שיעור הקבלה היומי27 מרץ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 27.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אותיות ס"ח – ע"ט
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, מאות ס"ח.
אות ס"ח
"וכדי להבין זאת, צריכים מקודם להבנה אמיתית, במהותה של אהבת ה' עצמה. ויש לדעת, שכל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת השי"ת. ומתחילה, לא נבראו והוטבעו באדם, אלא רק משום תפקידן הסופי, האמור, שהוא תכלית וסוף כל האדם, בסו"ה "ולא ידח ממנו נדח", אשר אז, צריך להם לכולם, כדי להשתלם עמהם, בדרכי קבלת השפע, ולהשלים חפץ ה'.
וז"ש: "כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו וגו'" (ישעיה מ"ג, ז'). וכן: "כל פעל ה' למענהו וגו'" (משלי ט"ז, ד'). אלא שבינתים, הוכן לו לאדם, עולם מלא, כדי שכל אלו הנטיות והמדות הטבעיות שבו, יתפתחו וישתלמו, ע"י שיתעסק בהן עם הבריות, באופן, שיהיו ראויים לתכליתם.
וז"ש חז"ל: "חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'."
כולם נבראו למטרה אחת. אי אפשר להשיג את המטרה הזאת בצורה השלמה, אלא בתנאי שכולנו מתחברים יחד וכל אחד מבצע את התפקיד שלו בצורה השלמה. כך אנחנו לומדים זה מזה, תומכים זה בזה, כי אנחנו נמצאים במערכת אחת שבה כולם קשורים זה לזה. לכן כל אחד יכול להגיד "בשבילי נברא העולם", כי אם הוא לא עושה את העבודה שלו בצורה השלמה, אז אף אחד לא מגיע לגמר תיקון. לכן כל אחד צריך לחשוב על כולם ועל הבורא.
שאלה: אתה מלמד אותנו שהבורא רוצה את נטיית הלב שלנו, אז מה זה שהוא כתב על כל הנטיות והמדות הטבועות באדם?
יש רצון לקבל שנברא כדי שעל ידי התיקון שלו נוכל להגיע להכרת הבורא. וזה מה שאנחנו לומדים, איך עושים זאת.
תלמיד: מה הן המידות?
מידות הן מה שהרצון לקבל מתקן כדי להתאים את עצמו לבורא. אלו מידות השפעה שהרצון לקבל צריך לקבל על עצמו, וכך להגיע למצב שהוא ידמה לבורא. אין כאן שום דבר חדש.
אות ס"ט
"וכיון שכן, הרי יש לנו להבין, את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו. אשר בהכרח, גם אהבת ה', מושפעת במדות אלו. כי מתחילה, לא הוטבעו באדם, אלא לשמו ית', כמבואר לעיל.
וכשנתבונן במדות האהבה, שבין איש לרעהו, נמצא בהן, ד' מדות של אהבה, זו למעלה מזו. כלומר, שתים, שהן ארבע."
זו רק הקדמה. כדי להשיג את מידת האהבה בשלמות אנחנו צריכים לעבור ארבעה שלבים.
אות ע'
"הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:
מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.
ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם."
אלו שני המצבים הראשונים. מידה א' - שלפני כן הם היו ממש מנוגדים זה לזה, גרמו צרות, בעיות זה לזה. מידה ב' - שעשו טובות ותועלת זה לזה, ואין שום זכר של נזק כלשהו ביניהם. ודאי שיש מקום למידה א' ויש מקום למידה ב', כך אנחנו מתקדמים, וזה בהתאם לכמה אנחנו מגלים את המצבים האלה הכרחיים לשלמות.
לכן, זה שפעם היינו בשנאה הדדית, בדחייה, בכל מצב רע שרק יכול להיות, אז כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", כשאנחנו מגיעים למידת האהבה אנחנו רואים שאי אפשר לגלות אותה אלא דווקא על פני אותם המצבים שעברנו. לכן אין במידה הזאת שום דבר רע, אלא היא בנויה כולה על השנאה הקודמת.
שאלה: אם היא בנויה על השנאה הקודמת, אז למה במידה ב' הוא כותב, "שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה"?
אתה צודק. אומנם הם היו במצב שבו הם נלחמו זה בזה, שנאו זה את זה וממש רצו להרוג זה את זה, אבל עכשיו הם משיגים שכל הדברים האלה היו מכוונים מלמעלה כדי להקים עליהם את בחינת האהבה במידה ב'.
תלמיד: והשנאה, מה איתה?
השנאה הייתה כיסוד הכרחי כדי לקבוע מעליה אהבה.
תלמיד: אחרי מידה א' שהם כיסו על כל הפשעים באהבה והגיעו למידה ב' שתמיד עשו טובות ותועלת זה לזה, מה קורה עם השנאה? מה קורה עם הפשעים?
כולם הפכו לאהבה.
תלמיד: איך זה יכול להיות?
הבורא נתן להם את התכונות האלו, הם עבדו עליהן ולכן הגיעו לבחינה ב', כי בלי בחינה א' אי אפשר להגיע לבחינה ב'. לכן הם מכבדים את בחינה א' כיסוד הנכון, ההכרחי לבחינה ב', למידה ב'.
תלמיד: מה נשאר מהפשעים שבבחינה א'?
הם הפכו להיות לתועלת גדולה.
תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שצריך את שניהם.
ודאי, כי הרצון לקבל קיים בצורה בסיסית בפרצוף דקדושה, ובלעדיו אי אפשר לבנות את הפרצוף. ודווקא ככל שיש יותר פשעים, אגו, רצון לקבל ויחסים של שנאה, מעליהם יכולים לבנות מגדל של אהבה.
תלמיד: איך מתבטלת השנאה?
השנאה נשארת, אבל אנחנו מתייחסים אליה כמו ליסוד הכרחי שבלעדיו אי אפשר לבנות מגדל של אהבה. אנחנו נבראים, אנחנו לא יכולים להרגיש את האהבה בעצמה, האהבה בעצמה היא הבורא. כשאנחנו מגיעים לגלות את הבורא אנחנו צריכים מידה הפוכה ממנו כדי שנתקיים ונשיג משהו שהפוך מאיתנו. לכן אנחנו צריכים להיות כולנו משנאה, ואין משהו ששנוא עלינו יותר מכוח השפעה, מכוח אהבה שזה הבורא, ואנחנו מתעלים מעליה ובונים צורת השפעה על פני צורת הקבלה, צורת האהבה על פני צורת השנאה. אבל מפני שאני רואה שאני בנוי בצורה כזאת, ואני בונה את האהבה על פני השנאה, אז בשבילי גם השנאה הופכת ליסוד הכרחי לבניית האהבה. לכן אני מתייחס אליה בצורה כזאת שאני אוהב אותה, אני אוהב את ההפכיות הזאת, כי בלעדיה לא הייתי יכול להשיג את הבורא ולהיות כמוהו, מפני שאני הנברא חייב להיות קיים משתי שכבות.
אפשר לראות זאת בכל דבר בעולם שלנו, כדי להגיע למשהו אנחנו משתמשים בדבר ההפוך ממנו. באלקטרוניקה למשל תמיד יש מינוס ופלוס, כל מיני פעולות הפוכות שאנחנו צריכים. אנחנו לא מסוגלים לבנות משהו רק מטוב, אנחנו חייבים שיהיו שם כוחות ופעולות הפוכים ושהם יעבדו בצורה הנכונה.
תלמיד: לא מובן מה זה הביטול הזה, שפתאום השנאה במידה ב' הופכת להיות לתועלות ולטובות.
אני בונה על פניה. בלי שנאה אני לא יכול להרגיש את המציאות. כל המציאות שאני מרגיש אני קודם כל אני משיג אותה באגו שלי, ואז את מה שאני משיג באגו שלי אני הופך בצמצום, מסך ואור חוזר, ובזה אני בונה את צורת ההשפעה, בזה אני בונה את דמות הבורא, בזה אני דומה לבורא.
תלמיד: זה מובן במידה א'. אבל במידה ב' שכביכול השנאה, הפשעים הופכים לתועלות, איך יש קיום לאהבה?
מידה ב' "שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם."
תלמיד: זה מבטל את האהבה.
לא, כי לא הייתה בחינה ב' אם לא הייתה בחינה א'.
שוב, "הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה." זו בחינה א'.
אות ע'
"הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:
מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.
ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם."
אות ע"ב
"הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ". אין לו מקום בכלל לעשות איזו ביקורת, אלא הוא הכיר שהיחס של החבר שלו אליו הוא שלם.
"וגם כאן, יש ב' מידות:
מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה."
-
אות ע"ג
"מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא, כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת"."
זה כבר לא כלפיו אלא כלפי כולם, הוא חבר שהוא לכולם ולתמיד, ולפי הבדיקה שלו הוא מכיר שאין בו שום דבר רע. האם זה אומר שהחבר שלו הוא טוב בהחלט? אומנם זה כלפי כולם אבל זה רק לפי הכלים שלו, כך הוא בדק. יש כאן עוד שאלות.
אות ע"ד
"והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום." זאת אומרת לבורא. "ולא עוד, אלא שהמה נעשו כאן, באהבת ה', בבחינת מדרגות, על דרך סיבה ומסובב. ואי אפשר לזכות, בשום אחת מהן, בטרם שיזכה למידה הא' של האהבה התלויה בדבר, ואחר שזכה בה על שלימותה, המידה הא' הזאת מסבבת לו לזכות במידה הב', ואחר שזכה בה במידה הב' והגיע לסופה, הרי היא מסבבת לו לזכות במידה הג', וכן המידה הג' למידה הד', לאהבה הנצחית."
כאן הוא מספר לנו על המדרגות שעוד לפנינו. נקווה שאנחנו נזכה לזה מהר.
אות ע"ה
"ולפי"ז, מתעוררת השאלה: איך יצוייר לו לאדם, לזכות למדרגה ראשונה של אהבת ה', שהיא מידה א' של "האהבה התלויה בדבר", שפירושה, אהבה הבאה מחמת רוב טובה שהשיג מהנאהב, בעת, שקיימא לן, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא?
ומכ"ש לפי המתבאר, שכל אדם מוכרח לעבור, דרך ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה בדרך הסתר פנים, שפירושה, שהפנים שלו ית', דהיינו, מידת טובו ית', שמדרך הטוב להיטיב, הן נסתרות באותו זמן, כנ"ל (אות מ"ז ד"ה ומתחילה) עש"ה, ולפיכך, מקבלים אז צער ויסורים ע"ש?
אמנם נתבאר, שכל העסק, בתורה ובעבודה, דרך בחירה, נוהגים בעיקר, בזמן ההוא של הסתר פנים, ע"ש. ואם כן, איך יצוייר, שיזכה למידה ב' של האהבה התלויה בדבר, שפירושה, שמעודו עד היום הזה, עשה לו הנאהב רק טובות מרובות ונפלאות, ולא גרם לו, שום שמץ של רע כל שהוא, ואצ"ל, שיזכה למדרגה ג' או ד'?"
שאלה: האם "לכו ותתפרנסו זה מזה" בעולם הגשמי זה חותמת נחתמת מהעיקרון הראשון של אהבה?
מה זה שייך לעולם הגשמי אני לא מבין?
תלמיד: יש השלכות מעולם הרוחני לעולם הגשמי.
אני לא יודע. אנחנו לא לומדים את זה. אין שום השלכות. ודברים כאלה אני לא ממליץ לעשות כי בזה אתה מבלבל את עצמך ואת האחרים. תלמד כמו שכתוב וזה שייך רק להתפתחות הרוחנית של האדם. זה הכי טוב. אחרת יהיה לך בלבול, כי תתחיל לייצב את הפילוסופיה והפסיכולוגיה שאין להם יסוד בטוח.
שאלה: האם תוכל להסביר פעם נוספת את ההבדל בין שני החלקים של אהבה התלויה בדבר וזו שאינה, והאם אפשר להסביר את זה על דוגמת היחס בין החברים?
לא. אני רוצה שכאן אנחנו נעצור בזה ושאתם תקראו את זה במשך היום, ועל אהבה הזאת א', ב', ג', ד', מאות ע' עד אות ע"ה סך הכול חמש אותיות. תחזרו על זה ומחר נוכל לשאול ולשמוע ולדבר.
שאלה: הוא משתמש בביטוי שלפיו העיסוק בתורה או בעבודה בדרך הבחירה מקדים להסתרה. מה זה העיסוק בתורה דרך הבחירה?
שאני בוחר בלימוד וחיבור בקבוצה ומימוש במה שאנחנו לומדים בקבוצה, אפילו במצבים שאנחנו לא רואים שום דבר לפנינו. ודווקא בגלל שאנחנו פועלים בצורה כזאת, שאנחנו לא יודעים לאן אנחנו צריכים להגיע אלא תומכים זה בזה אז יחד, דווקא בהתקשרות בינינו, אנחנו מייצבים את כיוון ההתפתחות שלנו מחיבור קטן לחיבור יותר גדול.
ככל שאנחנו עכשיו נמצאים בינינו בחוסר חיבור נכון, ככל שאנחנו מעמידים לפנינו את המטרה שלנו, שצריכה להתגלות לנו ביתר חיבור בינינו - זה מה שאנחנו רוצים, יתר חיבור בינינו ואליו אנחנו מתקדמים.
לכן כשאנחנו עובדים בקבוצה, ההתקדמות שלנו, לאן אנחנו צריכים להגיע ברורה לנו. לא מסוגלים, לא יכולים, אז אנחנו פונים לבורא. יש לנו מקום לתפילה, ובהתקדמות ממקום למקום ברור לנו איך התפילה צריכה להיות, מהחיבור הנוכחי לחיבור יותר גדול וכך אנחנו מתקדמים. לכן אין לנו בזה שום דבר נסתר כל כך. תמיד אנחנו נמצאים במצב שצורת ההתקדמות נמצאת לפנינו.
שאלה: אפשר להגיד שבכל שנאה שמתגלה, יש עבודה מיוחדת דווקא בחיפוש האהבה שמתאימה לשנאה שמתגלה?
כן, ודאי שכן.
שאלה: האם יש קשר בין גילוי האהבה בין החברים לקשר עם הבורא? האם האדם יכול לעבור למדרגה השנייה של גילוי אהבה בין החברים, אם הוא עוד לא גילה את המדרגה הראשונה של הקשר עם הבורא?
לא. הוא יכול כאילו לשחק בזה אבל באמת להגיע לזה, לא. כי אין לו תשתית.
שאלה: האם אדם יכול להיות באהבה חלוטה, אם הוא לא גילה את הצד האחר, כלומר שנאה חלוטה?
לא. מתגלה לנו כלי שבור ואנחנו צריכים להרגיש אותו ועל פניו אנחנו משתדלים להגיע לתיקון. רק בצורה כזאת.
שאלה: האם אני יכולה להחליף מילה שנאה ב"עזר כנגדו" כדי להתקדם?
נניח שכן.
שאלה: אמרת ששנאה היא יסוד הכרחי לבניית האהבה ועלינו לבנות צורת אהבה על פני צורת השנאה.
כן.
תלמיד: אני לעתים מרגישה קנאה כלפי חברות, שנראה לי שהרב מעריך אותן במיוחד. הקנאה הזאת הופכת לעתים לשנאה שחזקה ממני. איך נכון לעבוד עם זה? מאיפה לקחת כוח להפוך קנאה שלילית לקנאה חיובית ושנאה לאהבה?
בכל זאת לחשוב עד כמה זה מקדם אותך.
שאלה: מהי אהבה נצחית?
אני לא יודע איך לענות על זה. אפשר בכלל להסביר מה זאת אהבה? לא. רק להרגיש אותה.
שאלה: אתה אומר שאנחנו לא שייכות לבורא וגם לא לאנושות, שאנחנו קיימות כמתאם בין אחד לשני. אם כן, מהי ההנאה המיועדת לנו? איך להרגיש את זה בינינו?
יש לנו הנאה כפולה, בזה שאנחנו משרתים את הבורא ובזה שאנחנו משרתים את הנבראים. כי אנחנו מחברים ביניהם ומעבירים מהבורא לנבראים ומהנבראים לבורא, ולכן אנחנו צריכים להיות כלולים משניהם. ויש בזה עוד תפקידים רבים שאנחנו צריכים לבצע. על זה כתוב "ותהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", זה כתוב במתן תורה, בהרבה מקומות, שאנחנו על ידי זה שצריכים להתכלל מהבורא ומהנבראים ולהיות חלק המעבר כביכול ביניהם, אנחנו מבצעים בזה עבודה שבחשיבותה אין כמוה. אנחנו מציגים את הבורא כלפי האנושות ואנחנו מציגים את האנושות כלפי הבורא, זו העבודה שלנו וההתכללות שלנו היא משניהם. זאת המהות שלנו.
שאלה: האם אפשר להשוות בין אהבה לחיבור?
אהבה זו הדרגה העליונה מכל מדרגות החיבור.
שאלה: למרות שאנו בעשירייה רוצות להאיץ בהתקדמות כלפי המטרה ככל שאנו מתקדמות ישנה הרגשה שעלינו לפעול בזהירות, חלילה לא להעיר ולהרגיז את האגו, זה נכון? איך בונים עבודה פנימית נכונה?
הכול תלוי איך אנחנו מתחברות בינינו, כי אין לנו לפנינו שום פעולה נוספת שעלינו לעשות כדי להטיב לעצמנו, להתקדמות שלנו, אלא רק התחברות יתר, ככל שבצורה יותר פנימית כולנו מתחברות.
אות ע"ו
"אמנם כן, צללנו לתוך מים אדירים. ולכל הפחות, יש לנו להעלות מכאן, מרגלית יקרה. ונבאר ע"כ מאמר חז"ל (ברכות י"ז): "כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי [כשהיו החכמים יוצאים מבית רבי אמי], ואמרי לה מבי רבי חנינא" זה לא חשוב [ויש אומרים מבית רבי חנינא], אמרי ליה הכי [אמרו לו כך], עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא וכו', ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין". עכ"ל.
ויש כאן להבין: למה לא אמרו "עולמך תקבל בחייך", אלא רק "תראה"? ואם באו לברך, היה להם לברך בשלימות, דהיינו, שישיג ויקבל עולמו בחייו? ועוד יש להבין בכלל: למה לו לאדם, לראות העוה"ב שלו בחייו, המצער הוא, אשר אחריתו לחיי העוה"ב? ועוד, למה העמידו ברכה זו בראשונה?"
שאלה: למה אהבה זה תנאי כל כך קשה ולא מובן ושנאה זה תנאי ברור להתקדמות?
כי מתוך הרצון לקבל שזה הטבע שלנו, ודאי שלשנוא אין לי שום בעיה אני נולדתי בשנאה לזולת, למה שמחוץ לי. חוץ ממה שיש ממני, מחוץ לעור שלי, מחוץ לגוף שלי, מחוץ לתפיסה שלי, זה יכול להיות מחוץ לבית, למשפחה, במקום שנקרא "האני" שלי. מה שמחוץ לזה לא אכפת לי. אכפת לי רק דבר אחד, עד כמה אני יכול לתפוס את זה כמו תינוק שרוצה לקבל, לתפוס, "כמה אני יכול לתפוס את זה וליהנות מזה".
ולכן מפני שזה הטבע שלי, אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו יכולים לשנות את הטבע הזה להפוך ממנו, ולהרכיב את דמות הבורא שנמצא לפנינו בצורה הפוכה, ומזה שהוא נותן ואני המקבל, איך אני המקבל יכול לעשות מזה צורת הנותן. זו בעצם כל החכמה.
שאלה: מה ההבדל בין "תראה עולמך בחייך" ל"תקבל עולמך בחייך"?
תראה - עדיין בהשגה, ותקבל – זה כבר במידה שאני נכלל מזה. אז רק עולמך תראה בחייך זה תראה. אתה יכול לראות כמו במוזיאון שאתה בא ואתה רואה, זה עדיין לא שלך ותקבל בחייך זאת אומרת שיש לך כלים ובתוך הכלים האלו אתה כבר מקבל ומרגיש ונכלל מזה, אתה בונה את עצמך לפי מה שאתה מקבל.
שאלה: כתוב בחירה חופשית על ידי רצון האדם להאמין בבורא ובהשגחתו בכל רגע ורגע בחייו ולכן הוא יכול לקיים את רצונו רק בהסתרת הפנים של הבורא. למה יש כזה תנאי הכרחי, הסתרת הפנים של הבורא?
זה שהבורא נסתר, זה נותן לי אפשרות להיות חופשי ממנו ולהרכיב בי מערכת שנקראת "בורא", "בוא וראה", שאני בעצמי אדמה לבורא. עשיתי מכל התכונות ההפוכות שלי מהבורא, תכונות הדומות בצורה החיצונית בביטוי שלהן החיצוני, לבורא. ולכן אני אקרא בזה האדם הדומה לבורא, ואין לי ברירה אלא להיות בהסתרה, לקבל מהבורא כל מיני השפעות, ועל ידי ההשפעות האלה לעשות מעצמי משהו שדומה לבורא. זו העבודה שלנו.
שאלה: מה היא אותה מרגלית יקרה שמדובר כאן?
מרגלית יקרה, הכוונה באיזו צורה אנחנו יכולים להידמות לבורא כביכול על ידי העסקים שברצון האגואיסטי בינינו. כשאנחנו מעבדים את החומר שלנו, את הרגשת הקבלה, אנחנו מעבדים אותה בצורה כזאת שפתאום אנחנו רואים שיש בה מרגלית, אבן יקרה. מאיפה היא הגיעה? מזה שאנחנו מעבדים אותה. כמו מפחם, איך אנחנו מקבלים יהלום? על ידי זה שלוחצים עליו הוא הופך להיות לדבר נדיר.
שאלה: לראות ולהשיג, האם זה בראש ובגוף?
ראייה היא ממטה למעלה, היא באור חוזר. ולהשיג זה כבר בפנים, שמה שאתה משיג באור חוזר זה מיני וביה מתפשט בתוך הפרצוף ברצון לקבל ובונה את הפרצוף בצורה כמו שאתה משיג. זאת אומרת דמות הבורא שאתה משיג כבר מתלבשת בך ומפרמטת אותך.
שאלה: מה ההבדל בין ראייה להשגה בעקבות "עולמך תראה בחייך"? למה תראה ולא תקבל כמו בדוגמה של המוזיאון ששם רק רואים?
כשאני רואה איזו תמונה אני עדיין לא צייר אלא אני רק צופה, אני יכול להבין אותה יותר או פחות, אבל זה לא שלי, אני לא מפורמט בצורה כזאת. ואילו "תקבל" זה כשאני כבר עושה צמצום, מסך, אור חוזר, ומעצמי בונה את אותה צורת המציאות שצפיתי בה קודם. אלו דברים שעדיין לא נמצאים קרובים אלינו, אנחנו לא עוברים אותם ולכן קשה לנו לתאר אותם.
שאלה: הוא כותב "עולמך תראה בחייך", למה הוא לא מדגיש את גילוי הבורא בנברא?
אני יכול להיכנס לזה ולהתחיל לברר, אבל אנחנו רק מתחילים קצת לנגוע בזה, לכן תנו עוד זמן לקבל כמה נתונים ואחר כך תתחילו לקשור אותם יחד ולגלות.
שאלה: איך אני יכול לראות משהו כשעדיין אין לי תכונות כאלו?
אי אפשר. לכן גם עכשיו אנחנו מגיעים למצבים שאנחנו לומדים דברים שעדיין אין אותם בנו בכלל ולכן קשה לנו להתקדם. אני אפילו חושב אם כדאי לנו להתקדם הלאה בהקדמה או לשמור אותה ולהמשיך אותה בעוד כמה חודשים כדי שנלמד אותה בצורה יותר פרקטית, בצורה יותר רגשית, מוחשית. בינתיים זה יכול להיות מקום לבלבול.
בכל זאת לקרוא בטוח שכדאי, כי על ידי זה אנחנו מושכים אור מקיף על הרצון שלנו גם אם לא מממשים אותו אפילו במקצת, ואחר כך נראה מה לעשות. לכן אני ממליץ לקרוא.
קריין: ע"ז.
אות ע"ז
"והנה קודם כל, צריכים להבין, ראיה זו, של העוה"ב שלו בחייו, איך היא? כי ודאי, שבעינים הגשמיות, אין רואים שום דבר רוחני. גם אין מדרכו של השי"ת, לשנות סדרי בראשית. כי כל סדרי בראשית, מתחילתם, לא סדרם השי"ת, בסדרים הללו, אלא משום, שהמה המוצלחים ביותר, לתכלית הנרצית מהם, דהיינו, שיזכה האדם, על ידיהם, להתדבק בו ית', כנ"ל, כמ"ש: "כל פעל ה' למענהו". וא"כ יש להבין: איך יצוייר לאדם, ראיית עולמו בחייו?
אות ע"ח
ואומר לך, שראיה זו, מגיעה לו לאדם, על ידי "פקיחת עינים" בתורה הקדושה, עד"ה: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ועל דבר זה, משביעים לה לנשמה, בטרם ביאתה לגוף (נדה דף ל' ע"ב): "אשר אפילו, כל העולם יאמרו לך, שצדיק אתה, תהיה, בעיניך, כרשע". דהיינו, "בעיניך" דוקא. פירוש: כל עוד, שלא זכית לפקיחת "עינים" בתורה, תחזיק את עצמך כרשע, ובל תשטה את עצמך, מכח הפרסום, שיש לך בכל העולם, לצדיק.
ובזה תבין ג"כ, למה העמידו הברכה של "עולמך תראה בחייך" בראש הברכות. כי לפני זה, אינו זוכה אפילו לבחינת "צדיק שאינו גמור"." בצורה כזאת מתקדמים.
אות ע"ט
"אמנם יש להבין: אם באמת יודע בעצמו, שכבר קיים כל התורה כולה, וכן כל העולם כולו הסכימו לו בזה, למה כל זה לא יספיק לו כלל, אלא שמושבע ועומד, להחזיק את עצמו, לרשע? ומשום, שחסרה לו, המדרגה הנפלאה הזאת, של פקיחת העינים בתורה, לראות עולמו בחייו, אתה מדמה אותו לרשע? דבר זה מתמיה ביותר."
למה רציתי שנקרא קצת יותר קדימה? כדי שנבין עד כמה אנחנו נמצאים עדיין בשלבים הראשונים ושלא כדאי לנו להתבלבל, אלא נממש ככל האפשר מה שנמצא בידינו, ואז נגיע למצבים האלה ונוכל לדבר עליהם מתוך מעשה ולא מתוך פלפולים. כי כאן אין מקום לפלפולים, הוא מדבר על זה בצורה מאוד מאוד ברורה, שאם משיגים, אז כך עושים, הכול תלוי בהשגה שיש בידינו ואז מה עושים, איך מבצעים את הפעולות.
שאלה: מה זה "פקיחת עיניים בתורה"?
"פקיחת עיניים בתורה" היא כשאני יכול לראות באור החוזר שלי את כל פעולות ההשפעה של הבורא.
שאלה: איך למצוא ביטחון שהמאמצים שלנו לחיבור באמת יכולים לתקן את המצב בעולם? למרות הניסיונות המוצלחים שלנו כפי שזה נראה לנו בעשירייה ובמפגשים בין עשיריות, מתחילה מלחמה נוספת בין ארמניה לאזרבייג'ן, והשנאה והשקר בעולם רק הולכים ומתגברים. איך להרגיש את הכוח כדי שנוכל לצאת ממצרים ולהשפיע אהבה לעולם הזה?
צר לי לשמוע על כך שמתחילות מלחמות. זה באמת נכון שיש לזה מקום. אנחנו צריכים להבין שכרגיל הכדור הוא בידינו ואנחנו צריכים עוד ועוד להתחבר בינינו. ומה שקורה בעולם זה העתקה ממה שקורה בינינו, בין הנשים, בין הנשים והגברים ובין הגברים, וככל שנתחבר בינינו בכלי העולמי בכך נגרום לשלום, להשלמה, לשלמות בין כל העמים.
אנחנו גם עכשיו נמצאים במצב שבחיבור בינינו תלוי איזה אור עליון וכמה אור מגיע ונשפך מלמעלה על העולם הזה, גם מה שנמצא עכשיו מגיע דרכנו. אם נתחבר בינינו, אז יותר אור עליון יופיע בעולמנו וכל העמים יגיעו לשלום. לכן לא נברח מהתפקיד שלנו אפילו שאנחנו לא כל כך מבינים ומרגישים אותו, בכל זאת נשתדל להתחבר ונבקש מהבורא שבחיבור שלנו יוכל להעביר את האור העליון הטוב לכולם.
שאלה: מעבר לפעולות תפילה שאנחנו עושות, האם היית ממליץ על פעולה נוספת בין הנשים בכלי העולמי?
נשים צריכות לתת יותר מאמץ לחיבור ולתפילה. המצב הכללי של כל העולם תלוי דווקא בחיבור של נשים לשלום העולם. תנסו יותר ותראו עד כמה מה שמתגלה בעולם הוא סימן בשבילנו להשתדל לקרוע את כל הכוחות הרעים, להרחיק אותם, לתת מקום לאור שיופיע בעולמנו, והכול תלוי במידת הקשר בינינו.
אתם רואים איך פתאום מתגלים מקומות למלחמות, לבעיות, והמקומות האלה רדומים, נסתרים ופתאום מתגלים ושוב מגיעה איזו התפרצות. זה לא קורה על ידי איזה מקרה, אלא זה קורה מחוסר חיבור בינינו, כי אם גילוי האורות לעולם לא מגיע בזמן הנכון, אז זה גורם להתפרצות המלחמות שבעולם.
(סוף השיעור)