סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 24.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מהמקורות
אני שמח שאנחנו חוזרים למתכונת הרגילה ונמשיך באותו הנושא, היום אנחנו מסיימים אותו בחלק הראשון של השיעור, ועוברים לנושא אחר. ובחלק השני אנחנו ממשיכים בתלמוד עשר הספירות.
קריין: פסקה 28.
"כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."
(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
אנחנו רואים כאן לפחות שני שלבים. שלב ראשון שאדם מסתכל, מתעניין, בודק איך הוא יכול להתקרב לבורא ועל ידי איזה צורות התגברות בכלל יש לו מקום להתגבר ולהגיע, זו תחילת העבודה. וכאן הוא נכנס במגע עם החברים ולימוד ולומד ובודק וקולט את כל אלו הפעולות והאמצעים כדי להידבק בבורא. ואחר כך מתחילה עבודה אחרת, הוא מתחיל להרגיש עד כמה כאילו הבורא דוחה אותו.
הוא אפילו לא מבין ולא מרגיש שזה הבורא. אלא לאט לאט על ידי כאלו גיחות, שנדחה ומתקדם בכל זאת, נדחה ושוב מתקדם בכל זאת, אז על ידי כאלה פעולות הוא מתחיל להבין שכנראה הבורא בעצמו דוחה אותו ואז הוא צריך לפתח מערכת יחסים עם הבורא בהתאם לזה. מבקש, דורש, בוכה, מחפש כל מיני אפשרויות איך לחייב את הבורא, לא רק לדחות אותו אלא לקרב אותו.
ואחר כך הוא מתחיל לראות שזו בעצם העבודה שלו, שהבורא לא מן הסתם דוחה אותו אלא כדי שאדם בצורה אקטיבית, מעצמו יראה שאת הדחייה הוא מקבל מהבורא וכל זה על מנת שיבקש מהבורא התקרבות. זה נקרא שמשתמש ביד הדוחה, יד החזקה וחימה שפוכה עליו, כך הוא מרגיש. באמת כאילו הוא לא רצוי ואף פעם לא יבוא סוף וגבול לכל הגיחות האלו, לכל הצעדים שעושה.
אלא בסופו של דבר כשהוא מגלה שהבורא כביכול ממש לא רוצה אותו, לא יכול לגמרי להצדיק את ההשגחה שזה כבר לא כדי לעורר בו איזה גירויים להגיע לחיבור, לגילוי, אלא ממש מרגיש דחייה רצינית מצד הבורא. אז הוא נמצא כבר במצב מאוד מיוחד, זה נקרא ש"חימה שפוכה עליו", זאת אומרת יד חזקה פועלת עליו. וכאן דווקא הכול נעשה כדי שהוא יתפרץ לבורא וידרוש ויבקש בכל מה שמסוגל, שבהתפרצות הזאת הוא משכנע את הבורא לעזור לו.
ואז במקום דחייה וחושך וסגירות מגלה שהשמים נפתחים ויש לו מגע עם הבורא, וזה נקרא "ימלוך עליהם". בצורה כזאת זה מגיע. אבל שוב, לא יכול להיות לפני שאדם משתדל בכל הפעולות שהוא עובר, בכל המצבים שהוא עובר, הוא חושב אך ורק איך להגיע לאמונה שזה מגיע מהבורא בלבד כי אין עוד מלבדו, והוא חייב לבקש מהבורא את כוח החיבור, כוח התיקון ולראות בפועל שזה עובד. עד שכל הדחיות וההתקרבויות מתקשרות למספר גדול שנקרא "סאה" ואז פותחים לו והוא נכנס להיכל המלך. כך זה עובד.
לכן אנחנו צריכים כל הזמן לחזק את הקשר בינינו. כי "איש את רעהו יעזורו" נעשה כאן בצורה ברורה. מה שאני עושה, אני עושה את זה עבור כל החברים, ומה שכל אחד מהם עושה גם עושה עבור כל החברים. וזה לא תלוי עד כמה האדם ותיק או חדש. כי אם הוא עושה אפילו פעולות קטנות של ילד קטן, בכל זאת זה מצטרף לכל המאמץ שעושה כל הקבוצה. זה לא תלוי עד כמה הוא נמצא בידע, בשכל או בניסיון עבודה. וכך מתקדמים.
שאלה: הבורא מראה לך אמפליטודה של כל מיני תחושות ורגשות, איך להגיע לאיזו התפוצצות כדי שנוכל באמת להרגיש את זה?
אם אנחנו נייחס את כל המצבים שלנו רעים, טובים, רחוקים או קרובים, לבורא, כי אין מלבדו וממנו הכול יוצא, אז בסופו של דבר אנחנו מגיעים לכזאת צעקה. זה כך בנוי מפנימיות המדרגות, המצבים שמביאים אותנו לכזה מצב. אתה רוצה יותר לזרז את הדברים, בבקשה, יש לפניך כל החומר שאתה יכול להשתמש בו ולהתקדם.
שאלה: מה זה ואיך מגיעים לקשר מוחלט עם הבורא?
בהתאם עד כמה אתם עכשיו עובדים בכל מיני מצבים שלכם, העליות והירידות הפרטיות שאתם עכשיו מרגישים ובכמה אתם מתייחסים לבורא בכל דבר שאתם מרגישים. כל זה אתם נמצאים בבורא, בעולמו של הבורא ואתם יכולים אז להפנות הכול אליו, גם דברים רעים, גם דברים טובים כאחד. אז לאט לאט על ידי זה האדם מתחיל לקבל הרגל שהוא פונה לבורא בכל מקרה ומקרה כי הכול בא ממנו. עכשיו הוא כבר יותר ויותר מאמין ואפילו מרגיש שהכול בא מהבורא.
וכך אנחנו עובדים. וזה "איש את רעהו יעזורו" צריך להיות, אחרת אף אחד לא יכול לנצל את כל המצבים האלו נכון, עליות, ירידות.
שאלה: אתה תיארת שני שלבים. אמרת שהאדם קודם כל מנסה כל הזמן להתפרץ ולשכנע את הבורא שיעזור לו, ואז אמרת שאנחנו כל הזמן צריכים לחזק את הקשר בינינו וזה תורם למאמץ הכללי בקבוצה. מה הקשר בין הפעולות האלה? מה הקשר בין המאמץ הכללי בקבוצה לזה שהאדם מתפרץ?
הקשר הוא שכולנו שייכים למערכת אחת. יש מערכות שהן יותר סגורות סביב מרכז העשירייה, יש כאלה שיותר רחוקות, יש כאלה שבכלל כמעט ולא נוגעות בשינויים שבהן למרכז העשירייה הכללית, האנושית. יש ויש. תלוי בשורש נשמה, תלוי בהתחברות, איך הבורא מביא את האדם ואומר "קח לך" ושם את יד האדם על הגורל הטוב. יש כאן הרבה דברים, אנחנו צריכים רק לעבוד לפי הכללים. ואחר כך כל אחד יגלה את הנשמה שלו האישית הפרטית, בכלים שלהם של הנשמה ובאורות שלהם של הנשמה, וכך נתקדם. אלו דברים שהם קורים לפי סדר המדרגות, אין בזה שום דבר מיוחד, למדנו הכול, צריכים לממש. גם לממש, את כל הכללים של לממש אנחנו למדנו, אלא צריכים לחזור עליהם ולצרף אותם לתפילה.
שאלה: כשהחושך מגיע לאדם אבל הוא לא יכול לשייך אותו בצורה ישירה לחברים או לעשירייה, איך הוא צריך לעבוד איתו במקרה כזה?
למה הוא לא יכול לשייך לעשירייה, לחברים, לאנושות?
תלמיד: לאנושות אולי כן, אבל זה ייחוס מחוץ לעשירייה וזה קשור לאיזשהו כאב שהוא לא יכול להצדיק את הבורא. ואז כשהוא מתחיל במהלך הזה שהוא לא יכול להצדיק את הבורא אז הוא לא יכול להצדיק כלום בעולם.
זה לא נכון שיש משהו מחוצה לעשירייה. לפעמים אנחנו כך מדברים כדי לציין משהו, אבל בעצם אין שום דבר מחוצה לעשירייה. אותו אדם הראשון זה רק עשירייה. אלא לפעמים אני רואה את המערכת בצורה שלמה, לפעמים אני לא רואה את המערכת בצורה כזאת, אבל בכל זאת אין יותר מעשר. ועכשיו אני עדיין לא קולט, לא תופס, אין לי עדיין תפיסת מציאות כזאת שאני ממש יכול להגיד "זהו, זה מה שיש". אבל, יחד עם זה כך אני צריך להתייחס למציאות.
שאלה: קראנו את המאמר על פחד גשמי, ושהוא צריך לייחס את הפחד או את היראה של האדם לקדושה. אם יש עוד רגשות שמעוררים כאב, האם נכון לשייך אותם גם לצער הקדושה?
אני לא יכול עכשיו להגיד לכם, אני לא ממליץ לשחק עם זה ולהתעסק בזה, כי אתם תתבלבלו ותתחילו לפתור בעיות בחיים על ידי כוונות רוחניות, וזה עדיין לא נכון.
תלמיד: כיוון שאנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת, האם ראוי לבקש מהבורא תיקון במקרים כאלה?
אני אומר לך, אנחנו עדיין חלשים מאוד לדבר על זה ולפנות עם זה לבורא. אנחנו עדיין לא מבקשים ממנו כוח להיות באמונה למעלה מהדעת, כי אנחנו כמעט ולא יודעים מה זה ולא למדנו את זה בצורה כזאת שאפשר להגיד שמכירים אותה אפילו בצורה תיאורטית, כל שכן פרקטית. עדיין אין לנו את זה בחוש, ולכן לשחק בזה צריכים בזהירות.
שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בקבוצה המצבים של בלבול ודחייה ייעשו יותר ויותר קשים, זה נכון?
אני לא חושב. ישנן תקופות כאלו גם כן, אבל בעצם כמה שמתקרבים יותר לקדושה המצבים נעשים יותר החלטיים, והייתי אומר יותר ברורים. יחד עם זה יש תקופות חושך, אבל כשמאיר אז מאיר ממש אור גדול ואנחנו יכולים לראות בו את המערכת יותר ויותר. כי סך הכול אנחנו צריכים לדעת את המערכת ולתפקד בה בחכמה ובינה, וכך להתקדם.
שאלה: הוא כותב שהאדם לא זז מהמקום. על מה להתעקש כל יום בלי חשבונות יותר מדי?
על מה שאתה רוצה, ואתה מבקש. נגיד, ילד רוצה סוכרייה ורואה שבידיים של אימא ישנה סוכרייה, והוא מתעקש ורוצה ורוצה, והיא אומרת לו "לא, קודם כל אתה צריך לאכול, אחרי זה אתה תקבל את הסוכרייה הזאת". אבל הוא בשלו והיא בשלה.
תלמיד: אחרי שהיא דוחה אותו עוד ועוד, הוא צריך להפסיק או דווקא להגביר את העקשנות?
במקרה שלנו אנחנו רוצים להיות כמה שיותר קרובים לבורא, ולדעת על ידי מה אנחנו מבקשים ממנו את ההתחברות אליו, ולא ממה שרוצים לקבל ממנו, וכך זה עובד. אנחנו צריכים להפוך את ההרגשה שלנו מכמותית לאיכותית. "מה אני רוצה, בשביל מה, לשם מה, מה אני משיג על ידי זה", את כל הדברים האלה אני צריך לברר.
שאלה: המצב הזה שתיארת שאני צריך להגיע אליו שאין כלום חוץ מהעשירייה בכל העולם הזה, איך אני מזרז את ההגעה למצב הזה, האם על ידי משחק שאני צריך לעשות שבאמת כל דבר הוא בעשירייה?
כן, תנסו. תנסו ותראו, צריכים להתייחס לזה כמו לכל משחק אחר. ממש כך.
שאלה: הקטע מדבר על דחיות ששולח הבורא, איזה כוחות יש לאדם נגד דחיות שהבורא שולח?
בדיוק כוחות להתמודד עם הבורא, נגד הבורא. יש לאדם כוחות לעשות את זה. תלמד מהתינוקות, תראה איזה כוחות יש להם. אומנם הוא יושב בידיים של אימא ובכל זאת מנהל אותה. מי יותר תלוי במי, התינוק באימא או האימא בתינוק? תגיד לי. נראה לנו שזה התינוק תלוי באימא, הרי מה יש לו? אם אימא תפסיק לטפל בו, זהו, גמרנו. זה נכון, אבל היא יכולה להפסיק? לא. ומה קורה? קורה שהוא הקובע.
שאלה: איך להתייחס למצב חיובי בעשירייה? כשהחברים מעצימים אותי וקורה מצב חיובי בגשמיות ויש סיכון שבעקבותיו אני אתקרר.
על זה אתם צריכים להחליט יחד בעשירייה, לא שאתה לבד עכשיו תתחיל להיות חכם. לכן העבודה שלנו היא צריכה להיות תמיד במדידה, שהעשירייה שאנחנו נמצאים בה היא חייבת להיות יותר יקרה, יותר חשובה מכל החיים הפרטיים של כל אחד ואחד. זו חובה שאנחנו כך נדבר, נחשוב ואפילו נמדוד.
שאלה: כשהאדם בודק את הרצון שלו, והוא באמת עושה את מה שאתה אמרת, הוא מגלה שיש לו הרבה רצונות שהם מזיזים אותו מהמטרה והוא מנסה להילחם בהם, אבל תמיד פה הוא נכשל, תמיד הרצונות האלה הקטנים גוברים עליו. איך לא להיכשל פה, איך כן לפרוץ קדימה ולבטל את הרצונות האלה שמכשילים אותך בדרך?
אני לא הצלחתי לשמוע את השאלה שלך, אולי עוד פעם.
תלמיד: אמרת שאדם צריך לבדוק את הפעולות שהוא עושה, מה מקרב אותו למטרה. כשאדם עושה את זה הוא מגלה שיש בו רצונות שמזיזים אותו מהמטרה, מפריעים לו.
כאילו שמפריעים לו.
תלמיד: כן, ועכשיו הוא עושה את הפעולות, הוא מתפלל, מבקש, ותמיד פה הוא נכשל בפעולות הקטנות האלה, ברצונות הקטנים האלה.
למה, במה נכשל?
תלמיד: הוא רואה שזה נגד המטרה, זה מזיז אותו מהמטרה, זה מזיז אותו מהעשירייה.
בסדר. כאילו שהן הפרעות.
תלמיד: כן, זה ברור שהן כאילו הפרעות. אבל אתה מנסה להתגבר עליהן, אתה מנסה לעשות את הפעולות שהרב מדבר כל השבוע.
אולי היחס שלך לזה הוא לא נכון. רוצים שאתה תהיה בזה אומן, שאתה תתייחס לבורא ותתייחס להפרעות בצורה ידידותית, בצורה שאתה שונא אותם שהם מפריעים לך להגיע למגע עם הבורא, יחד עם זה אתה אוהב אותם כי הם עוזרים לך להגיע למגע עם הבורא, זה נקרא "עזר כנגדו". ולכן היחס אליהם גם צריך להיות כזה, שאתה כאילו מודה להם על זה שהם קמים בדרך, כי בלי זה לא היה לך שום כוח להתקשרות עם הבורא, לא היית נכנס בדיוק באותן המשבצות, באותם השיניים של הגלגלים איפה שאתה צריך להיות בקשר עם מישהו, עם משהו, כיחידה קטנה מכל המחשב הגדול הזה שנקרא "אדם הראשון".
שאלה: אמרת שעשירייה צריכה להיות חשובה יותר מהחיים הפרטיים של כל חבר, ואמרת שצריך ממש למדוד את זה, איך מודדים את זה?
אין לנו שום בעיה להגיד שזה יותר מזה. פשוט לפי החשיבות שאתה יכול לשקול ולייחס לכל דבר.
תלמיד: זו איזושהי מערכת של מדרגות?
לא [נכנסים] לזה עד כדי כך, זה אחר כך אם יתגלה אז יתגלה, לכל נשמה ונשמה יש לה דיוק משלה בכמה היא צריכה לעבוד בעבודת ה', בכל מיני דברים. את זה אנחנו לא יודעים, ההשגחה העליונה היא כבר מתכננת את הדברים האלה בצורה כוללת, כללית. לא כדאי לנו להיכנס לזה כי אנחנו לא נבין, השכל שלנו לא יכול לקלוט את כל העבודה של המחשב הגדול הזה שנקרא "בריאה" בסך הכול.
תלמיד: האם אני יכול כך במשך היום פשוט למדוד כל מה שקורה בחיים שלי, בחשיבותו, איך הוא בחשיבותו ביחס לחברים בעשירייה?
אין לך כלים למדוד, איך תעשה את זה? תראה לי מה יש לך ביד, משקולות של קילו, שניים, עשרה קילו, ליטרים, טונות, משהו, תגיד, במה אתה מודד? אלה כוחות, כוחות פשוטים כמו במכניקה, אתה לא צריך להיכנס לכימיה ולפיזיקה ולהתחיל לסובב את הדברים, מכניקה פשוטה, הכוח הפועל בנפעל. אז מה כל כך בעיה? אתה לא צריך חוץ מזה שום דבר.
תלמיד: לדוגמה מגיע אליי איזשהו רצון גשמי, אני שואל את עצמי מה חשוב לי יותר זה או החברים שלי בעשירייה והקשר איתם. אפשר לעשות ככה ביחס לכל דבר, לכל מה שאתה מרגיש?
ודאי שאתה יכול, אין שום בעיה. ובמקום אתה רואה זה אפשרי או לא, כלפיך.
שאלה: בשלב א' ובשלב ב', אמרת שאדם צריך להשתדל להתקרב לבורא, מה ההבדל המרכזי בין שני השלבים האלו, האם זו איכות המאמץ או שזה המצב שבו נמצא האדם?
איכות המאמץ בעבודה עם ההפרעות. או שאדם לא מרגיש שהוא פועל נגד ההפרעות, או שהוא חושב שההפרעות הן אצלו, הן בעולם ככה. בשלב ב' הוא מתחיל להתחיל לייחס את ההפרעות האלה לבורא שאין עוד מלבדו, שזה מגיע ממנו, וכן הלאה.
קריין: קטע 29.
"דע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך, דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה, חס ושלום. ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל."
(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)
קריין: שוב.
"דע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך," זאת אומרת התנתקות מגשמיות לרוחניות, ובביאתך לרוחניות, היא כל הזמן מגיעה בצורה כזאת במנות קטנות, שאתה נעתק ונעתק בכל פעם מעט מן הגשמיות לעבודת ה', "דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה, חס ושלום." הדוחק בעת צרה הם חייבים להיות, זה לא סתם שבמקרה הם אלא, יש גם דוחק ויש גם עת צרה, ומתוך המצבים האלה אדם בכל זאת עושה צעד נכון קדימה, זאת אומרת לקראת הבורא, לקראת לייחד את הבורא, לעשות נחת רוח לבורא, ולא לברוח מהצרה לכיוון הפוך. "ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל."
(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)
קודם כל ברור לנו מכאן שהמצבים האלו שאדם נכנס למקום צר, לחצים, בעיות, באים לאדם בתנאי שרוצים לקדם אותו. אנחנו מדברים רק על אלו שעוסקים בחכמת הקבלה. ואז מכניסים אותו לאיזשהו מצב חושך, לייסורים, לבעיות, למצב שאין לאן לברוח והוא לא יודע מה לעשות, ממש עת צרה. ואז כשהמצבים האלו, הלחצים עליו מתגברים ומוליכים אותו יותר ויותר, הוא צריך לתאר לעצמו שהוא נמצא לא סתם כנגד איזו צרה אלא זה גשר צר מאוד שהוא צריך לעבור אותו, ולא רואה איפה זה קדימה, כמה זה יהיה, ומתי זה יגמר, ושם הגשר עוד יותר מתנענע, והכול מסודר כך שאדם יפחד מאוד על עצמו, על המצבים, על החיים, על הרוחניות שלו, על כל דבר ודבר, ואז הוא יצטרך לתת תשובה, תפילה, על כל המרכיבים של המצב הזה.
שאלה: בעבודה שלנו ממטה למעלה, באיזה מצב מתחילים להרגיש את המ"ד ואיפה נמצאים בדיוק התיקונים שלנו?
אתה תרגיש את התיקונים האלה בדיוק באותו מקום שבו היית מרגיש את התקלה, כי התקלה שמתגלה זה כבר חלק מהתיקון ואתה לא צריך שום דבר אלא להוסיף את הגישה שלך, היחס שלך החדש באמונה למעלה מהדעת, ואז מהתקלה מיד קם מצב שנקרא "תיקון".
שאלה: התנועות האלה שמגיעות כעזרה הן תוצאה של ההשקעה שלנו בחיבור בעשירייה? כי אני מרגיש את זה כל הזמן.
זה נכון, אנחנו מעוררים את הבורא לא בצורה פרטית שלנו אלא בצורה שהעשירייה מחוברת, אני צריך לתאר את המצב אולי כך, שיש לפני איזה מנגנון ואני את המנגנון הזה מפעיל עם החיסרון שלי, החיסרון הכללי הוא בכמה שאני יכול להפעיל את העשירייה, והיא מפעילה את הבורא, והבורא מתייחס לעשירייה שבתוכה נמצא גם אני. רק בצורה כזאת זה עובד.
זאת אומרת (ראו שרטוט) יש כאן עשירייה. בתוך העשירייה נמצא אני, וכאן מסביבי זה החברים שלי. ואני שמפעיל, אני פועל, אני צריך לפעול דרך כל החברים שלי ואל הבורא שנמצא בפנים בתוך העשירייה שלנו. באמצע זה הבורא.
זאת אומרת כמה שאני מפעיל את כול החברים, הסכום של ההפעלה הזאת, היא פועלת על הבורא ואז מגיעים למצב שהבורא עונה לנו.
שאלה: לפעמים ההפעלה הזאת של החברים נעשית בצורה שנראית גסה וזה משהו שהוא לא בהתנדבות או וולונטרי, זה גם נקרא "הפעלה" של החברים? גם אם זה דחייה שיש בהם, הדברים שעולים, שקורים ושאני גורם להם לקרות בעשירייה?
אלה מצבים שהם עדיין נמצאים, נקראים כ"מצבי ההכנה", אבל אחרי שאנחנו כבר מתחברים בינינו ומגיעים לאיזו תוצאה, דרישה לבורא וכן הלאה, אז כבר כאן מתחילה להיות תפילה, שאנחנו דורשים ממנו. אז ליד הבורא [נכתוב] סימן שאלה.
ואז בהתאם לזה הבורא מחזיר לנו בצורה כזאת. הבורא לא מתייחס לאדם אחד. הוא מתייחס לסך הכול. בשבילו אדם זה עשר, זה קבוצה ופחות מזה הוא לא מרגיש. הוא לא מרגיש. אז אין לנו כאן מה לעשות, אלא רק לסדר את עצמנו כמה שיותר שנהיה כ"איש אחד בלב אחד" מה שנקרא.
שרטוט
שאלה: הקשר הזה הצר שאנחנו צריכים לעבור בו, איפה הוא נמצא בשרטוט שציירת?
אנחנו כבר נמצאים בקשר בינינו. זה המבנה שנמצא מלכתחילה. ואז הבורא שמעורר אותנו מביא אותנו לקבוצה, הוא פועל על, באור העליון שלו, ואז באור העליון מתעוררים אנשים שונים שלא היו בקשר גשמי אף פעם, ופתאום הם באים ומתאספים לאיזשהו מקום ושם מקבלים איזה חיבור רוחני. זה פני שהאור העליון ככה מעורר אותם והם מרגישים את עצמם שייכים לאיזשהו מקום.
פתאום במקום הזה שבאים מתחילים להכיר זה את זה. יש בזה הרבה עבודה. יש אנשים שהולכים, חוזרים, עוברים, יש כאלה שלא, כאילו לא יכולים למצוא ביניהם איזה קשר, אבל בכל זאת, בכל רגע ככה זה עובד ופועל, והם הרשימות מהשבירה שככה באים, ומתחברים ומתאספים. זה עניין של "משפטי הנשמות", מה שנקרא.
שאלה: מהו אותו המנגנון שעושה את כל החשבונות של היגיעות, של התנועות, שמופעל כלפי העשירייה?
המנגנון הזה נקרא "עשירייה". בתוך העשירייה ישנו כל המנגנון הזה, אבל אנחנו עדיין לא מבינים, לא מרגישים, לא נמצאים עימו בשום קשר. כמו תינוק שלא יודע מה שהוא מפעיל, שיש מפעלים שעובדים כדי להביא לו את כל מיני דברים כמו מזון וכן הלאה. שום דבר הוא לא מבין. הוא רק חי, אבל העולם, בשבילו הוא עובד.
כך אנחנו נמצאים במנגנון סביבנו שפועל עבורנו. הבורא מסדר אותו ואנחנו מתקדמים. כמה שאנחנו נתקדם יותר אנחנו נתחיל להיכנס למנגנון הזה, לעבודה הזאת בצורה יותר מבוררת, שאנחנו יותר ויותר נשפיע, ויותר נמשוך את האנושות בהפצה שלנו שכל כך אני הרבה מדבר ואתם לא עד כדי כך, נראה לי שעדיין פועלים בזה, וכך זה יהיה. המנגנון קיים. אנחנו רק צריכים להפעיל אותו וכמה שיותר מהר.
שאלה: אותו המנגנון למעשה צריך להיות מופעל על ידי הבורא, אז העשירייה הופכת להיות נציגה של הבורא כלפי האדם?
אני לא רוצה להיכנס לכל הבירורים האלה, זה עוד רחוק מהאמת. אני רק אומר שאנחנו צריכים להשתדל להיות בזה "עובדי ה'" מה שנקרא. בכמה שאפשר לפי מה שאומרים לנו מקובלים להשתדל להתחבר בינינו ומתוך החיבור שלנו להעלות חיסרון לבורא שיתקן.
זה לעת עתה הנכון. אחר כך נפסיק את הפילוסופיה ונעבוד בשלבים הבאים, יתברר לנו יותר מה אנחנו צריכים לעשות.
שאלה: כשהאדם פונה לבורא אז הוא פונה דרך העשירייה, אבל יש הרבה מצבים שהבורא פונה לאדם וזה נראה בצורה מאוד אישית, מצבי דחק, לחץ. איך לזכור בכלל שצריך להחזיר לו תשובה דרך העשירייה? זה נראה פניה מאוד אישית.
אסור לך להתנתק מהעשירייה בכל מצב שלא יהיה. בכל מצב שיהיה אתה שייך לעשירייה בלבד. אם לא העשירייה אז אתה בהמה ואין עליך שום משפט. אלא אתה חייב בכל זאת תמיד לראות עד כמה הפעולות שלי, המצבים שלי הם משפיעים על הקבוצה.
עם הקבוצה אתה צריך לקום, לחיות יום שלם, ללכת לישון ולקום לשיעור, הכול עם הקבוצה, כי אחרת אתה לא שייך לבורא.
תלמיד: כן, אני מבין. אבל בעיות פרנסה, בית, אישה, זה מאוד אישי. מה קשור פה לעשירייה, הבורא מפעיל עליך לחץ בצורה מאוד אישית.
בשביל מה?
תלמיד: שאני אתקרב אליו.
איך להתקרב אליו?
תלמיד: אני מבין שזה דרך העשירייה, אז אני צריך לזכור את זה? כל הזמן להזכיר לעצמי?
לא לזכור, כך גם לעבוד. למרות שיש לנו כל מיני בעיות אישיות, בעיות בריאות, בעיות משפחה, כל מיני בעיות שאתה לא מספר אותן לאף אחד, או שכן מספר למישהו מסוים, אבל לאו דווקא לחברים ולקבוצה.
יש לי רופא, יש לי עוד כל מיני בעיות. יש לי עורך דין, משטרה, לא חסר לאדם כל מיני מערכות שקמות עליו ולוחצות. הוא לא חייב על הכול לספר לעשירייה, ולבלבל לחברים את המוח. אבל בסך הכול כל זה גם שייך להתקדמות הרוחנית שלו. רק יש דברים שהוא מברר אותם בצורה אישית ויש כאלה שהוא מביא אותם לקבוצה. ויש כאלה שדרך [צורות] אישיות וקבוצתיות הוא מביא אותם לבורא. ככה זה עובד.
אז להשתדל למיין עם מה כדאי לפנות לבורא? מה אני צריך לעשות? זאת אומרת, העיקר לראות על ידי איזה בקשות אני יכול לגרום לאיחוד בינינו, כי לפי מידת האיחוד בינינו מתגלה בינינו הבורא. בקומפרסיה של הקשר בינינו, בחיזוק ביחסים בינינו, שם מתגלה הבורא.
שאלה: לפי השרטוט אני רואה שבשביל לפנות לבורא אני צריך לעבור כל חבר וחבר. האם גם כשאני עושה את זה במהלך היום אני צריך ממש לדמיין חבר חבר ואז לפנות לבורא עם הבקשה?
בעצם כן, אבל לא נורא אם אתה עושה את זה באיזו צורה חלקית. אבל תשתדל לא לזלזל באף אחד, אלא לראות עד כמה כל אחד ואחד יכול להיות כאן מועיל, ויש לו מקום ואין מקום לזלזול. אחר כך אתם תרגישו עד כמה הכרחי שכל אחד ואחד יהיה בעשירייה.
שאלה: בקטע 29 נאמר שהעבודה שלנו בסיכומו של עניין "מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך, דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה,", ובהמשך "ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד,". מהו הגשר הצר הזה אם אני בתוך עשירייה כאילו בערבות, מה הגשר הצר הזה שאני צריך לעבור עליו ולא לפחד?
לשמור על העשירייה שהיא תהיה מחוברת ושאתם כולכם עושים את הדרך. כמו שבונים סולם מקרשים וחבלים, וזורקים את הסולם הזה, מהר להר, מצוק לצוק, ואנחנו כולנו בסולם הזה חלקי הסולם.
מיהם המדרגות של הסולם? אנחנו בעצמנו. ואז אנחנו עוברים כך כל אחד על האחרים, וכל אחד אם כך, תתאר לעצמך, כל אחד נמצא ערב לאחרים, וכך אנחנו עוברים מעל לתהום של הסיטרא אחרא, וכך מתקדמים.
תלמיד: כתוב גם שאדם צריך לפתוח פתח כחודו של מחט והבורא יפתח לו שערים שיכולים לעבור בהם עגלות וקרונות.
כן.
תלמיד: בגלל זה אני שואל. איזה גשר צר? בסך הכול צריך את המגע הכי קטן עם הבורא.
אני לא מבין אותך, לגמרי לא מבין. למה אתה לוקח משפט שמסביר לך עיקרון אחד ורוצה לצרף אותו למשהו שמסביר עיקרון אחר? איפה ראית כאן קרונות והדברים האלה?
ראית כאן רק "גשר צר מאוד", אז תתייחס בבקשה לכך. על מה שהוא מדבר, את זה תברר. איך אתה יכול כאן לדבר על עוד משהו?
תלמיד: בסך הכול רציתי להביא דוגמה לעניין הזה שלא צריך לפחד. לא שאני מביא ממשהו אחר, אלא שלא צריך לפחד כי צריך את המגע ההתחלתי עם הבורא ואז הכול פתוח. זו הכוונה שלי.
טוב, אין לי מה לעשות. אני עוד מעט אגמור את הוויכוח איתך, כי אתה, אתה לא רוצה לתפוס בצורה שמקובלים כותבים, וללכת לפי סגנון הכתיבה שלהם, אלא בא לך לצרף לזה מה שיש לך בראש.
תלמיד: טוב, מצטער, בוודאי שאני רוצה ללכת לפי המקובלים.
אז תנסה לקרוא כמה פעמים מה שהם כותבים ורק במסגרת הזאת של שתיים וחצי, שלוש השורות שיש כאן, תנסה בזה ללכת בלבד.
"דע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך," זאת אומרת, אין בכלל דבר מיותר בחיים שלנו. מה שהיה, את הכול תצטרך ויתגלה לך כנחוץ לתיקון. כשיש "איזה דחק ועת צרה, חס ושלום. ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל."
(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)
אל תפחד משום דבר, אתה צריך תמיד לבטוח ברחמים. אתה תמיד צריך להיות בטוח שהבורא מחזיק אותך, במידה שאתה רוצה לאחוז בו. ולאחוז בו זה דרך הקבוצה, דרך החברים. אם אתה רוצה לאחוז בבורא, אז מובטח לך שהוא אוחז בך ומחזיק אותך. באיזה מצב? לא חשוב באיזה מצב, שיהיה המצב המפחיד ביותר, שאתה ממש נמצא בין שמיים וארץ מעל תהום, אבל הבורא מחזיק אותך, אתה יכול להיות בטוח. בזה בודקים את הביטחון שלך.
נגיד יש לך שם איזה מקום מלא תנינים ועוד כל מיני, והם כולם כבר ממש מכוונים לאכול אותך, אבל אם הבורא מחזיק אותך, אתה חייב לעשות כאן חשבון שאתה לגמרי לגמרי רגוע ובטוח. והתנינים דווקא יהיו עוד יותר גדולים, ועוד יותר, יהיו נחשים למיניהם, וכולם ממש מילימטר ממך, אבל הבורא מחזיק אותי ואני בטוח ושמח, ולא רוצה שום דבר חוץ מזה. מתי זה נגמר? מתי שבשבילי אם אני נמצא ליד התנינים האלה או לא זה אותו דבר, אני נכנס לאמונה השלמה.
שאלה: כתוב בקטע שקראנו "דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה". מה הכוונה "חס ושלום"?
שרצוי שאתה לא תרגיש חס ושלום דברים כאלו.
תלמיד: האם ניתן להוריד את הצרה הזאת? האם אפשר לעבור אותה ביתר קלות? יש אופציה כזאת?
אני לא שם לב אם זה קשה או קל, מר או מתוק, אני יודע שאני רוצה לעבור על כל הדברים האלה שמתגלים לי מצד שבירת הנשמה שלי, ולהיות כל הזמן קשור עם הבורא שיעזור לי לעשות את זה. ולא כדי לעשות, אלא בגלל שבלי הצרות האלה אני לא אוכל להתקשר לבורא, לא יהיה לי צורך בו. לכן כל הצרות האלה, הלוואי שיתגלו, העיקר שעל ידן אמצא קשר עם הבורא.
תלמיד: ואם אנחנו מחוברים יותר חזק בינינו על ידי ביטול אחד כלפי השני, יש סיכוי לעבור את זה פחות קשה?
כמו שהסברתי לך, זה לא אכפת לי.
תלמיד: אבל אתה אומר שבכל מקרה נעבור את זה.
ודאי שנעבור את זה, גמר התיקון מובטח לכולם. אבל אני אומר שאנחנו לא צריכים ללכת בצורה שבה אנחנו רוצים לברוח מהבעיות אלא לנשק את המקל, כי על ידי הבעיות האלה אנחנו מתקשרים לבורא.
תלמיד: ככה זה בכל המדרגות עד גמר תיקון?
אחרי גמר התיקון זה יותר גרוע.
תלמיד: למה אתה מתכוון?
אם אתה רוצה להבין מה זה נקרא "אמונה", אל תכוון את עצמך לשאלה מתי זה ייגמר. תגיד אחרת, "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי".
תלמיד: זאת אומרת לא להתייחס בעצם למה שאדם עובר.
הוא צריך להתייחס לזה בצורה כזאת שלא חשוב מה הוא עובר, הוא מסתכל על זה כבא מהבורא ולכן זה טוב ומיטיב.
שאלה: איך אנחנו מהדקים את החיבור בינינו בצורה מעשית? האם זה חידוד, שיפור הכוונה שלנו? מהי הגישה הנכונה שאני לא אגזים, לא אעשה יותר מידי לחץ על החברים?
אתה צריך בכל רגע ורגע להשתדל לחזק את החברים. להראות להם דוגמה איך אתה, בגלל שאתה נמצא בסביבה שלהם בטוח בכל צעד, בטוח בעתיד, נמשך לקשר עם הבורא ומתקדם מרגע לרגע. דוגמה כזאת אתה צריך להראות להם, זה הכול. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו".
שאלה: הבנתי מדבריך שאנחנו מהווים מדרגה בסולם. במה תלוי שנעבור אותה מדרגה שאני מהווה?
זה תלוי רק בחיבור בינינו, שנבין מהי המטרה, על ידי מה משיגים אותה, מה הצעדים שאנחנו צריכים לעשות, וללמוד את השיעור רצוי פעמיים, פעם כמו עכשיו, ועוד פעם באמצע היום וכך נתקדם. ולברר שאלות, תשאלו יותר ויותר, אין שום בעיה. אנחנו חייבים בכל זאת ללמוד את הדברים. והעולם בינתיים יתקדם למצב שהוא יראה שאין לו ברירה, ושהוא לא יודע איך לצאת מהמצבים הקשים האלו. כולם כל כך נמשכים לחיים טובים ויפים, ופתאום הם יגלו שהם ממש לא יכולים להבין איך לגמור את החיים, את היום, ובכלל את הדברים. "בשביל מה החיים"? זאת השאלה העיקרית שאדם ישאל את עצמו ולא יידע מה לענות עליה, בשביל מה הוא חי? זאת אומרת, מה המחיר שאני מקבל עבור זה שאני סובל. זו בעיה. אז אנחנו נתקדם יחד ויהיה בסדר.
שאלה: האם לבקש מהחברים זה בעצם הקשר שלי עם הבורא? הרבה פעמים אני מרגיש שאני מפחד. הפחד האמיתי זה לאבד את השליטה ולזרוק את עצמי לחברים. הבורא מביא לי כל מיני מצבים שבסופו של דבר הוא רוצה שאני אבקש מהחברים. הרי אני לא יכול לבד בעצם. האם זה הקשר שלי עם הבורא?
כן. אם תרגיש את החברים, כך שאתה רוצה להתכלל בהם ובמרכז שלהם, אתה בזה מגלה את מהות החיבור שלהם שזה הבורא, זה נכון. כי הבורא בעצמו אין, אלא אם אפשר כך להגיד, זאת המציאות העליונה שמתגלה מתוך זה שאתה משתדל לחבר את כל החברים על ידי המאמץ שלך. בזה אתה בונה בורא, "בוא וראה".
תלמיד: אני לא צריך לעשות חשבון בעניין הזה, כי קודם הייתה לי תחושה בהסבר שלך שאולי לא הבנתי נכון, שלא בכל דבר צריך לפנות ולערב את החברים. האם אני צריך באמת להרגיש ביטחון עם החברים ולא לחשוש לפנות אליהם?
כן.
שאלה: מה אנחנו יכולים למדוד בינינו בעשירייה כל עוד אין לנו מסך? איך אנחנו יכולים לעשות חשבונות ביחס בינינו?
אנחנו צריכים לעשות חשבונות כמו תינוק. הוא לא יכול למדוד את עצמו, לא יכול למדוד את הכוחות שלו, את המרחקים שהוא צריך לעשות, אין לו עדיין את החושים האלה שנפעלים מתוך גופו, לכן כך הוא עובד, כך הוא מתפעל וכך גם אנחנו. לנסות לעשות עכשיו איזה מדידות זה לא טוב כי הן לא אמת. לכן אנחנו לא עושים, אנחנו אומרים, כמה יותר, כמה פחות, זאת אומרת, אנחנו לא מודדים, לא נותנים הגדרות מדויקות. עוד מעט זה יעבור, אנחנו נתחיל לקבל בכל מצב הרגשת בעד ונגד, ומשני הכוחות המנוגדים האלה, בכל מיני צורות שיתגלו בכל מצב ומצב, נוכל למדוד את המצבים האלו ואת היחסים בינינו, ואז יהיה לנו יותר ברור באיזה עולם אנחנו נמצאים. אבל בינתיים אין לי כוח התגברות שעל ידיו אני יכול למדוד משהו. ואז אני גם לא יכול למדוד על ידי כוח התגברות, כוח התנגדות, כוח משיכה, כוח חיבור, שום דבר אני לא יכול לעשות, לא בעד ולא נגד. יוצא שבינתיים, אנחנו פועלים ממש כמו תינוקות שזורקים את הידיים והרגליים שלהם לכל כיוון, מה שיש יש.
שאלה: קשרים נבנים כדי לעבור דרכים קשות, האם גם הקשרים בינינו הם מעשה מושלם של הבורא בעבודה שלנו?
כן, אבל הקשרים שלנו, אתם יודעים איך הנמלים בונות את הקשרים, הם בעצמם מתקשרים, מתקשרים, אחד לשני, ואז יש חוט כזה של הרבה נמלים. וכל יתר הנמלים עוברות עליהם, וכך הם עוברים ממקום למקום. זאת דוגמה מאוד נכונה לעבודה שלנו.
שאלה: חבר אומר שהוא חי בפחד כל יום על זה שהוא לומד קבלה. האם הוא צריך להרגיש אחראי על המצב הכללי הזה שיש במדינה שלו?
לא. הוא בינתיים צריך רק ללמוד בשקט את חכמת הקבלה, בלי לשייך אותה לא לדת ולא מדינה ולא לעולם הזה. אלא רק ללמוד אותה בצורה תיאורטית. ואחר כך נדבר. קודם כל שילמד את זה בצורה כזאת. ואז אין לו ממה לפחד. הוא לומד אותה בצורה כמו שכל דבר אחר כל אחד יכול ללמוד.
אין בזה שום דבר לא פוליטיקה לא כלכלה ולא מדיניות, שום דבר. כך ללמוד. ושהוא לא יספר ולא ידבר ולא יכתוב כלום. אלא מתחבר ולומד. ולא חושב על שום יישום של מה שהוא לומד, לא לפרסם את זה לאף אחד, לא לדבר עם אף אחד. כך שילמד. יש הרבה אנשים כאלו בעולם, שכך לצערנו הם צריכים ללמוד.
שאלה: בפניה לבורא דרך העשירייה. בשרטוט אמרנו שאנחנו צריכים לכלול כל אחד מהחברים בפנייה לבורא. איזה פעולות אני עושה כלפי כל אחד מהחברים פעולות פנימיות כמובן שנחשבות שאני כללתי אותו בפניה לבורא?
זה קשה מאוד להגדיר. אבל פשוט להשתדל להיות מחובר עם כל חבר וחבר במה שקשור לעזרה הדדית במטרה להשיג את הבורא.
תלמיד: אני צריך להרגיש שהחבר הוא עוזר לי לפנות לבורא? זו אולי ההרגשה? אנחנו מאוד רוצים לפנות לבורא ואנחנו רוצים לעשות את זה כמו שהקבלה מסבירה. אבל לא מצליחים להבין איך לכלול את החברים, מה זה אומר שאנחנו כוללים אותם או מה זה אומר שאנחנו מתחברים איתם ואז אפשר לפנות לבורא?
אנחנו דיברנו שרצוי שהקבוצה תכתוב איזו תפילה קטנה, חמישה משפטים, שהם מסכימים לחמישה משפטים האלו. ואז במשך היום, כל אחד או שאתם יחד, חוזרים על אותם המשפטים. למחרת או בעוד כמה ימים אתם מחברים משפטים אחרים. וככה זה יהיה.
תלמיד: אנחנו באמת מבצעים את זה כבר מספר חודשים. אבל איך זה הופך להיות לזה שזה ביחד. כל אחד נותן משפט מהלב שלו, ואנחנו עושים את זה כל יום ואנחנו מרגישים מזה הרבה תועלת. אבל בכל זאת, אי אפשר לומר שזה הופך להיות התכללות בינינו ופניה משותפת לבורא. אלא באמת כל אחד מוציא מהלב, אנחנו מנסים לשמוע אחד את השני ובאמת מרגישים אחד את השני את החיסרון. האם זה אומר שאנחנו פונים ביחד?
לא. אבל בכל זאת זו כבר איזו מין התקרבות. איזו מין התכללות ישנה. ואחר כך זה יבוא יותר.
תלמיד: אז לטובת אותם חברים שעוברים מצבים לא פשוטים בגשמיות מה שאני שומע הרבה בשיעורים האחרונים. איך אותו חבר עכשיו רוצה לממש את הפניה להחזיר לבורא את ההרגשה שהוא מרגיש הקשה שלו. איך הוא עכשיו באמת מסוגל לבצע את זה, הרי לא נותנים לאדם מצב שהוא לא יכול לעמוד בו. אז איך הוא עכשיו אמור לבצע את הפניה המשותפת הזאת לבורא?
על פני כל הקושי שיש לו בקיומו, הוא צריך להשתדל בכל זאת להתקשר לעשירייה. ודרך העשירייה לבורא, וכל אחד בעשירייה, שמכיר את מצבו של אותו חבר ספציפי, הוא צריך להיות קשור עם כל העשירייה מצידו, וגם לעלות בקשתו עבור אותו חבר נכשל ולבורא.
אין לי כאן מה להגיד לכם, מה אתם חשבתם שיש כאן איזה פטנט. רק עבור התפילה שלנו החסרונות שלנו שאנחנו נעלה, כמה שכל אחד וכולנו יחד זה עוד יותר. וככה זה עוזר. בואו אנחנו נפעיל את הכוח שלנו. תעשו את זה ממש ברצון חזק ותראו. תנסו לראות עד כמה זה צריך לעבוד.
ויש לנו אולי כאלו מצבים, אני מקבל יום יום כאלו מכתבים מחו"ל במיוחד, שהחברים שלנו עוברים מקרים קשים מאוד. הם בעצמם והמשפחות ממקרי מוות עד כל מיני דברים. ועכשיו במיוחד עם הפנדמיה הזאת עם הגל השני שעכשיו מתפתח. ואני חושב שלנו אין שום אפשרות אחרת אלא דווקא ככה לעשות. ולנו יש מה לעשות בזה.
שאלה: הצרות שמדברים עליהם בקטע מהי המטרה של הצרות, באיזו צורה הבורא רוצה שתהיה תגובה לעורר תפילה יותר חזקה בלי ביטחון. או ללמוד להיות בקשר עם הבורא, להיות בביטחון בקשר הזה?
אני לא מבין בדיוק מה אתה שואל, ולמה אתה שואל אפילו. אתה רוצה לשאול, זה מה שאני רואה. אבל הסיבה למה שאתה שואל אני לא רואה. ודאי שאנחנו צריכים מכל הצרות שלנו להעלות תפילה לבורא.
תלמיד: השאלה היא כדי להיות רגוע ובביטחון או שבלי ביטחון והסיבה של הצרות?
אם תשמע מה שאתה שואל אתה תראה שאני לא יודע מה לענות. באמת לא. כואב לך משהו אתה תמיד רוצה לשאול. אבל הפעם זה לגמרי לא מובנת לי השאלה.
שאלה: לגבי התפילה. כשאנחנו רוצים להיות בקשר עם הבורא במהלך היום, התפילה הזאת אנחנו בונים אותה לפי אותו השרטוט שציירת שאנחנו מדברים איתו דרך החברים?
זאת צורה כבר יפה נכונה מקובלת ברוחניות, שאתה מתקשר לבורא על ידי החברים על ידי כל הקבוצה. ועליה ודאי שהבורא מגיב, כי הוא נמצא במרכז הקשר בין כל העשירייה.
תלמיד: איך לעבור על פני אותה הספירלה דרך כל החברים לבורא בצורה נכונה?
לאסוף את כולם ולהתחיל לברר על מה אתם רוצים לפנות לבורא, באיזו בעיה, ואיך אתם צריכים להתקשר ביניכם כדי לעלות את החיסרון הזה אליו, ולהתחיל כך להעלות את החיסרון הזה. שאתם מקבלים על עצמכם היום במשך היום לפנות אליו ולעלות את החיסרון הזה ולקוות לתשובה. תתחילו על זה לעבוד. תראו מה שכתוב על זה אצל המקובלים בעל הסולם, רב"ש, עוד. על התפילה כתוב המון. תפילה זה מלכות. כוח המלכות שבקבוצה נקראת "תפילה", כי במלכות זה עולה חיסרון מ"ן עד הכתר.
תלמיד: מה זאת המלכות הזאת, זה סכום הבקשות או החסרונות שלנו?
כן, זה החיסרון המשותף שלנו סך הכול.
תלמיד: תגיד בבקשה מה זה משותף? מה זה אומר משותף? אני מרגיש שבחבר אחד או בשני יש איזו בקשה בתוך הלב. מה זה אומר שזה הופך להיות חיסרון משותף?
בשביל זה אתם צריכים להיות מחוברים, זה צריך להיות איזה אור מלמעלה שיחבר את החסרונות שלכם, ואתם תתחילו לברר ולהרגיש את החיסרון המשותף, זו כבר התקשרות שזה מגיע מלמעלה.
תלמיד: מה הוא אותו אור, איך למשוך אותו שהוא יקשור את החסרונות שלנו?
על ידי העלאת מ"ן. אני לא אספר לך שום דבר חדש. אלא אך ורק כשתתנהגו בקפדנות על העלאת כל החסרונות האלה לבורא, בכל פרט ופרט כמה שאפשר, אז תקבלו פתאום מלמעלה תגובה ותתחילו לברר איך לבנות את הצינור שקושר אתכם ועם הבורא בצורה יותר ויותר ברורה רחבה.
קריין: קטע 30.
"ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו. וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה."
(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אות קל"ג)
זאת אומרת, יש בכל זאת תגובה מלמעלה, ועל כל המאמצים שלנו, לאט לאט, כמה שאנחנו דופקים ודופקים בפתח, הוא נפתח ואנחנו מתקבלים אצל הבורא. וכל אחד מבין מה בדיוק התפקיד שלו, מה הוא צריך לבצע כלפי אחרים, מה כולם ויחד, מה כל אחד צריך לבצע כלפי הבורא. וכל מה שעברו, וגם אנחנו עברנו משך שנים בלהשפיע לבורא, לדפוק על שער המלך, דחו אותנו בחזרה ושוב באנו, ושוב דחו אותנו, ואז אנחנו מתחילים להבין מה קורה ולמה כך עשה איתנו. ובצורה כזאת נכנסים פנימה להיכל המלך ומקבלים שם, כל אחד ואחד, את המקום שלו, המתאים לו, ואז הוא נמצא כבר בגמר התיקון שלו לעבודה האמיתית.
אתם יכולים לשאול, "איך זו עבודה אמיתית? עכשיו אנחנו נמצאים בעבודה". לא. אנחנו לא נמצאים בעבודה. אנחנו נמצאים בתיקונים. וכשמגיעים לגמר תיקון, אז אנחנו מוכנים, מתוקנים באמת לבצע את העבודה האמיתית שלנו, ואז, מגמר התיקון שלנו והלאה אנחנו נכללים במערכת העליונה של הבורא, ואז פועלים כמו שצריך להיות לכל הנבראים המתוקנים.
נקווה שאנחנו נגיע לזה כמה שאפשר מהר, והבורא יסדר לכולנו יחד את מקום העבודה האמיתית, הנכונה, העליונה.
שאלה: זה מאוד מרגיע לשמוע שגמר התיקון מובטח ושנגיע לשלמות, אבל איך אנחנו יכולים דווקא לתת כמה שיותר כוח ומאמץ להשיג את זה היום, וכמו שאמרת כמה שיותר מהר דווקא?
אני לא רוצה לבלבל אתכם. אין זמן. מה זה גמר תיקון מובטח? ישנו מצב, מדרגה רוחנית כזאת שאנחנו יכולים להשיג אותה, להיות בה, והיא נקראת "גמר תיקון", וישנו המצב שלנו. והקשר בין שני המצבים האלו, שתי הדרגות הללו, הרמות הללו, הוא לא תלוי בזמן. זה לא מקום, לא זמן, לא תנועה ולא כלום. לכן מה זה מובטח?
לפי הרוחניות, שאין שם זמן, אנחנו יכולים להיות במצב שלנו עוד אין סוף שנה. לכן זה שאנחנו מציירים לעצמנו מצב שעוד כמה שנים, נגיד, אנחנו בכל זאת נכנסים לגמר התיקון, ואנחנו וכבר כל האנושות נמצאת בגמר התיקון, אני לא הייתי רוצה לבלבל אתכם. יותר טוב לחשוב כך.
תלמיד: אני שואל לגבי זה שאנחנו רוב הזמן, כך אני מרגיש לפחות, מתעסקים באיך להישאר בעבודה, לא לצאת וכאילו לשאול על איזה סטטוס קוו עם מה שהבורא מסדר לנו, ולא כלפי התקפה למטרה.
למה זו לא התקפה על המטרה מה שאנחנו עושים?
תלמיד: לא מה שאנחנו עושים, אלא איך שאנחנו מתייחסים לזה. כאילו רוצים לפחות להמשיך להיות בדרך, לדאוג שהחברים ימשיכו להיות בדרך, לא כל כך ברור כמו לאן רוצים להגיע, ושרוצים להשיג את זה, ואת זה דווקא לתקוף. כאילו משחקים הגנה.
אנחנו משחקים בלהגיע למטרה מפני שאם אתה לא מכוון לזה, אז אין שום תועלת ממה שאתה עושה. אז כל העבודה שלך היא לא מכוונת לכלום. היא לא מטרתית. איך יכול להיות שאם אתה עושה איזו פעולה, אז בפעולה הזאת אין התחלה, אמצע וסוף? לכן אנחנו אומרים כך שוודאי אנחנו רוצים על ידי הפעולות שלנו להגיע לתיקון. ואני צריך לבדוק את עצמי ולמדוד את עצמי איך אני מגיע לתיקונים. ולעשות דין וחשבון כל בוקר וכל ערב מה התחלתי ומה עשיתי. למה לא? אחרת כל החיים שלי הם לא מטרתיים. כל ההבדל בינינו לבין אנשים אחרים היא שאנחנו רוצים לעשות מהחיים שלנו ממש תהליך רוחני, תהליך המתקדם לקראת "להידמות לבורא".
תלמיד: משהו חסר בבירור או בהתכווננות, לפחות אצלנו בעשירייה ככה זה מורגש, שיכולים לעשות איזו קפיצה כלפי השגת המטרה ולא כלפי סידור העבודה. אנחנו מסדרים את העבודה בינינו, רוב היום עסוקים בלסדר, שיהיה סדר, וכאילו אין איזו יציאה להתקפה על המטרה עצמה.
אני לא יודע. ספרו לי בבוקר, בצהריים, בערב אולי, באיזה יום, על מה שאתם עושים, מה קורה ואז אני אגיד לכם מה דעתי. אני מוכן לשמוע. כן. כי העשירייה שלכם היא רצינית ויכול להיות שאני אלמד מזה משהו.
תלמיד: ונגיד שחבר לא מוצא את עצמו בפעולה הזאת, ולא מארגנים לו תפקיד בהפצה, אם הוא יעשה בעצמו את מה שעכשיו אמרת לעשות, יש בזה תועלת?
כן, יכול להיות שתהיה בזה תועלת. אבל בכל זאת שיראה, יקרא, יסתכל, וישמע מה כולם עושים, זה בכל זאת עדיף. כי כך בכל זאת הוא יהיה שייך לפעולת הפצה משותפת עם כולם יחד, ובזה כבר יש כוח רוחני.
שאלה: אמרת בעבר שהצלחה בהפצה תלויה בזה שאנחנו מגיעים ללב של האדם, איך אפשר להגיע ללב האדם בהפצה שאנחנו עושים?
אנחנו צריכים לעורר את לב האדם לגורל שלו, איך הוא רואה את הגורל, איך הוא רואה את הצלחתו בחיים. כל אחד מתוך הרצון לקבל שלו רוצה להשיג משהו, להגיע למשהו, הוא בכל זאת מעוניין לראות את עצמו מצליח במשהו. במה בדיוק? ולכן אנחנו צריכים להסביר לו מה הטבע דורש מאיתנו, מה הטבע העליון שמנהל אותנו דרך מערכת העצבים, דרך המוח, המחשבות, כי כולנו נמצאים בתוך מערכת שקושרת אותנו למנגנון אחד, מנהלת אותנו ומביאה אותנו לאיזו צורה.
איך אנחנו יכולים קודם כל איכשהו להתייצב במערכת הזאת, להתחיל להרגיש ולראות איפה אנחנו נמצאים, ומה הטבע עושה מאיתנו? אולי הוא זורק אותנו למצב שאנחנו לא מבינים, לא מרגישים אבל מי יודע אולי אפשר לעצור את זה ולהיטיב לנו. תראה מה קורה עם האנושות, עכשיו מדברים על מכת חום, אחר כך יהיו לנו עוד מכות כמו הפנדמיה, ועוד הרבה דברים שעומדים בדרך. אולי אנחנו יכולים להשפיע על זה? אולי אנחנו יכולים להרגיע את הטבע, להיות מוכנים לכל מיני דברים, אולי בכל זאת זה אפשרי. אז למה שלא נסביר את זה לבני האדם, אם הם נמצאים בכל כך הרבה דאגות.
זה לא כמו פעם שעברו שנים על שנים ולא השתנה כלום, היום מיום ליום יש לך שינויים. אז כדאי לנו ואנחנו יכולים, ויש לנו אפשרות להסביר את זה לבני האדם, להימנע ממכות גדולות, אנחנו יכולים לייצב לעצמנו מצב יפה וטוב על פני כדור הארץ הקטן והסגור. אנחנו חיים במערכת סגורה, אין כאן כל כך הרבה דברים, צריך רק לדעת איך לא להוציא אותה מהאיזון. כשתתקדמו בחוכמת הקבלה ותתחילו להרגיש את כוחות הטבע תראו, לא מיד כי מלהרגיש את זה ללא הכנה, אפשר להשתגע ממש מרוב כוחות שפועלים וכמה הם נמצאים במערכת הדדית, אבל אנו יכולים להגיע למצב שאנחנו רואים אותו, רואים מה יוצא, מה לוחץ, מה כאן ושם, ואת כל הכוחות האלה אנחנו יכולים להביא לאיזון, לרוגע ולעשות לעצמנו חיים טובים, גם את המחשבות של בני האדם, שלא ישתגעו.
כמו היום, כל הפוליטיקאים האלו, ואנשי מערכות הפיננסים וכן הלאה. כולנו יכולים להגיע למערכות מאוזנות, בסך הכול זה אפשרי, וזה תלוי בנו. בואו נעשה משהו, נשפיע לעולם ואז תראו בעצמכם מה עוד נמצא לפנינו. נניח דברים כמו הפנדמיה, ועוד דברים דומים שנמצאים קדימה, ואיך אנחנו יכולים למנוע את הגלים הרעים האלו, את הצונמי הזה. אז לא יהיו לנו לא מכות חום ולא מכות קור ולא צונאמי, ולא מי יודע מה עוד הטבע מכין לנו. הכול תלוי בנו חברים, בואו נהיה בכל זאת קצת יותר מעורבים בכל כדור הארץ. מתוך כל אוכלוסיית כדור הארץ אנחנו כן מסוגלים להשפיע, אנחנו כן מסוגלים לאזן את כל הכוחות האלה ולהרגיש איך אנחנו פועלים עליהם, איך הם נרגעים ואיך כל כדור הארץ מתחיל ממש להגיע להבנה, להכרה, לברורים, ולזה שכל הערפל והחושך הזה יתפוגג וכך נראה את החיים.
שאלה: רצינו לתת התפעלות לכלי העולמי ולספר על אירוע ההפצה שלנו. אתמול בסוף שיעור הבוקר, כל העשירייה שלנו התחילה להפיץ בטוויטר בכמה שפות את חכמת הקבלה, אפילו בשפות שאנחנו לא מבינים, כעשירייה פשוט נכנסנו ושיתפנו את אותם טוויטים, עשינו להם לייקים. אז אם אנחנו מסוגלים, כולם מסוגלים.
יופי, תודה רבה לכם, זו באמת דוגמה יפה מאוד. ד"ש לכל הקבוצות האמריקאיות הן יכולות לעשות דווקא הרבה פעולות, שהן יצטרפו.
שאלה: מה זה אומר להפעיל את החברים שלנו, לגרום להם להיות פעילים?
אני לא יודע מה להגיד. יש אצלנו בבני ברוך, בפתח תקוה, בישראל, במרכז שלנו, אנשים שעובדים, שזה התפקיד שלהם להפיץ את חכמת הקבלה בכל השפות לכל באי עולם. בבקשה תפנו אליהם ל boardworldkli@gmail.com. תכתבו לשם בכל שפה, לא חשוב באיזו שפה, והם יענו לכם על כל שאלה ושאלה. אם הם לא עונים, תפנו אלי ואני כבר אטפל בזה.
שאלה: מה הכוונה שצריכה להיות לנו במהלך כל היום בצורה קונקרטית, גם בשיעור, גם בחיבור שאנחנו עושים במהלך היום בהתקשרויות בינינו, להידמות לבורא, להיות בדבקות בו?
מה ההבדל בין להיות דומה לבורא או להגיע לדבקות בבורא? תסביר לי מה השוני בין זה לזה? אתה שואל אותו דבר. דבקות בבורא, להתקרב לבורא, להגיע אליו, זה אותו דבר. יש בסך הכול, אנחנו רצון לקבל, ואנחנו צריכים להתקרב לבורא בזה שכל הפעולות שלנו יהיו בעל מנת להשפיע, זאת אומרת מהטבע שלי אני ישר לקבל, ישר אגואיסט בפנים, אבל אני עושה תיקונים על עצמי כך שהפעולות שלי כלפי הזולת יהיו תמיד לטובת הזולת. זה הכול.
שאלה: יש המון חברים שפעילים בהפצה, ממש מאות חברים, אבל לפעמים יש חברים שמאוד קשה להם להניע את עצמם. יש להם יכולות, הם יודעים איך להפיץ, יודעים איך לעבוד אבל יש מעין אדישות פנימית. מה הכי אפקטיבי להניע אותם לפעולה, האם זה לשמוע את השיעור עוד פעם, לעשות פעולה מתוך העשירייה כמו שאמרו בניו יורק 2, מפגש עם עשירייה אחרת? מה לדעתך הכי אפקטיבי להניע אותנו לפעולה בעיקר את אותם חברים שיש עליהם כבדות כזאת? זה לא שהם לא יודעים איך להפיץ.
בכל עשירייה ועשירייה ישנם כמה אנשים שהם בעד פעולת ההפצה וכאלו שיודעים אולי לעשות פעולת הפצה במקצת, וכאלו שמתעצלים בפעולות כאלה, וכאלו שיודעים לכתוב משהו, ואלה שיודעים לצלם משהו. בכל עשירייה ועשירייה יש במקצת מזה ומזה ומזה, אתם צריכים פשוט לקבוע יחד שלא יכול להיות שעובר יום בלי שאתם מפזרים איזו כמות חומר. אז לבנות את החומר הזה או לקבל אותו מבחוץ ולשלוח אותו לכל מיני כתובות, וזו חובה של כל קבוצה וקבוצה, כל עשירייה. עשירייה שלא משתתפת בהפצה גורמת לעצמה מצב סופני, כי דרכה כבר לא זורם הדם הזה, האור העליון וזה סימן של מיתה. לכן כל עשירייה, כל קבוצה, כל אדם אם הוא לא משאיר אחריו איזו זרימת מידע על העולם, על תיקון העולם, על כל מה שאנחנו לומדים במשהו, ורצוי כמה שיותר איכותי, אם הוא לא עושה את זה, הוא הופך להיות לכלי רוחני מת.
כי הרוחניות היא כולה מערכת סגורה שאין בה לא התחלה ולא סוף, זו מערכת של הנשמה הכללית של אדם הראשון, ואם אני נמצא במצב שעליי, באיזה ענף, זה נגמר, אז אני בעצם מביא את כל הענף הזה למיתה. לכן כמו שחשוב שלכל אדם ואדם בעולם הזה יהיו ילדים שימשיכו את דרכו, כך חשוב לנו שלכל אחד ואחד יהיו תלמידים או חומר הפצה שימשיכו בעולם ובזה ימשיכו את דרכו הרוחנית. אני אומר את זה בכל הרצינות, קחו את זה בחשבון ותתחילו לתת לזה כמה שעות או דקות שכל אחד מסוגל ביום יום. לכל אחד יכול להיות טוויטר ופייסבוק ווטסאפ ועוד כל מיני מקומות ומצבים ובסרטים קצרים, בקיצור יש הרבה דברים, אני לא כל כך מבין בזה, אבל כל אחד יכול. תתייעצו זה עם זה, שוב אני אומר ישנם אנשים שנמצאים אצלנו כאן ועובדים במשכורת וזה התפקיד שלהם לארגן ולעורר את כולם ולכוון את ההפצה בכל מיני כיוונים, תנסו לעשות זאת, כול זה משפיע ביותר על התקדמות הרוחנית שלכם, אל תשכחו את זה.
אתם יכולים לשמוע מקובלים גדולים מהעבר, גם הם כתבו ודיברו על זה, "מכל מלמדי השכלתי"1. "הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי - יותר מרבותי, ומתלמידי - יותר מכולן"2, מה זאת אומרת? זה לא מהתלמידים שלומדים, גם מהם, אבל מזה שהוא שולח את כל הידיעות שלו, כל מה שיש לו, לאחרים והם מקבלים וממשיכים את זה הלאה, מזה מגיעה החכמה, בפרט אצלנו בדור האחרון כשהיא הופכת להיות חכמה אינטגראלית.
שאלה: עם סגר נוסף ועם גל חדש של הקורונה, הרוח של הציבור, של הקהל תישבר והם יהיו חסרי אונים. השאלה איך זה ישפיע עלינו שאנחנו כן נוכל להישאר במצב הרוח הנכון ושנישאר ממוקדים בלי לאבד את התקווה לחלוטין?
אתה מצחיק אותי. אם אנחנו נישבר אז מי בעולם לא יישבר? איך זה יכול להיות? אם אנחנו יודעים מאיפה הקורונה, על ידי מה היא מתפשטת, ואיך אנחנו יכולים להתגבר עליה, רק בחיבור בינינו. דווקא על ידי חיבור בינינו בין לב ללב אנחנו עוצרים את התפתחות הקורונה מאדם לאדם. אין כאן שום דבר שיכול לעמוד נגד שיטת החיבור. הקורונה באה כדי לעורר בינינו התקשרות נכונה במקום ההתקשרות הזאת שיש לנו בין כל בני האדם.
צריכים להסביר בכל האפשרויות ובכל השפות. תכינו שאלות אני מוכן לדבר על זה. אל תחשבו שהלימוד עצמו של חכמת הקבלה יותר חשוב מהפצת של חכמת הקבלה, בזמננו ההפצה היא יותר חשובה. אז בבקשה, אני מוכן, תשאלו על כל דבר, אנחנו יכולים לעשות עוד שיעורים נוספים מתי שאתם רוצים.
שאלה: יש הרבה מאד תפקידים בהפצה, אנשים עושים הרבה מאד תפקידים, אבל רובם הם לא תפקידי תוכן. זה לא שאנשים כותבים או מייצרים קליפ. אלא לוקחים תכנים של צילומים שלך, של כל מיני מאמרים, ישיבות כתבים, מפיצים ברשתות. יש לנו רשת מאוד מאורגנת בכל השפות איך לעשות את זה, וחסרים בזה גם עדיין הרבה אנשים שיבואו, כל מי שרוצה לבוא מוזמן. רק השאלה, אתה אומר שכל אחד צריך שיהיו לו ילדים, שתהיה לו איזו המשכיות, האם כל אחד צריך להתעסק גם בתוכן, גם לכתוב משהו, גם להוציא קליפ, משהו? או שזה בסדר שיש לו תפקיד, כי יש אנשים שעושים המון שעות הפצה אבל לא מייצרים בעצמם.
אני לא מבין איך אתה שעוסק בהפצה כל הזמן שואל דברים כאלה, או שאתה שואל את זה עבור אחרים. יש המון אנשים שאני לא יכול להגיד להם שב ותכתוב, הם לא יודעים לכתוב, הם לא יודעים איך לחבר משפט. אבל יש להם תפקיד בהפצה נניח לעשות סרטים או לסדר את הטכנולוגיה, טכניקה וכן הלאה. כל אחד לפי התפקיד שלו, מה אתה שואל?
אני לא אומר לכל אחד "שב ותכתוב", אבל בכל זאת שכל אחד אולי ינסה במקצת במשהו. אני פונה לאנשים כאלו שלא נמצאים בהפצה, רוב החברים שלנו, אלה שאני רואה בבוקר בשיעור הזה, אני חושב שרובם לא נמצאים בהפצה, כך אני פחות או יותר מרגיש מהמערכת.
תלמיד: גם מספרית זה נכון מה שאתה אומר, לא יודע אם רובם אבל הרבה אנשים עדיין לא מצאו את תפקידם בהפצה ויש המון תפקידים שמחכים להם. רק רציתי להבהיר את הנקודה הזאת שלא יהיה מובן שכל אחד חייב לכתוב לבד.
גם לנסות לכתוב בכל זאת, כי אם הוא שומע מה שאני אומר שיכתוב פחות או יותר כמה שהוא מבין, שישלח לכם לבדיקה, צריכה להיות איזו תיבה שלשם הוא שולח לבדוק מה שהוא כותב ש"לא יצא שכרו בהפסדו" ואז הוא מקבל אוקיי בחזרה מboardworldkli@gmail.com, ואז הוא שולח ועושה משהו. רק בצורה כזאת "שלח לחמך על פני המים". כל אחד צריך לדאוג שיש ברשת איזה שביל שנשאר אחריו.
שאלה: אנחנו אומרים שמתקרב הגל השלישי של הקורונה, האם זה סימן שאנחנו הולכים ומתקרבים לבורא, או שזה סימן שהאור מתעקש להיכנס אל תוך הכלי ואנחנו פשוט מתעלמים מהניסיונות האלה?
כן, השני יותר נכון. האור מתעקש להיכנס לתוך הכלי והכלי לא מוכן, ומהפגיעה הזאת של האור בתוך הכלי, שהאור פוגע בתוך הרצון לקבל, והם הפוכים שניהם, מכל הדברים האלה יוצאות לנו כל מיני תגובות שליליות, פורענויות למיניהן, מחלות וכן הלאה. יכולות גם להיות התפרצויות הרי געש, הוריקנים, הצפות בעולם וכן הלאה.
כן, לצערנו אנחנו יותר ויותר קרובים לכל מיני בעיות כאלו, ובמיוחד בעיות כלליות סביב כל כדור הארץ. לא היו אף פעם כאלו מגפות כמו וירוס הקורונה שממש סביב כדור הארץ היו תופסות את כל אוכלוסיית העולם. וזה עוד כלום, פה ושם זה אחוזים קטנים, זה משתק אומנם הרבה מדינות, אבל זה לא כל כך נורא, יכול להיות הרבה יותר גרוע, אז לא כדאי לנו לחכות לזה. אנחנו כבעלי השיטה חייבים לפרסם את הדברים האלה, שכמה שיותר אנשים יקראו.
אתם יודעים בעצמכם, כשנכנס לתוך האוזן עוד גרם ועוד גרם זה מגיע למצב שאדם מתחיל להבין, לחשוב, לשמוע, וכך אנחנו נגרום לריפוי של כל כדור הארץ. זה הכרחיות וזה התפקיד שלנו, לפי התפקיד הזה אנחנו גם נקבל מה שמגיע לנו מהבורא, כוחות, הבנה, הרגשה, התקרבות אליו לעשות נחת רוח לו. באיזו צורה אתה יכול לעשות את זה? על ידי זה שאתה פועל למען כל האנושות.
שאלה: מה החומר הזה שנקרא, "החיבור בינינו"?
חומר החיבור בינינו, זה כוונות על מנת להשפיע, בין רצון לרצון, רצון לרצון. כוונה על מנת להשפיע מרצון לרצון שמחוצה לו, זה חומר החיבור. בחומר הזה יש גם רצון להשפיע, זאת אומרת, יש שם כוח שהוא יוצא מהרצון לקבל וכשהוא מגיע לשני, אז הוא פועל כרצון להשפיע. שהיחס שלנו אחד לשני זה יהיה כאור.
שאלה: יש חברים ממש ענקיים שיודעים לכתוב, או לעשות סרטונים שאפשר להתמוגג מזה. ואני יודע רק ללחוץ PLAY להראות את מה שהם עשו, האם יש לזה ערך?
אם תיקח מה שהם יעשו ותפיץ את זה ברשת, אז ודאי שהעבודה שלך היא מאוד מכובדת. בוודאי, ככה זה בכל מקצוע ומקצוע, כל אחד עושה את החלק שלו, אבל בסך הכול כולם נהנים. זה מה שאמרתי לכולם, אין אדם שלא יכול להשתתף בזה. רובם יכולים להגיד לך, "אני לא יודע לכתוב", מי אמר לך שאתה צריך לכתוב? "אני לא יודע להפיץ" מאיפה אתה יודע שאתה לא יכול להפיץ? אתה יכול לשלוח קטע לאלפי אנשים אולי, אפילו שהן מערכות פרטיות, ולא למערכות גדולות גלובליות, לשם לא יתנו לך להיכנס והן גם לא מעוניינות בחומר שלנו.
תלמיד: אז אין לי מה להרגיש שמעשיי פעוטים?
לא, הם לא פעוטים. הבורא שוקל כל אחד ואחד לפי היכולת שלו. הבורא נותן את היכולת לאדם ולפי היכולת שהאדם מקבל מהבורא הוא מפעיל את עצמו. ולכן אין כאן טענה מצד הבורא כלפי האדם, "למה לא עשית?", אלא אם אדם מבצע מה שהבורא נותן לו במסגרת שהבורא פיתח בו את התכונות האלה, אז הכול בסדר. אתה יכול להיות גדול מאוד כשאתה לא יודע לכתוב ואפילו לא יודע כל כך להפיץ, אבל עשית את העבודה שלך בנאמנות, אז אתה מוצלח וצדיק.
שאלה: בדיוק כפי שאמרת, שוב הווריאנט ההודי צץ במדינה אחר מדינה וגם אצלנו. מה הרווח הרוחני בזה, שכל הזמן יש מכה והפוגה, מכה והפוגה, נגמר ועוד הפעם צץ?
זה קודם כל נובע מהרצון לקבל שלנו, שהוא מאוד מאוד מטומטם וזה עוזר לו. למה זה עוזר לו? כי אם הוא מתחיל להרגיש מכה שהיא לא פוסקת, אבל מכה אחת, הוא מפסיק להרגיש אותה. כשלוחץ עליו משהו הוא [מרגיש רע, נבהל] ואחר כך זה עובר והוא לא מרגיש, וככה זה בכל דבר ודבר.
אתה יכול לראות אנשים שהכניסו אותם למצבים מאוד קשים, ובהתחלה הם לא יכלו לחשוב אפילו איך אפשר להתקיים ולשרוד, ואחר כך הם התרגלו ואתה רואה עליהם, שהם שמחים ויש להם שם בפנים חיים במסגרת ממש עלובה, וככה זה הולך.
זאת אומרת, שהרצון לקבל שלנו הוא מוצא לעצמו מנוחה, מצב טוב בכל מצב הכי גרוע, כי יש לו כוח לשרוד. זה כוח הגנתי שנמצא בו והוא לא נותן לעצמו כל הזמן להיות בסבל, אם לסבל הזה אין תועלת, תוצאה, אם אי אפשר לברוח.
ולכן מה שהבורא עושה, הוא אף פעם לא מביא לנו מצב שאנחנו יכולים לסבול ואחר כך מתרגלים, לא. סובלים קצת באיזו תקופה ואם אתה חכם, אתה שומע מה שאומרים לך המקובלים החכמים, "תשמע, עכשיו זה לא כואב, יש לך זמן לשמוע ולחשוב, ואם לא, אז המכה חוזרת, ועוד מכה חוזרת". וככה זה עובד.
תלמיד: אז הסטארט סטופ הזה, זה כדי לפתח את השמיעה?
כן, וכדי להסביר את זה גם לכולם. ודווקא במקרה כזה שיש הפוגה, אנחנו צריכים להבין בשביל מה, למה, מה לעשות, ולא לעזוב את הדברים, כי הם יחזרו בטוח ובצורה עוד יותר גרועה אם אנחנו לא נגיב בצורה נכונה.
שאלה: שמעתי שאמרת, שצריך "להפיץ את לחמך על פני המים", מה זה אומר?
כתוב ככה בתורה, "שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו". זאת אומרת שעד כמה שאתה שולח מה שיש לך מהלב לאחרים, ידיעה, הרגשה, כל מיני דברים טובים, זה נקרא "לחם", זאת אומרת מזון של החיים. ואם אתה שולח אותו על פני המים, ומים זה "חסד", אז מתוך שאתה רוצה להיטיב לכולם, אז אתה בטוח תקבל מזה, אפילו שזה כאילו הולך, אבל בטוח שזה יחזור אליך בחזרה לטובתך. אז תעשה את זה.
שאלה: אמרת ש"תלמוד עשר הספירות" ו"זוהר" הם לא חומר להפצה, אז מה הצורה נכונה להתחבר, דרך המוח, או דרך הרגש?
אני לא חושב ש"תלמוד עשר הספירות" ו"זוהר" זה חומר להפצה, זה באמת נכון, אבל אנחנו לא מפיצים את זה. זה רק לאנשים מתקדמים, גם אנחנו עדיין לא ממש לומדים את הספרים האלו גם מחוסר זמן. עוד מעט אנחנו נתחיל.
ומה שאני חושב שהוא חומר טוב להפצה, אלה הרבה קטעים למיניהם. יש לנו מאמרים קצרים על האקטואליה ובכלל על החיים, על העולם. יש דברים כאלו, רק תשאל ותפנו ל-boardworldkli@gmail.com, ותדרשו משם בכל שפה שאתם כותבים, והם חייבים לכתוב לכם בחזרה, ואם הם לא עונים, אז תפנו אלי ואני אטפל בזה.
בצורה כזאת תעבדו כל הזמן עם המערכת שלנו, וכבר בעבודה הזאת בעצמה כשאנחנו מתקשרים ל-boardworldkli, אנחנו בזה מייצבים את המנגנון שהוא יטפל בעולם, וכבר יהיה בו יותר כוח רוחני ואנחנו נרגיש עד כמה שזה עובד. תתחילו לעבוד בצורה כזאת כי אנחנו ארגון גדול, שיש בו אלפים אלפים של אנשים ואם אנחנו נעבוד כך, אתם תראו כמה שזה יקדם אותנו, זה ייתן לנו מהירות בתיקון והפצה, בתיקון הכלי שלנו.
שאלה: במהלך היום אנחנו חוזרים על הציטוטים והמאמרים שנלמדים בשיעור, קוראים במפגשי העשירייה כמה דקות. מה התוצאה שאנחנו רוצים לקבל מהלימוד של הקטעים במהלך היום?
גם כשאנחנו קוראים את הקטעים האלה בבוקר וגם אחר כך כשאנחנו חוזרים עליהם במשך היום, אנחנו רוצים שמה שכתוב יכנס לתוך הלב שלנו, והלב שלנו על ידי זה יתקן ויקיים אותן הפעולות שכתובות בתוך הקטעים האלה.
שאלה: האם המצב הנוכחי שהעולם חווה, לא ישתנה עד שכל חבר בבני ברוך יפיץ ויקדיש את עצמו להפצה?
אני לא יודע אם כל חבר בבני ברוך. אני יודע רק דבר אחד, אם העשירייה לא מטפלת בהפצה, אז יש לה בטוח פגם וזה יעצור אותה בהתפתחות לקראת התיקון, כי זו חובה, כמו שמקבלים גם נותנים, וזה דבר ידוע.
שאלה: בעשירייה שלנו מספר חברים משמשים בתפקידים שונים בצוותים של הפצה. אפשר להחשיב את זה כעבודה כללית של העשירייה בהפצה, אף שזו לא הפצה של העשירייה שפועלת בפרויקט אחד?
אפשרי כך לחשוב.
עד מחר בבוקר תמשיכו. תסדרו את עצמכם בכיוון ההפצה, תראו עד כמה שהעולם הוא מהר משתנה, אנחנו צריכים מהר מאוד להדביק את עצמנו לעולם, גם על ידי זה יהיה יותר קשר ביני לבינכם, וכך נעבוד יחד לתיקון העולם, בצורה כזאת שנרגיש עד כמה שכל זה דינמי ומתקרב לטוב.
קריין: תרגיל מומלץ משיעור הקבלה היומי, כל עשירייה צריכה לקבוע שלא יכול לעבור יום בלי שהחברים מפזרים כמות חומר. הפצה זו החובה של כל עשירייה ועשירייה.
(סוף השיעור)