שיעור בוקר 29.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שביעי של פסח, תשפ"ד
ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2078, מאמר 915. "אני ולא שליח"
קריין: רב"ש ג', עמוד 2078, מאמר "אני ולא שליח".
אני ולא שליח
"כמו שכתב האר"י ז"ל, ישראל היו לפני הגאולה במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם וכו' וגאלם, היינו שזכו "אני ולא שליח".
אמר זצ"ל, מה שאין כן לפני הגאולה חשבו שיש שליחים, שאם כן גאולה נקרא שזכו ש"אני הוא ולא שליח", שאין עוד מלבדו. נמצא שגם לפני הגאולה האמינו שה' עוזר, אבל יש שליחים. וגאולה נקרא שזכו "אני ולא שליח"."
שאלה: מה זה השליחים, זה אומר שחשבנו שיש כל מיני כוחות כשלמעשה יש רק כוח אחד?
כן.
תלמידה: אז בעצם לפני הגאולה אנחנו צריכים להגיע להבנה ש"אין עוד מלבדו", והעבודה היא כל הזמן לברר איפה אנחנו נמצאים ביחס ל"אין עוד מלבדו"?
כן.
שאלה: השליח מעורר בי קו שמאל, שנאה ודברים כאלו, וכשאני מבין שאני בצד שמאל, אני צריך לרצות את קו ימין, נכון?
נגיד.
תלמיד: וכשנמצא במצב הזה, המשחק עוזר לי, אם אני מבטל את עצמי ומשחק קו ימין, ואם אני לא יכול, אני מבקש?
כן.
תלמיד: וזו עבודה רק אצלי, אני צריך להודות לבורא שהוא שולח לי את השליחים, שהוא מעורר בי שנאה? זאת העבודה?
כן.
שאלה: מהי העבודה שלנו עם השליחים? יש חברים, יש רב, יש כל הזמן לבושים, הרי הבורא מתגלה בלבושים, אז מה זאת אומרת "אני ולא שליח", למה זה כזה משפט חשוב?
שאתה תראה במה שמתגלה לפניך, שהכוח הזה ממש מגיע מהבורא עצמו.
תלמיד: אז בפסח שאנחנו רואים שבאמת יש דווקא הרבה שליחים, יש לנו את משה ואהרון, והבורא מפעיל אותם, ו"בא אל פרעה", אז איך נכון לעבוד? כי אנחנו גם מחשיבים את השליחים האלה, נותנים להם חשיבות.
בטח, הכי חשוב מי הוא השליח.
תלמיד: משה? פרעה?
יצר הרע, זה השליח האמיתי.
תלמיד: אז איך אנחנו גם מחשיבים את הבורא, הוא רוצה כביכול שאנחנו נעמיד אותו מעל השליחים, אבל אנחנו גם לא מבטלים בזה את השליחים? אז מה הדואליות פה?
עד שאנחנו מגלים "אני ולא שליח".
תלמיד: שמה זה אומר?
שמה שנראה לך, כל השליחים שיהיו, זה הכול הבורא בעצמו.
תלמיד: אבל אני צריך לכוון את עצמי להגיע ל"אני ולא שליח" או לא, כדי לא לבטל בזה את השליחים כי גם להם יש חשיבות?
תחליט אתה.
שאלה: השליחים, אנחנו מגלים אותם כל פעם מחדש?
כן.
תלמיד: זה כמו שהחבר אמר, רב הוא השליח, לפעמים קבוצה, חבר שקם, חברה שקמה, כל אחד אומר "מי לה' אלי". איך אני מבחין מי הבורא הזה, בתוכו, בתוכי? איך אני יודע לבחור בקבוצה הנכונה, בסביבה הנכונה, באותו שליח כל פעם? נראה שהוא חדש וכל פעם צודק, "מי לה' אליי". ואז זה שקופץ לים סוף גם אומר. איך אני כל פעם בוחר שזה הבורא ולא מישהו שפתאום קיבל איזה התקף מהבטן?
כנראה שזה מצטייר נכון בכל אחד.
שאלה: במה תלוי שעם ישראל יחזור להרגיש את הבורא, שרק הוא מושיע את ישראל, בהמשך לדיון קודם.
זה תלוי בתפילה של עם ישראל שיצעק ממש דרך כל הרקיעים עד הבורא.
תלמידה: אבל אין את ההכרה כדי לבקש.
זה מגיע מתוך הייאוש הסופי.
תלמידה: אבל לא הגענו לייאוש, יש הרגשה שזה לא משתנה, ונראה ששום דבר לא עוזר מספיק כדי שנתעורר?
איפה כתוב שישראל היו בורחים?
קריין: מתוך "זוהר לעם".
וייסע ויבוא ויֵט
"178. בשעה שישראל חנו על הים, ראו כמה המונים, כמה חיילים, וכמה מחנות מלמעלה ומלמטה, וכולם באו בקיבוץ על ישראל. התחילו ישראל בתפילה מתוך צרתם.
179. בה בשעה, ראו ישראל מצוקה מכל הצדדים, הים עם גליו המתרוממים היה לפניהם, ואחריהם כל אלו הממונים וכל המחנות של מצרים, ולמעלה היו עליהם כמה מקטרגים. התחילו צועקים אל הקב"ה.
"180. אז כתוב, ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אליי. אליי, הוא מידת ז"א. כי הכול תלוי בעתיק. בה בשעה נגלה עתיקא קדישא, ונמצא הרצון בכל העולמות העליונים, ואז האיר האור של הכול.
חכמת המצרים הייתה מצד שמאל, בעניין התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו. וחכמה זו יש לה שורש בבינה דא"א, שיצאה לחוץ מראשו. ולקריעת ים סוף ולהטביע את המצרים, היה צריך מתחילה לבטל את שורשם הגבוה שבקדושה, שבא"א. וזה לא היה אפשר, זולת באור הגדול של עתיקא קדישא, שהיא שורש הכול.
וע"כ ז"א אמר, מה תצעק אליי, בעתיק תלוי הכול, אשר אורו הגדול יכול לבטל שורש המצרים שבבינה דא"א, כהתבטל הנר בפני האבוקה. ואז האיר האור של הכול, כי אור דעתיק הוא אור של הכול, והכול בטלים לאורו, ובזה התבטל לשעתו השורש הגבוה של המצרים.
181. אז כשהאיר הכול יחד, כי אור דעתיק, אע"פ שהוא חסדים מכוסים, עכ"ז כולל בתוכו גם חכמה, משום שהחכמה שבא"א מתקבלת ממנו בהכרח. וע"כ החסדים דעתיק חשובים מחכמה דא"א, ונחשב שכולל אותו, והחכמה והחסדים מאירים בו יחד. וע"כ עשה הים החוקים העליונים, להטביע את המצרים ולהציל את ישראל, שנמסרו בידו העליונים והתחתונים. ומשום זה נאמר, שבנים חיים ומזונות, הכול קשה לפני הקב"ה כמו קריעת ים סוף, משום שקריעת ים סוף נתלה בעתיק.
182.איילה אחת יש בארץ, והקב"ה עושה הרבה בשבילה. בשעה שהיא צועקת, הקב"ה שומע צרתה ומקבל קולה. וכשהעולם צריך רחמים על מים, היא נותנת קולות, והקב"ה שומע קולה, ואז מרחם הקב"ה על העולם. כמ"ש, כאייל תערוג על אפיקי מים.
183. וכשצריכה ללדת, היא סתומה מכל הצדדים, ושׂמה ראשה בין בִּרכיה, וצועקת ומרימה קולות. והקב"ה מרחם עליה, ומזמין לה נחש אחד, שנושך בערוותה, ופותח אותה, וקורע לה אותו מקום, ויולדת מיד. בדבר זה לא תשאל ולא תנסה את ה'.
184. ויושַע ה' את ישראל מיד מצרים, ויַרא ישראל את מצרים מת. הראה להם הקב"ה את השר הממונה על המצרים, שהעביר אותו בנהר דינור, שהיה בשפת ים העליון, מלכות. מהו הטעם שמת? הלוא אין מיתה במלאכים? שהעבירו אותו מהממשלה שלו, שנחשב לו כמיתה."
אז נקווה שאנחנו נעבור את כל המצבים האלו בצורה הנכונה והמהירה, ונגיע לחירות.
(סוף השיעור)