שיעור הקבלה היומי10. srp 2018(בוקר)
שיעור בוקר 10.08.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 438, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ה
אות כ"ה
"ומכאן יצא לנו, הפתרון המלא, של חקירה ה'. ששאלנו: כיון שהגוף מקולקל כל כך, עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה, עד שירקב הגוף בעפר, וא"כ למה הוא חוזר, ועומד לתחית המתים? וכן על מה שאמרו ז"ל (זהר, אמור י"ז): "עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא?
והענין תבין היטב, ממחשבת הבריאה עצמה, דהיינו ממצב הא'. כי אמרנו: כיון שהמחשבה היתה, להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שודאי ברא רצון גדול מופרז עד מאד, לקבל, כל אותו השפע הטוב, שבמחשבת הבריאה. כי התענוג הגדול, והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד, כנ"ל באות ו', ז'.
ואמרנו שם, שהרצון לקבל הגדול הזה, הוא כל חומר המחודש, שברא. מפני, שאינו נצרך כלל, ליותר מזה, כדי לקיים מחשבת הבריאה. ומטבע פועל השלם, שאינו פועל דבר מיותר, כעין שאומר ב"שיר היחוד": "מכל מלאכתך, דבר אחד לא שכחת, לא החסרת, ולא העדפת".
גם אמרנו שם, שהרצון לקבל המופרז הזה, הוסר לגמרי ממערכת הקדושה, וניתן למערכת העולמות דטומאה, שממנה מציאות הגופים וכלכלתם, וכל קניניהם בעולם הזה. עד שהאדם משיג י"ג שנה, שע"י עסק התורה, מתחיל להשיג נפש דקדושה, שמתפרנס אז, ממערכת העולמות דקדושה, לפי מדת גדלה, של הנפש דקדושה, שהשיג.
גם אמרנו לעיל, שבמשך שתא אלפי שני, הניתנים לנו לעבודה בתורה ומצות, אין שום תיקונים, מגיעים מזה אל הגוף, דהיינו, לרצון לקבל המופרז שבו. וכל התיקונים, הבאים אז, ע"י עבודתנו, הם מגיעים רק לנפש, שעולה על ידיהם, במדרגות העליונות, בקדושה וטהרה. שפירושו, רק להגדלת רצון להשפיע, הנמשך עם הנפש.
ומטעם זה, סוף הגוף, למות ולהקבר ולהרקב. כי לא קבל לעצמו שום תיקון, אכן, אי אפשר, שישאר כך. כי סוף סוף, אם יאבד, הרצון לקבל המופרז, מהעולם, לא תתקיים ח"ו מחשבת הבריאה, דהיינו שיתקבלו, כל התענוגים הגדולים, אשר חשב להנות לנבראיו, שהרי הרצון לקבל הגדול, והתענוג הגדול, עולים בקנה אחד. ובשיעור שנתמעט הרצון לקבלו, הרי בשיעור ההוא, נפחתים התענוג וההנאה מן הקבלה."
שאלה: בעל הסולם אומר, "כיון שהגוף מקולקל כל כך, עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה, עד שירקב הגוף בעפר, וא"כ למה הוא חוזר, ועומד לתחית המתים?" מה זה תחיית המתים?
אני נמצא עכשיו בדיאטה. אמרו לי חכמים להפסיק לאכול לחם, סוכר, כל מיני כאלה דברים. אני מוריד אותם לגמרי. שאלתי אותם, "קצת, משהו"? "כלום". אני מוריד. "ומה, לכל החיים"? "לא". אומרים לך, "אחרי שהכול יסתדר, לאט לאט תוכל לחזור לצורה הדרגתית, הדרגתית, הדרגתית, בצורה יפה, נכונה, לא מופרזת". כך זה גם כאן.
הרצון לקבל כולו ניתן לנו בעל מנת לקבל. חייבים לא להשתמש בו. איך אפשר לא להשתמש? כשאתה לא משתמש ברצון לקבל עצמו, אתה בזה ממית גם את העל מנת לקבל, לא משתמש בכוונה על מנת לקבל. ואז לאט לאט אתה יכול לבקש שתבוא כוונה על מנת להשפיע. אני אומר לך שבדיאטה אני רואה את כל הגישה הזאת. זה תמיד כך בכל תיקון.
בזמן שאני לא משתמש, אני לא מכור לממתקים, אז אני יכול לאט לאט לשנות את היחס שלי אליהם. להתחיל לקבל אותם בצורה אחרת, בריאה, נכונה. זה מה שקורה כאן. כשאני משנה את היחס שלי מותר לי לחזור כי בזה אני לא מקלקל שום דבר.
הרצון לקבל שלנו בכוונה על מנת לקבל גורם רע לעצמו ולכל המציאות. אם אני מפסיק להשתמש בו בכלל, יש לי אפשרות להתחיל להשתמש בו בעל מנת להשפיע, בצורה קטנה מאוד. ואז אני חוזר לשימוש בו במלואו.
תלמיד: יש מושג שנקרא "להמית את הרצון לקבל"?
לא. ודאי שלא. אלא השימוש בו. הכוונה היא בשימוש שלו.
תלמיד: מה זאת אומרת שימוש בו?
מפני שהשימוש על מנת לקבל מביא אותנו להרס ממש, אז אני מפסיק להשתמש בו. ואחר כך בשימוש הנכון לעל מנת להשפיע, אני מחייה אותו. זה נקרא "תחיית המתים".
הרצונות היו לא טובים, מקולקלים. אני קבעתי שרצונות כאלה שאני משתמש בהם על מנת לקבל סוכר, על מנת לקבל, הופך להיות לרעל שלי, אני מפסיק בצורה כזאת להשתמש בו. כשאני מפסיק להשתמש בו נקרא בעיני "מת". אני הפסקתי את השימוש.
אני את הרצון לקבל הזה, חוץ מזה שאני ממית אותו, אני גם קובר אותו ואז אני מתחיל להשתמש בו בעל מנת להשפיע. אני כביכול מחיה אותו מחדש, רק בכוונה על מנת להשפיע. זה נקרא "תחיית המתים". היו מתים הרצונות האלו, הם היו מתים בעל מנת לקבל, ועכשיו הם קמים לתחייה בעל מנת להשפיע, אני מצרף אליהם כוונות חדשות. הכול אני אעשה. אף אחד לא.
אני עם הבורא כשותפים. אני מבקש והוא עושה. אבל אני צריך לעשות, להמית את הרצון לקבל, להביא במקומו, להוליד כוונות חדשות ולהשתמש על מנת להשפיע.
שאלה: בעבודה היומיומית, באופן פרקטי, מה זה תחיית המתים שאנחנו צריכים לבצע?
אותם הרצונות, אותה נטייה לסוכר, רצון לסוכר, שאני רציתי ממש להוציא מעצמי בסכין, אם היה אפשר, עד כדי כך הרגשתי שהוא ממית אותי, יותר טוב שאני אמית אותו. אני הפסקתי לקבל בו. לפחות לברוח ממנו. זה נקרא "לברוח מפרעה".
אחרי זה אני יכול להמשיך במידה מבוקרת, בכוונה על מנת להשפיע, ברצונות לקבל האלו, אבל השימוש חדש. לכן זה נקרא "תחיית המתים". הם היו מתים והכוונה שלהם הייתה מתה, והכול היה מת, ועכשיו הם דווקא חיים, אותם הרצונות. רצון לא נעלם. נעלם רק השימוש בו, ועכשיו הוא קם לתחייה.
תלמיד: איך הוא קם לתחייה?
שימוש. הרופא אמר לי להפסיק להשתמש בסוכר. אז אני הפסקתי. הפסקתי להשתמש בו זה נקרא שאני ממית אותו. הוא כאילו לא קיים. כעבור זמן מה נפטרתי ממנו, התרחקתי ממנו, התרגלתי לחיות בלי זה, בלי הרצון לקבל, עכשיו אני יכול לעורר אותו, להחיות אותו, להוליד אותו, לפתח, לטפח אותו, אבל עם כוונה על מנת להשפיע. במידה שיש לי כוונה על מנת להשפיע מהאור שאני מושך, אז אני מרשה, מאפשר לאותו רצון לקבל להתחיל לקום, לצאת. כמו שהניצנים יוצאים מהארץ.
תלמיד: ואז אני הופך מהרצון לקבל לרצון להשפיע?
כן. אז הרצון לקבל שלך עובד עכשיו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: ומה יוצא מזה שאני מחיה את הרצון לקבל?
מרגע שאתה קם לתחייה והלאה, אתה הופך להיות דומה לבורא. אתה משתמש בטבע של הרצון לקבל ובכוונה על מנת להשפיע רק להשפעה, אז אתה כמו בורא. במידה הזאת אתם שותפים, הולכים יחד, הוא ואתה. כבר יש במציאות שני כוחות, אתה והבורא יחד מבצעים פעולות השפעה.
תלמיד: איך אני מגיע לנקודה שאני באמת ממית את הרצון לקבל שלי, מי עוזר לי?
זו לא בעיה, תבקש ונעשה. לא דורשים ממך שאתה מבצע לבד.
תלמיד: אלא איך אני עושה את זה?
דורשים ממך רק לרצות שזה יקרה. ורצון זה מספיק, הבורא מבצע כבר.
שאלה: לגבי תחיית המתים. לפני כמה שנים, לפני שהתחלתי ללמוד קבלה הלכתי לעשות גיור. הם חוזרים על המושג הזה כל הזמן, תחיית המתים, וזה נראה לי הזוי.
מה זה שייך לגיור, תחיית המתים?
תלמיד: הפסקתי את הגיור כי כל הזמן חזרו על זה. למה הם בחרו בביטוי שמביא כל כך הרבה בלבול?
נכון שזה בלבול אבל הם לא בחרו בבלבול. אלא העניין הוא שאנחנו כדי להיות בעלי בחירה חופשית, צריכים לגשת לרוחניות ממקום ניטראלי, שאני יכול להיכנס ויכול לא להיכנס לרוחניות. ואם אני נכנס אני יכול לצאת, וכל פעם יש לי כאלה גיחות, פנימה החוצה, פנימה החוצה. ומה זה החוצה מהרוחניות? שצריכה להיות עוד מציאות מיוחדת, כאילו לא רוחנית.
המציאות הזאת כביכול נקראת "העולם הזה". הוא לא קיים באמת. זו אשליה שאנחנו כך קיימים. אבל אשליה מאוד מאוד מיוחדת, מסוימת, שנותנת לנו יכולת להכין את עצמנו לפעולה חופשית ברוחניות, כי לרוחניות אנחנו צריכים לבוא עם בחירה חופשית. עם רצון חופשי, שזה משלנו. שאנחנו מבינים, שאנחנו מרגישים שאנחנו עשרות שנים עושים הכנה כדי להיכנס לרוחניות ואז אנחנו נמצאים בשני עולמות. יש עולם רוחני שעליו אנחנו לומדים ויש את עולמנו שנקרא "גשמי", שבו אנחנו נמצאים חיים, איכשהו מבינים אותו, כאילו מבינים, וזה עוד פחות מובן לנו מהרוחני. כשנתחיל לגלות את העולם הרוחני נבין איפה היינו, שזו מציאות מלאכותית שהבורא ברא בשבילנו.
האמת שהמקובלים, כשהם כותבים, הם כותבים לאנשים שנכנסים לרוחניות, אבל אנחנו לוקחים את הכתבים האלו, אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים להבין, אנחנו רוצים להתקדם לזה. לא סתם אומרים "אסור לקרוא את ה"זוהר" ואסור ללמוד את חכמת הקבלה". וגם מקובלים בעצמם אמרו כך. בעל הסולם כותב ב"הקדמת לתלמוד עשר הספירות", שרק מזמן האר"י והלאה הוסרה הגזירה הזאת, מפני שהם כותבים הכול כלפי העולם הרוחני. וכלפי העולם שלנו אין להם מה לכתוב, כי לא קיים.
אבל כשאנחנו משייכים מה שהם כותבים על הרוחניות, לגשמיות אנחנו מבולבלים. איפה הנשמות? "בואו נפתח את האדם, נמדוד, אדם חי שוקל שבעים קילו, אדם מת שוקל עשרה גרם פחות, הנשמה יצאה מהגוף, עשר גרם זה הנשמה", ועוד כל מיני כאלה דברים.
העולם מבולבל עם זה לגמרי. על תפיסת המציאות אני כבר לא מדבר, כי אם נדבר איתם על תפיסת המציאות, הם יחשבו שאנחנו כולנו פסיכים. אבל מאיפה זה נובע? מתוך זה שאנחנו נמצאים בעולם המדומה, הגשמי, ומקובלים כותבים על העולם הרוחני. ולכן יש לנו בעיה איך לשייך לענייננו משהו שיעזור לנו להתקדם.
לכן, רק מהאר"י והלאה, בדרך כלל החסידויות התחילו לכתוב על העבודה הרוחנית גם כלפי אלה שהם לא בעלי השגה, אלא שנמצאים בדרך. ובעיקר כתבו על זה בעל הסולם ורב"ש. אין לך מקובלים שכתבו בצורה עקבית, ממש הרבה חומר כהדרכה נאמנה, נכונה, מדרגה רוחנית לאלו שנמצאים בעולם הפוך, בעולם אחר, בעולם הנמוך מהם, שהם ממש התלבשו באנשים האלו וכתבו כמה שהיה אפשר. בעל הסולם ביקש להוריד אותו מהמדרגה שלו, ואז הם כתבו.
לכן אנחנו כל הזמן מסתמכים עליהם. אבל הבלבול עדיין גדול. ואנחנו גם צריכים להוסיף לזה הסבר בעצמנו כמה שאפשר. גם היום הייתה שאלה בקשר לאיך ללמד את החדשים, שזה מאוד קשה.
שוב, אני ממליץ, צריכים כל הזמן לשפר את עצמנו, לכתוב, לכתוב, ולכתוב חוברות, ספרים קטנים שבהם אנחנו חייבים לפשט את החומר כמה שאפשר ולתרגם לכל השפות.
שאלה: האם אותה צורה שהבורא ברא את העולם עם כל תחיית המתים, עם כל הבלבולים, זו באמת הצורה האופטימאלית?
היא נובעת מיחס בין האור לכלי. דווקא אתה כמדען צריך להבין את זה. יש לנו אור, ויש לנו כלי, ויש מפגש ביניהם, והכול התפשט לפי החוקים המנוגדים בין הרצון לקבל לרצון להשפיע. וכל ההתפשטות הזאת נובעת מהניגוד בין שתי צורות הטבע.
תלמיד: אפשר לומר שזו פשוט הצורה היחידה האפשרית?
כן. כי יש בורא ויש ממש העתקה הפוכה ממנו. וכל מה שיוצא זה מערכת שמקשרת אותם לפי ההתאמה או השינוי.
תלמיד: דיברת על תחיית המתים וכל הזמן הבנתי שפעם תהיה תחיית המתים.
תחיית המתים, לא. אני רואה עליכם שלפעמים אתם עוברים את המצבים האלה. תסתכל על מישהו כאן היום, הוא "מת". תראה אותו מחר מחרתיים, פתאום אתה מרגיש שהאדם מתחיל לחיות. זה הכול. אבל זה לא תחיית המתים.
תלמיד: זה ברוחניות.
אין יותר.
שאלה: אז על מה מדבר יחזקאל כשהוא אומר "העצמות היבשות"?
עצמות, מוחא, עצמות, גידים, בשר ועור. התחייה היא מהעצמות היבשות שהתייבשו לגמרי מהמילוי, זו דרגה ג', ממנה והלאה מתחילה התחייה.
לא. אתה חושב שיקומו כל המתים האלה, המיליארדים מכל ההיסטוריה שלנו?
תלמיד: לא. אם כך כל בוקר יש לנו תחיית המתים.
לנו, כל בוקר. מי שמרגיש שיש לו עכשיו נטייה לרוחניות, נטייה לבורא, כבר במידה הקטנה הזאת שהייתה לו ירידה, לפי זה יש לו עכשיו תחייה. הוא הרגיש את עצמו מת, עכשיו מרגיש את עצמו חי.
תלמיד: לגבי תחיית המתים, אפשר למצוא פחות או יותר הגדרה בהקדמה שאנחנו קוראים עכשיו, באות י"ד. בעל הסולם מדבר שם על ג' מצבים.
"מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה." עליה תשרה. כי התיקון עד גמר התיקון הוא בלהשפיע על מנת להשפיע. ורק בגמר התיקון אנחנו משיגים באמת לקבל על מנת להשפיע. לכן, העצמות, הגופים עצמם קמים לתחייה, הרצון לקבל. "כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו."
שאלה: דימית את הנושא של תחיית המתים גם לדיאטה, להפסיק את הנושא של לקבל על מנת לקבל ולאט לאט לחזור לזה. השאלה, איך אנחנו יכולים לעבוד בלהמית את הנושא של לקבל?
חשיבות המטרה.
תלמיד: אנחנו יכולים לעבוד בלי רצון לקבל?
לא. אלא אנחנו יכולים לדכא אותו על ידי השפעה חיצונה, על ידי השפעת הסביבה.
תלמיד: אם כך רק לדכא אותו.
כן. אם הסביבה תרצה היא תוכל להשפיע עליך שאתה תפסיק לאכול.
שאלה: בהמשך לחבר, לאחר שלא השתמשתי ברצון לקבל כלל כפי שנאמר ואני מתחיל לאחר זמן להשתמש בו בזהירות, בכוונה על מנת להשפיע, האם אין חשש שאני מעורר מחדש את הרצון לקבל והוא יגיע שוב לממדיו הקודמים בדיוק כפי שקורה בדיאטה?
אתה צודק, בדיאטה זה בדרך כלל ככה, כולם מתחילים ואחר כך כולם נופלים. זה כן. אבל כאן אתה קודם כל נכנס למגע עם הקבוצה, אתה קונה תומכים, "שומרים תעשה לך בכל שעריך"1. אתה בונה מנגנון. אנחנו עוד צריכים ללמוד, עוד לא הגענו לנחיצות הזאת, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך לבנות את המנגנון הזה שבכל מצב הוא שומר עליך.
אתה בונה חומה, אתה בונה קבוצה, כשבקבוצה כולם שומרים אחד על השני וכלפי השני אף אחד לא מת. אם אנחנו באמת נמצאים בערבות, אני יכול כלפי עצמי להיות מת לגמרי וכלפי הזולת לא. כי אם אנחנו קיבלנו את כוח הערבות, וכוח הערבות מגיע מלמעלה מהבורא, אז כבר היחס שלי לאחרים נשאר ורק היחס לעצמי הוא מת.
את זה אנחנו נצטרך עוד לממש וללמוד. אלה דברים נפלאים. בפועל כשמתחילים לעבוד עם זה, רואים עד כמה הכול מוכן בצורה מדויקת וממש מוגש יפה מאוד.
תלמיד: רצינו לעדכן על סוף השבוע, יש לנו לו"ז חדש ומעודכן. כעת אחרי השיעור נרד לסעודת חומוס כרגיל. בהמשך היום ניפגש לשיעור צהריים משעה אחד וחצי עד ארבע, יש שיעור מוארך ובזה יסתיים הלו"ז. בפתח תקווה יהיו התארגנויות פרטיות לסעודות מי שירצה, אבל לא תהיה סעודה מסודרת כאן בבניין.
כאן לא יהיה בכלל. יש לנו אורחים, מישהו לוקח אותם לבתים? הכול מסודר?
תלמיד: זה בטיפול. לגבי מחר, נתחיל כרגיל את ההכנה לשיעור בשעה שלוש ארבעים וחמש עד שמונה בבוקר. משמונה עד תשע תהיה התאספות של הורים וילדים ובזה מסתיים הלו"ז לבוקר. לאחר מכן חוזרים לשיעור צהריים ברבע לשלוש עד שש בערב ובזה מסתיים הלו"ז לשבת.
אני חושב שאולי נלמד עוד שעה. יכול להיות שאחר הצהריים נלמד ארבע שעות, אנחנו צריכים לכסות על הסעודה. בזמן הסעודה הייתם יחד עם החברים ואנחנו מפסידים את ההתחברות הזאת.
תלמיד: נגיד רק שהצורך הזה הגיע מבירור לגבי מחיר הסעודות, נוצרו עלויות חדשות, ואנחנו בתהליך של לחשב ולתכנן את הסעודות מחדש.
כן, יש היום בכלל שינוים במחירים. אני מקווה שלקראת החגים כבר יהיה בסדר, אנחנו בחגים נאכל כאן, לכן אתם צריכים כבר לתת לנו מחירים וסדר ושהכול יהיה מאורגן. אחרי החגים יכול להיות שנחזור לאותה מתכונת של הסעודות אם הקהל יוכל לעמוד בזה.
תלמיד: משימה יומית, היום כל אחד כותב מכתב לבורא. הוא מתחיל במילים "בורא יקר", ושופך במכתב את כל מה שעל ליבו.
יש לנו גם הודעה. אנחנו מתחילים את ההכנה לכנס דוברי הרוסית העולמי שיערך באוקטובר, מרכזו יהיה במוסקבה. זה כנס שאנחנו מקווים שיהפוך למדרגה חדשה לחלוטין שלנו. כולנו נשתתף בו במידה שווה, הרב יעביר שיעור מהמשרד שלו או מהסטודיו בישראל. וכעת אנחנו חייבים לקבוע את היסוד לעבודה רוחנית חדשה לחלוטין.
אתמול כבר נשלחה תפוצת מייל והיום תשלח תפוצת מייל, המידע יעלה באתר סביבה טובה ושם יהיה טופס שאנחנו מאוד מבקשים מכולם להתכלל באופן אקטיבי בעבודה וליטול חלק בהכנות, כי יש לנו המון שאלות ביחס לצורה החדשה של העברת הכנס שנוכל לברר רק ביחד. אז למלא את הטופס, לקחת חלק פעיל.
(סוף השיעור)
heb_o_rav_2018-08-10_lesson_bs-akdama-zohar_n1_p2_nWwIa5zV
-
"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ו, י"ח).↩