שיעור הקבלה היומי17 de may. de 2021(בוקר)
שיעור בוקר 17.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
עבודה בכוונה - קטעים נבחרים מהמקורות
העבודה שלנו היא צריכה להיות רק בכוונה, כי המעשה, הפעולה עצמה היא לא אומרת כלום. אני יכול לקבל, אני יכול לתת, השאלה באיזו כוונה, זאת אומרת למה אני עושה זאת. זה אומר על טיב הפעולה, או שאני נותן או שאני מקבל. יכול להיות שאני מקבל אבל בעצם לפי מהות הפעולה זאת נתינה. או ההיפך, אני נותן אבל לפי מהות הפעולה היא פעולת קבלה. לכן הכול נמדד בכוונה, ורק על הכוונה אנחנו צריכים לדבר.
לכן לנבראים הקשורים, הכלולים, הכוללים גם פעולה לתת או לקבל, וגם כוונה לעצמי או לזולת, העבודה הזאת היא עבודה מורכבת. אמנם אין כאן כל כך הרבה דברים, אבל מפני שהכוונה והפעולה הם יכולים להיות בניגוד זה לזה, ואם אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהפעולה עצמה הפשוטה ולהיות בטיב הפעולה, היינו בכוונה, אז כאן יש לנו כבר בעיה, איך אנחנו כל הזמן דבוקים, מודדים את עצמנו לפי הכוונה. רק לפי זה אנחנו מסתכלים על המציאות. ואז יוצא כמו במחשב שאנחנו עוברים ממסך אחד למסך שני, שבמסך אחד אנחנו רואים את העולם של הפעולות, קח ותן, ובמסך השני אנחנו רואים כוונות, לעצמי או לזולת, שאחרי הזולת עומד הבורא. אנחנו נמצאים כאן בבלבולים גדולים כי הרצונות שלנו כל הזמן משתנים, ואנחנו צריכים להרכיב עליהם כל פעם אותה כוונה דלהשפיע בצורה שונה בהתאם לרצון. זו העבודה שלנו. עד שאנחנו גומרים להרכיב כוונה על מנת להשפיע על כל הרצונות שלנו, שזה נקרא גמר תיקון של הפעולות. לכן זה לא פשוט.
אנחנו כל פעם שוב ושוב מרגישים את עצמנו דבוקים למעשה, וצריכים להתנתק מהמעשה ולשייך את עצמנו לכוונה, שזה נקרא דרגת אדם. דומם, צומח, חי, הדרגות האלה הן הולכות לפי הרצון, דרגת האדם היא מתעוררת ומתייצבת בנו לפי הכוונה. לכן כל העבודה שלי היא צריכה להיות בזה שאני בעצם יוצא מעצמי ואפילו מהפעולות שלי, וקודם כל אני מייצב את הכוונה שלי בעל מנת להשפיע. אחר כך אני בודק מה באפשרותי לעשות כדי לצרף כמה שאפשר יותר פעולות שלי לאותה כוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת לפניי כבר יש עבודה שאני מצמצם את עצמי בכלל, על זה כתוב "שב ואל תעשה עדיף", ואז אני משתדל לכוון את עצמי מה זה נקרא על מנת להשפיע, זאת אומרת כוונה על מנת להשפיע, ואז איזה פעולות אני יכול לצרף לאותה הכוונה על מנת להשפיע, וכך אני עושה. זאת אומרת, לא הפעולה היא חשובה אלא קודם כל הכוונה, ואחר כך הפעולות שאני יכול לצרף לאותה הכוונה. הכוונה קובעת.
לכן יוצא לנו שיכול להיות שאדם עושה הרבה דברים, אבל מהות הפעולות שלו היא יכולה להיות לא חיובית אלא שלילית. כאן אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו אם אנחנו רוצים לייצב את הכוונה שלנו, את הכלי הרוחני שלנו, שכולו נמדד לפי כוונה.
בפועל יוצא שאני צריך לתאר לעצמי את הלב של הקבוצה שעומד ככה לפניי, ואני רוצה להיכנס שם בתוך הלב הזה, להצטרף ללב הזה ולהיות בו, כמה שיותר ויותר להשקיע בו ולחזק אותו. ואז בטוח שאני מתקדם גם בפועל בצורה הנכונה.
שאלה: איך אפשר למדוד כוונה בלי מעשים?
זאת שאלה נכונה. ואיך בכלל אפשר למדוד כוונה, ואיך אפשר למדוד את המעשים אפילו. אנחנו עדיין לא יכולים. למדוד את הדברים האלה אנחנו לומדים רק בעבודה במדרגות. כשאנחנו מתחילים למיין בנו עביות שורש, א', ב', ג', ד', ובהתאם לזה פעולות שאנחנו מסוגלים לעשות בעל מנת להשפיע, ובהתאם לזה אורות, זאת אומרת גילוי טיב הפעולה. זה עוד לפנינו.
שאלה: מה זה לצרף כוונה לפעולה?
לא. פעולה לכוונה.
תלמיד: מה זה לצרף פעולה לכוונה?
שאני קודם כל מייצב את עצמי בעל מנת להשפיע ומתאר לעצמי שזה מה שאני רוצה, ואז אני מחפש באיזו פעולה אני יכול לייצב, לממש את הכוונה שלי של השפעה, ואז אני מבין שזה יכול להיות אך ורק בתנאי שאני מחבר את עצמי ללב של הקבוצה. שבקבוצה, בתוכה יש לב, ובעצם הבורא מסדר את הלב הזה והוא נמצא בתוך הלב הזה, וכשאני נכנס ללב של הקבוצה, יכול להיות שהוא עדיין נסתר, סתום, סגור בשבילי, אבל אני משתדל איכשהו לאתר אותו. החברים שלי נמצאים שם בדבקות עוד לפניי, ואני עכשיו צריך להיכנס לתוך ליבה של הקבוצה, עשירייה, ששם אני רוצה, אם לא להיפגש עם הבורא, להרגיש אותו, לגלות אותו, אז לפחות דרך זה להשפיע לו נחת רוח. ואחר כך אני גם אגלה אותו.
הכול בתוך הקבוצה, בתוך ליבה של הקבוצה, זאת אומרת בחיבור הלב של הקבוצה, זה חיבור הכוונות שלנו. הרצונות הם לא חשובים, הרצונות שלנו הם ודאי שונים, אבל הכוונות שעל הרצונות, הן כולן מתחברות שם בהשפעה הדדית, ובתוצאה מהשפעה הדדית, זה נקרא לבורא, לזה אני רוצה להגיע.
שאלה: איך להיכנס נכון ללב הקבוצה ואיך לאתר את כוונות החברים?
זאת בעיה, זו עבודה מאוד מורכבת ומאוד ממושכת עד שאני עובד נגד האגו שלי ומכניע אותו, מכופף אותו על ידי המאור המחזיר למוטב, לא אני בעצמי, ואני מתחיל להרגיש שהרצון שלי בעצמו אומר בסופו של דבר "רוצה אני". אני רוצה להתחבר עם הלבבות של החברים ואני רוצה לגלות בתוך ליבם אותו המקור המשותף שלנו שבו ישמח ליבנו, שאנחנו בו יכולים להתחבר. לא מחוצה לבורא אלא רק בבורא, שם מקור החיבור שלנו וכך אנחנו מגיעים למרכז של הבריאה, לנקודה המרכזית שלה.
תלמיד: אפשר לומר שהכוונה על מנת להשפיע זה החיבור עם לב העשירייה?
כן, ליבה של העשירייה, הלב שלה הוא כולל את כל הכוונות שלנו בהשפעה הדדית בינינו לבורא.
שאלה: האם הכוונה שלנו יכולה לשנות את התוצאה של הפעולות שלנו בחיבור בקבוצה?
בוודאי שכוונה משנה את הכול. כוונה היא, נניח שיש לך מסך מחשב ואתה רואה שם תמונה אחת ואחר כך אתה לוחץ על הכפתור שכתוב עליו "כוונה" ואז כל מה שאתה רואה במסך שלך משתנה והוא מראה לך תמונה של הכוונות. נניח שיש שם עשרה אנשים, חברים וכל אחד נותן לשני, מקבל מהשני, כל אחד נמצא באיזה פעולות הדדיות עם האחרים, ועכשיו במקום הפעולות אתה רואה במסך הבא את הכוונות שלהם, ואז אתה יכול לראות עד כמה זה שונה. והבורא, רוחניות זה מסך של כוונות, וגשמיות זה מסך של פעולות. ואנחנו צריכים בסופו של דבר לקחת בחשבון רק את המסך של הכוונות, והמסך של הפעולות, גם הנתינה וגם הקבלה בפועל שהן כולן יהיו בעל מנת להשפיע, ואז זה נקרא שאנחנו נמצאים ב-100% מתוקנים בהשפעה.
שאלה: נדמה שאין אפשרות למצוא את הכוונה הטהורה, האם נכון להפסיק לחפש את זה בתוך עצמי אלא לנסות לאתר אותה רק בלבבות?
זה נכון. אנחנו צריכים לחפש פעולות נכונות רק מחוץ ללב שלנו, בנו לא יכולה להיות שום כוונה נכונה. כל פעם אנחנו צריכים להתחיל ממצב שהוא מקולקל ולהביא אותו למצב מתוקן. הגענו למצב המתוקן, הוא קיים רק שנייה אחת ממש, ואחר כך הוא מתחלף למצב המקולקל, כדי שאנחנו שוב נתקן אותו, וכך פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, עד שאנחנו מתחילים לראות תוצאות כאלו מהתיקונים שלנו כתמונה קבועה שהיא גם מתחלפת, אבל כבר יש בה איזה בסיס של צורות השפעה וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: האם ישנם מצבים או פעולות שאינם שווים לכוונה?
יש פעולות שהן כולן נמצאות בכוונה בדרגת אדם, וכל הפעולות שהן בדומם, צומח, חי, אנחנו לא מתחשבים שיש שם כוונה מפני שהכוונה שם מלכתחילה באה מלמעלה, שהיא כולה לטובת אותו החפץ, אותו רצון שמקיים אותו. בדרגות דומם, צומח, חי לא יכולה להיות כוונה על מנת להשפיע אלא הן מהטבע נבראות בצורה כזאת שהן כולן על מנת לקבל, לטובת עצמן. רק דרגה ד', דרגת האדם מלכתחילה היא בנויה בצורה כזאת שהיא פועלת על ידי כוחות הטבע, על ידי הבורא כדי להגיע לכוונה על מנת להשפיע, כדי להגיע להזדהות עם הבורא.
כוונת האדם היא העיקר, ובכלל דרגת האדם לא שייכת לעולם הזה, לכן בעולם הזה יוצא שאנחנו הורסים את העולם הזה כל עוד אנחנו נמצאים בכוונה על מנת לקבל והכול כדי לברר עד כמה אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, לתקן את עצמנו. וכל מטרתנו, כל מטרת הקיום שלנו היא רק כדי להגיע לכוונה על מנת להשפיע ולחיות בתוך הכוונה.
זאת אומרת, אם עכשיו אנחנו חיים בתוך המעשה ומשתדלים לצרף לזה אי פעם איזו כוונה על מנת להשפיע, את הכוונה על מנת לקבל יש לנו מלכתחילה, אז אנחנו צריכים להגיע לצורה הפוכה, למסך אחר, לתמונה אחרת, שכל העבודה שלנו, בכלל כל הקיום שלנו הוא יהיה רק בכוונה על מנת להשפיע, ולצרף לפי היכולת שלנו לאותו המסך, לאותה התמונה, לאותה הכוונה על מנת להשפיע כל פעם מעשים חדשים.
את זה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה, שיש צמצום, מסך ואור חוזר ואז אנחנו מבררים איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות בצורה כזאת שכל הפעולות שלנו יהיו תחת שליטת הכוונה על מנת להשפיע.
שאלה: איזה סוג של פעולה זאת תהיה בקבוצה, האם יש איזה סימנים שאנחנו יכולים לראות? על איזה פעולות אתה מדבר בקבוצה, מהם הסימנים ומהם אותן הפעולות שעליהן אתה מדבר?
בסופו של דבר זה דבר פשוט, לפי הצורה, לפי הסכֵמה, לפי הציור, שאנחנו צריכים להתחבר עם הכוונות של החברים לחיבור ולמצוא בתוך הכוונות האלה את המקור, לאן אנחנו נמשכים לחיבור, לבורא. הבורא לא קיים, זה "בוא וראה", זה אותו המקור שאנחנו מייצבים, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי", שאנחנו מייצבים אותו מהחיבור בינינו.
תתארו לעצמכם שבאמת הבורא לא קיים, אין בורא אם אנחנו לא מייצבים אותו בינינו בצורה נכונה. אנחנו עושים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". אסור לדבר כך ברחוב כי הם לא יבינו למה אנחנו מתכוונים. יש אור כללי שהוא מנהל את כל המציאות ואותנו, אבל אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא, אז זה בא כתוצאה מהמאמצים שלנו.
שאלה: מה ההבדל אם יש, בין כוונות על מנת להשפיע לעשירייה או על מנת להשפיע לאנושות או על מנת להשפיע לבורא?
הכוונות האלה להשפיע לעשירייה, לאנושות ולבורא, הן מתלבשות זו על זו כמו בבושקה. זאת אומרת, יש לך בובה קטנה, מלבישים עליה בובה יותר גדולה, ועוד בובה יותר גדולה. יש כזה לילדים, עושים את זה ברוסיה. כך זה בשלוש הדרגות שאנחנו צריכים לעבוד עליהן, בכוונה בתוך העשירייה, ואחר כך בכוונה בתוך האנושות, ואז כבר מגיעים לצורה הנכונה של הבורא. אבל גם בעשירייה אנחנו בכל זאת מגלים אותה כבר בצורה נכונה, רק עדיין היא לא מלאה כי הבורא פועל דרך האנושות, ובכלל דרך כל הטבע, כל דרגות הטבע, חמישה עולמות.
שאלה: אני יכול לארגן את עצמי בצורה כזאת שאני אשפיע לחבר, אבל אני לא יכול לארגן את החבר שישפיע לי. אז איך אנחנו מגיעים להשפעה הדדית במצב הזה?
אל תדאג, זה שהחבר משפיע עליך זה לא לפי הרצון שלך ולא לפי הרצון שלו, אלא לפי איך שהבורא מכייל אותו. איך שהבורא מכוון אותו הוא משפיע עליך. אנחנו צריכים לקחת בחשבון בכל זאת, שמה שאנחנו עושים כדי להתחבר במרכז העשירייה ולמצוא שם את החיבור בינינו, שקיים מראש, אבל אנחנו מחפשים אותו, זה בעצם חיפוש אחרי הבורא, זה המקור. וככל שמשתדלים להגיע לזה, איפה הלב של העשירייה, זה חייב להיות, כך הטבע בנוי, לפי זה אנחנו מגיעים לאט לאט לאתר את המצב הזה, המקום, מקום זה הרצון המשותף בינינו, וכך אנחנו מאתרים כלי שבו אחר כך מתגלה הבורא כאור פנימי שבתוך הכלי הזה.
שאלה: אנחנו עכשיו לומדים את הכוונות כדי שנוכל להיכנס ללימוד התע"ס, אבל יש ספר של בעל הסולם שנקרא "בית שער הכוונות", שנגענו בו מעט פעמים, אולי חמש פעמים בכל השנים האלה, ורציתי לדעת למה?
האמת שאנחנו כמעט ולא למדנו את הספר הזה עם הרב"ש, אני למדתי אותו ביחידות עם הרב"ש, אין בספר הזה משהו מיוחד. זה נקרא "בית שער הכוונות" מפני שבעל הסולם רצה לכתוב הקדמה לסידור, לספר תפילות, איך שהאדם פונה לבורא. את הסידור הזה בעצמו הוא לא כתב, ואת ההקדמה לסידור הוא כתב כספר "בית שער הכוונות". כשהוא היה באנגליה אז ישב שם וכתב את הספר. שילמו לו ולכן הוא כתב, לא תמורת כסף הוא כתב אלא הייתה הזדמנות לשבת ולכתוב כי שילמו לו על כתיבת הסידור. ואת הסידור בעצמו, הוא כבר הבין אחרי הספר הזה שהוא לא יכול לכתוב, שזה יהיה בניגוד להרבה סידורים אחרים שנכתבו, ולכן הוא עזב את זה ונשאר לנו רק ספר "בית שער הכוונות". אנחנו נלמד את זה, זה ספר לא קשה ודווקא נעים לקרוא אותו. אפשר לעשות עליו איזה שיעור, אני לא מתנגד לשום דבר. העיקר בשבילנו זה רק שאנחנו נעצב את כוונת הלימוד בצורה נכונה, ואז הלימוד ייתן לנו פירות. כי לימוד ללא כוונה, זה מת, הוא לא יביא לנו תוצאה שאנחנו נגלה את הבורא ונתחבר עימו.
שאלה: האם הכוונה על מנת להשפיע יכולה להיות בדומם, צומח וחי?
כן. כשאתה הולך להשתמש בעולם, בדרגות שלו דומם, צומח וחי, הכול זה כדי למלא את הגוף שלך, כי אתה משתמש בדומם, צומח וחי כדי לתת לגוף שלך שהוא דרגת חי, לחיות, להתקיים. לכן אתה גם יכול לעשות את זה עם הכוונה שאתה מחייה את הגוף שלך כדי להיות בדרגת אדם יותר גבוהה, להשפיע לאחרים, להשפיע לזולת ודרכם לבורא.
שאלה: האם בכלל יש נחיצות בפעולות חיצונית או שאנחנו יכולים לשרות רק בכוונה?
כל עוד אנחנו לא מגיעים לפעולות רוחניות אמיתיות, אנחנו לא יכולים להיות בלי פעולות גשמיות. איך ניתן וניקח זה מזה, איך נבין זה את זה, הרי כל הפעולות שלנו יהיו על מנת לקבל. וכדי לארגן את היחס שלנו בעל מנת להשפיע, אנחנו צריכים קודם כל להתחיל מהפעולות בעל מנת להשפיע. לכן אנחנו מתארגנים בקבוצה, ואני בקבוצה צריך כבר לעבוד בצמצום על הרצון לקבל שלי.
תראו איך ילדים קטנים לא רוצים לשחק אחד עם השני, הם לא מבינים מה זה לשחק אחד עם השני, נניח עד גיל שנתיים. ככה זה בן אדם, תלמדו מזה. ואחר כך הם כבר מתחילים לראות שאפשר לשחק עם השני, ודווקא מתוך המשחק יכולים לקבל תענוג יותר גדול מאשר לשחק לבד וכולי. כך אנחנו מתפתחים. ולכן גם בדרגות דומם, צומח וחי בהשפעה הדדית זה אל זה, אנחנו לומדים איך להיכנס לעולם של השפעה. לכן כתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה". מה זה "לכו ותתפרנסו זה מזה"? שאנחנו נרגיש צורך, כך הבורא ברא את העולם, שאנחנו נרגיש צורך בזה שאנחנו צריכים זה את זה.
בחברות הפרימיטיביות מלפני אלפי שנים, כל משפחה הייתה חיה לבד ולא הייתה זקוקה להתחבר עם משפחות אחרות. ואחרי שהאדם התפתח, כל אחד נעשה במקצוע שונה, הוא חייט, והוא סנדלר, הוא אופה והוא רופא וכן הלאה. אנשים הבינו שבצורה כזאת כדאי להם להיות מומחים במשהו אחד ובזה לשרת זה את זה. אפילו מצד האגו שלנו, כדאי לנו לעשות את זה, וכך בנינו את החברה שלנו.
הרשימות שנמצאות מהשבירה שבאו מכלי אחד, כשהן מתגלות אחרי השבירה, הן מחייבות אותנו לבנות חברה בצורה יותר מקושרת, יותר קשורה זה לזה, וכך אנחנו מתפתחים. זה בצורה הגשמית, וההמשך מההתפתחות הגשמית, הוא בזה שאנחנו מגיעים להתפתחות הרוחנית, מתפתחים המדע, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, הרפואה, כל מיני דברים, ואחר כך אנחנו מתחילים לדרוש כבר יותר מזה, אנחנו מתחילים לחפש אחרי הכוח העליון. זו כבר שיחה אחרת לגמרי, מאוד מורכבת, אנחנו עוד נגיע לזה.
שאלה: אדם שהגיע למדרגה הרוחנית הראשונה, האם יהיה מספיק לו לשכב על הספה ופשוט לשרות בכוונה, באיזושהי בקשה, מבלי לבצע פעולות חיצוניות כלשהן?
בעיקרון כן, אבל אנחנו נמצאים בשלב האחרון של תיקון הכלי של אדם הראשון, שכולם צריכים בסופו של דבר להתחבר לעשיריות, מעשיריות למאות, לאלפים ומיליארדים, ובצורה כזאת אנחנו גומרים את התיקון. והחיבור בינינו לעשיריות, למאות, לאלפים וכן הלאה, הוא צריך להיות במשהו גשמי, זה בינינו, בין בני ברוך, וסביבנו כל האנושות היא תוכל להתחבר כבר בצורה יותר וירטואלית.
אנחנו נראה איך זה מתארגן, עוד מעט אתם תראו את זה בפועל איך זה הופך להיות כך. האנושות היום היא מתקדמת לזה. לא כולם צריכים כבר מקומות עבודה, אנחנו לא צריכים לקבל משכורת כמו קודם עבור העבודה, אנחנו נראה את השינויים שיהיו מאוד גדולים בחברה האנושית. זה לא כדי לסדר לנו חברה אנושית חדשה, אלא כדי לסדר לנו את התיקונים שצריכים להתרחש בכלי הכללי דאדם הראשון לקראת גמר התיקון. זה תהליך מאוד מעניין, כשאתם תתחילו לראות אותו איך זה קורה בעומק הבריאה זה ממש סרט, סרט הוליוודי ממש, משהו מיוחד. הבורא מסדר לנו הרפתקה מאוד יפה.
שאלה: מהי בדיוק נקודת המפנה שבה הפעולות הופכות לכוונות?
זה מה שאני התחלתי עכשיו לדבר בתחילת השיעור, שאם אני יכול לתאר לעצמי את המרכז הרוחני של הקבוצה ששם מחוברים הלבבות שלנו, היינו הכוונות שלנו, ואני רוצה להגיע למרכז הזה ולהתכלל שם. כמו במקרה של רבי יוסי בן קיסמא, אומנם הוא היה עם תלמידים חלשים, חדשים, טיפשונים כאלה שלא מבינים, אבל זה לא חשוב, כי כלפיו זה היה המקום שבו הוא נכלל ובו הוא מגיע למגע עם הבורא, ובלעדיו לא. בלי המקום הזה, בלי חיבור עם הלבבות של התלמידים, הוא לא יכול להגיע. זו הייתה כל העבודה שלו. לכן הוא אומר "איך אני אעזוב את התלמידים שלי ואלך לעיר אחרת, שישלמו לי שם לא חשוב כמה, אני לא מסוגל, כי כאן זה הכלי הרוחני שלי. איך אני אחליף כלי רוחני לאיזה שקי זהב?". זה מה שאנחנו צריכים, כך להתייחס למרכז העשירייה. לא חשוב, כשאני מסתכל על החברים לא נראה לי שהם בכלל מבינים על מה שאני מדבר, אבל אני צריך כך להשתדל לאתר את המקום הרוחני הזה שבו נקודות הלבבות שלנו נמצאות.
כמו שאנחנו לומדים את זה במאמר "בחירה חופשית", "הערבות", שהבורא "מביא את האדם לגורל הטוב, והוא שם ידו על הגורל הטוב ואומר לו קח לך"1, זה שלך, והאדם צריך להתחזק, להתכלל במקום הזה. וזה לוקח שנים, שנים, שנים, עד שהוא באמת מתחיל להרגיש שהמקום הזה קיים, שהמקום הזה באוויר, הוא רוחני, הוא לא גשמי, ושם מלכתחילה נמצאים הלבבות של החברים שלו, שהם בעצמם לא יודעים על זה, כמו ברבי יוסי בן קיסמא, התלמידים שלו גם לא ידעו על מה הוא חושב ומדבר, אבל ככה זה קורה. כי זה כבר נובע מהמקור של הבריאה, משבירת אדם הראשון.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחפש את הפעולות הנכונות מחוץ ללב שלנו, אז למה אנחנו לא יכולים לחפש את זה בתוך הלב שלנו?
אני לא יודע על מה אני אמרתי שאתה כך שואל. תסביר בבקשה, מה אמרתי שאתה שואל כך? פעולות מחוצה ללב שלנו, אמרתי כך?
תלמיד: שמעתי "לחפש לב משותף שלנו", אבל אני לא יודע למה החבר מתכוון.
אני עם הלב שלי, עם מרכז הרצונות שלי, עם הרצון הכי פנימי שלי מחפש איפה יש מרכז חיבור של הרצונות של הקבוצה. אני לא מסתכל על החברים בצורה חיצונה, אני רוצה לאתר את הדבר הזה שהוא נמצא, מפני שהבורא הביא אותי ואמר "קח לך", "שם ידי על הגורל הטוב" זה נקרא, שאני אמצא את זה, שאני אקח את זה, שאני אדבק בזה, ואת המקום הזה, את המושג הזה אני צריך למצוא. זה מה שהתכוונתי.
שאלה: האם הכוונה זו בחירה של האדם או שזה מגיע מלמעלה? האם זה כתוצאה מתפילה או עבודה בקבוצה? יש בחירה בכלל בעניין הזה?
לא. אין בחירה. יש בחירה רק בחיזוק, כמו שאומר בעל הסולם, שכל העבודה שלנו היא בחיזוק. הבורא "שם ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר קח לך", והוא לוחץ על האדם "קח", אבל הוא לא עושה יותר, הוא לא יכול יותר, אחרת זו לא תהיה בחירה חופשית. "חופשית" זה נקרא שאנחנו יכולים להוסיף את המאמצים שלנו לכיוון שהבורא מכוון אותנו. זה כמו ששמים את התינוק על שתי רגליים שהוא ילך ונותנים לו קצת דחיפה שילך עוד קצת קדימה, עוד צעד קדימה, עוד צעד. אז אנחנו צריכים להשתדל ללכת קדימה לבד, וודאי שנופלים ובוכים והבורא שוב מעמיד אותנו על שתי רגליים ודוחף אותנו שנלך קדימה, וככה זה קורה. זה בדיוק כמו עם התינוק.
תלמיד: אז בעצם הבחירה החופשית שלנו היא להישאר בתוך הקבוצה, להישאר בתוך העשירייה, זה הדבר היחיד, אם אני מבין נכון?
להתחזק בתוך זה. זאת אומרת, למרות שאני דוחה את זה ואולי חודשים ואפילו שנים אני לא מוצא את עצמי מחובר איתם, אבל בכל זאת אני עושה את זה מאין ברירה ונגד הרצון שלי, ובכל זאת אני ממשיך. ובסופו של דבר זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"2, מפני שכך זה האורות שצריכים להתחבר, הניצוצין שצריכים להתחבר כדי שאני אתחיל להרגיש בזה איזו פעולה, איזו מהות פעולה.
ולפני זה אני עושה את זה ממש כמו חיה, קם לשיעור, מדליק מחשב, שומע, משתתף בכל מיני פעולות. שנים, שנים רבות כך אדם צריך לעשות, מפני שאני מתחיל בלייצב את הנשמה שלי מדרגת דומם, אחר כך צומח, אחר כך חי ואחר כך מדבר. אז בדרגת הדומם זה לוקח המון פעולות כי הפעולות הן של דומם. זה כמו שהיקום שלנו הוא התפתח מיליארדי שנים עד שהתייצב והתחילו תהליכים גיאולוגיים על פני כדור הארץ, ועד שזה הגיע מהדומם, שהתייצב כדור הארץ, לצומח ואחר כך לחי ואחר כך כבר למדבר. את כל התהליכים האלה אנחנו צריכים גם לעבור בתוך הנשמה שלנו, בלהעמיד את הנשמה שלנו בצורה נכונה, לשקם את הנשמה שלנו, וככה אנחנו מתקדמים.
שאלה: לאיזה הדדיות אפשר לצפות מהחברים כדי לייצב את הכוונה? מה ההדדיות בעבודה הזאת?
ההדדיות בזה שכל אחד מחפש את המרכז הרוחני של העשירייה והמרכז הזה אנחנו מלכתחילה נמצאים והבורא רק אמר "חפש את זה", ושם את ידי על הגורל הטוב שאני אחפש ואתכלל באותו מרכז רוחני של העשירייה, זה "הלב האחד" מה שנקרא, כוונה אחת. ואני נמשך לזה כמה שאפשר, כשאני לוחץ על עצמי כדי להימשך לזה. כמה שאני חושב על זה יותר ויותר אני מתקרב לזה, אפילו שאני לא רוצה אני עושה את זה.
אתם יודעים, אומרים שהפעולה הכי טובה אם אתה תתחיל לכתוב על דף נייר שאתה צריך להגיע למרכז העשירייה, ללב של העשירייה, לנקודה הפנימית האמצעית של העשירייה. תתחיל אפילו ככה בצורה כזאת שאתה כל הזמן כל הזמן מטמטם את עצמך, מפמפם את עצמך עם דבר כזה. הרגל נעשה טבע שני. אתה פתאום תתחיל להרגיש שאתה קרוב למחשבה הזאת, מוכן אליה במשהו, רוצה לבצע אותה, סוף סוף רוצה להרגיש אותה.
אנחנו מתחילים מדרגת דומם, צומח, חי, ודרגת המדבר הרוחנית, היא נבנית בהרבה פעולות שחוזרות ונעשות. איך אדם גדל, מאיזה פעולות? איך הפעולות החכמות במחשב נעשות? אפס אחד וחיבורים ביניהם בלבד. אין יותר. ביסוד של כל הפעולות שלנו זה רק אור וכלי. קפיצת איזה ניצוץ וזהו.
תלמיד: באיזה סרט אנחנו חיים, זאת המציאות?
המציאות האמיתית נמצאת למעלה מהסרט שלך. הסרט שלך נמצא בראש שלך ונדמה לך שאתה חי בתוך הסרט, שיש סביבך עולם והרבה אנשים וקורה להם משהו, זה הסרט שאתה חי בו. הרוחניות זה כבר לא בסרט. הרוחנית זה כבר העולם האמיתי, כך זה נקרא, "עולם האמת". זה כוח הבורא שאתה משיג וחי בו ובכוח הזה אתה מגלה שזאת המציאות האמיתית, הנצחית, למעלה מזמן, תנועה, מקום, ואין לנו כל ההגבלות האלה כמו שבעולם שלנו. זה משהו אחר. זה רק כוח.
תלמיד: מי הבמאי של הסרט שלי?
האגו שלך. האגו שלך עכשיו מביים את הסרט שלך ולכן אנחנו צריכים לצאת מהסרט הזה ולהיכנס לעולם האמת. למה הוא נקרא "אמת"? כי שם אתה תרגיש מהן פעולות אמיתיות.
הכוחות שנמצאים בטבע, הם סך הכל כוח השפעה כנגד כוח קבלה, כי אחרת אנחנו לא נרגיש את עצמנו קיימים ורק בהבדל בין שני הכוחות האלה. אבל בהבדל וצירוף ביניהם אנחנו מגלים את הבורא, המקור של המציאות. וכמה שיכולים לצרף שני כוחות מנוגדים, כך אנחנו מגלים אותו בצורה יותר שלמה עד שנעשים דבוקים בו.
מה זה להיות ממש דבוק בו בצורה השלמה אני לא יכול להגיד לכם, גם אני עוד לא נמצא בזה. נגיע. אנחנו בדור כזה שהוא חייב להגיע לזה.
שאלה: הלב המשותף שלנו, האם זאת נקודת הבינה, שבה אנחנו רק רוצים להשפיע בכוונה שלנו?
אני לא יכול עכשיו עוד להסביר על זה, כי אני מפחד לבלבל בזה את האנשים. אני לא מבין למה "נקודת הבינה", שאתה [קורא] לזה ככה, היא תיתן לך יותר הבחנות ממה שאנחנו אומרים, שזה "הלב המשותף של הקבוצה", המקור הרוחני שלנו, שמלכתחילה של כל עשירייה היא באה משם ואנחנו צריכים לשם לחזור.
תלמיד: מה שמבלבל, שאנחנו תמיד אומרים שאנחנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, אז אם כך מה זה אומר כאיש אחד?
ככה אומרים, זה פתגם, זה מין משפט כזה, "כאיש אחד בלב אחד", שאנחנו יכולים בצורה כזאת לתאר שיהיה מובן לכולם. כמו שכאילו לב האדם הוא מפעיל את האדם, כך אנחנו רוצים להיות בלב אחד, באיזה מנגנון כזה שהוא יפעיל את כולנו כאחד, ואנחנו כולנו נרגיש שייכים לו והוא מפעיל אותנו. זה הכל.
שאלה: האם יש פעולות בעולם שלנו, שבבסיסם הם מלובשים בכוונה על מנת להשפיע, ואולי כבר יש להם את הפוטנציאל, כמו מעשר?
מעשר, לא. את כל הדברים האלה אנחנו עושים אך ורק כדי להתקדם לרוחניות, אבל בכל זאת בכוונה הם עדיין בעל מנת לקבל ואני מרוויח מזה. וכאן אני צריך להחליף את הרווח שלי, זאת אומרת שאני באמת מרוויח בצורה רוחנית בזה שאני נותן.
אין כל כך הרבה פעולות בעולם הזה שאנחנו יכולים לבצע ולקבל מזה רווח רוחני. לא יכולים. אני נגיד עשיתי פעולות כלפיי הרב"ש, החלפתי את האוטו שלי כדי להסיע אותו ובוודאי ששילמתי עבור דלק ועבור כל מיני דברים, רציתי כמה שיותר להשקיע.
ודאי שזה היה עדיין מהרצון הגשמי שלי להרוויח, להצליח, להתקדם ברוחניות, זה לא היה על מנת להשפיע ממש, אבל זה בכל זאת כדי להגיע לרוחניות. אני מתאר את זה בצורה שקרית שיהיה לי מזה משהו ואז זה יתהפך לרצון כזה שאני רוצה להגיע לפעולות רוחניות, שאני אוכל להשפיע וזה יהיה באמת השפעה. ואומנם אני עכשיו לא יכול, אבל אני משלם, אני עושה את זה כדי להגיע לטיב פעולה כזאת.
שאלה: יכול להיות שזה מקושר לזה שאמרת פעם שאנחנו כבר נמצאים בכוונה, אבל בינתיים זה נסתר מאיתנו, מין סם כדי שנעשה פעולות?
אתה רואה למה זה מוביל אותך, מפני שאתה לא יודע, לא מכיר את המערכת. אז בשביל מה אנחנו צריכים עבודה בעשירייה. אז אתה כבר לגמרי לגמרי מתנתק מכל עצות המקובלים. לזה השכל שלך מביא אותך. אתה מבין לאן אתה מגיע. רק תסתכל מה קורה אחרי זה, אחרי זה אתה יוצא מאיתנו והולך בחיים עם כל הפילוסופיה שלך.
שאלה: מהם הכלים שאנחנו משתמשים בהם כדי לתקן את הכוונה שלנו? יכול להיות שזה משהו שקורה מתוך ההתעקשות והתאמצות במחשבה שלנו?
יש לנו רשימות משבירת האדם הראשון, הרשימו הזה שנמצא בכל אחד ואחד דוחף את הרצונות של כל אחד ואחד להגיע לאותה צורה כמו שהיינו באדם הראשון. רק שבדרך אחר השבירה, כדי לחזור לאותה צורה, אנחנו צריכים עכשיו לרכוש מסך. זאת אומרת כוח אנטי אגואיסטי שיעזור לנו להתחבר למעלה מהאגו שלנו.
באדם הראשון היינו מחוברים בכוח הבורא, ועל ידי השבירה, אותו כוח חיבור הפך להיות לכוח הניתוק, הריחוק בינינו, ועכשיו אנחנו צריכים את אותו כוח ריחוק, ניתוק בינינו, להפוך לכוח החיבור שלנו.
זאת אומרת להפוך את העביות לזכות על ידי העבודה ביגיעה, לרכוש מסך, אור חוזר וחיבור למעלה מהאגו שלנו. ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מעמידים את כוח החיבור שלנו ובונים עולם רוחני, למעלה מהעולם הגשמי. שני עולמות. וכך אנחנו בונים זה כנגד זה.
שאלה: איך נבנית כוונה משותפת בעשירייה ואיך אנחנו מחזיקים בה באופן קבוע?
כוונה משותפת בעשירייה נבנית לאט לאט על ידי חיבורים בינינו כשאנחנו משתדלים לקיים אותם למעלה מכל ההבדלים. ותראו איך אמנם כל אחד מרגיש את עצמו בלבד, אבל איכשהו לאט לאט אנחנו מתקרבים למצבים שאנחנו לומדים מהי המערכת שבה אנחנו כולנו קשורים זה לזה. ואומנם זה מאוד קשה לנו, זה ייקח הרבה זמן אולי, עד שנרגיש שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו בלב אחד, אבל זה חובה שיקרה, במיוחד כשאנחנו נמצאים בדור האחרון.
ויהיו עוד הרבה מאמצים וחילוקי דעות ועוד הרבה אנשים שיתייאשו ויעזבו את הדרך, אבל בסופו של דבר אנחנו נגלה בעצמנו שאנחנו רוצים להתקדם, ושם דווקא שם במרכז החיבור בינינו נמצא הבורא והוא נסתר מאיתנו אחרי הרצונות שלנו, ואם אנחנו מבטלים את הרצונות הפרטיים ורוצים להתחבר יחד לאותה נקודה, אז אנחנו מגלים אותו. והוא אומר "איפה אתם, כמה זמן אני צריך עוד לחכות לכם?" ואז הוא מקבל אותנו. זה עומד לפנינו.
שאלה: התחברנו כמה עשיריות, כי אנחנו צריכים להעביר תכנית ביום שישי. ורצינו לשאול, איך אנחנו מתגברים על האגו שמפריד בינינו כדי לבנות כוונה להשפיע לכלי העולמי?
על ידי חשיבות החיבור שביניכם.
תלמיד: הסברת שלמעשה אנחנו צריכים לעבור את כל התהליכים של דומם, צומח, חי, כי זו ההתפתחות הטבעית, אבל אנחנו "דור האחרון".
אנחנו כבר עברנו את כל התהליכים האלו דומם, צומח, חי, בחברה האנושית, עכשיו לפנינו רק הדור האחרון, זאת אומרת חיבור בינינו בכוונה. כי בלי השיתוף הנכון בינינו אנחנו לא נשרוד, זה מה שהטבע עכשיו מלמד אותנו. לא נשרוד אם לא נתחיל להתחבר בצורה שכל אחד לא שנמצא בחיבור טכני עם השני, דומם, צומח, חי, אלא בדרגת המדבר, שצריך להיות בחיבור עם האחרים. וזה אומר שאני צריך להבין שהחיים שלי תלויים באחרים, והם תוצאה מחיבור של כולם.
כך לאט לאט על ידי הפנדמיות האלו, על ידי כל מיני בעיות, אפילו מלחמות, אנחנו עוד נלמד עד כמה אנחנו תלויים זה בזה. ולכן אף אחד לא קובע את הגורל שלו כמו שעכשיו חושבים מדינות, אנשים, עמים, שהם צריכים העיקר לבנות חומות ביניהם וכך הם יכולים להסתדר. אלא הם צריכים להבין שרק בחיבור ביניהם דווקא הם מגיעים לחיים נצחיים לא רק בעולם הזה, אלא בכלל חיים נצחיים, מלאים. את זה האנושות צריכה לגלות.
אבל אני לא חושב שזה יתגלה על ידי המלחמות האלה, אלא יותר על ידי הכוחות האלה כמו פנדמיה וכן הלאה, שבהם אנחנו יותר מרגישים עד כמה זה עובד בצורה כללית, נסתרת מאיתנו, שאנחנו נמצאים ממש בחוסר אונים כנגד כאלו התקפות. אני חושב שאנחנו עוד נרגיש את זה.
תלמיד: איך אנחנו שומרים על אותו מגע ראשון עם הבורא, לשמור על הכוונה ולפתח את הפעולות שמתחייבות כדי שנהפוך את התהליך הזה לרצף שיקדם אותנו, שימנף אותנו לקרבה לבורא?
אני יכול לענות לך רק שוב בזה שאנחנו עוסקים בכוונת החיבור בצורה יותר ויותר מתגברת. אין לי יותר מה להוסיף.
שאלה: כדי שחבר יוכל לעבוד ולייצב את הכוונה הנכונה, האם עשירייה צריכה להגיד לכל חבר מה הציפייה שלה ממנו?
את זה אפשר להגיד בעדינות לכל אחד ואחד. יותר טוב אם אדם מגיע להכרת הרע הזו לבד, או שלפחות קצת להראות לו כמה אתם נמצאים בחיבור ביניכם והוא עדיין לא, אבל הוא צריך לגלות את זה גם בעצמו.
תלמיד: לכל חבר יש לו משהו אחר שמניע אותו, אחד מניע אותו קנאה, השני תאווה, אחד כבוד.
זה לא חשוב, לכל אחד וודאי שיש לו אוסף של הסיבות והוא בעצמו לא יודע את זה, לא מבין ולא יכול בדיוק לאתר, זה לא חשוב. העיקר שהוא צריך לדעת שעם כל כוחות הנפש שלו בסופו של דבר הוא יצטרך לגלות מרכז עשירייה ולהתכלל שם.
שאלה: לגבי המרכז המשותף הזה, האם אנחנו צריכים כל אחד לתת את כמות הפעולות המסוימת שלו כדי להגיע לשם, או שקודם כל צריכים לרכוש את הכוונה על מנת להשפיע?
כדי לרכוש את הכוונה שאני רוצה להתכלל במרכז העשירייה ושם ממש לאבד את עצמי, ואז במקום זה שאני מוותר על האני שלי, אני מקבל תמורת זה מהעשירייה את הכלי הרוחני שלי, נגיד הספירה שלי בתוך עשרת הספירות של הפרצוף הנשמה, אז את זה אני צריך לדעת שלזה אני צריך להגיע. להחליף את כל היגיעה שלי לזה שאני מגלה את הדבקות שלי בפרצוף הנשמה שהבורא כבר ייצב אותו מראש, ואני שם יחד עם כולם מגיע לנקודה המשותפת שלנו ובה מגלה דבקות בבורא.
שאלה: תיארת את השלב הראשון כצמצום וייצוב הכוונה העצמית לפני שמגיעים לפעולה. אם אני מתקשה במעברים האלה בין צמצום לייצוב הכוונה העצמית, האם גם הבקשה היא אישית, פרטית?
נגיד שכן.
תלמיד: או שכדאי לתאר פה משהו אחר, שהבקשה היא מתוך עשירייה?
תתאר בדיוק את מה שאנחנו מדברים, זה הכי נכון.
שאלה: כשאנחנו משתדלים להיכנס ללב משותף, מגיעה הרגשה שזה משהו מפורק ולא מוגדר, מאוד חלש, יש הרגשה של חוסר כוחות, והחשיבות של הפעולה הזאת פתאום היא נעלמת, באות מחשבות שמסיתות מזה. איך בכל זאת להישאר ביגיעה המדויקת ומכוונת למטרה ולהמשיך ללחוץ על הנקודה?
להעלות חשיבות המטרה, חשיבות הפעולה, להעלות אותה כמה שאפשר, וזה על ידי חיבור מכאני. לכן אנחנו נמצאים בדמיון שאנחנו נמצאים בעולם המוחשי, זה ניתן לנו בחושים שלנו למטה מכוונה על מנת להשפיע, למטה מרוחניות. לכן יש לנו עוד הרגשה בעולם הזה כאילו שהוא קיים, הוא נקרא העולם המדומה, אבל הוא ניתן לנו כדי שאנחנו נשתדל להתחזק ולחיות בו, לקיים בו חיבור בינינו, ואז מתוכו נעלה לחיבור הרוחני.
שאלה: פעם אמרת שאנחנו מתחילים לעבוד בסוד. האם כוונה זה מספיק כדי להתחיל לעבוד בסוד?
לעבוד בסוד? אני לא יודע מה זה, למה אתה מתכוון. אבל זה שאנחנו צריכים לעבוד על כוונה, זה נכון.
שאלה: איך אנחנו בודקים את הכוונה המשותפת שלנו, האם זה רק בהתאם לתוצאה או שיש איזה כלי שבעזרתו אנחנו יכולים למדוד את זה לפני כן?
הכוונה המשותפת שלנו נבנית על ידי האור העליון במידה שאנחנו מבטלים כל אחד את האני שלו, האגו שלו, ואז האור העליון בונה מאיתנו כוונה אחת. לכוונה הזאת אנחנו אחר כך מצטרפים ברצונות שלנו. ואז יוצא שכמו שבעולם שלנו, אנחנו יכולים לצרף לכוונה על מנת לקבל את הכוחות שלנו, כך ברוחניות, לכוונה על מנת להשפיע אנחנו גם יכולים לצרף את הרצונות שלנו, וכך עובדים. אבל מה שכן, מגלים תמורת זה את העולם האמיתי, איפה אנחנו באמת קיימים. בינתיים אנחנו נמצאים עכשיו בעולם הדמיוני, שהוא בעצם לא קיים חוץ מהחושים שלנו.
אנחנו כבר עשינו איתכם כזאת קפיצה לתוך מרכז העשירייה, שאני חושב שאתם צריכים להתרשם מזה מספיק ונכון, ולעבוד על זה עכשיו לבד.
קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "עבודה בכוונה", קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 5, של הרב"ש.
"במקום שרוצה ללכת על דרך האמת, אז הסברה נותנת, שהיצר הרע צריך להיות נכנע ויותר חלש. ועכשיו הוא ממש להיפך, שבכל דבר שבקדושה, שהוא רוצה לעשות בעמ"נ להשפיע, היצר הרע מתגבר עליו, וקשה לו להתגבר. והוא שואל, איפה הוא הצדק. ומרוב עבודה, מה שהוא צריך להתגבר בכל פעם, הוא בא לידי ירידה.
ואז הוא בא ל"טענת מרגלים" ואומר, שנמאס לו מעבודה זו. ובורח מן המערכה, כי הוא טוען, במקום שהוא היה צריך להתקדם, הוא הולך אחורה. לכן הוא "תוהה על הראשונות", כנ"ל, ובועט על הדרך הזו, שצריכין לעבוד על כוונות ולא מספיק מעשים, אלא עיקר הוא הכוונה, כמו שכתוב "טוב מעט בכוונה, מהרבות שלא בכוונה". והוא אומר, שעבודה זו לא בשבילו."
(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם"
זה המצב שאנחנו כן מגלים שנמצאים בו. במקום שאני חושב שאני אוכל להתגבר אני לא יכול להתגבר, במקום שאני חושב שכל פעם יהיה לי יותר קל נעשה יותר קשה, ואני לא יודע איך לצאת מזה. מה עושים? מתפללים.
הבורא בכוונה עושה לנו כאלו תרגילים שאנחנו נבין שאנחנו תלויים באור העליון, ורק בזה שהוא משפיע עלינו, מאיר עלינו, "באורך נראה אור", רק בצורה כזאת נוכל להתגבר על כל המכשולים בדרך. זאת אומרת הבורא עושה את המכשולים האלה, בעצמו מעלה בנו קושי בדרך, כדי שאנחנו נזדקק לו, לעזרתו כל פעם יותר ויותר, עד שנרגיש שאנחנו תלויים בו לגמרי בכל וכל. ואז מתוך זה מגיעים סוף סוף לאמת, לדבקות.
אין צורת דבקות יותר גדולה ממה שהעובר נמצא ברחם אימו. ואחר כך הוא כבר מתחיל לגדול, לקבל את הנפח שלו, עד שיוצא מאימא, עד שגדל מחוץ לאימא וכולי וכולי. אבל אנחנו ברוחניות צריכים להגיע למצב שאנחנו לא מתנתקים מהבורא, אנחנו לא מתנתקים. בצורה של הרצון לקבל שלנו אנחנו מרגישים את עצמנו כמתנתקים ממנו, ובצורת הרצון להשפיע, בכוונה, אנחנו למעלה מזה מרגישים שיותר ויותר דבוקים בו. שני הכוחות המנוגדים האלה הם צריכים לגדול אצלנו ביחס הנכון.
שאלה: כשנמאס לאדם מהעבודה ברגעים האלה.
שייקח חופש.
תלמיד: אמרת שהוא צריך להתפלל, על מה הוא צריך להתפלל כשנמאס לו?
אני מבקש חשיבות של העבודה שלי. אין כזה דבר עייפות. בדרגת חי כן ישנה עייפות בגוף הביולוגי, אבל ברוחניות, ברצונות שלנו אין דבר כזה שאדם עייף ברצון, אלא זה חוסר משיכה למטרה. אז אנחנו צריכים לבקש, לבקש שיהיה לנו עוד רצון ועוד כוח ועוד התעניינות ועוד חיסרון.
תלמיד: עוד דבר שהוא כותב, "טוב מעט בכוונה", מה זה מעט?
שאפילו קצת כוונה, זה יותר טוב מאלף פעולות ללא כוונה.
תלמיד: מה זה קצת כוונה?
אפילו כוונה קטנה ביותר, אם היא קושרת אותך לקבוצה, לבורא, לאנושות, לעולם ההשפעה, זה יותר טוב מכל מה שיש לך ברצון לקבל. זה בכל זאת כבר נמצא במישור רוחני, בדרגה יותר גבוהה. זה מה שכתוב "טוב להיות זנב לאריות מראש לשועלים".
שאלה: האם צריך לנסות להתגבר או רק לבקש?
לבקש זה גם להתגבר.
תלמיד: זה בעצם להתגבר, לבקש?
כן.
שאלה: כשאדם נמצא תחת הכבדה כזאת, הוא יכול מקסימום להוציא איזשהו משפט ללא רוח חיים ואין תשובה, הבורא לא עונה.
אז הוא מגיע לקבוצה ומשתדל להתבטל כלפיהם בכמה שמסוגל. שיפול לפניהם וזהו, גם זה מועיל ומקדם.
שאלה: יוצא שהעבודה הזאת היא בונה לנו את הכוונה הנכונה?
כן.
תלמיד: וזה שיש לנו את המצבים האלה שהאור העליון ממש דורך על הרצון לקבל, מועך אותו, אז אנחנו מגיעים לתפילה הזאת ואז מבינים מה זו כוונה נכונה?
כן.
קריין: ציטוט מס' 6 מתוך "שמעתי".
"כתוב "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא."
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
קריין: ציטוט 7, כותב הרב"ש.
"מתחייב הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת, ובהשגחתו בשכר ועונש, וכו'. ובדרך הזה יזכה להנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, וכו'. אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה חס ושלום לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, וכו'. ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, וכו'".
נמצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
שוב.
קריין: שוב, ציטוט 7.
"מתחייב הלומד בטרם הלימוד," זה שאנחנו עכשיו ניגשים ללימוד תלמוד עשר הספירות, מה אנחנו צריכים לחשוב מהלימוד. לא לדעת מה שכתוב, אלא במה אנחנו מתחייבים. תראו מה שהוא כותב, איזו מילה, "מתחייב הלומד לפני הלימוד", מה? להתחזק באמונת השי"ת, ובהשגחתו בשכר ועונש," וכו'." זאת אומרת אני לומד, משקיע בלימוד כדי לקבל איזו תוצאה. התוצאה הזאת היא צריכה להיות ברורה לי, שאליה אני מתכוון. איזו? "ובדרך הזה יזכה להנות מהמאור שבה," כתוצאה מהלימוד מגיע מאור שמשפיע עליי, אם אני מתכוון אליו, "שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, וכו'." שהכוונה שלי על מנת להשפיע, השפעה ממני שאני רוצה שזה יהיה, שהיא תגדל ותתגלה יותר ויותר כתוצאה מהלימוד. שהלימוד יהיה סגולה, לא לשכל שלי אלא לרצונות, ללב שלי. "אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה חס ושלום לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת השי"ת," אם ישים ליבו ודעתו לזכות לאמונה, לכוח השפעה "כבר אין לך מצוה גדולה מזו, וכו'." רק על זה לחשוב. "ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, וכו'"." זאת אומרת רק על ידי זה. על ידי זה שאנחנו מתארגנים יחד ולומדים יחד כדי לזכות להשפעה מהלימוד, לקבל מהלימוד כוח השפעה, כוונה דלהשפיע.
"נמצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
שאלה: לא ברור מה זה "להתחזק באמונת ה'".
שאני רוצה יותר ויותר להיות בטוח שרק על ידי זה שאני אלמד נכון, אני אקבל קשר עם הבורא.
שאלה: כשהבורא לוקח את האמונה בבורא, מה לעשות עם זה? אם איבדת את האמונה מה לעשות?
קודם כל אצלנו מלכתחילה אין אמונה. לכן אנחנו לא מדברים על זה שאמונה נעלמת, נעלם איזה קשר, רצון אגואיסטי. אבל אמונה זה כוח השפעה שמגיע אלינו כתוצאה מהלימוד הנכון, ואם אנחנו חושבים עליה, על האמונה בזמן הלימוד, אז בכל מילה שאני קורא, לומד, מדבר, אני מתכוון רק איך אני אקבל כוח אמונה, כוח השפעה, שזה המשכורת שלי, ולא כמה שאני אדע יותר על מה שכתוב. לכן לא חשוב לנו אם מי שלומד מבין את השפה אפילו או שלא מבין, כי כל הלימוד הזה זה סגולה. אם אני חושב בזמן שאני יושב בשיעור על מטרת הלימוד, אז בעצם זה צריך להשפיע עלי אפילו בלי שאני אשמע אף מילה מהלימוד, רק שאני אקבל מזה כוח השפעה, זה מה שחשוב לי.
שאלה: לזכות לאמונה, זה משהו שאנחנו צריכים להבין בעצמנו, שזכינו לה כבר, לאותה אמונה, או לא צריכים לשים לב לזה במיוחד?
להרגיש כוח אמונה זה נקרא להרגיש כוח השפעה. אמונה זו השפעה, בינתיים כך, אחר כך נראה בזה הרבה צורות, אופנים. אני צריך רק לחשוב איך כתוצאה מהלימוד אוכל להשפיע לחברים ויחד עם החברים להשפיע לבורא.
שאלה: כתוב שעלינו להתחזק באמונה. מה הקשר בין אמונה לגילוי לב במרכז העשירייה שדיברנו בתחילת השיעור?
זה שם מתגלה. כמה שאני משתדל להתחבר עם החברים במרכז העשירייה, אני בזה דווקא, בפעולה הזאת מגלה מקור שמשם מגיעה אלי השפעה עליונה ומביאה לי כוח האמונה, כוח השפעה. ואז אני מתחיל להיות במשהו דומה לבורא.
שאלה: אם כך, השכר הוא כוח השפעה. מה הוא העונש?
העונש הכי גדול זה ההסתרה. כמו שאנחנו לומדים את זה גם ממאמרי "שמעתי". זה שהבורא נסתר מהנברא זה העונש הכי גדול שישנו במציאות בכלל.
קריין: ציטוט מס' 8.
"האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא. וכמו כן בעת קיום המצות, גם כן לא לשכוח הכוונה, שע"י זה שמקיים את המצות, בסגולה זו הבורא יעביר ממנו ההסתרה, השורה על רוחניות, אלא שיקבל הרגשה של גדלות ה'."
(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
זאת אומרת, גדלות הבורא כתוצאה מהלימוד, כתוצאה מהפעולות בקבוצה, זה מה שאני רוצה. וגדלות הבורא היא תביא הכנעה לרצון לקבל שלי, ואני אפול לפני הקבוצה ולפני הבורא ואוכל לבצע כול מה שצריך לטובתם.
שאלה: אמרת שהלימוד הוא כסגולה, אז האם הרצון להבין את החכמה בשכל יכול למנוע מתלמיד להתקדם לכיוון ההשפעה?
ודאי, וכך כתוב בהרבה מקומות. כתוב "לא החכם לומד". אם אתה רוצה ללמוד רוחניות זה לא על ידי חכמה, לא. זה רק על ידי יושר הלב, עד כמה שאתה רוצה ליישר את הלב שלך להשפעה, לחיבור כי שם בהשפעה ובחיבור עם האחרים אתה שם מקבל את גילוי הרוחניות, גילוי האלוהות.
ולכן יש הרבה אנשים והרבה חוגים שלומדים, לומדים, לומדים, אותו "תלמוד עשר הספירות", כל מיני דברים אבל לא מתכוונים לכלי רוחני, לכוונה על מנת להשפיע, שזה לא העיקר אצלם, ולכן הגילויים שלהם הם מאוד מעטים. הם יכולים להתפלפל ב"תלמוד עשר הספירות" כמו בכל חכמה אחרת, "האור עולה", ,האור יורד", "רשימות כך וכ"ך, "מסך מזדכך עולה יורד", כל הדברים האלו המכאניקה הזאת, אבל מהות הפעולות שצריכות להביא לנו כוח השפעה, לזה הם לא משתוקקים.
ואנחנו למדנו שאפילו אם מסירים את הכוונה הזאת בזמן הלימוד, שהיינו אפילו לפני הלימוד נמצאים בזה אבל אחר כך במשך הלימוד שכחנו, גמרנו זה כבר לא עובד כי האור העליון משפיע לנו כוונה, משפיע לנו כוח השפעה, כוח בינה, כוח רוחני, רק בתנאי שאנחנו כל הזמן רוצים בקשר עם האור העליון, זאת אומרת לימוד כאן צריך להיות, אבל מה אני רוצה מהלימוד, אני רוצה מהלימוד להידמות לאותן הפעולות שאני לומד, להידמות לפעולות ההשפעה וזה מה שאני מבקש.
אז אני צריך להיות בלימוד כל הזמן בתפילה, אני רוצה שתהיה לי יכולת כך לבצע פעולות, ולא שאני צריך לדעת עכשיו בשכל הבהמי שלי מה שכתוב בספר. זה מאוד חשוב. לכן כתוב "אלף נכנסים לחדר", לימוד, "ואחד יוצא להוראה", לאור. ואם אנחנו רוצים שכולנו נכנס וכולנו נצא לאור, וזה צריך להיות כבר בזמננו כדור האחרון, אז זה רק על ידי כוונה נכונה. לא לדעת מה כתוב אלא להשתוקק לכוח שמביא לנו הלימוד עצמו. אני יכול לשבת לשמוע ולא להבין שום דבר, זה לא חשוב, גם נשים, גם גברים, וכולם כולם וכל באי העולם, לא חשוב באיזו דרגת איי קיו הם נמצאים, עד כמה הם חכמים או לא, הם יכולים בזה להצליח, הכול תלוי רק לפי כוונת הלב.
שאלה: אמרת שהסתרה זה העונש הגדול ביותר, אבל רק בהסתרה יש לנו אפשרות להתפתח?
נכון, אנחנו מתפתחים מתוך ההסתרה לגילוי. מתוך ההסתרה אנחנו לא יכולים להתפתח, אלא בנטייה שלנו, במשיכה, בהשתוקקות שלנו לגילוי של תכונת ההשפעה. אני לא יודע איך אתם מציירים לעצמכם מה זה גילוי.
שאלה: למה אתה אומר שהסתרה היא העונש הכי גדול, אם דרך ההסתרה אני מגלה או בורא או את גדלות הבורא, או יוצר את גדלות הבורא?
יש לנו שני מצבים ברוחניות או גילוי הבורא לנברא, או הסתרת הבורא מהנברא, גילוי הבורא לנברא לפי תכונות הנברא שדומות לבורא, זה מביא אותם לחיבור, לדבקות. והסתרת הבורא מהנברא גורמת לנברא כל מיני צורות ההפוכות מהבורא, ומביא לנברא כל מיני צרות ובעיות, דברים שלא רצויים לא בעיני הבורא ולא בעיני הנברא. לכן כך אנחנו אומרים, שההסתרה היא רע וגילוי הבורא זה טוב, לא בצורה אגואיסטית אלא לפי מטרת הבריאה, לפי המטרה הסופית, שאנחנו צריכים להיות דבוקים בבורא, בגילוי הבורא לנו בצורה השלמה.
שאלה: הוא כותב כאן שהתוצאה של הלימוד צריכה להיות הרגשת גדלות וחשיבות הבורא. אנחנו צריכים לבקש על זה עבור לב העשירייה ולא עבור עצמי?
אנחנו צריכים לבקש עבור כל העשירייה כי רק בצורה כזאת זה מורגש בבורא ובזה יכול הבורא להתגלות ולקבל נחת רוח מאיתנו.
תלמיד: מה זה אומר שזה מורגש בבורא?
אני לא יודע, אני לא יכול להרגיש מה שמרגיש הבורא. אני משתדל להרגיש את זה בכללות העשירייה ששם בפנימיותה נמצא מה שאני קורא לזה "בורא", "בוא וראה".
שאלה: האם הכוונה שמסתדרת נכון במהלך הלימוד היא בעצם תפילה? מה ההבדל בין תפילה לכוונה?
תפילה זו פנייה לבורא שחייבת להיות מסודרת בצורה נכונה, מה אני רוצה כתוצאה מהמאמצים שלי, מה אני עושה כדי להפעיל את עצמי כך. זו תפילה ובקשה, ויש סדר ובניית התפילה. זו הפנייה לבורא המכוונת, זאת תפילה. והיתר גם, כי בסופו של דבר הכול מגיע למקור שלנו, לבורא, אבל תלוי באיזו צורה, באיזו עבודה מאיתנו, מתכוונים או לא מתכוונים.
(סוף השיעור)