שיעור בוקר 15.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 858,

חלק ה', כותרת: "מעמדות מחדש: זריז ועצל" – סוף חלק ה', כותרת: "למהר זמן בישולה: בדתיות" (כולל)

קריין: "כתבי בעל סולם", חלק "כתבי הדור האחרון", עמ' 858, חלק ה', "מעמדות מחדש: זריז ועצל".

מעמדות מחדש: זריז ועצל

"נניח שאומה אחת עצלה ואומה אחת ע"פ טבעה היא יותר זריזה, ומה שאחת תעשה בשעתים יעשה השניה בשעה אחת. ומובן מאליו שיתחילו טענות. האחת יאמרו לכל האומות זמן עבודה שוה, והשנית תאמרה העיקר הוא הייצור שנותנים. וכדרך המתוכחים כל אחת תעמוד בשלה - ומהו היסוד שעליה ימנו הב"ד. אם ע"פ היסוד "כל אחד נותן כמה שיוכל וניזון כמה שצריך" הרי עדיין אין זה מחייב זמן שוה. ואם באמת נשפוט כן בין האומות ע"פ משקל וכמות עבודה, א"כ גם ליחידי יש טענה כזו והגבור יעבוד למחצה מהחלש. וא"כ כבר הכנת בעצמך מעמד חדש מעמד של זריזים ומעמד של עצלים.

אלא תאמר יש כח בהרוב העצלים לכפות את המיעוט הזריזים שבאומתו אבל אין כח מאומה על אומה וזה בלי ספק, א"כ תעשה מעמדות בין האומות ומנצלים ומנוצלים בין היחידים".

ביאת הגואל

"והנה אין זה חידוש כי גם המיסדים עצמם ידעו זאת כמו שאומר. .. שמתחלה יראו בפשרות כיצד שאפשר, ולבסוף יבוא לאידאלים אמתיים למדרגה הגבוה של השתפנות. שכל אחד יתן כמה שיכול, ואח"כ לא יקח אלא כמה שצריך כלומר בשוה עם העצלים. אין זה אלא בעזרת ביאת הגואל צדק ש"ימלא הארץ דעה", ואז המשפיע יבין שעומל לאלקיו ועושה נחת רוח ליוצרו.

הנה איסטינקטין האידיאליים כבר הכתה שורשין לאין קץ במין האנושי, גם באו ונושנו והתאזרחו במקום בטוח שאין שום יד בן אדם יכול להגיע שמה הוא הסובקאנישיעס [תת-מודע] שבמוח המָאֳרך, המניע את עצבי האדם מאליו בלי דעת הבעל הבית. וע"כ באו בנסיון ברוסיא כנודע שלא פעלו כלום בכל מלחמותיהם. וידעו נא הלוחמים האלה כי הכל יתן להם הלב האנושי זולת אם יניחו לו את האידאות שבאו לו במורשה מדורי דורות בסובקאנישיעס שלו, ואם יתעקשו להשחית גם המורשה הזאת אז סוף כל סוף דמם בראשם עצמו. כי החום והגפרית הולך ומצטבר יד על יד עד שיתמלא על גדותיו ויתחיל ההתפוצצות.

ומלבד כל אלה הולך וגדול דור חדש "אשר לא ידע את יוסף", אשר אינם מבינים כלל את הצורך והנחיצות לבטל את קנין הפרטי מתוך בשרם ודמם אלא רק ע"פ תיאוריא יבישה. וע"כ תאות קנין הפרטי הקבור היטב בהסובקאנשיעס שלהם מדורי דורות, אשר אחר כל הלימודים בבוקר אחד לא עבות יקומו מחנות צעירים מכל הצדדים, והמה בעצמם ימיתו את הזקנים עם כל משקם וחכמתם. כי ענין האידיאה אינה באה לאדם מתוך השכל, רק מתוך הניסיון של החיים מתוך הריחום והרכב של טוב ורע כשיטת האוטומאטען, והשכל אין לו שום שליטה על הגוף כי זר לגמרי הוא אצלנו. וע"כ אותם הצעירים השתפנים שרכשו להם הידיעות מתוך שכלם, אין בהם אימון של כלום וכמו בועה של בורית יפרחו להם."

שאלה: אם אני מבין נכון, בכל קטע 5 שקראנו עכשיו, בעל הסולם מדבר על זה שהקומוניזם ניסה לחסל את הדת והלאומיות.

כן.

תלמיד: הוא אומר ששני הכוחות ההם ממש טבועים בטבע ולכן כל דבר כזה לא מצליח. למה דת ולאומיות הם שני כוחות טבע?

אנחנו עוד לא גמרנו לקרוא את העניין הזה, אבל בצורה טבעית זה מתפתח כך.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר שבצורה טבעית זה טמון בטבע.

תלמיד: כלומר, לבני אדם יש צורך להרגיש שייכות למחנה כזה או אחר?

כן.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על האידיאל, האם מדובר שלא יהיו יותר מדינות או שפות שונות?

האידיאל הוא שכולם יהיו שווים ולקראת זה הם ילכו.

תלמיד: למה הרעיון הזה שנקרא אינטרנציונל, ביטול הלאומיות חייב להיכשל אם בסוף לשם הוא צריך להגיע?

נראה לי שהוא לא צריך להגיע מתוך זה שהם רוצים להיות יחד, כי זה ההיפך מהטבע, אלא מתוך זה שהם רוצים להיות יותר קרובים לבורא.

תלמיד: זה צריך לקרות בתהליך טבעי?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שהפתרון לחוסר שוויון הוא ביאת גואל צדק.

כן, כי בצורה טבעית זה לא יכול להיות.

תלמיד: מהו אותו "גואל צדק"?

כוח עליון, שעיקר הכוח שלו יהיה בזה שהוא יביא להם בשכל וברגש את רעיון החיבור וההשתוות.

תלמיד: איך "גואל צדק", הכוח העליון, פותר את הרגשת חוסר השוויון שהייתה?

הוא פועל בצורה כזאת שכולם מתחילים להבין שרק בחיבור בין שווים הם מגיעים להידמות לבורא.

תלמיד: ה"עצלים" ו"הזריזים" נשארים?

כנראה שכן.

תלמיד: רק שהם מרגישים ביניהם את הבורא?

רק שהם מרגישים ביניהם שהם רוצים להיות דומים זה לזה אבל כל אחד ואחד בצורה שהוא מסוגל.

תלמיד: ואז אף אחד לא דורש מהאחר יותר ממה שהוא מסוגל?

כן.

מילה אחרונה של מדיניות

"אז ישבו להם ג' כחות - ימין, אמצע, שמאל - על דוכנם בהמועצות, יתוכחו ויתנגחו זה עם זה. הימין כנגד החפשיות שבשמאל, והשמאל כנגד הריאקציָע שבימין, והחפשנים יתנו מקום לשניהם והרוב יפתור ויכריע.

אכן באחת כבר באו לידי פתרון והוא השתפנות בכל הצרכים ההכרחים והחיובים של החיים, דהיינו חלוקי שוה בכל צרכי הכלכלה. ארץ אחת לכל החיים עליה וחלוקה אחת בתענוגיה הגופניים. וכל המשפטים והויכוח יעמיסו על סבל הנשואים הרוחניים, ויחד עם זה ג' המדרגות, קנאה וכבוד ותאוה, יתהפכו ויצטמצו [ויצטמצמו] רק בגבולים הרוחנים בלבד.

ונוסח זה אמנם יהי' מלה אחרונה של מדיניות, משום שכן ישאר לנצח "חוק ולא יעבור". כי כפי התפתחות מין האדם כן יתפרדו ויתחזקו הדעות, וכל אחד יעמוד על דעתו הרבה יותר מעל ממונו של עתה, ולצאת ממצר הזה אין תקוה זולת אם האדם יתחיל ליסוג אחור עד שיקבל צורת פתי, כלומר שיתרוקן מכל דעתו.

וע"כ יתרבו המפלגות כמעט לפי היחידים, ואין פותר אותו זולת חוק הקבוע "אחרי רבים להטות". ואז יעשו היחידים בינו לבינם מיני פשרות וביצועים עד שיתקבצו לחבורות. ובהחבורות יהיו התחרות עם אופוזיציות עד שהאופוזיציה תצא לעצמה לפירוד בפ"ע. וכה יתפלגו החבורות הגדולות לקטנות, והקטנות לקטני קטנות, וגם יסחרו ביניהם חבורה עם חבורה כרגיל בזה"ז. אמנם המו"מ הזה מוכרח לילֵיך ולקבל בכל פעם צורה יותר חריפה, ממש כפי שיעור התפתחות הדעות בלי פשרה לנצח שכן צריך להיות לנצחיות.

אמנם באחת: בקנין הפרטי כבר באו לידי פתרון מוסכם, אשר כל אחד יתן כמה שמוצלח ליתן ויקבל כמו בלתי מוצלח בלי תוספות כחוט השערה. וזמן העבודה יהיו שוה לכל בחיוב מוחלט. ומלבד החיוב יושגו תוספות זמן של הותיקים אשר יתנו לעומת החלשים לפטור אותם לגמרי ולא לענותם, והיה זה דוגמת הצדקה הרגילה עכשיו. ובכל עיר וקהלה יתחלקו אותם החלשים במספר שוה לה, ואם ימצאו בהקהלה הרבה מנדבים אז יפטרו כל חלושי כח, ואם מעטים יהיו אז יפטרו רק מקצתם והיותר חלושים וכדומה.

העובר על חוקים הללו יענש או במתן חוקו או בדרך פלילי."

שאלה: אם הבנתי נכון, גילוי הבורא יביא לכל אחד סיפוק שלם לעבוד כפי יכולתו ולקבל לפי צרכו, ובכל זאת להמשיך ולהשפיע כי "קנאה וכבוד ותאוה, יתהפכו ויצטמצו [ויצטמצמו] רק בגבולים הרוחנים בלבד". זאת אומרת, מה יקרה אז? כל אחד ימשיך לתת מסירות נפש וכוחות, ותמורת זה מה הוא יקבל?

מה שצריך.

תלמיד: ומתוך מה יהיה הסיפוק הפנימי שלו?

מתוך זה שהוא נכלל באותו חוק טבע, לתת לפי היכולת מה שהטבע דורש ממנו ולקבל לפי צרכיו בלבד.

תלמיד: ואז הוא אומר "נוסח זה אמנם יהי' מלה אחרונה של מדיניות" והוא מתאר פה סיטואציה שלא הבנתי אותה, שיתרבו המפלגות כמעט לפי היחידים.

כן.

תלמיד: זה במצב מתוקן?

כן, לפני התיקונים הסופיים.

תלמיד: למה זה קורה?

כי הרצון גדל, האגו גדל, האדם מרגיש שהוא לא יכול להיות באיזו התקשרות עם האחרים וכך כל אחד ואחד, ומצד שני מובן שהעולם צריך להיות כבורא, בצורה אחידה.

תלמיד: וזה קורה כבר בחברה שמבינה שהיא פועלת לטובת הזולת כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו?

כדי להגיע למה שאנחנו מדברים, הם כבר צריכים להיות כאלו.

תלמיד: ואת הסיפוק הנפשי שלהם הם מקבלים מתוך זה שהם פועלים לטובת הזולת יותר מכפי צרכם אלא לפי יכולתם.

כן.

תלמיד: ובכל זאת מתרבות המפלגות?

הצורה שבה כל אחד בולט לעומת האחרים מביאה אותם לכזאת צורה.

תלמיד: וזה מצב שהוא לא מתוקן.

הוא בדרך לצורה המתוקנת.

שאלה: נראה שבעל הסולם עובר פה כל פעם בין תיאור מצב האידיאלי הסופי, לבין התהליך שמוביל לאיזה תהליך של התדרדרות, זה תהליך הפוך.

כן.

תלמיד: זה "פני הדור כפני הכלב", לשם צריך להגיע לפני התיקון. נראה שבישראל אנחנו די קרובים למצב הזה שיתרבו המפלגות כמעט לפי היחידים, עוד מעט תהיה לנו מפלגה לכל אדם. הוא גם אומר שהמשא ומתן חייב "לילֵיך ולקבל בכל פעם צורה יותר חריפה". בתחילת הקטע הוא קרא לזה התאבקות, אם אני מבין נכון זה קונפליקט שהולך וגדל.

כן.

תלמיד: איך מתוך המצב הזה של פירוד מוחלט ואנטגוניזם, שבני אדם שלא מסוגלים לסבול אחד את האחר ובטח לא לדבר, פתאום קורה מין היפוך כזה ומגיעים למצב המושלם?

יכול להיות שהוא יכתוב על זה בהמשך, אני לא יודע, אבל אנשים יצטרכו להבין שזה לא פתרון להישאר בניתוק כזה, במעמד זה מול זה, ולא לראות בזה איזה פתח להחלטה נכונה.

תלמיד: נראה שבשכל של בני אדם אי אפשר לראות שום רציונל, אלא הפוך, רוב האנשים הולכים ונעשים יותר לא מודעים.

אבל מה התועלת? להיות כל הזמן במלחמות?

תלמיד: כולם מבינים שזה לא הגיוני, שמלחמות הם דבר רע, אבל לא נראה שזה עוצר מלהידרדר יותר ויותר.

לא, אבל בכל זאת נשאלת השאלה, מה עושים? לאן הולכים? בינתיים הוא כותב כך.

תלמיד: בסוף התיקון בני אדם יבינו שכך אי אפשר להמשיך או שפשוט הכוח העליון יפעל ויהפוך את המצב?

נקרא מה הוא אומר, אני לא יודע.

שאלה: הוא כותב שוויתור על קנאה, כבוד וגאווה גשמיים, ויתור על דעה חזקה, זו תמורה לשכר רוחני.

כן

תלמיד: הרוחניות תהיה פיצוי להכול?

כן.

תלמיד: זה שפותרים את האדם מהאגואיזם שלו תמורת קשר עם רוחניות, זה אלטרואיזם?

אלטרואיזם זה שאדם משפיע לזולת ואין לו בעצם לזה שום הצדקה.

תלמיד: הוא נותן הצדקה חזקה, הוא אומר שכל אחד נפטר מהדעה החזקה שלו שמתנגשת עם כל העולם, אנחנו מגיעים ישר למצב הזה, הוא אומר שבן אדם נפטר מהקנאה, תאווה, כבוד גשמיים.

איך?

תלמיד: הוא הולך לרוחניות, יש לו איפה לקבל פיצוי, שכר.

לא. הוא הולך לרוחניות מפני שהוא רואה עד כמה הוא מעריך את זה.

שאלה: מה ההבדל בין השכר אגואיסטי לבין שכר אלטרואיסטי?

שכר אגואיסטי נמצא בתוך אדם ושכר אלטרואיסטי נמצא בתוך חברה.

שאלה: הוא כותב שהזמן עבודה יהיה שווה, אבל נראה שבזמן עבודה הזריזים יספיקו יותר מהעצלנים, ואז הנטרול שכל אחד לא יקבל יותר ממה שהוא צריך, אבל עדיין לא מובן מה מנטרל את העמדות שייווצרו בעקבות זה שיש עדיין זריזים שמספיקים יותר ועצלנים שמספיקים פחות.

את זה פשוט לא ניקח בחשבון, כי הכול הוא לפי הטבע שהבורא חילק בינינו, לזה יותר ולזה פחות. ולכן אנחנו איפה שזה לא תלוי בנו אלא בא כמתנה מלמעלה, אנחנו לא יכולים לעשות שום חשבון ודין.

תלמיד: אבל מה ינטרל את התחושה הזאת, הוא אומר שכל אחד יקבל את המינימום וזה ינטרל את ההרגשה שאחד נותן יותר מהאר. אבל ההרגשה שמישהו נותן יותר ויש לו יותר כבוד, איך הוא ינוטרל?

אני לא חושב שזה יתבטל וייעלם, אלא בני האדם בעצמם ייקחו זאת בחשבון בצורה נכונה. ככה נראה לי, אולי הוא יכתוב משהו על זה.

אתם יכולים לשאול אלף שאלות, אבל זה מה שהוא כותב, ואין יותר. כתוב על צורת החיים, אז אפשר לעשות בירורים וויכוחים אבל נסתפק במה שיש, אחרת אנחנו מוסיפים לדברים האלה משהו משלנו וזה כבר ודאי שלא בטוח ולא יתקיים. להתחיל לברר עם המוח שלנו את צורות החיים בחברה העתידית כזאת, זה לא רציני. הייתי אומר שאין לנו באמת שום חוקים, הוכחות מה אנחנו כן יכולים לראות, תקרא ותקבל שכר.

פרצוף פנים של אידאה

"אמיתיות ברוח העונג של המביעו ניכרת. נעשיתי ק'. .. הגם ש... [מילים לא ברורות בכתב היד] הרבה שנים מקודם זה, אמנם לא הסיבותי תשומת לבי עד שראיתיהם מדברים ומתוכחים אז הכרתי האמת בפרצופו. כי חוק הוא שאיש בלתי מוטרד בשום אופן לא יהי' לו סיפוק בקניני גשמיים גם בשעה שאדם עוסק באידאיה מוכרח להרגיש רוח תענוג בשעת העסק, ושיעור הרוח והעונג שהוא מרגיש תלוי באמתיות האידיאה שהוא עוסק. ומתוך כך מצאנו להאמת פרצוף פנים להכירו, דהיינו רק בהסתכלות לאדם המביע אותו אם ענוג הוא. וכמות העונג הוא כמות האמת - וזהו שהביאני להאמין באידעה זאת, כי לא ראיתי עד אז מי שיביע איזה אידאה בקורת רוח ועונג כמותם."

אמת מוחלט

"אם לא יש אמיתיות מוחלטות אלא בעלי זמן, א"כ אומר אני שכל אמת לפ"ע בשעתו הוא אמת מוחלט, כמו שאי אפשר ל' [לומר] על איזה מציאות שעומד למות אשר כמת דמי משום שבזמן שחי הריהו מציאות מוחלט בשעתו.

אין שום דבר נפעל או בדרך הרצון או בדרך הכפיה והשכל אינו מכריח כנודע. וא"כ יש לנו שאלה מי ינועע את השתפן בעת פעולתו, ממקור מי יתלקח לו הרצון להתנועע, או מכח מי יבוא אליו הכפיה.

כי אז יהפך התנועה למין קנין פרטי. וכל אדם מקפיד על האנרגיע שלו שלא תתפזר בלתי תועלת עוד יותר מעל ממונו. ואם השתפנות אינו מחסר לו מחמת כינוס האנרגיה ודאי לא יפזר האנרגיה בכדי, והצדק או החמלה מאין יבואו?"

למהר זמן בישולה: בדתיות

"רעיון השתפני צריכה בישול וביכור במוחו האדם לא פחות מג' דורות שלימים ושל שלוה והסכמה כללית, ולפיכך עוד הרבה גלגולים ונסיונות יעברו בעולם בטרם תבואה על קצה - ואין דרך יותר נקל לבשל הרעיונות רק בדרך הדתיות."

זה מה שהוא כתב, ודאי שלעצמו, זה מאוד רחוק מהכתבים שהוא הכין לדפוס, אבל זה מה שהוא כתב. אנחנו רואים עד כמה אנחנו עוד מאוד רחוקים מלהבין מה הם החוקים והמשפטים והכללים לפני הדור האחרון.

שאלה: איך אנשים עם תכונות מתוקנות ימצאו את הכוח להשפיע על אנשים עם תכונות שליליות בצורה חיובית?

אני לא יודע, אני לא כל כך רוצה להיכנס לתוך זה כי לא ברור מה חסר כאן. חסרים קטעים ארוכים כדי שנוכל להבין למה הוא מתכוון. לכן מה שקראנו - קראנו, הגענו לסיום, ואין יותר מה לעשות עם זה.

שאלה: אני כל הזמן מנסה לחשוב למה רב"ש לא אמר על זה כלום?

נכון, הוא לא אמר כלום.

תלמיד: איך זה קורה, הרי רב"ש מתייחס לכל מאמר קטן של בעל הסולם, לכל תשובה שלו.

אבל אלה לא מאמרים, אלא כתבי יד שהיו מונחים אצלו בארגז. הוא לא דיבר על זה עם אף אחד, הוא לא פרסם את זה בשום צורה - לא בין התלמידים, מכל שכן בין כלל בני אדם. אני חושב שלפעמים מקובלים כותבים כדי לתת לזה דחיפה, כדי שהדברים האלה יותר ויותר יתגלו. אבל כאן זה גם לא כל כך נראה, כי הדברים האלה הם מאוד מאוד רחוקים, הוא כותב שצריכים לעבור שלושה דורות.

תלמיד: רב"ש הכיר את הרעיונות האלה?

כן, אבל הוא כמעט ולא דיבר.

תלמיד: וגם לא תמך במימוש שלהם, דיבור עליהם או שיח עליהם.

לא, הוא לא אהב לדבר על דברים שלא יכולים להתלבש בחומר באותו הזמן, ולכן זה לא היה בשבילו נושא לדיון.

תלמיד: גם כשאנחנו מדברים על "תלמוד עשר הספירות" או "זוהר", הם גם דברים שהם מאוד גבוהים וברור לנו שאנחנו בכלל לא מתקרבים אליהם.

אבל זה מתקיים, כל אדם ואדם אם הוא ישקיע כוחות בהתאם לזה הוא יוכל להגיע לזה ולגלות שזה קיים ברוחניות. בכוחות העולם זה קיים, מה שאין כן הדברים האלה ששייכים לחברה, להמון, עוד לא.

תלמיד: בגלל שזה משהו שמעולם לא התגשם ואף אחד לא מימש את זה, גם לא חברות של המקובלים, כי הם לא חיו ככה?

נכון.

תלמיד: אז אין מה לדבר על זה אלא בבחינת כוח בלבד, לא בפועל.

כן.

שאלה: האם זה לא התגשם אף פעם באיזו מידה מסוימת בעם ישראל בתקופות הקדומות?

לא, בתקופות הקדומות, ודאי שלא.

תלמיד: תקופת בית ראשון וכן הלאה. איך יכול להיות שהיה שלטון רוחני, שלטון של אנשים בהשגה?

כן.

תלמיד: האם לא הביאו את זה לכדי מימוש? הרי זה חוקי הטבע, היה צריך להביא אותו לידי מימוש בעם.

כתוב שהיו כאלה דור דעה, שאנשים חיו לפי חוקים רוחניים. בגשמיות זה לא התקיים.

תלמיד: בעל הסולם כותב במאמר כאילו בלשון עבר. כול עוד לא כל אחד הסכים ואמר שיקיים את התנאי של ואהבת לרעך כמוך, ערבות, אז לא קיבלו את התורה וכאילו קיבלו את התורה באומה שלמה. אם זה באומה שלמה, אז במה מדובר? כאילו התקיים באיזו מידה באומה שנקראת אומה ישראלית אז, רק שהיא נפלה ונשברה.

כן.

תלמיד: אז אני חושב שבאיזה מקום טמון כבר הניסיון הזה, כי כתוב שזה כבר התרחש בעם ישראל באיזו מידה, רק שזה לא היה עם כל אומות העולם. אבל כחברה מצומצמת הייתה צריכה להיות שם איזו מידה של רוחניות. האם לא זה מה שמדובר במתן תורה?

לא.

תלמיד: לא?

לא נראה לי. יכול להיות שבאיזה משפטים או חצאי משפטים אפילו אפשר כך לחשוב, אבל באמת שזה יהיה מקובל שכך זה היה כבר, לא.

תלמיד: כלומר לא הייתה אומה ישראלית שהתקיימה לפי חוקים של סנהדרין. הם היו בקבוצות קטנות, אבל זו לא הייתה אומה.

יכול להיות. קבוצות קטנות כבר היו, אבל גם זה היה לפני אלפי שנים, ומהגלות והלאה, לא.

תלמיד: אבל לפני הגלות?

לפני הגלות היו שם כאלו, כמו שאנחנו שמענו, קראנו על האנשים שחיו בצוותא, בחיבור מיוחד ביניהם ליד ים המלח, בתקופות קצרות, אבל לא כך היה העם אלא קבוצות.

תלמיד: אז אין לנו מה לראות בסיפור יציאת מצרים, קבלת התורה כאומה, כדברים שהתרחשו בפועל באומה שלמה?

אני חושב שלא.

שאלה: מה גורם למקובל להרגיש שבזמן שלו יש פתאום הזדמנות וכן לנסות לממש, גם אם בסוף הוא עושה צעד אחורה ואומר, לא מתאים? כמו שאז היה לך עם הקיבוץ, כמו שבעל הסולם עם הקומוניזם. כאילו יש איזה ניסיון ואז הוא מחליט לא, זה מוקדם, זה לא מתאים, זה לא זה, וחזרה. מה בתוכו פתאום גורם ממשהו שקורה בעולם הזה לעורר אותו פנימית לניסיון או לבדיקה של איזה מהלך חדש?

לקיבוץ ודאי שהיחס שלנו אז היה ברור וגלוי, כי אין להם אותה מטרה שהתורה מדברת. אבל לעשות משהו כמו קיבוץ, זה כבר משהו אחר, ודאי שבעל הסולם היה מסכים.

תלמיד: נגיד אתה אולי יכול לעצמך להסביר ולנו שפתאום יש לך איזו הרגשה שאפשר לנסות להסביר או בשפה חדשה או בפעולה או כמו שהיה לך בארוסה ודיסלדורף - פתאום הבאת הסבר חדש שלפני זה לא היה, שלא השתמשנו בו, פתאום מילים חדשות. מה גרם לך להרגיש שיש אפשרות ומתוך זה נולד איזה הסבר חדש כמו אצל בעל הסולם עכשיו. מה קורה בתוך המקובל שפתאום הוא מרגיש, יש לי אפשרות פה לנסות במילים דעולם הזה להסביר רעיון גבוה חדש, איך נולד כזה הסבר?

קשה לי להתלבש במה שהיה בארוסה, אבל לי זה עזר לבטא משהו שהיה בפנים.

תלמיד: זאת אומרת, זה תנאים שמבחוץ מעוררים משהו שנמצא בפנים ועכשיו פתאום יכול לצאת, כי אתה מרגיש שיש קרקע לזה, או צורך בזה, או איך זה קורה?

כנראה שכן, שיש איזה מין תנאים פנימיים וחיצוניים שאנחנו כן יכולים תיאורטית לקיים אותם, ולרצות שזה יתקיים בצורה פיזית.

תלמיד: במה זה תלוי שפתאום נולדת מדרגת הסבר חדשה?

אני לא יודע. איזה מדרגת הסבר חדשה, ארוסה?

תלמיד: מילים חדשות, ארוסה, דיסלדורף. בדיסלדורף פעם ראשונה דיברת על אברהם בצורה שאף פעם לא דיברת, ממש פתחת. בארוסה דיברת פעם ראשונה על כוח הטבע ועל קבלה בשפה של שלא היתה לפני זה.

פה בעל הסולם מדבר על משהו שמדברים בימיו והוא פתאום מדבר על איך מדינה שנבנית עכשיו ויכולה אולי להיות פתאום מדינה שיש לה אופק רוחני. ואז הוא מבין שזה כנראה לא יקרה ושם את זה בתוך המגירה, אבל הסבר חדש פתאום נולד.

אני לא יכול להגיד איך שזה קורה. זה קורה, פתאום בפנים יש איזשהו מטען, איזה לחץ שכך הוא מתפרץ ומגיע. ואז אתה יכול לדבר כמו שדיברנו בארוסה. גם כתבתי מה שהיה ונתתי לתרגם, ולעצמי לא נשאר עותק, אז דיברתי לא לפי הכתוב, אלא לפי מה שיצא ונולד ממני. כשזה קורה, סימן שהזמן כבר היה מוכן לזה. אבל זה קורה מפני שנמצאים עדיין בתהליך מאוד מאוד רחוק מהמימוש. ואז יכולים ללמוד אותו ולהיכנס בו וכמעט לראות ולרצות לממש. אבל באמת אחרי שזה עובר רואים שלא היינו מסוגלים לזה.

תלמיד: אבל באותו רגע אתה כן מתייחס לזה כאילו אפשר לממש?

כן, ודאי.

תלמיד: בהסבר הזה, בחלק הזה, בעל הסולם ממש מפתח, והוא כאילו מאמץ את התפיסה שיש בימיו ונכנס פנימה, ובגדלות שלו בשפה של האנשים, הוא מוצא דרך להסביר על פי תפיסת התפתחות המשטרים שמדברים עליה בימיו, מה עשה מארקס כטעות ולמה בעל הסולם הוא הממשיך שלו.

וזה מאוד יפה לראות, זה בגישה והגדרה חדשה של תפיסה דתית שהייתה חסרה למארקס, וההבנה של טבע האדם שהייתה חסרה למארקס. הוא ממש מתלבש כאדם בן התקופה, ומציע אלטרנטיבה אינטלקטואלית אמיתית, רצינית, לא בצחוק. לכן זה נותן לי המון התפעלות, כי אני מכיר את הרעיונות האלה, כמה הוא מהפכן וחדשן, וזה דבר שאפשר ללמוד ממנו.

מי שמכיר את הטקסטים מאותה תקופה ואת הרעיונות, אתה רואה שהוא לא סתם זורק משהו על הנייר, הוא ממש מהעומק מרגיש ולא מזלזל בצורה חיצונית. לוקח את הקרס החיצוני הזה ומפתח ממנו תפיסה שלמה בשפה חדשה, וזה ממש ממש מיוחד. ומה שהוא עושה פה, שהוא ממשיך ישיר את עיתון האומה, ומבחינתי זאת דוגמה מדהימה על איך הוא יכול להרגיש מתוך הקרביים את הרעיון, לקחת ממנו את המעט שאפשר להשתמש בו, ומזה לפתח תפיסה חברתית מאוד עמוקה, שאני לא יודע מה יהיה איתה בעתיד.

כן. טוב.

שאלה: כותבים פה שני תלמידים על כך שמעו ממך שהרב"ש לא כל כך אוהב לדבר על דברים שלא מתלבשים בחומר. אבל בכל זאת כששומעים את החומרים האלה נקרע הלב, שכביכול אנחנו עוד לא מוכנים. אז השאלה היא מתי נכון לפנות לחומרים האלה, ומה מומלץ כן לעשות ביחס לחומר הזה?

אנחנו היום סיימנו את החומר על הדור האחרון ולכן אין לי יותר מה להוסיף, אנחנו עברנו עליו ואפשר לדבר על זה הרבה, אבל אין כל כך צורך. כבר כולנו הבנו שיש עוד הכרחיות בהתפתחות של הקבוצות הקטנות, העשיריות הקטנות, ופעם נגיע לדבר יותר רציני שמסוגל להוליד מתוכו צורה חדשה, אנושית. בינתיים סיימנו.

שאלה: מה גורם למקובל לפתוח איזושהי שפה, ומה גורם למקובל להגיד "זה עוד לא הזמן"?

זה לפי ההתכללות שלו עם הציבור והרגשה שלו, עד כמה הציבור מסוגל לשנות את הדעות, החיבור וכן הלאה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לאמץ את הגישה הריאלית הזאת, הזהירה, כי אנחנו יכולים לפתוח את הכתבים האלה ולרוץ, הנה עכשיו הגיע הזמן, בואו נקים קומוניזם?

לא, בעל הסולם עצמו כותב שלא.

שאלה: איך מפתחים את הגישה הזאת ויודעים שעכשיו לא הזמן, ועכשיו כן הזמן?

לפי מה שאתה רואה בעיניך על הקהל, על החברה שבה אנחנו נמצאים, שזה עוד לא מוכן לשום שינוי, לשום צעד לרוחניות.

שאלה: אתמול קראנו חלק ה', עד כותרת "זריז ועצל", ולא דיברנו בכלל על החלק הזה, ויש שם להרגשתי דברים מאוד חשובים. אפשר שכן נלמד את זה?

תדבר עם מי שאחראי על התוכניות, ונראה אם כן כדאי או לא.

שאלה: כמו ששמענו עכשיו שבעל הסולם התלבש ברעיונות של דורו, גם הדוגמה הזאת של ארוסה, וגם מועצת החכמים העולמית, מראה שיש הזדמנויות כמו שאנחנו רואים ממך, להצטרף למשהו שקורה ופותח לנו פתח להפצה.

כן.

תלמיד: ומצד שני, ברור שהרעיונות שם הם לא הרעיונות הנכונים.

ודאי שהם לא נכונים, הם בכלל לא באים מהקבלה, ובכל זאת אפשר לרכוב עליהם, ולהתקרב לאיזה יישום.

תלמיד: אז זאת השאלה, איך אנחנו מחליטים מתי כדאי לרכב על גל מסוים, ולהשתמש בו כאמצעי להפצה של הרעיונות הנכונים שלנו, ומתי צריך להיזהר?

אין לזה שום מכשיר כדי למדוד איפה נמצא כל רעיון ורעיון, לעומת הרעיונות של הדור האחרון.

תלמיד: איך שוקלים את התועלת בשימוש בערוץ מסוים להפצה, לעומת הנזק האפשרי?

לפי התועלת החברתית קודם כל. סך הכול זה ההבדל בין כל חברה בדורות הקודמים לזמן התיקון, ואותו דור שיהיה בגמר התיקון.

תלמיד: אני שואל על הערוצים, מה גרם לך להחליט כן להצטרף למועצת החכמים ולעומת זאת לא להצטרף לאין סוף אפשרויות אחרות שקיימות כל הזמן?

אנחנו היינו בתהליך שבו חיפשנו איך עוד לפרוץ קדימה, ולכן זה כך זה נעשה מלמעלה.

תלמיד: גם באו"ם מתישהו ניסית, נפגשת שם עם איזו אישה.

או"ם, אונסק"ו, ועוד כל מיני מצבים כאלה עברתי. אנחנו היינו צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים, עד כמה שזה ריאלי או לא ריאלי, כל דבר שאנחנו מחליטים, מי אנחנו לעומת העולם הגדול. ואז יוצא שאין לנו שום קשר עם אף חברה בעולם, ואנחנו לא יכולים ללכת אפילו לתקופה קצרה עם איזושהי חברה, כי רצינו בכל זאת למצוא שותפים בדרך.

תלמיד: בהמשך, נדמה שכשנולד רעיון חדש אצלך, יש פריצת דרך ויש לזה כל מיני שמות כמו חינוך אינטגרלי. כשנולד רעיון כזה יש גם בדיקה שלו. זאת אומרת אתה צריך לקחת אותו ולנסות להלביש אותו במציאות עד מרחק מסוים, עד שמתברר אם הוא אפשרי, לא אפשרי.

כן.

תלמיד: איך נעשית אותה הבדיקה?

מנסים להלביש את זה בכל מיני צורות שלנו בפועל, בקבוצות ורואים עד כמה שזה לא מעלה את הקבוצות לדרגה הבאה.

תלמיד: לדוגמה אונסק"ו. ברור שזה ארגון, אחד המושחתים שיש. ובכל זאת, הלכת ודיברת עם אותה אחראית עליו. אז מה כאילו התקווה, או מה הניסיון?

זה אחד מהארגונים העולמיים ממש שיכול לקבוע לכולם, וגם כולל בתי ספר, שישנו קצת את הגישה שלהם, הכיוון שלהם, ההסברה שלהם. שישנו את היחס לעולם. רציתי שיהיה שינוי, אבל כמו שאמרת, את הגישה שלהם כבר אי אפשר לשנות.

תלמיד: למרות שאתה מראש יודע שזה ארגון שמטרתו רק להרוויח, לנצל תקציבים, לקבל עוד תקציבים, אתה בכל זאת הלכת לפגישה כזאת מתוך איזו תקווה, נגיד, או הכרך אפילו, לזרוע איזשהם זרעים.

אני הלכתי לכל דבר שהיה אפשר להגיע אליו ויכול להיות שעל ידו, או לפרסם את חכמת הקבלה, או לשנות את היחס אליה, עוד כאלה דברים, אפילו בלי מהפכות גדולות. אבל לפחות על זה. גם את זה לא. הם מאוד מהר מבינים שאתה לא מאותו רוח.

שאלה: אנחנו תמיד היינו עדי ראייה איך שאתה השתמשת בכל הזדמנות שבאה כדי להפיץ. יחד עם זאת, אתה לא פעם סיפרת על רב"ש, שלפעמים הוא היה מוציא כאלה מילים מהפה שאתה אפילו לא הבנת שום דבר. אחר כך, כששאלת אותו, אז הוא אמר, "זה פשוט צריך לצאת לאוויר העולם". על אותו משקל, האם מקובל, כשהוא נפגש, אפילו עם אנשים שאולי, בסופו של דבר אולי הוא מבין שאין כל כך תקווה, ובכל זאת הוא נכנס למגע איתם. האם בכל זאת זה משאיר רושם בעולם החיצון, באנשים חיצוניים, עצם המגע, עצם ההשתדלות הזאת?

כן. זה נכון כשעושים כמה וכמה פעולות, למרות שאין בהן כל כך הרבה תקווה, אבל כדי לסגור את העניין כך יהיה.

שאלה: אתה אומר שזה רחוק מהאנושות, כל המשטרים, כל מה שאנחנו לומדים כאן, שזה עדיין לא הזמן. ובכל זאת, אני רוצה רגע למדוד כלפי הקבוצה הקטנה שלנו. לדוגמה, אני כן יכול לראות פה אצלנו אנשים שיכולים לעבוד בלי מפקחים, בהתנדבות, ארבע עשרה שעות, בהפצה או בדברים שקשורים אלינו. אני אתן עוד דוגמה קטנה שקשורה לזה ותגיד מזה להסיק מסקנה.

לפני שמונה שנים הייתי בכנס ב"גני התערוכה", שהיה לנו את הכנס של הקבלה. בסוף הכנס באתי לצאת החוצה, נגמר היום הראשון, גיליתי שנפל לי שטר של מאתיים שקלים מהכיס. מאוד הצטערתי. הייתי ממש בדרך החוצה. הייתי צריך את זה למשהו. לא יודע מאיפה בא לי רעיון. אמרתי, "אני אלך לפינת אבדות ומציאות. והופתעתי כן. זה היה שמה. שטר של מאתיים שקלים. אני נותן את הדוגמאות האלה בשביל, אדם שעושה כזאת פעולה הוא כאילו, השוטר שלו זה הבורא. הוא לא צריך פה מנהל.

אתה אומר שלפני עשרים שנה כבר היתה לך מחשבה על קיבוץ וחברה שיתופית. כמה אנחנו פה באמת יכולים להתחיל באיזה אופן ליצור את המוסד הקטן ואם לא, אז למה לא? בהמשך לדוגמאות שלי.

אנחנו לא יכולים לקשור עבודה יום יומית קשה בחומר עם הרעיון הרוחני שיתלבשו זה על זה. עוד לא מסוגלים.

תלמיד: זאת אומרת, לאורך זמן, עבודה כזאת יום יומית.

אין לנו ניסיון בזה אפילו. אנחנו לא יודעים מה יקרה אתנו אחרי כמה ימים. אחרי חודשיים, חצי שנה. האם אתה תחזיק בזה?

תלמיד: מה עם המשחק שחבר הציע? אז הוא אמר, אולי נעשה איזו סימולציה השבוע? כאילו, במשהו לקחת את זה.

אני לא נגד. כל דבר שאפשר להמחיש זה עושה רושם, ונשאר לנו ומקדם.

שאלה: קודם כל, רציתי להגיד תודה שהיתה לנו אפשרות לקרוא את המאמר ואני מרגיש קצת עצוב שהגענו לסוף, ואני כל כך נהניתי לקרוא את זה.

רציתי לשתף שאני הגעתי לפה בגלל רב"ש. ואת ההרגשה שאנחנו חברה מיוחדת ויש לנו מטרה כזאת. וגם הרגשתי שבתוך את הכתיבה של הרב"ש הוא רצה לקיים את המילים האלה.

וכשעלה האגו שלי עם כל הוויכוחים נגד הדרך שלנו, בעצם אני מרגיש שאת המאמר הזה וכל מה בעל הסולם כתב, כי הוא בעצם הלך, בתוך האגו אנושי עם כל הכוח שלו והוא בירר את זה בצורה כל כך מצוינת.

הכתיבות האלה באמת הצילו את החיים שלי. אני יודע הרגשתי בתוך העצמות שלי, אמרתי את זה כמה פעמים, אבל אני יודע. אין דרך אחרת בגללו, כי הוא בעצם כתב את זה. ואני מרגיש קצת עצוב, כי אני לא יודע איך לשתף את ההרגשה הזאת שיש לנו.

רק על ידי הפצה. הפצה כמה שיותר רחבה, כך אנחנו יכולים לקדם את עצמנו ליישום הריאלי, הרוחני והגשמי לפי כתבי "דור האחרון".

תלמיד: אני ממש רוצה שכול הכוח הזה פשוט ילך לכל הכיוונים של העולם ובאמת ישנה את העולם כי זה פה. האור נמצא פה.

כן.

(סוף השיעור)