שיעור בוקר 03.09.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש,

הרב ברוך שלום הלוי אשלג

קריין: בשיעור שלנו היום נלמד קטעים נבחרים מן המקורות לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג.

אנחנו לא שקועים בזיכרונות, אנחנו לא מציינים יום הסתלקותו, כמו שזה נהוג אצל אלו שרחוקים מהאמת. אנחנו פשוט מקבלים את היום הזה כסימן כדי להתקשר עוד יותר, להידבק או לפחות להתקרב לשורש שלנו.

כי סך הכול מיהו הרב"ש? זה גילוי הבורא כלפינו בצורה מסוימת, בעוצמה מסוימת. ואנחנו על זה בעצם רוצים להגיד תודה לבורא ששלח כזה שליח שדרכו הוא פתח לנו אפשרות להתקרב אליו, לבורא, לכוח העליון, כדי לתקן את עצמנו, לסדר את עצמנו, להתאים את עצמנו, להביא את עצמנו להשתוות הצורה עם הכוח העליון.

לכן בעצם כך אנחנו קושרים את עצמנו לרב"ש ולבורא, זו המדרגה הממוצעת בינינו לבין הבורא שבזכותה אנחנו קיימים, דרכה אנחנו מקבלים כל מה שמגיע לנו בהתעלות הרוחנית. כמו שזה נוצר, כך גם קיים. כך כל אדם דרך החברים שלו, דרך המורה שלו.

אבל הרב"ש באמת מציין לנו, הוא מתגלה כמכשיר, כמערכת שגילתה לנו את צורת ההתקשרות לבורא, שעל ידה אנחנו באמת מממשים את עצמנו ומתקרבים לאמת.

את זה קודם כל אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, זה לא אדם, זה לא אילו הרגלים שהיו לאיש, איך שהוא היה מתנהג, זה הכול עניין של התעסקות החיצוניים. אנחנו צריכים קודם כל לראות את התגלות הבורא, ככזאת, כמסוימת כלפינו, שכך הוא גילה את עצמו בכזאת צורה. לכן עד כמה שאנחנו מכבדים אותו, אנחנו מתקרבים לבורא, אנחנו מעריכים אותה מידת הגילוי שהבורא עשה. וכך בשבילנו אותו הכוח העליון שנקרא "הרב"ש", נעשה חשוב לנו ונעשה המקשר אותנו, מקרב אותנו לבורא.

בואו נלמד קטעים בקשר לזה. נשתדל לייצב את עצמנו נכון לצורה הזאת שהיא הייתה במידת מה גלויה בחיצוניותה ואחר כך הסתתרה, היינו נכנסה להסתלקותה. ואנחנו צריכים לעבור את ההסתלקות הזאת, ההזדככות, ואנחנו צריכים להעלות את עצמנו, להזדכך בעצמנו ולהגיע לקשר עם השורש הרוחני הזה. וכך דרכו להגיע הלאה לבורא, לראות בו כעליון שלנו.

קריין: קטע ראשון. אומר בעל הסולם ב"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח':

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא חלקנו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש. אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. וכבר אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ח')

כך זה קורה שישנן נשמות מיוחדות שהבורא דרכן פועל כלפי מספר הנשמות התחתונות יותר. זה כמו נניח שהמוח נותן פקודה לאיזה איבר ראשי, והאיבר הראשי כבר נותן פקודות פרטיות לכל מיני חלקים שנמצאים תחתיו בגוף, איך שהם יפעלו. וכך זה עובד בהשתלשלות מלמעלה למטה.

אז רב"ש, כמו שאנחנו רואים בדורנו, הוא הממשיך של בעל הסולם, הוא ממש נעשה בזה לצומת ולמקור של השיטה המודרנית, הנוכחית, המעשית לימינו. ולכן אנחנו צריכים באמת לראות עד כמה שאנחנו זכינו להיות קשורים אליו, לשתות ממש את כל השיטה הזאת, תורתו ממנו, ולממש אותה.

לכן כתוב, "בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו" לרב"ש, שהבורא סידר אותו כך שהוא, הנשמה הזאת, החלק הזה מהמציאות, היה כל כך גדול, שגם טרח, גם עיצב, גם מסר לנו את שיטת התיקון. ובלעדיו היה לנו מאוד קשה, מי יודע בכלל אם אפשר היה להגיע למה שאנחנו הגענו ועומדים עוד לקבל.

שאלה: האם בימינו יש יכולת להגיע להשגה כלשהי אם לא לומדים דרך הרב"ש?

לי נראה שלא. שוב, אולי זה נראה לי, תלוי במי מדובר, אם תלך להודו תראה אנשים שגם רוצים לגלות את הבורא באיזו צורה, אבל אצלם זו שיטה שבה הם מבטלים את עצמם, בצורה שהנשמה שלהם דורשת מהם ומאפשרת להם, ככה בקלות, אתה מסתכל עליהם אתה לא מבין מאיפה, איפה האגו, איפה הרצון לקבל הזה הגדול, איפה המאבק הפנימי, איפה הדברים האלה. לא, הכול רגוע וטוב. אתה הולך לכל מיני דתות ואמונות, וגם רואה, מה אני רוצה להגיד לך, להגיע לבורא, זה הכול הולך לפי דרישת האדם, מה אדם מתאר לעצמו, מי זה הבורא, עד כמה ומה הוא. ישנם אנשים שיכולים כאילו להתעלות מעל האגו שלהם, הם מקבלים איזו הארה, יש כאלה גם ברחוב, אתה אפילו יכול לראות אותם, ישנם בזמננו. אבל ההארה הזאת לא נותנת להם להיכנס פנימה כי אין להם קו שמאל, שהוא העיקר. לכן אני חושב שבלי השיטה שרב"ש במיוחד פתח לכל הנשמות, לנשמות המתגלות במיוחד ככבדות, אי אפשר לזכות לדבקות. לנשמות המתגלות בזמננו, כי הן מתגלות שכבה אחר שכבה מהקל לכבד.

תלמיד: במה בדיוק אפשר להגיד שהוא המשיך את בעל הסולם במסירת השיטה?

הוא הסביר איך משיגים את מה שבעל הסולם כותב, פשוט מאוד. בעל הסולם מסביר לך על המדרגות העליונות, על מצבים עליונים, רב"ש לא כל כך מדבר על המדרגות האלה עצמן אלא אומר לך מפנימיות האדם מה הוא צריך לעשות כדי להשיג את זה. בעל הסולם לא מדבר מצד האדם, מה האדם מרגיש, מה הוא צריך לבצע, הוא אומר כמדרגה כאיזה מדען יחסית קר, ורב"ש אומר מה אתה צריך לעשות כדי להגיע לזה.

אתה צריך חברה, אתה צריך חיבור, אתה צריך ביטול, אתה צריך להמית את עצמך באיזו צורה. גם בעל הסולם אומר את זה פה ושם אבל הוא לא מורה דרך, הוא מביע את המערכת, ודאי שגם שם יש הכול, אבל בוא נגיד, בצורה כזאת שזה לא ספר עזר או איזה חיבור שלו שעוזר לך לעלות. [אצלו זה כמו] שיש לך סימפוניה כתובה, או משהו דומה, אבל אתה צריך ללמוד תווים, מגמות, מכל מיני טכניקות עד שתגיע לקרוא את התווים, לבצע אותה, [שם] אין דבר כזה, לזה צריכים אנשים אחרים. רב"ש ממש מלווה אותך בכל הדרך, זה חשוב מאוד, את מה שכתב בעל הסולם אפשר גם לפרש בכל מיני צורות, אפשר גם להשאיר את זה כאיזו גישה, כפילוסופיה, כדעתו. אבל אם בא רב"ש ואומר איך אתה משיג את זה, אז כבר לא נשאר לך מקום להתפלסף במה שבעל הסולם כותב. אתה רוצה לדבר לעניין? תשיג דרך רב"ש את מה שכותב בעל הסולם, אז אתה יכול להבין על מה בעל הסולם כותב.

שאלה: למה הרב"ש לא כתב על הדור האחרון, על עתיד האנושות?

הוא לא אהב לדבר על זה. עד כמה ששאלתי, לא שאלתי הרבה, כי לא היה כל כך אכפת לי אז, אלה היו זמנים אחרים לגמרי מהיום, אלה שנות אור מהיכן שאנחנו היום לעומת מה שהיה. לכן הוא לא דיבר, כי הוא היה מאוד מעשי, מאוד לעניין, זאת אומרת, אני לא חושב שהיה כותב את המאמרים האלו שכתב אם לא הייתה קבוצה ולא היה מישהו כמוני שדרש את זה ממנו, דחף עוד ועוד. הבאתי מכונת כתיבה ומכונת שכפול, שהייתה בגודל שולחן, עם חומצות, זה היה אז בצורה לא פשוטה.

כשהוא ראה שרוצים ומוכנים לעשות, משכפלים ולומדים את זה בקבוצה ושואלים, התחלנו לקרוא בשיעורי בוקר מאמרים יחד עימו, הוא שמע בעיניים עצומות שעה וחצי. אומנם קראנו, כמה אתה יכול לקרוא בשעה וחצי, אם יש ישיבת חברים פעם בשבוע? כל אחד קרא בבית פה ושם, כמה זמן יש לכול אחד לקרוא? היו שיעורי בוקר, שיעורי ערב, יום עבודה באמצע. השעות האלה שבהן קראנו מאמר היו שעות חשובות. וגם בכל זאת, הייתה התייחסות יחסית למאמרים האלה, היינו צעירים, לא היינו מסוגלים להבין את החשיבות הממשית, המהותית, שאלה ממש מאמרי עבודה. עוד לא היה קשר בין המילים לבין ההבחנות הפנימיות, שלפי המילים אני יודע מה נפעל בי, מה אני צריך להפעיל, עוד לא היה.

תלמיד: אבל למה רב"ש לא התייחס למבנה החברה העתידי?

כי זה עוד לא היה לפנינו, איפה מבנה חברה עתידית? לא הייתה חברה, צריכים קודם לבנות חברה, שישנה חברה באיזו צורה, שספגו איזה חומר, שמבינים אם זה הולך או לא הולך, שאיכשהו יכולים לתאר מה זו החברה העתידית, שאלה לא גופים ולא איזה קיבוץ, אלא זו התכללות בנשמות, ברצונות, למעלה מהרצון של כל אחד לרצון הכללי, לעשות ממנו רשת שבה מתגלה הבורא. עד שמתעצב דבר כזה.

גם היו הרבה זרמים, אלה מצבים של גדילה, כרגיל כמו שאצלנו. שם היה פחות ממה שכאן, כי בכל זאת הייתה דמות גדולה מאוד שלוחצת על כולם, שולטת וכולם הרגישו כלפיה כמבוטלים, בכמה שיכלו התקדמו. אני לוחץ יותר בצורה אדמיניסטרטיבית, לבוא, להתייעץ, להתיישב, אצלו זה היה בצורה פנימיות יותר.

תלמיד: למה העולם לא מגדיל את הרב"ש?

העולם? איך הם יכולים?

תלמיד: לבעל הסולם יש חוגים שעוד לומדים ומחשיבים, למה את הרב"ש לא?

אני אומר לך, זה בגלל שהוא אמר בדיוק מה לעשות, ומי רוצה לעשות, מי רוצה לבצע על עצמו? בעל הסולם זו פילוסופיה, זו הסתכלות, זו תפיסת המציאות, אתה יכול לעשות מזה דוקטורטים, מה שאתה רוצה, להתפלסף שם איך שבא לך, שפה יפה, גבוהה כזאת והכול, כאילו מובנת, חשובה, מרוממת את האדם שמדבר עליה. מה רב"ש אומר, "ואהבת לרעך כמוך", בצורה מאוד קונקרטית, למעשה, מי רוצה לדבר על זה, מי צריך את זה בכלל? זה מחייב. לכן לא תראה שמכבדים אותו, עוד הרבה זמן. מי הוא בכלל, מה הוא כתב? את "כתבי רב"ש", מה זה? גם "שמעתי" לא מיוחס לו, אלא לבעל הסולם, שהוא שמע וכתב מפי אביו.

לכן הוא אהב להחזיק את עצמו יותר בצל של בעל הסולם, כאילו הוא אין, גם לא רצה להראות את עצמו כאדמו"ר, כמשהו, הוא היה גדול גם כרב, אמנם שאף פעם לא עסק בזה. הוא קיבל סמיכה לרבנות מהרב זוננפלד ומהרב קוק, שני הגדולים של אותם הדורות הקודמים, לא היו יותר גדולים מהם. הרב זוננפלד מקובל ממש על כל העדה החרדית, והרב קוק על כל אלו שקצת יותר "מודרניים" מה שנקרא. לכן בעל הסולם חייב את רב"ש לקבל את הסמיכה הזאת משניהם. כי חשב שבעיני קהל לומדי התורה זה יהיה בכל זאת כרטיס כניסה לחוגים האלו. הוא היה, איך להגיד? רומנטי, הוא חשב שאפשר בכל זאת, לשבור את ההתנגדות הזאת. אנחנו כבר רואים שזה בלתי אפשרי, שהבורא עטף אותם בצורה כזאת שאי אפשר לחדור, כנראה שזה ילך בדרך אחרת. יבואו לשם גם בעל הסולם וגם רב"ש, אבל באיזו צורה, זה עוד לפנינו.

תלמיד: אתה חושב שבעתיד ישראל ילמדו מהכתבים של רב"ש?

אין לי ספק, גם מבעל הסולם וגם מרב"ש, בצורה אמיתית, לא פילוסופית, ולא סתם ילמדו כתוספת למה שהם חושבים שזה תורה ומצוות, אלא בצורה מעשית. בטוח שילמדו כולם,

שאלה: האם הדור הזה ראוי לקבל את כתבי רב"ש?

את כתבי הרב"ש ודאי ראוי, את כתבי בעל הסולם אני לא יודע עד כמה, עד כמה שאנחנו מממשים את כתבי רב"ש, בעל הסולם יהיה לנו קצת יותר מובן, כי חסרים לנו תכונות, חושים, הבחנות פנימיות, כשאנחנו קוראים את בעל הסולם אנחנו לומדים אותו בשכל ולא בפנימיות, ברגש.

מה שכותב בעל הסולם לא מתעצב אצלנו בצורה פנימית, בהתאם למה שאני קורא אותו, הרצונות שלי עם המחשבות שלי לא מעצבים לי תמונה רגשית, פנימית, וזו הבעיה. לכן אני רואה איך שלומדים את בעל הסולם, פלפולים לא יותר, אי אפשר באמת להבין את בעל הסולם בלי רב"ש. כל עוד אנחנו לא מייצבים בפנים, בתוכנו, את המודל, את התבנית הנכונה של היחסים, של כל הבחינות האלו, לא יעזור לנו. אנחנו נקרא, כמו שכתוב שם, סופר אותיות ולא מבין התוכן.

שאלה: בקטע כתוב שהמקובלים מצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, למה יש כאלה שמגיעים לדרך וסובלים קשה ויש כאלה שמקבלים את מה שהם צריכים להכרחיות ויכולים למסור את עצמם לדרך בנחת?

זה לא נכון. מי שמגיע לדבקות בבורא לא סובל, נראה לנו שהוא סובל, יכול להיות שהחיים החיצוניים שלו היו מאוד קשים, מחלות, רעב, כל מיני בעיות, של משפחה, אנושיות, הוא מקבל את הכול שכך זה מגיע מהבורא, בצורה הפנימית הבורא מסדר לו כאלה יוצרות, אופי, פקודות למיניהן, מצבים למיניהם מבפנים מתוך האדם, הבורא מעצב לו עולם חיצון שכך מתייחס אליו מכל מיני דברים, ממשפחה, מחברים, מתלמידים, מכל דבר, מכל העולם. והאדם צריך להמית את עצמו, זאת אומרת, צריך להיות בדבקות בכל רגע ורגע, במה שהבורא מפיל עליו. וזה בעצם התפקיד שלו, להיות אדם, הצל של הבורא.

לכן, מקובלים שעושים את זה, אתה לא יכול להרגיש את מצבם, אתה רואה אולי את מצבם החיצון, מה יש לו, מי יש לו, או איך שהם מדברים בצורה כזאת, כי הם מדברים גם דרך הרבה פילטרים כאלה, מסננים, מדרגות, עד שהם מדברים למישהו משהו. לכן אנחנו לא יכולים לראות את מצבם הפנימי האמיתי. אבל מי שנמצא בדרך, במדרגות, בסולם, בצורה מסוימת בדבקות בבורא, אין לו סבל, הסבל שלו רק איך עוד יותר להתבטל.

שאלה: כל מה שאמרת גורם לנו להודות לבורא שהבאת לנו את המורה רב"ש כמתנה לזמננו. ההתפתחות של המעשים של המקובלים בהיסטוריה קשורה להתקדמות החברה ותיקון הנשמות. האם זה אומר שהרגע שבו אנחנו חיים, התיקון שלנו מכוון למה שרב"ש מלמד אותנו ובזה העבודה מסתיימת או תהיה עוד התקדמות בעתיד?

אני חושב שלא תהיה התקדמות בעתיד יותר ממה שאנחנו ממשיכים במעשה, אם אנחנו נממש מה שכותב רב"ש אנחנו בזה מגיעים לכל הדרגות העליונות עד גמר התיקון. אנחנו נראה כמה הוא כתב על דרגות יותר עליונות ממה שנראה לנו עכשיו. לא חסר לנו כלום חוץ מלממש את הרב"ש בעבודה הפנימית שלנו ועל ידי העבודה הפנימית שלנו עם כתבי רב"ש, להבין מה כותב בעל הסולם. רב"ש זו עבודה בלב, בעל הסולם זו עבודה במוח.

שאלה: כשאנחנו לומדים את מאמרי רב"ש, זו חכמה יפיפייה שלוקחת אותנו ביד לאהוב את הזולת. איך אפשר לקצר בזמן את יישום השיטה, כדי להגיש את כתבי רב"ש בצורה פרקטית, שאפשר יהיה בפחות זמן להשיג ולהרגיש את אהבת הזולת?

עד כמה שאתם תתפתחו על ידי מאמרי רב"ש בחברה, אתם תבינו שאפשר לקצר, ואפשר להקל בכתיבה ובמעשה לדור שבא אחריכם, לתלמידים שלכם. בבקשה, צריכים ליישם מה שרב"ש כותב ותבינו איך לעשות זאת. אי אפשר להסביר בצורה יותר קצרה, רק לממש ומתוך השימוש הפרקטי להבין איך אפשר עוד להוריד את זה לדרגה הבאה.

הדרגה הזאת זה אתם, שמממשים, ולדרגה הבאה יוצא לכם אחרי השימוש שלכם, שימוש פרקטי.

שאלה: לפני כמה חודשים אני עבדתי על התרגום של כתבי רב"ש. ולפי מה שאני מבין, זאת עבודה ענקית שעושה רב"ש, שמסביר לנו בכל פרט מהי העבודה של האדם, איך לעבוד עם הרצון לקבל כדי להתעלות מעליו ולהגיע להשפעה.

איך דרך עבודת התרגום של המאמרים לספרדית, לא לפגום בכול הידע, בכל החכמה שרב"ש רוצה למסור?

לא יודע. אתה צריך אולי להתייעץ עם עוד מתרגמים לספרדית ומספרדית שיש לנו. וסך הכול תבנו איזו מערכת, בורד של מתרגמים, שתלמדו זה מזה מה איך נכון לתרגם, להסביר כל מילה או כל משפט. כך אני מייעץ לעשות. כי כל אחד יכול להיות מומחה, אבל אם אתם רוצים למסור יותר נכון את פנימיות התרגום, אתם צריכים להתחבר ביניכם ולחפש משהו משותף. גם בחיבור בכלל ביניכם וגם בתרגום של האנשים המחוברים.

שאלה: רב"ש התאים את השיטה של בעל הסולם אלינו כדי שזה יתאים לנשמות שלנו. האם אנחנו יכולים ללמוד מהרב"ש משהו לגבי איך להתאים את השיטה לדורות העתידיים? האם הוא סיפר לך על הדרך שבה הוא לקח את שיטת בעל הסולם והציג אותה בצורה שאנחנו נוכל להשיג כדי שגם אנחנו נוכל באותו אופן לעבד את השיטה שלו ולהציג אותה לדורות הבאים?

רק על ידי זה שאנחנו מממשים. רק על ידי מימוש. ולא שאני לוקח איזו שיטה ועושה ממנה, כמו בפיזיקה או במשהו, שאני ממשיך עוד קדימה בשכל שלי. כל השיטות האלה מתממשות רק ברגש, ברצון. ולכן אין לנו שום סיכוי לעשות איזה שדרוג במימוש השיטה. כי השיטה היא שיטה שימושית, איך אנחנו מממשים אותה. אז אין לנו שום סיכוי לעשות איזה שדרוג בשיטה אם אנחנו לא מעבירים אותה דרכנו.

ולכן גם השאלה לא כל כך נכונה, איך אנחנו לוקחים את בעל הסולם? אנחנו מבעל הסולם לא יכולים לקחת כלום. אנחנו יכולים רק לממש את דברי רב"ש, ואז לפי זה יותר להבין את בעל הסולם. כתבי בעל הסולם זה כמו קנה מידה מה אנחנו מבינים אחרי שמממשים את הרב"ש בפועל.

שאלה: רב"ש היה דמות שלחצה על התלמידים בצורה פנימית שיתבטלו בצורה אוטומטית כלפיו. אתה אמרת שאתה לוחץ יותר בצורה אדמיניסטרטיבית.

רב"ש לא לחץ. הוא היה בכל זאת אוטוריטה, ברור היה לכולנו שאין כמוהו. אז באותם הזמנים, מעניין שהיה יחסית איזה ווקום, מקום ריק. אנשים שרצו התפתחות רוחנית לא היה לאן לברוח כל כך. היו חוגים, אבל ככה לא היה כל כך נשמע וידוע.

תלמיד: אם אנחנו מלמדים בקמפוסים את האנשים, אנחנו צריכים להתייחס אליהם בצורה יותר פנימית או יותר אדמיניסטרטיבית, כמו שאתה היום עושה אתנו?

אני לא יודע למה אתה מתכוון. אני נותן כל מה שאני יכול. מי שלא מרוצה יכול ללכת ולחפש. ברוך ה' יש מקומות הרבה. יש הרבה דרכים למקום, מצד אחד. מצד שני, בצורה אדמיניסטרטיבית אני אומר לכם כל הזמן מה לעשות. רב"ש הרבה מאוד מדגיש איך אנחנו צריכים להיות מסודרים מהבוקר עד הלילה. בישיבת חברים, ביחסים בינינו, אדם בעצמו וכן הלאה. זה נקרא אצלי "אדמיניסטרטיבי". חיבור בקבוצות, כל זה.

בתוך החיבורים האלה איך אדם צריך לממש את עצמו בצורה יותר פנימית. עד כמה צריך להיות מסור לזה. והעיקר, מה שנקרא אצל החכמים "חוץ מצא". למרות שבא לי לעזוב, לברוח, אני לא יכול יותר לסבול את הדברים האלה. לא נראה לי שאני אצליח, או בכלל מישהו יכול להצליח וכולי, אני לא עוזב. למה? ככה. אין לי לאן. ואפילו שעכשיו יראו לי איזה דברים, אני לא מאמין שיש לי משהו חוץ מהעבודה הרוחנית הזאת. אני נמצא בה במה שהבורא נותן. מה שהוא עושה איתי אני מסכים מראש וככה זה.

שאלה: איך להתייחס ליום הסתלקותו של מקובל, של הרב"ש? צער שהמורה הלך, שמחה שהנשמה מימשה את תפקידה, או בשום דרך, כיוון שזה אירוע גשמי?

היה לנו מורה. ודאי שאם יום לפני שהוא נפטר, בבוקר הייתי איתו, מדבר איתו, כל הזמן הייתי לידו ואחרי שנפטר למחרת בבוקר כבר לא היה לידי, אז יש הבדל גדול, מצד אחד. מצד שני, לפי מה שלימד אותי, זה בעצם נותן לאדם אפשרות להיות יותר מקושר לבורא בצורה פנימית. ודאי, חס ושלום, לא נעלם הקשר הזה עם הבורא דרך המורה, אלא המורה נעשה יותר זך. הסתלקות, הזדככות. ככה זה כלפי התחתון, כלפי האדם.

ולכן, זה מה שאנחנו צריכים לקבל. דמותו נעשתה יותר זכה או יותר נעשה לכוח. יותר נעשה כלפי החושים שלי הכול. מצורה מדומה הפכה להיות לצורה יותר אמיתית. ואז אני מתקשר לבורא דרכו. היום ברור לי יותר ויותר ויותר איך אני מתקשר לבורא דרך הרב"ש, ושהוא נמצא כאיזו תבנית שאם אני מתלבש נכון אליו, זאת אומרת מקבל הכול ממנו כמה שאפשר בהפרעות פחותות יותר ויותר מהאגו שלי, אני יותר דרכו מגיע לבורא.

שאלה: כשכותבים את הטקסט במאמרים של הרב"ש ושל בעל הסולם, ואתה מתעמק פנימה, מאיפה המהות של הטקסט שמחייבת אותך להתעמק בו ולהרגיש דרכו את המחבר?

לי קשה להגיד לכם. תתאמצו. אצלי זה כך שאני הייתי נוכח בכתיבת המאמרים האלה, פיזית. אני הייתי משכפל אותם. אני היית מחלק אותם. אני הייתי נוכח בכל הדברים האלה. אני הרגשתי בצורה כזאת את המחבר. אתם צריכים דרך הסביבה לראות איך הדמות הזאת העליונה, מדרגה עליונה, איך היא מסדרת אתכם בעשירייה, ורוצה לראות אתכם מחוברים כדי להתגלות בכם.

שאלה: קודם כל רציתי להגיד שבאמת הקבוצה, קבוצת "בני ברוך" גדלו מאוד, ויש לנו מזל מאוד שאנחנו לומדים את הכול. אתה אמרת שבעל הסולם כותב מהשכל ורב"ש לפי הלב. אנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים את שניהם ממך. אפשר להסביר את זה?

כן. אבל, גם אי אפשר להגיד כך שזה שכל וזה לב. שניהם מדברים מתוך ההשגה. זה מין ביטוי שלהם לפי האופי של הנשמה, בעל הסולם הוא יותר אקדמאי ורב"ש הוא יותר מעשי, יותר רגשי, חם, אז ככה זה יוצא.

אנחנו מקבלים גם מזה וגם מזה. העיקר בשבילנו לא איך שאנחנו מקבלים את זה, דרך בעל הסולם או רב"ש, העיקר שאנחנו מקבלים את זה דרך החיבור בינינו. דרך החיבור בינינו כשאנחנו מקבלים, אז החיבור הזה מביא לנו כבר את הרגשת העליון מלובש בכלי שלנו. לכן, אין כאן בעל הסולם, ואין כאן רב"ש. הם נמצאים ודאי פנימה, אבל העיקר זו מידת החיבור, אופן החיבור בינינו, בתוך העשירייה. זה מה שנותן לנו צבע, הרגשה, מידת השגת הבורא. כי הבורא זה בוא וראה. איפה אני בו.

אני מגיע לחברה, באיזה מידה, באיזה אופן, באיזו צורה שהחברה מחוברת, זה מה שמייצב לי את הבורא. אז זה בורא או זו החברה? זו החברה. זה מה שאני מרגיש כדמות הבורא, צורת הבורא שמתגלה בי. אז אני מגלה את הבורא או את החברה? אני מגלה את החברה המתוקנת. אני הנברא, אחרת לא יכולתי אף פעם להרגיש את הבורא, אף פעם.

זה תמיד יהיה אצלי כצורת החברה המתוקנת. לכן אנחנו מדברים על הבורא בוא וראה. לאן אני בא? אני מגיע לחברה, אני מגיע לקשר ביניהם, ליישום שלהם על מנת להשפיע הדדי, ואותה צורה אני מרגיש וזה נקרא בורא. מיהו הבורא? הכוח הפנימי שמתגלה בהם בחיבור ביניהם, הוא בעצם הבורא. אבל הכוח הפנימי הזה גם כן, אני לא יכול לתפוס כוח, אני יכול לתפוס כשהוא מלובש בחברה. זאת אומרת, בצורה מסוימת של החברה שעיצבה את עצמה כך, אני מקבל את הבורא. זה הבורא בשבילי.

לכן אחרי כל חבר עומד בורא ו"מאהבת הבריות לאהבת ה'" וכל הדברים, כי אי אפשר להבדיל ביניהם כי כלי זה החברה והמהות הפנימית שמחזיקה אותה זה הבורא. זה קשה למסור. הם באים מקושרים יחד, נכללים יחד הכלי והאור, זאת אומרת החברה והבורא. והבורא זה בוא וראה, זאת אומרת הבורא זו כבר התפעלות מורכבת מתכונות הכלים האלה המשולבים ביניהם, מחוברים, והאיכות שמתגלה דווקא בהם זה הבורא.

לכן על הבורא אנחנו תמיד יכולים לדבר, רק בתכונות של הנברא, לכן אנחנו מציינים באותיות כל מיני תכונות הבורא וכותבים עליו באותיות, שאלו כלים אבל אין לנו ברירה. אנחנו לא יכולים לבטא את זה בצורה אחרת.

שאלה: מה חסר לנו כדי להשיג את השלמות שרב"ש ראה בדור האחרון?

לממש אותו. כמה שאנחנו נממש אותו אנחנו נרגיש עוד יותר נטייה להבין אותו יותר, לממש אותו יותר מדויק, אנחנו נתעמק במילים שלו, אנחנו נרצה להבין מה הוא מתכוון, כדי לממש את זה בקשר בינינו. רב"ש כולו נמצא בקשר בינינו בלבד. אין שום דבר חוץ מזה. זה מה שחסר לממש בדור האחרון, וזה מה שהוא כתב ובהחלט אנחנו כמה שנתקדם, הדור שלנו, הדור שמגיע עכשיו ויגדל עוד על ידנו, כל הדורות האלו הם יממשו את הרב"ש ויתעסקו בו כמה שיותר ויותר.

הם יראו עד כמה שהוא מדויק, עד כמה שכל מה שהוא כותב יש שם מלא פרטים, נגלה אותם לפי התפתחות הכלים שלנו שישנם עוד ועוד פרטים שאנחנו צריכים לממש.

שאלה: למה אחרי הסתלקות הרב"ש, קבוצת הרב"ש לא נשמרה?

כבר לפני שרב"ש נפטר, הקבוצה הייתה מחולקת לכמה חלקים, ולכן כשהוא נפטר זה נעשה בפועל. הקבוצה הייתה מחולקת לחסידים, שהם היו ליד הרב"ש כמו ליד האדמו"ר, אתם לא יודעים מה הקשר הזה, זה ככה קשר מסוים, מהקרובים, הייתה לו משפחה מאוד גדולה. היו לו אולי מאה נינים או אפילו יותר. בטוח שהוא לא ידע את השמות שלהם. זה המון, והתלמידים גם כן היו מחולקים.

אני לא הייתי שייך לתלמידים. כך בעצם סידר הכו,ל וכך זה לכן התחלק. לכן כשהוא נפטר אני ישבתי בבית, לא ניסיתי, לא רציתי להתחבר עם אף אחד. גם כשדפקו לי בדלת אני לא פתחתי. חשבתי שאני אכתוב מה שהיה לי שם, מלא דפים שכתבתי ממנו שאני אסדר את זה, אני אכין את זה לדפוס וזהו. שיהיה כך.

היו לי כמה מחברות שלו, של בעל הסולם גם כן, שנתתי לאברהם ברנדוויין שהוא הוציא את הספר "אור הבהיר". המחברת נמצאת אצלי בארכיון. סידר את זה אומנם לא כמו שסיכמנו מראש אבל איך שסידר סידר. זכרונו לברכה. ככה חשב. גם כן הדוגמה שלו הייתה מאוד עצובה. הוא הגיע אלי לבניין הישן שלנו ברחוב ז'בוטינסקי, וסיפר לי על הצער שלו שהוא נשאר לבד, אשתו נפטרה, את הילדים הוא חינך בעיר העתיקה בירושלים, שם הוא גר כל הזמן והם לא היו בקשר עמו אפילו, בגלל שהוא התעסק בחכמת הקבלה לא התקרבו אליו, ממש כך. סיפר את זה ממש עם דמעות בעיניים, שהוא נשאר לבד בסוף החיים ללא תלמידים, ללא ילדים, נכדים, ללא משפחה וללא כלום וכך זה נעשה. סיפור מאוד עצוב. מי שעוסק בחכמת הקבלה תהיה לו בעיה עם הקרובים שלו הדתיים. החרדים עוד יותר.

לכן כל החברה מלכתחילה מחולקת לכל מיני סוגים. אנחנו רואים גם אצלנו, יש כאלה שהם חוזרים לחילוניות הריקנית לגמרי, יש כאלה שהולכים לדת שזה מושך אותם, כי שם הכול ברור, כל יום יש לך הצדקה למה אתה חי את היום, עוד מצווה ועוד מצווה.

אצלנו זו דרך הפוכה. עוד יותר ויותר ריקנות, ולכן אתה יכול להחזיק את זה רק על ידי מאמץ פנימי שלך וחיבור שלך עם הסביבה. לכן זה לא פשוט. לכן כל החברה, לפי כל הנטיות הללו, יש עוד כאלה נטיות בתוך החברה, התחלקה לכל מיני זרמים. אבל אני מלכתחילה אחרי שרב"ש נפטר מיד התנתקתי מכולם.

גם הייתי מקודם מנותק. לא היה לי שום קשר כמעט עם האחרים. הייתי כל הזמן דבוק ברב"ש. בזמן השיעור כל הזמן הייתי לידו ושרתתי אותו, קפה, סיגריה, להחליף קלטות, לרשום כל מיני דברים, ומחוצה לשיעור כל הזמן איתו גם כן. בשיעור ערב שם היו רק שניים שלושה אנשים, גם אני הייתי כל הזמן. יוצא שככה זה קרה.

שאלה: איך ומה הקבוצה שלנו חייבת לעשות כדי לא לחזור בעתיד על הטעויות של קבוצת רב"ש, הפירוד הזה שסיפרת עליו וכולי.

אנחנו צריכים לראות שזה לא תלוי בי, אלא הקבוצה צריכה לממש את דרכה גם עכשיו גם אחרי שאני כבר לא אהיה נוכח איתכם. כי אתם צריכים לממש את החיבור ביניכם בצורה שהוא יגיע כבר לצורתו הסופית, שתתחילו לראות בחיבור את הכוח העליון שנמצא ביניכם שמופיע ומלווה אתכם והולך לפניכם. אני רב"ש ובעל סולם ועוד, כל המקובלים מכל הדורות הם המלווים, אבל בעצם אתם כבר יודעים איך להתחבר כדי שהבורא ילך לפניכם בתוך החיבור.

קריין: קטע שני, כותב הרב"ש:

"אם הרב לומד לתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, שהאדם הוא שליח ה'," הרב הזה שליח ה' "ולא שהוא בעל בית בעולם הזה," שבונה בעצמו איזו אישיות "אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו"."

(רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)

כי סך הכול מה שהוא מוסר לכם זה איך לגלות את הבורא בכלי הנכון. זו בדיוק הייתה העבודה שלו.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו ביארצייט אנחנו מדברים על רב"ש אבל זה לא רק בגלל היארצייט, זה הבסיס שלנו.

נכון.

תלמיד: גם בשיחות ההכנה לכנס אתה הזכרת את רב"ש ואמרת שזה מימוש בפועל. השאלה היא מה זה נקרא לממש את כתבי רב"ש בפועל בתהליך ההכנה לדרגה הבאה בכנס. מה אתה מציע?

אנחנו עושים את זה. קודם כל אמרתי שאנחנו צריכים לבדוק היטב את היחסים שלנו בעשיריות הפרטיות שהם לפי כללי רב"ש, לפי זה יש לנו רשימת כללים איך מתחברת עשירייה לאחד. איפה זה כתוב?

קריין: קודם כל יש ספר שנקרא "אנחנו נתאספנו כאן" הוא מרכז בעצם את כל עקרונות הרב"ש לחיבור בקבוצה. כל עקרונות הרב"ש מכל מאמרי חברה של רב"ש.

זה ספר וזה בעברית.

קריין: הוא גם תורגם לשפות.

טוב, אבל בכל זאת זה ספר. איפה יש דף אחד.

קריין: עכשיו נתחיל ללמוד זה כבר מוכן ונקרא "חוקי ההתקשרות בעשירייה". זה גם כהכנה לכנס אירופה, אנחנו נתחיל ללמוד את זה. זה מוכן ואנחנו עוד נוסיף על זה קטעים. אלה ממש חוקי ההתקשרות בעשירייה. נעבור על זה.

טוב, נקווה.

תלמיד: אנחנו רוצים לעבור ממש תהליך הכנה, אני מדבר כרגע על הכלי האירופאי, מה אתה ממליץ לנו לעשות מעבר, גם עכשיו בישראל החברים דיברו שהם רוצים להעלות את החשיבות של שיעור הבוקר, אבל יש לנו משהו לעשות מעבר לשיעור כתהליך הכנה סביב הרב"ש?

אני מסביר לך כמו למתחיל שהגיע היום כנראה, כי כך אני שומע ממך. יש לנו עניין להיות מחוברים בינינו, ויש כללים שרב"ש כתב לנו איך להיות מחוברים. הכללים האלה כתובים, אומרים לי אפילו בכמה שפות, אבל בעברית בטוח, אז אתה יכול לקרוא ולהבין. אני לא כל כך מבין מה יש עוד להסביר אחרי שהסברתי את זה אולי במשך עשרים וחמש השנים האחרונות.

אבל זה פלא שכמה שאתה מסביר יותר ויותר בא בן אדם ואומר "אז מה אתה ממליץ לי לעשות". אני המלצתי לך לפני חמש שנים ועשר שנים וכל יום. "לא, מה אתה ממליץ לי לעשות". השאלה, האם אתם עושים משהו בפועל ביניכם או לא? כי אם אתם עושים בפועל אז אתם צריכים אחרי שהתחלתם לעשות, לפתוח ספר ולראות עוד דף ועוד דף במאמרי החברה שלו או מאותו הדף ששם זה מובא בקיצור, ולראות אם אתם מבצעים את זה או לא כמו לפי ספר הוראות. מה יש לעשות?

כשאתה שואל אותי מה לעשות, יש את כל מאמרי החברה של רב"ש ויש אפילו חלק באינטרנט, אז להיכנס לשם ולעשות. ולבצע את זה בעשירייה שלכם עכשיו בינתיים, כי אתם לא יודעים מה זה נקרא להתחבר בכלי הגדול, ויחד עם זה לנסות לצאת כבר לכלי הגדול, כבר להתחיל להתקשר, כבר להתחיל לדבר עם כל החברים שבאים לכנס ואפילו עם אלה שלא באים לכנס. איפה כל הכלי הזה, איפה אני נפגש עימו, איפה אני מרגיש אותו, איפה אנחנו מדברים, איפה הוא?

זה שאני נמצא נניח כאן עם העשירייה שלי, זה שלי. איפה העשירייה בחוג יותר רחב, איפה היא נמצאת? אז אני יכול להגיד, "אני רואה אותה עכשיו על המסכים". בסדר, רואה. איפה אני מתחבר איתם רגשית? אז אנחנו צריכים משהו ללמוד משהו לקרוא משהו להרגיש יחד, להיות באיזו פעולה, אפילו בזמן הלימוד, להיות יחד באיזו נטייה, ואז על ידי זה אנחנו נרגיש שאנחנו נכללים יחד. ובזמן הזה שאנחנו נכללים יחד, בזמן שאנחנו לומדים משהו יחד ונמשכים למשהו יחד, אנחנו בונים פרצופים רוחניים. בכל אפשרות שיש לנו להתחבר, לחשוב ולהרגיש משהו משותף, נבנים יותר ויותר פרצופים רוחניים, וכך אנחנו מקדמים את התיקון הכללי. זה מה שאני צריך עד שאני אראה את זה עד שאני ארגיש שזה כך קורה בפועל.

שאלה: קודם כל הספרים שהחבר דיבר עליהם עכשיו לא מתורגמים לרוסית, אנחנו מצפים מאוד שיום אחד זה יופיע גם ברוסית. אבל השאלה היא כזו, אמרת עכשיו שהעשירייה חייבת כל הזמן לבחון את עצמה האם יש שם את אותם תשעה עשר עקרונות שהחברים בחרו, אותם תשעה עשר עקרונות של כללי רב"ש.

אני לא יודע. כאן ישנה קבוצת בני ברוך, אתם מקבוצת מוסקבה משלמים כסף והם מבצעים את זה. יש כאן כמה אנשים שעובדים על התרגום, על הכנת הספר לדפוס, ברוסית, באנגלית, בכל מיני שפות. אתם משלמים, אתם מחזיקים את המערכת הזאת, בבקשה, תפנו ותדרשו. מה אתה רוצה ממני, אני לא מנהל עבודה. אולי תשאלו את מנהל המפעל, אולי עוד מישהו, לא יודע, אבל טוב שאתם שואלים. אבל חוץ מלשאול אתם צריכים לדעת למי אתם פונים, איך אתם דורשים ומה צריך להיות.

אני חושב שעכשיו לפני הכנס הדברים האלה צריכים להיות מסודרים מהר מאוד ושאתם תתחילו בזה לעבוד.

תלמיד: האמת שלא על זה שאלתי. השאלה היא לגבי הבדיקה של העשירייה ביחס לעקרונות הרב"ש. נגיד בעשירייה שלנו חבר אחד אחרי הכנס במולדובה חלה מאוד, ואנחנו לא מצליחים לעזור לו להתרפא. מה שאנחנו לא עושים, זה לא מצליח. ואז יוצא שאם אנחנו בודקים על העשירייה שלנו את כל העקרונות האלה, אם חבר אחד חסר יוצא שאנחנו לא יכולים לקיים אף אחד מהעקרונות כעשירייה.

יכולים לקיים אפילו שהוא חסר במחשבה כאילו שהוא לא חסר. אתם בזה מרפאים אותו.

אתם מרגישים את עצמכם חופשיים מלקיים?

תלמיד: לא, ממש לא, אנחנו לא מרגישים את עצמנו חופשיים, אבל ההיעדרות שלו זה כמו איזה מום. אנחנו משתדלים להעלות תפילה, משתדלים לדבר על זה כל הזמן בינינו, להגדיל את חשיבות הבורא, תכונת ההשפעה, נפגשים עם כל העשיריות העולמיות וביחס לחבר הזה כאילו שום דבר לא קורה. כמו שחולה, ככה חולה.

אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, מה שאפשר, מה שבכוחנו, ומעבר לזה זה כבר הבורא. אם אתם מתחברים, עושים חיבור במקסימום שמסוגלים ורוצים שהחבר הזה יופיע ביניכם בריא ושלם וישלים את העשירייה, עשיתם כל מה שאפשר, כל היתר זה רצון ה'. תשתדלו לעורר את הרצון שלו.

אם אתם לא מסוגלים תבקשו את זה מכלי יותר רחב. מעוד חברים, מעוד עשיריות, שגם יצטרפו לזה.

קריין: קטע שלישי, כותב הרב"ש, "התבטלות על דרך הבעל שם טוב":

"כדי לבטל את הגוף, היה הדרך על ידי סגופים. ויש אופן ב', שהוא על ידי התבטלות לרב, שזה ענין "עשה לך רב". שענין עשיה מתבארת על ידי כוח, בלי שום שכל. וכמו שענין הסיגוף מבטל את הגוף רק על ידי מעשה ולא בשכל, כמו כן התבטלות לרב הוא על ידי כוח ולא בשכל, היינו אפילו במקום שאינו עומד על דעת רבו, הוא מבטל את עצמו וגם את התורה והעבודה ובא לרב שידריך אותו. ויש הדרכה בבחינת הכלל, שנקרא אור מקיף, שהוא רק אור שמאיר מבחוץ. וזהו בלי דבורים, רק על ידי זה שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים על ידי שלחנו בעת הסעודה, או בעת התפילה. ויש בחינה ב', שהוא בחינת פנימיות, וזה דווקא על ידי "פה אל פה"."

(רב"ש - ג'. מאמר 680 "התבטלות על דרך הבעל שם טוב")

זה כמה צורות ביטול. התבטלות חייבת להיות, כי קטן חייב להתבטל לגדול כדי לקבל ממנו, כדי שהגדול או העליון יפרמט אותו נכון, ייתן לו צורה, חשיבה, הרגשה, כיוון, תפיסה, כפי שאנחנו מלמדים את הילדים קטנים, "תסתכל כאן, תעשה את זה, תראה" וכן הלאה. בצורה כזאת אנחנו צריכים לראות איך לקבל מהעליון.

בעצם העליון זאת הקבוצה, כשאנחנו מתבטלים כלפי הקבוצה אז שורה בה במידת ההתבטלות שלנו הכוח העליון, והוא מדריך אותנו ומלווה אותנו ועושה הכול. הרב שלכם הוא רק כמורה דרך, שכל הזמן מכוון אתכם לחיבור בעשירייה, ומתוך החיבור בעשירייה אתם צריכים כבר ללמוד איך להמשיך הלאה, עד שתבינו מה זה "פה אל פה". זה עוד לפנינו.

שאלה: נראה שאי אפשר להבין את בעל הסולם ללא רב"ש ואי אפשר להבין את רב"ש ללא מורה שקיבל את זה ממנו, שהוא הרב לייטמן. האם בדור הבא בכדי שיבינו אותך, את הרב"ש ובעל הסולם צריכים להיות כמה תלמידים שהם בעלי השגה בכדי להעביר את השיטה הלאה?

איך אפשר להבטיח שיהיו בעלי השגה? מי שמוכן להשקיע, מי שמוכן להקריב את עצמו, מי שמוכן להתבטל, מי שמוכן לא לעזוב בכל מקרה שיהיה ובכמה שאפשר, בכמה שהבורא מרשה לו להיות דבוק בדרך, אז הוא מגיע למה שמגיע. וכבר בתכנית העליונה אחר כך מממשים את המדרגות, את הדרך, על ידי מי ומה, זה לא בידי האדם. בידי האדם להקריב את עצמו לעניין זה, זאת אומרת להרכין את האגו שלו, את הרצון לקבל שלו כדי לקבל צורה עליונה כל פעם על עצמו. זה הכול.

שאלה: האם זה טוב להשתמש בשם הרב"ש כשם לכנס האירופאי, ככה שנוכל לשייך את זה לנושאים, לשים את שם הרב"ש בכנס באיזו צורה, כדי שזה ימקד אותנו יותר בנושאים שקשורים אליו. האם זה רעיון טוב?

אני לא יודע. הרב"ש לא ידוע. הוא לא כתב שום חיבורים קלאסיים בחכמת הקבלה, לעומת בעל הסולם שכתב את פירוש "הסולם" על ספר הזוהר, את "תלמוד עשר הספירות", שזה פירוש על כתבי האר"י. זאת אומרת בעל הסולם כתב פירוש על דברי רשב"י ועל דברי האר"י. שניים כאלו והוא השלישי שכותב פירוש עליהם ומקרב אותם לדורו, זה באמת איש ענק, ברור.

מה שאין כן רב"ש כותב על דברים פנימיים. איך לבטל את עצמו, איך להתחבר לעשירייה, איך לעשות. אלה דברים שהם שנואים על האדם, כולם דוחים אותם, אף אחד לא רוצה לקבל אותם, אף אחד לא מבין. כי אתה מבין מה שהוא כותב שצריכים להתחבר, אבל חוץ מזה אתה לא מבין כלום, כי כל יתר הדברים, מאיזה מאמר שם והלאה, עשירי או חמש עשרה, אפילו פחות מזה, אתה יכול להבין רק בתנאי שאתה מבצע את החיבור. ולכן בכל המאמרים שלו, מה הוא כותב? כל הזמן על אהבה, על ביטול, על זה ועל זה. עבודה פרטית של האדם אף אחד לא מכבד.

ולכן רב"ש הוא לא ידוע ולא יהיה ידוע, רק לעובדי ה'. מה שאין כן בעל הסולם, ילמדו אותו באקדמיה, בכל מיני פילוסופיות למיניהן וכן הלאה, כי הוא כותב על כללות תפיסת המציאות, מבנה המציאות, מי זה הבורא שעל זה כולם אוהבים להתפלפל וכן הלאה.

לכן אני לא חושב שכדאי לנו. לא יודע, תלוי מה המטרה. זה שאתה רוצה לכנות כנס בשם רב"ש, אני לא יודע, זה לא יתן הד באף מקום. אם אתה רוצה לפרסם את זה בחוגים יותר רחבים, אז ודאי שבעל הסולם, שיטת בעל הסולם, השם הזה מתאים יותר. אבל אני לא יודע. תחשבו, תדונו, אני בכלל רוצה שאתם תתעסקו יותר בכל העניין. נתתי לכם כבר את כל הדחף וההבחנות שצריכים להיות כאן בדרך ואתם תממשו. תחליטו, תעשו.

שאלה: לפי איך שאתה מוביל אותנו ניתן לראות שכאן אתה ממש מציג בפנינו את השיטה בלוק אחרי בלוק. עכשיו אנחנו מתחברים בין העשירייה הפנימית הקטנה שלנו עם הכלי העולמי. האם היה כזה דבר כשהרב"ש למד עם הקבוצה, זאת אומרת האם היה מורגש שיש לו יחס כזה מתודי בכיוון ההתפתחות של הקבוצה?

לא. זאת אומרת, כל יום נגיד במשך שעה, שעה וחצי מהשיעור, מתוך שלוש שעות, היו לומדים, קוראים את המאמרים. היו שואלים שאלות, אבל די בצורה כזאת לא עמוקה. אתם יכולים לשמוע את השיעורים האלו, זה לא כל כך זה יבהיר בכם משהו.

קריין: קטע רביעי, כותב בעל הסולם באגרת ל"ח:

"מכתבך קבלתי, ואברך אותך במזל טוב, על הסמיכה שהשגת, והנהו החומה הראשונה שגדרה דרכך מללכת קדימה, ואקוה שמהיום תתחיל להצליח וללכת מחיל אל חיל, עד אשר תגיע להיכל המלך פנימה. הייתי רוצה שתשיג עוד סמיכה, אבל זרז עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך לאזור חיל ואומץ, "כשור לעול וחמור למשא". לבל לאבד אפילו רגע קט, "כי הדרך רחוקה והצידה מועטת". ואם תאמר הכנה זו איכה היא? אומר לך, כאשר שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות. כי תדרוך בב' אלה הנ"ל, שבחמלת ה' אלי מצאתי חן בעיניו, וקבלתי אותם בשתי ידי, ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנו. בטח אמסרם לך לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

שאלה: האם כתבי רב"ש גם נמצאים בעומק הנסתר עד גמר התיקון ומתאימים לכל המקובלים גם בהשגה?

בכתבים שלו יש שכבה שהיא מתאימה למתחילים, ושכבות שכבות שהן מיועדים למשיגים. כן, גם זה וגם זה. זו הגדלות שלו, שהוא התאים את הכתבים שלו לכולם, מזה שמתחיל ונכנס לשיטה, לא לחכמה אלא לשיטה כללית, לחכמת הלב, ועד שמשיגים כבר באמת את הא-לוהות.

שאלה: האם המצב הזה שנקרא יחס "פה אל פה" יכול להתקיים גם בתוך עשירייה או שזה רק כלפי הרב? אם העשירייה היא העליון, האם המצב הזה יכול לקרות גם בעשירייה?

כן, אבל זה עוד לא עכשיו. אתם צריכים להשיג את הדבקות של העשירייה ממש, שזה יהיה כעליון, ואז כלפי העליון הזה מגיעים למצב "פה אל פה". נכון.

קריין: קטע 5.

"האדם, צריך לחפור ולחקור את עיקר ותכליתו של האדם מה הוא. לשם איזו מטרה בא לעולם הזה.

(רב"ש - ב'. אגרת כ"ט)

קריין: 6, מתוך רב"ש א', "נס החנוכה".

"שהאדם מתחיל לעשות חשבון הנפש על מטרת החיים, מהו ובשביל מהו, זה נקרא, שהאדם מרים ראשו מזרם החיים, שבו נמצאים כל הנבראים, ואין להם זמן לחשוב על מה שהם. אלא הולכים עם הזרם, שהמים הולכים שם. ואין אף אחד, שיהיה באפשרותו לראות את הסוף. היינו, לאן הזרם החיים הולך. ורק הוא, מטעם שחוסר התענוג גורם לו להגביה את ראשו למעלה, בכדי להסתכל על המטרת החיים. אז הוא רואה ושומע, כמו כרוז מלמעלה, שאומר לו, שהעולם נברא על הכוונה "להטיב לנבראיו". אלא בכדי לטעום את טעם ההטבה הזו, אומרים לו מפי ספרים ומפי סופרים, שיש תנאים, בכדי להגיע להטוב הזה, המכונה "מטרת הבריאה". והתנאים האלו, מה שהבורא דורש, שיקיימו מקודם, אחרת אין הוא רוצה לתת להם את הטוב והעונג."

(רב"ש - א'. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)

העיקר בשבילנו זה לממש את הדברים, אחרת הם ריקניים לגמרי. ואני מאוד מאוד סקפטי, מפחד שאנחנו לא עובדים עדיין לקראת הכנס שלנו. אני עדיין לא מרגיש שהכלי האירופאי בוער ומשתדל להתחבר, למעלה מההבדלים בשפות ובמנטליות ובגבולות וכן הלאה. אני עוד לא מתרשם, לא מרגיש עד כמה הם נמצאים כבר בחיבור.

אני שמעתי שהחבר מקרואטיה צעק, למה אתם לא נותנים לאירופאים לעצב את הכנס ולארגן אותו. מה זה נקרא לארגן, אתה מארגן את הארוחות? יש שם מטבח. אתה מארגן את המגורים? אתה מארגן את השידור? אתה מארגן את המוסיקה? זה הכנס? אלה דברים שיש לנו תמיד, יותר, פחות. אתה צריך לארגן את החיבור, אחרת זה לא נקרא כנס אירופה, זה נקרא כנס קבוצות, שמגיעות קבוצות שונות ואין כלום ביניהן.

לכן אני שואל אתכם, את האירופאים, איפה העבודה שלכם? איפה ההכנה לכנס, היא נמצאת בכלל או לא? או שאתם רק יכולים להגיד אנחנו, אנחנו. ואיפה אנחנו? איפה אותה נטייה שחייבת להיות ביניכם? יכול להיות שהיא נמצאת, אולי אני לא יודע, יכול להיות. אבל בינתיים אני רק מרגיש את הדרישה מצידכם "תעזבו אותנו, תנו לנו להכין את הכנס", מצד אחד, מצד שני אני בהתאם לזה רוצה לשמוע אם נעשה בזה משהו או לא.

תלמיד: קודם כל אם אתה מרגיש שאנחנו לא עושים את זה מספיק, אז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים להשתפר, אבל בינתיים העבודה שנעשתה מעבר להכנות הטכניות, היא שכל הקבוצות מנסות להתחבר ביניהן, כמו שהמלצת שאנחנו ניצור קשר בין העשיריות וננסה להרגיש זה את זה. רוב העשיריות האירופאיות נפגשות גם ביניהן, גם עם שאר הקבוצות של הכלי העולמי, וגם מכינים את הפגישות פעמיים בשבוע ביחד עם כל הקבוצות. גם סידרנו עכשיו את כל החומרים שנאספו לכנס, והיום אנחנו שולחים את זה לכל הכלי האירופאי, שהם יתחילו לכתוב את כל התוכן של הכנס, כל אחד מה שהוא ממליץ. היום בערב יש ישיבה כללית בזום בשעה 8 זמן ישראל, איפה שכל הכלי האירופאי מתאסף, כל יום חמישי יש כזאת ישיבה, ואנחנו גם דיברנו על זה ביחד בסדנאות כדי להבין איך לממש את העצות שאתה נתת. מעבר לזה אם יש עוד דברים שאנחנו חייבים ליישם אז ניישם אותם.

אני שואל אתכם כך, האם אתם דואגים באמת שכל החברים מאירופה יבואו לכנס להכיר אחד את השני, להתחבר פיסית, כי בלי הכנה פיסית קשה להמשיך. בינתיים אני רואה בסך הכול 300 ומשהו אנשים שנרשמו שהם באים. מכל אירופה, איך זה? רק תסביר לי בבקשה. הכנס הזה ייראה כמשהו כמו אחרי איזו מלחמה או אחרי איזה מעשה טיטאניק או משהו כזה. זה מה שיש לנו מאירופה, השרידים האלו, 300 איש? אלו באים, ואחרים מעדיפים לשבת אצלם בבית?

אם קשה להגיע מבחינה כספית הם יכולים לקבל עזרה, אבל למה אין כל כך רצון להגיע למצב שהם מתחברים עם אחרים, שהם מתחילים להרגיש את זה. בכל זאת מי שנמצא בכנס הוא נכנס לחיבור. אתם לא יכולים לעורר יותר אנשים?

תלמיד: מה שהיה מתוכנן לעשות השבוע, זה לעשות רשימה, אנחנו נעבור על כל העשיריות שיש באירופה אחת אחת, ונראה מכל עשירייה מי מגיע ומי לא, וננסה להבין מה הבעיה של החברים ואיך אפשר לעזור. פשוט לפעמים אנשים מתביישים לפנות כשיש להם בעיות ואנחנו רוצים ליזום איתם שיחה ולהבין איפה זה נתקע.

טוב. שוב אני אומר, העיקר בלארגן את הכנס זה להביא את האנשים לכנס ולהשתדל לחבר אותם יחד, גם לפני הכנס בהכנה וגם בתוך הכנס בחיבור, בזרימה של הכנס עצמו. אז אם אתם דואגים לזה, בסדר. אם לא, אז מה, אנחנו נדאג רק למיטות ולאוכל וכל היתר יהיו סתם שיעורים?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור. אנחנו מגיעים למקום איפה שאנחנו מתחברים, נכללים, מתבשלים יחד. לזה אנחנו מגיעים. האם אנחנו מכינים לזה כך אנשים בדרך לכנס, האם אנחנו בזמן הכנס כך מתכננים את הפעולות? אנחנו מזמינים בהתאם לזה חומר לימוד או לא? אתם צריכים להזמין את זה, אנחנו עוד לא קיבלנו כאן הזמנה לגבי הלימוד. על סדר היום כן כתוב, ראיתי משהו, אבל גם זה לא כל כך חשוב, חשוב איזה תוכן אתם רוצים לתת לאנשים, באיזו זרימה כדי לעורר ליבם לחיבור, שאנחנו נצא באמת עשירייה אחת מהכנס הזה ונוכל להמשיך הלאה. בבקשה, תדאגו לזה בכל זאת.

שאלה: בשונה מאירופה, נאמר החל מאוקראינה והלאה, אנשים רגילים לפנות לעזרה, זה חלק מהתרבות שלהם, איזו תרבות קולקטיבית כזאת, לעומת האירופאים שהם יותר אינדיבידואליסטים לפי הטבע. יוצא שמצד אחד מעט מאוד חברים נרשמו לכנס, נגיד פחות ממה שהיינו רוצים, ומצד שני גם להלפ חבר פנו רק 20 אנשים, ואנחנו מצפים שיפנו לפחות 70, 80 אנשים. איך להתגבר על הגאווה, על חוסר הרצון או איזה מחשבות, שאולי האדם הוא איזו מעמסה על החברה או משהו, איך לשבור את האינדיבידואליזם הזה?

אני לא הולך לשבור. אני רוצה להראות להם שאנחנו משפחה אחת, ולכן אין שום בעיה במשפחה אם אחד מקבל מהשני. כי במה שהם מקבלים מאיתנו, הם בעצם מתקרבים אלינו, אנחנו צריכים אותם. זה לא עניין של מי נותן למי ומי מקבל ממי, זה עניין של ההתקשרות שהיא רצויה לכולנו. ולכן אנחנו מבינים שהבורא נותן לנו כאלו מצבים שונים, שיש כאלה אנשים שאין להם, יש כאלה שיש להם, אנחנו אוספים דרך הלפ חבר ובצורה כזאת אנחנו דווקא מתחברים. זה עוד מעשה חיבור ואין בזה שום בעיה.

גם כשאני נוסע, זה אמנם לא מכסף של הלפ חבר, אני לא יודע מאיפה בכלל קונים לי כרטיס, אבל גם לי קונים כרטיס, אני לא משלם על עצמי. אם הייתי משלם על כל הכנסים, איך זה אפשרי? אני סך הכול מקבל אותה משכורת כמו כולם.

ולכן אין בעיה, אין מה להתבייש. אנחנו עושים את זה למען החיבור, גם אלה שנותנים, גם אלה שלוקחים. זה לא חשוב מי נותן ומי מקבל, זה חשוב שאנחנו מגיעים לחיבור, והפעולה הזאת היא פעולה רוחנית.

שאלה: אחרי כנס בולוניה נתת הוראה לאיטליה להתחיל לדאוג לאירופה. יש מבנה מאוד מאורגן לגבי התכנים וכל מה שקשור לכנסים. אנחנו כבר מתחילים לדאוג לחבר את כל הקבוצות שנמצאות שם. כל יום אנחנו מחברים עשיריות רנדומליות. ביום שבת אנחנו עושים מפגש בין איטליה לגרמניה כדי לחבר את הקבוצות שנמצאות שם, אנחנו עושים מפגש בצורה איטלקית.

ואנחנו מבקשים גם מכל החברים, אנחנו מזמינים אותם למצוא הרבה קליפים, אם תרשו לנו אנחנו נמסור את זה גם לכם בשביל ישיבת החברים העולמית. אנחנו גם מנסים לעשות דברים שמעלים את מצב הרוח הכללי. ואנחנו אומרים את זה עכשיו כי אנחנו רוצים שכל החברים יתחילו לתרום. זה נכון שאיטליה התבקשה להיות הראש של כל אירופה, אבל אנחנו מבינים שרק אם כולנו יחד נירתם למאמץ אנחנו נוכל להצליח.

יופי. אז לפחות קבוצה אחת עובדת על זה. תעזרו, אני מבקש, תפעילו בבקשה את כל האירופאים האלה שהם מרגישים את עצמם כאחראיים על החיבור באירופה, גם החברים שלנו כאן, שהם יוצאי אירופה, שכולם תפעלו יחד ותתחילו לחמם את היבשת הזאת.

שאלה: הרגשנו, ותגיד לנו אם באמת אתה גם מרגיש ככה, שהדבר הבסיסי להצלחת הכנס ולזה שחברים יגיעו לכנס, זה נוכחות בשיעורי בוקר, שזה ממש הבסיס להכנה לכנס.

נכון

תלמיד: חברים כבר שלחו מכל העולם הצעות איך לעזור לחברים באירופה לבוא ולהיות נוכחים בשיעורי בוקר. יש לנו המון הצעות וביום שישי יש לנו פגישה, איך אנחנו מיישמים את כל ההצעות האלה ואנחנו נשתף את החברה.

מה אפשר לעשות שהם יבואו, שהם יתעוררו, שהם יקומו? אני מבין שבשבילם זה קשה מאוד. יש ארצות שזה מינוס שתי שעות, הייתי בארצות האלה ואני ראיתי, אני רגיל לקום משתים עשרה, מאחת בלילה, כבר ודאי שמאחת בלילה ודאי שאני כבר לא ישן. אבל בשבילם זו בעיה.

האמת שאני לא יודע. אין לי כוח לעורר אנשים בשעות כאלה, כי זה ממש לא בערב ולא בבוקר, באמצע הלילה נגמר השיעור, ויש להם עוד כמה שעות עד הבוקר, אבל כבר הם נמצאים בהתחממות וקשה להם להרדם, ואם הם נוסעים לקבוצה שלהם זה בכלל, עד שהם חוזרים וכן הלאה. זאת אומרת יש כאן בעיה מאוד מאוד גדולה באירופה מזה. אני לא יודע איך לפתור אותה. זה באמת. הבורא שם כאלה תנאים שהם קשים.

תלמיד: אבל אם הם ישאלו מה הקשר בין הצלחת הכנס לבין זה שאני עכשיו בשיעור בוקר. אני בא לכנס, ואני מתכלל עם החברים.

כנס זה משהו אחר. כנס זה חובה. זה באמת שאני נכלל עם החברים. אני לא בטוח שמי שנשאר אחרי המסך בזמן הכנס, שהוא יתכלל. אני לא מרגיש כך. הם גם כן מרגישים על עצמם עד כמה שהמרחק, במיוחד כשיש לך אפשרות להתחבר פיזית, והכול נובע מהפגישה הפיזית, אז חייבת להיות פגישה כזאת.

תלמיד: עכשיו, אם אני אירופאי וקשה לי, אין לי כוח להגיע לכנס. אם אני אהיה בשיעור בוקר זה ייתן לי יותר כוח?

כן. זה יחמם אותך, זה יגרה אותך, צריכים לעשות גם קליפים, כל מיני כאלה צורות התעוררות.

תלמיד: אז זה בדיוק מה שאנחנו שבוע הבא נשתף בו את כולם.

בסדר.

תלמיד: אני לא חושב שזה נכון לתלות את שני הדברים האלה יחד. זה קצת מעמיס על החברים. אנחנו רואים שיש מעגלים שמגיעים לכנס בלי קשר לזה שהם עכשיו צריכים לקום באחת בלילה או שתיים עשר בלילה אצלם, כדי לצפות בשיעור בוקר, אני חושב שלאותם מעגלים, מה שהכי נכון לעשות זה להתקשר אליהם שיחות חמות לבביות, להכין להם איזה אתר עם הקליפים הכי מרגשים מתוך שיעור בוקר, על הכנס וחשיבותו, ופשוט להתקשר אליהם ולהזמין אותם להיכנס, לצפות, להתרשם, לעשות אחר כך שיחת פולו-אפ לפני הכנס ולראות שהם אכן מתקרבים לשם, לראות אם יש להם איזה שהן בעיות.

אני חושב שזה הרבה יותר ממוקד בזמן הקצר שיש לנו. ברור שזה הכי טוב שכולם יהיו לפני בשיעור בוקר בהכנה ובפנימית וכן הלאה, אבל אני לא בטוח שזו המטרה המידית עכשיו לאותם חברים שעוד לא נרשמו עדיין לכנס.

אני מסכים איתך. לא כדאי ללחוץ שהם יבואו לשיעור בוקר, הם ירגישו בזה עוד יותר נטל, ממש לחץ, ועוד בכנס זה יהיה עוד לחץ יותר, אז תבטלו. זה נכון.

שאלה: עדיין לא ברור איך לעורר את הכלי האירופאי. איך הכלי העולמי יכול לעורר את הכלי האירופאי.

אני לא יודע. מה אתם רוצים ממני?

תלמיד: עצה.

לא. צעקו עלי "תנו לאירופאים לעורר את עצמם ולעשות את הכנס", אני משאיר אתכם ככה. יפה מאוד. אני מרוצה מאוד מזה שכך אמרו לי, "מה אתה נכנס? תן לנו לעשות את זה". בסדר גמור. אני שמח. אני לא רואה את זה כפגיעה, שרציתי לעשות ועצרו אותי. אני רואה את זה כהנחה, כיפה, כמתוק.

תלמיד: בסדר. אבל כלום לא קורה.

זו הבעיה שלכם. אני מרגע זה והלאה רק שואל, עשיתם? לא עשיתם? איך עשיתם? אבל שאני נכנס? לא. אני לא נכנס. זה תיקון שלכם.

תלמיד: אם אתה לא מעורר את זה, זה לא מתעורר.

אני מעורר, אתה לא רואה? אני מבזבז על זה את כל השיעורים, אבל יותר מזה אני לא יכול לעשות. עכשיו אתם תתקשרו ביניכם ותתחילו לעורר את הכלי באיזשהי צורה אבל לא סתם בלגן לעשות ברשת, לא יודע איך. אם תגידו לי משהו להגיד או משהו לעשות אני אעשה, לפי הפקודה שלכם, מארגני הכנס. זה הכול.

תלמיד: בנושא הזה רק לתת עוד איזושהי דחיפה ואולי טיפה קנאה. אני חלק מצוות ההדרכה של קבוצת הנקודה שבלב שבזיכרון. וחבר'ה אירופאים שאולי קצת לא מכירים מה זה "נקודה שבלב", זה חבר'ה שהם גמרו קמפוסים מבערך שמונה חודשים עד שנתיים שלוש נמצאים איתנו, והם בעקבות כל הדברים שהם שומעים ממך בזמן האחרון ומכירים בחשיבות של הכנס, החליטו על דעת עצמם להתארגן, ויש שמה קבוצה של בערך עשרה חברים, אולי טיפה יותר, שהחליטו שהם נוסעים לכנס בבולגריה. ולא שאלו אף אחד, וארגנו מלון, והם גם הציעו לחבר'ה אצלם שקשה להם יותר, עשו מין כזה קופה פנימית וכאלה. כך שהחשיבות נמצאת וקיימת.

דוגמה לאירופה. ככה זה.

שאלה: העשירייה שלנו נפגשה מספר פעמים עם קבוצות אירופאיות בקשר להכנה לכנס, ויש שני דברים עיקריים שאפשר לראות. אחד זה שאותן הקבוצות שכלולות בתהליך ההכנה, בארגון, שמה החברים מרגישים את החשיבות של הכנס, את הנחיצות להגיע לשם, את הצורך לפנות לקופה לעזרה הדדית, אם צריך, ואלה שלא משתתפים בצורה ישירה איכשהו, דווקא בהכנה, בארגון איכשהו, יש הרגשה שכאילו, "למה לנסוע לשם? יהיו עוד כנסים. יהיה כנס הבא בישראל, ועוד כנס אחרי זה. מה אני אפסיד ועד כמה חשוב לי אם אני יושב עכשיו באירופה, באמת להגיע דווקא לכנס הזה"?

אני חושב שהכנס הזה הוא כנס מאוד מיוחד. חשוב שיגיעו אליו מי שרק מסוגל. שיהיה מסין, ממונגוליה, לא חשוב מאיפה, לאו דווקא מאירופה. ההתרשמות מזה, וגם האפשרות לתת, לחמם כנס כזה, זה מאוד חשוב. אנחנו בונים כלי רוחני כבר בשלב שמקדם אותנו לתיקון. נכנסים למצב, מה שנקרא, "דור האחרון". כלי העשירייה והעשירייה שלנו זה תא בודד שאינו ראוי לחיים. רק חיבור בין התאים בין העשיריות, הופך להיות לאיבר ולגוף, אז אנחנו עכשיו, פעם ראשונה, זה כנס מיוחד, שאנחנו פעם ראשונה רוצים, משתדלים אם יצא לנו, אני לא יודע, אבל משתדלים לבנות גוף רוחני חי.

לכן, הכנס הזה הוא צריך להיות מיוחד. תלוי בנו. או שזה יהיה סתם כמו כל הכנסים, או שאנחנו נרגיש בו, בתוכו ממש, איזו מהות חדשה, חיים חדשים, מדרגה חדשה, הרגשה חדשה. איזושהי פגישה עם הכוח העליון. ההזדמנות נמצאת. נפספס או לא, תלוי בנו. על זה אני מדבר.

שאלה: היו לנו כבר שתי פגישות של המארגנים של הכנס באירופה. עם חברים מאירופה ומכאן, שרוצים לבנות צוות אירופאי שיעבוד מכאן.

מה שאני מרגיש שזה באמת שובר את הקרח, שובר את הגבולות, מחסומים בינינו. אבל זה תהליך.

זה ארגון. אתם צריכים יותר לעבוד על רוחניות.

שאלה: איך לעשות זה, אנחנו עכשיו משתדלים למצוא דרכים של איך לעשות את זה ביחד, כל התשתית הזאת צריכה להפוך למשהו אחד משותף ואנחנו עובדים תחת הרבה לחץ על עצמנו לממש את זה, אבל אנחנו רואים שהמערכות האלה צריכות איכשהו לגדול יחד. אנחנו משתדלים למצוא את הדרך המהירה ביותר, אבל שוב זה לוקח זמן, זה עניין של ימים. אבל מתוך ההרגשה אני יכול להגיד שכולם יש להם רצון טוב להתגבר על החסמים הפנימיים ובכל רגע להשתדל להיות בתפילה, זה הדבר הכי חשוב.

נראה לי שאם אנחנו נחבר כאילו את שתי הדוגמות האלו, אז זה יהיה ממש כמו זרימה של מים, וכולם ירגישו את זה והחברים באירופה ירגישו את זה ויגיעו. ובשביל זה אנחנו צריכים את העזרה של כולם, אבל גם לעזור לנו לארגן את עצמנו. ואולי לא לעשות כל מיני פעולות קיצוניות בעצמך, אלא לפנות לגוף הזה שנבנה, ולעזור לנו לבנות את הגוף הזה.

טוב, נקווה שזה יצליח. בינתיים אני רואה שאין כאן את הכוח.

שאלה: דיברנו על רב"ש ועל החשיבות.

אנחנו מדברים עכשיו על איך לממש את מה שהרב"ש מסר לנו.

תלמיד: האם יש גבול ללחץ שאני יכול להפעיל על הדור הצעיר? איך אני צריך לעורר את הדור שלי?

איך אתה מעורר את דור הצעירים? יש לי תשובה פשוטה, אני לא יודע. כמו שרב"ש אמר, חיסרון לא קונים בבית מרקחת. אם החיסרון נמצא באדם, הוא נמצא. ואם לא, לא. אנחנו צריכים רק להשתדל לממש את החיסרון. אם הוא קצת ישנו, לתת כיוון נכון, מה שאנחנו עושים על ידי הפצה.

תלמיד: יש לנו הפצה ואנשים "בולעים" את המסר, יש תגובות ועדיין קשה לעורר את האנשים.

ועדיין, יותר ויותר להמשיך, כי "פרוטה לפרוטה מצטברת לחשבון גדול", אין מה לעשות, רק בצורה כזאת. כל מה שקורה בעולמנו זה רק על ידי הצטברות, זה סוד ההצלחה. רק הצטברות, הצטברות היגיעה, הצטברות המעשים.

תלמיד: יש לנו קהל יחסית נחמד, כמה אלפי שומעים, ואני צריך להמשיך לתחזק את זה יותר, ומאד קשה לעורר את האנשים.

בטוח שיש גבול לכמה שאתה מסוגל, אבל אין גבול לכמה שאתה יכול להמשיך. להמשיך אתה יכול ללא גבול. כי אתה עובד כאן בתנאים שהבורא מייצב לך, ואתה לא מבין עד כמה שאתה עושה. התוצאה מהעבודה שלך לא נראית לעין, אבל אתה צריך להיות באמונה שאתה עושה כל מה שיש לפניך לעשות, וכל היתר ''ה' יגמור בעדי''.

תלמיד: איך לתת להם זריקה של חשיבות.

לא, זה הבורא עושה. הוא נותן להם זריקה כזאת מה שהוא מבין שצריך. אתה לא יכול לקפוץ במדרגות. האור העליון מעורר את שכבות הרצון, היינו את האנשים מדרגה אחר מדרגה, ואתה לא יכול פתאום לקפוץ, זו תהיה ממש שבירה. אתה צריך רק לעורר במקצת, לתת חיסרון. החיסרון צריך לממש את עצמו, לראות אם הוא נכון, אם הוא לא נכון, לבחור בכל דרך.

תיקון זה עבודה כל כך גדולה, כל כך רחבה. בכל דבר יש עיבור, יניקה, מוחין, שזה , נכנס לדרגה עליונה יותר לעיבור יניקה מוחין, ועוד ועוד, ממש אין סוף מדרגות. אבל כל רגע יש תיקון, כל רגע. אם אתה דבוק לפעולה ולא לתוצאה, אתה מרגיש שאתה נמצא בעולם שכולו טוב, העולם משתפר, העולם מתקדם, העולם הולך לקראת תיקון.

אתה יכול להגיד, "איפה? זה יהיה כך עוד אלף שנה, אני לא לוקח בחשבון אלף שנה, זה לא בידיים שלי, זה הבורא עושה, אני רק מסתכל על הקטע שאני מסוגל לעשות, שנמצא ברשותי". נתנו לך רשות לעשות, אתה מעורר קהל, ואתה דווקא מוצלח בזה, כולם כך אומרים. לכן אתה חייב כבר להיות מרוצה מזה שאתה עשית את הכול, כל היתר "ה' יגמור בעדי".

שאלה: מצד אחד רב"ש היה הבן של בעל הסולם וכאילו המשיך אותו. מצד שני הוא היה תלמיד של בעל הסולם. איך הוא הצליח לשלב את שני הדברים האלה?

שאלתי את רב''ש בדיוק על זה. הוא אמר אתה לא יודע עד כמה זה קשה, מצד האבא, הבן הוא כאילו יותר גדול מהאבא, הוא מסובב את האבא. מה שהבן רוצה, האבא צריך לקיים, כך זה לפי הטבע. מבחינת התהליך הרוחני, האבא במקרה הזה, יותר גדול מהבן והוא חייב לבטל את עצמו כלפי האבא לגמרי. בתורה כתוב שבן צריך לבטל את עצמו כלפי האבא, ממש לבוא להשתחוות לעשות הכול לאבא, לרחוץ לו רגליים וכל הדברים, הכוונה היא לרוחניות קודם כל, אם כי יש תרבויות שזה מקובל גם בגשמיות.

רב''ש אמר לי שזה היה מאוד קשה במיוחד אצלו, כי בעל הסולם לא וויתר על זה שהוא חייב להכניע את עצמו כלפיו. כי איך אפשר, אם הוא היה מבטל, היה מבטל את עניין העלייה של הבן לדרגה רוחנית יותר גדולה, לכן הוא אמר שזה היה קשה מאוד. הוא היה צריך להתגבר לא רק על האגו שלו, אלא גם על היחס הטבעי של בן ואבא, וזה היה מאוד קשה, מאוד במיוחד.

זה לא כרגיל, כמו בן באיזו משפחה שמחליט לבטל את עצמו כלפי האבא. זו הייתה ממש בעיה, מדרגה רוחנית שהיה צריך לדלג, מאוד מאוד קשה, אבל בכל זאת הצליח בקושי. הוא לא היה משתמש בזה שזה האבא שלו. אתם רואים בתמונות, בעל הסולם מסתכל למעלה ורב''ש תמיד למטה, זה מאוד אופייני לשניהם.

שאלה: אתה נותן לנו כל מיני מטרות, ואתה אומר שהמטרות האלה הן בעיקר מטרות רגשיות.

בעיקר רגשיות, הלב מבין.

תלמיד: איך להגיע לרגש? יש את העולם הזה שבו יכולים לעשות מספר פעולות בתקווה שזה יביא לנו רגש. אם יש לפני דרמה, אני מסתכל ואז אני בוכה. אני הרי לא יכול סתם לשבת ולבכות, אני חייב משהו לראות, אז מישהו עשה בשבילי.

ולפעמים אתה מסתכל ואתה לא מתרגש.

תלמיד: כן, ברור.

אז איך לעשות שכן תתרגש?

תלמיד: קודם כל אני חייב לראות משהו.

אתה מגיע לישיבת חברים והם בוכים ושרים ומתחבקים, ואתה יושב ביניהם כמו בול עץ. אני מבין אותך כי אני הייתי יותר גרוע. אני זוכר שלא הייתי מבין מה הקשר בין חיבור בין חברים לבין השגת הבורא, השגה רוחנית, איך זה יכול להיות? דרך השכל אני מבין, איזו עבודה אני גם מבין, אבל איך בקשר בינינו אני עושה משהו? ואני קורא וכתוב שעל ידי זה אתה מבטל את האגו שלך, וזו מחיצה בינך לבין הבורא, ואני לא מבין, ולא מתפעל, ולא מתרגש ועוד, ועוד, ולא ולא.

עד שכעבור כמה שנים אתה סוף סוף מתחיל לראות שזו כל העבודה, המאבק על החיבור שלי עם הקבוצה, שאני נאבק עם האגו שלי. איך אני יכול לעשות את זה, להיאבק נגד האגו שלי להיאבק? אני לא יודע איך. אבל כאן הנקודה, אם אני שובר את האגו שלי, מתחבר איתם, שם אני מוצא את הבורא, גמר תיקון, הכול.

תלמיד: אני שואל על השיטה, איך לגרום לרגש להופיע? מה יכול לגרום לרגש ממצב מסוים, נניח מחיבור להופיע בתוך הרצונות? אני רוצה בצורה הכרתית לגרום לרגש להופיע, אני רוצה עכשיו להתרגש, האם זה אפשרי?

אני מאוד שמח לשמוע ממך את זה כי כבר זה אומר על נחיצות ההרגשה שאתה עדיין לא נמצא בזה, אבל הנחיצות להרגשה כבר נמצאת, וזה כבר שלב גדול חדש.

תלמיד: הנחיצות קיימת, אבל אני רוצה להתקדם עם זה, מה אני עושה?

מתקדמים מהעבר, לומדים מהעבר. פעם היית מזלזל בכל קשר, פעם היית מזלזל בכל רגש, פעם לא היית חושב על זה ודוחה את עצמיך מזה. עכשיו אתה נמצא כבר במצב שאתה איכשהו מרגיש שזה נחוץ לך, רק אתה לא יודע איך להגיע לזה. זו כבר התקדמות. נניח שאת זה היה מסביר לך הבן שלך, היית מתפעל?

תלמיד: כן.

אולי, זאת אומרת שחסר כאן משהו שחשוב לך ומשפיע עליך ומביא לך את נקודת החיבור, הרגשת החיבור. אז צריכים לחפש. אני חושב שכאן נפתח לנו עכשיו שלב חדש, שדווקא אנשים עם רצון כמו שלך שזה רצון גדול דווקא, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", יש לך רצון חזק, גדול, אבל ביחד עם זה הוא כמו קיר, אם אתה תדאג עכשיו כמה שיותר בצורה פורמאלית לחיבור הכלי האירופאי, ולא רק אתה אלא אני אומר לכולם, אם אתה תדאג לחיבור הכלי האירופאי שזו דרגה מחוצה לך, מההרגשה שלך, אבל אם אתה תדאג כל זמן שזה יקרה וזה יקרה, אז יבוא אליך רגש מהכלי הזה. כי הוא חיצון כלפיך ואתה פתאום תתחיל להרגיש כמה זה חשוב, כמה צריך שזה יקרה, שזה ישפיע עלי מבחוץ. אם הם יתחברו זה פשוט יביא לי את המצב הבא, את המצב הרוחני, זה יגלה לי את הבורא. וזה באמת ככה. תדאג לזה.

תלמיד: ברור שהדאגה למשהו מפתחת רגש. אני שואל על הדאגה, הביטוי לדאגה.

תתחיל מדאגה פורמאלית שאתה רוצה שהכנס יתקיים נכון ויפה. זאת מערכת ששייכת גם לך.

תלמיד: אנחנו דואגים לזה. מחר יש לנו פגישה, וקיבלנו מהכלי העולמי המון רעיונות איך אפשר לגרום לחברים באירופה להגיע לכנס. יש עוד כמה עשרות ומאות חברים שאולי לא יבואו מסיבות כאלה ואחרות וצריך לעורר בהם את הרצון לבוא.

יש כמה רעיונות, למשל להתקשר אליהם. נקים מוקד כמו שאנחנו יודעים לעשות, צריך מנהל מוקד, צריך תסריט שיחה, צריך לעשות עשרות טלפנים, אולי מספר תסריטי שיחה לכאלה שבאים לשיעור אבל לא לכנס, או לתלמידים שסיימו קמפוס, שאליהם צריך לדבר בצורה אחרת ועוד ועוד. זאת מערכת ארגונית שלמה.

מצוין. השקעה בזה זו השקעה לגמר התיקון. אני אומר לך, זו השקעה ממש בדרך.

תלמיד: אני שואל כי אני לא רוצה לבזבז אנרגיה לחינם.

לא, זה לא בזבוז. מה זה? איך זה יכול להיות?

תלמיד: אולי במקום זה אפשר לעשות שיחות זום, אפשר לעשות ישיבת חברים, לדבר וזהו.

לא. זה שאתה מתקשר לאדם ואתה מזמין אותו ואתה משכנע אותו איכשהו ומעורר אותו, זה לא בזבוז. זה לא הולך, זה נשאר לנצחיות. זו התעוררות, אלה רצונות. הרצון שלך רוצה לעורר את הרצון שלו ואתה רוצה להתקשר עימו. אלה התיקונים והם ממש קרובים לרוחניות. זה לא שאתם נמצאים באיזו התקשרות אחרת טלפונית.

תלמיד: אני מבין שיש לנו אמצעי שנקרא העולם הזה, לי אין רצון לחיבור, ולאותם אנשים אין רצון לבוא לחיבור, לכנס, אבל יש את העולם הזה שאנחנו יכולים להתקשר דרך הטלפון, דרך איזה מכשיר קשר, והוא יכול להתפעל וגם אני יכול להתפעל. זו מערכת מיוחדת של העולם הזה.

עוד יותר מזה. אפילו שאתה מתקשר לאדם זר ששייך לאיזו מפלגה או למשהו ואתה מדבר עימו על איזו פעולה ואתה מזמין אותו לאיזו פעולה, אפילו לא רוחנית, גם אז אתה משפיע לו רוחניות. בכל העולם חוץ מפעולת התיקון אין שום דבר, רק בכל מיני רמות ודרגות.

למה טוב לנו להיות בחיבור העם אפילו שלא מדברים על תיקון הנשמות ומשהו? כי זאת אותה פעולה, רק במילים אחרות. בקיצור תדאג לחיבור הכלי האירופאי וזה ייתן לך [יכולת] להתחיל להרגיש, כי אתה תשקיע בזה, אתה תרצה שהם יתחברו, אתה תרצה שהם יהיו ומתוך הרצון שלך שאתה בונה, אתה גם תרגיש את התוצאה מזה. אני אומר את זה לכולם, מי שרוצה לפתח את הרגש, אז רק בצורה כזאת, רק בצורה כזאת שהוא ידאג לאחרים.

תלמיד: הרעיון של הטלפונים שהעלה החבר שלנו הוא רעיון מקסים ויש הרבה מאוד אנשים שיוכלו לעזור ולגרום לזה לקרות. לגבי הצוות המוביל באירופה, הם החליטו לקחת על עצמם את ישיבת החברים הקרובה כדי לעורר את אירופה מטעם עצמם, ובימים הקרובים יתחילו לעבוד על הליינאפ, וישיבת החברים הקרובה תועבר על ידיהם כחלק מתהליך ההתעוררות.

(סוף השיעור)