ערב פסח תשפ"א

שיעור נשים - פסח - קטעים נבחרים מהמקורות

שיעור בוקר 27.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: אנחנו בקטע 203 של הרב"ש.

"כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" ומיד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם.

ולפי זה יש פתחון פה לומר, אם אין הזמן הגיע להוריד את שרו של מצרים, אין מקום לבחירה, שיחזרו בתשובה ושיכלו לצאת מהגלות. כי (באות ש"מ בהסולם) אומר, "בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, דהיינו שהגיע הקץ, וכיון שנשתלם קץ גלותם, מה כתוב "וימת מלך מצרים". מהו הפירוש, הוא שהורד שר מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו. ועל כן אומר הכתוב עליו "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם"."

(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)

יש כאן באמת תהליך מאוד מיוחד שהוא חייב לקרות. הוא קשור לזמן ולמקום ולתהליך שעוברת כל האנושות, ובתוך האנושות גם קבוצות, וגם הקבוצה שלנו שהיא מובילה בעצם את כל התהליך. לכן אנחנו צריכים ללמוד את השלבים האלה בדרך, איך אנחנו מתעלים מהרגשת מהעולם הזה, שרואים הכול דרך האגו שלנו, וכך מתייחסים לכל אחד ולכולם יחד בצורה אגואיסטית. איך אנחנו בכל זאת משנים את עצמנו בזה שהבורא מגלה לנו כמה שאנחנו נמצאים במצב לא טוב, בתכונות לא טובות, ואנחנו רוצים לצאת מהן, ולאט לאט מתחילים לבקש ולדרוש ולבכות ולרצות באמת לצאת מזה. הכול מגיע אלינו מלמעלה, אין כאן שום דבר שכל כך תלוי באדם חוץ מהחיבור בינינו, כל היתר אנחנו מקבלים מלמעלה. ולממש את ההתקדמות שלנו זה רק במידה שאנחנו נשתדל להיות מחוברים, מחוברות.

כך נתקרב ליציאה מהרגשת העולם הזה, להרגיש עולם יותר רחב, עליון, להתחיל להרגיש כוחות שפועלים בעולם, מטרות. כך אנחנו נתקדם להבנת האמת, לזה שמתחילים לראות כל מה שקורה מסוף העולם ועד סופו, מה הגורל של כל אחד ושל כולנו יחד, איך אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהגבולות של חיים ומוות, ולהתעלות לנצחיות, לשלמות, למצב שהכול פתוח לפנינו. לזה אנחנו בעצם רוצים להגיע.

הכול אפשרי אך ורק כשאנחנו מתחברים בינינו כמה שאפשר יותר, בכמה שניתן. יש הגבלות לגברים, יש הגבלות לנשים, אבל בכל זאת כמה שנשתדל לעלות למעלה מההגבלות הטבעיות שיש בכל אחד, כך יותר מהר וביותר עוצמה נגלה את עולם האמת.

שאלה: מה לעשות עם הסבל שמתגלה מהרצון לקבל שלנו, שמתבטא בכל מצב, אפילו שיש לנו את הכוונה להתחבר בעשירייה, והתפילה רק מייצרת כמו הפסקה קטנה מהכאב הזה, מה אפשר לעשות?

רק על ידי סבלנות ובכל זאת להחזיק איזשהו חיבור בעשירייה. ואפילו שנשים לא כל כך יודעות להתחבר, זה מהטבע שלהן, כי כל אישה היא קיימת בפני עצמה, אבל כשאנחנו בכל זאת יחד עם זה משתדלים להתחבר, אני מדבר על נשים, זה עובד וזה עובד מאוד מאוד חזק. לכן כתוב ש"בזכות נשים צדקניות יוצאים ממצרים", זאת אומרת אם נשים מסוגלות קצת יותר להיות קרובות זו לזו, זה פועל גם עליהן וגם על הגברים וגם על כל העולם.

בעולם שלנו אנחנו רואים שהאישה היא לא כל כך נמצאת בקדמת החברה, ההיסטוריה, בממשלה, זה בכל זאת לא כל כך מורגש. אבל ברוחניות, דווקא ברוחניות, זה מאוד מאוד עוצמתי, זה מאוד משמעותי, שנשים יכולות להתחבר וכך הן יתגלו ככוח שדווקא מוביל. כי זו מלכות, זה אותו הכוח שבו צריכה להשפיע הרגשה עליונה, וכך אנחנו נראה את תיקון העולם.

שאלה: בעשירייה שלנו יש תחושה של ייאוש שאנחנו רוצות לזעוק לבורא עם כל הכוחות שלנו. איך להמשיך ביחד לזעוק לבורא בלי ליפול?

אני אגיד לך, כתוב על זה פשוט. יש צעקה שאיש עומד באמצע המדבר וצועק לשמיים ואף אחד לא שומע אותו כי הוא לבד. ויש צעקה קטנה שצועקים כמה אנשים וזה משפיע על הכוח העליון. לכן תנסו לבקש, לפנות לבורא מהחיבור, ואז זה ישפיע, אז זה יקרה.

שאלה: נראה שאנחנו מגיעות לצעקה בעשירייה בזמן שונה. האם זה נחוץ שכולם יגיעו לצעקה מהלב באותו זמן, או שמספיק שחלק יגיעו לאותה צעקה?

לא, זה לא נחוץ שכולם יהיו ממש באותה צעקה משעה כזאת לשעה כזאת, לא. אבל בכל זאת מאוד מאוד חשוב שאנחנו כולנו נבין, נרגיש ונדבר בינינו לפעמים, שצריך להיות רצון משותף שלנו שנקרא צעקה ואותו אנחנו מעלים לבורא.

שאלה: איך למדוד בעשירייה שאנחנו עושות נחת רוח לבורא, צריך להרגיש את זה בצורה אישית או מרגישים את זה בתוך העשירייה?

צריך להרגיש זאת גם בתוך האדם וגם בתוך העשירייה, גם זה וגם זה. רצוי שזה יהיה מורגש בצורה כזאת, שאני מרגיש את הדברים האלה מתוך שאני חלק מהעשירייה.

שאלה: איך אנחנו יכולות להגיע לנקודה שנרגיש את המרירות הרוחנית שבגלות כדי לזרז את היציאה שלנו ממצרים כעשירייה?

צריכים לעבוד על זה, צריכים לעבוד על זה יותר ויותר. חוץ מזה שוב אני אומר, אתן ביניכן אולי לא מדברות מספיק, אתן צריכות לדבר יותר אבל בצורה עניינית, שמה שתדברו ותבררו ביניכן מזה תוכלו להבין הרבה יותר.

שאלה: איך נוכל להרגיש שהבורא נמצא מאחורי כל המצבים כמנצח בתזמורת?

זה כבר תלוי במידת הגילוי של הבורא אליכן. על זה אנחנו מדברים. כל העבודה שלנו היא כדי לגלות את הבורא שנמצא מעלינו, מנהל אותנו. אז נשתדל כך להיות.

שאלה: איך אנחנו יכולות להשתמש בניסיון העבר כדי שתהיה לנו אפשרות לצאת מהגלות ולהגיע למצב הפסח?

אין לנו שום ניסיון מהעבר שאנחנו יכולים להשתמש עימו לעתיד. אין כזו שאלה איך להשתמש בעבר, אין.

שאלה: בעבודה עם החברות יש הרגשה שאנחנו לא זורקות אחת על השנייה כדור של אהבה, אלא ממש כדורים של אגו וזה כמו יריות של אגו. האם אפשר להרוס בעזרת הכדורים האלה את האגו, ואיך לעצור בזמן את ההתקפות האלה? אנחנו נפגשות ארבע פעמים ביום אולי זה יותר מדי, כי בבוקר אמרת לחבר שפעמיים ביום רבע שעה זה מספיק.

זה תלוי עד כמה אתן מסוגלות לדבר בצורה עניינית ואך ורק לפי הטקסטים, ולחזק זו את זו שכל אחת באה למפגש כדי להעלות את החברות, זה חשוב מאוד. לכן מספר הפגישות אם הן שתיים או ארבע, זה לא כל כך חשוב, אלא חשוב באיזה מצב אני מגיעה, עם איזה לב אני מגיעה, מה אני רוצה מהפגישה.

תשתדלו לבוא כל אחת לקבוצה במטרה להעלות את הקבוצה. אחרת אם אני מגיע לקבוצה לא כדי לשרת אותם, לא כדאי לי בכלל לבוא, אני גורם בזה נזק לעצמי במידה שאני מרחיק ביניהם. תיזהרו מאוד. קל מאוד לעשות איזה שבר בעשירייה, אבל הוא חוזר אליי בצורה מאוד מאוד לא נעימה, מאוד מהותית, ואז מה יהיה אחר כך קשה לי להגיד.

שאלה: היות שהרצון לקבל חייב להמשיך להתקיים והוא צריך להמשיך לנהל אותנו, מה זה אומר בטקסט שפרעה מת?

פרעה זה כוונה על מנת לקבל. הרצון לקבל הוא ניטרלי, אבל הכוונה על מנת לקבל נקראת "פרעה", הכוונה על מנת להשפיע נקראת "בורא". כך אנחנו צריכים להבדיל בין שני הדברים האלה.

שאלה: מה ההבדל בין לצאת ממצרים לבין זה שמוציאים אותנו ממצרים?

אין דבר כזה שאנחנו יוצאים, תמיד הבורא מושך אותנו ולכן אנחנו יוצאים.

שאלה: עד איזו מידה צריך להיות ההבדל בין הרצון לקבל לבין המצב הרצוי כדי שתיוולד הבקשה האמיתית?

זה תלוי בקבוצה, זה תלוי בזמן, זה תלוי במצב. אבל אנחנו צריכות פשוט להשתוקק כמה שיותר להשפעה דרך החברות לבורא. רק בצורה כזאת. אז תנסו לבדוק, יש לכן איפה לבדוק, עד כמה שאני חושבת על החברות, שאני רוצה להשפיע להן, כך אני קרובה לבורא.

שאלה: כשבמהלך היום אני קוראת או מתפללת את התפילה שקבענו ביחד בעשירייה אני לא מרגישה שהיא שלי. איך להתכלל בתוך התפילה הזאת שקבענו ביחד?

כמה שיותר ויותר להשתדל להיכנס בה עד שתתחילי להרגיש שזה גם שייך לך, עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר. כן, רק כך.

שאלה: איך מורגשת ההתקרבות לבורא, האם זה משהו משותף במרכז העשירייה או שזה משהו אישי? והגעגועים מחוסר היכולת להתקרב לבורא, האם הם צריכים להיות מורגשים לכל העשירייה או גם באופן אישי?

לא יכול להיות שתהיה הרגשת הבורא יותר מהרגשת העשירייה. לא יכול להיות יחס לבורא יותר טוב מיחס לעשירייה. לכן תשתדלו מאוד להתחיל באמת לחשוב על החיבור ביניכן, ולא לחשוב על זה שאפשר לעבור וזה אחר כך יסתדר. כל עוד לא מסתדר הקשר ביניכן, לא יסתדר הקשר ביניכן לבורא. ולבורא אתן יכולות להגיע רק אחרי שאתן מתחברות ביניכן, אך ורק בצורה כזאת, על זה אין ויתור. הרצון לקבל הוא ככה, בכל אחד כמה שאדם מסוגל להיות בתוך הרצון לקבל, לפי זה הוא מתקדם, או קרוב או רחוק כלפי הבורא. ואת הרצון לקבל אנחנו בודקים אך ורק בתוך העשירייה.

שאלה: איך אני יכולה למקד את עניין פרעה עם החברות, כשאני צריכה לעשות את כל התיקונים עם עצמי?

לא, את לא צריכה לעשות שום תיקון בך, אלא את כל התיקונים את צריכה לעשות בקשר בינך לחברות שלך בעשירייה. אין באדם בעצמו מה לתקן, רק את הקשר שלו עם החברים או החברות בעשירייה. זהו. תכתבו את זה טוב טוב שיהיה רשום לפניכן. אם אדם חושב שאת זה אני צריך לעשות ואת זה אני צריך לעשות ואת זה אני צריך לעשות, לא. אני צריך לתקן קשר שלי כזה וקשר שלי כזה וקשר שלי כזה עם החברים שלי בעשירייה בלבד, אין יותר תיקונים, רק את זה אנחנו צריכים.

שאלה: התחלנו לקרוא תהילים יחד, ומכיוון שהעשירייה שלנו מאוד רגשית ומאוד מגוונת, יש לנו גם נשים יהודיות, גם מוסלמיות וגם נוצריות, אנחנו רוצות להבין איך יותר טוב לקרוא תהילים יחד, מכיוון שכל אחת מגיעה עם הדעה שלה ואנחנו לא יודעות איך לעשות נכון.

אתן צריכות פשוט לקרוא, אם זה מעניין אתכן, כדי לראות עד כמה אתן יכולות בחיבור ביניכן לראות את הפרקים האלה, ושום דבר יותר. ואם כל אחת מגיעה עם הפילוסופיה שלה אז עדיף לא להגיע. אם אתן רואות אחת בשנייה שזאת מוסלמית, זאת יהודיה, זאת נוצרייה, זאת קתולית, אז בכלל אל תגיעו להיות ביחד, אל תגיעו לפגישות כאלה, כי זה רק יעשה יותר גרוע, זה יביא אתכן רק יותר לשבירה ולפירוד אחת מהשנייה. בשום פנים ואופן. אני בכלל לא מבין איך אתן לא שואלות את עצמכן את השאלה הזאת, כשאנחנו מדברים רק על חיבור, אתן מספרות לי שכל אחת מגיעה עם איזו פילוסופיה שלה, הייתי מפזר קבוצה כזאת לגמרי. משמיד.

שאלה: אם אנחנו עובדות ללא הרגשת טעם בעבודה, האם זה אומר שכבר נעשה נס השחרור מכוח הקבלה והבורא כבר מקבל נחת רוח, ועל מה לבקש עכשיו?

זה אומר על איזו התקדמות בעבודה אם אתן ממשיכות אפילו שאין לכן שום טעם, אבל אתן בכל זאת ממשיכות להתקרב זו לזו ומתוך הקשר ביניכן אתן מעלות תפילה לבורא. זו התקדמות.

שאלה: למה אנחנו צריכות לגלות את הבורא? אם אנחנו פועלות יחד כדי להביא אור למערכת הנשמות הכללית, זה ברור, אבל בשבילנו, בשביל מה לגלות את הבורא, זה כאילו רצון מאוד אגואיסטי?

זה תלוי מה אתן מתכוונות, מי זה הבורא. הבורא זה כוח השפעה, כוח אהבת הזולת. לא סתם כוח אהבה, כוח אהבת הזולת, ולכן אם אתן רוצות לגלות כוח כזה ביניכן, אז בבקשה, תגלו, ואם לא אז אני לא יודע בשביל מה בכלל אתן נמצאות כאן גם עכשיו לפנינו. אני לא מבין, מה המטרה שלכן? קודם כל תבררו בשביל מה, מה אתן רוצות מחכמת הקבלה, ממני, מבני ברוך, תבררו, אולי אתן צריכות להיות באיזה חוג אחר, לכו שם לחוגים, לא חסר במוסקבה חוגים.

שאלה: אנחנו מאוד משתדלות להתחבר בקבוצה ולכן אנחנו מעריכות מאוד את המשימה של הכנס לכתוב תפילה יומית. אבל יש לנו חברה בקבוצה שמאוד חשובה לה דווקא העבודה הפנימית עם התפילה ומשיכת המאור הפנימית, והיא לא רוצה להשתתף בכתיבת התפילה המשותפת. האם התפילה שלנו תהיה שלמה אם מישהי אחת לא כותבת אותה ולא מבררת אותה יחד איתנו, ובאיזה אופן לשפר את התרגיל הזה?

שהיא תשתתף עד כמה שהיא מסוגלת. לא ללחוץ עליה, אבל עד כמה שהיא מסוגלת שהיא תשתתף.

תלמידה: איך לתת עצה לחברה שהבורא נתן לה ניסיון מאוד רציני בחיים שקשור לבריאות במשפחה והיא ממש רוצה לצאת מהקבוצה. מה אנחנו יכולות להגיד לה כך שבכל זאת היא תישאר בקבוצה ותהיה איתנו בקשר? היא רוצה להתקדם, אבל משהו עוצר אותה.

אני לא יכול להגיד כאן שום דבר. תשתדלו לעזור לה בכמה שאפשר, אבל אם היא במקרים כאלה רוצה לצאת מהקבוצה לזמן מה או בכלל, אין כפייה ברוחניות, אסור לנו להחזיק אותה בכוח. תשתדלו להתייחס אליה בלב פתוח, זה הכול.

שאלה: באחד הקטעים היה כתוב שאנחנו לוקחים את הכלים של המצרים, בשביל מה אנחנו לוקחים אותם, כדי לתקן או כדי לקבל בהם את האור?

העניין הוא שהכלים של המצרים זה רצונות לקבל, זה אותם הכלים שיהיו אחר כך אצלנו, רק אנחנו נחליף עליהם את הכוונה בעל מנת להשפיע. הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, והוא מלכתחילה נמצא אצלנו בכוונה על מנת לקבל, זה נקרא "מצרים", שאנחנו רואים שעל ידי הכוונה על מנת לקבל אנחנו לא משיגים שום דבר, אז אנחנו מוכנים לעלות לרצון להשפיע. הרצון להשפיע נקרא רצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע, משתנה רק הכוונה, הרצון בעצמו נשאר אותו רצון, זה חומר הבריאה, הוא לא משתנה, וכך אנחנו יוצאים. כל יציאת מצרים זה להחליף את הכוונה על מנת לקבל לעל מנת להשפיע. הכול נמדד לפי הכוונה.

שאלה: נדרש חיבור כדי להגיע לבכי אמיתי ויחד עם זאת זקוקים לבורא שיחבר בינינו, איך נוכל אם כך לצעוק ביחד וזו לא תהיה צעקה במדבר?

אם זה יהיה יחד, זו כבר לא צעקה במדבר, חד וחלק, זה בטוח. מה שלא תבקשו, אבל אם תבקשו יחד זה מגיע לבורא, זה התנאי, אז תשתדלו להגיע לצעקה משותפת. אפילו שתיים, שלוש מתוך עשר, אבל אם מסוגלות לזה כמה נשים, זה כבר מגיע לבורא והבורא בטוח עונה להן. זאת אומרת, זו לא בעיה בבורא, זה כוח השפעה שתמיד "לא ינום ולא ישן", אלא הבעיה היא רק בבקשה שלנו, ברגע שאנחנו מתחברים בינינו לפנות אליו, לבקש, תמיד מקבלים תגובה.

שאלה: איזו תפילה היא נכונה כדי להתפלל על חברה או חבר שחולה?

העיקר שזה יהיה מכל הקבוצה, כמה שיותר אנשים, זה נקרא "תפילת רבים". תפילת רבים תמיד מתקבלת, לא חשוב באיזו צורה אתם מסדרים את המילים, אם זה רצון לקבל שמשתתף בתפילה הזאת והוא מורכב מהרבה אנשים, זה עובד, ולא חשובות המילים. הבורא לא שומע מילים, הוא שומע לבבות, אם הלבבות מתחברים יחד כדי לפנות אליו, זה מה שהוא צריך.

שאלה: אם ההתקדמות עוברת דרך חיבור ופירוד, האם אפשר להגיע לחיבור קבוע בעשירייה?

לחיבור קבוע אנחנו מגיעים בתנאי שאנחנו כל הזמן רוצים להגיע לחיבור יותר ויותר חזק, אז אנחנו מתחברים לחיבור קבוע שכל הזמן מתגבר.

שאלה: אחרי הכנס העשירייה שלי פשוט התפוצצה, הייתה אנרגיה מדהימה, והשבוע הרגשנו ריקנות, כבדות, כאילו הלכנו על חבל דק. האם הבורא שעושה את זה מרחיק בינינו כדי לעשות את הקפיצה או שזה האגו שלנו?

הפנייה לבורא מכמה חברות יחד שווה הכול, יש בזה כוח גדול מאוד. מה שאין כן, כשאנחנו צועקים לבורא כל אחד לחוד אין בזה כלום. אז תשתדלו להיות יותר מחוברות בפנייה לבורא ותראו עד כמה שזה משנה לכן את כל החיים.

שאלה: למה הכוונה לקיים מצוות בעבודת העשירייה?

הכוונה היא, שאנחנו נתחבר יחד ברשת כזאת שהבורא יכול בה, בתוך הרשת הזאת, להתגלות, בכלי הזה שיתגלה. ואנחנו כל אחד לחוד ואין קשר, אז איפה הבורא יתגלה, במקום הריק בינינו? אנחנו צריכים להתחבר לרשת כזאת שהוא יתגלה בתוך הרשת. עד כמה שאנחנו הפוכים, עד כמה שאנחנו שונים ובכל זאת מתחברים, אז הבורא מתגלה.

שאלה: איך למצוא בעשירייה איפה אנחנו שולטים, איפה שולט הבורא ואיפה שולט פרעה?

אתן צריכות לדבר ביניכן ולברר, שאלה מאוד יפה. איפה אני צריך לראות ביחסים בינינו, בקשרים האלו בינינו, איפה זה מפרעה, איפה זה מהבורא או זה מאיתנו? את זה אתן צריכות לברר. יפה, שאלה מאוד יפה.

שאלה: גדלות פרעה נפלה בעינינו, מה צריך להיוולד בעשירייה כדי שנתנתק מפרעה?

שנאה לכוונה על מנת לקבל מרחיקה אותנו מהפעולה על מנת לקבל. יש או שנאה או אהבה, על ידי שני הכוחות האלה אנחנו או מתרחקים ממה שאנחנו שונאים, או מתחברים, מתקרבים למה שאנחנו אוהבים.

שאלה: התפילה מתקבלת כשהיא באה מתוך שמחה, כשאנחנו מתפללות עבור חברים חולים, חברה חולה, קשה לנו להיות בשמחה, איך עושים את זה בשמחה?

שמחה יש לנו מזה שיש לנו למי לפנות, ושאנחנו יודעים איך לפנות לבורא כדי שיעזור לנו או לחברות שלנו להיטיב את מצבן.

שאלה: אנחנו מאוד רוצות להתחבר כעשירייה אבל אנחנו יודעות כמה שזה קשה. מה אנחנו יכולות לעשות בשביל להעלות את הצעקה במדבר שמגיעה מכל העשירייה ולא מכמה חברות?

אתן צריכות לדבר ביניכן עד כמה בלי חיבור ביניכן, אין ולא יהיה לכן חיבור עם הבורא. פשוט מאוד. הבורא שם תנאי, אתן רוצות להתחבר אליי? בבקשה, אם תתחברו ביניכן, תתחברו אליי. לא יהיה חיבור ביניכן, מה שלא יהיה, צעקות, בקשות, בכי, דמעות, זה לא יעזור.

שאלה: אנחנו יודעים שאם מתרכזים במשהו הוא גדל, מה קורה עם התפילות שלנו עבור מחלות, בעיות, כל מיני דברים שליליים, האם זה מגדיל?

תנסו קודם כל להתחבר ביניכן, ואז כל מה שיש בלב שלכן יהיה מורגש בבורא, אם לא תתחברו ביניכן, זה לא יהיה מורגש בבורא, זה הכול. אתן לא צריכות להתפלל עבור כל הבעיות שלכן, זה גם ככה ברור לו, אלא אתן צריכות בסך הכול להיות מחוברות בלבבות שלכן.

שאלה: אצלנו בעשירייה יש הכרת הרע וחוסר יכולת שלנו להתחבר אבל אין תפילה אמיתית, אין צעקה אמיתית, כאילו הרע באמת לא מדאיג אותנו ואנחנו מחכים ואיכשהו מנסים להתגבר עליו לבד. איך לא לסמוך על הכוחות שלנו אלא ישר לפנות לתפילה?

אני לא יודע, על זה אתן צריכות לדבר ביניכן. רק שוב ושוב לדבר על זה, שכל השינוי לטובה תלוי בהגברת החיבור ביניכן, וזהו, אין כאן שום חוכמות.

שאלה: מה זה הודיה לבורא ואיך לבטא אותה דרך העשירייה?

זה גם לפי המילים שלכן, אין כאן שום דבר, אתן לא תשלחו לו איזה מתנה. אם אתן רוצות להרגיש אותו קרוב אז תשתדלו להיות קרובות זו לזו, במידה שאתם מתקרבות זו לזו הבורא גם קרוב אליכן. זה קורה אוטומטית, אם אנחנו מתקרבים הבורא מתקרב אלינו, אם אנחנו מתרחקים הבורא מתרחק מאיתנו, ככה זה עובד.

תלמידה: האם זה נכון שאנחנו כאילו פוצעות אחת את השנייה ופוגעות אחת בשנייה אם אנחנו לא פונות לבורא?

אני אמרתי לכן מה לעשות, נמאס לי לדבר יותר. או שתעשו כמו שצריך או לא. מה אתן מתחילות כאן לסובב את הדברים. כמה שתתקרבו ככה זה יהיה, גמרנו. הכול תלוי במרחק ביניכן.

שאלה: מהי יציאת מצרים של עשירייה? האם תוכל לתאר את המצב?

כן, זה פשוט מאוד, לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שלעשות שבר זה דבר מאוד חמור, אתה יכול להגיד לנו מה זה שבר?

שבר זה שלא רוצות להתחבר ביניכן, שבירה, ניתוק הקשר.

שאלה: אמרת קודם לחברה שכל מה שנדרש מאיתנו זה לתקן את הקשר בעשירייה.

כן.

תלמידה: אתה יכול בבקשה לחדד את הנקודה הזו, מה זה לתקן את הקשר?

אין לי מה לחדד, דיברתי על זה אלף שעות. לנשים יש עוד יותר מגברים תמיד שאלה, הן רוצות לשמוע אותו דבר, אני לא עוסק בזה. שמעת? שמעו כולן שצריכים להתחבר ובמידה הזאת יש לנו חיבור עם הבורא. ובמידה שאנחנו יכולים לדבר בינינו, במידה הזאת יכולים לדבר עם הבורא, לבקש ממנו, לקבל ממנו וכן הלאה. אז תדאגו לקשר ביניכן, עד כמה שהוא נראה מאוד מאוד רחוק ובלתי מציאותי, זה אמת, שדווקא נשים בזה יותר קרובות לבורא מגברים כי מתגלה בהן, מגולה להן שהן קשות מאוד לקשר. כל אחת היא אגואיסטית בפני עצמה, לא יכולה לחשוב טוב ובכלל להרגיש קרוב את השנייה, ולכן אתן קרובות לאמת. ולכן כתוב ש"בזכות נשים צדקניות יוצאים ממצרים". למה נשים? כי ברור ברצון לקבל שנקרא אישה עד כמה הוא לא מחובר לרצונות אחרים ועד כמה הוא רחוק מיציאה.

אז תשתדלו, יש לכן הכרת הרע יותר טובה, יותר גדולה מאשר לגברים.

שאלה: משהו מאוד מטריד אותי בגלל מה שאמרת על החיבור. והשאלה היא, איך למדוד את ההתקדמות שלנו בחיבור בעשירייה והאם זה קשור לכך שצריך להרגיש יותר אהבה עבור החברות או יותר דאגה לחסרונות שלהן? האם כך מודדים, או איך אנחנו יכולות לדעת שהחיבור שלנו גדל בעשירייה?

שהחיבור בעשירייה גדל זה נקרא שאני יותר ויותר מתאר בצורה אוטומטית שהתקשרות לרוחניות זו התקשרות בינינו. פשוט מאוד, עד כמה שאני יותר מרגיש את עצמי קרוב לחברים, במידה הזאת אני יותר קרוב לבורא.

שאלה: אנחנו כל ערב מעלות תפילה, אבל עד איזו נקודה אנחנו יכולות לבקש דרך התפילה, יש איזו הגבלה?

עד שאני ארגיש בזה שאני מעלה תפילה, שאני בזה נוגע ללב של כל אחד ואחד מהחברים ודרך זה אני מגיע לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". כך אני רוצה לנגוע בבורא, רק דרך לבבות של החברים.

שאלה: הכוונה נסתרת מאיתנו, האם ניתן למדוד את הכוונה הנכונה לפי התוצאה של המעשה?

כן אפשר, אבל זו עדיין לא המציאות שלנו. אחר כך אנחנו נמדוד. אנחנו נמדוד שבמידה שיש לי עביות והתנגדות לעביות, שאני מעלה אור חוזר ובאור חוזר אני נותן מקום להלביש אור ישר, ואז הוא מתפשט בתוך האור חוזר ואני בונה פרצוף, בזה אני מודד כמה הבורא מתלבש בתוך הפרצוף הזה. ודאי שנוכל למדוד את זה, אבל בינתיים אנחנו צריכים לצאת ממצרים שלנו, מהאגו שלנו, מהשנאה שבינינו, מהדחייה שבינינו, שכל אחד מרגיש את עצמו שהוא לא מחויב לאחרים. בצורה כזאת ודאי שלא נצליח.

תלמידה: תודה רבה על השיעור המאוד חזק והמיוחד הזה. רצינו לבקש לקראת סיום השיעור אם תוכל להגיד לנו כמה מילות סיכום, לרכז את כל מה ששמענו לכמה משפטים.

כן. היה אצלי חומר מוכן שהיינו אמורים לעבור עליו, אבל וודאי שכשהתחילו שאלות אני כבר ראיתי שזה בלתי אפשרי לגשת לחומר הזה.

אני יכול לסכם את השיעור הזה וזה שיעור טוב, בעיניי זה טוב, אני יכול לסכם אותו בצורה פשוטה, דרך הלב של החברה אני מגיעה לבורא. נקודה. אין ויתור, אין תנאים, לא מקבלים טענות, בירורים. אתן יכולות לפנות למי שאתן רוצות, אין, זה תנאי, זה בא לנו מהטבע. אנחנו חייבים להגיע לבורא כדי לשנות את הגורל של כל אחד ואחד, אז אפשר לעשות את זה רק דרך הלב של החברים או החברות, בבקשה, רק דרך הלב.

שאלה: מה זה דרך הלב של החברות, מה זה בדיוק אומר?

שאני צריך להתחבר עם הלב של החבר, כמו שאני נמצא בלב שלי. להרגיש אותו כל כך קרוב, לפחות בדרך, אבל שיש לי נטייה לזה, שאני יודע שזה הכיוון, ואם אני לא מסוגל אז אני מבקש מהבורא שיעזור לי, כי אני לא מרגיש שיש לי כוח לזה, שאני מסוגל, אני לא רוצה וכן הלאה. אז צריכים כך להתקרב.

אני מאוד מצטער שיש לנו עוד כמה וכמה קבוצות שלא הצליחו לשאול, בפעם הבאה תופיעו יותר מהר במסך, ואז ניתן לכם גם אפשרות לשאול.

שיהיה לכן כל טוב ותנוחו. ורק תבינו, שאין לנו ברירה, אין לנו ברירה, אנחנו ניצבים בפני דילמה מאוד פשוטה, או שמתחברים ואז מגיעים לבורא, או שנשארים כמו שעכשיו כבהמות, כחיות בעולם הזה בלבד. אני בכל זאת רוצה לראות את כולכם ממש מלאכים. בהצלחה, כל טוב, ותתפתחו.

(סוף השיעור)