heb_t_rav_2009-12-06_lesson_otkrivaem-zohar_n5

,

פותחים הזוהר

(מאמר "חזווא דרבי חייא", אות נ"ו - אות ס')

שיעור 5

שיעור וירטואלי 06.12.09 – אחרי עריכה

ספר הזוהר הוא ספר מיוחד, אנחנו גם רואים איך הוא משפיע עלינו כאן. אני במהלך הרבה מאוד שנים הסתרתי את הרצון שלי ללמוד בספר הזה, ניסיתי ונדמה לי שאפילו באופן די מוצלח, להכין את תלמידי בלימוד לספר הזוהר.

במהלך הרבה מאוד שנים הייתה פה הכנה. אנשים באמת עברו על כל המקורות כמה פעמים, התנענעו כמו שצריך מכל המקורות של "פתיחה לחוכמת הקבלה", "תלמוד עשר הספירות", כל המאמרים, כל האגרות של בעל הסולם, הרב"ש, ספר "בית שער הכוונות" של בעל הסולם, זאת אומרת, הרבה מאוד מקורות נחוצים. וגם דנו בזה כמה וכמה פעמים, הרבה מאוד פעמים, ואתם רואים כמה שהארכיון שלנו עמוס, וכמה שיש שם מכל נושא, לפחות חמש שש פעמים עברנו עליו.

לאחר כל זה הגיע הזמן לפתוח את ספר הזוהר. לא סתם לפתוח אותו בצורה פיסית, ופשוט לפתוח את הספר, אלא לפתוח אותו לעצמנו, שכל מה שטמון בתוך הספר הזה שיתגלה, ויתגלה בהדרגה לנו. אנחנו הגענו לשלב הזה יחד איתכם, ולא חשוב שאתם מתחילים, ואני רואה פה את קבוצת מוסקבה, טורונטו, קבוצת ברלין, ועוד הרבה מאוד קבוצות בעולם שנמצאות יחד איתנו היום.

מאז שהתחלנו ללמוד את ספר הזוהר, כמות המשתתפים בשיעור שלנו הוכפלה. העניין הוא שאפילו שאתם רק מתחילים, ועדיין לא יודעים שום דבר, ולא מבינים שום דבר בקבלה, זה לא חשוב. אותה קבוצה עיקרית, אותם חברים שנמצאים ברחבי העולם, במהלך כל השנים שלמדו את חוכמת הקבלה בצורה רצינית, עבדו על עצמם, היו נפגשים בקונגרסים, הם מהווים את אותה מסה שתפתח את ספר הזוהר. ואלה שנדבקים אליהם, או רק מתחברים אליהם, הם גם ירגישו על עצמם את ההשפעה הזאת בקצב מהיר מאוד, ויתחברו לאותו גרעין.

כך שאין מה לדאוג שאתם לא הייתם איתנו לפני כן. ולכן אני לומד יחד איתכם היום, גם בשפה הרוסית, וכמובן בתרגום לשאר שפות העולם. זה בעצם לימוד גם למתחילים. גם ספר הזוהר שאנחנו לומדים כאן בקבוצה העיקרית, אין לו שום קשר לדרגה, לרמה של האדם, וכמה הוא יודע, זוכר, מבין את החומר, אלא זה רק מתייחס לרצון שלו לפתוח את עצמו, כדי שגלי האינפורמציה, ההתרשמות, והשפעתו של ספר הזוהר יחדרו בו.

לכן אנחנו יחד איתכם לא נחשוש מכל זה. אבל אני אומר לכם, ברגע שאתם מתחילים ללמוד את הספר הזה, אתם מתחילים להרגיש כל מיני שינויים בחייכם, שינויים קבוצתיים וגם בחייכם האישיים, הפרטיים. יותר ינענעו אתכם, אבל הנענוע הזה יישא אתכם על גלים קדימה יותר. אז בואו נחזיק חבר בחבר, וזה יוציא אותנו לחוף המצוין הזה, הנפלא הזה, שמשם והלאה מתחיל העולם העליון. ואת הים האיום הזה אנחנו נחצה ביחד איתכם, אל תדאגו.

הייתי אומר שאת ספר הזוהר אסור ללמוד לבד, אפשר ללמוד אותו רק בקבוצה, כמו שהספר הזה נכתב, וכבר דברתי איתכם על זה, ויש להיאחז בקבוצה. אפשר להביא פה דוגמא טובה מאוד, זה כמו שאנחנו עומדים איתכם עכשיו על סיפון של אוניה שמתנדנדת בים הסוער, וכל גל הוא תשעה מטרים, שממש סוחף אותנו. מלמעלה ישנם כביכול כאלה חוטים, שכל אחד יכול לאחוז בהם כמו באוטובוס. אנחנו בשביל לאחוז במשטח החלק של האונייה שכל הזמן מתנדנדת, שממש רוצה לזרוק אותנו לים, צריכים לאחוז זה בזה, למרות שכביכול מלמעלה כבר נשלח אלינו ככה בידידות, לכל אחד חבל, הידית הזאת. אם אנחנו מנסים לאחוז בידית הזאת במקום בחבר, זה כמו שמושכים את המצנח, הידית הזאת פשוט זורקת אותנו מיד מהסיפון. אם אנו אוחזים בחבר, איך שהוא לא יתנדנד, ולמרות שאנו רוצים להיאחז קבוע בידית הזאת, אבל אם אנו אוחזים רק בחבר, אנו נשארים על הסיפון. רק כך צריך.

החוויה היא איומה, אנחנו עוד נרגיש את זה על עצמנו. נתפלל זה עבור זה, כדי שלא יזרקו את החברים שלנו, ואנחנו ביחד אודות אחד לשני, נחזיק על הספינה הזאת, ונעבור דרך הים הסוער הזה.

אות נ"ו. דברנו איתכם שרבי חייא בכה ארבעים יום, ואחר כך בכה עוד ארבעים יום. הוא רצה לראות את מורו שעזב את העולם הזה, ועלה לעולם העליון עוד יותר ממה שהיה בזמן שחי בעולם הזה. עד כדי כך הוא עלה, שרבי חייא הפסיק לראות אותו, זאת אומרת, הוא איבד איתו קשר בחוש הפנימי שלו, ואיבוד הקשר הזה מורגש עבורו כאיבוד החיים ממש. כי תלמיד ומורה הם מקושרים אחד לשני, כך שהתלמיד מקבל מהמורה את האור, ולכן אם המורה עולה למדרגה גבוהה יותר מזו שהוא יכול להיות במגע עם התלמיד, אז בזה התלמיד מאבד את כוח החיות שלו, כמו ילד, כמו איזה תינוק, שפשוט עומד ובוכה, ולא יודע לאן לצעוד, ואיפה אימא.

אז רבי חייא בכה, צם ארבעים יום, ועוד ארבעים יום. עד כדי כך היה לו הרצון חזק מאוד, שהוא ממש שינה את כל הרצונות שלו. הכוונה היא לא לצום כמו בעולם שלנו, אלא הכוונה היא כוח גדול של רצון, ודחייה מכל הרצונות האגואיסטיים שניתקו אותו מרבי שמעון. הוא הרגיש את הפער בינו לבין רבי שמעון, ולכן עלה לדרגה הזאת, וראה היכן שנמצא באמת רבי שמעון. ועד כדי כך ראה שאפילו את עצמו הוא ראה, את מצבו בעתיד, שגם הוא יהיה יחד איתו. ולא רק שיהיה יחד איתו, הם אפילו יושבים ביחד כולם, ושומעים מה שרבי חייא, המודל העתידי שלו, אומר.

ברוחניות אין באמת את העתיד, אלא הכול נמצא רק בדרגות שונות. לכן בעלייתנו למדרגה הבאה, אנחנו נמצאים בעתיד, אם אנחנו יורדים למדרגה התחתונה, אנחנו נמצאים כביכול בעבר שלנו. וכך אנחנו יכולים להחליק כמו בסרט צילום, רואים אותו מתחילתו ועד סופו, או מסופו לתחילתו.

אז הוא רואה שם הלאה שהמלאך מטט הכוח היסודי, מטט זה הכוח שמנהיג כל הנשמות. "והוא אומי אומאה וכו': והוא, המלאך מטטרון, נשבע שבועה, ששמע מאחורי המסך, שהמלך מפקד בכל יום וזוכר את המלכות", את כל הנשמות המחוברות יחד. "האילה השוכבת לעפר," שנמצאת בעפר, זאת אומרת, היא לא יכולה בתוכה לחבר את הנשמות, כי הנשמות הפרטיות האלו, לא רוצות להתחבר יחד.

ובאותו זמן שהוא נזכר באותה מלכות המחוברת, העומדת, "ובאותה שעה בועט בעיטות בשלש מאות ותשעים רקיעים," אנחנו אחר כך עוד נדבר על המספרים האלה. שש מאות ושלוש עשרה, שלוש מאות שישים וחמש, מאתיים ועשר, ארבע מאות. יש פה הרבה מאוד מספרים, שמציינים כל מיני מרחקים רוחניים שונים. הרי אנחנו ברוחניות מודדים הכול, קבלה זו בעצם פיסיקה של העולם העליון שמודדת הכול, רושמת את הכול, ואיכשהו מסכמת את זה באיזה נוסחאות וקשרים.

אז הבורא נזכר במלכות הזאת, שהוא צריך לאסוף אותה, והיא צריכה לצבור בתוכה את כל הנשמות, ולעורר אותן כך שהן יתאספו בתוכה. כלומר, באופן הדדי, מלמעלה מעוררים את הנשמות, והן מלמטה צריכות גם כן להתעורר ולהתחבר בה. והבורא מוריד דמעות על כך שהשכינה בעפר, שהנשמות המרכיבות אותה בעפר. "וכולם חרדים ונבהלים מלפניו. והוא, המלך, מוריד דמעות על זה, שהשכינה בעפר," זאת אומרת, שפשוט גרים בכל המציאות, רק כדי למלא את מצבם הבהמי, והמצב של האדם הוא פשוט לא קיים, כלומר, רק עוסקים ברמה הבהמית, המינימאלית.

"והדמעות," שהבורא מוריד, "הרותחית כאש, נופלות לתוך הים הגדול." באור חוכמה, באור החיים. "ומכח הדמעות האלו עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים, שנקרא רהב,". רהב זה הים הרחב, החופשי, האין סופי, והשולט על הים הגדול הזה, כך הוא נקרא לפי תכונת הים עצמו. עד כמה שהבורא רוצה למלא את כל הנשמות באור החוכמה, הגדול הזה. "ומקדש את שם המלך הקדוש," אותו כוח שיוצא מהבורא, מהתכונה העיקרית של השפעה, שמקיפה את כל המציאות. "ומקבל עליו, לבלוע כל מימי בראשית," לכלול בתוכו את כל הנשמות, לתקן את כולן, ולהביא אותן לחיבור ביניהן.

"ויאספם לתוכו, בשעה שכל העמים יתאספו על העם הקדוש, והמים יתיבשו, ויעברו" את ישראל. אותה נקודה שהיא הולכת לישר–אל, ישר–אל לבורא, ישר לאל "ויעברו ביבשה." זאת אומרת, הים הזה כבר לא יעמוד לפניהם. כל זה מכין לנו הכוח הזה שנקרא רהב, מלאך הים שאחראי על כל הים הסוער הזה, האין סופי הזה, שהגלים והכוחות שלו זה אור חוכמה, אור שצריך למלא אותנו בכל הידיעות של אור החיים, עם כל ההרגשות, התובנות של אור אין סוף.

זאת אומרת, באותה מידה שאנחנו מתחברים בינינו, האור הזה מתחיל למלא אותנו. והוא צריך גם להעלות אותנו לכזה מצב, שאנחנו נייבש את הים הזה, כלומר, נקלוט אותו בתוכנו, הוא לא יהיה בחוץ, הוא יהיה כולו בתוכנו, כל הגלים האלה, כל האור הזה, ואנחנו פשוט נצעד כמו ביבשה, לחוף הבא, היכן שמתחיל עולם אין סוף.

"נז) אדהכי שמע קלא וכו' : בתוך כך שמע קול" מדובר ברבי חייא, שהוא צופה בכל זה, כל זה מצטייר לו. זו לא סתם איזו פנטזיה, או שנדמה לי, שמעתי איזה קול, והיה לי איזה חזיון. חזיון דרבי חייא זה נקרא שהוא רואה את המדרגה הבאה, הוא לא יכול להשיג אותה בצורה פעילה. כמו תינוק שהוא פועל בצורה פסיבית בעולם שלנו, והמבוגרים מראים לו, תומכים בו, והוא קיים עדיין במצב הקטן הזה, ונשען עליהם. אותו דבר רבי חייא, הוא רק רואה, צופה באותה מדרגה שהוא קיים שם, וגם צדיקים אחרים שכבר השיגו את תכונת ההשפעה שיותר גדולה ממנו, מדרגתו, והבורא, ורבי שמעון המורה שלו, והחברים שלו, והוא עצמו במצבו העתידי, בכל זה הוא צופה כילד מהצד. דרך כל זה שומע קול "שאמר, פנו מקום פנו מקום,", מקום, זאת אומרת, תעוררו בתוככם רצון חדש. מקום ברוחניות נקרא רצון, שבו יכולים לקבל ידיעה נוספת, הרגשה, השגה, גילוי, זה נקרא פנה מקום.

מה זאת אומרת, לפנות. לזרוק מה שיש בתוכך? לא. אתה צריך לגלות בתוכך רצון חדש. אז פנו מקום, מדוע? "כי מלך המשיח", זאת אומרת, המדרגה הבאה של הכוח שמושך מלמטה למעלה, השר המשחרר "בא לישיבתו של ר' שמעון אותו כוח שיוציא את כל הנשמות לתיקון הכללי, הוא כבר מוכן לפעולה. "משום שכל הצדיקים שם הם ראשי ישיבות שאותן הישיבות ידועות הן שם. וכל אלו החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה שבכאן לישיבה שברקיע,".

הוא רוצה לומר, שהמשיח הזה, הכוח הזה, הוא מעלה את הנשמות מהדרגה הזאת שבו נמצא רבי חייא, עד הרמה הבאה שבה נמצא רבי שמעון וכל שאר הצדיקים והתלמידים, ורבי חייא עדיין לא נמצא שם, והלאה למדרגה עוד יותר גבוהה שנקראת "ישיבה שברקיע". "ומשיח בא בכל אלו הישיבות, וחותם תורה", כלומר, שיטת התיקון, שדווקא בצורה הזאת אפשר לעלות על המדרגות האלו, היוצאים "מפיהם של החכמים. ובשעה ההיא בא המשיח, לישיבתו של ר' שמעון, מעוטר מן ראשי הישיבות בעטרות עליונות."

כל המקורות של הכוחות הרוחניים, כולם מתחברים יחד, ולכל אחד מתחברות הנשמות שלנו. כל אחד מאיתנו משתייך לאיזה חלק של גוף רוחני, מוח, לב, ריאות, כליות, כל מיני איברים או מערכות, מערכת הלימפה, מערכת העצבים, וכן הלאה. לכל מערכת יש את הכוח שמנהיג אותה, הכוח הכללי שמנהיג אותה, הכוח הזה מושך תחתיו את כל הנשמות שנמצאות במערכת שלו. ולכן כאשר מופיע המשיח הזה, שמתחיל למשוך את כל הנשמות כלפי מעלה, בזה מסתיימת בעצם כל העבודה של האדם מלמטה.

הוא משך את עצמו לרמה הזאת, הוא עורר את הכוח הזה שמושך אותו הלאה מאותה רמה שבה נמצא רבי חייא, ועכשיו אפשר להגיע לדרגה של רבי שמעון. ומרבי שמעון ותלמידיו עוד יותר, לדרגת ישיבת הכוחות העליונים האלה שאחראים על כל תתי המערכות של הנשמות העליונות הגבוהות. מדובר על מערכת של נשמות שנקראת "אדם", שצריכה כולה להידמות בכללותה, בשלמותה, בהרמוניה, אל הבורא.

מערכת הנשמות הזאת היא מתחלקת לתתי מערכות, כמו שבגוף שלנו יש את האיברים האלה. כולם ודאי נשלטים על ידי המוח, הוא כמערכת העליונה ביותר, והם כמו תתי מערכות, לימפה, עצבים, מערכת הדם, הריאות, הכליות, וכן הלאה. אז תתי המערכות האלו הם בעצם ראשי ישיבות הרקיע, והם מתעלים על ידי הכוח הזה של המשיח כבר לישיבה הכללית.

מה בעצם נאמר לנו, נאמר לנו כך, אתם צריכים מהעולם הזה להתחיל להתאסף, עם השאיפות שלכם לרוחניות, עזבו את כל השאיפות הבהמיות שלכם, אל תדאגו להם, תדאגו כמו בהמות, כי צריכים להאכיל אותם, להשכיב אותם לישון, וכן הלאה, ותוציאו מכם את כל הנקודות שבלב שלכם, את השאיפות שלכם כלפי מעלה, ותתחילו להתחבר ביניכם. אז תיווצר אצלכם נשמה, כאשר תחברו את כל הנקודות שבלב ביחד, תתחילו להעלות אותן, תתחילו למקד אותן עוד ועוד כמו רבי חייא, עד אותה דרגה שיתפוס אותן המשיח, ויתחיל למשוך אותן למעלה עד דרגת ישיבת הצדיקים, ועד ראשי הישיבות העליונות. בצורה הזאת הכול בנוי.

הכול בנוי בעצם על התאספות הנשמות יחד. נשמה נקראת הרצון הקטן שלנו לרוחניות, שמהחיבור עם כל שאר הרצונות של החברים שלנו, ושל אלה שקיימים כבר בעולם העליון ברצונות מתוקנים, כאשר אנחנו רוצים עם כולם להתחבר, אנחנו מתחברים לאותו כלי משותף, שבו קיים הים הגדול הזה, הרגשת החיים העליונים האלה, הנצחיים.

"נח) בההוא שעתא קמו וכו': באותה שעה קמו כל החברים," הם קמו מקטנות לדרגה גדולה יותר של גדלות, משש ספירות נעשו לעשר ספירות, זה נקרא ש"קם". "וקם ר' שמעון, ואורו היה עולה עד רום הרקיע." הוא התעלה כבר עד הדרגה הבאה. הוא נחשב הגבוה ביותר באותה מדרגה, והוא עוד יותר עלה, ובצורה הזאת השיג בעצם מהעבר, מאותה מדרגה שבה היו כל התלמידים שלו, ועוד כל הכוחות, המלאכים שהחזיקו אותם במדרגה הזאת, והוא כבר מוכן לעלות למדרגה העליונה ביותר.

"אמר לו, המשיח : רבי, אשרי לך, שתורתך". זאת אומרת, התיקון שלך, השיטה שלך, שיטותיך, התרגילים שלך, "עולה בשלש מאה ושבעים אורות, וכל אור ואור מתפרש לשש מאות ושלשה עשר טעמים," תכונות. "עולים וטובלים בנהרי האפרסמון הטהור. והקב"ה, הוא חותם תורה מישיבתך, ומישיבת חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבת אחיה השלוני." אלו מערכות מאוד מסובכות, ש"הזוהר" נוגע בהן.

הוא אומר כך, באותה שיטה שאתה הגעת לרמה הזאת, יחד עם תלמידיך, והעלית את כל הנשמות. מדובר בספר הזוהר, עם כל מי שמתעלה באמצעות הספר הזה. העלית אותם בצורה נכונה לרמה הזאת. והשיטה שלך, התורה, ממשיכה לעלות הלאה בשלוש מאות שבעים אורות, וכל אור מתחלק גם הוא לעוד שש מאות שלוש עשרה אורות, זאת אומרת, אתה באמצעות השיטה שלך מקבל אור, שמתקן את כל שש מאות ושלוש עשרה הרצונות של כל הנשמה, אז אתם כעת עולים לדרגה של גמר תיקון. זה מה שהם גילו באמצעות ספר הזוהר. בואו תראו, לאיזו דרגה אפשר להגיע עם השיטה הזאת.

וכל "עולים וטובלים בנהרי האפרסמון הטהור." האפרסמון הטהור זו הדרגה העליונה ביותר בבינה. בינה זו תכונת ההשפעה, זו תכונת המים, זו תכונת הטיהור שמקיפה את כולם, את כל המתעלים, והמדרגה העליונה ביותר שלה נקראת אפרסמון. אפרסמון זה בעצם פרי בעברית, כמו אפרסק, רק כמו שאנחנו יודעים, לכל שם בעולם שלנו יש את השורש הרוחני שלו, המתאים לו בעולם העליון. האפרסמון הוא בעצם מייצג שורש מאוד גבוה, אם כי כאן בגשמיות שלנו, הוא לא משתתף בשום מקום, כי הוא עד כדי כך גדול ונסתר, שאיננו משתמשים בו.

אנחנו שותים יין מענבים, יש לו את השורש שלו שנקרא ג"ר דחוכמה, עושים טבילה במים, שזה ז"ת דבינה. יש לנו מנהגים שקשורים בלחם, בציעת הלחם, במלח. אלו בסך הכול מדרגות נמוכות יותר, והמדרגה הגבוהה ביותר בהן היא האפרסמון. הוא עד כדי כך נסתר מאיתנו, שאנחנו במנהגים שלנו לא רואים היכן בכלל משתמשים בפרי הזה, או אפילו היכן הוא מוזכר איפשהו.

עד הדרגה הזאת עולות הנשמות באמצעות ספר הזוהר. הן יכולות לעלות גם הלאה על כל שש מאות ושלוש עשרה האורות. שש מאות שלוש עשרה האורות, זה בעצם האור הכללי שפועל על הנשמה. כי הנשמה מורכבת משש מאות ושלוש עשרה רצונות, ולכן כל השש מאות שלוש עשרה האורות מתקנים את שש מאות ושלוש עשרה הרצונות האלה, ומעלים אותה לגמרי לתכונת ההשפעה המוחלטת, לאפרסמון, המדרגה הגבוהה ביותר. והבורא חותם ובעצם מוכיח, קובע, שהשיטה הזאת באמצעות ספר הזוהר, היא באמת העלתה אתכם, משכה אתכם, בכל הסולם הזה עד המדרגה הגבוהה ביותר.

מה זה שלוש מאות שבעים, ארבע מאות? יש פה הרבה מאוד ספרות. יש לי את כל הפירוטים האלה, ואתם יכולים לקרוא את כל זה, וזה יהיה מובן לכם. אני לא חושב שכדאי לחזור, כי יש לכם את כל הספרים האלה.

"נט) ואנא לא אתינא וכו':" אמר המשיח, "ואני לא באתי", משיח זה אותו כוח, שמעלה אותם מהדרגה שבה נמצא רבי חייא, עד לדרגה שבה נמצא רבי שמעון, ועוד לדרגה היכן שרבי שמעון מוכן לעלות. הוא בעצם עלה. כשהם קמו, הוא כבר עלה עד המדרגה הבאה של האפרסמון הטהור. אז משיח צריך להעלות את כולם. אמר המשיח, "ואני לא באתי לחתום תורה מישיבתך, אלא משום שבעל הכנפים יבא כאן,".

זאת אומרת, יש עוד מלאך, עוד איזה כוח שצריך להגיע, להשפיע פה, לפעול בצורה חיובית, או שלילית, לטובת העלייה הבאה. כי אדם עולה רק על ידי זה שהוא מתקן את האגו שלו, אין עוד אמצעי אחר להתעלות. אנחנו צריכים לגלות קודם כל את הרצון האגואיסטי שלנו, אנחנו צריכים לתקן אותו, להשתמש בו בהשפעה, וכך אנחנו מתעלים. "כי אני יודע שלא יכנס לישיבה אחרת אלא לישיבתך, באותה שעה, סיפר לו ר' שמעון אותה השבועה, שנשבע בעל הכנפים."

יש איזו שבועה, יש איזה תנאי, של איזו התעוררות, של גילוי הכוח הזה, הופעת הכוח הזה, שנקרא "בעל הכנפיים". "בעל הכנפיים" זה בעצם מסך, הכנפיים זה מסך שבאמצעותו אפשר לעלות למדרגה הבאה. אנחנו תמיד עולים מדרגה לדרגה באמצעות כוח מוגדר שנקרא משיח. אז יש כוחות שמעלים אותנו מדומם לצומח, מצומח לחי, ומחי למדבר, כוחות שמעלים אותנו בקו ימין, בקו שמאל ובקו אמצעי. יש הרבה מאוד כוחות שונים, שכאילו משחקים איתנו, מעלים אותנו, ומראים לנו כל מיני צורות שונות, ותופעות שונות של רוחניות בתוכנו.

תארו לכם איך ציפור עולה מדרגה לדרגה. בשפה הציורית הזאת מתאר לנו "הזוהר", באיזו צורה יתגלה בנו הכוח הזה. יש איזו שבועה, איזה תנאי, שבעל הכנפיים יופיע רק בכפוף לתנאי הזה.

"אז נזדעזע המשיח, והרים קולו, ונזדעזעו הרקיעים, ונזדעזע ים הגדול, ונזדעזע הלויתן," זה הדג הענק הזה, החוכמה נמצאת במים, המים הם תכונת ההשפעה החסדים, והלוויתן מייצג את כל החוכמה, שיש את כולה בתוך החסדים. כלומר, אור חוכמה, שכולו בתוך אור חסדים. "ונזדעזע הלויתן, והעולם חשב להתהפך." כל התיקון שעכשיו הנשמות צריכות לקבל במעבר לקראת המדרגה האחרונה, המדרגה הגבוהה ביותר, זה תיקון שהוא לגמרי שונה מכל התיקונים הקודמים, שהיו פשוט ככה בהדרגה.

תמיד היה איזה מהפך. כמו תינוק שנולד, הוא מתהפך לפני שהוא נולד, ובצורה הזאת הוא נולד. זאת אומרת, הוא צריך להתנתק לגמרי ממה שהקיף אותו ברחם אימו, ולהיוולד פשוט לעולם חדש. כך אנחנו עוברים ממדרגה למדרגה, ואנחנו תמיד מתהפכים, עושים כזה פליפ פלופ. אבל עכשיו ההיפוך הזה, המעבר הזה ממדרגה הקודמת למדרגה הבאה הוא כללי, ובזה הוא שונה משאר המהפכים הקודמים.

"בתוך כך ראה את ר' חייא" את עצמו "למרגלותיו של ר' שמעון. אמר," שאל "מי נתן כאן אדם לבוש בגד עולם ההוא. דהיינו בגוף מעולם הזה." איך יכול אדם שעדיין לא תיקן את עצמו, להתלבש באור שהוא בכלל לא זכה לו, אין לו לזה את התכונות המתאימות. "א"ר שמעון זה הוא ר' חייא, אור מאור התורה." זה רבי חייא למטה שומע מה אומרים עליו מלמעלה. "אמר לו, יאספו הוא ובניו," כלומר, כל תלמידיו, כל עבודותיו, כל מה שיצא ממנו בעולם הזה. "כלומר שיפטרו מן העולם הזה, ויהיו מן הישיבה שלך. אמר ר' שמעון, זמן ינתן לו. נתנו לו זמן." תשאירו אותו בינתיים בשקט, רק תאספו אותו, אל תעלו אותו בינתיים. פה מצוין בסוגריים, מפני שעדיין עוד לא הגיע זמנו של רבי חייא לעלות למדרגה הזאת, הוא רק ראה אותה מרחוק.

"ס) ונפק מתמן מזדעזע וכו' : ויצא המשיח משם כשהוא מזדעזע, ועיניו זולגות דמעות. נזדעזע ר' חייא, ובכה, ואמר, אשרי חלקם של הצדיקים בעולם ההוא, ואשרי חלקו של בן יוחאי שזכה לכך. עליו כתוב, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא."

העלייה של רבי חייא מהווה עליה אחרונה, והוא לוקח אחריו את כל הנשמות, כולל אותנו. כי כל עשר הספירות האלו העיקריות, שמהן מורכבת מלכות בעולם אין סוף, כולן בעצם מהוות תלמידים של רבי שמעון. אז אם רבי חייא היה גם עולה לאותו רקיע, על הכנפיים, אז אנחנו מיד אחריו גם היינו עולים. ורבי שמעון עצר אותם בזמן, ואמר להם, שעדיין לא הגיע זמנם, "נתנו לו זמן".

צריך להסביר עוד הרבה, מדוע לא אפשרו לרבי חייא להיכנס למצב הזה של גן העדן, היכן שכל פירות החוכמה, היכן שיש את כל אור חוכמה ואור החסדים, כולם נמצאים בכלי משותף אחד של כל הנשמות המאוחדות. רבי חייא הצטער מאוד על אי השגת התיקון ובכה ואמר, שמאושרים כל תלמידי רבי שמעון שזכו לכל זה. הוא עדיין נשאר מתחת לדרגה הזאת, כי עדיין עליו לחכות עד ששאר הנשמות, זאת אומרת, אנחנו איתכם נגיע עד אליו, ואז נאלץ אותו כבר לעלות יחד איתנו לאותה מדרגה הסופית, גמר התיקון.

בצורה הזאת, בצורה כללית, עברנו את המאמר הזה, שנקרא "חזווא דרבי חייא".

למרות שכל זה נשמע עם משלים וסיפורים, ונדמה לנו שזה לא מותיר איזה רושם מיוחד, אבל אנחנו פשוט לא מבינים איך עובד ספר הזוהר, איך הוא פועל. ספר הזוהר פועל עם האור שלו תוך כדי קריאה, אנחנו צריכים פשוט לקרוא, ולנסות איכשהו בצורה פסיבית, אקטיבית, כמה שאנחנו יכולים, להתרגש ממנו. לנסות לא להוריד, לקרקע, את מה שאנחנו קוראים, אלא להפך לשאוף לזה, לכוחות האלה, לתכונות האלו, לפעולות האלו, שספר הזוהר מספר לנו עליהם, בצורה של מלאכים, נהרות וימות, הרים, התאספויות, יושבים, קמים, וכן הלאה, אנחנו צריכים את כל זה לתרגם לשפה של תכונות.

הרי מה יש בכל היקום הזה. גם היום אנו נמצאים איכשהו בתוך איזה מקום, שאיננו מרגישים אותו, עלינו פשוט לשנות את תכונותינו כדי להרגיש אותו. כלומר, הכול תלוי בתכונות הפנימיות שלנו, שאנו צריכים לעלות לדרגה הזאת. אז בהדרגה אנו קוראים עוד ועוד, ועם הניסיונות שלנו לגלות את תוכנו של ספר הזוהר, בתוך התכונות הפנימיות שלנו, כלומר, איך לעלות? מה זו העלייה הזאת? מהן התכונות הנחוצות לנו? מה צריך להסתיר, ומה צריך לגלות? למה לצפות? כל זה מעורר בתוכנו שינויים. כמו שנאמר כאן, שמזמין עלינו שש מאות ושלוש עשרה אורות מלמעלה, שמתקנים אותנו.

שאלה: פעם אמרת לנו ש"הזוהר" יתגלה לדורות אחרים, שהדור שלנו עדיין אינו מוכן. ועכשיו מתחיל הלימוד לדור הזה. מדוע זה קורה? מה מאפשרים לנו היום, כדי לקרוא בספר הזוהר?

בחיי עברתי בעצם ארבעה דורות, בינתיים. הדור הראשון, שבכלל לא ידע מה זו קבלה, אחר כך אני בעצמי גיליתי את הקבלה יחד עם מורי, הוא גילה לי את זה. אחר כך הבאתי לו תלמידים לגמרי רחוקים מדת, מקבלה, והוא התחיל ללמד אותם, זה כבר דור שלישי. המשכתי אחר כך ללמד את תלמידי, אחרי שמורי הסתלק מאיתנו. ואחר כך הגענו כבר לספר הזוהר. אז תראו כמה שלבים האנושות עברה, וזה לא אני או הקבוצה, זו האנושות.

בהתחלה הייתה האנושות לגמרי חתוכה מהקבלה, אף אחד לא חשב לפני שלושים, שלושים וחמש שנה על חוכמת הקבלה, לא היה בכלל דבר כזה. אחר כך הבאתי אנשים, התחלתי לתת הרצאות, התחלתי להביא אנשים למורי. וכשהוא הסתלק, אני המשכתי עם תלמידי בפומבי בכל העולם. אתם רואים שאפילו עד אליכם זה הגיע, ואתם עד כדי כך רחוק נמצאים פיסית מאיתנו. והיום כבר הגענו לשלב הבא לפי הסדר, לצורך עלייה רוחנית שלנו להשתמש בספר הזוהר.

אני מקווה שאנחנו נראה איתכם גם את השלב העוד יותר הבא. אחרי שנתעלה באמצעות ספר הזוהר למדרגה הבאה, ניכנס להרגשת העולם העליון, נתחיל להתעלות בו, ולהתקדם בו, ולמשוך אחרינו את כל האנושות, ונגיע למדרגות שמדובר עליהן בספר הזוהר. כעת אנחנו רק מתחילים על עצמנו לממש את זה, עדיין ללא הרגש, וללא השגה, עדיין בלי להימצא במצבים האלה, רק מתחילים לממש אותם, כך שהכול עוד לפנינו. ואני מלא אופטימיות לבצע את העבודה הזאת, אפילו אם יתנו עד הסוף, זה לא תלוי בי, בי תלוי רק הרצון.

שאלה: איך אתה יכול להיות בטוח שהבורא רוצה שכל אחד מאיתנו ישתווה לו? האם ההרמוניה של העולם בזה לא מופרת?

לא, להפך, היום כשאנחנו נמצאים בניגוד לבורא, אנחנו בזה מפרים את ההרמוניה של העולם. כי אנחנו האנשים, זה הכוח היחידי, זו התכונה היחידה, שנמצאת הפוכה לבורא, מנוגדת לו. כך שלהפך, אנחנו משיגים הרמוניה באמצעות ההשתוות שלנו לבורא, אנחנו הופכים לשותפים שלו. המאמר הבא בספר הזוהר, אחרי אותו מאמר שקראנו עכשיו, נקרא מאמר "עם עמי אתה בשותפא", ושם מתבהר שאנחנו שותפים עם הבורא.

אני חשבתי להתחיל מהמאמר הבא שנקרא "דטעין חמרי", שזה החומר שלנו. חמור בעברית מהמילה חומר. חמור הוא מייצג את החומר האגואיסטי של העולם שלנו, שגם הוא כזה עקשן, טיפש. אז "דטעין חמרי", זה נקרא כוח מיוחד שמוביל את החמורים, שמוביל את האדם, דוחף אותו, דוקר אותו, מכריח אותו ללכת קדימה, זה מה שאנחנו צריכים. היינו רוצים לרכוש כל אחד לעצמו, כזה מוביל, שידחוף אותו קדימה, כי אנחנו רוצים להתקדם.

שאלה: למה דילגנו על פרק על האותיות?

זה מאוד מורכב. אני מבטיח לכם, אנחנו נעבור על הכול, נעבור על כל המאמרים. פשוט אני בוחר מהקל לכבד. "הזוהר" לא כתוב מהקל לכבד, הוא פשוט ככה כתוב, הולך ישר. והפרשה הקשה ביותר היא הפרשה הראשונה, פרשת "בראשית" בספר הזוהר, הפרשה הראשונה בתורה, בריאת העולם, היא פרשה מאוד קשה. "הזוהר" לא בנוי כמו איזה ספר לימוד אקדמי, מהקל לכבד, לכן אנחנו יחד איתכם פה בוחרים את הסדר הפרטי שלנו, של המאמרים, אבל הם כולם יהיו לתועלת שלנו.

שאלה: אני שונא הפרעות ששולח לי הבורא, איך להבין מה הוא רוצה ממני?

אתה צריך לאהוב אותן. את הפרעות ששולח לך הבורא, אתה צריך לאהוב, כי דווקא הודות להפרעות האלו, בהתגברותך עליהן אתה תתעלה. ככה אין לך על מה להתעלות, וההפרעות האלו נקראות עזר כנגדו, זה עזר. זה רק נדמה לך שזה נגדך, ולכן היחס הנכון להפרעות, זה כאשר אתה שמח בהן, לגלותן בתוכך, אתה שמח שהתגלה משהו לתקן. זה שאתה מתקן אותן, על זה אתה עולה.

הבעיה היא אחרת. שאתה מתייחס להפרעות, כאל מצבים שאתה צריך למחוק ממך, וחוץ מזה אתה חושב שאתה לבד צריך לתקן אותן, זו הבעיה. ולתקן אותן בעצמך, אתה כבר הבנת שאתה לא יכול, אתה כבר לא יכול לשלוט על הרצון שלך, על הגוף שלך, אתה לא יכול לעשות עם זה שום דבר. באמת לתקן להשפעה אתה לא יכול, אתה יכול רק לקחת אחת מהתכונות שלך, לטובת איזה תענוג אגואיסטי, להיות חזק, בשביל להיות חכם לעסוק בחוכמה, לעסוק בספורט, להגיע לאיזה שלטון וכבוד, אבל לתקן את עצמך להשפעה, לתכונת ההשפעה, לא תוכל.

ולכן נדמה לך שאלו הפרעות. כי אם מופיעה בתוכך כזאת תכונה, שאתה מרגיש שזו הפרעה, היא צריכה להוביל אותך לקשר עם הבורא, שאתה תבקש ממנו, שהוא את ההפרעה הזאת, לא ימחק ממך, אלא שיעלה אותך מעל ההפרעה הזאת אליו, ואז אתה תהיה קרוב אליו, ואתה תהיה בגובה ההפרעה הזאת, וכן הלאה.

אז כל העלייה שלנו מלמטה למעלה, היא בנויה מזה שאני מסתכל, רואה את ההפרעה שלי, ויש לי שאלה מה לעשות, ואני לא יודע. אני כנגדה נמצא, כנגד סימן השאלה הזה, ואיני יודע מה לעשות. אני מתחיל לבקש מעצמי את הבורא, זאת אומרת, אני פונה אל המדרגה הבאה, זה הבורא כלפי המדרגה שלי, מבקש ממנו כוח, ומשם מגיע הכוח, שבאמצעותו אני מתעלה למדרגה הבאה.

ולכן ההפרעה היא לא הפרעה, היא עזרה כנגדי דהיום. ובלי הפרעות אני אף פעם לא הייתי מתעלה. וכאשר אני נמצא במדרגה הבאה, שוב מתעוררת לי הפרעה, ושוב אני צריך להתעלות, וכן הלאה. זאת אומרת, כל מדרגה זו הפרעה, כל פעם אני צריך לגלות שאני בעצמי איני מסוגל, וצריך לבקש מהבורא. כל פעם הבורא מתגלה, ומתקן בי את התכונה הזאת הלא נכונה. ההפרעה הופכת אצלי מתכונה שלילית לחיובית, ובצורה הזאת אני מתעלה מעל המדרגה הזאת, יכול לעבוד עם התכונה הזאת המתוקנת, ולכן צדיק נקרא מתוקן.

אם לא היו לי הפרעות, לא היה לי מה לתקן, אף פעם לא הייתי מתעלה, עולה, ונעשה שווה לבורא, דומה לו. הבורא נמצא כאן במדרגה האחרונה, וברא את כל ההפרעות האלו, מאה עשרים וחמש מדרגות של הפרעות, ועלינו כל הזמן לגלות אותן, ולהתעלות. בתיקון ההפרעות, אנחנו יכולים לתקן אותן רק בעזרת הבורא, כך אנחנו משיגים כל פעם דבקות, חיבור, קשר איתו. בתיקון ההפרעות אני מתחיל להבין, מה הן ההפרעות האלו, לשם מה הן נועדו, מדוע הבורא ברא אותן דווקא כך, איך הוא מתקן אותן.

אני את ההפרעות האלו מרגיש בתוך תוכי כמו שלי, בהתחלה את החלק שלי כמקולקל, ואחר כך כמתוקן. זאת אומרת, אני מתחיל מתוך ההפרעות האלו, לבנות בתוך תוכי את ה"אני" החדש שלי, הרוחני, השווה לבורא. זה מה שנקרא הפרעות, מסתבר שאלו לא הפרעות, זה חומר הבינוי שלי, שממנו אני בונה את הגוף האין סופי של הנשמה שלי, כך שצריכים להתייחס אליהן בכבוד, באהבה, ואם הן מתגלות באדם, זה אומר שהוא ראוי לעלות מעליהן. כל הבעיה היא להשתמש נכון בשיטה הזאת, וכדי להשתמש בה נכון, בשביל זה אנחנו נכנסים לקבוצה, בשביל זה יש מורה שיודע איך לעשות את זה, הוא מלמד אותנו את זה. ואם אנחנו פועלים נכון, אנחנו יכולים מהר מאוד להשתמש בכל מה שלפנינו לטובת העלייה הרוחנית שלנו, וכל הדרך שלנו הופכת למהירה וקלה. זה הכול תלוי כמה אנחנו נכוון נכון כל מה שמתעורר בתוכנו.

שאלה: איך נכון ללמוד את ספר הזוהר? האם נכון לקרוא אותו בקבוצה עם הביאורים שלך, או בלעדיהם? האם ללמוד אותו לבד בלי הביאורים שלך? האם זה אותו דבר אם קוראים את זה ממקור מודפס מנייר, או ממקור אלקטרוני?

אם יש אפשרות לאדם לרכוש את הספר מנייר, זה טוב מאוד. נייר זה לא מחשב, לנייר יש את השורש הרוחני שלו, גם לספר יש את השורש הרוחני שלו, ובצורה הזאת כמו שזה לפנינו, ולא סתם על המסך. לכן כדאי איפשהו למצוא, ולרכוש בינתיים.

האם לקרוא לבד? תנסו. בכל מקרה את הספר הזה שכתוב ברוסית, אנגלית, ועברית, תנסו לקרוא אותו בעצמכם. לא צריך ממש להתעמק, אנחנו נתחיל ללמוד את זה יחד איתכם, ואין טעם בהתעמקות עצמה של החומר, לא תראו מזה תועלת רוחנית. הרווח הרוחני הוא בא מתוך זה שאתם רוצים להתחבר ביניכם, לחוות, להתרגש איתו, והחשוב ביותר, בצורה נכונה לתרגם את כל המילים. רבי חייא זו תכונה, רבי שמעון זו תכונה, מלאך זו תכונה, ארץ, שמיים, יבשה, וכן הלאה, כל אלו תכונות. ואנחנו צריכים למצוא את התכונות האלו בתוך תוכנו, והן לאט לאט יתגלו.

מלבד זאת כמו שאתם יודעים, פעמיים בשבוע, שני וחמישי, אנו לומדים את ספר הזוהר בשיעורי הבוקר שלנו, בחלק הראשון. למשל מחר יהיה לנו שיעור בוקר, בין שלוש לארבע בבוקר, אנחנו נלמד יחד איתכם, עם מי שיהיה איתנו יחד, את ספר הזוהר. אבל נלמד חלק אחר, פרשת "נח", מה שאנחנו לומדים כאן בקבוצה העיקרית. חוץ מזה יש את שיעורי "הזוהר" בשבתות ובימי שישי, ואתם יכולים להוריד אותם מהארכיון בכל השפות. כך שיש לפניכם כבר מספיק חומר, ומיום ליום הוא יתוסף. תקראו את כל הפוסטים שלי בבלוג על "הזוהר", על חשיבותו, על ייחודיותו, על ייחודיות הלימוד שבו, להשתמש בו להתעלות רוחנית.

שאלה: איך לנתק את השכל, ולהכניס את הידיעה הראשונה שלי לרוחניות?

באמת כך נאמר, ניתוק הידע, ניתוק השכל. אמונה למעלה מהדעת, זה לא נקרא שצריך לנתק את השכל. כאשר אדם מנתק את השכל, הוא נעשה פשוט כמו בהמה, אמונתו היא למטה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת, זה אומר שיש דעת, וחוץ מזה יש גם עוד תכונת ההשפעה שעולה מעל הדעת הזאת. השאלה לא נשאלה נכון, או שלא נכון ניסחתם אותה, או שלא הבנתי מה רשום שם.

אף פעם איננו מבטלים את הידיעות שלנו, את האגו, לא מבטלים שום דבר ממה שאנחנו יכולים לרכוש. תרכשו הכול, ידיעות, הרגשות, ואף פעם אל תחסכו מכם שום דבר. זו פשוט תהיה אמונה רגילה, כמו שיש לכל הדתיים שאינם יודעים ומבינים, ולא מרגישים, ומאמינים בכך שכאילו משהו קיים, בלי הוכחות. אין לנו כזה דבר, אנחנו רוצים להגיע עד להשגה, עד להרגשה, עד למדידה, שבה נוכל לראות הכול, להבין הכול, וגם להרגיש הכול.

לכן יחס כזה אינו נכון. אמונה למעלה מהדעת, זה שיש לנו דעת, ומעל הדעת אנחנו עולים עוד, לידיעה גבוהה יותר, זה נקרא שאנחנו עולים באמצעות תכונת ההשפעה למדרגה הבאה, למדרגת ידיעה. והאמצעי לעלייה נקרא אמונה למעלה מהדעת, כי אנחנו רק באמצעות תכונת ההשפעה יכולים לעלות למעלה מהדעת.

אני נמצא במדרגה מסוימת, זו הדעת שלי, לעלות למדרגה הבאה של הדעת איני יכול, כי אני הפוך למדרגה ההיא, ולכן אני יכול לעלות אליה רק באמצעות תכונת ההשפעה. תכונת ההשפעה היא נקראת אמונה. ולכן בנוסף לידיעה שלי, בנוסף לכל מה שאני מקבל, אני מוסיף לזה עכשיו את תכונת האגו פלוס תכונת ההשפעה, ומופיע אצלי כלי עוד יותר גדול, ובתוכו אני מקבל את מנת הידיעה הבאה. בצורה הזאת אני עולה בין דעת לדעת, בין דעת אחת לדעת שתיים, והמעבר ביניהן הוא באמצעות תכונת ההשפעה, לכן זו נקראת אמונה. וכך אמונה וידיעה זה מתחלף, אמונה ידיעה, ידיעה אמונה, וכן הלאה.

(סוף השיעור)