שיעור בוקר 05.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "חנוכה"

כל העלייה הרוחנית שלנו תלויה בקבוצה, לכן המלחמות הן תמיד איך להתאסף, איך להתחבר, איך להגיע למצב שמתוך החיבור, האור העליון יתחיל להאיר, לחבר אותנו ולהעלות אותנו מהמדרגה הנוכחית לדרגה יותר גבוהה. ואם לא עושים מספיק מאמצים אז אותו האור העליון שצריך להעלות אותנו, עובד באחוריים ומביא לנו לחצים, צרות, מלחמות, בעיות, כדי שאנחנו נתעורר לעזרתו, או בדרך טובה או לא כל כך טובה, אבל שנצא מהמצב של המדרגה התחתונה, ונעלה כך למדרגה יותר עליונה.

כך תמיד אנחנו עולים, לא רק בעליות הגדולות האלו, מהרצון לקבל לדרגת הבינה, רצון להשפיע, ומהרצון להשפיע לדרגת לקבל על מנת להשפיע, אלא גם בכל צעד ושעל. והקבוצה שאנחנו נמצאים בה, כל אחד בעשירייה שלו, היא כמו מעלית, שאם אדם משקיע בה כוח, אחרי השקעת הכוחות שנקראת "שאה", המעלית הזאת כבר עובדת עליו, זאת אומרת האור העליון מתעורר ומאיר לו, וכך הוא עולה מהתכונה הקודמת שהייתה לו, לתכונה הבאה וזה נקרא "עולה קומה".

סדנה

איך אנחנו משתמשים בקבוצה כמעלית, שפעם השקענו בקבוצה, ואחרי שהשקענו מספיק, הקבוצה הופכת להיות לנו למעלית ומעלה אותנו? איך זה עובד? נייצב את זה באיזה הסבר.

*

אם אני לא עולה בתכונות שלי, בהשפעה, בהשגה, אז אני לא נכלל בעשירייה, פשוט מאוד, מי צריך לראות עשירייה שהיא כבר מוכנה? היא רוצה לקולט אותי, מסוגלת לקלוט אותי, "כל הפוסל במומו פוסל", אני רק לא רואה אותם בצורה האידאלית, והכול תלוי בי, אם הבורא מביא אותי ואומר "קח לך, זה הגורל הטוב שלך" אז אני חייב כאן לבטל את עצמי לגמרי, ובמקרה כזה אני מוזמן לעלות.

אם גמרתי את ההתעוררות, סימן שיש לפני מעלית לקומה הבאה, ואני שוב צריך להתבטל כלפי העשירייה, היא כבר נראית עשירייה אחרת, משופרת, יכול להיות שיותר גרועה, שאני צריך להצדיק אותה בעיני. ושוב אותה עבודה, חיבור, ביטול, ואם אני נותן "כוחות, השאה" מה שנקרא, אז שוב המעלית פועלת, ומעלה אותי עוד יותר, וכך כל פעם.

כך אנחנו עובדים עם הקבוצה, עד כמה שאני מבטל את עצמי, רואה אותה בצורה אידאלית, שלמה, ומתבטל כלפי השלמות הזאת, אני בצורה כזאת עולה ועולה.

שאלה: לאן אני עולה?

למדרגה הבאה. להרגשה, להשגה בתוך הקבוצה, אם גמרת את המאמץ שלך להתחבר איתם, להתבטל כלפיהם, אתה מגלה שזה לא חברים, אתה מגלה שאלו התכונות הרוחניות, הן רק היו נראות לך קודם כחברים, כל אחד עם הבעיות, כל אחד עם הליקויים שלו ובאמת לא, אין דבר כזה, זה תשעה מלאכים שנמצאים לעזרתי כדי להעלות אותי על כנפיהם, ממש כך, ואני עולה.

ואחרי זה שוב יש לי אותה העבודה, זאת אומרת אני מקבל ירידה, מקבל הכבדת הלב, אני רואה בהם מצבים עוד יותר גרועים, שהם לא מלאכים אלא ההיפך, שלא רוצים להתחבר, ולא מסוגלים להתחבר, ובכלל מה אני עושה ביניהם, ואני לבד רוצה רוחניות, ואני גם לא רוצה רוחניות, ועוד, ועוד כך, עד שאני תופס את עצמי, "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", ואני מתחיל לעבוד על עצמי.

ואז אני רואה שלא, זה הכול תלוי בי, אני לא רואה עשירייה מפני שאני כך, וחוץ ממני זה רק העשירייה והבורא, זו המציאות, ואין מציאות אחרת, אלא כל היתר שנראה לנו, זו מציאות מדומה בכלים דקבלה המקולקלים שלי, ואני משתדל לראות את הכול בצורה שזה הכלים דהשפעה, שכולם נמצאים במצב רוחני, כל העולם, השכינה מלובשת בכל העולם וזאת הקבוצה שלי, ואני מוכן להתחבר איתם, ואני רוצה, ומבקש, ומשקיע כוחות עד שמתמלאה השאה, ואז העשירייה הזאת הופכת להיות למעלית ממש, ואני עולה לדרגה הבאה, וכך מרמה לרמה, כך כמו שהזוהר מברר לנו שם, שאנחנו ממש עולים כמו מענן אחד לענן השני, ממש כך.

תלמיד: איך אני נכנס פנימה אל תוך המעלית?

על ידי התכללות, על ידי ביטול, ועל ידי חיבור, והעיקר על ידי התפילה, שאני מגלה שאני לא מסוגל, שאני לא רוצה, לפי מה שלמדנו.

קריין: קטע מספר 10 מתוך כתבי רב"ש ב', "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה".

"כשהקב"ה עשה להם נס, היינו שהוא עזר להם, אז כולם ראו, שכל העבודה לא עשה להם כלום, כלומר שכל עבודה הייתה בחינם," כל מה שהם השקיעו, האדם שהשקיע, את כל החיים שלו, עשרות שנים, עכשיו שהבורא עוזר לו, הוא רואה שכל השנים האלו לא הייתה בהן שום תועלת, למה? "כי לא היו יכולים לכבוש אותם, כמו שכתוב ("ועל הניסים") "מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים"." זאת אומרת שזה לא בכוחות שלנו לעלות לדרגה הרוחנית לעולם "היינו, שמדרך הטבע והשכל, אין שום מציאות, שיכלו לנצח. היות ששם היו חלשים ומעטים. אם כן הם ראו בתוך הדעת, שה' עזר להם." כי הם היו חלשים ומעטים, כלפי הרוחניות.

עם היצר הרע שלנו, אנחנו לא מסוגלים לכבוש אותו, אנחנו לא יכולים לנצח אותו, אנחנו לא רוצים להשתמש בו כדי לעלות לרוחניות, אין לנו כלום. חוץ מהרצון לקבל האגואיסטי, אין שום דבר, אז איך אנחנו יכולים? יש רק ניצוץ שמראה לי איזה כיוון ולא יותר, כוחות הוא לא נותן לי. "וזה בא ללמדנו, שכשה' עוזר, לא שייך לומר, שדוקא לאדם גיבור הוא יכול לעזור. מה שאין כן לאדם חלש, אינו יכול לעזור לו." כי אין גיבורים ואין חלשים, אין, במצב שלנו אין, כי כולם כלפי הבורא, כלפי האור העליון, כלפי הדרגה הרוחנית העליונה. האדם נמצא או ביתר הרצון לקבל או בפחות או ביותר ברצון לקבל שהבורא נתן לו, שזה גם על חשבון הבורא, לא על חשבון האדם, איזה רצון לקבל הוא מקבל ובאיזה אופן, זה פועל בו מהלידה. "ובהאמור אנו יכולים לראות, איזה כוחות גדולים ומידות טובות צריכים להמצא בהאדם, שה' יעזור לו, שיוכל להתקרב אליו יתברך. ועל דרך עבודה יש לפרש "מסרת גבורים ביד חלשים". היינו, המחשבות החזקות והרצוניות החזקות של היוונים שבאדם, ביד ישראל שבאדם, שהם חלשים במחשבות, שהם אינם בעלי כשרונות. ושיהיו בעלי רצון חזק, שיוכלו להתגבר על הרצונות של אומות העולם שבאדם, זה אין להם. ומכל מקום אתה מסרת הגבורים האלו ביד חלשים. וזה נקרא "נס", היות שאין זה בידי אדם מצד הטבע, שיוכל להתגבר עליהם."

(רב"ש - ב'. מאמר 11 "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה" 1989)

שאלה: לא הבנתי איך זה עובד? כי אתה משקיע בקבוצה, אבל בעיניים שלך אתה רואה תמיד שקורות תוצאות הפוכות, אתה לא רואה שפתאום נהיות לך תכונות יותר טובות.

ודאי שלא, עוד לא קיבלת עזרה, היצר הרע שלך הוא עדיין מה שיש לך, לא יותר מזה, ועוד לא הגעת למצב שאתה ביקשת מספיק, לא מספיק ביטלת את עצמך כלפי הקבוצה, שאתה מספיק רוצה להתחבר איתם, לא, עדיין אין. זאת אומרת לא [עשית] הביטול כלפי הקבוצה, ומעל הביטול החיבור עם הקבוצה, ומעל זה הבקשה לבורא, כל שלושת המרכיבים הללו אתה עדיין לא מימשת, זה נקרא "שאה".

ולכן עדיין הקבוצה נראית כך, כמו שאתה רואה אותם, תסתכל מה יש שם, כל אלו, מה יש בהם? כמוני, כולם כך זרוקים, זה נקרא "חלשים" ו"טיפשים", זה ישראל לפני שהם מקבלים עזרה. ורק על ידי זה שהם מקבלים עזרה, הם הופכים להיות כאלו שיכולים להתגבר על ה"חזקים" וה"חכמים", שזה היצר הרע שלנו, עד כמה שהוא מחזיק אותנו גם בשכל, גם ברגש, לא נותן לברוח.

תלמיד: בשאלת סדנה נאמר, "אם אתה משקיע בקבוצה אז היא הופכת עבורך למעלית".

כן.

תלמיד: פה אתה משקיע בקבוצה, והיא לא הופכת עבורך למעלית.

זה לא כמו בסינדרלה שפתאום בשעה מסוימת זה הופך להיות לדלעת. זה תלוי בעבודה שלנו.

שאלה: אני לא מבין איך אתה הופך אותם לכלי שמעלה אותך? כל עוד אין סאה הם לא הופכים לזה.

כל עוד אין אז לא. צריך להשקיע.

תלמיד: אז מה התהליך, מה עושים לך?

התהליך הוא שאתה תלוי בחברים והם בך. שעדיין כשאתם רואים בכל אחד בן אדם כמוני, אז אתם צריכים להתפעל זה מזה ולהפעיל את גדלות המטרה, קנאה, את כל האמצעים, כדי לעורר כל אחד ואחד לביטול ולחיבור. אין לנו יותר. ביטול של ה"אני" וחיבור עם מה ש"הם", להיטמע בהם.

תלמיד: אבל לאן הולכים עם זה? כי אתה רואה תוצאות הפוכות, מתוך ההשקעה בהם יוצא לך ההיפך, לא שיש לך יותר כוח.

עד ש"ויאנחו בני ישראל מן העבודה".

תלמיד: אז מה השלב הזה, פשוט מובילים אותך?

לא, אתה לא צריך לדעת את זה. אתה צריך לרוץ למטרה. כמו בהליכון שאתה רץ ורץ ובעצם רץ במקום. אז אתה צריך כך לרוץ ולדעת שלמרות שנראה לך שאתה רץ במקום אתה מתקדם. לא לפי הקילומטרים אלא לפי ההשקעה.

תלמיד: אז ממה הכוחות שלך? על מה מבוססים הכוחות שלך להמשיך לרוץ?

רק מהחברה, ש"איש את רעהו יעזורו". רק על ידי זה. אם הם ירצו, אם הם יאירו עלי את חשיבות המטרה, אמנם אין להם אותה, אבל אנחנו מתחייבים בברית בינינו, בערבות בינינו, להאיר לפני כל אחד את גדלות המטרה, גדלות הבורא, כל אחד ממש שרוף, אז יהיה לכל אחד כוח.

אם אין כוח, סימן שאין עשירייה. בכלל, בשום מובן. הם עדיין לא התחילו להתחבר ולעבוד.

תלמיד: אתה יכול להגדיר מה זה כוח? מה זאת אומרת כוח? סתם כוח, אנרגיה, שיהיה לי כוח לעשות משהו?

כן, פשוט מאוד. שאני מסתכל עליהם ויש קנאה. "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם".

תלמיד: דווקא יש לי קנאה.

כנראה שלא מספיק, אני לא יודע.

תלמיד: אז איך אתה מגדיל את הדברים?

"עד שלא מניח לי לישון". ככה. כוח הקנאה זה הכוח הכי גדול. זה כוח אנושי, שיש רק באנושות, בבן אדם. והאדם לא יכול לוותר, זה מעל האדם. זאת אומרת כוח הקנאה יכול להביא אותי למוות, שאני אהיה מסוגל למות, רק לא לוותר. זה שורף, זה אש, זה למעלה מהבהמה.

הבהמה לא, הן בודקות את עצמן אחת כלפי השנייה, אם אני יותר חלשה, אני הולכת הצידה, והשנייה נשארת חזקה. זה בגשמיות, בדרגת הבהמה. בדרגת האדם, אני כבר לא מסוגל. עד כדי שאני מגיע למות, אבל אני לא מרשה לו לשלוט עלי. לכן זה כוח שצריכים להשתמש בו.

אז מובן איך להשתמש בקבוצה כבמעלית. כמה שאנחנו משקיעים בקבוצה, לפי זה היא הופכת להיות אחרי הסאה למעלית, במקום דלעת למרכבה ואז עולים מרמה לרמה, מדרגה לדרגה. שורש, א', ב', ג', ד', וכך כל פעם.

שאלה: אבל למה צריך להרגיש שאנחנו חלשים ומעטים וטיפשים?

בלי שנרגיש את עצמנו טיפשים וחלשים, זאת אומרת במוחא ובליבא, חלשים בלב וטיפשים במוח, אנחנו לא נוכל. בלי שאהיה מיואש מכוחותיי, אני לא אוכל לצעוק. אני צועק גם לחברה, כי ממנה אני מרגיש שאני צריך לקבל כוחות. כי בתוך החברה, "בתוך עמי אנוכי יושבת", הבורא נמצא, אך ורק בתוך אוסף של אנשים.

תלמיד: הרי ההרגשה היא ללכת עם דלי לים כמו שאנחנו לומדים, מלא חורים, אתה ממלא מים ואין בו כלום. השאלה, אם החברים שלך יכולים לגרום לזה שהדלי יהיה ללא חורים. האם זה העניין, זו המעלית שלך?

הם לא חברים. זה תלוי איך אתה מתייחס למציאות. אם אתה במקומם רואה שזה ממש מלאכים שלוקחים אותך כך למעלה למעלה, שהם כך מעלים אותך עם הכנפיים, אז הכול בסדר. הכול תלוי איך אתה מעריך אותם, את גדלות המטרה וגדלות העשירייה.

תלמיד: אז אני יכול להגיע למצב שבדלי אין חורים, שאני יכול למלא אותו מים?

אין.

תלמיד: החברים לא עוזרים לדלי להיות בלי חורים?

החברים לא מחוררים לך את הדלי.

תלמיד: האם אני יכול להגיע למצב שעם החברים ביחד לא יהיו חורים בדלי, שאני אוכל למלא שם מים?

אתה?

תלמיד: יחד עם החברים.

לא.

תלמיד: אז בשביל מה יש את הקבוצה?

כדי להתייאש.

תלמיד: כדי להתייאש ביחד.

כן. ואז אתם תמצאו שבתוככם נמצא הבורא, כוח ההשפעה. זהו, אין ולא צריכים. כמה פעולות פשוטות, זהו, אבל זה חונק אותנו, לא יכולים.

תלמיד: למה אני צריך להגיע עם החברים שלי יחד לייאוש כדי למצוא את הבורא? לא ברור מהי הטכניקה הזאת, למה צריך להגיע לייאוש?

מי צריך להגיע לייאוש? אני. מי זה ה"אני"? האגו, הרצון לקבל, היצר הרע שלי. זה אני בינתיים. הוא צריך להיכנע, הוא צריך לקבל על עצמו את המרות העליונה.

תלמיד: ואז בגלל הייאוש הזה אני יכול לגלות את הבורא? חייבים להתייאש?

חייבים להתייאש מהכוחות, מהשכל ומהרגש. שאני חלש, אני אפס, לא יכול, "טוב לי מותי מחיי". במה? שאני בכוחותיי לא עשיתי, לא פעלתי, כלום. סך הכול לְמה שאני הגעתי, וזה חשוב מאוד, אני הגעתי למצב שבאמת אני אפס.

תלמיד: אתה יכול להסביר לי למה זה?

כי אז אתה מסוגל לקבל את תכונת ההשפעה. אחרי שיש לך ירידה בגאווה שלך עד האפס, אתה יכול להתחיל לקבל את כוח ההשפעה, להעריך אותו. שכמה שאני יותר משפיע אני יותר גדול. מה זה שאני יותר גדול? גדלות תכונת ההשפעה בעיניי. ואת זה לא מודדים בכלים דקבלה, כפי שאנחנו עכשיו יכולים איכשהו לתאר את זה, זה לא בכלים דקבלה.

שאלה: האם אני עולה ברגע שאני משקיע בקבוצה, או שהקבוצה מעלה אותי רק כשאני נמצא בזמן ירידה?

האמת, שהבורא מעלה את האדם דרך הקבוצה בזמן שהוא מיואש, במצב הייאוש. כי הייאוש הוא מהאגו שלו, שכבר לא סופר אותו, לא שוקל אותו בכלום, ואז הוא מוכן לקבל את כוח השפעה כהצלה, כרכוש. הוא מסוגל לקבל הערכה חדשה. זה סרגל חדש או משקל חדש, שבודק, מודד את עצמו.

שאלה: מהי בכלל הנקודה שנקראת "אני" שיכולה לעלות במעלית?

שאלה טובה. האני זה שורש הנשמה שנשאר קיים ולא נעלם, ועל האדם להיזהר על מה הוא מבקש ביטול. לא על האני שלו, שזה נקרא שהוא רוצה פשוט להיפטר מהייסורים, אלא הוא מבקש ביטול של כל צורה של התכונה האגואיסטית שנמצאת בו. זאת אומרת, אני זו אותה הנקודה שעוד צריכה להגיע לדבקות בבורא. חוץ ממנה, במה שהיא מלובשת, את כל הלבוש הזה נצטרך להחליף.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהעלייה שלי זאת בעצם העלייה של החברים?

זה נכון. עד כמה שהחברים עולים בעיניך, זה נקרא שבמידה הזאת אתה עולה. לא יכול להיות שאתה עולה ברוחניות אלא אך ורק לפי ההערכה שלך לחברים.

תלמיד: זאת אומרת, אני לא צריך בכלל לבדוק את העלייה שלי, רק את העלייה של החברים.

כן, כי מה זה שלי? מי זה "אני"? אני זה הרצון לקבל. אם אני דואג שהחברים יעלו, אז אני דואג לרצון להשפיע שלי. כך בעצם אני צריך לראות את צורת המציאות.

שאלה: למדנו שבכל מקרה אני רואה את החברים שהם בגמר תיקון.

מה זה אתה רואה? אם אתה רואה אז רואה, אבל אם לא אז לא.

תלמיד: הם שלמים למעלה.

מה זה שלמים, אתה רואה את זה?

תלמיד: אני מרגיש קנאה, אני מרגיש שהם בדבקות.

אתה מרגיש את זה ממש?

תלמיד: בוודאי. אם אנחנו למדנו ש"אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים", אז אני פשוט יכול לבקש מהם עזרה. ואז אני עולה בעצם במעלית. לא?

כן. כשאתה מכניע את עצמך כלפיהם ואתה מתחבר איתם, אתה מתחיל לראות אותם כגדולים, ועוד יותר ועוד יותר מתחבר אליהם, אז הם בשבילך הופכים להיות כמעלית. ואותו כוח שפועל בהם, שאתה כל כך מעריך אותם כגדולים, כנעלים, מתגלה ככוח הבורא ואליו אתה נעשה דבוק. אז החברים הופכים להיות לעשירייה, לכלי הרוחני, והבורא זה "בוא וראה" שנמצא בפנים, בהכלי הזה, כאור פנימי, ואז אתה נעשה דבוק בו, בעטיפה של הכלי שזה החברים. הנשמה שלך, שכוללת כלי, זה החברים, והאור הפנימי שבו זה הבורא, או הנשמה שלך, היינו הך.

שאלה: אפשר להגיד לפי תפיסת המציאות שלכל אחד יש עשירייה הכי מתאימה לו כדי להתבטל?

הבורא מביא את האדם למקום הנכון, כן.

שאלה: המאמצים שלי בביטול כלפי החברים, כשהאדם מגיע בגאווה שלו לנקודת האפס, האם ברגע הזה הוא מקבל הזדמנות לקבל התרשמות, התפעלות מהדוגמאות של החברים, או לא?

אנחנו צריכים להבין שאף פעם אדם לא רואה תמונה חוץ ממה שהוא מצייר לעצמו. או שמצייר את התמונה לעצמו בצורה פסיבית שכביכול מצטיירת והוא חושב שזה העולם, זו הקבוצה, זה מה שהם. הוא לא מבין שזה מה שמתראה בתוך התכונות שלו בצורה שהוא לא יוסיף לזה איזו התגברות, איזה משהו מעצמו. או שהוא עובד על התמונה הזאת של העולם ושל הקבוצה, ומתחיל לראות את זה בצורה אחרת.

רואה שהעולם הוא לא כל כך נורא, הוא לא נמצא בכזה מצב לא טוב, אלא הוא נמצא במצב של הכנה למצבים הטובים וכך אני רואה את זה במיוחד. ואני רואה את זה מהבורא ואני צריך לשנות את היחס שלי ולראות את כל הדברים האלה כמוכנים לעבודה, לעלייה ולתיקון וכן הלאה.

זאת אומרת, אין מציאות שהיא כמו שהיא. כמו שהיא, זה נקרא לפני שהאדם מתחיל לעבוד שכך נותנים לו לראות מלמעלה. אבל הכול בכל זאת מיוצב על ידי הכוח העליון.

להשתמש בקבוצה כמו במעלית, זה שיהיה ברור. הוא לא יעלה כול עוד אנחנו לא נתבטל, כול עוד אנחנו לא נתחבר, כול עוד אנחנו לא נרצה לגלות באמת בפועל את הכוח שנמצא בתוך הקבוצה כמעלית, שהוא יפעיל את המעלית הזאת ונעלה אני והקבוצה.

קריין: קטע מס' 11 מתוך "כתבי רב"ש" א', "בענין נר חנוכה".

"ענין החנוכה אינו עוד שלימות המטרה, אלא זוהי רק בחינת תיקון הבריאה, שבזה נתקנו הכלים דהשפעה, שפירושו הוא, מעשים של השפעה. ומשום זה אסור להשתמש לאורו של חנוכה, כי שימוש הוא מעשה של קבלה, והנס היה רק על מעשים דהשפעה, שיוכלו לעשות אותם, ולכוון בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "לשמה". וזה היה נס, שיצאו משליטה של היונים, והיו יכולים ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת. מה שאין כן קליפת היונים היו שולטים על ישראל, שלא לעשות שום מעשה, אם הוא לא יודע בשביל מה, ובשביל איזו תועלת יביאו הפעולה הזו. ובפרט לכוון הכל בבחינת אמונה למעלה מהדעת. יוצא, שנר חנוכה, הגם שהוא מרמז על נס רוחני, שהוא, שעם ישראל יצאו לחרות משליטתם של היונים, אבל זה היה רק חצי דבר. היינו, שרק כלים דהשפעה נתקנו ע"י נס דחנוכה. וזה נקרא בחינת "תיקון הבריאה", אבל עוד לא מטרת הבריאה."

(רב"ש - א'. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

שאלה: מה הכוונה שאסור להשתמש אלא לראותם בלבד?

להשתמש אסור בכל מה שקורה בקשר לחנוכה מפני שמדובר על כלים דלהשפיע על מנת להשפיע בלבד. אין בהם שום מעשה, רק להשפיע על מנת להשפיע, כמו אותו המשפיע שחי ביער ואין לו אפילו חולצה. אתה יכול להגיד, אבל אין לו עם מה להשפיע. נכון, יש לו רק רצון.

תלמיד: הוא כותב, לא לעשות שום מעשה, אם הוא לא יודע מה יוצא מזה. מה זאת אומרת?

זה המצב שנמצא בחנוכה. זאת אומרת שאני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע להשתמש בכלים דקבלה. אני נמצא רק ברצון להשפיע בלבד. "אני מאחל לכולם טוב". ועוד משהו, ככה? "אין לי משהו, אני לא יודע, מה אתם רוצים ממני. אין לי אפילו חולצה, מה אני יכול לתת?"

תלמיד: להיות פסיבי?

פסיבי, כן. חנוכה זה, אתה רכשת כלים דבינה. אתה נמצא בבינה שזה להשפיע על מנת להשפיע. זאת אומרת למה זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע", כאילו שיש כאן השפעה? אין כאן השפעה, הוא פשוט התעלה למעלה מהרצון לקבל שלו לתוכנת ההשפעה, אבל עוד לא התחיל לעבוד עימה בפועל.

תלמיד: אז חג החנוכה, זה סוג של להיות אדיש מהמצב?

אתה מבין שהשפעה היא המטרה, אבל בדרך למימוש ההשפעה אתה הגעת למצב שאין לך עדיין כוחות בפועל להביע את הרצון שלך להשפיע. ילד, יכול להשפיע?

תלמיד: אני חושב שלא.

זהו, אבל רצון, נניח יש לו. לכן "לראותם בלבד".

תלמיד: יש נס בחנוכה?

לא, חנוכה זה נקרא "נס". למה? כמו שקראנו בפסקה 10, מסרת גיבורים וחכמים בידי טיפשים וחלשים. גיבורים וחכמים זה היוונים, כך הם היו, בעולם הזה, הם היו כאלו. והטיפשים וחלשים זה היהודים בעולם הזה. אין להם שום רציונליות, אין כלום, מה עשו?

אין כאן נס, זה לא לפי הטבע. אתה רואה שיש לך מיליוני, מיליארדי אנשים, שקמים על איזה עשרה מיליון ולא יכולים לעשות איתם כלום. זה נקרא נס.

תלמיד: זה בינתיים.

לא בינתיים, ככה זה יהיה.

תלמיד: ישראל, יהיה לנו נס, מעטים מול רבים?

יעמדו זה כנגד זה, וישראל יהיו הרבה פחות מעשרה מיליון. כל "היהודים היפים" למיניהם יעברו מצד אחד לצד השני. מלחמת גוג ומגוג זה דווקא שגם מישראל בורחים לצד השני, כל אלו שלא שייכים ל"לשמה". ואתה תראה שלא יוכלו לעשות שום דבר.

תלמיד: אבל הנס עצמו, זה לא בפורים?

נס נקרא שלא יכולים לנצח את היצר הרע שנקרא "יוונים" במוח ובלב, אבל הבורא נותן לזה כוחות והם מתעלים, מתעלים בלבד למעלה מהיצר הרע שלהם. זה עדיין לא שימוש בשני הכוחות האלה בפועל, לא בכוח הטוב שבא על ידי האור העליון ולא בכוח הרע שנקרא "יצר הרע", אלא מפריד ביניהם ומעלה אחד מעל השני, ישראל למעלה מהיוונים. לא יותר מזה.

וזה נקרא נס, מפני שזה נגד כוחות הטבע. לפי הרציונליות, לפי כוח הטבע צריך להיות הפוך. איך יכול להיות שעם שאין בו כלום ולא מאלה שיודעים להילחם ולהתגבר, ובכלל אין בהם בתוך הטבע שלהם, בתוך האופי שלהם לעלות על מישהו כמו הרוסים נניח, כמו הטורקים.

עכשיו בני הדודים, הערבים, זה ממש ככה. מתי זה היה? פעם אחרונה זה היה בממלוכים, במאה 13. אין, אין בנו. זה נקרא חלשים וטיפשים. ולכן זה נקרא נס. כל החיים שלנו זה נס.

שאלה: מה ההבדל בין תיקון הבריאה ומטרת הבריאה?

תיקון הבריאה זה להשפיע על מנת להשפיע, זה חנוכה, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, זה פורים, זה המעשים. ומטרת הבריאה, דבקות שמשיגים על ידי המעשים האלו.

תלמיד: למה חנוכה זה לא מטרת הבריאה?

זה לא מספיק, אתה לא דבוק. על ידי חנוכה אתה לא דבוק בבורא, אבל אתה כבר נעתק מהיצר רע. חצי דרך.

שאלה: קבוצה כמעלית. מעלית זה משהו אוטומטי, או שאתה נכנס ויש שם כפתורים?

לא. ברגע שאני נכנס, נכנס זה נקרא שאני מתבטל ומתחבר, שתי פעולות יש כאן, להיבדל מהיצר הרע ולהתחבר איתם, אז המעלית פועלת, מתחילה להעלות אותי.

תלמיד: אז יש שני כפתורים, אחד ביטול, אחד חיבור, ואז זה מתחיל לעבוד.

כן.

תלמיד: ואיך מתחילים עם הביטול הזה דווקא, ממה?

ביטול כלפי החברה, שאני לא קיים, מתבטל בתוכם. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

שאלה: רציתי לשאול על עם ישראל כחלשים כמו שהגדרנו את זה. כל אחד שיושב כאן ושנמצא בעולם עכשיו מחובר, יודע שיש מורה גדול שיש לו מה לתת, שיש לו אין סוף ידע.

אף אחד לא יודע.

תלמיד: אנחנו מרגישים את זה ברצון לקבל.

כמה אנשים מרגישים שיש כאן [מורה]? חוץ מזה "לא אלמן ישראל", יש עוד מורים. אבל לא חשוב, לא זה העניין. הם לא יודעים, כי הם לא רוצים לדעת, אין להם חיסרון לזה.

תלמיד: אני מדבר עלינו, על בני ברוך. אדם מגיע לכאן והוא רוצה להתחבר כביכול למשהו שהוא נותן לו, שיש לו כוח. אם אומות העולם רואים את עם ישראל כחלשים, איך הם יראו אותנו כמישהו שאמור לממש את תפקידו? מה יש לקחת מאיתנו?

הם לא רואים אותנו כחלשים, זה אנחנו שמרגישים את עצמנו כך. הם לא רואים אותנו חלשים. הם מרגישים אותנו כמפלצת שאוכלת את כל העולם, שנמצאת בכל מקום, שמסובבת את כולם על האצבע הקטנה. אומות העולם חושבים שזה איזה מין כוח סודי שנמצא אחרי כל אחד ואחד, "תסתכל הם שם ושם, בכל מקום יהודים". כמה הם? מיליארדים. הרגשה כזאת. וזה באמת כך. למה? כי ניצוץ, נקודה שבלב, הוא נמצא בכל אחד ואחד, ולאט לאט מתעורר.

קריין: קטע מספר 12 מתוך רב"ש ב', "הנרות הללו קדש הם".

"כתוב "הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד", שצריכים לדעת ההבדל בין נס חנוכה לנס של פורים. כי בחנוכה היתה הגזרה רק על רוחניות, שמנעו מעם ישראל לקיים את המצות. והנס היה, שבזמן שגברו החשמונאים, כן היו יכולים לקיים את המצות. והיות לרוחניות אין כלים, כי "כלים" נקראים דוקא כלי קבלה, שזה נקרא "בריאה יש מאין", שהוא הרצון לקבל. לכן בא הרמז לזה "הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם". מה שאין כן הנס של פורים. היתה הגזרה גם על הגופים, כמו שכתוב "להשמיד להרג ולאבד, וכו'". נמצא, שהנס היה על הגופים. ו"גופים" נקראים כלים לקבל. לכן בפורים כתוב "שמחה ומשתה ויום טוב", שענין משתה כבר שייך להגוף. ובחנוכה ניתן לנו הנס "רק לראותם בלבד, ואין לנו רשות להשתמש בהם"."

(רב''ש - ב'. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

זה קשה להסביר. אני בכלל לא חושב שזה ניתן להסביר. כי לעלות למעלה מהאגו, למעלה מהרצון לקבל אנחנו כן יכולים לתאר לעצמנו. אז אני מתעלה, אני מוותר. אני מוותר בחיים שלי על הרבה דברים, אני רוצה לישון אבל אני חייב ללכת לעבוד. אז כמו שכתוב דג גדול בולע את הדגים הקטנים. אין מה לעשות, כך עושים.

אמנם ברוחניות אני צריך לוותר על הרצון לקבל שלי למען רעיון מופשט, אבל יש לי קצת הכנה לזה, ניצוץ. גם האור העליון עושה לי צרות, עושה לי בעיות בחיים שלי, ואז אני מרגיש שאין מה לעשות, אני חייב. ואז אני איכשהו מגיע למצב שאני מוכן לוותר על האגו שלי, אם אני סובל בו, ובמידה שאני לא סובל אז אני מצייר לעצמי סבל. וכך על ידי קבוצה, על ידי מעלית, על ידי האור המחזיר למוטב אני מתעלה מעל האגו שלי, ומגיע למשפיע על מנת להשפיע.

אבל להגיע למצב שאני אפילו את הרצון לקבל שלי האגואיסטי הופך להיות למקבל על מנת להשפיע, אנחנו כבר לא מסוגלים להבין, זה לא ניתן לתפיסה. כי כל העבודה שלנו ברצון לקבל היא כדי להרגיש בו, בתוך הרצון לקבל, אמנם זו עבודה ויגיעה, אבל גם סיכום, מילוי. וכאן זה לא קורה. כאן אני עובד ברצון לקבל שלי קשה מאוד, והוא ממש כולו נסחף, אני משתמש בו עד הסוף, אבל במקום לקבל מילוי, תענוג, פרנסה, שכר, מישהו אחר מקבל וזה בשבילי שכר. אני עבדתי קשה מאוד ומישהו שאני לא שייך, שאין לי אליו שום קשר, הוא מקבל שכר. זה המצב.

לכן מה שקורה לנו בחנוכה אנחנו מסוגלים להבין. ואני מקווה שאנחנו מחנוכה והלאה נמשיך עד פורים ונבין לקראת פורים מה זה נקרא באמת לקבל על מנת להשפיע לפחות במקצת.

שאלה: איך אפשר להגיע למצב שחשיבות הקבוצה חשובה יותר מהעולם הגשמי?

תאר לעצמך שמה שאתה מגלה בקבוצה זה העולם הבא שנמצא בעולם הזה. שהקבוצה היא אותו התא, שכשאתה נכנס אליו, אתה שם נמצא כמו אחרי המוות, כמו בעולם הבא.

תלמיד: אני מבין מה אתה אומר, אבל ברגע שזה קורה פתאום מתחילה להיות התנגדות.

בסדר, מה לעשות? אין מה לעשות, חכה עד שתמות וזהו. אין יותר מה. כאן אומרים לך, "אתה יכול עכשיו לסדר לעצמך חיי נצח, חיים טובים, רק צריכים קצת להבין מה זה נצח ומה זה חיים טובים", קצת לשנות את הערכים, שלא יהיו האגואיסטים הזמניים שיש לך, שנקראים העולם הזה, לערכים באמת נצחיים ושלמים.

תשנה טיפה את הראש ואת הלב, ואז תתחיל לחיות לפי ערכים נצחיים, שלמים, אחרת אתה כמו זבוב שחי ומת ליום אחד וזהו. תשכנע את עצמך על ידי כל מיני כאלו צורות.

אם אני אגיד לך, אבל אתה לא יודע עד כמה טוב להשפיע, אתה תגיד, בינתיים טוב לי לקבל.

שאלה: מה רע בחסידות, הרי הקבלה יצאה מהחסידות, נכון?

אני לא יודע, אני לא חסיד ולא מתנגד ולא כלום. אפילו דתי בקושי, אני לא מלמד באף מקום. נתקעת כאן עם מישהו שהוא בור ממש בכל הדברים האלה, לא יודע שום דבר. אנחנו לא ארגון דתי ולא חילוני ולא כלום. אנחנו לומדים בצורה מדעית עניינית מהי שיטתו של בעל הסולם. זה הכול, כמו נניח שלוחה של האוניברסיטה, כך אני מרגיש את הקבוצה הזאת. אל תחשוב שזו שלוחה של איזו "ישיבה" או משהו. חוג בסך הכול.

תלמיד: נזכרתי בדלי עם החורים, האם לחסידות אז בזמנו היה יותר קל לקחת את המים האלה עם הדלי? הרי יש לו מטרה להיות בעל השגה, אבל מצד שני גם זה עוזר לו להיות חסיד. מה ההבדל?

הרב"ש, אמר פשוט, כשהייתי ילד, זה היה בסוף המאה התשע עשרה, לפני כמאה ועשרים שנה, אם היו אומרים ליהודי שיש לו אפשרות ללמוד ולהשיג רוחניות, דבקות בבורא, לא היה מישהו שלא היה מסכים. הוא דיבר על פולניה, על רוסיה באותם הזמנים, פולניה לא הייתה אז, היא נכללה במדינת רוסיה, בעל הסולם אפילו כתב ברוסית, יש לו במחברת, ידע רוסית כי אז הרוסים שלטו, אחר כך במלחמת העולם הראשונה הגרמנים שלטו. לא הייתה בעיה כי לא היה להם על מה לוותר, החיים היו כל כך אפסיים, קשים. זה לא כמו היום שיש לך לא יודע מה. שאתה מתאר לעצמך שיש לך, באמת אין לך כלום.

קריין: קטע מספר 13 מתוך רב"ש ב', "מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה".

"נס חנוכה היה על ימין, שנקרא "תיקון הבריאה", היה להם שלימות. וזה נקרא, שהנס היה על רוחניות, מטעם כלים דהשפעה, שנקראים מצד הכלים "רוחניות", שהכלים האלו מתייחסים ליצר טוב. מה שאין כן כלים דקבלה מיחסים לגשמיות, היינו לבחינת יצר הרע, כמו שביארנו "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", היינו בשני יצריך. היינו הן ביצר הטוב, שהם כלים דהשפעה, צריכים להיות לשם שמים. והן הכלים דקבלה, שהם שייכים ליצר הרע, גם כן צריכים לשמש עמהם לשם שמים. היינו קבלה בעל מנת להשפיע. נמצא, בחנוכה, שהאר"י הקדוש אומר, שחנוכה ופורים שניהם הם בחינת שמאל, לכן נר חנוכה היא בשמאל. היות שהגם בחינת ימין נקרא "שלימות מצד הכלים דהשפעה", אבל זה שהיה מאיר בחינת שמאל, חכמה בלי חסדים, שאסור להשתמש עם חכמה בלי חסדים, אבל זה בעצמו הוא דבר גדול, שכבר המשיכו בחינת מטרת הבריאה. אבל עדיין אסור לשמש לאורה. לכן נבחן חנוכה, שהנס היה על רוחניות, מטעם שאסור להשתמש עם חכמה בלי חסדים. לכן נבחן זה לנס רוחני, שעדיין לא ירד למטה שנוכל להשתמש בה. מבחינה זו נקראת חנוכה "נס רוחני", הן מצד החסדים דימין והן מצד חכמה דשמאל, והיות שעדיין היה חסר קו אמצעי."

(רב"ש - ב'. מאמר 12 "מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - א" 1990)

שאלה: במה מקנאים שזה הופך למעלית?

במה אני מקנא?

תלמיד: כן. מה הקנאה הזאת?

בכל העולם. אחד יפה ממני, כך נראה לי, למרות שאימא שלי אמרה לי שאין דבר כזה. אחד יותר עשיר, בזה אפשר להאמין, בכל זאת אני לא רוטשילד, אחד יותר חזק, לא כולם כמו החבר שלנו, ועוד ועוד אז ברור מי אני, כלום. מה נשאר לי אחרי שאני לא זה ולא זה, ופחות ופחות? נשאר לי "אני". "האני" הזה אין באף אחד רק בי. אז יש בי משהו שאין באף אחד, לכן אני מתגאה בזה. זה מה שיש לאדם, זה האגו האמיתי.

תלמיד: ואת זה הוא מבקש לבטל?

כן. לבטל זה לא נקרא למחוק. לבטל זאת אומרת להשתמש בו למטרה שלא נמצאת בתוך האגו בעצמו.

תלמיד: אז הוא מגיע לשיא הקנאה ומבקש לבטל את מה שהוא מגלה.

אני מבקש להשתמש בי, כי האגו זה אני, אני מבקש שיהיה לי כוח להשתמש בי למטרה שמחוצה לי. כי עד כה השתמשתי בכול רק לצורך האגו הזה.

תלמיד: אז הקנאה באותו הרגע היא כבר לא במישהו, אני כבר לא מקנא בחברים שיש להם.

לא, אני יכול אפילו לא לקנא בהם. האמת שככה זה.

(סוף השיעור)