שיעור הקבלה היומי14 apr 2021(בוקר)
שיעור בוקר 14.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספירת העומר - קטעים נבחרים מהמקורות
ספירת העומר, אומנם היא לא כל כך ידועה ומורגשת ולא כל כך שומעים עליה, זה לא פסח או יום כיפור, תאריכים כאלה בולטים שאפילו בעולם שומעים על זה, אלא מי שמע על ספירת העומר, אבל זה הכלל שלנו, שככל שהפעולה היא יותר רוחנית, היא בהרבה מקרים יותר נסתרת, לא מורגשת, צנועה. לכן התהליך הזה של ספירת העומר הוא בעצם בניית הכלי הרוחני. אחרי שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו ביציאה ממצרים, אנחנו דואגים להתקשר בינינו, להיות כאיש אחד בלב אחד, שזה התנאי לקבלת התורה, אחרת איך האור העליון יכול להשפיע עלינו. אבל מצד שני, איך אנחנו יכולים להתחבר אם האור העליון לא ישפיע, כי אז אנחנו גם לא מגיעים לשום חיבור.
לכן ישנו תהליך, שהוא נקרא 49 יום, 7 כפול 7, שזה יהיה בדיוק צורת הזעיר אנפין שעומד בין מלכות לבינה וכלול מ-49 חלקים או ספירות. החלקים האלה כשהם מתוקנים הם הופכים להיות לספירות, שמאירים, כי דומים לאור העליון. ואז תוך 49 יום, "יום" זה נקרא מנה מיוחדת שאנחנו מקבלים מלמעלה, והיא מתקנת לפי הסדר את הרצונות שבנו, אחד אחד, וכך אנחנו מגיעים למצב שבסופו של דבר אנחנו יותר ויותר מתחברים. זה כמו צורת החיבור של השיבולים שאנחנו עושים בשדה, הנקרא "שדה אשר ברכו ה'", שמשם אנחנו יכולים לקחת את התבואה ולחבר אותה יחד. בצורה כזאת אנחנו מגיעים ל"מאלמים אלומים", שזה נקרא "עומר".
אחר כך, כשאנחנו מגיעים לחיבור, כמו שכתוב בתורה להיות "כאיש אחד בלב אחד", שאנחנו מתחברים, בצורה שמסוגלים לזה להגיע, זו רק צורה התחלה של תיקון הכלי, אז אנחנו מתחילים לקבל אורות שהם על הכלי, שאנחנו משתדלים להיות מחוברים במשך 49 יום, אנחנו מזמינים על עצמנו אור עליון שהוא ישפיע עלינו, והאור הזה נקרא קבלת התורה. האור הזה הוא כבר מיועד לסגור את הכלי הזה, שזה נקרא "יום קבלת התורה", שאנחנו כולנו נהיה קשורים יחד, ונוכל בכלי הזה שעכשיו התארגן כבר להתחיל לעלות בדרגות.
לכן העלייה הרוחנית היא מתחילה בעצם אחרי שבועות, מיום קבלת התורה. לפני זה זו בניית הכלי. גם אחר כך זו בניית הכלי, שאנחנו כל פעם עולים ועולים על ידי זה שכל פעם מתקנים את עצמנו יותר ויותר. עד מתי? בעצם זה כבר עד גמר התיקון. ישנן בדרך עוד כל מיני נקודות אופייניות להתקדמות, אבל את זה אנחנו כבר לומדים מתוך בניית הכלי הכללי שבתלמוד עשר הספירות, שזה בניית כלי דנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה ואז אנחנו עולים מדרגה לדרגה. אז יש לנו לבנות כלי בעשר ספירות בכל דרגה ודרגה, עד שמגלים את כל הכלי הכללי וזהו גמר התיקון.
מה שאני רוצה להדגיש עכשיו, שספירת העומר, תיקון אחרי יציאת מצרים, אחרי שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, אנחנו מתחילים לתקן את הרצונות שלנו שהם יהיו מחוברים. אנחנו עוד לא מתקנים אותם שיהיו ממש בעל מנת להשפיע, זה עוד לא השלב, אלא זה השלב שיכולים להיות מחוברים. זה לא שאנחנו כבר יכולים לערבב את הרצונות האלה, לעשות מהם כלי של התכללות הספירות בספירות, עליית הספירות האלה לעומת אלה וכן הלאה, זו עוד לא העבודה הזאת, אלא זו רק התעלות למעלה מהכוונה על מנת להשפיע.
זה בעצם מה שיש לי כאן להגיד, אני מקווה שאנחנו עוד ועוד ניכנס לזה. העיקר לחשוב על זה כל הזמן, להביא לנו כל מיני שאלות שאנחנו נוכל ביחד לברר אותן, לדון בהן, זה מאוד חשוב, כי זה בעצם בניית הכלי, תיקון כלי של אדם. נקווה שאנחנו נברר את זה טוב ונעביר גם לאחרים, לקהל יותר רחב, מה בעצם התיקון הכללי של כל האנושות. גמר התיקון זה נקרא גמר תיקון של כל הכלי, ואנחנו צריכים לחשוב גם עליהם. החיבור בינינו "להיות כאיש אחד בלב אחד", כמו שכתוב שהיה במתן תורה, אנחנו לזה רוצים להגיע, לפחות אנחנו כחלק החלוץ מהאנושות, ואחר כך נקווה שהם יבואו ויצטרפו אלינו.
ספירת העומר היא היישום של הדברים שאנחנו דיברנו עליהם כבר הרבה. אבל עכשיו זו תקופה שבה אנחנו כביכול רוצים להידמות במשהו לכלי אחד, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".
שאלה: מה זה אומר שאנחנו מתחילים את העבודה הזאת ואנחנו מחברים את הרצונות?
אנחנו לא יכולים לחבר את הרצונות שלנו, אי אפשר. רצון אחד ורצון שני, גם בחיים שלנו שנדמה לנו כך, אנחנו לא יכולים לחבר. אלא אנחנו מחברים את הכוונות שלנו, את המטרות שלנו. נגיד, יש בעל ואישה ויש להם תינוק, אז שניהם חושבים על פעולה לטובת התינוק. אתה לא יכול לחבר את הרצונות שלהם, כי הם שני כלים עם רצון לכל אחד לחוד, אלא כשיש להם מטרה משותפת, אז הרצונות שלהם בתוך המטרה הזאת מתחברים. כך אנחנו צריכים להיות.
זאת אומרת, אף אחד לא נכנס, לא מסוגל להיכנס לרצון של השני, הוא לא יכול להתערבב בלב של השני. אפילו שאנחנו אומרים ש"אתה נמצא בליבי", זו בכל זאת התערבבות חיצונה, התחברות חיצונה עם הלבבות אבל למטרה אחת. ואז אנחנו בודקים במטרה אחת עד כמה אנחנו מחוברים. לפי מה אנחנו בודקים? לפי כמה האור העליון, הבורא, המטרה הזאת, הוא מאיר עלינו ואנחנו אז מרגישים את עצמנו מחוברים, אבל מחוברים דרך האור העליון, דרכו. בינינו, שני הרצונות לא יכולים להתחבר, כל רצון הוא לחוד. אבל אם אנחנו מתכוונים למטרה אחת, אז כמו שכתוב "כי בו ישמח לבנו", בו אנחנו מתחברים, ואז כל הקישורים שלנו הם דרך הבורא.
שאלה: והתהליך הזה של עלייה במדרגות, במה הוא כרוך, דווקא במטרה?
זה לא בדיוק. שאלה נכונה, אבל זה לא בדיוק המטרה, אלא גם האמצעים לזה, תמיכה הדדית, התכללות הדדית. כאן זה בניית הפרצוף, זאת אומרת בניית הנשמה, שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת ואנחנו משתדלים לארגן את עצמנו כמה שיותר דומים לאור. אבל דומים לאור בחיבור שלנו, כי אף אחד לא דומה לאור, כל אחד הוא הפוך מהאור, נמצא בהפכיות לגמרי כלפי האור כי אנחנו רצון לקבל והאור זה רצון להשפיע.
אבל במידה שאנחנו הולכים להתחבר זה עם זה כדי להגיע להשפיע לאור, כדי להגיע אליו, אז כאן אנחנו בונים אותה תכונת קשר, השפעה הדדית בינינו כדי להשפיע לאור, לבורא. ואז יוצא שבזה אנחנו מממשים את התיקון ואנחנו נעשים כמו הבורא, בהשפעה הדדית. אז הכלי נעשה לגמרי דומה לאור.
תלמיד: יוצא שהמדרגות האלה של עלייה זה הידמות יותר ויותר לאור?
ודאי. ודאי שכל מדרגות העלייה הזאת הן עד כמה אנחנו מתוך הכלים שלנו רוצים להשפיע זה לזה בהתחברות בינינו, ומתוך ההתחברות בינינו להשפיע לבורא, ואז כתוצאה מזה הבורא מאיר לנו, מסדר אותנו וממלא אותנו. ואז הרצונות האגואיסטים שלנו שהם מתעלים לחיבור ביניהם הופכים להיות ספירות, זאת אומרת הם מאירים, מתוך ההשפעה שישנה ביניהם.
תלמיד: ואם אנחנו מדברים על מדרגות העלייה שצפויות לנו, מה ההבדל בין המדרגה הראשונה שאנחנו עכשיו ניכנס אליה ובין המדרגה האחרונה של בינה, אנחנו יכולים איכשהו להבין איך זה?
כשאנחנו נתחיל לתקן את הקשר בינינו בצורה הדרגתית בעשירייה כמה שאפשר, אנחנו נתחיל להבדיל בסוג הקשר, בטיב הקשר, מה שכל פעם מתגלה לפנינו כבעיות, כישלונות, עיכובים, שזה "זמן קטנות" מה שנקרא. "עומר" זה נקרא זמן קטנות, שאנחנו סך הכול רוצים לקשור רצונות שונים ביניהם ורוצים לקשור אותם על ידי הכוונה על מנת להשפיע. זה "איש את רעהו יעזורו" כמה שאפשר, שאנחנו מתחילים להבין ולהשיג יותר שבלי החיבור בינינו אנחנו לא מייצבים את הכלי לגילוי האור, לגילוי הבורא.
דווקא ככל שמתגלה השוני בינינו, הקושי בינינו ואנחנו בכל זאת משתדלים להתחבר, בהתאם לזה האור העליון שמתגלה בקשרים האלו המנוגדים מלכתחילה, הוא יהיה יותר גדול, יותר עוצמתי. וכך אנחנו מגיעים לרמות של אור הנפש, אחר כך לרוח, לנשמה וכן הלאה.
שאלה: איך עלינו להגיע למצב שכל מה שנעשה הכול לטובה?
אנחנו צריכים להשתדל ליישם כאן כל מה שלמדנו קודם. זאת אומרת, שכל מה שקורה הכול לטובה, וכל הבלבולים והניתוקים בינינו והשנאה שמתגלה וכולי וכולי, הכול מתגלה כדי שאנחנו דווקא נתעלה מעליה לחיבור, בלי לתקן את הרע, אלא לעלות ממנו. אי אפשר לתקן את הרע, וזו לא העבודה שלנו, העבודה שלנו רק להתעלות מעל הרע, ואז בצורה כזאת אנחנו מתקנים אותו.
הרע קיים כדי שאנחנו נעלה מעליו, זה נקרא עלייה רוחנית. שאנחנו מבינים את הרע, אנחנו מודים שהבורא שלח לנו את הרע, מודעים לזה ומתעלים מעליו כדי להתחבר לעל מנת להשפיע, לטוב. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".
זו בעצם העבודה שלנו, עד שאנחנו מתחברים בכל מיני צורות אפשריות, שאנחנו צריכים את זה כדי להגיע לכלי אחד קטן, מינימלי, אבל שהוא כבר מסוגל לקבל את האור העליון לפי השתוות הצורה בין האור והכלי. כשאנחנו מגיעים לחיבור בינינו בארבעים ותשעה תיקונים שזה נקרא "ספירת העומר", שסופרים את התיקונים האלה, אז אנחנו מגיעים ליום החמישים שכל הארבעים ותשעה תיקונים האלה הם מתחברים יחד ובהם יכול להאיר האור העליון שנקרא "תורה".
ואז אנחנו ממשיכים עם האור העליון הזה כבר לתיקונים יותר גדולים. בגילוי הבורא, בקרבה, בקשר עימו, שהבורא ממלא אותנו, את הקשר בינינו, וכן הלאה.
זה יבוא, לאט לאט. אנחנו כאן לא יכולים לזוז עד שנתחיל איכשהו לממש את זה. אנחנו לא יכולים לעשות את הדברים האלה תיאורטית ומה שיהיה יהיה, לא, זה חייב להיות גם במשהו למעשה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש ספציפית בתקופה הזאת כדי לחזק את התפילה שלנו?
אנחנו צריכים להתכלל מהתנאי הזה שבלי תפילה אי אפשר להשיג שום דבר, זה [דבר] אחד. והשני, שבעיקר מה שאנחנו צריכים להשיג זה חיבור בינינו שזאת התקופה מפסח עד שבועות, יציאה מהגלות ואחר כך תקופת החיבור בינינו לכלי שכבר נוכל בכלי הזה להתחיל לגלות את הבורא, זאת התקופה עכשיו, תיקון הכלי הראשון המינימלי, וכך אנחנו נתקדם.
תלמיד: האם זה למעשה הרגע או התקופה שבו אנחנו יכולים להגיע לקריאה, לזעקה אמיתית בעבודה, להרגשה שאנחנו ממש צריכים את הבורא?
אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לזה, לא חשוב באיזה מצבים ומדרגות. כמה שאנחנו מסוגלים לפנות את הלב שלנו לבורא, של כל אחד וכולנו יחד, בזה תלויה ההצלחה שלנו, בכמה שאפשר.
יש זמנים שיותר מרגישים בזה נחיצות, יש זמנים שפחות, יש זמנים שנרדמים ממש ולא יכולים לעשות שום דבר, הלב כאילו לב אבן, וככה זה קורה. אז אנחנו צריכים להבין שכל הזמנים האלה כך צריכים לעבור, העיקר בכל זמן וזמן שמתגלגל אליי מלמעלה, בכל מצב ומצב, אני משתדל במשהו להיות עם הזמן הזה שאני מקבל מהבורא, עם המצב הזה שבא אליי.
שאלה: קודם אמרת שאנחנו צריכים להשתמש ברצונות שלנו ואז הם הופכים לספירות. מהם הרצונות שאנחנו יכולים להשתמש בהם בשביל להתעלות, האם הם הרצונות של העשירייה או שאני יכול להשתמש גם ברצונות חומריים שמהם אני לא יכול לצאת? איך רצון יכול להיות ספירה?
שאלות יפות. אנחנו צריכים להבין שאף רצון שיש בכל אחד ואחד לא יכול להיות רצון רוחני. הרצון הרוחני יכול להיות אם הוא מלכתחילה כלול מכל הרצונות של הקבוצה, ורצון אחד בודד של אדם, אין לו זכות קיום ברוחניות. ולכן אנחנו צריכים קודם כל להגיע לחיבור, זה בעצם מה שקורה לנו בתהליך הזה שנקרא "ספירת העומר", שאנחנו מגיעים למצרים, רק מתנתקים מהאגו שלנו. אבל אחר כך, כשמגיעים אחרי חמישים יום לקבלת התורה, אז תוך חמישים יום האלה, אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו, המינימלי, היסודי שכבר נוכל לקבל את האור העליון, להיות בהשתוות הצורה עם האור העליון. זה חוק השתוות הצורה צריך להיות, שאנחנו מותאמים לאור העליון, כי האור העליון בעצמו נמצא במנוחה מוחלטת.
אנחנו לא צריכים להגיע לאיזה מקום מיוחד ולאיזה זמן מיוחד, אין דבר כזה, ברגע שאנחנו מסוגלים בינינו להרכיב קשר שאנחנו רוצים להתכלל בינינו, להיות כאיש אחד בלב אחד, זה התנאי לקבלת התורה. כמה שהלב מתגלה בכל אחד ואחד, אבל בכמה שמתגלה, הוא רוצה להיות בכל הלב שלו כלול עם האחרים? זה התנאי שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בהארת האור העליון שנקרא "תורה". ולא שהוא מאיר בזמן מיוחד ובמקום מיוחד, אלא הוא תלוי רק בהכנה שלנו. תמיד יש מתן תורה, תמיד יש אור עליון שממלא את כל המציאות. אם אנחנו מגלים את עצמנו בקשר בינינו במצב מיוחד, אז הוא מאיר, ואז נקרא שאנחנו מקבלים תורה.
והאור הזה מתחיל ללמד אותנו ואנחנו מתחילים לעשות פעולות לקראתו, וכך זה נקרא שאנחנו לומדים תורה, מתקנים את הכלי שלנו. אבל לא לחשוב שאנחנו צריכים להגיע למקום מיוחד ובזמן מיוחד, ושם אור מיוחד מאיר עלינו, הוא מאיר מפני שאנחנו מתחברים. נעשה את זה היום, נגלה את אור התורה היום. נעשה את זה מחר אחר הצהרים, אז מחר אחר הצהרים אנחנו נגלה אותו, הוא מאיר תמיד. כמו שבכלל אנחנו מדברים על הבורא ועל האור העליון, שהוא נמצא במנוחה מוחלטת.
שאלה: התהליך הזה של בניית הכלי בין דרגה לדרגה, האם יהיו שינויים ממש ניכרים בהתנהגות שלנו כעשירייה?
ודאי שכל מצב ומצב הוא מצב חדש. יש מצבים שהם מאוד שונים זה מזה, זה נקרא שאנחנו עולים בדרגות, וכך אנחנו מתקדמים, כן, מצבים שונים. באיזה מצבים פרטיים נמצא כל אחד, זה לא כל כך חשוב לנו, כי זה מגיע על ידי מאור המחזיר למוטב. לכן אנחנו רק צריכים כל הזמן להימשך קדימה. קדימה זה נקרא ליתר חיבור עם החברים לכיוון חיבור עם הבורא.
שאלה: כל עוד האור משפיע על הרצון, האדם קיים רק בכוונה?
מערכת אדם היא מתחילה מיציאת מצרים, כשיש כבר רצונות שהם לא אגואיסטיים ורוצים לחבר את עצמם למערכת שקושרת אותם יחד, ואז הם בונים מעצמם מערכת שדומה לבורא שנקראת "אדם". לפני זה מה שהבורא עשה ושבר, "אדם הראשון", זה רק אב טיפוס כזה שנקרא "אדם בליעל", וזה כהכנה לנו. אבל באמת אדם, זה מה שאנחנו מרכיבים על ידי העבודה שלנו, שהוא נעשה דומה לבורא מתוך זה שמתגלה בו רצון לקבל גדול והוא מתקן אותו לעל מנת להשפיע. בזה שיש לו רצון לקבל הפוך מהבורא, ויכול לעשות מעצמו דימוי לבורא, דומה לבורא, בזה הוא נקרא "אדם". וככל שהרצון לקבל שלו הוא יותר גדול, בתיקון הוא יהיה אדם יותר גדול.
שאלה: מה חסר לנו במאמצים שאנחנו עושים כדי להגיע למדרגת הקשר הראשונה בינינו?
חסר לנו להיות בקשר יותר גדול בינינו. חסר לנו יותר ויותר להבין שהמחשבה הקבועה לחיבור, שרק החיבור הוא נותן לנו צורת קשר עם הבורא, זו הפעולה הנכונה. ושאנחנו נחזק בזה כל אחד את כל אחד, על ידי קנאה, תאווה, כבוד, ונעלה קבוצות מיוחדות שהן מצליחות בזה, שאני אקנא בהם וארצה להיות כמוהם, שאני אכבד אותם שהם כבר עוברים מצבים יותר מתקדמים, וכן הלאה. ישנם כאלה אנשים בודדים שעובדים בזה, על קבוצות ממש אני עוד לא מכריז, אבל נצטרך גם על זה לעבוד, להשתמש בקנאה שלנו בכאלה דוגמאות.
מפריע לנו זה שאנחנו לא מקנאים זה בזה, אין תחרות. אנחנו חושבים שעל ידי זה שתלמידי רבי שמעון היו שונאים זה את זה הם לא התקדמו. דווקא על ידי זה שהתגלה בהם כוח אגו כל כך גדול, ובקנאה, בשנאה, בתאווה, בכבוד היו מרגישים כל אחד שנפרד מאחרים, היה להם ברור על מה הם צריכים להתגבר, ואז התקדמו.
תלמיד: איך אנחנו עושים את המאמצים האלה כקבוצה, כעשירייה, איזה מאמצים אפשר לעשות כדי לקנא, או כדי לגרום לקבוצות אחרות לקנא בנו?
אני לא יודע מה להגיד לך, אתם צריכים לראות לבד איך בפועל לממש את זה. אבל כדאי לעורר את כל היסודות שלנו אפילו האגואיסטיים. רק שלא יתנו לנו להירדם ולהיות רגועים. אנחנו צריכים להבין שיום יום אנחנו חייבים להתקדם, ואם אתמול לא השגתי בסוף היום איזו התקדמות ממשית בקשר וכתוצאה מזה בהארה העליונה עליי, סימן שאני לא בסדר ואני לא מתקשר לעשירייה ולא מעורר אותם וכולי.
שאלה: לגבי הגישה לעבודה, כאשר אני לא מתעסק בזה שאני מונע הפרעה כנגד החיבור בעשירייה, איך אנחנו ניגשים לזה?
אני לא מבין אותך. אם אני לא פועל נגד ההפרעה של החיבור שלנו, אין לי יותר מה לעשות. כי כל העבודה שלי היא צריכה להיות רק בעד החיבור של העשיריה.
תלמיד: עד כמה בכלל הגישה הזאת רלוונטית?
איזו גישה? אני לא מבין אותך.
תלמיד: הדבר הזה שאני לא מפנה את תשומת ליבי לחיבור.
אם אתה לא שם לב לחיבור, לעוצמת החיבור ואופן החיבור, אז אתה בכלל לא נמצא בעבודה רוחנית, אתה לא נמצא קשור לרוחניות, אלא בכל מיני חשבונות אחרים שלך שהם אגואיסטיים. כי יש לנו כלי שבור, ואנחנו צריכים להביא אותו למצב השלם, ואין לנו יותר מה לעשות, ואתה לא נמצא בזה.
שאלה: דיברנו על זה שאנחנו צריכים להיות בהתכללות עם הכלי העולמי, אבל גם דיברנו על זה שאנחנו צריכים להיות מאוד תלויים במרכז העשירייה. השאלה היא, מהו הכיוון היותר נכון ברגע הזה בקשר לעבודה שלנו?
דרך מרכז העשירייה חיבור עם הכלי העולמי. דיברנו על זה אלף פעם. אנחנו לא עוזבים את העשירייה בשום צורה, כי אם אני עוזב אותה, אני עוזב את כל הרוחניות שלי. ואם אני לא נמצא במרכז העשירייה, אני נמצא בגשמיות של העולם הזה. לכן קודם כל אני צריך להגיע למרכז העשירייה וממנה להתחיל לפעול כלפי "בני ברוך" העולמי, ודרך "בני ברוך" העולמי לכל באי עולם. אם אני מסדר את הדברים האלה כבר עד הסוף, אז דרך זה לבורא.
שאלה: האם לפי כמות הספירות זו כמות הרצונות שיש לנו, ואיזה מין רצונות אלו?
אנחנו עוד לא יכולים לדבר על זה, ואני ממליץ לא להתבלבל. תהיו בראש שלכם במה שאנחנו עושים, כי אחרת אתם לא תתקדמו. ושום מצב אחר חוץ ממה שאנחנו מדברים שלא ייכנס לך לראש.
מאיפה אתה יודע מה זה ספירות, מה זה רצונות, מה זה רצון על מנת להשפיע? איך יכול להיות רצון על מנת להשפיע אם הוא לא מחובר עם רצונות אחרים? אז מה אתה שואל, מה אתה קופץ למצב שאין בך? אלא אך ורק בעקביות, לפי הסדר, לעשות מה שאנחנו לומדים.
שאלה: כמה שאני מבין, כל אותו זמן שהחבר הקדיש לדרך הזאת, ללימוד חכמת הקבלה, זה האיסוף של האלומות לעומר. כך או אחרת אנחנו משתדלים להתאסף סביב מטרה אחת דרך האיחוד שלנו. עכשיו אנחנו נמצאים בתחילת התהליך הזה. במה תחילת התהליך הזו שונה משאר התהליכים? במה להתרכז?
אנחנו רוצים להזמין מאור המחזיר למוטב שיפעל עלינו, שהוא יעלה אותנו למעלה מהאגו של כל אחד ואחד. שכל אחד ואחד ירגיש את עצמו מנותק מהאינטרס הפרטי שלו, האגואיסטי, שזה נקרא "יציאת מצרים". חוץ מזה, כל אחד ואחד מאתנו ירגיש בעצמו שיש לו אפשרות להתכלל, להתקשר עם כאלה רצונות, לבורא, לרוחניות של החברים. ואנחנו נבנה מעלינו רשת קשר שכל אחד רוצה להשפיע לזולת, והרצונות שלנו דלהשפיע, של כל אחד ואחד, הם יתקשרו ביניהם, ואנחנו נבנה מזה רשת רוחנית. ברשת הרוחנית הזאת אנחנו נרגיש "כאיש אחד בלב אחד.", בהשפעה הדדית. ואז על הרשת הזאת אנחנו נתחיל להרגיש השפעה עליונה, שזה נקרא "גילוי התורה לאדם".
שאלה: שמעתי שאמרת שאם לא מתגלה שום דבר אז אין על מה להתגבר. אבל לפעמים מורגש שמתגלה משהו, אבל אי אפשר לתפוס אותו, כאילו מתגלה שנאה, אבל פשוט אין לה סיבה. מה עושים במצב כזה?
"על כל פשעים תכסה אהבה", זה הכיוון.
שאלה: אחרי הרבה רעידות ומחלוקות אצלנו בעשירייה יש סוף סוף חיבור ואנחנו מרגישים שאנחנו מתקדמים קדימה. השאלה, האם אנחנו צריכים להמשיך להתפלל בינינו שנהיה מחוברים ונתקדם? כי מפחיד אותי שתהיה פתאום ירידה, כי אני יודע מתהליך הלימוד שאחרי כל עלייה באה ירידה, ומפחיד פתאום שיקרה איזה משהו בעשירייה ותהיה ירידה. האם להתפלל שלא תהיה ירידה, או פשוט להתפלל להמשיך בעלייה?
אסור לנו להתפלל שלא תהיה ירידה, זה לא מתאים לעובד ה', לאדם שרוצה להתקדם, כי התפילה הזאת היא תפילה אגואיסטית, איך שלא תסובב אותה. לכן אנחנו צריכים רק להיות בהתקדמות, לבקש כוח השפעה הדדי, חיבור הדדי בדבקות בינינו המתגברת. לכיוון הפחד והירידה בכלל לא לחשוב ולא להסתכל על זה. בטוח שאנחנו לא ניפול לירידה, אם בכל מצב ומצב שלנו אנחנו כבר חושבים שזאת הירידה ועולים למעלה. רב"ש כותב על זה.
שאלה: דיברנו על 49 התיקונים. איך עשירייה יכולה להצביע על תיקון שהיא עשתה? מה זה נקרא שעשירייה תיקנה משהו?
עכשיו אנחנו בינתיים לא יכולים לראות תוצאות מהעבודה שלנו, כי אין לנו בינתיים כלי רוחני. אבל כשאנחנו נגיע לחיבור בינינו, שהאור העליון יכול להאיר בנו, אז אנחנו כבר נראה את המצבים והצעדים שלנו בצורה יותר ויותר ברורה.
שאלה: עיקר העבודה והריכוז שלנו הם בתוך העשירייה. אז איך לעורר ולהתעורר מעשיריות אחרות?
להשתדל לתת להם דוגמה, זה הכי פשוט. אתם צריכים לתת דוגמה לעשיריות אחרות ודוגמה טובה על מנת שיקנאו בכם, דווקא. ובצורה כזאת כאילו שאתם לא עושים את זה בכוונה, שיתרשמו מזה נכון שככה זה רגיל אצלכם.
אז צריכים להשתדל לפרסם בצורה מיוחדת, כמו בתיאטרון, בצורה ערמומית, כך שכולם יחשבו שאתם מאוד מוצלחים ושייקחו דוגמה מכם. אפילו שאין בכם את הדברים האלה, אבל שייקחו דוגמה וכך הם יתקדמו. ואז אתם תסתכלו עליהם איך הם מתקדמים ואתם תרצו. וכך אדם דרך האדם השני, או קבוצה דרך הקבוצה השנייה מרמים את עצמם. מעלים את עצמם. גם מרמים וגם מעלים על ידי זה.
תלמיד: מה זה נקרא "לתת דוגמה" טובה?
כאילו שאנחנו מחוברים, כאילו שאנחנו מבינים, מרגישים, מתאספים יותר. כל מיני דוגמאות טובות כאלה. אם באמת הייתם בדרגה יותר גבוהה, מה הייתם מבצעים? אז תנסו לפרסם את זה אפילו אם אתם לא עושים את זה.
תלמיד: היום אין לנו איזה מקום כלשהו להפגין את זה. אנחנו כל אחד בתוך הבית שלו, בתוך העשירייה שלו, איך יתרשמו ממה שקורה בינינו? כי אנחנו באמת כאלה גדולים.
אני יודע שאתם גדולים, נגיד. אבל מה הגדלות שלכם אם אתם לא תומכים באחרים? אם אתה עוצר את ההתפתחות של החיבור אז אתה פועל כבר בצורה אגואיסטית. אפילו שאתם מחוברים בצורה יפה וטובה ביניכם, זה נקרא "עיר הנידחת".
אי אפשר להחריב אותה, כי שם האנשים מחוברים מאוד בתוך העיר, בתוך חומות העיר, אבל הם לא רוצים שום דבר בחוץ, ולא נותנים לאף אחד להיכנס. ובאמת אי אפשר לשבור את חומות העיר ושום דבר לעשות איתם, כי הם סגורים בתוך עצמם.
זה לא רוחניות. דוגמה ברורה מאוד יש לנו מהמקורות. ולכן אנחנו בינתיים מדברים על היציאה של העשירייה מתוך עצמה כלפי העשיריות האחרות. אבל בזה עשירייה לא מתפזרת, היא שומרת על האיחוד שלה ודווקא על ידי זה שהיא עוד יותר מכינה את עצמה להתקפה, לפרסום, להראות את עצמה כמגובשת, מחוברת, עולה, אז היא חייבת עוד ועוד יותר להיות מחוברת בפני עצמה.
שאלה: מה זה נקרא שהעשירייה מתקיימת עבור אחרים?
איך כל אחד מהחברים מתקיים עבור האחרים, אלא בשביל מה קיים כל אחד ואחד? כדי לתת חיים רוחניים לאחרים. כדי להיות מעביר להם את האור. כדי להחזיק אותם, והוא המשמש, והוא האפס כלפיהם.
תלמיד: אבל איך זה קורה ברמה של עשירייה, שעשירייה מתחילה להיות ככה כלפי כולם?
גם כן. למה אתם יוצאים מעצמכם? כי אתם חייבים להידמות לבורא יותר. בדרגה שלכם אתם יכולים להידמות לבורא, נגיד באור הנפש דנפש. כשאתם מתקשרים עם האחרים, אז כבר יהיה רוח דנפש, נשמה דנפש וכן הלאה, ככה זה עובד.
על ידי מה אנחנו מתחילים להיות ראויים לקבלת אור יותר גדול? על ידי ההתחברות בינינו. זה כמו במחשבים, לפי מספר האפסים או אחד, שיש שם, לפי מספר התאים, ככה יש לך עוצמת המידה שאתה יכול לגלות שם. אותו דבר כאן. מה זה ספירות? כל ספירה וספירה, זה רק תא אחד שאין לה שום דבר בפני עצמה. רק בחיבור הגדול של התאים האלו אנחנו מגיעים לעוצמה הרוחנית. אתה לא יכול לעלות ברוחניות בלי שאתה מתחבר עם עוד ועוד ועוד נשמות.
תלמיד: מה זה נקרא שעשירייה הופכת להיות אפס?
שהיא שמה את עצמה כמו אימא כלפי התינוק. שכל הכוונות שלה, עם כל העוצמה שלה, והחכמה והיכולת שלה, הן רק לטובת התינוק. זה נקרא שמעצמה היא עושה אפס.
תלמיד: איך אבל אנחנו מקדמים את השינוי הזה כשכל הזמן אתה כאילו רוצה את הרוחניות לעצמך, ועכשיו להתחיל לחיות דווקא ממקום שאתה רוצה עבורם את הרוחניות, בשביל זה אתה מתקיים, איך קורה ההיפוך הזה בתוכנו?
ביציאה מעצמו, למעלה מעצמו. אז אדם לא חושב על עצמו, הוא חושב על האחרים, בזה הוא דומה לבורא, בזה הוא הופך להיות למשפיע. להתפלל על זה, לצפות לזה ולראות בזה את המעמד הרוחני. ודאי שמאחורי הקלעים, מיד אחרי זה אנחנו חושבים "מה יהיה לי אחרי זה?" אבל זה בינתיים, עד שמגיע מאור מחזיר למוטב ומתקן את זה.
תלמיד: האם לנו יש משהו לעשות כדי לזרז את שינוי המטרות האלה, במקום שהמטרה תהיה שאני אשיג רוחניות, אלא שהם ישיגו את הרוחניות?
אך ורק לנו ורק בנו תלוי קצב ההתקדמות. אלא במי עוד? עד כמה שאנחנו נעשה התעוררות דלתתא, לפי זה נקבל תגובה.
תלמיד: אני מבין את זה, אבל איך זה קורה?
כשאתה הולך להתחבר עם האחרים, ואתם מגיעים למצב שאתם כן רוצים, רוצים, כביכול רוצים, אבל חוץ מרצון לא קורה כלום
כי אתם צריכים אחרי הרצון הזה לפנות לבורא. אם אתה לא לוקח אותו כשותף, אז זה לא יתבצע. אחרי המאמצים של הבירורים לחיבור, לעלייה, צריכה להיות שם פנייה לבורא בדרישה, בתפילה, ואתם לא עוזבים את זה. וכל הזמן מגבירים את הרצון להתחבר, וכל הזמן מגבירים את הפנייה לבורא, עד שזה יקרה. זה נקרא לרוץ אחרי השכינה, גילוי השכינה, לא עוזבים אותו כל היום וכל הלילה וכן הלאה. יש על זה הרבה פסוקים אצל רב"ש, ובעל הסולם, ובזוהר.
שאלה: אמרת שאנחנו עדיין לא נמצאים במצב הזה, ואתה מזהיר אותנו שלא נקפוץ לאותו מצב שאנחנו עדיין לא שולטים בו, לא נמצאים בו. אז איך עובדים נכון עם החומר שעליו אנחנו עוברים עכשיו, האם אנחנו צריכים לחפש את המצבים המתוארים האלה בתוך העשירייה?
אנחנו מדברים רק על זה שאנחנו צריכים לאתר את המצבים האלה בעשירייה, במה שאנחנו לומדים. ואם אנחנו לא מאתרים אותם אז אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת להגיע אליהם, ככה זה. שימו לב למה שאני אומר לא לעשות, ולמה שאני אומר כן לעשות, ולא להתבלבל בין אלו לאלו.
שאלה: האם אפשר להגיד שזמן "מתן תורה", הוא הזמן הראשון שממנו אנחנו לומדים איך צריך לתקן את האדם שבנו?
כן. האדם שבנו מתחיל להתעורר אחרי יציאה מהאגו, הדומה לבורא, ששמים צמצום על כל הכוונות האגואיסטיות ורוצים לגדל עכשיו כוונות על מנת להשפיע. כוונות על מנת להשפיע הן בעצם נקראות האדם.
תלמיד: איך אנחנו מבינים איך תיקנו את ארבעים ותשעה התיקונים שנעשו ב"עומר"?
מה שבא לך, מה שיש לפניך, את זה תתקן. תתקשר בכמה שאפשר, בכוונות, מחשבות, הזדמנויות שלך, לעשירייה שלך, כמה שאפשר כדי להיות "כאיש אחד בלב אחד". זה מה שאנחנו צריכים להשיג ב"מתן תורה".
שאלה: הייתי רוצה לדעת איזו התנהגות אנחנו צריכים לקיים במיוחד בארבעים ותשעה הימים האלה?
זה לא ארבעים ותשעה יום לפי לוח הזמנים שלנו, כך נקראת התקופה. התקופה הזאת יכולה להסתיים באמת מהר ויכולה להימשך הרבה זמן. היא נגמרת כשאתה מתקשר בצורה שלמה בתוך החברים שלך, עם החברים שלך, שאתם לפי החיבור שהשגתם כבר דומים לאור העליון הקטן ביותר. אבל האור העליון נקרא "תורה", ואז זה נקרא שאתם מגיעים לקבלת התורה.
ואחר כך מיום ליום יש לכם הארה מלמעלה יותר גדולה, ה"תורה" כאילו מתגלה יותר. ואתם לפי זה מרגישים שנמצאים ברצון אגואיסטי יותר, כי האור מאיר ומברר עד כמה אתם בפנים בתוך האגו. ואתם מתקנים את הרצונות החדשים האלה שמתגלים, האגואיסטים, ומחברים אותם גם כן לכלי שלכם. ואז האור העליון שמתקן אתכם, הוא גם כן ממלא אתכם. זה נקרא לימוד תורה, שימוש בתורה.
שאלה: בהמשך למה שאמרת לגבי קנאה בין עשיריות, האם יש מקום בפועל לספר לעשיריות אחרות על מצבים טובים שקורים אצלנו, על התפעלות שקיבלנו מהשיעור, לשלוח איזה קליפים מעוררים, לעשות כאלה פעולות בפועל בין העשיריות?
כדאי, אבל בכל זאת לא להפריז בזה, כי אתם יכולים לבלבל את העשיריות האחרות. אבל במשהו חייבים לעשות את זה, "איש את רעהו יעזורו".
שאלה: היציאה מהאגו או שבירת קליפת הלב, שזה למעשה בערך אותו התהליך שאנחנו עוברים בתקופת העומר, זה פועל יוצא של זמן? איך מקובל עובד עם הנושא הזה פתאום שהעשירייה מוצפת רגש, פתאום שהיא מוצפת אגו, איך מתמודדים עם הדברים האלה הכול כך שונים כשהבורא משחק איתנו?
אנחנו לומדים תאורטית את אותם השלבים שאנחנו צריכים לעבור בתיקונים שלנו, ומשתדלים לראות עד כמה אנחנו משתווים איתם או לא, עד כמה אנחנו נמצאים בהם או לא, בתוך הפעולות האלה, בתוך הצעדים האלה, מצבים האלו. ובהתאם לזה צריכים לעשות חשבון, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם.
זה שכתוב בספירת העומר שאנחנו צריכים להתקדם יום יום, כל יום לחדש את הכלי, את הרצון שלנו, לתקן אותו ולקבל בו את המאור המחזיר למוטב ואחר כך אור שממלא אותו וכך יום יום, אין דבר כזה. אלא לילה נקרא שאנחנו מתקנים את הכלי, יום נקרא שאנחנו מקבלים את המאור בתוך הכלי המתוקן.
ולכן לפי הסדר אנחנו כל יום בערב מברכים על ספירת העומר. זאת אומרת, שאנחנו מברכים על אותה הארה שכאילו מאירה עלינו ומגלה לנו כלי חדש שצריכים לתקן. ואז מהערב עד הבוקר אנחנו מתקנים, כביכול מתקנים את הכלים.
המקובלים עושים עבודה בלילות. בלילה זאת עבודת ההכנה של תיקון הכלים. ואחר כך מהבוקר והלאה, מהבוקר זה נקרא מתי שהכלי נגמר בתיקונו לקבלת האור, אז האור מתחיל להתגלות כלפי הכלי, וזה נקרא בוקר. ולא שזה בוקר כי האור מאיר, אלא שתיקנו את הכלי, אז בכלי אנחנו מרגישים כמה שהוא מותאם לאור, והאור מאיר וזה יום. ואז אנחנו מקבלים את האור הזה בעל מנת להשפיע. וככה בעצם יוצאים לנו הזמנים האלו.
ארבעים ותשעה יום האלה שאנחנו מדברים עליהם, מיציאת מצרים ועד קבלת התורה זה זמן תיקון, והוא יכול להיות זמן ארוך מאוד לפי הזמנים שלנו על פני כדור הארץ. אבל אנחנו צריכים להשתדל לקיים אותם. ולכן אנחנו לומדים את הצעדים שאנחנו צריכים לעשות בסך הכול כולנו, שזה חיבור בינינו, ובהתאם לזה בחיבור המתגבר מגיע האור ומתגלה בנו.
שאלה: יש לנו חבר בעשירייה שתוך שבועיים נלקחו ממנו גם אבא וגם הסבתא, הלב נקרע, איך מתמודדים עם זה?
אין על מה לדבר, אין מה להתמודד, בן אדם נפטר, נפטר. אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה מאוד רגילה. מה יש בזה? מה ההבדל בין אדם שחי כאן ונפטר מהחיים האלו והולך למצב הבא, אחר? כך ראית אותו, היית מזהה את הנשמה לפי הגוף, עכשיו היא לא נמצאת לפי הגוף, אתה לא יכול לזהות אותה. אז מה כאן קורה?
תלמיד: הצער הוא למה זה נפל עליו ולא עלי?
לא, אנחנו לא מתעסקים במשפטי הנשמות, אתה לא מבין בזה. אתה עוד רחוק מאוד מלהבין למה זה ככה ולמה זה ככה. אתה פשוט צריך לקבל את כל הדברים האלה כמו שהם ולהמשיך בעבודה שלך. אף אחד לא מבין את זה ולא יודע. אם תגיע למצב שאתה תבין אז תבין, ואם לא אז לא. כך להתייחס לזה.
שאלה: לגבי דוגמה טובה של עשיריות, האם יש עשיריות שהרב מתפעל מהן?
כן, אבל אני עדיין לא יכול לפרסם את זה.
שאלה: היינו נפגשים עם עשיריות אחרות, פעם, פעמיים בשבוע, שלוש, ארבע עשיריות ביחד למפגש של חצי שעה בזום. אולי כדאי להחזיר שוב את המפגשים האלה פעם בשבוע, פעמיים בשבוע עם עשיריות אחרות?
יכול להיות שכן. אם אתם כבר מסוגלים כדאי לעשות את המפגשים בין עשיריות יותר. אבל תבדקו האם המפגשים האלה נותנים התפעלות בתוך כל עשירייה ועשירייה להתקדמות, להתחברות? האם מזה כל עשירייה לומדת איזה דברים טובים לחיבור?
תלמיד: אתה יכול לפרט יותר מה בדיוק אני צריך ללמוד מעשירייה אחרת? מה לקחת מהם, ומה הם צריכים לקחת ממני, מאיתנו?
אתם צריכים להתרשם מעשירייה אחרת, לקנא בהם במה שיש להם ואין לכם, ואז זה יגרום לכם להתקדמות. כמו שאתה אומר לילד שלך, תסתכל על ההוא כמה שהוא יודע, כמה שהוא מבין, לך תשחק איתו, לך תלמד עמו, ככה זה, כך אנחנו.
שאלה: אמרת שהמקובלים עובדים בלילה. אתה יכול יותר לפרט ולהסביר מה הפירוש?
לפי חכמת הקבלה תיקון הכלים מתחיל מהערב והזיווג הראשון בין אבא ואימא כדי להוליד את הנשמה הוא בחצות. ולכן מחצות והלאה, חצות לא לפי השעון שלנו אלא לפי חצות האסטרונומי שזה הזמן הכללי. זה גם הזמן הכללי האסטרונומי אבל זה לא הזמן הרוחני, אלא אם אדם נמצא במצב שבשבילו זה לילה או יום רוחני, הוא מתחיל להבדיל בקיום שלו איפה כאן הערב, הבוקר והלילה בדרך, ובתוך הלילה יש לו משמרות, ואחר כך ביום יש לו גם זמנים מיוחדים, וכך הוא משתמש בכל זמן וזמן לפי התועלת שהוא יכול להוציא מהזמן.
מה זה "הזמן"? הארה מיוחדת כללית מלמעלה שפועלת עליו שלאו דווקא פועלת על כולם, ואז הוא משתמש בהארה הזאת כדי לתקן את עצמו ולהתקדם. אבל שוב, זו התקדמות לקשר עם החברים כדי ליצור כלי יותר מתקדם לגילוי הבורא.
תלמיד: איך יוצרים את הלילה הפנימי כדי לעבוד כמו כל המקובלים? איך נוצר הלילה אצלנו בעבודה?
הלילה נוצר כתוצאה מזה שעשית עבודה יפה במשך הזמן הקודם, והעבודה הזאת מסתיימת ואז מתגלים כלים חדשים שאנחנו לא כל כך שמחים בהם דווקא, לא ראיתי אף אחד מהמתחילים ששמח מזה שנעשה לו חושך בעיניים, אבל אנחנו דווקא צריכים לכבד את המצבים האלה כי זה תחילת גילוי הכלי שטרם תוקן, ולכן אנחנו צריכים לקבל נכון את מצבי החושך ולהתקדם בהם, שזה דווקא כדי שאני אקבל אותם ואני אברך את הבורא עליהם שנתן לי שוב הזדמנות להתקדם ולהתקרב אליו וכן הלאה.
לכן מצב החושך הוא מצב מאוד מועיל ומעורר אותנו, ואז תלוי איך אדם מגיב, זה תלוי בסביבה, אבל תמיד יש לנו אפשרויות להתקדמות. ומצבי החושך הם לא מצבים רעים, הם דווקא מצבים טובים. זה גילוי הכלים החדשים המקולקלים.
תלמיד: איך אפשר להיזכר שבמצב כזה של לילה תמיד צריך לערב את הסביבה כי בלי הסביבה אתה אבוד, אם אתה לא נכנס לעשירייה ממש? איך צריך לזכור כל הזמן אם בכלל אפשר לשלוט בזה?
לשלוט על זה ממש אי אפשר, אבל אנחנו רוצים לקבוע זמנים לתורה, זמנים לפגישה, זמנים לקריאת המאמרים ועוד כאלה, ולכן אנחנו לומדים. מקובלים בדרך כלל היו קמים בשתים עשרה בלילה, בחצות ומתחילים ללמוד. יש תיקון חצות ויש לזה הרבה טקסטים מוכנים אבל אנחנו לא צריכים אותם, אלא אנחנו באים לשיעור והשיעור הזה בדיוק נעשה בסוף הלילה ואנחנו מסמלים בזה לעצמנו, זה סמל לתיקון שאנחנו רוצים לעשות, לכן העבודה שלנו היא בלילה לקראת היום, למי שלא יודע למה הוא קם בשעות כאלה ולומד.
ואחר כך ביום אנחנו משתדלים לעשות כבר פעולות בפועל בהתקשרות בינינו, בהשפעה, השפעת ההפצה על העולם. זו כבר תוצאה.
שאלה: משה מוביל את העם עד מתן תורה בקצב של סיפור, יש שם כל מיני עיכובים. האם אנחנו יכולים ללמוד משהו מזה בתהליך החיבור שלנו, ואיך להימנע מהעיכובים האלה?
אנחנו לא צריכים לעבור את כל אותם השלבים שכתובים בתורה בצורה כזאת בולטת כמו שזה מסופר שם. יש דברים שהנשמות כבר תיקנו במאמצים שלהם שקדמו לנו, וישנם כאלה שאנחנו מתקנים לא רק עבור עצמנו אלא עבור הדורות הבאים, כמו שבחיים הגשמיים שלנו, כל דור שחי הוא חי גם למען הדורות הבאים, הוא מכין את הקרקע לדור הבא.
ולכן כך זה קורה. אז אנחנו לא צריכים לעבור אותן מערכות, מצבים שכתובים בתורה, אלא כל דור ודור לפי כמה שהוא נכלל מהאחרים וחייב להוסיף הוא עושה את זה. חלק מהעבודה אנחנו עושים כשלא יודעים בכלל מה אנחנו עושים וחלק מהעבודה אנחנו עושים בהכרה.
שאלה: כתוב "ספירת העומר", לספור באיזה מובן?
לספור מצבים שאנחנו עוברים, רצונות שמתחברים, אורות שמתחברים ומאירים. ספירה היא שאני מוסיף ומוסיף רצונות לחיבור שלי עד שהחיבור שלי יהיה שלם ושם יכול להתגלות כבר האור העליון הראשון שנקרא "מתן תורה". לכן הזמן הזה שנקרא "ספירת העומר", הוא זמן שאנחנו סופרים את התיקונים ורוצים לחבר אותם יחד לכלי אחד שלם קטן.
ואז אנחנו זוכים לגילוי האור העליון בהשתוות הצורה לכלי הזה שתיקנו בספירת העומר והוא מופיע. האור הזה נקרא "אור של שבועות", "אור של תורה", "גילוי התורה", זאת אומרת, שהאור העליון פעם ראשונה בכלי המתוקן. כך אנחנו מתקרבים לתיקונים.
שאלה: איך להיות מודעים לזה שהאור נמצא בנו, אם אין לנו עדיין כלים כדי להרגיש שהוא נמצא בתוכנו?
אם אנחנו לא מרגישים שהאור מגיע וממלא אותנו אז אנחנו לא יכולים לדעת אם הוא נמצא או לא נמצא ובכלל כלום. אנחנו יודעים שהוא לא נמצא ולא נשלה את עצמנו, לא נשקר לעצמנו שכאילו האור מגיע וממלא אותנו. כמו שכתוב "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", כך אנחנו צריכים להתייחס למציאות.
שאלה: אנחנו סטודנטים חדשים ויש לנו עשירייה חדשה. לכל אחד מאיתנו יש את ההרגלים שלו, את הדעות שלו. אנחנו מדברים על העומר בימים האחרונים, איזה עצות אתה יכול לתת לנו כדי לעבוד בפועל בעשירייה עם הפעולה הזאת?
רק חיבור, פעולה יכולה להיות רק אחת, חיבור כדי לתת מקום לאור העליון להתגלות. חכמת הקבלה היא חכמה מאוד מאוד פרקטית, זאת אומרת אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר שלא שייך לגילוי הבורא בנו, לגילוי האור בנו. ואת זה צריכים להשיג רק על ידי החיבור בינינו, כי בכלי השבור שיש לנו מלכתחילה, אנחנו לא יכולים להרגיש את האור. לכן כל התיקון שלנו לקראת האור זה חיבור.
קריין: יש קטע שביקשת שנקרא. זה מאגרת י"ט של בעל הסולם.
"בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו. כמו"ש בספרים, בסוד האופנים, וכל עוד שמשתלמת נפשו בדרגות הנפש, הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, כי התשוקה העזה שאינה משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי שעור תשוקתו."
(בעל הסולם, אגרת י"ט)
זאת אומרת, ככל שאנחנו מתקדמים לבורא אבל עוד לא השגנו את האור העליון בכלי המתוקן שלנו, אז לפי כמה שהתקדמנו לזה אנחנו דווקא מרגישים יותר חושך. כי אני עוד קצת ועוד קצת עושה משהו אבל אני לא רואה תוצאות. ואז הרגשת החושך הזה דווקא עוזרת לי למהר ולהסתדר נכון ויותר בקצב לתיקון הכלי.
קריין: קטע מספר 4 של הרב"ש.
"עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לזה סוד שכל אחת כלולה מעשר הספירות.
ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה. וזה תלוי לפי הקשר שיש לאדם עם ה'."
(הרב"ש. 938. "ענין עומר")
קריין: קטע מספר 5 של הרב"ש.
"ענין תנופה מרמז לנו על ענין עבודה, כלומר הגם שפשטות הכתוב הוא, שצריכים להרים את עומר, כמו שכתוב "עומר התנופה", אולם הזה"ק שואל, מה זה בא ללמדנו בעבודה. על זה מפרש, שאנו צריכים להרים המלכות לה', ש"פה" נקרא מלכות, ו"פה" נקרא כבוד, כמו שכתוב "תנו כבוד לה' אלקיכם", שאנו צריכים לתת את הפה, שהוא המלכות, לה'.
ויש להבין, מה הפירוש שצריכים לתת את המלכות לה'. וכמו כן מה הפירוש, שיתנו פה, היינו כבוד, לה'. אלא כשאנו מדברים בענין קיום תו"מ בדרך פרט, היינו בעל מנת להגיע ע"י זה לדביקות ה', שהוא ענין השתוות הצורה, כלומר לוותר על תועלת עצמו ולעבוד רק מה שהוא לתועלת ה', עבודה זו נקראת "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא"."
(הרב"ש. מאמר 32 "מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה" 1989)
הייתי קורא את זה בצורה יותר קלה.
"ענין תנופה מרמז" על "עבודה, שצריכים להרים את העומר", להרים מלכות "כבוד, לה'." שהיא תעלה ממקומה לבינה. "אלא כשאנו מדברים בענין קיום תו"מ" בקיום כל הדברים השייכים לתיקון "בדרך פרט," כלפי האדם "היינו בלהגיע ע"י זה לדביקות ה'," שאנחנו צריכים לעשות רק פעולות שמביאות אותנו לדבקות בינינו ולבורא. ועל ידי "השתוות הצורה, כלומר לוותר על תועלת עצמו ולעבוד רק לתועלת ה'," זה מה שאנחנו צריכים ה"עבודה זו נקראת "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא".".
אנחנו כל הזמן צריכים לראות את המלכות שנופלת למקומה ואנחנו צריכים להרים אותה לדרגת הבינה, לעל מנת להשפיע. היא שוב נופלת ושוב על מנת להשפיע. וכך כל פעם יותר ויותר להעלות את כל חלקי המלכות לבינה. ואז אנחנו מגיעים למצב שהיא כולה מקבלת כוונה בעל מנת להשפיע ואז היא יכולה לקבל את המאור המחזיר למוטב מלמעלה שנקרא "מתן תורה".
קריין: קטע מספר 6.
"וזה ענין פסח, שישראל זכו אז לבחינת חירות, היינו למוחין דאו"א, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", וממילא, שאין מקום ליצר הרע, כיון שהוא לא מרחק ע"י מעשיו מעבדות השם. אלא להיפך, שרואין איך שהקריב את האדם לעבודתו ית'. אבל הבחינה הזו היתה רק מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. לכן אמרו, שהשכינה הקדושה אמרה: "כטיפת כשושנה אדומה ראיתי". היינו, שראה, שיש מקום, שצריכים עדיין לתקן. שבמקום הזה אין הוא ית' יכול להאיר. לכן היו צריכין לספור את השבעה שבועות של ספירת העומר, בכדי לתקן את המקומות, שיראה ש"מלא כל הארץ כבודו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". ק"צ. "כל פעולה עושה רושם")
אולי אקרא עוד פעם.
פסח זה "שישראל זכו לחירות, למוחין דאו"א, בחינת "מלא כל הארץ כבודו"," שכך יתגלה הכוח העליון. ואז "אין מקום ליצר הרע," זאת אומרת, זה מה שמעלה אותם, את האדם ואת הקבוצה מהמצב של עבדות לחירות. "כיון שהוא לא מרחק ע"י מעשיו מעבדות השם. אלא להיפך, שרואין איך שהקריב את האדם לעבודתו ית'. אבל הבחינה הזו היתה רק מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]." שזה הבורא עושה, זה לא תלוי באדם. הוא פשוט סובל מתוך האגו שלו עד שמגיע אור עליון ומעלה אותו למעלה מהאגו שלו. וכשהוא מעלה אותו הוא בזה מגלה עוד מקום לתיקונים שבמקום הזה הבורא לא יכול להאיר.
לכן צריכים שבעה שבועות של ספירת העומר, כך זה נקרא, בכדי לתקן את המקומות, היינו את הרצונות, לראות שמלוא כל הארץ כבודו. "לכן אמרו, שהשכינה הקדושה אמרה: "כטיפת כשושנה אדומה ראיתי". היינו, שראה, שיש מקום, שצריכים עדיין לתקן. שבמקום הזה אין הוא ית' יכול להאיר. לכן היו צריכין לספור את השבעה שבועות של ספירת העומר, בכדי לתקן את המקומות, שיראה ש"מלא כל הארץ כבודו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". ק"צ. "כל פעולה עושה רושם")
זאת אומרת אחרי שאדם על ידי ההארה העליונה מקבל עלייה מעל מנת לקבל ממצרים, לרוחניות לעל מנת להשפיע, הוא צריך לעבור תקופה שנקראת "שבע שבתות תמימות תהיינה", שזה נקרא "ספירת העומר", וזה כדי לתקן עוד רצונות עד שמגיע לראות ש"מלוא כל הארץ כבודו", שהבורא מתלבש, מתפשט בכל הרצונות.
שאלה: מה ההבדל בין התיקונים שעושים בתוך מצרים לתיקונים שעושים אחרי מצרים?
תיקונים שעושים בתוך מצרים זה כשמשתדלים להתעלות למעלה מהרצונות על מנת לקבל בכל מיני כוחות, הזדמנויות, ולא מסוגלים, עד שצועקים "ויאנחו בני ישראל מהעבודה" ואז הבורא מציל אותם, שזה נקרא "יציאת מצרים". אבל מתי הוא מציל אותם? כשהם צועקים בכל כוחם שהם רוצים לצאת. זאת אומרת הם מאמינים כבר בזה שהבורא קבע להם את הזמן ורק הוא יכול להוציא אותם מהמצבים האלו והכל תלוי בתפילה שלהם אליו. ואם הוא לא יעשה את זה, אז הם יישארו בעל מנת לקבל, בעבדות הזאת, לעולם ועד. וכשהם מגיעים להכרה כזאת, אז באמת בצעקה הנכונה הבורא מוציא אותם ממצרים, מהמצב הזה. ואז הם מתחילים להרגיש שהרצון לקבל כבר לא פועל עליהם, לא משבית אותם, לא מכביד עליהם. וזה נקרא שיצאו מתחת שליטת פרעה, אבל בינתיים אין להם כלום חוץ מזה.
ואז מתחילה תקופה חדשה שנקראת ארבעים ותשעה ימי ספירת העומר, שמיד בהתעלות למעלה מהרצון לקבל הם רוצים למשוך את המאור המחזיר למוטב. והמאור המחזיר למוטב הזה מחבר אותם ביניהם. זה לא שהם בעצמם יכולים להתחבר, אף פעם אדם לא יכול לעשות שום פעולת תיקון, אלא הוא צועק, מבקש, בוכה, ומלמעלה פועלים עליו האורות ומבצעים את התיקון. ולכן הוא צועק, מבקש, בוכה, מתפלל, ומלמעלה מגיעים אורות שהם אורות העומר. זאת אומרת שאוספים אותם יחד לקבוצה אחת, שזה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". זה התנאי לקבלת התורה, להיות בתחתית הר סיני, [הר] של שנאה, ולדרוש מהבורא שיחבר ביניהם וייתן להם כוח לעבוד עם הרצון לקבל כבר בעל מנת להשפיע. הם לא מסוגלים לזה וודאי, אבל הצעקה עוזרת. ולכן כשהם נמצאים במצב כזה שהם מחוברים, אחרי ארבעים ותשעה ימים, הם מקבלים הארה מיוחדת כזאת מלמעלה שנותנת להם הרגשה שהבורא כן ממלא את כול המציאות, זה נקרא "מלוא כל הארץ כבודו".
קריין: קטע מס' 6.
"וזה ענין פסח, שישראל זכו אז לבחינת חירות, היינו למוחין דאו"א, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", וממילא, שאין מקום ליצר הרע, כיון שהוא לא מרחק ע"י מעשיו מעבדות השם. אלא להיפך, שרואין איך שהקריב את האדם לעבודתו ית'. אבל הבחינה הזו היתה רק מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. לכן אמרו, שהשכינה הקדושה אמרה: "כטיפת כשושנה אדומה ראיתי". היינו, שראה, שיש מקום, שצריכים עדיין לתקן. שבמקום הזה אין הוא ית' יכול להאיר. לכן היו צריכין לספור את השבעה שבועות של ספירת העומר, בכדי לתקן את המקומות, שיראה ש"מלא כל הארץ כבודו".
(בעל הסולם. "שמעתי". ק"צ. "כל פעולה עושה רושם")
פסח זה שישראל, זאת אומרת מי שמשתוקק לבורא, זוכה לחירות, מתנתק מפרעה, מהיצר הרע, מהאגו, וזוכה לבחינת מלא כל הארץ כבודו. וכבר אין מקום ליצר הרע כיוון שהוא לא מרחיק על ידי מעשיו מעבדות ה', אלא להיפך, רואים איך שהקריב אדם לעבודת ה', מתחילים להכיר בזה שדווקא היצר הרע שהבורא ברא דוחף את האדם קדימה לבורא, זה נקרא "עזר כנגדו". כי הבעיות שאדם מרגיש בכל הקיום שלו, שהוא נמצא תחת שליטת היצר הרע, בהרגשת העולם הזה, הן כולן רק כדי לקדם אותו, מרחוק רחוק, אבל לכיוון הבורא. לכן לפי זה היצר הרע נקרא מלאך, רואים איך הקריב את האדם לעבודת ה', אבל הבחינה הזו הייתה רק מצד אתערותא דלעילא, רק על ידי כך שבא מלמעלה האור ומאיר בצורה כזאת כדי להסביר לנו שגם היצר הרע קיים כדי לקרב אותנו לבורא.
לכן יש עוד מקום לתיקון, שבמקום הזה הבורא לא יכול להאיר, האור העליון לא יכול להאיר, עדיין אין כוונות בעל מנת להשפיע, לכן צריכים מה שנקרא תקופה שנקראת שבעה שבועות של ספירת העומר לתקן את המקומות שהבורא יתגלה, לראות ש"מלא כל הארץ כבודו".
קריין: קטע מס' 7 של הרב"ש.
"בפסח, שלא היה רק מילה, שזכו לצאת מרשות המצרים, אז נכנסו במדרגת בהמה דקדושה. לכן מביאים בחינת עומר שערים, שהוא מאכל בהמה. ועל ידי זה מתברכות התבואות שבשדות, ששדה הוא סוד מלכות, בחינת "שדה אשר ברכו ה'".
ועל ידי פירות העומר בז' שבועות זוכין לקבלת התורה, שהוא סוד קבלה על מנת להשפיע. אזי נקרא בחינת "אדם", שכבר יש לו דעת התורה הנקראת "שמים". והתורה בחינת עץ החיים, ואדם נקרא עץ השדה. לכן מקריבין שתי הלחם מן חיטים, שהוא מאכל אדם. ועל ידי זה מתברכים פירות האילן, שהרמז לזה שמתברכין עם בחינת התורה".
(הרב"ש. 927. "ענין חמץ ומצה")
קשה לנו לשמוע את הלשון הזאת כי כולה מעורבבת בשתי שפות, שפת המדרש ושפת הקבלה.
שאלה: בקטע השביעי כתוב "בפסח, שלא היה רק מילה, שזכו לצאת מרשות המצרים", האם "מילה" זו הברית שישראל עשו עם הבורא? ואם כן, איך זה מתבטא בעשירייה?
כשאנחנו לא רוצים להשתמש באגו שלנו בעל מנת לקבל זה נקרא שאנחנו עוברים מילה. מילה זה נקרא קשר בין האדם לבורא, זה יכול להיות רק בתנאי שאדם לא משתמש ברצון לקבל שלו בעל מנת לקבל. אז הוא כביכול חותך מעצמו את אותו חלק ששייך בגופו לעל מנת לקבל. על זה אנחנו צריכים ללמוד, למה יש סימנים כאלה בגוף, אבל זה לא חשוב, אנחנו מדברים רק על מצב כמו שכתוב, במקום אחר כתוב שאתה צריך לחתוך מהלב שלך, וזה נקרא "מילה". מילה זה כאילו חוזה, מה שיש בין אדם לבורא.
תלמיד: איך זה מתבטא בעשירייה?
זה שאנחנו לא רוצים להשתמש בעל מנת לקבל בינינו, ומבינינו לבורא, זה נקרא שאנחנו עושים ברית. אנחנו קראנו גם מאמרים על זה, מתן תורה וערבות.
שאלה: 125 מדרגות העלייה, איפה כאן נמצאת ספירת העומר?
הוא אומר את זה בהתחלה, לפני הכניסה ל-125 מדרגות.
שאלה: קודם כל, אנו ממש מודים על התהליך הזה שנכנסנו אליו, השאלה היא מה ההבדל בין החיבור והתפילה שמוציאים אותנו מהרצון לקבל במצרים, לבין החיבור והתפילה שאנחנו עושים בתהליך ספירת העומר?
אחרי שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל, זה נקרא "באורות הפסח", אנחנו נכנסים לתיקונים. יש עניין של לעלות למעלה מהאגו, ויש עניין של להתחיל כבר לתקן את האגו, כי אין לנו חוץ מהרצון אגואיסטי שום דבר. כי בזה שאנחנו מתנתקים ממנו ביציאת מצרים, אז ממה אנחנו יכולים אחר כך להתקיים? אנחנו צריכים לקחת את הכלים ממצרים, מעל מנת לקבל, ולאט לאט, זאת אומרת בצורה סדרתית לתקן אותם מהקל לכבד בעל מנת להשפיע, בזה שאנחנו מתחילים לעסוק בספירת העומר.
בספירת העומר אנחנו מתקנים רק כלים דקטנות, זאת אומרת אנחנו מגיעים לאורות הקטנים, לכן הסימן שאחר כך תיקנו את הכלים האלה הוא חג השבועות, ובשבועות אנחנו אוכלים דברי חלב, שזה סימן שאנחנו קטנים, זה סימן שאין לנו עדיין כלים דקבלה בלקבל על מנת להשפיע, הם לא מתוקנים, אבל כלים דהשפעה בלהשפיע על מנת להשפיע, אנחנו כן יכולים לתקן, וכן יכולים להשתמש בהם. זה נקרא חג השבועות, חג מתן תורה. וגם את התורה עצמה אנחנו משייכים לחלב.
שאלה: בקטע שש הוא כותב שכשהם יצאו ממצרים הם גילו ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל זה היה רק מהתעוררות מלמעלה, אחר כך הם גילו שיש עוד מקום לתקן, שיש עוד מקומות שהם עדיין לא "מלא כל הארץ כבודו", אז מה פה הגילוי שזו התעוררות מלמעלה, מה ההבדל בין מצרים לבין ספירת העומר?
מצרים זה היצר הרע הגדול ביותר, הערמומי, שאנחנו רק יכולים לברוח ממנו בינתיים, וספירת העומר זה כבר כשאנחנו מחוץ ליצר הרע הזה, על ידי ההארה העליונה אנחנו מרגישים שהוא מחזיק אותנו כמו מגנט שמחזיק את הדבר מלמעלה, וכך אנחנו מרגישים את עצמנו על ידי ההארה העליונה של יציאת מצרים, שאנחנו נמצאים למעלה מהאגו שלנו, ויכולים להתחיל לאט לאט לתקן את הכלים שלנו בעל מנת להשפיע.
כל הדרגות שאנחנו עכשיו יכולים לתקן, זה יהיה בלהשפיע על מנת להשפיע. ארבעים ותשע ספירות הן שבע כפול תשע ממלכות עד הבינה, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נכללים בדרגת בינה, וזה נקרא "שבועות", סימן לזה שאוכלים חלבי, מדברים על חלב, מדברים על קטנות שזה כמו שנותנים לתינוק חלב וכן הלאה. אלה עדיין כלים קטנים, ועל אחרי זה נדבר אחרי שבועות.
תלמיד: איך להבין את ההתפתחות בדרגות, ברמות החיבור?
ההארה שאנחנו מקבלים כתוצאה מהתיקונים שלנו בחיבור בינינו, ההארה הזאת מתגברת יותר ויותר, והיא מעלה אותנו למעלה יותר ויותר מעל הרצונות שלנו דלקבל, לרצונות להשפיע. זאת אומרת אני יותר ויותר רוצה להשפיע. אני לא מסוגל עדיין, אבל אני רוצה אחרי ארבעים ותשעה תיקונים כאלה, כשאני מגיע למצב שאני כן רוצה להשתמש בכוח הבינה על מנת להשפיע, אז אני מגיע למתן תורה.
תלמיד: איך יצאנו ממצרים אם לא השגנו את הרצון להשפיע?
על ידי זה שהאור השפיע עלינו והעלה אותנו למעלה מעל מנת לקבל. אנחנו רק יצאנו, התנתקנו מפרעה, ברחנו ממנו בעצם, ולא תיקנו את עצמנו. ועכשיו, ב-50 יום מיציאת מצרים ועד מתן תורה, אנחנו מתקנים את עצמנו, שאנחנו כן רוצים לקבל מאור המחזיר למוטב, וכך אנחנו מגיעים למתן תורה. אתה לא יכול להגיע למתן תורה אם אתה לא מתקן את עצמך לפני זה, אחרת באיזה כלים אתה מקבל את התורה.
תלמיד: ומה עכשיו לפנינו, הצעד הבא?
עכשיו לפנינו להרגיש שאנחנו נמצאים במצרים. אם אתה שואל עלינו, זו העבודה שלנו. אנחנו לא נמצאים במצב שעליו אנחנו לומדים בשיעור, אנחנו לומדים למה אנחנו צריכים להגיע. אבל לעת עתה אנחנו נמצאים עדיין במצרים ואפילו לא מרגישים עד כמה נמצאים בעבדות.
תלמיד: אתה אומר שאנחנו לא נמצאים במה שאנחנו לומדים בשיעור, איך עוד יותר להרגיש את הנחיצות, דווקא בחומר הזה שעכשיו אנחנו לומדים, למרות שאנחנו כביכול עוד לא נמצאים בו?
לא חשוב באיזה מצב אנחנו נמצאים בכל סולם המדרגות, תמיד מה שאנחנו צריכים לגלות זה מגיע לנו כתוצאה ממאמץ בחיבור. אתה רוצה לקבל את הדרגה הבאה, את המצב הבא, להתקדם לקראת גמר התיקון, בבקשה, תתאמץ בחיבור.
שאלה: מה ההבדל בין ברית לערבות?
ברית אנחנו כורתים בינינו, מייצבים בינינו, שאנחנו מוכנים ללכת לערבות. ערבות זה מה שאנחנו משיגים על ידי שמקיימים את הברית בפועל, ומגיעים להתכללות כזאת שכל אחד ערב לשני וכבר נמצאים "כאיש אחד בלב אחד". ערבות זה בעצם מצב החיבור, עוצמת החיבור שיש לנו בכלי, וזה מדד באיזה מקום בציר ההתפתחות שלנו, ממצב מצרים ועד מצב גמר התיקון, אנחנו נמצאים. את המקום הזה, את המצב הזה, כל מקום ומקום אפשר לציין במידת הערבות בינינו. עד שמגיעים להיות ממש כאיש אחד בלב אחד בצורה הסופית, וזה גמר התיקון.
שאלה: במצרים אנחנו מכירים באגואיזם שלנו, ובעומר אנחנו מנסים לתקן את האגו הזה תוך 49 יום. אם לא נצליח לתקן את הקשר שלנו בעשירייה בזמן הזה, תמיד יהיה לנו זמן מיוחד לתקן את הקשר בינינו בעשירייה?
ברוחניות אנחנו קוראים ליום, שאנחנו יכולים לתקן רצון חדש שמתגלה בנו. כמו שלמדנו היום, "ויהי ערב ויהי בוקר". קודם כל זה לילה, מתגלים כלים חדשים, אנחנו מתקנים אותם, זה נקרא עבודה בלילה, כי חושך עדיין, אנחנו מתקנים את הכלים שהם עדיין בעל מנת לקבל, ואנחנו מתקנים אותם שיהיו בעל מנת להשפיע. לקראת הבוקר אנחנו כבר מתקנים אותם לעל מנת להשפיע. וביום אנחנו ממלאים את הכלים האלו באור על מנת להשפיע.
כשגומרים את כל העבודה הזאת, אנחנו מתחילים להיכנס לערב וללילה, מתגלים הכלים החדשים, חושך בא, זאת אומרת כלים חדשים לא מתוקנים. אנחנו מתקנים אותם במשך הלילה, בעבודה בחושך, בלילות, ומכינים אותם למילוי ביום. ככה זה אצלנו, לילה זה תיקון הכלים, יום זה מילוי הכלים. תיקון הכלים, מילוי הכלים. ואם אתה עושה במשך חודש ימים לילה אחד, ובמשך חודש אחר או חודשיים יום אחד, אז כך תהיה לך יממה, חודשיים שלושה, לא חשוב כמה. זה זמן שהוא לא זמן, זה זמן רוחני, הוא לא תלוי בזמן הגשמי שכך מסתובב כדור הארץ סביב השמש.
שאלה: איך מבחינים בעשירייה בין מזון שעורה למזון חיטה, מה שכתוב בטקסט?
זה לא חשוב לנו. זה באמת לא חשוב. אחר כך אנחנו נברר את זה במקום. לא נתבלבל בדברים האלה, הם לא חשובים.
שאלה: ישנה התרשמות אחרי קריאת הקטעים שכאילו אחרי יציאה ממצרים אנחנו משיגים משהו, נגיד את האור של אבא ואימא, ואחר כך צריך שוב פשעים כדי שיהיה מה לתקן. זה לא כל כך מובן.
נכון, אנחנו עוד לא מבינים, עוד לא יכולים לדרג את כול השלבים האלה. כתוב "ראתה שפחה על הים יותר משראה יחזקאל הנביא"1. זאת אומרת זה גילוי כל כך גדול ביציאת מצרים. אבל זו יציאה בלבד, זה עוד לא כלים. מעלים אותם למעלה מהאגו על ידי האור שמאיר מלמעלה, הוא מעלה אותם מהאגו וזהו, ואחר כך הם צריכים להתחיל להשיג את זה בעצמם, זה הבדל גדול.
מולידים את התינוק ואחר כך רוחצים אותו ונותנים לו את כל הטיפולים. אחר כך כשהוא גדל קצת אומרים לו "עכשיו אתה צריך לבצע את זה, את זה לעשות, ואת זה לעשות", מתחילים לדרוש ממנו. והילד הוא לא מבין, תמיד קיבלתי כול מה שרציתי, ונתנו לי את זה ככה מן הסתם לפי הרצון שלי, ועכשיו אני צריך להתאמץ ולעבוד, זה מאוד קשה. אבל זה מה שיש לנו.
אחרי שאנחנו יוצאים ממצרים, וזה באמת הכול רק על ידי הבורא, כמה שאנחנו רוצים להתחבר ולעשות כל מיני עבודות זה רק כדי להתפלל לבורא שיוציא אותנו מהאגו שלנו, וכשהוא סוף סוף עושה את זה, אחרי זה ישנה כאן העבודה שלנו. אנחנו צריכים לצאת ואנחנו צריכים לברוח ממצרים ולעבור את כל המדבר הזה עד הר סיני, יש שם הרבה עבודה, ואז אנחנו מגיעים למתן תורה. ובמתן תורה יש לנו עוד עבודה, עוד יותר גדולה, אנחנו צריכים להתחיל לעבוד בתיקונים של הכלים שלנו. לא בלהשפיע בעל מנת להשפיע כדי לקבל תורה, אלא אחר כך כבר בהלשפיע בעל מנת להשפיע בדרגה יותר גבוהה. חכו, אנחנו נלמד את כל התהליך הזה. אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להבין גם את ההבדלים בין כל המצבים האלו. זאת אומרת אנחנו לומדים באמת על מה התורה מספרת לנו, מהי הדרך של האדם, איך הוא עולה מהעולם הזה עד גמר התיקון. וכולם יצטרכו לעבור את זה.
תלמיד: איך לתאר את זה בעשירייה? נגיד יצאנו ממצרים, התחברנו בינינו בתוך העשירייה, מה קורה הלאה? מה אנחנו מתקנים?
אם אתם יכולים להתקשר ביניכם בעשירייה, אז במידת ההתקשרות שלכם בעשירייה אתם מתחילים להשיג את כל יתר המצבים. ואז אפילו שאתה לא לומד שום דבר בחוכמת הקבלה אלא מספיק לך רק להתחבר לעשירייה ולהיות איתם יחד בחיבור המתגבר, לפי זה אתה מתחיל לגלות את התורה, את האורות ואת הכלים, כל מה שיש בך. אתה מתחיל לגלות את זה בך, אפילו שאתה לא לומד בשום מקום מאף אחד.
תלמיד: אבל זה דווקא בזכות זה שאנחנו מגלים פשעים בינינו?
כן, אם אתה רוצה להתחבר עם אחרים, אז ככה אתה מגלה. ואם אתה לא רוצה, אז לאט לאט ההתפתחות האנושית מביאה אותך לכאלה צרות, שמאין ברירה אתה לומד מהמכות מה אתה צריך לעשות כדי לא לקבל מכות. ואז מביאים אותך למצב שאתה מרגיש שאתה נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל וזה ממש נורא ואיך אתה מתפטר מזה כדי להינצל מהמכות. ואחר כך אתה מתחיל להבין שהבעיה היא לא במכות אלא אתה רוצה להיות מחובר לכוח עליון והמכות הן רק כדי לעורר אותך לזה וכן הלאה. זאת אומרת אתה יכול ללמוד את כל התהליך הזה מהחיים שלך, אבל זה ייקח לך הרבה יותר זמן.
תלמיד: הרב"ש כותב שהתהליך הוא תיקון של איזו טיפת טומאה. מה זה התיקון הזה?
ככה זה כתוב, זה לא חשוב. אני לא רוצה להיכנס לשפת המדרש שזה כתוב בצורה כזאת פיוטית סיפורית, כמו בסיפור. אני רוצה שאתם יותר תתקרבו להבחנות ש"בתלמוד עשר הספירות", טכנית, מכאנית, איזה הבחנות, איזה אורות, איזה כלים, על מנת לקבל, על מנת להשפיע, דרגת בינה, דרגת מלכות, כתר וכן הלאה, שאנחנו נדבר על העניין, אחרת אנחנו עוד מעט נגיע לפסיכולוגיה, מה יהיה לנו מזה?
תלמיד: האם אפשר להגיד שבפסח אנחנו יוצאים מהמלכות, מתעלים מעליה ובהמשך אנחנו כבר עולים במדרגות הזעיר אנפין?
כן, ודאי.
שאלה: צריך להגדיר בעשירייה מהם הרצונות של הבהמה ולתקן אותם עד שבועות?
מתי שאתם תחברו ותתקנו את הרצונות דלקבל שלכם שיהיו בלהשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא שאתם מגיעים ל"שבועות". זה לא תאריך שכתוב לך בלוח על הקיר ובאיזה מקום, מתי שתגיע לזה, זה נקרא "שבועות". מתי זה? מתי שתעבור ארבעים ותשעה יום של תיקון, ש"יום" זה נקרא רצון חדש שמתגלה לך ואתה מתקן אותו. יכול להיות שכל רצון ורצון אתה מתקן תוך חצי שנה, אז אם יש לך ארבעים ותשעה רצונות, כפול חצי שנה כל אחד ואחד, תראה כמה זמן זה יכול לקחת לך.
זאת אומרת זה לא תלוי בזמן בשעון שלך, זה תלוי עד כמה אתה עובר על הרצונות האלה ולא מחכה שהם בעצמם ייתקנו וישתנו. הם יכולים להיתקן ולהשתנות רק על ידי המאמץ שלך. לא שאתה מתקן אותם, אבל אתה מנסה ומבקש שהם יתוקנו.
שאלה: איך במהלך היום עלינו למצוא את הרצונות שעלינו לתקן אותם יחד? איזה פעולות יעזרו לנו בעבודה הזאת?
אני לא יודע מה לענות לך. אני מדבר על זה כבר שנים רבות. אם אתה שואל אותי על זה, אז אני רואה שלא כדאי לי יותר להסביר לך, אם אחרי כל מה שהסברתי אתה שואל עכשיו. זה כמו שאתה שואל "מה עושים כאן? בשביל מה עובדים? למה רוצים להגיע?", כשאתה מדבר על דברים כאלה, אין לי מה לענות. תשאל את החברים שלך.
שאלה: אנחנו למדנו שמצרים עוזר לנו לגלות את הרע, האם אנחנו יכולים להגיד שספירת העומר עוזרת לנו לגלות את האהבה שאנחנו צריכים כדי לתקן את הרע?
אנחנו עוד לא מגיעים ממש לאהבה, אבל אנחנו מגיעים לתחילת החיבור. ולכן יכולים לפי זה בצורה מינימלית לדמות את עצמנו לאור העליון והוא מתחיל להשפיע עלינו. אהבה זה כבר בסוף ההתפתחות שלנו, ועכשיו בינתיים זה דרגות החיבור. וכל הדרך שלנו בתיקון עד גמר התיקון, זה רק דרגות ההתחברות בינינו, להיות יותר ויותר מגובשים, מחוברים, בכלי אחד, ברצון אחד, עד שמחזירים את כל האדם הראשון הזה, את כל הכלי הזה, לגמרי להידמות לבורא ולפי זה הבורא מתלבש בו.
שאלה: איך אני מזהה רצון שצריך תיקון?
אני לא חושב שאנחנו צריכים לבדוק את זה בצורה כזאת. אנחנו צריכים להימשך לחיבור ולכן כל מה שיכול להועיל לי לחיבור אני משתמש בו כדי להגדיר, להגביר, לייצב יותר החיבור בינינו. אני לא עושה סריקה על כל הרצונות שלי, המחשבות וכן הלאה, מה יכול להיות? על ידי מה אני עוד יכול לעשות משהו בחיבור? אלא אני עובד על החיבור בלבד ומה שנמצא בדרך, שאני מגלה אותו, אז אני משתמש.
שאלה: אתמול בערב עשינו ישיבת חברים בקבוצה, והייתה הרגשה של חיבור ממש מיוחדת. האם זה מאפיין את התקופה הזאת, את הימים האלה?
לא. זה לא שייך לזה, יכול להיות יותר, יכול להיות פחות, אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה שזה מה שניתן לנו לעבודה ולא שאם אנחנו עכשיו לומדים על ספירת העומר, אנחנו צריכים לעשות תיקונים של ספירת העומר. אין לנו את זה, אנחנו עוד לא מעלים את עצמנו ממצרים.
אנחנו צריכים לגלות עד כמה אנחנו רוצים להיות מחוברים לפחות בצורה כזאת שבזה אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, זאת אומרת אני חייב את החברים, אני חייב להיות בקשר איתם, כי אחרת אני לא עולה מעל האגו שלי, אני לא נכנס לעולם הרוחני, לא מתקשר לבורא. זה מה שחשוב לנו. לא לרמות את עצמנו שאנחנו עושים תיקונים לפי טבלת ספירת העומר.
שאלה: מה זה מקריבים את שתי הלחם לחיטין?
אני לא רוצה לדבר על זה. מה אכפת לך? תעבוד עם הרצון לקבל שלך במקום לחם וחיטים.
אני אומר בשיא הרצינות, לא להתרחק ולא לסובב את עצמך לאף כיוון, רק לפי מה שאנחנו מדברים, אורות, כלים, כוחות, כל הדברים האלה בלבד. לא לסגנון, לשפה אחרת.
שאלה: האם עלינו להיות ברצון אחד, או כוונה אחת?
אנחנו צריכים להיות ברצון להשפיע, זה אל זה ומאיתנו יחד לבורא, וזה בעצם הרצון שלנו והכוונה שלנו.
שאלה: הוא כותב פה "על ידי פירות העומר ב-ז' שבועות זוכים לקבלת התורה, שזה סוד קבלה על מנת להשפיע". למה הוא מתכוון בפירות? מה הפירות האלה?
פירות זה נקרא תוצאות.
תלמיד: בקטע 6 קראו שאנחנו צריכים להגיע לחירות ביציאת מצרים, ושאין מקום ליצר הרע. למה הוא מתכוון, לחירות ממה?
ממלאך המוות, מהיצר הרע, ולכן מתעלים ממנו.
תלמיד: ואז הוא אומר שאין מקום ליצר הרע, מה זה אומר? מה קורה לו, אני לא מצליח להבין?
מתעלים למעלה מהאגו שלנו.
תלמיד: אין מקום ליצר הרע, ואז מה קורה?
אז אתה יוצא משליטת פרעה.
תלמיד: כן, אבל במערכת היחסים מה קורה אז? אפשר להגיע לזה בעשירייה?
דווקא בעשירייה אפשר להגיע לזה.
תלמיד: ומה קורה עם מערכת היחסים בתוך העשירייה כשאין יצר הרע כאילו?
רק יצר הרע נשאר.
תלמיד: אוקיי.
לברוח ממנו אנחנו לא יכולים, הוא נשאר כל הזמן כיסוד שמעליו אנחנו בונים את מצבנו בעולם הרוחני.
תלמיד: אז מה זה לבנות את המצב הרוחני בעשירייה? כשאתה אומר שאין יצר הרע, מה עושים?
בעל מנת להשפיע. כשאתה מייצב את החברים בעל מנת להשפיע זה לזה ולבורא, אתה בעצם מייצב את המצב שנקרא "עולם הרוחני".
תלמיד: זאת אומרת צריך להתעלות מעל יצר הרע?
כן.
תלמיד: איך אתה מתעלה מעל יצר הרע?
על ידי המאור המחזיר למוטב.
שאלה: כל יום צריכה להיות התקדמות ממשית בקשר בינינו, מה לעשות אם עובדים בחושך ולא רואים את התוצאה, איך אנחנו קובעים שיש התקדמות?
כמה שאתה בכל זאת יותר ויותר מתרחק מעצמך ונכנס לחברים, לעזרה הדדית, לחיבור איתם, והחיבור צריך להגיע בעוצמה שבה אתה תתחיל לגלות כוח השפעה שזה נקרא "בורא", לאט לאט זה יקרה, אתם עוד לא יודעים איפה אתם נמצאים. העניין ברוחניות שאתה יכול לעבוד הרבה זמן אבל רק בשלב האחרון שאתה עושה, ואתה לא יודע שזה השלב האחרון, אבל זה מגיע פתאום, כמו ביציאת מצרים, פתאום.
שאלה: בהתחלת קטע מספר 7 כתוב "בפסח, שלא היה רק מילה", למה מתייחסת המילה "רק"?
[אני קורא] "בפסח, שלא היה רק מילה, שזכו לצאת מרשות המצרים, אז נכנסו במדרגת בהמה דקדושה. לכן מביאים בחינת עומר שערים, שהוא מאכל בהמה. ועל ידי זה מתברכות התבואות שבשדות, ששדה הוא סוד מלכות, בחינת "שדה אשר ברכו ה'".
ועל ידי פירות העומר בז' שבועות זוכין לקבלת התורה, שהוא סוד קבלה על מנת להשפיע. אזי נקרא בחינת "אדם", שכבר יש לו דעת התורה הנקראת "שמים". והתורה בחינת עץ החיים, ואדם נקרא עץ השדה. לכן מקריבין שתי הלחם מן חיטים," שכבר שאלו אותי כאן "שהוא מאכל אדם. ועל ידי זה מתברכים פירות האילן, שהרמז לזה שמתברכין עם בחינת התורה."
(הרב"ש. 927. "ענין חמץ ומצה")
אתם רואים עד כמה ששילוב הלשונות האלו, של המדרש ושל המצוות, ושל עבודת ה' מבלבל אותנו מאוד. כדאי להעביר הכול לשפה אחת שזה שפת הקבלה, זה ספירות, פעולות ברצון לקבל ואור העליון, אין יותר מאור וכלי ויחסים ביניהם בלבד, בצורה כזאת קל, בטוח ונכון להתקדם.
תלמיד: כתוב שם בהתחלה "בפסח, שלא היה רק מילה" אני צודק או שלא?
לא.
תלמיד: מה עוד הוא היה אם לא רק מילה?
בפסח היה רק מילה, זאת אומרת ניתוק מעל מנת לקבל.
קריין: קטע מספר 8 של "מאור ושמש".
"ימי ספירה, הן מורים על האחדות כמובא בספרים הקדושים, ולכן מתו תלמידי ר' עקיבא בין פסח לעצרת, מפני שהימים אלו מורין על האחדות, והם לא נהגו כבוד זה לזה," וזה זמן של ספירת העומר, תיקון הכלים, "ולכן הביא מעשה דבר קפרא באמצע דרשות העומר, שלא חרה לבר קפרא, אלא על שלא הזמין אותו עם חבריו. שבימי הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה בחג השבועות, כמו שכתוב ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר, ופירש רש"י, שהיו כולם בלב אחד כאיש אחד, ולכן זכו להשגת התורה במתן תורה."
("מאור ושמש". פרשת אמור)
זאת אומרת, מה שלמדנו כבר דיברנו [עליו] הרבה וסך הכול תוך הימים האלה של ספירת העומר אנחנו צריכים להגיע לחיבור, לאיחוד, ואז אנחנו נהיה ראויים לקבלת התורה. ואחר כך באיחוד הזה אנחנו נלך ונתקדם יותר ויותר בעוצמת האיחוד, במהות האיחוד.
שאלה: האם המאור המחזיר למוטב מגיע כתוצאה מהכרת הרע?
לפי הכרת הרע שיש באדם, מגיע אור המחזיר למוטב. ולפני הכרת הרע אדם צריך לעבוד, להשקיע הרבה כוחות עד שהוא מגיע למצב שהוא נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל ואין לו כוח לצאת מהרצון הזה, ואז הוא באמת מכיר את הרע שבו ואז לפי זה הוא מתפלל ומקבל כבר לא אור שמביא לו את הכרת הרע, אלא אור שמתקן לו את הרע.
שאלה: מה ההבדל בין הרצון לקבל של האדם לבין הרצון לקבל של העשירייה במהלך תיקוני העומר?
הרצון לקבל של האדם הוא פרטי והוא לא פועל ברוחניות והבורא לא מתחשב עימו, אלא מתחשב עם כמה שהרצון לקבל הזה של האדם מתבטל כלפי העשירייה, נכלל בה ופועל לטובתה, והעשירייה אז פונה לבורא. וככל שהאדם מעורר את העשירייה לבורא, במידה הזאת הבורא פועל על העשירייה והאדם לפי היגיעה שלו בעשירייה מקבל מהעשירייה התעוררות.
זאת אומרת אני נמצא בעשירייה, אני משקיע בעשירייה הרבה כוחות כדי לחבר אותם, דרך העשירייה הזאת ובחיבור איתם אני מתפלל לבורא, הבורא משפיע על העשירייה, לעשירייה, ואז כשאני נכלל בעשירייה באותה מידה אני מתפעל מהשפעת הבורא על העשירייה, וכך אני בהתאם לזה מתקן את ההתכללות הבאה שלי בתוך העשירייה. עד שמגיע כך דרך העשירייה לבורא ודרך הבורא לעשירייה, זה נקרא "ישראל אורייתא וקודשה בריך הוא"2, כך אנחנו מתחברים בינינו ומשפיעים.
(סוף השיעור)