שיעור בוקר 24.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 429, מאמר "החרות"

אנחנו מגיעים כבר לסיום המאמר. צריכים להבין שבעל הסולם רצה לכתוב משהו גדול, אבל אחר כך החליט שמספיק כך. בעצם יוצא לנו שהמאמר הזה מחולק או מחובר מהרבה קטעים, מאמרים קצרים ולכן נראה אותו כמו שהוא, נסיים ופעם נמשיך שוב.

חרות ממלאך המות

"ועתה אחר כל המבואר מצאנו פתח להבין את דברי חז"ל על היכנם במה שדרשו "חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות" שנעשה חירות ממלאך המוות כי נתבאר במאמר מתן תורה וערבות אשר בטרם מתן תורה קבלו עליהם לבטל כל קנין פרטי בשעור המתבטא בהמלות ממלכת כהנים ואת המטרה של הבריאה כולה, דהיינו, להדבק בו בהשואת הצורה אליו ית' כמו שהוא ית' משפיע ואינו מקבל כן יהיו המה משפיעים ולא מקבלים שהוא דרגה האחרונה של דביקות המתבטא במלים "גוי קדוש" כמ"ש בסוף מאמר הערבות."

זאת אומרת, הכניסה לרוחניות היא הדרגתית. לכל דרגה ודרגה שאדם צריך לעלות אליה הוא מגיע למצב שרק רוצה להשפיע ולא לקבל. בצורה כזאת הוא נמצא בדבקות, בהשתוות הצורה עם הבורא וכך הוא מקדם את עצמו לדרגה א' - רצון לקבל, ב', ג', ד' וכן הלאה. וכך ב-125 מדרגות של הרצון לקבל שמתגבר - על פניו האדם מקבל תיקון ונעשה מעצמו המשפיע.

שאלה: מה זה התיקון כשאתה רוצה רק להשפיע ולא לקבל שום דבר בשביל עצמך?

זה מגיע לאדם במידה שהוא מקבל מלמעלה כוח עליון, אור עליון, הארה עליונה. נגיד כמו אימא שרוצה לתת לתינוק הכול ואין לה לעצמה שום דבר אלא רק שיהיה לו טוב, כך אדם צריך להגיע למצב שהוא לא רוצה לקבל לעצמו כלום אלא רק להשפיע לזולת.

ודאי שלאימא זה מגיע על ידי הכוח הטבעי, אומנם זה גם על טבעי, בגלל שהטבע נותן לה רצון ואנחנו רואים שזה לא נמצא באדם אחר כלפי אותו תינוק אלא רק לאותו תינוק שילדה. ואז למה זה לא יכול להיות אצלי, אצלך, אצלו? אלא כל אחד יקבל איזו הארה מלמעלה, אור עליון קטן מלמעלה שיורד על האדם וכך אדם נעשה ברצון להשפיע. וכך יתקדם, יותר ויותר ויותר ברצונות של א', ב', ג', ד' וכן הלאה.

תלמיד: האם אנחנו נוכל באמת להגיע למצב שנהיה עד כדי כך תלויים בחברים, בבורא כדי שנוכל רק להשפיע להם ולקבל רק הכרחיות?

אתה תרצה את זה לעשות. לא שאתה תעשה את זה בכוח, תעשה את זה ברצון. כשאתה פועל בצורה כזאת, אתה תראה שכך אתה מבצע את החוק העליון בטבע. וכשאתה מבצע את זה אתה מתחיל להרגיש מה שהבורא מרגיש באותה דרגה. כי כל 125 המדרגות כאילו שאנחנו מטפסים על הבורא. בהתאם לזה אתה מתחיל להרגיש מה קורה ברוחניות. כך אתה משיג את הבורא, אתה מתחיל להיות כמוהו.

תלמיד: ומתי קורה שמתוך שאני רוצה רק להשפיע אני מתחיל להרגיש את הבורא?

כשהרגשת הבורא לא תפריע לך להיות משפיע. אחרת יוצא שאתה תשפיע כדי להרגיש את הבורא, זה נקרא "להשפיע על מנת לקבל".

לפני זה עושים צמצום. כול מה שאני הולך - צריך שלא יתגלה בי, לא לטובתי, לא בתוך הרצון לקבל שלי אלא למעלה מהרצון לקבל. אני מעלה את עצמי למעלה מהרצון לקבל שלי ושם, בהשפעה, בצמצום ואור חוזר אני בונה את היחס שלי לבורא, ואז באותו היחס שלי אליו אני מגלה אותו. ולא יכול להיות שאני אגלה את העולם העליון, את הבורא, אם אני לא מצויד בצמצום, מסך ואור חוזר.

"וכבר הבאתיך לידי הכרה, שעיקר עצמותו של האדם דהיינו האנוכיות שלו המוגדר ברצון לקבל אינו אלא חצי דבר, ואין לו זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או תקוה של קנין כי אז נשתלם ענינו שיתכן לקרותו בשם עצמות האדם ולא זולת, נמצא אשר בני ישראל שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש היה כלי קבלה שלהם בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולם והיו דבוקים בו בהשואת הצורה, שמשמעותה שלא היה להם שום רצון של קנין לעצמם אלא רק בשעור של השפעת נחת רוח שיוצרם יהנה מהם. וכיון שהרצון לקבל שלהם התלבש בתמונה של קנין הזה הרי התלבש בה והתחבר עמה לעצמות אחד שלם, א"כ ודאי שנעשו בני חורין ממלאך המוות," מהרצון לקבל שלהם, "כי המוות בהכרח הוא בחי' העדר ושלילת הקיום של דבר מה, וזהו יתכן בעוד שיש איזה ניצוץ הרוצה להתקיים לקנינו עצמו, יתכן לומר עליו שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, משא"כ אם לא נמצא באדם שום ניצוץ כזה אלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים בהשפעת נ"ר ליוצרם וזהו לא נעדר ולא מת, כי אפילו כשהגוף מתבטל אינו מתבטל אלא מבחי' קבלה עצמית שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הויה זולתה כנ"ל. אולם כשבא על הכונה של הבריאה והשי"ת יש לו נ"ר ממנו שנעשה רצונו, נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו ית', ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות. וז"ש במדרש (שמו"ר מ"א ז') חרות ממלאך המוות, ובמשנה (אבות פ"ו) חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכו', ע"ש".

שאלה: לא מובן למה מי שעובר לרצון להשפיע נחת רוח לבורא נפטר ממלאך המוות.

מלאך המוות זה - על מנת לקבל. מלאך החיים זה - על מנת להשפיע. מי שעובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע נקרא שהוא עבר ממלאך המוות למלאך החיים. לכוח, מלאך זה כוח, מכוח המוות לכוח החיים.

תלמיד: מה המוות בשימוש ברצון לקבל לעצמי?

שאף פעם לא יתקיים מה שאתה רוצה.

תלמיד: ולמה זה מביא למוות?

כי מלכתחילה הוא לא דומה לבורא. מלכתחילה הוא לא נמצא בהשפעה, הוא לא נמצא בבריאה, הוא נמצא רק בחלק השבור. הוא שבור בכוונה כדי שייתקן ובזה ישיג את הבורא. ואם לא מתקן את עצמו אלא נשאר בחלק השבור, אז אין שום תועלת ממנו, היה מת ללא השגת אור הבורא וכך נשאר.

תלמיד: זה קשור איכשהו גם למוות של הגוף או שאנחנו בכלל לא מדברים על זה?

לא, המוות של הגוף לא שייך. מוות של הגוף זו רק הזדמנות מסוימת בהשגת ההשפעה.

שאלה: בעל הסולם אומר "בני ישראל שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש היה כלי קבלה שלהם בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולם והיו דבוקים בו בהשואת הצורה". זה מתאים לתקופה שלנו, להתבטל מכל הקניינים בעולם הזה?

בתקופה שלנו, איפה אתה ראית דבר כזה, איפה הכלים שדבוקים בבורא?

תלמיד: האם בעולם היום אני צריך להתבטל מכל הקניינים שנמצאים בעבודה, מהכול?

"קניינים" נקרא בעל מנת לקבל. אתה צריך גם היום להגיע למצב כזה. כוחות הטבע וחוקי הטבע לא משתנים. אם אתה רוצה, אתה צריך להגיע לקיומם האמיתי, הרוחני ואז אתה תשיג את העולם הרוחני ומצבך ברוחניות.

תלמיד: ומה קורה בעולם הגשמי שלי כיום?

העולם הגשמי הזה הוא עולם מדומה. הוא נראה לך ברצון לקבל שלך, שאתה קיים בצורה המדומה הזאת זמן מה כדי שתוכל לעלות ממנה.

תלמיד: אבל כן צריך להתעסק בעולם הגשמי, לעשות את העבודה, להתפרנס וכולי.

נותנים לך כאן כל מיני תהליכים שבהם אתה יכול ללמוד משהו על רוחניות.

תלמיד: כשעוסקים בעולם הרוחני אסור שזה יבוא על חשבון שאני אקום מחר ואני אומר, גם לפרנס לא צריך, אני רק בעולם הרוחני. לא מעניין אותי כלום.

לא, אתה חייב לקבל כול מה שמגיע מהבורא ולהשתמש בכל הדברים האלה בצורה נכונה, גם בעולם הגשמי, גם בעולם הרוחני.

שאלה: במקום אחד במאמר בעל הסולם אומר, "האדם לבוש בתענוג שלו, בנחת רוח שלו ומגיע לשלמות מוחלטת כמו הבורא"¹. מה זה אומר?

זו המטרה של התפתחות שלנו, שאנחנו צריכים להגיע עד דרגת הבורא. עד הכתר דכתר, עד בחינת שורש הכללי.

שאלה: בשלוש הכותרות האחרונות במאמר בעל הסולם מדגיש את ההבחנה בין רצון לבין הקניין שהוא מדמה לעצמו. למה חשוב בעצם להדגיש את זה, האם יש איזו עבודה עם ההבחנות האלה, צריך לשים לזה לב?

לא. אתה תעבוד על מה שאנחנו מדברים בדרך כלל. מהקטעים האלה אתה לא יכול לקחת שום דבר חוץ מהתעוררות.

שאלה: אנחנו יודעים ששום דבר לא נעלם בתהליך רוחני. איך המצב הזה שנקרא מוות פתאום נעלם, לא קיים?

כי אותם הכלים שהיו פעם שבורים הולכים ומיתקנים. ולא שהם נשארים שבורים, אלא במקומם נעשים כלים מתוקנים, והאור שהיה מחוץ להם כאור מקיף חוזר כאור הפנימי וממלא אותם, אז מה יכול להישאר לנצח חוץ מהמצב המתוקן הנצחי?

תלמיד: זה חלק מתהליך שלם, ואנחנו אומרים שגם המצב השלם הקודם, לפני השבירה, אף פעם לא נעלם, הוא תמיד קיים, אז לָמה המצב השבור כן נעלם בסוף?

כי הוא על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע, לכן הוא לא מתקיים. אין לו שום הזדהות עם הבורא, הוא לא קיים בו.

תלמיד: אבל הוא נוצר על ידו?

לא בצורה ישירה. הבורא ברא רצון לקבל, אבל אחר כך, כשהוא מגיע לשבירה זה כבר לא בצורה ישירה מהכוח העליון.

תלמיד: איך יכול חלק מתהליך שלם להיעלם? כי רק בזכות השבירה יש גמר תיקון.

נכון, אבל הוא לא היה קיים, מלאך המוות כביכול לא היה קיים. "על מנת לקבל" קיים רק בתוך הרצון לקבל כדמיון עד כמה הוא הפוך מהבורא. כי את הדמיון הזה הבורא מכוון אליו, מחייה בו, כדי שעל ידי זה הוא יגיע למצב ההפוך. המטרה היא לתת לנברא התפתחות נכונה, עצמאית, לגמר התיקון, ולכן הבורא צריך לבנות כאן איזו מערכת שכביכול קיימת, שכביכול הפוכה מכל המערכת הרוחנית, כדי שהמערכת הזאת תסובב את האדם בכל מיני אופנים, בכל מיני מקרים, שבהם הוא ילמד מה זה רע, ומתוך הרע ילמד מה זה טוב. אבל לרע הזה אין שום קיום אמיתי, הוא קיים רק כדי לגלות את הטוב.

תלמיד: זה ברור, אבל כשמסתכלים על כלל המערכת, המצב הזה, בתפיסתנו לפחות או עד שאנחנו נהיה מתוקנים, קיים.

אז מה? זה נקרא "העולם המדומה", הוא קיים לזמן מה, עד שאתה תראה שהוא לא קיים.

תלמיד: מה זה "זמן מה" ברוחניות?

עד שאתה תכיר שיש רק אמת אחת ורק כוח אחד שפועל.

תלמיד: ולכן זה נקרא "כמו חלום" או "היינו כחולמים"?

כן, ודאי.

שאלה: אמרת שמוות פיזי הוא אפשרות להשפיע, זה מה שהימם אותי, האם תוכל להסביר את זה?

אני לא אמרתי שהמוות הפיזי הוא אפשרות להשפיע, על המוות הפיזי בכלל לא דיברנו. אני לא רוצה לדבר על זה בכלל, זה מביא הרבה בלבולים.

שאלה: איך המאמצים שלנו הופכים מכמות לאיכות? האם זה תלוי בי, האם אני יכול להבין, לדעת על ידי איזו כמות של מאמץ מופיעה איכות חדשה?

אנחנו לא יכולים לדעת את זה מראש, כי אז אתה תעבוד כדי לגמור את המדרגה ותהיה לך במקום פעולת השפעה פעולת קבלה, לכן האדם לא יודע את זה. הוא צריך להשפיע ככל שניתן לו למעלה מזמן ולמעלה מכל ההגבלות. הוא רק צריך לדעת שאם הוא מגיע לסיום מדרגה, שם יש משהו חדש, אבל מתי הוא מגיע אסור לו לדעת, כי אחרת הוא ישתוקק למשהו ולא למטרה, זה יסגור אותו בתוך הרצון לקבל שלו.

תלמיד: אז מה העבודה שלי?

רק השפעה, ללא שום הגבלה, כמה שיותר, מכל הלב, זאת העבודה שלנו.

שאלה: האם הקבוצה הזאת, ישראל, שאמורה להוביל את העולם לתיקון, תלויה בתמיכה של אומות העולם? הם צריכים לכלכל אותה בשביל שהיא תוכל להתקיים, או שהיא יכולה לכלכל את עצמה?

ראשית היא תלויה, ובעל הסולם כותב על כך. שנית, זו כבר לא אותה קבוצה קטנה שהייתה, אנחנו חיים כבר בדור האחרון, ולכן כל סגנון ההפצה, יכולת ההפצה, כמו שבעל הסולם כותב, הכול חשוב מאוד וצריך לפרסם ככל האפשר בין כולם, כדי שגם כל אומות העולם ידעו ויכירו את הדברים האלה וישתתפו בהם. אבל הקבוצה הזאת חייבת להשפיע, חייבת לפרסם, חייבת להיות דוגמה כמה שאפשר.

תלמיד: כן, זה ברור, השאלה היא בנושא של הקניינים הגשמיים. נכון שאמרת שזה עניין של הכוונה, אבל על מנת להיות מנותק מהם ולהיות לגמרי בהשפעה, צריך תמיכה של הסביבה כדי שתוכל להתנתק מכל הדברים האלה.

כן.

שאלה: נניח שהגעתי למצב שאני רוצה להשפיע, מה אני צריך היום לעשות במהלך היום?

תשתדל לפעול בכל צורות ההשפעה שאתה יכול בתוך העשירייה, ותראה באיזו מידה אתה מצליח וכמה אתה מדליק בזה את החברים שלך להשפעה, וכמה אתם יכולים לחשוב ביחד שכוח ההשפעה הזה יתפשט גם בכל האנושות, שכולם יקבלו ככל האפשר צורה כזאת של ההתפתחות הנכונה של כל האנושות. זו המטרה שלנו.

אם אנחנו לא נשתדל, אז כל האנושות תתחיל עכשיו להיכנס לבעיות גלובליות. לא פה ושם לסירוגין, אלא בעיות גלובליות, כמו שהיה נניח במצרים, מכות דם, צפרדע, כינים, וכולי, כל המכות האלה יבואו על כל העולם. ואתה תראה שמה שקורה באירופה יקרה גם באסיה, באפריקה, ובאמריקה, בצפון, בדרום, באוסטרליה, בכל העולם, ובסופו של דבר אנחנו נרגיש כמה הכוח הרע הזה מתחיל ממש להקיף את העולם.

שאלה: לא כל כך ברור איך אנחנו אמורים לעשות את הפריצה הזאת, זה נראה שלנו, ל"בני ברוך", ולמקובלים בכלל, היו מורים וספרים, ונקודות שבלב, והרבה עזרה, ובכל זאת אנחנו עדיין רואים את הקשיים, ועכשיו אנחנו אמורים להיות כך כלפי העולם, ואנחנו כמו טיפה בים. איך התהליך הזה באמת יצליח להגיע לאנושות? קשה לי להבין.

ראשית, כלפי העולם זה יותר קל מאשר כלפי ישראל. שנית, הזמן גורם. אנחנו חייבים לעשות את מה שמוטל עלינו, ואיך שזה ייצא זה כבר כמו שכתוב, "ה' יגמור בעדי"

תלמיד: כלומר, זה לא משהו ליניארי, אתה אומר שיש פה איזה גורם נוסף, איזה משתנה נוסף?

אני חייב לעשות מה שתלוי בי ולא לשאול יותר מדי, כאילו אני יודע מה צריך להיות ובמה מדובר. אני חייב לבצע את התפקיד שלי, ולא לשאול כאילו שאני יודע את כל המערכות ואיפה אנחנו משפיעים, ואיך זה צריך לעבור. על לעשות מה שתלוי בי.

שאלה: אמרת שהאנושות תיכנס לבעיות גלובליות אם אנחנו לא נזדרז, אבל כמו שאדם לא חושב על יום מותו, כך האנושות לא רוצה לשמוע על חכמת הקבלה, וגם אנחנו לא כל כך. אז איך אפשר לעורר, לחזק את החיסרון שבנו, שיהיה לנו רצון כזה חזק להפיץ כמו שיש לך, לבעל הסולם, לרב"ש, כדי שזה יהיה מורגש ולא יהיה משהו רחוק?

תקרא יותר ויותר את בעל הסולם ותראה כמה הוא דואג לזה.

שאלה: חופש ממלאך המוות אנחנו משיגים על ידי לימוד התורה, אז אין לו אחיזה באלו הלומדים. האם זה משום שהם מוגנים על ידי האור שמחזיר למוטב?

לא, אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, אני לא רוצה לעסוק בפילוסופיה כללית, זה לא חשוב.

שאלה: האם הרצון לקבל כל הזמן נמצא במצב של להצדיק את קיומו ולא מחפש את שורשו?

כן, אבל דרך זה הוא מכוון אותנו לחפש את שורשנו.

שאלה: איך זה שהרצון לקבל רוצה להיראות יפה, אבל יופי בכלל לא קשור אליו? איך לנסות למצוא את היופי של האמת ולא לנסות לקשט את הרצון לקבל?

אני לא חושב שזאת הבעיה, אנחנו לא צריכים לטפל לא בזה ולא בזה, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתקשרים בינינו ובזה דומים לבורא.

שאלה: האם מלאך המוות זה אור ישר ומלאך החיים זה אור מקיף?

לא.

(סוף השיעור)

---

1. "נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו ית'," (בעל הסולם, מאמר "החרות")↩