולם, אז דווקא אותה מחשבה של כל אחד על החברים היא כמו חוט העובר בינינו, והיא בונה את הכלי הרוחני. בתוך סריגת הקשר בינינו אנחנו בונים את הכלי הרוחני. לכן ערבות היא דבר הכרחי והכי חשוב.

תלמיד: האם מספיק שנרצה ונחשוב על מערכת הערבות שצריך לבנות, היא משהו שאנחנו חושבים עליו פנימית או שצריך גם לממש אותו?

אנחנו צריכים לתאר כל הזמן את המערכת הזאת בנו, בכל אחד ואחד, כמה הוא קשור ותלוי באחרים והם תלויים בו, כמה ברשת הקשר בינינו, ורק בצורה כזאת, אנחנו מגיעים להרגשה ולהשפעה לבורא, וכמה אנחנו במערכת הזאת מתלבשים בבורא, תופסים אותו בתוך רשת הערבות שלנו וכך מגיעים לחיבור, חיבוק ודבקות עימו. אותה מערכת ערבות שאנחנו מגלים בינינו היא הדבר החשוב ביותר. אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב אך ורק כדי לבנות את רשת הערבות בינינו, שאף אחד לא חשוב אלא חשוב הקשר שלו עם האחרים. וככל שהנשמות הן יותר גבוהות הן יותר אכזריות, יותר אגואיסטיות, וקשה להן להבין מהי ערבות ולהתחיל לממש אותה אפילו במשהו.

שאלה: בסוף אות ל"ו כתוב "ומשום שהזהר, רוצה לרמז, ענין השיתוף של המלכות בבינה, לכן מכנה הזהר, לספירה הבינה בשם בריאה. כי מקודם שנעשה השיתוף הזה, לא היתה תמונה וצורה בבינה." מה זה אומר שמלכות לוקחת על עצמה תמונה וצורה של בינה ולפני זה היא לא עשתה זאת, במה זה שונה?

כשמלכות עולה לתכונות ההשפעה של הבורא, היא מדפיסה את הרצון לקבל שלה בהן ואז אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את ההשפעה של הבורא כלפי כל מידה ומידה של הרצון לקבל הקיים במלכות. בצורה כזאת אנחנו מסדרים את הבורא במטריצה, ברשת של המלכות, ויכולים להתחיל לעבוד בצורת ההשפעה שלו מתוך הרצון לקבל שלנו, והכול משיתוף מלכות ובינה. המילים עדיין לא כל כך מובנות אבל אנחנו מתקרבים למעשים כאלה ואז הן יהיו מובנות יותר.

שאלה: כשאנחנו מתבטלים אחד כלפי האחר, האם צריך צעד נוסף כדי להגיע לשאלה, לאיזו מטרה הפנייה שלנו יכולה להוביל את החבר או את הקבוצה?

זה צריך להיות קודם. כתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה". קודם "בשביל מה אני עושה" "בשביל מה אני צריך חיבור" ואחר כך להגיע כבר לחיבור, אז זה יהיה מטרתי וכך נתקדם.

שאלה: איך לדעת שאנחנו מחוברים נכון עם האחרים?

רצוי שאני אתייחס לכל חבר וחבר בצורה ככל היותר אישית, אינדיבידואלית מסוימת בתוך העשירייה. רצוי שהיחס שלי לכל חבר יהיה כמו היחס לאחרים אבל בצורה שונה, בהתאם לכל מיני נתונים שיש בינינו, בעד ונגד. ורצוי שאני אביא את כול הנתונים הללו שיש לי, לכל החברים, בצורה כזאת שברור לי שכולם שונים, אבל גם ברור לי שכולם שווים. איך אני מארגן את עצמי כלפי החברים כך שאני מוכן לעשות הכול בשבילם, כמו כלפי הבורא, רק כלפי חברים זה דורש ממני איזה מעשים לעניין.

אז כאן השאלה עד כמה אני חושב עליהם. יש כאלה שיכולים לעשות הרבה בידיים בפועל, יש כאלה שיודעים לשיר, לדבר, ישנם כאלה שיכולים לעשות מצב רוח טוב, ואחרים מופנמים ולא מסוגלים לזה. אבל בתוך הקבוצה אני חייב להגיע למצב שהנטייה שלי לחיבור איתם, היא בכל זאת תהיה מורגשת בהם ככל האפשר יותר.

קבוצה זה דבר מאוד מיוחד ומאוד עמוק, תתארו את הקבוצה למשל כמו שיש לכם היום אבל שהיא כוללת את כל האנושות. יש לכם עשרה חברים, אז יש לכם עשרה מיליארד אנשים, איך הייתם מתייחסים אליהם, איך הייתם דואגים לחבר אותם. איך זה היה קורה? תנסו כך לתאר ולראות עד כמה יש לנו עבודה לעלות חשיבות החברים בעינינו. אבל האמת, אנחנו ביחסים שלנו בקבוצה פועלים על עשרה מיליארד הנפשות.

שאלה: בהמשך לשאלה של חבר מפלורידה. בחלק השלישי של סעיף ל"ו אומר בעל הסולם ששיתוף מידת הרחמים בדין זה כבר קרה. אז יוצא לנו שמה שקרה, שמה שעשה הבורא, שמה שנעשה בעולם התיקון, זוהי אותה דמות של התנהגות שאנחנו היום בעבודה בעשירייה שלנו, צריכים ליצור. התגברות על הרצון וגם שהבורא בכל רגע מסייע לנו עם הרחמים האלו. השאלה היא האם זה יכול לסייע לי בביטחון כזה שמלכתחילה בתבנית של ההתנהגות שלנו כבר מובנה הגילוי של הרצון. ובכל רגע ורגע יש את הסיוע מצד הבורא?

כן. שאלה נכונה וטובה. זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה". שודאי שבפניית הבורא אלינו כבר נמצא הפיתרון מצידנו, ואנחנו צריכים רק לבטל את עצמנו ואז הפיתרון הזה יתבהר לנו.

זאת אומרת לא צריכים להיות חכמים, צריכים רק לבטל את עצמנו כלפי העשירייה. ואז יהיה לך ברור מה המדרגה הבאה שלך. ואז בתוך זה יהיה ברור לך מהן המידות, התכונות, צורות הקשר שיש ביניכם, הכול יתבהר מתוך הביטול.

לכן לא צריכים הרבה, "לא החכם למד" כמו שכתוב, כי אין לנו את האפשרויות להשיג את החכמה, אלא לגשת ליתר החיבור. ויתר החיבור זה לא על ידי החכמה אלא על ידי ביטול. אז עד כמה שהאדם יכול לבטל את עצמו, וכאילו מבטל בזה גם את השכל שלו והרגש שלו והכול, רק כדי להיות מחובר יותר, בזה הוא נכנס למערכת, והמערכת הזאת כבר מתחילה להסביר לו מה קורה בה.

לכן "לא החכם למד". זה דבר מאוד חשוב. והוא נשמע בשכל האגואיסטי שלנו מאוד פרימיטיבי, שאנחנו לא רוצים את זה. אבל דווקא בצורה כזאת אנחנו משיגים.

שאלה: אמרת שהרב"ש אמר שיש תלמידים שאותם קודם כל צריך לאהוב, את אלה שלא נעים איתם. אבל אני מבין שאני צריך להתייחס באופן שווה לכל החברים בעשירייה, לאהוב את כולם, להתבטל כלפי כולם, אף שבתוך האגו שלי אני תופס כל אחד בצורה אחרת, חלק נעימים יותר, חלק קלים, חלק קשים, חלק אני ממש שונא. אז האם להמשיך להתייחס באופן שווה לחברים בעשירייה, או לתת מאמץ יתר לאלה שקשה איתם?

צריכים להיות גם בזה וגם בזה. אתה צריך לחזק את היחסים הטובים עם מי שאתה מסוגל, עם מי שקרוב אליך, ולהשתדל לקחת משם כוחות כדי לתקן יחסים לא כל כך טובים עם חברים שקצת רחוקים ממך. זה כמו ברפסודה, כמו בסירה קטנה, אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות באיזון, כי בסך הכול הקשר בין כולם זה מה שחשוב, הוא נכנס לחשבון הסופי.

אם יש לך עשירייה ויש קשר קטן בין כולם, זה יותר חשוב מזה שמכל העשירייה יש שניים שלושה שיש ביניהם קשר חזק וגבוה. הכמות יותר חשובה מהאיכות.

שאלה: אם חבר נותן דוגמה רעה בעשירייה, אז גם איתו אני צריך להתחבר?

צריכים להתחבר כדי להעלות אותו. דבר עם יתר החברים כדי שתוכלו לגשת מכמה צדדים לאותו החבר שכל הזמן מושך אתכם מטה. ואתם יחד, ודאי שבצורה שהוא לא ירגיש את זה, תשתדלו להעלות אותו מעלה.

תלמיד: זה אמור להיות במחשבה, במעשה, מה אתה מציע לעשות?

במחשבה ודאי, "סוף מעשה במחשבה תחילה", אז קודם במחשבה, תדברו, תחליטו, ואחר כך במעשה.

שאלה: בקבוצה שבה במהלך היום יותר מחצי מהחברים לא היו בשיעור, כיצד ניתן להתבטל כשצריך לדבר על גדלות החברים?

קודם כל צריכים להשתדל להגיע למצב שאתה אוהב אותם אפילו שהם מתחברים בצורה לא כל כך מושלמת. ואחרי שאתה מגיע למצב שאתה נמצא איתם ומצטער יחד איתם על כך שנמצאים במצב שכזה, אז להתחבק איתם, להתחבר איתם, להידבק בהם, לא במה שהם מחוץ לחיבור אלא ככול האפשר, ולהשתדל להעלות אותם. להשתדל להעלות בכל מיני דוגמאות של השפעה, כל מיני קטעים שהם לא יכולים להגיד שהם לא רוצים לשמוע. יש לנו הרבה מאוד קטעים כאלה שהם נוגעים ללב והם לא יכולים לא להשתתף בהם.

חוץ מזה אתם צריכים להבין שיש זמנים שונים, מצבים שונים לחברים. צריכים לדבר על חשיבות החיבור, שאם אני נמצא במצב שאני לא רוצה לשמוע, לא רוצה להתחבר, לא אכפת לי, נמאס לי מכל הדברים האלה, אז מספיק לי רק להיות כמת ביניהם. אני מת באמת לפי מה שאני חושב, אבל אם אני גם מסכים בצורה כזאת להיות מת ביניהם, אז שייקחו אותי באלונקה, שיעשו מה שאפשר, אני מוכן להיות בידיים שלהם. כך אנחנו צריכים לראות את החברים.

שאלה: האם הבורא ברא את העולם במידת הדין כדי שהנברא יבקש באמצעות תפילה את מידת הרחמים ויאחד את שתי המידות הללו?

בדיוק.

שאלה: כיצד נוכל להשיג את מידת הרחמים, כיצד נרגיש אותה?

מתוך זה שאני מרגיש שיש לי נטייה, התקרבות, חום, ואפילו אהבה לחברים. ומתוך הגישה הזאת אני מתחיל להרגיש משהו חדש, יחס חדש לרוחניות, אני בתוך הנטייה הזאת להתחבק עם החברים מתחיל להרגיש את היחס שלי לבורא, מתחיל להרגיש יותר נכון קשר בין חלקי הבריאה, ספירות ממש, מה זה נקרא להיות בעשר ספירות, בעולמות, עד כמה כל העטיפה החיצונה הזאת פועלת עלי ואני עליה. הכול מושג מהחיבור בין החברים.

אנחנו צריכים להבין שאין לנו קשר לעולמות, אין לנו קשר לכל מיני כוחות עליונים, אבל כשאנחנו נמצאים בקשר בינינו אפילו במידה קטנה מאוד מעל האגו שלנו, אז אנחנו בזה מעוררים את הכוחות העליונים. אין לנו אפשרות אחרת להשפיע על כוחות רוחניים בעולמות, אלא רק אם אנחנו בונים רשת קשר בינינו בקבוצה, ואנחנו רוצים לעורר את רשת הקשר הזאת, רק בצורה כזאת אנחנו משפיעים.

כי אז יש לנו דימוי, יש לנו תבנית, התאמה, דוגמה איך אנחנו דרכה משפיעים על העולם העליון, על כוחות עליונים, רק דרך חיבור בינינו. זה איזה מין מפתח שהבורא נתן ולכן שבר את הכלי של אדם הראשון, ובמידה שאנחנו רוצים להקים את הכלי הזה אנחנו משפיעים על כל כוחות הטבע. לאורך כל הדרך אם אנחנו רוצים להשפיע על כוחות רוחניים זה רק במידה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו יותר ויותר. והבורא מצידו מעלה לנו את האגו, סכסוכים ובעיות כדי שאנחנו נשקיע יותר ויותר בחיבור. ובעצם ההשקעה שלנו במשך כל הדרך הרוחנית היא רק בחיבור, ודרך זה אנחנו מעוררים כוחות עליונים.

הדברים האלה צריכים ממש להיות רשומים אצלנו בשכל וברגש, שרק על ידי שיפור היחסים בינינו בעשירייה אנחנו משפיעים על המערכת העליונה ומזמינים ממנה השפעה עלינו. וההשפעה הזאת והאור העליון הוא כבר מתקן אותנו, מכוון אותנו, עושה הכול. אבל איך אנחנו מזמינים את האור העליון, משפיעים עליו? בזה שאנחנו משתדלים להתקשר בינינו אף על פי שיש לנו תמיד כוחות כנגד החיבור.

שאלה: איך נוכל למצוא את הכוח לבחור בקשר עם הבורא על פני הרצון שלנו ליהנות, כאשר זאת כל מהותנו?

זה ניתן לנו כי אנחנו נמצאים כתוצאה מהשבירה, מתוך זה אתם יכולים להבין מהי התועלת מהשבירה. אנחנו לומדים שהייתה מערכת נכונה, שלמה, הכול היה בסדר, פתאום התגלה רצון לקבל בדרגה יותר גבוהה ממה שנמצא בחיבור ולכן כל המערכת נשברה.

ברצון המוגבר שהתגלה בה, היא משכה את האורות שלמעלה מהמסך שהיה בה, וכך נשברה. מתוך זה יש לנו כבר את כל הנתונים כדי להביא את המערכת הזאת לתיקון. השבירה הייתה ממש בדרגה הגבוהה ביותר, במידה ד', ולכן אנחנו עכשיו צריכים לתקן. בתיקון שאנחנו עושים אנחנו עוברים מרצונות לקבל לכוונה על מנת להשפיע, מלא רוצים לכן רוצים, מירידה נפילה לעלייה, וכן הלאה.

כל הזמן צריכים לעבוד על ההתקשרות שבינינו, עד כמה זה חשוב יותר מכול דבר אחר, כי זה התיקון. ועל ידי זה אנחנו מבררים את האורות ששברו את החיבור שהיה בינינו. וככול שעכשיו אנחנו כביכול רוצים להתחבר, אז אנחנו מבררים את אותם האורות שברחו מאיתנו. אבל מפני שאנחנו עובדים ומושכים אותם נגד הרצון לקבל שלנו, אז אנחנו מושכים אותם פי תר"ך פעמים יותר גבוה, גדול, ממה שהיה לנו אז, וזאת כל העבודה שלנו. לכן המערכת מוכנה, השיטה ברורה ועוד תתבהר במידה שאנחנו נייצב אותה, נשתמש בה.

שאלה: האם קשר עם אנשים שלא נעים לי בחברתם צריך להיות רק במאמץ בעבודה הפנימית שלי או שאני צריכה לשאוף להעניק מגע של חום וחיבוק?

יכול להיות, יש אנשים שזקוקים לחיבוק, שזקוקים להתקשרות חיצונית, ויש כאלה שלא, זה תלוי באופי הגשמי של האדם, אבל זה לא כל כך מצביע על רוחניות. אתן מבינות מתוך הניסיון שמגיעים אלינו אנשים חמים, מתחבקים, שרים ועושים הכול, וכעבור זמן הם נעלמים, כי זה תלוי באופי הגשמי של האדם שכך מבטא את עצמו.

שאלה: נתת לנו עצה שקיבלת מרב"ש להתקרב יותר לאנשים שיש לך התנגדות פנימית כלפיהם, סלידה מהם. האם כלפי אנשים שאין לי רצון להתחבר אליהם אני צריכה לעשות מאמץ בעבודה פנימית או דווקא להביע את זה בחום ובחיבוקים?

אי אפשר לענות על זה, אדם צריך לראות לפי המצב הפנימי והחיצוני בקבוצה, עד כמה זה נהוג, עד כמה יבינו אותו נכון, אבל הוא צריך לבדוק עד כמה הוא יכול להצליח במשימה שלו לגרום ליתר קשר בין החברים.

שאלה: מה יעזור לנו להתחייב זו לזו להגיע לאותו מצב של ערבות? האם כדאי לעשיריות לחתום על הערבות בפועל כמו שחותמים למשל על כתובה? ואם כן, איך צריך להיות הניסוח בכתב הערבות בינינו?

כיוון שאתן לא יכולות לשבת פיזית ביחד, תפתחו במחשב מסמך משותף, ושם כל אחת תוכל לכתוב בקצרה מה הכוונה בכתב הערבות, בכתב החיבור, וכל אחת תחתום על זה. זה מיועד גם לגברים, כל אחד חותם שהוא ישתדל לבצע את זה. תעברו על הכתב הזה יום יום ותראו אם אפשר לשנות בו משהו, להוסיף, "ויהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: לשאלת החבר האם ויתור על תענוגים גשמיים למען חיבור בעשירייה הוא מעשה נכון, ענית שצריך לברר מה הכוונה, על מה בדיוק וויתרת.

למה צריך את הבירור הזה אם אנחנו יודעים מלכתחילה שאנחנו פועלים מתוך אהבה עצמית, מתוך רצון לקבל. ברור שאנחנו לא פועלים נכון, אז למה לברר?

שיהיה לנו ברור שאנחנו פועלים מטעם הרצון האגואיסטי שלנו בלבד, שזה יהיה ברור. וכל פעם תגלה את הדברים האלה בצורה אחרת חדשה ולא נעימה.

שאלה: מה ההבדל בין דמות לצורה?

אני לא יכול לתת הגדרות מדויקות על צורה או על דמות, כי זה מתגלה כלפי האנשים שנמצאים בדרך וכל פעם זה משתנה אצלם.

בדמות מדובר על אופי שמתגלה בצורה יותר יצירתית, וצורה היא יותר סכמתית, יותר ניתנת לשקילה, למדידה, להשפעה וכן הלאה.

(סוף השיעור)