שיעור בוקר 01.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 183, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות פ"ו-פ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 183, "פתיחה לחכמת הקבלה". אנחנו נמצאים באות פ"ו, בכותרת "ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק".

כאן בעל הסולם אומר לנו מיד שהנקודות נחלקות לג' בחינות. מאיפה הנקודות? אנחנו צריכים להבין שכל האלפבית שיש לנו בעברית לא גדל מעצמו, אלא קיבלנו אותו מאדם הראשון שחי לפני כ- 5800 שנה. הוא המשיג הראשון של הבורא, והוא כתב כמה כתבים והשאיר לנו אותם, וממנו יש לנו גם את האלפבית, כך כתוב בזוהר ומקובלים מדברים על זה. ולכן כל האלפבית שלנו שמגיע מהשגת האור העליון, איך הוא משפיע ומעורר את הרצון לקבל שהבורא ברא, מגיע אלינו מהמקובלים.

אות זה כלי, על הכלי הזה משפיע אור מלמעלה שנקרא "חולם", אנחנו מציינים אותו באות ו' עם נקודה למעלה. או נקודה בפנים כשהאור נמצא בתוך הכלי, או למטה כשהאור נמצא למטה מהכלי. ולכן הסימנים של האור זו נקודה, והאות ו' מסמלת לנו את הכלי (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

לכן הוא אומר באות פ"ו.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות" הנקודות שנמצאות למעלה מהכלי, "הנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שלמעלה לאותיות הנכללות בשם חולם. והנקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת לאותיות נכללות בשם חירק."¹

כך הוא קובע. הוא אומר שיש אור שפועל על הכלי. כשהאור פועל למעלה מהכלי זה נקרא "חולם", אור שפועל בתוך הכלי נקרא "שורוק", ואור שפועל למטה מהכלי נקרא "חיריק" (ראו שרטוט מס' 1).

שאלה: מה זה אור מתחת לכלי?

אור שיצא מתוך הכלי. שבר את הכלי ויצא החוצה. מה זה למעלה מהכלי? זה הכול כלפי הרגשת הכלי, שהאור נמצא למעלה ממנו, בתוכו או למטה ממנו.

שאלה: האם המבנה הזה אופייני לכל כלי?

זה כללי, זה חוץ מאור פנימי, אור מקיף, כל מיני דברים כאלה שיש שם הרבה הבחנות בכל אחד מהם. אבל בכללות האור שמופיע כלפי הכלי, לעומת הכלי, הוא מופיע או מלמעלה, כשמגיע מדרגה יותר עליונה מהכלי, או נכנס לתוך הכלי, כשאנחנו מדברים נגיד על פרצופים, או למטה מהכלי, שכשהוא שובר את הכלי, הכלי נותן לו אפשרות לרדת למטה. תכף נלמד במה זה תלוי.

תלמיד: זה מה שמגדיר איזו אות זאת?

לא. הנקודות עצמן הן לא אותיות, הן נקודות. זה מה שחשוב לנו, הסימנים האלו, שהם למעלה או בתוך או למטה מהאותיות (ראו שרטוט מס' 1). על האות, אנחנו סתם אומרים שהיא ו', זה לגמרי לא חשוב. אלא חשוב לנו הסימן, איפה נמצא האור, למעלה מהכלים, בתוך הכלים או למטה מהכלים. אותיות נקראות כלים.

תלמיד: ובתוך הכלים, מה זה?

אור פנימי, כמו שאנחנו למדנו בפרצופים.

תלמיד: הרגע אמרת ש"מתחת לכלים" זה כאשר האור כבר יצא מהכלי, מה זה אומר?

עכשיו נלמד על שבירה, ואז נראה שם את העניין הזה שהאור עובר את הכלי, שובר את דופן הכלי ובורח החוצה.

אנחנו למדנו שבא האור העליון, עושה זיווג דהכאה בראש. כשהוא נמצא בראש, הראש לא נקרא כלי, אבל הפרצוף מרגיש שהאור נמצא בתוך הראש שלו, זה נקרא "חולם". אחר כך הפרצוף מקבל חלק מהאור בפנים, מפה עד הטבור נגיד בגלגלתא, זה נקרא "שורוק". ועוד נלמד שאחרי שמקבל, הוא לא יכול לשמור את האור בפנים, פתאום מגלה שהתענוג מהאור יותר גדול מהמסך שלו, ואז האור יוצא החוצה, שובר את הכלי, הכלי מאבד את המסך, וזה נקרא שהאור יורד למטה, והתוצאה הזאת נקראת "חיריק".

יש לנו סך הכול עשרים ושתיים אותיות בעברית, ועוד חמש אותיות סופיות שרק יכולות להיות כסימנים של מלכות, וחוץ מזה יש את הנקודות שמתווספות לאותיות שהן חולם, שורוק וחיריק. זה לא כל כך חשוב, אלא חשוב לנו הסימן הזה כדי לציין את המצב של הכלי. אנחנו יכולים ללמוד הרבה על האותיות, באיזה קבוצות הן נכללות, למה יש דווקא עשרים ושתיים אותיות לא יותר ולא פחות, למה יש לנו עוד חמש אותיות נוספות שנקראות מנצפ״ך ולא יותר, שהן מדברות על המלכות שיש לה חמש דרגות עביות, ועוד ועוד. כל הדקדוק, כל האלפית, הכול יצא מחכמת הקבלה, מתוך השגת אורות וכלים, איך האורות משפיעים על הכלים, ומזה איך הכלים נבנים ומתפתחים. ומתוך זה יש לנו את כל החוקים של השפה, כי השפה הזאת היא לא שפה רגילה, היא כולה נובעת מאדם הראשון ומגיעה עוד ממנו.

תלמיד: אותם שלושת הסימנים, שלושת המצבים האלה, אנחנו יכולים איכשהו להשתדל להרגיש אותם?

ודאי שאנחנו מרגישים אותם. במידה שאנחנו נמצאים בהתאמה לכוח העליון, במידה הזאת אנחנו מרגישים את האורות האלה, איפה הם נמצאים, או לפניי, שאני צריך לעבוד איתם ולהסתדר איתם בצמצום, זיווג דהכאה ואור חוזר, ואחר כך כמה מהאור הזה אני יכול לקבל פנימה על מנת להשפיע.

זה כמו שאני יושב מול בעל הבית. עליי לעשות חשבון בראש, לעשות את ההכנות, ואחר כך לקבל ממנו את הכיבוד, ולבדוק את עצמי, האם אני מקבל את הכיבוד הזה באמת בעל מנת להשפיע לו ולא להנאת עצמי, שהכול יהיה למעלה מהאגו שלי. כשאני עושה את המאמץ הזה, ועושה כך כלפי הבורא, אז אני מתחיל להרגיש עד כמה התענוגים נמצאים בי. אבל התענוגים, חוץ מהאוכל עצמו נגיד, שזה גם דבר גדול אבל משני, הם בעיקר שאני מרגיש איך אני מתקשר אליו, איך אני מרגיש את הפנימיות שלו, איך אני מרגיש שהוא ממלא אותי ביחס שלו בהתאם לזה שאני מפתח את היחס שלי אליו. זה נקרא דבקות הנברא בבורא. כמו שלמדנו מהדוגמה הזאת של האורח ובעל הבית.

כאן אנחנו רואים מה זה "חולם", שאני עושה חשבון, אלו טעמים, אורות שיש לי בראש, במחשבה. אחר כך כשאני החלטתי ומתחיל לקבל את האורות האלה בפנים, בתוך הרצון, מכניס אותם כאילו לפה בפנים, זה נקרא "שורוק". ואם אני לא יכול לקבל על מנת להשפיע, אז האורות האלה כאילו נופלים למטה ממני, והמצב הזה נקרא "חיריק".

שאלה: אנחנו מגיעים בטוח לחיריק הזה? זאת אומרת, בכל מקרה האור פועל בצורה כזאת?

אנחנו נלמד איך אנחנו עוברים את כל המצבים האלה "חולם", "שורוק", "חיריק", ואיך אנחנו מתקנים אותם למעלה, למטה, בתוכנו. נלמד את זה, זה דבר פרקטי. אין בחכמת הקבלה שום דבר שמגיע אלינו סתם מראש, אלא הכול מזה שמקובלים השיגו ומספרים לנו כדי שאנחנו מהר ככל האפשר נוכל להשיג.

שאלה: האם השימוש בשפה העברית משפיע עלינו יותר ברוחניות?

האמת שזה לא כל כך חשוב. אבל אנחנו צריכים לדעת לא את השפה, אלא לפחות את הסימנים האלו. גם את השמות אנחנו לוקחים מהשפה, כי כל השפה היא נודעה לנו מהשגת העולם העליון, ולכן זה ענף ושורש, שמהשורש שלנו אנחנו מקבלים את השמות לענפים. אבל באמת אחר כך מהענפים אנחנו לומדים את השורשים, זה קורה בצורה הדדית. אבל מקובלים, בגלל שהאדם הראשון הוא הביא לנו את השפה, ואצל בעל הסולם כתוב שזה מגיע מאדם הראשון, לכן אנחנו צריכים כך ללמוד.

שאלה: גם להסתלקות האורות בפרצופי א"ק קוראים נקודות, למה? האם זה אותו הדבר?

לא. האורות שנכנסים לתוך הפרצוף הם טעמים, הסתלקות האורות שפועל עליהם מסך המגביל אותם זה נקרא נקודות, שמהאור עצמו נשארות רק נקודות. וכאן אנחנו מדברים על נקודות שהן "חולם", "שורוק", "חיריק", שפועל עליהן דין, ולכן הן סך הכול מאירות כנקודות. יש הרבה סוגי נקודות, אנחנו עוד נלמד את זה.

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

שאלה: אמרנו שמטרת צמצום ב' היא להוריד את האור העליון שהוא יגיע מתחת לטבור עד הפרסה.

למטה מטבור האור יכול לרדת אם מופיעים שם כלים דהשפעה של בינה. נקודות דס"ג שהן ירדו למטה מטבור, הן הכשירו את המקום הזה שיוכל האור העליון להופיע בכלים האלו ששם נמצא אור הבינה. כי אור הבינה זה השפעה, על מנת להשפיע. לכן להופיע למטה מטבור זה לא שייך לצמצום ב' ולא שייך לכלום, זה שייך רק לנקודות דס"ג. תכונת הבינה אם היא מתפשטת, בכל מקום שהיא מתפשטת שם יכול להופיע כבר האור העליון, כי כבר ישנה שם כוונה על מנת להשפיע, אבל עד הפרסה.

האור העליון יכול להופיע עד הטבור, נקודות דס"ג יורדות למטה, ובגלל שהן מעוררות את נה"י דגלגלתא, גלגלתא משפיעה עליהן, ואז הן מחלקות את עצמן לשני חלקים, חלק שהוא יכול להיות על מנת להשפיע, וחלק שלא יכול להיות על מנת להשפיע. למעלה מטבור עד הפרסה שולטת תכונת הבינה, ולמטה מפרסה עד הסיום שולטת תכונת המלכות, ואז האור העליון יכול להשפיע, להופיע עד הפרסה. מה שאין כן למטה מפרסה הוא לא יכול להופיע, אין כאן תכונת הבינה.

תלמיד: אז השאלה, אח"פ שהיו מתחת לפרסה קודם לא קיבלו אור, ואם אני מבין נכון הם עכשיו עולים מעל הפרסה ומקבלים אור. האם זה נכון להגיד ככה?

לא. קודם כל עדיין לא למדנו את זה, ובכלל עוד נראה אם זה נכון או לא. אבל אל תקפוץ קדימה למה שלא למדנו.

תלמיד: לפי מה שהבנתי הוא אומר באות שקראנו, שהאור החדש מנענע את הכלים של האח"פ והוא מחייה אותם.

בסדר, לא יותר מזה.

שאלה: בהשפעה של אור חדש, מה שרשום בקטע שע"ב, ס"ג ומסך בראש דס"ג ירד לנקבי עיניים פה דראש ועשה שם זיווג עם אור חכמה. אתה יכול בבקשה להסביר איך האור החדש הזה בראש של כתר חיבר את האח"פ שלו עם הג"ר, מה זה בתמונה הזאת ג"ר?

אני קורא שוב אות פ"ז. אנחנו מדברים על הנקודות האלה, "חולם", "שורוק", "חיריק".

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג" זו"ן דא"ק קיבלו את האור הזה. "והאירו להכלים דנקודים, והורידו" בזה "את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה," זה מה שיהיה אחר כך. אנחנו עוד לא נמצאים בלימוד של עולם הניקודים אבל הוא קופץ, כך הוא כותב, מה לעשות. "והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות," זאת אומרת, אור חכמה כשהוא פועל על הכלי, נגיד שיש לנו כלים, והכלי שלנו על ידי צמצום ב' מתחלק לגלגלתא ועיניים ולאח"פ, אז אור החכמה שהוא מאיר על הכלי הוא מבטל את הפרסה (ראו שרטוט מס' 2). "והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות," הכלי מחולק ויש באמצע פרסה, אז מעל הפרסה יש כלים של גלגלתא ועיניים ולמטה מפרסה כלים של אח"פ. כשאור חכמה מאיר, "הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה" למעלה. זאת אומרת, האור הזה שמופיע, הוא פועל על האח"פ ומוסיף לאח"פ מסך, ומעלה אותו למעלה מפרסה. זו השפעת אור החכמה. "ומחבר אותם לעליונה כבתחילה," ששוב יש לנו עשר ספירות. לא חמש בגלגלתא עיניים וחמש באח"פ, אלא שוב כשהוא חוזר בחזרה יש לנו עשר (ראו שרטוט מס' 2). "שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב" ס"ג, כי בע"ב יש לנו אור החכמה, בס"ג יש לנו אור החסדים. כשאור החכמה מתלבש באור החסדים וכך הוא מאיר לתחתונים "... שהוא אור חיה," אור הע"ב, "ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם". זה נקרא "תחיה", וזה בעצם גם ייקרא אחר כך "תחיית המתים". רק הכלים האלה עדיין לא מתים, הם רק יצאו למטה מפרסה. אבל כשהם יהיו שבורים אז גם אותו אור ייכנס בהם ויקדש אותם, ויחבר אותם לגלגלתא ועיניים, וזה נקרא "תחיה", מחייה אותם.

שרטוט מס' 2

שאלה: מה ההבדל בין שורשי כלים לבין כלים?

שורשי כלים הם בדרך כלל בראש והכלים בעצמם הם כבר בגוף. "כלי" זה נקרא רצון אחרי צמצום, מסך ואור חוזר, שיש הכול, ושהוא מוכן ויודע איך לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע. זה נקרא "כלי". לפני זה יש כל מיני שמות כשזה עוד לא כלי ממש.

שאלה: לפעמים בעל הסולם אומר לעורר את הכלי ולפעמים הוא אומר לנענע. האם יש הבדל בין שתי הפעולות?

כן. לעורר זה להאיר עליהם מלמעלה בלבד ולנענע זה כבר להפעיל אותם לקראת פעולה. לעורר זה יותר לגרום להם פעולות שבראש ולנענע זה כבר לעשות עליהם פעולות שהם יעשו בגופם.

שאלה: האם הנקודות האלה הן מנגנון של מעשה הבורא או מעשה האדם?

אני בינתיים לא רוצה לעבוד לפי הפילוסופיות שלך. תלמד לפי מה שהוא כותב, אל תהיה חכם מדי.

שאלה: כתוב כך "והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים," מה זה אומר שהאור עובר דרך זו"ן דא"ק? למה הוא עובר דרך זו"ן דא"ק?

זו"ן דא"ק זה נה"י דגלגלתא (ראו ZON בשרטוט מס' 3). זעיר אנפין (ZA) ונוקבא (N) נמצאים כאן, הם נקראים יחד זו"ן.

שאלה: למה צריך לעבור דרך זו"ן ולא ישר לנקודים?

כי זו"ן דא"ק מעלים אליהם חסרונות, רשימות, מנענעים אותם. בתוך גלגלתא [למטה מטבור] יש רצון גדול ואת הרצון הזה אנחנו צריכים לתקן. למעלה מהטבור הכול כבר מתוקן, ולמטה לא. וגמר התיקון יהיה כשאנחנו נמלא את הכלים האלו שלמטה מטבור באורות, כשהאור יאיר מאין סוף ועד סוף כל הבריאה.

אז חסרים לנו מתחת לטבור תיקונים של בינה ולכן נקודות דס"ג, ברגע שהם יכולים להיות בינה נקיה, 2/2, הם יורדים מתחת לטבור ומתערבים עם הכלים האלו של גלגלתא [זו"ן דא"ק]. ואז הם מקבלים מהגלגלתא את הרצון שלהם, כשבעצם את הרצון הזה צריכים לתקן באורות, בכוונות של בינה דלהשפיע, ומזה הם מצטמצמים. זה פועל עליהם כך שרק בחלק מהם יכולה לפעול בינה, אבל בחלק שלמטה מפרסה לא יכולה להיות בינה, שם זו שליטת המלכות. אנחנו מגיעים למצב שיש לנו פרצוף אחד שיש בו בינה ויש בו מלכות, ואז ממשיכים לעבוד עם זה.

עכשיו הוא רק מסביר לנו את עניין האותיות בכללות, זה לאו דווקא שייך לכאן. שהאורות אפילו בגלגלתא, כשהיה משפיע אור על הגלגלתא, אז האור שהיה מאיר בתוך הראש זה נקרא "חולם", עד כמה קבלו בעל מנת להשפיע בחלק ממנו זה נקרא "שורוק", וכל היתר היה אור מקיף. אבל במקרה שלנו, עוד מעט נראה, יהיה גם "חיריק", שהאורות יוצאים למטה מהכלים.

שרטוט מס' 3

שאלה: למדנו קודם על קטנות וגדלות דעולם הנקודים. ג' הנקודות מתקיימות בקטנות וגדלות דעולם הנקודים? איפה זה מתקיים?

אנחנו עוד לא למדנו על עולם הנקודים.

תלמיד: למדנו קטנות וגדלות.

קטנות וגדלות כן, אבל לא עולם הנקודים. ולכן אנחנו לא יכולים לתת דוגמה מאורות דחיריק, שהאורות יוצאים מהכלי והכלי לא מסוגל להחזיק את האורות. זה קורה רק בשבירת הכלים.

תלמיד: ג' הנקודות זו הכנה לעולם הנקודים?

ודאי שכל זה הכנה להמשך. זו הכנה לגמר התיקון, כל הדברים האלה הם בכל זאת הכנה לגמר התיקון.

שאלה: מה זה בציור אור של ג"ר?

אור של ג"ר זה אור שמתפשט בג' ספירות ראשונות שזה נקרא "ג"ר". ראש המדרגה בדרך כלל נקרא "ג"ר".

שאלה: למה דווקא אור חכמה מחייה את הכלים?

אור חכמה זה נקרא "אור החיה", "אור החיים". אור חסדים זה רק אור תיקון הבריאה, זה התנאי שאני יכול לקבל. אבל אור החכמה זה אור החיים שמחייה אותנו. ולכן אותו אנחנו צריכים, הוא נכנס לכלי, הוא נותן לו חיות ומחזיק אותו.

הכלים נבראים על ידי אור החכמה כי זה כלים, זה רצון לקבל בכל זאת. רצון לקבל חי מתוך אור החכמה, ואור החסדים זה רק תיקון, רק תנאי.

שאלה: האם נקודות מתייחסות גם לחולם וגם לשורוק?

כל הנקודות סביב האותיות ובתוך האותיות הן כולן אורות והאותיות נקראים "כלים". אז יש סביב הכלים כל מיני אורות שהם עושים כל מיני פעולות עם הכלים. והמקובלים מחלקים אותם לג' קבוצות, חולם, שורוק, חיריק. אבל יש עוד הרבה נקודות משלושת הסוגים האלו.

אני רק רוצה להגיד שיהיה לכם יום טוב. תנסו לחזור על הנושאים שלנו, בעיקר על המאמר, זה מאמר מאוד חשוב. אני חושב שאפשר היה להוסיף עוד אלף דפים למאמר הזה שהוא אפילו פחות מדף אחד. אבל מה לעשות? קודם כל נלמד מה שכתוב כאן במאמר ונשתדל איכשהו לקרב את הנושא הזה אלינו.

(סוף השיעור)

---

1. דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק.↩