שיעור בוקר 05.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 461. מאמר "השלום בעולם"

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - - כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם.

וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו.

שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור.

אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת.

ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד.

כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.

וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם.

ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה.

ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - אינה בת קיימא כלל, כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם.

הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם."

שאלה: אומר בעל הסולם " שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם", מה זה לפי מידת יגיעתם, אחד רואה כך, אחד רואה אחרת?

לא רואה. אם היה לנו מכשיר שהיה מראה כמה כל אחד משקיע כוחות, יגיעה, אז לפי זה היינו יודעים כמה הם מתייגעים ואז הייתה לנו אפשרות להביא לכל אחד ואחד ולכולם יחד דרישה אחידה שכך וכך צריכים לעבוד ואז לא הייתה בעיה. אם אני יכול לעשות במשך עשר שעות, עבודה מסוימת ואתה יכול לעשות אותה עבודה בחמש שעות, אז מה עלינו לבצע, מה עלינו לעשות, למה צריך להיות לכולם אותן שעות עבודה? אני אעבוד עשר שעות כדי לעשות משהו ואתה אותה עבודה תגמור בחמש שעות ותנוח, יש כאן צדק או לא?

מצד הטבע אנחנו כולנו שונים ולכן אנחנו לא יכולים להגיע לקביעת מצב לפי דברים חיצוניים אלא רק לפי המאמץ שנותן כל אחד. את מאמצים אנחנו לא יכולים למדוד. ולכן כולם עובדים נגיד שמונה שעות, כולם צריכים לעבור אותם המבחנים, נגיד שמירת החוק, אסור לי להרביץ לאנשים. אם אני כזה, כמו שאתה רואה לפעמים אצל ילדים, אני שומע ילד שאומר "אני לא יכול, אני רוצה להרביץ". לידו יש ילד רגוע, לפי הטבע והוא רוצה לשחק בשקט, אפילו לבד, ומחייבים אותו לשחק עם אחרים ולהיות חבר'מן, למה?

כל אחד שונה ואין לנו אפשרות לפי המדד שיש בידינו - למדוד אותו ולהשוות ביניהם. אנחנו מבינים שכולם שונים, אבל איך לעשות איזו השתוות ביניהם, שוויון ביניהם, אי אפשר. לכן אנחנו יכולים להבין רק דבר אחד, חיבור בינינו מעל כל השוני. ומה זה שוני? עכשיו רק תבינו יותר, מעל השוני שבינינו אנחנו שם יכולים להיות מחוברים בצורה נכונה, צודקת.

תלמיד: הוא אומר "וזהו הבסיס היחידי, האמיתי", למה הוא מתכוון "הבסיסי, האמיתי"?

אם היינו יכולים למדוד את המאמצים של האדם, אז זו הייתה האמת. אבל מפני שאין אפשרות כזאת, כי מלכתחילה, כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, כל אחד נברא מרצון לקבל אחר. אתה לא יכול להשוות ביניהם ולמדוד ביניהם כלום, אלא יכולה להיות רק השתוות למעלה מהרצון לקבל. כל אחד מתעלה מעליו, מתקשר לאחרים ומתקשר לבורא. עוד נלמד על זה. הגישה הזאת היא הגישה היחידה שהטבע, טבע זה אלוהים, מחייב אותנו בצורה כזאת לקבל את שיטת ההשפעה במקום שיטת הקבלה.

קריין: אנחנו בעמ' 462 טור ב' למעלה, פסקה שנייה.

"ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.

ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.

טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.

וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו.

וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון".

הוא רוצה להגיד לנו שהאגו שלנו שולט על הכול ואנחנו לא יכולים בשום צורה לעקוף אותו, אפילו להמתיק אותו, שום דבר לא יכולים לעשות עימו. מה לעשות? אחר כך הוא נותן פתרון. מה שאין כן, לקבל את הצורה האגואיסטית הזאת שצריכה עוד ועוד ועוד יותר לגדול עד שכל אחד רוצה לבלוע ממש את כל המציאות, זה דבר טבעי שמגיע לנו מתחילת הבריאה.

אמנם אנחנו יודעים שהאמת היא בזה, אם היה אפשר למדוד כל אחד ואחד כמה הוא נותן יגיעה, אז אנחנו היינו יכולים, לפי המכשיר הזה לקבל מהלב של האדם, מהמוח שלו, איזה נתון כמה הוא נותן יגיעה. כלפי התכונות הטבעיות שלו, שאיתם הוא נולד, העצלות, כוח פיזי, כוח נפשי, כל מיני נתונים פסיכולוגים ומנטליים, פיזיים - אם אנחנו היינו לוקחים את כל הנתונים הללו ולפי זה יכולים לתת איזו נוסחה באיזו מידה האדם מתאמץ מעל האגו שלו, אז היינו מקבלים מידה אמיתית על האדם בהתאם למצב הרוח, בהתאם להרגשת הבריאות, כול מה שצריכים, "אדם" בקיצור. אם היינו יכולים למדוד את האדם, אז היינו באמת יכולים להתייחס לכל אחד ואחד לפי מצבו הטבעי. אבל אנחנו לא מסוגלים ואף פעם לא נהיה מסוגלים למדוד את הדברים האלו, כי האדם כל רגע הוא אדם חדש.

ולכן יוצא שאין לנו בצורה כזאת, בגישה כזאת, שאנחנו רוצים להשוות בין כולם, אנחנו רוצים לקבוע איזה מידות לכולם, כך צריך לעשות ולא אחרת, זו גישה לא נכונה בכלל. מפני שעם האגו, אם אנחנו מתייחסים בצורה כזאת לטבע האדם אין שום סיכוי שאנחנו יכולים אפילו בצורה מדעית כלשהי, להשוות בין בני אדם ולדרוש מהם שהם יהיו כאחד. שיבינו שהם שווים, דומים, שצריכים לקבל את חוקי החברה בצורה נכונה וכן הלאה, דבר כזה לא יכול לקרות.

ולכן כנראה שאנחנו צריכים להגיע דרך כיוון אחר, כי אנחנו לא יכולים לעבוד על זה לפי הרצון לקבל, אלא לפי הרצון להשפיע. ברצון להשפיע אנחנו יכולים לעשות פעולות כאלה, תיקונים כאלה, שכל אחד נותן כמה שהוא מסוגל. ואנחנו בודקים את האדם לפי כמה שהוא מסוגל להשפיע, כמה הוא מסוגל לאהוב, כמה הוא מסוגל להתחבר, ובקיצור, להיות למעלה מהאגו שלו - ושם מלכתחילה אנחנו בודקים את האדם לפי היכולת שלו. ולכן שם כבר יש לנו אפשרות להגיע למידה שווה, שכולם שווים, שכולם מתחברים ומחוברים, וכולנו נמצאים בשוויון ובאהבה, כי המדידה היא לא לפי כוחות האגו, אלא לפי כוחות ההשפעה.

אתם יכולים להגיד, "אבל אנחנו בכוחות ההשפעה גם נמצאים למעלה מהאגו שלנו, אנחנו מגלים אהבה על פני שנאה, השפעה על פני קבלה ומתבססים על הטבע שלנו". נכון, אבל בצורה יחסית, כי גם כשאני אגואיסט, אני יכול לפתח אצלי השפעה. וחוץ מזה, ודאי שאנחנו לא נהיה שווים אחד כמו השני, אלא כולנו נהיה שונים, אבל אנחנו נהיה שווים בכוח היחסי שכל אחד נותן, כדי להתגבר על הטבע שלו - בזה נהיה שווים. הקטן - קטן והגדול - גדול ייתנו יגיעה בדרך שלהם ואנחנו נבדוק את הדברים לעומת העביות שלהם, הזכוּת שלהם, כמו בפרצוף הרוחני.

עוד נלמד את זה ונראה עד כמה שזה אמיתי ונכון.

שאלה: אני מבין, שהמורכבות של הכללים הקבליים שיש לנו, כמו שיעור בוקר, מעשר, שתהיה לאדם עבודה, הוא יהיה נשוי - כל התרכובת הזו מאזנת אותנו במידה מסוימת ביחס להתקדמות הרוחנית. האם זה נכון ?

בינתיים.

שאלה: מה הקשר בין האמת למדידת האמת, האם זה קשור לתפיסת המציאות?

כן, בוודאי שזה קשור לתפיסת המציאות. במידה שאנחנו מתקרבים לאמת יש לנו תפיסת מציאות יותר אמיתית.

שאלה: בעל הסולם כותב, "והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת". אנחנו כל כך מכבדים את מידת האמת, מחפשים את האמת, אז לָמה הוא אומר, שאין שום תקווה להביא על ידה לסדרים טובים?

כי אנחנו כולנו נמצאים בשקר ואנחנו לא יכולים להבין שכולנו נמצאים בשקר. ולכן אנחנו חושבים, שאנחנו יכולים להגיע לאמת ואז נראה את העולם בצורה אמיתית, ונוכל לפי הצורה הזאת להתנהג לפי מידת האמת. וכאן זה ההיפך, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כדי להגיע למידת האמת, ואז נראה איך נכון להסתכל על העולם, על המציאות, ובמידה הזאת גם נתכלל באמת.

תלמיד: כל עוד אנחנו לא מתוקנים אין מה לחפש אמת?

לא. אפילו כשיש לפניך האמת והיא נמצאת לפניך, אתה לא מזהה אותה ואתה רואה אותה בצורה עקומה, כי אתה מסתכל עליה דרך האגו שלך. תנסה לעשות משהו נגד האגו שלך ותראה שאתה לא יכול. בכל מקום שתפנה, תמיד תתייחס בצורה אגואיסטית לכל דבר. ואפילו אם תרצה לעשות הפוך, זה יהיה במידת האגו ההפוכה. וכך יהיה עד שלא נתקן את עצמנו. לכן אתה רואה איך כל העולם טועה.

שאלה: התפיסה שבעל הסולם מציג היא תפיסה מהפכנית, ונראה שכל החינוך במשך דורות היה פשוט לא נכון.

נכון.

תלמיד: כי הבסיס היה להביא שוויון בין כולם. אז איך החברה תוכל לעשות שינוי כזה, ולעבוד לא לפי השוויון?

זו בעצם הפעולה הראשונה שלנו לחנך לחיבור, לפתוח עיניים ואיך שלא נסובב את הדברים לא נוכל לגעת באמת, אלא תמיד נהיה כלולים בתוך האגו ונסובב את עצמנו בתוך האגו בלבד. ולא יעזור לנו כלום עד שנבצע פעולות, נתעלה למעלה מהרצון לקבל שלנו, ורק אז נוכל להתחיל לגלות את האמת ולהתנהג לפי האמת. כי מתוך האגו לא יכולה לצמוח האמת, אלא רק למעלה ממנו.

תלמיד: האם זה משהו שבמערכות החינוך שלנו, אנחנו כן יכולים ליישם בינתיים?

אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות את זה, בינתיים אנחנו לא יכולים ואנחנו מסתובבים כל הזמן כמו כלב אחרי הזנב שלו, כשרוצים לתפוס את האגו שלנו, רק בצורה הפוכה, בכל מיני צורות, אבל הצורות האלה הן גם צורות אגואיסטיות.

שאלה: יש אנשים מאוד פעילים בחברה ויש כאלה שהם איטיים, וכמו שהוא כותב, הם לא תורמים שווה.

הם תורמים, אבל הם תורמים מתוך הרצון לקבל שבהם, שדוחף אותם לעשות כל מיני פעולות חברתיות, פעולות הפצה ועוד כל מיני דברים. אנחנו צריכים להשתמש בהם, אנחנו צריכים לכבד את האנשים האלה, על שהבורא נתן בהם נטיות ודחפים כאלה. אבל יחד עם זאת, אנחנו צריכים להבין, שההצלחה הנכונה, כשאנחנו נעשה לפי מה שחייבים לעשות, לא לפי מה שבא לנו מצד הטבע, וברצוננו לבצע. ההצלחה באה מתוך התגברות על התכונות והרצונות ולא כי אני רוצה, יש לי דחף פנימי והאגו דוחף אותי.

תלמיד: אז איך נכון שהאדם ימדד בדור האחרון?

בינתיים שימדוד את עצמו עד כמה הוא יכול לגרום לטוב ואפילו מצד האגו שלו.

שאלה: למדנו שבעולם הגשמי אי אפשר לממש את עיקרון האמת, ומה לגבי העבודה בינינו, בקשרים רוחניים, איך אנחנו בודקים שם?

אנחנו נלמד את זה, אני מעדיף שהשאלה הזאת תישאר.

שאלה: האם האגו זה משהו שהוא זהה בכולם, או שלכל אחד יש אגו פרטי משלו?

ודאי שלכל אחד אגו משלו.

שאלה: האם החתירה לאמת היא השפעה?

גם החתירה לאמת באה מצד האגו, כשהבורא מכוון אותו ואחר כך אם האדם משקיע כוחות למעלה מהטבע שלו. ומאיפה הוא לוקח כוחות מעבר לכוח שלו? על ידי ההתחברות שלו לחברה, שם הוא מקבל כוחות מהחברה ויכול להילחם עם האגו שלו.

שאלה: איך החברה תגיע לכך, שתעדיף את החיבור, על פני הניסיון להביא את כולם שיהיו שווים?

על ידי המאור המחזיר למוטב. ככל שהפעולות שלנו הן למעלה מהטבע במסגרת שניתנה לנו, בכך אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב שנמצא בכל פעולה, אבל במידה מאוד קטנה, ועל ידי פעולות מסוימות של "איש את רעהו יעזרו" אנחנו יכולים לעורר בכל אחד מידת אור יותר גדולה והיא תתחיל לקדם את האדם.

שאלה: בתחילת המלחמה נשים דוברות רוסית שנמצאות באזורי המלחמה וקו חזית העימות, מתוך המצב הן התחילו לארגן תפילה סביב השעון, קריאת תהילים, וכל הזמן היו שם כמה עשרות נשים. הפעולה הזאת התרחבה לכל הכלי העולמי, והיום ארגון הנשים מארגן תורנות כזאת סביב כל העולם. נשים מחוברות 24 שעות ביממה ונמצאות בקריאת תהילים ובתפילה.

אמרת היום בשיעור שלא כדאי עדיין לעשות תורנויות רמח"ל שנמשכות כל הזמן, אלא עדיף למקד זאת בכמה נקודות במהלך היום.

אני חושב שלנשים זה כדאי ואילו לגברים זה קצת בעייתי. נשים יכולות כי יש להן כוחות אדירים והן לא מפחדות מעבודה. האישה כל הזמן עסוקה בבית, עם הילדים, עם הבעל, מכינה את האוכל מסדרת את הדברים, לכן אם נותנים להן עוד משהו להוסיף לדאגה הזאת סביב השעון, בזה לא שוברים אותן אלא מארגנים אותן יותר. בכל הזמנים שבהם הן עושות כל מיני עבודות בבית הן במקביל יכולות לעשות גם את התפילות האלה. גברים לא מסוגלים לזה.

אני רוצה להגיד לנשים שאני מאוד מכבד ומעריך אתכן, ואין לי מילים עד כמה אנחנו מרגישים עכשיו שהארגון העולמי שלנו מאוד חזק ועוזר לכולנו. אני חוזר על מה שדיברתי בתחילת השיעור, שאנחנו כארגון מוכנים לתת תשומת לב לכל אחד שדורש ולעזור בצורה הדדית. לכן נתחבר ובאחריות נבקש תמיכה - מה עוד חסר לכל אחד כדי להיות בקשר ולהגביר את הקשר בינינו. לא להתבייש אם אתם באמת צריכים תמיכה ועזרה, אנחנו נגיע לכל מי שזקוק עם כל צורה של תמיכה, לכן תכתבו.

נשמע את ההסבר על כך.

תלמיד: העזרה מאורגנת דרך המייל boardworldkli, תכתבו לשם אם אתם רוצים להציע עזרה בלמידה, בפעילות, בכסף, או מה אתם צריכים אם אתם צריכים עזרה. אנחנו מרכזים את הכול ונותנים מענה לכל פנייה.

כבר התחלנו לעזור לאנשים שפונים אז אנחנו מחכים לפניות, לא צריך להתבייש, ואנחנו נעשה את כול מה שבכוחותינו.

אני באמת מקווה שישתמשו בכל הדברים האלה בצורה נכונה כדי לאחד אותנו, כי מנקודת החיבור בינינו תבוא ההצלחה הנכונה, והניצחון הוא בזה שהאהבה תשלוט על כולם, "על כל פשעים תכסה אהבה" – בזה אנחנו צריכים לראות את הניצחון האמיתי.

שאלה: אנחנו לומדים במאמר שאין לנו שום אפשרות למדוד את המאמץ שאנחנו משקיעים. אנחנו גם יודעים באותו זמן שהשמחה היא סימן למעשים טובים. לכן נוצרת התרשמות שזה עובד גם ברצון האגואיסטי, שההתגברות אולי מעוררת שמחה גם אם היא זמנית. מה מפריע לנו להשתמש בשמחה כמדד למאמצים שהושקעו?

המקובלים אומרים שהשמחה היא תוצאה ממעשים טובים. אם אנחנו בודקים שהשמחה שלנו מגיעה מהמצב הטוב, וטוב הוא מה שמקדם את כל המציאות לגמר תיקון, רק על זה אפשר להגיד טוב, לכן אם אנחנו עושים כאלו מעשים שבאמת מקדמים את כול המציאות לגמר התיקון, אז זה נקרא "מעשה טוב" ונשמח ממעשים כאלה.

שאלה: מהי דרגת האמת בפועל בעבודה שלנו בעשירייה?

ככל שאנחנו מתחברים ומגלים את האהבה ובה מגלים את הבורא.

שאלה: מה יש בהשפעה שמאפשרת למדוד בצורה סגולית את היגיעה? למה בהשפעה כן ניתן למדוד יגיעה בצורה סגולית ובקבלה לא?

אתה צודק, זו בעיה, כי מה הבדל בין השפעה לקבלה, הרי שתיהן מתבססות על הרצון לקבל. רק כאן לומדים שאתה מושך לפי הרצון לקבל, ובהשפעה אתה מפעיל את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, אבל גם זה לפי גודל הרצון לקבל. מה ההבדל? שבהשפעה אתה קובע באיזה גודל של רצון לקבל אתה יכול לעבוד, וזה תלוי בהתגברות שלך מעל הטבע שלך ולפי מידת ההתקשרות שלך עם הבורא. יוצא שאתה פועל בכוח ההתקשרות שלך עם הבורא.

אבל יש הבדל בין האנשים, יש כאלו שיש להם רצון לקבל קטן והם לא זקוקים כל כך להתקשרות עם הבורא לפי הטבע שלהם. ויש כאלו שמאוד רוצים, מאוד אכזריים ברצון לקבל, ואם הם הולכים ומתקשרים לבורא, אז זו ממש התקשרות חזקה כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אז איך אנחנו מודדים כאן את הדברים? בכך שזה נעשה הפוך מהטבע, הפוך מהרצון לקבל. הקטן כקטן והגדול כגדול, אגואיסט קטן ואגואיסט גדול, אם הוא רוצה להגיע לאמת, אז הוא חייב בהתאם לנטרל את האגו שלו, לעבוד למעלה ממנו, לקבל כוח השפעה מלמעלה, ואז הוא זוכה למצב שקטן וגדול שווים. הוא מנטרל את האפשרות שיהיו הבדלים בין אגו קטן לאגו גדול על ידי העבודה שלו בהשפעה.

אני רואה שהדברים לא כל כך מובנים, זה יפה, תחשבו על זה.

שאלה: לתפילה שאנחנו בונים בכלי העולמי יש שני חלקים. החלק הראשון העיקרי והמרכזי הוא שאנחנו מבקשים מהבורא לחבר אותנו, ליצור את האיחוד הגדול הזה מעל כל חוסר ההסכמות, השנאה, הבושה, הפחד. והחלק השני הוא האיחוד של הכלי העולמי, לבקש שהכלי העולמי יהפוך לצינור שיעביר את האור העליון לאומות העולם, למלא את החיסרון שלהם לשלום ואולי לעוד משהו. איך נכון לבנות את החלק השני הזה?

צריכים לבנות אותם מלכתחילה כי "סוף מעשה במחשבה תחילה". אתה לא יכול לדרוש להיות יחד אם אתה לא יודע בדיוק בשביל מה וזה חייב להתברר לך עוד ועוד. במידה שאתה רוצה להיות מחובר, אז אתה חייב לדעת בשביל מה את צריך להיות מחובר ולבקש להתחבר בשביל אותה מטרה, ככה זה עובד. זה לא שאתה מקבל חצי דבר ולא יודע איך להשתמש בו, אלא ההיפך, אתה זקוק למטרה הסופית ולכן אתה דורש את התיקון, אחרת התיקון הוא לא תיקון אלא קלקול.

(סוף השיעור)