שיעור בוקר 25.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ג'. עמ' 1686. מאמר 195. "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים"

יש לנו שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע, שניהם מגיעים מהבורא. את הראשון הבורא מעורר לפי התוכנית שלו, זה רצון לקבל שמתעורר בכל אחד ובכולנו, והשני, הרצון להשפיע, שאנחנו יכולים כבר לבקש מהבורא שייתן לנו, ירחם עלינו וישפיע עלינו בכל מיני צורות. ואז שני הכוחות האלה בעצם מגדלים אותנו ומכוונים אותנו ומובילים אותנו למטרה, בשיתוף הנכון בין דין ורחמים, לכוח קבלה וכוח השפעה, עביות וזָכות, כך אנחנו מתקדמים. אז בואו נראה איך הוא כותב על זה.

קריין: "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון.

זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון.

ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות.

ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון.

אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה.

אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם.

ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות."

זה לא פשוט, יש כאן הרבה פרטים, נקרא שוב ונשתדל להבין מה המצבים שהוא מתאר לנו.

קריין: שוב, "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים".

"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון." שיתוף דין ורחמים זה בעצם שני כוחות מנוגדים שיש בטבע שנותנים לנו יכולת להתקשר לעליון, למצב שאנחנו לא מרגישים אותו, שנמצא למעלה מהדרגה שלנו. אז איך נעשה זאת, איך אנחנו עולים ממדרגה למדרגה.

"זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים." זו המטרה שלנו, לזה אנחנו צריכים לשאוף. "ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון."

העליון עשה את זה בכוונה כדי להסתיר את עצמו מהתחתון, כדי שהתחתון יחשוב שאין שום דבר במציאות למעלה ממה שהוא מרגיש ומשיג. "ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות."

זה מה שיש לאדם, כך אדם מרגיש. כי נמצא בהסתרה מהדבר שלא כל כך משתנה ולא מביא לו לא רגש ולא שכל חדשים, והוא חושב שכנראה כל העולם הוא כך. וגם העליון, אם קיים בכלל אז גם הוא כזה, והכול נמצא במצב סטטי, אין שינויים.

ואם כך הוא יישאר אז יישאר, אולי העליון ישנה בכל זאת משהו כלפיו, אבל בדרך כלל המצב הזה שאדם מגיע אליו הוא כדי שיתגבר וישנה וידרוש את השינוי. אז אנחנו צריכים לראות את המקום הזה כמקום לבחירה.

"ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה." שלא מרגיש שום דבר, לא עכשיו ולא בעתיד, ואז לפי ההרגשה שלו כך הוא פוסל את המצב שלו, וודאי שכל המצבים בסופו של דבר באים לנו מהעליון ובזה הוא כאילו מבטל את ההשגחה העליונה שמגיעה לו. "ועל ידי זה" הוא מעלה בכל זאת מ"ן, הוא מתגבר ומבקש שינוי, "ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון.

אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה.

אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם.

ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות."

שאלה: המכאניקה מובנת, אבל איך להכניס את העשירייה לתוך הסכימה?

טוב יותר אם תחשוב רק על עצמך, לא בעבודה אלא בינתיים בבירור המאמר. אחרת אתה לוקח כמה דברים שלא כל כך מובן מה לעשות איתם ומשלב אותם יחד. זה כמו לקחת בעיה עם כמה נתונים לא ידועים לרצות להגיע לפתרון, לכן זה לא טוב. אל תכניס את זה לקבוצה לפני שאתה מבין על מה מדובר, כי קבוצה היא גם נתון לא מובן וצריכים כל פעם לברר אותו עוד ועוד.

שאלה: המאמר נקרא "ענין שיתוף מידת הדין ברחמים". איפה כאן הרחמים?

בכך שאחר כך העליון פותח את עצמו ומאיר לתחתון. גם מידת הדין וגם מידת הרחמים מגיעים מהעליון, והתחתון שנמצא למטה צריך רק לקבוע את היחס הנכון אליהם. שניהם באים מהעליון, והתחתון נמצא במצב שלא חשוב לו מה הוא מקבל אלא העיקר שהוא מתקשר על ידי זה לעליון. הפתרון הנכון מכל המעשה הזה הוא שהתחתון מקבל גם הסתרה וגם גילוי, ובשבילו לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא, אלא הוא כל הזמן דבוק בעליון, שהכול מגיע מהעליון והכול לטובת התחתון, וכך התחתון מקבל זאת כדי להיות דבוק בעליון על ידי כל המצבים הללו.

תלמיד: כתוב שהוא יכול לשלב את האמונה והידיעה.

הקו האמצעי זה האדם עצמו שיכול לקבל בתוכו גם חושך וגם אור, גם דין וגם רחמים. לא חשוב איזה פעולות הוא מקבל מהעליון, אם הוא מקבל זאת בשווה, אז הוא בונה את עצמו וזה הקו האמצעי.

תלמיד: איך לקבל זאת?

לא חשוב לי מה אני מקבל, העיקר הוא שאני משתדל להיות דבוק בעליון על פני כל המצבים.

שאלה: באמונה למעלה מהדעת, מה זו אמונה ומה זו דעת?

דעת זה רצון לקבל ואמונה זה רצון להשפיע. כשאני מעלה את עצמי ממלכות לבינה זה נקרא שאני מעלה את עצמי מדעת לאמונה.

שאלה: לגבי שאלה על העבודה עם המאמר בעשירייה, ענית לחבר שיותר טוב אם תחשוב רק על עצמך, לא בעבודה אבל בבירור המאמר, כי אחרת אתה לוקח כמה דברים שלא מובן כל כך מה לעשות איתם.

כי אתה עדיין לא יודע את כל הנתונים שיש בינך לעשירייה ולכן אתה יכול להתבלבל. יש משהו שלא ברור מהמאמר, יש משהו שלא ברור מהעשירייה, ואז יוצא שאתה מחבר כמה נוסחאות עם מצבים לא ידועים וכך אי אפשר לפתור. כמו במתמטיקה, אתה לא יכול לשלב כמה משפטים עם הרבה נעלמים, עם הרבה מצבים לא ידועים בכל אחד. לכן אנחנו רוצים לפתור את הדברים האלה בצורה ברורה.

תלמיד: מי זה האני במאמר?

אתה, הרצון לקבל שלך. אתה רוצה לדעת איך אתה צריך לעבוד מתוכו, עם מי אתה צריך לחבר אותו, ואלו תוצאות אתה צריך להרגיש ממנו.

שאלה: כתוב "אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק." האם ההתמעטות של העליון על ידי התחתון קשורה לצמצום, האם זה הצמצום?

נגיד שזה צמצום, אבל זה מגיע מהעליון שמצמצם את עצמו לפי איך שהוא מתכנן את עצמו כלפי התחתון.

תלמיד: כתוב גם "שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה." מהי בחינת ידיעה לפי ערך האמונה?

שיהיו לו שני קווים כדי שיוכל לבנות קו אמצעי.

תלמיד: מה זה אומר?

אנחנו צריכים קודם לרכוש את קו האמונה. אנחנו הולכים כביכול עם עיניים עצומות, בצמצום, ומשתדלים להיות דבוקים בלי ידיעה. אחר כך כשנותנים לנו ידיעה, כשמתגלה יותר המצב, אז אנחנו מקבלים אותו כתוספת למה שהיה קודם. אפילו שיש לנו ידיעה, אנחנו מתעלים מעליה לאמונה עוד יותר גדולה כאילו שאין לנו ידיעה, אנחנו מצמצמים אותה, לא רוצים אותה. ואז על ידי יחס כזה לאמונה אנחנו משבחים את הידיעה ומשבחים את האמונה. אם אנחנו מתייחסים לשתיהן כך, אז אנחנו מתעלים. כלומר אנחנו כבר משתמשים ברצון לקבל שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע וכך מתקדמים. תחשבו על זה עוד ועוד ותראו איך ניגשים לזה.

שאלה: הוא כותב שהוא מצטער, "ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה." האם לשון הרע זה העלאת מ"ן?

לא.

תלמיד: איך להבין זאת?

העלאת מ"ן היא שהתחתון מעלה חסרונות לעליון ורוצה שהוא יעזור לו לתקן את החסרונות האלה מפני שאז התחתון יוכל לעבוד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה שהוא כותב פה שהתחתון אומר לשון הרע, שזה העלאת מ״ן. האם לא להבין את זה באופן ישיר?

תנסה, תראה.

שאלה: איך התחתון מייצר את הכלים הנכונים כדי לקבל את התענוג מהעליון?

בזה שהוא דבוק לעליון וכל הזמן רוצה להגדיל את העליון בעיניו. ככול שהעליון יהיה גדול יותר בעיני התחתון, כך התחתון יהיה דבוק לעליון וירצה לעשות הכול למען העליון. ואפילו אם העליון יתן לתחתון משהו, התחתון לא ירצה לקבל את זה לעצמו אלא רק בשביל העליון. כלומר מה שעלינו לעשות זה להגדיל את הבורא בעיניים שלנו. כאן הקבוצה צריכה לעבוד בכל כוחה כי האדם לבד לא מסוגל. השפעת הסביבה על האדם היא במיוחד בזה שהעליון נותן לו כל מיני בעיות, תרגילים, אפשר להגיד כך, ועל ידי הסביבה עם התרגילים האלה האדם מגדיל את העליון בעיניו.

שאלה: מה זה העליון עבורנו שנקרא אח״פ דעליון?

נלמד אחר כך, איך אח״פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון מתחברים ומשפיעים זה על זה כדי לעלות מדרגה לדרגה.

תלמיד: האם כל הכלים שאנחנו יכולים לרכוש הם רק מה שהאח״פ דעליון יכול לגלות לנו?

כן, ודאי. אתה לא זקוק לשום דבר חוץ מלהיות דבוק לאח"פ דעליון, ושאח"פ דעליון כל הזמן יגדל.

תלמיד: מה זה עוזר לי שהאח"פ דעליון מסתיר את עצמו?

כי אם אתה לא מסוגל לעבוד עם האח"פ בצורה אמיתית, אז הוא מסתיר את עצמו כדי שלפחות בזמן ההסתרה תהיה דבוק אליו, זו דרגה מינימלית.

שאלה: בתחילת המאמר הוא כותב, שעיקר העבודה הוא בחירה ולכן יש הסתרה. ואז כתוב שבתוך התהליך מגיעים למצב שהתחתון רואה את הגדלות דעליון שעל ידי זה נתגדל התחתון בעצמו. האם בזמן שהתחתון רואה את גדלות העליון נלקחת ממנו הבחירה, כמו שהוא אומר בתחילת המאמר?

לא. הוא הגיע למצב כזה, שדווקא על ידי זה שהולך באמונה למעלה מהדעת הוא מכיר את גדלות העליון בכלים שגידל בתוכו, שחיבר לעצמו. לתחתון מגיע עכשיו להכיר את גדלות העליון מפני שהוא הגיע לכלים כאלה.

תלמיד: האם זה בגלל שהתחתון הצליח לעשות העלאת מ"ן?

כן. הכול מתחיל מהעליון, העליון נותן תנאים, כול מיני רמזים, כל מיני מצבים, והתחתון צריך לסדר אותם, לחבר אותם נכון ולהעלות אותם לעליון. וודאי שהכול נפתר על ידי עזרה מלמעלה, מהעליון לתחתון.

תלמיד: האם השלב הראשון שבו הוא מתאר את עניין ההסתרה, שאין התחתון יכול לראות את גדלות העליון, זה השלב שנקרא קטנות?

כן, זו קטנות.

תלמיד: מתי אנחנו נגיע לקטנות, או שאנחנו כבר נמצאים בקטנות?

זה שאתם כבר נמצאים בקטנות, אני לא יודע. קטנות היא כבר מצב שיש קשר עם החברים, שיש קשר עם העליון, נניח, כי יכולים להיות עוד כל מיני אופנים, ואתם נמצאים בקטנות ביניכם מפני שאין לכם שום אפשרות בינתיים להגביר את הקשר ביניכם ולהיות בגדלות כלפי העליון.

תלמיד: איך נדע שאנחנו בקטנות, או איך נגיע לשלב הראשון של הקטנות?

השלב הראשון של הקטנות הוא כשאתם מרגישים שאתם לא יכולים לעבוד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אלא רק להיות בצמצומים ביניכם. אבל אתם מתקשרים ביניכם, ובצורה כזאת אתם מגלים את העליון כדי להיות מקושרים אליו, כמו קטן כלפי גדול. מהחיבור ביניכם אתם בונים את המדרגה של קטנות, והיא כבר מבררת את הקשר שלה עם העליון, לכן כלפיו היא מתקיימת בצורת קטנות.

תלמיד: כלומר בסוף השלב הראשון של החיבור בינינו אנחנו לא נברר את החיבור בינינו, אלא נברר את החיבור לעליון.

לא, גם את החיבור ביניכם אתם מבררים. איך לא? והחיבור ביניכם גם צריך להיות בצורת השפעה, שאתם מחוברים ביניכם ככול האפשר.

שאלה: התחתון טועם טעם מר בעבודה, מעלה מ"ן ומבקש, וכשהוא נענה הוא צריך לעשות צמצום. למה אני מצמצם משהו שקיבלתי? קיבלתי תשובה מהעליון, קיבלתי טעם בעבודה לצורך העניין, ועל זה אני עושה צמצום, לא רוצה לקבל את זה.

ודאי, אם אתה לא יכול לקבל את הדברים האלה בדביקות עם העליון, אז אתה לא מקבל אותם, אתה מצמצם אותם. זה לפי אותה דוגמא של האורח ובעל הבית. אנחנו נמצאים במצב שבעל הבית נותן ואני מסרב לקבל. אני מסרב לקבל לא מפני שאני לא רוצה ולא מפני שבעל הבית לא רוצה, אלא יש לפניי מטרה להיות בהזדהות עם בעל הבית, בהשתוות הצורה איתו, לכן אני מסרב לקבל. זו פעולה ראשונה מצד התחתון.

אנחנו בונים כזה קשר בקבוצה, שרוצים להיות קשורים זה אל זה, ובנתינה הדדית אנחנו מייצבים את היחס שלנו לבורא, לבעל הבית, כי כך אנחנו רוצים להיות בקשר בינינו אליו, לא לקבל ממנו כלום אומנם רוצים, אלא רק להיות בהמתנה האם נוכל פעם לקבל בעל מנת להשפיע, אבל עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים.

תלמיד: מה זה מצב המרירות הזה שמתוכו אני יוצא לפעולה? למה לא להישאר במצב הזה, למה אני צריך לבקש?

זה מצב מר כי בעל הבית לא מרוצה מהמצב הזה ואנחנו לא מרוצים מהמצב הזה. במצב הזה אנחנו כביכול מנותקים זה מזה, אנחנו לא נותנים ולא מקבלים. אז מה יהיה, נעזוב את הפגישה עם בעל הבית ונלך הביתה?

זה מצב מר, ובעל הבית ממשיך ללחוץ. הוא מעלה בנו רצון לקבל ואנחנו נמשכים לקבל על מנת להשפיע ככול האפשר, וחייבים להעלות את הצמצום שלנו ואת ההתקשרות בינינו כדי לעמוד מול בעל הבית ולהגיד לו "אנחנו לא רוצים לקבל על מנת לקבל ממך". אלא איך? "תן לנו אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע". אז הוא אומר לנו, "אני מוכן לתת אבל האם אתם מוכנים לקבל?". אז אנחנו צריכים להיכנס לקשר עוד יותר חזק ופנימי בינינו כדי לייצב את המסך. אחרי שאנחנו מרגישים שכן יכולים להיכנס אליו במצב של לקבל על מנת להשפיע, אז אנחנו עושים וזה כבר נקרא "זיווג דהכאה".

מבפנים אנחנו מאוד רוצים לקבל, אבל מבחוץ אנחנו עושים על עצמנו איסור, שאסור לקבל בעל מנת לקבל אלא אנחנו הולכים לקבל רק על מנת להשפיע. מה זה על מנת להשפיע? קודם כל זה החיבור בינינו, הוא צריך להיות ראשון, ואז על ידי החיבור בינינו כשאנחנו מתחשבים ברצונות של כולם ומחברים אותם יחד, מתוך החיבור הזה יחד אנחנו מתחילים להרגיש איך אנחנו צריכים להתייחס לתענוג שמקבלים מבעל הבית. אני קונה מסכים קטנים שבינינו ומתוך זה אני מרכיב את המסך שלי כלפי בעל הבית. יוצא שהקשר בינינו הוא לא סתם קשר, העשירייה היא לא סתם עשירייה, אלא החיבור של המסכים הפרטיים שיש בין כל ספירה וספירה בפרצוף בונה לנו את המסך המשותף, את המסך של הפרצוף. כך אנחנו מתחילים להתייחס לבעל הבית, לבורא, למצב.

לכן היחסים בינינו מתחילים להיות יחסים במעשה, ומהם אנחנו כבר יודעים איך להתייחס לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שקודם צריכים להשתמש ביחסים שלנו כדי לעורר, להרגיש את הרצון והצמצום, ואז מתוך המכלול הזה נדע איך להתייחס לבורא.

שאלה: מה זה המושג הזה של דין ברחמים, האם זה כלי שאנחנו צריכים לבנות או שמקבלים אותו מלמעלה?

אנחנו צריכים לייצב אותו בנו ביחס לחברים, ביחס לבורא. מתוך הרצון לקבל שלנו אנחנו בונים את היחסים האלה, שיתוף דין ברחמים.

תלמיד: זה נשמע כמו שני קצוות, גם דין וגם רחמים באותה העת.

כן, כי אנחנו מקבלים עזרה מהבורא, אבל גם מקבלים כל מיני הכבדות, וכך גדלים.

תלמיד: אם אני מצליח להשיג גם רחמים וגם דין בכלי אחד, זו שלמות?

כן, ודאי.

תלמיד: אלו ג' קווים וכל מה שקשור לזה.

כן.

שאלה: מה זה שכתוב שהתחתון צמצם את קו שמאל דעליון?

כשהתחתון רוצה להיכנס יותר לחיבור, בכך הוא מצמצם את השפעת השמאל מהעליון עליו.

שאלה: אם חמישה מתוך עשרת החברים יוצרים שדה מתוך המסכים הקטנים האלה, האם השדה הזה משפיע על כל העשירייה, או בהכרח צריך שכל העשרה יכניסו את המסכים הקטנים שלהם?

גם וגם. ודאי שאפשר לעבוד רק בחמישייה מתוך עשירייה, אבל רצוי לא לשכוח את האחרים.

שאלה: כתוב בתחילת המאמר "ובחרת בחיים", איפה כאן הבחירה?

הבחירה היא בדבקות בבורא אפילו שאין לנו השגחה גלויה, והולכים על זה באמונה למעלה מהדעת אפילו שמעלים את הדין עד העיניים ולא רואים, הולכים בצורה כזאת של "ובחרת בחיים".

שאלה: למה כשהמלכות עולה לעיניים יש הסתרה?

כי אנחנו לא יכולים לראות את המצבים בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע. מה זה שמלכות מעלה את עצמה לעיניים? זה שאנחנו לא עובדים עם כלים דקבלה.

שאלה: האם נוכל לומר שכל מדרגה חדשה זו תפיסה חדשה של העליון, גילוי דרגה חדשה גבוהה יותר של האהבה שלו לנברא?

כן. כל מדרגה חדשה היא יותר אהבה, יותר מאמץ, יותר אקשן אפשר להגיד.

שאלה: איזו פעולה עצמאית יכול לבצע התחתון אם הכול נעשה על ידי העליון?

פעולה עצמאית של התחתון היא, שאף על פי שהעליון עושה הכול, התחתון צריך כביכול לארגן את העבודה של העליון - האדם אומר והבורא מקיים.

שאלה: הצמצום שקורה אחרי שהאמונה הופכת אצל הנברא לידיעה, האם הוא נעשה על ידי התחתון או על ידי העליון?

כל הפעולות נעשות על ידי העליון אם התחתון מוכן לזה.

שאלה: כתוב במאמר "אין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות." מה זה המצב הזה שאין שום חיות ברוחניות?

הוא נמצא בטבע ויכול לבצע פעולות כמו שמחליט, וכך יהיו התוצאות, כמו שמחליט.

שאלה: אני רוצה להצדיק את הבורא ולראות אותו כגדול, מה הצעד הראשון, איפה להתחיל?

לבטל את עצמך כלפי הקבוצה.

שאלה: האם להסכים עם כל מה שהבורא נותן לנו זה אותו דבר כמו ללכת באמונה למעלה מהדעת ולהידבק בעליון?

כן.

שאלה: מדוע יש סתירה בין קו ימין לשמאל כשיוצאת גדלות בעליון כלפי התחתון?

כי כבר מתחילים לעבוד עם כלים דקבלה.

שאלה: האם הדין מתממש כאשר התחתון לא עובד בביטול?

אם התחתון לא עובד בביטול, אז שום דבר לא מתממש, לא דין ולא רחמים, המדרגה פשוט לא קיימת.

שאלה: כתוב ש"העליון גם כן מתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק". מה זה מסך דחיריק?

מסך דחיריק זה קו אמצעי. הם מתמעטים ומגיעים למגע ביניהם ומזה מתחילה להיות כבר הגדלת המקום בין שניהם.

שאלה: איך להרגיש שאני גם עליון וגם תחתון, כלפי מי זה קורה, ביחס למה?

מה זה נקרא עליון ותחתון, ביחד, באדם אחד, באיזה מצב הוא נמצא. אני לא יכול להבין את השאלות שלכן. להיות קצת יותר מרוכזות במה שאתן שואלות.

שאלה: האם ביטול בעשירייה זה אומר לקבל את דעת העשירייה בכל מצב, גם כשעוברים על הכללים או נוהגים בחוסר הגינות? מה זה בדיוק ביטול בעבודה?

ביטול בעבודה זה כשאני מבטל את עצמי כלפי החיבור שבעשירייה ולא כלפי כל מיני מצבים צדדיים שלא קשורים לחיבור. אני מתכופף כלפי איחוד העשירייה במרכז העשירייה.

שאלה: האם צמצום, מסך ואור חוזר אפשרי לבצע רק על תענוג רוחני מהחיבור?

בדרך כלל כן, איך יכול להיות אחרת? אנחנו צריכים לראות לפנינו תוצאות טובות ממה שאנחנו הולכים להשיג וכלפי זה לייצב את עצמנו.

שאלה: איך העבודה בין כמה חברות יכולה לעורר גם חברות אחרות ללימוד?

צריכים להראות לכולן איך אנחנו עובדות ואיך אנחנו מצליחות ושמחות בזה, איך אנחנו מתקדמות למצב הרוחני לעומתן, ואז מתוך קנאה תאווה וכבוד הן ירצו גם להתקדם כמונו.

שאלה: בהכנה לשיעור רב"ש נותן דוגמה מאוד מוחשית על אדם שקיבל פרדסים אבל אין לו כוח לעבוד. מאיפה לקבל כוח לעבוד את הפרדסים שהבורא נותן לנו ומהם אותם פרדסים?

רק מהחברה, "איש את רעהו יעזרו". מאיפה יש כוח בחברה? גם שם אין כוחות, אבל כל אחד יכול לשחק כלפי האחרים, והמשחק של החבר שאותו אדם רואה, הופך בשבילו לאמת ואז על ידי קנאה, תאווה וכבוד הוא מתחיל להידמות לחבר שמשחק ואצלו זה כבר לא משחק, וכך "איש את רעהו יעזרו", לאף אחד אין שום דבר אבל כל אחד על ידי מאמצים יכול לעורר את כולם.

שאלה: איך מתעלים ומתגברים על מצבים הפוגעים בחיבור הפנימי בעשירייה?

זו באמת בעיה, רק על ידי כך שנתאסף ונתחיל לנקות את עצמנו מכל הפסולת שיש בכל אחד, היינו מכל הרצונות לקבל האגואיסטים, הקטנים, לזרוק אותם, וכך לאט לאט להתנקות מהם. ממש לרשום על דף נייר ממה אנחנו רוצים להתנקות ולמחוק, ושהדף יהיה לפנינו, אולי לא נצטרך לעבור עליו יום יום, אבל שוב ושוב זה יתגלה וכבר נדע שעשינו אתמול משהו והיום עלינו רק לעשות זאת בדרגה חדשה.

שאלה: איך אפשר לתת התפעלות לחברה חדשה שלא רואה שכל שאר העשירייה מחוברת ומתקדמת?

כתוב, "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם", אנחנו צריכים להשתדל להתקדם כך שבכל יום ויום אנחנו בונים את עצמנו כאילו אתמול לא היה כלום. מה שהיה אני לא זוכר ולא מבין והיום אני שוב נכנס לשלב חדש לגמרי וכך דווקא נתקדם. לכן כתוב "לא החכם למד". אדם המרגיש שהיום הוא נקי מהכול ובאמת מתחיל כאילו ללמוד מחדש, הוא המתקדם.

שאלה: איזו בקשה צריכה להיות כדי לבנות מסך משותף בעשירייה?

צריך חיבור, לפחות במשהו. יש לנו מטרה, ואיך שלא נסובב אם נבין ואם לא הבורא מסדר אותנו בקבוצה. בעל הסולם כותב שהעולם שלנו כולו נכנס למצב הנקרא "הדור האחרון", שכולנו, רוצים או לא רוצים, נצטרך להיות קשורים זה אל זה, וההשגחה העליונה כל הזמן תסובב סביב החיבור את כל בני האדם בעולם. עוד תראו כמה כולם, מדינות, חברות, מפלגות בכל המדינות, גופים סוציאליים, יהיו במערבולת התקשרות והשפעה זה לזה, התנגשות זה עם זה, הדברים האלו יהיו מיום ליום יותר ויותר עסיסיים, בוערים, כי הכול יבוא לקראת החיבור בין כולם.

לכן יש צורך בבירור באיזה מצב נמצאים, כמה אנחנו מנוגדים, כמה לא רוצים לשמוע זה על זה, ומתעסקים כביכול בדברים שונים עד שהם יראו בהתנגשות שאין כאן שום שוני ביניהם, ולא חשוב במה הם עוסקים, בסך הכול מדובר על מידות החיבור בינינו. אנחנו כמו במשפחה בה לכל אחד יש תפקיד משלו, מקצוע בו הוא מתפתח, אבל יש את המשפחה המחברת בינינו כדי שנגדל, נבין ונרגיש זה את זה יותר, ונבנה אוירה, סביבה שבה נוכל להתקיים מיום ליום. ולא חשוב במה עוסקת אמא, במה עוסק אבא, איפה הילדים לומדים ומה הם עושים, כי מלבד העסקים הפרטיים של כל אחד ואחד, יש בינינו קשר והקשר הזה נקרא "משפחה". ולא חשוב שלכל אחד מבני משפחה יש עסקים בחוץ, בפנים הם מקושרים. כך עלינו לראות את החיבור בינינו.

יש אלפי חברות, מפלגות, אני כבר לא מדבר על מדינות בעולם, וכולנו צריכים בכל זאת להרגיש שאנחנו נמצאים במערכת אחת, משפחה אחת, למרות העסקים שיש לכל אחד מחוץ למערכת הזאת, ובמשפחה הזאת אנחנו לא קובעים באיזה עסק פרטי נמצא כל אחד ואחד, מה שחשוב לנו הוא שאנחנו בכל זאת מרגישים כמשפחה, תלויים וקשורים זה בזה. ומיום ליום נצטרך לראות כמה ההשגחה העליונה, הטבע, האבולוציה שלנו, קושרים אותנו יחד יותר ויותר ואנחנו תלויים יותר זה בזה, ואין לנו שום אפשרות לברוח. בנטייה הזאת עלינו להרגיש את עצמנו,. צריך לכתוב על כך יותר.

מאין ברירה האנושות תראה שהטבע דוחף אותנו להכיר את המערכת הזאת שאנחנו משפחה אחת. ואז באמת נתחיל לראות בכל אחד ואחד מבאי עולם כמה הוא שייך לאותה משפחה, ומתוך זה נקבע את היחסים החדשים בינינו, זה יפתור לנו הרבה בעיות בהתפתחות הרוחנית שלנו כי זה בעצם מה שהבורא דורש מאיתנו.

(סוף השיעור)