שיעור בוקר 23.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "הכבדת הלב - הזדמנות לעלייה"

זו סדרת השיעורים שאנחנו כבר עברנו חלק מהם ועכשיו ממשיכים. אני חושב שיותר ויותר מבינים שהכבדת הלב, מה שאנחנו מרגישים, זה פשוט פתיחת החללים, שאנחנו צריכים להרגיש אותם כריקניים, שהבורא בעצם רוקן אותם מתענוגים דעולם הזה ולכן אנחנו מרגישים את הפתיחה שלהם בנו כמצב לא נעים. פתאום אנחנו מרגישים לא לטוב ולא לרע, אלא איזה מין חלל פנוי שצריכים למלאות אותו בגדלות הבורא.

זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", תכונת ההשפעה, וצריכים להשתדל להרגיש את זה יחד, צריכים ללכת על זה יחד. כל אחד ודאי בצורה אישית משלו, אבל בלסמוך ולהסתמך, בלחייב אחרים ולקבל מהם ולתת להם, בקיצור בחיבוק יחד ממש לראות בפתיחת החללים הזדמנות לעוד קצת, עוד קצת להתקדם. שבכאלו שמאל ימין, שמאל ימין, או ירידה עלייה, ירידה עלייה, לא חשוב איך לקרוא לזה, כך אנחנו נתקדם.

אז אנחנו צריכים עכשיו ללמוד איך נכון, מהר, בצורה המועילה להשתמש בכל אלו השלבים שמתגלים לנו כחללים, כנפילות, ירידות, ואיך אנחנו מממשים אותם ומהם עולים למצב חדש, כל פעם יותר ויותר קרוב להשפעת נחת רוח לבורא.

קריין: קטע מס' 17, מתוך זוהר לעם, בראשית א', סעיף מס' 159.

"לפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההיעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג. שנאמר, וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה."

(זוהר לעם. בראשית א', 159)

סדנה

במה בדיוק אנחנו מרגישים ברגע הראשון שמתגלה השלב הזה החדש, במה אנחנו מרגישים אותו כחדש, באיזו הרגשה? איך אנחנו מעבדים את ההרגשה הזאת למשהו שממנו אנחנו יכולים להתחיל לעבוד, להתייחס לעצמנו, לדרך, לקבוצה, לצעד אחד קדימה? לקראת מה, לאיזה כיוון אז אנחנו מכוונים את עצמנו?

*

איזו הכנה אנחנו [עושים] היום, אחרי שכבר קצת למדנו על מה שקורה לנו, שהירידות הן הכרחיות כדי לגלות חלל, ואת החלל הזה אנחנו צריכים למלאות בגדלות הבורא, איך אנחנו לפני הירידות האלה כבר יכולים להכין את עצמנו? להכין לירידה, ולהכין את עצמנו כך שלא נרגיש את הירידה, ולהכין את עצמנו כך שאנחנו נזמין בצורה מבוקרת את הירידה הזאת, שכבר לא תהיה מורגשת כירידה אלא חלק מהעבודה שלנו, שהכול יהיה בשליטתנו?

*

כל המשחק שלנו בעצם זה הכרת גדלות הבורא וחיסרון לגדלות הבורא, הכרת גדלות הבורא וחיסרון לגדלות הבורא, כי הרצון לקבל מסתיר לנו אותו, או שאנחנו מתגברים אז הוא מגלה לנו, בתוכו אנחנו מגלים את הבורא. או מסתיר או מתגלה.

אז איך אנחנו כל הזמן נמצאים בריצה לגדלות הבורא, גם באור, גם בחושך, "חשכה כאורה יאיר", ואז זה יהיה בפס ללא הפסק. אם כבר אנחנו יודעים שהכול זה משחק כלפי גדלות הבורא, איך להשתוקק לזה כל הזמן וכל הזמן לעורר חיסרון לזה, וכל הזמן ליהנות מהחיסרון לזה, שרק את זה אני צריך?

*

איך דווקא בצריכה לגדלות הבורא שאין בי ואני רוצה להשיג וכל הזמן להיות בזה, אני מגיע להכרה שרק על ידי החברים אני יכול כל הזמן להיות דרוך לזה? איך דווקא לגדלות הבורא אני יכול להגיע בתמיכת החברים בלבד, דווקא כלפי זה מדובר על זה שהחברים יכולים להציל אותי מהבית סוהר?

*

קריין: קטע מס' 18, מתוך רב"ש ג', "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה".

""סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה" (מגילה ל"א ע"ב).

זקנים, אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם. סתירה נקראת ירידה או נפילה. שקודם היתה להם איזו עליה בעבודה, שנחשב זה לבנין, כלומר שהם החשיבו את העליות. אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה', כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה.

סתירת זקנים, שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים בבנין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות. ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, שאז הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת."

(רב"ש - ג'. מאמר 44, "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה")

ממתי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו כבר זקנים ולא מתחילים, שאנחנו כבר ותיקים, שיש לנו ותק? מאיזה מצב, מאיזו הרגשה, מאיזו יכולת?

*

זאת אומרת, יש לנו בינתיים עליות וירידות שאנחנו לא שולטים בהן. אנחנו מתחילים יותר ויותר להבין מה זו עלייה ומה זו ירידה, מה המהות של העלייה והמהות של הירידה, עד כדי כך שאנחנו כבר לא מפחדים מהירידות. אנחנו מבינים שזה לא ניתוק, שזה פשוט התקדמות בגילוי החיסרון ודווקא מקום החיסרון הזה הוא החיוני, אנחנו צריכים אותו כדי למלאות אותו כבר בבקשה משלנו, בגדלות הבורא. ואנחנו כבר עד כדי כך מצפים לירידות, לחסרונות גילוי המקום הריק, שאנחנו מזמינים אותם מראש בעצמנו, ואז כבר אין הבדל בין הירידות ולעליות, הכול זה פשוט כביש פתוח ושלם. אז אפשר להגיד, בשינוי של היחס שלנו לירידות, שם האדם מתחיל להיות כבר לא מתחיל אלא ותיק. דברו על זה.

*

באיזה שינוי יחס שלנו יש לנו קבלת הירידות כרע, קבלת הירידות כמועילות, קבלת הירידות כהכרחיות וקבלת הירידות כרצויות, ועשיית הירידות בעצמנו? איך אנחנו בשינוי היחס מתחילים להשתמש בעצמנו בכל התהליך בלהתקדם למטרה?

*

קריין: קטע מס' 19, מתוך רב"ש ב', "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה".

"בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים. לכן כשאדם רואה, שיש לו ירידות, הוא צריך להיזהר, שלא יברח מהמערכה, אף על פי שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. אלא הוא צריך להשתדל להתחיל כל פעם מחדש. היינו, שזה שהוא מתחיל לעלות, לא יגיד שהוא בא שוב לדרגתו הקודמת. נמצא, שהוא לא עשה שום דבר עם עבודתו, היות שהוא חושב, שהוא עולה עתה לדרגתו הקודמת. אלא הוא צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כנ"ל, שכל פעם הוא מעלה ניצוצות אחרים, עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה אומר, "עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו"?

מה שנפתח לפנינו כל פעם כירידה, כחלל, זה אותו חלק מהנשמה שעכשיו בא להתקן, מתגלה כבא לתיקון. סך הכול אני נמצא ברצון לקבל הגשמי, שזה מדומה. יש חלל, (ראו שרטוט מס' 1) ואני נמצא למטה ברצון לקבל הגשמי שלי, בכזאת קופסה, זה נקרא "העולם שלי".

נפתח חלק מהחלל. וכשהוא נפתח, האגו שלי הקטן הזה, האגו של העולם הזה, הוא מתבטל, אני מרגיש אותו יותר גדול מכל העולם הזה אז נעשה לי רע, אבל בעצם זה הכלי הכללי או הנשמה. ואז יוצא שאני צריך למלאות אותו. עם מה אני יכול למלאות אותו? רק עם גדלות הבורא אני רוצה למלאות. ודאי שיש כאן מי שמתפלל והכול, ומפני שהכלי הזה שייך כבר לנשמה הכללית, אז זה יכול להיות רק בעשירייה, אחרת זה לא יהיה מילוי.

שרטוט מס' 1

התחלתי, קיבלתי את זה, אני נמצא כבר בזה במשהו, אז מתחילה להתגלות שכבה חדשה. אני עדיין חי בעולם הזה, אין לי שום בעיה עם זה, רק כשמתגלה החלל הזה, אני מרגיש שהוא יותר חשוב לי מהעולם הזה. הוא יותר גדול ויותר לוחץ, יותר ריק, ואז אני [מרגיש] כביכול שהעולם הזה מאבד משמעות. ואז אני שוב צריך לעבוד כדי למלאות את החלל הזה עם גדלות הבורא. ושוב 10X, רק בעשירייה. כי כל הכלי הזה, הוא בעצם עשירייה אחת של כל המציאות. אז תמיד זו עשירייה שצריכה לגדול ולגדול, עד שהיא גדלה לפרצופים גדולים, והפרצוף הזה כולל את העולמות, כולל הכול.

עד שאנחנו מגיעים למלכות דאין סוף. זה בעצם התהליך. בתהליך הזה אנחנו נתחיל להרגיש עולמות, ספירות, כל מיני הבחנות, זה מה שהמקובלים כותבים. נתחיל לקרוא תע"ס ולראות, להרגיש איך שזה קורה לנו בדרך.

שאלה: מה מאפיין מקום ריק שמתמלא במלכות שמיים?

חוסר מלכות שמיים, זה מה שמאפיין את המקום הריק שנגלה וכשאנחנו ממלאים אותו, אנחנו ממלאים אותו באמונה למעלה מהדעת. אני רוצה שזה יתמלא רק בגדלות הבורא ללא שום הוכחות, ללא שום נתונים, כי נתונים והוכחות יכולים לבוא לי מהעולם הזה, אני לא רוצה את זה, זו הרגשה שמגיעה, הבחנות חדשות.

תלמיד: אתה קורא לזה מילוי, זה ממש מילוי ההרגשה הזאת

אני לא רוצה יותר, אני רוצה רק שתהיה לי השתוקקות לבורא, שזה ממלא את החלל. זה נקרא מידת ההשפעה מצידי.

תלמיד: אנחנו צריכים לפתח את חוש הטעם שלנו למילוי הזה?

יבואו טעמים. זה לא סתם ככה שאני רוצה להיות כך, יבואו בזה טעמים, טעמים של השפעה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בירידה של כל אחד בעשירייה לצורך עלייה?

להתכלל, פשוט מאוד. תלמדו את זה.

תלמיד: כל אחד יכול לתת איזה סימן?

כל אחד כשהוא מרגיש ירידה חייב מיד להיכנס כמה שיותר לעשירייה ולהשתמש בברית, בערבות, בברית מלח אפילו.

שאלה: איך אפשר לדעת שהחלל הזה, התחושה שלי, באמת לא אצלי אלא אלא אצל העשירייה?

אתם צריכים על זה לדבר. אתם צריכים לעבוד על זה יחד. לחזק זה את זה. על גדלות הבורא מותר לדבר. הרב"ש כותב שזה כל מה שאנחנו צריכים לדבר עליו, כל יתר הדברים לגמרי לא ישחקו, לא יעבדו בכלום. כמה שתדברו זה סתם, חבל על הזמן. רק גדלות הבורא, זה מה שאנחנו צריכים, זה מה שצריך למלאות את החלל בינינו וזה מה שבעצם בינינו מתגלה. לכן בעבודה משותפת שלנו אנחנו ממלאים נכון את החלל ומתקדמים.

תלמיד: כלומר, אם אני מבין נכון את התשובה שלך, אם אני מרגיש כזה דבר אז הדרך שלי היא כשאני בא לקבוצה לדבר על גדלות ה', לעשות את זה כנושא השיחה בעשירייה.

זה לא שאתה בא או לא בא, זה צריך להיות כל הזמן. אפילו שאתה מחוצה לקבוצה, ולא נמצא איתם במצב שאתה מתקשר אליהם. זה צריך להיות כל הזמן חי, בכל אחד מחברי הקבוצה.

שאלה: אם לפי השרטוט (ראה שרטוט מס' 1) הסדר הוא כל הזמן חלל, מילוי גדלות הבורא, חלל, מילוי גדלות הבורא, אז במה אנחנו מזרזים את העבודה?

כאן יש בדרך הרבה שאלות, ודאי. האם אנחנו יכולים את החלל הזה לפתוח בעצמנו? לא נחכה, "אני מעורר את השחר".

תלמיד: מה ההבדל אם אנחנו מעוררים את החלל או שלא?

אתה קובע את הקצב, אתה קובע את היחס. כבר החלל הוא לא חלל, אתה מבין, אלא מתחיל להיות כמו חדש. "חשכה כאורה יאיר". אתה ממש מרגיש שזה לילה וזה יום.

תלמיד: ומה זה לפתוח את החלל, שהעשירייה פותחת חלל?

שהיא רוצה בזה, היא רוצה להגדיל בה השתוקקות לגדלות הבורא. שהחיסרון הזה הוא מתוק.

תלמיד: אז מה זו רוממות הבורא שצריכה לבוא אחר כך? כי זה כבר לא חלל ריק.

מתוך ההשתוקקות לרוממות הבורא באה רוממות, וזאת הרוממות שממלאה כבר את הכלי הזה, החדש, כלי של השפעה.

שאלה: למה ירידה זה פרטי ועלייה צריכה להיות כללית?

אתם תרגישו אחר כך גם אותה ככללית. אתם תרגישו את זה, זה כמו שמדובר על הבעל שם טוב, כשהוא נפל אז גם השמש שלו נפל. זה יהיה. אבל נראה, אני לא יודע, קשה להגיד עלינו איך אנחנו נתקדם. אצלנו יכולים להיות כל מיני שינויים כאלה שלא היו אף פעם בהיסטוריה.

שאלה: בזמן שמתגלה החלל הריקני, מאיפה משיגים דווקא השתוקקות לרוממות ה'?

עוד לפני זה צריכה להיות.

תלמיד: מאיפה משיגים אותה לפני זה?

מהחברה, מהעבודה.

תלמיד: זאת אומרת, אם עכשיו נפער באדם חלל ריקני, אם אין לו לפני זה את ההשתוקקות, מה קורה אז?

אז קשה לו יהיה. זו עבודה לא טובה.

תלמיד: אז הוא ימלא את החלל הזה בכל מיני מילויים אחרים. אדם צריך להתמלאות.

אתה לא יכול למלאות אותו בשום דבר, אתה פשוט תברח.

תלמיד: יברח לנסות למצוא איזשהו מילוי שלא נמצא?

אתה לא יכול למלאות את החלל הזה בשום מילוי, כי זה חלל רוחני. אתה יכול למלאות אותו רק בגדלות הבורא, באור החסדים, באמונה למעלה מהדעת, לא חשוב איך להגדיר את זה. אתה לא יכול למלאות אותו בשטויות של העולם הזה. לכן אתה בורח וזהו.

שאלה: לאן בורח?

בחזרה לבהמיות.

תלמיד: זה מה שאני אומר.

אבל לא שאתה ממלא אותו. אתה ראית את הציור?

תלמיד: כן.

מה שמתגלה הוא כלי של הנשמה, ואתה חוזר לכלי של העולם הזה, המדומה.

תלמיד: אז כל העניין הוא רק להשיג את ההשתוקקות הזאת לרוחניות.

לגדלות הבורא. לא להרגשה שהוא גדול, אלא שהנטייה לזה היא כבר מילוי שלי.

שאלה: החלל זה כלי של נשמה? לא הבנתי.

אתם לא רואים מה שכתוב?

תלמיד: אני רואה, אבל אני רואה חלל. השאלה עם החלל זה הכלי או המילוי שאנחנו מביאים זה כלי?

לא, זה הכלי (ראה שרטוט מס' 2). כל זה הכלי. זו הנשמה, זו המלכות הכללית.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אז אם זה הכלי, למה אני צריך שייפתחו בו חללים?

אבל האם זה הכלי שלך, איפה היא הנשמה הזאת? היא בך? היא לא בך, אתה צריך כאן להתכלל עם כל באי עולם, לגלות שכל דצח"ם זה הכלי שלך. אין לך את זה.

תלמיד: אז מה נותנים לי החללים? למה החללים הופכים את זה להיות הכלי שלי?

כי אתה משתמש בהם כך, כדי למלאות אותם בגדלות הבורא. וכך כל אחד ואחד, כשממלא את זה בגדלות הבורא מבחינתו, אז מתגלה הבורא בסופו של דבר במלואו.

שאלה: את גדלות הבורא אפשר למלאות רק בתוך החלל או שאפשר למלאות גם כשאין חללים?

איפה?

שאלה: אני שואל.

אני שואל איפה? מה יש לך חוץ מהחלל? אם הוא לא מתגלה, מה יש לך? יש לך את העולם המדומה, הכלי המדומה עם המילוי המדומה, שזה נקרא העולם הזה.

שאלה: אז כאילו לפי התהליך יוצא שבסוף יהיה לנו 100% העולם הזה וכנגד יהיה 100% גדלות הבורא, זה נקרא שיש לנו כלי של הנשמה?

הכלי של הנשמה לא כולל את העולם הזה, זה הכלי המדומה. הוא סתם נמצא כדי שאנחנו ממנו נתחיל למדוד את הרוחניות, אבל הוא נעלם אחר כך, הוא לא קיים. כי זה הכול רצון לקבל על מנת לקבל, שיכול רק בצורה כזאת הגשמית להתקיים, שהוא אינו כאילו. לא שייך לבורא, לכן לא קיים.

תלמיד: כשנפתח חלל, מה זה מגלה?

נקודה שבלב.

תלמיד: חלל מגלה נקודה שבלב?

נקודה שבלב מגלה את החלל.

תלמיד: כן, אבל מה זה החלל עצמו?

נשמה.

תלמיד: למה זה הכבדת הלב אם מתגלה הנשמה?

כי נשמה מתגלה כשבורה, כריקנית.

תלמיד: החללים זה לא גילוי האגו של העולם הזה.

לא, איזה עולם הזה? איזה אגו יש לך בעולם הזה, זה בהמה.

תלמיד: כי בשרטוט הבנתי אחרת.

לא, אני ציירתי את הקופסה השחורה הזאת שנקראת העולם הזה, אבל זה לא בא בחשבון, זה רק כדי שנתקיים זמן מה, כדי שנוכל להיכנס לתוך החלל המתוקן שכולו כולו יהיה ממולא בגדלות הבורא. (ראו שרטוט מס' 3)

שרטוט מס' 3

תלמיד: לאיזה חלל אני מתייחס? כשנפתח חלל, למה אני קורא חלל?

כל חלק, כל פלח מהחלל שנגלה זה חלק מהנשמה שלך, מהעולם הבא שלך.

תלמיד: וכשזה מתגלה, מה אתה רואה, אתה רואה חוסר קשר?

הרגשת פעם ירידה? אתה צריך לאפיין אותה נכון. הירידה הזאת שהתגלתה זה מקום ריק לפניי, שאני בו צריך למצוא את הקשר שלי עם הבורא. אני מרגיש שהעולם חשוך, העולם ריק, לא יודע מה זה, משהו שאני לא יכול לחשוב, לא יכול להרגיש ולא כלום, אני לא מתמצא. למה? חסר בורא. נכון, בצורה אגואיסטית, אבל באמת חסרה לי רק נטייה לגדלות הבורא, זה מה שיכול למלא את החלל. זה אור האמונה.

תלמיד: מה זה כפול עשר?

עשירייה. כל כלי הנשמה זה עשירייה, פרצוף. לכן אנחנו צריכים לבנות אותו לאט לאט, עד שכל הפרצופים הפרטיים האלה יתחברו לפרצוף אחד, עשר ספירות (ראו בשרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

תלמיד: ונטייה לגדלות הבורא זו משהו שקיים בעשירייה? זה משהו שבהם? מאיפה אתה מקבל את הנטייה הזאת?

הנטייה לגדלות הבורא היא מתעוררת בכל אחד ואתם צריכים לחבר אותן יחד. היא מתעוררת באדם, הוא מתחיל להרגיש שבאמת זה חסר לו. בהתחלה הוא מרגיש שזה חסר לו מפני שזה פוטר אותו מכל הצרות, ואחר כך הוא פתאום מגלה שבאמת זאת הנטייה הנכונה בלבד. זה מתגלה.

שאלה: אני לא מבין איך אפשר להתמלא מחלל.

הוא יהיה מלא ביחס שלי לבורא. כשאנחנו מדברים על אהבה, מה זה נקרא שאני מתמלא באהבה? כשיש לי יחס למישהו והיחס הזה אליו הוא ממלא אותי. ככה זה. אני נהנה מזה שאני אוהב. זה שאוהבים אותי ואני נהנה, זו בהמיות. זה שאני נהנה מזה שאני אוהב מישהו, משהו, זה יכול להיות רוחניות. הרבה יותר חשוב לאהוב ממה שיאהבו אותך, זה מילוי הרבה יותר ממשי.

אני נותן נקודות ואתם תעבדו על זה במשך היום. מחר יהיו נקודות חדשות.

שאלה: הבורא הוא נסתר, ואמרת שהוכחות זה לא טוב.

אני לא יודע מה זה נקרא בורא, שאתה מתכוון שהוא נסתר.

תלמיד: שעל גדלותו אנחנו מדברים. אם הוא נסתר ואת ההוכחות מהעולם הזה אנחנו לא צריכים, על מה טוב לבסס את הגדלות שלו, מאיזה חומר?

על ההרגשה שלי.

תלמיד: ואם אין הרגשה כזאת?

אז אין עדיין כלום.

תלמיד: אז מאיפה לבנות את הרגשה הזאת?

מתוך העשירייה והתמדה בחיפוש.

תלמיד: ההרגשה מגיעה במודע או שזו כמו מתנה מלמעלה?

אין תשובה.

שאלה: הבורא הוא ה-ו-י-ה שלמה, כבודו ממלא כל הארץ, והיות ואנחנו לא מדברים בעולם הזה, אז איפה מתגלה הבורא לנו?

בחלל של הנשמה. בכלי שהוא ברא. הוא ברא את הכלי, הוא מילא את הכלי ונסתר. ואתה נמצא בתוך הכלי הזה ומתחיל לגלות, מתחיל להתגלות כלפיך החיסרון, חושך, חלל. אם תרצה למלא אותו בעל מנת להשפיע לבורא, תכיר אותו. לא תרצה, תישאר כך.

שאלה: כידוע אני חי בעולם מדומה. אז השאלה שלי, איפה, מה זה בנשמה, איפה הנשמה הזו נמצאת?

נשמה זה נקרא היחס שלך לבורא. כל הרוחניות זה היחס שלך לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא דבר שאני יכול לגלות אותו באיזו צורה מכנית?

לא, ביחס שלך לבורא.

תלמיד: בצורה רוחנית אני צריך להגיע.

מה זה רוחנית אני לא יודע.

תלמיד: הוא העניין. אני צריך להגיע לאיזו דרגה מסוימת ורק אז להגיע לרוחניות.

לא יודע מה זו דרגה.

תלמיד: נניח קשר בתוך העשירייה, איחוד בינינו, הרגשה פנימית.

זה כבר נכון. בעשירייה יש לך הדגמה של היחס שלך לבורא. כלפי החברים אתה יכול למדוד כביכול את היחס שלך לבורא.

אתם צריכים לעבור על החומר גם של אתמול וגם של היום, אחרת אנחנו לא מספיקים.

קריין: קטע מספר 20 מתוך רב"ש ב', "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה בעבודה".

"האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

שאלה: יוצא שהירידות והעליות שהוא מדבר כאן הן רק בכלי דהשפעה, לא בכלי דקבלה?

לא, הן מגיעות כרגיל, אבל האדם צריך לקבל הכול בכלי דהשפעה. כך שאין הבדל בין עליות וירידות, ודווקא שמח יותר מירידות כי הן עוזרות לו להגדיל את גדלות הבורא בעיניו.

תלמיד: לפני שאדם מקבל את הכלי דהשפעה, איפה הוא בכלל?

על ידי שינוי היחס שלו לירידות הוא בונה את הכלי דהשפעה.

תלמיד: אז נניח במצבנו מה זה נקרא עלייה וירידה, כשעדיין אין כלי דהשפעה?

כשעדיין אין כלי דהשפעה אז אני מרגיש חושך, אני מרגיש רע, אני מרגיש ניתוק, חוסר אונים, חוסר התעניינות, ריחוק מהקבוצה, מהלימוד. אני לא יכול להיות שקוע במחשבות שקשורות לקבלה.

תלמיד: אבל האדם קובע שזאת ירידה, אפילו במצב כזה צריך עוד להגיע לדרגה שאתה ממש נמצא בזה.

כשאני מרגיש כך אני קורא לזה ירידה. מה יש לי כאן לקבוע? המצב הפנימי שלי קובע, אני רק יכול לרשום שאני נמצא בירידה.

תלמיד: איך לא להתבלבל עם סתם חוסר מילוי במשהו, שזה גורם לירידה?

חוסר מילוי של מה?

תלמיד: של איזה רצון.

לא, זאת לא ירידה זה סתם. מה אם הפסדתי בבורסה או משהו כזה, גנבו לי את המכונית, או עוד משהו? זה לא זה. זה עליות וירידות רוחניות?

תלמיד: באותו רצון לקבל אפשר להרגיש גם ירידה מזה שחסר קשר עם הבורא, אפשר להרגיש את זה ברצון לקבל עוד לפני שיש כלי דהשפעה?

כן, זה מתחיל כך. ברצון לקבל אני מרגיש שיש לי חוסר קשר עם הבורא על מנת לקבל, זה נקרא שאני נמצא בשליטת פרעה. וכשאני רוצה לצאת משליטתו אז אני צריך את גדלות הבורא, שגדלות הבורא תהיה יותר גדולה מגדלות פרעה. "מי ה' אשר אשמע בקולו", מי יותר גדול, ואז אני מתחיל מתוך זה להתקדם.

שאלה: האם אפשר להגיד שפתיחת החלל הריק היא פעולה ישירה של איבוד הטעם ברצון לקבל?

כן.

שאלה: בשביל מה אני צריך את גדלות הבורא?

בשביל מה אתה צריך את גדלות הבורא? כל החיים שלנו מגיעים ממקור אחד שנקרא "בורא". כל החיים שלנו לפי מה שהוא ברא אותנו, הם צריכים להיות מכוונים אליו למקור החיים, לבורא. אז אנחנו בזה צריכים להגיע להכרת הבורא, להבנת הבורא. את הכרת והבנת הבורא איך אנחנו יכולים להשיג? אם אנחנו נהיה ברצון לקבל ונקבל את כל מה שהבורא רוצה לתת אנחנו לא נשיג אותו, אנחנו נשיג מה שיוצא ממנו אלינו.

נניח יש לפני שולחן, בעל הבית נותן לי מקום בשולחן, את הכול הכין בשבילי, אני אוכל, אני שותה, מה אני יכול להגיד? אני יכול להגיד, היה שולחן מצוין עם דגים, בשר, כל מיני דברים, משהו משהו מאלף עד תו. חוץ מזה מה אני יכול להגיד? בעל הבית פיקס, כדאי לך גם לבקר, זה הכול. עליו אני לא יודע כלום חוץ מזה שיש לו לב טוב. [אבל] הוא רוצה שאנחנו נשיג אותו, איך אנחנו יכולים להשיג אותו אם אנחנו לא מרגישים אותו, לא מבינים אותו, לא נמצאים באותה רמה, דרגה, יחס למציאות כמוהו? לכן יש כאן תנאי מצידו, בשביל זה הוא ברא אותנו להביא אותנו לא לכל החפלה הזאת, אלא לדרגה שלו.

לכן יש את זמן הקטנות, שאנחנו מתקדמים על ידי זה שאנחנו מקבלים הכול, ואחר כך לאט לאט כמו שבחיים שלנו, אנחנו צריכים כבר לגדול ולהתחיל להתעסק בחיים שלנו בצורה בריאה, כמו אנשים מבוגרים, כמו ששולטים בחיים.

ומה זה נקרא, שאנחנו נניח הגענו עכשיו למצב שאנחנו צריכים ללמוד ממנו? זה נקרא "תלמיד חכם". הבורא נקרא חכם, מי שלומד את החכמה הזאת של נתינה, של השפעה, של אהבה שזאת התכונה שלו, שכך הוא מתייחס אלינו, אז הוא לומד. אז הוא כבר לא מתייחס לבורא "נתת לי, לא נתת לי, ככה טוב, ככה רע, מי אתה, למה כן ולמה לא". לא כמו איזה תינוק עם הקפריזות שלו, אלא אנחנו כבר מתייחסים לזה כמו לדוגמה.

ומה הדוגמה? הוא נותן לנו קצת איזה שטח, שאנחנו נכיר בתוך השטח הזה את ההשפעה שלו. איך? שאנחנו בשטח הזה הריק רוצים להשתוקק אליו. כשאני משתוקק אליו לאט לאט יותר ויותר, אני בתוך השטח הזה מתחיל להרגיש בהתחלה את אור החסדים. זה לא נותן לי הרבה, ידיעה זה לא נותן אלא רק כזאת הרגשה כמו קטנות, נפש, רוח. אז מתחילים להרגיש בזה איזה חופש מהרצון לקבל, נעימות, התעלות מסוימת, אבל אני לא יכול לתאר את זה. בזה אתה לא מכיר את בעל הבית, אתה כך לומד איך להיות למעלה מהכלים דקבלה.

ואחר כך אתה מתחיל לקבל גם הזדמנות לא רק להשתוקק לגדלות שלו, אלא מהכרת הגדלות שלו שכבר זה אור החסדים, אתה מגיע למצב שאתה יכול בחזרה אפילו להשפיע לו, להיות כמוהו. אתה כל הזמן לומד איך להידמות לו. אז להידמות לו נותנים לך הזדמנות, במה אתה יכול להידמות? בלקבל על מנת להשפיע, ואז אתה מבצע אפילו פעולות כאלו, אבל כל הזמן זה כלפי הבורא.

תלמיד: אז דרך גדלות הבורא אדם צריך להגיע לאהבה לבורא?

אהבה זה כבר נקרא לקבל על מנת להשפיע.

(סוף השיעור)